והיה כי תמצאן1 וגו׳: כאן לא כתיב כמו לעיל (פסוק י״ז) ״ומצאוהו רעות וגו׳ ״. דשם הודיע ה׳ שאע״ג שלא יהיו מכעיסים, ורק כ׳זונים׳ אחר עבודת כוכבים
2, אבל לא יבקשו הסתרת פני ה׳, והיתה סלקא דעתי שלא יגיע להם כל הקללות, על כן הודיע ה׳ שמ״מ ״ומצאוהו רעות רבות וצרות״
3. מה שאין כן בדור הזה
4 שעשו להכעיס, והרי כבר כתיב על זה התוכחה הראשונה
(ויקרא כו,טו) ״ואם בחוקותי תמאסו וגו׳ להפרכם את בריתי״, ולא בא הכתוב להודיע כי יגיע להם כך, אלא כאשר יגיעו להם רעות וגו׳
5.
וענתה השירה הזאת לפניו לעד: לא כתיב ׳לי לעד׳6. שגם המה7 יודעים שבשביל רשעתם אני מענישם, ולא בשביל איזו שנאה ועלילה. אלא להיפך, תבוא השירה לעד שבכל זה הכעס שהכעיסו, מ״מ ׳עם ה׳ ׳ המה, והוא משגיח עליהם ולבסוף יגאלם8. וזה היה צורך גדול להודיע כמו שכתבתי באורך בספר ויקרא (שם). ותעיד השירה ״לפניו״ – שלא יסיחו דעתם ממני.
כי לא תשכח מפי זרעו: לא תאמר מה תועיל השירה אחרי שיגיעו למדרגה זו שיעשו להכעיס וימנעו תורה מישראל כמו שעשה אחז9, וא״כ לא ידעו מזה העד גם כן10. על זה הבטיח ה׳ ״כי לא תשכח״11.
ומפרש הכתוב על מה תעיד12:
כי ידעתי את יצרו וגו׳: והרי ידעתי
13 מתחילה, גם ״בטרם אביאנו״, שיהיה כן, ומ״מ על מנת כן הנני מכניסם
14. ואם-כן אחר כך כשהגיעו לכך, מ״מ יגיעו גם כן לידי גאולה. או הכי פירושו, כי כמו ש״ידעתי את יצרו וגו׳ ״ ונתקיים לאמת ברור
15, כך הוא לעד אמת מה שכתוב בשירה לבסוף הגאולה העתידה
16. והיינו דברי רבי עקיבא שלהי מסכת מכות
(כד,ב) כשם שנתקיימה נבואה זו כך תתקיים נבואה זו
17.
1. משמעותו כאשר יגיעו הצרות, כלומר, ברור שיגיעו ואין צורך להודיע על כך.
2. וזה היה בתקופת השופטים, וכנ״ל בפסוק י״ז.
3. כך שבעצם ״הרעות הצרות״ יש משום חידוש – בדור השופטים.
4. דור מלכי יהודה וישראל הרשעים.
5. מפרש ״כי״ = כאשר, כי זה בודאי יקרה, השאלה היא רק של זמן.
6. כפי שנזכר בפסוק י״ט.
7. דור מלכי יהודה וישראל הרשעים.
8. ״בטרם אביאנו אל הארץ״.
9. למה נקרא שמו ״אחז״ – שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות... אם אין תלמידים – אין חכמים, אם אין חכמים – אין זקנים... אם אין גדיים – אין תיישים, אם אין תיישים – אין צאן, ואם אין צאן – אין רועה. אם אין רועה – אין עולם...
10. כי לא למדו (ואפילו לא קראו) את התורה.
11. עיין רש״י על-אתר.
12. ״השירה הזאת לפניו לעד״.
13. מפרש ״ידעתי״ כעבר מוקדם (כמו ״והאדם ידע את חוה אשתו״ – ורש״י שם).
14. ״אביאנו״ יתקיים על כל פנים.
15. ״ופנה אל אלהים אחרים וגו׳ ״, וכן (פסוק כ״ט) ״כי ידעתי... כי תעשו את הרע בעיני ה׳ להכעיסו במעשה ידיכם״.
16. פרשת ״כי ידין ה׳ עמו״ (פסוק ל״ז) בסוף שירת האזינו.
17. שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיוצא מבית קדשי הקדשים. התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק... אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה... עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה (״לכן בגללכם ציון שדה תיחרש וגו׳ ״) בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת (״עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים״). בלשון הזה אמרו לו, עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו.