לקוח1 את ספר התורה: ולא אמר ׳קחו׳2, כי באמת עדיין לא הגיעה השעה לכך, שהרי היה נצרך לקרוא השירה בספר תורה ברבים3, אלא אמר עתה שתגיע השעה להניח בצד הארון4. ועיקר המאמר היה לצורך ענין הדיבור (פסוק כ״ח) ״הקהילו אלי״ כמו שיבואר.
מצד ארון ברית ה׳: כבר ביארנו בספר במדבר
(י,לג)5 ע״פ הברייתא, שלוחות השניות לא נקראו ״ארון ברית ה׳ ״, אלא, או לוחות הראשונות שנשברו, או ספר תורה
6. והבאנו שם מחלוקת תנאי ר׳ יהודה בן לקיש ורבנן, אי היה בארון שעשה בצלאל בכל משך המדבר גם הלוחות שנשברו
7, או גם הספר תורה
8. והנה, לרבנן שהיו הלוחות שנשברו באותו ארון, ומשום הכי נקרא ״ארון ברית ה׳ ״, ניחא בפשיטות
9. אבל לריב״ל דסבירא ליה דשברי לוחות היו בארון בפני עצמו, ולא נקרא ארון של בצלאל ״ארון ברית״ אלא משום ספר תורה היינו פרשיות של תורה
10, א״כ אין מדויק לשון ״מצד ארון ברית ה׳ ״, שהרי לא נקרא הכי אלא משום הספר תורה, וא״כ איך אפשר לומר על הס״ת שיניח ״מצד ארון ברית ה׳ ״
11.
אבל נראה, דריב״ל מודה דאחר הליכת המדבר
12 הניחו שברי לוחות בארון שעשה בצלאל, אלא סבירא ליה דכמו במדבר הלכו שברי לוחות בארון בפני עצמן, כך היה תמיד שבשעת מלחמה נטלו השברי לוחות מזה הארון והניחום בארון השני ונשאוהו למלחמה, אבל אחר המלחמה הניחום בארון שבקדש הקדשים. והיינו דאיתא במסכת ב״ב סוף פ״א (יד,ב) דשברי לוחות היו בארון שבקדשי הקדשים
13, והוכיחו מקרא דשלמה המלך
14. ולא כתוספות עירובין
(סג,ב)15 דלמ״ד שני ארונות היו, צריך לומר שהניחו השברי לוחות (בארון) בימי שלמה בבנין הבית, וסבירא ליה דמאז והלאה מודה ריב״ל שלא באו למלחמה
16. וזהו דוחק.
והרמב״ן בפרשת עקב
(י,א) הוכיח מזה דסוגיית התלמוד דבבא בתרא דלא כריב״ל. ולדברינו אין שום קושיא, דודאי כולי עלמא מודי בזה
17, אלא דלריב״ל היתה המצוה
18 ליטלם למלחמה, ולצורך מצוה רשאים ליכנס לקדש הקדשים, כמו שכתבו התוספות בב״ב
(יד,א)19. מעתה שפיר נקרא אז
20 הארון שעשה בצלאל ״ארון ברית ה׳ ״ מחמת שהיו מונחים בו
21 שברי הלוחות.
והיה שם בך לעד: כל התורה22 שהשירה בכללה. וכמו שהשירה לעד23, ממילא כל התורה ״לעד״.
ואמר בלשון יחיד ״בך״, ואע״ג שהחל בלשון רבים ״ושמתם״, היינו משום שבשעה שמדבר עם האומה בכלל מכנה אותה בלשון יחיד, אבל כשמדברים עם הרבה אנשים בשעה שאינו נוגע לשליחות הכלל, הרי הם רבים24, וכך כתב הגר״א ז״ל בספר אדרת אליהו 25. ומשום הכי, הציווי ״ושמתם״ לא בא מחמת שליחות של ישראל, משום הכי דיבר בלשון רבים, אבל בדברו ״והיה שם בך״ הכוונה שמדבר עם הלוים בשם כל ישראל, משום הכי אמר בלשון יחיד. ועיין בסמוך.
1. רש״י: כמו ״זכור, שמור, הלוך״, וכוונתו שזהו בנין המקור, שאינו מוגבל לזמן מסוים (השוה ״זכור את יום השבת״ – ׳זכרהו תמיד׳ – רש״י).
2. ציווי ובלשון רבים.
3. כמוזכר להלן בפסוק ל׳.
4. לכן לא כתוב בלשון ציווי שמשמעותו – מיידית.
5. בהרחב דבר.
6. (בסוף דבריו) וזה לשונו: אלא ברור לחז״ל (דעת רבינו נגד המפרשים של רש״י ועוד בסוגיא) שלא נקרא ״ארון ברית ה׳ ״ (על) לוחות השניות, שהרי לא נכרתה ברית עליהם מחדש, ולא נקרא ״ברית ה׳ ״ אלא או לוחות ראשונות שנכרתה עליהם ברית בראשונה, או על התורה שנכרתה עליה ברית עם משה אחר העגל, כדכתיב
(שמות לד,כז) ״כתב לך את הדברים האלה, כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל״.
7. בנוסף ללוחות השניים, ולא היה ארון נוסף עבור הלוחות שנשברו – דעת רבנן.
8. (וזה לשונו) ירושלמי שקלים פרק ו׳ הלכה א׳: תני, רבי יהודה בן לקיש (ריב״ל) אומר, שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, אחד שהיתה התורה נתונה בתוכו, ואחד שהיו שברי לוחות נתונים בתוכו. זה שהיתה התורה נתונה בתוכו (כמובן, בנוסף ללוחות השניים) היה מונח באהל מועד, הדא הוא דכתיב
(במדבר יד,מו) ״וארון ברית ה׳ ומשה לא משו מקרב המחנה״. וזה שהיו שברי לוחות נתונים בו, היה שנכנס ויוצא עמהם. ורבנן אמרי, ארון אחד היה, ופעם אחת יצא בימי עלי – ונשבה.
9. מדוע אותו ארון נקרא אצלנו ״ארון ברית ה׳ ״ – שהצטוו לשים בצדו את הס״ת.
10. היינו ׳מגילה מגילה׳, שהרי בזמן המדבר עוד לא היה ׳ספר תורה׳.
11. כאשר ספר התורה הוא העושה את הארון ל״ארון ברית ה׳ ״!
12. מתחילת שנת הארבעים שהחלו ללכת לכיוון ארץ ישראל.
13. עיין שם שברור לגמרא שלכולי עלמא שברי לוחות היו בארון שבקדש הקדשים, והגמרא רק דנה מהיכן ילמד רבי מאיר את זה, כשלרבי יהודה לומדים זאת ממקרא דשלמה המלך, ולר״מ לומדים זאת מלעיל
(י,ב) ״אשר שברת ושמתם בארון״. טוען רבינו, אם כך, קשה לומר שריב״ל בירושלמי יחלוק על סתמא דגמרא דבבלי.
14. מלכים א, ח-ט ״אין בארון רק שני לוחות אבנים, אשר הניח שם משה בחורב, אשר כרת ה׳ עם בני ישראל בצאתם ממצרים״. ״אין... רק״ – מיעוט אחר מיעוט – לרבות.
15. ד״ה כל זמן שארון ושכינה שלא במקומן ישראל אסורין בתשמיש המטה.
16. ... ואפילו למאן דדריש מ״אשר שברת ושמתם בארון״ – היינו, בבנין הבית שהיתה מונחת עדי עד...
17. ששברי הלוחות היו בארון שעשה בצלאל, בקדש הקדשים.
18. ׳מצוה׳ דייקא.
19. ד״ה שלא יהא ספר תורה יוצא ונכנס כשהוא דחוק: ואם תאמר, והלא לא היו מוציאין אותו מן הארון כי אסור ליכנס לבית קודש הקדשים... יש לומר, דלצורך כדי לתקן שרי ליכנס בבית קדש הקדשים... (עכ״ל), כלומר, מותר להכנס לקודש הקדשים כדי להוציא ספר תורה משם אם זה לצורך, והרי אין צורך גדול מאשר עזרת השכינה במלחמה על ידי נוכחות הארון!
20. עוד לפני שהכניסו לתוכו את ספר התורה.
21. מתחילת שנת הארבעים שהחלו ללכת לכיוון ארץ ישראל.
22. כי מדובר על ״ספר התורה״ ולא על ״השירה״.
23. פסוק י״ט ״למען תהיה לי השירה הזאת לעד״ (עיין שם בפירוש רבינו).
24. כלומר, כתוב בלשון רבים.
25. לעיל בפרשת נצבים
(כט,יח) רבינו הביא את שיטת הגר״א הזאת פעמים רבות לאורך כל פירושו.