Devarim 31 – דברים לא‏ – Mikraot Gedolot

וַהֲוָה כַּד שֵׁיצִי מֹשֶׁה לְמִכְתַב יָת פִּתְגָמֵי אוֹרָיְתָא הָדָא עַל סִפְרָא עַד דִּשְׁלִימוּ.

And it was, when Moshe had finished to write the words of this law upon a book until they were completed,

והוה כד אשלם משה למכתב ית^א מילי אורייתה הדה בגו ספר עד זמן די אשלם יתהון.

א. בכ״י ניאופיטי 1 נוסף בין השיטין: ״כל״.

והוה כדי פסק משה למכתוב ית פיתגמי אורייתא הדא על גוילא עד די אשלימינון.

And when Mosheh had finished to write the words of this law upon parchment^a to complete them,

a. Gevila, which signifies also "freestone.⁠"

והוה כיון דאשלם משה למכתוב ית מללי שבח אורייתא הדא עד זמן דחסלו.

When Mosheh had completed to write the glorious words of this law until they werefinished,

ת׳ם למא פרג מוסי מן כתב ג׳מיע כלאם הד׳ה אללתוריה פי ספר אלי אן כמלת

ואז כאשר סיים משה לכתוב את כל דברי התורה הזאת בספר עד שנשלמו,

פס׳: ויהי ככלות משה לכתוב על ספר עד תומם – ¹זה ספר התורה:

1. וה ספר התורה. היינו שכתב כל התורה גם פרשת האזינו וזאת הברכה. וכן פי׳ הספורנו:

עד תמם – דבק עם: דברי.

UNTIL THEY WERE FINISHED. This is connected to the words.⁠¹

1. Hence the plural "they were finished.⁠"

ויהי ככלות משה לכתוב {את דברי} התורה – המצות קורא התורה, שהוא לשון יסוד והוראה.

ויהי ככלות משה לכתוב {את דברי} התורה – IT HAPPENED WHEN MOSHE HAD FINISHED WRITING {THE WORDS} OF THE TORAH – It calls the commandments “the Torah,” which is a term of foundation and instruction.

ויהי ככלות משה לכתוב – כתב הרמב״ן כי מתחלה כתב התורה ונתנה לכהנים כאשר אמר למעלה ולא אמר להם אנא יניחו אותה ואחרי כן נצטווה בשירה ויכתוב אותה וילמדה את בני ישראל בו ביום והנה הוסיף אותה על התורה ויהי ככלותו לכתוב הכל בספר התורה אז ציוה לכהנים לקוח את ספר התורה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה׳ אלהיכם שיהא מונח בארון כי מעתה לא יגעו בו כלל לא להוסיף ולא לגרוע וזה טעם ויהי ככלות וגו׳ עד תומם. ועל כן אמר ר׳ אברהם כי וזאת הברכה מוקדמת למקומה למעלה כאשר נאמר וילך משה וידבר את הדברים האלה שאז הלך אל כל שבט להודיעם שהוא מת ולחזק לבם בדברי יהושע ואז ברכם. ויתכן כי אחרי שכתב השירה ולמדה את בני ישראל איש איש לשבטיהם שהביאם לפניו אל בית המדרש כתבה בספר התורה וציוה הכהנים לקוח את ספר התורה הזה לומר שגם השירה הזאת תהיה מונחת בארון עם התורה כי היה שם לעד ואמר שיקהילו אליו מיד כל זקני השבטים והשוטרים והעם יאספו עמהם כי כן נאמר בסוף ויבא וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם והנה עשו הכהנים כן ויקהילו אליו כל העם ואז אמר לו השם עלה אל הר העברים ואז נתחייב לעשות כן מיד ועמד ובירך אותם וזאת הברכה ויכתוב אותה בסוף הספר שנתן לכהני׳ ואז עשו הכהנים מה שציוה אותם ונתנו הספר שלם מצד ארון הברית והנה הכל כסדר האמור בתורה:

ויהי ככלות משה לכתוב, "When Moses had finished writing, etc.;⁠" according to Nachmanides, Moses first wrote a Torah scroll which he handed to the priests as mentioned earlier, (verse 9) at which time he had not yet told them where to deposit that scroll. Following that, he had been commanded to commit the "song" to parchment, and he wrote it down and taught it to the Children of Israel on that very same day. He then added that section to the Torah scroll he had written previously. Having completed this, he issued the order to the priests to deposit the whole Torah scroll inside the Holy Ark next two the two Tablets with the Ten Commandments. From that moment on, neither the Tablets nor that Torah scroll were touched again, so as to preserve the text inviolate, no one being able to claim that anything had either been added or erased. This is why Ibn Ezra says that the last portion in our scrolls of the Torah, the portion known as וזאת הברכה, must have been written before the song portion in האזינו, immediately after the verse in our portion in which Moses announces that God had told him that the period of his leadership of the people was drawing to an end. When he took his leave from the people he also blessed them after announcing that he was about to die.

Alternatively, it is possible that he went around to the people after he had completed writing the song in haazinu and took that opportunity to familiarize the people with it, each tribe separately. In that event, this song too would have been placed inside the Holy Ark, next to the original Torah scroll and the two Tablets. The "song" would serve as the witness that Moses had spoken about in This would correspond to 32,44 where Moses is reported as reading out the song before the assembled people, flanked by Joshua. The priests had assembled the people for that purpose. Immediately after that ceremony God told Moses (32,49) to ascend Mount Nebo in preparation for his departure from this world. Moses immediately complied with that order and began to dispense his final blessings to the various tribes. Having done so, he also committed these blessings to writing as an appendix to the Torah that he had already given to the priests in order for them to deposit it as a complete book next to the Tablets in the Holy Ark. If this had indeed been the procedure, it would correspond to the order in which matters are recorded in our version of the Torah.

ולפי שבזה הוסיף על מה שכבר היה כתוב בתורה הוצרך לומר ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תמם. רצה בזה שמשה רבינו מלבד השירה שכתב לשבטים, הנה כתב על ספר התורה הדבור הזה שדבר לו השם יתברך והשירה שהיא שירת האזינו. ובאמרו עד תמם רמז שלא לבד כתב ג׳ החלקים הראשונים, ר״ל מירוש׳ הארץ וחטא העם וענשם אבל שכתב אחריה גם כן הגאולה העתידה כמו שנאמרה לו בסוף השירה. והיה גם כן באמרו עד תמם שכתב עוד פרש׳ וזאת הברכה שרא׳ לכתבה אחרי השירה כמו שיבא. ועל כל זה אמר ויהי ככלו׳ משה לכתוב את כל דברי התורה הזאת על ספר עד תמם.

ואמר ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת לרמוז שאע״פ שכתב השירה הזאת ללמדה את בני ישראל אינה נקראת תורה אלא אם היא שלימה. ולכן כלה לכתוב את התורה הזאת על השירה שכתב בראשונה. וזהו ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר. כלומר בענין שיקרא ספר ולא יחסר בו אפילו קוצו של יו״ד. וזהו לפי הפשט. כי לפי מדרש ז״ל השירה נאמרה על כל התורה. כאומרם חייב אדם לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת:

ואמר עד תומם – לרמוז כי הדברים הקדושים מעצמם נעשים מבלי יד אדם. כאומרו ויכולו השמים והארץ כי מעצמם נעשו. כאומר בדבר ה׳ שמים נעשו. וכן אמר והבית בהבנותו כאשר בנוהו לא כתיב אלא בהבנותו שמעצמו נבנה. וכן ותכל כל עבודת אהל מועד שמעצמה נגמרה העבודה. ולכן אמר בכאן עד תומם. להורות שמעצמם נגמרו כל הדברים. לפי שהיא עבודת הקדש. ואולי אמר זה לפי שרז״ל אמרו כי בשבעה באדר כתב משה ספר התורה ונתנה אל הכהנים בני לוי. ואז נתרעמו בני ישראל ואמרו אתה משליט את בני שבטך על התורה ולמחר יאמרו שאין לנו חלק בתורת האל. ועל זה אמר ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת עד היום הזה. וכשראה משה כך כתב באותו יום י״ב ס״ת ונתן לכל שבט ספר אחד. ולפי שזה היה דבר פלא. כי איך אפשר שיכתוב משה שנים עשר ספרי תורה ביום אחד. לזה אמר עד תומם. כלומר אל תתמה על זה כי הדברים הקדושים מעצמם נעשים. וזהו עד תומם כאלו מעצמם נשלמו ולא ביד אדם:

על ספר עד תמם – עם פרשת האזינו ופרשת וזאת הברכה.

על ספר עד תומם, together with the portions Haazinu and Vezot ha’brachah.

ויהי ככלות משה וגו׳ עד תמם – שכתב גם השירה בספר התורה וגם הצווי על כתיבתה, וגם הכתוב הזה עצמו ויהי ככלות משה וכו׳, וגם הדבור האחרון עלה אל הר העברים וגו׳ (לקמן ל״ב מ״ט). ופרשת וזאת הברכה וסיפור מיתתו, ובדרך כלל כל מה שיש לפנינו היום מבראשית עד לעיני כל ישראל, הכל כתב משה קודם מותו שעל זה יורה מליצת עד תומם, ואעפ״י שיש בין הדברים האלה גם מה שקרה אחר הכתיבה כגון נתינת ספר התורה ללוים, וגם סיפור מיתתו וקבורתו, עכ״ז כתב משה את הדברים האלה קודם הוייתן כפי מה שאמר לו הקב״ה לכתוב (עיין בהקדמת הרמב״ן על התורה), והטעם כדי שיהיה ספר התורה מושלם כשנתן אותו ללוים, ולא יגעו בו עוד כלל לא להוסיף ולא לגרוע:

עד תומם – שנשלמו המצות כי כתב בו גם מצות הקהל אחר שלקחו מידם.

עד תמם – על ידי שהוסיף גם את השירה.

[על דרך הפשט:] ויהי ככלות משה לכתב – לבד שלמדם השירה עד שהיתה שגורה בפיהם כתב גם השירה בספר התורה שהזכיר לעיל שנתנה להכהנים, ועתה לקח הספר והוסיף בו השירה הזאת:

עד תומם: שהודיע הקב״ה אותו עד ״לעיני כל ישראל״¹.

1. הקב״ה אומר ומשה אומר וכותב (בבא בתרא טו,א).

עד תמם – ר״ל אף מה שכתוב בתורה אחר פסוק זה.

כאן מדובר בסיום כל התורה כולה יחד עם השירה, ולדברי הראב״ע וספורנו אף עם פרשת וזאת הברכה. הרמב״ן מפרש, שמתחילה כתב משה את התורה כמו שנאמר בפסוק ט, ומסר אותה לכהנים, בלי צווי מיוחד היכן להניחה. אחרי כן צוה השי״ת את משה לכתוב את השירה, וללמדה את בני ישראל, והוא קיים אותה מצוה מיד. הוא הוסיף גם את השירה לתורה, אחרי שלימד אותה ליחידים מכל שבט ושבט. הוא צוה לכהנים לשים את התורה, שנוספה בה כעת גם השירה, בצד ארון הברית, כדי שתהא שם לעד.

עוד אמר משה לכהנים, שיקהילו אליו את כל זקני השבטים ואת השוטרים ועמהם את כל העם (פסוק ל׳), כדי שיעיד בהם את השמים ואת הארץ. הכהנים עשו כן ומשה אמר את השירה לפני קהל גדול. אחרי כן צוה השי״ת את משה לעלות אל הר העברים. אחרי כן בירך משה את העם (פרק ל״ג), כתב את הברכה ההיא בסוף התורה, שנתן לכהנים, ורק אחרי כן קיימו הכהנים את המצווה להניח את התורה בצד ארון הברית. הרמב״ן אינו מזכיר שמשה כתב גם ״ויעל משה״. כפי הנראה הוא מסכים בזה עם הראב״ע (השוה להלן בפירושנו ל״ד:א׳).⁠¹

1. לצערנו לא נדפס הפירוש לפרק זה (המל״ד).

לקח וגו׳ – א״ר יוחנן, תורה מגילה מגילה נתנה,⁠¹ ואע״פ דכתיב לקח את ספר התורה הזה – ההוא לבתר דאדבק.⁠² (גיטין ס׳.)

מצד ארון – מצדו ולא בתוכו.⁠³ (ב״ב י״ד.)

1. כשנאמרה פרשה למשה היה כותבה ולבסוף ארבעים שנה כשנגמרו כל הפרשיות חברן בגידין ותפרן, ועיין מש״כ לעיל בפסוק י״ט בדרשה כתבו לכם.

2. ר״ל אעפ״י דהלשון את ספר התורה משמע ספר אחד ולא הרבה ספרים ומגילות, אך לאחר שנדבקו ונתחברו המגילות כולם נעשו ספר אחד. ועיין מש״כ השייך לזה לעיל בפ׳ תצא בפסוק ספר כריתות (דברים כ״ד:א׳) אות כ״ד.

3. ופליגי ר׳ יהודה ור׳ מאיר בסדר הנוח זה, לדעת ר״י היה דף בולט מן הארון לחוץ ושם היה מונח ולדעת ר״מ הי׳ מונח מצד הלוחות בתוך הארון, ושניהם מדייקי הלשון מצד ארון ולא בתוך ארון.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון