מעשה ידי חרש:1 לפי הפשט אין לדברים אלו טעם, ומאי נפקא-מינה אם הוא חרש או הדיוט2.
אבל ראוי לדעת דמשמעות ״אשר יעשה״ מתפרש בשני אופנים3, חדא, שהוא עושה לעצמו, היינו (כדי) שיעבוד הוא עבודה זרה4, ושנית, שעושה בשביל עובד כוכבים שיעבוד5. ושני הפירושים הללו מתחלפים במשמעות ״ושם בסתר״6, ומחולקים רבי ישמעאל ורבי עקיבא במסכת עבודה זרה7:
דרבי ישמעאל מפרש דעבודה זרה שעשה ישראל לעצמו אסורה מיד, ופירוש ״ושם בסתר״ – שטעון גניזה, היינו דלא מהני ביטול. והוא הדין ישראל שעושה לצרכי העובד כוכבים אסורה מיד8, כדמוכח שם (יט,ב)9 בפירוש רש״י ד״ה של ישראל: שעשה ישראל לצרכו למוכרה לעובד כוכבים (עכ״ל), והכי מוכח בסוגיא דשם, ואין כאן מקום. ובתרוייהו אופני10 משעת עשיה קם ב״ארור״, ונאסרה בהנאה, כדאיתא בדף (נב,א).
ולרבי עקיבא מתפרש ״ושם בסתר״
11 על שני האופנים
12, בישראל העושה לעצמו, הפירוש – שאינו אסור עד שיעשה לה דברים שבסתר, היינו עד שתיעבד. והא דלא מהני ביטול
13, נפקא לן מ״מזבח״, כדאיתא שם (נב,א)
14 {מדכתיב ״לא תטע לך אשירה כל עץ אצל מזבח״ וכו׳
15. ומזה משמע אפילו משמשי עבודה זרה אין להם ביטול, דסתם אשירה הם משמשין, כמו שכתב הר״ן דפרק ג׳ דסוכה}. אבל בישראל העושה לעובד כוכבים
16, פירוש ״ושם בסתר״ – שטעון גניזה, ולא מהני ביטול, דזה לא ידענו מ״מזבח״
17. ובהאי גוונא
18 לא אפשר לפרש ׳עד שיעשה דברים שבסתר׳, שהרי כבר למד ר״ע שם ממקרא אחר
19 דעבודה זרה של עובד כוכבים נאסרה מיד, וכיון שעושה בשביל עובד כוכבים הרי זה כמו שכבר עבדה
20. ותו, דבעובד כוכבים
21 לא שייך
22 לומר עד שיעשה דבר שבסתר, הרי עובד כוכבים אינו עובד עבודה זרה בסתר. אלא משמעות ״ושם בסתר״ – דלא מהני ביטול אפילו לר״ע
23. והכי מוכח לשון הגמרא שם (נב,ב)
24 ׳והא ״ושם בסתר״ כתיב׳
25, אלמא דגם לר״ע דקיימא לן כוותיה, מתפרש הכי. ואע״ג דלעיל
(ז,כה) ביארנו בשם תוספתא וירושלמי דהא דישראל שזכה בעבודה זרה של עובד כוכבים לא מהני ביטול נפקא לן מדכתיב
(שם) ״פסילי אלהיהם תשרפון באש״, מ״מ האי קרא
26 מיירי בישראל העושה לעובד כוכבים, דקיימא ב״ארור״ גם כן.
ומעתה שפיר כתיב ״מעשה ידי חרש״, ללמדנו דמיירי גם כן בעושה לנכרי, והוא, אינו אלא אומן27.
1. אונקלוס ״אומנא״.
2. ובודאי אין הוה-אמינא לחשוב שאיסור עשיית פסל הוא רק עשיה ברמה של אומן.
3. כדרכו של רבינו בפירושו לכל חומש דברים (משנה תורה – עיין בפתיחה לספר).
4. ואז היה מבנין הקל.
5. שאז הוא מבנין ההפעיל [והשוה ל׳משך חכמה׳ המפרש כי ״בגד כלאים שעטנז לא יעלה (אדם אחר) עליך״ – הרי אזהרה דאורייתא למלביש את חברו שעטנז אפילו בהסכמתו].
6. כלומר, משמעות ״ושם בסתר״ יהיה שונה לגמרי לפי שני הפירושים של ״אשר יעשה״ כפי שרבינו הולך ומבאר.
7. שם (נא,ב): דתניא... מכאן אמרו עבודת כוכבים של עובד כוכבים אינה אסורה עד שתיעבד, ושל ישראל אסורה מיד, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר חילוף הדברים... ורבי ישמעאל... דישראל אסורה מיד מנא ליה... אמר קרא ״ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה״ – משעת עשיה קם ליה ב״ארור״. ואימא הני מילי למיקם גברא ב״ארור״, איתסורי לא מיתסרא, ״תועבת ה׳ ״ כתיב. ורבי עקיבא – דבר המביא לידי תועבה (רש״י: האי ״תועבת ה׳ ״ לאו דמיתסר משעת עשייתה, אלא הכי קאמר, ארור משעת עשיה, דעשייתו מביאתו לידי תועבה שעובדה). ורבי עקיבא... דישראל עד שתיעבד מנלן. אמר רב יהודה, אמר קרא ״ושם בסתר״ – עד שיעשה לה דברים שבסתר (רש״י: עבודות, שבסתר הוא עובדה שלא ישמעו בית דין ויסקלוהו). ואידך, ההוא מבעיא ליה לכדרבי יצחק דאמר מנין לעבודת כוכבים של ישראל שטעונה גניזה (חייבים לגונזה, ואי אפשר לבטלה ולהשתמש בה), שנאמר ״ושם בסתר״. ואידך, נפקא ליה מדרב חסדא אמר רב... מנין לעבודת כוכבים של ישראל שטעונה גניזה, שנאמר ״לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח״, מה מזבח טעון גניזה אף אשרה טעונה גניזה.
8. כי הקובע הוא מי עושה את העבודה-זרה.
9. לשון הגמרא שם: הניחא למאן דאמר עבודת כוכבים של ישראל אסורה מיד ושל עובד כוכבים עד שתיעבד, שפיר...
10. הן שישראל עשה את הע״ז לעצמו והן שעשאה לצרכי הגוי.
11. שרבי עקיבא למד ממלים אלו את שיטתו שישראל שעשאה אינה אסורה עד שתיעבד (עיין הערה 155).
12. הן שישראל עשה את הע״ז לעצמו והן שעשאה לצרכי הגוי.
13. דין זה דלא מהני ביטול לומד רבי ישמעאל מלשון ״ושם בסתר״. א״כ מנין לו לרבי עקיבא דין זה שלא מהני ביטול.
14. שם (נא,ב): דתניא... מכאן אמרו עבודת כוכבים של עובד כוכבים אינה אסורה עד שתיעבד, ושל ישראל אסורה מיד, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר חילוף הדברים... ורבי ישמעאל... דישראל אסורה מיד מנא ליה... אמר קרא ״ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה״ – משעת עשיה קם ליה ב״ארור״. ואימא הני מילי למיקם גברא ב״ארור״, איתסורי לא מיתסרא, ״תועבת ה׳ ״ כתיב. ורבי עקיבא – דבר המביא לידי תועבה (רש״י: האי ״תועבת ה׳ ״ לאו דמיתסר משעת עשייתה, אלא הכי קאמר, ארור משעת עשיה, דעשייתו מביאתו לידי תועבה שעובדה). ורבי עקיבא... דישראל עד שתיעבד מנלן. אמר רב יהודה, אמר קרא ״ושם בסתר״ – עד שיעשה לה דברים שבסתר (רש״י: עבודות, שבסתר הוא עובדה שלא ישמעו בית דין ויסקלוהו). ואידך, ההוא מבעיא ליה לכדרבי יצחק דאמר מנין לעבודת כוכבים של ישראל שטעונה גניזה (חייבים לגונזה, ואי אפשר לבטלה ולהשתמש בה), שנאמר ״ושם בסתר״. ואידך, נפקא ליה מדרב חסדא אמר רב... מנין לעבודת כוכבים של ישראל שטעונה גניזה, שנאמר ״לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח״, מה מזבח טעון גניזה אף אשרה טעונה גניזה.
15. שם (נא,ב): דתניא... מכאן אמרו עבודת כוכבים של עובד כוכבים אינה אסורה עד שתיעבד, ושל ישראל אסורה מיד, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר חילוף הדברים... ורבי ישמעאל... דישראל אסורה מיד מנא ליה... אמר קרא ״ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה״ – משעת עשיה קם ליה ב״ארור״. ואימא הני מילי למיקם גברא ב״ארור״, איתסורי לא מיתסרא, ״תועבת ה׳ ״ כתיב. ורבי עקיבא – דבר המביא לידי תועבה (רש״י: האי ״תועבת ה׳ ״ לאו דמיתסר משעת עשייתה, אלא הכי קאמר, ארור משעת עשיה, דעשייתו מביאתו לידי תועבה שעובדה). ורבי עקיבא... דישראל עד שתיעבד מנלן. אמר רב יהודה, אמר קרא ״ושם בסתר״ – עד שיעשה לה דברים שבסתר (רש״י: עבודות, שבסתר הוא עובדה שלא ישמעו בית דין ויסקלוהו). ואידך, ההוא מבעיא ליה לכדרבי יצחק דאמר מנין לעבודת כוכבים של ישראל שטעונה גניזה (חייבים לגונזה, ואי אפשר לבטלה ולהשתמש בה), שנאמר ״ושם בסתר״. ואידך, נפקא ליה מדרב חסדא אמר רב... מנין לעבודת כוכבים של ישראל שטעונה גניזה, שנאמר ״לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח״, מה מזבח טעון גניזה אף אשרה טעונה גניזה.
16. הדין יהיה שונה לפי רבי עקיבא.
17. כי מזבח הוקש שם לאשרה שהישראל נטע לעצמו.
18. שישראל עשה את הע״ז עבור הגוי כדי שהגוי יעבוד אותה.
19. ״פסילי אלוהיהם תשרפון באש״
(לעיל ז,כה) – משפסלו נעשה אלוה.
20. ולכן בזה גם ר״ע יודה.
21. כלומר, ישראל שעשה ע״ז עבור הגוי.
22. לייחס למצב זה את הפסוק ״ושם בסתר״ ולומר...
23. שכן מהני ביטול אצל ישראל שעשה לעצמו.
24. על המשנה שם: עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו (ישראל). ושם בגמרא: וישראל מי קא מבטלה (וכי אפשר לבטל עבודת כוכבים של ישראל) והא...
25. ומשם למדנו שאי אפשר לבטל ע״ז של ישראל.
26. כלומר, פסוקנו, כאשר רבינו מפרש ״יעשה״ שהישראל עושה בשביל הגוי.
27. כלומר, המצב הזה של ישראל העושה לנכרי היא רק במומחה ובעל מלאכה לדבר, כי אל״כ אין סיבה שהגוי יעשה דוקא אצלו.