×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כד) וַיְהִ֣י׀ כְּכַלּ֣וֹת מֹשֶׁ֗ה לִכְתֹּ֛ב אֶת⁠־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה⁠־הַזֹּ֖את עַל⁠־סֵ֑פֶר עַ֖ד תֻּמָּֽם׃
It happened, when Moses had finished writing the words of this law in a book, until they were finished,
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזראר״י בכור שורטור הפירוש הארוךאברבנאלצרור המורר״ע ספורנור׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
וַהֲוָה כַּד שֵׁיצִי מֹשֶׁה לְמִכְתַב יָת פִּתְגָמֵי אוֹרָיְתָא הָדָא עַל סִפְרָא עַד דִּשְׁלִימוּ.
And it was, when Moshe had finished to write the words of this law upon a book until they were completed,
והוה כד אשלם משה למכתב יתא מילי אורייתה הדה בגו ספר עד זמן די אשלם יתהון.
א. בכ״י ניאופיטי 1 נוסף בין השיטין: ״כל״.
והוה כדי פסק משה למכתוב ית פיתגמי אורייתא הדא על גוילא עד די אשלימינון.
And when Mosheh had finished to write the words of this law upon parchmenta to complete them,
a. Gevila, which signifies also "freestone.⁠"
והוה כיון דאשלם משה למכתוב ית מללי שבח אורייתא הדא עד זמן דחסלו.
When Mosheh had completed to write the glorious words of this law until they werefinished,
ת׳ם למא פרג מוסי מן כתב ג׳מיע כלאם הד׳ה אללתוריה פי ספר אלי אן כמלת
ואז כאשר סיים משה לכתוב את כל דברי התורה הזאת בספר עד שנשלמו,
פס׳: ויהי ככלות משה לכתוב על ספר עד תומם1זה ספר התורה:
1. וה ספר התורה. היינו שכתב כל התורה גם פרשת האזינו וזאת הברכה. וכן פי׳ הספורנו:
עד תמם – דבק עם: דברי.
UNTIL THEY WERE FINISHED. This is connected to the words.⁠1
1. Hence the plural "they were finished.⁠"
ויהי ככלות משה לכתוב {את דברי} התורה – המצות קורא התורה, שהוא לשון יסוד והוראה.
ויהי ככלות משה לכתוב {את דברי} התורה – IT HAPPENED WHEN MOSHE HAD FINISHED WRITING {THE WORDS} OF THE TORAH – It calls the commandments “the Torah,” which is a term of foundation and instruction.
ויהי ככלות משה לכתוב – כתב הרמב״ן כי מתחלה כתב התורה ונתנה לכהנים כאשר אמר למעלה ולא אמר להם אנא יניחו אותה ואחרי כן נצטווה בשירה ויכתוב אותה וילמדה את בני ישראל בו ביום והנה הוסיף אותה על התורה ויהי ככלותו לכתוב הכל בספר התורה אז ציוה לכהנים לקוח את ספר התורה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה׳ אלהיכם שיהא מונח בארון כי מעתה לא יגעו בו כלל לא להוסיף ולא לגרוע וזה טעם ויהי ככלות וגו׳ עד תומם. ועל כן אמר ר׳ אברהם כי וזאת הברכה מוקדמת למקומה למעלה כאשר נאמר וילך משה וידבר את הדברים האלה שאז הלך אל כל שבט להודיעם שהוא מת ולחזק לבם בדברי יהושע ואז ברכם. ויתכן כי אחרי שכתב השירה ולמדה את בני ישראל איש איש לשבטיהם שהביאם לפניו אל בית המדרש כתבה בספר התורה וציוה הכהנים לקוח את ספר התורה הזה לומר שגם השירה הזאת תהיה מונחת בארון עם התורה כי היה שם לעד ואמר שיקהילו אליו מיד כל זקני השבטים והשוטרים והעם יאספו עמהם כי כן נאמר בסוף ויבא וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם והנה עשו הכהנים כן ויקהילו אליו כל העם ואז אמר לו השם עלה אל הר העברים ואז נתחייב לעשות כן מיד ועמד ובירך אותם וזאת הברכה ויכתוב אותה בסוף הספר שנתן לכהני׳ ואז עשו הכהנים מה שציוה אותם ונתנו הספר שלם מצד ארון הברית והנה הכל כסדר האמור בתורה:
ויהי ככלות משה לכתוב, "When Moses had finished writing, etc.;⁠" according to Nachmanides, Moses first wrote a Torah scroll which he handed to the priests as mentioned earlier, (verse 9) at which time he had not yet told them where to deposit that scroll. Following that, he had been commanded to commit the "song" to parchment, and he wrote it down and taught it to the Children of Israel on that very same day. He then added that section to the Torah scroll he had written previously. Having completed this, he issued the order to the priests to deposit the whole Torah scroll inside the Holy Ark next two the two Tablets with the Ten Commandments. From that moment on, neither the Tablets nor that Torah scroll were touched again, so as to preserve the text inviolate, no one being able to claim that anything had either been added or erased. This is why Ibn Ezra says that the last portion in our scrolls of the Torah, the portion known as וזאת הברכה, must have been written before the song portion in האזינו, immediately after the verse in our portion in which Moses announces that God had told him that the period of his leadership of the people was drawing to an end. When he took his leave from the people he also blessed them after announcing that he was about to die.
Alternatively, it is possible that he went around to the people after he had completed writing the song in haazinu and took that opportunity to familiarize the people with it, each tribe separately. In that event, this song too would have been placed inside the Holy Ark, next to the original Torah scroll and the two Tablets. The "song" would serve as the witness that Moses had spoken about in This would correspond to 32,44 where Moses is reported as reading out the song before the assembled people, flanked by Joshua. The priests had assembled the people for that purpose. Immediately after that ceremony God told Moses (32,49) to ascend Mount Nebo in preparation for his departure from this world. Moses immediately complied with that order and began to dispense his final blessings to the various tribes. Having done so, he also committed these blessings to writing as an appendix to the Torah that he had already given to the priests in order for them to deposit it as a complete book next to the Tablets in the Holy Ark. If this had indeed been the procedure, it would correspond to the order in which matters are recorded in our version of the Torah.
ולפי שבזה הוסיף על מה שכבר היה כתוב בתורה הוצרך לומר ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תמם. רצה בזה שמשה רבינו מלבד השירה שכתב לשבטים, הנה כתב על ספר התורה הדבור הזה שדבר לו השם יתברך והשירה שהיא שירת האזינו. ובאמרו עד תמם רמז שלא לבד כתב ג׳ החלקים הראשונים, ר״ל מירוש׳ הארץ וחטא העם וענשם אבל שכתב אחריה גם כן הגאולה העתידה כמו שנאמרה לו בסוף השירה. והיה גם כן באמרו עד תמם שכתב עוד פרש׳ וזאת הברכה שרא׳ לכתבה אחרי השירה כמו שיבא. ועל כל זה אמר ויהי ככלו׳ משה לכתוב את כל דברי התורה הזאת על ספר עד תמם.
ואמר ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת לרמוז שאע״פ שכתב השירה הזאת ללמדה את בני ישראל אינה נקראת תורה אלא אם היא שלימה. ולכן כלה לכתוב את התורה הזאת על השירה שכתב בראשונה. וזהו ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר. כלומר בענין שיקרא ספר ולא יחסר בו אפילו קוצו של יו״ד. וזהו לפי הפשט. כי לפי מדרש ז״ל השירה נאמרה על כל התורה. כאומרם חייב אדם לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת:
ואמר עד תומם – לרמוז כי הדברים הקדושים מעצמם נעשים מבלי יד אדם. כאומרו ויכולו השמים והארץ כי מעצמם נעשו. כאומר בדבר ה׳ שמים נעשו. וכן אמר והבית בהבנותו כאשר בנוהו לא כתיב אלא בהבנותו שמעצמו נבנה. וכן ותכל כל עבודת אהל מועד שמעצמה נגמרה העבודה. ולכן אמר בכאן עד תומם. להורות שמעצמם נגמרו כל הדברים. לפי שהיא עבודת הקדש. ואולי אמר זה לפי שרז״ל אמרו כי בשבעה באדר כתב משה ספר התורה ונתנה אל הכהנים בני לוי. ואז נתרעמו בני ישראל ואמרו אתה משליט את בני שבטך על התורה ולמחר יאמרו שאין לנו חלק בתורת האל. ועל זה אמר ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת עד היום הזה. וכשראה משה כך כתב באותו יום י״ב ס״ת ונתן לכל שבט ספר אחד. ולפי שזה היה דבר פלא. כי איך אפשר שיכתוב משה שנים עשר ספרי תורה ביום אחד. לזה אמר עד תומם. כלומר אל תתמה על זה כי הדברים הקדושים מעצמם נעשים. וזהו עד תומם כאלו מעצמם נשלמו ולא ביד אדם:
על ספר עד תמם – עם פרשת האזינו ופרשת וזאת הברכה.
על ספר עד תומם, together with the portions Haazinu and Vezot ha’brachah.
ויהי ככלות משה וגו׳ עד תמם – שכתב גם השירה בספר התורה וגם הצווי על כתיבתה, וגם הכתוב הזה עצמו ויהי ככלות משה וכו׳, וגם הדבור האחרון עלה אל הר העברים וגו׳ (לקמן ל״ב מ״ט). ופרשת וזאת הברכה וסיפור מיתתו, ובדרך כלל כל מה שיש לפנינו היום מבראשית עד לעיני כל ישראל, הכל כתב משה קודם מותו שעל זה יורה מליצת עד תומם, ואעפ״י שיש בין הדברים האלה גם מה שקרה אחר הכתיבה כגון נתינת ספר התורה ללוים, וגם סיפור מיתתו וקבורתו, עכ״ז כתב משה את הדברים האלה קודם הוייתן כפי מה שאמר לו הקב״ה לכתוב (עיין בהקדמת הרמב״ן על התורה), והטעם כדי שיהיה ספר התורה מושלם כשנתן אותו ללוים, ולא יגעו בו עוד כלל לא להוסיף ולא לגרוע:
עד תומם – שנשלמו המצות כי כתב בו גם מצות הקהל אחר שלקחו מידם.
עד תמם – על ידי שהוסיף גם את השירה.
[על דרך הפשט:] ויהי ככלות משה לכתב – לבד שלמדם השירה עד שהיתה שגורה בפיהם כתב גם השירה בספר התורה שהזכיר לעיל שנתנה להכהנים, ועתה לקח הספר והוסיף בו השירה הזאת:
עד תומם: שהודיע הקב״ה אותו עד ״לעיני כל ישראל״1.
1. הקב״ה אומר ומשה אומר וכותב (בבא בתרא טו,א).
עד תמם – ר״ל אף מה שכתוב בתורה אחר פסוק זה.
כאן מדובר בסיום כל התורה כולה יחד עם השירה, ולדברי הראב״ע וספורנו אף עם פרשת וזאת הברכה. הרמב״ן מפרש, שמתחילה כתב משה את התורה כמו שנאמר בפסוק ט, ומסר אותה לכהנים, בלי צווי מיוחד היכן להניחה. אחרי כן צוה השי״ת את משה לכתוב את השירה, וללמדה את בני ישראל, והוא קיים אותה מצוה מיד. הוא הוסיף גם את השירה לתורה, אחרי שלימד אותה ליחידים מכל שבט ושבט. הוא צוה לכהנים לשים את התורה, שנוספה בה כעת גם השירה, בצד ארון הברית, כדי שתהא שם לעד.
עוד אמר משה לכהנים, שיקהילו אליו את כל זקני השבטים ואת השוטרים ועמהם את כל העם (פסוק ל׳), כדי שיעיד בהם את השמים ואת הארץ. הכהנים עשו כן ומשה אמר את השירה לפני קהל גדול. אחרי כן צוה השי״ת את משה לעלות אל הר העברים. אחרי כן בירך משה את העם (פרק ל״ג), כתב את הברכה ההיא בסוף התורה, שנתן לכהנים, ורק אחרי כן קיימו הכהנים את המצווה להניח את התורה בצד ארון הברית. הרמב״ן אינו מזכיר שמשה כתב גם ״ויעל משה״. כפי הנראה הוא מסכים בזה עם הראב״ע (השוה להלן בפירושנו ל״ד:א׳).⁠1
1. לצערנו לא נדפס הפירוש לפרק זה (המל״ד).
לקח וגו׳ – א״ר יוחנן, תורה מגילה מגילה נתנה,⁠1 ואע״פ דכתיב לקח את ספר התורה הזה – ההוא לבתר דאדבק.⁠2 (גיטין ס׳.)
מצד ארון – מצדו ולא בתוכו.⁠3 (ב״ב י״ד.)
1. כשנאמרה פרשה למשה היה כותבה ולבסוף ארבעים שנה כשנגמרו כל הפרשיות חברן בגידין ותפרן, ועיין מש״כ לעיל בפסוק י״ט בדרשה כתבו לכם.
2. ר״ל אעפ״י דהלשון את ספר התורה משמע ספר אחד ולא הרבה ספרים ומגילות, אך לאחר שנדבקו ונתחברו המגילות כולם נעשו ספר אחד. ועיין מש״כ השייך לזה לעיל בפ׳ תצא בפסוק ספר כריתות (דברים כ״ד:א׳) אות כ״ד.
3. ופליגי ר׳ יהודה ור׳ מאיר בסדר הנוח זה, לדעת ר״י היה דף בולט מן הארון לחוץ ושם היה מונח ולדעת ר״מ הי׳ מונח מצד הלוחות בתוך הארון, ושניהם מדייקי הלשון מצד ארון ולא בתוך ארון.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזראר״י בכור שורטור הפירוש הארוךאברבנאלצרור המורר״ע ספורנור׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144