Devarim 27 – דברים כז‏ – Mikraot Gedolot

לִיט דְּלָא יְקַיֵּים יָת פִּתְגָמֵי אוֹרָיְתָא הָדָא לְמֶעֱבַד יָתְהוֹן וְיֵימַר כָּל עַמָּא אָמֵן.

Accursed is he who confirms not the words of this law to do them. And all the people shall say, Amen.

ליט יהווי גברה^א די לא יקים ית פתגמי אוריתה הדה^ב למעבד יתהון ויאמרון^ג כל עמה אמן.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״גברה״) גם נוסח חילופי: ״גבר״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יקים ית פתגמי אוריתה הדה״) גם נוסח חילופי: ״מקים ית מילי שבח אורייתה הדה״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ויאמרון״) גם נוסח חילופי: ״ויענון ויימרון״.

ליט תרתיסרי שבטיא כל חד וחד הוה אמר ברכתא בכללא ולווטייא בכללא מברכיא הוון הפכין אפיהון לכל מילא ומילא כלוקבל טוורא דגריזים ואמרין בריך יהוי גברא די יקים ית פיתגמי אורייתא הדא למעבדהון מלטטייא הפכין אפיהון כלוקבל טוורא דעיבל ואמרין ליט יהוי גברא דלא יקים ית פיתגמי אורייתא הדא למעבדהון הוון עניין כלהון כחדא ואמרין אמן פיתגמיא איליין איתאמרו בסיני ואתנייו במשכן זימנא ואיתלתון במישרי מואב תרתיסרי מילין מן מילתא לכל שיבטא ועל כל פיקודא ופיקודא אתגזר עלה תלתין ושית קיימין.

Accursed is the man who confirrneth not the words of this law to perform them. And all shall answer together, and say, Amen. These words were spoken at Sinai, and repeated in the tabernacle of ordinance, and (again) the third time on the plains of Moab, in twelve sentences (words), as the word of every tribe; and each several commandment (was thus) ratified by thirty and six adjurations.

ומלעון מן לא ית׳בת כלאם הד׳ה אלתוריהֵ ליעמל בהא ויקול ג׳מיעהם אמין

וארור אשר לא יקיים את דברי התורה הזאת לעשות אותם, ויאמרו כולם אמן.

אשר לא יקים – כאן כלל כל התורה,⁠^א וקיבלוה עליהם באלה ובשבועה.

א. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1. בכ״י אוקספורד 165: ״את כל התורה״. בכ״י אוקספורד 34: ״את כל התורה כולה״. בדפוס רומא: ״כל התורה כולה״.

אשר לא יקים [CURSED BE] HE THAT DOES NOT UPHOLD [ALL THE WORDS OF THIS LAW TO DO] – Here (in these words) he included the entire Torah under a curse and they took it upon them pledging themselves by an execration and an oath.

ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן – פתר׳: אשר לא יקבל עליו ליכנס לכרות האלה לעשות אותם. י׳ב׳ ארורים כתובים בפרשה כנגד י׳ב׳ שבטים. וכל פרשה זו נקראת נסתרות על שם: ושם בסתר (דברים כ״ז:ט״ו). והי׳ב׳ ארורים אזהרה לכל שבט ושבט. וכן מכה רעהו בסתר (דברים כ״ז:כ״ד), אם מכהו בגלוי כבר הזהיר הכת׳ [בא]⁠לה המשפטים לדון (שמות כ״א:י״ב), אבל הנסתרות הכתובין בפרשה אין דין זה נוהג. לפיכך הוא אומר בסוף העניין: הנסתרות לה׳ אלהינו (דברים כ״ט:כ״ח) – אין לבית דין לעונשן שאינן גלויות כי אם לה׳ אלהינו, אבל הנגלות לבית דין לנו לבנינו עד עולם לעשות (דברים כ״ט:כ״ח) – דין ארבע מיתות בעוברי עבירה. (כ״י בולוניה 469.1)⁠^א

א. עיינו פירושי ר״י קרא להלן דברים כ״ט:כ״ח, והשוו רשב״ם דברים כ״ז:ט״ו, כ״ט:כ״ח.

ארור אשר לא יקים – על כל עבירות שבסתר.

So also the concluding curse here (vs. 26) [on a person] WHO DOES NOT UPHOLD [THE TERMS OF THIS TORAH] is [a general statement] about all secret infractions.⁠¹

1. Rashbam is disputing the explanation of Rashi (see also NR 14:6) who sees vs. 26 as referring to all the commandments of the Torah. Rashbam offers a more limited contextual explanation.
Rashbam might be seen as having anti-Christian polemical motives in this comment. A common Christian argument, first made by Paul (Gal 3:10f.), is that our verse teaches that the Torah says that anyone who breaks any law of the Torah is under a curse. Since, Paul argues, it is impossible to observe all the laws of the Torah without infractions, the Torah is essentially saying that law inevitably leads to curse, a curse that can be removed only through faith in Jesus. (On the passage in Gal, see E.P. Sanders, Paul and Palestinian Judaism [London, 1977], p. 137, and see also the note on Gal 3:10 in Steve Mason and Tom Robinson’s Early Christian Reader [Peabody MA, 2004], p. 115.) Rashbam might be seen as undercutting the Pauline argument here when he limits the scope of verse 26. Generally, however, contextual exegetical considerations were stronger motivators for Rashbam here (and in most other passages) than polemical agendas.
See Ibn Ezra who mentions and rejects both the explanation offered by Rashi and the one offered by Rashbam for our verse. Like Rashbam, see R. Joseph Bekhor Shor.

אשר לא יקים – יש אומרים: על כל התורה.

ויש אומרים: על אלה הנזכרים. ולא אמרו כלום, בעבור לעשות אותם.

והנכון בעיני: כי קלל על מצות לא תעשה הנזכרות, וקילל מי שלא ישמור גם בסתר מצות עשה, על כן אמר לעשות אותם.

THAT CONFIRMETH NOT. Some say that the reference is to the entire Torah. Others say that it refers to the specifically mentioned sins.⁠¹ However, what they say is meaningless, for Scripture says, to do them.⁠² However, it appears to me that Scripture cursed the violators of the precepts which are mentioned.⁠³ It also cursed the one who secretly does not observe the positive commandments. Scripture therefore reads, to do them.

1. The sins mention in verse 15-25.

2. The verse curses those who fail to observe positive practices, not only those who violate certain laws.

3. In verses 15-25.

אשר לא יקים – שלא יקיים ויעבור עבירה בסתר, כגון שיחלל שבתות וימים טובים, ויאכל ביום הכפורים בסתר. אבל אין רגילות לעשותם כמו אילו המפורשות, ולפיכך כללם בכלל ולא פירשם בהדיא, והיינו ארור בכלל ארור בפרט, ברוך בכלל ברוך בפרט (בבלי סוטה ל״ז.).

ורבותינו דרשו (בבלי סוטה ל״ז:) כל הפרשה כולה בנואף ונואפת בסוטה.

ארור – בו נידוי, בו קללה, בו שבועה, דהכל משמע (בבלי שבועות ל״ו.).

אמן – בו קבלת דברים, בו האמנת דברים, ולכך אומר אמן.

אשר לא יקים – WHO DOES NOT CONFIRM – Who does not uphold, and violates a violation in secret, like desecrating Sabbaths and festivals, and eating on the Day of Atonement secretly. But it is not as customary to do these [i.e. violate these prohibitions] as those that were detailed, and therefore He included them in the general [curse] and did not detail them explicitly, and this [is what is meant, that] there was a general curse and a specific curse, a general blessing and a specific blessing (Bavli Sotah 37a:11).

And our Rabbis derived (Bavli Sotah 37b:8) that the entire passage is about the adulterer and adulteress of Sotah.

ארור – CURSED – There is an element in it of ostracism, an element of curse, an element of oath, that are all implied (Bavli Shevuot 36a:3).

אמן – AMEN – There is an element in it of acceptance of words, and of a believing of words, and therefore he says “Amen.”

אשר לא יקים – יקבל. כמו למען הקים אותך היום לו לעם (דברים כ״ט:י״ב).

אשר לא יקים, "who does not accept;⁠" this expression is used in the same sense in Deut. 29,12: למען הקים אותך היום לעם, "in order to accept you this day as a nation.⁠"

אשר לא יקים את דברי התורה הזאת – כאן כלל את כל התורה כולה, וקבלוה עליהם באלה ובשבועה. לשון רבינו שלמה.

ולפי דעתי: כי הקבלה הזאת שיודה במצות בלבו ויהיו בעיניו אמת, ויאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר, והעובר עליהן יענש, ואם יכפור באחת מהן או תהיה בעיניו בטלה לעולם הנה הוא ארור. אבל אם עבר על אחת מהן כגון שאכל החזיר^א והשקץ לתאותו, או שלא עשה סוכה ולולב לעצלה, איננו בחרם הזה, כי לא אמר הכתוב: אשר לא יעשה את דברי התורה הזאת, אבל אמר: אשר לא יקים לעשות, כטעם: קיימו וקבלו היהודים עליהם (אסתר ט׳:כ״ז). [והנה הוא חרם המורדים והכופרים.]⁠^ב

ובירושלמי בסוטה (ירושלמי סוטה ז׳:ד׳) ראיתי: אשר לא יקים – וכי יש תורה נופלת, רבי שמעון בן יקים אומר: זה החזן, רבי שמעון בן חלפתא אומר: זה בית דין שלמטן, דמר רב הונא רב יהודה בשם שמואל על הדבר הזה קרע יאשיהו ואמר: עלי להקים. רבי אסא בשם רבי תנחום בר חייא: למד ולימד ושמר ועשה והיתה ספיקא בידו להחזיק, ולא החזיק, הרי זה בכלל ארור. ידרשו בהקמה הזאת בית המלך והנשיאות, שבידם להקים את התורה ביד המבטלים אותה, ואפילו היה הוא צדיק גמור במעשיו והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלים אותה הרי זה ארור. וזה קרוב לענין שפירשנו.

ואמרו על דרך אגדה: זה החזן בשעה שאינו מקים ספרי תורה להעמידן כתקנן שלא יפולו. ולי נראה על החזן שאינו מקים ספר התורה על הצבור להראות פני כתבו לכל, כמו שמפורש במסכת סופרים (מסכת סופרים י״ד) שמגביהין אותו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצוה לכל האנשים והנשים לראות הכתב ולכרוע ולומר: זאת^ג התורה אשר שם משה לפני בני ישראל (דברים ד׳:מ״ד). וכן נהגו.

א. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״חזיר״.

ב. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.

ג. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בפסוק: ״וזאת״.

CURSED BE HE THAT CONFIRMETH NOT THE WORDS OF THIS LAW. "Here [in these words] he included the entire Torah and they took it upon themselves with an imprecation and an oath [to observe all the commandments thereof].⁠" This is Rashi's language. In my opinion this "acceptance" requires that one avow the commandments in his heart and consider them as the truth, believe that he who observes them will be requited with the best of rewards and he who transgresses them will be punished, and if someone denies any of them, or considers it annulled forever he will be cursed. However, if one transgressed any commandment, such as eating swine or some abominable thing because of his desire, or he did not make a Booth or take the palm-branch [on the Festival of Tabernacles] because of laziness, he is not included within this ban, for Scripture did not say "who does not perform the words of this Law" but it states that 'confirmeth' not the words of this Law to do them, similar to the expression the Jews ordained, and took upon them [and upon their seed … so as it should not fail, that they would keep these two days — of Purim — according to the writing thereof].⁠¹ Thus the verse [before us] is the ban on those who rebel [against the authority of the Torah] and who deny [its validity].
Now, I have seen the following text in Yerushalmi Sotah:⁠² "Asher lo yakim [literally: 'that does not stand up' — the words of this Law]. But is there 'a falling Law?' Rabbi Shimon ben Yakim says, This refers to the officer [of the Synagogue, as explained further on]. Rabbi Shimon ben Chalafta says, This is the court on earth, because Rav³ Yehudah and Rav Hunah in the name of Shmuel said: Due to this verse [asher lo yakim (that confirmeth not)] King Josiah rent his clothes,⁠⁴ saying, 'The duty is upon me to stand up [the Law].' Rabbi Asi in the name of Rabbi Tanchum the son of Chiya said, [Even if a person] learned and taught [Torah], observed and fulfilled [its commandments], but had the means to enable [others to study the Torah] and did not do so — he is included within the curse" [mentioned in the verse before us]. Thus the Rabbis [in the above Yerushalmi] interpretated this "standing up" [of the Torah] as referring to the royal house and that of the Nasi [the Prince of the Sanhedrin] who have the power to uphold [the authority of] the Torah over those who annul it. And even if he was a perfectly righteous man in his own deeds, but he could have strengthened the Torah against the power of the wicked ones who annul it [but failed to do so], he is accursed. This is close to the subject that we have explained.
And by way of a homily the Rabbis [in the above Yerushalmi] said: "This refers to the sexton of the Synagogue who does not stand up the Scroll of the Law to set it up properly so that it should not fall.⁠"⁵ It appears to me that it [the Yerushalmi] refers to the sexton who does not stand up the Scroll of the Law before the public to show the face of its writing to all people as it is explained in Tractate Sofrim⁶ that "they lift the Torah high and show the face of its writing to the people who stand there to the right and left thereof and turns it frontwise and backwards, for it is incumbent upon all men and women to see the written words and bend the knee and say And this is the Law which Moses set before the children of Israel,⁠"⁷ and such is the custom.

1. Esther 9:27.

2. Yerushalmi Sotah VII, 4.

3. The title "Rav" (Rabbi) indicates that that particular Sage lived in Babylon, where there was no ordination of the traditional nature. "Rabbi" indicates that the Sage lived in the Land of Israel where such ordination was conferred. On "ordination" see Vol. II, p. 339, Note 20.

4. II Kings 22:11. The event is narrated that Josiah was brought back to the true faith by the discovery of a copy of the Torah found in the Sanctuary, which escaped the attempts of his predecessors to eradicate the true faith from their kingdom. And it came to pass, when the king had heard the words of the Book of the Law, that he rent his clothes (ibid). The question now arises as to which particular verse affected the king to rend his clothes? Rav Hunah in the name of Shmuel said that it was the verse before us, asher lo yakim — 'that confirmeth not' the words of this Law, and since he was king, he felt it his responsibility to re-institute the authority of the Law.

5. This obviously refers to the custom of reading from the Torah with the Scroll of the Law in an erect position. This is the custom still followed in Sephardic Synagogues. In Ashkenazic Synagogues the reading from the Torah is done while the sacred Scroll of the Law lies flat on the Reading table.

6. "Scribes.⁠" Laws of writing and reading the Torah are found in this tractate. The text referred to is found in 14:14.

7. Above, 4:44.

ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת – זה כלל לכל המצות שבתורה, ובאור הכתוב אשר לא יקים המצות בלבו, כלומר שיודה בהן ויאמין בכולן שהן אמת, אחת מהנה לא נעדרה, שאין בה תועלת הגוף והנפש, ושאין בכלן מצוה אחת לבטלה, זהו אשר לא יקים לעשות אותם, שיקיים בלבו אמונה חזקה שראוי לעשותם, כי כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת (משלי ח,ט).

ודרשו רז״ל אשר לא יקים — שאינו מגביה ספר תורה להראות כתיבתו לעם.

ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, "cursed he who will not uphold the words of this Torah.⁠" This includes all the commandments in the Torah. The meaning of the verse is: "a person must acknowledge all the commandments of the Torah as true and emanating from God; he may not exclude a single one of them from his acceptance as such by denying that it is of value to body and soul. He must not view a single commandment as superfluous and meaningless.⁠" This is the meaning of אשר לא יקים לעשות אותם. He must be convinced in his heart that all the commandments are worthwhile observing seeing they are all full of meaning to people engaged in studying them.
A more literal meaning of the words לא יקים is cited by the Jerusalem Talmud Sotah 7, which claims it refers to a reader of the Torah who fails to raise the Torah scroll with the text visible to the entire congregation.

אשר לא יקים את דברי התורה הזאת – פרש״י שקבלו עליהם כל התורה בארור. וכתב הרמב״ן ולפי דעתי כי הקבלה הוא שיודה במצות בלבו שמאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר והעובר עליהם יענש ואם יכפור באחת מהם אז תהיה בעיניו בטלה לעולם הנה הוא בארור אבל אם עבר על אחת מהן כגון שאכל חזיר לתאותו או שלא עשה סוכה ולולב בעצלה אינו בחרם שלא אמר אשר לא יעשה. ובירושלמי דורש אותו על המלך וגדולי הדור שבידם להקים התורה ביד המבטלים אותה אפי׳ אם היה צדיק גמור והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלים אותה הרי זה בארור. עוד דורש בירושלמי על החזן שצריך להקים התורה על הציבור להראות פני כתבו לכל כמו שמפורש במסכת סופרים שמגביהין אותו ומראה פני כתיבתו לעם העומדין לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו שמצוה לכל האנשים והנשים לראות הכתב ולכרוע ולומר וזאת התורה אשר שם משה:

אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, "who will not uphold the words of this Torah;⁠" Rashi understands the verse as Moses demanding from the people that they accept the entire Torah by calling down a curse upon themselves if they were to deliberately commit violations of it.

Nachmanides writes that in his view the word קבלו "they accepted", in Rashi, means that they mentally accepted, i.e. believed in the authenticity of all the Torah's commandments as relayed to them by Moses. This includes the belief that people observing the laws of the Torah would, in due course, receive a reward from the Lawgiver, whereas those flouting the commandments deliberately, would receive their punishment from God. If a Jew disbelieved even a single one of these commandments, -even the ones one does not have a single opportunity in one's life to be called upon to perform, such as the levirate marriage if one did not have a brother- he is still subject to the curse called down upon the sinners in this verse. However, if one transgressed one of the commandments, even knowingly, but because one's evil urge was too strong, not because of a matter of principle, one is not subject to the curse pronounced here.

In the Jerusalem Talmud Sotah 7,4 the verse is understood as being addressed primarily to the kings and the authorities within whose power it is to see to it that the common people, at least in public, live according to the laws of the Torah. This is derived from the word יקים in the causative mode, hiphil, as opposed to the active mode kal that would have been יקום, and would refer to oneself, intransitively. Anyone who is capable of promoting Torah observance by others and fails to use his talents in this direction is included in the curse pronounced in our verse.

The Jerusalem Talmud also understands the verse as addressed to the reader of the Torah in public, who is called upon to show the scroll he has read from to the public at the end of the reading, and to invite the congregation to rise and give honour to the Torah. (Sofrim 14,14) The congregation is to respond with the line (Deut. 4,44) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל (על פי ה' ביד משה).

וסמך אשר לא יקים להכות נפש – לומר השופך דם כעובר על כל התורה.

אמן – בגימטריא הוי׳ אדנ״י. ולכן גדול העונה אמן יותר מן המברך, שעולה שני שמות.

ארור אשר לא יקים וכו׳ – אל יקשה לך א״כ יהיה כל ישראל בארור דלא מקיימי [כל] המצות כולם. משום דלא כתיב אשר לא יעשה רק כתיב לא יקים במה שחייב לקיים כגון המצוות שהם חובת הגוף שנוהגות בכל מקום. אבל המצות התלויות בארץ לא. ומה שאומר יקים ר״ל שנקיים אותה ושנאמין שדברי תורה חיים וקיימים. בזאת הפרשה הם י״א ארורים כנגד קבלת י״א שבטים כלומר שאמרו אמן כדקתני התם במסכת שבועות (ל״ו א׳) אמן בו נאמר קבלת דברים ובו נאמרה שבועה, וכנגד שמעון לא כתיב ארור כנגדו.

והנה אחר זה כלל קיום כל דברי התורה בקללה אחת.

אשר לא יקים את דברי התורה-הזאת לעשות אותם – שלא יקים ויודה שראוי לעשות את כולם, אבל תהיה איזו מצוה מהם לבטלה אצלו, והוא המשומד לדבר אחד.

אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם, who neither observes nor admits that they are all worth observing. but, who in his arrogance, considers some commandment or commandment of the Torah not worth his while observing. In the Talmud such a person is considered a “heretic because he rejects a single one of God’s commandments.”

ארור אשר לא יקים וגו׳ לעשות וגו׳ – יש במשמעות הכתוב שכונתו לומר על דברים האמורים בענין, ויש במשמעותו שעל כל התורה הוא מדבר וכן פירשוהו ז״ל (סוטה ל״ז.), לדבריהם ז״ל טעם אומרו יקים לעשות, שאם היה אומר אשר לא יקים לבד או אשר לא יעשה לא היתה תקומה לשונאי ישראל כי מי הוא זה שיוכל לקיים את דברי התורה הזאת, ומה גם מי שאין סיפוק בידו לקיים כגון אין לו שדה לקיים מצות התלויות בה או אין לו עבד לקים מצות התלויות בו, לזה אמר לעשות פירוש שאינו בכלל ארור אלא מי שלא יקים עליו לעשות כשתשיג ידו עשות, ולזה לא אמר אשר לא יקים או אשר לא יעשה אלא אשר לא יקים לעשות פירוש יקים בלבו הדברים לעשותם כשתשיג ידו.

ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, "Accursed is one who does not uphold the words of this Torah, etc.⁠" This verse includes both what is spelled out, i.e. the person who fails to observe the commandments mentioned in this paragraph and to thereby undermine the character-building effects of Torah observance, as well as all the other commandments not listed in this paragraph. Our sages in Sotah 37 concentrate on the wording here, i.e. אשר לא יקים…לעשות. Why was it not sufficient for the Torah merely to write לעשות, "to do?⁠" They say that if the Torah had only written the words לא יקים or לעשות, no Israelite would have been able to face God. After all, if one does not own a field, for instance, how can one fulfill all the commandments that a farmer has to fulfill? Or, if a person did not own a slave, how could he be expected to treat the slave in accordance with the duties that the Torah imposes on the owner of such a slave? This is why the Torah adds the words לעשות in addition to writing the word להקים, "to uphold,⁠" to tell us that unless one has the opportunity to uphold, i.e. to fulfill the commandments of the Torah, one is not subject to the curse pronounced by the Torah through the Levites in this paragraph. It is our duty to make up our minds that we will carry out the commandments when the opportunity arises to do so.

אשר לא יקים – הקיום הזה הוא שיודה במצות בלבו, ויהיו בעיניו אמת, ויאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר וטובה והעובר עליהן יענש, ואם יכפור באחת מהן או תהיה בעיניו בטלה לעולם הנה הוא ארור, אבל אם עבר על אחת מהן כגון שאכל חזיר והשקץ לתאותו או שלא עשה סוכה ולא נטל לולב לעצלה, איננו בחרם הזה, כי לא אמר הכתוב אשר לא יעשה את דברי התורה הזאת, אלא אמר אשר לא יקים, כטעם קיימו וקבלו היהודים, והנה הוא חרם המורדים והכופרים:

לא יקים וגו׳ לעשות אותם – שפיר אמר רי״ע יש כמה אנשים שמראין עצמן בגלוייהן עוסקים במצות ובתורה, אמנם עיקר כוונתם לעשות מזה כסוי חטאה לרמות בני אדם, שיחשיבום בעלי תורה ואנשי מעשה, למנותם פרנסים על הצבור או להפקיד בידם נכסי היתומים וזולת זה, ואלו הן באמת החנפים אשר לא יראו אל פני השכינה, כי הם שנואים ומאוסים לפניו ית׳. כמו שאמר הכתוב לא לפניו חנף יבא, ועליהם אמר ארור אשר לא יקים דברי התורה הזאת לעשות אותם, כי מי שיקים דבר מדברי התורה חייב שיכוין לעשות אותם בעצם וראשונה, ולא שיראה עצמו עושה מצוה ויהיה הרמאות בה בעצם, כי הנה אז המצוה היא עמל וכעס בעיני המקום, לפי שמאנה בה הבריות, וכיוצא בזה אמר החכם אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה׳ גם שניהם (משלי כ׳), כי המדה או האבן הישרה שמכסים עמה הגדולה או הקטנה גם היא תועבת ה׳ כמו היתרה אי החסירה, והעובר ע״ז ראוי לעמוד עליו בארור יותר ממשגה עור בדרך וחבריו, ומעתה היושב ואינו מקיים את דברי התורה מהתרשלות ורפיון כח אינו עומד בארור, אבל עומד בארור החנף ומרמ׳ שעושה אותה עטרה להתגדל בה שלא לשם שמים או קרדום לחתוך בה חתיכה דאיסורא וכמ״ש המזהיר ״תחיינה מהיר ותספינה יהיר״, והוא פירוש יפה לפי הענין ולפי הכוונה.

יקים לעשות – יקים ויעשה, כמו ברא אלהים לעשות {בראשית ב׳:ג׳}, ברא ועשה.

ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם וגו׳. כאן כלל את כל התורה וקבלוה עליהם באלה ובשבועה (לשון רש״י) וז״ל הרמב״ן ולפי דעתי הקבלה הזאת שיודה במצות בלבו ויהיה בעיניו אמת ויאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר וטובה והעובר עליהן יענש. ואם יכפור באחת מהן או תהיה בעיניו בטלה לעולם הנה הוא ארור וכו׳. ובירושלמי סוטה ראיתי אשר לא יקים וכי יש תורה נופלת? ר״ש בן יקים אומר זה החזן ר״ש בן חלפתא אומר זה בית דין של מעון אמר רב יהודה ורב הונא בשם שמואל על הדבר הזה קרע יאשיהו ואמר עלי להקים אמר רבי אסא בשם ר׳ תנחום בר חייא למד ולימד שמר ועשה והיה ספק בידו להחזיק ולא החזיק הרי הוא בכלל ארור. ידרשו שהקמה הזאת בית המלך והנשיאות שבידם להקים התורה ביד המבטלין אותה ואפי׳ היה הוא צדיק גמור במעשיו והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלין אותה הרי זה ארור וזה קרוב לענין שפירשנו. וע״ד הפשט הארור הזה בא על המתפלספים האומרים שהן אמת שהתורה קיימת לעולם אבל רק פנימיות ורוחניות התורה שהם אצולים מה׳ אבל מעשה המצות שיסודם במעשה האדם שתכונתו שונה מזמן לזמן וממדינה למדינה היתכן שמעשה אחד לכלם. ולז״א ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה. פי׳ שלא יעשה אותה לדבר קיים לעד:

לעשות אותם – לענין המעשה מפני שגם מעשה המצות קיימים לעולם ולא נשתנה מזמן לזמן כדכתיב כמה פעמים חקת עולם לדורותיכם וכן לא ישתנה ממדינה למדינה כדכתיב בכל מושבותיכם זולת מצות התלויות בארץ אינם נוהגים אלא בארץ:

להבין ההבדל בין הברכות שבת״כ ובין הברכות כאן במשנה תורה הוא עפ״י מ״ש כי קבלת התורה בסיני היה מיראה. ואף כי בהיותם במדבר נתעלו מעת לעת ע״י התורה אבל רק עד שגמר משה את משנה התורה אז באו בתכלית שלמות האהבה. ועפ״ז יש לתת טעם למה בא הברית שבערבות מואב ולא די בהברית שבהר חורב. מפני כי עבדי המלך כל שיתעלו למדרגה יותר גבוהה יתעלה וישתנה לעמתם גם שכרם וענשן ומכ״ש שאין דומה עונש ושכר שר הצבא לעונש ושכר של איש חיל הפשוט. לכן כשעלו ישראל למדרגה הגדולה הזאת כמ״ש את ה׳ האמרת וה׳ האמירך הוכרח לפרש להם ברית חדש שכר ועונש לאנשי המעלה הגדולה שהוא לעובדים מאהבה. אכן הנמשל אינו דומה להמשל שבמשל הברית החדש מבטל ברית הראשון שאינו לפי ערכו היום. אבל בנמשל מעניני התורה שהיא לדורי דורות הלא כשם שהדור הזה עלו במדרגה יוכלו ח״ו הדורות הבאים לחזור אחורנית. והבאים אחריהם לשוב ולהתעלות במעלה עליונה לכן גם ברית הר חורב הוא בתקפו. שאם יהיה דור שהוא במדרגת דור מקבלי התורה בסיני עובדי מיראה יתנהגו מה׳ על פי ברית הר חורב ואם יהיה דור עובדים מאהבה יתנהגו עפ״י ברית ערבות מואב, וזה הוא שמסיים כאן אלה דברי הברית אשר כרת אתם וגו׳ מלבד הברית (כמו מלבד עולת הבקר) לומר ששניהם קימים רק שתשתנה לפי מעלת הדור. ועתה נבאר ברכות שבת״כ שהוא מכוון למדרגתם, אז אם בחקותי תלכו העובד רק מיראה כל המצות הם אצלו כחוק שאינו משים אל לבו להבין טעם המצות, ואת מצותי תשמרו הם המצות ל״ת שימנע מלעבור ל״ת מפני שהם צווי ה׳ שלא לעשות וירא לעבור על דבריו, ועשיתם אותם העובד מיראה אינו עושה בשביל המצוה רק בשביל המעשה בעצמה שמקבל עליו שכר למשל עושה עבודה לחברו, אם בשביל קבלת שכר יאמר שעשה מלאכה כזו ולא יזכור למי שעשאה ואם עשה מאהבת חברו יאמר עשיתי לחברי מלאכה זו. ונתתי גשמיכם בעתם אף תשלום שכרם יהיה כפי הטבע שיהיו הגשמים בעת הראוי ולא יעצרו. ונתנה הארץ יבולה שתתן הארץ יבול הראוי ועץ השדה יתן פריו הראוי לו, והשיג לכם דיש את בציר וגו׳ שיהיה לכם עסק רב בשדה ואכלתם לחמכם לשבע שלא תבא מארה במעיכם. וישבתם לבטח שלא תראו מהשכנים שסביבותיכם, ונתתי שלום בארץ בתוך הארץ. ואף שתהיה הארץ שקטה ושאננה שעי״ז עלול שיבואו חית הארץ עכ״ז והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם שלא תצטרכו ללמד את בניכם תכסיסי מלחמה. לעבור בחרב במערכה להתחנך לעמוד נגד האויב ואף שלא תלמדו תכסיסי מלחמה עכ״ז אף שיגרום החטא שיבוא עליכם אויב. ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב וגו׳ ואף שמעצמכם לא תתעוררו להתקרב אלי. ופניתי אליכם אני אפנה אליכם. והפריתי אתכם והרביתי אתכם למעלה מהטבע מפני מה והקימותי את בריתי אתכם לקיים ברית האבות, ואכלתם ישן נושן וגו׳ שתבואותיכם יתברכו שנה אחר שנה, ונתתי משכני בתוככם שאשרה שכינתי ביניכם. ואף אם תעשו דבר רע עכ״ז ולא תגעל נפשי אתכם ועוד יותר והתהלכתי בתוככם אהיה מתהלך בתוככם אנה ואנה שפי׳ שאשרה שכינתי על יחידי הדור. והייתי לכם לאלהים שאשגיח עליכם בהשגחה פרטית ועין בעין תראו ותכירו את השגחתי ועי״ז ואתם תהיו לי לעם ואל יפלא בעיניכם איך תתעלו למעלה כזו עז״א אני ה׳ אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים תחלה מהיות להם עבדים ואח״כ ואשבור מוטות עלכם פי׳ שהטבעתי אותם בים סוף (וע״ד כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם) ואולך אתכם קוממיות כאלו לא הייתם בעול מעולם, ככה אעלה אתכם ממדרגה למדרגה כנ״ל: ועתה נבאר הברכות הנאמרים בכאן ונתחלקו לשלשה סעיפים מפני שנתקיימו בשלש עתים.

אשר לא יקים וגו׳: בירושלמי סוטה (פ״ז, ה״ד) ומדרש רבה פרשת קדושים (כה,א) איתא: אפילו למד ולימד ושמר ועשה, והיה בידו להחזיק, ולא החזיק, הרי זה בכלל ״ארור אשר לא יקים״. ואיתא שם דיאשיהו המלך החסיד קרע בגדיו ואמר ׳עלי להקים׳¹. מבואר דמפרשי חז״ל ״להקים״ הוא להעמיד דברי התורה על תכונת הדיוק, והוא עמל התלמוד. ובאשר אי אפשר להיות עמל בתלמוד אם לא שיחזיקו ידי העמל ולומדי התורה שיהיו פנויים למלחמתה של תורה, למען יחזקו בתורת ה׳, ועל זה עיקר כריתת ברית בערבות מואב, כמו שכתבנו כמה פעמים, והיינו ״אשר לא יקים״ – לא ישתדל להקים עשיית התורה ע״י אחרים², וכל שאפשר להגיע על ידו באיזה אופן שיהא³. ועיין עוד להלן (לב,מו) משמעות ׳עשיית דברי התורה׳⁴, שמוכרח לפרש כמו שכתבתי שהוא תיקון הדברים ממש⁵.

1. קרבן העדה: כשהביא לו חלקיהו את ספר התורה, ומצא בה כתוב ״ארור אשר לא יקים״, ואמר ׳עלי להקים׳, ולכך כתוב אחריו שקבץ את כל יהודה וישראל לכרות ברית חדשה ללכת אחרי ה׳. שם ד״ה להחזיק: שאר העם שילמדו (עכ״ל). לעומת הפירוש הזה המקובל שמדובר בהחזקה ממונית של בניני תורה ולומדי תורה, מפרש רבינו שתמיכה ממונית היא אמצעי למטרה הנשגבת של ׳להקים תורה׳, דהיינו, עמל הלימוד ותוצאותיו.

2. מפרש ״להקים״ כמו הפעיל כפול, כלומר לגרום לכך שאחרים יקימו. מעין זה מצינו בין המפרשים המבארים את המלה ׳להבין׳ במשמעות של לסייע בידי אחרים להבין, באשר ׳להבין׳ רגיל פירושו לדעת להבחין ׳בין׳. והשוה רש״י ריש פרשת משפטים (ד״ה אשר תשים לפניהם) המפרש ... ׳ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו׳... שהכוונה לתת לאחרים להבין.

3. אם בלימוד לאחרים אם בתמיכה כספית.

4. ככתוב אצלנו ״לעשות אותם״.

5. כלומר ׳להעמיד על נכון דיוק המקרא׳.

הראב״ע מפרש, שהקללות הראשונות נאמרו כולן על העובר על מצות לא תעשה, על כן נוספה קללה זאת לעובר על מצוות עשה. אבל הרמב״ן מפרש שלא נאמרה הקללה אלא על הכופר באחת מן המצוות. הוא מביא עוד בשם ירושלמי סוטה, שכאן נתקלל מי שאינו מקדיש את כל כחו לקיום התורה, גם בברייתא סוטה ל״ז. ״ארור״ אחרון הוא ״ארור בכלל״, כלומר כולל את כל התורה כולה, וכן פירש רש״י. זאת אומרת, שהארורים הראשונים אינם אלא דוגמאות בודדות. בכל אופן אנו צריכים לומר לדברי הרמב״ן, שלא כל העובר על מצוה אחת נתקלל, אלא רק הרוצה לבטל אחת מן המצוות או כופר בנתינתן מן השמים.

ארור אשר וגו׳ – ת״ר, ברוך בכלל וברוך בפרט, ארור בכלל ארור בפרט, ללמוד וללמד לשמור ולעשות הרי ארבע, ארבע וארבע הרי שמונה, שמונה ושמונה הרי שש עשרה,⁠¹ וכן בסיני וכן בערבות מואב,⁠² שנאמר אלה דברי הברית אשר צוה ה׳ את משה,⁠³ וכתיב ושמרתם את דברי הברית הזאת (כ״ט ח׳), נמצאת מ״ח בריתות על כל מצוה ומצוה.⁠⁴ (סוטה ל״ז:)

אשר לא יקים – וכי יש תורה נופלת, שמעון בן יקים אומר, זה החזן שהוא עומד⁵ רבי שמעון בן חלפתא אומר, זה ב״ד של מטה.⁠⁶ (ירושלמי סוטה פ״ז ה״ד)

אשר לא יקים – רבי אחא בשם ר׳ תנחום אומר, למד ולימד ושמר ועשה והיה סיפק בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור, ר׳ ירמיה בשם ר׳ חייא אומר, לא למד ולא לימד ולא שמר ולא עשה ולא היה סיפק בידו להחזיק והחזיק הרי הוא בכלל ברוך.⁠⁷ (שם שם)

ואמר כל העם אמן – א״ר יוסי בר חנינא, אמן – בו קבלת דברים, דכתיב ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן⁸. (שבועות ל״ו.)

1. ר״ל כל הברכות והקללות נאמרו בהר גריזים ובהר עיבל בכלל ובפרט, ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת, ארור אשר לא יקים, הרי בכלל, וכל אחת ואחת בפרט, ברוך וארור, ברוך אשר לא יעשה פסל ומסכה, ארור אשר יעשה פסל ומסכה, וכן כולם, וכן כל המצות טעונות ארבעה אלה, ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, וכתיב ולמדתם הרי כאן ארבע מצות לכל מצוה, ועל ארבעתן נמסרו ארור וברוך בכלל ובפרט, ברוך אשר ילמדו, ארור אשר לא ילמדו, וכן ללמד וכן לשמור וכן לעשות, ובכל אחת ארבע בריתות ברית לברוך בכלל ברית לברוך בפרט, ברית לארור בכלל ברית לארור בפרט, וא״כ ארבע בריתות ללמוד וארבע בריתות ללמד הרי שמונה ועוד שמונה לשמור ולעשות וכמבואר.

2. ר״ל וכן בסיני כשנאמרו כל המצות למשה נתנו כולן בארור וברוך בכלל ובפרט, וכן בערבות מואב כשאמרה לישראל כדכתיב (ר״פ דברים) בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה וכו׳, נתנן כולן בארור וברוך כמבואר.

3. וזה כתיב בתר קללות וברכות, וסיים מלבד הברית וגו׳ אלמא כברית ערבות מואב בברכות וקללות כך ברית בחורב.

4. שלש פעמים שש עשרה כמבואר.

5. כמה פירושים נאמרו בפי׳ דבר זה, יש מפרשים דקאי על המגביה ס״ת לאחר הקריאה להראותה לעם צריך להקימה כראוי שיראו כולם הכתב, ורמב״ן בנמוקיו פירש זה החזן שאינו מקים ספרי תורה בארון הקודש כתיקון שלא יפלו, יעו״ש. וגם יש לפרש דקאי על מלמדי תנוקות שנקרא חזן כמבואר במשנה שבת י״א א׳ החזן רואה היכן התנוקות קוראין [ועיי״ש בפיה״מ לרמב״ם ותוי״ט], והלשון שהוא עומד הוא מלשון השגחה, כמו ועננך עומד עליהם, הנני עומד לפניך, והמלמד עומד ומשגיח על התלמידים ולמודם, ומבואר בב״ב כ״א ב׳ דמלמד המרגיל לתלמידין בשבושים הוא בכלל ארור עושה מלאכת ה׳ רמיה, כי ע״י זה אפשר לבא לעקירת דבר מדברי תורה עיי״ש [ועיין לפנינו ס״פ תצא בדרשה זכר עמלק], והירושלמי מפרש דהוא בכלל ארור אשר לא יקים את דברי התורה, ודו״ק.

6. וכן המלך והנשיא וכל מי אשר בידו להקים את התורה ולמחות ביד המבטלים והמהרסים, ועל הדבר הזה קרע יאשיהו המלך את בגדיו כשהביא לו חלקיהו את הס״ת ומצא כתוב בה ארור אשר לא יקים את דברי התורה, אמר, עלי מוטל להקים וקיבץ כל יהודה וישראל לכרות ברית חדשה ללכת אחרי ה׳ כנודע בכתוב.

7. כל זה פשוט ומבואר שמדבר במעלת החזקת לומדי תורה וכמש״כ במשלי ג׳ עץ חיים היא למחזיקים בה, ואמרו עתיד הקב״ה לעשות צל לבעלי מצות כבעלי תורה כלומר ששכר המחזיקים ביד לומדי תורה שוה לשכר העוסקים בה, אשרי אנוש יחזיק בה.

8. פירש״י האומר לחבירו [הריני עושה לך כך וכך] על מנת שתקיים לי כך וכך ואמר אמן מחויב לקיים תנאו, עכ״ל. ולכאורה צ״ע בפי׳ זה, דהא האומר על מנת הוי כתנאי כפול ואם לא יקיים התנאי בטלה המעשה וא״כ הלא ממילא מחויב לקיים התנאי כדי שתתקיים המעשה, אך צ״ל דהרבותא בזה דבתנאי כפול בעלמא בלא קבלה אינו מחויב בקיום התנאי רק אם רוצה בקיום המעשה, משא״כ אם קיבל עליו מחוייב לקיים המעשה ועם זה לקיים התנאי, משום דהקבלה קאי על הכל, על פעולת המעשה ועל קיום התנאי.

ופשוט הוא דהוא הדין בברוך כהאי גונא, ויש נזהרים שלא לענות אמן אחר ברכת הש״ץ למי שיתענה תענית בה״ב, משום דלדעתם אם יענו אמן הוי קבלה להתענות ושוב צריך התרה, אבל זה טעות, דהעניה קאי לברך את המתענה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון