Devarim 31 – דברים לא‏ – Mikraot Gedolot

כְּנוּשׁוּ לְוָתִי יָת כָּל סָבֵי שִׁבְטֵיכוֹן וְסָרְכֵיכוֹן וַאֲמַלֵּיל קֳדָמֵיהוֹן יָת פִּתְגָמַיָּא הָאִלֵּין וְאַסְהֵיד בְּהוֹן יָת שְׁמַיָּא וְיָת אַרְעָא.

Gather to me all the elders of your tribes, and your officers, and I will speak these words before you, and will call the heavens and earth to witness:

כנשו לוותי ית כל חכימי שבטיכון דייניכון וסרכיכון ואמלל במשמעהון ית פתגמיא האליין ואסהד בהון ית שמיא וית ארעא.

כנושו לוותי ית כל חכימי שיבטיכון וסרכיכון ואימליל במשמעהון ית כל פיתגמייא האילין ואסהיד בהון ית שמיא וית ארעא.

Gather together to me all the sages of your tribes and your officers, and I will speak all these words in their hearing, and will call heaven and earth to bear witness against them.

הַקְהִילוּ אֵלַי – (כָּתוּב בְּרֶמֶז תשכ״ד).⁠^א

א. בדפוסים מופיע כאן קטע שמופיע לעיל על פסוק י״ט.

ג׳וקו אלי ג׳מיע שיוך׳ אסבאטכם וערפאיכם חתי אכלמכם בהד׳א אלכלאם ואשהד עליהם אלסמאות ואלארץ׳

הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם כדי שאדבר עמהם את הדברים האלה ואעיד עליהם את השמים ואת הארץ.

הקהילו אלי – ולא תקע^א אותו היום בחצוצרות להקהיל את הקהל, לפי שנאמר: עשה לך חצוצרות (במדבר י׳:ב׳). ולא השליט יהושע עליהם,⁠^ב ואף בחייו נגנזו ביום מותו,⁠^ג לקיים מה שנאמר: אין שלטון ביום המות (קהלת ח׳:ח׳).

ואעידה בם את השמים וגו׳ – ואם תאמר: הרי כבר העיד למעלה: העדותי בכם וגו׳ (דברים ל׳:י״ט) – ^דלישראל אמר,⁠^ה אבל לשמים וארץ לא אמר. עכשיו בא לומר: האזינו השמים וגו׳ (דברים ל״ב:א׳).

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בדפוסי שונצינו, סביונטה: ״תקע״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בדפוס סביונטה נוסף כאן: ״בחייו של משה״.

ג. כן בכ״י לייפציג 1. המלים ״ביום מותו״ חסרות בכ״י מינכן 5. בכ״י ליידן 1, ויימר 652: ״יום מותו״. בכ״י ברלין 1221: ״לפני מותו״. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, אוקספורד 34, פריס 154: ״קודם יום מותו״.

ד. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בדפוס סביונטה נוסף כאן: ״התם״.

ה. כך תוקן בין השיטין בכ״י לייפציג 1, וכן בכ״י אחרים. במקור בכ״י לייפציג 1: ״העיד״, ונוספו סימני מחיקה.

הקהילו אלי ASSEMBLE UNTO ME [ALL THE ELDERS OF YOUR TRIBE] – They did not, however, blow the trumpets that day to call the congregation together [as is prescribed in Bemidbar 10:3], because it states "Make for you [two trumpets of silver]" (Bemidbar 10:2) (which Rashi explains to mean that no one should use them except himself), and he had not empowered Yehoshua to use them. Indeed they were hidden away even during his (Moshe) lifetime – on the day of his death, thus fulfilling the words of the text, "There is no authority on the day of death" (Kohelet 8:8) (cf. Tanchuma Vayechi 2 on ויחי and Tanchuma Beha'alotcha 10 on בהעלתך).

ואעידה בם את השמים ואת הארץ I WILL CALL THE HEAVEN AND THE EARTH AS WITNESSES AGAINST THEM – But if you ask, "Behold he has already above (Devarim 30:19) called heaven and earth as witnesses: "I call [the heaven and the earth] as witnesses this day against you etc.⁠"?! Then I reply: There he said this to the Israelites (he told them that He would do this), but now he intends to say "Give ear, O you heavens, [and I will speak; and hear earth] etc.⁠" (Devarim 32:1), thus calling them as witnesses.

פס׳: הקהילו אלי – שאין אני בוש מאחד מכם. את הדברים האלה זו השירה:

הקהילו אלי – לפי הפשט: על ידי חצוצרות. אבל רבותינו אמרו (תנחומא בהעלתך י׳): שכבר נגנזו כי החצוצרות לא היו ראוים להקהיל אלא במדבר, שהיו כולם במחנה האחת, אבל משנתפזרו ישראל לעריהם, לא יועילו חצוצרות להקהיל.

ואעידה בם את השמים ואת הארץ – הוא היה סיפור דברים שסיפר וסידר באלה הדברים איך היה.

הקהילו אלי – ASSEMBLE TO ME – According to the plain meaning: via the trumpets. But our Rabbis said (Tanchuma Beha'alotekha 10): that they were already stashed away, because the trumpets were only suitable to gather [the people] in the wilderness, when everyone was in one camp, but once Israel spread out to their cities, the trumpets were not effective for gathering.

ואעידה בם את השמים ואת הארץ – AND CALL HEAVEN AND EARTH TO WITNESS AGAINST THEM – This was the recounting of the matters which he told and arranged in Eleh HaDevarim how it transpired.

ואעידה בם את השמים ואת הארץ – זהו מעשה ממש ולעיל שאמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ (דברים ל׳:י״ט) אינו רק ספור דברים.⁠¹

1. בדומה בר״י בכור שור.

ואעידה בם את השמים ואת הארץ, "and I will appoint as witnesses against them Heaven and Earth.⁠" It is a historical fact that during the life time of Joshua and the elders of his time who survived him, the Jewish people remained absolutely loyal to God and His Torah. (Joshua 24,31)

הקהילו אלי – ולא תקע היום בחצוצרות להקהיל את הקהל, שכן כתוב (במדבר י׳:ב׳) עשה לך שתי חצוצרות כסף, ולא נשתמש בהן יהושע אבל נגנזו בחייו של משה, לקיים מה שנאמר (קהלת ח׳:ח׳) ואין שלטון ביום המות, שהרי תקיעת החצוצרות הוא סימן למלכות ושולטנות

ואעידה בם את השמים ואת הארץ – יאמר זה על פסוק האזינו השמים ותשמע הארץ שהוא עתיד להזכיר מיד, ועתה העיד עליהם בסוף דבריו את השמים ואת הארץ כמי שמחתים העדים בסוף השטר על הדברים והתנאים שהתנו בינו ובין חברו, וכן אמר למעלה העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, כי הכל ענין אחד וכל הפרשיות כלן ביום אחד נאמרו. והנה משפט ספר תורה להיות ואעידה בראש הדף, כי הוא תשלום הסימן בי״ה שמ״ו, וכבר הזכרתי טעם הדבר בסדר בשלח (שמות י״ד) במלת הבאים, והוא״ו הזאת רמז לוא״ו שבשם הגדול, והוא השמים שהזכיר שהוא מכלל העדים, והבן זה.

הקהילו אלי, "Assemble to me, etc.⁠" According to Tanchuma Vayechi 2, on this day Moses did not blow in the trumpets to assemble the people (elders) as was customary, and as Moses had been commanded to do in Numbers 10,2. The trumpets were for the exclusive use of Moses; they were never used by Joshua, but buried during the lifetime of Moses. This was in order to fulfill the statement of Kohelet 8,5 that on the day of one's death one does not have authority. Seeing this was the day Moses was to die, he did not employ symbols of his authority. Blowing the shofar or the trumpets was a symbol of the authority wielded by the one who blew them or had them blown.

ואעידה בכם את השמים ואת הארץ, "so that I may call upon heaven and earth as witness against you.⁠" Concerning this introductory statement, Moses continued with the words: האזינו השמים וגו' in chapter 32, 1. At this point he merely pointed out that heaven and earth would put their seal on his words at the end of the song in Haazinu. He invited heaven and earth to be present so that at the end of Haazinu they would be in a position to "sign" the document, much as witnesses to documents prepared in court are present during the preparation of the document so that they know what they are signatories to. He had made a similar statement earlier in 30,19. All of these passages were written on the same day. We have a halachah (Maimonides Hilchot Sefer Torah 7,3) that the words ואעידה, etc., have to be written at the top of the column in which the chapter commencing with the song האזינו השמים ואדברה commences. This would be the concluding letter (acronym) of the two words (בי'ה שמ'ו), which are scattered throughout the Torah as letters which have to be written at the top of a column, i.e. the first letter of a verse respectively. Compare Genesis 49,8, Exodus 14,28; Exodus 34,11; Numbers 24,5, and our verse here commencing with the letter ו in the word ואעידה. I have already referred to this in Parshat Beshalach 14,28 in connection with the word הבאים. The letter ו in the word ואעידה is an allusion to the same letter in the tetragram. It is symbolic of the "heaven" which Moses said he is calling as witness.

והנה צוה להקהיל אליו כל הזקנים והשוטרים להגיד להם את כל דברי התורה ולהבין אותה להם והם ילמדו לישראל הנה זה ביאור מה שצריך לבאר מזאת הפרשה.

ואדברה באזניכם את הדברים האלה – דברי שירת האזינו.

ואעידה בם את השמים ואת הארץ – כאמרו ״האזינו השמים״ וכו׳ (ל״ב:א׳).

ואדברה באזניהם את הדברים האלה, the words of poetry contained in the portion Haazinu.

ואעידה בם את השמים ואת הארץ, just as we read in the opening words of that poem in 32,1.

בְֿאָזְנֵיהֶם: הבי״ת רפה. [בְאָזְנֵיהֶם].

וְאָעִידָה: ואעידה, בתחלת הדף בס״ת, ו׳ בי״ה שמ״ו, ואעידה, אחרי, הדרך, באחרית, להכעיסו, קהל, הלין שתא דרי די לעילא מן שירתא <פי' ו' שטין שלפניה כדין ספר תורה,> וכ״כ הרמב״ם¹ ז״ל, ואחריהם שיטה פנויה, ואחריה השירה, ואין חולק בזה.⁠^א

1. הרמב״ם: הל׳ ספר תורה פ״ז ה״י.

א. מאחר שבכל אחת משש השורות הללו נכללות רק 8-7 תיבות, הן מולאו בכתר ארם צובה באמצעות סימנים שונים שהוכנסו לרווחים שבין התיבות. פתרון כזה אינו אפשרי בספר תורה, שהרי סימנים בין התיבות פוסלים את ספר התורה. הבעיה ההלכתית הזו נידונה בידי ש״ז הבלין, ׳ספר תורה שכתב לעצמו רבנו נסים מגירונדי׳. עלי ספר יב (תשמ״ו), עמ׳ 24, 27. ראה גם, באריכות, פנקובר, עדות חדשה, הערה 51, עמ׳ 25-24, ושם רשימת חיבורי שו״ת שעסקו בשאלה זו. מסתבר שהרמב״ם כתב את שש השורות שלפני השירה ברווח מכל צד. ומכל מקום, לשיטת נורצי המכריע לכתוב את שירת האזינו בשבעים שיטות, אין בעיה ברוחב השורות שלפני השירה.

ולא תקעו אותו היום בחצוצרות כו׳. ר״ל אמאי לא כתיב שיתקעו כמו דכתיב פרשת בהעלותך (במדבר י׳:ב׳) כשיקהיל אותם:

ואף בחייו נגנזו קודם יום מותו כו׳. פי׳ את״ל יהושע לא השליט עליהם מ״מ ה״ל לתקוע, שהרי משה עדיין היה קיים. ל״פ ואף בחייו כו׳, כלומר בשלמא אם היה יהושע שולט בהם אחרי מות משה היו תוקעים בהם אף באותו יום שמת משה, אבל מדלא השליט יהושע אחרי מות משה, דין הוא שיגנזו באותו יום שמת משה, ולא ינהג בהם משה שררה ביום המיתה, לקיים מה שנאמר אין שלטון ביום המות, כלומר אין שררה הנוהגת באדם כל ימיו נוהגת ביום מותו. ואין להקשות ולמה נגנזו, אף אם לא יגנזו לא יתקעו בהן. וי״ל דגם זה היה שררה, שאף שהיו בעין לא השליט בהם יהושע, ולכן נגנזו. וכן מצינו בדוד המלך עליו השלום בכל מקום שמזכירו הזכירו דוד המלך, ובאותו יום שמת כתיב (מלכים א ב׳:א׳) ויקרבו ימי דוד למות, מהאי טעמא אין שלטון וכו׳:

They did not sound the trumpets on that day, etc. [Rashi] wishes to explain why it is not written, They should sound [the trumpets], as it is written in Parshas Beha'aloscha (Bamidbar 10:2) when he gathered them.

And even during his lifetime they were concealed before the day he died, etc. This means that if you were to say that Yehoshua had no control over them, nevertheless he should have blown them, for Moshe was still alive! Therefore Rashi explains that even in his lifetime, etc. In other words, it is understandable if Yehoshua would have control over them after Moshe's death, they would have blown them even on the day that Moshe died. However, since Yehoshua did not have control over them after Moshe's death, it is proper that they be concealed on the day that Moshe died, and Moshe would not use his authority over them on the day of his death to fulfill the verse which states, There is no dominion on the day of death (Koheles 8:8). In other words, the authority that a person has had all his life does not remain on the day of his death. One cannot ask Why were they concealed? Even if they had not been concealed, the [people] would not have blown them. One can answer that even this would be a display of authority, that even though they were still there, Yehoshua was not permitted to use them, and therefore they were concealed. Similarly we find regarding King David of blessed memory, in every place he is mentioned he is referred to as King David. Yet on the day he died it is written, And the days of David drew near to die" (I Melochim 2:1), for this same reason, [because] there is no dominion on the day of death, etc.

כל זקני שבטיכם ושטריכם – והם יקהילו אלי כל העדה, כי בפני כולם אמר השירה, שנאמר וידבר משה באזני כל קהל ישראל:

ואעידה בם וגו׳ – עיין פירוש לעיל ל, יט.

הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם וגו׳ ואדברה באזניהם את הדברים האלה – שיאמר אח״כ שהוא השירה:

ואעידה בם את השמים – כמ״ש האזינו השמים, ובאר הטעם כי בעת שחיה משה היה ענשם השגחיי, אבל אח״כ יהיה ע״י הסתרת פנים ולזה צריך להודיעם זה, וז״ש:

הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושטריכם ואדברה באזניהם את הדברים האלה למען תהיה בקבלת התורה כלם שוגגים כי לא הוסיפו דבר בתורת ה׳ וגם ואעידה בם את השמים ואת הארץ שכ״ז שיעמדו השמים על הארץ כן תעמוד תורת ה׳ בשלמותה ולא תשתנה בשום דור ובשום מקום:

[על דרך הפשט:] הקהילו אלי וגו׳ ואדברה באזניהם את הדברים האלה – שאומר להם בעצמי דברי השירה וגם ואעידה בם בפועל את השמים ואת הארץ:

הקהילו אלי: פירש רש״י בשם המדרש (בראשית רבה צו,ג. תנחומא ויחי ב׳) דלא תקעו אותו היום בחצוצרות, משום שנגנזו בחייו של משה, לקיים מה שנאמר (קהלת ח,ח) ״ואין שלטון ביום המות״. ולכאורה אינו מובן, הרי אמר ״הקהילו אלי את כל זקני וגו׳⁠ ⁠⁠״ שהם תלמידי חכמים שבדור, והחצוצרות לא היו אלא או לתקוע באחת ויבואו רק הנשיאים¹, או בשתים ויקהלו כל הקהל², וא״כ היה ההכרח להקהיל ע״י שלוחים³.

אבל באמת היתה גם כאן המצוה שיבואו כל הקהל, וכמו שכתוב (פסוק ל׳) ״וידבר משה באזני כל קהל ישראל״. והא דקאמר משה ״הקהילו אלי את כל זקני״, לא היה אלא לזרזם לבוא לשמוע תוכחה, ויהיו כל ישראל נגררים אחריהם⁴ [ויבואר לפנינו (דברים לב,א) שייחד משה רבינו כאן לקרוא הזקנים בשם ״שמים״, והמון ישראל בשם ״ארץ״].

והנה, מה שיישב המדרש⁵ שנגנזו החצוצרות, גם כן אינו כמשמעו, שהרי נדרשים היו לעבודת המשכן⁶. אלא הכוונה היא כמו שכתבתי בספר במדבר (י,ט) שאי אפשר להריע בחצוצרות אלא במקום שיש שם⁷ ה׳⁸. ועד כה היה הארון של עץ⁹ באהל משה ושם היו פרשיות של תורה¹⁰, משום הכי היה אפשר להשתמש בחצוצרות. אבל באותו יום מסר הכל ליד הלויים להניחם לארון שבקדש הקדשים¹¹, כדאיתא בפרק א׳ דב״ב (טו,א), ושוב לא היה אפשר להשתמש בחצוצרות¹². והיינו שהקדים לומר ללוים ״לקוח וגו׳⁠ ⁠⁠״ ומחמת זה ״הקהילו אלי¹³ וגו׳⁠ ⁠⁠״. ועל זה נאמר ״אין שלטון ביום המות״, משום שמסר כל שלטי גבורתו¹⁴ של משה לפני מותו ללויים.

{הקהילו אלי: עד כאן היה מצוה את הלוים לשמור את התורה במקום משומר מאד, היינו ״מצד ארון ברית ה׳⁠ ⁠⁠״ (פסוק כ״ו), כדי שיעמוד לימים רבים בדור שפוט השופטים¹⁵, ויהיה שם לעד כי ישתנה לטוב אחר כך. עתה ציוה להקהיל כדי לקרוא לפניהם ולהתרות על זמן שבית המקדש קיים, כמו שכתבתי לעיל (פסוק י״ט)}.

{באזניהם: שהמה יטו אוזן להבין את הדברים¹⁶}.

ואעידה בם: אינו מלשון ׳עדות׳¹⁷ כמו לשון (לעיל ד,כו) ״העידותי בכם היום וגו׳⁠ ⁠⁠״¹⁸, אלא מלשון ׳התראה׳, כמו (בראשית מג,ג) ״העד העיד בנו האיש לאמר וגו׳⁠ ⁠⁠״¹⁹, וכן (תהלים ג,ז) ״שמעה עמי ואדברה, ישראל ואעידה בך״, ולהלן (לב,מו) ״אשר אנכי מעיד בכם היום״. ומשום שמנהג העדים להתרות²⁰, חל על התראה לשון ׳עדות׳ – שאתנהג עמך כפעולת עדים. ועיקר הכוונה שהוסיף משה לומר, דמלבד שבאה השירה לעד, עוד באה בזה להתרות השמים והארץ²¹ שלא ישפיעו שום ברכה אם לא ע״פ דבר ה׳ והשגחתו הפרטית. שלא כמו שסבורים ישראל²² שאם יסלק ה׳ שכינתו והשגחתו מארץ ישראל יהיה הטבע שולט שם לטובה כמו בכל אפסי תבל, ולעולם השמים יתנו מטר והארץ תתן טל, וישפיעו יבולם, על זה התרה השמים והארץ. ובשירה יבואר (להלן לב,א) דבשם ״שמים וארץ״ נכללו כל המשפיעים והמושפעים, ובזה²³ נכללה גם השפעה רוחנית. והזהיר גדולי ישראל²⁴ שישפיעו תורה ומוסר, ואת המון ישראל שיבואו לשמוע דבר ה׳.

1. במדבר פרק י׳ פסוק ד׳.

2. שם פסוק ג׳.

3. ולא על ידי חצוצרות, כך שמעיקרא דדינא ליכא קושיא. יש לציין שרש״י כתב כאן ׳להקהיל את הקהל׳, ועיין בהמשך.

4. וכעין זה ברמב״ן על פסוקים כד-כו: ואמר להם שיקהילו אליו עוד כל זקני השבטים והשוטרים, והעם יאספו עמהם, כי כן נאמר בסוף (לב,מד) ״ויבוא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם״.

5. והובא בדברי רש״י לפסוקנו.

6. כמבואר בבמדבר (י,י) ״וביום שמחתכם... ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם״, כל זה בנוסף על (שם פסוקים ב-ח) ״מקרא העדה... נשיאים ונסיעת המחנות״, ועבודת המשכן עדין המשיכה.

7. סגו״ל תחת השי״ן.

8. ותנאי זה מתקיים כשיש שם הארון או הציץ.

9. שהוזכר לעיל (י,א) שם הושמו הלוחות השניים.

10. כי הלוחות השניים הועברו מארון זה לארון שעמד בקדש הקדשים, אלא שמו שם את הפרשיות שכתב משה מידי פעם (למ״ד ׳מגילה מגילה ניתנה׳) שהיה להן דין של תורה (ולא ספר תורה), וכאשר חוברו כולן יחד בסוף חייו היה להן דין ״ספר תורה״.

11. כפי שמוזכר בפסוק כ״ו.

12. לא כ״כ ברור, שהרי הארון שבמשכן נמצא ובו הלוחות השניים (ושברי לוחות), א״כ מתקיים התנאי של הארון או הציץ.

13. על ידי שליחים ללא עזרת החצוצרות.

14. היא כתיבתה של התורה כולה מפיו של הקב״ה.

15. כפי שכתב רבינו בפסוק כ״ו ובפסוק ט״ז.

16. עיין להלן פסוק ל׳.

17. אך מרש״י בפסוקנו לא משמע כך, עיי״ש היטב.

18. ״את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון״, רש״י שם: הנני מזמינם להיות עדים שהתריתי בכם. (וכן לעיל (ל,יט) ״העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ״, רש״י: ... יהיו עדים שאני התריתי בכם בכל זאת).

19. רש״י שם: לשון התראה, שסתם התראה מתרה בו בפני עדים. וכן ״העידותי בכם״ (לעיל ל,יט – וצ״ע לכאורה מרש״י שם), ״רד העד בעם״ (שמות יט,כא).

20. שהרי התראה נאמרת בדרך כלל ע״י עדים, והשוה לדברי רש״י שהבאנו בהערה הקודמת.

21. הנשוא של ״ואעידה״ (אזהיר) היא השמים והארץ (ולא בנ״י), וזאת ביחס אל בני ישראל (״בם״).

22. וכפי שהאריך בזה רבינו לעיל פסוק ט״ז.

23. בהשפעה הזאת.

24. ״כל זקני שבטיכם ושוטריכם״.

זקני שבטיכם ושוטריכם – השוה כ״ט:ט׳.

ואעידה... הארץ – השוה את פירושנו למעלה ד׳:כ״ו.

הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם – הנה מדבר אל נושאי ארון ה׳ ואמר זקני שבטיכם דר״ל זקני של כל השבטים, והיה לו לומר ושוטריהם, שוטרים של כל השבטים, ומשמעות הכתוב כאילו אמר זקני שבטים וזקני שוטרים, וזה לא יתכן, אמנם מה מדויק הפסוק עפ״י מה שאמרו ז״ל ביבמות דף פ״ו, בתחילה לא היו מעמידין שוטרים אלא מן הלוים, לכן אמר ושוטריכם, היינו השוטרים של הלוים, שכל השוטרים היו לוים.

וברש״י ולא תקעו היום בחצוצרות כו׳ לקיים מה שנאמר ואין שלטון כו׳, והוא מדרש פ׳ ויחי. ונראה משום שכל ימי משה הי׳ עמוד הענן, או שהלך לפניהם, או שהי׳ חונה על המשכן, ומסע הענן היה עפ״י משה שאמר קומה ה׳ שובה כו׳ ותקעו בחצוצרות, וכמו שמבואר בפ׳ בהעלותך בספרי ורש״י, וא״כ הענן שהיה כבוד השי״ת היה נוסע עפ״י חצוצרות ועפ״י משה, וכיון שמת משה ונפסק הענן כמבואר פ״ק דתענית, הוכרח לגנוז גם החצוצרות שהם היו כמצוים על הענן ואינו מן הכבוד שישאר אצלם החצוצרות המצוים על הענן, ואולי היו מקדישים אותם ועושים אותם לאלוה, לכן הוכרחו לגנוז, ולמען שלא יאמרו ישראל כי אילו היה משה חי היה הענן וחצוצרות, לכן נגנזו בעודו בחייו להראות לישראל כי לא במשה תלוי רק להזמן שהיה צריך היה, וכעת שאין צורך להם גם בעוד משה חי נגנזו החצוצרות. ודו״ק בזה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון