Devarim 31 – דברים לא‏ – Mikraot Gedolot

הכהנים הלויים מלמדי התורה – ויקרא י׳:י״א, דברים י״ז:ט׳, דברים י״ז:י״ח, דברים ל״ג:י׳, חגי ב׳:י״א, מלאכי ב׳:ו׳-ז׳

וּכְתַב מֹשֶׁה יָת אוֹרָיְתָא הָדָא וְיַהְבַּהּ לְכָהֲנַיָּא בְּנֵי לֵוִי דְּנָטְלִין יָת אֲרוֹן קְיָמָא דַּייָ וּלְכָל סָבֵי יִשְׂרָאֵל.

And Moshe wrote this law, and gave it to the priests, the sons of Levi, who bare the Ark of the Covenant of the Lord, and to all the elders of Israel.

וכתב משה ית אוריתה הדה ויהב יתה לכהניה בני שבטה דלוי^א דטענין ית ארון דקיימייה^ב די״י וית חכימייה^ג דישראל.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״שבטה דלוי״) גם נוסח חילופי: ״לוי״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דקיימייה״) גם נוסח חילופי: ״קיימא״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וית חכימייה״) גם נוסח חילופי: ״ולכל חכי׳⁠ ⁠⁠״.

וכתב משה ית אורייתא הדא ומסרה לכהנייא בני לוי דנטלין ית ארון קיימא די״י ולכל חכימי ישראל.

And Mosheh wrote this law, and delivered it to the priests the sons of Levi, who bare the ark of the Lord's covenant, and to all the sages of Israel.

כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן וְאַחֲרָיו לֵוִי מְנָא הַנֵּי מִלֵּי, אָמַר רַב מַתְּנָה אֲמַר קְרָא וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי אַטּוֹ אֲנָן לָא יָדְעִינָן דְּכֹהֲנִים בְּנֵי לֵוִי נִינְהוּ, אֶלָּא כֹּהֵן בְּרֵישָׁא וְהָדָר לֵוִי. רַבִּי יִצְחָק נַפְּחָא אָמַר מֵהָכָא (לעיל כ״א:ה׳) ״וְנִגְּשׁוּ (אֶל) הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי״, אַטּוֹ וְכוּ׳ רַב אָשֵׁי אֲמַר מֵהָכָא ״בְּנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה״ וְגוֹ׳. רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אֲמַר מֵהָכָא (ויקרא כ״א:ח׳) ״וְקִדַּשְׁתּוֹ״ לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, לִפְתֹּחַ רִאשׁוֹן, וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן, וְלִטֹּל מָנָה יָפָה רִאשׁוֹן.

ת׳ם כתב מוסי הד׳ה אלתוראה ודפעהא אלי אלאימה בני לאוי אלחאמלי צנדוק עהד אללה וסאיר שיוך׳ אלאסראיל

אחר כך כתב משה את התורה הזאת ומסר אותה אל הכוהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה׳ ושאר זקני ישראל.

ויכתוב משה – זה מראה כי התורה היתה בכתב ידו מראשיתה עד סופה.

^א[ויכתוב משה וגו׳, ויתנה – כשנגמרה כלה, כתבה ונתנה לבני שבטו.]

א. ביאור זה מופיע בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, לונדון 26917, פריס 158. הביאור חסר בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, ברלין 1221, ויימר 652, פריס 154, פריס 155, פריס 156.

ויכתב משה ... ויתנה AND MOSHE WROTE [THIS LAW] AND GAVE IT [UNTO THE PRIESTS, THE SONS OF LEVI] – When it was completely finished he gave it to the sons of his tribe.

פס׳: ויכתב משה את התורה הזאת – שלא חסרה כלום.

ויתנה אל הכהנים בני לוי – שיהו מורים בהוראה לישראל. ואל כל זקני (בני) ישראל. אלו סנהדרי (ן):

ויתנה אל הכהנים שהם בני לוי – שהם מורי התורה (דברים ל״ג:י׳).

ואל כל זקני ישראל – הסנהדרין.

או טעמו כמו: ויצו משה וזקני ישראל (דברים כ״ז:א׳).

AND DELIVERED IT UNTO THE PRIESTS THE SONS OF LEVI. Who teach the Torah.

AND UNTO ALL THE ELDERS OF ISRAEL. The Sanhedrin.⁠¹ Or its meaning is like And Moses and the elders of Israel commanded (Deut. 27:1).⁠²

1. To interpret the Torah.

2. The meaning of which is that the elders assisted Moses in transmitting the word of God. Similarly, here too Moses commanded the elders to assist the kohanim in teaching the Torah.

ויתנה אל הכהנים בני לוי הנשאים את ארון ברית י״י – שהרי הספר תורה נתון בצד הארון, או בתוכו בצידו, או בדף הבולט ממנו, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. ופלוגתא בבבא בתרא (בבלי ב״ב י״ד:) בין ר׳ מאיר ור׳ יהודה.⁠^א

ונתנו לכהנים שישאו אותו עם הארון, ואף על פי שהלוים היו נושאים את הארון, ולא הכהנים, אחר פטירתו של משה בסמוך נשאוהו הכהנים, בשעה שעברו את הירדן, דכתיב ביהושע: כראותכם את ארון ברית י״י {אלהיכם} והכהנים הלוים נושאים^ב אותו (יהושע ג׳:ג׳), וכתיב: ואתה תצוה את הכהנים נושאי ארון {ה}⁠ברית^ג (יהושע ג׳:ח׳).

ואל {כל} זקני ישראל – ואל החכמים ובעלי ההוראה ואל הכהנים, כי עליהם להורות דברי התורה, דכתיב: ובאת אל הכהנים {הלוים} ואל השופט אשר יהיה בימים ההם (דברים י״ז:ט׳) גבי זקן ממרא, וכתיב: כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב׳:ז׳).

א. בכ״י מינכן 52: יהודא.

ב. בכ״י מינכן 52: נושאין.

ג. בכ״י מינכן 52: נושאי את ארון ברית י״י.

ויתנה אל הכהנים בני לוי הנשאים את ארון ברית י"י – AND DELIVERED IT TO THE PRIESTS SONS OF LEVI WHO BORE THE ARK OF THE COVENANT OF HASHEM – Since the Torah scroll was placed on the side of the ark, or inside it at its [the tablets] side, or on the shelf that stuck out from it, according to each one’s opinion. And it is an argument in Bava Batra (Bavli Bava Batra 14b:3) between R. Meir and R. Yehuda.

And he gave it to the priests who shall carry it with the ark, and even though the Levites were the ones carrying the ark, and not the priests, soon after Moshe’s death the priests carried it, at the time they crossed the Jordan River, as it is written in Yehoshua: “When you see the ark of the covenant of Hashem {your God} and the priests the Levites bearing it” (Yehoshua 3:3), and it is written: “And you shall command the priests that bear the ark of {the} covenant” (Yehoshua 3:8).

ואל {כל} זקני ישראל – AND TO {ALL} THE ELDERS OF ISRAEL – And to the wise men and to the teachers and to the priests, because it is their responsibility to teach the words of the Torah, as it is written regarding the rebellious elder: “And you shall come to the priests, {the Levites,} and to the judge who shall be in those days” (Devarim 17:9), and it is written: “For the priest's lips should keep knowledge, and they should seek the law at his mouth” (Malakhi 2:7).

אל הכהנים בני לוי הנשאים את ארון וגו׳. ואף על פי שהלויים היו נושאים ולא הכהנים מכל מקום תיכף אחר פטירתו של משה נשאוהו הכהנים כשעברו ישראל את הירדן¹ כדאיתא בסוטה תניא אמר ר׳ יוסי בשלשה מקומות נשאו הכהנים את הארון כשעברו את הירדן וכשסבבו את יריחו וכשהחזירוהו למקומו.

דבר אחר: משום שהכהנים מתקנין המשאות לבני לוי, כמו שמפורש בפרשת במדבר, קרי להו לכהנים: נושאי ארון ברית י״י וגו׳ (דברים ל״א:כ״ה).

1. שאוב מר״י בכור שור.

'אל הכהנים בני לוי הנושאים את הארון וגו, "to the priests the members of the tribe of Levi, who were charged with carrying the Holy Ark, etc.⁠" Even though it was the Levites who carried the Holy Ark, and not the priests, (Numbers 7,8) as soon as Moses had died, the priests carried the Holy Ark when the Israelites were in the process of crossing the river Jordan. (Compare Talmud, tractate Sotah folio 33). They did so again when the people marched around Jericho and when they returned the Ark to its place in the days of King Solomon, when it was transferred from the Tabernacle. (Kings I 8,6) An alternate interpretation: seeing that it was the priests who assigned the transportation of the Ark to the Levites, as spelled out in Numbers 4,5, they could have been described as the prime movers. They were referred to there as נושאי הארון, "the carriers of the Ark.⁠"

ויכתוב משה את התורה הזאת – מתחלת בראשית עד לעיני כל ישראל. ואף על פי שבכאן כתוב: תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל (דברים ל״א:י״א), והוא רומז לספר הזה של אלה הדברים על דעת רבותינו (בבלי סוטה מ״א.), אבל בזה חזר וביאר: ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם (דברים ל״א:כ״ד) – וזה יכלול כל התורה כולה.

AND MOSES WROTE THIS LAW — from the beginning of Bereshith to in the sight of all Israel.⁠¹ Even though it is written here, thou shalt read this law before all Israel,⁠² and according to the opinion of our Rabbis,⁠³ it refers to this Book of Deuteronomy,⁠⁴ at this point, he reverted and explained, And it came to pass, when Moses had made an end of writing the words of this Law in a book, until they were finished.⁠⁵ This includes the entire Torah. [Hence the expression this Law in the verse before us means the entire Torah, while in the following (11), concerning the reading in the Assembly, the same expression refers only to the Book of Deuteronomy.]

1. Ibid., 34:12.

2. (11).

3. Sotah 41a. Therefore, how can the expression this Law in (9), refer to the entire Torah, while in (11) the same expression refers to the Book of Deuteronomy? Ramban proceeds to answer this question.

4. Sotah 41a. Therefore, how can the expression this Law in (9), refer to the entire Torah, while in (11) the same expression refers to the Book of Deuteronomy? Ramban proceeds to answer this question.

5. Further, (24).

ויכתוב משה את התורה הזאת – על התורה כלה נאמר מבראשית עד לעיני כל ישראל, וכן כתוב בסוף ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תמם. אבל מה שמזכיר בסמוך תקרא את התורה הזאת, על משנה תורה בלבד נאמר.

ויכתוב משה את התורה הזאת, "Moses wrote down this Torah.⁠" This means that he wrote down the entire Torah commencing with Genesis up to the last words in Deut. 34,12: "before the eyes of all of Israel.⁠" When we read in verse 11 of our chapter: "you will read this Torah,⁠" this refers only to the Book of Deuteronomy (Sotah 41).

ויכתוב משה את התורה הזאת – מבראשית עד לעיני כל ישראל אע״פי שכתוב תקרא את התורה הזאת באזניהם ואינו אומר אלא על ספר אלה הדברים שאני הכא שחוזר ומפרש ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה על ספר עד תומם:

ויכתוב משה את התורה הזאת, "Moses wrote down this whole Torah, etc.⁠" The whole Torah from Genesis to the last word in vezot hab'rachah. This is so, in spite of the fact that when the Torah reports that he read it all out באזניהם, as God had commanded him, "before their ears,⁠" this suggests that they heard him report about his death and about his funeral, etc.

[I do not know what verse the author refers to. I have not found a verse which states that Moses read out the entire Torah before the people. Verses 11-12, refer to hakhel, and about a location that God has chosen for that event, certainly not to the wilderness of Moav. According to verse 24 the priests placed this Torah scroll into the Holy Ark as soon as Moses had completed writing it. Ed.]

ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי – ידמה שזאת התורה שזכר שכתבה משה ונתנה אל הכהנים ואל זקני ישראל היא זולת אשר כתבה לפי מה שנזכר אחר זה שנתנה ללוים לתת אותה מצד ארון ברית י״י כי זאת היו קוראים בה הכהנים והזקנים והאחרת היה מונחת אצל ארון ברית י״י וידמה שכתב משה מהם יותר מאחד כי לא יתכן בספר אחד שיספיק לכהנים ולכל זקני ישראל ולזה הסכימו רבותינו ז״ל שכתב ספר אחד לכל שבט ושבט או יהיה הרצון באמרו כל זקני ישראל השבעים זקנים שהיו סנהדרי גדולה כי היו עומדים אצל הכהנים כמו שקדם.

התועלת השתים עשרה הוא להודיע שכבר משה כתב ספר התורה ונתנו לכהנים כדי שלא יפול ספק בספר תורה בשום מלה ממלותיו ולא טעות כי משם ידקדקו אותו ולזה דקדק בספר שיכתוב המלך עבור עצמו שיועתק משם או יוגה משם כי בטעות שיקרה במלה אחת או באות אחת תפסד הרבה מכונות התורה או יפול בו ההשמע לפנים הפוכים.

ואחרי מוסרו ספר התורה האלהית אשר בידו אל יד הכהנים בני לוי נושאי ארון ברית י״י ואת כל זקני ישראל,

ויכתוב משה את התורה וגו׳ עד ויאמר ה׳ אל משה הן קרבו וגו׳.

כתב הרמב״ן כי כתב משה את התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל. ולא היו דבריו צודקים לא בתחילת הכתיבה כי לא כתב עתה ספר בראשית ושאר הספרים השלש׳ ולא בסוף הכתיבה כי לא כתב עתה עד לעיני כל ישראל. וכבר כתבתי דעת הרב שויכתוב משה את התור׳ שזכר כאן הוא עצמו מה שנאמר להלן ויהי ככלות משה לכתוב וגו׳, והנה סדר הפרשיות לא יסבלהו. אבל אמתת הענין לדעתי כך היה, שמשה אדוננו אחרי שביאר המצות וכרת הברית על שמירתן חשב שכבר נשלמה התורה כלה ושלא יתוסף בה עוד דבר. ולכן הלך ליפטר מן השבטי׳ למחניה׳ ומיד כתב ספר אלה הדברים לפי שבמעמד הר סיני כתב מבראשית עד ויקרא. ואחר כך יום ליום יביע אומר ולילה ללילה היה כותב כמו שיבואהו הדבור האלהי. אמנם ספר אלה הדברים שהוא דבר אל כל ישראל מהתוכחות וביאר המצות רצה הקב״ה שיכתב בספר כמו שאר חלקי התורה וכמו שזכרתי בהקדמתו. ולכן אמר כאן ויכתוב משה את התורה הזאת שרצה בו על ספר אלה הדברים כי עליו אמר תקרא את התור׳ הזאת נגד כל ישראל שהוא ספר אלה הדברים כדאיתא במסכת סוטה שלהי פרק אלו נאמרין. ומשה כתב ספר התורה הזאת, רוצה לומר התורה בכללה כמו שהיתה, ושמה עם שאר הספרים ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאי׳ ארון ברית ה׳ ואל כל זקני ישראל. אמנם השם ית׳ רצה להוסיף בתורת שירת האזינו כמו שיבא בפרשת הנך שוכב עם אבותיך שצוהו שם ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ומפני כן הוצרך משה רבינו לכתוב עוד על ספר אותה שירה ואחרי אותו תוספת נתן אותו אל הלוים לשומו מצד ארון ברית ה׳ וזה מפני השיר׳ שנתחדשה שהיתה עדות כמו שאבאר ולכן נאמר שם ויהי ככלות משה לכתוב וגו׳.

והותר בזה הספק הג׳:

ולפי זה נתן משה רבינו התורה בתחל׳ לכהנים להיותם משרתי ה׳ כדי שיהגו בה יומם ולילה וללמוד אותה לא לגנזה ולשמרה כי אם לעיין בה. וגם כן ראה לתת אותה ללויים נושאי ארון ברית ה׳ לפי שבהם יורו המשפטים ליעקב, וראוי שיקראו בתורה ותהיה שגורה בפיהם. וגם ראה לתתה לזקני ישראל שהם הסנהדרין כדי שיעיינו בה וידינו דבר המשפט. ויהיה לפי זה באמרו ויתנה אל הכהנים בני לוי מלת אל מושך את עצמו ואחר עמו. כאלו אמר ויתנה אל הכהנים ואל בני לוי ואל כל זקני ישראל. כי לכל אחד מהם כהני׳ לוים וישראלים שהם שלש מדרגות העם נתן ספר תורה א׳. ואפשר שלכל שבט ושבט נתן ספר תורה אחד, כמו שאמר ואל כל זקני ישראל. ולפי שלא היתה הנתינ׳ הזאת הראשונ׳ לתכלית השמירה והגניזה לא אמר כאן לשום אותו ספר התורה וגו׳, כי היה התכלית בנתינ׳ הזאת בלבד ללמוד ולעיין לא זולתו. והותר בזה הספק הד׳:

אח״כ אמר ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה׳ – לרמוז שכבר אמרו שכתר תורה אינו כשאר הכתרים אבל כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול. וא״כ איך נתנה אל הכהנים בני לוי. לזה אמר כי הטעם שנתנה להם הוא. לפי שהם היו נושאים את ארון ברית ה׳. ואחר שבארון היה מקום התורה. מן ההכרח היה ליתנה להם. אבל לא נתן התורה לכהנים. ולכן אמר ואל כל זקני ישראל. שהם במקום כל ישראל. באופן שלכולם ניתנה בשוה. ויצו משה אותם לאמר שיאמרו לכל ישראל בכל זמן וזמן מאלו הזמנים שהם מחוייבים לשמוע קריאת התורה. וזהו מקץ ז׳ שנים במועד שנת השמטה שהוא זמן חירות לגופים ולנשמות. לגופים שהוא זמן חירות לעבדים. ולנפשות שנמחלו עונותיהם ביוה״כ. ואמר בחג הסוכות. לפי שהוא זמן האסיף וזמן שמחה. צריך רסן התורה למנוע מהם התאוות. ולכן אמר בבא כל ישראל לראות את פני ה׳ תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. באופן שיזכרו וישובו אל ה׳ בזכירת דברי התורה. וכן בזכירת בהמ״ק כאומרו וממקדש תיראו. וזהו במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת. ואמר באזניהם ולא אמר לפניהם. לרמוז על סודות התורה הנתנים להם פה אל פה בלחש. וזה דבר ראוי לזקנים וליחידי סגולה.

את התורה הזאת – פרשת המלך שצוה עתה שיקרא בהקהל.

ויתנה אל הכהנים בני לוי – שמידם יקבלנה המלך הקורא, כאותה ששנינו: הסגן נותנו לכהן גדול, וכהן גדול למלך (משנה סוטה ז׳:ח׳).

הנושאים את ארון – שנשאו בעת התחדש נס בו.

ואל כל זקני ישראל – שמידם יקבלו הכהנים את ״התורה״ בהקהל, כאותה ששנינו: חזן הכנסת נותן לראש הכנסת, וראש הכנסת לסגן (שם שם).

את התורה הזאת, a reference to the final commandment in the Torah, Hakhel, for the king to read the Torah once in seven years before the entire Jewish people, minors and babies in arms included.

ויתנה אל הכהנים בני לוי, from whose hands the King who would read it in public would receive it. The Talmud Sotah 41 describes that the Torah scroll passed from the deputy High Priest’s hands to those of the High Priest himself, who in turn handed it to the King.

הנושאים את ארון, one of the three occasions when the priests rather than the ordinary Levites carried the Ark; at the time when the miracle of the waters being split would occur once more, the priests carrying the Ark were the catalyst.

ואל כל זקני ישראל, from whom the priests had received the Torah scroll on that occasion. On the folio in Sotah 41 mentioned earlier, the details of this whole procedure are described.

ויכתב^א משה: אין בו פיסקא.

א. מאחר שהערתו של נורצי אינה מתייחסת לנוסח התיבה (אלא לעניין פיסקא), לא הקפיד על כתיבה המדויק של ׳ויכתב׳. וכתבה מלא וי״ו.

כשנגמרה כולה כו׳. כוונת רש״י שפי׳ התורה הזאת הנזכר כאן, ר״ל כל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל, ולא כמו התורה הזאת שכתוב אחר זה, שר״ל משנה התורה לבד, דלמה יתנו להם משנה תורה לכהנים, ולא כולה:

When it was completely finished, etc. Rashi's intention is to explain that the Torah that is mentioned here means the entire Torah from Bereishis until in view of all of Yisroel (Devarim 34:12). It is not referring to the Torah which he wrote after this, which means only Mishne Torah [Devarim]. For why would he give only Mishne Torah to the Kohanim, and not the entire Torah?

ויכתב משה את התורה הזאת – אינו דומה למה שאמר בסמוך תקרא את התורה הזאת, כי שם הכונה על ספר הדברים בלבד כדעת רבותינו, אבל כאן מדבר על כל התורה כלה מתחלת ספר בראשית עד לעיני כל ישראל, זולתי פרשת ויאמר ה׳ אל משה וגו׳ (לקמן פסוק י״ד) שעדיין לא נאמרה לו, וזולתי שירת האזינו שלא היה בדעתו של משה לכתוב אותה בתורה, ואח״כ בא לו הצווי הן קרבו ימיך וכו׳ ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וגו׳, אז כתב משה הצווי ההוא וגם השירה בספר התורה, שנאמר ויכתוב משה את השירה הזאת וכו׳ (לקמן פסוק כ״ב), ובעבור התוספת הזאת הוצרך הכתוב לחזור ולומר ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם (שם פסוק כ״ד), ומליצת עד תומם לכלול גם הצווי האחרון הזה וגם השירה הבאה אחריו:

ויתנה אל הכהנים בני לוי – שהם מורי התורה וראשי הקבלה:

ואל כל זקני ישראל – לפי שגם הם קבלו פירושה בעל פה:

אל הכהנים בני לוי – אטו אנן לא ידעינן דכהנים בני לוי נינהו אלא כהן ברישא והדר לוי (גטין נ״ט) לפי״ז מלת אל משרת לשנים, כאלו אמר אל הכהנים אל בני לוי, ולכל שלש מדרגות נתן ס״ת א׳ לכהנים לויים וישראלים, לכהנים שהם משרתי ה׳ להגות בה יומם ולילה ולעיין בה, וללויים נושאי ארון ברית ה׳ שבהם יורו המשפטים והתורות לישראל, וכן לזקני ישראל שהם הסנהדרין כדי שיעיינו בה וידעו ממנה לדון דבר המשפט.

ויכתוב – כתבה מתחלה ועכשו נתנה להם לשעה כדי שיבינו כשיאמר להם תקרא את התורה הזאת {דברים ל״א:י״א}. וע׳ מה שכתבתי בבכורי העתים תקפ״ח עמוד ק״ס.

ויכתב משה וגו׳ – נאמר כבר בשמות (כד, ז; לד, כז), שמשה כתב חלקים של תורת ה׳. אך עתה לאחר שכתב גם את כל אשר אירע מאז ועד עתה, ובהנחה שכתיבת התורה נסתיימה, הוא מסר אותה לכהנים והוסיף את המצווה הקשורה אליה: לקרוא את התורה אחת לשבע שנים לפני האומה הנאספת לחג הסוכות. המצווה לכתוב את השירה, להוסיף אותה לתורה שבכתב, ובכך לסיים את התורה, ניתנה לו רק מאוחר יותר (פסוק יד ואילך).

הכהנים בני לוי הנשאים – ארון הברית נישא בדרך כלל על ידי הלויים ממשפחת קהת (עיין במדבר ג, לא), ובהתאם לכך הם קרויים בפסוק כה ״הלוים נשאי ארון״ וגו׳.

ואולם, בהזדמנויות מיוחדות בעלות חשיבות יוצאת דופן, נישא הארון על ידי הכהנים. כך בעת מעבר הירדן (יהושע ג, ג ואילך), בהקפת יריחו (שם ו, ו), ובהכנסת הארון לקודש הקודשים של בית המקדש שנבנה על ידי שלמה (מלכים א ח, ג; עיין סוטה לג:). גם כאן, כאשר נמסרה התורה לראשונה לכהנים ולזקני ישראל, נצטוו הכהנים להופיע עם ארון ברית ה׳, שכן גם זה היה אירוע חשוב מאוד ובעל משמעות מיוחדת.

הייתה סיבה נוספת לעובדה שהכהנים נשאו כאן את ארון הברית. שכן קשורה לכך מצווה המתקיימת בזמן שכבר נבחר מקום לארון הברית ועמו לתורה שנכתבה על ידי משה (פסוק כו), ושם הארון כבר היה מופקד למשמרת הכהנים ולא היה עוד בידי הלויים.

על פי זה יובן שינוי הלשון. כאן נאמר ״אל הכהנים בני לוי הנשאים״ וגו׳; הם נשאו את הארון רק באותה שעה. לעומת זאת, בפסוק כה קרויים הלויים ״נשאי ארון״ וגו׳; הם היו הנושאים הרגילים של הארון.

אירוע זה לא נמנה בין האירועים המוזכרים במסכת סוטה (לג:) שבהם נשאו הכהנים את הארון, וכנראה שהטעם לכך הוא, שהופעת הכהנים עם הארון הייתה רק לאותה שעה, ולא הייתה בה נשיאה ממקום למקום, שהיא באמת עבודת הלויים.

ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה׳ ואל כל זקני ישראל – הכהנים לא היו נושאים את הארון רק שהם הסירו את הפרוכת וכסו בו את הארון ואחרי כן יבואו בני קהת לשאת את הארון כדכתיב (במדבר ד ה) והזכיר במסירת התורה להכהנים מה שנושאים ארון ברית ה׳ מפני שנתן התורה שישימו בצד הארון כמבואר להלן (כו), ולא היו יכולים לשום את התורה בצד הארון שהיה לפנים מן הפרוכת ואסור לכנס שם רק כ״ג ביוה״כ, רק בעת נשיאת הארון בעת פריקת המשכן (ויתכן שפרקו המשכן לצורך שעה), ומה שקרא אל זקני ישראל שאינם שייכים להנחת התורה בצד הארון, הוא לצרף אותם עם הכהנים בקריאת פ׳ הקהל כאשר יתבאר:

ויכתוב משה את התורה הזאת: עוד לא השלימה¹ עד שמגיע לפסוק כ״ד דכתיב ״עד תומם״, אבל כאן לא מיירי בהשלמת התורה², אלא כתב עד כה ותפר היריעות ונתן לכהנים, ועדיין לא ציוה להניחה בארון³ כל זמן שלא נגמרה.

בני לוי: כבר נתבאר לעיל (י,ח)⁴ דזה הלשון⁵ מורה דוקא תלמידי חכמים⁶, דזה מיוחד לשבט לוי בכלל⁷. ובשביל שהכהנים קדושתם מסייעת הרבה לעמל תורה משום הכי ייחד משה להם הנתינה. ועדיין קשה לשון ״בני לוי״ ולא כתיב ׳הלויים׳⁸, מזה למדו חז״ל בפרק הנזקין (גיטין נט,ב) דבקריאת התורה כהן ואח״כ לוי ואח״כ ישראל⁹. (ועיין עוד לעיל סוף פרשת שופטים (כא,ה)¹⁰ דשם למדנו דבכל מקום שנתקבצים כהנים וישראל, הלוים באמצע).

הנושאים את ארון ברית ה׳:⁠¹¹ גם זה נתבאר שם (לעיל י,ח) שלא מיירי בנשיאת הארון כמשמעו¹², אלא כח התלמוד שהוא ״ארון ברית ה׳⁠ ⁠⁠״. {ומשום הכי לא כתיב ׳ארון ברית ה׳ אלהיכם׳ כמו להלן פסוק כ״ו, ועיי״ש מה שכתבתי בפסוק כ״ה}.

ואל כל זקני ישראל. שגם המה משתתפים במשאה¹³ וניגשים לענין מצוין¹⁴.

1. לא כדעת רש״י ורמב״ן על-אתר.

2. זה מוגדר ״תורה״ (׳מפיו של הקב״ה לאזנו של משה׳) אבל עוד לא ׳ספר תורה׳. רבינו לא נתן ביאור מדוע היה צורך לתת לכהנים את ׳התורה׳ כשהיא עדיין אינה ׳ספר תורה׳.

3. רק להלן בפסוק כ״ו.

4. ובכל מקום בחומש דברים.

5. ״בני לוי״ או ״הלוויים״.

6. וזה לשון הראב״ע: שהם מורי התורה.

7. וא״כ נתנה לכהנים תלמידי חכמים.

8. כמו לעיל (יח,א) ״הכהנים הלויים״, ועוד.

9. מנא הני מילי (דכהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל – משנה), אמר רב מתנא, דאמר קרא ״ויכתוב משה וגו׳⁠ ⁠⁠״... אטו אנא לא ידענא דכהנים בני לוי נינהו?!

10. ד״ה ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע (בסוף הדיבור).

11. מדוע חשוב דוקא כאן להגדיר כך את הכהנים.

12. שהרי לא היו הכהנים נושאים את הארון של בצלאל – לשון רבינו שם.

13. של התלמוד.

14. מסוים.

ויתנה אל הכהנים וגו׳ – לא שֵֶׁנְּתָנָהּ להם ממש כי שָׂמָהּ מצד הארון (פסוק כ״ו), אבל שם על לבם להשתדל בכל כחם להפיצה ולקיימה בקרב בני ישראל, ולמגמה זו צוה ג״כ מצות הקהל שאחריה.

ויתנה אל הכהנים בלי לוי ואל כל זקני ישראל. כתב רש״י כשנגמרה נתנה לבני שבטו — ותמה עליו הכורם שהרי הכתוב אומר בפי׳ ואל כל זקני ישראל וא״כ לא לבני שבטו לבד נתנה, ואני אומר שהבין בדברי רש״י פירוש שאינו מחוור, ולא ירד לסוף דעת הרב ולא לחנם כתב כשנגמרה כלה וכו׳ ומה הלשון זה מלמדנו? רק כוונת רש״י על פ׳ שאחר כך שכתוב ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם, ויצו משה את הלויים נושאי ארון ברית ה׳ וגו׳ לקח את ספר התורה הזה, וכדי שלא יקשה שכאן כתוב אל הכהנים ואל כל זקני ישראל ושם לא נזכרו רק הלויים על כן פי׳ כשנגמרה כלה והוא מ״ש ויהי ככלות וגו׳ עד תומם נתנה לבני שבטו כלומר ללויים בלבד ולא הכהנים שכן הכתוב מבאר נושאי ארון ברית ה׳ ואין הכהנים נושאי הארון רק הלויים, והענין כן הוא שהם שתי נתינות כל א׳ מין נתינה בפ״ע, הראשונה שהיא לכהנים ולזקני ישראל היא נתינה ומסירה של מנוי ופקודה, כלומר שיהיו הם משרתי התורה ונושאיה ועל פיהם יצאו ועל פיהם יבואו כל בית ישראל, והנתינה הב׳ היא נתינה חומרית שנתן ספר תורה ללויים כדי שישימו אותו מצד הארון כמ״ש לקח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה׳ וגו׳.

ויכתוב משה וגו׳ – כבר בארנו למעלה י״ז:י״ח שכוונת הכתוב כאן לומר שמשה רבינו כתב את כל התורה כולה, ולא רק ספר משנה תורה לבד. בצדק מעיר קייל כי משה רבינו לא כתב רק כעת את כל התורה כולה, אלא שמסר לכהנים את התורה שהיתה כתובה כבר מקודם. שני המשפטים הקשורים יחד ״ויכתוב וגו׳⁠ ⁠⁠״ ״ויתנה וגו׳⁠ ⁠⁠״, יש לפרש שעיקר הכוונה לנתינה ולא לכתיבה.

ויתנה וגו׳ – לא מסר משה את התורה לכהנים לבדם, אלא גם לזקנים, משמע שאין כוונת הנתינה הזאת שבכאן לשם שימת התורה בצד ארון הברית; דבר זה נזכר רק להלן בפסוק כ״ד והלאה. אלא שכוונת הכתוב כאן לומר, שמשה רבינו מסר את התורה לאותם האנשים שהוטל עליהם לדאוג לכך שספר התורה הזה יהא בסיס חיי העם, וייקרא בפניהם.

הכהנים בני לוי – השוה את פירושנו למעלה י״ז:ט׳.

הנושאים את ארון – אף על פי שבמקומות אחרים נזכרו הלוים בתור נושאי הארון. אין בזה קושיא, כמו שיתבאר אי״ה במבוא.

ויתנה לכהנים בני לוי – בירושלמי פ״א דיבמות ראה את ראב״ע וקרא עליו נער הייתי כו׳ מכירו אני שהוא דור עשירי לעזרא ועיניו דמיין לדידיה. הענין כי מצאנו בעזרא ששינה הכתב, והוא כי באמת יאות לפי משפטי התורה אשר התורה תהא מסורה ביד הכהנים הלוים והזקנים אשר יש בהם כל מכמני השלמות והפרושים היושבים בירושלים, וכל מי שנדבו לבו להתקרב אל התורה יבא לירושלים, כמו שמצאנו בר״א בן הורקנוס, והיו הישיבות הגדולות אשר נקבצו כל הראוי בהם לפי חכמת בינתם, וכן מצאנו בספרי על קרא דלמען תלמד ליראה את ה׳ [הביאהו תוס׳ ב״ב כ״ה], ומפני זה היה התורה כתובה בכתב עברי למען לא ילמד מי שאינו ראוי ויהיה כזורק אבן למרקוליס, ולא ירהב הנער בזקן לאמר גם אנכי הרואה ויודע סתרי החכמה כמוך. אמנם עזרא ראה בזמנו לפי פזור ישראל בעמים והשכח מאתם עקרי התורה (כאשר מצאנו בנחמיה ודה״י) ונסתם החזון ובטלו הרואים באספקלריא המאירה, יותר נאות לכותבה בלשון מובן לכל הרוצה לדעת וחכמות בחוץ תרונה, ומוטב להגיע אל המטרה הנאותה להרחיב הדעת בארץ [כאשר באמת נתפשטה עד מאד התורה בזמן בית שני, כידוע] ולסבול ההיזק המגיע אשר כבר הגיע מזה בבית שני כידוע מתלמידים שלא שמשו כל צרכן, וזה שפט ברוח הקודש רוח אלהי אשר הופיע עליו ממרום, והפליגו חז״ל זה עד כי אמרו ראוי היה עזרא להנתן תורה ע״י כמו ע״י משה, ואמרו עילם זכתה ללמוד ולא ללמד בבל זכתה כו׳, ערש״י, וכן מצאנו ענין כזה לראב״ע, שר״ג הנשיא היה בדעתו לסתום כל דבר המקובל ולבלי לפרש טעמו, כאשר מצאנו לו בכמה מקומות מקובל אני מאבותי, וכן שלא לקבל רק הנאות להגיע אל מטרת השלמות ולמעט התלמידים, וכל מי שאין תוכו כברו אל יכנס, לא כן ראב״ע מצאנו לו שמיד שישב בנשיאות אמר כל הרוצה לכנוס יבוא ויכנס ואתוספו ה׳ מאה ספסלי בבי מדרשא, וכן בכ״מ תמצא שמפרש טעם כל דבר, עיין בחגיגה טף למה באין אלא כדי ליתן שכר טוב למביאיהן, וכן בכ״מ הפליג בהתפשטות התורה וריבוי לומדיה, והוא שאמר ועינו, ר״ל עינו הצופיה למרחוק, הבטה כללית, כמו עיני העדה וכמו עיניך יונים (עיין מדרש), בהבטה על הנהגת הכלל הוא דומה להנהגת עזרא הסופר. ונכון.

הכהנים בני לוי – כהן קורא ראשון ואחריו לוי, מנה״מ, אמר רב מתנה, דאמר קרא ויתנה אל הכהנים בני לוי, אטו אנא לא ידענא דכהנים בני לוי הם, אלא כהן ברישא והדר לוי.⁠¹ (גיטין נ״ט:)

1. ודעת חד מ״ד שם דיליף מפסוק ונגשו הכהנים בני לוי (ס״פ שופטים), ולכאורה אינו מבואר מה חידש הדורש הזה על הדורש מפסוק דפ׳ שופטים, הא כמו התם כן הכא כתיב הלשון הכהנים בני לוי, וא״כ ראוי להסמיך על אותו הפסוק שהוא מוקדם בתורה. ונראה משום דמפסוק שלפנינו נראה יותר הכונה דבני לוי הכתוב כאן הם הלוים ממש ולא כהנים שהם בני לוי משום דסמיך לי׳ הנושאים את ארון וגו׳ וזאת היתה ממלאכת הלוים. וגם י״ל משום דמאותו הפסוק מבואר רק שכהו קודם ללוי, אבל הא דלוי קודם לישראל אינו מבוחר ממנו, ובמתניתין קתני גם דין קדימת לוי לישראל, לכן מביא רב מתנה פסוק זה משום דבירושלמי גיטין פ״ה ה״ט מביא מפסוק זה להדיא ראיה על דין קדימת לוי לישראל מדכתיב אל כל זקני ישראל אחר בני לוי וע״ש בפ״מ.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון