Devarim 27 – דברים כז‏ – Mikraot Gedolot

וִיהֵי בְּיוֹמָא דְּתִעְבְּרוּן יָת יַרְדְּנָא לְאַרְעָא דַּייָ אֱלָהָךְ יָהֵיב לָךְ וּתְקִים לָךְ אַבְנִין רַבְרְבָן וּתְסוּד יָתְהוֹן בְּסִידָא.

In the day that you pass over the Jordan to the land which the Lord your God gives you, you shalt set you up great stones, and cover them with plaster (or lime),

ויהווי ביומא די תעברון ית ירדנה^א לארעא די״י אלהכון יהיב לכון ותקימון^ב לכון אבנין רברבן^ג ותשועון יתהון בגירה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ירדנה״) גם נוסח חילופי: ״יור׳⁠ ⁠⁠״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ותקימון״) גם נוסח חילופי: ״ותקיימון״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״רברבן״) גם נוסח חילופי: ״{רבר}⁠בין״.

ויהי ביומא דתעברון ית יורדנא לארעא די״י אלקכון יהיב לכון ותקימין לכון אבנין רברבין ותשועון יתהון בגירא.

And it shall be on the day that you pass over the Jordana into the land which the Lord your God giveth you, that you shall erect for you great stones, and plaster them with lime;

פיכון פי יום תעברון אלארדן אלי אלבלד אלד׳י אללה רבך מעטיך אנצב לך חג׳ארהֵ כבירה וביצ׳הא באספידאג׳

ויהיה ביום שתעברו את הירדן אל הארץ אשר ה׳ אלוהיך נותן לך, תקים לך אבנים גדולות ותסיד אותן בסיד לבן.

והקמת לך – בירדן. ואחר כך תוציאו משם אחרות ותבנו מהם מזבח בהר עיבל. נמצאת אתה אומר שלשה מיני אבנים היו: שנים עשר בירדן, (וכנגדן בגלגל), וכנגדן בהר עיבל, [וקיפלום והביאום לגלגל במלון,]⁠^א כדאיתה במסכת סוטה.

א. מתפוצת הנוסחאות השונות בכתבי היד, נראה שביאור רש״י על פסוק זה עבר מספר גלגולים:
1) במהדורה קמא כתב רש״י: ״שלשה מיני אבנים היו: שנים עשר בירדן, וכנגדן בגלגל, וכנגדן בהר עיבל, כדאיתה במסכת סוטה״ (כלומר, מה שמופיע במהדורתנו בסוגריים העגולים ולא מה שמופיע בסוגריים המרובעים). נוסח זה מתועד בכ״י מינכן 5, ששון 369, פרמא 3204, ויימר 652, ברלין 1221, פריס 154, פריס 155, סינסינטי 1, ברלין 935, וינה 23, ברלין 1222, פריס 49, וינה 24, ברסלאו 11, מוסקבה 1628. נוסח זה מובא בשם רש״י גם בחזקוני, אך כפי שחזקוני ציין (והשוו גם ר״א מזרחי), למרות שרש״י בסוף ביאורו מציין לסוגיה במסכת סוטה, נוסח זה אינו מתאים לדברי הגמרא שם. (מאידך, נוסח זה תואם את פשוטו של מקרא, שהרי אין כל רמז במקרא שמשה הקים אבנים בערבות מואב.)
2) בשלב שני, שינה רש״י את דעתו לגבי היחס בין האבנים בגלגל ובהר עיבל ומחק והוסיף וכך נוצר: ״שלשה מיני אבנים היו: שנים עשר בירדן, וכנגדן בהר עיבל, וקיפלום והביאום לגלגל במלון, כדאיתה במסכת סוטה״ (כלומר, מה שמופיע במהדורתנו בסוגריים המרובעים ולא מה שמופיע בסוגריים העגולים). נוסח זה מתועד בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, לונדון 26917, ברלין 514, פירנצה III.3, פרנקפורט 19, פריס 159, ברסלאו 102, ברסלאו 10, פרנקפורט 152, ירושלים 2009, ובמספר כ״י שציטט שד״ל בפירושו לפסוקנו. נוסח זה עולה בקנה אחד עם מה שמופיע ברש״י יהושע ד׳:ג׳ וח׳:ל״ב ורש״י סוטה ל״ה:, אולם, נוסח זה (כמו קודמו) אינו תואם את דברי הגמרא במסכת סוטה. לפי נוסח זה יוצא גם שאבני גלגל נמנו בנפרד כסט השלישי של האבנים, למרות שהן היו אותן האבנים שהוקמו כבר בהר עיבל.
3) במספר מועט של כתבי יד משתקף גם שלב שלישי, בו הביאור הותאם לדברי הסוגיה בסוטה. בכ״י פריס 158 מופיע: ״שלשה מיני אבנים היו, שנים עשר בירדן, וכנגדם בערבות מואב שהקי׳ משה, וכנגדם בהר עיבל, וקפלום והוביאום לגלגל במלון, כדאי׳ במסכת סוטה״ (והשוו לנוסחאות המשוחזרות של פירוש רש״י בשו״ת תשב״ץ א׳:נ״ג ובספר הזכרון לר׳ אברהם בקראט). אפשר שנוסח זה עמד לפני סופרו של כ״י לייפציג 1, שם כנראה הסופר התחיל לכתוב: ״וכנגדן בערבו׳ מואב״, ואז שינה את דעתו ורשם סימני מחיקה מעל האותיות ב׳ע׳ר׳ במלה ״בערבות״, והפך את האותיות ב׳, ו׳ להתחלת המלה ״בגלגל״. הנוסח בכ״י לייפציג 1 הוא: ״שלשה מיני אבנים היו, שנים עשר בירדן, (וכנגדן (בערבו׳) בגלגל,) וכנגדן בהר עיבל, וקיפלום והביאום בהר עיב׳ במלון כדאיתה במסכת סוטה״ (ועיינו בהערות על הנוסח בכ״י לייפציג 1 שכנראה טעה הסופר וכתב ״והביאום בר עיב׳ במלון״ במקום ״והביאום לגלגל במלון״). אפשר שנוסח זה קשור גם להוספה בביאור רש״י לפסוק ח׳ להלן המופיעה אך ורק בכ״י לייפציג 1: ״בערבות מואב אתיא באר באר״, שהרי המקור לשיטה במסכת סוטה שסט האבנים הראשון היה של משה בערבות מואב הוא גזירה שווה זו של ״באר באר״. ייתכן שיש עד שלישי לשלב שלישי זה בכ״י פריס 157, בו מופיע: ״שלשה מיני אבנים היו, י״ב בירדן, וכנגדן בגלעד, וכנגדן בהר עיבל, וקיפלום והביאום בגלגל במלון, כדאיתיה במסכת סוטה״. אולם כל זה בהנחה ש״גלעד״ משמש כשם נרדף ל״ערבות מואב״, בעוד שלחילופין אפשר ש״גלעד״ הוא רק שיבוש גרידא של ״גלגל״. לפי הנוסח בשלב שלישי זה, לפי הבבלי (והתוספתא) ורש״י, היו ג׳ קבוצות של אבנים: של משה בערבות מואב, של יהושע בירדן, ושל יהושע בהר עיבל, והסט השלישי הוחזר לגלגל מהר עיבל.
[במספר כ״י מופיע נוסח מצומצם ביותר, שמכיל רק את המלים בביאור שמופיעות בכל השלבים. כך בכ״י ליידן 1, בו מופיע רק: ״שלש מיני אבנים היו: שנים עשר בירדן, וכנגדן בהר עיבל, כדאיתה במסכת סוטה״, כך שמזוהים רק שני סטים של אבנים למרות שרש״י כותב במפורש שהיו שלושה. בכ״י וטיקן 94 יש נוסח דומה אלא ששם נתווסף בגיליון ״וקפלום והביאום לגלגל במלון״, וכן בכ״י פריס 156 יש נוסח דומה אלא ששם נתווסף בגיליון: ״בגלגל וכנגדן״. והשוו להשערת שד״ל על גלגולי הנוסח של פירוש רש״י לפסוק זה.]

והקמת לך THEN YOU SHALL RAISE YOU UP [GREAT STONES] – in the Jordan, and afterwards you shall take out from there others and build an altar of them on Mount Eval. Consequently you must say that there were three sets of stones: twelve in the Jordan, an equal number in Gilgal, and another twelve on Mount Ebal, as is stated in Treatise Sotah 35b.

פס׳: והיה – לשון שמחה.

ביום אשר תעברו את הירדן – ¹זה עשרה בניסן.

אל הארץ אשר ה׳ אלהיך נותן לך – מלמד שלא נתקדשה ארץ בני גד ובני ראובן עם ארץ תשעת המטות.

והקמות לך אבנים גדולות – רבי יהודה אומר אבא חלפתא ואלעזר בן מתתיה וחנניה בן חכינאי עמדו על אותן האבנים ושיערום וכל אחת ואחת משאו ארבעים סאה:

פס׳: ושדת אותם בשיד – וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך. ת״ר כיצד כתבו ישראל את התורה רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה שנא׳ וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב. ואחר כך סדו אותם בסיד אמר לו רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות העולם תורה אמר להם בינה יתירה נתן בהם הקב״ה ושיגרו ²נוטרין שלהם וקלפו את הסיד והעתיקוה. ועל דבר זה נחתם גזר דינם של אומות לבאר שחת. דכתיב (ישעיהו ל״ג:י״ב) והיו עמים משרפות שיד על עסקי סיד. שהיה להם ללמוד ולא למדו.

למען אשר תבא אל הארץ – אם אתה עושה כל מה שבענין אתה בא.

כאשר דבר ה׳ אלהיך ³לך – והיכן דיבר (דברים ס) כי ה׳ אלהיך מביאך אל ארץ טובה:

1. זה עשרה בניסן. כדכתיב (יהושע ד׳:י״ט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון:

2. נוטרין שלהם. הם המעתיקים והוא מלשון רומי נאטאר נאטאריוס על הסופרים:

3. לך. ארץ זבת חלב ודבש וע״ז אמר והיכן דבר:

ושדת אותם בשיד – בין אבן לאבן להדביק שורה העליונה של אבנים על האחרונה בחוזק כמו כל בנייני אבנים זהו פשוטו, ומדרשו שגור בפי הכל. (כ״י בולוניה 469.1)

והקמת לך אבנים גדולות – להכיל התורה.

ויאמר הגאון: כי כתוב עליהן מספר המצוות, כמו הכתובות בהלכות גדולות כעין אזהרות, ויפה אמר.

ושדת אתם בשיד – טעמו: שיעמדו.

Namely, that thou shalt set thee up great stones to contain the entire Torah. The Gaon,⁠¹ of blessed memory, said that the commandments² were listed upon the stones, as in the Halakhot Gedolot.⁠³ They were listed in a manner similar to the azharot.⁠⁴ He explained well.

[WITH PLASTER] Plaster was employed so that it⁵ would last.⁠⁶

1. Rabbi Saadiah Gaon.

2. The 613 commandments of the Torah.

3. A Geonic compendium by Rabbi Simon Kayyra (ninth century) of Talmudic law arranged according to the order of the tractates of the Talmud. The Halakhot Gedolot was the first to enumerate the 613 commandments. Rabbi Saadiah Gaon uses the Halakhot Gedolot as an illustration of a list of the 613 commandments, for it was the first work to provide such a list. Rabbi Saadiah Gaon interprets thus because he does not believe that the stones were large enough for the entire five books of the Torah to have been written upon.

4. Liturgical poems devoted to the enumeration of the 613 commandments. The numerical value of the Hebrew letters of azharot (exhortation) is 613.

5. The monument of stones.

6. SeeRabbi Joseph Bekhor Shor on this verse. He explains that the Torah was written on a number of stones held together by plaster. Without the plaster the stones would fall apart. Ibn Ezra apparently interpreted similarly.

ושדת אותם בשיד – להדביק זו לזו בחומר של שיד, שאין הגשמים מטשטשין, והוא טרכסיד חזק כדי שיעמדו לאורך ימים, עד שירגילו בתורה היטב. ועדיין לא פירש היכן יעמודון.⁠¹

1. עיין להלן בפסוק ד׳.

ושדת אותם בשיד – AND YOU SHALL PLASTER THEM WITH PLASTER – to stick one to the other with plaster material, so that the rains do not blot it out, and it is a strong cement that will last a long time, until they are well versed in the Torah. And it does not yet detail where they will stand.

והקמת לך אבנים – פר״ש: נמצאת אתה אומר שלשה מיני אבנים היו, י״ב בירדן וכנגדן בגלגל וכנגדם בהר עיבל כדאיתא במסכת סוטה. חז״ק שהרי במסכת סוטה משמע באידך גיסא נמצאת אומר שלשה מיני אבנים היו אחד שהקים משה בערבות מואב שנאמר הואיל משה באר (דברים א׳:ה׳) אתיא באר באר. ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן, שנאמר ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן^א (יהושע ד׳:ט׳) ויהיו שם בתוך הירדן עד היום הזה, ואחד שהקים יהושע בגלגל הם אותם עצמם שבנו מהם מזבח בהר עיבל וסדוהו בסיד וכתבו עליו התורה והעלו עליו עולות ושלמים ואכלו ושמחו וברכו וקללו, וקפלו את האבנים ובאו ולנו בגלגל שנאמר והעברת אותם עמכם והנחתם אותם במלון אשר תלינו בו הלילה (יהושע ד׳:ג׳) וכתיב את שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו מן הירדן הקים יהושע בגלגל (יהושע ד׳:כ׳).

אבנים גדלות – להכיל כתב חשבון מצות התורה כמו שכתובות בהלכות גדולות בעניין אזהרות.⁠¹

ושדת אתם בשיד – להשכיב הסיד בין שורה לשורה כדי לחברן זו לזו כעניין בנין שאר אבנים.⁠²

1. שאוב מאבן עזרא בשם רס״ג.

2. שאוב מר״י קרא ובדומה בר״י בכור שור.

א. כן נוסף בגיליון כ״י אוקספורד 568, והושמט על ידי הדומות בעדי נוסח אחרים ובגוף הטקסט של כ״י אוקספורד עצמו.

והקמות לך אבנים, "you shall set up for yourselves stones;⁠" according to Rashi the Torah decrees three times that such stones shall be set up; once in the river Jordan, once in Gilgal, the first stop of the Israelites after crossing that river; and the third time at the base of Mount Eyval. He bases himself on the Talmud, tractate Sotah folio 35. [Actually, according to the Talmud there, one set of stones was erected in the land of Moav, another in the Jordan river by Joshua, and the third was erected by Joshua at Gilgal. The Talmud has two versions about this subject, Rashi apparently having preferred the other version. There is much discussion about this subject; seeing that we cannot resolve what the sages did not resolve who were chronologically much closer to the event, there is no sense in our pursuing the subject further, as it is of no consequence even after Moshiach will have come. Ed.]

אבנים גדולות, "large stones;⁠" large enough to engrave the list of the commandments in the Torah as listed in the volume halachot gedolot. (negative commandments)

These stones were to be placed on one another and separated by some kind of mortar, just as in any normal building.

ושדת אותם בשיד – לא אמר בגיר כענין (ישעיהו כ״ז:ט׳) כאבני גיר מנופצות, אע״פ שהגיר חזק מן השיד, אבל אמר שיד לפי שהוא מגין יותר מפני הגשמים מה שאין כן בגיר הנמוח, ולכן אמר בשיד למען יעמדו ימים רבים.

ושדת אותם בשיד, "and you shall coat them with plaster.⁠" The Torah did not use the term גיר, chalk, in this instance as the prophet Isaiah 27,9 used when describing shattered altar stones. This in spite of the fact that גיר is a far stronger material than שיד. The reason the Torah ordered the stones to be covered with שיד is that this is a material which stands up to rain better than גיר.

והקמות לך אבנים – פירש״י בירדן ואח״כ תוציא אחרות וכו׳. נמצאת אתה אומר ג׳ מיני אבנים הם י״ב בירדן וכנגדן בגלגל וכנגדן בהר עיבל וכו׳ כדאיתא בסוטה עכ״ל. וקשה לחזקוני דמשמע בסוטה לאידך גיסא דקאמר ר׳ נמצאת אתה אומר ג׳ מיני אבנים הם אחד שהקים משה בארץ מואב וכו׳ וצ״ע.

והקמת לך – ב׳ במסורה: והקמת לך אבנים גדולות. והקמת את המשכן. לומר ששקולה להם הקמת אלו האבנים כהקמת המשכן.

והקמות לך אבנים גדולות – פר״ש ז״ל נמצאת אומר ג׳ מיני אבנים היו שם, י״ב בירדן פי׳ לזכרון להיות סימן לבנים שעברו אבותם שם את הירדן. הכי קתני התם במסכת סוטה (ל״ה ב׳) וכנגדן בהר עיבל וקפלום כלומר קלפום הני אבנים שעשו מהם מזבח בהר עיבל והיו טוחות בסיד וסילק מהן הסיד כדקתני התם במסכת בבא בתרא בפ״ק (ד׳ ב׳) קפולה ר״ל קלופה והיו נראות כחדשות והיינו דקתני ג׳ מינין.

והקמות לך אבנים גדולות – רוצה לומר: שיהיו עם זה אבנים שלמות שיבנו מהם מזבח בהר עיבל כמו שיזכור אחר זה וצוה לשדותם בסיד כך לכתוב עליהם כל דברי התורה הזאת באר היטב כמו שאמר אחר זה והנה הרצון באמרו באר היטיב הוא שיהיה הכתב מבואר וניכר ולזה גם כן שד אבנים בשיד וכבר נתבאר בספר יהושע כי שם כתבו את משנה תורת משה כמו שנאמר בפרשת מלך וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר ולזה יעתיקו שם כל התורה כלה ויכתבוה באבנים ההם ולזה הוצרכו להיות גדולות מאד כדי שלא יהיה הכתב דקה מאד שנאמר באר היטב.

והקמות לך בירדן ואח״כ תוציאו משם אחרות ותבנו מהן מזבח בהר עבל – כי כן כתוב בספר יהושע וישאו שתי עשר אבנים מתוך הירדן כאשר דבר י״י אל יהושע למספר שבטי בני ישראל ויעבירו עמם אל המלון ויניחו׳ שם וכתיב בתריה ושתי׳ עשרה אבנים הקי׳ יהושע בתיך הירדן תחת מצב רגלי הכהנים נושאי ארון הברית ויהיו שם עד היום הזה הרי כאן שני מיני אבנים י״ב אבנים הקים יהושע בתוך הירדן וי״ב אבנים אחרות הוציאו מתוך הירדן להוליכו בהר גריזים והר עיבל שבאותו יום שעברו ישראל את הירדן באו להר גריזים ולהר עיבל כדאיתא בסוטה ובנו מהן מזבח בהר עיבל לפיכך צריך לפרש המקרא הזה בשני מיני אבנים כאילו אמר והקמו׳ לך בתוך הירדן אבנים גדולות שהם הי״ב אבנים שהקים יהושע בתוך הירדן וסדת אותם בסיד וכתב עליהן וגו׳ שהם הי״ב אבנים שנשאו מתוך הירדן והעבירום עד הר גריזים והר עיבל ומהן בנו את המזבח בהר עיבל:

נמצא אתה אומר ג׳ מיני אבנים היו י״ב בירדן וכנגדן בגלגל וכנגדן בהר עיבל. וקשה שבסוטה בפ׳ אלו נאמרין אמרו נמצא אתה אומר ג׳ מיני אבנים היו אחד שהקי׳ משה בעבר הירדן בארץ מואב שני בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר אתי׳ באר באר כתיב הכא באר וכתיב התם על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן שנא׳ ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן ואחד שהקים בגלגל ופרש״י לאח׳ שבנו מהם המזבח בהר עיבל קפלו והביאו בגלגל וקבעו׳ שם אלמא הג׳ מיני אבני׳ הם של משה ושל יהושע בירדן ושל יהושע בגלגל לא של יהושע בירדן ושל יהושע בגלגל ושל יהושע בהר עיבל כמו שכתב כאן רש״י ז״ל ועוד שבסוטה העלו בהדיא שהאבני׳ שהביאו׳ בגלגל הם אות׳ שהביאו בהר עיבל ולאחר שבנו שם את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את התורה והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו ושמחו וברכו וקללו קפלום והוליכום בגלגל ואין סברא לומר שאותם של גלגל שני מיני אבנים היו אחד שהביא שם יהושע מתחלה ואחד שהביא שם יהושע אחר שבנו אותם בהר עיבל וצ״ע:

ואמרו והיה ביום אשר תעברו את הירדן וגו׳ והקמות לך וגו׳ אינה מצות הקמת האבנים ולא אמרו ושדת אותם בשיד וכתבת עליהם את כל דברי התורה הזאת בעברך מצות שידתם וכתיבתם, אבל הוא הגדה מה שיהיה כפי הנהוג וכפי מנהג הלוחמים, יאמר הלא ידעתם כי לפי דרך בני אדם ביום אשר תעברו את הירדן לרשת את הארץ תקימו לכם רוצה לומר מעצמכם ומפני כבודכם אבנים גדולות ותשידו אותם בשיד, לפי שהאבנים לא יקבלו הכתיבה ולא יסבלה אם לא ישידו אותם בשיד הנקרא בלשון לעז זי״ש וכדי לחתוך בו אותיות הכתיבה, הנה כל זה הוא כמגיד מה שיעשו הם מעצמן, ולכן אמר והקמות לך בלשון הגדת מה שיהיה, ולא אמר תקימו בלשון צווי, וכן ושדת אותם בשיד וכתבת עליהם, הוא ספור שהם מעצמן ירצו לעשות כל זה כדי לכתוב עליהם את כל דברי התורה הזאת בעברך.

וביום אשר תעברו את הירדן תקימו אבנים גדולות. אבנים יקרות. ושדת אותם. בסיד ההיכל. בעניו שיהיו לך למשמרת ולזכרון ולציונים. כאומרו הציבי לך ציונים. בענין שכשיראו אותם יאמרו מה הציון הלז. ותשיב אלו הם דברי התורה שניתנו בהר סיני. ונכתבו באלו האבנים. בענין שבזכות זה תבא אל הארץ. זה שאמר למען אשר תבא אל הארץ. ובא לפרש יותר ואמר בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה בהר עיבל ושדה אותם בסיד. לרמוז שצריך שיקימו אותם בהר עיבל שהוא לצד שמאל. שמשם החושך יוצא לעולם והיא ארץ עיפתה כמו אופל ושם עב הענן. לפי שהתורה מאירה מתוך החשך כאומרו נר לרגלי דבריך וכו׳. ולכן צריך שיקימו אותם בהר עיבל. בענין שהצפוני היושב בהר שעיר ובהר עיבל. לא יוכל להשטין לישראל מצד התורה הכתובה על האבנים. ולכן צוה לבנות שם מזבח לכפר על הרהור הלב של יצה״ר. ושלא יניף עליהם ברזל. לפי שהברזל הוא מדת הדין מצד הצפוני כאומרו גיד ברזל ערפך ומצחך נחושה. ואינו בדין שיניף המקצר על המאריך והמכפר ומשים שלום בעולם.

ואחר כך תוציאו משם אחרות וכו׳. דאותם אבנים שהקימו בירדן היו שם עד עולם, כדכתיב בספר יהושע (יהושע ד, ט) ״שתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן וגו׳ ויהיו שם עד היום הזה״, אם כן על כרחך אבנים אחרים היו:

שלשה מיני אבנים היו וכו׳. ובגמרא דסוטה (לה ע״ב) לא חשיב כך, אלא ׳שלשה מיני אבנים היו; אחד שהקים משה בעבר הירדן, ואחד שהקים יהושע בירדן (יהושע ד, ט), ואחד שהקימו בגלגל׳. ואותם שהקימו בהר עיבל, קפלו הסיד מעליהם אחר שברכו וקללו, והביאם לגלגל (רש״י בסוטה שם). וחשיב שהקימו בהר עיבל ושהקימו בגלגל מין אחד. ויראה לי לומר, כי מה שכתב (רש״י כאן) ׳שלשה מיני אבנים׳, לא חשיב רק המצוה שיעשו בבואם לארץ ישראל, ולא חשיב של משה, שהיה בעבר הירדן (לעיל א, ה). והא דחשיב (רש״י כאן) של הר עיבל ושל גלגל בב׳ מינים, והם אחד, יראה לומר דרש״י חשיב הקמות בלבד. דאף על גב דשל עיבל ושל גלגל מין אחד של אבנים היו, סוף סוף ב׳ הקמות היו. וכך פירושו, ג׳ מיני אבנים שהיו מקימים אותו. דאף על גב דשל עיבל עצמם – הקימו אותו בגלגל, כיון דכל הקמה בפני עצמו מצוה הוי, חשיב אותו. ומה שהקדים (רש״י כאן) אותן של גלגל, אף על גב דהר עיבל היה קודם, שקפלו האבנים בהר עיבל והביאו לגלגל, משום דאבני ירדן ואבני גלגל שניהם היו כדי לזכור שכרת להם מי ירדן, כדמוכח קרא, לכך סמך אותן יחד. אבל אבני הר עיבל לא בשביל זה היה:

וַהֲקֵמֹתָ: אין במ״ם מאריך בס״ס. [וַהֲקֵמֹתָ֤].

אבנים גְדֹלוֹת: גְדֹלֹת, הַגְדֹלֹת כולהון חסרי׳ דחסרי׳ באוריית׳ בר מן דין דכתיב גְדֹלוֹת חס׳ וי״ו קדמא׳, ומל׳ וי״ו תניינא. [גדלות].

ג׳ מיני אבנים היו כו׳. מן המקראות דהכא לא מוכח מידי, אלא מן המקראות שביהושע מוכח הכל. דביהושע (יהושע ד׳:ב׳) כתיב שנים עשר אבנים הקימו בירדן במקום כפות רגלי הכהנים, ושנים עשר אבנים הקימו בגלגל במלון ראשון של א״י. ועל אותם אבנים כתב מתחלה בהר עיבל כל התורה. ומשום דכתיב ביהושע שני מיני אבנים, דהיינו ירדן וגלגל, משום הכי נקט רש״י תחלה שני מקומות אלו, אע״פ שמתחלה הקימו אותן בהר עיבל, כיון שקלפו אותן ולקחו והקימו אותם בגלגל, משום הכי נקטינהו בהדדי. ועל זה כתב רש״י כדאיתא במסכת סוטה, דהתם מביא הקרא דספר יהושע. וג׳ מיני אבנים שכתב רש״י, ר״ל ג׳ מיני מקומות. ובזה יתורצו קושיות הרא״ם שהקשה על רש״י ז״ל ממסכת סוטה פרק אלו נאמרין:

There were three kinds of stones, etc. Nothing can be proved from the verses here. Rather, everything is proved from the verses in Yehoshua. It is written there (4:2) that they erected twelve stones in the Jordan at the place where the kohanim's feet stood, and they erected twelve stones in Gilgal, the first place they sojourned in the Land of Israel. And on those stones [of Gilgal] Yehoshua had previously written the whole Torah at Mount Eival. Because sefer Yehoshua mentions these two types of stones, i.e. those of the Jordan and those of the Gilgal, Rashi therefore mentions them first, even though they [i.e. the ones of Gilgal] were first erected at Mount Eival. But because they removed them, and took and erected them in Gilgal, Rashi mentions them [those of the Jordan and the Gilgal] together. Regarding this Rashi writes "As stated in Tractate Sotah,⁠" because that is where the verses of sefer Yehoshua are cited. And when Rashi writes "three kinds of stones,⁠" he means [two kinds at] three different sites. This answers the questions raised by Re"m against Rashi from Tractate Sotah Chapter Eilu Ne'emarin.

ביום אשר תעברו – תלה הכתוב הקמת האבנים בהעברת הירדן, וכמו שאמר בסמוך והיה בעברכם את הירדן, דמשמע בשעת עברם דוקא, ובזה נתן רמז לנס שעתיד ה׳ לעשות להם בירדן, באופן שבעברם בו יקחו מן הירדן עצמו אבנים גדולות:

ושדת אתם בשיד – תטוחם במין עפר ידוע שמראהו לבן, כדי שתוכל אח״כ לכתוב עליהם את אשר אצוך, כי לא היו הדברים האלה חרותים בם פתוחי חותם, אלא כתובים, ולכן היה צריך תחלה לסוד אותם בסיד:

והקמות לך אבנים גדולות – הם י״ב שהוציאו מתוך הירדן, והנה זה כלל ואח״כ פרט לאמר והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה, הי״ב שהזכרתי, תקימו אותם בהר עיבל. ושדת אותם. אחר שתבנה שם מזבח ואז וכתבת על האבנים הנזכרים את כל דברי התורה הזאת באר היטב, שאם לא נפרש כן שתהיה הפרשה כלל ופרט, ערבוב פרשיות אני רואה כאן, כי מה יאמר וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב והלא כבר אמר תחלה וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך, ועוד איך יאמר תחלה וכתבת עליהן את כל דברי התורה ואח״כ ובנית שם מזבח, והלא המזבח בנה תחלה ואח״כ כתבו התורה כולה וע״כ לומר כי הפרשה כלל ופרט, וכן מפורש שם במסכת סוטה, שאחר שבנו קפלו את המזבח ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן בגלגל (רב״ח), ורש״י שכתב והקימות לך אבנים בירדן, הוא תמוה, כי על אלה האבנים שהוקמו בתוך הירדן תחת מצב רגלי הכהנים לא נכתבו דברי התורה, וגם מ״ש רש״י ג׳ מיני אבנים היו בירדן בגלגל ובהר עיבל אינו לפי סוגית הגמרא (דסוטה ל״ה), וכבר עמד עליו הרא״ם בזה.

והקמות לך אבנים גדולות – כתב רש״י שלשה מיני אבנים וכו׳, אבל בסוטה (ל״ה ע״ב) לא אמרו כן, אלא אחד שהקים משה בארץ מואב, ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן, ואחד שהקים בגלגל; וכבר תמהו על זה החזקוני והרא״ם {והר׳ אליהו מזרחי}, ודע כי ברש״י כ״י על קלף שבידי (בלי שנה ומקום) כתוב כך: שלשה מיני אבנים היו, שנים עשר בירדן, וכנגדן בהר עיבל, והעלום והביאום לגלגל במלון, כדאיתא במסכת סוטה, ובשני כ״י על קלף שביד ידידי היקר ר״י אלמנצי (אחד בלי שנה ומקום, ואחד נכתב בשנת חמשת אלפים ול״ג, הוא שנת 1273) ובדפוס ישן נושן בלי שנה ומקום (גם הוא ביד ידידי החכם הנ״ל) כתוב כך: שנים עשר בירדן וכנגדן בהר עיבל, וקיפלום והביאום בגלגל במלון, כדאיתה בסוטה. ולפי הנסחאות האלה דברי רש״י ז״ל מסכימים עם האמור בסוטה אלא שהוא ז״ל השמיט אותן שהקים משה, שאין להן ענין עם פסוק זה, אף על פי שלפי זה אינם עוד שלשה מיני אבנים, אלא שנים. ור׳ אברהם בקראט הלוי בס׳ הזכרון (ליוורנו שנת תר״ה) אולי מפני שראה שאין כאן שלשה מיני אבנים, אלא שנים כתב וז״ל: שנים עשר הקים משה בעבר הירדן בארץ מואב וכנגדן בהר עיבל, וקיפלום והביאום לגלגל למלון, כדאיתא בסוטה, כך היא הגירסא הנכונה. ורבנו בחיי כתב וז״ל: וזהו שכתב רש״י ז״ל בפירוש החומש שלו נמצאת אתה אומר שלשה מיני אבנים היו ע״כ, ואמר כן ממה שאמרו במסכת סוטה ג׳ מיני אבנים היו וכו׳ – ולפי זה היה אפשר לומר כי רש״י ז״ל לא כתב אלא שלשה מיני אבנים היו, והשאר אינו אלא תוספת שהוסיפו אחרים בגליון זה בכה וזה בכה, ובאו המעתיקים והכניסו התוספות בתוך הפירוש. ואולם לפי הפשט, הכתוב הזה (והקמות לך אבנים גדולות) אינו מדבר כלל על האבנים שהקים יהושע בירדן, ועל אותן שהוציא מן הירדן והביא אל המלון, ויהושע לא אמר שעשה כל זה כאשר צוה משה, אלא בדבר ה׳ עשה, רק בסימן ח׳ {יהושע ח׳:ל״א} בענין בנין המזבח בהר עיבל וכתיבת התורה על האבנים, כתוב: כאשר צוה משה עבד ה׳.

ושדת אותם בשיד – הכתיבה היתה (כדברי ר׳ שמעון בסוטה ל״ה:) על גבי הסיד, ולא חקקוה בגוף האבנים, {כי לא אמר וְחָרַתָ}^א כי לא היתה הכתיבה לדורות, אלא לשעה, כדי שתהיה התורה לנגד עיניהם בשעת כריתת הברית, בקבלם עליהם הברכה והקללה.

א. ההוספה היא מכ״י לוצקי 673(א), 673(ב).

והיה ביום אשר תעברו את הירדן באותו היום שהכינו א״ע לעבור והקמות לך אבנים, ההקמה הזאת היא לצורך עצמך לצורך המלאכה כנ״ל. ושדת אותם בשיד המפרשים הקשו למה נכתב שיד בשי״ן ולא בסמ״ך, ויתכן כי היו שני מיני סיד אחד היה חזק למאד ולא היו מספקים ממנו לבנין רק לצורך מלאכה כזו והיה נקרא שיד בשי״ן, והמין השני היה חלש ממנו וזה הוא הנקרא סיד שממנו היה למלאכת הבנין:

והקמות לך אבנים גדולות: ולהלן בפסוק ד׳ כתיב עוד הפעם ״תקימו את האבנים וגו׳⁠ ⁠⁠״, וכן בכתיבה כתיב שתי פעמים ״וכתבת וגו׳⁠ ⁠⁠״¹. והענין², דשני מיני כתיבה היו, אחד לישראל ואחד לאומות העולם. לישראל – ככתוב (פסוק ג׳) ״למען אשר תבוא אל הארץ וגו׳⁠ ⁠⁠״, ולאומות העולם כדכתיב בכתיבה שניה (פסוק ח׳) ״באר היטב״, ופירשו חז״ל בסוטה שם ׳בשבעים לשון׳³, היינו לאומות העולם.

והנה פליגי שם (סוטה לה,ב) תנאי רבי יהודה ורבי שמעון⁴, רבי יהודה סבירא ליה שכתבו על האבנים ואח״כ שדו בשיד, ומדייק לשון הכתוב ״וכתבת על האבנים״ (פסוק ח׳). והקשה רבי שמעון – לדבריך היאך למדו אומות (העולם) של אותו הזמן תורה⁵. אמר ליה, בינה יתירה נתן להם הקב״ה ושגרו נוטירין שלהם⁶ וקילפו את הסיד והשיאוה⁷ וכו׳. ורבי שמעון אומר, על גבי סיד כתבוה, וכתבו להן למטה ״למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל וגו׳⁠ ⁠⁠״ (לעיל כ,יח)⁸. ויבואר עוד לפנינו (פסוק ח׳) פירוש זו המחלוקת. הא מיהא לא נחלקו אלא בפירוש כתיבה שניה⁹ שהיתה לאומות¹⁰ העולם¹¹, אבל כתיבה ראשונה לכולי עלמא כתיב תחילה (פסוקנו) ״ושדת אותם בשיד״ ואח״כ (פסוק ג׳) ״וכתבת עליהן וגו׳⁠ ⁠⁠״¹². תדע, דלשיטת הרמב״ן שהיו כתובים השמות כהוייתן¹³, והיאך אפשר לומר שכתבו ואח״כ שדו¹⁴ את הכתב, והרי מחקו כל השמות¹⁵. {וכבר הקשה הגאון בשו״ת פנים מאירות חלק א׳ סימן מ״ה, והוציא מזה, דכיון דאפשר לקולפו אינו מחיקה¹⁶, וזה צע״ג¹⁷. ולדברינו אין כאן קושיא כלל¹⁸}, אלא לא נחלקו כי אם בכתיבה שניה שהיתה בשבעים לשון, והשמות שנעתקו ללשון אחרת נקראו ׳כנויין׳¹⁹ דאין בזה אזהרה משום מחיקת השם.

1. ״וכתבת עליהן״ (פסוק ג׳), ״וכתבת על האבנים״ (פסוק ח׳).

2. חז״ל למדו: נמצאת אתה אומר ג׳ מיני אבנים היו, כדאיתא במסכת סוטה (לה,ב) – רש״י על אתר. רבינו יפרש ע״פ פשוטו של מקרא.

3. והביאו רש״י בפסוק ח׳.

4. תנו רבנן: כיצד כתבו בני ישראל את התורה (על המזבח בהר עיבל – רש״י).

5. רש״י: הלא לא נצטוו לכתבה בשבעים לשון אלא לבא וללמדה כל הרוצה, שלא יהא פתחון פה לאותן האומות לומר ׳לא היה לנו מהיכן ללומדה׳.

6. רש״י: סופרים שלהם, והם קורין אותם ׳נוטירין׳. ועיין ברבינו להלן פסוק ח׳ שיסביר מדוע הצטוו בדרך זו, לכסות את הכתיבה בסיד ואח״כ שיקלפו אותה.

7. רש״י: העתיקוה, כלומר, נטלוה משם על ידי העתקה. המשך הגמרא: ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת, שהיה להם ללמוד ולא למדו.

8. המשך: הא למדת שאם היו חוזרין בתשובה היו מקבלים אותן (עכ״ל הגמרא). ומפרש רש״י ד״ה וכתבו מלמטה: בסוף הדף ״למען וגו׳⁠ ⁠⁠״, לעיל מיניה כתיב (שם פסוק י״ז) ״כי החרם תחרימם״, ודבר זה כתבו למטה להודיע לאומות היושבים חוץ מגבולי ישראל, שלא נצטוו להחרימם, אלא אותן שבתוך גבולם נצטוו להחרימם כדי שלא ילמדו אותנו מעשיהם המקולקלים, אבל אותם היושבים חוצה לה – אם אתם חוזרים בתשובה נקבל אתכם, ושבתוכה (כלומר שבע אומות שבתוך ארץ ישראל) אין מקבלים, כי מחמת יראה עושים.

9. המוזכרת בפסוק ח׳.

10. שנכתבה עבורם בשבעים לשון.

11. כל זה כמובן לשיטת רבינו בתחילת הקטע ע״פ פשוטו של מקרא שהיו שתי כתיבות, אחת לעם ישראל ואחת לאומות העולם.

12. אף שגם בכתיבה השניה מוזכר ״ושדת אותם בשיד״ (פסוק ד׳) לפני ״וכתבת על האבנים (פסוק ח׳), אך בכתיבה השניה כתוב ״על האבנים״ משמע (לדעת רבי יהודה) על האבנים ממש, לעומת הכתיבה הראשונה שכתוב ״עליהן״ משמע עליהן במצבם הסופי ששדו אותם בשיד. ואכן רבי יהודה הוכיח מפסוק ח׳ ולא מפסוק ד׳.

13. זה לשונו (בפסוק ג׳): ... ומצינו בספר תאגי שהיתה כל התורה כתובה בהן מ״בראשית״ עד ״לעיני כל ישראל״ בתאגיה וזיוניה... (עיין להלן ברבינו בפסוק ג׳).

14. מלשון ״ושדת אותם בשיד״.

15. רבינו הבין שעצם שימת הסיד על האותיות והסתרתם היא מחיקתן. ועיין בכל זה בספר ׳ונצדק קודש׳ עמ׳ שצ״ט.

16. ולכאורה פשוט כדבריו, שהרי תכלית הכתיבה היתה כדי שילמדו את מה שנכתב, א״כ ברור שהאותיות לא נפגעו כלל, אלא סדו אותם בסיד בינתיים כדי שהכתב יישמר, או מפאת סיבות נוספות המופיעות במפרשים וברבינו להלן פסוק ח׳.

17. כפי שכתבנו בהערה הקודמת לא ברורה תמיהת רבינו, שהרי ברור שכל הכתיבה נשמרה תחת השיד.

18. וכפי שממשיך רבינו.

19. רמב״ם הלכות יסודי התורה (ו,ו): שאר הכינויים שמשבחים בהם את הקב״ה... הרי זה כשאר דברי הקודש ומותר למחקם.

והקמות לך אבנים וגו׳. לא מצינו שהמנהג הזה לכתוב על האבנים הוכפל בקורות ישראל אפילו פעם אחת זולת זה המעשה תכף בעברם את הירדן, וחוץ מהחקירה מה כתבו על האבנים ראוי לחקור למה כתבו, ומאז עלה על דעתי לומר שלפרסם עקרי התורה אצל יושבי הארץ, וחז״ל החזיקו במעוז הפירוש הזה כשאמרו ששגרו או״הע נוטרין שלהם לקלוף הסיד ולקרות מה שכתוב על האבנים, וביתר שאת יאומן התכלית הזה בכתיבת האבנים כשנדע שעקרי דת אנשי כנען היו חוקקים הגוים ההם על עמודים של אבן ומיחסים אותם למחוקקם הראשון תאות, (עיין דופוייס ח״א פ״ב י״ב) ואם כן, עשו ישראל לתכלית קדושה ופרסום האמת מה שהיו עושים הגוים לפרסום טעותם וביותר יתאמת ענין זה ממה שלא מצינו כיוצא בזה המעשה אחר כניסתם לארץ, ועיין באברבנאל שבדרך הלוך פירושו הולך ומתקרב לפירושנו זה, ולדעתי מה שכתבתי ימלא חסרון הפירוש ההוא וישלימהו — וממוצא דבר זה ירחיב ה׳ לנו לבוא עד תכלית האחרים ולמה נתיחדו אלו זולת האחרים, ולדעתי גם זה ישקיף לתכלית עצמו או קרוב לו רצוני דרך הכרזה ופרסום אצל גויי הארץ, וכשתתפוש בידיך עקר זה אז תבין למה נתיחדו העבירות הרמוזות בארורים האלו יותר מאחרים כי לדעתי לא תמצא בהם אלא משני מינים, האחד מצות ואזהרות שנשתתפו בהם הגוים בחיובם מעין מצות בני נח ושהיו נכשלים בהם, והשני דברים הצריכים לאותה שעה ולאותו מקום להבטחת ישראל בין אויביהם ומבקשי רעתם והיו מכריזים עליהם דרך פרסום והכרזה והשומע ישמע והחדל יחדל. — וכמה פרטים תמצא בזה הספור שלא יתפרשו זולת זה, ואלו היה המקום ראוי להאריך היינו מבארים הענין באר היטב. — והיה בהניח כי ההרגל וההכרח וצורך השעה הביאם להכריז ולקלל על עבירות אלה יותר מאחרים לא יקשה לנו עוד מה שהוקשה להחכם שד״ל ולבוצר עוללות ״כי מי יאמר תבוא ברכה על אשר לא יעשה את התועבות האלה? ומזה באו להכחיש שיהיו הברכות הפך הקללות (ועיין מ״ש ע״פ ארור האיש) ובמה שכתבנו צדקו דברי חז״ל כי כן יבורך גבר שאינו נמשך אחר ההרגל ואינו מתפתה מיצרו ולא מהנמשכים אחריו, והנה הרוחנו בזה ב׳ דברים, א׳ טעם למה נתיחדו עבירות אלה יותר מאחרים, ב׳ נתישב הכתוב על פי פשוטו שהברכות והקללות זה הפך זה, ונתאמתו דברי רז״ל על נכון.

אבנים גדולות, ושדת אותם, וכתבת עליהן כו׳, ושדת אותם כו׳, תניף עליהם, אבנים שלמות כו׳ – הנה בכל מקום שהן מחוברין ביחד כתוב בלשון זכר ושדת אותם, ל״ת עליהם, ובמקום שמדבר כשהן נפרדות מדבר בלשון נקבה, ומה שכתוב וכתבת עליהן הוא כר״ש שעל גוף האבנים היה כותב, ולכן אמר וכתבת עליהן, היינו שלא יכתוב על המזבח כסדר ויהי׳ כתוב ענין אחד על שני אבנים, אורך השטה על שני האבנים שמא יתפרד השיד שבין אבן לאבן ויהי׳ קטוע הכתב, לכן אמר שיכתוב על אבן ואבן בפני עצמו הוא שיטה כרוחב האבן לא יותר, לכן אמר שיכתוב על האבנים בפרוד, לכן כתב לשון נקבה. ודו״ק.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון