×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַֽיְהִ֗י כִּשְׁמֹ֙עַ֙ הַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֔הוּ וַיִּקְרַ֖ע אֶת⁠־בְּגָדָ֑יו וַיִּתְכַּ֣ס בַּשָּׂ֔ק וַיָּבֹ֖א בֵּ֥ית יְהֹוָֽהי״יֽ׃
And it came to pass, when King Hezekiah heard it, that he rent his clothes, and covered himself with sackcloth, and went into the house of Hashem.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
(א-לה) דבר ישעיהו ותפילת חזקיהו * – מלכים ב י״ט:א׳-ל״ד
וַהֲוָה כַּד שְׁמַע מַלְכָּא חִזְקִיָהוּ בְזַע יַת לְבוּשׁוֹהִי וְאִתְכַּסֵי בְּסַקָא וְעַל לְבֵית מַקְדְשָׁא דַיָי.
פלמא סמע ד׳לך חזקיה אלמלך כ׳רק ת׳יאבה ותגטי במסח ודכ׳ל בית אללה.
ויקרע את בגדיו וגו׳ – באור למה שקדם: לבך יהגה אימה וגו׳ (ישעיהו ל״ב:י״ח). וכותב דברי הימים: ויועץ עם שריו וגבוריו (דברי הימים ב ל״ב:ג׳), שהוא באור איה ספר ואיה שקל וגו׳ (ישעיהו ל״ג:י״ח), והקש בזה בכל זה הספר.
ויהי כשמוע המלך חזקיהו וכו׳ עד ויתפלל חזקיהו: כאשר שמע המלך חזקיהו את דברי רב שקה קרע את בגדיו, בשמעו מה שחרף מערכות אלהים חיים, כי כמו שהשומע ברכת השם מפי המברך חייב לקרוע, כך חייב לקרוע גם כן השומע מפי השומע, ועם היות שאין השומע חייב לקרוע על גדוף השם היוצא מפי הגוי, הנה רב שקה היה משומד, ולכן קרע המלך על דבריו, כך אמרו חכמים ז״ל במסכת סנהדרין.
ויתכס – כסה עצמו בשק דרך צער ואבל.
ויבא בית ה׳ – להתפלל.
ויקרע את בגדיו – על חרופיהם,
ויתכס בשק על הצרה,
ויבא בית ה׳ להתפלל.
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ את דברי רבשקה1, וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו על מה שחרף מערכות אלהים חיים2, וַיִּתְכַּס – וכיסה את עצמו3 בַּשָּׂק4 על הצרה5, וַיָּבֹא – ועלה אל6 בֵּית יְהוָה להתפלל7:
1. אברבנאל.
2. מלבי״ם. כי כמו שהשומע ברכת השם מפי המגדף חייב לקרוע, כך חייב לקרוע גם כן השומע מפי השומע, ולמרות שאין השומע חייב לקרוע על גידוף השם היוצא מפי הגוי, רבשקה היה יהודי משומד ולכן קרע המלך על דבריו (סנהדרין ס., אברבנאל).
3. מצודת דוד.
4. דרך צער ואבל (מצודת דוד).
5. מלבי״ם.
6. תרגום יונתן.
7. מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ב) וַ֠יִּשְׁלַ֠ח אֶת⁠־אֶלְיָקִ֨ים אֲשֶׁר⁠־עַל⁠־הַבַּ֜יִת וְאֵ֣ת׀ שֶׁבְנָ֣א הַסּוֹפֵ֗ר וְאֵת֙ זִקְנֵ֣י הַכֹּהֲנִ֔ים מִתְכַּסִּ֖ים בַּשַּׂקִּ֑ים אֶל⁠־יְשַׁעְיָ֥הוּ בֶן⁠־אָמ֖וֹץ הַנָּבִֽיא׃
And he sent Eliakim, who was over the household, and Shebna the scribe, and the elders of the priests, covered with sackcloth, to Isaiah the prophet the son of Amoz.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּשְׁלַח יַת אֶלְיָקִים דִי מְמַנָא עַל בֵּיתָא וְיַת שֶׁבְנָא סַפְרָא וְיַת סָבֵי כַּהֲנַיָא כַּד מְכַסָן סַקְיָא לְוַת יְשַׁעְיָהוּ בַּר אָמוֹץ נְבִיָא.
ובעת׳ באליקים אלחאג׳ב ושבנא אלכאתב ומשאיך׳ אלאימהֿ מתגטין במסוח אלי ישעיה אבן אמוץ אלנבי.
וישלח את אליקים ואת שבנא ואת זקני הכהנים מתכסים בשקים אל ישעיה הנביא.
וַיִּשְׁלַח המלך חזקיהו אֶת אֶלְיָקִים אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְאֵת שֶׁבְנָא הַסּוֹפֵר וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים מִתְכַּסִּים – כשהם מכוסים1 בַּשַּׂקִּים, אֶל יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ, הַנָּבִיא:
1. תרגום יונתן.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(ג) וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר חִזְקִיָּ֔הוּ יוֹם⁠־צָרָ֧ה וְתוֹכֵחָ֛ה וּנְאָצָ֖ה הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י בָ֤אוּ בָנִים֙ עַד⁠־מַשְׁבֵּ֔ר וְכֹ֥חַ אַ֖יִן לְלֵדָֽה׃
And they said to him, "Thus says Hezekiah, 'This day is a day of trouble, and of rebuke, and of contempt; for the children have come to the birth, and there is no strength to bring forth.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״א מבלגנציאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאָמְרוּ לֵיהּ כִּדְנַן אֲמַר חִזְקִיָה יוֹם עָקָא וְחִיסוּדִין וְנִיאוּצָא יוֹמָא הָדֵין אֲרֵי אֲקֵיפְתָּנָא עָקָא כְּאִתָּא דְיָתְבָא עַל מַתְבְּרָא וְחֵיל לֵית לָהּ לְמֵילַד.
פקאלו לה כד׳א קאל חזקיה הד׳א אליום יום שדהֿ ועקובהֿ ומציבהֿ ישבה וקת ידנו אלולד מן אלמת׳בר וליס קוהֿ ללולאד.
ותוכחה – אפרובמנט. האויבים מוכיחים להשתבח בהצלחתם לאמר: ידינו רמה ואין אלהים.
כי באו בנים – ישראל בניו של הקב״ה.
עד משבר וכח אין ללדה – עד צרה, הדומה לאשה יושבת על משבר, ואין כח לוולד לצאת.
proof (Aprobement in Old French) The enemies show evidence to praise themselves with their success, saying, "Our hand has overpowered (lit., has become high), and there is no God (like our God).⁠"
for the children have come The children of Israel, children of the Holy One, blessed be He.
as far as the birthstool and there is no strength to give birth It is a time of distress analogous to a woman sitting on the birthstool, and the fetus has no strength to come out.
כי באו בנים עד משבר – כמו: הרה תקריב ללדת (ישעיהו כ״ו:י״ז), הוא שכבר ירד הבן שבבטנה למטהא עד משבר, שוב אין כח ללידה.
משבר – הוא כסא שקורין שילא,⁠ב שמושיבין אותה עליה כשתקרב ללדת.
א. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י מינכן 5, פריס 163 (במקום ״כמו הרה... למטה״): ״ומשעה שירד״.
ב. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י מינכן 5, פריס 163: ״סילא״.
כי באו בנים עד משבר – וגדלו וכבדו מאד הצירים והחבלים,
וכח אין ללידה – וסופה למות אם לא תלד. כלומר גדלה הצרה מאד ואם לא נתרווח מתים אנחנו.
לאמר לו יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה כי באו בנים עד משבר וכח אין ללדה רוצה לומר, שהיום ההוא היה יום צרה חזקה בבא מלך אשור והשחית את ירושלם, והיה עם זה יום תוכחה ונאצה מפני התוכחות והנאצות אשר אמר רב שקה כנגד השם, מלשון והוכח בדברים, והודיעו עוד, כי רפו ידיהם כל כך ונחלש כחם בשמעם דברי רב שקה, עד שלא היה בהם עוד כח להלחם, וזהו כי באו בנים עד משבר, כי המשיל הצרה ההיא לאשה הרה אשר יאחזוה חבליה, ובא הבן עד המשבר, שהוא פי הרחם מקום יציאת הוולד, שאז חבליה יותר קשים כשהוולד קרוב לצאת ואין כח ליולדה לחזק עצמה להוציא הוולד, כאלו אמר, כן אנחנו בצרה הגדולה הזאת שאין לנו כח לצאת ממנה אם לא יעזרנו השם ית׳, ורש״י פירש, כי באו בנים עד משבר, ישראל שהם בניו של הקדוש ברוך הוא, באו עד צרה הדומה לאשה היושבת על המשבר ואין כח לוולד לצאת, והנה חזקיהו להקטין עצמו לא נקרא בשם מלך, אבל אמר כה אמר חזקיהו מפני ענותנותו, ואמר כמהתל.
[יוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה]. צָרָה - לישראל, וְתוֹכֵחָה - נגד כבוד האל, ׳הלוא הוא חזקיהו אשר הסיר׳ (לעיל לו ז)1, וּנְאָצָה – ׳[וידברו אל אלהי ירושלים] כעל אלוהי עמי הארץ׳ (דה״י ב׳ לב יט)⁠2:
1. היום הזה הוא יום ׳צרה׳ לישראל הנתונים במצור, והוא יום ׳תוכחה׳, שבו הוכיח סנחריב את חזקיהו על הסרת הבמות, שחשב שחזקיהו גרם להמעיט בעבודת ה׳, כמו שפירש שם, והיתה כוונתו להוכיח בכך שאין ה׳ מתקומם נגד הבוגדים בו.
2. יום ׳נאצה׳, לפי שסנחריב טען שכשם שלא הצילו אלהי הגוים אותם מידו, כך לא יציל ה׳ את ישראל, ובזה השווה בדבריו את ה׳ לאלוהי האומות. ובפירוש רבינו לשיר השירים (ב ג-ד) כתב רבינו: ׳הנה ראוי לחוש לכבוד שמך, כי אמנם כמו התפוח שהוא נכבד מכל עצי היער ואין שם מכיר מעלתו על השאר, כן אין מן האומות מכיר מעלתך על ׳בני האלהים׳, שהם שרי האומות, כאמרו וידברו אל אלהי ירושלים כעל אלהי עמי הארץ׳. ומבואר ש׳אלהי עמי הארץ׳ הם שרי מעלה ששבעים האומות נתונים לשליטתם, והאומות אינם מכירים את ההבדל שבין אלוהיהם אלה לבין ה׳ השולט על כולם. ובשיעורים לתהלים (י ג) כתב על סנחריב: ׳נִאֵץ ה׳ - כלומר, ועוד זה הרשע ניאץ ה׳ באמרו מי בכל אלהי הארצות וגו׳ כי יציל ה׳ את ירושלים, וזהו הניאוץ, כי שיווה אלקי משפט ה׳ לאלהי הארצות ההם, וכן נאמר עליו (פסוק כג) ׳את מי חרפת וגדפת׳ וגו׳⁠ ⁠׳.
ותוכחה – ענין תוכחות וברור דברים.
ונאצה – ענין בזיון וכן נאצו האנשים (שמואל א ב׳:י״ז).
משבר – מקום מושב היולדת וכן במשבר בנים (הושע י״ג:י״ג).
ותוכחה – האויב מתווכח להשתבח בהצלחתו ואומר ידי רמה.
ונאצה – מבזה את המקום בדברי חרוף.
כי באו בנים – דימה בני הדור לאשה הכורעת ללדת בנים ויושבת על המשבר ואין בה כח להוליד הבנים.
ויאמרו אליו – גם כאן וגם בספר מלכים {מלכים ב י״ט:ג׳-ה׳} כתוב תחלה מה שאמרו עבדי המלך אל הנביא, ואחר כך כתוב שבאו אל הנביא, וזו זרות גדולה, ולא מצאתי שום מפרש שיתעורר על זה. והיה אפשר לומר עירוב פסוקים יש כאן, ופסוק ה׳ (ויבאו עבדי המלך חזקיהו אל ישעיהו) צריך להיות כאן בין פסוק ב׳ ופסוק ג׳. אך קשה לי מאד להאמין שנפלה הטעות הזאת גם בספר ישעיה וגם בספר מלכים. ועתה (שנת תרכ״ג) נראה לי שהפסוקים במקומם הראוי להם נכתבו, ובכוונה גדולה נסדרו כך, להודיע כי לא אמרו מאומה לישעיה, אך הוא מיד בבואם לפניו אמר להם: כה תאמרון אל אדוניכם כה אמר ה׳ אל תירא וגו׳, ופירוש ויאמרו כך וכך היה במחשבתם לומר לו, אלה הם הדברים שנצטוו לומר לו. מצאנו פעלים שאין המכוון בהם שהפעולה נעשתה, אלא שהיה ראוי שתֵעשה, כגון כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר (שמות ט׳:ט״ו) ענינו היה ראוי שאכה אותך בדבר, או היה בלבי לעשות כך, אך לא כך עשיתי. וכן אכול תאכלו אותה בקדש כאשר צויתי (ויקרא י׳:י״ח) היה לכם לאכול אותה, ועיין פירושי על ואל תשא להם (למעלה ב׳:ט׳), וכן פירשתי וגם אני נתתי להם חקים לא טובים (יחזקאל כ׳:כ״ה), היה ראוי שאתן להם חקים לא טובים, עיין בכורי העתים שנת תר״ו עמוד ל״ח.
יום צרה ותוכחה – יום תוכחה נקרא יום עונש מאת האל, כלומר מכה שאין מנוס ממנה, כמו אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה (הושע ה׳:ט׳), וכן ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים (תהלים ע״ג:י״ד), לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים (שם קמ״ט:ז׳) (רוזנמילר).
ונאצה – שניאץ רבשקה את האל (רד״ק), ומצאנו השם הזה שהוא כנגד האל אף על פי שלא נזכר בפירוש, ויעשו נאצות גדולות (נחמיה ט׳:י״ח). ורחוק שתהיה הכוונה נאצה נגד כבוד האומה, כי אחר שאמר יום צרה ותוכחה, הנאצה במה היא נחשבת? גם אין לה קשר עם כי באו בנים עד משבר. אמנם אם הכוונה על כבוד האל המחולל, יפה הזכיר הנאצה, אולי יעשה ה׳ למען שמו, כי איך יֵחָל.
כי באו בנים – כי הנה אנחנו בצרה גדולה, ואין לנו דרך להעזר ולהנצל, כאשה שהגיע עוברה לתשלום חדשיו, ואין לה כח לילד.
משבר – לא נמצא אלא כאן ובהושע (י״ג:י״ג) כי עת לא יעמוד במשבר בנים, ויונתן תרגם: מתברא, והוא תרגום של אָבְנַיִם, וכן פירש רש״י מושב היולדת, וכן במשנה (כלים פרק כ״ג משנה ד׳) משבר של חיה. אך קשה שהיה לו לומר ״כי באה אשה״, לא כי באו בנים, וכן יונתן שִנה הלשון ותרגם: כאתתא דיתבא על מתברא, ועל כן נראה שנטו רד״ק ורלב״ג ודון יצחק {אברבנאל} מפירוש זה, ופירשו משבר פי הרחם, ואחריהם רוזנמילר וגיזניוס.
ואני אומר כי יציאת הולד מן הרחם נקרא שבירה, וכן כל יציאה בכח כאלו היוצא שובר כל מה שעומד ומתנגד ליציאתו נקרא כן, וכן בלשון רומי prorumpere, erumpere, ובלשון הקדש מצוי לענין זה שרש פרץ, כמו ופרצת ימה וקדמה (בראשית כ״ח:י״ד), מה פרצת עליך פרץ (שם ל״ח:כ״ט), וכן כן ירבה וכן יפרוץ (שמות א׳:י״ב). וחבריהם רבים. והנה מצאנו לשון שבירה על הלידה, האני אשביר ולא אוליד (למטה ס״ו:ט׳), ומשבר הוא לדעתי שם הפעולה (כמו מספד), וטעם כי באו בנים עד משבר, הגיעו לשעת שבירה ויציאה כלומר לשעת לידה, וכן תרגם יירונימוס ad partum.
עד משבר – מקום הרחם שהולד שובר שם את המסך בעת הלידה ויוצא לחוץ, אמר, הבנים כבר הגיעו עד המסך ההוא לשברו ולצאת מרחם, אבל צריך שתעזרם האם בכח הדוחה,
והלדה – שהיא היולדת אין לה כח לדחותו לחוץ, הנמשל העת הגיע לשבור המצור ולצאת מעול סנחריב, רק צריך כח אחר חיצוני תורה ומע״ט החסר לנו.
מהו הכפל יום צרה ותוכחה? והמליצה כי באו בנים?
יום צרה – הנה ישעיהו כבר נבא להם מקודם כי סנחריב יפול בהר ציון (למעלה י׳:ל״ב) ובאר בדבריו שם, כי מפלתו תהיה, אחר שיוקדם לה שני ענינים:
א. אם יחרף ויגדף ויתגדל על אל אלים (שם ח׳ - כ׳). (שנית) עד תגיע ציון עד סוף הצרה וחשכת הלילה שאז תהיה הישועה (שם כ״ד עד סוף הקאפיטל) עז״א עתה נתקיימו התנאים שהגבלת בנבואתך.
א. כי יום זה יום צרה בתכלית כי בא האויב עד לפני ירושלים.
ב. ונאצה – שנאץ את ה׳ בחרופים וגדופים.
ג. ותוכחה – שבא להתוכח ולהוכיח בראיות שאין ביד ה׳ להושיע, ואם לא יושיע ה׳ יאמרו מאין יכולת, ומכל זה ידעתי כי באו בנים עד משבר שדומים כיולדה בעת שבתה על המשבר, שהגם שהחבלים גדולים מ״מ זה סימן שהלידה קרובה, וכן ידענו שהישועה קרובה, אבל וכח אין ללידה שחסר להיולדת כח ר״ל שחסר לנו המצות והמע״ט שהוא הכח שבה תדחה הטבע את העצמים אשר בבטן המלאה לחוץ, וחסר בין הכח האנושי הגבורה והחיל, בין האלהי ע״י צדקה ומעשים טובים אך ע״י דבר אחד יצוייר לנו שתוקדם הלידה, והוא.
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ1, יוֹם צָרָה לישראל2 כי בא האויב עד לפני ירושלים3, וְיום תוֹכֵחָה נגד כבוד האל4, וּנְאָצָה5 הַיּוֹם הַזֶּה שניאץ בו רבשקה את ה׳ בחרופים וגדופים6, ומכל זה ידעתי7 כִּי בָאוּ בָנִים8 עַד מַשְׁבֵּר9, וגדלו וכבדו מאד הצירים והחבלים10 וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה ואין כח לוולד לצאת11:
1. ולא קרא את עצמו בשם מלך אלא אמר ״כה אמר חזקיהו״, כי רצה להקטין עצמו מפני ענוותנותו (אברבנאל).
2. ר״ע ספורנו.
3. מלבי״ם.
4. ר״ע ספורנו. כי האויבים מוכיחים להשתבח בהצלחתם לאמר ידינו רמה ואין אלהים (רש״י, מצודת דוד), כלומר שבא להתווכח ולהוכיח בראיות שאין ביד ה׳ להושיע, ואם לא יושיע ה׳ יאמרו שאין לו יכולת (מלבי״ם).
5. לשון ביזיון (מצודת ציון).
6. מצודת דוד, מלבי״ם.
7. מלבי״ם.
8. בני ישראל שהם בניו של הקב״ה (רש״י).
9. מקום מושב היולדת (מצודת ציון). ומלבי״ם מבאר כי משבר הוא מקום הרחם שהולד שובר שם את המסך בעת הלידה ויוצא לחוץ.
10. ר״א מבלגנצי.
11. רש״י. דימה בני הדור לאשה הכורעת ללדת בנים ויושבת על המשבר ואין בה כח להוליד הבנים (מצודת דוד), דהיינו שהגם שהחבלים גדולים וזהו סימן שהלידה מתקרבת וידענו שהישועה קרובה, אין לנו כח ללידה, והנמשל כי הגיע העת לשבור המצור ולצאת מעול סנחריב, רק שלשם כך צריך כח אחר חיצוני והוא התורה והמעשים הטובים החסרים לנו (מלבי״ם). ואע״פ שידע חזקיהו שכבר הבטיח ישעיהו כי יהודה ומלכם לא יפלו ביד סנחריב, נתיירא שלא יגרום החטא (חומת אנך).
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״א מבלגנציאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ד) אוּלַ֡י יִשְׁמַע֩ יְהֹוָ֨הי״י֨ אֱלֹהֶ֜יךָ אֵ֣ת׀ דִּבְרֵ֣י רַבְשָׁקֵ֗ה אֲשֶׁר֩ שְׁלָח֨וֹ מֶלֶךְ⁠־אַשּׁ֤וּר ׀ אֲדֹנָיו֙ לְחָרֵף֙ אֱלֹהִ֣ים חַ֔י וְהוֹכִ֙יחַ֙ בַּדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖ע יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֶ֑יךָ וְנָשָׂ֣אתָ תְפִלָּ֔ה בְּעַ֥ד הַשְּׁאֵרִ֖ית הַנִּמְצָאָֽה׃
It may be Hashem your God will hear the words of Rab-shakeh, whom the king of Assyria his master has sent to taunt the living God, and will rebuke the words which Hashem your God has heard. Therefore make prayer for the remnant that is left.'"
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״א מבלגנציר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

מָאִים שְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ יַת פִּתְגָמֵי רַבְשָׁקֵה דְשַׁלְחֵהּ מַלְכָּא דְאַתּוּר רִבּוֹנֵהּ לְחַסָדָא עַמָא דַייָ קְיָמָא וְיַעְבֵּיד פּוּרְעֲנוּתָא עַל כָּל פִּתְגָמַיָא דְשָׁמְעִין קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ וְתִתְחַנֵן בִּצְלוֹ עַל שְׁאָרָא דְאִשְׁתְּאַר.
לעל יסמע אללה רבך כלאם רבשקה אלד׳י בעת׳ בה מלך אלג׳זירהֿ מולאה ליקד׳ף אללה אלחי פיעאקבה עלי אלכלאם אלד׳י סמעה פקדם צלוהֿ עלי אלבקיהֿ אלמוג׳ודהֿ.
והוכיח בדברים – הגיד כחו והראה הצלחתו מוכחת. והוכיח – אַפְּרוֺבַדֿ.
and he brought proof with the words (וְהוֹכִיחַ) He told his strength and showed his success. The word והוֹכִיחַ is eprober in Old French, to prove.
והוכיחא בדברים – ויישר בדברים.⁠ב
א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״והוכח״.
ב. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י לוצקי 777 (במקום ״ויישר בדברים״): ״והראה פנים לדבריו שהצליח בכל אשר ילך״.
אלהים חי – ולא כאלהי העמים.
אולי ישמע – שם זאת הגזירה אפשרית לא הכרחית כי פחד, כי כן כתב ישעיה במליצותיו (שם).
והוכיח – רמז לרבשקה, כלומר שאמר דברי תוכחה ונאצה.
אולי ישמע ה׳ אלהיך את דברי רב שקה, רוצה לומר, מחוייב הוא שישמע חרופיו וגדופיו, ומה שהוכיח מאותם הדברים אשר שמע ה׳ ולכן יאות לנביא שיעזרם בתפלתו, וזהו אמר, ונשאת תפלה בעד השארית הנמצא רוצה לומר, בעד בני יהודה וישראל אשר נשארו מעט מהרבה מחרבן השבטים.
אולי – הלואי וכן אולי יראה ה׳ בעניי (שמואל ב ט״ז:י״ב).
והוכיח – נתוכח.
אולי ישמע ה׳ – הלואי יתן לב לשמוע.
והוכיח – התווכח בדברים כאשר שמע ה׳.
ונשאת – כאומר לזה שאלתי מעמך שתשא תפלה לה׳.
השארית הנמצאה – שארית ישראל הנמצא בירושלים כי כבר כבש כל ערי הבצורות שביהודה.
אולי ישמע – תחלת המקרא סותר סופו, אשר שמע ה׳ אלהיך, ואין ליישב אלא שנאמר כי אולי ישמע ענינו יעשה עצמו כשומע ולא כחרש לא ישמע, ומליצה זו שגורה במקרא כשמדברים על האל.
והוכיח בדברים – המפרשים פירשו לשון עבר על רבשקה, וגיזניוס פירש מקור: אשר שלחו אדוניו לחרף ולהוכיח, ולשון הוכחה אינו עולה יפה אצל רבשקה שנראה כאלו הוכיח אמתת נאצותיו בראיות, חלילה, והוא לא הביא שום ראיה לענין מה שהשוה אלהי היהודים לאלהי שאר גוים. והנכון כתרגום יונתן וכפירוש שני של רד״ק שהוא חוזר אל האל, ה׳ יוכיח על אודות הדברים אשר שמע. וענין ההוכחה ענין גזר דין ומשפט, כמו והוכיח במישור לענוי ארץ (למעלה י״א:ד׳), ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים (שם ב׳:ד׳), ויוכח אמש (בראשית ל״א:מ״ב), והכוונה שיענוש סנחריב על נאצותיו ויציל את יהודה מידו בעבור כבוד שמו.
ונשאת תפלה – על כן הלא ראוי לך להתפלל.
בעד השארית הנמצאה – הכוונה בעד ירושלים ושאר הערים שלא לכד מלך אשור, והוא על דרך שאמר חזקיה אחר זמן רק ״שלום ואמת יהיה בימי״ {מלכים ב כ׳:י״ט} (תלמידי יהודה בר משה לוצאטו).
והוכיח – הוכחה בראיות מענין וכוח אשר שמע היא האזנת הדברים ואולי ישמע הוא לקבל הדברים ולהושיע עי״ז.
אולי ישמע ספק, ואיך אמר אשר שמע? ומה פי׳ והוכיח בדברים?
אולי ישמע ה׳ – ר״ל:
א. אולי ישמע ה׳ חרופי רבשקה, והוא לא חרף מדעת עצמו רק בשליחות אדוניו אשר שלחו לחרף אלהים חי – ויענש אותו בעבור עון החירוף.
ב. והוכיח בדברים – הלא הוכיח את חרופו זה בדברים וטענות, כמ״ש איה אלהי חמת וארפד, ואם לא יושיע ה׳ יתפאר כי נצח את יושב שמים.
ג. ונשאת תפלה – וזכות התפלה תועיל להציל השארית הנמצאה – שאחר שכבר הגלה כל השבטים, ראוי שירחם ה׳ על השארית הנמצא עוד.
אוּלַי – הלוואי1 יִשְׁמַע – שיתן ליבו לשמוע2 יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵת דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי3, וְהוֹכִיחַ – את חרופו4 בַּדְּבָרִים וטענות5, כַּאֲשֶׁר שָׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְלכן משאלתי אליך היא כי6 נָשָׂאתָ – תישא7 תְפִלָּה לה׳8 בְּעַד הַשְּׁאֵרִית – שארית ישראל9 הַנִּמְצָאָה – הנמצאת בירושלים10:
1. מצודת ציון.
2. מצודת דוד.
3. ולא כאלהי העמים (ר״א מבלגנצי).
4. מלבי״ם. רש״י מבאר יגיד כוחו ויראה הצלחתו. ומצודת דוד מבאר יתווכח בדברים. מלבי״ם מבאר אולי ישמע ה׳ את חרופי רבשקה שלא חרף מדעת עצמו אלא בשליחות אדוניו אשר שלחו לחרף אלהים חי, ויעניש אותו על עוון החירוף, והוכיח בדברים, כי הוא הוכיח את חרופו זה בדברים וטענות שאמר איה אלהי חמת וארפד, ואם לא יושיע ה׳ יתפאר כי ניצח כביכול את הקב״ה.
5. מלבי״ם.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. מצודת דוד.
10. כי כבר כבש סנחריב את כל ערי הבצורות שביהודה (מצודת דוד), ואחר שכבר הגלה הקב״ה את כל השבטים ראוי שירחם על השארית הנמצאת עוד בירושלים (מלבי״ם).
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״א מבלגנציר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ה) וַיָּבֹ֗אוּ עַבְדֵ֛י הַמֶּ֥לֶךְ חִזְקִיָּ֖הוּ אֶֽל⁠־יְשַׁעְיָֽהוּ׃
So the servants of King Hezekiah came to Isaiah.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתשד״למקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲתוֹ עַבְדֵי מַלְכָּא חִזְקִיָה לְוַת יְשַׁעְיָה.
וג׳או עביד חזקיה אלמלך אלי ישעיה.
ויבאו – ישעיה לא הניחם לדבר אך מיד הגיד להם דבר ה׳.
וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ:
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתשד״למקראות שלובותהכל
 
(ו) וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ יְשַֽׁעְיָ֔הוּ כֹּ֥ה תֹאמְר֖וּן אֶל⁠־אֲדֹנֵיכֶ֑ם כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗הי״י֗ אַל⁠־תִּירָא֙ מִפְּנֵ֤י הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֔עְתָּ אֲשֶׁ֧ר גִּדְּפ֛וּ נַעֲרֵ֥י מֶלֶךְ⁠־אַשּׁ֖וּר אוֹתִֽי׃
And Isaiah said to them, "Thus you shall say to your master, 'Thus says Hashem, 'Do not be afraid of the words that you have heard, with which the servants of the king of Assyria have blasphemed Me.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתאברבנאלמצודת ציוןשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲמַר לְהוֹן יְשַׁעְיָה כְּדֵין תֵּימְרוּן לְרִיבּוֹנְכוֹן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ לָא תִדְחַל מִן קֳדָם פִּתְגָמַיָא דִי שְׁמַעְתָּא דְחַסְדוּ עוּלֵימֵי מַלְכָּא דְאַתּוּר קֳדָמָי.
פקאל להם ישעיה כד׳א קולו למולאכם הכד׳א קאל אללה לא תכ׳ף מן קבל אלכלאם אלד׳י סמעתה אלד׳י קד׳פני בה גלמאן מלך אלג׳זירהֿ.
והנביא ישעיהו השיבם, כה תאמרון אל אדניכם כה אמר ה׳ אל תירא מפני הדברים אשר שמעת, רוצה לומר, אל תירא מסנחריב עם כל חוזק החירופים והגידופים שאמרו נעריו ומשרתיו.
גדפו – חרפו.
נערי – דרך בזיון, והכוונה עבדיו, וקראם נערים כי דברו לא בהשכל.
שם נער נאמר על משרת, כמו יהושע בן נון נער {שמות ל״ג:י״א} וכן פירשתי והוא נער את בני בלהה {בראשית ל״ז:ב׳}, והוא חשוב יותר מעבד, אבל אצל המלכים שם עבד חשוב יותר, כי שרי המלך נקראים עבדי המלך, אבל נערי המלך אינם שרים המושלים בעניני המלוכה, כי אם משרתיו בביתו, כמו ויאמרו נערי המלך משרתיו (אסתר ב׳:ב׳, ו׳:ג׳), וכן ויאמרו נערי המלך אליו הנה המן עומד בחצר (שם ו׳:ה׳) אינם שרים, רק משרתים, והנה רבשקה וחבריו היו שרים, וקראם נערים דרך לעג.
אל⁠־תירא – צריך להיות בפשטא, וכן הוא ברמ״ח ורנ״ד ורע״ה ורע״ח ורפ״ה, לא בקדמא.
אל תירא – הודיע לו בל ירא מפני הדברים אשר שמע, כי בזה גדפו נערי מלך אשור אותי – לא את ישראל, ואני אעשה למען שמי, גם הודיע לו כי הדברים האלה לא היו בשליחות מלך אשור, כי בפעם הראשון גדפו הנערים מעצמם, ובכל זה בל ייראו כי יושיעם ה׳ למענם.
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְשַׁעְיָהוּ, כֹּה תֹאמְרוּן אֶל אֲדֹנֵיכֶם, כֹּה אָמַר יְהוָה אַל תִּירָא מסנחריב1 מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר גִּדְּפוּ – חרפו2 נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר אוֹתִי3:
1. אברבנאל.
2. מצודת ציון, וכן ראה רש״י במדבר טו, ל.
3. והודיע לו שלא יירא מפני הדברים אשר שמע, כי בזה ״גדפו נערי מלך אשור אותי״ ולא את ישראל, ואני אעשה למען שמי, וגם הודיע לו כי הדברים האלה לא היו בשליחות מלך אשור, כי בפעם הראשונה גידפו הנערים מעצמם, ובכל זה בל ייראו כי יושיעם ה׳ למענם (מלבי״ם).
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתאברבנאלמצודת ציוןשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ז) הִנְנִ֨י נוֹתֵ֥ן בּוֹ֙ ר֔וּחַ וְשָׁמַ֥ע שְׁמוּעָ֖ה וְשָׁ֣ב אֶל⁠־אַרְצ֑וֹ וְהִפַּלְתִּ֥יו בַּחֶ֖רֶב בְּאַרְצֽוֹ׃
Behold, I will put a spirit in him, and he shall hear a rumor, and he shall return to his own land; and I will cause him to fall by the sword in his own land.'"
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

הָא אֲנָא יָהֵיב בֵיהּ רוּחָא וְיִשְׁמַע בְּשׂוֹרָא וִיתוּב לְאַרְעֵהּ וְאִפְלִינֵהּ בְּחַרְבָּא בְּאַרְעֵהּ.
הא אנא מחל בה אמרא באן יסמע כ׳ברא וירג׳ע אלי בלדה ואוקעה באלסיף פי בלדה.
ושמע שמועה – מיד, זו שמיעתא תרהקה מלך כוש (ישעיהו ל״ז:ט׳), ומתוך כך ילך מעליכם הפעם הזאת להלחם עם תרהקה, ואין זו שיבה לארצו. ואחר כך ישוב הלום ואני עתיד להשיבו לארצו ולהפילו שם בחרב.
א. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד פוק׳ 127, פרמא 3260, סינסינטי 653, וטיקן 94: ״שמועת״.
and he will hear a rumor immediately. This is the rumor of Tirhakah, king of Cush, because of which he will leave you this time to battle with Tirhakah, but this is not the return to his land. Afterwards he will return here, and I am destined to return him to his land and to cause him to fall there by the sword.
הנני נותן בו רוח ושמע שמועה – מה שמועה שמע, וישמע אל תרהקה מלך כוש לאמר יצא להלחם אתך (מלכים ב י״ט:ט׳).
ושב לארצו והפלתיו בחרב בארצו – הדא הוא דכתיב: ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בנינוה (מלכים ב י״ט:ל״ו) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב (מלכים ב י״ט:ל״ז).
כי הנני נותן בו רוח ושמע שמועה ושב לארצו והפלתיו בחרב בארצו, והנה כללה התשובה הזאת הקצרה ארבעה גזרות.
א׳ הנני נותן בו רוח ולא אמר זה על העתיד כי אם על מה שעבר, רוצה לומר, מה שראית מחוזק סנחריב וגבורתו בשאר המלחמו׳, וגם עתה חפצו ורצונו לבא על ירושלם, הנה מאתי היה זה כלו, כי אני נתתי בו אותו הרצון והגבורה ורוח המושל.
הגזרה השניה היא, ושמע שמועה, והשמועה ההיא היתה שתרהקה מלך כוש יצא להלחם אתו, והצטרך סנחריב ללכת מלכיש שהיה יושב בה אל לבנה, להלחם עם מלך כוש שמה, והיה זה מהשם יתברך, כדי שיסור מהמצור בזמן ההוא ויוכלו בני ישראל להביא ולהכניס בעיר מה שיצטרך אליהם מהמזון ושאר הדברים מחוץ, וכל זה הנכלל באומרו, ושמע שמועה.
והגזרה השלישית היא, באומרו ושב לארצו רוצה לומר, שישוב הוא לבדו, כי לכן אמר ושב בלשון יחיד, רומז אל המגפה. אשר יגוף ה׳ את מחנהו כמו שיזכור אחר זה, באופן שימותו אנשיו וישוב הוא יחידי לארצו.
והגזרה הרביעית היא, אמרו והפלתיו בחרב בארצו רוצה לומר, שאחרי שובו אל מלכותו יפול בחרב שמה, כי בניו יהרגוהו, הנה אם כן נתן הנביא, בזה המאמר הקצר ארבע הודעות, הראשונה כבר נתקיימה בהצלחת מלך אשור ובבואו על ערי יהודה, בגזרת עירין ובמימר קדישין, והג׳ הנשארות היו עתידות להתקיים.
[הִנְנִי] נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ. שלא יקרב לירושלים1: וְשָׁמַע שְׁמוּעָה. ׳אל תרהקה׳ (מלכים ב׳ יט ט)2: וְשָׁב לאַרְצוֹ3. אחר שימות רב חילו4: וְהִפַּלְתִּיו [בַּחֶרֶב]. בחרב בניו5:
1. אעיר את רצונו שלא יתקרב לירושלים.
2. וכן כתוב כאן (פסוק ט), אך רבינו ציטט ׳אל תרהקה׳, וכאן כתוב ׳על תרהקה׳.
3. לשה״כ ׳אל ארצו׳.
4. כמבואר (פסוק לז) שכשהוגפו חילו הרב על ידי המלאך, שב סנחריב לארצו. ואברבנאל כתב: ׳והגזירה השלישית היא באמרו ׳ושב לארצו׳ [כנוסח רבינו], ר״ל שישוב הוא לבדו, כי לכן אמר ׳ושב׳ בלשון יחיד, רומז אל המגיפה אשר יגוף ה׳ את מחנהו כמו שיזכור אחר זה, באופן שימותו אנשיו וישוב הוא יחידי לארצו׳.
5. כמסופר להלן (פסוק לח) שכאשר שב לארצו, בניו היכוהו בחרב. וכפירוש רבינו פירש אברבנאל בכל הפסוק מלבד הגזירה הראשונה ׳הנני נותן בו רוח׳ שפירש לשעבר.
רוח – רצון כמו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת (יחזקאל א׳:י״ב).
נותן בו רוח – אעיר רצונו ללכת מפה כאשר ישמע שמועה היא שמועת תרהקה מלך כוש.
ושב אל ארצו – סוף הדבר יהיה שישוב אל ארצו בפחי נפש ובארצו אפיל אותו בחרב.
הנני נותן בו רוח – אל תירא ממה שגזם להשחית ארץ יהודה, כי לב מלך ביד ה׳, והנה אני משנה הסכמתו ואתן בלבו רוח אחרת, וזה על ידי שישמע שמועה ויסכים לשוב לארצו, וישוב, ושם בארצו ימות בחרב. והנה לא רצה האל לפרש עתה לחזקיהו גם מפלת מחנה אשור בלילה אחד, ולא הגיד לו אלא מה שהיה צריך לאמץ את לבבו באותה שעה, ושובו לארצו היה מספיק להסיר מיהודה פחדם ומוראם, ומות כל מחנהו בלילה אחד אך למותר היה להם, ולגודל הנס אולי לא יאמינוהו. והוסיף והפלתיו בחרב בארצו – למען ידעו כי לא ינקה על נאצותיו. ועוד אם היה אומר שיהרוג את כל מחנהו, היה נראה שזה כלו נקמה ממנו על גדופיו, וזה עול שאיש אחד יחטא ועל כל מחנהו הגדול יקצוף. והנה רוזנמילר אומר כי הדבר פשוט כי ישעיה לא היה יכול להגיד הדברים האלה בטרם בואם, ושאינם אם כן רק תוספת שהוסיף מדעתו מי שכתב הספורים האלה ימים רבים אחרי ישעיה. וגיזניוס אומר כי ישעיה היתה עינו פקוחה ומשוטטת למרחוק, והיה יודע כי תרהקה מלך כוש יעץ לבא על סנחריב וידע גם כן כי בנינוה קשרו עליו עבדיו קשר להמיתו, ועל ידי כן נבא הדברים האלה. אך עם כל זה הוא מוסיף כי אפשר שהאחרונים הוסיפו הנבואה הזאת מדעתם. אחרי כן הוא אומר כי ראוי לתמוה למה לא נזכר בנבואת ישעיה לא כאן ולא למטה שום דבר ממיתת מחנה סנחריב, והוא משיב כי נראה כי הנס ההוא כלו תוספת שהוסיפו לתפארת הספור בזמן שהיה בעל פה, קודם שיכתבוהו על ספר, על כן לא נזכר בנבואה, כי בדו את הנבואה קודם הזמן שבדו הנס ההוא. אוי להם למכחישים, כי טחו מראות עיניהם, מהשכיל לבותם. הלא מי שכתב הספור הזה כאן וגם מי שכתבו בספר מלכים לא השמיטו ספור הנס ההוא בסוף הענין, גם אי אפשר לומר כי תוספת הוא, כי אמנם אם תסיר מכאן פסוק ויצא מלאך ה׳ ויכה במחנה אשור וגו׳ {ישעיהו ל״ז:ל״ו}, איך יתכן שאחר שאמר נבואת ישעיה המסיימת וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי {ישעיהו ל״ז:ל״ה}, יסמוך אליה מיד ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בנינוה {ישעיהו ל״ז:ל״ז}, ואין שום המשך ודבוק בין ענין לענין, ובפרט שהתחיל בספור תרהקה ופסק באמצע ולא הגיד איך נפל הדבר ביניהם {ישעיהו ל״ז:ט׳}, ואין זה מדרך הספור הזה, שהוא מגיד כל פרטי המאורעות באר היטב עד שהוא מגיד שמות המכים את סנחריב ולאיזה מקום נמלטו. אם כן שאין ספור הנס ההוא נוסף, וכמו שגיזניוס גם הוא מודה בדבר, איך אפוא עלה על דעתו של בעל הספור הזה להגיד לנו מיתת המחנה בלילה אחד, ועלה על דעתו ליחס לישעיה נבואה על מות סנחריב בחרב בארצו, ולא זכר להכניס בנבואה ההיא ענין מיתת המחנה שהוא עקר המאורע? היהיה כדבר הזה? אלא ודאי אין כאן דברים נוספים, ולא ספורים בדויים, אך ישעיה כתב הדברים כהוייתן, והגיד מגפת מחנה סנחריב בלילה אחד, מפני שכן היה הדבר באמת, ולא אמר שהוא הודיע הענין לעבדי חזקיהו, כי באמת לא צוהו ה׳ לדבר להם על זה, גם כי קודם לכן כבר נבא על זה ואמר (ל״א:ח׳) ונפל אשור בחרב לא איש, וקודם לכן (סימן י׳) והיה אור ישראל לאש וגו׳ וכבוד יערו וכרמלו וגו׳, הנה האדון ה׳ צבאות מסעף פארה במערצה וגו׳ ונקף סבכי היער בברזל וגו׳.
רוח – רצון.
מהו הרוח, הלא הוכרח לשוב על ידי השמועה ולא מרצונו עשהו? ואיך אמר והפלתיו בחרב בארצו והוא שב עוד הפעם לירושלים?
הנני נותן בו רוח – זה היה נס, שנתן ה׳ ברוחו,
א. שיאמין לקול השמועה ששמע כי תרהקה מלך כוש נלחם עליו, כי שמע זאת דרך שמועה בעלמא ואעפי״כ האמין הדברים, וז״ש ושמע שמועה ר״ל אתן בו רוח ומחשבה שישמע השמועה ויאמין לה.
ב. היה הנס כי שב אל ארצו – ולא נשאר פה להלחם על ירושלים, ולשלוח קצת ממחנותיו הרבים על תרהקה, והודיע לו כי הסוף יהיה שאפילהו בחרב בארצו – כי עתה לא היה עדיין עת מפלתו, כי לכל יש זמן, והיה צריך עוד שיכבוש כוש ומצרים לקיים הנבואה שנבא עליהם (למעלה כ׳) ושיביא שללם לא״י שירשנו חזקיה, כמו שנבא (לקמן מ״ה) לדעת המפרשים לכן סבב שישוב עתה לביתו עד כי בעת שהגיע מפלתו חזר לירושלים ושם נפלה מחנהו, ואח״כ בשובו לביתו בניו הכוהו בחרב.
כי1 הִנְנִי נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ – רצון2 ללכת מפה3 ולא להתקרב לירושלים4 וְשָׁמַע – כאשר ישמע5 שְׁמוּעָה כי תִּרְהָקָה מלך כוש יצא נגדו למלחמה6, ומתוך כך ילך מעליכם הפעם הזאת להילחם עימו, ואחר כך ישוב הלום7, וְשָׁב – ואני עתיד להשיבו8 אֶל אַרְצוֹ בפחי נפש9 וְהִפַּלְתִּיו – ואפיל אותו10 שם11 בַּחֶרֶב בניו12 בְּאַרְצוֹ:
1. אברבנאל.
2. מצודת ציון, מלבי״ם. ולמה נקרא שנתן בו ה׳ רצון לשוב, הרי הוכרח לשוב על ידי השמועה ולא עשה זאת מרצונו?! אלא שלמרות ששמע זאת דרך שמועה בעלמא בכל זאת האמין לה, ולכן נאמר ״ושמע שמועה״ רצונו לומר אתן בו רוח ומחשבה שישמע השמועה ויאמין לה, ועוד נס היה בזה ששב לארצו ולא נשאר להלחם על ירושלים ושלח רק מקצת ממחנותיו הרבים על תרהקה (מלבי״ם).
3. מצודת דוד.
4. ר״ע ספורנו.
5. מצודת דוד.
6. ר״י קרא, מצודת דוד, וראה מלכים-ב׳ יט, ט.
7. רש״י. כי עדיין לא הגיע עת מפלתו, כי לכל דבר יש זמן, והיה צריך שיכבוש קודם את כוש ומצרים לקיים את הנבואה שניבא עליהם (לעיל בפרק כ׳) ושיביא שללם לארץ ישראל כדי שירשנו חזקיה, ולכן סיבב ה׳ שישוב עתה לביתו וכשהגיע עת מפלתו חזר לירושלים ושם נפל מחנהו, ואח״כ בשובו לביתו הכוהו בניו בחרב (מלבי״ם).
8. רש״י.
9. מצודת דוד.
10. תרגום יונתן.
11. רש״י.
12. ר״ע ספורנו. הדא הוא דכתיב (מלכים-ב׳ יט, לו) ״וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה״ ולאחר מכן (שם פס׳ לז) ״וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב״ (ר״י קרא).
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ח) וַיָּ֙שׇׁב֙ רַבְשָׁקֵ֔ה וַיִּמְצָא֙ אֶת⁠־מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר נִלְחָ֖ם עַל⁠־לִבְנָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י נָסַ֖ע מִלָּכִֽישׁ׃
So Rab-shakeh returned and found the king of Assyria warring against Libnah; for he had heard that he had departed from Lachish.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״א מבלגנציאברבנאלמצודת דודשד״למקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְתַב רַבְשָׁקֵה וְאַשְׁכַּח יַת מַלְכָּא דְאַתּוּר מֵגִיחַ קְרָבָא עַל לִבְנָה אֲרֵי שְׁמַע אֲרֵי נְטַל מִלָכִישׁ.
ורג׳ע רבשקה פוג׳ד מלך אלג׳זירהֿ יחארב אהל לבנה לאנה סמע אנה קד רחל ען לכיש.
כי שמע – למה הלך רב שקה ללבנה והלא מלכיש הניחו כי שמע כבר שנסע מלכיש.
וזכר הכתוב שמיד נתקיימה ההודעה השנית, כי הנה רב שקה שב למלך סנחריב להגיד לו מה שעשה על ירושלם, וימצא כי נסע סנחריב מלכיש וילך על לבנה, רוצה לומר, אצלה שהיתה עיר מבני יהודה להלחם שמה על תרהקה מלך כוש ששמע שיצא להלחם עמו, וסנחריב כאשר שמע אותה השמועה הלך לקראתו ונלחם עמו על לבנה, וחכמים ז״ל פירשו, שבאותו פרק השלימו שבנא וסיעתו עם סנחריב, ואין ספק כי כבר היה נשלם עמו בסתר בבואו על ערי יהודה, אבל לא יצא מן העיר ללכת אל סנחריב כי אם אחרי דברי רב שקה, ושקרע את בגדיו והלך לפני ישעיהו כמתחסד, ולפי שלא האמין דברי הנביא יצא להתחבר לסנחריב, וזכר הכתוב וישמע וישלח מלאכים אל חזקיהו לאמר, שמיד כשהלך רב שקה לדבר לסנחריב, עם היותו טרוד במלחמת תרהקה מיד שמע לדברי רב שקה.
כי שמע וגו׳ – ולזה הלך לבקשו באשר ימצא ומצאו נלחם על לבנה.
וישב רבשקה – שמע כי סנחריב נסע מלכיש, על כן שב לאחוריו, ונסע מירושלם ומצא את אדוניו נלחם על לבנה, אולי חשב שיהיה נוח לו לכבוש לבנה מלכבוש לכיש.
וַיָּשָׁב רַבְשָׁקֵה למלך סנחריב להגיד לו מה שעשה על ירושלים1, וַיִּמְצָא רבשקה אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר נִלְחָם עַל לִבְנָה, והלך רבשקה ללבנה2 כִּי שָׁמַע כִּי נָסַע סנחריב3 מִלָּכִישׁ ללבנה להילחם נגד תִּרְהָקָה מלך כוש4:
1. אברבנאל.
2. ולא ללכיש היכן שהניחו (ר״א מבלגנצי).
3. אברבנאל.
4. אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״א מבלגנציאברבנאלמצודת דודשד״למקראות שלובותהכל
 
(ט) וַיִּשְׁמַ֗ע עַל⁠־תִּרְהָ֤קָה מֶֽלֶךְ⁠־כּוּשׁ֙ לֵאמֹ֔ר יָצָ֖א לְהִלָּחֵ֣ם אִתָּ֑ךְ וַיִּשְׁמַע֙ וַיִּשְׁלַ֣ח מַלְאָכִ֔ים אֶל⁠־חִזְקִיָּ֖הוּ לֵאמֹֽר׃
And he heard say concerning Tirhakah king of Ethiopia, "He has come out to fight against you.⁠" And when he heard it, he sent messengers to Hezekiah, saying,
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״א מבלגנציאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּשְׁמַע עַל תִּרְהָקָה מַלְכָּא דְכוּשׁ לְמֵימָר נְפַק לְאַגָחָא קְרָבָא עִמָךְ וּשְׁמָע וּשְׁלַח אִזְגַדִין לְוַת חִזְקִיָה לְמֵימָר.
וסמע ען תרהקה מלך כוש מן קאל לה אנה קד כ׳רג׳ יחארבך פלמא סמע ד׳לך בעת׳ ברסל אלי חזקיה קאילא.
וישמע – מלך אשור.
על תרהקה – לאמר: יצא תרהקה להלחם אתך.
וישמע וישלח מלאכים וגו׳ – אין וישמע השיני כוישמע הראשון, הראשון לשון שמיעה, והשני לשון קבלה – קיבל דברי השלוחים וייטבו בעיניו לתת לב להסתלק מעל ירושלם להלחם תחלה עם כוש.
וישלח מלאכים אל חזקיהוא – להודיעו שאינו מסתלק לגמרי אלא על מנת לשוב.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, ברלין 122, אוקספורד 34. בכ״י לוצקי 778, אוקספורד פוק׳ 127, פרמא 3260, וטיקן 94: ״חזקיה״.
And he heard i.e., the king of Assyria.
about Tirhakah...saying Tirhakah went out to wage war against you.
And he heard, and he sent emissaries The second "and he heard" is not like the first "and he heard.⁠" The first is an expression of hearing, and the second is an expression of accepting. He accepted the report of the messengers, and it appealed to him to give thought to withdraw from Jerusalem to fight first with Cush.
and he sent emissaries to Hezekiah to notify [him] that he was not withdrawing completely, but with the intention of returning.
יצא להלחם אתך – ובא בארצך.
וישמע – והיה לו לשוב ולכך וישלח מלאכים – להרפות ידיו שודאי עוד ישוב ובא עליו ויכהו.
ושלח מלאכים אחרים אל חזקיהו וספרים בידם, ועליהם ככל הדברים אשר דבר רב שקה, כדי שידעו בירושלם שדברי רב שקה היו מפי סנחריב, אם לא שרב שקה האריך בדבריו כנגד הבטחון, אשר היה חזקיהו בוטח בחוזק אנושי, אם בגבורת עמו ואם במלך מצרים, וגם הרחיב פה והאריך לשון בספרו אל היהודים הטובות שיעשה עמהם סנחריב, אם יצאו אליו ויכנעו לפניו, אבל סנחריב לגודל מעלתו לא דבר מזה כלל לא מבטחון מצרים. כי מה יעשה אדם לו, ולא לדבר על לב העם טובות, כי לא רצה לכבשם כי אם בהכנעה ובבזיון.
[וַיִּשְׁמַע עַל תִּרְהָקָה וגו׳ וַיִּשְׁמַע] וַיִּשְׁלַח. שגמר בלבו לשוב נגד תרהקה1:
[תפילת חזקיהו]:
1. כפל תיבת ׳וישמע׳, ופירש רש״י שהראשון לשון שמועה והשני לשון קבלה, שקיבל את דברי השלוחים וייטבו בעיניו לתת לב להסתלק מעל ירושלים להילחם תחילה עם כוש.
על תרהקה – על אודות תרהקה.
וישמע – קבל דבריו והוטב בעיניו להלחם עמו תחילה.
וישלח מלאכים – שלח שוב לומר שאינו מסתלק לגמרי כ״א על מנת לשוב.
וישמע – מלך אשור.
וישמע, וישמע – ששמע וקבל הדברים.
וישמע וישמע כפול? למה שלח מלאכים אל חזקיהו הלא על ידי זה יכין את עצמו בתוך הימים למלחמה וטוב היה שלא יודיענו כי ישוב עליו שנית, למען יניח מעשות דבר?
וישמע על תרהקה – שמע זאת דרך ארעי מפי עוברים ושבים, כי היה השמועה לאמר יצא להלחם שעדן לא לחם עמו בפועל רק יצא ממדינתו על דעת להלחם אתו וכל זה הגם שלא היתה שמועה ברורה מ״מ וישמע והאמין לשמועה, (כנ״ל),
וישלח מלאכים מבואר שאחר שראה שמוכרח לשוב לארצו, ידע שהעם לא ימרדו בחזקיהו, ורצה עכ״פ שחזקיהו ישלים עמו ויתן לו מס ויהיה לו עבד, וע״כ שלח שלוחים זאת הפעם אל חזקיהו לבדו, (כי לולא זאת למה שלח עתה, הלא טוב שיתיאש חזקיהו בתוך כך בחשבו שלא ישוב עליו וירפה מהכין תכסיסי מלחמה). (י׳ י״ד) מדוע לא טען עתה כטענתו למעלה (ל״ו ז׳ י׳) כי בא בפקודת ה׳ על אשר התיר חזקיה את במותיו? מדוע שלח ספרים עם השלוחים ולא עשה כן בפעם הראשונה? מדוע בפעם הראשונה דברו אל כל העם ועתה ייחדו דבורם אל חזקיהו לבדו? אם בפעם הראשונה לא ענהו מאומה ולא מלאו רצונו לצאת אליו הגם שדבר אל כל העם, איך עלה על לבו לשלוח ספרים, כאילו עתה שהוא יוצא מאתם ייראו מפניו יותר מבתחלה?
וַיִּשְׁמַע מלך אשור1 עַל – אודות2 תִּרְהָקָה מֶלֶךְ כּוּשׁ לֵאמֹר יָצָא תִּרְהָקָה3 לְהִלָּחֵם אִתָּךְ ובא בארצך4, וַיִּשְׁמַע – וקיבל מלך אשור את דברי השלוחים5 והוטב בעיניו להסתלק מעל ירושלים לעת עתה ולהלחם תחילה עם כוש6, וַיִּשְׁלַח שוב7 מַלְאָכִים – שליחים אחרים עם אגרות בידם8 אֶל חִזְקִיָּהוּ להרפות ידיו9 לֵאמֹר לו שאינו מסתלק לגמרי כי אם על מנת לשוב10:
1. רש״י.
2. מצודת דוד.
3. רש״י.
4. ר״א מבלגנצי.
5. מלבי״ם מבאר שנאמר פעמיים ״וישמע״ ללמד ששמע וקיבל את הדברים, ולמרות ששמע זאת בדרך ארעי מפי עוברים ושבים סמך על שמועה זו בלבד ועזב את ירושלים, וזהו אחד מן הניסים שנעשו.
6. רש״י, מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. אברבנאל.
9. ר״א מבלגנצי.
10. רש״י, מצודת דוד. ובאיגרות הללו לא הרחיב סנחריב על הטובות שיהיו לישראל אם ייכנעו אליו כמו שעשה רבשקה, כי לא רצה לכובשם כי אם בהכנעה ובבזיון (אברבנאל). מלבי״ם מבאר כי אחר שראה סנחריב שמוכרח לשוב לארצו, ידע שהעם לא ימרדו בחזקיהו, ורצה על כל פנים שחזקיהו ישלים עימו ויתן לו מס ויהיה לו עבד, ועל כן שלח שלוחים אלו הפעם אל חזקיהו לבדו, כי לולא זאת למה שלח עתה שליחים, הלא טוב שיחשוב חזקיהו שלא ישוב סנחריב עליו וימנע מלהכין תכסיסי מלחמה.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״א מבלגנציאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(י) כֹּ֣ה תֹאמְר֗וּן אֶל⁠־חִזְקִיָּ֤הוּ מֶֽלֶךְ⁠־יְהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר אַל⁠־יַשִּׁאֲךָ֣ אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֛ה בּוֹטֵ֥חַ בּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר לֹ֤א תִנָּתֵן֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם בְּיַ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃
"Thus you shall speak to Hezekiah king of Judah, saying, 'Let not your God in whom you trust beguile you, saying, 'Jerusalem shall not be given into the hand of the king of Assyria.'
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתאברבנאלמצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כְּדֵין תֵּימְרוּן לְחִזְקִיָהוּ מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה לְמֵימָר לָא יַטְעִינָךְ אֱלָהָךְ דִי אַתְּ רָחֵיץ בֵּיהּ לְמֵימָר לָא תִתְמְסַר יְרוּשְׁלֵם בְּיַד מַלְכָּא דְאַתּוּר.
כד׳א קולו לחזקיה מלך יהודה קאילין לא יגרך מעבודך אלד׳י אנת ואת׳ק בה קאילא לא תסלם הד׳ה אלמדינהֿ פי יד מלך אלג׳זירהֿ.
ולכן היו דבריו בלבד מכוונים אל חזקיהו שהיה מלך יהודה לא לעם, כאשר עשה רב שקה, כי חרפה היא לו.
ישיאך – יסית ויפתה אותך.
כה תאמרון – הגם ששלח ספרים, ושם היה כתוב הכל בארך, מ״מ מסר ביד השלוחים קיצור הדברים בעל פה, כי בהספרים היו כתובים חרופים וגדופים כנזכר בד״ה אל ישיאך – אל חזקיהו עצמו לא יכול לאמר שלא יושיעהו ה׳ מפני שבטל הבמות, כי חזקיהו יודע האמת שעשה זאת בעבור מצות התורה, לכן אמר אליו רק שאין יכולת ביד ה׳ להושיע.
כֹּה תֹאמְרוּן אֶל חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר אַל יַשִּׁאֲךָ – יסית ויפתה אותך1 אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בּוֹ לֵאמֹר לֹא תִנָּתֵן – תימסר2 יְרוּשָׁלִַם בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר3:
1. מצודת ציון.
2. תרגום יונתן.
3. ואל חזקיהו עצמו לא יכול היה לומר שלא יושיעהו ה׳ מפני שביטל את הבמות, כי חזקיהו ידע את האמת שעשה זאת בעבור מצות התורה, לכן אמר לו רק שאין יכולת ביד ה׳ להושיעו (מלבי״ם).
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתאברבנאלמצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(יא) הִנֵּ֣ה׀ אַתָּ֣ה שָׁמַ֗עְתָּ אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֜וּ מַלְכֵ֥י אַשּׁ֛וּר לְכׇל⁠־הָאֲרָצ֖וֹת לְהַחֲרִימָ֑ם וְאַתָּ֖ה תִּנָּצֵֽל׃
Behold, you have heard what the kings of Assyria have done to all lands, by destroying them utterly; and you shall be delivered?
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

הָא אַתְּ שְׁמַעְתָּא דַעֲבָדוּ מַלְכֵי אַתּוּר לְכָל מְדִינָתָא לְגַמָרוּתְהוֹן וְאַתְּ מְדַמֵי לְאִשְׁתֵּיזָבָא.
הוד׳א קד סמעת מא צנע מלך אלג׳זירהֿ בג׳מיע אלבלדאן פאתלפוהא ואנת תתכ׳לץ.
ואתה תנצל – בתמה.
וכוונת דבריו לחרף ולגדף יכולת השם יתברך כמו שאמר הנה אתה שמעת את אשר עשו מלכי אשור
ואתה תנצל – וכי אתה תנצל בתמיה.
הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ את אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל הָאֲרָצוֹת לְהַחֲרִימָם, וְאַתָּה מדמה לעצמך כי1 תִּנָּצֵל?!2:
1. תרגום יונתן.
2. וכוונת דבריו לחרף ולגדף יכולת ה׳ יתברך (אברבנאל).
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(יב) הַהִצִּ֨ילוּ אוֹתָ֜ם אֱלֹהֵ֤י הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר הִשְׁחִ֣יתוּ אֲבוֹתַ֔י אֶת⁠־גּוֹזָ֖ן וְאֶת⁠־חָרָ֑ן וְרֶ֥צֶף וּבְנֵי⁠־עֶ֖דֶן אֲשֶׁ֥ר בִּתְלַשָּֽׂר׃
Have the gods of the nations delivered them, which my fathers have destroyed, Gozan, and Haran, and Rezeph, and the children of Eden that were in Telassar?
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יאברבנאלמצודת דודשד״למקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

הֲשֵׁיזָבָא יַתְהוֹן דַחֲלַת עַמְמַיָא דְחַבִּילוּ אֲבָהָתִי יַת גוֹזָן וְיַת חָרָן וְרֶצֶף וּבְנֵי עֶדֶן דְבִתְלַשָׂר.
הל כ׳לצת מעבודאת אלאמם אלתי אהלכוהא אבאי מן בלך׳ אלי חראן ואלי רצף ובני עדן אלד׳ין בארמיניהֿ.
עדן – שם מלכות, כמה דאת אמר: חָרָן וְכַנֵה וָעֵדֶן (יחזקאל כ״ז:כ״ג).
Eden the name of a kingdom, as it is stated: "Haran and Canneh and Eden" (Yechezkel 27:23).
ההצילו אותם אלוהי הגוים וגו׳.
ההצילו אותם – וכי אלהי הגוים הצילו את הגוים.
גוזן – מקום בארם נהרים (Mesopotamia) הצפונית, ותלמי קורא לו Gauzanitis ועתה שמו Kauschan (גיזניוס).
חרן – ידועה בתורה, והיא Carra, מקום נפילת Crassus.
רצף – יש ערים שונות הנקראות בשם זה, והקרוב היותה אותה שבארץ Palmyrene, הזכירה Abulfeda הערבי (גיזניוס).
עדן – מקום באשור, נזכר ביחזקאל (כ״ז:כ״ג) חרן וכנה ועדן (רש״י), ואיננו אותו שאצל דמשק הנזכר בעמוס (א׳:ה׳) (גיזניוס).
תלשר – לא נודע לנו.
הַהִצִּילוּ – וכי הצילו1 אוֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם2 אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ אֲבוֹתַי?! אֶת גּוֹזָן וְאֶת חָרָן וְרֶצֶף וּבְנֵי מלכות3 עֶדֶן אֲשֶׁר נמצאים בִּתְלַשָּׂר?!:
1. מצודת דוד.
2. כלומר, וכי אלהי הגויים הצילו את הגויים (מצודת דוד).
3. רש״י.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יאברבנאלמצודת דודשד״למקראות שלובותהכל
 
(יג) אַיֵּ֤ה מֶֽלֶךְ⁠־חֲמָת֙ וּמֶ֣לֶךְ אַרְפָּ֔ד וּמֶ֖לֶךְ לָעִ֣יר סְפַרְוָ֑יִם הֵנַ֖ע וְעִוָּֽה׃
Where is the king of Hamath, and the king of Arpad, and the king of the city of Sepharvaim, of Hena, and Ivvah?'
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״א מבלגנצימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אָן מַלְכָּא דַחֲמָת וּמַלְכָּא דְאַרְפָּד וּמַלְכָּא דִלְקַרְתָּא סְפַרְוָיִם הֲלָא טַלְטְלִינוּן וְאַגְלִיאִינוּן.
ואין מלך חמת וארפד וספרוים הנע ועוה.
הנע ועוה – הניעו ועיוהו מלך אשור, והחריבם וטילטלם ממקומם.
He exiled [them] and twisted [them] (וְעִוָּה הֵנַע) The king of Assyria exiled him and twisted him; he destroyed them and exiled them from their place.
ועיוה – לשון תפוצה, כמו: ועיוה פניה והפיץ יושביה (ישעיהו כ״ד:א׳).
הנע – הגלה את עמו, ועוה – את ארצו.
הנע – מלשון הנעה.
ועוה – מלשון עוות ועקום.
לעיר ספרוים – לפי שהיתה גדולה וחשובה אמר בה לעיר.
הנע ועוה – הניעם ממקומם והעקימם.
הנע ועוה – יונתן תרגם: טלטלינון ואגלינון, וכן Symmachus תרגם: גרש ואבד, וכן פירש רש״י וגם Michaelis, והקשו Doederlein ורוזנמילר וגיזניוס שהיה לו לומר ״הניעותי ועויתי״, כי מלך אשור מדבר על עצמו, כנראה למעלה ל״ו:כ׳ (או היה לו לומר ״הניעו ועוו״, אם הכוונה שהשחיתו אותם אבותיו). על כן הם אומרים כי הנע ועוה שמות מקומות הן, וכן תרגם יירונימוס, וקצת סיוע לזה כי מצאנו עוא שם מקום סמוך לחמת וספרוים, ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוא ומחמת ומספרוים (מלכים ב י״ז:כ״ד). ועדיין קשה למה לא הוסיף מלך הנע ומלך עוה. ואני אומר כי כל מלך הנזכר בפסוק זה שם עבודה זרה הוא (כעין מה שמצאנו אליל הנקרא ״מֺלֶךְ״) ומלך חמת ומלך ארפד ומלך לעיר ספרוים ענין אחד הוא עם אלהי חמת וארפד ואלהי ספרוים הנזכרים בסימן שלמעלה {ישעיהו ל״ו:י״ט}, והזכיר האלילים בשם מלך, כי כן היו אנשי המקומות האלה קוראים את אליליהם בשם מלך, הלא תראה (מלכים ב י״ז:ל״א) והספרוים שורפים את בניהם באש לאדרמלך וענמלך אלהי ספרוים. והנה הזכירם תחילה בכנוי כבוד שלהם שהוא מלך, וסיים בשם העצם שלהם שהיה הנע ועוה, כלומר שהיו האלילים ההם נקראים המלך הנע, המלך עוה, הנע המלך, עוה המלך, או הנעמלך, עומלך. והנה בתרגום יוני המיוחס לשבעים זקנים מתורגם במלה אחת Anagugana, קראו ״הנעועוה״ מלה אחת, וקראו בסופה ענה במקום עוה. מעתה אני אומר כי הקריאה הנכונה היא ״הנע וענה״, וענה זה הוא הוא ענמלך אלהי ספרוים, וחברו הנעמלך היה אליל אחר של ספרוים, אולי הוא הוא אדרמלך, או אחר היה. אחר זמן מצאתי לרמב״ן בפרשת אחרי מות {ויקרא י״ח:כ״א} שכתב גם הוא כי אדרמלך וענמלך אלהי ספרוים הם שמות מורכבים ממלת מלך שהיא כמו מולך, שהיו שורפים לו את בניהם.
ועוה – כמו ועוה פניה (למעלה כ״ד א׳).
הנע ועוה – הניעם ממקומם לגולה, ועוה את גבול ארצם לבל יוכר בעתיד כמ״ש (למעלה י׳:י״ג) ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שושתי, כמש״פ שם.
אַיֵּה מֶלֶךְ חֲמָת וּמֶלֶךְ אַרְפָּד וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם1 אשר הֵנַע – הניעם ממקומם2 והגלה3 מלך אשור4 את עמם5 וְעִוָּה – ועיקם6 את ארצם7, והחריבם וטילטלם ממקומם?!⁠8:
1. לפי שהיתה גדולה וחשובה אמר בה ״לעיר״ (מצודת דוד).
2. מלבי״ם.
3. ר״א מבלגנצי.
4. רש״י.
5. ר״א מבלגנצי.
6. מלשון עיוות ועיקום (מצודת ציון).
7. ר״א מבלגנצי. לבל תוכר בעתיד כמו״ש (לעיל י, יג) ״וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים״ (מלבי״ם).
8. רש״י.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״א מבלגנצימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(יד) וַיִּקַּ֨ח חִזְקִיָּ֧הוּ אֶת⁠־הַסְּפָרִ֛ים מִיַּ֥ד הַמַּלְאָכִ֖ים וַיִּקְרָאֵ֑הוּ וַיַּ֙עַל֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔הי״י֔ וַיִּפְרְשֵׂ֥הוּ חִזְקִיָּ֖הוּ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃
And Hezekiah received the letter from the hand of the messengers, and read it; and Hezekiah went up to the house of Hashem, and spread it before Hashem.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּנְסִיב חִזְקִיָה יַת אִגַרְתָּא מִיַד אִזְגַדַיָא וּקְרָא חֲדָא מִנְהוֹן וּסְלִיק לְבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ וּפַרְסֵהּ חִזְקִיָה קֳדָם יְיָ.
פאכ׳ד׳ חזקיה אלכתב מן יד אלרסל פקראהא ת׳ם צעד אלי בית אללה ובסטהא בין ידי אללה.
ויקראהו – כל אחד ואחד מן הספרים, וכן הוא במלכים: ויקראה, וכן אמר: ויפרשהו.
ויונתן תרגם: ויקראהו – וקרא חד מנהון.
ואדוני אבי ז״ל פי׳ ויקראהו ויפרשהו – על הספר שהיה בו גדוף האל.
ולפי שהיו הדברים האלה כנגד השם לקח חזקיהו הספרים מיד המלאכים, ואחרי שקרא אותם עלה בית ה׳ ויפרשם שמה, והנה אמר הכתוב ספרים בלשון רבים, ואמר ויקראהו ויפרשהו בלשון יחיד, לפי שעם היותם ספרים רבים בספר אחד היו כתובים החירופים והגדופים ההם, או אמר, שפירש כל אחד מהם לפני השם:
את הספרים – כי שלח הדברים ההם בספר.
ויפרשהו – פרש כל אחת ואחת.
את הספרים ויקראהו – ובספר מלכים ״ויקראם״ {מלכים ב י״ט:י״ד}, ורד״ק פירש ויקראהו כל אחד מהם, והנה לא יובן מה היה לו למלך אשור לכתוב לחזקיהו אגרות רבות בפעם אחת. ואני אומר כי היה מנהג הקדמונים לשלוח העתקות שונות מאגרת אחת כשהיה ענינה נכבד בעיניהם, שמא תאבד אחת מהן, ותשארנה האחרות. הלא תראה גם למטה (ל״ט:א׳) שלח מראדך בלאדן וכו׳ ספרים ומנחה אל חזקיהו, וכן השומרונים כשכתבו אגרת לאיוב לודולף שלחו לו שתי העתקות ממנה. אם כן הספרים האמורים כאן הם העתקות שונות מאגרת אחת, על כן הנסח הישר והנכון אינו אלא ויקראהו ככתוב כאן, כי לא קרא רק העתקה אחת.
ויפרשהו חזקיהו לפני ה׳ – כלומר עשה למען שמך המחולל, וגיזניוס הביא מעשה ממלך תוגרמה, Amurat II, בשנת 1444 כשנלחם על Varna נגד האונגריים אשר הפרו בריתם אשר כרתו עמו לפנים, לקח כתב הברית ופרש אותו בראש חנית כלפי השמים, וקרא לאל שינקום נקמת השבועה אשר הפרו אויביו, ואחר כך נלחם בהם ונצחם.
ויקח חזקיהו – מבואר בד״ה כי בהספרים שנתן ביד השלוחים היו כתובים חרופים וגדופים על ה׳, ועתה ראה כי החרופים יצאו מן המלך בעצמו, וידע כי עתה יתקיים בו נבואת ישעיהו (למעלה {ישעיהו} י׳) לכן לא רצה להשלים ולהכנע רק לקחם אל בית ה׳ להתפלל.
ולפי שהיו הדברים האלה כנגד ה׳ יתברך1, וַיִּקַּח – לקח2 חִזְקִיָּהוּ אֶת הַסְּפָרִים – האיגרות3 מִיַּד הַמַּלְאָכִים – השליחים וַיִּקְרָאֵהוּ – וקרא כל אחת ואחת מן האיגרות4, ולאחר שקרא אותן5 וַיַּעַל – עלה אל6 בֵּית יְהוָה וַיִּפְרְשֵׂהוּ – ופרש7 חִזְקִיָּהוּ כל איגרת ואיגרת8 לִפְנֵי יְהוָה9:
1. אברבנאל.
2. אברבנאל.
3. תרגום יונתן.
4. רד״ק. ויונתן תרגם שקרא אחת מהן. ר׳ יוסף קמחי (אבי רד״ק) ביאר ״ויקראהו ויפרשהו״ על הספר שהיה בו גידוף האל. וארברנאל מבאר שהיו ספרים רבים בתוך ספר אחד.
5. אברבנאל.
6. אברבנאל.
7. תרגום יונתן, מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. ועשה זאת כדי שיהיה לו התעוררות יותר לבכות ולהתפלל לפני ה׳ יתברך כשעיניו רואות לפניו את הדברים הרעים אשר חירף סנחריב, וגם ה׳ יתברך יעורר מידת דינו על סנחריב יותר כשיזכיר לפניו את הכתיבה, כי לא די בזה שדיבר חירופים אלא גם כתב אותם למען יעמדו דבריו ימים רבים, והיתה כל ההתעוררות הזו למען יענהו ה׳ במהרה ולא יאחר לשלם לרשע ההוא (אלשיך). והיות שבספרים שנתן ביד השלוחים היו כתובים חרופים וגידופים על ה׳, ועתה ראה כי החרופים יצאו מן המלך בעצמו, וידע כי עתה תתקיים בו נבואת ישעיהו שסנחריב לא יעלה על ירושלים, ולכן לא רצה להשלים ולהיכנע רק לקחם אל בית ה׳ להתפלל (מלבי״ם).
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(טו) וַיִּתְפַּלֵּל֙ חִזְקִיָּ֔הוּ אֶל⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ לֵאמֹֽר׃
And Hezekiah prayed to Hashem, saying,
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְצַלִי חִזְקִיָה קֳדָם יְיָ לְמֵימָר.
פצלי חזקיה ללה וקאל.
ויתפלל חזקיהו אל ה׳ וכו׳ עד בימים ההם חלה. הנה תפלת חזקיהו כללה ה׳ טענות, לשהקדוש ברוך הוא יציל את ישראל.
הראשונה
וַיִּתְפַּלֵּל – והתפלל1 חִזְקִיָּהוּ אֶל יְהוָה לֵאמֹר:
1. תרגום יונתן.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(טז) יְהֹוָ֨הי״י֨ צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ יֹשֵׁ֣ב הַכְּרֻבִ֔ים אַתָּה⁠־ה֤וּא הָֽאֱלֹהִים֙ לְבַדְּךָ֔ לְכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֑רֶץ אַתָּ֣ה עָשִׂ֔יתָ אֶת⁠־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת⁠־הָאָֽרֶץ׃
"O Hashem of hosts, the God of Israel, that sits upon the cherubim, you are the God, even you alone, of all the kingdoms of the earth. You have made heaven and earth.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״י קראר״א מבלגנציאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

יְיָ אֱלָהָא צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל דִשְׁכִינְתֵּהּ שַׁרְיָא עֵיל מִן כְּרוּבַיָא אַתָּה הוּא יְיָ וְלֵית בַּר מִנָךְ לְכָל מַלְכְּוַת אַרְעָא אַתְּ עֲבַדְתָּ יַת שְׁמַיָא וְיַת אַרְעָא.
יא רב אלג׳יוש אלאה אסראיל יא סאכן אלכרובין אנת הו אללה וחדך לג׳מיע ממאלך אלעאלם אנת צנעת אלסמאואת ואלארץ׳.
אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ – אבל אלהי הגוים הנזכרים למעלה אין בהם ממש, לפיכך לא הצילו את ארצם מיד מלך אשור.
כי אתה – י״י לבדך, ולא כאלהי העמים.
אומרו, ה׳ צבאות, רוצה לומר, אדון ושליט על כל צבא השמים, ואם המערכה שמימיי׳ תחייב נצחון סנחר׳ אתה הוא ה׳ צבאות שתוכל לשדד מערכות צבאות השמים ההם.
והטענה השנית העיר, באמרו, אלהי ישראל, רוצה לומר כי מאחר שאתה הוא אלהי העם הזה ראוי שתצילהו מיד אויבו ושתחמול עליהם.
והטענה השלישית העיר באומרו, יושב הכרובים, רוצה, כי מאחר שאתה הוא יושב הכרובים, שהוא בית המקדש, והשגחתך שמה, איך יבא סנחריב להשחית מקום מקדשך.
והטענה הרביעית, מפני שם כבוד מלכותו, והוא אמרו, אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ, רוצה לומר, הנה סנחריב קרא שמו המלך הגדול, ואינו כן כי אתה אלהים לבדך גדול ועליון למלכי ארץ, ולך הארץ ומלואה ולא לו, והראיה על זה, כי אתה עשית את השמים ואת הארץ וזהו המלך הגדול והאלוה האמתי אשר ברא ויצר הדברים כלם אחרי האפס המוחלט.
והטענה החמישית, מפאת הקנאה שראוי שיקנא השם יתברך על דברי סנחריב.
[ה׳ צְבָאוֹת] אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. ׳בכל קראנו אליו׳ (דברים ד ז)1: [אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ] לְכֹל מַמְלְכוֹת [הָאָרֶץ]. חפץ חסד לכולם2: אַתָּה עָשִׂיתָ [אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ]. להשיג צדיקים בצלם ודמות3:
1. כתוב שם ׳כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו׳, ופירש רבינו: ׳שהאל יתברך קרוב אלינו בכל קראנו אליו, וזה יורה שבחר בנו מכל העמים׳, הרי שה׳ נקרא ׳אלהינו׳ - שהוא משגיח עלינו בכל קראינו אליו, ואילו לעמים נקרא ׳אלהים׳. וראה רש״י (דברים ד ו, ע״פ ספרי) ׳ה׳ אלהינו - ה׳ שהוא אלהינו עתה ולא אלהי האומות׳. ובשמות (ב כד) כתב רבינו: ׳ויזכור אלהים את בריתו - שאמר (בראשית יז ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ וגו׳ לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, וזה יעשה בכל קראינו אליו׳. ואותו הברית היה ׳להיות לך לאלהים ולזרעך׳, כלומר להיות ל׳אלהי ישראל׳, שמשגיח עליהם בהשגחה פרטית, ולכן הוא גם נענה לתפילתם בכל קראם. ובאור עמים (פרק ׳השגחה׳) ביאר: ׳אלהי ישראל - כלומר משגיח על אישיהם [של ישראל], כי יותר תהיה השגחה על אישיהם ממה שתהיה על פרטי האומות׳. וראה עוד מש״כ בשמות (לד כג) בביאור ׳אלהי ישראל׳, ובבמדבר (כג יב) כתב ׳וכבר ידעת שהוא ׳אלהי ישראל׳, ולא ידבר כי אם טוב על ישראל׳.
2. ע״פ לשה״כ במיכה (ז יח) ׳כי חפץ חסד הוא׳. אף שה׳ נקרא ׳אלהי ישראל׳ ולא אלהיהם של שאר העמים, אך ברצונו וחפצו להיטיב אף להם.
3. כל תכלית בריאת שמים וארץ אינו אלא כדי שיהיו צדיקים שישיגו שלימות, והוא שיהפכו להיות ׳בצלם ובדמות׳ דומים לה׳ על ידי שילכו בדרכיו ועל ידי העיון בגודלו וטובו, שבכך ישיגו נצחיות ואושר נצחי. וביאר רבינו (ראה הקדמת פירוש התורה, כוונות התורה, שיעורים לתהלים פרק כט ועוד) שזו היתה התכלית שלמענו ברא את האדם, וכשאדם הראשון חטא קיווה להשיג את התכלית זרעו, ולפי ששאר האנושות חטאו בחר באברהם וזרעו. הרי שרק בישראל תתקיים התכלית שלמענו ברא את העולם, ולכן הזכיר חזקיה שראוי להציל את ישראל מיד הגוים. וכן ביאר באריכות באור עמים (פרק ׳תכלית כל גשמי׳): ׳שעם היות השמים כסא האל יתברך והארץ הדום רגליו, אמנם הצדיק וחרד על דברו יקר בעיניו יתברך יותר מן השמים והארץ וכו׳, שהאל יתברך מתפאר בצדיקים וכו׳, ולזה יתפאר בישראל, כי אמנם בהיות האדם הוא המין הדומה ליוצרו משאר הנמצאים, כאמרו ׳נעשה אדם בצלמינו כדמותינו׳, ובמין האדם הנה ישראל חלק ממנו יותר דומה לאל יתברך וקרוב אליו בהיותו מכיר את ריבונו ומחזיק בבריתו ומתכוון לעבדו שכם אחד יותר מכל שאר המין האנושי אשר אין לפניהם כי אם גווייתם וגאות דמיוניהם כאמרו ׳אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה׳ אלהינו נזכיר׳, וכאמרם ׳חביב אדם שנברא בצלם וכו׳ חביבין ישראל שנקראו בנים למקום׳ וכו׳⁠ ⁠׳. וכן כתב בויקרא (כו יב), ע״ש. וראה עוד בזה בפירוש רבינו לאבות (ו׳:י׳-י״א).
הכרובים – שעל הכפורת אשר על הארון וכאומר ואיך א״כ תמסור בידו את ירושלים ויבואו הכרובים ביד צר.
יושב הכרובים – כטעם ונועדתי לך שם (שמות כ״ה:כ״ב).
ה׳ צבאות – אמר הנה בצד אחד אתה מושל על כל הצבאות עליונים ותחתונים, ואתה אלהי ישראל שאלהותך נודע על ישראל שהם עובדים אותך, וכן אתה ישב הכרבים – כי שם השגחתך ביחוד, עד שראוי לך לריב ריבם מצד קדושת שמך, כי אתה הוא האלהים לבדך על כל הממלכות – לא כמ״ש סנחריב איה אלהי חמת וארפד, כי לא נמצא אלהים זולתך אחר שאתה עשית את השמים ואת הארץ – ואלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומתחות שמיא, וא״כ
יְהוָה צְבָאוֹת1 אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל2 יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים שעל הכפורת אשר על הארון3, אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ ולא נמצא אלהים זולתך שהרי4 אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, ואם כך5:
1. רוצה לומר, אדון ושליט על כל צבא השמים, ולכן גם אם המערכה השמימית תחייב ניצחון לסנחריב, אתה הוא ה׳ צבאות שתוכל לשדד את מערכות צבאות השמים ההם (אברבנאל).
2. רוצה לומר כי מאחר שאתה הוא אלהי העם הזה ראוי שתצילהו מיד אויבו ושתחמול עליהם (אברבנאל).
3. וכאומר ואיך א״כ תמסור בידו את ירושלים ויבואו הכרובים ביד צר?! (מצודת דוד), ואיך יבוא סנחריב להשחית מקום מקדשך?! (אברבנאל).
4. מלבי״ם.
5. אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״י קראר״א מבלגנציאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(יז) הַטֵּ֨ה יְהֹוָ֤הי״י֤ ׀ אׇזְנְךָ֙ וּֽשְׁמָ֔עא פְּקַ֧ח יְהֹוָ֛הי״י֛ עֵינֶ֖ךָ וּרְאֵ֑ה וּשְׁמַ֗ע אֵ֚ת כׇּל⁠־דִּבְרֵ֣י סַנְחֵרִ֔יב אֲשֶׁ֣ר שָׁלַ֔ח לְחָרֵ֖ף אֱלֹהִ֥ים חָֽי׃
Incline Your ear, Hashem, and hear; open Your eyes, Hashem, and see; and hear all the words of Sennacherib, who has sent to taunt the living God.
א. וּֽשְׁמָ֔ע א=וּֽשֲׁמָ֔ע (חטף)
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

גְלֵי קֳדָמָךְ יְיָ וְדוּן וּשְׁמִיעַ קֳדָמָךְ יְיָ וְאִתְפְּרַע וַעֲבֵיד פּוּרְעַן עַל כָּל פִּתְגָמֵי סַנְחֵרִיב דִשְׁלַח לְחַסָדָא עַמָא דַייָ קְיָמָא.
אללהם טאלב מטאלבהֿ סמיע ועאקב מעאקבהֿ בציר אד׳ סמעת כלאם סנחריב אלד׳י בעת׳ בה ליקד׳ף אללה אלחי.
ועל זה אמר, הטה ה׳ אזנך ושמע פקח ה׳ עיניך וראה את כל דברי סנחריב אשר שלח לחרף אלהים חי, רוצה לומר, אשר שלח רב שקה ושאר מלאכיו לחרף את השם הנכבד והנורא, כי הוא אלהים חי ולא אלהים מת כמלכי הגוים.
[וּשְׁמַע אֵת כָּל דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שָׁלַח] לְחָרֵף [אֱלֹהִים חָי]. וראוי לקנא לכבודך, ושלא יכשלו אחרים1:
1. אולי מדייק כפל הלשון ׳הַטֵּה ה׳ אָזְנְךָ וּשְׁמָע פְּקַח ה׳ עֵינֶךָ וּרְאֵה וּשְׁמַע אֵת כָּל דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב׳, שמשתי סיבות יש להעניש את סנחריב על דבריו, על השמיעה על ההווה יש לקנא לכבוד שמו יתברך, ועל הראייה למה שעתיד לבוא כתוצאה מכך, שייכשלו אחרים כשיראו שאין ה׳ מעניש את המגדף.
הטה ה׳ אזנך ושמע – הוא״ו במאריך ובמקצת ספרים השי״ן בשוא ופתח ובמקצתן בשוא לבדו ועיין מה שכתבתי בפרשת בלק על פסוק קום בלק ושמע.
פקח – פתח כמו אפקח את עיני (זכריה י״ב:ד׳).
וראה – דברי הספרים.
אשר שלח – ביד מלאכיו.
הטה ה׳ אזנך ושמע – עשה עצמך כשומע ולא כחרש.
עינך – חסר יו״ד והוא לשון רבים, כי הרוצה לשמוע מטה אחת מאזניו לצד המדבר, אבל הרוצה לראות פוקח שתי עיניו כאחת (גיזניוס) ונראה כי במקרה וטעות נפלה היו״ד, ובמלכים {מלכים ב י״ט:ט״ז} כתוב ביו״ד.
לחרף אלהים חי – דרך כבוד, לא רצה לומר ״לחרפך״, כאדם האומר לחברו: סמרה שערת בשרי בשמעי דבה כזאת נגד איש צדיק כמוך.
הטה ה׳ אזנך ושמע – את חרופי השלוחים הראשונים,
וגם פקח עיניך וראה הספרים המלאים חירוף וגידוף,
ושמע דברי השלוחים השניים שפירשו דברי סנחריב אשר שלח לחרף אלהים חי, כי (י״ח כ״א) וכי בעבור שמלכי אשור החריבו כל הארצות, בעבור זה יחויב שיושיעם ה׳ מידו?
הַטֵּה יְהוָה אָזְנְךָ וּשְׁמָע את חרופי השלוחים הראשונים1, פְּקַח יְהוָה עֵינֶךָ וּרְאֵה דברי הספרים2 המלאים חירוף וגידוף3 וּשְׁמַע אֵת כָּל דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שָׁלַח ביד מלאכיו4 השניים5 לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי6:
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד, מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. מלבי״ם.
6. ולא אלהים מת כמלכי הגויים (אברבנאל).
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(יח) אׇמְנָ֖ם יְהֹוָ֑הי״י֑ הֶחֱרִ֜יבוּ מַלְכֵ֥י אַשּׁ֛וּר אֶת⁠־כׇּל⁠־הָאֲרָצ֖וֹת וְאֶת⁠־אַרְצָֽם׃
Of a truth, Hashem, the kings of Assyria have laid waste all the countries, and their land,
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יהגהות ר״י קרא על פירוש רש״יר״י קרארד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בְּקוּשְׁטָא יְיָ אַחְרִיבוּ מַלְכֵי אַתּוּר יַת כָּל מְדִינָתָא וְיַת אַרְעֲהוֹן.
חקא יא רב אן מלוך אלמוצל אתלפו ג׳מיע אהל אלבלדאן ובלדאנהם.
אמנם י״י – אמת הוא כי החריבו מלכי אשור את {כל} הארצות ואת ארצם – את הארצות את המדינות ואת ארץ הסמוכה להם. ערי הממלכה אשר הנה ראש למדינה קורא ארצות, ושאר המחוזות שסביבותיהם קורא ארצם. ובספר מלכים כתוב: את הגוים ואת ארצם (מלכים ב י״ט:י״ז), ולשון אחד הוא.
Indeed, O Lord It is true that the kings of Assyria destroyed all the countries and their land "The countries" refers to the (capitals) of the provinces, and ("their land" refers to) the land near them, the royal cities, which are the heads of the provinces, he calls "countries" and the remaining regions surrounding them he calls "their land.⁠" And in the Book of Melakhim (Melakhim II 19:7) it is written: "the nations and their land.⁠" It has, however, one meaning.
ע״א: את {כל} הארצות – למודים הם הכתובים לקרות העמים ארצות, כדמתמר וכל הארץ באו מצרימה (בראשית מ״א:נ״ז), ותרעב ארץ מצרים (בראשית מ״א:נ״ה), וכן הרבה.
וידעו להכיר כי לא כצורנו צורם (דברים ל״ב:ל״א). (כ״י וינה 23, אוקספורד אופ׳ 34 עם החתימה ״יוסף״)
(יח-יט) אמנם י״י החריבו מלכי אשור את כל הגוים ואת ארצם – מה שהוא אומר: מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי (מלכים ב י״ח:ל״ה), אמנם אמת הוא שבודאי לא הצילו כי אין אלהים המה אלא מעשה ידי אדם עץ ואבן לפיכך ויאבדום.
פתרון: את כל הגוים ואת ארצם – כמו וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף (בראשית מ״א:נ״ז). תדע שכן שהרי בספר מלכים כתוב: אמנם י״י החריבו מלכי אשור את כל הגוים ואת ארצם (מלכים ב י״ט:י״ז).
את כל הארצות ואת ארצם – כתרגומו: ית מדינתא וית ארעהון, כל המדינות והכפרים.
וא״א ז״ל פירש: ואת ארצם – של י׳ שבטים, כי גם הם היו עובדי עבודה זרה. וכן אמר: וכי הציל את שמרון מידי (ישעיהו ל״ו:י״ט).
כי, אמנם החריבו מלכי אשור כל הארצות, רוצה לומר, הנה סנחריב עשה גזרה שוה משאר האלוהות להשם יתברך, אבל יש לה פירכה רבה, כי הנה אמת שהחריבו מלכי אשור את כל הארצות אשר כבשו להם ואת ארצם רוצה לומר, ואת ארצות אשור עצמם.
(יח-כ) הֶחֱרִיבוּ [מַלְכֵי אַשּׁוּר אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת וְאֶת אַרְצָם וגו׳, וְנָתֹן אֶת אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה כִּי אִם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם, וְעַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ מִיָּדוֹ וְיֵדְעוּ כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה ה׳ לְבַדֶּךָ]. ובראותם תשועתך יֵדְעוּ כִּי אַתָּה לְבַדֶּךָ ה׳ הבורא, עליון על כל1:
[נבואת ישעיה ששלח לחזקיהו המלך לאחר שהתפלל, ובו פונה אל סנחריב]:
1. לעומת גידופי סנחריב שהשווה את ה׳ לאלהי העמים וטען שלא יוכל להציל את ישראל מידו כפי שכל אלהי העמים לא הצילו את עמם, אם יציל את ישראל יתברר לעין כל שרק אתה ה׳ שליט ועליון על כל. וראה בשיעורים לתהלים (פג יט) ׳וְיֵדְעוּ הנשארים, או ישראל, כִּי אַתָּה אשר שִׁמְךָ ה׳ לְבַדֶּךָ - המורה על יכולת ההוויה מאין, עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ, ואין אליך יכול מאין כמוך׳. וראה מה שהארכנו לעיל (כה א) בביאור הוראת שם הוי״ה שהוא השם המיוחד המורה על כח הבריאה שאינו אלא לה׳.
אמנם ה׳ – אתה ה׳ הנה אמת הוא שהחריבו את הגוים.
את כל הארצות – הם ערי הממלכה.
ואת ארצם – הם שאר המחוזות.
את כל הארצות ואת ארצם – כל גויי הארצות וארצם, כמו וכל הארץ באו מצרימה {בראשית מ״א:נ״ז}, ותשחת הארץ לפני האלהים {בראשית ו׳:י״א}, עכר אבי את הארץ (שמואל א י״ד:כ״ט), ורבים כן (רוזנמילר), ועל כן אמר ואת ארצם במ״ם, כי הכנוי לאנשי הארצות. ובמלכים כתוב את הגוים ואת ארצם {מלכים ב י״ט:י״ז}, והוא תקון לשון, ומי יאמין שהיה כתוב תחלה את הגוים ואת ארצם ושאחר כך הגיהו את כל הארצות ואת ארצם? אמנם גיזניוס מראה פנים לדבריו באמרו כי לשון חרבה (החריבו) לא יפול אלא על האדמה ושעל כן הגיה הסופר האחרון את הארצות, והוא מפרש את כל הארצות ואת ארצם כפירוש דון יצחק {אברבנאל} ארצות שאר העמים, וגם ארץ אשור עצמה, כטעם כי ארצך שחת (למעלה י״ד:כ׳), וענין זה כלו חוץ למקומו, כי כוונת חזקיה להזכיר איך גברה יד מלכי אשור על כל האומות, לא להזכיר מה שאבדו מאנשיהם במלחמות, ועל כל פנים אם היה הסופר רוצה לתקן הלשון מפני מלת החריבו שלא תצדק אצל הגוים (אף על פי שמלת הגוים עצמה נאמרת על הארצות, עיין בכורי העתים תקפ״ז עמוד 175, ועל כן כתוב והגוים חרוב יחרבו, למטה ס׳:י״ב), היה לו להחליף מלת החריבו ב״החרימו״, ולא לכתוב לשון משחת המראה כזה את כל הארצות ואת ארצם.
אמנם ה׳ – אם היה המחרף איש אחר לא היה ראוי לשום לב על זאת אבל הלא זאת אמת כי החריבו מלכי אשור את כל הארצות (ואת ארצם היינו האפרכיות שלהם) וגם זה אמת, כי
אָמְנָם יְהוָה אמת הוא כי1 הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת – ערי הממלכה2 אשר כבשו להם3, וְאֶת אַרְצָם – שאר מחוזותיהם4:
1. רש״י, מצודת דוד.
2. רש״י, מצודת דוד.
3. אברבנאל.
4. רש״י, מצודת דוד. רד״ק מבאר על פי התרגום ״ית מדינתא וית ארעהון״, דהיינו כל המדינות והכפרים. ר״י קרא מבאר ״את כל הארצות״ דהיינו הגויים כפי שמובא במלכים (ב׳ יט, יז) ״אֶת הַגּוֹיִם וְאֶת אַרְצָם״. ור׳ יוסף קמחי (אבי רד״ק) ביאר ״ואת ארצם״ של עשרת שבטים כי גם הם היו עובדי עבודה זרה.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יהגהות ר״י קרא על פירוש רש״יר״י קרארד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(יט) וְנָתֹ֥ן אֶת⁠־אֱלֹהֵיהֶ֖ם בָּאֵ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֱלֹהִ֜ים הֵ֗מָּה כִּ֣י אִם⁠־מַעֲשֵׂ֧ה יְדֵֽי⁠־אָדָ֛ם עֵ֥ץ וָאֶ֖בֶן וַֽיְאַבְּדֽוּם׃
and they have cast their gods into the fire; for they were no gods, but the work of men's hands, wood and stone; therefore they have destroyed them.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּמוֹקְדִין יַת טַעֲוַתְהוֹן בְּנוּרָא אֲרֵי לָא טַעֲוָן דְאִית בְּהוֹן צְרוֹךְ אִינוּן אֱלָהֵין עוֹבַד יְדֵי אֱנָשָׁא אָעָא וְאַבְנָא וְאַבְּדוּנוּן.
ונתן את אלהיהם באש כי לא אלהים המה – ומה ת״ל אלהים אחרים, שאחרים קורים אותם אלהים. ד״א אלהים אחרים שהם מאחרים את הטובה לבא בעולם.
דבר אחר אלהים אחרים שהם עושים את עובדיהם אחרונים.
דבר אחר שהם מאחרים לעובדיהם, וכן הוא אומר יצעק אליו ולא יענה ומצרתו לא יושיענו.
דבר אחר שלא ליתן פתחון פה לעובדי אלילים לאמר אילו נקראים בשמו כבר היה בהם צורך והרי נקראו בשמו ואין בהם צורך, ואימתי נקראו בשמו בימי אנוש בן שת שנאמר אז הוחל לקרוא בשם י״י. רבי אלעזר אומר אלוהים אחרים שהם מחדשים להם אלהות בכל יום, הא כיצד היה של זהב וצריך לו עושהו של כסף, של כתף וצריך לו עושהו של נחשת, של נחושת עושהו של ברזל, וכן של ברזל ושל עופרת שנאמר חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם, רבי אומר אלהים אחרים שהם אחרונים למי שהוא אחרון שבמעשים, ומי הוא אחרון שבמעשים הקורא אותם אלוהות.
ואלקו מעבודאתהם פי אלנאר לאנהם גיר אלההֿ אלא צנעהֿ אידי אלנאס מן כ׳שב וחג׳ארהֿ פלד׳לך אבאדוהא
ונָתֿוֺן – כמו ונתון אותו על כל ארץ מצרים (בראשית מ״א:מ״ג), לשון פָעוֺל, אָמוֺר. דוֺנַנְט בלעז.
עץ ואבן – הם, לפיכך לא היה בהן כח, ויאבדום – מלכי אשור.
And committing (Heb. וְנָתֹן). Comp. "And appointing (וְנָתוֹן) him over all the land of Egypt" (Bereshit 41:43), an expression of the infinitive. Comp. "saying" (אָמוֹר), "remembering" (זָכוֹר), (donnant in French, giving).
wood and stone are they; therefore, they had no power, and the king of Assyria destroyed them.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

ואמת גם כן שנתנו את אלהיהם באש, לפי שלא אלהים המה כי אם מעשה ידי אדם עץ ואבן, ולכן היה יכולת למלכי אשור לאבד אותם האלוהות ואין כאל ישורון (דברים לג, כו).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

כי לא אלהים המה – אבל כל זה היה בעבור שאין בהם אלהות ולזה האבידם.
ונתון את אלהיהם כאשVitringa אומר ואחריו רוזנמילר וגיזניוס כי אף על פי שלא היו עובדי עבודה זרה רגילים לעשות כן לאלהי אויביהם, וידענו כי הרומיים הביאו בעירם אלילי כל העמים אשר כבשו ובנו להם היכלות, אולי מלכי אשור עשו כן כדי שלא יוסיפו האלהים ההם לעזור לעמים ההם. ואני אומר כי מלכי אשור היו מניחים לעמים הנכבשים תחתם שיעבדו איש את אלהיו, כמו שאנו רואים באותם שהביא מלך אשור והושיבם בערי שמרון, שהיו עושים גוי גוי אלהיו והיו עובדים אותם כמנהגם הראשון (מלכים ב י״ז:כ״ד-ל״ג). אבל הערים שהיו מתחזקות נגדם, והיו לוכדים אותן באבוד זמן רב ובאבוד עם רב, היו מלכי אשור שופכים חמתם על יושביהן באכזריות, ואז היו גם כן שורפים את אלהיהן דרך נקמה. מפני שגרמו לעובדיהם שיבטחו בהם ויתחזקו נגדם.
ונתון – ענינו ונתנו, עיין למעלה ח׳:ו׳. ובמלכים כתוב ונתנו {מלכים ב י״ז:י״ח}, והוא תקון להקל ההבנה.
נתנו את אלהיהם באש – אבל זה היה מצד שאינם אלהים.
וְנָתֹן – וְנָתְנוּ1 אֶת אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ, אבל כל זה היה2 כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה3 כִּי אִם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן שאין בהם אלהות4 ולא כח5, ולזה6 וַיְאַבְּדוּם – האבידו אותם מלכי אשור7:
1. אברבנאל. ולעזי רש״י מבאר בְּתִתּוֹ את אֱלֹהֵיהֶם.
2. מצודת דוד.
3. ובמדרש, ומה ת״ל אלהים אחרים? שאחרים קורים אותם אלהים, דבר אחר אלהים אחרים, שהם מאחרים את הטובה לבוא בעולם, ד״א אלהים אחרים שהם עושים את עובדיהם אחרונים, ד״א שלא ליתן פתחון פה לעובדי אלילים לומר אילו נקראים בשמו כבר היה בהם צורך, והרי נקראו בשמו ואין בהם צורך, ואימתי נקראו בשמו? בימי אנוש בן שת שנאמר (בראשית ד, כו) ״אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָה״. רבי אלעזר אומר אלהים אחרים שהם מחדשים להם אלהות בכל יום, הא כיצד? היה של זהב וצריך לו עושהו של כסף, של כסף וצריך לו עושהו של נחושת, של נחושת עושהו של ברזל, וכן של ברזל ושל עופרת שנאמר (דברים לב, יז) ״חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם״, רבי אומר אלהים אחרים שהם אחרונים למי שהוא אחרון שבמעשים, ומי הוא אחרון שבמעשים? הקורא אותם אלוהות (ילקוט שמעוני).
4. מצודת דוד.
5. רש״י.
6. מצודת דוד.
7. רש״י.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(כ) וְעַתָּה֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵ֔ינוּ הוֹשִׁיעֵ֖נוּ מִיָּד֑וֹ וְיֵֽדְעוּ֙ כׇּל⁠־מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ כִּֽי⁠־אַתָּ֥ה יְהֹוָ֖הי״י֖ לְבַדֶּֽךָ׃
Now therefore, Hashem our God, save us from his hand, that all the kingdoms of the earth may know that you are Hashem, even you only.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״י קראאברבנאלר״ע ספורנושד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּכְעַן יְיָ אֱלָהָנָא פְּרוּקְנָא מִן יְדֵהּ וְיֵדְעוּן כָּל מַלְכְּוַת אַרְעָא אֲרֵי אַתְּ יְיָ לֵית בַּר מִנָךְ.
ואלאן יא אללה יא רבנא אגת׳נא מן ידה ויערף ג׳מיע ממאלך אלעאלם אנך אללה וחדך.
הושיענו נא מידו וידעו כל ממלכות הארץ – שלא הצילום אלהיהם מידו ואתה הצלתנו, שאתה י״י אלהינו לבדך – ובידך יכולת להציל.
ולכן, ועתה ה׳ אלהינו הושיענו מידו, כדי שידעו כל ממלכות הארץ כי אתה ה׳ לבדך רוצה לומר, אתה מהוה העולם ואתה לבדך אלהים אמת, ושאר האלוהות הבל המה מעשה תעתועים, ורש״י כתב, את הארצות ואת ארצם, את המדינות ואת ארץ הסמוכה להם, ארץ הממלכה אשר היא ראש למדינה קורא ארצות, ואת המחוזות שסביבותיהם קורא ארצם, ובספר מלכים (ב׳ יט, יז) כתוב את הגוים ואת ארצם, לשון אחד הוא, ולמודים הכתובים לקרוא לגוים ארצות, וכל הארץ באו מצרימה (בראשית מא, נז) ותרעב כל ארץ מצרים (בראשית מא, נה) וכן הרבה עד כאן.
והנה התפלה הזאת התפלל חזקיהו בבית ה׳ בינו לבין עצמו, וישעיהו הנביא שהיה בביתו ידע מיד בנבואתו כל אשר התפלל חזקיהו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

כי אתה ה׳ לבדך – כי אתה לבדך פועל הטובות והרעות, כמו שהיא הוראת שם בן ארבע. והנה חזקיה היה יודע הוראת השם, והספיקו לו המלות האלה כי אתה ה׳ לבדך, אבל בעל ספר מלכים ראה שלא היה הענין מובן להמון, והוסיף מלת אלהים {מלכים ב י״ז:י״ט} (כי אתה ה׳ אלהים לבדך), כלומר כי אתה הנקרא ה׳, אתה לבדך אלהים.
ועתה הושיענו
א. בל יאמרו כי נצחו גם אותך.
ב. למען ידעו כל ממלכות הארץ כי אתה ה׳ לבדך.
וְלכן1 עַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ מִיָדוֹ ובל יאמרו כי ניצחו גם אותך2, וְיֵדְעוּ כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ שלא הצילום אלהיהם מידו3 כִּי אַתָּה יְהוָה אלהינו4 לְבַדֶּךָ5 ובידך היכולת להציל6; והנה את התפילה הזאת התפלל חזקיהו בבית ה׳ בינו לבין עצמו, וישעיהו הנביא שהיה בביתו ידע מיד בנבואתו את כל אשר התפלל חזקיהו, ולכן7:
1. אברבנאל.
2. מלבי״ם.
3. ר״י קרא.
4. ר״י קרא.
5. ושאר האלוהות הבל המה מעשה תעתועים (אברבנאל).
6. ר״י קרא.
7. אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״י קראאברבנאלר״ע ספורנושד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(כא) וַיִּשְׁלַח֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ בֶן⁠־אָמ֔וֹץ אֶל⁠־חִזְקִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה⁠־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙י״י֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר֙ הִתְפַּלַּ֣לְתָּ אֵלַ֔י אֶל⁠־סַנְחֵרִ֖יב מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃
Then Isaiah the son of Amoz sent to Hezekiah, saying, "Thus says Hashem, the God of Israel, 'Because you have prayed to Me against Sennacherib king of Assyria,
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּשְׁלַח יְשַׁעְיָה בַּר אָמוֹץ לְוַת חִזְקִיָה לְמֵימָר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל דִבְעֵיתָא מִן קֳדָמַי עַל סַנְחֵרִיב מַלְכָּא דְאַתּוּר.
ובעת׳ ישעיה אבן אמוץ אלי חזקיה קאילא הכד׳א קאל אללה אלאה אסראיל אלד׳י צלית ודעותני פי סנחריב מלך אלג׳זירהֿ קד סמעתה.
וישלח ישעיהו בן אמוץ – די בזה משל ודמיון נכבד לכל הכפל והשנות שיש בנביאים, וזה כי הנה שלח המובן והעולה מזה היעוד הטוב לחזקיה קודם שהתפלל זאת התפלה ואין ספק שהתפלל תפלה אחרת, אבל אין מותר כלל בהכפל זה מפי השם ד׳ ה׳ פעמים בזמנים שונים, כל שכן כי יוסיף ויחדש בכל פעם ופעם כמו שמבואר, וכזה רבים בתורה על האבות ובמשנה תורה.
ולכן שלח לאמר אליו מביתו, כה אמר ה׳ אלהי ישראל אשר התפללת אלי אל סנחריב מלך אשור, רוצה לומר, אשר התפללת אלי על ענין סנחריב מלך אשור
אשר התפללת – בעבור הדבר אשר התפללת אלי.
אל סנחריב – על סנחריב.
אשר התפללת אלי – לענין מה שהתפללת אלי, ובספר מלכים כתוב בסוף הפסוק שמעתי {מלכים ב י״ז:כ׳}, והוא מבואר שהוא תוספת לבאר הלשון הסתום. וגיזניוס נדחק ואמר שהמעתיק כאן השמיט המלה ההיא לאהבת הקצור. ואיה אהבת הקצור והשמטת המלות הבלתי צריכות בכל הספור הזה? ודע אמנם כי בתרגום היוני המיוחס לשבעים זקנים, וכן בתרגום סורי, כתוב גם כאן בישעיה: שמעתי.
אשר התפללת אלי – יען שעקר תפלתך היה אלי בעבור כבוד שמי. (כ״ב ל׳) לפי׳ המפרשים צ״ל בז לך לשון זכר, והמליצה בכלל מוקשה לפי פי׳ המפרשים.
וַיִּשְׁלַח מביתו1 יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בעבור הדבר2 אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל – על3 עניין4 סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר, ויען שעיקר תפילתך היתה אלי בעבור כבוד שמי5:
1. אברבנאל.
2. מצודת דוד.
3. אברבנאל, מצודת דוד.
4. אברבנאל.
5. מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(כב) זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר⁠־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ עָלָ֑יו בָּזָ֨ה לְךָ֜ לָעֲגָ֣ה לְךָ֗ בְּתוּלַת֙ בַּת⁠־צִיּ֔וֹן אַחֲרֶ֙יךָ֙ רֹ֣אשׁ הֵנִ֔יעָה בַּ֖ת יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
this is the word which Hashem has spoken concerning him, 'The virgin daughter of Zion has despised you and laughed you to scorn. The daughter of Jerusalem has shaken her head at you.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראר״א מבלגנציאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

דֵין פִּתְגָמָא דִי מַלֵיל יְיָ עֲלוֹהִי מְבַסְרָא עֲלָךְ מְמִיקָא עֲלָךְ מַלְכוּת כְּנִשְׁתָּא דְצִיוֹן בַּתְרָךְ רֵישֵׁיהוֹן מְנִידִין עַמָא דְבִירוּשְׁלֵם.
והד׳א אלקול אלד׳י קאל אללה פיה לקד אזראתך והזת בך ג׳מע ציון וחרכו רוסהם וראך אל ירושלם.
בזה לך לעגה לך – פועל בעבר, נקבה.⁠1 והיה ראוי להיות מלעיל, כמו ״קמה כל המשפחה״ (שמואל ב י״ד:ז׳), אלא שהוא בא מלרע, כמו ״כאשר קאה את הגוי״ (ויקרא י״ח:כ״ח).⁠2
1. כך ציין רד״ק בפירושו למלכים ב יט כא.
2. השווה רד״ק למלכים ב יט כא.
אחריך ראש הניעה שהניע בראשו על יושבי ירושלם ואמר: הזאת העירא שהרגשתי עליה כל ממלכות הארץ וממשלות ידיי, והיא חלשה מכל המדינות שכבשתי.
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״הלא זאת ירושלם״.
בזה לך לעגה לך – על דבריך אלה.
אחריך ראש הניעה – בשובך לארצך כי תפל ולא תשוב עוד עליה.
כה אמר ה׳ עליו רוצה לומר, על סנחריב, בזה לך לעגה לך בתולת בת ציון, רצה לומר, אתה סנחריב חשבת להפחיד ולהבהיל את ישראל בזדון דבריך, ידוע תדע שבתולת בת ציון עשתה לעג ובזיון ממך, ובת ירושלם הניעה ראש אחריך, כאדם הרואה את חבירו עושה גוזמות גדולות ומיעד בגבורות אשר יעשה, והוא יודע שביום ההוא יומת, שהנה הוא בלא ספק ישחק וילעג על חלומותיו ועל דבריו, ואמר זה להגיד כי כן יהיה ענין ישראל עם סנחריב, וקרא מלכת יהודה בתולה, לפי שכמו שהבתולה לא ידעה איש, כן ירושלם לא בעלה שום מלך נכרי ולא החריבה, כאלו אמר, אין לי להשיבך דברים על מה שדברת על בת ירושלם, כי היא מבזה ולועגת לך ולא תשיב אמריה לך, ואמנם אצטרך להשיב על מה שדברת כנגדי.
[זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ עָלָיו]. זֶה שהוא עתה1, הוא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר [ה׳ עָלָיו] למעלה (לא ז) ׳כי ביום ההוא ימאסון׳2: [בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן]. בהיות שבַּת צִיּוֹן – הצדיקים3, יבזוך וילעיגו על סכלות דבריך4: [אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְרוּשָׁלִָם]. הנה המון יְרוּשָׁלִָם5 יניעו רֹאשׁ אַחֲרֶיךָ, כי תלך בבושת פנים6:
1. הדבר הזה שיארע עכשיו.
2. ׳באותו היום שיִמְאָסוּן אִישׁ את אליליו [שהם] עזרת מלכי מצרים ושריו אשר קנו לָכֶם בזהב וכסף, [וימאסו גם את] יְדֵיכֶם [שהם] עושי עסקי צבור, שריכם, שאינם ידיים לטוב אבל ידי חֵטְא, באותו היום יפול אשור, ׳ואתם תחרישון׳⁠ ⁠׳.
3. בשיעורים לתהלים (קי ב) כתב: ׳מציון - היינו מהאנשים המזומנים לה, בשרידים אשר ה׳ קורא׳, והוא ע״פ לשון הגמרא בב״ב (עה:) ׳מאי ועל מקראיה, אמר רבה א״ר יוחנן, לא כירושלים של עולם הזה ירושלים של עולם הבא, ירושלים של עולם הזה כל הרוצה לעלות עולה, של עולם הבא אין עולין אלא המזומנין לה׳, וכמו שכתוב ביואל (ג ה) ׳והיה כל אשר יקרא בשם ה׳ ימלט כי בהר ציון ובירושלים תהיה פליטה כאשר אמר ה׳ ובשרידים אשר ה׳ קורא׳. וראה בסמוך מש״כ על ׳ציון׳.
4. ה׳ביזוי׳ הוא עליו עצמו, וה׳לעג׳ על דבריו. הרי שכבר אינם בוטחים על פרעה ועל שריהם, אלא על ה׳, ולכן ילעיגו על דבריך, ובכך הרי הם מואסים באליליהם, ותתקיים נבואת מפלת אשור.
5. בשמואל ב׳ (ה ז) כתוב ׳מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד׳, והוא מבצר חזק שהיה נקרא ׳מצודת ציון׳, ושוב שינו את שמו ל׳עיר דוד׳ (מצודות שם), הרי שהמצודה שהיתה מקום המלך היא ׳ציון׳. ובפירושו לחבקוק (ב יב) כתב רבינו: ׳בונה עיר - בקרית בבל לבית מלכותו ובתי עבדיו, כמו שהיתה עיר ציון בירושלים׳, כלומר, שהיתה בבל קריה גדולה, ובה עיר קטנה לארמון המלך ובתי עבדיו. וכן היתה בירושלים העיר הגדולה עיר קטנה יותר ושמה ׳ציון׳, שבה ישבו המלך ועבדיו. וראה מש״כ המלבי״ם לעיל (ד ג). ולכן ׳ציון׳ רומז לצדיקים, ו׳ירושלים׳ לשאר העם. [אך נראה שדווקא ׳בת ירושלים׳ מרמז להמון, ראה להלן (מ ט)].
6. כיון שנתקיים ׳אשר ימאסון׳, מעתה יתקיים המשך הנבואה האמורה שם בנפילת סנחריב, וגם המון העם שאינם מן הצדיקים יבזו את סנחריב.
עליו – על סנחריב.
בזה לך – בת ציון תבזה אותך ותלעג עליך (וקראה בתולה על כי לא נכבשה מעולם ולא באה ברשות אחר כבתולה שלא באה ברשו׳ הבעל) וכן בתולת בת צידון (ישעיהו כ״ג:י״ב).
אחריך – אחרי מפלתך תניע בראשה בדרך לעג.
בזה לך – מלרע, אם כן הוא בינוני (עיין רש״י על והנה רחל בתו באה עם הצאן, בראשית כ״ט:ו׳) משרש בוז, ואם היה משרש בזה היה לו לומר ״בוזה״ לבינוני, או ״בזתה״ לעבר, ומאחר שהוא בינוני היה ראוי לומר אחריו לועגה בחולם, אמנם ראש הניעה הוא עבר בלא ספק, ועל כן צדק רד״ק באמרו כי גם בזה לשון עבר אלא שירד הטעם למטה שלא כמנהג.
בתולת בת ציון – הבתולה בת ציון, בת ציון הבתולה, הסמיכות כמו נהר פרת, ותאר בתולה כנוי של כבוד וחשיבות, וכן בתולת בת בבל {ישעיהו מ״ז:א׳} ואחרות כאלה, ואין הכוונה אומה שלא נכבשה (כדעת רד״ק), כי בבל היתה תחילה תחת יד אשור. ובת כנוי לאומה, כלומר לכללות יושבי העיר, הנקראים גם כן בני העיר מפני שנולדו בה. ואחר שהיה בדעתו לקרוא יושבי הארץ בשם בת, הקדים ונתן להם התאר היותר נכבד וחשוב הנופל על הבנות, והוא תאר בתולה (תלמידי מוהר״ר יצחק פארדו).
אחריך ראש הניעה – רוזנמילר וגיזניוס ואחרים רבים חשבו שזה לבוז וללעג, ועל כן תמהו קצת מהם, מפני שאין נדנוד הראש אצלנו סימן ללעג, וחשב Lakemacher שהכוונה לא נדנוד הראש לימין ולשמאל אלא הנעת הראש לפניו, כאדם המסכים לדברי חברו, ורוזנמילר הסכים לדעת הזאת בתהלים כ״ב:ח׳, וגיזניוס ממאן להסכים בזה, ואומר שאין להביא ראיה ממנהגנו על מנהג הקדמונים, ובכלל אין להביא ראיה מעם לעם. ואני אומר כי אין תנועת הראש האמורה במקרא לבוז וללעג, אלא סימן לאדם המצטער בצרת חברו, וזה נוהג גם אצלנו עד היום, וזה טעם ספקו עליך כפים כל עוברי דרך שרקו ויניעו ראשם (איכה ב׳:ט״ו), לא ללעג אלא לצער, וכן בשרש נוד שהוא אחיו של נוע, לבא לנוד לו ולנחמו (איוב ב׳:י״א), ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי (תהלים ס״ט:כ״א), כי מי יחמול עליך ירושלם ומי ינוד לך (ירמיהו ט״ו:ה׳), וינודו לו וינחמו אותו (איוב מ״ב:י״א), כל עובר עליה ישום ויניד בראשו (ירמיהו י״ח:ט״ז) (ואין מקום לדברי רד״ק בשרשים שרש נוד שכתב: ובא בענין נחמת האבל וספור הצרות עמו, לפי שהמנחמים נדים ממקומם זה מפה וזה מפה לנחם האבל ויטלטלו בעבורו, עכ״ל. אבל הכוונה נדנוד הראש), וכן תשימנו משל בגוים מנוד ראש בלאומים (תהלים מ״ד:ט״ו), וכן לדעת ראב״ע לנידה היתה (איכה א׳:ח׳) הוא מלשון מנוד ראש, וכן בשרש נוע אחר שאמר איוב לחבריו מנחמי עמל כלכם, אמר גם אנכי ככם אדברהּ לו יש נפשכם תחת נפשי אחבירה עליכם במלים ואניעה עליכם במו ראשי (איוב ט״ז:ב׳,ד׳). ואמנם כל רואי ילעיגו לי יפטירו בשפה יניעו ראש (תהלים כ״ב:ח׳), וכן ואני הייתי חרפה להם יראוני יניעון ראשם (שם ק״ט:כ״ה), הכוונה שהם לועגים למכאוביו, ואחר כך הם מראים עצמם כמרגישים הרגשת החמלה, וזה אחד מדרכי הלעג, וכמו שראינו גם ישעיה עושה עצמו כמשתתף עם האומות בצרתם, ואומר לבי למואב יזעק {ישעיהו ט״ו:ה׳} וכיוצא בזה כאן אנשי ציון לועגים על סנחריב, והם מניעים ראשם אחריו כאלו הם חומלים עליו ואומרים אוי לו לזה שגדף אלהים חי, כמה הוא סכל! הלא רעה תהיה אחריתו.
בזה – לעגה המבזה מפני שאין הדבר נחשב בעיניו והלועג, להראות פחיתת מעשיו, וקרא בת ציון בתולה כי מצודת ציון היא עיר דוד היתה בצורה מלהכבש, לא כן ירושלים לא היתה בתולה.
בזה לך – אתה סנחריב דע כי בתולת בת ציון בזה ולעגה על חרופיך וגדופיך,
ובת ירושלים הניעה ראשה עליך כי יודעת שפה יהיה מפלתך.
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עָלָיו – על סנחריב1, אתה סנחריב חשבת להפחיד ולהבהיל את ישראל בזדון דבריך, ידוע תדע כי2 בָּזָה – תבוז3 לְךָ, לָעֲגָה – תלעג4 לְךָ בְּתוּלַת5 בַּת צִיּוֹן על דברי החירופין והגידופין שלך6, אַחֲרֶיךָ – אחרי מפלתך7 רֹאשׁ – בראשה8 הֵנִיעָה – תניע9 בַּת יְרוּשָׁלִָם בדרך לעג10, כי יודעת היא שפה תהיה מפלתך11 ולאחריה תלך בבושת פנים12 ולא תשוב עליה עוד13:
1. מצודת דוד.
2. אברבנאל.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. וקראה בתולה על כי לא נכבשה מעולם ולא באה ברשות אחר כבתולה שלא באה ברשות הבעל (אברבנאל, מצודת דוד).
6. מלבי״ם.
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. מצודת דוד.
10. מצודת דוד.
11. מלבי״ם.
12. ר״ע ספורנו.
13. ר״א מבלגנצי.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראר״א מבלגנציאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(כג) אֶת⁠־מִ֤י חֵרַ֙פְתָּ֙ וְגִדַּ֔פְתָּ וְעַל⁠־מִ֖י הֲרִימ֣וֹתָה קּ֑וֹל וַתִּשָּׂ֥א מָר֛וֹם עֵינֶ֖יךָ אֶל⁠־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃
Whom have you taunted and blasphemed? And against whom have you exalted your voice? Yes, you have lifted up your eyes on high, even against the Holy One of Israel!
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״א מבלגנציאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

יַת מַן חַסַדְתָּא וְיַת מַן אִתְרָחַבְתָּא וְקָדָם מַן אֲרֵימָתָא קָלָא וּזְקֵפְתָּא לְרוּמָא עֵינָךְ וַאֲמַרְתָּא מִלִין דְלָא כַּשְׁרִין קֳדָם קַדִישָׁא דְיִשְׂרָאֵל.
אתראך מן קד׳פתה ועירתה ועלי מן רפעת צותך אושלת עיניך אלי אלסמא אלי קדוס אסראיל.
ועל מי הרימות קול – כאילו אני כבוש תחתיך.
וזהו, את מי חרפת וגדפת וגומר, רוצה, שהמחרף יעשה ג׳ דברים בחירופיו, הראשונה, רוע הדברים בעצמם שהם דברי חירופים וגידופים, ועל זה אמר, את מי חרפת וגדפת.
והב׳, שיאמר אותם הדברים בקולות וברקים, כי הנה הקול ההוא הוא יותר מרעיש מהדברים, ועל זה אמר ועל מי הרימות קול.
והג׳, בצורות והתנועות שיעשה המחרף בפניו וידיו, וכמו שאמר (ישעיה ח, כא) וקלל במלכו ובאלהיו, ופנה למעלה, כי בזה יורה יותר רשעת לבבו, ועל זה אמר, ותשא מרום עיניך אל קדוש ישראל, רצה לומר, שפנית למעלה למרום כדי לחרפו, ולא די שעשית זה בעצמך.
[אֶת מִי חֵרַפְתָּ וגו׳ אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל]. אמנם אתה, אֶת מִי חֵרַפְתָּ, הנפסד יחרף הנצחי1, אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל שהורם דרך הקודש2:
1. ׳אתה׳ - הנפסד וכלה שעתיד למות, איך תעיז לגדף את ה׳ שהוא קיים לנצח.
2. ה׳ נקרא ׳קדוש׳ על שם נצחיותו, וכמו שכתב רבינו בדרשתו ׳עם קדוש אתה׳ ׳שמילת הקדושה בראשונה ובעצמות תּוֹרֶה על נצחיות׳. ולכן קראו כאן ׳קדוש׳ להדגיש את אפסיות המגדף הנפסד מול ה׳ הנצחי, אלא שהוסיף לקרוא לו ׳קדוש ישראל׳ לייחס את הקדושה גם לישראל, ללמד שה׳ מביא את עמו אל הקדושה ואל הנצחיות, ומורה להם דרך להיוושע בלי השתדלות. וכן כתב רבינו לעיל (לא א) עה״פ ׳וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׳ – ׳וְלֹא שָׁעוּ בתפילה לדרך הקודש שנתן לישראל, ׳ואתם תחרישון׳׳, וגם מש״כ (פסוק כב) שכאן תתקיים הנבואה הכתובה לעיל שם (פסוק ז) הוא על זה הדרך, ולכן גם שם כתב ׳באותו היום יפול אשור, ׳ואתם תחרישון׳׳. הרי ש׳דרך הקודש׳ הוא דרך שהורה להם ה׳ לבטוח עליו, ובכך ישיגו את הקדושה והנצחיות, ולא לסמוך על גבורת הסוס.
את מי – למה לא שמת על לבך להבין את מי חרפת.
מרום – לרום רקיע.
ותשא מרום עיניך – גיזניוס הדביק המלות האלה למעלה, ועל מי הרימות קול ותשא מרום עיניך. ואני אומר כי הנכון כדעת בעל הטעמים את מי חשבת לחרף ולגדף כשגדפת אותי? כלומר מי אני בעיניך? וכן על מי חשבת שהרימות קול? כשנשאת מרום עיניך אל קדוש ישראל מי חשבת שחרפת וגדפת? ולא יתכן שיהיה אל קדוש ישראל תשובת השאלה, כי הלא גם סנחריב היה יודע שהיו גדופיו אל קדוש ישראל, אך הנביא אומר לו כשחרפת את קדוש ישראל לא ידעת מי הוא, כלומר מה כחו וגבורתו, וחשבת שהוא כאלהי חמת וארפד ושאר האלילים.
מרום – כמו למרום.
חרפת וגדפת – המחרף יהיה גם מאדם לאדם והמגדף עקרו את ה׳ הוא מגדף, ברכת ה׳, ודומהו אם מגדף קדושת ישראל ותורתם, ופה הכוונה היתה החירוף, ולזה שלחם, כמ״ש (ד״ה שם) וספרים כתב לחרף, וכאן (פסו׳ ד׳) אשר שלחו לחרף, והם גדפו שעי״ז יקבל חירוף וחרפה, כמ״ש אשר גדפו נערי מלך אשור אותי.
את מי – בת ציון היא אומרת לך את מי חרפת? הלא את ה׳, ויותר כי הרימותה קול לחרף בפרסום רב, ויותר מזה כי לא היה כוונתך רק להכעיס העם, רק ותשא מרום עיניך כי רצית לחרף ה׳ בעצמו ולנאצו מבאר את מי חרפת? הלא.
למה לא שמת על לבך להבין1 אֶת מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ וְעַל מִי הֲרִימוֹתָה קּוֹל?! וַתִּשָּׂא מָרוֹם – לרום רקיע2 עֵינֶיךָ אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כדי לחרפו ולנאצו3, ולא די שעשית זאת בעצמך, אלא4:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. אברבנאל, מלבי״ם.
4. אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״א מבלגנציאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(כד) בְּיַ֣ד עֲבָדֶ֘יךָ֮ חֵרַ֣פְתָּ ׀ אֲדֹנָי֒ וַתֹּ֗אמֶר בְּרֹ֥ב רִכְבִּ֛י אֲנִ֥י עָלִ֛יתִי מְר֥וֹם הָרִ֖ים יַרְכְּתֵ֣י לְבָנ֑וֹן וְאֶכְרֹ֞ת קוֹמַ֤ת אֲרָזָיו֙ מִבְחַ֣ר בְּרֹשָׁ֔יו וְאָבוֹא֙ מְר֣וֹם קִצּ֔וֹ יַ֖עַר כַּרְמִלּֽוֹ׃
By your servants you have taunted Hashem and have said, 'With the multitude of my chariots I have come up to the height of the mountains, to the innermost parts of Lebanon. I have cut down its tall cedars and its choice cypress-trees. And I have entered into his farthest height, the forest of his fruitful field.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יהגהות ר״י קרא על פירוש רש״יר״י קראר״א מבלגנציאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בְּיַד עַבְדָךְ חִסַדְתָּ עַמָא דַייָ וַאֲמַרְתָּ בִּסְגִיאוּת רְתִיכֵי אֲנָא סַלְקֵית לִתְקוֹף כְּרַכֵּיהוֹן וְאַף אֵיחוּד בֵּית מַקְדַשֵׁהוֹן וְאֶקְטוֹל שְׁפַר גִבָּרֵיהוֹן מִבְחַר שִׁלְטוֹנֵיהוֹן וְאֶכְבּוֹשׁ קִרְיַת תּוּקְפֵיהוֹן וֶאֱשֵׁיצֵי סַגִי מַשִׁרְיָתֵהוֹן.
מרום קצו – רבי חנינא בר פפא רמי כתיב מלון קצו וכתיב מרום קצו, אמר רשע בתחלה אחריב דירה של מטה ואחר כך אחריב דירה של מעלה.
חתי ביד עבידך קד׳פת אללה וקלת אני בכת׳רהֿ כ׳ילי צעדת אלי ארפע אלג׳באל וזואיא אללבנאן פקטעת קאמאת ארוזה וכ׳יאר אלברות׳י מנה ווצלת אלי אקאצי רפעה ואלי שערא אלכרמל.
מרום הרים – הר הבית.
ירכתי לבנון – בית המקדש.
ואכרות קומת ארזיו – לא אלך לארצי עד אשר אחריבנו.
קצו – סופו.
יער כרמלו – טיבא שבחו וכובד חזקו.
א. כן בכ״י לוצקי 778, פרמא 3260, וטיקן 94. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד פוק׳ 127, ברלין 122, אוקספורד 34: ״טוב״.
to the heights of mountains the Temple mount.
to the end of the Lebanon the Temple.
and I will cut down its tallest cedars I will not go to my land until I destroy it.
its remotest height (lit., the height of) its end.
its farmland forest The best of its praise and the intensity of its strength.
ותאמר ברוב רכבי – כל התשובה מוסבת על דברי קנתורין האמורים למעלה מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו (ישעיהו ל״ו:כ׳, מלכים ב י״ח:ל״ה) וכל מלכי הארץ לא עמד איש מפניו. וזו היא התשובה אומרת ברוב רכבי וג׳ ירכתי לבנון – הם המלכים כ׳ד׳א׳ אשור כלבנון גדל, ויחזקאל בכמה מקומות מכנה אותן בלבנון. בירכתי – בראשו אחד באתי ואכרות קומת ארזיו – של לבנון. כל המלכיות הכרתי מסוף העולם ועד סופו. יער כרמל – הם הנמוכים ביער. ואכרות – תמיד אני רגיל בכך. (כ״י אוקספורד אופ׳ 34 עם הכותרת ״ר׳ יוסף אומרם בלשון אחר״ והחתימה ״יוסף״)
בעוצם ידי וברוב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרות קומת ארזיו ומבחר ברושיו ואבא מרום קיצו – ראיתי לבנון עומד במרום הרים ומלא ארזים ועצי ברושים, ואביא עליו חצבים הרבה.
ואעל ההרה אל ירכתי לבנון מצד זה, ואכרות קומת ארזיו ומבחר ברושיו.
לא זזתי, כורת ועולה כורת ועולה, כוסח ונכנס כוסח ונכנס, עד שבאתי מרום קיצו מצד שיני.
מליצת המשל ופתרונו: שאספתי חוזק ממלכות הגוים אל תחת ידי, לא זזתי כובש והולך עד שכבשתי מסוף העולם ועד סופו, ואסיר גבולות עמים (ישעיהו י׳:י״ג), כזה שנכנס ללבנון וכורת קומת ארזיו ומבחר ברושיו, ונכנס מצד זה ויוצא מצד אחר.
שביד מלאכיך חרפת י״י ותאמר ברב רכבי אני עליתי מרום הרים – בארץ ישראל.
והריני כורת קומת ארזיו מבחר ברושיו – כל עריהם הבצורות.
וכן אבא מרום קצו – ופריו יער כרמלו – ותנובתו הטובה היא ציון מקום מקדשו והיא החרפה.
אבל גם ביד עבדיך ומלאכיך חרפת ה׳, וחכמים זכרונם לברכה, אמרו בפרק חלק (סנהדרין צד ע״א), תאנא משום רבי יהושע בן קרחה, פרעה שחרף על ידי עצמו להקדוש ברוך הוא, שנאמר, מי ה׳ אשר אשמע בקולו, נפרע ממנו הקדוש ברוך הוא על ידי עצמו, שנאמר, וינער ה׳ את מצרים בתוך הים, וכתיב, דרכ׳ בים סוסיך, סנחריב שחירף ע״י שליח, שנאמר, ביד מלאכיך חרפת ה׳, נפרע ממנו ע״י שליח, שנאמר, ויצא מלאך ה׳, ומלבד החירופים הנה עוד דברת שגעונות וכזבים הרבה, במה שאמרת, ברב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון, רוצה לומר, שברוב רכבו ופרשיו יעלה אל מרום הרים, שהיא ארץ ישראל הגבוהה מכל הארצות, ויכנס לירכתי הלבנון ויכרות קומת ארזיו מבחר ברושיו, שהם השרים והנכבדים שהיו בירושלם שנמשלו ללבנון, ושיבא מרום קצו יער כרמלו, שהוא בית המקדש, כי הוא בית ה׳ קץ וסוף הרוממות אשר בארץ, ובספר מלכים (ב׳ יט, כג) נאמר, מלון קצו להיות משכן האלהים ומלונו שמה.
בְּיַד עֲבָדֶיךָ [חֵרַפְתָּ ה׳]. מתבייש מן הקטן1: [וַתֹּאמֶר וגו׳] אֲנִי עָלִיתִי [וגו׳]. לא השליח2, וכן לעתיד3 וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו אשר בבית המקדש: [וְאָבוֹא] מְרוֹם קִצּוֹ. בית קדשי הקדשים4: יַעַר [כַּרְמִלּוֹ]. על צד הביזוי, ששם ׳כרובים עצי שמן׳ (מלכים א׳ ו כג), ארזים וברושים, ׳אין אבן נראה׳ (שם פסוק יח)⁠5:
1. ראה משנה בכתובות (ג׳:ז׳) ובבבא קמא (ח׳:א׳) ׳הכל לפי המבייש והמתבייש׳, וכתב הרע״ב בכתובות: ׳ובפרק החובל מצאתי דאדם קל שבייש, בושתו מרובה, וכן עיקר׳, וכן דעת הרמב״ם (פ״ג מהל׳ חובל ומזיק ה״א) ׳שזה שביישו זה הקל - בושתו מרובה׳. וראה תוספות יום טוב שם. הרי שגידופו של סנחריב שגידף על ידי עבדיו ולא בעצמו גרוע יותר, כי החירוף יותר חמור כשבא מן העבד הקל. אך ראה בסנהדרין (צד.): ׳פרעה שחירף בעצמו - נפרע הקב״ה ממנו בעצמו, סנחריב שחירף על ידי שליח - נפרע הקב״ה ממנו על ידי שליח׳.
2. גידפת על ידי שליח, אך אמרת שאתה בעצמך עלית, הרי שהגידוף חמור יותר, ואילו מה שמתגאה בעצמו חמור יותר מאשר אילו היה מתגאה בשליח שניצח.
3. עד כאן הזכיר את דברי גאוותו של סנחריב על מה שכבר הצליח, וכאן מזכיר את מה שהוסיף לומר שכפי שעלה עד כה מרום הרים וירכתי לבנון וכבש את הכל, כן יצליח הלאה לכבוש את ירושלים ובית המקדש.
4. כתב המצודות: ׳מרום קצו - הוא בית המקדש שהוא מקום הרם והקץ מכל הדברים הנחמדים שיש בעולם׳, אלא שרבינו פירש ש׳קומת ארזיו׳ הוא בית המקדש, ולכן פירש כאן שהכוונה למקום הגבוה והנעלה ביותר בתוך בית המקדש, והוא בית קדשי הקדשים. [ובמלכים ב׳ (יט כג) באותו עניין כתוב ׳מְלוֹן קִצֹּה׳, מלשון לינה, ששם מקום לינתו של השכינה, וראה במלכים ב׳ (יא ב) שקודש הקדשים נקרא ׳חדר המיטות׳, וראה מש״כ רבינו בשה״ש (א טז), ובביאור שם].
5. בבית שבנה שלמה כתוב: ׳ויבן את קירות הבית מביתה בצלעות ארזים מקרקע הבית עד קירות הסיפון ציפה עץ מבית ויצף את קרקע הבית בצלעות ברושים׳, הרי שציפה את הכל בעצי ברושים וארזים, ובהמשך שם כתוב ׳הכל ארז אין אבן נראה׳, שכל הבית היה מחופה בעצים עד שלא ראו את אבני הקירות. ובדרך בזיון היה סנחריב מכנה את בית המקדש המצופה בעצים ושיש בו כרובים מעצי ארז בשם ׳יער׳. וראה מש״כ רבינו בשיר השירים (ג ט-י): ׳אפריון עשה לו המלך שלמה [מעצי הלבנון] - משיבה עדת ה׳, הלא חזרה עטרה ליושנה בבנין בית המקדש הראשון שהיה מכוסה בארזים, ׳אין אבן נראה׳, עם רוב כסף וזהב לכבודך׳. ושם (ה טו) כתב על בית המקדש הנקרא ׳בחור כארזים׳, ש׳הוא נבחר לתפילה מכל מקום זולתו, כאמרו (בראשית כח יז) ׳וזה שער השמים׳⁠ ⁠׳.
ביד עבדיך חרפת אדני – יש פסיק בין חרפת לשם כמ״ש במלכים.
מרום קצו – סנהדרין פרק חלק ר׳ חנינא בר פפא רמי כתיב מרום קצו וכתיב מלון קצו אמר אותו רשע בתחלה אחריב דירה של מטה ואחר כך אחריב דירה של מעלה ופירש רש״י כתוב מרום קצו בישעיה וכתוב מלון במלכים כן צריך להגיה בפירוש רש״י.
כרמלו – מקום שדות וכרמים משובחים קרוי כרמל.
מרום הרים – זה הר הבית.
ירכתי לבנון – בסוף יער הלבנון מקום הארזים הגבוהים.
קומת ארזיו – ר״ל הגבורים.
מרום קצו – הוא בית המקדש שהוא מקום הרם והקץ מכל הדברים הנחמדים שיש בעולם.
יער כרמלו – ר״ל מיטב שבחו וכובד חזקו.
ביד עבדיך חרפת אדני – לשון התנגדות לתפארת המליצה, אתה ביד עבדיך חרפת אדון הכל! ובספר מלכים כתוב ביד מלאכיך {מלכים ב י״ט:כ״ג}.
ותאמר ברב רכבי – לשון התפארות על מה שעשה קודם לכן והמדינות שכבש, והכל דרך משל כטעם והרכבתיך על במתי ארץ {ישעיהו נ״ח:י״ד} (גיזניוס). ואין לבקש מה הוא הלבנון הזה, כי אינו אלא משל למקום גבוה ונשגב. והמפרשים פירשו על ארץ יהודה וירושלם, וכן דעת בעל הנקוד שנקד ואכרות ואבוא ואחריב בשוא לשון עתיד, והנכון בקמץ לשון עבר. ואולי חשב בעל הנקוד שצריך שיהיה הענין חוזר ליהודה ולירושלם מפני שהקדים ואמר חרפת ה׳, ואם הכוונה על שאר הארצות, אין כאן חרוף. אמנם אין הדבר כן, כי החרוף הוא במה שתלה הדבר בכחו וגבורתו, ולא ידע כי מה׳ היתה לו, ומזה נמשך שחשב בלבו שגם על אדמת ה׳ תגבר ידו, והנביא לא הזכיר סוף הענין, כי מיד שהתחיל ספור התפארותו רצה להשיב עליה תשובה להודיעו כי לא היתה גבורתו אלא גזרת ה׳ שגזר על האומות ההן והפילן תחתיו, כמי שאמר הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי וגו׳ {ישעיהו ל״ז:כ״ו}, ושאינו אלא הוא (האל) שהחליש כח האומות ההן והפילן תחתיו, כמו שאמר ויושביהן קצרי יד וגו׳, הכל כמו שאמר למעלה היתפאר הגרזן על החוצב בו (י׳:ט״ו).
מרום קצו – בראש ההר היותר גבוה, שהוא קצו ותכליתו, ובמלכים מלון קצו {מלכים ב י״ט:כ״ג}, ואולי היה ראוי לקרוא קֵצו (קיצו) לשון קַיִץ, והוא המלון שהבעלים יושבים בו בימות הקיץ.
יער כרמלו – המקום הנעים שבו.
כרמל – כנוי לכל מקום נחמד ונעים, כמו למעלה י׳:י״ח, ט״ז:י׳, ול״ב:ט״ו.
ביד עבדיך חרפת ה׳ – הלא את ה׳ חרפת ותאמר – הוכחת לאמר כי כבר התחלת להלחם עם ה׳ ותוכל לו, וצייר כי ה׳ סביב למשכנו יקיפוהו הרים גדולים ועליהם יער גדול מארזים וברושים וכבר עלה על מרום הרים עד ירכתי לבנון וצדו, וגם התחיל לקוצץ היער ארזיו וברושיו, ולעשות דרך לגדודיו, עד שכבר בא עד מרום קיצו, עד נקודת הרום ששם יער הכרמל יער המובחר שלו, (כ״ז ציור על היער שכבש כמ״ש וברד ברדת היער (למעלה ל״ג) עד שגלה את מסך בית יהודה והיה נוח לו לכבש ירושלים).
בְּיַד עֲבָדֶיךָ חֵרַפְתָּ את אֲדֹנָי בטענה כי כבר התחלת להלחם עם ה׳ וְתוּכַל לו1, וַתֹּאמֶר בְּרֹב רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי אל2 מְרוֹם הָרִים3, וְאֶכָּנֵס אל4 יַרְכְּתֵי – סוף יער5 הַלְבָנוֹן מקום הארזים הגבוהים6, וְאֶכְרֹת את קוֹמַת אֲרָזָיו7 ואת מִבְחַר בְּרֹשָׁיו, וְאָבוֹא אל מְרוֹם קִצּוֹ – סופו8 אל יַעַר כַּרְמִלּוֹ9:
1. מלבי״ם.
2. אברבנאל.
3. הוא הר הבית (רש״י, מצודת דוד). ואברנאל מבאר שהיא ארץ ישראל הגבוהה מכל הארצות.
4. אברבנאל.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד. הוא בית המקדש (רש״י).
7. כלומר אני אחריבנו (רש״י). מצודת דוד מבאר שקומת ארזיו הם הגיבורים. ואברבנאל מבאר כי ״קומת ארזיו מבחר ברושיו״, הם השרים והנכבדים שהיו בירושלים שנמשלו ללבנון.
8. רש״י. הוא בית המקדש שהוא מקום הרם והקץ מכל הדברים הנחמדים שיש בעולם (מצודת דוד). ובספר מלכים (ב׳ יט, כג) נאמר ״מְלוֹן קִצֹּה״ כלומר ששם משכן האלהים ומלונו (אברבנאל). ובמדרש, רבי חנינא בר פפא רמי, כתיב ״מלון קצו״ וכתיב ״מרום קצו״?! אמר רשע, בתחילה אחריב דירה של מטה ואחר כך אחריב דירה של מעלה (ילקוט שמעוני).
9. מקום שדות וכרמים משובחים קרוי כרמל (מצודת ציון), ורוצה לומר מיטב שבחו וכובד חוזקו (רש״י, מצודת דוד). וצייר כי ה׳ סביב למשכנו יקיפוהו הרים גדולים ועליהם יער גדול מארזים וברושים וכבר עלה על מרום הרים עד ירכתי לבנון, וגם התחיל לקצוץ היער ארזיו וברושיו ולעשות דרך לגדודיו, עד שכבר בא עד מרום קיצו, עד נקודת הרום ששם יער הכרמל יער המובחר שלו (מלבי״ם).
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יהגהות ר״י קרא על פירוש רש״יר״י קראר״א מבלגנציאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(כה) אֲנִ֥י קַ֖רְתִּי וְשָׁתִ֣יתִי מָ֑יִם וְאַחְרִב֙ בְּכַף⁠־פְּעָמַ֔י כֹּ֖ל יְאֹרֵ֥י מָצֽוֹר׃
I have dug and drunk water, and with the sole of my feet have I dried up all the rivers of Egypt.'
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״א מבלגנציר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אֲנָא הֲוֵיתִי חָפֵיר גוּבִין וְשָׁתֵי מַיָן וּטְפָחֵית בְּפַרְסַת רִגְלֵי עַמָא דְעִמִי כָּל מֵי נַהֲרִין עֲמִיקִין.
אנא ואפית אלאנהאר פשרבת מאהא בל ג׳פפת באקדאם ארג׳ל מן מעי ג׳מיע אלכ׳לגאן אלמחצורהֿ
אני קרתיא ושתיתי מים – כלומר התחלתי בכל מעשה, וגמרתי והצלחתי, כזה הכורה בור ומוצא מים ומצליח.
ואחריב בכף פעמיי – אם באתי לצור על עיר הבוטחה בחוזק נהרותיה, הבאתי עליה גייסות רבים וכלו מימי נהרותם בשתייתם ובהמתם ומדרך רגליהם.
יאורי מצור – יאורי עיר הבאה במצור על ידי.
וְאַחריב – לשון הווה, כלומר כן דרכי תמיד.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, וטיקן 94. בכ״י פרמא 3260, ברלין 122, וכן בכמה כ״י של המקרא: ״קריתי״. בכ״י לוצקי 778: ״כרתי״. בכ״י אוקספורד פוק׳ 127: ״כריתי״.
I dug and drank (קַרְתִּי) I.e., to say, I started all my deeds and completed them and succeeded, as one who digs a hole and finds water and succeeds. This is an expression of a spring (מָקוֹר).
and I dry up with the soles of my feet If I would besiege a city reliant on the strength of its rivers, I would bring upon it many troops, and the water of their rivers would be depleted from their drinking and the drinking of their cattle and by the treading of their feet.
and I dry up (lit., and I will dry up) This is the present tense, i.e., to say, so is my wont always.
rivers of the siege The rivers of the city that is besieged through its rivers. ([Mss. yield:] that is besieged by me.)
אני קרתי – כמו: בנקרת הצורים (ישעיהו ב׳:כ״א).⁠א
ואחריב בכף פעמיי – ברוב עם אשר ברגליי.
כל יאורי מצור – מים עמוקים.
א. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י מינכן 5, פריס 163: ״הצור (שמות ל״ג:כ״ב)״.
שהרי אני קרתי – עשיתי לי מעינות ומקורות מים בדרך לשתות אני וחילי הגדול, ומשנעשו רפש וטיט חרבו ויבשו. כלומר ממלכות גדולות שמתי חרבה קל וחומר שציון אחריב. ובכך חירפתני. שוטה שבעולם אתה החרבת אותן האומות שאתה מתפאר בכך.
ואחרב בכף פעמי – הפך זה להפלגה, כלומר אמצא מים במקום ובזמן שארצה.
ועוד אמרת, אני קרתי ושתיתי מים ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור, רוצה לומר, שכרה ושתה מים, והוא משל למקומות ולארצות שכבש ושהחריב בלי השתדלות כל יאורי מצור, והם הערים החזקות שלא יתכן לכבשם כי אם בבנין המצור עליהם, וי״מ יאורי מצור על מצרים, לפי שנילוס הוא הנהר הגדול, וסנחריב החריב את מצרים קודם בואו לירושלם, ובספר מלכים כתוב קרתי ושתיתי מים זרים, רמז לנכסי העמים, ורש״י פירש, אני קרתי ושתיתי מים, כלומר, התחלתי בכל מעשה וגמרתי והצלחתי, כזה הכורה בור ומוצא בו מים ומצליח.
ואחריב בכף פעמי אם באתי לצור על עיר הבטוחה בנהרותיה, הבאתי עליה גייסות רבים, וכלו מימי נהרותם בשתייתם, ובהמתם ומדרך כף רגליהם, יאורי מצור, יאורי עיר הבאה במצור ע״י, ובספר מלכים שכתוב מים זרים פירש רש״י, מים נובעים קורא זרים, לפי שעד הנה לא הכירו בהם, ועל זה זכרון הדברים שהיה אומר סנחריב בזדון לבו ובגאותו ועתה ידבר הנביא בשם האל כנגד סנחריב.
אֲנִי קַרְתִּי [וְשָׁתִיתִי מָיִם]. מצאתי מקור מים1, אף על פי שסתם חזקיהו את מי גיחון, המעיינות2:
1. ׳קרתי׳ - חפרתי אחר מקור (מצודות). שאר המפרשים פירשו שהוא דרך משל, ואילו רבינו מפרשו כפשוטו, שסנחריב חפר למצוא מקורות מים.
2. [יתכן שיש פס מחיקה על ׳גיחון׳, ובמקומו כתב ׳המעיינות׳, וצ״ע]. בדברי הימים ב׳ (לב ל) כתוב: ׳וְהוּא יְחִזְקִיָּהוּ סָתַם אֶת מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן וַיַּישְּׁרֵם לְמַטָּה מַּעְרָבָה לְעִיר דָּוִיד׳, ובברכות (י:) איתא שסתם מי גיחון, ופירש רש״י שהם מי השילוח, ועשה כן כדי שלא יבואו מלכי אשור וימצאו מים לשתות. וסנחריב התרברב שלא הועילה השתדלותו של חזקיהו.
כל יארי – בכל ספרי כתובי יד חסר וא״ו בתר אל״ף ועיין מה שאכתוב בזכריה סימן י׳.
קרתי – חפרתי אחר מקור והוא מלשון יקרוה עורבי נחל (משלי ל׳:י״ז) שהוא ענין נקב ובקוע.
פעמי – רגלי כמו פעמי דלים (ישעיהו כ״ו:ו׳).
מצור – ענין חוזק והוא מלשון צור.
אני קרתי ושתיתי – ר״ל מעולם הצלחתי במעשי כמו הכורה באר ומצליח למצוא המקור ושותה מימיו.
ואחריב – כאשר באתי להלחם בעיר הבטוחה בחוזק נהרותיה אשר סביב לה אז הבאתי עליה חיילות רבו׳ והחריבו הנהרות במדרך כף רגליהם.
אני קרתי – שרש קור נאמר על יציאת המים מן המקור, כמו כהקיר ביר מימיה כן הקרה רעתה (ירמיהו ו׳:ז׳), ומזה מים קרים על נפש עייפה (משלי כ״ה:כ״ה), הטעם כשאיש עייף בדרך מוצא מים יוצאים מן המקור, הוא שמח בהם מאד, וכן מים זרים קרים נוזלים (ירמיהו י״ח:י״ד), קרים קרוב לנוזלים, אלא שבתחילתם קרוב למקור נקראים קרים, וכשהם גדולים נקראים נוזלים. והנה אחר שהזכיר שעלה לראש הלבנון דמה עצמו לנחל היורד מן ההר, ואמר אני קרתי ויצאתי מתחתית ההר כנחל קטון, ומיד שתיתי מים אחרים ונתגדלתי (דוגמת מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש, תהלים ק״י:ז׳, שפירושו – כאשר השכיל לפרשו אדוני אבי זצ״ל – כמו נחל שבדרך הליכתו נוספים בו מי נחלים אחרים, והוא כאלו שותה אותם, על כן ירים ראש וירבה ויגדל. וגם שם הוא משל לגבור הכובש מדינות), ובדרך הליכתי משכתי אלי מימי נהרות גדולים ובאו מימיהם בי והוספתי להתגדל, והם חרבו ויבשו. כל זה משל על המדינות אשר כבש והגדיל ממשלתו בהשבתת ממשלתן, והנה אחר שכבר הזכיר גדולתו, חזר לצייר קטנותו בתחילתו, ולהראות איך עלה מהר ממדרגה שפלה למעלה רמה. והמפרשים כלם לקחו המקרא כפשוטו, ופירשו קרתי לשון חפירה (בלא ראיה מן המקרא) ופירשו ואחריב בכף פעמי על רוב חיילותיו, כאלו לא היו הנהרות מספיקים להמציא להם מים לשתות.
יאורי מצור – מצור כנוי למצרים, כמו למעלה דללו וחרבו יאורי מצור (י״ט:ו׳), ואין הכוונה על נהרות מצרים ממש, אלא כל נהרות גדולים קורא נהרות מצרים, על שם יאור מצרים שהוא גדול, וכן כל אניות גדולות קורא אניות תרשיש {ישעיהו ב׳:ט״ז}.
ואחרב – החי״ת בחטף פתח בכמה כתבי יד וברמ״ח רנ״ד ורע״ח ובספר השרשים.
אני קרתי – גם נגד שחזקיהו סתם כל המעינות בל ימצא האויב מים לשתות, גם קיוו את המים בין שני חומות העיר להיות מי מצור בפני האויב שיעכבוהו המים אשר סביב, כמ״ש (למעלה כ״ב) ומקוה עשיתם בין החומותים, אמר, נגד שהסבו המים מחוץ לירושלים, אני איני צריך למי הברכה, כי אני קרתי גליתי מקורות ומעינות ושתיתי מים שמצאתי ונגד מה שסמכו על יאורי מצור שעשו בין החומותים, איני צריך לסתום היאורים האלה כי כף פעמי חיילותי דים להחריב יאורי מצור האלה כ״ז התפאר סנחריב. משיב לו ה׳. מה תתפאר בכחך זה.
ותמיד הצלחתי בְּמַעֲשַׂי1, אֲנִי קַרְתִּי – חפרתי אחר מקור מים2 והצלחתי למצוא אותו3 וְשָׁתִיתִי מָיִם, וכאשר באתי להלחם בעיר הבטוחה בחוזק נהרותיה אשר סביב לה, אז הבאתי עליה חיילות רבות4, וְאַחְרִב – ואני מחריב5 בְּכַף פְּעָמַי – רגלי6 חֵילוֹתַּי7 כֹּל יְאֹרֵי העיר אשר באה8 בְּמָצוֹר על ידי9; כך חירפתני, שוטה שבעולם! אתה החרבת אותן האומות שאתה מתפאר בכך?!⁠10:
1. רש״י, מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. כלומר התחלתי בכל מעשי וגמרתי והצלחתי כמו הכורה בור ומצליח למצוא מים (רש״י, מצודת דוד).
4. מצודת דוד.
5. לשון הווה, כלומר כן דרכי תמיד (רש״י).
6. מצודת דוד.
7. מלבי״ם.
8. רש״י.
9. שכילו מימי נהרותם בשתיית בהמתם ומדרך כף רגליהם (רש״י). אברבנאל מבאר כי הוא משל למקומות ולארצות שכבש ושהחריב בלי השתדלות, וכל יאורי מצור הם הערים החזקות שלא יתכן לכבשם כי אם בבניית מצור עליהם, ומביא שיש מפרשים ״יאורי מצור״ על מצרים, לפי שנילוס הוא הנהר הגדול, וסנחריב החריב את מצרים קודם בואו לירושלים, ובספר מלכים (ב׳ יט, כד) כתוב ״קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מַיִם זָרִים״ והוא רמז לנכסי העמים. מלבי״ם מבאר שכנגד מה שחזקיהו סתם את כל המעיינות שלא ימצא האויב מים לשתות, אמר, כי אני גיליתי מקורות ומעיינות ושתיתי מים שמצאתי, ונגד מה שסמכו על יאורי מצור שקיוו את המים בין שני חומות העיר כדי שיעכבוהו המים אשר סביב, אמר, איני צריך לסתום היאורים האלה, כי כף פעמי חיילותי דים להחריב יאורי מצור האלה.
10. ר״א מבלגנצי.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״א מבלגנציר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(כו) הֲלֽוֹא⁠־שָׁמַ֤עְתָּ לְמֵֽרָחוֹק֙ אוֹתָ֣הּ עָשִׂ֔יתִי מִ֥ימֵי קֶ֖דֶם וִיצַרְתִּ֑יהָ עַתָּ֣ה הֲבֵאתִ֔יהָ וּתְהִ֗י לְהַשְׁא֛וֹת גַּלִּ֥ים נִצִּ֖ים עָרִ֥ים בְּצֻרֽוֹת׃
Have you not heard? Long ago I made it, on ancient times I fashioned it. Now have I brought it to pass. Yes, it is done; that fortified cities should be laid waste into ruinous heaps.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יהגהות ר״י קרא על פירוש רש״יר״י קראר״א מבלגנציר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

הֲלָא שְׁמַעְתָּא מִלְקַדְמִין מָא עֲבָדִית לְפַרְעֹה מַלְכָּא דְמִצְרַיִם וְאַף עֲלָךְ אִתְנַבִּיאוּ נְבִיֵי יִשְׂרָאֵל וְלָא תַבְתָּא וְדָא חַזְיָא קֳדָמַי מִיוֹמֵי קֳדָם לְמֶעְבַּד לָךְ וְאַף אַתְקֵנְתָּא כְּעַן אַיְתֵיתָה וְדָא הֲוָת לָךְ לְתַקָלָא עַל דַהֲוָאָה קֳדָמָךְ כְּאִתְרְגוּשַׁת גַלִין דִשְׁחוֹ קִרְוִין כְּרִיכָן.
אלם תסמע במא צנעתה פי אלזמאן אלבעיד ומא כ׳לקתה מן אלאיאם אלמתקדמהֿ אלאן אתי במת׳לה פתציר אלקרי אלחצינהֿ כ׳ואא רדומא ומפאוזא.
אמר רבינו סעדיה ז״ל: מאמרו הלא שמעת למרחוק אפשר לפרשו באופנים שונים.
למימי קדם – רמז בו לתקופות שונות, כדרך שעשה באמרפל וחבריו, ובפרעה ואנשיו, וסיחון ועוג וכושן ועגלון וסיסרא ומדין ופלשתים ובני עמון וארם נהריים וארם צובה וארם דמשק ודומיהם. ואילו ביאר, ביאור מלא, עניין כל מכה ממכות אלו, כי אז היה משמש יפה פירוש לדברי האל, יתגדל ויתעלה, למרחוק אותה עשיתי למימי קדם. אמר האל, עתה הבאתיה – אביא עליך כמותה.
ותהי להשאות גלים נצים ערים בצורות – יחריב ״ערים בצורות״, עד שתהיינה ״גלים נצים״.⁠1 ו׳נצים׳ – היה ראוי להיות ׳ננצים׳, כי הוא בינוני נפעל של ׳נצה׳.⁠2
1. לפי זה, הפסוק כפי שהוא בטקסט אינו בסדר מלים מתאים. השווה רס״ג על אתר, ריב״ג באללמע עמ׳ 342 (רקמה עמ׳ שנט), ראב״ע על אתר (ברמז) ורד״ק בפירושו למלכים ב יט כה.
2. והנו״ן של ׳נצים׳ היא נו״ן בניין נפעל. השווה ריב״ג במחברות ערך ׳עצה׳.
הלא שמעת – ולמה תתפאר? אין זו שלך, כי גזירה היא מלפני זה שנים רבות שתהיה אתה נפרע פורענותי מן האומות, כעיניין שנאמר: הוי אשור שבט אפי (ישעיהו י׳:ה׳).
הלא שמעת למרחוקא – יותר משבעים שנה שנתנבא עמוס שנתים לפני הרעש (עמוס א׳:א׳): וישראל גלה יגלה מעל אדמתו (עמוס ז׳:י״א), מאז יש לך לשמוע שעשיתי והכנתי פורענות זו לעולם.
למימיב קדם – מששת ימי בראשית עליתה על לב אתה וגזירה שנגזרה עליך, שנאמר: כי ערוך מאתמול תפתהג גם הוא למלך הוכן (ישעיהו ל׳:ל״ג), עתה כשהגברתיך על האומות הביאותיה לאותה גזירה כדי שתהא להשאות לגלים נצים ערים בצורות – שתהרוג את יושביהן ותהיינה שאייה מאדם, ויתעתדו לגלים צומחים ירק.
א. כן בכ״י אוקספורד פוק׳ 127, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94, וכן בנוסח שלנו. בכ״י אוקספורד 165: ״מרחוק״. בכ״י לוצקי 778: ״למרחק״.
ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד פוק׳ 127, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94, וכן בכמה כ״י של המקרא. בכ״י פרמא 3260, וכן בנוסח שלנו: ״מימי״.
ג. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד פוק׳ 127, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778: ״תפת״.
Have you not heard Now why do you boast? This is not yours, for this is a decree that emanated from Me many years ago, that you will exact My recompense from the nations, as the matter is written: "Woe! Assyria is the rod of My wrath" (supra 10:5).
Have you not heard from long ago More than seventy years (correct version as in Parshandatha and Warsaw edition) since Amos prophesied two years before the earthquake, "and Israel shall be exiled from upon its land" (Amos 7:17). Since then, you should have heard that I wrought and prepared this retribution.
in days of yore Since the six days of Creation, that decree that was decreed upon you entered My mind, as it is said: "For Tophteh is set up from yesterday, that too has been prepared for the king" (supra 30:33). Now that I have given you superiority over the nations, I have brought it, that decree, in order that it shall be to make desolate, blossoming hills [of] fortified cities, that you shall slay their inhabitants and they shall remain devoid of people and they shall be prepared for hills where vegetation grows.
מימי קדם ויצרתיה – יש לומר: חדדתיה והשחזתיה, כל כלי יוצר עליך (ישעיהו נ״ד:י״ז), וחרבות צורים (יהושע ה׳:ב׳).⁠1 ועל זה סמכו דורשי חמורות אשר אמרו: אמר הקב״ה לגבריאל: מגלך נטושה? והוא אמר: נטושה ועומדת מששת בראשית. (כ״י סינסינטי 653 עם החתימה ״מפי ר׳ יוסף״)
1. השוו רש״י תהלים פ״ט:מ״ד.
הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי – שמעת מה אירע לפרעה.
אאותה עשיתי – אני הוא שנפרעתי ממנו מימי קדם ויצרתיה.
עתהב הביאותיה – פורענות שגזרתי על פרעה, אותו פורענות שהביאתי עליו עתה הביאותיה גם עליך.
ותהיג להשאות גלים נצים ערים בצורות – שתהרג הפורענות את יושביהן ותהיינה שאייה מאדם ויתעתדו לגלים צומחים ירק.
א. בכ״י לוצקי נוספה כאן מלת: ״קדם״.
ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״אף״.
ג. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 חסרה מלת: ״ותהי״.
הלא שמעת למרחוק – מה שעשיתי בדור המבול ובפלגה ובסדום ובמצרים ובכנענים ובסיחון ובעוג ומהן תלמוד שאותה שאתה מתפאר בה אני עשיתי ולא אתה.
שאינך אלא מטה מוסר שלי ליסר גוים ולהוכיח.
מימי קדם – עד שלא עמדת אתה ואבותיך גזרתי עליה ויצרתיה – שמימי אחיה השלני גזרתי על ישראל שיגלו בארץ אשור. כדכתיב וזרם מעבר לנהר. ועתה הבאתיה – על ישראל. וכן לשאר אומות תלמד מישראל.
ותהי – עתה אותה גזירה שגזרתי למרחוק להשאות גלים נצים – להיות שאון גלים ומשברים הנצים החובטים ונובעים בחומות שואים והומים להפיל ערים בצורות – ואינך אלא כפרץ מים נפל נבעה בחומה נשגבה אשר פתאום לפתע יבא שברה וכגלים ומשברי ים נצים וחובטים השואים ערים בצורות להפילם.
עתה הבאתיה – רוצה לומר: אבל עתה הבאתיה בפעל, אם כן אמר לשון עשה ויצר על הכח.
הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי, כלומר, למה תתפאר על הצלחותיך במלחמות, הלא שמעת שאני עשיתי את כל זה וברצוני היתה הצלחתך, ולכן למרחוק הודעתיה ע״י עבדי הנביאים, וזה לאות כי אני עשיתיה, וכמאמר הנביא (ישעיה מא, ד) מי פעל ועשה קורא הדורות מראש וזהו אומרו, הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי, רוצה לומר, הלא שמעת קודם נצחון מלחמותיך שאותה עשיתי אני, מימי קדם ויצרתיה, רוצה לומר, כי קודם כל דבר היתה המלחמה נוצרת בחכמתי העליונה ועתה הבאתיה והוצאתיה לפועל, מפני זה, ותהי להשאות גלים נצים ערים בצורות, רוצה לומר, ולכן היתה הארץ שואה ומשואה והערים הבצורות היו גלים נצים, ר״ל, גלי אבנים חרבים כי נצים הוא מגזרת ציה, ורש״י פירש, ותהי להשאות גלים נצים, הביאותיה לאותה גזירה כדי שתהא להשאות גלים נצים ערים בצרות עשה כנוי ת״יו, ותהי שב אל הגזרה
הֲלוֹא שָׁמַעְתָּ. שזה דרכו להניח הרשעים לעשות עד סוף מחשבתם, וכרגע אפרע1: לְמֵרָחוֹק. בפלגה: מִימֵי קֶדֶם. במצרים: עַתָּה הֲבֵאתִיהָ [לְהַשְׁאוֹת גַּלִּים נִצִּים עָרִים בְּצֻרוֹת]. והיתה הכוונה שתהיה להשמים2 כגַּלִּים נִצִּים - עָרִים בְּצֻרוֹת3:
1. [אולי מפרש לשון ׳עַתָּה הֲבֵאתִיהָ׳, כלומר במהירות, ועל דרך שמבואר בשיעורים לתהלים (פרק עג), שם האריך בעניין הצלחת הרשעים להשיג את כל מבוקשתם, ועל עונשם הבא עליהם פתאום. אך בהמשך מבואר שמפרש שלעומת מעשי הפלגה ומצרים שהיו בעבר, עתה יעשה גם על אותו אופן].
2. ׳להשאות׳ – להשמים (מצודות), כלומר לעשותם שוממים.
3. שערים בצורות יהיו שוממים כגלים מצמיחים נצים ופרחים. והיינו שה׳ נתן לו להוציא את מחשבתו אל הפועל ולהפוך ערים בצורות לגלי אבנים, כי ה׳ רצה שיחריב את ערי ישראל בעוונם.
הלוא שמעת – מלא וא״ו בספרים מדוייקים ועל פי המסורת שזכרתי למעלה בסימן ל״ו.
עתה הבאתיה – בספרים מועטים כתוב הביאתיה ביו״ד ואל״ף אחר הבי״ת וגם במכלל יופי כתוב על זה מלא בעי״ן הפעל ועל אותו דמלכים לא כתב מאומה ולפי דעתי נשתבש בדברי המכלול שכתב בדף ק״נ ובאו מלכים בעי״ן הפעל וכו׳ ומנה בכללם עתה הביאתיה ובמורה מקום בגליון כתוב ישעיה ל״ז אך אין למדין מהמורה מקום כי אם מהספרים המדוייקים שזה דישעיה חסר ודמלכים מלא וקצת תימא שלא נמנה חילוף זה עם חילופים אחרים שנמנו במסורת שלנו בין מלכים לישעיה ויותר מזה יש לתמוה על בעל המסורת דבישעיה סימן מ״ג לא מנה שום אחד מאלו עם אותן שהם מלאים ועיין עוד מה שכתבתי במלכים ב׳ ט׳.
להשאות – ענין שממון וכן אמש שואה ומשואה (איוב ל׳:ג׳).
גלים – הוא כענין תל.
נצים – פרחים וכן הנצו הרמנים (שיר השירים ז׳:י״ג).
למרחוק – מזמן רחוק.
אותה – את הגזרה הזאת עשיתי מימים קדמונים.
ויצרתיה – ואני יצרתי את הדבר הזה וכפל הדבר במ״ש.
עתה הבאתיה – אני הבאתי עתה את הדבר על ידיך.
ותהי – אתה תהיה למכת מרדות להחריב ערים בצורות לעשותם שממה וגלים מצמיחים נצים ופרחים.
הלא שמעת – אתה מתפאר: בכח ידי עשיתי, הלא תדע כי אני הוא שגזרתי. ואמר הלא שמעת דרך מליצת השיר, גם כי באמת לא ידע ולא שמע מלך אשור שהאל גזר עליו שיהיה שבט אפו.
למרחוק אותה עשיתי – כי אני עשיתי והכינותי את זאת כבר מזמן רחוק. למרחוק מחובר למטה ולא למעלה (נגד הנגינה), והראיה מימי קדם ויצרתיה.
ויצרתיה – לשון גזרה.
עת֤ה הבאת֨יה֨ וַתִֶּ֔הי – כן ראוי לחבר המלות האלה, כטעם ולא יהיה הדבר ולא יבא (דברים י״ח:כ״ב), הנה באה ונהיתה (יחזקאל ל״ט:ח׳). ורוזנמילר וגיזניוס פירשו כדי שאתה תהיה להחריב ערים בצורות, והוא דחוק.
להשאות – לשון והאדמה תשאה שממה {ישעיהו ו׳:י״א}.
גלים נצים ערים בצורות – להשאות ערים בצורות עד שתהיינה גלים נצים.
נצים – לשון חורבה, כמו עריך תצינה מאין יושב (ירמיהו ד׳:ז׳) (רד״ק).
הלוא שמעת למרחוק – אם היית שומע מרחוק ממקום שאתה גר שם את דברי הנביאים שנבאו כ״ז שכן יהיה, הלא אז היית יודע כי אותה עשיתי אנכי, ולא בכחך פעלת זאת, ויותר מזה (הלוא שמעת) מימי קדם אם היית שומע דברי הנביאים שנבאו זאת כבר מימי קדם שכן יהיה בעתיד, הלא אז היית יודע שלא לבד שאותה עשיתי שהוא גמר המעשה, כי גם יצרתיה אנכי יצרתי עקר הדבר ועצמותו, כי הגדתי אחרית דבר זה מראש אמנם דע ג״כ כי תכלית המעשה הזה מה שהבאתי אותך להחריב את ארץ יהודה ולהפך עריהם לגלים, הוא כי זאת תהי להשאות גלים אתה תשאה ותשומם ערים לעשותם גלים, כדי שמן הגלים האלה נצים ערים בצורות יניצו ויציצו ערים בצורות שהערים שהפכת לגלים, יצמחו עתה הגלים ויתהוו מהם ערים בצורות, תפס משל הגרעין הנזרע בארץ שהפסד הזרע תצמיח נטע נעמן, כן הפסד הערים הפרזות לגלים יצמיחו קריות בצורות, זה היה תכלית מעשי שעל ידי שהחרבת ערי יהודה ישובו אלי ויבנו שנית בימי חזקיהו ביתר עוז ותפארת.
ועל זה משיב לו ה׳1 ע״י הנביא2, למה תתפאר?! אין זו שלך, כי גזירה היא מִלְּפָנַי זה שנים רבות שתהיה אתה נפרע פורענותי מן האומות3, הֲלוֹא שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק – מזמן4 אוֹתָהּ – את הגזרה הזאת אשר5 עָשִׂיתִי להגלות את ישראל6, מִימֵי קֶדֶם – מששת ימי בראשית עלתה על ליבי גזירה זו7, וִיצַרְתִּיהָ – ואני הוא זה אשר יצרתי את הדבר הזה8, עַתָּה הֲבֵאתִיהָ לאותה גזירה9 על ידיך10 וּתְהִי – ותהיה אתה למכת מרדות11 לְהַשְׁאוֹת – לעשותם שממה12 וְגַּלִּים13 המצמיחים14 נִצִּים – פרחים15, ולהחריב16 עָרִים בְּצֻרוֹת, אותן תחריב בגזרתי17:
1. מלבי״ם בפס׳ קודם.
2. אברבנאל.
3. כמו שנאמר (ישעיהו י, ה) ״הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי״ (רש״י). ומה שעשיתי בדור המבול ובפלגה ובסדום ובמצרים ובכנענים ובסיחון ובעוג, מזה תלמד שאותה הגזירה שאתה מתפאר בה אני עשיתי ולא אתה, שאינך אלא מטה מוסר שלי לייסר גויים ולהוכיחם (ר״א מבלגנצי).
4. מצודת דוד. שכבר לפני יותר משבעים שנה הנתנבא עמוס (ז, יא) ״וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ״, ומאז יש לך לשמוע שעשיתי והכנתי פורענות זו לעולם (רש״י).
5. מצודת דוד.
6. רש״י.
7. שנאמר (לעיל ל, לג) ״כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה גַּם הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן״ (רש״י).
8. וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר אנוכי יצרתי עיקר הדבר ועצמותו כי הגדתי אחרית דבר זה מראש.
9. רש״י.
10. מצודת דוד.
11. מצודת דוד.
12. מצודת ציון.
13. הוא כענין תל (מצודת ציון).
14. מצודת דוד.
15. מצודת ציון.
16. מצודת דוד.
17. ראה רש״י מלכים-ב׳ יט, כה.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יהגהות ר״י קרא על פירוש רש״יר״י קראר״א מבלגנציר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(כז) וְיֹֽשְׁבֵיהֶן֙ קִצְרֵי⁠־יָ֔ד חַ֖תּוּ וָבֹ֑שׁוּ הָי֞וּ עֵ֤שֶׂב שָׂדֶה֙ וִ֣ירַק דֶּ֔שֶׁא חֲצִ֣יר גַּגּ֔וֹת וּשְׁדֵמָ֖ה לִפְנֵ֥י קָמָֽה׃
Therefore their inhabitants were of small power; they were dismayed and confounded. They were as the grass of the field, and as the green herb, as the grass on the housetops, and as a field of corn before it has grown up.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרש״יר״י קראר״א מבלגנציר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְיָתְבֵיהוֹן אִתְקַצֵר חֵילֵיהוֹן אִתְבָּרוּ וּבְהִיתוּ הֲווֹ כְּעֵשֶׂב חַקְלַיָא וִירוֹק דִתְאָה כְּעֵשֶׂב אִגָרַיָא דִשְׁלוֹק עַד לָא מָטֵא לְמֶהֱוֵי שׁוּבְּלִין.
וסכאנהא תקצר אידיהם פינדקון ויכ׳יבון ויצירון כעשב אלצחרא וככ׳צ׳רהֿ אלכלא וכחשיש אלסטוח או אלכ׳אפור קבל אן יציר סנבלא קאימא.
ואז תיכרת ותהיה כאחד מארבעה דברים: או כעשב או כדשא או כחציר [או כשדמה]. הוא שאמר ויושביהן קצרי יד חתו ויבשו היו עשב שדה וירק דשא חציר גגות ושדמה לפני קמה. ואכן דימה את עמו – כשתבוא המכה עליהם – לארבעה דברים מן הצמחים; כי השמש, כשתתחזק עליהם, מתייבשים ומתפוררים. אע״פ שבטבעם מקצתם חזקים ממקצתם, הרי החום הגדול מכלה אותם בשווה. כך אותה אש, ששרף בה האל את סנחריב, נשתוו בה השר והמנהיג, רוכב הסוס וההולך ברגלו, אע״פ שמקצתם חזקים ממקצתם.
ומה שאמר חציר אינו חציר שדה אלא חציר גגות, לפי שהשמש והחום מחישים ייבושו יותר מזולתו. כך השיגה יד האל מחנה אשור, ושרף המלאך נפשותיהם באשו.
ויושביהןא קצרי יד – אני התשתי את כחם לפניך.⁠ב
ושדמה לפני קמה – שדמה הוא שקורין אשטובלא, הנשאר בקרקע שרשי הקציר.
לפני קמה – שלא הגיע להתבשל ולהתקשות לבא לידי קמה, והוא חלש ורך.
לפני קמה – בטרם יהיה קמה.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד פוק׳ 127, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94. בכ״י לוצקי 778: ״ויושבהן״.
ב. בכ״י אוקספורד 165 מופיע כאן ביאור שמסומן כתוספת: ״כאן כת׳ ושדמה, ובמלכים כת׳ ושדפה. ושמא טעות הוא כתוב כאן כי במלכים היה כתוב ושדמה, ומחק הנקדן המ״ם וכתב פ׳.⁠״
And their inhabitants became short of strength (lit. short of hand.) I weakened the strength before you.
and stubble before [becoming] standing grain (וּשְׁדֵמָה) That is what is called 'estoble' in Old French, stubble, what remains in the ground, the roots of the harvest.
before [becoming] standing grain When it has not yet reached the time to ripen and harden, to become standing grain, and it is weak and tender.
before standing grain Before becoming standing grain.
ויושביהן קצרי יד – כשאביא הפורענות שתהי לגלים להחריב ערים בצורות יהיו יושבי הערים קצרי יד, שלא יעמד איש מהם בפניי שיצילם מידי.
שדמה – הוא שקורין אשטובלא, הנשאר בקרקע שרשי הקציר.
לפני קמהא – שלא הגיע להתבשל ולהתקשות לבא לידי קמה, בטרם יהיה קמה.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״הקמה״.
ויושביהן – היו קצרי יד – לנגדך מלהיעזר שאני החלשתים לפניך ולא ידך רמה.
חתו ויבושו – מכל גבורתם.
היו – לפניך כעשב שדה וירק – ללחוך אותם כלחוך השור.
כחציר גגות – שאין שרשו פתוח אלי מים ושרב מועט מיבשו.
וכשדמה עד שלא תהא קמה – שהיא רכה ונוחה להתיבש מהר.
קצרי יד – קצרי פעל וכח, שזה הענין נשלם משני צדדים מגבורת המנצח וחולשת המנוצח, והשם גזר הכל.
ושיהיו יושבי הערים ההם קצרי יד, רצה לומר עניים וחלושים, וחתו ובשוממך יהיו לפניך ולפני אנשיך כעשב השדה וירק דשא וכחציר הגגות שיאכלו הפירות, ושדמה לפני קמה רצה לומר בתבואה קודם שתגיע להתבשל ולהתקשות ולבוא לידי קמה והוא חלוש ורך ושדמה, והכונה כולה שמלך אשור היה כלי זעמו של הקדוש ברוך הוא, וכמאמר הנביא הוי אשור שבט אפי ולכן היתה הצלחתו להיותה גזורה מאת השם יתברך ואיך אם כן יתפאר הגרזן על החוצב בו, ויש מפרשים שני הפסוקים האלה הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי רצה לומר את ירושלם, ומימי קדם יצרתיה רצה לומר שהכינה למקום שכינתו, וכמו שאמר ויוצרה מרחוק לא ראיתם והנה היא פעל ידי, ואם כן עתה הבאתיה ותהי להשאות גלים והוא נאמר בתימה, רצה לומר וכי יעלה בדעתך שאשחית פעל ידי עד שאביאנה שתשאה שממה כשממון הערים הבצורות שהחרבת ושהיו יושביהן קצרי יד חתו ובשו וגומר, לא יהיה הדבר ולא יקום כי עיני ולבי שם כל הימים להכין אותה ולסעדה.
והנה, יֹשְׁבֵיהֶן קִצְרֵי יָד. מהמלט: חַתּוּ. וירדו מצרים לעזרה1: וָבֹשׁוּ. משברם2: [הָיוּ עֵשֶׂב שָׂדֶה וִירַק דֶּשֶׁא חֲצִיר גַּגּוֹת וּשְׁדֵמָה לִפְנֵי קָמָה]. והָיוּ כירק3, קצתם כעֵשֶׂב למאכל בהמה, וקצתם כירַק דֶּשֶׁא למאכל אדם4, וקצתם כחֲצִיר גַּגּוֹת בלתי ראויים5, וּשְׁדֵמָה [לִפְנֵי קָמָה] - מוכה בשידפון6:
1. ע״פ לשה״כ לעיל (לא א) ׳הוי היורדים מצרים לעזרה׳. ונראה שמפרש ׳חתו׳ מלשון נחיתה וירידה, כמו בארמית ׳נחות דרגא׳, ומצאנו כן לרבינו בחבקוק (ב יז) בפירוש ׳יחיתון׳, ע״ש.
2. ע״פ לשה״כ בתהלים (קיט קטז) ׳ואל תבישני משברי׳, ופירשו שם המפרשים שאל תביישני בזה שלא יתקיים מה שקיויתי. כלומר, שהתביישו כי מצרים בגדו בהם.
3. כל יושבי ערי ישראל היו דומים לפני סנחריב לירק, אלא שנשתנו אלה מאלה, שכל אחד דומה למין ירק אחר.
4. בבראשית (א יא) כתב רבינו: ׳דשא - מיני עשבים למאכל בהמה, כאמרו (יואל ב כב) כִּי ׳דָשְׁאוּ׳ נְאוֹת מִדְבָּר [כתוב שם: ׳אל תיראו בהמות שָֹדָי [לדאוג על חסרון המרעה (מצודות)] כי דשאו נאות מדבר׳, הרי שדשא הוא מאכל בהמה], עשב מזריע זרע - למאכל אדם [כמבואר שם (פסוק כט) ׳הנה נתתי לכם את כל עשב מזריע זרע וגו׳ [ואלו הם הירקות], לכם יהיה לאכלה׳]. וראה עוד מש״כ רבינו בדברים (לב ד).
5. החציר הגדל על הגגות אינו ראוי כלל לאכילה, אף לא לבהמות.
6. ׳שיבלים הנשדפים טרם נגמר בישולם לבוא לכלל קמה׳ (מצודות).
חתו – פחדו ונשברו.
ושדמה – הוא כמו ושדפ׳ הנאמר במ״ב כי בומ״ף מתחלף וענינו לקוח הזרע.
ויושביהן – יושבי הערים ההן עשיתים להיות קצרה ידם מלהלחם למולך ונשברו ונתביישו.
עשב שדה – כעשב שדה.
וירק דשא – מקום הירוק שבדשא החלש מאד.
חציר גגות – כחציר הגדל על הגגות שהוא חלש.
ושדמה – כשבלים הנשדפים טרם נגמר בשולם לבוא לכלל קמה כי אז המה חלושים עד למאד ור״ל הנה אני הוא המתיש לפניך את העכו״ם ולא בעוצם ידך נצחתם.
ויושביהן קצרי יד – אתה מתפאר בערים שכבשת, ואינך יודע כי אני הוא שעשיתי אותם חלושי כח שיפלו בידך.
חתו ובושו – יכולים היו לעמוד כנגדך, אך מאתי היתה נסבה שייראו ממך שלא כמנהג.
היו עשב שדה – היו לפניך כעשב שדה, שאדם קוצרו בלא יגיעה.
חציר גגות – הוא חלש משאר עשבים, מפני שאין תחתיו קרקע, וכן יהיו כחציר גנות שקדמת שלף יבש {תהלים קכ״ט:ו׳}.
ושדמה – במלכים ושדפה {מלכים ב י״ט:כ״ו}, לשון שדפון, וכן נראה עקר, והטעם כדגן שנשדף קודם שיגדל ויהיה קמה.
וישביהן – וגם מה שיושבי הערים האלה אשר התעתדו לגלים היו קצרי יד – ולא יכלו לקום מפניך רק חתו ובשו גם זה לא היה להכריתם לגמרי, רק היושבים האלה היו דומים כמו עשב שדה וירק דשא לפני קמה – כמו שלפני הקמה טרם תתבשל התבואה יגדל תחלה עשב שדה וירק וחציר גגות ושדמה שהם שאר מיני עשבים, וכולם עוד יבלו טרם שתתבשל התבואה, ומ״מ אחרי נבול מינים האלה יבש חציר נבל ציץ, ואז נראה עמקים יעטפו בר, ושדי תרומות מלאים קמה ותבואה, כן קצרי יד אלה חתו ויבושו ותחתיהם יצמח צמח צדיק לגאון ותפארת שהוא דורו של חזקיהו.
וְיֹשְׁבֵיהֶן – יושבי הערים ההן עשיתים שיהיו1 קִצְרֵי יָד לנגדך2 כי התשתי את כוחם לפניך3 ולא כי ידך רמה4, הם חַתּוּ – פחדו ונשברו5 וָבֹשׁוּ – והתביישו מכל גבורתם6, הָיוּ כמו7 עֵשֶׂב שָׂדֶה וִירַק – וכמו הירוק אשר8 בַּדֶּשֶׁא9, וכמו10 חֲצִיר הגדל על11 גַּגּוֹת12, וּשְׁדֵמָה – וכמו שבלים הנשדפים13 לִפְנֵי שנגמר בישולם ובטרם יהיו14 קָמָה15:
1. מצודת דוד.
2. ר״א מבלגנצי.
3. רש״י.
4. ר״א מבלגצי.
5. מצודת ציון.
6. ר״א מבלגנצי.
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. שהוא מקום חלש מאוד (מצודת דוד).
10. מצודת דוד.
11. מצודת דוד.
12. שהוא חלש (מצודת דוד).
13. מצודת דוד.
14. רש״י, מצודת דוד.
15. כי אז המה חלושים עד למאד (רש״י, מצודת דוד). ורצונו לומר הנה אני הוא שמתיש לפניך את העמים ולא בחוזק ידך נצחתם (מצודת דוד).
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרש״יר״י קראר״א מבלגנציר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(כח) וְשִׁבְתְּךָ֛ וְצֵאתְךָ֥ וּבוֹאֲךָ֖ יָדָ֑עְתִּי וְאֵ֖ת הִֽתְרַגֶּזְךָ֥ אֵלָֽי׃
But I know your sitting down, and your going out, and your coming in, and your raging against Me.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״א מבלגנציר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּמַתְבָךְ בְעֵיצָה וּמַקְפָךְ לְבָרָא לְאַגָחָא קְרָבָא וּמֵיתְיָךְ לְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל גְלֵי קֳדָמַי וְיַת דְאַרְגֵיזְתָּא קֳדָמַי גְלֵי.
וג׳לוסך וכ׳רוג׳ך ודכ׳ולך אנא עאלם בה פכיף אחתראדך אלי.
ושבתך וצאתך ובאךא ידעתי – תרגם יונתן: ומיתבך בעצה ומיפקך לקרבא ומיתך לארעא דישראל גלי קדמי כשעלתה מחשבה בלבך ונועצת להחריב את ביתי אני ידעתיה.
התרגזך – התרעשך והתגברך אלי.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, סינסינטי 653, ברלין 122, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י אוקספורד פוק׳ 127, אוקספורד 34, וטיקן 94, וכן בנוסח שלנו: ״ובואך״.
And your sitting and your going out and your coming I know Jonathan paraphrased: And your sitting in counsel, and your going out to wage war, and your coming to the land of Israel, is revealed to Me. When the thought entered your mind, and you took counsel to destroy My house, I knew it.
ושבתך – במצור, וצאתך ובאך – במלחמה,
ידעתי – שכל כוונתך להכרית ולהשמיד גוים לא מעט ולהתפאר בם לומר ידי רמה.
ואת התרגזך – והתרעשך אלי – לבא להחריב אף מקום מקדשי וכפות רגלי ולא אוכל לעמוד לפניך כאשר לא עמדו אלהי הגוים. ידעתי שזו היא מחשבת לבך.
אלי – בעבור ירושלים והמקדש ואמר.
ושבתך וצאתך ובואך ידעתי ואת התרגזך אלי רוצה לומר כשהיית יושב בארצך וכשיצאת לבא לירושלם ובבואך כאן לא נעלם ממני כי הכל ידעתי, והתרגזך אלי רצה לומר אבל גם כן שמעתי התרגזך אלי בחרופים ובגדופים אשר חרפת וגדפת אותי, ועתה אני מעניש אותך על הארצות אשר החרבת ולא על בואך על ערי יהודה ועל שערי ירושלם כי ממני היה כל זה.
וְשִׁבְתְּךָ. עד שש לחזקיהו1: וְצֵאתְךָ. עתה2: וּבוֹאֲךָ יָדָעְתִּי. יהיה מאתי בידיעה פועלת3: [וְאֵת הִתְרַגֶּזְךָ אֵלָי]. וידעתי גם כן הִתְרַגֶּזְךָ, יכולת על הבחירה4:
1. סנחריב צר על שומרון משנת שש עד שנת תשע לחזקיהו, כמבואר במלכים ב׳ (יח ט-י) ׳ויהי בשנה הרביעית למלך חזקיהו היא השנה השביעית להושע בן אלה מלך ישראל עלה שלמנאסר מלך אשור על שומרון ויצר עליה, וילכדה מקצה שלש שנים בשנת שש לחזקיה היא שנת תשע להושע מלך ישראל נלכדה שמרון׳. הרי שעד שנה השישית לחזקיהו ישב בביתו ולא עלה על ארץ ישראל. וכעין זה כתב אברבנאל.
2. שיצא מן הארץ להילחם עם תרהקה.
3. כלומר, גם מה שישב סנחריב ולא עלה על ישראל עד השנה השישית לחזקיהו, וגם שובו מן המצור בגלל תרהקה, וגם בואו עתה פעם נוספת לצור על ירושלים, הכל ׳ידעתי׳, כלומר, כל מעשי סנחריב לא נעשו אלא ע״י ידיעת ה׳ הפועלת, שמשגיח על ישראל ומביא עליהם את הפורענות לפי מעשיהם. [וביאור עניין ׳ידיעה פועלת׳, לפי ש׳שם הידיעה נאמר על ידיעת ה׳ יתברך ועל הידיעה האנושית בשיתוף השם בלבד׳ (אור עמים הנחות כא), שידיעת ה׳ אינה דומה לידיעה האנושית ׳שהיא מסובבת מהנמצאות, אלא הנמצאות הן מסובבות מידיעתו׳ (שם פרק בריאה), ולכן נאמר ׳כי לא מחשבתי מחשבותיכם׳ (פרק ידיעה), ׳כי כל פעולתו יתברך בידיעת עצמו׳ (דברים ב ז), ׳כי גם מציאות הנמצאות וקיומם הם מתהווים מן הידיעה האלקית׳ (פרק ידיעה). והיינו ש׳ידיעה׳ אצל ה׳ שונה מידיעה האנושית, כי הידיעה האנושית מסובבת מאת הנמצאות, כי אחרי שהדבר נמצא - האדם משיגו בדעתו ויודעו, אבל ידיעת ה׳ היא מסבבת את הנמצאות, כלומר, כיון שהדבר עלה בידיעתו של ה׳, הרי הוא הופך להיות במציאות, וידיעת ה׳ את הדבר הוא המקיימו במציאות. ולכן נקראת ידיעת ה׳ ׳ידיעה פועלת׳].
4. שגם מה שאתה מתרגז עלי בבחירתך לרעה, גם זה מידיעתי הפועלת, כי יכולתו של ה׳ היא אף על הבחירה. [וראה אור עמים (סוף פרק הידיעה) שביאר איך יתכן בחירה כאשר יש ידיעה פועלת].
התרגזך – ענין תנועה חרדת המהירות וכן הרגיז ממלכות (ישעיהו כ״ג:י״א).
ושבתך – ת״י ומיתבך בעצה.
ואת התרגזך – ואף את התרגזך אלי ידעתי.
ושבתך – כתרגום יונתן: {ומיתבך בעצה}, עצה שאתה יועץ, כי היועצים יושבים, כדי לשקול העצות בשקול הדעת, וכן אתה ידעת שבתי וקומי (תהלים קל״ט:ב׳) שבתי לגמור העצה, וקומי להוציאה לפעל.
וצאתך ובואך – כמו לא אוכל עוד לצאת ולבא (דברים ל״א:ב׳), ואנכי נער קטון לא אדע צאת ובא (מלכים א ג׳:ז׳) ענינו להתנועע ולפעול בזריזות, ואיננו כמו אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם (במדבר כ״ז:י״ז).
ואת התרגזך אלי – מה שאתה מתנועע נגדי בקול שאון. בנין הקל בשרש הזה מורה התנועעות טבעית, מפחד או מכעס, ועל כן השתמש כאן בהתפעל להורות על התנועעות מכוונת ברצון.
ושבתך – ר״ל וא״כ בל תחשוב כי ידך עשו לך חיל, ועלית מרום בכח עצמך, רק בין העת שישבת בבית ובין העת שיצאת ובאת לכבוש ממלכות,
ידעתי – כ״ז היה בידיעתי והשגחתי, אמנם דע כי אני יודע גם כן התרגזך אלי – החרופים והגדופים ובעבורם תענש, כי.
וְשִׁבְתְּךָ בעצה1 וְצֵאתְךָ למלחמה2 וּבוֹאֲךָ לארץ ישראל3 יָדָעְתִּי עוד בטרם יצאת למלחמה4, כי הכל גלוי וידוע לפני5, וְאף6 אֵת הִתְרַגֶּזְךָ7 אֵלָי בחירופים ובגידופים אשר חרפת וגדפת אותי8 ידעתי9 ובעבורם תענש10:
1. רש״י ומצודת דוד בשם תרגום יונתן.
2. תרגום יונתן.
3. תרגום יונתן. ר״א מבלגנצי מבאר ושבתך במצור וצאתך ובואך במלחמה. ורלב״ג (במלכים-ב׳ יט, כז) מבאר שבתך בארצך וצאתך למלחמה ובואך לעיירות שלכדת.
4. רלב״ג במלכים-ב׳ יט, כז.
5. רד״ק במלכים-ב׳ יט, כז.
6. מצודת דוד.
7. עניין תנועת חרדת המהירות כמו (לעיל כג, יא) ״הִרְגִּיז מַמְלָכוֹת״ (מצודת ציון).
8. אברבנאל.
9. מצודת דוד.
10. מלבי״ם. ר״א מבלגנצי מבאר ידעתי שכל כוונתך להכרית ולהשמיד גויים לא מעט ולהתפאר בם לומר ידי רמה, ואת התרגזך והתרעשך אלי לבוא להחריב אף את מקום מקדשי בחושבך כי לא אוכל לעמוד לפניך כאשר לא עמדו אלהי הגויים, ידעתי שזו היא מחשבת ליבך.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״א מבלגנציר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(כט) יַ֚עַן הִתְרַגֶּזְךָ֣ אֵלַ֔י וְשַׁאֲנַנְךָ֖ עָלָ֣ה בְאׇזְנָ֑י וְשַׂמְתִּ֨י חַחִ֜י בְּאַפֶּ֗ךָ וּמִתְגִּי֙ בִּשְׂפָתֶ֔יךָ וַהֲשִׁ֣יבֹתִ֔יךָ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר⁠־בָּ֥אתָ בָּֽהּ׃
Because of your raging against Me, and because your uproar has come up into My ears, therefore I will I put My hook in your nose, and My bridle in your lips, and I will turn you back by the way by which you came.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״א מבלגנציר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

חֲלַף דְאַרְגֵזְתָּא עַל מֵימְרִי וְאִתְרְגוּשְׁתָּךְ סְלִיקַת לִקֳדָמָי וַאֲשַׁוֵי שֵׁירִין בְּלִיסָתָךְ וּזְמַם בְּסִפְוָתָךְ וַאֲתֵיבִנָךְ בְּאוֹרְחָא דַאֲתֵיתָא בָהּ.
פלאג׳ל מא אחתרדת נחוי וג׳לבתך אלתי צעדת בין ידי לאצירנך כמן יג׳על אלזנאק פי אנפה ואללג׳אם פי פמה וארדך פי אלטריק אלד׳י ג׳ית פיה.
ושאננך – כמו ושאונך.
חחי – כמין טבעת הוא, ותוחבין אותו בשפת בהמה שעסקיה רעים, למושכה בו.
ומתגי – תרגם יונתן: זמם, והוא של ברזל, ותוחבין אותו בנחירי האנקה. הוא ששנינו: ונאקה בחטם.
you have raged against Me Your raging and your becoming overpowering toward Me (acc. to Parshandatha).
and your tumult (וְשַׁאֲנַנְךָ) like וּשְׁאוֹנְךָ.
My ring (חַחִי in Heb.) It is a kind of ring that is inserted into the lip of an unruly animal by which to pull it.
and My bit Jonathan renders וּזְמַם, which is made of iron, and which they insert into the nostrils of a female camel. This is what we learned, "and the female camel with a nose ring" in Tractate Shabbath (5:1). (This is difficult in view of the wording of the verse, which places חַח in the nose and מֶתֶג in the lips.)
ושאננך – כמו: ושאונך.
ויען התרגזך אלי ושאננך – וגאות שלותך עלה באזני – שתדבר גדולות כנגדי מרוב שלותך שנתתי לך,
ושמתי חחי באפך – ולא תבא לעירי ואתן לך רוח להשיבך בחרפה לארצך. כל זה לסנחריב. וחוזר לחזקיה שאליו הוא מגיד מה שאמר המקום לסנחריב ועל בשורה זו שבשרו אומר לו מה לך האות. והבשורה על כרחנו היא שלא ישוב בארץ ישראל. שהרי סנחריב שב לארצו להלחם עם מלך כוש ולפי שהוא שב לארצו שלח מלאכיו וספריו לחזקיהו שאף על פי שהוא שב לארצו עוד ישוב ויתפוס ציון ועל זה התפלל חזקיהו ועל זה השיבו הקב״ה ביד ישעיה.
אם כן על כרחנו כשאמר לו והשבתיך בדרך אשר באת בהיכן אמר לו והשבתיך שלא תשוב עוד בארצי כמו שאת סבור וכמו ששלחת לחזקיהו שתשוב ותחריב ציון. והוא שאומר למטה לא יבא אל העיר הזאת. והוא שאומר בדרך אשר בא בה ישוב. ומשישוב אל העיר הזאת לא יבא עוד ואף על פי שכבר אמר לו המקום והפלתיו בחרב בארצו קודם ששלח לו מלאכים שישוב מארצו עליו. אף על פי כן היה דואג מבניו או מלך אחר שיעמד תחתיו כאשר עשו מלכים ראשונים.
יען התרגזך וגו׳ ושמתי חחי וגו׳ – לנבוכדנצר.
אבל יען התרגזך עלה באזני רצה לומר מה שגדפת אותי בעבור זה אני אשים חחי באפך שהוא הכלי של ברזל הכפוף שצדין בו הדגים ומוציאים אותם על ידי החבל הקשור בראשו חוץ המים, ומתגי בשפתיך המתג שהוא הרסן שישימו לבהמות להדריכם אל אשר יהיה רוח הרוכב ללכת, כן אעשה לך ואשים מתגי בשפתיך, כי בעבור שהחרופים דברת בפיך ובשפתיך לכן אשים בפיך החוח והמתג באופן שלא תדבר עוד כדברים האלה, ותדע ותשכיל כי אני האדון והמנהיג ואתה העובד והבהמה, והיה משל החח והמתג למגפה אשר יגוף השם את מחנהו וישוב לארצו בפחי נפש, והוא אומרו והשיבותיך בדרך אשר באת בה.
[יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי וְשַׁאֲנַנְךָ עָלָה בְאָזְנָי - וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ וּמִתְגִּי בִּשְׂפָתֶיךָ]. ומפני הִתְרַגֶּזְךָ - לא תשיג מה שכוונתך שתשיג, אבל אשים חַחִי [בְּאַפֶּךָ] - שלא תעבור1, וּמִתְגִּי [בִּשְׂפָתֶיךָ] - שתפנה לשוב2:
[דבר ה׳ לחזקיהו שהתפלל]:
1. להיכנס לירושלים.
2. ׳וַהֲשִׁיבֹתִיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּאתָ בָּהּ׳. במלכים ב׳ (יט כח) כתב הרד״ק: ׳המתג הוא הברזל שמשימין בפה הבהמה להנהיגה, ר״ל, אני אראה לך שאתה ברשותי ואנהיג אותך למקום שארצה כמו שמנהיג האדם הבהמה ומושכה למקום שירצה׳. הרי שהמתג הוא למשוך את הבהמה למקום אחר. ונראה שרבינו מפרש ש׳חח׳ משמש רק לעצור את הבהמה, ומתג משמש למשוך אותה.
ושאננך – בכמה ספרים כתובי יד וגם בדפוסים ישנים נו״ן ראשונה בקמץ וכן חברו דמלכים וכך הם בשרשים ובבעל הלשון ובמקצת וכן חברו דמלכים וכך הם בשרשים ובבעל הלשון ובמקצת ספרים בפתח כמו שכתוב במלכים.
ושאננך – הוא מלשון שאון והמייה.
חחי – הוא הטבעת ההושם בלחי בהמה שעסקים רעים למשכה על ידה וכן ונתתי חחים בלחייך (יחזקאל ל״ח:ד׳).
ומתגי – הוא כעין רסן כמו מתג לחמור (משלי כ״ו:ג׳).
אלי – באה אלי.
ושמתי חחי – ר״ל בע״כ אשיב אותך.
יען התרגזך אלי וגו׳ – אחר שלא נעלם ממני התרגזך אלי ושאננך.
ושאננך – כמו ושאונך (ר׳ יונה, רש״י, רד״ק ורוזנמילר), וכן תרגם יונתן. ואחרים מפרשים לשון שאנן ושלו, כי היה בוטח בגבורתו ולא ירא אלהים, אבל עלה באזני מסייע פירוש ראשון.
ושמתי חחי באפך – המשילו לגמל, שנוקבים נחיריו ונותנים בהם כמין טבעת ומושכים אותו בה, ונותנים מתג בפיו.
והשיבותיך בדרך אשר באת בה – מכאן נראה לי שלא נסע סנחריב מארץ יהודה ללכת להלחם בתרהקה, ולא נלחם כלל בתרהקה, אלא כשהיה אצל לכיש (והיא ביהודה) שמע על תרהקה, ואז גמר בדעתו ללכת להלחם בו, וקודם שילך שלח מלאכים אל חזקיהו, ומיד בא המלאך והכה מחנהו, וסנחריב שב אל ארצו בדרך אשר בא ממש. והמפרשים כתבו (בלא ראיה מן המקרא) כי סנחריב עלה על תרהקה ונלחם בו וגבר עליו והביא עמו שללו ובזתו, וחזר לירושלם, ושם נגף מחנהו: ואיך יתכן שיזכיר הכתוב ששמע על תרהקה ולא יפרש אם נלחם עמו ואיך נפל הדבר? גם מליצת ושמע שמועה ושב אל ארצו {ישעיהו ל״ז:ז׳} משמע שלא היתה שם אלא נסיעה אחת מיהודה לנינוה, לא הליכה וחזרה ועוד הליכה לנינוה. ומעתה אין לשאול שאלת רד״ק במלכים: למה לא נגפו אז, אלא עד שהלך להלחם עם מלך כוש ואחרי כן שב לירושלם.
יען עלה באזני התרגזך אלי ושאננך – שהקשבתי איך חרפת בקול שאון גדול ופרסום רב, לכן ושמתי חחי באפך בל תוכל ללכת הלאה עד ירושלים,
ומתגי בשפתיך בל תוכל לחרף ולגדף עוד,
והשבתיך כמו שהיה.
יַעַן כי1 הִתְרַגֶּזְךָ באה2 אֵלַי וְשַׁאֲנַנְךָ – ושאונך3 עָלָה בְאָזְנָי שהקשבתי איך חרפת בקול שאון גדול ופרסום רב, לכן4 בעל כרחך אשיב אותך5, וְשַׂמְתִּי חַחִי6 בְּאַפֶּךָ שלא תוכל ללכת הלאה עד ירושלים7 וּמִתְגִּי8בִּשְׂפָתֶיךָ שלא תוכל לחרף ולגדף עוד9, וַהֲשִׁיבֹתִיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּאתָ בָּהּ ולא תשיג את מה שרצית10, ותדע ותשכיל כי אני האדון והמנהיג ואתה העובד והבהמה11:
1. מלבי״ם בפס׳ קודם.
2. מצודת דוד.
3. רש״י, ר״י קרא. והוא מלשון שאון והמייה (מצודת ציון).
4. מלבי״ם.
5. מצודת דוד.
6. כמין טבעת, ותוחבין אותה בלחי בהמה שעסקיה רעים למושכה בו (רש״י, מצודת ציון). ואברבנאל מבאר שהוא ברזל כפוף שצדים בו דגים.
7. מלבי״ם.
8. כעין רסן והוא של ברזל, ותוחבין אותו בנחירי האנקה (רש״י, מצודת ציון).
9. מלבי״ם.
10. ר״ע ספורנו.
11. ובעבור שהחירופים דיברת בפיך ובשפתיך לכן אשים בפיך החוח והמתג באופן שלא תדבר עוד כדברים האלה, והיה משל החח והמתג למגיפה אשר יגוף השם את מחנהו וישוב לארצו בפחי נפש, והוא אומרו ״והשיבותיך בדרך אשר באת בה״ (אברבנאל).
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״א מבלגנציר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ל) וְזֶה⁠־לְּךָ֣ הָא֔וֹת אָכ֤וֹל הַשָּׁנָה֙ סָפִ֔יחַ וּבַשָּׁנָ֥ה הַשֵּׁנִ֖ית שָׁחִ֑יס וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁלִישִׁ֗ית זִרְע֧וּ וְקִצְר֛וּ וְנִטְע֥וּ כְרָמִ֖ים [וְאִכְל֥וּ] (ואכול)א פִרְיָֽם׃
And this shall be the sign to you: you shall eat this year that which grows of itself, and in the second year that which springs of the same; and in the third year sow ye, and reap, and plant vineyards, and eat their fruit.
א. [וְאִכְל֥וּ] (ואכול) א-כתיב=וְאִכְולֻ֥
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְדֵין לָךְ אָתָא אֲכוֹל בְּשַׁתָּא הָדָא כַּתִּין וּבְשַׁתָּא תִּנְיֵתָא כַּתְכַּתִּין וּבְשַׁתָּא תְּלִיתָאָה זִרְעוּ וַחֲצוֹדוּ וְצוּבוּ כַרְמִין וֶאֱכוּלוּ אִבְּהֶן.
והד׳ה לך עלאמהֿ יא חזקיה אנך תאכל הד׳ה אלסנהֿ אלכ׳לף ופי אלעאם אלקאבל נת׳יר אלכ׳לף ופי אלסנהֿ אלת׳אלת׳הֿ אזרעו ואחצדו ואגרסו כרומא וכלו את׳מארהא
ואמרו וזה לך האות אכול השנה – אין כוונתו לומר שהאות הוא השפע המצוי, אלא האות הוא שישוב בלי שיעלה בידו דבר ממה שקיווה. וזהו פלא עכשווי שקְבָעוֹ לאות לשפע שיהיה בשנים המוזכרות. כלומר, שהסתלקותו בלא תקווה הינה הוכחה לכם על מה שאני מבטיחכם בו.⁠1
1. השווה רד״ק בפירושו למלכים ב יט כט.
וזה לך האות – הדיבור הזה אינו לסנחריב, אלא הנביא אמר לחזקיהו: והתשועה הזאת תהי לך לאות להבטחה אחרת. הנה החריבו הלגיונות את כל הזרעים וגדעו את האילנות, והקב״ה מבטיחך שתסתפקו השנה הזאת מספחי הזרעים שיצמחו מאיליהן.
ובשנה השנית סחישא – הן ספחי גִדועי האילנות, כך הוא בסדר עולם (סדר עולם רבה כ״ג).
אבל יונתן תרגמו: קטקטין – ספחי ספחים.
וזה לך האות – כשתראה שיתקיים דברי שישוב סנחריב לארצו ויפול, תאמין שתתקיים עוד הבטחה שנייה: אַכול השנה – לאכול השנה ספיח.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד פוק׳ 127, פרמא 3260, אוקספורד 34, וטיקן 94, וכן במלכים ב י״ט:כ״ט. בנוסח שלנו: ״שחיס״.
And this shall be the sign for you This statement is not addressed to Sennacherib, but the prophet said to Hezekiah, "And this salvation shall be a sign for you for another promise. Now the legions have destroyed all the vegetation and chopped off the trees, and the Holy One, blessed be He, promises you that you will have sufficient from the shoots of the plants that will grow by themselves.⁠"
this year you shall eat (אָכוֹל) to eat this year.
and the next year what grows from the tree stumps (Heb. שָׁחִיס.) They are the shoots of the stumps. So it appears in Seder Olam (ch. 23), but Jonathan renders: כַּתְכַּתִּין, the shoots of the shoots. And this will be the sign for you; when you see that my words, that Sennacherib will return to his land and he will fall, are fulfilled, you will believe that the second promise will yet be fulfilled.
וזה לך האות אכול השנה ספיח – אתה חזקיה דע לך שיתן הקב״ה את סנחריב בידך, ודבר זה יהיה לך אות שתקבל שנה זו ספיח, שישלח הקב״ה ברכה בספיחי התבואה שקצרו אוכלוסי סנחריב, שתוכלו להתפרנס מהם שנה זו.
ובשנה השינית שחיסא – אילנות שקצצו אוכלוסי סנחריב.
א. כן בנוסח שלנו, וכן בכ״י מינכן 5, פריס 163. בכ״י לוצקי 778: ״סחיש״, וכן בפסוק המקביל במלכים ב י״ט:כ״ט.
וזה לך האות – שכשילך לו סנחריב לא ישוב עוד לא הוא ולא אחר תחתיו ותתרווחו ותצליחו, שעכשיו בשובו תצאו ותקצרו ספיחיכם עתה בניסן. ותראו שהצליחו כל כך שיהא די לכם הרבה לאכול ואף על פי שאשתקד לא חרשתם ולא זרעתם. ואילו ספחים הן, ואף על פי שהיו למרמס ולמרעה לחיל אשור הבאים עם רבשקה בזמן מועט אחר שהלכו הצליחו וגדלו כל כך.
ובשנה השנית – אחר תשרי זה הבא אחר ניסן זה.
שחיס – הן גדולי שרשי הגפנים והאילנות שגידעו חיל רב שקה. אבל לא יזרעו מספיח זה אחר תשרי של שנה שנייה ולא יטעו משחיס זה אלא ספיח של ספיח זה יהא מתברך כל כך שיזרעו מקצתו בשנה שלישית. וכן שחיס של שחיס זה יתברך כל כך שיטעו ממנו בשנה שלישית אחר תשרי השיני לזה וגם יאכלו מפירותיו.
שחיס – ובמלכים: סחיש (מלכים ב י״ט:כ״ט), והענין אחד, כמו: כשב וכבש, שלמה ושמלה.
וזה לך האות – אולם בענין זה האות ענין נפלא, רוצה לומר: בתתו אות המופת וראיה וחזוק באמות ההוה ממה שעתיד להיות, וכזה אחד בתורה ואחד בירמיה.
ואמנם אמרו וזה לך האות אכול השנה ספיח כתב רש״י שאמר הנביא לחזקיהו מפלת סנחריב תהיה לך לאות על הבטחה זו שאני מבטיחך מפי השם, כי לפי שחיילות סנחריב החריבו התבואות וגדעו האילנות בכל ארץ יהודה, שהנה בשנה הזאת יתברכו הספיחים ותסתפקו בהם ובשנה השנית תסתפקו בשחיס, ובשנה השלישית זרעו וקצרו, ויותר נכון לפרש שאמר לחזקיהו זה הדבר אשר תראה ממפלת סנחריב ושישוב בדרך אשר בא בה יהיה לך האות על ייעוד אחר שמיעד אותך השם יתברך, והוא שבשנה הזאת תאכלו הספיחים אשר בשדות ולא יהיה אויב מחוץ שימנע אתכם מזה, ונצטרך לומר זה לפי שעדיין היו בני יהודה בפחד אולי ישוב עליהם סנחריב עם חיל אחר, ובשנה השנית לא תצטרכו לזרוע כי תאכלו השחיס והוא היוצא באדמה מהנופל מהספיח הראשון, וידמה שאותה שנה היתה שנת שמטה ולכן לא יזרעו ולא יקצורו, או השנה הראשונה עברה בעסק המלחמה והשנית פתחו האדמה ונרו להם ניר ולכן בשנה השלישית כתוב זרעו וקצרו וגומר, ואמר ואכלו פרים להגיד שישבו בהשקט ובבטחה ויאכלו פרי אדמתם.
וְזֶה לְּךָ המתפלל1 הָאוֹת ששמעתי וקבלתי תפילתך, שיהיה עתה דבר הנבואה הנזכרת (לעיל לא ח) שיפול2 בחרב לא איש3 עתה, ולא יגרום החטא כי לא יבוא4, ושיפנה לשוב בחחי ומתגי5. אתם עתה קבלו עליכם שתאכלו הַשָּׁנָה סָפִיחַ והַשֵּׁנִית שָׁחִיס ועסקו בתורה שתי שנים6:
1. הדיבור הזה אינה לסנחריב, אלא הנביא אמר לחזקיה (רש״י).
2. סנחריב.
3. בלתי עזרת איש (רבינו שם). וכמו שכתב לעיל (פסוק כב) שכאשר התפלל חזקיהו התקיים מה שנאמר בפסוק הקודם (לא ז) ׳כי ביום ההוא ימאסון׳.
4. מצינו בברכות (ד.) שיעקב חשש גם אחרי הבטחת ה׳ ׳שמא יגרום החטא׳, כי אף שהתנבא - יכול לגרום החטא, ולכן ביקש חזקיהו שיתן לו אות שיתקיים הדבר בכל אופן. [אך הרמב״ם (יסודי התורה פ״י ה״ד) כתב: ׳אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך ולא באה הטובה שאמר, בידוע שהוא נביא שקר, שכל דבר טובה שיגזור האל אפילו על תנאי אינו חוזר׳, ועל פי זה כתב הרא״ם (בראשית לב ח) שבדבר שנאמר לנביא אין לחוש שמא יגרום החטא, כדי שלא לגרום להכזבת הנביא, וראה משך חכמה (בראשית כה כא), וראה לחם משנה על הרמב״ם שם. וצריך לומר שדעת רבינו כדעת הגור אריה בבראשית שם שחילק בין נבואה להבטחה, ע״ש]. ובבראשית (טו ח) ביאר רבינו את שאלת אברהם אבינו ׳במה אדע כי אירשנה׳, כי שמא יגרום החטא, ולכן נשבע לו ה׳, כדי שיהיה גזר דין שיש עמה שבועה שאינה בטילה ע״י חטא.
5. שה׳ ימשוך אותו לשוב לארצו. וראה להלן (לח ז).
6. כלומר, עד כאן הנבואה, ונתן לו אות שיראה שתפילתו התקבלה, בכך שסנחריב ישוב ממנו ולא יזיק לו, ומכאן אינה נבואה אלא אזהרה, שאם תרצו שתתקיים הנבואה על מפלת סנחריב ולא יגרום החטא, תקבלו על עצמכם לעסוק בתורה מתוך הדחק, ולא תחרישו ולא תזרעו, עד שלא יהיה לכם לאכול אלא הספיחים הגדלים מאליהם. ובסנהדרין (צד:) איתא: ׳ועל אותו הדור הוא אומר והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן וגו׳ ואומר והיה ביום ההוא יהיה כל מקום אשר יהיה - שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה. אף על פי שאלף גפן באלף כסף [שהן יקרים, שאין להם רוב כרמים] - לשמיר ולשית יהיה [שמניחין אותן לאבוד ומביירים אותן והיו עוסקין בתורה]׳. ושם (כ.) איתא: ׳שקר החן - זה דורו של משה ויהושע, והבל היפי - זה דורו של חזקיה, יראת ה׳ היא תתהלל - זה דורו של רבי יהודה ברבי אילעאי, אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה׳. הרי שדורות אלו השתבחו בעסק התורה מתוך הדחק, וראה מהרש״א שם: ׳זה דורו של חזקיהו, שהיה מוסיף בלימוד התורה ולא היו עוסקים בכיבוש וחילוק ארץ ישראל׳. ובשיעורים לתהלים (קכח ד) כתב: ׳הִנֵּה תראה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה׳, שבדורו של חזקיהו שהיה ׳ירא ה׳⁠ ⁠׳, היו מסתפקים במועט והיו מתכסים עשרה בטלית אחת ועוסקים בתורה, ולא חסר להם מאומה׳.
ואכול – ואכלו קרי ויש ספרים שהכתיב ואכל ונוסחא קמייתא טפי עדיפא דמסרא רבתא חשיב ליה בהדי מלין דכתיבין מוקדם מאוחר פוק חזי התם באות וא״ו.
ספיח – הוא הצומח מהגרעין הנופל מאליו כמו ספיח קצירך (ויקרא כ״ה:ה׳).
שחיס – ענינו ספיחי ספיחים, או ספיחי האילנות ואין לו דומה.
וזה לך האות – אל מול חזקיהו ידבר הנה התשועה הזאת תהיה לך לאות על הבטחה אחרת כי הנה הלגיונות החריבו וקלקלו הזרעים וגדעו האילנות והקב״ה מבטיחך לכלכל אתכם בשנה ההיא בספיחי הזרעים.
ובשנה השנית שחיס – אולי היתה שנת השמטה והיו אסורים בחרישה וזריעה ולזה נתברכו ספיחי הספיחים.
ובשנה השלישית זרעו – ולא תפחדו עוד לצאת השדה מפחד האויב.
וזה לך – עד כאן היה הדבור מוסב לסנחריב, מכאן ואילך מדבר עם חזקיהו.
וזה לך האות – הרבה נתחבטו המפרשים בהבנת המקרא הזה. רש״י פירש: זה שאמרתי לך שסנחריב יפול כאן יהי לך לאות לימים הבאים, שאתם יראים למות ברעב לפי שסנחריב החריב את הארץ וגדע את האילנות, אכול השנה ספיח, בשנה הזאת יצמחו לכם צמחים ותתפרנסו מהם, וכשתראה דברי קיים במפלת האוכלוסין יהי לך לאות שאף הבטחה זו תתקיים, עכ״ל בפירוש מלכים {רש״י מלכים ב י״ט:כ״ט} – וזה רחוק, שיהיה טעם וזה לך האות, שקיום הנבואה הזאת יהיה סימן לנבואה אחרת שלא נזכרה, מלבד כי עדיין לא אמר דבר ממפלת מחנה סנחריב, אלא שישוב לארצו. ורד״ק פירש: זה שאמרתי לך בנבואה הראשונה ושמע שמועה ושב אל ארצו, וכן עשה, שהרי ראית ששלח מלאכיו ושב לארצו להלחם עם מלך כוש, ובזה האות שנתאמת אצלך דברי תדע כי גם נבואה זאת תהיה אמת, שלא יבא מלך אשור אל העיר הזאת, ועוד אני אומר שתאכלו השנה ספיח, שתתברך לכם התבואה שבשדות, ויספיקו לכם הספיחים לכל השנה וכו׳, עכ״ל. וכמה רחוק שיהיה וזה לך האות ענין נפרד ממה שאחריו. מלבד כי הכתוב לא אמר כלל ששב סנחריב לארצו להלחם עם תרהקה בשעה ששלח מלאכים לחזקיהו, כי באמרו וישב וישלח מלאכים {מלכים ב י״ט:ט׳} ולא אמר וישב אל ארצו, אין הכוונה אלא ששלח מלאכים שנית. ורלב״ג כתב: זה שתראה שישוב סנחריב בדרך אשר בא בה ולא יבא על ירושלם, יהיה לך אות על ייעוד אחר מייעד אותך הש״י, והוא השנה הזאת תאכלו הספיחים אשר בשדות בחוץ ולא יהיה בחוץ אויב שימנע אתכם מזה, ויתברכו הספיחים באופן שיספיקו כל השנה וכו׳ וידמה שאותה השנה היתה שנת השמטה וכו׳, עכ״ל. ואחריו הלך דון יצחק {אברבנאל}, וגם הפירוש הזה רחוק, שיהיה טעם וזה לך האות שקיום הנבואה הזאת יהיה סימן לנבואה אחרת. ורוזנמילר פירש אכול מקור במקום עבר, אמר הנה בשנה הראשונה בבוא סנחריב אל ארץ יהודה אכלתם ספיח, וכן בשנה השנית אכלתם שחיס, כי צבאות סנחריב מנעו אתכם מעבוד את אדמתכם, ועתה בשנה הזאת שהיא השנה השלישית זרעו וקצרו. וטעם אות, לומר כל כך אני בטוח שיעלה מלך אשור מעליכם, שאני אומר לכם זרעו וקצרו. ואחרי הפירוש הזה של רוזנמילר פירש גם גיזניוס. והנה מלבד שאין לנו שום ראיה ששהה מחנה אשור ביהודה שתי שנים, גם לא נזכר שנתעכב לצור על עיר מערי יהודה, אלא שתפש אותן מיד, כי פתחו לו מרוב פחדם ממנו, הנה עוד לפי פירוש זה אין כאן באמת אות כלל, ומלבד כל זה הנה אף אם נניח שיהיה אכול כמו אכלתם, לא יתכן על כל פנים לפרש השנה על השנה הראשונה, אלא על השנה הזאת שהמדבר עומד בה, ולפירוש רוזנמילר השנה הראשונה היה לו לומר. ובמהדורא בתרא (1835) עזב רוזנמילר הפירוש הזה, ופירש אכול לעתיד, אך לא עזב פירושו על מלת אות, ולדעתו אין כאן אות כלל, אך ישעיה אומר, כל כך אני בטוח שיעלה מלך אשור מעליכם, שאני מבטיחכם שאף אם בשנה הזאת ואף בשנה הבאה אין לכם זרע וקציר, מפני מה שהשחיתו האויבים באדמתכם, הנה בשנה השלישית תזרעו ותקצרו לבטח.
ואין ספק כי לא תבא מלת אות על הכוונה הזאת, והוא מסתייע מפסוק וזה לך האות כי אנכי שלחתיך (שמות ג׳:י״ב). אבל באמת האות האמור שם הוא הסנה שהיה בוער ולא נשרף, ובהוציאך את העם הוא ענין אחר (עיין משתדל).
ואשר אני אחזה לי הוא כי האות שהנביא מיעד איננו על קיום סוף דבריו שהם והשיבותיך בדרך אשר באת בה {ישעיהו ל״ז:כ״ט}, אלא על כללות המכוון בנבואה הזאת, שהוא כי הצלחת סנחריב וגבורותיו אשר עשה, לא בכח ידו עשה, אלא בגזרת ה׳, ושלא כאלהי הגוים הוא אלהי ישראל, וטעם האות הזה לומר אל תאמרו מקרה הוא ששב אשור אל ארצו, ולא ה׳ פעל כל זאת, ולעולם שהצלחתו בכח ידו ובחכמתו היתה. כי עוד תראו אות ברור על השגחת ה׳ בתחתונים, ועל גדולתו על כל אלהים, והוא כי אחר שלא עבדתם את האדמה בשנה הזאת מפני חיל מלך אשור, האל יברך אתכם ויספיק לכם הספיח והשחיס לאכול בשנה הזאת וגם בשנה הבאה.
אכול השנה ספיח – איננו לא צווי ולא עתיד מוחלט, אלא אף אם לא תזרעו לא בשנה הזאת ולא בשנה הבאה, תוכלו להתפרנס בספיח ובשחיס, ורק בשנה השלישית תצטרכו לזרוע. דוגמת מכל עץ הגן אכול תאכל {בראשית ב׳:ט״ז}, שענינו אם תרצה. והנה נס גדול היה זה, שאחר שבא האויב והשחית את האדמה, שלפי המנהג אפילו אחר כך יזרעו אותה לא תצליח מפני ההשחתה הקודמת, עתה אף בלא זריעה מה שיצמח מאליו יספיק לשתי שנים. ובזאת תדעו כי כל אשר חפץ ה׳ יעשה, ושאין כמהו באלהים, ושהוא חפץ ביהודה ובישראל עמו, ותאמינו כי ויספה פליטת בית יהודה הנשארה שרש למטה וגו׳ {ישעיהו ל״ז:ל״א}. וחתם קנאת ה׳ צבאות תעשה זאת {ישעיהו ל״ז:ל״ב}, כי זה יבטל כל נאצותיו של סנחריב.
ספיח – כמו את ספיח קצירך לא תקצור (ויקרא כ״ה:ה׳) הוא הנולד מאליו מהגרעינים הנופלים בארץ ונזרעים מאליהם, או משרש הדגן הנקצר.
שחיס – לפי מקומו ענינו הצומח מן הספיח.
וזה⁠־לך האות – בזקף קטון, כן הוא בספר מלכים, וכן הוא גם כאן ברמ״ח ורנ״ד ורע״ה ור״ף ורפ״ו ובקצת כתבי יד.
מה היה האות? אם כמפ׳ איך יהיה מפלת סנחריב אות ועדן לא נפל, ועת יפול אין צריך אות לשיטעו כרמים, כי מי יעכב אז בידם את האויב נפל שדוד?
וזה לך האות – יען שדמה חרבן הערים ואנשיהם, וצמחם שנית ביתר שאת, לצמחי השדה הצצים וצומחים אחרי בלותם, לקח את יבול הארץ לאות על יבול האנשים והפרותם, אומר הנה עתה כל הארץ חרבה עד שבשנה הזאת תוכרח לאכול ספיח מרוב השממון, וכן בשנה השנית לא יהיה באפשר לזרוע מרוב השממון, ומכל מקום הנה בשנה השלישית כבר תזרעו תבואה ותקצרו, וכן תטעו כרמים וגם תאכלו פרים, כי תשוב הארץ לאיתנה, דבר זה שיקרה בצמחי השדה ונטיעות הכרם יהיה לאות וסימן על ישרש יעקב כי יציץ ופרח ומלאו פני תבל תנובה, וזה לאות כי כמו כן
וכך אמר הנביא לחזקיה1, וְכאשר תראה שישוב סנחריב לארצו ויפול2, זֶה – התשועה הזו תהיה3 לְּךָ הָאוֹת שתתקיים עוד הבטחה נוספת4, כי הנה הלגיונות החריבו וקלקלו הזרעים וגדעו האילנות, והקב״ה מבטיחך כי5 אָכוֹל – תאכלו6 הַשָּׁנָה סָפִיחַ – ספיחים שיצמחו מאליהן7, ויתברכו הספיחים ותסתפקו בהם8, ולא יהיה אויב מבחוץ שימנע אתכם מזה9, וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית – השניה10 שָׁחִיס – ספיחי ספיחים11 יתברכו ותסתפקו בהם12, וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים ולא תפחדו עוד לצאת אל השדה מפחד האויב13, וְאִכְלוּ (ואכול כתיב) פִרְיָם:
1. רש״י, מצודת דוד.
2. רש״י, מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. רש״י, מצודת דוד. ור״א מבלגנצי מבאר שזה יהיה לך האות שסנחריב לא ישוב יותר, והאות הוא שעכשיו תקצרו ספיחים שלא זרעתם.
5. רש״י, מצודת דוד.
6. אברבנאל.
7. רש״י. ספיח הוא הצומח מהגרעין הנופל מאליו (מצודת ציון).
8. אברבנאל.
9. שהיו בני יהודה בפחד אולי ישוב עליהם סנחריב עם חיל אחר (אברבנאל).
10. תרגום יונתן.
11. תרגום יונתן, מצודת דוד. כלומר הגדל באדמה מהנופל מהספיח הראשון (אברבנאל). רש״י מבאר (ע״פ סדר עולם רבה כ״ג) כי הן ספיחי גִדועי האילנות. ובמלכים (ב׳ יט, כט) נאמר ״סָחִישׁ״ והענין אחד כמו כשב וכבש, שלמה ושמלה (רד״ק). ואולי היתה שנה זו שנת השמיטה והיו אסורים בחרישה וזריעה ולזה נתברכו ספיחי הספיחים (מצודת דוד). או שעברה השנה הראשונה בעסק המלחמה ובשניה פיתחו את האדמה וחרשו אותה (אברבנאל).
12. אברבנאל.
13. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(לא) וְיָ֨סְפָ֜ה פְּלֵיטַ֧ת בֵּית⁠־יְהוּדָ֛ה הַנִּשְׁאָרָ֖ה שֹׁ֣רֶשׁ לְמָ֑טָּה וְעָשָׂ֥ה פְרִ֖י לְמָֽעְלָה׃
And the remnant that escapes of the house of Judah shall again take root downward, and bear fruit upward.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״י קראר״א מבלגנציאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְיָסְפוּן מְשֵׁזְבַיָא דְבֵית יְהוּדָה דְאִשְׁתָּאֲרוּן כְּאִילָן דִמְשַׁלַח שׁוֹרְשׁוֹהִי מִלְרַע וּמֵרִים נוֹפֵהּ לְעֵילָא.
פתזדאד פליתהֿ אל יהודה אלבאקיהֿ אצולא פי אלארץ׳ תכ׳רג׳ את׳מארהא פי אלעלו.
(לא-לב) ויספה פליטת בית יהודה הנשארה שורש למטה – לא תטעה בדבר שתאמר בשורש אדם הכתוב מדבר, שלא דיבר הכתוב כי אם מארץ יהודה. שכשעלה סנחריב על כל ערי יהודה הפיל כל עץ טוב והכאיב כל חלקה, ועמד וקיצץ את כל האילנות בשוה לארץ, ולא השאיר בהם כי אם שורש למטה. ועל אותם שרשים שהשאיר הוא אומר: ויספה פליטת בית יהודה הנשארה שורש למטה ועשה פרי למעלה. ומתוך העניין אתה למד שהוא כן שהוא אומר למעלה אכול השנה ספיח (מלכים ב י״ט:כ״ט), שתבואה לא היה להם, שהרי חיל סנחריב קצרו. ובשנה השינית סחיש (מלכים ב י״ט:כ״ט) – ענפים שחוזרים ועולין כשנקצץ האילן ודרכו להיות גדל לכמה שנים. ועכשיוא יעשה י״י בקרבכם נפלאות1 שתאכלו פרי האילנות שנקצצו לשנה השינית, שאצוה את ברכתי לכם2 ועץ השדה שנקצץ יתן פריו לשנה השינית. ומפרש והולך היאך יהיה הדבר, שתוסף אדמת יהודה הנשארה הוא השורש הנשאר למטה יעשה פרי למעלה.
והשמר אל תפן אל און,⁠3 שתפרש ותאמר: וזהב לך האות – שלא תנתן ירושלם בידוג אכול השנה ספיח, ומה שתאכל שנה זו ספיח היא אות לסנחריב, שאם אתה אומר כך נמצאת מפלתו של סנחריבד קודם לאות, וכל מי שנותן אות ומופת לדבריוה נותן אות שקודם למעשה ובה אדם יודע כי היה יהיה הדבר אשר קרא4 הנביא. אבל כאן אם אמרת מה שתאכל שנה ספיח הוא היה אות למפלתו של סנחריב, נמצאת אומר שמפלתו של סנחריב קודם לאות.
1. השוו ללשון הפסוק ביהושע ג׳:ה׳.
2. השוו ללשון הפסוק בויקרא כ״ה:כ״א.
3. השוו ללשון הפסוק באיוב ל״ו:כ״א.
4. השוו ללשון הפסוק במלכים א י״ג:ל״ב.
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״עכשיו״.
ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״זה״.
ג. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״שלא תנתן ירושלם בידו״.
ד. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״שאם את אומר... של סנחריב״.
ה. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פריס 163. בכ״י לוצקי 778 חסרה מלת: ״לדבריו״.
וכשם ששרשי הגפנים והאילנות וספחי הזרע הוסיפו לעשות שורש למטה ופרי למעלה כן פליטת יהודה הנשארת תוסיף שורש למטה ופרי למעלה ויצליחו ויעלו ויצא שמם בכל העולם על הגבורות והנפלאות שיעשה להם המקום וייראו מהם ולא יוסיפו לבא עוד עליהם. וכן מוכיח בדברי הימים ורבים מביאים מנחה לי״י לירושלם ומגדנות לחזקיה מלך יהודה וינשא לעיני הגוים מאחרי כן. נמצא שעל ידי שנתנשא לא הוסיפו עוד לעלות עליהם. וכל זה שאמר שיאכלו ספיח ביושבי ציון אבל בשאר יהודה שכיבש אפילו ספחים לא היו להם רק חמאה ודבש כמפורש בראש הספר.
לפי שאותה הפליטה הנשארת מכל ישראל והיא בית יהודה תוסיף שרש למטה ותעשה פרי למעלה כדרך העצים השתולים על יבלי מים, והשרש הוא מעשה הצדקה ולמוד התורה האלהית ומזה יצא הפרי למעלה והוא ברכת התבואות, ואפשר שאמר פליטת בת יהודה לפי שסנחריב הרג והגלה רבים מהם בכבשו כל ערי יהודה הבצורות והודיע שעם היות שסנחריב כבש והגלה רבים מערי יהודה
[וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה]. ובזה האופן1 תעשה שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה בחיי שעה2, וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה - לחיי עולם:
1. שיעסקו שנתיים בתורה ולא בחיי שעה. וכל זה מעניין ׳דרך הקודש׳, ראה במאמר מש״כ בזה.
2. שיינצלו מצרת סנחריב.
שורש למטה – ר״ל יהיו ממולאים בכל טוב כהאילן הנטוע במקום רטוב שמוסיף שורש למטה ומרבה לעשות פרי למעלה.
פלטת בית יהודה הנשארה – מלכות יהודה שנשחתה על ידי צבאות מלך אשור, וירדה מגדולתה מרוב הכסף והזהב שנתנו לו למס, תחזור מעט מעט לגדולתה.
שרש למטה ועשה פרי למעלה – מפני שמדבר בספיח הביא משל להצלחת האומה מנטיעה המצלחת בשרשיה ובפריה.
ויספה פליטת בית יהודה הנשארה שרש למטה – השרשים יתוספו למטה, ויעשו פרי למעלה, ר״ל יתוספו בין הערי מבצר וכח המלכות, ובין העם וההמון.
וכשם ששורשי הגפנים והאילנות וספיחי הזרע הוסיפו לעשות שורש למטה ופרי למעלה, כך תהיה פליטת יהודה1, וְיָסְפָה – ותוסיף2 פְּלֵיטַת בֵּית יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה – שנשארה3 שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה וְעָשָׂה – ויעשה השורש4 פְרִי לְמָעְלָה5, ויצליחו ויעלו פליטת יהודה וַיֵּצֵא שמם בכל העולם על הגבורות והנפלאות שיעשה להם המקום וְיִירְאוּ מהם ולא יוסיפו לבוא עוד עליהם6:
1. ר״א מבלגנצי.
2. אברבנאל.
3. ואפשר שאמר ״פליטת בת יהודה״ לפי שסנחריב הרג והגלה רבים מהם בכובשו את כל ערי יהודה הבצורות (אברבנאל).
4. מלבי״ם.
5. רוצה לומר יהיו ממולאים בכל טוב כמו האילן הנטוע במקום רטוב שמוסיף שורש למטה ומרבה לעשות פרי למעלה (מצודת דוד). אברבנאל מבאר כי השורש הוא מעשה הצדקה ולימוד התורה האלוהית, ומזה יצא הפרי למעלה והוא ברכת התבואות.
6. וכן מוכח מהכתוב (דברי הימים-ב׳ לב, כג) ״וְרַבִּים מְבִיאִים מִנְחָה לַיהוָה לִירוּשָׁלַ͏ִם וּמִגְדָּנוֹת לִיחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּנַּשֵּׂא לְעֵינֵי כָל הַגּוֹיִם מֵאַחֲרֵי כֵן״ (ר״א מבלגנצי).
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״י קראר״א מבלגנציאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(לב) כִּ֤י מִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ תֵּצֵ֣א שְׁאֵרִ֔ית וּפְלֵיטָ֖ה מֵהַ֣ר צִיּ֑וֹן קִנְאַ֛ת יְהֹוָ֥הי״י֥ צְבָא֖וֹת תַּעֲשֶׂה⁠־זֹּֽאת׃
For out of Jerusalem shall go forth a remnant, and out of Mount Zion those that shall escape; the zeal of Hashem of hosts shall perform this.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״א מבלגנציאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אֲרֵי מִירוּשְׁלֵם יִפְקוּן שְׁאָר צַדִּיקַיָא וְשֵׁיזְבַת מְקִימֵי אוֹרַיְתָא מִטוּרָא דְצִיוֹן בְּמֵימְרָא דַייָ צְבָאוֹת תִּתְעֲבֵיד דָא.
עלי אן מן ירושלם סתכ׳רג׳ באקיהֿ ופליתהֿ מן בלד ציון תכ׳לף בקדרהֿ רב אלג׳יוש יכון ד׳לך.
[קנאת י״י צבאות – שיקנא לשמו, ולא מחמת זכות שבידכם. למדנו שתמה זכות אבות.]⁠א
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260, סינסינטי 653, אוקספורד 34, וטיקן 94. הביאור חסר בכ״י לוצקי 778, אוקספורד פוק׳ 127, ברלין 122.
the zeal of the Lord of Hosts that He will be zealous for His Name and not because of the merit you possess. We learn that the merit of the Patriarchs has been depleted.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לא]

ולהודיע לשאר יהודה כי מירושלם תצא – להם שארית ופליטה – וקנאה שמקנא לשמו ולכבודו תעשה זאת ליתן שארית ופליטה לשאר יהודה כמו ליושבי ירושלם.
הנה ירושלם תמלט ומשם תצא שארית ופליטה וקיום לבית יהודה, והיה זה מפאת הכבוד החונה בירושלם והשכינה אשר בהר ציון, ושעם היות יושבי ירושלם בלתי ראויים לשיעשה להם נס גדול כזה הנה קנאת ה׳ צבאות על החרופים שחרף אותה מלך אשור תעשה זאת הפליאה העצומה.
ולפי שהיו כל דברי הנביא במשלים וחידות הוציא מדבריו הייעוד המבואר והוא
(לב-לג) [כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן]. שְׁאֵרִית ההמון1 ופליטת המשכילים2 הנמלטים מכל צרה3: קִנְאַת [ה׳ צְבָאוֹת]. לכבוד שמו4: [תַּעֲשֶׂה] זֹּאת. שלֹא יָבוֹא [אֶל הָעִיר הַזֹּאת וגו׳] ולא [יענשו, ויהיו] קצת סיעת שבנא הנשארת כמו שהיתה הכוונה בענין ׳ויצא חצי העיר וגו׳ (זכריה יד ב)5: לָכֵן. תהיה ׳זאת׳6, ׳לכבוד שמו׳ יעשה:
1. שמקומם בירושלים.
2. ׳פליטה מהר ציון׳, בעלי המעלה שמקום מושבם ב׳ציון׳, כמו שהתבאר (פסוק כב).
3. לכן מירושלים ששם המון העם נשאר ׳שארית׳, כי חלקם הגדול ימותו, אך מן המשכילים שבהר ציון יישאר ׳פליטה׳, אלה הנפלטים ונמלטים מכל רעה.
4. כמו שכתב לעיל (פסוק יז) שראוי לקנא לכבוד שמו.
5. בזכריה שם מדובר בירושלים שחציה תצא בגולה על ידי גוג ומגוג הבאים עליה, שכן כתוב שם: ׳הנה יום בא לה׳ וחולק שללך בקרבך, ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה וגו׳ ויצא חצי העיר בגולה ויתר העם לא יכרת מן העיר, ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב׳, ורבינו מפרש על המלחמה שיעשה בגוג ומגוג. והיינו שאלה מיושבי ירושלים שעדיין אינם ראויים לשבת בה יגלו למרק את חטאם, ואילו ׳יתר העם׳ הצדיקים יישארו בירושלים, ראה מש״כ רבינו בזכריה (ב ט, יב ו) ובביאור שם. ומה שנאמר שם שיצאו חצי העיר בגולה, התפלל כאן שיתקיים בסיעת שבנא שיצאו מירושלים ונהרגו, וכמו שפירש רבינו לעיל (ל כז-כח), והוא מעניין הנזכר כמה פעמים שביקש ה׳ לעשות את חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג (ראה לעיל שם פסוק ל), ואז היה מתקיים בשבנא עניין זה.
6. ש׳לא יבוא אל העיר הזאת׳ וגו׳ וכל האמור בהמשך הפסוקים.
כי מירושלים וגו׳ – ר״ל ירושלים תהיה השארית להנצל מיד סנחרב וכן ופליטה מהר ציון וכפל הדבר במ״ש.
קנאת ה׳ – כי יקנא לשמו אשר חרף רבשקה וסנחריב.
כי מירושלם – שארית ופלטה אין הכוונה בהם תמיד אנשים נשארים ופלטים, כמו שארית ישראל לא יעשו עולה {צפניה ג׳:י״ג}, לפלטת מואב אריה {ישעיהו ט״ו:ט׳}, וחבריהם, וכמו שתרגם כאן גיזניוס, אבל הם גם כן מתחלתם שמות המקרה, כמו לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפלטה גדולה (בראשית מ״ה:ז׳), והם קרובים בענין לגאולה וישועה, וכן כאן.
תצא – תצמח, כמו כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל (איוב ה׳:ו׳).
כי מירושלם תצא שארית – כי המון עם ירושלים נשארו במקומם ולא נגלו,
ופליטה מהר ציון ר״ל ע״י הר ציון שהוא חזקיהו היושב במצודת ציון תצא פליטה שהגולים פלטו פליטיהם וישובו לחסות בצל חזקיהו, וקנאת ה׳ תעשה זאת על שחרף וגדף ויקנא ה׳ לשמו ולארצו.
כִּי מִירוּשָׁלִַם אשר תימלט מסנחריב1 תֵּצֵא שְׁאֵרִית לבית יהודה2, וּפְלֵיטָה תצא מֵהַר צִיּוֹן3, ולמרות שיושבי ירושלים בלתי ראויים שֶׁיֵּעָשֶׂה להם נס גדול כזה, הנה4 קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת כי יקנא ה׳ לשמו אשר חרפו רבשקה וסנחריב5:
1. אברבנאל, מצודת דוד.
2. אברבנאל.
3. וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). מלבי״ם מבאר שאנשי ירושלים נשארו במקומם ולא גלו, וע״י הר ציון שהוא חזקיהו היושב במצודת ציון תצא פליטה, שהגולים ישובו לחסות בצל חזקיהו.
4. אברבנאל.
5. מצודת דוד. ולא מחמת זכות שבידכם, למדנו שתמה זכות אבות (שבת נה., רש״י).
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״א מבלגנציאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(לג) לָכֵ֗ן כֹּֽה⁠־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙י״י֙ אֶל⁠־מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר לֹ֤א יָבוֹא֙ אֶל⁠־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְלֹא⁠־יוֹרֶ֥ה שָׁ֖ם חֵ֑ץ וְלֹֽא⁠־יְקַדְּמֶ֣נָּה מָגֵ֔ן וְלֹֽא⁠־יִשְׁפֹּ֥ךְ עָלֶ֖יהָ סֹלְלָֽהא׃
Therefore thus says Hashem concerning the king of Assyria, 'He shall not come to this city or shoot an arrow there; he shall not come before it with shield or cast a mound against it.
א. סֹלְלָֽה א=סֹלֲלָֽה (חטף)
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״א מבלגנציר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בְּכֵן כִּדְנָן אֲמַר יְיָ עַל מַלְכָּא דְאַתּוּר לָא יֵעוּל לְקַרְתָּא הָדָא וְלָא יַקְשֵׁית תַּמָן נִיר וְלָא יְקַדְמִינֵהּ בִּתְרֵיסִין וְלָא יִצְבּוֹר עֲלָהּ מִלֵיתָא.
ולד׳לך כד׳א קאל אללה ען מלך אלג׳זירהֿ אנה לא ידכ׳ל הד׳ה אלמדינהֿ ולא ינשב פיהא סהמא ולא יקדם אליהא תרסא ולא יטרח עליהא חסכא.
ולא יקדמנה מגן – לא יערוך לפניה מגן, כדמתרגם לִפְני – קְדם.
לא ישפך עליה סוללה – לא יצבר עלה מליתא. אומר אני: הוא ששופכין עפר וצוברין לפני החומה והמגדלות לבנות עליה כרקום.
סללה – על שם שסוללין וכובשין אותו במקבות כדי שיתקשה. ותרגומו: מליתא, על שם שעושין לו מתחלה שני מחיצות גדר קנים ושופכין העפר ביניהם, וכובשין אותו שם לאחר שמלאו את המחיצות.
ושמעתי שפותרין אותו: זריקת אבנים גדולות שקורין פדריירא. אבל אין באבנים לשון שפיכה ולא לשון סללה, ואין לשון התרגום נופל על פתרון זה.
nor shall he advance upon it with a shield (Heb. יְקַדְּמֶנָּה.) He shall not set a shield before it, since the Aramaic of "before" is קֳדָם.
nor shall he pile up a siege mound against it [Targum renders:] He should not pile up against it a landfill. I say that they pour out earth and pile it up against the walls and towers so that they can build a rampart.
a siege mound (סֹלְלָה) since it is trodden (סוֹלְלִים) and pressed down with sledge hammers in order that it harden. The Targum renders: מִלֵּיתָא, since they first make for it two walls of a fence of reeds and pour the earth between them and press it down there after they have filled (מִלְאוּ) the walls. And I heard that they interpret it as the throwing of huge stones, called perere in Old French, but the expression of piling up, lit., spilling, does not apply to stones, neither is the expression of pressing down, nor the rendering of the Targum, appropriately for this interpretation.
לא יבא – עוד משישוב ולא יקדמנה מגן – כדרך הנגשים להפיל החומה.
ולא ישפך עליה סוללה – דרך בוני מצור לבנות כעין מגדלי עץ סביב לחומה וכאשר יגבהו אצל החומה אז מטילין מן המגדלים לחומה עצים עבים לסמוך לה כעין תקרה לרוץ ולילך סביבות החומה להלחם ולכך נקראת סוללה.
ולא יקדמנה מגן – כטעם וקיר ערה מגן (ישעיהו כ״ב:ו׳), והוא כלי גדול שנחבאים תחתיו הרבים הבאים להפיל החומה או לשרוף השער.
כה אמר ה׳ אל אשור לא יבא אל העיר הזאת רצה לומר שלא יכנס לירושלם עם היות שבא סמוך אליה עם מחנהו ושם נגף ולא נלחם בה, והוא אומרו ולא יורה שם חץ ולא יקדמנה מגן ולא ישפוך עליה סוללה רצה לומר שלא ילחמו עליה בחצים ולא גם כן שיקדמו מגינים לגשת אל החומה להפילה, וגם כן שלא ישפכו עליה סוללה שהם כולם דרכים מתחלפים מהמלחמה
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לב]

יורה – ישליך כמו ירה בים (שמות ט״ו:ד׳).
ולא יקדמנה – לא יערוך לפניה כי התרגום של לפני הוא קדם וכן במה אקדם ה׳ (מיכה ו׳:ו׳).
סללה – הוא צבור העפר ששופכים מול העיר ועולים בה להלחם וכן ושפכו על ירושלים סוללה (ירמיהו ו׳:ו׳).
יקדמנה – יערוך לפניה (רש״י), תרגום לפני: קדם, וכן יקדמוני ביום אידי {תהלים י״ט:י״ט}, במה אקדם ה׳ {מיכה ו׳:ו׳}.
סוללה – כלי שמשליכים בו אבנים גדולות להפיל החומה (רלב״ג). ושאר כל המפרשים והמתרגמים פירשו תל עפר לעמוד עליו להלחם, ולא יצדק פירוש זה בפסוק הנה הסוללות באו העיר ללכדה (ירמיהו ל״ב:כ״ד).
לכן, לא יבא – ואף לא יורה חץ, ואף גם לא יקדים אותה במגן שזה יעשו טרם שמורים חץ שמקדים מגן לבל יורו עליו מתוך העיר, ואף לא ישפוך סוללה שעושים מקום גבוה שמשם יורו אל העיר, וכ״ש שלא יתחילו לירות אחר שאף סוללה לא יהיה להם, רק
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר, לֹא יָבוֹא אֶל הָעִיר הַזֹּאת שהיא ירושלים1, וְאף2 לֹא יוֹרֶה – ישליך3 שָׁם חֵץ, וְאף4 לֹא יְקַדְּמֶנָּה – יערוך לפניה5 מָגֵן6, וְאף7 לֹא יִשְׁפֹּךְ עֳלֶיהָ סֹלְלָה8, וכל שכן שלא יתחילו לירות אחר שאף סוללה לא תהיה להם, רק9:
1. אברבנאל.
2. מלבי״ם.
3. מצודת ציון.
4. מלבי״ם.
5. תרגום יונתן, רש״י, מצודת ציון.
6. שזה עושים לפני יריית החץ שמקדים מגן לבל יורו עליו מתוך העיר (מלבי״ם).
7. מלבי״ם.
8. הוא צבור העפר ששופכים מול העיר ועולים בה להלחם (רש״י, מצודת דוד) ויורים משם חיצים לתוך העיר (מלבי״ם).
9. מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״א מבלגנציר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(לד) בַּדֶּ֥רֶךְ אֲשֶׁר⁠־בָּ֖א בָּ֣הּ יָשׁ֑וּב וְאֶל⁠־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את לֹ֥א יָב֖וֹא נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
By the way that he came, by the same he shall return, and he shall not come to this city,' says Hashem.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתאברבנאלמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בְּאוֹרְחָא דַאֲתָא בָהּ יְתוּב וּלְקַרְתָּא הָדָא לָא יֵעוּל אֲמַר יְיָ.
בל פי אלטריק אלד׳י ג׳א ירג׳ע ואלי הד׳ה אלמדינהֿ לא ידכ׳ל קאל אללה
וישוב בדרך אשר בא בה והנה אמר ואל העיר הזאת לא יבא אחרי שכבר זכרו למעלה, לפי ששם ייעד שלא יכנס בירושלם וכאן אמר שאל העיר הזאת לא יבא שרצה לומר פעם אחרת עם מחנה אחר כי ימיתוהו בחרב אחרי לכתו ולכן לא ישוב עוד.
למה כפל ואל העיר הזאת לא יבוא? השמש עשר מעלות, ובד״ה נזכר ששרי בבל שלחו לדעת המופת אשר נעשה בארץ? השיב על שאלת מה אמרו אליך? מה רצה במה שאמר מארץ רחוקה באו, וכי לא ידע כמה מבבל לארץ ישראל?
בדרך אשר בא בה ישוב – וגם אף שאח״כ ישוב שנית על ירושלים מ״מ אל העיר הזאת לא יבא.
בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּא, בָּהּ יָשׁוּב, וְאֶל הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבוֹא1, נְאֻם – כך אמר2 יְהוָה:
1. כי ימיתוהו בחרב אחרי לכתו (אברבנאל).
2. תרגום יונתן.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתאברבנאלמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(לה) וְגַנּוֹתִ֛י עַל⁠־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את לְהֽוֹשִׁיעָ֑הּ לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי׃
For I will defend this city to save it, for My own sake, and for My servant David's sake.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאַגֵין עַל קַרְתָּא הָדָא לְמִפְרְקָהּ בְּדִיל מֵימְרִי וּבְדִיל דָוִד עַבְדִי.
ואג׳ן עלי הד׳ה אלמדינהֿ ואגית׳הא כמא אנא אהלה ולקבל דאוד עבדי.
למעני ולמען דוד עבדי – זה על הסבה הפועלת.
ואמר שיהיה השם יתברך מגן ומחסה להושיעה לא בזכות העם היושב בה כי אם למען כבוד שמו יתברך, ובעבור הברית אשר כרת את דוד עבדו שאם ישמרו בניו את בריתו ומצותיו לא תסור המלכות, ולכן בהיות חזקיהו ירא את ה׳ במצותיו חפץ מאד הנה היה משורת הדין שהשם צבאות יגן עליהם, ואם כן במאמר הזה העיד הנביא על זכות חזקיהו וצדקתו שתגין על העיר.
וגנותי – מלשון הגנה.
למעני – למען כבוד שמי.
וגנותי – וזה יהיה למעני בעבור חילול ה׳ ובעבור מלכות ב״ד.
וְגַנּוֹתִי – ואגן1 עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי – למען כבוד שמי2 וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי:
1. תרגום יונתן, מצודת ציון.
2. מצודת דוד. ואמר שיהיה השם יתברך מגן ומחסה להושיעה לא בזכות העם היושב בה כי אם למען כבוד שמו יתברך, ובעבור הברית אשר כרת את דוד עבדו שאם ישמרו בניו את בריתו ומצוותיו לא תסור המלכות, ולכן בהיות חזקיהו ירא את ה׳ ובמצוותיו חפץ מאד, הנה היה משורת הדין שהשם צבאות יגן עליהם, ואם כן במאמר הזה העיד הנביא על זכות חזקיהו וצדקתו שתגן על העיר (אברבנאל).
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(לו) וַיֵּצֵ֣א׀ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֗הי״י֗ וַיַּכֶּה֙ בְּמַחֲנֵ֣ה אַשּׁ֔וּר מֵאָ֛ה וּשְׁמֹנִ֥ים וַחֲמִשָּׁ֖ה אָ֑לֶף וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּ֥ה כֻלָּ֖ם פְּגָרִ֥ים מֵתִֽים׃
And the angel of Hashem went forth, and smote in the camp of the Assyrians a hundred and fourscore and five thousand; and when men arose early in the morning, behold, they were all dead corpses.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למקראות שלובותעודהכל
וּנְפַק מַלְאָכָא דַייָ וּקְטַל בְּמַשְׁרִית אַתּוּרָאָה מְאָה וְתַמְנָן וְחַמְשָׁא אַלְפִין וְאַקְדִימוּ בְצַפְרָא וְהָא כוּלְהוֹן פִּגְרִין מֵתִין.
פכ׳רג׳ מלך אללה וקתל מן עסכר אלג׳זריין מאיהֿ וכ׳מסהֿ ות׳מאנין אלפא פאדלג׳ו באלגדאהֿ ואד׳א באכת׳רהם אג׳סאד מותי
ויצאא מלאך י״י וגו׳ – לאחר שהלך ונלחם עם כוש, חזר ובא לירושלם, ובאותה שעה ויצא מלאך י״י.
וכך שנויה בסדר עולם (סדר עולם רבה כ״ג): הנני נותן בו רוח ושמע שמועה (מלכים ב י״ט:ז׳). מה היא שמועה ששמע? כמה שנאמר: וישמע אל תרהקה וגו׳ (מלכים ב י״ט:ט׳). שטף שבנאב וסיעתו והוליכם זקוקים, והלך לו לכוש, ולקח חמדת כל האוצרות, ובא לו לירושלם, לקיים מה שנאמר: יגיע מצרים וסחר כוש עליך יעברו (ישעיהו מ״ה:י״ד) – זו ירושלם, אחריך ילכו (ישעיהו מ״ה:י״ד) – זה חזקיהו. באותה שעה וישלח את תרתן ואת רב סריס, הם הנזכרים בספר מלכים (מלכים ב י״ח:י״ז), והם הם המלאכים שנאמר עליהם ששלח אחר השמועה: וישמע וישלח מלאכים אל חזקיהו (ישעיהו ל״ז:ט׳), ולא הם באו עם רבשקה בשליחות הראשון. ועל אותן הספרים השיב ישעיהו: בזה לך לעגה לך (מלכים ב י״ט:כ״א). אותה שעה: ויצא מלאך י״י ויך וגו׳ (מלכים ב י״ט:ל״ה), כולם מלכים קשורי כתרים בראשיהם. וקטן שבכולם היה שר על שני אלפים, שנאמר: ואתנה לך אלפים סוסים וגו׳ ואיך תשיב את פני פחת וגו׳ (מלכים ב י״ח:כ״ג-כ״ד) – למדנו על קטן שבפחותיו שהוא שר על אלפיים איש, ונפלו הם וגייסותיהם.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד פוק׳ 127, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778: ״ויבא״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34. בכ״י לוצקי 778, אוקספורד פוק׳ 127, סינסינטי 653, פרמא 3260, ברלין 122, וטיקן 94, בטעות: ״הסופר״.
And an angel of the Lord went forth, etc. After he went and battled with Cush, he returned and came to Jerusalem, and at the time an angel of the Lord went forth. In the following manner, it was taught in Seder Olam (ch. 23): "Behold I will imbue him with a desire, and he will hear a rumor" (supra v. 7), as it is said: "And he heard about Tirhakah etc.⁠" (v. 9). He swept Shebna (the scribe) ([Warsaw edition:] the treasurer) and his company and led them in chains, and went away to Cush, and took all the coveted treasures, and came to Jerusalem, to fulfill what was stated: "The toil of Egypt and the merchandise of Cush...shall pass over to you" (infra 45:14). This refers to Jerusalem. "After you they shall go.⁠" This refers to Hezekiah. At that time, "And...sent Tartan and Rabsaris.⁠" They are the ones mentioned in the Book of Melakhim (Melakhim II 18:17), and they are the emissaries concerning whom it is stated that he sent after the rumor, as it is said, "And he sent emissaries to Hezekiah" (v. 9), and they did not come with Rabshakeh on his first mission. And concerning those letters, Hezekiah replied, "...has despised you, has mocked you" (v. 22). At that time, "an angel of the Lord went out and slew, etc.⁠" All of them were kings with crowns ti ed to their heads, and the smallest of them was an officer over two thousand men, and they and their armies fell.
ויצא מלאך י״י – לאחר שהלך ונלחם עם כוש, חזר ובא לירושלם, באותה שעה: ויצא מלאך וגו׳. וכך שנוייה בסדר עולם (סדר עולם רבה כ״ג): הנני נותן בו רוח ושמע שמועה (ישעיהו ל״ז:ז׳) – מה היא השמועה ששמע, זו היא: וישמע אלא תרהקה מלך כוש לאמר יצא להלחם אתך (מלכים ב י״ט:ט׳, ישעיהו ל״ז:ט׳). שטף שבנא וסיעתו והוליכם זקוקים, והלך לו לכוש ולקח חמדת כל האוצרות, ובא לו לירושלם, לקיים מה שנאמר: יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה עליך יעברו (ישעיהו מ״ה:י״ד) – זו ירושלם, אחריך ילכו – זה חזקיהו. באותה שעה וישלח את תרתן {ואת רב סריס} ואת רבשקה (מלכים ב י״ח:י״ז), הם הנזכרים בספר מלכים, והם הם המלאכים שנאמר עליהם ששלח אחר השמועה: וישמע וישלח מלאכים אל חזקיהו (ישעיהו ל״ז:ט׳), ולא הם הבאים עם רבשקה בשליחות הראשון. ועל אותן הספרים השיב ישעיהו: בזה לך לעגה לך (ישעיהו ל״ז:כ״ב). באותה שעה: ויצא מלאך י״י ויך במחנה אשור – כולם מלכים קשורי כתרים בראשיהם ונפלו הם וגייסותיהם.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 חסרה מלת: ״אל״.
והנה כלם פגרים מתים – לא המשכימים הנזכרים, אבל זה הלשון נכון מכמה צדדים.
והעיד הכתוב שכמו שניבא הנביא כן היה שיצא מלאך ה׳ והכה במחנה אשור מאה ושמנים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים, כבר זכרו חכמים זכרונם לברכה (תנחומא וארא ט) שאותם מאה ושמנים וחמשה אלף שהכה המלאך היו קשורי כתרים בראשיהם, וכן נראה בדברי הימים (ב׳ לב, כא) ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור ולכן אמר ישעיהו בנבואות שעשה על סנחריב ישלח ה׳ במשמניו רזון שקראם משמניו להיותם שרים, ובמכילתא (ישעיה י, טו) אמרו הגדול שבהם היה ממונה על מאה ושמנים וחמשה אלף והקטן שבהם אינו פחות משני אלפים שנאמר ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדוני הקטנים, ואמרו עוד שמכתם היתה שרפת נשמתם והגוף קיים וכמו שאמר על זה ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש.
אמנם בספר מלכים כתוב (מלכים ב יט, לה) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה׳ וגומר וזה מורה שסנחריב בהיותו בלכישה ידע שתרהקה מלך כוש היה בא נגדו ויצא לקראתו עד לבנה ושם נלחם עמו ויתפשהו ויקח את כל חילו ומשם שלח המלאכים השניים עם הספרים שנזכרו למעלה אל חזקיהו, ובא מיד סנחריב על ירושלם עם כל השבי ממצרים ומכוש שהחריב אותם באותו פעם, ואותו היום שבא עם מחנהו על ירושלם נבא ישעיהו הנבואה הזאת ומיד בלילה הסמוכה לאותו יום יצא המלאך והכה במחנה אשור, ומפני זה לא היה לו זמן לירות שם חץ ולקדם מגן ולא לשפוך עליה סוללה, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו (ישעיה ל, כט) כי ליל פסח היה ושאותו הלילה אמרו ישראל שירה שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, ועוד אמרו כי לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו וביום השלישי לחוליו שעלה בית ה׳ היתה מפלת סנחריב, וכדי שישוב סנחריב לארצו בפחי נפש גזרה חכמתו העליונה שלא ימיתהו המלאך בקרב המחנה כדי שיבוא לארצו בקלון וחרפה ושם יהרג על ידי בניו.
ויצא מלאך ה׳ – לאחר שנלחם בכוש חזר ובא לירושלים ואז יצא מלאך ה׳ וגו׳.
וישכימו בבוקר – סנחריב והמעט אשר נשארו חיים.
ויצא מלאך ה׳ ויכה במחנה אשור – הכוונה כי ה׳ ולא אחר שלח במחנה הגדול ההוא מגפה פתאומית שהשחיתה בהם בלילה אחד קפ״ה אלף נפשות, מה שאיננו לפי דרכי הטבע שתשחית המגפה והדֶבר עם רב כזה בלילה אחד. וכיוצא בזה במכת בכורות נזכר המשחית {שמות י״ב:כ״ג} וכתוב גם כן אני יוצא בתוך מצרים והכיתי וגו׳ והכוונה כי היתה המכה אלהית ובזולת הכנה טבעית. ונראין דברי Bochart האומר כי מה שכתב הירודוט כי סנחריב עלה להלחם על מצרים, וחיל מצרים לא אבו לעזור מלכם סיתון שהיה כהן לבולקאן, אז בכה סיתון לפני אלהיו, ויישן ויחלום והנה אלהיו אומר לו שלא יירא כי הוא ישלח לו עוזרים, וכן היה, כי באו עכברים במחנה אשור ויאכלו וינתקו מיתרי קשתותם ואשפותם ומגניהם, ולא יכלו להלחם וינוסו לארצם – הוא ספור זה בעצמו שנשתבש. וכתב J. D. Michaelis כי סבת השבוש הזה היתה מפני שהיו המצריים רגילים לרמוז בכתיבה נעלמת שלהם את ההשמדה וההרג בצורת עכבר, ודעת Hensler כי נולד השבוש הזה מפני שמלת עכבר מורה גם כן מין ממיני האבעבועות (עיין שמואל א ו׳). וידוע כי המתים בדֶבר מתים באבעבועה (bubo). יהיה איך שיהיה, מכאן ראיה גמורה כי היתה קבלה אצל העמים הקדמונים כי מחנה סנחריב הוכה מכה יוצאה מן המנהג הטבעי. והרבה נתחבטו חכמי הגוים לפרש המאורע הזה על דרך הטבע. Vitringa חשב כי מת מחנה אשור ברעמים וברד וברקים ואש מתלקחת, כי פירש כפשוטו מה שכתוב והשמיע ה׳ את הוד קולו ונחת זרועו יראה בזעף אף ולהב אש אוכלה (למעלה ל׳:ל׳) אשר אמנם איננו אלא משל, ויפה השיב עליו Dathe שאם היה הענין כן, לא היה אומר וישכימו בבוקר והנה כלם פגרים מתים, שנראה ברור שלא נודע מיתתם עד הבוקר. ודעת Faber וכן Prideaux שמתו ברוח זלעפות הנקרא Samum, וגם זה בטל, כי אין הרוח ההוא מצוי בלילה אלא ביום. ואחרים אמרו כי תרהקה נגף את מחנה סנחריב והפילם חללים, והנה מפורש ונפל אשור בחרב לא איש {ישעיהו ל״א:ח׳}, ולא מצאנו שיאמר ויצא מלאך ה׳ ויכה על מכה במלחמה.
אמנם רוב חכמי הגוים הסכימו שהיתה מיתת מחנה אשור מכת הדֶבר, ועדיין קשה להם להאמין שמתו כלם בלילה אחד, ודעת Doederlein כי קפ״ה אלף חלו (ולא מתו) בלילה אחד – וזה בטל מפני סוף הפסוק: וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים. ודעת Koppe כי מחנה אשור היה קפ״ה אלף איש, לא שזה מספר המתים – וגם זה מתנגד ללשון הכתוב והנה כלם פגרים מתים. ודעת Hensler כי הדבר התחיל בלילה ההוא ונמשך זמן מרובה במחנה אשור, ובכל יום ויום כשהיו משכימים בבקר היו מוצאים במחנה פגרים מתים שמתו בלילה – וגם זה לא יתכן מפני מלת כלם. ודעת Wepler כי צריך לקרוא מאה ושמונים וחמשה אַלֻף – וכמה זה רחוק שישתמש הנביא בלשון סתום כזה! ובפרט שיכתוב ״אלוף״ בלא וי״ו, ומלבד כי לא מצאנו כנוי אלוף אצל אנשי המלחמה ולא אצל שרי הצבא. ודעת גיזניוס כי מחנה אשור מת בדבר, אך לא בלילה אחד, כי אם מעט מעט, אף על פי שהכתובים לפאר הענין ולהגדיל הנס אומרים שהיה בלילה אחד. ואנחנו לא נדע מה נעשה למי שכבר גמר בלבו להכחיש כל מעשה נסים.
ויכה במחנה אשור – לא כל המחנה הוכה, כי המחנה היה גדול יתר מאד, וקפ״ה אלף מהם מתו, והשאר השכימו בבוקר ומצאו אותם פגרים מתים.
והעיד הכתוב שכמו שניבא הנביא כן היה1, שלאחר שהלך ונלחם עם כוש, חזר סנחריב ובא לירושלים, ובאותה שעה2 וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף ראשי גייסות3, וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר סנחריב והמעט אשר נשארו חיים4 וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים:
1. אברבנאל.
2. רש״י, מצודת דוד.
3. כבר הזכירו חז״ל (תנחומא וארא ט, א) שאותם מאה ושמונים וחמישה אלף שהיכה המלאך היו קשורי כתרים בראשיהם, וכן נראה מהנאמר בדברי הימים (ב׳ לב, כא) ״וַיַּכְחֵד כָּל גִּבּוֹר חַיִל וְנָגִיד וְשָׂר בְּמַחֲנֵה מֶלֶךְ אַשּׁוּר״ ולכן אמר ישעיהו בנבואות שעשה על סנחריב (לעיל י, טז) ״יְשַׁלַּח הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן״ שקראם משמניו להיותם שרים, ובמכילתא (ישעיה י, טו) אמרו, הגדול שבהם היה ממונה על מאה ושמונים וחמישה אלף, והקטן שבהם אינו פחות משני אלפים שנאמר (לעיל לו, ח-ט) ״וְאֶתְּנָה לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים אִם תּוּכַל לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם... וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְטַנִּים״, ואמרו עוד, שמכתם היתה שריפת נשמתם והגוף קיים וכמו שאמר על זה (לעיל י, טז) ״וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ״, ואמנם בספר מלכים כתוב (מלכים-ב יט, לה) ״וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה״ וגו׳ וזה מורה שסנחריב בהיותו בלכישה ידע שתרהקה מלך כוש היה בא נגדו ויצא לקראתו עד לבנה ושם נלחם עימו ויתפשהו ויקח את כל חילו ומשם שלח המלאכים השניים עם הספרים שנזכרו למעלה אל חזקיהו, ובא מיד סנחריב על ירושלים עם כל השבי ממצרים ומכוש שהחריב אותם באותו פעם, ואותו היום שבא עם מחנהו על ירושלים ניבא ישעיהו הנבואה הזאת, ומיד בלילה הסמוכה לאותו יום יצא המלאך והיכה במחנה אשור, ומפני זה לא היה לו זמן לירות שם חץ ולקדם מגן ולא לשפוך עליה סוללה, וחז״ל אמרו כי ליל פסח היה ובאותו הלילה אמרו ישראל שירה שנאמר (לעיל ל, כט) ״הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג״, ועוד אמרו כי לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו וביום השלישי לחוליו שעלה בית ה׳ היתה מפלת סנחריב, וכדי שישוב סנחריב לארצו בפחי נפש גזרה חכמתו העליונה שלא ימיתהו המלאך בקרב המחנה כדי שיבוא לארצו בקלון וחרפה ושם יהרג על ידי בניו (אברבנאל). עוד דרשו חז״ל, ר׳ אליעזר אומר ביד היכם שנאמר ״וירא ישראל את היד הגדולה״ היא היד שעתידה ליפרע מסנחריב הרשע, ר׳ יהושע אומר באצבע היכם שנאמר ״ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא״ היא אצבע שעתידה ליפרע מסנחריב הרשע... ויש מפרשים בחוטמו נשף להם ומתו, ר׳ ירמיה בר אבא אמר כפיים ספק להם, ר׳ יצחק אמר אזנים גילה להם ושמעו שירה מפי החיות ומתו (סנהדרין צה:, ילקוט שמעוני). ועוד אמרו (סנהדרין צד:), סנחריב שחירף על ידי שליח נפרע ממנו הקב״ה ע״י שליח. ועוד אמרו, וכמה היתה מחנהו של סנחריב? אמרו חכמים סך מחנהו מאתים וששים ריבוא אלף וחמשת אלף חסר חד, ולמה אמר הכתוב מאה ושמונים וחמישה אלף? אלו שרים ונגידים וגיבורים שהיו עימו, ואינו צריך לומר לחיילות שלו, וכולן מתו בליל אחד בשעה אחת ברגע אחד, (תנא דבי אליהו פרשה ח׳).
4. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למקראות שלובותהכל
 
(לז) וַיִּסַּ֣ע וַיֵּ֔לֶךְ וַיָּ֖שׇׁב סַנְחֵרִ֣יב מֶלֶךְ⁠־אַשּׁ֑וּר וַיֵּ֖שֶׁב בְּנִֽינְוֵֽה׃
So Sennacherib king of Assyria departed, and went, and returned, and dwelt at Nineveh.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לו]

וּנְטַל וַאֲזַל וְתַב סַנְחֵרִיב מַלְכָּא דְאַתּוּר וִיתֵיב בְּנִינְוֵה.
פרחל סנחריב מלך אלמוצל ומצ׳י ורג׳ע פאקאם בנינוה.
וישב בנינוה – היא ראש המלכות, כעניין שנאמר: יצא אשור ויבן את נינוה (בראשית י׳:י״א).
and dwelt in Nineveh That is the capital, as it is said: "From that land Asshur came out, and he built Nineveh" (Bereshit 10:11).
והוא אומרו כאן ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בננוה שהוא היה ראש מלכות אשור כמו שאמר (מלכים ב יט, לו) ומן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה.
בנינוה – היא ראש למלכות אשור.
וכדי שישוב לארצו בפחי נפש גזרה חכמתו שלא ימיתהו המלאך בקרב המחנה, אלא יבוא לארצו בקלון ובחרפה רבה1, וַיִּסַּע מירושלים, וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר לארצו2, וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה היא ראש למלכות אשור3:
1. ושם יהרג על ידי בניו (אברבנאל במלכים-ב׳ יט, לו).
2. אברבנאל במלכים-ב׳ יט, לו.
3. רש״י, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(לח) וַיְהִי֩ ה֨וּא מִֽשְׁתַּחֲוֶ֜ה בֵּ֣ית׀ נִסְרֹ֣ךְ אֱלֹהָ֗יו וְֽאַדְרַמֶּ֨לֶךְ וְשַׂרְאֶ֤צֶר בָּנָיו֙ הִכֻּ֣הוּ בַחֶ֔רֶב וְהֵ֥מָּה נִמְלְט֖וּ אֶ֣רֶץ אֲרָרָ֑ט וַיִּמְלֹ֛ךְ אֵסַר⁠־חַדֹּ֥ן בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
And it came to pass, as he was worshipping in the house of Nisroch his god, that Adrammelech and Sarezer his sons smote him with the sword; and they escaped into the land of Ararat. And Esarhaddon his son reigned in his stead.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״א מבלגנציאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לו]

וַהֲוָה הוּא סָגִיד בֵּית נִסְרוֹךְ טַעֲוָתֵהּ וְאַדַרְמֶלֶךְ וְשַׁרְאֶצַר בְנוֹהִי קַטְלוֹהִי בְּחַרְבָּא וְאִינוּן אִשְׁתֵּזֵבוּ לְאַרְעָא קַרְדוּ וּמְלַךְ אַסַרְחַדוֹן בְּרֵיהּ תְּחוֹתוֹהִי.
פבינאה יסג׳ד פי בית נסרך מעבודה אד׳ קתלה אדרמלך ושראצר אבנאה באלסיף ת׳ם אפלתא אלי בלד קרדא ומלך אסרחדון אבנה מכאנה.
בית נסרך – נסר מתיבתו של נח, כדמפרש בהגדת חלק (בבלי סנהדרין צ״ו.).
הכוהו בחרב – שמעו שאמר: אם תציל אותי, שלא יהרגוני בני מלכותי שהבאתי בניהם כאן ומתו, אני אקריב שני בניי לפניך. עמדו והרגוהו.
the temple of Nisroch A board (נֶסֶר) from Noah's ark, as is related in the Aggadah of Chelek (San. 96a).
slew him by the sword for he said, "If you save me that my subjects do not kill me for I brought their sons here and they died, I will sacrifice my two sons before you.⁠" They rose and slew him.
וימלך אסרחדן בנו תחתיו – ואף על פי כן לא יספו עוד גדוליי אשור לבא בארץ כי נפלה אימת אלהי ישראל עליהם. והוא שאומר למטה ומכף מלך אשורא אצילך. ואם לא שהקדים לומר וימלך אסרחדן בנו תחתיו היית תמה ממי היה ירא חזקיהו שהמקום מחזיק את לבו.
א. במהדורת נוט נוסף כאן: ״אשר״.
His son Esarhaddon succeeded him as king: Nevertheless, powerful Assyrians ceased coming into the Land, because the fear of the God of Israel had fallen upon them. And that is what it says below: and from the hand of the King of Assyria I will save you (Isaiah 38:6). And if (the redactor) had not anticipated1 to say and his son Esarhaddon reigned after him, you would have wondered from whom Hezekiah was in fear, that God would need to strengthen his heart.⁠2
1. Hebrew, הקדים, hiqdim; this is the typical term that the northern French exegetes employ to express awareness of literary anticipation in biblical narrative. Thus, Rabbi Eliezer, following in the footsteps of his teacher, Rashbam, identifies prolepsis as a prominent characteristic of biblical composition. Note that the reason Rabbi Eliezer gives for the principle is that so readers “should not wonder” at the inclusion of a specific narrative description earlier on; this consideration provides a fascinating window into the attitudes of medieval exegetes for the Bible’s readers, and their presumption that this consideration had been in place since the biblical text was first composed. For a brief discussion on medieval exegetical consideration of the role of the reader, see Robert A. Harris, “The Reception of Ezekiel Among Twelfth-Century Northern French Rabbinic Exegetes,” in After Ezekiel: Essays on the Reception of a Difficult Prophet (Andrew Mein and Paul M. Joyce, eds., New York, London: T&T Clark International, 2011), 71–88 (87–88).
2. For a brief discussion of this particular passage, see Harris (2009), 316–18; for a fuller examination of the way in which Rashbam invoked his understanding of prolepsis as a principle in biblical composition, see Lockshin (1989), 400–21. Among modern scholars who discuss prolepsis in biblical composition, and who recognize Rashbam’s precedence in identifying its fundamental features, see Nahum Sarna, “The Anticipatory Use of Information as a Literary Feature of the Genesis Narrative,” in The Creation of Sacred Literature (R. E. Friedman, ed. Los Angeles: University of California Press, 1981), 76–82.
ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלוהיו, והנה אדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב ואמרו חכמים זכרונם לברכה שסנחריב שאל מה זכות אומה זו שאלהיהם נלחם להם ושהשיבוהו חכמיו אברהם אביהם העלה את בנו עולה ושהוא אמר אף אני אעלה את שני בני אלה, וכאשר שמעו זה בניו הרגו אותו בעוד שהיה משתחווה בית אלהיו וברחו אל ארץ אררט כי לא הרגו אותו כדי למלוך אחריו כי הנה לא מלך אחריו כי אם אסרחדון בנו:
מה גדלו מעשיך ה׳ ומה עמקו מחשבותיו, הנה סנחריב חרף וגדף שם כבוד מלכותו ולכן הוא ירב לו ושלח מלאכו והכה במחנהו אשר היה בוטח בו ולא רצה השם יתברך שתהיה מפלתו בידי בני אדם כי אם ביד האלים, כמו שהוא חרף וגדף לאלהים זימן שכדי שמלכי מצרים וכוש יראו מפלתו וישמחו בה, שקודם המפלה הזה יהיה נצחון סנחריב עם מצרים וכוש, ואם לפי שישראל יזכו בשללם שהביא עמו כאשר בא על ירושלם, ועל זה אמר ישעיה עליו השלום נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתך (ישעיה מג, ג) ואומר יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה עליך יעבורו ולך יהיו (ישעיה מה, יד) עד שגם המה יעידון יגידון אך בך אל ואין עוד אפס אלהים:
[וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב1]:
1. בשיעורים לתהלים (י י) פירש שהתפלל על צרת סנחריב, ואמר: ׳יִדְכֶּה יָשֹׁחַ - היא תפילה שידכה וישוח [סנחריב], וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו חֵיל של כָּאִים וכו׳, ואמת הוא שנפל בעצומיו, כאמרו ויהי הוא משתחווה בית נסרוך אלוהיו ואדרמלך ושראצר בניו היכוהו בחרב וגו׳, נמצא שנפל בתוך עצומיו׳.
ואדרמלך – בספרי ספרד הוא״ו בגעיא.
אסרחדן – במקצת ספרים כ״י ודפוסים קדמונים חדא מלה ויש ספרים תרין מלין כמו שכתוב במלכים ובעזרא ד׳.
בית נסרוך – נסר מתיבתו של נח היה לו לאלוה ובעת אשר השתחוה לה הכוהו בניו.
והמה – בני סנחריב אשר הכוהו.
מיתת סנחריב בחרב הזכירה גם Berosus, וכתב כי אסרחדון היה משנה למלך בימי סנחריב אביו.
ואמרו חז״ל שסנחריב שאל מה זכות יש לאומה זאת שאלוהיהם נלחם להם? והשיבוהו חכמיו שאברהם אביהם העלה את בנו עולה, והוא אמר אף אני אעלה את שני בָּנַי אליו אם יצילני, ובניו שמעו זאת1, וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ2 אֱלֹהָיו, וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ הרגוהו3 בַחֶרֶב, וְהֵמָּה בני סנחריב אשר הכוהו4 נִמְלְטוּ אל אֶרֶץ אֲרָרָט, וַיִּמְלֹךְ אֵסַר חַדֹּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו5:
1. אברבנאל.
2. נסר מתיבתו של נח היה לו לאלוה, ובעת שהשתחווה לו הכוהו בניו (רש״י, מצודת דוד).
3. תרגום יונתן. ולא הרגו אותו כדי למלוך אחריו, כי הנה לא מלך אחריו כי אם אסר-חדון בנו (אברבנאל).
4. מצודת דוד.
5. מה גדלו מעשיך ה׳ ומה עמקו מחשבותיו, הנה סנחריב חירף וגידף שם כבוד מלכותו ולכן הוא ירב לו ושלח מלאכו והיכה במחנהו אשר היה בוטח בו ולא רצה השם יתברך שתהיה מפלתו בידי בני אדם כי אם ביד האלהים, כמו שהוא חירף וגידף לאלהים, זימן שכדי שמלכי מצרים וכוש יראו מפלתו וישמחו בה, שקודם המפלה הזאת יהיה נצחון סנחריב עם מצרים וכוש, ואם לפי שישראל יזכו בשללם שהביא עימו כאשר בא על ירושלים, ועל זה אמר ישעיה עליו השלום (לקמן מג, ג) ״נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ״ ואומר (לקמן מה, יד) ״יְגִיעַ מִצְרַיִם וּסְחַר כּוּשׁ וּסְבָאִים אַנְשֵׁי מִדָּה עָלַיִךְ יַעֲבֹרוּ וְלָךְ יִהְיוּ אַחֲרַיִךְ יֵלֵכוּ בַּזִּקִּים יַעֲבֹרוּ וְאֵלַיִךְ יִשְׁתַּחֲוּוּ אֵלַיִךְ יִתְפַּלָּלוּ אַךְ בָּךְ אֵל וְאֵין עוֹד אֶפֶס אֱלֹהִים״ (אברבנאל).
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״א מבלגנציאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ישעיהו לז – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מקבילות במקרא ישעיהו לז, עולם המקרא ישעיהו לז, תרגום יונתן ישעיהו לז, ילקוט שמעוני ישעיהו לז, רס"ג תפסיר ערבית ישעיהו לז, רס"ג פירוש ישעיהו לז, ר׳ יהודה אבן בלעם ישעיהו לז – מהדורת פרופ' משה גושן-גוטשטיין, סייע בידו פרופ' מערבי פרץ, באדיבות הוצאת אוניברסיטת בר-אילן (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב., רש"י ישעיהו לז, הגהות ר"י קרא על פירוש רש"י ישעיהו לז, ר"י קרא ישעיהו לז, ר"א מבלגנצי ישעיהו לז, רד"ק ישעיהו לז, ר"י אבן כספי ישעיהו לז, אברבנאל ישעיהו לז, ר"ע ספורנו ישעיהו לז – מהדורת הרב משה קרביץ, ספר ישעיה עם פירוש ספורנו (בית שמש, תשע"ז), ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), מנחת שי ישעיהו לז, מצודת ציון ישעיהו לז, מצודת דוד ישעיהו לז, שד"ל ישעיהו לז, מלבי"ם ביאור המילות ישעיהו לז, מלבי"ם ביאור הענין ישעיהו לז, מקראות שלובות ישעיהו לז – מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד

Yeshayahu 37, Biblical Parallels Yeshayahu 37, Olam HaMikra Yeshayahu 37, Targum Yonatan Yeshayahu 37, Yalkut Shimoni Yeshayahu 37, R. Saadia Gaon Tafsir Arabic Yeshayahu 37, R. Saadia Gaon Commentary Yeshayahu 37, R. Yehuda ibn Balaam Yeshayahu 37, Rashi Yeshayahu 37 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Glosses on Rashi Yeshayahu 37, R. Yosef Kara Yeshayahu 37, R. Eliezer of Beaugency Yeshayahu 37 – Translated and annotated by Professor Robert Harris for the TEAMS Commentary Series, with the gracious permission of Medieval Institute Publications at Western Michigan University (all rights reserved), Radak Yeshayahu 37, R. Yosef ibn Kaspi Yeshayahu 37, Abarbanel Yeshayahu 37, Sforno Yeshayahu 37, Minchat Shai Yeshayahu 37, Metzudat Zion Yeshayahu 37, Metzudat David Yeshayahu 37, Shadal Yeshayahu 37, Malbim Beur HaMilot Yeshayahu 37, Malbim Beur HaInyan Yeshayahu 37, Mikraot Sheluvot Yeshayahu 37

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×