×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כא) וְ֠הָיָ֠ה כִּי⁠־תִמְצֶ֨אןָא אֹת֜וֹ רָע֣וֹת רַבּוֹת֮ וְצָרוֹת֒ וְ֠עָנְתָ֠ה הַשִּׁירָ֨ה הַזֹּ֤את לְפָנָיו֙ לְעֵ֔ד כִּ֛י לֹ֥א תִשָּׁכַ֖ח מִפִּ֣י זַרְע֑וֹ כִּ֧י יָדַ֣עְתִּי אֶת⁠־יִצְר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר ה֤וּא עֹשֶׂה֙ הַיּ֔וֹם בְּטֶ֣רֶם אֲבִיאֶ֔נּוּ אֶל⁠־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּֽעְתִּיב׃
It shall happen, when many evils and troubles have come on them, that this song shall testify before them as a witness; for it shall not be forgotten out of the mouths of their seed. For I know their inclination which they develop this day, before I have brought them into the land which I swore.⁠"
א. כִּי⁠־תִמְצֶ֨אןָ =א (אין געיה)
• ל=כִּֽי⁠־תִמְצֶ֨אןָ (געיה); דותן העיר על ספק לגבי ״כִּֽי⁠־״, אבל לא ברור מה כוונתו (בגעיה ברורה למרות הטשטוש במקום).
ב. נִשְׁבַּֽעְתִּי =א,ש,ק3[צוין פָּתַח],ל9 ובן⁠־אשר בספר החילופים (פתח באות ב)
• ל,ל1[וצוין חילוף],ש1,ל3=נִשְׁבָּֽעְתִּי (בקמץ) ובן⁠־נפתלי בחילופים, ומ״ג דפוס ונציה וכמו כן בדפוסים וקורן. בכתי״א יש כתם שנראה אולי כמחיקה של נקודת הקמ״ץ.
• הערת ברויאר ע״פ ייבין, כתר, א.4.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקונירמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמזרחיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שישפתי חכמיםהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״למלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
וִיהֵי אֲרֵי יְעָרְעָן יָתְהוֹן בִּישָׁן סַגִּיאָן וְעָקָן וְתָתִיב תּוּשְׁבַּחְתָּא הָדָא קֳדָמוֹהִי לְסָהִיד אֲרֵי לָא תִתְנְשֵׁי מִפֹּם בְּנֵיהוֹן אֲרֵי גְּלֵי קֳדָמַי יִצְרְהוֹן דְּאִנּוּן עָבְדִין יוֹמָא דֵין עַד לָא אַעֵילִנּוּן לְאַרְעָא דְּקַיֵּימִית.
And when many evils and troubles have fallen on them, this song shall answer against them, for it will not be forgotten from the mouth of their children, because their imagination which they will do is manifest before Me this day, while (as yet) I have not brought them into the land which I have promised.
ויהוי ארום יארען יתהון בישן סגין ועקין ותענה שבח שירתה הדה קדמיי לסהדו ארום לא תנשה מן פםא זרעיית בניהון ארום גלי קדמי יצרהון בישה דאינון עבדין יומא הדיןב קדם עד לא אעל יתהון לארעא די קיימת.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מן פם״) גם נוסח חילופי: ״מפום״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הדין״) גם נוסח חילופי: ״דין״.
ויהי ארום יערען יתהון בישן סגיען ועקן ותסהיד תושבחתא הדא קדמיהון לסהדו ארום גלי קדמי דלא תתנשי מפום בניהון ארום גלי קדמי ית יצרהון בישא דהינון עבדין יומנא עד לא אעילינון לארעא דקיימית.
And when these many evils and troubles shall come upon them, then will this hymn bear witness to them for a testimony; for it is revealed before Me that it will not be forgotten on the lips of their children: for their evil disposition to which they are yielding today, even before I bring you into the promised land, is known to Me.
רַבִּי יוֹחָנָן כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי וְהָיָה כִּי תִּמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מַמְצִיא לוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת תַּקָּנָה יֵשׁ לוֹ, מַאי צָרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ צָרוֹת זֶה לָזֶה כְּגוֹן זִבּוּרָא וְעַקְרַבָּא, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: זֶה הַמַּמְצִיא מָעוֹת לְעָנִי בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ.
פאד׳א אצאבתהם בלאיא כת׳ירה ושדאיד חצ׳רת הד׳ה אלתסבחה בשאהד עליה אד׳ יג׳ב אלא תנסא מן אפואה נסלהם לאני עאלם בכ׳אטרה מן אליום מן קבל אן אדכ׳לה אלי אלבלד אלד׳י קסמת לה
וכאשר יפגעו בהם צרות רבות וקשות, תעמוד השירה הזאת לעדה עליהם, כי צריל שלא תישכח מפי זרעם, כי אני יודע את יצרו מהיום, לפני שאכניסו אל הארץ אשר נשבעתי לו.
וענתה השירה הזאת לפניו לעד – שהתריתי בו בתוכה על כל המוצאותא אותה.⁠ב
כי לא תשכח מפי זרעו – הרי זו אבטחה לישראל שאין תורה משתכחת מזרעם לגמרי.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: ״מוצאות״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י אוקספורד 165: ״אותו״. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917: ״אותם״.
וענתה השירה הזאת לפניו לעד [AND IT SHALL COME TO PASS …] THAT THIS SONG SHALL TESTIFY – that in it I had warned them concerning all the things that had befallen them.
כי לא תשכח מפי זרעו FOR IT SHALL NOT BE FORGOTTEN OUT OF THE MOUTHS OF THEIR SEED – This is an assurance to Israel that the Torah in which this song is contained will never be entirely forgotten by their descendants (Shabbat 138b).
פס׳: והיה כי תמצאן אותו – עתידות הנה למצוא אותו. וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו. זו הבטחה טובה לישראל כי אין תורה משתכחת מהם. כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו. כל שכן משיבוא ויאכל וישבע. היינו דאמרי אינשי בוצינא מכניה ידיע. וכן אמר שלמה (משלי כ״ב:ו׳) חנוך לנער על פי דרכו. ואומר (שם כ) גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו:
לפניו – כמו: לנגדו. והטעם: שלא יזוז העד ממנו רק יהיה עמו תמיד.
כי ידעתי את יצרוא – כי אילו לא הייתי יודע את העתידות, כבר ידעתי מה שעשו עד היום.
א. כן בפסוק ובכ״י פריס 176, לוצקי 827. בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150 חסרה מלת: יצרו.
BEFORE THEM. Le-fanav means before them. It means that the witness will not be removed from before them but shall always be with them.⁠1
FOR I KNOW THEIR IMAGINATION. For even if I did not know the future,⁠2 I know what they have done until this day.⁠3
1. Israel shall always have a copy of the song with them.
2. Supernaturally.
3. And on this basis can surmise how they will act in the future.
כי לא תשכח מפי זרעו – בכאן הבטיחם שלא תשכח התורה מישראל.
כי לא תשכח מפי זרעו – FOR IT SHALL NOT BE FORGOTTEN OUT OF THE MOUTHS OF THEIR SEED – With this, He promised them that the Torah shall not be forgotten from Israel.
וענתה השירה הזאת – כאילו השירה עונה לאותם שיאמרו למה מצאתנו כל זאת.⁠1
לפניו – נגדו.⁠2
כי לא תשכח מפי זרעו – אף על פי שיש בה כמה תוכחות יש בסופה נחמות.
1. שאוב מאבן עזרא דברים ל״א:י״ט. השוו ללשון הפסוק בשופטים ו׳:י״ג.
2. שאוב מאבן עזרא.
וענתה השירה הזאת, "and this song shall testify before them as a witness;⁠" we must imagine this as if the "song" will reply to those who say "why have all these disasters befallen us?⁠"
לפניו, "in response to this;⁠"
כי לא תשכח מפי זרעו, "it shall not be forgotten from the mouth of their offspring;⁠" although there are many chastisements, eventually this will end in words of comfort.
וטעם כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום – כטעם: כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה (בראשית כ״ב:י״ב), שהיא הידיעה בפועל, כי הידיעה בעתיד ידיעה בכח. ואם לא חטא ישראל במדבר ולא נודע יצרו בפעל, לא היה הגון שיעיד בהם שירה לאמר גלוי לפני שתחטאו ואעידה בכם שתמצאנה אתכם רעות רבות וצרות רבות כזה וכזה, אבל היה הראוי שיתן להם התורה ביעדיהא סתם: אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו (ישעיהו א׳:י״ט-כ׳). אבל עתה שנודע גם להם יצרם הרע ולבם הזונה, יגיד להם כל הקורות אותם, כענין שאמר: מדעתי כי קשה אתה וגיד ברזל ערפך ומצחך נחושה ואגיד לך מאז בטרם תבא השמעתיך (ישעיהו מ״ח:ד׳-ה׳).
א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס רומא, דפוס ליסבון. בדפוסים מאוחרים: ״בידיעה״.
FOR I KNOW THEIR INCLINATION WHICH THEY HAVE SHOWN THIS DAY. The meaning thereof is like the expression, for now I know that thou art a G-d-fearing man,⁠1 which is knowledge become actualized, for knowledge of the future is knowledge in potential.⁠2 Now, if Israel had not sinned in the wilderness and the recognition of his temperament had not been actualized, it would have been inappropriate for him to testify against them in the Song, saying that it is known to Him that you will sin and therefore I call [heaven and earth] to witness that many evils and troubles3 like such and such will come upon you. Instead it would have been proper that He give them the Torah with unspecified foreknowledge: If ye be willing and obedient, ye shall eat the good of the Land; but if ye refuse and rebel, ye shall be devoured with the sword.⁠4 But now, that their bad temperament and their straying heart5 had become known to them as well, He told them all that would occur to them. This is similar to what is said, Because I knew that thou art obstinate, and thy neck is an iron sinew etc., therefore I have declared to thee from of old; before it came to pass I announced it to thee.⁠6
1. Genesis 22:12.
2. See Ramban ibid., (Vol. I, p. 279).
3. (17).
4. Isaiah 1:19-20.
5. Ezekiel 6:9.
6. Isaiah 48:4-5.
והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד – היא שירת האזינו הסמוכה, כי שם מדבר מן גלות החל הזה הנדחים ונפוצים.
כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום – יאמר ממה שהוא עושה היום ידעתי את יצרו שהוא עתיד לעבוד ע״ז, ולכך כשתמצאן אותו הצרות תעיד לפניו השירה הזאת הכתובה בתורה, כי לא תשכח התורה מפי זרעו, ויהיו העדים קיימין לעולם. ואמר כי ידעתי את יצרו, כלשון הכתוב (תהלים ק״ג:י״ד) כי הוא ידע יצרנו, ואמרו במדרש כי הוא ידע יצרנו אוי לה לעיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה.
ונראה לי מתוך לשון הכתוב שהוא רומז שיבוא זמן שתשתכח התורה והוא בזמן בטול יצה״ר שהוא זמן התחיה שעתידה תורה שתתבטל באותו זמן חוץ מפורים, וזהו שאמר כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו, כלומר כל זמן שידעתי את יצרו, והוא כשיתבטל יצרו תשכח. וכן אמרו רז״ל עתידה תורה שתשתכח מישראל, וזה יהיה בזמן התחיה ולא בימות המשיח ח״ו, שהרי אמרו רז״ל אין בין העוה״ז לימות המשיח אלא שעבוד גליות בלבד, אבל קיום התורה לנו ולבנינו עד עולם כל זמן שהעוה״ז הגופני נוהג בנהוג זה, אבל לתחיית המתים עתיד שישתנה לטוב וינהוג נהוג אחר, ושם אמרו שתשכח תורה מישראל.
וכן אמרו עוד בפירוש במדרש משלי (משלי ט׳:ב׳) טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה, זו אסתר שזמנה להמן ועשתה לו משתה, אף ערכה שלחנה, ערכה לה שלחן בעוה״ז ובעוה״ב, שכל המועדים בטלים וימי הפורים לא יבטלו, שנאמר (אסתר ט׳:כ״ח) וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם.
והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד; "it will be when many evils and distresses come upon it, then this song shall speak up before it as a witness.⁠" This is a reference to the song at the beginning of Parshat Haazinu. There the Torah speaks in detail about the ones who have been cast out.
כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום, "for it will not be forgotten from the mouth of its offspring; for I know its inclination, what it does today.⁠" Moses says that he can draw conclusions from Israel's behavior in his own time when the people suffer from an inclination to practice idolatry. It is likely therefore that they will put their inclination into practice in the future. This is why, when the penalties described here, i.e. the sufferings, will occur, they will find that they have all been foretold in the Torah. The reason they will find this out is that the Torah will not be forgotten among their offspring (despite their committing all these sins). The witnesses in the song in the Torah in which heaven and earth are called on will endure and give their testimony.
The reason Moses was allowed to say such words as "for I know its inclination,⁠" [in a negative connotation, and God did not punish him for slandering the people as He had done in Exodus when he had said they would not believe him (Exodus 4,1), Ed.] is that God Himself had described the people in these terms in Psalms 103,14 where the psalmist says "for He knows our inclinations.⁠" Midrash Tehillim on this verse states; "woe to the dough of which the baker himself says that it is defective.⁠"
It seems to me that the wording of the Torah does suggest that there would come a time when the Torah would indeed be forgotten by the people. The time in question is when, in the future, the evil urge will be annulled, as distinct from the messianic era during which, as we pointed out previously, (Shabbat 138) "business will be as usual,⁠" all the commandments of the Torah remaining applicable. As long as this present universe continues, Torah will continue as the guideline for the Jewish people to live by. The period when Torah will be "forgotten" will be during the period of the resurrection. In other words, as long as the people have the same inclination as now, i.e. they are burdened with the evil urge, Torah will not be forgotten by them. Once they are free from the evil urge there is no need to remember Torah. At that time the only holiday which will still be celebrated will be that of Purim, (seeing that it came about as a reward for the Israelites who had done תשובה).
The foregoing is based on a Midrash Mishlei 9, where the sages comment on the verse in Proverbs 9,2: טבחה טבחה, מסכה יינה, אף ערכה שלחנה, "she has slaughtered the meat, mixed her wine, she has also set her table.⁠" The sages understand these words as describing the time when Queen Esther prepared the meal for the King and Haman. The words: "she also prepared her table,⁠" which appear superfluous, mean that she prepared for the life in the hereafter as well as for that on earth when she took those fateful steps. The emphasis on this meal, i.e. a festive meal, is an allusion to the time in the future when all the festivals and their festive meals will be abolished, although the festive meal on Purim will not be abolished. This is the meaning of the words at the end of Megillat Esther 9,28: "and these days of Purim will not disappear and their memory (what occasioned them) will not be forgotten by the Jews or their offspring.⁠"
כי ידעתי את יצרו – כי אף אם לא ידעתי העתידות כבר ידעתי מה שעשו עד היום:
כי ידעתי את יצרו, "for I am familiar with its basic inclination;⁠" even if I did not possess knowledge of future events, I could draw valid conclusions of how they would behave, based on the past performance of this people.
כי ידעתי את יצרו – הטעם אני יודע ורואה היום את יצרו הרע כל שכן מה יעשה אחר היותו על במותי ארץ וישמן ויבעט.
כי לא תשכח מפי זרעו – למדנו מזה שלא תשתכח תורה מישראל בעת מהעתים.
התועלת השבע עשרה הוא להודיע כי לא יקרה בעת מהעיתים שתשכח התורה מישראל שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו וזה יורה עוד על נצחיות התורה.
וענתה השירה הזאת לפניו לעד שהתרתי בו בתוכ׳ על כל המוצאות אותם. פירש אין העדות של השירה הזאת על עדות השמים והארץ שהם עדים שיעידו איך התרה בהם בכל זאת אבל השירה הזאת כתוב בה בפי׳ שהתר׳ בהם באמרו הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליה׳ ואני אקניא׳ בלא עם בגוי נבל אכעיסם אספה עלימו רעות חצי אכלה בם וגו׳ ולמח׳ כשיכחישו ההתרה ויאמרו לא התר׳ בנו על אלה הרעות וקראו השירה הזאת שכתוב בה בפי׳ ההתראה שהתרה בם על כל אלו הרעות ואז יוכחשו על מה שאמרו שלא התרה בהם על אלו הצרות וזהו שרמז הרב בלשונו באמרו שהתרתי בו בתוכ׳:
ותעיד עוד על ענשם שיקבלו והוא אמרו והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרו׳ וענתה השירה הזאת לעד. רוצ׳ לומר שהשירה ודבריה שתהיה שגורה בפיהם היא תעיד שכל זה יעד עליהם משה רבינו ביום מותו. והודיעו יתב׳ שלא יחשוב שתהי׳ הפעולה הזא׳ לבטלה ושכח׳ את השירה כמו שיעשה ההמון בשירי׳, שאחרי עבור עליהם הימים אחרים מהיעודים ישליכו אותם אחרי גום. כי הנה השירה הזאת בהשגחת השם לא תשכח מפי זרעו עם היות היעוד הזה לשני׳ רבות ולזמן ארוך.
והנה לא זכר כאן ענין הגאולה העתידה הנרמזת בשירה לפי שהיתה הכונה להפחידם שלא יחטאו. ולכן עם היות שבאה בה הגאולה העתידה לא זכר הקדוש ברוך הוא למשה שיאמר אותה אליהם עתה בראשונה גם כי ענין העדות לא היה מתיחס אל הגאולה כי אם אל הצרו׳ הבאו׳ עליהם שהיו במשפט ובצדק. וכמו שאמר והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרו׳ וענתה השירה הזאת לפניו לעד. כי על זה היה העדות לא על הגאולה ולכן לא זכרה.
והותר בזה הספק הי״ג:
ואמנם במה שאמר עוד כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו וגו׳, רצה יתברך לסלק הספק אשר יספקו בו רבים מהחכמי׳. והוא שבהיו׳ הידיעה האלהים תלויה בעתיד יתחייב שיהיו אם כן כדברים מחוייבי׳ ומוכרחים כי בהיותו יתברך יודע אותם יחוייב שיהיו על כל פנים כי לא איש אל ויכזב ולא יהיו אם כן נמשכי׳ מהבחירה. ולכן אמר שההודעה הזא׳ אינה ממה שתכריח א׳ משני קצוות האפשר, כי הם תמיד באדם בבחירתו ויצרו.
ואמנם השם ידע את יצר לב בני ישראל כי היום הזה בטרם יבא אל הארץ ידע מה שיהי׳ אחרי כן באורך הזמנים. וזהו כי ידעתי את יצרו רוצה לומר יצר ובחירה חפשיית בלי ספק ימצא בו, כי יצר הוא שם נרדף לרצון ולבחירה לפי שהאדם יוצר אותו ברצון וכמו שאמר וכל יצר מחשבו׳ לבו. ואמר שבאותו היצר ידיעתו מקפת בו, בהיותו יצר ודבר אפשריי בעצמו. ומעתה היום הזה בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי ידעתי וגלוי לפני מה שיעשה אחרי כן בהיות׳ שמה.
ולפי זה הפירוש לא יאמר שהיה זה קל וחומר שעשה הקדוש ברוך הוא מיצרם שהוא להם עתה קודם הכנסם לארץ למה שיהיה להם אחרי בואם שמה כדברי המפרשי׳. כי לא תהיה הידיעה אם כן הכרחי׳ קיימת אבל הוא הגדת העתיד בלי ספק.
כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום – שאינם מצפים להכנס לארץ כדי לעבדני בה, כמו שהוא המכוון מאתי, כאמרו ״ויתן להם ארצות גוים... בעבור ישמרו חקיו״ (תהלים ק״ה:מ״ד-מ״ה). אבל מצפים אותה להשביע נפשם המתאוה, וימשך מזה כל הרע שנבא באמרו ״וישמן ישרון ויבעט״ (דברים ל״ב:ט״ו).
כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום, for I, God, know its nature, its character; they do not look forward to taking over the land of the Canaanites in order to serve Me, as I wanted them to and hoped they would do. (compare Psalms 105,44-45 “He gave them the lands of nations; they inherited the wealth of peoples; in order to observe His statutes and His teachings, and observe His laws.”) Instead they look forward to gratify their own cravings as a result of which their excess wealth will be the cause of their decline and corruption, as per 32,15 “Yeshurun waxed fate and kicked, etc.”
וְ֠הָיָה: אין ביו״ד תלשא. [וְ֠הָיָה].
<וְ֠עָנְתָה: אין בתי״ו תלשא.> [וְ֠עָנְתָה].
אשר נִשְבָֽעְתִי: דבסוף פסוק, בכל הספרים הבי״ת בקמץ, אך בחילופי׳1 נראה שזהו לבן נפתלי, אבל לבן אשר בפתח, וכן מצאתי בנסחא כ״י מדוייקת בפתח, וכתו׳ בחוץ, ואית דקר׳ נשבָעתי.⁠א [נִשְׁבָּֽעְתִּי].
1. בחילופי׳: חילופים-ד.
א. לפי הדיבור-המתחיל נראה שנורצי העדיף את הנוסח בקמץ המקוים ׳בכל הספרים׳. כלשונו, על נוסח ב״א שהוא בפתח.
שהתריתי בו בתוכה כו׳. ואין לכם פתחון פה לומר אילו היינו יודעים בכל אלו הרעות לא היינו עוברים על מצות השם, ואז יקראו את השירה הזאת שכתוב בה בפירוש ההתראה שהתרה בם על כל הרעות:
הרי זו הבטחה לישראל כו׳. ר״ל הרי עינינו רואות שהלבבות מתמעטות, ומאי זה דכתיב כי לא תשכח וגו׳:
That I have warned them, in it, etc. And you have no excuse to say that if we had known of all these bad punishments we would not have transgressed Hashem's commandments. For then they will read this song which has written in it explicitly the warning that He warned them of all these bad things [if they transgress Hashem's commandments].
This is a guarantee to Yisroel, etc. He means to say that our eyes see that the hearts are diminishing [from Torah knowledge], so why is it written, For it shall never be forgotten, etc.?
וענתה לפניו – המתרגמו: תעיד נגדו (ווידער אירן צייגען), טעה, שלא אמר ׳וענתה בו׳ אלא לפניו. שאין זה דבר השירה להרשיעם ולחייבם, כי אם להראות להם שכך וכך התרה בהם, וכך הגיע אליהם, וידעו לשום אל לבם, ואין זה עדות לחייבם, ולכך אמר לפניו.
רעות רבות וצרות – ולא זכר כאן הגאולה העתידה הנרמזת בסוף השירה לפי שלא יפול ענין העדות על הגאולה, כי אם על הצרות תעיד השירה שיהיו במשפט ובצדק:
לפניו – כעד העומד תמיד לנגדו ומעיד בו:
כי ידעתי את יצרו אשר הוא עשה היום – אם לא חטאו ישראל במדבר ולא נודע יצרו בפועל, לא היה הגון שיעיד בהם שירה לומר גלוי לפני שתחטאו ואעידה בכם שתמצאנה אתכם רעות רבות וצרות כזה וכזה, אבל היה הראוי שיתן להם התורה בידיעה סתם, אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו, אבל עתה שנודע גם להם יצרם הרע ולבם הזונה יגיד להם כל הקורות אותם, בענין שנאמר מדעתי כי קשה אתה וגיד ברזל ערפך ומצחך נחושה ואגיד לך מאז בטרם תבא השמעתיך (ישעיה מ״ח ד׳), והכלל כי הידיעה האלהית בעתיד לא תבטל הבחירה החפשית, כי לא תכריח את רצון האדם כלל, אבל אילו הודיע הקב״ה את ישראל את הידוע לו בעתיד, כבר היתה בחירתם בטילה, כי דבר אלהים לא ישוב ריקם, והיה מכריע ומכריח את רצונם לעשות כאשר דבר ה׳, לכך לא התרה בהם כי אם מתוך מעשיהם הנודעים גם להם, וזהו אשר הוא עושה היום:
וענתה לפניו – אין נכון לתרגמו כמו תעיד נגדו (ווידער איהן צייגען) שלא אמר וענתה בו אלא לפניו, כי אין זה דבר השירה להרשיעם ולחייבם כ״א להראות להם שכך וכך התרה בם וכך הגיע אליהם וידעו לשום אל לבם, ואין זה עדות לחייבם לכן אמר לפניו (רל״ש).
וענתה השירה הזאת לפניו לעד – אין וענתה לפניו כמו וענתה בו. כי ענה בפלוני ענינו להעיד על חטאתו לפני אחרים, כגון לפני השופטים, אבל השירה תעיד לפניו, להזכירו כי בחטאתו נענש, ושכבר התרה בו האל שאם יעשה כך יקרה לו כך, ומתוך כך תהיה לו השירה לעד, לפי עקר הוראת המלה שהוא: מזכיר, מזהיר ומַתְרֶה, כמו העד העיד בנו האיש {בראשית מ״ג:ג׳}, כי אתה העדות בנו לאמר {שמות י״ט:כ״ג}; ושרש עהד בלשון סורי כשרש זכר בעברי.
כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום – היום בטרם אביאנו ידעתי את יצרו אשר הוא עושה, ידעתי מה שיצרו עתיד לעשות. אבל משה כשדבר אל העם אמר הענין דרך אמדן הדעת ולא דרך ידיעה מוחלטת, לבלתי יאמרו כבר נגזר עלינו שנחטא. וכן בעלי הטעמים נתנו רביע על יצרו, להדביק היום עם עושה, ולהפרידו מן ידעתי: ולפירושי היו מלות ידעתי את יצרו ראויות לקדמא ואזלא.⁠א
א. בכ״י לוצקי 673(א), 673(ב) מופיעה מהדורה קמא של שד״ל: ״ואין לומר מתוך מה שהוא עושה היום אני יודע יצרו, שא״כ היל״ל מאשר הוא עושה, לא את יצרו אשר הוא עושה. מלבד שאין המאמר דרך כבוד כלפי מעלה. אבל משה כשדבר אל העם אמר ק״ו, הן בעודני, כדי שלא יאמרו א״כ כבר נגזר עלינו שנחטא, אבל ה׳ למשה ביאר ידיעתו מה שעתיד להיות לא כידיעת בשר ודם מן ההֹוֶה אל העתיד, אלא ידיעה פשוטה אלהית.⁠״
וענתה השירה הזאת לפניו לעד – שע״י השירה ידעו תכף וירגישו כי הסתרת פנים הוא ע״י עונותיהם, ואמר אח״כ:
והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות – ר״ל אם יהיו ראוים עפ״י מדתם להענש שתבואנה עליהם רעות רבות וצרות, אז וענתה השירה הזאת לפניו לעד הם יקחו השירה לעצמם לעד לזכות השירה (אשר לא תשכח מפי זרעו) תעיד כי ידעתי את יצרו אשר הוא עשה ידעתי היום גם בטרם אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי, ובזה לא אוכל להענישם אחר שידעתי וקבלתי:
[על דרך הפשט:] והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות – יבאר שלא ישמעו לדברי השירה ולהתראתה שלא יחטאו. אבל כי תמצאן הרעות אז וענתה השירה הזאת. כבר כתבנו ששרש ענה יבא על הקריאה בהרמת קול, וז״ש וענתה השירה שאז יצלצלו דברי השירה באזניהם כמו שענתה בקול רם אליהם: כי לא תשכח מפי זרעו הוא מאמר המוסגר שאף אחר שיחטאו ויבואו עליהם הרעות עכ״ז לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי, יסיר השאלה מה תועלת תגיע מזה שיכנסו דברי השירה באזניהם אחרי שכבר עברו ונענשו, לכן יאמר שהתועלת תהי׳ שיתברר להם שה׳ יודע מראשית אחרית. אף בדבר שהבחירה בידם ומכ״ש מה שבידו להענישם אם לא ישובו וסוף סוף יבואו לתשובה, ושעור הכתוב כך: כי ידעתי ומה היא הידיעה: את יצרו הדרך שיבחר בו: אשר הוא עשה אז באחרית הימים, ומתי היתה הידיעה: היום בטרם אביאנו אל הארץ ויתכן לפרש שהסביר להם שלא יאמרו אחרי שה׳ הודיע ע״י נאמן ביתו שיחטאו הלא הם כמוכרחים, לכן יבאר להם שידיעתו הוא שיבחרו כן ולו תהיה בחירתם שלא לחטוא היתה ידיעתו שלא יחטאו. וכשם שידיעתו בהוה אינה מכרחת את האדם לחטוא ככה ידיעתו בעתיד אינה מכרחת, כי ה׳ בורא הזמן והוא למעלה מן הזמן והעתיד אצלו כמו ההוה, וז״ש כי ידעתי את יצרו בעתיד אשר (כאלו כתוב כאשר) הוא עושה היום וגו׳ בהוה כנ״ל:
והיה כי תמצאן1 וגו׳: כאן לא כתיב כמו לעיל (פסוק י״ז) ״ומצאוהו רעות וגו׳⁠ ⁠⁠״. דשם הודיע ה׳ שאע״ג שלא יהיו מכעיסים, ורק כ׳זונים׳ אחר עבודת כוכבים2, אבל לא יבקשו הסתרת פני ה׳, והיתה סלקא דעתי שלא יגיע להם כל הקללות, על כן הודיע ה׳ שמ״מ ״ומצאוהו רעות רבות וצרות״3. מה שאין כן בדור הזה4 שעשו להכעיס, והרי כבר כתיב על זה התוכחה הראשונה (ויקרא כו,טו) ״ואם בחוקותי תמאסו וגו׳ להפרכם את בריתי״, ולא בא הכתוב להודיע כי יגיע להם כך, אלא כאשר יגיעו להם רעות וגו׳5.
וענתה השירה הזאת לפניו לעד: לא כתיב ׳לי לעד׳6. שגם המה7 יודעים שבשביל רשעתם אני מענישם, ולא בשביל איזו שנאה ועלילה. אלא להיפך, תבוא השירה לעד שבכל זה הכעס שהכעיסו, מ״מ ׳עם ה׳⁠ ⁠׳ המה, והוא משגיח עליהם ולבסוף יגאלם8. וזה היה צורך גדול להודיע כמו שכתבתי באורך בספר ויקרא (שם). ותעיד השירה ״לפניו״ – שלא יסיחו דעתם ממני.
כי לא תשכח מפי זרעו: לא תאמר מה תועיל השירה אחרי שיגיעו למדרגה זו שיעשו להכעיס וימנעו תורה מישראל כמו שעשה אחז9, וא״כ לא ידעו מזה העד גם כן10. על זה הבטיח ה׳ ״כי לא תשכח״11.
ומפרש הכתוב על מה תעיד12:
כי ידעתי את יצרו וגו׳: והרי ידעתי13 מתחילה, גם ״בטרם אביאנו״, שיהיה כן, ומ״מ על מנת כן הנני מכניסם14. ואם-כן אחר כך כשהגיעו לכך, מ״מ יגיעו גם כן לידי גאולה. או הכי פירושו, כי כמו ש״ידעתי את יצרו וגו׳⁠ ⁠⁠״ ונתקיים לאמת ברור15, כך הוא לעד אמת מה שכתוב בשירה לבסוף הגאולה העתידה16. והיינו דברי רבי עקיבא שלהי מסכת מכות (כד,ב) כשם שנתקיימה נבואה זו כך תתקיים נבואה זו17.
1. משמעותו כאשר יגיעו הצרות, כלומר, ברור שיגיעו ואין צורך להודיע על כך.
2. וזה היה בתקופת השופטים, וכנ״ל בפסוק י״ז.
3. כך שבעצם ״הרעות הצרות״ יש משום חידוש – בדור השופטים.
4. דור מלכי יהודה וישראל הרשעים.
5. מפרש ״כי״ = כאשר, כי זה בודאי יקרה, השאלה היא רק של זמן.
6. כפי שנזכר בפסוק י״ט.
7. דור מלכי יהודה וישראל הרשעים.
8. ״בטרם אביאנו אל הארץ״.
9. למה נקרא שמו ״אחז״ – שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות... אם אין תלמידים – אין חכמים, אם אין חכמים – אין זקנים... אם אין גדיים – אין תיישים, אם אין תיישים – אין צאן, ואם אין צאן – אין רועה. אם אין רועה – אין עולם...
10. כי לא למדו (ואפילו לא קראו) את התורה.
11. עיין רש״י על-אתר.
12. ״השירה הזאת לפניו לעד״.
13. מפרש ״ידעתי״ כעבר מוקדם (כמו ״והאדם ידע את חוה אשתו״ – ורש״י שם).
14. ״אביאנו״ יתקיים על כל פנים.
15. ״ופנה אל אלהים אחרים וגו׳⁠ ⁠⁠״, וכן (פסוק כ״ט) ״כי ידעתי... כי תעשו את הרע בעיני ה׳ להכעיסו במעשה ידיכם״.
16. פרשת ״כי ידין ה׳ עמו״ (פסוק ל״ז) בסוף שירת האזינו.
17. שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיוצא מבית קדשי הקדשים. התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק... אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה... עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה (״לכן בגללכם ציון שדה תיחרש וגו׳⁠ ⁠⁠״) בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת (״עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים״). בלשון הזה אמרו לו, עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו.
וענתה השירה וגו׳ – השירים היו נכבדים בעיני בני ישראל כמו שהעירותי כבר במקומות הרבה, וזה שבחם כי יֵרָאֶה כי עם בינות הוא; וא״כ בלמדם השירה המפוארה הזאת בע״פ לא יטו מאחרי אלהיהם לנצח, כי השירה הזאת תזכירם כי כל צרותם באו עליהם מחמת עזבם עבודת ה׳.
ידעתי את יצרו – ממה שאני רואהו עושה היום, ותיבות ״אשר הוא וגו׳⁠ ⁠⁠״ הן ביאור לקודם להן.
והיה כי... צרות – כמו למעלה פסוק יז.
וענתה... לעד – כאן לא נאמר ״לעדה״ כרגיל אצל שם דבר ממין נקיבה (בראשית ל״א:נ״ב), כי השירה מעידה על המאורעות העתידים בדברים ברורים נחשבת כעדות גמורה, והרי זו לשון עדות (השוה את פירושנו למעלה י״ט:ט״ז-כ״א).
כי לא תשכח מפי זרעו – הרי זה מאמר מוסגר, ומה שנאמר בסוף ״כי ידעתי״, היא העדות שהשירה מעידה עליו, כלומר השירה מעידה שהשי״ת ידע את יצרם מהיום, לפני שהביאם לארץ.
יצרו – כמו ״יצר לבו״, דהיינו מה שלבו יוצר. יפה אמר רש״ר הירש: ״היעוד ״כי לא תשכח מפי זרעו״ מבטיח שלעולם לא יגיע ישראל לאבדן תפקידו לגמרי, לשכחה מוחלטת של שליחותו, אלא ישארו עד אחרית הימים עם התורה וישאר בתוכו תמיד עקרון רוחני שמור ע״י השי״ת, שמתוכו תופעל תדיר החיאתו הרוחנית״. מכאן אנו מבינים מפני מה הקפידה התורה כל כך שהשירה תעיד שהשי״ת ידע מתחילה שישראל יעזבו את התורה, אף לפני שהביאם אל הארץ. כיון שאף על פי כן נתן לישראל את הארץ שנשבע לאבותיהם, הרי יוכלו לראות בזה הבטחה, שבסופו של דבר ישובו לעלות מנפילתם ותתקיים גם ההבטחה לעתיד שנאמרה בסוף השירה (דברים ל״א:ל״ו-מ״ג). השוה גם ישעיהו מ״ח:ד׳ והלאה.
כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה – פירוש בעניני ע״ז אשר בהם מחשבה כמעשה כדאמר סוף פ״ק דקדושין, ולכן אמר אשר הוא עושה.
והיה וגו׳ – רבי יוחנן כי מטי להאי קרא הוי בכי, והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות, אמר, עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות, וכי תקנה יש לו.⁠1 (חגיגה ה׳.)
כי לא תשכח – תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר, חס ושלום שתשתכח תורה בישראל שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו, אלא מה אני מקיים (עמוס ח׳) ישוטטו לבקש דבר ה׳ ולא ימצאו – שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד.⁠2 (שבת קל״ח:)
1. מפרש צרות לא שם דבר אלא תואר לשם רעות וכמו התואר רבות, ובזה תקנתן יותר קשה, וכבר כתבנו בבאור פי׳ זה לעיל בפ׳ י״ז יעו״ש וצרף לכאן.
2. עיין מש״כ בבאור דרשה זו לעיל בפ׳ תבא בפ׳ והפלא ה׳ את מכותך (כ״ח נ״ט)
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקונירמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמזרחיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שישפתי חכמיםהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״למלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144