×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יח) וְאָנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עַ֥ל כׇּל⁠־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה כִּ֣י פָנָ֔ה אֶל⁠־אֱלֹהִ֖ים אֲחֵרִֽים׃
I will surely hide my face on that day for all the evil which they shall have worked, in that they have turned to other gods.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזראר״י בכור שורקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךר״ע ספורנומנחת שיאור החייםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהמלבי״םנצי״בתורה תמימהעודהכל
וַאֲנָא סַלָּקָא אֲסַלֵּיק שְׁכִינְתִי מִנְּהוֹן בְּעִדָּנָא הַהוּא עַל כָּל בִּשְׁתָּא דַּעֲבַדוּ אֲרֵי אִתְפְּנִיאוּ בָּתַר טָעֲוָת עַמְמַיָּא.
But I will remove My Shekinah from them at that time on account of the evils they had done; for they will have turned away after the idols of the nations.
ואנה בממרי מטמרה אטמר אפי רעותי ביומ׳ ההוא על כל בישתה די עבדו די סטון בתר טעוון אחרניין.
ואנא מסלקא אסלק שכינתי מנהון בעידנא ההיא עד דיתמקמקון ויקבלון פורענות חוביהון על כל בישתא דעבדו ארום אתפנייו בתר טעוות עממייא.
But I will indeed remove My Shekinah from them at that time, until they have dwindled away, to receive the punishment of their sins for all the evil they have wrought, because they turned themselves after the idols of the nations.
וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף עַל פִּי שֶׁהִסְתַּרְתִּי פָּנַי מֵהֶם בַּחֲלוֹם אֲדַבֵּר בּוֹ.
וְאָנֹכִי הַסְתֵּר – מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁרָאָה בַּגְּבִירָה שֶׁמַּבֶּטֶת בְּסָרִיס אֶחָד. אָמַר הַמֶּלֶךְ אֵינִי מְקַנֵּא בְּסָרִיס שֶׁאַתְּ מַבֶּטֶת בּוֹ שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם, אֶלָּא שֶׁאַתְּ גּוֹרֶמֶת לִי לְהַחֲזִיר פָּנַי מִמֵּךְ, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֵינִי מְקַנֵּא בַּעֲבוֹדַת אֱלִילִים שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּכֶם, וְאֵין בָּהּ תּוֹעֶלֶת, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם גּוֹרְמִין לִי לְהַחֲזִיר פָּנַי מִכֶּם, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי״ מִפְּנֵי מָה, ״כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים״.
ומע ד׳לך אנא מקים עלי חג׳ב רחמתי פי ד׳לך אלזמאן ענה בסבב אלשר אלד׳י צנעה אד׳ ולא אלי מעבודאת אכ׳ר
ועם זאת אני אמשיך בהסתרת רחמי ממנו בזמן ההוא בגלל הרעה אשר עשה כאשר פנה אל אלוהים אחרים.
פס׳: ואנכי הסתר אסתיר פני מהם1הרי אלף שלש מאות ושלשים ושש מנין הסת״ר אסתי״ר שנה. למעלה ממה שאמר דגיאל (דניאל י״ב:י״ב) אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה.
פני ביום ההוא – אין יום שאין קשה מחבירו.
על כל הרעה אשר עשה – כי לא על חנם בא עליהם.
כי פנה אל אלהים אחרים – הוא שגרם:
1. הרי אלף וכו׳. המחבר כחב כאן קץ לימי המשיח בשנת קס״ד לאלף הששי. ובעוה״ר כבר עבר עדן ועדנים:
וטעם הסתר אסתיר – שאם יקראו אלי לא אענם. והמשל כאדם שלא יראה ולא ידע מה נעשה.
הסתר – שם הפועל, וכן מנהג לשון הקדש לדבר בכפל, ובעלי הדקדוק יבינו.]⁠א
כי פנה – היא הרעה הגדולה, כאשר פירשתי (ראב״ע דברים כ״ח:י״ג), שאין למעלה ממנה.
א. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
[AND I WILL SURELY HIDE.] The meaning of And I will surely hide is, if they call Me, I will not answer. Scripture compares God to a person who does not see or know what is happening. It is the custom of Scripture to employ two verbs.⁠1 Those who know grammar understand this.⁠2
IN THAT THEY ARE TURNED. This,⁠3 as I previously explained,⁠4 is the great evil. There is no evil which tops it.
1. Our verse reads, haster astir (I will surely hide). Literally, hide, I will hide.
2. That it is biblical style to employ an infinitive followed by a conjugated verb.
3. Idol worship.
4. See Ibn Ezra on verse 16.
ואנכי {הסתר}א אסתיר פני – שלא לשמוע ממני,⁠ב כמו שלא רצו לשמוע מצותי ותוכחתי. וזה רמז לקץ הכתוב בדניאל, דכתיב: אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשיםג וחמשה (דניאל י״ב:י״ב). ו״הסתרד אסתיר״ בגימטריא אלף שלש מאות ושלשים ושש, והכי קאמר: אשרי המחכה לסוף אלף שלש מאות ושלשים וחמש, שהוא תחלת אלף שלש מאות שלשים ושש. אי נמי: א׳ של אסתיר אינה אלא לשימוש בעלמא, ואינה מן המניין, והוו להו אלף שלש מאות ול״ה. הרי שנרמז קץ של ביאת המשיח בוהיה כי תבא, כדפרישית בקרא: כאשר שש וגו׳ (ר״י בכור שור דברים כ״ח:ס״ג) וכאן רמז הזמן האחר, שבו ישראל יהיו כובשין כל העולם. ולכך כתיב בו: אשרי.
ור׳ עובדיהה ז״ל פירש: מועדו מועדים וחצי (דניאל י״ב:ז׳) מועדז לזה הזמן האחרון, ופירש: ״מועד״ הראשון – זמן, כמו שפירשתי אני בוהיה כי תבא (ר״י בכור שור דברים כ״ח:ס״ג), ו״מועדים״: האחדח – משיצאו ממצרים עד שנבנה הבית, והם ארבע מאות ושמונים. והשיני כמו שעמד, והם ארבע מאות ועשר, ואין שני הזמנים שוין, ושניהם שמונה מאות ותשעים. ״וחצי מועד״ – חצי שני מועדים הללו, דהיינו ארבע מאות ארבעים וחמש, צרפיהו עם שמונה מאות ותשעים, הרי אלף שלש מאות ושלשים וחמש.
ונראה לי שזה הקץ נרמז באלפ״א בי״ת דתשר״ק צפע״ס נמל״ך: תשר״ק הן אלף, וצפע״ס ג׳ מאות, והוא: י׳ שנים אחר ביאת המשיח שיבא לאלף מאתים ותשעים, ואז יהא נמל״ך – ויחשב מלך. יטח״ז הם שלשים וארבע, הרי אלף שלש מאות שלושים וארבע, והיינו: אשרי המחכה {וגו׳} לימים אלף ג׳ מאות שלשים וחמש⁠{ה} (דניאל י״ב:י״ב), כלומר: לתחילת שנת חמש, דהיינו אלף ג׳ מאות ול״ד. והדר: והד״ג ב״אט – והדג בא לויתן לעשות סעודה לצדיקים.
א. ההשלמה מהפסוק ומופיע בספר הג״ן.
ב. בספר הג״ן: שלא לשמוע את תפילתו.
ג. בכ״י מינכן 52: ושלשים. בכ״י מינכן 52 גם נוסף: ושש.
ד. בכ״י מינכן 52: והסתיר.
ה. בכ״י מינכן 52: עובדיא.
ו. כן בכ״י מינכן 52 גם כאן וגם בדברים כ״ח:ס״ג, וכן בספר הג״ן ובהדר זקנים. בפסוק בדניאל: ״למועד״.
ז. מלת ״מועד״ אינה מופיעה בנוסח המקרא שלנו אך היא מופיעה בכ״י מינכן 52 גם כאן וגם בדברים כ״ח:ס״ג (שם: ״המועד״), וכן בספר הג״ן ובהדר זקנים.
ח. בכ״י מינכן 52 ובספר הג״ן: האחר.
ט. בספר הג״ן נוסף כאן: התענוג בא כמו כי באדג וכמו הליוסטין ובאדג טורי שעשה הפייט בארקע ורקיעא. אי נמי:
ואנכי {הסתר}⁠י אסתיר פני – I WILL {SURELY} HIDE MY FACE – To not hear from Me, just as they did not want to listen to My commandments and My rebuke. And this is a hint to the End that is written in Daniel, as it is written: “Happy is he that waits, and comes to the one thousand three hundred and thirty-five days” (Daniel 12:12). And the numerical value of [the letters of] “I will surely hide My face” is one thousand, three hundred and thirty-six, and it [the verse] says as follows: Happy is the one who waits for the end of one thousand, three hundred and thirty-five, for that is the beginning of one thousand, three hundred and thirty six. Or, alternatively: the “א” of “I will hide” [which has a numerical value of one] is only for regular usage, and is not part of the count, and there are one thousand, three hundred and thirty-five. Behold that the ultimate coming of Messiah is hinted at in “Vehayah Ki Tavo”, as it states in the text: “that as He rejoiced” (R״Y Bekhor Shor Devarim 28:63), and here it hints to the other time, when Israel will conquer the entire world. And therefore it is written by it: “Happy.”
And R. Ovadiah of blessed memory explained: “{for} a time, times, and a half” (Daniel 12:7) time, [to refer] to this latter time, and he explained: The first "time" – is [simply] a time, like I explained in Vehayah Ki Tavo (R״Y Bekhor Shor Devarim 28:63), and “times”: the one – from when they left Egypt until the Temple was built, which is four hundred and eighty [years], and the second – like it stood, which is four hundred and ten [years], and the two times are not equal, and together make eight hundred and ninety. “And half a time” – half of these two times, which is four hundred and forty five, join it with the eight hundred and ninety, and behold it is one thousand, three hundred and thirty five.
And it appears to me that this End is hinted at with the alphabet [if one takes the numerical value of the letters of the alphabet in reverse, divided into words, as follows:] “תשרק,” “צפעס,” “נמלך”: “תשרק” [400+300+200+100] is a thousand, and “צפעס” [90+80+70+60] is three hundred, which is ten years after the coming of the Messiah who will come at one thousand, two hundred and ninety, and then he will be “נמלך” [crowned] – and considered king. “יטחז” [10+9+8+7] is thirty four, which amounts to one thousand, three hundred, and thirty-four, and we have: “Happy is the one who waits {etc.} to the one thousand three hundred and thirty-five days” (Daniel 12:12), meaning to say: to the beginning of year five, which is one thousand, three hundred and thirty-four. And returning [to the reversed alphabet]:והד"ג ב"א (meaning: the fish comes) – And the fish comes, Leviathan, to make a feast for the righteous.
ואנכי הסת״ר אסתי״ר – בגימט׳ אלף ושלש מאות שלשים וששה, זהו אשרי המחכה ויגיע לימים אלף וגו׳, כלומר שיכלו כל אלה ויבא בן דוד בתחלת ל״ו, שההסתר פנים יהי׳ במנין הסת״ר אסתי״ר, ואמר דניאל אשרי המחכה ויגיע לכשיעברו שנים האלה, או אשרי קאי אשנת ל״ה עצמה שבה בא יבא במהרה בימינו, וא׳ של אסתיר הוא שימוש ואינה מן המנין וא״כ גם מספר הסתר אסתיר מכוון לזה, הרי רמז הקץ כאן וגם בכי תבא כדלעיל, ורבינו בכור שור אמר דנראה לו שהקץ הזה הוא רמוז בתשר״ק צפע״ס וכו׳, תשר״ק הוא אלף, צפע״ס הרי שלש מאות והוא י׳ שנים אחר ביאת משיח שהוא לאלף ר״ץ כדלעיל. ואז יהי׳ משיח כבר נמלך, זהו נמל״ך, יטח״ז הוא ל״ד, הרי אלף ושל״ד מכוון עם פסוק אשרי המחכה וגו׳, שכשיעברו אלף ושל״ד אז בשנת של״ה והד״ג ב״א, כלומר התענוג בא, וכמו הלאסטון ובאדג, שפי׳ לשון תענוג, א״נ ר״ל שהלויתן בא אז לעשות סעודה לצדיקים, ג״ן.
וטעם: ואנכי הסתר אסתיר פני – פעם אחרת, כי בעבור שהרהרו ישראל בלבם כי חטאו לאלהים ועל כי אין אלהיהם בקרבם מצאום הרעות האלה, היה ראוי לרב חסדי השם שיעזרם ויצילם, שכבר כפרו בעבודה זרה, וכענין שנאמר: הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי (ירמיהו ב׳:ל״ה). ולכך אמר: כי על כל הרעה הגדולה שעשה לבטוח בעבודה זרה יסתיר עוד פנים מהם, לא כמסתר פנים הראשון שהסתיר פני רחמיו ומצאום רעות רבות וצרות (דברים ל״א:י״ז), רק שיהיו בהסתר פני הגאולה ויעמדו בהבטחת:⁠א ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וכו׳ (ויקרא כ״ו:מ״ד), עד שיוסיפו על החרטה הנזכרת וידוי גמור ותשובה שלימה כמו שנזכר למעלה: ושבת עד י״י אלהיך וגו׳ (דברים ל׳:ב׳).
א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בדפוס רומא נוסף כאן: ״פני רחמיו״.
AND I WILL SURELY HIDE MY FACE IN THAT DAY. The meaning thereof is that [He will hide His face] on a different occasion [for it was already stated in (17), and I will hide My face from them]. Since the Israelites already reflected in their hearts that they sinned against G-d, and that these evils came upon them because their G-d was not among them, it would have been fitting — according to the exceeding mercies of G-d — that He help them and rescue them because they had already denied the idols. This is similar to what is stated, Behold, I will enter into judgment with thee, because thou sayest: 'I have not sinned,'1 [indicating that the very denial of wrongdoing is a grievous sin, but here the admission of sin should have caused G-d to help them]. Therefore he [Moses] states that, because of the great evil that they did in trusting idols, He will again hide His face from them — not like the first hiding of His face when He hid the face of His mercies and many evils and troubles came upon them2 — but that only the face of redemption will be hidden and they will abide by the promise of the face of His mercies. [This is the promise of] And yet for all that, when they are in the land of their enemies, I will not reject them, neither will I abhor them etc.⁠3 [They will not be shown the face of redemption] until they add to the aforementioned regret real confession and perfect repentance, as is stated above, and thou shalt return unto the Eternal thy G-d etc.⁠4
1. Jeremiah 2:35.
2. (17).
3. Leviticus 26:44.
4. Above, 30:2.
ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא – כבר הזכיר למעלה והסתרתי פני מהם והוא הסתר פנים של גלות בבל, ועתה יחזור הסתר פנים פעם אחרת ובלשון כפול, למען הודיעך כי לא יהיה ההסתר הזה זמן מועט כראשון אך יהיו זמן רב בהסתר פנים, וירמוז לגלותנו זה שאנחנו עומדים בו בהסתר פנים כפול. אמנם יש לנו נחמה ממקום אחר שאנחנו עומדין בו בהבטחת (ויקרא כ״ו:מ״ד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, הכתוב הזה יגלה לנו זמן ההסתר והוא מנין הסת״ר אסתי״ר, ומספרו אלף שלש מאות שלשים וחמשה, והוא דבר דניאל בחתימת חזיונו (דניאל י״ב:י״ב) אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה, כי אז יכלה עונש הסתר פנים, ורמז לך הכתוב כי זמן גדול כזה יעמוד ההסתר.
ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, "as for Me, I will most certainly hide My face on that day.⁠" God had already mentioned earlier (verse 17) that He would hide His face. On that occasion it referred to the exile in Babylon. Now, when He describes this "hiding" of His face in even stronger terms, it refers to the present exile under the Romans. The repetition of the word "hiding" is a warning that this second exile will be much longer than the first. On the other hand, what the Torah writes also contains a message of consolation in Leviticus 26,44 that God will not forsake us even when we are in exile, i.e. "the land of their enemies.⁠"
This verse reveals to us something about the length of this exile we find ourselves in. The combined numerical value of the words הסתר אסתיר is 1336. This appears to correspond to a vision in Daniel 12,12 according to which the redemption would come after 1335 years. [According to this, an opportune time for the final redemption was the year 1405 or 1406, which could have happened during the period the author wrote this, but we ultimately did not merit it then. Ed.]
ואנכי הסתר אסתיר פני – שלא אשמע תפלתו.
על כל הרעה אשר עשה. פ״ה בדניאל אשרי המחכה ויגיע לקץ אלף ושלש מאות ושלשים וחמש. וגימ׳ דהסתר אסתיר שהוא תחלת אלף ושלש מאות ול״ו. אי נמי אלף של אסתר אינו מן המנין והוו אלף ושלש מאות ול״ה הרי שנרמז קץ משיח בפ׳ תבא כדפי׳. וכאן רמז הזמן האחד שיהיו כל ישראל כובשין העולם בו ולכך כתיב אשרי המחכה. וה״ר עובדיה פי׳ מועד מועדים וחצי מועד לאותו זמן האחרון. ופי׳ מועד ראשון זמן כדפי׳ בפ׳ כי תבא ומועדים האחרים משיצאו ממצרים עד שנבנה הבית והם ת״ף והב׳ כמו שעמד הבית והם ת״י. ואין שני המועדים שוים. ושניהם עולים למנין ח׳ מאות וצ׳. וחצי מועד. חצי שני מועדים הללו דהיינו תמ״ה צרף אותם תת״ץ. הרי אלף ושלש מאות ול״ה ונר׳ להרב בכור שור שקץ זה נרמז באלפא ביתא של תשר״ק. תשר״ק הם אלף. צפע״ס הם שלש מאות והוא עשרה שנים אחר ביאת משיח שיבוא לאלף ור״ץ ואז יהיה נמל״ך יחשב למלך. יטח״ז הם ל״ד. הרי אלף ושלש מאות ול״ד והיינו דכתיב אשרי המחכה ויגיע לימים אלף ושלש מאות ושלשים (דניאל י״ב:י״ב) וארבע. כלומר לתחלת שנת חמשת דהיינו לאלף ושלש מאות ול״ד. ואז והד״ג ב״א. כלומר התענוג בא כמו באדג וכמו הליוסט״ן ובאדג כוורי א״נ והדג בא זה הלויתן לעשות סעודה לצדיקים.
ואנכי הסתר אסתיר – מכאן לאסתר מן התורה כלו׳ בימי אסתר אסתיר פני מהם ויבקש המן לאבדם.
ואנכי הסתר אסתיר, "and I will hide Myself even further;⁠" our sages derive from this line that the Purim story i.e. the scroll of Esther and Mordechai are of Biblical authority1 i.e. that even during periods of exile when we do not feel the presence of G–d around us, He nonetheless watches over us and intervenes in our fates decisively when we are under attack.⁠2
1. [Esther's real name having been Hadass, Ed.]
2. [Although His name does not even appear in that scroll, Haman did not succeed in killing a single Jew. Ed.]
ואנכי הסתר אסתיר פני מהם – מכאן לאסתר מן התורה כלו׳ בימי אסתר אסתיר פני מהם שיבקש המן לאבדם.
ואנכי הסתר אסתיר פני – מהם פעם אחרת כי בעבור שהרהרו בלבם כי חטאו ועל כי אין אלהים בקרבם מצאום הרעות היה ראוי לרוב חסדי השם שיעזרם ויצילם כיון שכפרו בע״ז ולכך אמר:
על כל הרעה אשר עשה – לבטוח בע״ז יסתיר עוד פנים מהם לא כמסתיר פנים הראשון פני רחמיו וימצאום צרות רבות ורעות רק שיהיו במסתיר פני הגאולה ויעמדו בהבטחת ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביה׳ לא מאסתים וגו׳. עד שיוסיפו על החרטה הנזכרת וידוי גמור ותשובה שלימה כמו שנזכר למעלה ושבת עד ה׳ אלהיך:
ואנכי הסתר אסתיר פני, "but I will increasingly hide My presence, etc.⁠" God will hide His face once more, as He had done in verse 17. This is remarkable, as we would have thought that now that the people had attributed their misfortunes to God withdrawing from them, God should respond by showering them with His loving kindness seeing that they had at least acknowledged the impotence of any other deities. The Torah explains why this is not the next scenario by writing:
על כל הרעה אשר עשה, "on account of all the evil this people have committed.⁠" By having put their faith in idols, God had withdrawn His face from them in the first place, as a result of which many misfortunes had befallen them. Now, He must still withdraw His face from them, but not as absolutely as He had done the first, time; this time the withdrawal is only to the extent that the redeemer does not yet come and they will return to their homeland. However, in the meantime, until they confess their guilt completely and show remorse, they will still continue their existence in the Diaspora, without, however, being hounded from one place to another and being exposed to all manner of demeaning insults and degradations. The redemption will not come until the repentance described in 30,2 has become reality.
ואנכי הסתר אסתיר פני – מהם, לא כמו שחשבו הם באמרם שאיני בקרבם, כי אמנם בכל מקום שיהיו תהיה שכינתי מצויה שם, כאמרם ז״ל: בכל מקום שגלו ישראל, שכינה עמהם. אבל אסתיר פני מהצילם על כל הרעה אשר עשה – הוא לעצמו.
כי פנה אל אלהים אחרים – כי בצרות המוצאות אותם על מה שחטאו, הם אינם פונים אלי לעזרה בתשובה ובתפלה, אבל פונים להמלט באמצעות עובדי אלהים אחרים.
ואנכי הסתר אסתיר פני מהם, not as they thought that I was no longer in their midst; wherever they are My presence is with them, as our sages said in Megillah 29 “wherever the Jewish people have been exiled God’s presence accompanies them. However, it does not manifest itself by saving them from their oppressor.”
על כל הרעה אשר עשה, Israel had done harm to itself, not God.
כי פנה אל אלוהים אחרים, while being beset by all of their problems, instead of turning to Me in prayer, supplication and remorse, they chose to pray to idols instead.
<אשר עָשָה: עיין מ״ש1 במלכי׳ א׳ י״ח.> [עשה].
1. מ״ש: מ״ש מל״א יח כו (׳אשר עשה׳).
ואנכי הסתר אסתיר – קשה למה יסתיר פניו אחרי שהתודו את חטאתם ואמרו הלא על כי אין אלהי בקרבי, ואם נותן הכתוב טעם למה שעבר עד עתה שהסתיר פניו מהם, זה אינו צריך לאומרו כי רואה אני שהטעם שהסתיר הוא לפי שזנו אחרי אלהי נכר כמו שאמר למעלה. עוד יש להעיר בפסוק למה כפל הסתר אסתיר. עוד צריך לדעת למה האריך לשון לומר על כל הרעה וחזר לפרש כי פנה.
אכן הכתוב בא לתת טעם להסתרת פנים, כי יאמר האומר ח״ו שה׳ לא שפט בצדק ח״ו משפט זה, כי אמר הנביא (ישעיהו כז ח) בסאסאה בשלחה וגו׳, ואמרו רבותינו ז״ל (סוטה ח:) במדה שאדם מודד בה מודדין לו והוא ישפוט בצדק אל אמונה ואין עול.
והנה בהסתרת פני ה׳ מהם, יכול להיות שיהיו נפרעים על חטאתם יותר משיעור הראוי להם לפי עונשם, כי אין השופט חפץ לדעת את אשר יבא עליהם מהצרות והרעות, ואין זה משפט צדק ח״ו, ואולי כי זה כלול במאמר שאומרים הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני וגו׳.
ובא הכתוב להשיב תשובה נכונה ואמר ואנכי הסתר, פירוש הסתרה זו יש לי בדין שאסתיר פני מהם, ולזה כפל הסתר אסתיר ביום ההוא, פירוש ביום שזנה אחרי אלהי נכר, ואמר הטעם על כל הרעה אשר וגו׳, פירוש על דרך אומרם ז״ל (ספרי ראה יא כה) כל המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה כולה, והוא אומרו שטעם ההסתרה הוא על כל הרעה אשר עשה, ומה הוא כי פנה אל אלהים אחרים. ומעתה הגם שיבואו עליו כל הצרות שבעולם מחמת הסתרת פנים, ראוי הוא לזה כשם שהוא עשה כל הרעה, יבואו עליו כל הצרות, וכך שורת הדין נותנת.
ודע כי אין צרה ואין רעה בעולם שאינה כנגד עבירה אחת, כי ה׳ יסד יסורין כנגד כל החטאים, כדרך שקבע שכר כנגד כל מעשה הטוב, וכיון שכן אדם שעבר על כל התורה כולה, או על עבודה זרה ששקולה ככל התורה, עונש הוא לבא עליו כל עונשין שבעולם, ולזה הסתיר ה׳ פניו מהם.
ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, "But I will surely hide My face on that day, etc.⁠" The difficulty in this verse is that God is portrayed as hiding His face after the Israelites have already confessed their sins, and have acknowledged that their troubles were due to God having turned His back on them. If all our verse wanted to do was to provide us with the reason why what happened so far had occurred, there is no need for this. We already know that God turned His face away as a result of the Israelites flirting with local deities! Moreover, why did Moses repeat the mention of God hiding His face, i.e. הסתר אסתיר? Another thing which is puzzling is why Moses used such a long-winded expression as על כל הרעה, followed by כי פנה אל אלוהים אחרים.
The fact is that our verse does want to provide a reason for God's turning away His face. Someone might say that God had not judged the Israelites fairly, God forbid, for the prophet Isaiah said in Isaiah 27,8: "assailing them with unchained fury.⁠" Sanhedrin 100 states that "man will be measured by the yardstick he himself applied in measuring others.⁠"
God will certainly apply fair yardsticks when judging the Israelites. At first glance it might appear as if turning His face away from the Israelites results in their being punished over and above what they deserve, as the Judge deliberately ignores what happens to them. Perhaps this is what our verse means when writing "is it not (only) because my God is not in my midst that all these troubles have found me?⁠"
To ward off such an interpretation of the previous verse, the Torah writes: ואנכי הסתר אסתיר פנים, "and I am surely going to turn away My face;⁠" I am legally entitled to turn away My face from them. This is why God had to repeat the word. ביום ההוא, "on that day.⁠" On the day they stray after alien gods. The reason the Torah wrote על כל הרעה אשר עשה, is "on account of all the evil it (Israel) has done.⁠" This is best understood in light of Chulin 5 that "anyone who admits that idols are independent powers has in fact denied the entire Torah.⁠" God explains that as soon as the people turned to idols they had in effect turned away from the whole of the Torah, i.e. from God. As a result, even if as a result of God's turning His face away from them the Israelites would be afflicted with all the curses of the world this would be no different than measuring them with the yardstick by which they themselves had measured others..
Remember that just as the blessings and rewards God has promised are meant for the performance of a string of commandments, etc., so curses and punishments are administered in respect of a string of violations of God's commandments. As a result, if someone either transgressed all the commandments bar idolatry, or only committed idolatry, he is deserving of all the punishments as commission of idolatry is considered as equal to committing all other violations. No wonder then that God hid His face from His people.
ואנכי הסתר אסתיר – אעפ״י שהכירו את חטאם, לא אחוש להם ולא אגאלם בחרטה לבדה, כי רעה גדולה עשו בלכתם אחרי אלהים אחרים, עד אשר ישובו אלי בתשובה גמורה:
ואנכי הסתר – כ׳ רע״פ כבר צוחו ע״ז, אם הם מודים ואומרים הלא על כי אין אלהי וגו׳ שהוא החלק העיקרי בתשובה, איך בשכר זה אמר ואנכי הסתר אסתיר פני מהם וגו׳, ויראה במה שיש לדייק, אמרו הסתר אסתיר פני ביום ההוא, ולא אמר ממי תהיה הסתירה זו, כי לעיל אמר והסתרתי פני מהם שפי׳ ההסתרה תהיה מהם, אבל כאן סתם לדבר, לכן נראה שהכתוב פי׳ ההסתרה ממי יסתיר, ומובנו הוא ממש להפך, והכוונה כי אעפ״י שבעבור פשעיהם יסתיר פניו מהם וימצאוהו רעות רבות וצרות, ומפני צוק העתים כי יצר לו אז יתעורר להכיר אשמיו ומרדו, ויודה ויאמר כן ביום ההוא ולא קודם הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה, ומהראוי היה שלא תועיל לו תשובה זו, כיון שהיא שלא בעתה, ומחמת ההכרח, אלא שישארו רעותיו ופשעיו בעבודתו הנכרי בתקפם וחזקם לפניו ית׳ להתמיד בעונשם, מ״מ אמר ית׳ אני אעשה כענין מאמר המשורר הסתר פניך מחטאי וכל עונותי מחה, שהסתר פני׳ מחטאי׳ שהיא ממש מחוי העונות שמעביר מכנגד פניו ולא יביט עוד בהם, כן אנכי הסתר אסתיר פני על כל הרעה, תהיה ההסתרה על הרעה שעשו, שלא אראה ברעתם שעשו בפנותם לאלהי׳ אחרים, ולא יזכרו עוד אותם העונות כאלו לא היו, כי תועיל להם תשובתם זו, ולא תשוב ריקם. ול״נ שהוא מחובר עם מקרא שלפניו, וטעמו ביום ההוא יכירו וידעו שמצאוהו הרעות האלה בשביל שאין אלקים בקרבו שמסולק מהם השגחות ה׳, גם זאת יכירו וידעו אז שבדין אני מתנהג עמהם בהסתרת פנים, על אשר עשו את הרע לפנות אל אלהי׳ אחרים (איך מוס מיין אנטליטץ פערבערגען); והמפרשים הבינו מקרא זה למאמר ה׳, לכן נתקשו איך יבא עונש אחרי שמודים על פשעם שהוא עיקר הוודוי כמ״ש לעיל.
ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא – דוקא לא מקודם שהשגחתי עליהם והטעם שהסתרתי עתה הוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים. ולכן:
ואנכי הסתר אסתיר1 וגו׳: אוסיף להסתיר פנים הרבה. ״על כל הרעה אשר עשה״ על מה שהם מוסיפים לעשות הרע2, כך אני מוסיף להסתיר פנים3.
כי פנה אל אלהים אחרים: כי כל כך עבירה גוררת עבירה עד שהגיעו לעבודה זרה שאינו מ״אלהי נכר הארץ״4, אלא כלל ״אלהים אחרים״, כמו שאחר כך עבדו ״את הבעלים... ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון״ (שופטים י,ו)5, וכל זה היה אחר אשר נגררו לעבודה זרה מ״נכר הארץ״ והקב״ה הסתיר פנים מהם.
1. והרי כבר ״והסתרתי פני מהם״, ועיין ברמב״ן.
2. מפרש ״כל״ כהוספה על הקודם, ולא ריבוי באשר הוא.
3. כפי שהסביר רבינו לעיל (פסוק ט״ז) במשל האשה שזינתה (על דרך מקרה), שכשבעלה נוטש אותה היא ממשיכה לזנות, וזה גורם שהוא מוסיף להתרחק.
4. שמוזכר בפסוק ט״ז.
5. שאינם משבעת עממין שבא״י.
הסתר אסתיר – שאלו פפונאי לרב מתנה, רמז לאסתר מן התורה בניין, אמר להו, ואנכי הסתר אסתיר.⁠1 (חולין קל״ט:)
אסתיר פני וגו׳ – אמר רבא, אמר הקב״ה, אע״פ שהסתרתי פני מהם – בחלום אדבר בו.⁠2 (חגיגה ה׳:)
אסתיר פני וגו׳ – רבי יעקב בשם רבי אחא אמר, מאי דכתיב (ישעיהו ח׳) וחכיתי לה׳ המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו, אין לך שעה קשה בעולם מאותה שעה שאמר הקב״ה למשה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, וקויתי לו – שאמר לו בסיני (פ׳ כ״א) כי לא תשכח מפי זרעו.⁠3 (ירושלמי סנהדרין פ״י ה״ב)
1. כמה פירושים ובאורים ורמזים נאמרו בבאור אגדה זו. ולי נראה פשוט עפ״י הדרשה הבאה והסתרתי פני מהם ביום ההוא, אמר הקב״ה, אעפ״י שהסתרתי פני מהם – בחלום אדבר בו, ופירש״י ביום ההוא קדייק, ביום ולא בלילה, שמראים לו חלום כדי שיתפלל על הדבר, עכ״ל. ור״ל דכשעתידה לבא איזו גזירה וצרה חלילה מראה הקב״ה את הדבר למי שראוי בחלום הלילה כדי שיתפלל ויתבטל הגזירה. והנה איתא במדרשים על הפסיק באסתר ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, מאין ידע – בעל החלום הגיד לו [והובא בפירש״י שם], וזהו ששאלו, אסתר מן התורה מניין, כלומר ענין אסתר ומקריה, שיודיע הקב״ה דבר גזירה בחלום כדי שיתפללו, איפה רמוז בתורה, והשיב רב מתנה, ואנכי הסתר אסתיר, וצ״ל וגומר, שסמך על יתר לשון הפסוק ביום ההוא, ועפ״י הדרשה על אותו הלשון בחלום אדבר בו, וכמש״כ, ויען כי עיקר המגילה נקראת ע״ש אסתר, לכן תלו השאלה על שמה, ואף רב מתנה כיון להשיבם בערך לשון נופל על לשון הסתר אסתיר, ודו״ק.
2. פירש״י ביום ההוא דייק, ביום ולא בלילה שמראים לו חלום כדי שיתפלל על הדבר, עכ״ל, ועיין מש״כ בדרשה הקודמת.
3. הלשון בסיני לאו דוקא אלא כלומר, בתורה, וכהאי גונא כתבנו לעיל בפ׳ נצבים בפסוק את אשר ישנו פה, יעו״ש, ואת הפ׳ וקויתי לה׳ אמר ישעיהו הנביא בעת שהשתדל ועשה כל הפעולות ללמד תורה שבטל אחז, כנודע.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזראר״י בכור שורקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךר״ע ספורנומנחת שיאור החייםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהמלבי״םנצי״בתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144