Devarim 27 – דברים כז‏ – Mikraot Gedolot

לִיט דְּיִשְׁכּוֹב עִם אִתַּת אֲבוּהִי אֲרֵי גַּלִּי כַּנְפָא דַּאֲבוּהִי וְיֵימַר כָּל עַמָּא אָמֵן.

Accursed he who lies with his father's wife: he uncovers the skirt of his father. And all the people shall say, Amen.

ליט יהווי גברה^א די ישמש עם אתת אבוי^ב ארום בזי עריתה דאבוי ויאמרון^ג כל עמה אמן.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״גברה״) גם נוסח חילופי: ״גבר״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״די ישמש עם אתת אבוי״) גם נוסח חילופי: ״דמשמש עם אתתה דאבוי״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ויאמרון״) גם נוסח חילופי: ״ויענון״.

ליט דמשמש עם איתת אבוי ארום גלי כנפא דגלי אבוי הוון עניין כולהון כחדא ואמרין אמן.

Accursed is he who lieth with his father's wife, because he uncovereth his father's skirt. And all shall answer together, and say, Amen.

ומלעון מן יצ׳אג׳ע זוג׳הֵ אביה למא כשף כנפה ויקול ג׳מיעהם אמין

וארור השוכב עם אשת אביו כי גילה כנו, ויאמרו כולם אמן.

אשת אביו – ובהמתו, וחותנתו, ואחותו, הוי רגיל אצלם, ורגיל להתייחד עמהם. אבל עבודה זרה ומכה רעהו בסתר, יש עושה בגלוי ויש עושה בסתר, ולכך פירש בהם: בסתר. ובגלוי, עונשם אמור, שהם חייבים מיתה, אבל על הסתר משביען ומקללן.

אשת אביו – HIS FATHER’S WIFE – and his animal, and his mother-in-law, and his sister, whom he is frequently with, and frequently alone with. But idolatry and hitting his fellow in secret, there is one who does it publicly and one who does it secretly, and therefore it states explicitly regarding them: "secretly". And [when done] publicly, their punishment is stated, that they are liable for death, but for the [violations performed] in secret, He makes them swear and curses them.

[וטעם כי גלה כנף אביו – דרך כבוד לאב. כי בתורה הזכיר: ערות אביו גלה (ויקרא כ׳:י״א), וכן הזכיר באשת אחיו ואשת אחי אביו ערותם, כי שם יחייב עונש גדול, מיתה או כרת, והוצרך לנבל הרעה אשר עשו, על כן הזכיר בהם הערוה. אבל בכאן, להיותו לאלה די להזכיר כי גלה כנף אביו, כי בגלוי כנף האב בלבד מחוייב קללה, כי מקלה כבודו, ומקלה כבוד אביו^א ארור. וכן: לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו (דברים כ״ג:א׳) – דרך כבוד, שלא יקרב אליה, כי אין ראוי לגלות כנפו אשר פירש על אשה דרך חופה, כטעם: ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה (רות ג׳:ט׳), ולא כדברי מי שמרבה בו אנוסת אביו (בבלי יבמות צ״ז.).]⁠^ב

א. כן בכ״י פרמא 3255. ברשימת התוספות בכ״י מינכן 137: ״וכל מקלה אביו״. בדפוס ליסבון: ״וכל מקלה את אביו״.

ב. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.

BECAUSE HE HATH UNCOVERED HIS FATHER'S SKIRT. This is a respectful euphemism for the father, for in the Torah He mentioned, he hath uncovered his father's nakedness.⁠¹ So also He mentioned the term "their nakedness" in the cases of his brother's wife² and his uncle's wife³ for there the transgressors are liable to severe punishment, death [by the court, if there were witnesses] or extinction [if there were no witnesses] and Scripture thus needed to condemn the evil they had done; therefore it mentioned "nakedness" concerning them. But here the transgressor being "cursed,⁠" it was sufficient to mention because he hath uncovered his father's skirt, for he is deserving of an imprecation merely for uncovering his father's skirt, for it disgraces his honor, and anyone who dishonors his father, is cursed.⁠⁴ Similarly, A man shall not take his father's wife, and shall not uncover his father's skirt⁵ is a respectful euphemism meaning that he should not approach her, for it is not proper to uncover the skirt which he spread over a wife by means of a canopy, similar to what is stated, spread therefore thy skirt over thy handmaid.⁠⁶ This excludes the interpretation of him who says⁷ that this verse [A man shall not take his father's wife] includes a woman that was violated by him.

1. Leviticus 20:11.

2. Ibid., (21).

3. Ibid., (20).

4. (16).

5. Above, 23:1.

6. Ruth 3:9.

7. The reference is to Ibn Ezra who interpreted the verse [A man shall not take his father's wife — above 23:1] as referring to a woman violated by his father. To this Ramban objects, for this opinion coincides with that of Rabbi Akiba, while the majority of the Sages hold that a man may marry such a woman (Yebamoth 49a).

כי גלה כנף אביו – כתב הרמב״ן לא אמר ערות אביו אלא כנף אביו דרך כבוד לאביו. למעלה כשהזהיר על העריות אמר גלה ערות אביו שכיון שחייב עונש גדול מיתה או כרת הוצרך להזכיר הרעה שעשה על כן הזכיר הערוה אבל בכאן די להזכיר כי גלה כנף אביו כי בגלוי כנף אביו לבד מחוייב כי מקלה את כבודו וכן לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו דרך כבוד שלא יקרב אליה כי אין ראוי לגלות כנפו אשר פורש על אשה דרך חופה כטעם ופרשת כנפיך על אמתך. כתב ר׳ אברהם טעם להזכיר אלו י״א עבירות בעבור שיוכל לעשותם בסתר וראייה ושם בסתר כי אם יעשה בגלוי יומת וכן מכה רעהו בסתר והחל מהעיקר שהוא בינו ובין בוראו ואחר כך בינו ובין אבותיו כי מי יודע אם יקלה אותם. ומסיג גבול רעהו כי הוא דבר סתר. ומשגה עור כי לא יוכל לפרסם מי השגהו. ומטה משפט גר ויתום כי אין עוזר להם. והזהיר גר כי אם יטה דין אחרים יערערו עליו ויפרסמוהו והגר והיתום והאלמנה אין להם כח וכן השוכב עם אשת אביו ואחותו וחותנתו איננו נחשד להתייחד עמהם על כן הוא דבר נסתר ואין כן שאר העבירות. ועם בהמה זכר ונקיבה כי אין להם פה שתזעק ותערער:

כי גלה כנף אביו, "for he has uncovered the robe of his father.⁠" Nachmanides writes that the reason the Torah did not write ערות אביו (as it usually does) in such verses is out of respect for the father's dignity. Earlier (Leviticus 20,12) when the Torah wrote ערות אביו the sin committed carried a heavy penalty, administered in many instances by a human court of law. The wording therefore had to reflect the severity of the sin in order to serve as a deterrent. The offending party in our verse is guilty of a lesser sin. Similar considerations prompted the Torah to use the term גלה כנף in 23,1 where the prohibition to marry a woman who had been raped by one's father, or is one's stepmother is revealed, the sin is of a lower order than sleeping with one's mother, who is also the wife of one's father.

Nachmanides writes that the reason why Moses selected the people guilty of the above mentioned eleven sins as deserving public censure, i.e. the people mouthing a curse on anyone guilty of them, is that it is the norm for those sins to be committed in the privacy of one's home, when there are no witnesses to the deed. The guilty party therefore cannot be convicted of his sin, as there had not been any witnesses. The curse pronounced here is to act as a deterrent not commit crimes when only God is the witness. The Torah begins the list with a sin committed vis a vis the Creator, i.e. idolatry, and switches to a sin committed vis a vis one's parents, i.e. degrading them. Parents represent God the Creator, as He had a share in the child's coming into this world. Bestiality is mentioned in the list, as opposed to rape performed on humans, the animals cannot protest what is being done to them, giving the sinner a distinct advantage.

Similar considerations apply to proselytes, orphans, and widows, none of whom have easy access to someone who would defend them if they have been wronged.

ואחר שזכר הנלוה לדבר עבודה זרה שב להזכיר דבר העריות ושפיכות דמים וזכר תחלה ערות האב כי יש בה מהזרות והעזות יותר ולזה סמך אליה דבר ערות הבהמה והנה אחר ערות האב תהיה היותר זרה ערות אחותו ואחריה תהיה היותר זרה ערות אם אשתו כי יש בה מהעזות יותר ממה שיש מהעזות בגלוי ערות בת אשתו וזה מבואר מאד.

ארור שכב עם אשת אביו: כתב המאירי¹ ז״ל, לפי קצת תיקונין ארור מטה משפט, וארור שכב עם אשת אביו, הן שתי סתומות, אך בתקון הרמב״ם² ובספר הרמ״ה³ ז״ל שניהם פרשה אחת, ואני סומך על הדעת הראשון, עכ״ל. ובעל א״ת כתב שראה בג׳ ספרים קדמוני׳ פ׳ ארור שכב עם אשת אביו סתומה, ועכ״ז ראה לסמוך על הדעת השני, כי אע״פ שהדעת הראשון סברה, דעת הרמב״ם והרמ״ה ז״ל קבלה, והיא העיקר בדברי׳ אלו, וגם בס״ס אין פיסקא כלל בארור שכב עם אשת אביו, ולא עוד אלא שבאחד מחשובי ס״ס מצא בגליון כתו׳ בהדיא לא סתומה ולא פתוחה, עכ״ל. וגם מהר״י קארו⁴ כתב בספרי רבינו כתו׳ שהיא פרשה סתומה, אבל בדפוס פורטוגאל אין שם פרשה כלל, וכן מצאתי בספר רבינו מוגה, עכ״ל. גם אני ראיתי כן בכמה ס״ת טובים קדמונים, ובמקראות כ״י מדוייקות.⁠^א

1. המאירי: כי תבא, פרשיות הארורים, צה ע״ב (א״ת, על אתר, הביא את תוכן דבריו של המאירי ולא ציטוט מדויק של דבריו. נורצי, שספרו של המאירי לא היה לפניו, ציטט את מה שהביא א״ת).

2. בתקון הרמב״ם: הלכות ספר תורה פ״ח ה״ד.

3. ובספר הרמ״ה: ׳תיקוני סופרים׳, פט ע״ב.

4. מהר״י קארו: כסף משנה על הרמב״ם, הלכות ספר תורה פ״ח ה״ד, ד״ה בפרשת והיה כי תבא.

א. הדעת נותנת שהייתה כאן פרשה סתומה, שהרי לפני כל ה׳ארורים׳ האחרים שבעניין יש רווח של סתומה. ועוד, שני ה׳ארורים׳ שחוברו כאן זה אל זה (׳ארור מטה משפט׳ ו׳ארור שכב עם אשת אביו׳) אין ביניהם קשר תוכני מהודק יותר מאשר בין כל שני ׳ארורים׳ אחרים שבעניין. פנקובר, רמב״ם, עמ׳ 87-81, ובעקבותיו עופר, רש״ש, עמ׳ 308-307, סבורים שהימצאותו של רווח פרשה קטן מהרגיל בין ה׳ארורים׳ הללו היא שיצרה אצל מעתיקים את הרושם שאין כאן פרשה, וכך נולדה הבעיה. נראה שגם א״ת ונורצי נלכדו במכשלה זו. אכן בכתר ארם צובה, על פי עדותו של תנ״ך קמחי, יש כאן סתומה. ראה עופר, שם.

ארור שוכב – בין כל ארור וארור יש פ׳ סתומה וכאן חסר, ושמעתי בשם ידידי הרב הגדול מוהר״ר יודל זצ״ל הגאב״ד דק׳ סייני טעם נכון בזה, והוא כי י״א ארורים כאן כנגד י״א שבטים, כי כנגד שמעון לא נאמר ארור כמ״ש רש״י, ואין ספק שכל א וא׳ מן הארורים נאמר מיוחד נגד אחד השבטים, א״כ ארור זה הששי הוא מגיע נגד ראובן הראשון מהעומדים בהר עיבל, ולהיות ראובן הוא הנאמר עליו וישכב את בלהה פילגש אביו, שהמכוון בו לרבותינו שבלבל יצועי אביו, לא שכיבה ממש, הנה לא עשה רק הטיית משפט העלובה הלזו, אשר מצד היותה שפחה נפשה מרה לה והוא נהג בה דרך בזיון להוסיף יגון על יגונה וצער על צערה, לכן נחסר כאן סתימת הפרשה, כדי לכלול ארור זה דשוכב עם ארור הקודם לו דלא תטה משפט גר יתום, לרמז בזה דשכיבתו עם אשת אביו לא היתה כ״א הטיית משפט אומללה להונות ולצער אשה קשת רוח ושפלה בעיני׳ מצד עצמה. ודפח״ח.

ארור שוכב עם אשת אביו – הוא דבר שבסתר שאביו לא יגלה ובפרט אם היא אשת אביו לאחר מיתה. והיא מוכרחת לקבל ממנו מזונותיה ובני ישראל היו נזהרים בזה גם מקודם מ״ת. שעל ראובן נאמר פחז כמים וגו׳ וכתיב ובחללו יצועי אביו:

כי גילה כנף אביו: לפי פירוש חז״ל (יבמות מ״ט.) באזהרה ד״לא יגלה כנף אביו״ (לעיל כג,א) דמיירי בשומרת יבם של אביו או באנוסת אביו, וכמו שכתבתי לעיל בטעמו של דבר דהכי משמעות ״כנף אביו״, צריך לומר דגם כאן דכתיב ״שוכב עם אשת אביו״ גם הני¹ קיימי בהאי ״ארור״, ומשום הכי כתיב הטעם ״כי גילה כנף אביו״ ללמדנו הכי, אלא דבאשת אביו העונש חמור יותר².

1. שומרת יבם ואנוסת אביו.

2. כי הוא מפורש בכתוב.

ארור שוכב עם אשת אביו, ארור שוכב עם כל בהמה – לפי ששניהן בסקילה ובן נח מצווה על שניהם וכדמפרש רע״ק סנהדרין נ״ח ע״כ יעזוב איש את אביו זו אשת אביו וכו׳.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון