×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כו) לָקֹ֗חַ אֵ֣ת סֵ֤פֶר הַתּוֹרָה֙ הַזֶּ֔ה וְשַׂמְתֶּ֣ם אֹת֔וֹ מִצַּ֛ד אֲר֥וֹן בְּרִית⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְהָיָה⁠־שָׁ֥םא בְּךָ֖ לְעֵֽד׃
"Take this book of the law, and put it by the side of the ark of the covenant of Hashem your God, that it may be there for a witness against you.
א. וְהָיָה⁠־שָׁ֥ם =א (אין געיה)
• ל=וְהָֽיָה⁠־שָׁ֥ם (געיה)
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורר׳ בחיידעת זקניםמיוחס לרא״שמזרחיר״ע ספורנושפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשנצי״באם למקרארד״צ הופמןמשך חכמהעודהכל
למשמרת לפני העדות – שמות ט״ז:ל״ג-ל״ד, במדבר י״ז:כ״ה
סַבוּ יָת סִפְרָא דְּאוֹרָיְתָא הָדֵין וּתְשַׁוּוֹן יָתֵיהּ מִסְּטַר אֲרוֹן קְיָמָא דַּייָ אֱלָהֲכוֹן וִיהֵי תַמָּן בָּךְ לְסָהִיד.
Take this book of the law, and put it in the side of the Ark of the Covenant of the Lord, and it shall be there for a witness against you.
סבו ית ספר אוריתה הדיןא ותשוון יתה מן סטר ארון קיימה די״י אלהכון ויהוי תמן לכוןב לסחד.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הדין״) גם נוסח חילופי: ״הדה״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לכון״) גם נוסח חילופי: ״בכון״.
סבו ית סיפרא דאורייתא הדא ותשוון יתיה בקופסא מן צטר ימינא דארון קיימא די״י אלקכון ויהי תמן בכון לסהיד.
Take the book of this law, and put it into a chest on the right side of the ark of the covenant of the Lord your God, that it may be for a testament to you.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי בְּנָאָה, תּוֹרָה מְגִלָּה מְגִלָּה נִתְּנָה שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מ׳:ח׳) ״אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָּאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר״, רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר תּוֹרָה חֲתוּמָה נִיתְּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה״, וְאִידָךְ נַמִּי הָכְתִיב ״לָקֹחַ״, הַהוּא לִבְתַר דְּאִידְבַּק. וְאִידָךְ נַמִּי הָכְתִיב ״בִּמְגִלַּת סֵפֶר״ הַהוּא דְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ אִיקְרֵי מְגִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר ״(רָאִיתִי) [וָאֶרְאֶה] וְהִנֵּה מְגִלָּה עָפָה״.
לָקֹ֗חַ אֵ֣ת סֵ֤פֶר הַתּוֹרָה֙ הַזֶּ֔ה וְשַׂמְתֶּ֣ם אֹת֔וֹ מִצַּ֛ד אֲר֥וֹן בְּרִית⁠־ד׳ אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְהָֽיָה⁠־שָׁ֥ם בְּךָ֖ לְעֵֽד
לעד ודאי
לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְגוֹ׳. הֲרֵי בֵּאַרְנוּ הַדְּבָרִים. אֱלֹהֵיכֶם. אֱלֹהֶיךְ. אֵל. אֱלֹהֵינוּ. שֶׁאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַהוּ שֶׁכָּתוּב כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא? אַדְמַת קֹדֶשׁ וַדַּאי, שֶׁהַיְנוּ אֶרֶץ הַחַיִּים. אֶרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו, עָלָיו וַדַּאי, הַיְנוּ בַּתְּחִלָּה, וְכָל שֶׁכֵּן לְאַחַר כָּךְ. לָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּתוּב וְהָיָה שָׁם בְּךְ לְעֵד, לְעֵד וַדַּאי, שֶׁיָּעִיד עֵדוּת.
(זהר דברים דף רפד:)
כ׳ד׳ו הד׳א אלספר אלתוראה וצירוה אלי ג׳אנב צנדוק עהד אללה רבכם יכון ת׳ם עליך שאהדא
קחו את ספר התורה הזה ושימו אותו לצד ארון עדות ה׳ אלוהיכם והיה שם בך לעד.
לקוח – כמו: זכור (שמות כ׳:ז׳), שמור (דברים ה׳:י״א), הלוך (שמואל ב כ״ד:י״ב).
מצד ארון ברית י״י – נחלקו בו חכמי ישראל בבבא בתרא (בבלי ב״ב י״ד:). יש מהם אומרים: דף היה בולט מן הארון מבחוץ ושם היה מונח, ויש אומרים: מצד הלוחות היה מונח בתוך ארון.
לקח – The grammatical form and its meaning are the same as in (Shemot 20:8) זכור; (Devarim 5:12) שמור; (Yirmeyahu 2:2) הלוך.
מצד ארון ברית י"י [TAKE THIS BOOK OF THE LAW AND PUT IT] AT THE SIDE OF THE ARK OF THE COVENANT OF HASHEM – The sages of Israel differ about it (the meaning of the phrase "at the side of the Ark") in Treatise Bava Batra 14a. Some of them say: A board projected from the Ark outside it and there it (the song) lay, while others say that it lay at the side of the Tablets within the Ark.
פס׳: לקוח את ספר התורה הזה – שהיו לוקחין אותו.
ושמתם אותו מצד ארון ברית ה׳ – מיכן אמרו דף היה יוצא מן הארון שעליו ספר התורה מונח. ויש אומרים מצדו מתוכו היה מונח שהיו שני הלוחות ביחד והתורה מצד אחד בתוך הארון:
והיה שם בך לעד – עם כל ישראל ידבר, והכהנים בכללם, כאשר דבר לישראל עם הראובני והגדים לבדם, כמו שפירשתי (ראב״ע דברים ג׳:י״ח).
IT MAY BE THERE FOR A WITNESS AGAINST THEE. Moses speaks to all of Israel. The kohanim are included when he speaks to Israel. However, when Moses addressed the Reubenites and the Gadites he spoke to them alone, as I previously explained.⁠1
1. See Deut. 3:18.
והיה {שם} בךא לעד – כשתגלו, יראו כל העולם שהעיד הקב״ה בכם, ועמד עמכם באמונתו, ואתם פשעתם.
א. בכ״י מינכן 52: בכם.
והיה {שם} בך לעד – THAT IT MAY BE {THERE} FOR A WITNESS AGAINST YOU – When you shall be exiled, the entire world shall see that the Blessed Holy One testified against you, and He stood by you in His faithfulness, but you transgressed.
ושמתם אותו מצד ארון ברית ה׳ אלהיכם – שיהיה מונח בארון מן הצד. ובא לומר שגם השירה הזאת תהיה מונחת בארון עם התורה שהיא מכלל התורה, כי היא שם לעד.
ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלוהיכם, "you are to place it on the side of the Ark of the Covenant with the Lord your God.⁠" It was to be placed inside the Ark, on the side of the Tablets. The verse refers to the text of the song in Haazinu. It should be deposited there next to the Torah scroll seeing that its text was part of the Torah. It was to remain there permanently.
לקוח את ספר התורה – מדרש באותו יום של שבעה באדר קודם פטירת משה רבינו כתב י״ג ספרי תורה לשנים עשר שבטים וקרא לכל שבט ושבט והוכיחן והזהירן על התורה ועל המצות אנשים בפני עצמן ונשים בפני עצמן ואמר להם הזהרו כלכם בספר התורה הזה שאני נותן לכם לשמור ולעשות וספר תורה אחד לקח והניחו לצד ארון הברית שנא׳ לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה׳. וי״א שירד גבריאל ונטל את התורה מידו של משה והעלה אותה לב״ד הגדול שבשמים הרי להודיע צדקתו של משה בפמליא של מעלה שנא׳ צדקת ה׳ עשה וגו׳ ולא עוד אלא שצדיקים שבמרום קורין בו בשני ובחמישי ובשבתות ובראשי חדשים וימים טובים בפ״ק דב״ב פליגי ר׳ מאיר ור׳ יהודה חד אמר שהספר תורה היה מונח בארון וחד אמר מצדו וכו׳ כדאיתא התם.
לקח את ספר התורה הזה, "take this book of the Torah!⁠" according to a Midrash, on this date, the seventh day of the month of Adar, Moses personally wrote 13 Torah scrolls one each for the twelve tribes. He read out of each one before each of the tribes passages of warning, exhorting them to observe the Torah meticulously. He read to the men and women separately, warning them to treasure their Torah scroll and protect it from all hazards. Moses took the thirteenth Torah scroll and deposited it in the Holy Ark next to the second set of Tablets. This interpretation is based on the text of this verse, which appears portray him as instructing the priests to do so,⁠1 Other commentators suggest that the archangel Gavriel descended from the heavenly regions and took the thirteenth Torah scroll back with him to those regions. The reason for this was to acquaint the residents of those regions with the greatness of Moses. This exegesis is based on Deuteronomy 33,21: צדקת ה' עשה ומשפט עם ישראל, "He executed the righteousness of the Lord and His ordinances with Israel.⁠" Not only this, but the righteous in those regions read from this Torah scroll every Monday and Thursday, every Sabbath and on every New Moon and the festivals. In the first chapter of the tractate Baba batra, folio 14 there is reported a dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehudah, about whether the Torah scroll was deposited inside the Holy Ark or next to it.
1. [as being "only" a Levite he had no access to the Holy Ark inside the tabernacle. Ed.]
לקוח את ספר התורה – מדרש באותו יום של ז׳ באדר קודם פטירת משה רבינו כתב י״ג ס״ת י״ב לי״ב שבטים וקרא לכל שבט ושבט והוכיחו ולכל א׳ הזהיר על התורה ועל המצות אנשים בפ״ע ואמר להם הזהרו כלכם בספר התורה הזה שאני נותן לכם לשמור ולעשות וס״ת א׳ הניח סמוך לארון הברית שנא׳ לקוח את ס״ת הזה מצד הארון ברית ה׳ אלהיכם ויש אומרים שירד גבריאל ונטל את התורה מידו של משה והעלה למרום לב״ד הגדול שבשמים כדי להודיע צדקתו של משה בפמלייא של מעלה שנא׳ צדקת ה׳ עשה ולא עוד אלא שנשמתן של צדיקים קורין בו בב׳ ובה׳ ובשבת ובי״ט ובר״ח עכ״ל הרמב״ן ז״ל. ובפ״ק דב״ב פליגי בה ר״מ ור׳ יהודה ח״א ס״ת היה מונח בארון וח״א מצדו דתניא ארון שעשה משה אמתים וחצי ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו באמה בת ששה טפחים והלוחות ארכן ועביין ג׳ מונחות רחבן כנגד ארכו של ארון והלוחות אוכלות בארון י״ב נשתיירו שם שני טפחים שבהם ס״ת מונח שנא׳ אין בארון רק ב׳ לוחות ואין הוי מיעוט ורק הוי מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ספר המונח בארון ארון לארכו יצא ונכנס ארון לרוחבו כמה לוחות אוכלות בארון ששה טפחים נשתיירו שם שני טפחים כדי שלא יהא ספר תורה נכנס ויוצא בדוחק דברי ר״מ ר׳ יהודה אומר באמה בת חמשה טפחים הלוחות ארכן ששה ורוחבן ועביין ג׳ ומונחות רחבן לאורך הארון כמה לוחות אוכלות בארון נשתייר שם טפח מחצה צא מהם חצי טפח אצבע לכותל נשתייר שם טפח שבו עומדין שנא׳ אפריון עשה לו עמודיו עשה כסף וארגז ששיגרו פלשתים דורון לאלהי ישראל מונח בצדו ועליו ס״ת שנאמר לקוח את ספר התורה ושמת אותו מצד ארון ברית ה׳ מצדו היה ולא מתוכו ומה אני מקיים אין בארון רק לקיים שברי לוחות שמונחים בארון ור׳ מאיר נפקא ליה מדכתיב בפ׳ עקב על הלוחות הראשונים ושמתם בארון מלמד שהלוחות ושברי הלוחות מונחים בארון ור״י נפקא ליה שא״ל הקב״ה יישר כחך ששברת ור״מ מיבעי ליה מקמיה ארגז ס״ת היכא דהוה יתיב דפא הוה נפיק ויתיב עילויה ס״ת ור״מ האי מצד ארון מאי עביד ליה מיבעי ליה דמנח ליה בצד ולא מנח ליה לוחות ולעולם בגויה בארון ומצדו ור״מ עמודים היכא הוו קיימי מאבראי עכ״ל הרמב״ן ז״ל.
לקוח כמו זכור שמור הלוך. שהם לשון הווה לא לשון צווי אף כאן לקוח לשון הווה עליכם לקחת את ספר התורה הזה לשים אותו מצד הארון להיות לך לעד כל הימים:
והיה שם בך לעד – יעיד שידעתי שתעזבו את תורת האל יתברך, ושבשביל זה הוצרכתי לשים ספר תורה אחד במקום שלא יכנס שם אדם זולתי כהן גדול אחת בשנה. ויעיד זה הספר שכל מה שימצא כתוב בספר התורה, שימצאו ביד צדיקי הדור, הן הן הדברים שנאמרו לו למשה מסיני, בלי תוספת וחסרון, ובזה לא יולד ספק לכם עליהם.
אמנם הספר שמצא חלקיהו נראה שהיה הספר שנתן משה אל ״הכהנים נושאי ארון ברית ה׳⁠ ⁠⁠״ שהזכר למעלה (פסוק ט׳), שהיה פרשת המלך בלבד, ובו כתב יהושע הברית שחדש עם ישראל בשכם, שקבלו עליהם בו לעבוד את האל יתעלה ״באמת ובתמים״, שהוא בעיון ובמעשה. וכשקרא בו יאשיהו, וראה שרחקו מכל זה, חרד ודרש את ה׳ על זאת (מלכים ב כ״ב:י״ג).
והיה שם בך לעד, the written Torah, reposing in the Holy Ark is witness that I have predicted and warned against your abandoning God and His Torah. This is why I arranged for this testimony to be preserved in a place accessible even to the High Priest only once a year on the Day of Atonement. This original copy of the written Torah will, if need be, prove that all that is written in all the Torah scrolls later and accessible to all the people all the time was a true copy of the Torah Moses had received from God at Mount Sinai. It will serve as proof that the Torah scrolls in circulation among the Torah scholars and the righteous people who commissioned copies for their private libraries, are all true to the original and do not contain additions or omissions.
It would appear, however, that the Torah scroll found by the High Priest Chilkiyah (Kings II 22,8) was the very one which Moses had handed over to the priests who carried the Ark across the river Jordan which we referred to earlier. It contained only the passage dealing with the legislation pertaining to the king. It was this scroll in which Joshua wrote (added) the renewal of God’s covenant with the people which took place at Shechem. This was the record of Israel’s renewed undertaking to serve the Lord. Compare Kings II 22,13 where King Yoshiyahu refers to this scroll containing matters not contained in Moses’ original Torah scroll, as Joshua had written part of this scroll after the covenant’s renewal in Shechem. The King had become painfully aware how far the people had strayed from their solemn undertaking.
כמו זכור שמור הלוך. שהם לשון הוה ולא לשון ציווי, כלומר עליהם לקחת את ס״ת הזה ולשום אותה מצד הארון, להיות לעד כל הימים:
Like remember, keep, going. Which are forms of the present tense, rather than an imperative. It is as if he said to them [it is your responsibility] to take this Seifer Torah and to place it at the side of the Ark, as an eternal witness.
מצד ארון ברית ה׳ – נחלקו בו חכמי ישראל, יש מהם אומרים דף היה בולט מן הארון מבחוץ ושם היה מונח, ויש אומרים מצד הלוחות היה מונח בתוך הארון:
לקח וגו׳ – כבר הזכרנו (פירוש לעיל פסוק י) שלפי האמור בדברים רבה (ט, ט), משה לפני מותו לא כתב רק את ספר⁠־התורה הזה שנועד להישמר בקודש הקודשים, אלא נתן לכל שבט ושבט ספר תורה אחד שנכתב בעצם כתב ידו. במקום אחר עמדנו על המשתמע מכאן: כל התורה כולה כבר הייתה ידועה לעם במשך ארבעים שנה כתורה שבעל פה – לפני שניתנה לו כתורה שבכתב.
במסכת גיטין (ס.) מביאים חז״ל את האמור כאן, ״לקח את ספר התורה הזה״, ובהקשר לפסוק זה הם דנים בשאלה אם ״תורה מגילה ניתנה״ או ״חתומה ניתנה״. שאלה זו איננה נוגעת כלל לעובדה שהדגשנו לעיל. מכל השקלא וטריא של סוגיית הגמרא מוכח – וזו גם דעת המפרשים – שהשאלה שם איננה כיצד התורה שבכתב ניתנה לעם, אלא כיצד נכתבה על ידי משה, האם ״מגילה מגילה״ – הווי אומר שכל הלכה נכתבה מיד לאחר שנתגלתה לו – או ״חתומה״, כספר שלם אשר פרשיותיו מסודרות לפי נושא וכתובות כמקשה אחת. עיין תוספות ומפרשי התוספות שם. (רק על שמונה פרשיות אומר רש״י: ״נאמרו ונכתבו ונמסרו״.)
על פי האמור לעיל, תיבת ״ניתנה״ (בגיטין שם) מתייחסת לשימת ספר התורה בתוך הארון שבקודש הקודשים או לצדו (עיין ירושלמי סוטה ח, ג בסופו, ומראה הפנים ד״ה על דעתיה דר״מ).
{לשון המחבר:} ועוד אפשר, וזה נלע״ד עיקר, שלשון נתינה כאן אינו מיד משה לישראל אלא מהקב״ה למשה, דומיא דלשון מתן תורה. ולפי שמשה לא כתב התורה מפי עצמו אלא מפי הקב״ה יקרא אליו והוא כותב על ספר בדיו, על כן כתיבה כזו נתינה קרו לה, כלומר נתינת התורה בכתב. תדע דרק מכתיבה מיירי התם דאי לא כן אלא נתינה דווקא קאמר, אדבעי אליבא דמאן דאמר חתומה ניתנה, או דלמא כיון דלא אפשר כתבינן דלא הוי אלא היתר דרבנן משום עת לעשות וגו׳, לימא או דלמא כיון דרק ניתנה חתומה והכתיבה היתה מגלה מגלה, כתבינן, דהוי היתר אפי׳ דאורי׳. וכן היכא מוכח מקרא במגילת ספר כתב עלי דמגלה מגלה ניתנה, דלמא משום הכי נקראת תורה מגלה כיון דנכתבה מגלה מגלה אעפ״י דניתנה חתומה. אלא ודאי כל נתינה בסוגיא זו כתיבה היא כנ״ל.
מצד ארון וגו׳ – לדעת ר׳ מאיר במסכת בבא בתרא (יד.) יש לשים אותו בתוך הארון, לצד הלוחות. בירושלמי (סוטה ח, ג) אומרים חז״ל שה״עדוּת״ הנזכרת בשמות (כה, כא) כוללת, לדעת ר׳ מאיר, גם את ספר התורה; וכן הוא אומר גם כאן: יש לשים את ספר התורה שם כדי להיות עד בישראל. אולם ר׳ יהודה (בבא בתרא יד.) מפרש על פי לשון הכתוב כאן, שספר התורה לא הושם בתוך הארון אלא על לוח בולט בצדו של הארון.
לקוח1 את ספר התורה: ולא אמר ׳קחו׳2, כי באמת עדיין לא הגיעה השעה לכך, שהרי היה נצרך לקרוא השירה בספר תורה ברבים3, אלא אמר עתה שתגיע השעה להניח בצד הארון4. ועיקר המאמר היה לצורך ענין הדיבור (פסוק כ״ח) ״הקהילו אלי״ כמו שיבואר.
מצד ארון ברית ה׳: כבר ביארנו בספר במדבר (י,לג)5 ע״פ הברייתא, שלוחות השניות לא נקראו ״ארון ברית ה׳⁠ ⁠⁠״, אלא, או לוחות הראשונות שנשברו, או ספר תורה6. והבאנו שם מחלוקת תנאי ר׳ יהודה בן לקיש ורבנן, אי היה בארון שעשה בצלאל בכל משך המדבר גם הלוחות שנשברו7, או גם הספר תורה8. והנה, לרבנן שהיו הלוחות שנשברו באותו ארון, ומשום הכי נקרא ״ארון ברית ה׳⁠ ⁠⁠״, ניחא בפשיטות9. אבל לריב״ל דסבירא ליה דשברי לוחות היו בארון בפני עצמו, ולא נקרא ארון של בצלאל ״ארון ברית״ אלא משום ספר תורה היינו פרשיות של תורה10, א״כ אין מדויק לשון ״מצד ארון ברית ה׳⁠ ⁠⁠״, שהרי לא נקרא הכי אלא משום הספר תורה, וא״כ איך אפשר לומר על הס״ת שיניח ״מצד ארון ברית ה׳⁠ ⁠⁠״11.
אבל נראה, דריב״ל מודה דאחר הליכת המדבר12 הניחו שברי לוחות בארון שעשה בצלאל, אלא סבירא ליה דכמו במדבר הלכו שברי לוחות בארון בפני עצמן, כך היה תמיד שבשעת מלחמה נטלו השברי לוחות מזה הארון והניחום בארון השני ונשאוהו למלחמה, אבל אחר המלחמה הניחום בארון שבקדש הקדשים. והיינו דאיתא במסכת ב״ב סוף פ״א (יד,ב) דשברי לוחות היו בארון שבקדשי הקדשים13, והוכיחו מקרא דשלמה המלך14. ולא כתוספות עירובין (סג,ב)15 דלמ״ד שני ארונות היו, צריך לומר שהניחו השברי לוחות (בארון) בימי שלמה בבנין הבית, וסבירא ליה דמאז והלאה מודה ריב״ל שלא באו למלחמה16. וזהו דוחק. והרמב״ן בפרשת עקב (י,א) הוכיח מזה דסוגיית התלמוד דבבא בתרא דלא כריב״ל. ולדברינו אין שום קושיא, דודאי כולי עלמא מודי בזה17, אלא דלריב״ל היתה המצוה18 ליטלם למלחמה, ולצורך מצוה רשאים ליכנס לקדש הקדשים, כמו שכתבו התוספות בב״ב (יד,א)19. מעתה שפיר נקרא אז20 הארון שעשה בצלאל ״ארון ברית ה׳⁠ ⁠⁠״ מחמת שהיו מונחים בו21 שברי הלוחות.
והיה שם בך לעד: כל התורה22 שהשירה בכללה. וכמו שהשירה לעד23, ממילא כל התורה ״לעד״.
ואמר בלשון יחיד ״בך״, ואע״ג שהחל בלשון רבים ״ושמתם״, היינו משום שבשעה שמדבר עם האומה בכלל מכנה אותה בלשון יחיד, אבל כשמדברים עם הרבה אנשים בשעה שאינו נוגע לשליחות הכלל, הרי הם רבים24, וכך כתב הגר״א ז״ל בספר אדרת אליהו 25. ומשום הכי, הציווי ״ושמתם״ לא בא מחמת שליחות של ישראל, משום הכי דיבר בלשון רבים, אבל בדברו ״והיה שם בך״ הכוונה שמדבר עם הלוים בשם כל ישראל, משום הכי אמר בלשון יחיד. ועיין בסמוך.
1. רש״י: כמו ״זכור, שמור, הלוך״, וכוונתו שזהו בנין המקור, שאינו מוגבל לזמן מסוים (השוה ״זכור את יום השבת״ – ׳זכרהו תמיד׳ – רש״י).
2. ציווי ובלשון רבים.
3. כמוזכר להלן בפסוק ל׳.
4. לכן לא כתוב בלשון ציווי שמשמעותו – מיידית.
5. בהרחב דבר.
6. (בסוף דבריו) וזה לשונו: אלא ברור לחז״ל (דעת רבינו נגד המפרשים של רש״י ועוד בסוגיא) שלא נקרא ״ארון ברית ה׳⁠ ⁠⁠״ (על) לוחות השניות, שהרי לא נכרתה ברית עליהם מחדש, ולא נקרא ״ברית ה׳⁠ ⁠⁠״ אלא או לוחות ראשונות שנכרתה עליהם ברית בראשונה, או על התורה שנכרתה עליה ברית עם משה אחר העגל, כדכתיב (שמות לד,כז) ״כתב לך את הדברים האלה, כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל״.
7. בנוסף ללוחות השניים, ולא היה ארון נוסף עבור הלוחות שנשברו – דעת רבנן.
8. (וזה לשונו) ירושלמי שקלים פרק ו׳ הלכה א׳: תני, רבי יהודה בן לקיש (ריב״ל) אומר, שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, אחד שהיתה התורה נתונה בתוכו, ואחד שהיו שברי לוחות נתונים בתוכו. זה שהיתה התורה נתונה בתוכו (כמובן, בנוסף ללוחות השניים) היה מונח באהל מועד, הדא הוא דכתיב (במדבר יד,מו) ״וארון ברית ה׳ ומשה לא משו מקרב המחנה״. וזה שהיו שברי לוחות נתונים בו, היה שנכנס ויוצא עמהם. ורבנן אמרי, ארון אחד היה, ופעם אחת יצא בימי עלי – ונשבה.
9. מדוע אותו ארון נקרא אצלנו ״ארון ברית ה׳⁠ ⁠⁠״ – שהצטוו לשים בצדו את הס״ת.
10. היינו ׳מגילה מגילה׳, שהרי בזמן המדבר עוד לא היה ׳ספר תורה׳.
11. כאשר ספר התורה הוא העושה את הארון ל״ארון ברית ה׳⁠ ⁠⁠״!
12. מתחילת שנת הארבעים שהחלו ללכת לכיוון ארץ ישראל.
13. עיין שם שברור לגמרא שלכולי עלמא שברי לוחות היו בארון שבקדש הקדשים, והגמרא רק דנה מהיכן ילמד רבי מאיר את זה, כשלרבי יהודה לומדים זאת ממקרא דשלמה המלך, ולר״מ לומדים זאת מלעיל (י,ב) ״אשר שברת ושמתם בארון״. טוען רבינו, אם כך, קשה לומר שריב״ל בירושלמי יחלוק על סתמא דגמרא דבבלי.
14. מלכים א, ח-ט ״אין בארון רק שני לוחות אבנים, אשר הניח שם משה בחורב, אשר כרת ה׳ עם בני ישראל בצאתם ממצרים״. ״אין... רק״ – מיעוט אחר מיעוט – לרבות.
15. ד״ה כל זמן שארון ושכינה שלא במקומן ישראל אסורין בתשמיש המטה.
16. ... ואפילו למאן דדריש מ״אשר שברת ושמתם בארון״ – היינו, בבנין הבית שהיתה מונחת עדי עד...
17. ששברי הלוחות היו בארון שעשה בצלאל, בקדש הקדשים.
18. ׳מצוה׳ דייקא.
19. ד״ה שלא יהא ספר תורה יוצא ונכנס כשהוא דחוק: ואם תאמר, והלא לא היו מוציאין אותו מן הארון כי אסור ליכנס לבית קודש הקדשים... יש לומר, דלצורך כדי לתקן שרי ליכנס בבית קדש הקדשים... (עכ״ל), כלומר, מותר להכנס לקודש הקדשים כדי להוציא ספר תורה משם אם זה לצורך, והרי אין צורך גדול מאשר עזרת השכינה במלחמה על ידי נוכחות הארון!
20. עוד לפני שהכניסו לתוכו את ספר התורה.
21. מתחילת שנת הארבעים שהחלו ללכת לכיוון ארץ ישראל.
22. כי מדובר על ״ספר התורה״ ולא על ״השירה״.
23. פסוק י״ט ״למען תהיה לי השירה הזאת לעד״ (עיין שם בפירוש רבינו).
24. כלומר, כתוב בלשון רבים.
25. לעיל בפרשת נצבים (כט,יח) רבינו הביא את שיטת הגר״א הזאת פעמים רבות לאורך כל פירושו.
ושמתם אותו וגו׳ והיה שם בך לעד. קרוב להאמין כי ספר תורה שמצא חלקיה בבית ה׳, היה ספר תורה שכתבו משה ולהיות שמתחלת נתינתו נתן לתכלית זה להיות לעד נגד מרים וערפם הקשה של ישראל כמ״ש והיה שם בך לעד, על כן חרדו עליו כל החרדה ההיא, וזה דעת יוסף לרומיים והיא עדות יקרה לכל באי עולם שהרי יוסף קדמון הוא ומכת הפרושים היה, וקבלת אבותיו היה מעלה על ספר, וכן כתב בקדמוניות Antiq. Lib. X. Cap. V. Ce grand pretre trouva les livres saints que avaient ete laisse par Moise et que l' on conservait dans le Temple. וידוע מ״ש רבותינו שפתחו הספר ומצאו לפניהם כתוב פסוק יולך ה׳ אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת וגו׳, ואם תזכה תבחין שבכלל דברי יוסף דבריהם שכן כתב עוד Parceque ajouta-t-il il avait sujet de craindre que par punition.... il ne fut chasse de son pays avee tout son peuple pour etre mene dans une terre lointaine. האין זה כמעט הפסוק מתורגם כצורתו? וכבר במקומות רבים העירותי על הדמיונות הרבות שיש ללקט בין דברי יוסף הכהן לדברי קבלת רבותינו, והגם שרמזנו על קצת מהם לא חסרנו אלא ככלב הלוקק מן הים, ועתה אני מוסיף שכהנה וכהנה יש ללמוד מידידיה אלכסנדרי ושניהם עדים כשרים, נאמנים, ויקרים, שקבלת הפרושים היא קבלת האומה וכבר בהוייתה היתה גם קודם לפרסומה וחלילה להם לבדות הדברים מלבם, ואני חוזר ומבקש ממשכילי עמנו שיתנו לבם להעריך זה לזה בכל חלקי דבריהם הנוגעים זה לזה, ייראו נפלאות לאשר ולקיים אמתות תורה שבע״פ, ואם בעל היכולת והחיים יתן לנו היכולת והחיים לבוא עד תכלית המלאכות הרבות אשר לפנינו, עוד נטפל בזה בע״ה במאמר מיוחד, וזה שלפנינו כאחד מהם, וכיוצא בו מצינו בדבר הקינה על יאשיה שכן כתוב ויקונן ירמיהו על יאשיה ודעת רבותינו ידוע שהיא מגלת איכה שנאמר בה רוח אפינו משיח ה׳ ולא כן דעת קצת פשטנים, ועתה בוא וראה עדות יוסף הכהן הקדמון שכתב. Et le prophete Jeremie fit a sa louange des vers funebres qu' on a eneore aujourd' hui. Lib. X. cap. Vll הרי שכתב שקינת ירמיהו על יאשיה עדיין היתה ידועה בזמנו, ולא יתכן זה על שום חבור או קינה נפרדת כי מעולם לא ידענו כזאת בישראל, ולא שמענו שיהיה דבר זה בימות יוסף, אלא מוכרח אתה לומר שעל מגלת איכה ידבר, וכן דקדק בלשונו שכתב des vers funebres קצת חרוזי הספד המורים באצבע על הפסוקים המדברים על יאשיהו.
והיה שם בך לעד כי אנכי ידעתי. על ידי פסוק זה אורו עינינו להבין הדבר הקשה שמצינו בספר מלכים על ספר תורה שמצא חלקיה בבית ה׳ כמ״ש למעלה, ורבים טעו ואמרו שלא היה ס״ת נודע קודם המעשה ההוא, ובזה כשלו ונלכדו הפוקרים להכחיש שיהיה ספר התורה הזה שלם בתורתו כאשר יצא מידי אביר יעקב מרע״ה, ולא שתו אל לבם כי ממקום שבאו יש להרים קרן תורתינו כי הן לו יהי שלא היה ס״ת נודע, כיצד היו מתנהגים בענין הדת והמשפטים והקרבנות? על כרחינו לומר שהיו הכללים מקובלים באומה ונמסרים מזה לזה ואם לא היתה קבלה בעולם, וגם ספר התורה לא היה נודע כיצד ישוער במשך כמה דורות גוי שלם בלא תורה ובלא מצוה? והאמת שהיה ס״ת נודע, ואם חרדו כל החרדה ההיא על ספר התורה שמצא חלקיה שני טעמים בדבר, האחד שאותו ס״ת היה בעצמו ספר התורה הזה שכתבו משה, ונתן אותו ללויים וא״ת מה יתרון לס״ת הזה יותר מאחרים, הרי אומר בפירוש בפסוק שלפנינו לקח את ספר התורה הזה ושמתם אותו וגו׳ והיה שם בך לעד כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה הן בעודני וגו׳, הרי לך בפירוש שס״ת זה שכתבו משה לתכלית זה נכתב ונתן בארון להיות לעד נגד המרי והערף הקשה של ישראל וכלומר בעודי חי הייתי אני מעיד בכם בפי ומתרה בכם, עכשיו שאני מת מי יעיד בכם תחתי? הרי כאן ס״ת זה שיעיד בכם. — על כן רגזו וחלו חלקיה ואנשיו כשמצאו הספר ההוא כי הוא כאלו משה עצמו עומד וצוות כנגדם — ואחר שבאנו לבלל זה בוא וראה עוצם דקדוק חכמינו בדרשותם גם על פי פשטן של כתובים שהרי בא לשון עדות על שירת האזינו כמ״ש ואעידה בם את השמים ואת הארץ, ואין ספק שעל שירת האזינו הכוונה כמ״ש האזינו השמים וגו׳, וכנגד זה נקרא ס״ת כלו עד ולהעיד נכתב ונתן כמ״ש והיה שם בך לעד, ולמה נקרא עד? אין לך לומר אלא מפני השירה שנכתבה בו, שהיא עקר ההתראה והעדות, ובזה צדקו באומרם על כתבו לכם את השירה הזאת, שמכאן רמז לחיוב כתיבת ס״ת כי הס״ת נקרא כלו על שם השירה הכתובה בו כמו שנקרא עד על שם ההתראה והעדות והיא השירה שנכתבה בו, ועיין עוד מה שכתבתי על כתבו לכם את השירה הזאת.
לקוח – מקור במקום צווי, כמו למעלה ט״ו:ב׳.
מצד ארון וגו׳ – בבבא בתרא י״ד. נחלקו רבותינו היכן הונחה התורה. לדברי רבי מאיר היתה מונחת בתוך הארון; לדברי רבי יהודה מבחוץ על דף בולט. לדברי תרגום יונתן הניחו את התורה בקופסה מן הצד. גם בשמואל א ו׳:ח׳,י״א,ט״ו, נזכר ארגז שמצד ארון הברית.
והיה שם בך לעד – יש לעיין אם הכוונה לאותה עדות של השירה (כנזכר בפסוק כ״א), או שמא הכוונה שהתורה תהא עדות נוספת נגד ישראל אם יעזבו את מצוותיה ויביאו לידי חרון אף ה׳. במלכים ב כ״ב:י״ג,ט״ז, משמע יותר כסברא השניה.
לקוח את ספר התורה הזה וכו׳ בך לעד – הנה הוא לעד על המוקיר את ספר התורה ומחשב דבריו ומאמין בו, אבל כי יעזבו השם ויעבדו אלהי נכר הארץ, איך יעיד הספר תורה בעוד שהוא ילעג עליה, לכן אמר אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה כו׳ בעודני חי עמכם ממרים הייתם עם ה׳, שאף שממרים הייתם בכל זה עם ה׳, דבוקים אל ה׳, וכמו בעגל שצוה להרוג איש באחיו ולא מיחו בני ישראל, ובפעור הוקיעו אותם וכל ישראל שתקו (לבר זמרי), ואף כי אחרי מותי בודאי אף שתמרו את פי ה׳, אך דבר ה׳ ואהבת תורתו יהיה בכם, כי כל הדתות הבדויות בעת היה המחוקק חי שחקו לעגו לו ואחרי מותם נתקדשו בשקרים רבים ובתועבות, לא כן דת הישראלי, אשר בחיי משה עמד בעצם תקפו, ולכן אמר הכתוב הן בעודני חי כו׳ אף כי אחרי מותי בודאי תהיו עם ה׳, לכן יהיה בך הספר לעד, וכן מצאנו בדורו של אחאב שעבדו עגלי זהב של ירבעם ואעפ״כ היו מכבדין את התורה כמבואר בסנהדרין דף ק״ב, כנ״ל ע״ד צחות.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורר׳ בחיידעת זקניםמיוחס לרא״שמזרחיר״ע ספורנושפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשנצי״באם למקרארד״צ הופמןמשך חכמההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144