ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני כו׳ – נתקשו רבים בזה דאמאי לא מועיל התשובה. ונתבונן דשם תשובה כפי מה שמורה שמה איך נחשבת למצוה שישוב מכסלו ולא יחטא עוד, הלא בלא המצוה מצווה ועומד לבלי לעבור על מצות השי״ת, וכי בשביל שעבר ושנה בה הותרה לו ס״ד, הנה האזהרה הראשונה המונעתו מחטוא טרם שחטא היא מונעתו מחטוא גם אחרי שחטא, ועיין ספרי סוף שלח בזה [וכן כתב רבינו בפירוש המשנה לנזיר פ״ו במשנה דנזיר שהיה שותה יין הרבה, יעו״ש דברים נמרצים]. אמנם מצות התשובה אשר על זה צריך מצות פרטית הוא שאם חטא ועוזב את חטאו מצוה להתודות ולהגיד לפני השי״ת כי יודע בעצמו שחטא ומבקש כפרה, וכן הוא לשון רבינו בהלכות תשובה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו [פירוש לבלי לחטוא מחמת הצווי שהוא מצווה שלא לעבור בפעם ראשון קודם שחטא בין מ״ע בין מל״ת] חייב להתודות לפני השי״ת שנאמר כו׳ והתודו כו׳, ומה שצריך שבשעה זו יחשוב שלא ישוב לכסלה ולא יעבור עוד מצות פי ה׳ הוא נכלל בהודוי, יעו״ש, וכן בא אחריו החנוך וביאר דבריו, אבל על התשובה בעצמה אין לחשבה למצוה חדשה זולת הצוויים שכבר נצטוו עליהן. וז״ב.

אולם יש מדת התשובה אשר תתכן כי תתחדש רק אחרי שכבר עבר עליה, וזהו הוא כפי מה שביאר רבינו פ״ד משמונה פרקיו, כי כמו שהחולה יתרפא בדברים מרים היפך טבעו כדי להעמיד טבעו ומזגו ע״ד הממוצע אחרי התגברה בו בסבת האחרון הצד הנוטה, כן החולה שכבר חטא צריך להתנהג ולהטות לדרך ההפכי, כמו מי שגברה עליו תאותו יפרוש עצמו גם מן המותר, וכמו שאמרו ז״ל בירושלמי שהיה דוד מקשט לפלגשיו בכל יום ואמר ליצרו הנה תאבת דבר האסור לך חייך שאני מתעב לך דבר המותר, והתבונן בלשון חייך כי הכוונה המרכזית הוא הדרך הממוצע והמסרס עובר בל״ת, והמונע מנשואין עובר בעשה, ובל״ת אם יש לו אשה, ולא לתוהו בראה, רק כיון שפרץ הגבול צריך לרפאות אותו בדבר ההפכי כדי שיתקיים על הדרך המוכרח המכוון בבריאה מהבורא יתברך, וזה קיומו וזה חייך, והבינהו, ובאופן הזה נקרא תשובה שיעמיד כחות נפשו בקצה ההפכי נגד מה שעשה בחטאו ובעברו על המצוה, וכן כתב רבינו בריש הלכות דיעות, אמנם יש עבירות שאין שייך זה הגדר בתשובה והוא עו״ג אשר אין בה דבר המותר, שאינה כמו שאר מצות שיעבור ואל יהרג ובעו״ג יהרג ואל יעבור ולא הותרה מכללה כעריות ורציחה (תו״כ פ״א) וכן גר תושב שקבל עליו שלא לעבד עו״ג, ונביא בכל מצות שבתורה אם עוקר לשעה שומעין לו לבד עו״ג, ומחשבה כמעשה, ובמכלתא יתרו כל כך רדף הקב״ה אחר יצר הרע שלא ליתן פתחון פה למצוא לו מקום אמתלא של היתר [ומפני זה נראה דאסקו להלכה בסוטה על גאוה לא מינה ולא מקצתה כמוש״כ רבינו בפרקיו על משנה דמאד מאד הוי שפל רוח, משום דבפ׳ עקב פן תאכל ושבעת כו׳ ורם לבבך ושכחת כו׳ והיה אם שכח תשכח והלכת אחרי א״א ועבדתם, הרי דהגאוה מביא אל הע״ז אשר אין לה מקום אמתלא של היתר, לכן צריך להתרחק עד קצה האחרון לשפלות]. והנה מצות התשובה מעלתה שמדבקת את השב אל השם יתברך כמוש״כ שובה ישראל עד ה׳ אלהיך [לשון רבינו בהלכות תשובה], והנה אם עזב האדם את חטאו באופן שבארנו הנה עשה פרט ועיקר מהתשובה, שגודר את עצמו ולקח סמי מרפא להטות את עצמו לקצה האחרון המהופך מאשר התגבר עליו בחטאו, רק שחסר עוד דבר, הוא להתודות שחטא ומבקש סליחה, אבל בכ״ז פועל עליו התשובה ממעלות שיש לתשובה שמדבקת אל השי״ת, והוא כשני דברים המתירין שמעלין זה בלא זה, וכדאמר בפרק מצות חליצה דף ק״ד, דמשו״ה בכבשים המקדשים את הלחם נתקדש ע״י שחיטה בלא זריקה רק שקדוש ואינו קדוש גמור יעו״ש, וכן ברקיקה פועל במקצת יעו״ש, כן הכא כיון שהתחיל לעשות מפעל בפעולות התשובה, משיג ממעלות התשובה והוא הדביקות בה׳ יתברך שמו, משא״כ בע״ז שאין עזיבת החטא ממצות התשובה, רק מעצם הצווי של השי״ת שלא לעבוד ע״ז, וגר תושב מצווה על זה, א״כ בעזיבת החטא הלא לא פעלו מאומה מפעולות התשובה, א״כ עיקר התשובה הוא הודוי והבקשה שימחול השי״ת על חטאו, וכמו שאמרו בכריתות דף ז׳ שבין דאמר יכפר עלי חטאתי דמכיר שחטא ומבקש סליחה, א״כ בעזיבת החטא לא עשה מפעולות התשובה כ״ז שלא ביקש סליחה ומכיר שחטא ובוש מבוראו יתברך אין קונה ממעלות התשובה ואינו מדובק אל השי״ת, לכן אמר כאן הנך שוכב עם אבותיך כו׳ וזנה אחרי אלהי נכר הארץ ועזבני והפר בריתי, זה כל העבירות שבתורה וחרה אפי כו׳ ואמר כו׳ הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני כו׳, פירוש עזיבת החטא שישוב לשמוע לקול ה׳, אבל לא יתודה שחטא ולא יבקש מהשם שיסלח לו, לכן כתיב בלשון נסתר ולא בלשון נוכח הלא כי אין אתה אל׳ כו׳, ואז על כל העבירות אשר נכללו בכלל ועזבני והפר את בריתי לא אזכור לו שהתחיל לעשות מפעולות התשובה, והוא להטות עצמו להצד השני מהקצוות אשר מצד המצוה [בלא החטא וצורך לתשובה], אבל על ע״ז הלא זה אינו מצד התשובה, לכן הסתר אסתיר את פני [שתהיה ההשגחה בדרך הסתר פנים בהעלם כחולדה הדרה בעיקרי בתים לא בהתגלות ודביקות להשי״ת] על כל הרעה אשר עשה כל פנה אל אלהים אחרים, שזה אינו נחשב בדרך תשובה רק שישוב לאמר שחטא ולבקש סליחה.

והנה על עזיבת החטא הלא גלוי לכל כי הוא עוזב חטאו ופורש עצמו מן דבר המותר, וכמו דוד שמנע עצמו מן הפלגשים ומן אבישג, אבל על הודוי והבקשה למי גלוי הלא לפני השי״ת לבדו, כי הוא לבדו בוחן כליות ולב, ולכן אמר שובה ישראל עד ה׳ אלהיך, שהוא עצמו יעיד עליך שהנך שב, כי כשלת בעוניך, שחטאך היה ע״ז, שבעזיבת החטא עדיין לא החילות מפעולות התשובה שהאדם צריך לרחק עצמו מע״ז עד קצה שבקצה האחרון ולהרחיקה לגמרי מגבולו לשרש ולעקר, ולכן מה תשובתך קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳, הוא הודוי ובקשה לסליחה אמרו אליו [בנוכח, כי השם בעצמו מקבל שבים] כל תשא עון וקח טוב כו׳ אשור לא יושיענו ולא נאמר עוד אלהינו, הוא מהודוי שיקבל על עצמו לבלי לחטוא עוד. ועיין בפירוש הרמב״ן בזה.

או יאמר, כי האדם צריך לידע, שהיסורים הבאים מהשם הם בהכאה מכוונת כאב המכה בנו, ואינו כמו אדון שמסתיר פניו מעבדו וממילא באין עליו יסורים בלתי השגחת שומרו, אבל המה אומרים שהוא הסתיר פניו שאינו מביט עליהם, ובאמת הסתרת פנים, הוא שאינו מביט הישראל מהשם שאינו רואה השגחתו להטיב, ולכן אינו תשובה גמורה כמוש״ב הקדמונים, לכן אמר הושע שובה ישראל כי כשלת בעוניך כו׳, שהמכשולים הרבים מכוונים מאת השי״ת, קחו כו׳ ושובו, פירוש שישובו ברעיונם כל המכשולים שפגעום וכל העונשים הוא אל ה׳, שיבינו שהם באים מאתו במכוון ואז ארפא משובתם, שירפא ה׳ חולי עמו בכלל ובפרט אוהבם נדבה. אמן.