He said to them, "I am one hundred twenty years old this day; I can longer go out and come in, and Hashem has said to me, 'You shall not go over this Jordan.'
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובחזקוניקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחיידעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הקצרמושב זקניםעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםאור החייםר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״ם תורה אורנתווסף למלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
And he said to them, I am the son of a hundred and twenty years this day. I am no more able to go out and to come in; and the Lord has said to me, You shalt not pass over this Jordan.
ואמר להון בר מאה ועשרין שנין אנה כען יומא הדיןא לית אנה יכיל תוב למיפוק ולמיעול וממרה די״י אמר לי לא תעבר ית ירדנה הדין.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הדין״) גם נוסח חילופי: ״דין״.
ואמר להון בר מאה ועשרין שנין אנא יומנא לית אנא יכיל תוב למיפק ולמיעל ומימרא די״י אמר לי לא תעיבר ית יורדנא הדין.
and said to them: I am the son of a hundred and twenty years this day. I am no more able to go out and come in, and tbe Word of the Lord hath said to me: You shalt not go over this Jordan.
וקאל להם אנא אליום בן מאיה ועשרין סנה לא אטיק זיאדה עלי אלכ׳רוג׳ ואלדכ׳ול ואללה פקד קאל לי אנך לא תעבר הד׳א אלארדן
ואמר להם: אני היום בן מאה ועשרים שנה, איני יכול יותר לצאת ולבוא, וה׳ הרי אמר לי כי לא תעבור את הירדן הזה.
מאמרו בן מאה ועשרים שנה אנכי היום – הוכיח שהוא עבר אותן מיום אל יום, וכמו שהבטיח ה׳ ״את מספר ימיך אמלא״ (שמות כ״ג:כ״ו). ואמרו הראשונים כי הוא נולד בשבעה באדר ובכיוצא בו מת, כפי שיוצא החשבון בספר יהושע.
לא אוכל עוד לצאת – יכול שתשש כחו? תלמוד לומר: לא כהתה עינו ולא נס לחה (דברים ל״ד:ז׳). אלא מהו: לא אוכל – איני רשאי, שנטלה ממני הרשות ונתנה ליהושע.
וי״י אמר אלי – זהו הפירושאלאבאוכלגלצאת ולבא, לפי שאמר י״י אלי וגומ׳.
אנכי היום – היום מלאו ימיי ושנותיי, ביום זה נולדתי ביום זה אמות.ד
דבר אחר: לצאת ולבוא – בדברי תורה, מלמד שנסתתמו ממנו מסורותה החכמה.ו
א. כן בכ״י לייפציג 1, וכן תוקן בכ״י אוקספורד 165. בכ״י מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: ״פירוש״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: מלא.
ג. כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1. בפסוק ובכ״י מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917 נוספה מלת: ״עוד״.
ו. מ״דבר אחר... החכמה״ חסר בכ״י ברלין 1221, אך מופיע בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, פריס 154, פריס 155.
לא אוכל עוד לצאת ולבוא I CAN NO LONGER GO OUT AND COME IN – One might think that this was because his physical strength failed him! Scripture, however, states "His eye was not dim nor his natural force abated!" (Devarim 34:7) What then is the meaning of לא אוכל? It means: "I am not permitted" (cf. Rashi on Devarim 12:17 and Devarim 24:4), because the power (leadership) is being taken from me and given to Yehoshua.
וי"י אמר אלי – This (according to the previous comment) is the explanation of לא אוכל עוד לצאת ולבוא: I can no more go out and come in because (ו = because) Hashem has said unto Me, [You shall not pass over this Jordan].
{See Hebrew text.}
Another explanation of לצאת ולבוא is: I can no more take the lead in the matter of the Law; this teaches us that the traditions and the well-springs of wisdom were stopped up for him (cf. Sotah 13b).
פס׳: ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא – מה ת״ל היום. היום מלאו ימי מלמד שהקב״ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום. שנאמר (שמות כ״ג:כ״ו) את מספר ימיך אמלא. לא אוכל עוד לצאת ולבוא והלא כתיב לא כהתה עינו ולא נס לחה. אלא לצאת ולבוא בתורה. נתן רשות ליהושע לדרוש לפניו.
לא תעבור את הירדן הזה – לא חי ולא מת:
אמר אלי לא תעבר את הירדן הזה – ובכך אין אתם מפסידין כלום כי י״י אלהיך הוא עובר לפניך וגו׳.1
1. שאוב מר״י בכור שור.
אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה, "He had said to me: you will not cross this river Jordan." You, the people, will not lose anything by that fact, as God Himself will cross the river Jordan ahead of you, leading you. (verse 3)
בן מאה ועשרים וגו׳ לא אוכל וגו׳ – פי׳ לפי פשוטו כי זקנתי ועוד וה׳ אמר אלי וגו׳ כלומר גם בלא״ה אמר ה׳ אלי וגו׳ שלא אעבור ועם כ״ז אינכם מפסידים בזה כלום כי ה׳ אלהיך הוא עובר לפניך וגו׳ ואין מנהיג ודבר כמוהו.
ויאמר להם:אבן מאה ועשרים שנה אנכי היום – וזה לנחם אותם על ענינו, יאמר: אני זקן ואין לכם עוד תועלת ממני. ועוד, כי השם צוני שלא אעבור שם, ואל תפחדו ואל תיראו, כי השם יעבור עמכם לא יסלק שכינתו מכם בעבורי, ויהושע הוא עובר לפניך (דברים ל״א:ג׳) במקומי. ואף על פי שמשה רבינוב בתקפו ובבריאותו, כאשר העיד הכתוב: לא כהתה עינו ולא נס לחה (דברים ל״ד:ז׳), אמר להם כן לנחמם.
ורבינו שלמה כתב: לא אוכל עוד לצאת ולבא – לפי שי״י אמר אלי לא תעבור את הירדן. ואינו נכון.
ועל דעת ר׳ אברהם: לצאת ולבא – במלחמה, כי חלשו כוחותיו בזקנתו. וגם זה איננו נכון.
ורבותינו אמרו (בבלי סוטה י״ג:): מלמד שנסתתמו ממנו מעייני חכמה, והיה זה מעשה נס שלא ידאג ולתתג גדולה ליהושע בפניו.
AND HE SAID UNTO THEM: 'I AM A HUNDRED AND TWENTY YEARS OLD THIS DAY.' This was to comfort them concerning his condition [i.e., about his approaching death], as if to say, "I am old and you have no more benefit from me. Moreover, G-d has commanded me that I should not go over there. Do not dread and do not be fearful, for the Eternal will go over with you; He will not remove His Presence from you on my account [i.e., because of my absence], and Joshua, he shall go over before1 you in my place." Now, although Moses our teacher retained his vigor and health, as Scripture testifies, his eye was not dim, nor his natural force abated,2 he told them this ["I am old and you have no more benefit of me"] in order to comfort them [over the transfer of leadership to Joshua].
Now, Rashi wrote: "I can no longer go out and go in, because the Eternal hath said unto me: Thou shalt not go over this Jordan." But it is not correct.3 And in the opinion of Rabbi Abraham ibn Ezra the expression I can no longer go out and come in means to war, because his powers weakened in his old age. This too, is not correct.4 And our Rabbis have said:5 "This teaches us that the well-springs of wisdom were stopped for him." This was a miraculous event in order that Moses should not be troubled [about the transfer of leadership to Joshua] and [G-d] bestowing honor upon Joshua in his [Moses'] presence.6
1. Further, (3).
2. Ibid., 34:7.
3. The text reads: 'Vashem' ('and' the Eternal) said unto me. Now, Rashi explains that the connective vav, which generally means "and," signifies "because." It is this interpretation which Ramban considers incorrect because vav always means "and," not "because." Mizrachi, too, raised this objection to Rashi and left it unanswered. See, however, in Ma'aravi where a different version of Rashi's text is cited, in which the connective vav has its usual meaning.
4. For Scripture testifies: his eye was not dim, nor his natural force abated (further, 34:7).
5. Sotah 13b.
6. See further, (14).
בן מאה ועשרים שנה אנכי היום – יתכן לומר כי היו ימיו ק״כ שנה כנגד ק״כ יום שעמד בהר, ארבעים יום ראשונים לקבל הלוחות, ארבעים יום שניים להתפלל על עון העגל, ארבעים שלשיים לקבל לוחות שניות, וזה טעם אנכי ולא אמר אני. ודרשו רז״ל היום מלאו ימי ושנותי, היום נולדתי והיום אמות. וכן אמר בתחלת דבריו (דברים כ״ט:ט׳) אתם נצבים היום, כל הענין דבק, והכל היה ביום מיתתו. והיום זה ז׳ באדר היה והוא סוף שנת הארבעים, בו ביום מת משה בו ביום נולד. בו ביום מת משה, הוא שכתוב בסוף התורה (שם ל״ד) ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום ויתמו ימי בכי אבל משה, וראוי להדביק אל הכתוב הזה שבסוף התורה מה שכתוב בתחלת יהושע (יהושע א׳:י״א) ויצו יהושע את שוטרי העם הכינו לכם צדה כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן. ומי שמחבר הכתובים זה עם זה ימצא הענין מבואר כי לא צוה יהושע להכין צדה עד שתמו ימי בכי אבל משה, ולכך הוצרך הכתוב לומר ויתמו ימי בכי אבל משה, והזכיר שם הכתוב (שם ד) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון, ואם תמנה למפרע מעשרה בניסן ל״ג יום והם שלשה ימים לצדה ושלשים לאבלו של משה, תמצא יום מיתתו בז׳ באדר. בו ביום נולד משה, שכתוב (שמות ב׳:ג׳) ולא יכלה עוד הצפינו, והיה זה בששה בסיון, יום שהיה עתיד לקבל התורה שנתוסף בו עוצם אורה באותו יום לרמוז על גדולתו באותו יום, ועל כן לא יכלה עוד הצפינו, ועשתה תחבולה לשומו בתיבת גומא כדי להסתיר את גופו מפני תוקף אורו. ואם תחשוב מששה בסיון למפרע שלשה ירחים תמצא ים לידתו בז׳ באדר, ולכך אמר ירחים שהם חדשי הלבנה, והן אדר ניסן אייר, שנים חסרים ואחד מלא, ולא אמר חדשים לפי שהחדש חלק אחד משנים עשר שבשנה ואינן מוסיפין ולא גורעין, מה שאין כן חדשי הלבנה שהן מוסיפים וגורעין, ומפני זה הזכיר לשון ירחים כדי שיתבאר לנו מזה יום לידת הנביא. והנה זה מבואר מן הכתובים כי בז׳ באדר נולד משה ובו ביום מת וזהו מה שדרשו רז״ל שהקב״ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום שנאמר (שם כ״ג) את מספר ימיך אמלא.
לא אוכל עוד לצאת ולבא – במלחמה כמו שעשיתי עד עתה במלחמת סיחון ועוג. והרמב״ן ז״ל פירש כי לנחם אותם במיתתו אמר כן, שהרי בודאי ככחו אז כחו עתה, וכן הכתוב מעיד שאפילו בשעת מותו לא כהתה עינו ולא נס לחה, אבל רצה לחזק את לבם ולהודיעם כי יהושע משרתו ימלא מקומו וינחילם את הארץ. ודרשו רז״ל, לצאת ולבא, בדברי תורה מלמד שנסתתמו ממנו מעינות חכמה, והנה זה היה מעשה נס לבלתי ידאג ויגדל עצבונו על המיתה, ועוד מסבה אחרת כדי שיטול יהושע השררה והמלכות בחיי משה.
בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא – כי זקנתי ועוד כי ה׳ אמר אלי לא תעבור את הירדן וגו׳. ואתם אין לכם הפסד בדבר כי ה׳ אלהיך הוא עובר לפניך ואין לכם כמוהו. ד״א לא אוכל עוד לצאת ולבא ולא משום חלישות אלא משום שה׳ אמר אלי לא תעבור וגו׳.
בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא, "I am one hundred and twenty years old today, I can no longer go out and return home." One reason I cannot do so is my age; another reason is the fact that G–d has forbidden me to cross the river Jordan. You will not suffer a setback by my not crossing the Jordan, as G–d, personally, will cross with you, and He will destroy etc.;" i.e. כי ה' הוא עובר לפניך והוא ישמיד וגו'. I do not feel weak, but I must obey G–d's command.
בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא – כי זקנתי ועוד כי ה׳ אמר אלי לא תעבור ואתם אין לכם הפסד בדבר כי ה׳ אלהיך הוא העובר לפניך ואין לכם כמותו. ד״א לא אוכל עוד לצאת ולבוא ולא משום חולשא אלא משום שאמר ה׳ אלי כי אתה לא תבוא ואי׳ בסנהדרין משה אמר ליהושע כי אתה תביא את העם הזה זקנים שבדור עמך שעל פיהם יהי הכל והקב״ה אמר לי שאתה תביא את העם הזה ראש תהיה לכולם והיכן מצינו שאמר לו כי אתה תביא דכתיב ויצו את יהושע בן נון וקאי אתחלת הפרשה דכתיב ויאמר ה׳ אל משה הן קרבו ימיך למות ולא מצינו שצוה לו שום דבר עד כאן. וצו את יהושע בן נון מכלל דכי אתה תביא מדברי הקב״ה הוא ועוד נ״ל מדכתיב בסיפיה דקרא דכי אתה ואנכי אהיה עמך אלמא הקב״ה אמרו.
ולבוא – מלא וי״ו. שלא אוכל עוד לבוא בששה סדרי משנה.
לא אוכל עוד לצאת ולבא – ארז״ל (סוטה י״ג ב׳) מלמד שנסתמו ממנו מעיינות החכמה. והיה נס שלא ידאג כשיראה גדולה ליהושע בפניו.
[שער קב]
והנה לזה ראה הרועה הנאמן באהבתו ובחמלתו לעם מרעיתו כדי י״י הטובה עליו ועליהם בסוף ימיו ועניניו עמהם לשום לפניהם ההישרה זו משלם. וזה אחרי הודיעם שכבר מלאו ימיו בהיותו בן מאה ועשרים שנה ולא נשאר בו כח לפי המנהג הטבעי כשאר האנשים לצאת ולבא כי כלב עודו בן חמש ושמונים שנה אמר כמפליג ככחי אז וככחי עתה (יושע י״ד) ואם לסמוך על הנס שעליו נאמר ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס ליחה אי אפשר כי הוא האומר אליו לא תעבור את הירדן אשר לזה היה הפירוד מהם הזה הכרחי.
וה׳ אמר אלי זהו פי׳ לא אוכל עוד לצאת ולבא. לפי שי״י אמר אלי לא תעבור יהושע הוא עובר שנטלה רשות ממני ונתנה ליהושע אבל לא מפני שתשש כחו כי כתוב לא כהת׳ עינו וגו׳ ולא ידעתי היכן מצא וי״ו שיהי׳ פירושו לפי:
אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי ביום זה נולדתי וביום זה אמות. בפ״ק דר״ה דאל״כ למה לי היום ברי׳ הנוסחאות כתוב כמו שכתוב פה תחלה לא אוכל וי״י אמר אלי ואחר אנכי היום היום מלאו ימי שלא כסדר כי כן דרכו בכמה מקומות לפרש קשר המקראות ואח״כ לחזור בפי׳ המלות אבל בקצת נוסחאו׳ הן על הסדר תחלה אנכי היו׳ ואח״כ לא אוכל וי״י אמר אלי:
דבר אחר לצאת ולבא בדברי תורה. ופי׳ וי״י אמר כמשמעו ועוד שי״י אמר אלי:
והיו דבריו אלה כדי לנחמם ולדבר על לבם שלא יתקשו על מיתתו יותר מדאי כי הוא מפאת ימיו שהם מאה ועשרי׳ שנה הגיע קצו. והרמב״ן כתב ב׳ סיבות: הא׳ היותו בן ק״כ שנה, ומפני זקנתו לא היה מוכן להלחם, וזהו אמרו לא אוכל עוד לצאת ולבא. כי עם היות שלא כהתה עינו ולא נס ליחה, הנה במצב גופו ואבריו היה זקן וחלש בלתי נאות למלחמה. והסבה השנית היה הצווי האלהי כמו שאמר וה׳ אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה.
ואני אחשוב שמשה רבינו אמר אל ישראל בן מאה ועשרים שנה אנכי היום והם טובים באמת כי כמו שהעידה התורה עליו לא כהתה עינו ולא נס ליחה. אבל אין ראוי שאונה את עצמי בחשבי שכן יהיה תמיד כי מפאת הזקנה עם היותי בהווה בריאה וטוב אין ספק שלא יהי׳ כך בעתיד כי בהכרח תבואני החולשה מהרה בהיותי בירידה האחרונה כי כן יקרה לזקנים שבהיותם בבריאות פתאום תבואה החולשה. וזהו אמרו לא אוכל עוד לצאת ולבא, רוצה לומר עוד בעתיד לא אוכל עם היות שאוכל עתה. ועם זה לא יהיה המאמר הזה סותר לאמרו לא כהתה עינו ולא נס ליחה כי שם ידבר מההווה ומשה דבר כאן בדרך השכל למה שיהיה עליו בעתיד. והותר בזה הספק הב׳:
ואמרו וה׳ אמר אלי הוא טענה אחרת עליה כאומר שהש״י לא לבד במלחמת הארץ אבל אף בהעברת הירדן אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה.
בן מאה ועשרים שנה אנכי היום – ואין להתעצב על מיתתי, שלא הייתי ראוי לחיות עוד בטבע.
לא אוכל עוד לצאת ולבא – וגם אם הייתי חי, לא הייתי יכול לצאת ולבא לפניכם בזקנותי.
וה׳ אמר אלי לא תעבר – וגם אם הייתי יכול לצאת ולבא, הנה ״ה׳ אמר אלי לא תעבר״, ואם כן טוב לכם שאמות כדי שתוכלו לעבור.
בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, Moses mentions his age to remind the people that there is no reason to be sad that someone of his age has to die. According to any life expectancy and law of nature, he was no longer fit to go on living by natural means.
לא אוכל עוד לצאת ולבא, even if I were still able, I would not be able to function physically as a leader should, such as leading you in he conquest of the Land of Israel as I am suffering from symptoms of old age.
וה' אמר אלי לא תעבור, furthermore, God had said to me a while ago: “you will not cross;” even if I were physically capable of leading you, the fact that God told me that I would not cross the Jordan would have made my leadership pointless. You are therefore better off without me so that you will be able to cross.
וה׳ אמר אלי וכו׳ זהו פירושו של לא אוכל. דהא בודאי אי אפשר לפרש מילתא בפני עצמו, דהא היינו טעמא שלא היה יכול לצאת ולבא, מפני שכך גזר עליו הקדוש ברוך הוא. והביא ראיה לזה מדכתיב ״היום״, ועל כרחך פירושו היום מלאו ימי, והיינו שנטלה ממנו הרשות, ונגזר עליו שלא יבא לארץ. אבל אם פירושו בשביל תשות כח, אם כן מהו ״היום״. ׳דבר אחר׳, ולפירוש זה הוי ״וה׳ אמר אלי״ מילתא בפני עצמו. וזה יותר נכון משנפרש ״וה׳ אמר אלי״ הוא פירוש על ״לא אוכל וגו׳ ״ ׳היום מלאו ימי וכו׳ ׳
:ואם תאמר, דמשמע מכאן ששנותיו היו מלאים, ובפרשת פנחס כתב (רש״י במדבר כז, יג) שאם לא היה חטא מי מריבה לא הגיע זמנם לפטור. ויש לומר, שלא הגיע זמנם לפטור, [ד]לפי גודל זכות שלהם היה ראוי להם חיים יותר, אך בשביל חטא המריבה לא נתן להם חיים יותר, אך היו שלמים. ועוד, כי היום מלאו ימיו, שאם היה מת קודם לכן – היה לך קיצור ימים. ומכל מקום אף על גב שמלאו ימיו לענין זה שאין לו קיצור ימים, מכל מקום לא היה מת גם כן, דמלוי ימים שלו לא היה רק שאין לו קיצור ימים, ואפשר שיהיה חי עוד. ובשביל חטא המריבה לא היה חי עוד:
זהו פירוש לא אוכל עוד כו׳. כאלו אמר לפי שה׳ אמר אלי לא תעבור יהושע הוא עובר, אבל לא מפני שתשש כחו, כי כתיב לא כהתה עינו וגו׳. דא״ל שוה׳ הוא באנפי נפשיה, כאלו אמר לא אוכל, ועוד שה׳ אמר אלי, דכיון שפי׳ לא אוכל אינו רשאי, א״כ היינו שהקב״ה אמר אליו לא תעבור, לכ״א שוה׳ אמר הוא פי׳, כלומר לא אוכל לפי שה׳ אמר וגו׳. והוי״ו וה׳ הוא כמו לפי, כמו ואדם אין (בראשית ב׳:ה׳), פירושו לפי שאדם אין:
מלמד שנסתמו ממנו מסורות כו׳. והטעם כדי שלא יצטער שנטלה הגדולה ממנו ונתנה ליהושע, דכיון שנסתמה ממנו מסורות החכמה למה לו חיים. וא״ת למה מהפך רש״י ומפרש בתחלה לא אוכל עוד לצאת ולבא, ואח״כ מפרש אנכי היום שלא ע״ד הקרא. וע״ק האי ד״א ה״ל לפרש מיד קודם אנכי היום. ויש לתרץ ע״ד פלפול, לא אוכל עוד לצאת ולבא יכול וכו׳ עד לפי שה׳ אמר אלי וגו׳. ומקשי רש״י ע״פ זה וא״ת והרי איתא במדרש היום מלאו ימי וכו׳, אם כן ש״מ דבלא טעם זה וה׳ אמר אלי וגו׳ לא היה יכול עוד לצאת ולבא. ומתרץ לעולם וכו׳, כמו שפירשתי. ודקא קשיא לך הרי איתא במדרש היום מלאו ימי וכו׳, דמשמע דבלא טעם שה׳ אמר אלי וגו׳ לא היה עוד יכול לצאת ולבא. י״ל שהמדרש מפרש לצאת ולבא בע״א, ד״א לצאת ולבא בד״ת וכו׳ [בשם מהרי״ץ]. ולפי ד״א צ״ל וה׳ אמר וגו׳ כמשמעו שה׳ אמר. [הרא״ם]:
This explains I cannot any longer, etc. It is as if he said, Because Hashem has said to me, 'You will not cross over [the Yardein], etc. Yehoshua will cross.' But it is not because his strength had weakened, for it is written, His appearance was not dulled and his freshness did not fade [Devarim 34:7]. For one cannot say, for Hashem is [a phrase] on its own, as if it had said, I am no longer able, and furthermore, for Hashem said to me, because the meaning of I am no longer able is I have no permission, if so that is the meaning of that the Holy One, Blessed Is He said to me do not cross. Therefore [Rashi] explains that for Hashem said is an explanation. As if to say, I am no longer able because Hashem said, etc. The [letter] vav [meaning and] of And Hashem means because, as in [the verse] And there was no man (Bereishis 2:5) which means Because there was no man.
This teaches that he was sealed off from the masoretic teachings, etc. The reason is so that he should not be upset that the greatness was taken from him and given to Yehoshua. For once the traditions of wisdom were blocked from him, why would [he wish to continue to] live? If you ask: Why does Rashi switch [the verse] and first explain I cannot any longer go forth and return and afterward he explains I am today [One hundred and twenty years old] which is not in the order [written] in the verse? And another question: This another interpretation should have been said immediately, before I am today. One can answer in the manner of pilpul: I cannot any longer go forth and return, 'perhaps, etc.' until 'for Hashem has said to me, etc.' And Rashi asks on this: If you were to ask, that the midrash says that Today my days [and years are completed], etc., which implies that if not for this reason For Hashem said to me, etc. he would not have been able to go forth and return! And he answers, Really, etc. as I explained. And what you asked, that the Midrash says Today my days [and years] were completed, etc. which implies that without this reason of For Hashem has said to me, etc. he would not have been able to go forth and return! One can answer that the Midrash explains to go forth and return in a different manner, [as Rashi himself explains in the] alternative answer: To go forth and return, "with respect to words of Torah, etc." [in the name of Maharitz]. According to the alternative answer one must explain For Hashem has said [to me], etc. according to its plain meaning, that Hashem said. [Re"m]
לא אוכל עוד וגו׳ – לפי מה שפירשתי שהכיר בסילוק הנשמה הנקראת משה, אמר לא אוכל על דרך אומרם בספר הזוהר (ח״א ריז:) וז״ל כד נפקת נשמתא מבר נש באינון (ארבעין) [תלתין] יומין לית בר נש שליט בנשמתיה.
עוד נתכוון לומר להם טעם שהכיר שהיום מלאו ימיו ושנותיו, והגם שאמרנו הטעם מדרך הצדיקים להעלים השגתם, אשר ישיגו יותר על בני דורם, ולזה אמר להם טעם הכרתו בדבר משני טעמים. אחד, לא אוכל עוד לצאת ולבא שניטלה ממני הרשות ונתנה ליהושע. שנית, שה׳ אמר אליו לא תעבור את הירדן הזה, מזה הכיר כי קרבו ימי הפקידה.
ולדרך זה וה׳ נתן טעם להם לכיוון היום, ויבינו בה על הזמן המזדמן לפניו, שיתיחס אליו זכרון של היום, כמו שפירשנו במקום אחר.
עוד נתכוין בסמיכות וה׳ אמר אלי למאמר לא אוכל וגו׳, להודיע נאמנות עבדותו לבורא ברוך הוא, שהגם שלא יוכל עוד לצאת ולבא, אם יאמר אליו ה׳ עבור את הירדן יהיה מתאזר ועומד ומשמש להכניסם לארץ, ולא היה נמנע מצד שלא היה יכול לצאת ולבא, אלא שה׳ אמר אליו לא תעבור וגו׳.
לא אוכל עוד לצאת ולבא, "I am no longer able to go out and come in" (lead you in war). Moses attributed his inability to do so to the fact that he had already lost control over his soul the one which bore his name, as we explained in the name of the Zohar. It had already departed from him.
He also wanted to explain to the people why he was convinced that he would die on that day. While we have already supplied the reason for this, it is not in the nature of the righteous to let on to their peers that they have some superior perceptions; this would be arrogant. This is why Moses cited two different reasons. 1) I am unable to lead you in war, i.e. I no longer have God's permission to do so. This permission has now been given Joshua. 2) God has told me: "you will not cross this river Jordan." From these two indicators it was clear to him that he had outlived his usefulness and was about to die.
The letter ו before the word השם is to be understood as the reason for the word היום Moses had used immediately before.
The sequence of the words וה' אמר אלי, "and the Lord had said to me, etc." which follow so closely on Moses' statement: I cannot go out, etc." indicate his loyalty as a servant of the Creator. He suggested by this sequence that if, per chance, this same God would now give him instructions to cross the Jordan, he, Moses, would gird himself and be ready to lead the Israelites across though he did not feel capable of doing so at this moment. The only reason he did not insist on doing so was that God had told him not to.
בן מאה ועשרים שנה – זקן ושבע ימים ואין לכם להתעצב על מיתתי באשר היא סוף כל האדם:
לא אוכל עוד לצאת ולבוא – אין זה סותר למה שיאמר לקמן לא כהתה עינו ולא נס ליחה, כי הכונה שם שהיה בריא משתמש בכל חושיו ובכחות נפשו בשלמות, ואולי שעם כל זה הרגיש בעצמו שאין לו עוד מדת הגבורה והכח לשאת את משא העם טרחם וריבם, ולצאת ולבא לפניהם למלחמה, ומנהיג האומה הזאת ושר צבא מלחמת ה׳ לא די לו שיהיה בריא משתמש בחושיו ובכחות נפשו כראוי, כי אם צריך שיהיה גבור חיל ורב פעלים, שוקד להשגיח בעניני האומה ולדעת צרכיה ולפקוד עליה מן הבוקר עד הערב וגם בלילה לא ישכב לבו כי יצטרך למחשבות רבות ועצות עמוקות ליישר הנהגותיה בעתות השלום, אף כי בצאתה על אויביה לא ייעף ולא ייגע מרוב ענין ועבודה קשה, ואין בזה תפארת לזקן. וכבר אמר החכם תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה (משלי כ׳ כ״ט), וגדולה מזו אחז״ל לא אוכל עוד לצאת ולבא בדברי תורה, מלמד שנסתתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה, כונתם לומר לא שנעלמו ממנו דרכי התורה והחכמה ופירושיה האמתיים, אלא שנתמעט בו הכח למסור את חכמתו לאחרים ולהפיץ את מעיינות התורה לחוץ, ולזה דקדקו לומר מסורות ומעיינות החכמה, כי להורות לאחרים וללמדם חכמה צריך שקידה רבה והשתדלות דברים ומשא ומתן, ואין זה בכח ותולדות הזקן:
וה׳ אמר אלי – ואף אם הייתי יכול לצאת ולבא, הנה ה׳ גזר עלי שלא אעבור את הירדן, ואפשר עוד לפרש הכתוב בענין אחר, שיהיה לא אוכל עוד כמו לא תוכל לאכול בשעריך, ופירושו איני רשאי עוד לצאת ולבא לפניכם ולהנהיג אתכם, לפי שהשם אמר אלי לא תעבור וכו׳:
לא אוכל וגו׳ – לא אמר להוציאכם ולהביאכם, או לצאת לפניכם ולבא לפניכם אלא לצאת ולבוא סתם, והוא כמו וצאתך ובואך ידעתי (מלכים ב י״ט:כ״ז וישעיה ל״ז:כ״ח), ענינו להתנועע ולפעול בזריזות.
ויאמר וגו׳ לא אוכל עוד לצאת ולבוא – למרות מאה ועשרים שנותיו, ״לא כהתה עינו ולא נס לחה״ (להלן לד, ז), כוחו לא נתמעט. אולם זו הייתה מתנה מיוחדת של אהבת ה׳, שניתנה לו לזמן פעילותו בלבד. פעילות זו הגיעה עתה לסיומה. לפיכך מעתה ואילך היה יכול לצפות רק לחולשה הטבעית המתאימה לשנות זקנתו. הוא צדק אפוא לחלוטין באומרו שאינו יכול להתלונן אם בגיל מאה ועשרים שנה אין לו כבר כוח לפעילות ציבורית.
וה׳ אמר אלי וגו׳ – כדרך שפעילותו הגיעה לסיומה באופן טבעי, כך גם שם לה קץ רצונו המפורש של ה׳.
לצאת ולבוא הוא ביטוי כללי לכל פעילות ציבורית של המנהיגות הלאומית (עיין במדבר כז, יז).
בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא וה׳ אמר אלי וגו׳ ה׳ אלהיך וגו׳, ר״ל כי משה לא יכול לכנוס לארץ אף שהוא בקש שאינו רוצה לכנוס להיות מלך רק להיות הדיוט רק השיב לו שאין מלכות נוגע בחברתה וכו׳ ואחר שמשה יעבור א״א שתלמידו ימלוך כמ״ש במד׳ והנה למשל רב שנזקן ואין ראוי עוד לרבנות והעמידו אחר במקומו אינו בזיון להראשון אחר שקמו עיניו מראות מזוקן, אבל אם עדיין ראוי והעמידו אחר הוא בזיון לו וז״ש אחר שבן מאה ועשרים שנה אנכי היום ולא אוכל עוד לצאת ולבוא (ואעפ״כ) וה׳ אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה? ומדוע? הלא אין בזיון אם יהושע יהיה המלך אחר שאיני ראוי עוד ומוכרח כי המלחמה לא תהיה ע״י ב״ו רק ע״י הקב״ה ואין נ״מ במה שמשה זקן אחר שלא בחיל ולא בכח כי אם ברוח ה׳ יגבר חילים, וז״ש מזה מוכרח כי:
ויאמר אלהם – הודיעם ברמז שהגיע זמנו להסתלק:
בן מאה ועשרים שנה אנכי היום – מדרך הזקנים שלא לפרסם שנותיהם, וגם אם יוכרחו להשיב לשואלם, יקטינו הדבר כמ״ש יעקב לפרעה שלשים ומאת שנה מעט ורעים, וכאשר הודיעם מספר שניו מובן שהגיע זמנו למות, וגם רמז להם שלא יתאבלו על מיתתו ביותר, כי כבר מלאו ימיו, ואולי לא יבינו ברמז הזה שימות, אמר לא אוכל עוד לצאת ולבוא שרק הפעם הזאת יצא ממקומו וישוב אל מקומו אבל אח״כ אם יצא ממקומו מחוץ למחנה לויה, לא ישוב עוד לבוא למקומו, כי אז היציאה תהיה למקום הנועד לו למות, ולמען שלא יחשבו שמרמז להם שיעבור את הירדן (כי ה׳ אמר אליהם במי מריבה, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ, לכן יקדים לעבור לבדו בלא העם), לזה אמר וה׳ אמר אלי לא תעבר את הירדן הזה. כי אף בלבדך ג״כ לא תעבור, ועתה מובן שירמז להם שימות, ולמען שלא ידאגו שע״י מיתתו תהיה מניעה לביאתם אל הארץ, לזה אמר:
ויאמר אלהם: אחר ש׳דיבר׳1 הפרשה שהיא דבר ה׳ אליו, חזר ופירש הדברים כמו בכל פרשיות שבתורה, וזוהי ׳אמירה׳, כמו שכתבתי ריש ספר ויקרא.
אנכי היום: לפי הפשט איננו ״היום״ ממש שמת בו2, שהרי עוד בסמוך (פסוק י״ד) אמר לו ה׳ ״הן קרבו ימיך למות״, דמשמע הימים קרובים לבוא, אבל לא באותו יום שמת. אלא פירוש ״היום״ – העת3 שאני מדבר. [ולפי הדרש בראש השנה (יא,א) סוטה (יג,ב)4 שבו ביום כלתה שנה שלמה5, על כרחך פירוש ״היום״ – שאמות בעוד איזה ימים משעת הדבור6]. ועיקר הודעה זו7 היתה לצורך הענין:
לא אוכל עוד לצאת ולבוא: אע״ג שלא תש כוחי כעת8, מ״מ ״לצאת״ במלחמה9 ״ולבוא״ בחזרה לשלום, שנמשך איזה שנים, אין בכוחי, אפילו אם לא היתה גזירת ה׳ בכך, רק בדרך הטבע אי אפשר גם כן, אם לא להיפך שהיתה סייעתא דשמיא10, אבל בלי אומר ודברים11 ״לא אוכל״.
וה׳ אמר אלי לא תעבור12וגו׳: אמנם לעבור את הירדן13 הייתי יכול מדרך הטבע אחר שאני בריא, אבל ״ה׳ אמר אלי לא תעבור״. והקדים שני דברים אלו הידועים לישראל, בשביל שהודיעם שעל-פי זה תשתנה הנהגתם בכיבוש הארץ, כאשר יבואר.
1. ״וידבר את הדברים האלה״.
2. לא כפי שמפרש רש״י בעקבות חז״ל (דרש) ׳היום מלאו ימי ושנותי׳.
3. זמן כללי, לעומת עשרים וארבע שעות מסוימות.
4. מה תלמוד לומר ״היום״, היום מלאו ימי ושנותי, ללמדך שהקב״ה יושב וממלא את שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש, שנאמר (שמות כג,כו) ״את מספר ימיך אמלא״.
5. וקשה, הרי אמר לו בפסוק י״ד ״הן קרבו ימיך למות״, משמע – לא היום.
6. לא ברורה כוונתו.
7. כלומר, מה ענין יום מותו המדוייק של משה אצל כלל בני ישראל.
8. כפי שהובא ברש״י בעקבות חז״ל.
9. וכעין זה ביאר הראב״ע, וכתב על כך הרמב״ן ׳וגם זה איננו נכון׳.
10. מיוחדת למטרה זאת דוקא.
11. סייעתא דשמיא מיוחדת.
12. רש״י פירש שזהו ההסבר ל״לא אוכל עוד לצאת ולבוא״, לפי ש״ה׳ אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה״, וכתב על כך הרמב״ן ׳ואינו נכון׳. רבינו מסביר בדרך אחרת.
13. לא כמנהיג, שצריך ״לצאת ולבא״ במלחמה.
לא אוכל עוד וגו׳ – אף כי להלן ל״ד:ז׳ נאמר על משה רבינו: ״לא כהתה עינו ולא נס ליחו״, יכול משה לאמר כאן, שבגילו הגבוה אין בו גבורה גופנית מספקת להיות מנהיג העם בשעת המלחמה. כוונת המאמר היא כדברי הרמב״ן, לנחם את ישראל שלא יצטערו כל כך על מותו, כי כבר לא יוכל להועיל להם לצאת ולבוא לפניהם.
וה׳ אמר – טעם נוסף, לאמר: מלבד זה גזר הקב״ה עלי שלא אעבור את הירדן אפילו בתור יועץ ולא בתור שר צבא.
אנכי היום – מה ת״ל היום, לומר, היום מלאו ימי ושנותי, ללמדך שהקב״ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש, שנאמר (פ׳ משפטים) את מספר ימיך אמלא.1(סוטה י״ג:)
לצאת ולבוא – כאי לצאת ולבא. אילימא לצאת ולבא ממש, והכתיב (ס״פ ברכה) לא נס ליחה, וכתיב (שם) ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו, ותניא, שתים עשרה מעלות היו שם ופסען משה בפסיעה אחת, א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן – לצאת ולבא בדברי תורה, מלמד שנסתתמו ממנו שערי חכמה.2(סוטה י״ג:)
1. רומז למ״ש בז׳ באדר נולד משה ובז׳ באדר מת, ולכאורה מ״ש מחודש לחודש הוא מיותר. דכיון דאמר מיום ליום ממילא מתמלא מחודש לחודש, אך אמנם לפעמים יצוייר שהיום והחודש לא יתכונו, וכגון דבשעה שנולד היה זה החודש מלא ונולד ביום שלשים, ובשנה שמת היה חסר ואז הוי יום השלשים יום הראשון לחודש הבא, קמ״ל דממלא מחודש לחודש והיינו שמת ביום האחרון מאותו החודש אף שהוא יום הכ״ט לחודש, ועיין בט״ז לאו״ח סי׳ תקס״ח שכתב חידוש דין כזה.
2. ואעפ״י דכתיב במותו לא כהתה עינו ולא נס ליחה, ומשמע שכל חושיו היו בו צ״ל דהכא לא משום חולשת החושים הוא אלא מפני שהגיע שעתו של יהושע להנהיג את ישראל ואין מלכות נוגעת בחבירתה וכו׳.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובחזקוניקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחיידעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הקצרמושב זקניםעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםאור החייםר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״ם תורה אורנתווסף למלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.