×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ט) וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ וְהַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּ֔ם אֶ֥ל כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֖לא לֵאמֹ֑ר הַסְכֵּ֤ת ׀ וּשְׁמַע֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ נִהְיֵ֣יתָֽ לְעָ֔ם לַיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
Moses and the priests the Levites spoke to all Israel, saying, "Keep silence, and listen, Israel. This day you have become the people of Hashem your God.
א. אֶ֥ל כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל =ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 (״אל״ מוטעמת במרכא)
• דפוסים וקורן=אֶל⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל (״אל״ מוקפת)
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובר״י קראאבן עזראר״י בכור שורחזקונימיוחס לרא״שמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנומנחת שישפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשנתווסף למלבי״םנצי״בהואיל משהאם למקרארד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
וּמַלֵּיל מֹשֶׁה וְכָהֲנַיָּא לֵיוָאֵי עִם כָּל יִשְׂרָאֵל לְמֵימַר אַצֵּית וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל יוֹמָא הָדֵין הֲוֵיתָא לְעַם קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ.
And Moshe, and the priests, the Levites, spoke to all Israel: Listen and hear, Israel: Today you are a people before the Lord your God;
ומליל משה וכהנייה ליווייא עם כל ישראל למימר אציתו ושמעוב ישראל יומא הדין איתמניתון לאומהג קדם י״י אלהכון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ליוויי״) גם נוסח חילופי: ״וליוואי״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ושמעו״) גם נוסח חילופי: ״ושמועו״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״איתמניתון לאומה״) גם נוסח חילופי: ״תהוון עם קדישין״.
ומליל משה וכהניא בני לוי עם כל עמא למימר ציתו ושמעו ישראל יומנא {הדין}⁠א אתבחרתון למהוי עמא קדם י״י אלקכון.
א. חסר בכ״י לונדון.
And Mosheh and the priests, the sons of Levi, spoke with all the people, saying: Listen, Israel, and hear: This day are you chosen to be a people before the Lord your God.
[ב] וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְּוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע – מַהוּ הַסְכֵּת וּשְׁמַע – הַס, וְאַחֲרֵי כֵן כַּתֵּת. אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, עֲשׂוּ עַצְמְכֶם כִּתּוֹת כִּתּוֹת וְהַטּוּ לְבַבְכֶם לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תּוֹרָה. דָּבָר אַחֵר: אָמַר לָהֶם: כַּתְּתוּ לְבַבְכֶם וְנַפְשְׁכֶם לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תּוֹרָה. בְּכָל לְבַבְכֶם (דברים י״א:י״ג), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יַעֲקֹב, בָּא הַכָּתוּב לְהַזְהִיר אֶת הַכֹּהֲנִים בְּשָׁעָה שֶׁעוֹבְדִין עֲבוֹדָה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם שְׁתֵּי לְבָבוֹת, אֶחָד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֶחָד לְדָבָר אַחֵר. וּבְכָל נַפְשְׁכֶם (שם), אֲפִלּוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ. פַּעַם אֶחָד גָּזְרָה מַלְכוּת יָוָן שְׁמָד עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה. הָלַךְ רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו וְעָסְקוּ בַּתּוֹרָה. בָּא פַּפּוּס בֶּן יְהוּדָה וּמְצָאוֹ, וְאָמַר לוֹ: הֲרֵי אַתָּה מִסְתַּכֵּן בְּעַצְמְךָ שֶׁאַתָּה עוֹבֵר עַל גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְשׁוּעָל שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עַל שְׂפַת הַנָּהָר, רָאָה שָׁם דָּגִים רָצִים וּמִתְחַבְּאִים. אָמַר לָהֶם: בּוֹאוּ וּלְכוּ אֶצְלִי וְאַטְמִין אֶתְכֶם בִּנְקִיקֵי הַסְּלָעִים וְאַל תִּתְיָרְאוּ. אָמְרוּ לוֹ: וְאַתָּה הוּא שֶׁאוֹמְרִים עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה פִּקֵּחַ שֶׁבַּחַיּוֹת. אֵין אַתָּה אֶלָּא טִפֵּשׁ. כָּל חַיֵּינוּ אֵינוֹ אֶלָּא בַּמַּיִם, וְאַתָּה אוֹמֵר לָנוּ, עֲלוּ לַיַּבָּשָׁה. וּמַה בִּמְקוֹם חִיּוּתֵינוּ אָנוּ מִתְיָרְאִין, בִּמְקוֹם מִיתָתֵנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְאַף אָנוּ כָּל חַיֵּינוּ אֵינוֹ אֶלָּא בַּתּוֹרָה, דִּכְתִיב: כִּי הִיא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ (דברים ל׳:כ׳). וְאַתָּה אוֹמֵר, מִסְתַּכֵּן אַתָּה בְּעַצְמְךָ. לְיָמִים מוּעָטִים נִתְפְּסוּ שְׁנֵיהֶם. אָמַר לוֹ פַּפּוּס לְרַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֶיךָ שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. אוֹי לוֹ לְפַּפּוּס, שֶׁנִּתְפַּס עַל דְּבָרִים בְּטֵלִים. וּכְשֶׁהוֹצִיאוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא לַהֲרִיגָה, זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הָיָה, וְהָיוּ מְסָרְקִין אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וְהוּא קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע. וְעָלָיו אָמַר דָּוִד, מִמְּתִים יָדְךָ י״י מִמְּתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם וְגוֹ׳ (תהלים י״ז:י״ד). אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא, אַל תְּהִי קוֹרֵא מִמְּתִים, אֶלָּא קוֹרֵא מְמִיתִים, עַל תּוֹרָה שֶׁנִּתְנָה עַל יָדְךָ. בְּנֵי אָדָם שֶׁרוֹאִים אוֹתָן אָמַר, חֲלֻדָּה מְלֵאִין, חַטָּאִין יֵשׁ בְּיָדָן, לְפִיכָךְ הֵן נֶהֱרָגִין, וְכֵן הֵן מֵתִים מֵחֶלֶד. וְהֵן אֵינָן יוֹדְעִין שֶׁחֶלְקָן בְּחַיֵּי עוֹלָם וְכָל טוֹבָה צְפוּנָה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם (שם). וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁזּוֹכִין לְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם. וּמִתּוֹךְ שֶׁיִּשְׂרָאֵל מוֹסְרִין עַצְמָן עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה וְעַל קְדוּשַׁת שְׁמוֹ, לְפִיכָךְ עָשָׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲטִיבָה וּבְרָכָה בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת י״י הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ׳ (דברים כ״ו:י״ז). וּכְשֵׁם שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין חֲטִיבָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם חֲטִיבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַי״י הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם (דברים כ״ו:י״ח). אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, כְּשֵׁם שֶׁהָעֱלִי כּוֹבֶשֶׁת, כֵּן עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִכְבּשׁ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת תַּחַת רַגְלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת (דברים כ״ו:י״ט).
[Siman 2] (Deut. 27:9:) “Then Moses and the Levitical priests spoke to all Israel, saying, ‘Pay attention and listen.’” What is the meaning of pay attention (hasket) and listen? Be silent (has) and then break down (katet). Moses said to Israel, “Form [yourselves into] individual classes (kitot), and incline your heart to hear the words of Torah.” Another interpretation: He said to them, “Pound (katetu) your hearts and souls to hear the words of Torah.” [(Deut. 26:16:) “With all your heart.”] R. Eliezer ben Jacob says, “The text comes to warn the priests when they perform a service not to have two hearts, one in the presence of the Holy One and one for something else.” (Ibid., cont.:) “And with all your soul (nafsheka),” even though [someone] takes your life (nafshekha). On one occasion [the Romans]⁠1 decreed a religious persecution against Israel, in which they were not to occupy themselves with the Torah.⁠2 R. Aqiva and his colleagues proceeded to [ignore it and] occupy themselves with the Torah. When Pappus ben Judah found him, he said to him, “See here, rabbi, you are endangering yourself, when you transgress against a decree of the king.” R. Aqiva said to him, “Let me illustrate for you in a parable: To what is the matter comparable? To a fox. As he was walking near a river, he saw [some] fish there.⁠3 He said to them, ‘Get yourselves to me, and I will hide you in the clefts of the rocks. Then you shall not be afraid.’ They said to him, ‘Are you the one that they say about you that you are the most clever of the animals? You are only a fool. All our lives have been [spent] only in the water. So would you tell us to walk onto the dry land? If we are afraid in the place of our life, all the more so [will we be afraid] in the place of our death!’ Similarly all the life of Israel exists only in the Torah, of which it is written (in Deut. 30:20), ‘for that is your life and your length of days’; yet you are saying, ‘You are endangering yourself?’” In a few days they arrested the both of them. Pappus said to him, “Fortunate are you, since you were arrested for the words of Torah. Woe to that Pappus, who was arrested for idle things.” [Subsequently] when they brought out R. Aqiva for execution, it was time to recite the Shema'. While they combed his flesh with combs of iron, he was calling out the recitation of the Shema'. About him David has said (in Ps. 17:14), “Of those who die by your hand, O Lord […] from the world (heled), their portion [is life].”4 R. Hanina bar Pappa said, “Do not read, ‘of those who die,’ but, ‘those who kill,’5 [because they kill themselves] for the sake of the Torah, which was given [by Your hand].” When people see them, they say, “They are full of rust (hulda), they have sins on their hand; that is the reason they were killed, and so they die from the world.” But they do not know that their portion is in eternal life and that everything good is being kept in store for them. It is so stated (ibid. cont.), “may You fill their belly with what You have kept in store for them.” And not only that, but they attain merit for their children after them.⁠6 And because [the Children of] Israel lay down their lives for the Torah and for the sanctification of the name of the Holy One, blessed be He; for that reason the Holy One, blessed be He, made them into an entity and a blessing in the world, as stated (in Deut. 26:17), “Today you have had the Lord promise….” And just as Israel makes an entity in front of the Holy One, blessed be He, so does the Holy One, blessed be He, make them an entity, as stated (in vs. 18), “The Lord has proclaimed you today [to be for Him a treasured people…].” R. Joshua ben Levi said, “Just as the pestle ('eli) crushes, so is Israel going to crush four empires under its feet. It is so stated (in Deut. 26:19), ‘And to set you on high ('elyon)) over all the nations that He has made in praise, in name, and in honor.’”
1. Although the Tanhuma identifies the persecution with the Greek kingdom, the mention of R. Aqiva suggests the persecution under Hadrian.
2. See Ber. 61b for a fuller version of this story.
3. Ber. 61b explains that the fish were fleeing the nets of fishermen.
4. This interpretation of the verse is assumed by the midrash.
5. In Hebrew the difference between the two renderings is a matter of how one vowels the written text.
6. As indicated by the rest of the verse.
[ד] וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל (שם כ״ז:ט׳). מהו הסכת, אמר להם משה לישראל עשו כיתות כיתות לתורה, והטו לבבכם לשמוע דברי תורה.
בכל (לבבכם) [לבבך] (שם כ״ו:ט״ז), ר׳ אליעזר בן יעקב אומר בא הכתוב להזהיר את ישראל לדבר אחר. ובכל נפשך (שם שם), אפי׳ נוטל את נפשך. פעם אחת גזרו שמד שלא יעסקו בתורה, הלך ר׳ עקיבא ישב ועסק בתורה, בא ומצאו פפוס בן יהודה, א״ל רבי הרי אתה מסתכן בעצמך, שאתה עובר על גזירת המלך, א״ל ר׳ עקיבא אמשול לך משל, למה הדבר דומה, לשועל שהולך על גב הנהר, ראה שם דגים, אמר להם באו לכם אצלי, ואטמין אתכם בנקיקי הסלעים, ואל תתייראו, א״ל אתה הוא פיקח שבחיות, אין אתה אלא טיפש, כל חיינו אינו אלא במים, ואתה אומר לנו לילך אל היבשה, כך כל חיותם של ישראל אינו אלא בתורה, דכתיב כי הוא חייך ואורך ימים (דברים ל׳:כ׳), ואתה אומר מסכן אתה בעצמך, לימים מועטים תפשו את שניהם, א״ל מוטב לך שנתפשת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפש על דברים בטלים, לימים כשהוציאו את ר׳ עקיבא להריגה, זמן קריאת שמע היה, והיו מסרקין את בשרו, והוא קורא קריאת שמע, עליהם אמר דוד ממתים ידך ה׳ (תהלים י״ז:י״ד), אמר ר׳ חנינא בר פפא אל תקרי ממתים, אלא קורא ממיתים, שממיתים עצמן על התורה שניתנה לכך שבני אדם שרואים אותם אומרים זה לזה חטאים יש בידם, לכך הם נהרגים, והם אינן יודעין שחלקם בחיי עולם הבא, וכל טובה צפונה להם, שנאמר וצפונך תמלא בטנם (שם שם), ולא עוד אלא שזוכין לבניהם אחריהם, ומתוך שישראל מוסרין נפשם על התורה ועל קדושת שמו של הקב״ה, לפיכך עושה להם הקב״ה ברכה בעולם, שנאמר את ה׳ האמרת היום (דברים כ״ו:י״ז), וכשם שישראל עושין [חטיבה] להקב״ה, כך הקב״ה עושה להם [חטיבה], שנאמר וה׳ האמירך היום (שם שם:י״ח), אמר ר׳ יהושע בן לוי כשם שהעליה כובשת, כך ישראל עתידין לכבוש ארבע מלכיות, שנאמר ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת (שם כ״ו:י״ט).
חסלת פרשת תבא
[4] (Deut. 27:9:) THEN MOSES AND THE LEVITICAL PRIESTS SPOKE TO ALL ISRAEL, SAYING: PAY ATTENTION AND LISTEN, O ISRAEL! What is the meaning of PAY ATTENTION? Moses said to Israel: Form <yourselves into> individual classes for <the study of> Torah, and incline your heart to hear the words of Torah. Another interpretation of PAY ATTENTION: He said to them: Set your heart and soul to hear the words of Torah.
(Deut. 26:16:) WITH ALL YOUR HEART. R. Eliezer ben Jacob says: The text has come to warn Israel with regard to something else.⁠1 (Ibid., cont.:) AND WITH ALL YOUR SOUL (nafsheka), even though <someone> takes your life (nafsheka). On one occasion <the Romans>⁠2 decreed a religious persecution <against Israel>, in which they were not to occupy themselves with the Torah.⁠3 R. Aqiva proceeded to sit down and occupy himself with the Torah. When Pappus ben Judah found him, he said to him: See here, Rabbi, you are endangering yourself, when you transgress against a decree of the King. R. Aqiva said to him: Let me illustrate for you in a parable: To what is the matter comparable? To a fox. As he was walking near a river, he saw <some> fish there.⁠4 He said to them: Get yourselves to me, and I will hide you in the clefts of the rocks. Then you shall not be afraid. They said to him: Are you the most clever of the animals? You are only a fool. All our lives have been <spent> only in the water. So would you tell us to walk onto the dry land! Similarly all the life of Israel exists only in the Torah, of which it is written (in Deut. 30:20): FOR THAT IS YOUR LIFE AND YOUR LENGTH OF DAYS; yet you are saying: You are endangering yourself. In a few days they arrested the both of them. He said to him: It would have been better for you to be arrested for the words of Torah.⁠5 Woe to that Pappus, who was arrested for vain words. Subsequently when they brought out R. Aqiva for execution, it was time to recite the Shema'. While they combed his flesh,⁠6 he was calling out the recitation of the Shema'. About them David has said (in Ps. 17:14): OF THOSE WHO DIE BY YOUR HAND, O LORD < … THEIR PORTION IS LIFE.>⁠7 R. Hanina bar Pappa said: Do not read: OF THOSE WHO DIE, but: "Those who kill,⁠"8 because they kill themselves for the sake of the Torah, which was given <by your hand>. Therefore, when the children of Adam see them, they say to each other: They have sins on their hand; that is the reason they were killed. But they do not know that their portion is among the living in the world to come and that everything good is being kept in store for them. It is so stated (Ibid. cont.): MAY YOU FILL THEIR BELLY WITH WHAT YOU HAVE KEPT IN STORE FOR THEM. And not only that, but they attain merit for their children after them. Moreover, because <the children of> Israel lay down their lives for the Torah and for the sanctification of the name of the Holy One, for that reason the Holy One provides them with a blessing in the world, as stated (in Deut. 26:17): TODAY YOU HAVE HAD THE LORD PROMISE. Just as Israel declares [its love] for the Holy One, so does the Holy One declare [his love] for them, as stated (in vs. 18): THE LORD HAS PROCLAIMED YOU TODAY <TO BE FOR HIM A TREASURED PEOPLE….> R. Joshua ben Levi said: Just as the <collapsing> upper story crushes, so is Israel going to crush four empires. It is so stated (in Deut. 16:19): AND TO SET YOU ON HIGH OVER ALL THE NATIONS THAT HE HAS MADE IN PRAISE, IN NAME, AND IN HONOR.
The End of Parashah Ki-Tavo
1. Cf. the parallel in Tanh., Deut. 7:2: “To warn the priests when they perform a service not to have two hearts, one in the presence of the Holy One and one for something else.”
2. Although the parallel in the traditional Tanhuma identifies the persecution with the Greek kingdom, the mention of R. Aqiva suggests the persecution under Hadrian.
3. See Ber. 61b for a fuller version of this story.
4. Ber. 61b explains that the fish were fleeing the nets of fishermen.
5. Cf. I Peter 3:17.
6. Tanh. 7:2; Ber. 61b adds: “With combs of iron.”
7. This interpretation of the verse is assumed by the midrash.
8. In Hebrew the difference between the two renderings is a matter of how one vowels the written text.
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם – מַה דְּבָרִים הָיוּ שָׁם, לְלַמֶּדְךָ שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל וְאָמְרוּ לְמֹשֶׁה נָטַלְתָּ אֶת הַתּוֹרָה וְנָתַתָּ לַכֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים״. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה רְצוֹנְכֶם שֶׁיִּכְרְתוּ לָכֶם בְּרִית שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה לֹא יְהֵא נִמְנַע, אָמְרוּ לוֹ הֵן, עָמְדוּ וְנִשְׁבְּעוּ שֶׁאֵין אָדָם נִמְנַע מִלִּקְרוֹת בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר״, אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה, הַיּוֹם הַזֶה נִהְיֵיתָ לְעָם.
הַסְכֵּ֤ת וּשְׁמַע֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ נִהְיֵ֣יתָֽ לְעָ֔ם לַד׳ אֱלֹהֶֽיךָ
אבן השתיה שממנה נשתל העולם ועליה נבנה ביהמ״ק
רַבִּי יְהוּדָה קָם לַיְלָה אֶחָד לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה בְּאַכְסַנְיָה בְּעִיר מַחְסֵיָא, וְהָיָה שָׁם בַּבַּיִת יְהוּדִי אֶחָד שֶׁבָּא בִּשְׁתֵּי אַמְתָּחוֹת שֶׁל מַלְבּוּשִׁים. פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, (בראשית כח) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים - זוֹהִי אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה שֶׁמִּשָּׁם נִשְׁתַּל הָעוֹלָם וְעָלֶיהָ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
קושיות אותו יהודי
הֵרִים רֹאשׁוֹ אוֹתוֹ יְהוּדִי וְאָמַר לוֹ, דָּבָר זֶה אֵיךְ אֶפְשָׁר? וַהֲרֵי אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה טֶרֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הָיְתָה, וּמִמֶּנָּה נִשְׁתַּל הָעוֹלָם, וְאַתָּה אָמַרְתָּ וְהָאֶבֶן הַזאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה, שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁיַּעֲקֹב שָׂם אוֹתָהּ עַכְשָׁו, שֶׁכָּתוּב (שם) וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשּתָיו?
וְעוֹד, שֶׁיַּעֲקֹב בְּבֵית אֵל הָיָה, וְהָאֶבֶן הַזאת הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם.
ד״ת צריכים כוונה, ולהתתקן בגוף ורצון כאחד
רַבִּי יְהוּדָה לֹא סוֹבֵב רֹאשׁוֹ אֵלָיו, פָּתַח וְאָמַר, (עמוס ד) הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךְ יִשְׂרָאֵל, וְכָתוּב (דברים כז) הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל. דִּבְרֵי תוֹרָה צְרִיכִים כַּוָּנָה, וְדִבְרֵי תוֹרָה צְרִיכִים לְהִתְתַּקֵּן בְּגוּף וְרָצוֹן כְּאֶחָד.
קָם אוֹתוֹ יְהוּדִי וְהִתְלַבֵּשׁ, וְיָשַׁב אֵצֶל רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, אַשְׁרֵיכֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, עַכְשָׁו שֶׁכִּוַּנְתָּ עַצְמְךְ, אֱמֹר דְּבָרְךְ שֶׁנִּתְחַבֵּר כְּאֶחָד, שֶׁהֲרֵי דִּבְרֵי תוֹרָה צְרִיכִים תִּקּוּן הַגּוּף וְתִקּוּן הַלֵּב, וְאִם לֹא - בְּמִטָּתִי הָיִיתִי שׁוֹכֵב, וּבְלִבִּי הָיִיתִי אוֹמֵר דְּבָרִים.
אֶלָּא הֲרֵי שָׁנִינוּ, שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הַשְּׁכִינָה מִתְחַבֶּרֶת עִמּוֹ, וּמַה שְּׁכִינָה כָּאן וַאֲנִי שׁוֹכֵב בְּמִטָּתִי!? וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁצְּרִיכִים צַחוּת.
וְעוֹד, שֶׁכָּל בֶּן אָדָם שֶׁקָּם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה מֵחֲצוֹת הַלַּיְלָה, כְּשֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת רוּחַ צָפוֹן [בחצות הלילה], הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַצַּדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן. וְהוּא וְכָל הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּגַּן, כֻּלָּם מַקְשִׁיבִים [לו, ומקשיבים] לְאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁיּוֹצְאִים מִפִּיו. וּמָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכָל הַצַּדִּיקִים שֶׁמִּתְעַדְּנִים לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה בַּשָּׁעָה הַזּוֹ, וַאֲנִי אֶהְיֶה שׁוֹכֵב בְּמִטָּתִי!? אָמַר לוֹ, כָּעֵת אֱמֹר דְּבָרְךְ
(זהר בראשית דף עב.)
הַסְכֵּ֤ת וּשְׁמַע֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ נִהְיֵ֣יתָֽ לְעָ֔ם לַד׳ אֱלֹהֶֽיךָ
שמע לזכר, שמעה לנקבה,
פָּתַח וְאָמַר, (תהלים לט) שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה׳ וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ. מָה הַטַּעַם שִׁמְעָה וְלֹא שְׁמַע? בְּמָקוֹם אֶחָד כָּתוּב שְׁמַע ה׳ וְחָנֵּנִי וְגוֹ׳, וּבְמָקוֹם אַחֵר שִׁמְעָה.
אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם לִפְעָמִים שְׁמַע לְזָכָר, וְלִפְעָמִים שִׁמְעָה לִנְקֵבָה. שִׁמְעָה - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם יז) שִׁמְעָה ה׳ צֶדֶק וְגוֹ׳. שְׁמַע - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם ל) שְׁמַע ה׳ וְחָנֵּנִי, (משלי א) שְׁמַע בְּנִי, (דברים כז) הַסְכֵּת וּשְׁמַע.
שמעה תפילתי -דרגה שמקבלת כל תפילות שבעולם
וְכָאן שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה׳, מִשּׁוּם שֶׁזֶּה [שהיא] הַדַּרְגָּה שֶׁמְּקַבֶּלֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁל הָעוֹלָם. וַהֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁעוֹשֶׂה מֵהֶם עֲטָרָה וְשָׂם אוֹתָהּ בְּרֹאשׁ שֶׁל צַדִּיק חַי הָעוֹלָמִים, שֶׁכָּתוּב (משלי י) בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק, וְעַל כֵּן שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה׳.
(זהר בראשית דף קלב.)
וּשְׁמַע֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ נִהְיֵ֣יתָֽ לְעָ֔ם לַד׳ אֱלֹהֶֽיךָ
נהיית – שברת ליבך לעבודת הקב״ה
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל נָאֶה הוּא, אֲבָל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם מַהוּ? הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת הָיִיתָ! מַה זֶּה נִהְיֵיתָ? אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם עַם, כְּשֶׁנִּשְׁבְּרוּ לִבּוֹתֵיהֶם לָעֲבוֹדָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ח) נִהְיֵיתִי וְנֶחֱלֵיתִי. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי. אִם אַחַי, לָמָּה עַמִּי? וְאִם עַמִּי, לָמָּה אַחַי?
אֶלָּא, אָמַר דָּוִד, אִם בְּרָצוֹן - אַתֶּם אַחַי. וְאִם לֹא - אַתֶּם עַמִּי, לִשְׁבֹּר לִבְּכֶם לַעֲבוֹדָתִי. כָּךְ הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם - שָׁבַרְתָּ לִבְּךְ לַעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
(זהר שמות דף קס:)
וּשְׁמַע֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ נִהְיֵ֣יתָֽ לְעָ֔ם לַד׳ אֱלֹהֶֽיךָ
המקשיב לד״ת כאילו קיבל תורה מסיני.
שֶׁלָּמַדְנוּ, כָּל מִי שֶׁמַּקְשִׁיב לְדִבְרֵי הַתּוֹרָה, אַשְׁרָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּכְאִלּוּ קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי. וַאֲפִלּוּ מִכָּל אָדָם גַּם כֵּן צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה. וּמִי שֶׁמַּרְכִּין אָזְנָיו כְּנֶגְדּוֹ, נוֹתֵן כָּבוֹד לַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ וְנוֹתֵן כָּבוֹד לַתּוֹרָה. עָלָיו כָּתוּב, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה׳ אֱלֹהֶיךְ
ויקרא סט.
וּשְׁמַע֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ נִהְיֵ֣יתָֽ לְעָ֔ם לַד׳ אֱלֹהֶֽיךָ
המשתדל בתורה כאילו עומד כל יום על הר סיני
מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה כְּאִלּוּ עוֹמֵד כָּל יוֹם עַל הַר סִינַי וּמְקַבֵּל הַתּוֹרָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים כז) הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם. וְכָךְ פֵּרְשׁוּהוּ הַחֲבֵרִים.
(זוהר פרשת חקת)
ת׳ם כלם מוסי ואלאימהֵ ואללאואניון לאל אלאסראייל קאילין ארכן ואסמע יא אלאסראיל פאנך יומך הד׳א קד צרת שעבא ללה רבך
אחר כך דיבר משה והכוהנים הלויים אל כל ישראל לאמור: הקשב ושמע יא ישראל, כי ביומך זה נהיית לעם לה׳ אלוהיך.
הסכת ושמע – פירושו: קבל ושמע. אף על פי שהשמע קודם בסדר לקיבול, כבר הרגילו לנהוג במנהג הזה העברים, כמו: נעשה ונשמע (שמות כ״ד:ז׳), כי קדם בכאן המעשה על השמע גם כן. (ספר השרשים ״סכת״)
הסכת ושמע – תרגם בו ׳אנצת׳ {=הקשב}, בלי גזרה. ונאמר ׳אטע׳ {=הכנע}, מן הכתוב ״סכות מלככם״ (עמוס ה׳:כ״ו), אשר הוא כניעה, במובן נשאתם את עבודת הכוכבים אשר המלכתם אותם על עצמכם.
הסכת – כתרגומו.
היום הזה נהיית לעם – בכל יוםא יהו בעיניך כאילו היום באת עמו בברית.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד אופ׳ 34, פרמא 3204, לונדון 26917, ויימר 652, ברלין 1221, פריס 154. בכ״י לייפציג 1: ״היום״.
הסכת – Understand this as the Targum does: אצית listen!
היום הזה נהיית לעם THIS DAY YOU HAVE BECOME THE PEOPLE [OF HASHEM YOUR GOD] – On each day it should appear to you as though it were "today" that you have entered the covenant with him (Berachot 63b).
פס׳: וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל – מלמד שהפרשה נאמרה במעמד כל ישראל.
הסכת – הס ואח״כ כתת. מיכן אמרו לעולם ילמוד אדם תורתו ואחר כך יהגה. כענין שנאמר (תהלים א) כי אם בתורת ה׳ חפצו. והדר (שם) ובתורת יהגה יומם ולילה.
הסכת – לשון האזנה.
היום הזה נהיית לעם – שיהא אדם שמח לשמוע דברי תורה כאילו ביום שקיבלו אבותינו מהר סיני:
היום הזה נהיית לעם – פתר׳ משתקבלו עליכם על המצוות, מכאן ואילך נהייתה לעם והוא יהיה לך לאלהים. (כ״י בולוניה 469.1)⁠א
א. השוו לביאור ר״י קרא בכ״י מוסקבה 1628 עם החתימה ״ר׳ יוסף״.
וידבר משה והכהנים הלוים – כאשר כתוב: וזקני ישראל (דברים כ״ז:א׳), והעיקר משה.
הסכת – פירושו לפי מקומו, [כי עזבוהו אביו ואמו, גם בן ואח אין לו.⁠1 ושרשו סכת, כמו: השלך על י״י (תהלים נ״ה:כ״ג). והנהו מהפועל הכבד הנוסף.]⁠א
היום הזה נהיית לעםב – שיכרות עמך ברית.
גוטעם והכהנים הלוים – כי הם האומרים: ארור האיש (דברים כ״ז:ט״ו).
1. השוו ללשון הפסוק בקהלת ד׳:ח׳.
א. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח ובמקומו רק ״כי אין לו ריע״.
ב. כן בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150, לוצקי 827. בכ״י פריס 177 חסרה מלת: לעם.
ג. ביאור זה מופיע בכ״י לאחר הביאור לפסוק י׳.
AND MOSES AND THE PRIESTS THE LEVITES. This is in keeping with Scripture's statement, and the elders of Israel (v. 1).⁠1 Moses was the main one.⁠2
KEEP SILENCE. The meaning of the word hasket (keep silence) can only be known from its context, for it has no neighbor.⁠3
THIS DAY THOU ART BECOME A PEOPLE. For God will make a covenant with you.
Scripture mentions the priests and the Levites (v. 9), for they are the ones who said, Cursed be the man (v. 15).
1. The kohanim and the Levites assisted Moses.
2. He was the one who received the revelation from God and related it to the kohanim and the Levites.
3. The word is not found again in Scripture.
היום הזה נהיית לעם – שקבלת לעשות מצוותיו ולקיים תורתו, והנך חביב לפניו כאילו היום בחר בך תחילה.
היום הזה נהיית לעם – THIS DAY YOU HAVE BECOME THE PEOPLE – That you have accepted to do His commandments and to fulfill His Torah, and behold you are beloved before Him as on the day He chose you initially.
היום הזה נהיית לעם – אחרי שאתה מקבל עליך שבועת התורה.⁠1
1. בדומה בר״י קרא ובר״י בכור שור.
היום הזה נהיית לעם, "on this day you have become a nation;⁠" this is the result of having accepted the laws of the Torah with a solemn oath.
הסכת ושמע ישראל – אמר משה עשו כתות והטו לבבכם לשמוע ד״ת.
היום הזה נהיית לעם בכל יום יהיו בעיניך כאילו היו׳ באת עמו בברית. לא ידעתי מאין הוציא זה בשלמא גבי היו׳ י״י אלהיך מצוך לעשות את החקי׳ האלה דין היה להם לדרוש שבכל יום יהיו בעיניך חדשים כאילו בו ביום נצטוית עליהם דאל״כ מאי היום הזה הרי כבר נצטוו קודם זה כמה שנים למפרע אלא הכא מה ראו לדרוש דילמא הזה ממש במשמעו שהרי באותו יום קבלו הברכות והקללות האמורות בהר גריזים ובהר עיבל.
ושמא יש לומר דמדכתיב נהיי׳ לעם לי״י אלהיך ולא כתיב תהיה משמע ששל הברית הקדומה קמיירי ומדכתב היום הזה למדנו שרמז להם שבכל יום יהיו בעיניך כאילו היו׳ באת עמו בברית:
וידבר משה אל הכהנים וגו׳ עד וענו הלויים וגו׳. אחשוב שהפסוקים האלה באו בדמות הקדמה והסבת החוש לענין הקללות אשר יזכור בפרשה כלם. לפי שראה מרע״ה שישראל בשמעם הארורים אשר על הר עיבל. וקללות הברית שיזכור אחריהם כלם יחרדו כצפור וירך לבבם לאמר אוי נא לנו מי יצילנו מכל אלות הברית האלה. הנה לזה הקדים לדבר על לבם דברים טובים דברים נחומים ושתף עמו הכהנים הלוים בדבר זה כי לפי שהם היו עתידי׳ לעשות הברכה והקללה המה יקדימו לומר הסכת ושמע ישראל אל תירא ואל תפחד משמוע הקללו׳ אשר אנחנו עתידים לדבר באזניכם כי אין זה בשנאת ה׳ אתכם כי אם לאהבתו אתכם ולחפצו שתשמרו את מצותיו ולכן בקבלתם תהיה היום לכם לה׳ אלהיך. כי האיש הנושא אשה ירבה תנאים בכתובתה ולא יכתוב ולא יתנה מי שאינו ראוי להשיא. וכן מתוך הקללות האלה יודע לכם כי היום הזה שאתם שומעים אותם נהיית לעם לה׳ אלהיך. כי קבלת המצות תחייב הברית והחזוק על שמירתם.
אח״כ אמר וידבר משה והכהנים הלוים וגו׳ הסכת ושמע ישראל – לפי שהכהנים והלוים היה להם לעמוד בהר גריזים ובהר עיבל עם ארון הברית. והלוים היו אומרים כל הארורים. נצטרפו בכאן הכהנים עם משה כמו שנצטרפו למעלה הזקנים עם משה. לפי שהאריכו ימים אחרי משה והיה להם להנהיג לישראל. ואמר הסכת ושמע ישראל לשון יחיד. להורות שאחר שנצטוו בכתיבת התורה על האבנים. להרים מכשול יצר הרע שנקרא אבן נגף וצור מכשול. עד שבזה יהיו לאחדים בידו ולא ימצא בלבם חלוק על המקום. ואע״פ שיהיו רבים ויהיו כתות כתות. הם חשובים כולם כאיש אחד. וזהו הסכת ושמע ישראל. באופן שבזה היום נהיית לעם לה׳ אלהיך. אחר שאתה אחד. ויש לכם הקב״ה שהוא אחד לאלוה. ובזה ושמעת בקול ה׳ אלהיך. ולא לקול יצר הרע השרוי בהר עיבל. וכן אמר היום הזה נהיית לעם לה׳. לפי שהיה רוצה לומר להם אלו הארורים והקללות. אמר להם בראשונה דברי ריצוי וחלקות. להודיע להם שהיסורים והקללות מקיימים האדם. כאומרם בברכות נאמרה ברית במלח ונאמרה ברית בייסורים וכו׳. ולכן אמר להם אל תפחדו ואל תיראו מאלו הארורים. כי היום הזה נהיית לעם לה׳ אלהיך. בקבלת אלו הקללות בשמחה. כאומרם אם תשים אשם נפשו. מה אשם לדעת אף ייסורים לדעת. ולכן ושמעת בקול ה׳ אלהיך. שהוא הקול הנאמר למטה וענו הלויים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם. כאומרם בירושלמי בקולו של רם מלמד שהקב״ה משתף קולו עם הכהנים. ובזוהר אמרו היום הזה נהיית לעם לה׳ אלהיך. כמה דאת אמר נהייתי ונחליתי. נתכוונו למה שאמרתי שראוי להם להשתעבד ולהכניע יצרם ולשבר כחו ולשמוע בקול ה׳. אע״פ שיאמר להם דברים המשברים את האדם. ובזה נהיית ונחלית בשביל כבוד ה׳ אלהיך. ואם תשתעבד לכבוד השם. מיד ושמעת ועשית את כל מצותיו ואת חוקיו. אע״פ שיהיו בלי טעם:
וידבר משה והכהנים הלוים – שתף עמו הכהנים להזהיר על העיון בתורה, בהיות מוטל על הכהנים ללמד דעת את העם, כאמרו ״יורו משפטיך ליעקב״ (דברים ל״ג:י׳).
הסכת – צייר במחשבתך, כמו ״את סכות מלככם״ (עמוס ה׳:כ״ו).
ושמע – והתבונן.
וידבר משה והכהנים הלוים, Moses co-opted the priests to caution them on the importance of studying the Torah in depth. This was because it was their primary duty to teach the Torah to the people.⁠a (compare Deut. 33,10 יורו משפטיך ליעקב, “they shall teach Your laws to Yaakov.”)
הסכת, illustrate the concepts for you in your mind, as in Amos 5,26 את סכות מלככם, “they even named the idol ‘image’.”
a. service in the Temple occupied only a few days’ a year of each priest’s time.
הסכת וּשְמַע: כן כתי׳ בלא מאריך בוי״ו, והשי״ן בשוא לבדו, לא כמו שראיתי בנסחא אחת במאריך, והשי״ן בחטף פתח. [וּשְׁמַע֙].
בכל יום יהיו בעיניך כו׳. פירוש מדכתיב נהיית לעם לה׳ אלהיך, ולא כתיב תהיה, משמע שעל הברית הקודם קמיירי. ומדכתיב היום הזה, למדנו שרמז להם שבכל יום יהיו בעיניך כאלו היום באת וכו׳. [הרא״ם]. ול״נ דמהיום הזה דייק, כמו (לעיל כ״ו:ט״ז) גבי היום הזה ה׳ אלהיך מצוך. דאין לומר כמשמעו, שהרי באותו היום קבלו עליהם הברכות והקללות האמורות בהר גריזים ובהר עיבל, דאי משום הכי נאמר היום הזה, א״כ ה״ל להקדים ולומר ויצו משה את העם וגו׳, שהוא פרשת הקללות, ואח״כ ה״ל למינקט פרשת היום הזה. דאין שייך לומר הכא אין מוקדם ומאוחר בתורה, כיון דהוא עיקר הטעם לפי שנאמר היום הזה:
Each day let it appear to you, etc. Rashi explains that because it is written "you have become a people to Adonoy, your God,⁠" instead of writing "you will become,⁠" it indicates that it is referring to a previous covenant. And by writing "this day,⁠" it hints that "Each day let it appear to you as if, on that very day, etc.⁠" (Re"m). It seems to me that this is deduced from "this day,⁠" as in the verse "This very day, Adonoy, your God, commands you (26:16).⁠" You cannot understand it according to its straightforward meaning, because on that day they accepted upon themselves the blessings and curses that would be said at Mount Gerizim and Mount Eival. And if that is the reason it says "this day" here, it should have first said, "Moshe commanded the people, etc.,⁠" which is the parsha of curses, and afterwards it should say the parsha of "This very day.⁠" It is not relevant to apply here [the rule], "There is no earlier or later in the Torah,⁠" [i.e., the Torah was not written in chronological order] because this is the main reason that "This very day" is said.
וידבר משה – יראה שהפסוקים האלה הם כמו הקדמה לענין הקללות אשר יזכור בפרשה, כי ראה מרע״ה שישראל בשמעם כל אלות הברית יחרדו וירך לבבם, לכן הקדים לדבר על לבם באמרו אתה נהיית לעם לה׳ אלהיך, והוא אוהב אותך, ואם תשמור מצותיו לא תאונה אליך רעה:
הסכת – אין לו ריע במקרא, וענינו האזין:
היום הזה נהיית לעם – כבר נהיו לעם מיום מתן תורה, אבל עדיין לא שמעו כל המצות, ועתה שהשלים לבארם אמר היום הזה נשלם כריתת הברית, ומעתה אינו חסר כ״א שתשמור חקיו, לפיכך ושמעת וכו׳:
וידבר משה – כאן הוא סיום חלק שני מספר דברים, המתחיל מאלה העדות שבואתחנן (ד׳ מ״ה) המדבר בעניני המצות, ומכאן עד סוף התורה הוא חלק שלישי׳ עמ״ש ר״ס דברים.
הסכת – תרגום הסכת אצית לשון האזנה ושמיעה, ואין לו ריע במקרא, וי״א שענינו הקשבה בהבנת הלב והשתכלות המחשבה, ושרשו סכה בה״א והתי״ו תמורת ה״א שענינו בארמי השקפה והבטה, ותבט אשתו תרגומו ואסתכי, וישקף אבימלך ואסתכי׳ ובתלמוד סכה ברו״הק (ע׳ בכי תשא בושכותי כפי), ורבותינו הבינוהו ג״כ בדרך זה כי אמרו (ברכות ט״ז) הקורא את שמע צריך שיכוין לבו נאמר כאן שמע ונאמר להלן הסכת ושמע מה להלן בהסכת וכו׳, והיינו השתכלות המחשבה, ובמכדרשב״י (זהר נח ע״ב) הכון לקראת אלהיך הסכת ושמע, מלין דאורייתא בעיין כוונה בעאן לאתקנא בגופא ורעותא כחדא; ובברכות ס״ג ע״ב יחלקו מלה זו לשתי תיבות. ע״ש. ואפשר שהמלה מורכבת משתי מלות הס - כת, כי מלת הס ג״כ לשון האזנה ויהס כלב (במדבר י״ב) תרגמו אונקלס ואצית, ויב״ע שם תרגמו לשתי כוונות שתיקה והאזינה (אויפמערקזאם אנהאֵרען) וכפירש״י שם השתיק לשמוע.
והכהנים הלוים – בכ״ד מקומות נקראו כהנים לויים וזה אחד מהם, והכהנים הלויים בני צדוק (יחזקאל ל״ד) (חולין כ״ד), וכ׳ רש״י דע״כ צדוק כהן הוי וקרא לבניו לויים ע״ש שמשבט לוי היה. ואני שמעתי לשון לויים שמשים, כמו וילוו אליך וישרתוך. עכ״ד. וי״ל עוד שנקראו הכהנים לויים ע״ש דבקותם וחבורם תמיד בעבודת ה׳, כי הכהנים נגשים ונלוים אל ה׳ והם האמצעים בין ישראל לאביהם שבשמים לקרבם אל ה׳ בהבאת קרבנותיהם. ויהיה לויים מענין ילוה אישי אלי, לשון דבקות, וכעין זה במכדרשב״י (זהר שמות י״ט) למה נקראו לויים על שנלוים ונחברים למעלה כאחד, והשומע נלוה ונדבק נפשו למעלה, ועמ״ש על קרא שמו לוי תיב״ע בגין דעתידין בניי למהויהון מתחברין לשמשא קדם ה׳, בגין כך קרא שמי׳ לוי.
וידבר וגו׳ – בדברים הקודמים חייב משה את העם, ולא רק את הזקנים (עיין פירוש פסוק א), להיות שומרי משמרת התורה, וציווה אותם להקים אבני תורה הנותנות ביטוי לחובת הציבור כלפי התורה. מצווה זו תחול עליהם ביום הראשון של ביאתם לארץ כגוף אחד מאוחד, והיה עליהם לקיימה עוד לפני תחילת הכיבוש, לפני היפרדותם והתפזרותם בארץ. עתה אוסף משה סביבו את הכהנים, מורי התורה, ואומר לכל ישראל, אל העם ואל זקניו, כדברים האלה:
הסכת ושמע וגו׳ – ״הסכת״ מופיע רק כאן. כבר העלינו את ההשערה ש״אבן משכית״ (ויקרא כו, א) נגזר מ״סכת״, ״שכת״ (עיין פירוש שם; אך עיין פירוש, במדבר לג, נב). ״סכת״ קרוב ל״שקט״, מנוחה מוחלטת ודומייה גמורה; וכן גם ל״שקד״, לכוון את כל המחשבה למטרה מסוימת. נראה אפוא שגם ״הסכת״ מורה על תשומת לב מרוכזת ללא כל היסח הדעת.
יש למשה דבר לומר לישראל, והכהנים עומדים לצדו לסייע לו, להבטיח שכולם יבינו את מה שיש לו לומר. לשם כך, הוא דורש תשומת לב מרוכזת. מאמר זה, שבעיני משה כה חשוב שהעם יבין אותו, כולל את המשפט הקצר הבא:
היום הזה נהיית לעם, היום הפכת לעם! אחריותכם המשותפת לתורה, שעתה מוטלת על כולכם, ללא יוצא מן הכלל; שמירתכם המשותפת על התורה, עליה הופקדתם כולכם – אלה הם הדברים העושים אתכם לעם. היום: לא ירושת הארץ הממשמשת ובאה, אלא הירושה המשותפת של התורה – היא העושה אתכם לעם. ייתכן שתאבדו מן הארץ, כדרך שאתם עומדים עתה לרשתה; אך התורה ומחויבותכם הנצחית כלפיה יישארו תמיד הקשר הנצחי, שאינו ניתן לניתוק, שיחזיק אתכם מאוחדים כעם.
אמת זו מבדילה את ישראל מכל העמים, ובאמת זו טמון סוד נצחיות העם היהודי. אמת בסיסית זו, על כל המשתמע ממנה לעתידם של ישראל, היא הנותנת משמעות רבת⁠־חשיבות למשפט ״היום הזה נהיית לעם״. והמסקנה הראשונה העולה מאמת זו, היא כמובן:
וידבר משה – והכהנים הלוים וגו׳ להבנת הפרשה נקדים ההבדל שבין ברית הר חורב שהוא מעמד הר סיני ובין ברית ערבות מואב. והוא כי במעמד הר סיני לא היה ההתעוררות מצד בני ישראל לקבל התורה אלא מצד ה׳ ששלח את משה להגיד להם דברים טובים כמו שבא בארך בפ׳ יתרו וה׳ נראה להם בהר סיני בקולות וברקים וענן כבד שתהיה נשרשת בהם היראה כמ״ש ויאמר משה וגו׳ ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. ולכן אמרו רק כל אשר דבר ה׳ נעשה כדרך העושה מיראה שיאמר שיעשה ככל אשר יצווה ולא אמרו נשמע כי העושה מיראה אינו רוצה להבין כלל תכלית המעשה, רק אחרי ששמעו עשרת הדברים והמשפטים שבפ׳ משפטים ואחרי שקרא משה באזני העם את ספר הברית אז אמרו נעשה ונשמע שבתחלה יעשו מפני היראה וגם ישמעו ויראו להבין טעם הדברים והתחילו גם מצדם להתעורר להתקרב לתורת ה׳. אבל ברית ערבות מואב שהיה אחרי שאמר משה כל דברי התורה שכתבנו לעיל שנתלהבה נפשם להתדבק בה׳ וקבלו על נפשם בחשק נפלא לקבל כל התורה וע״י התעוררותם הבטיחם ה׳ כל הדברים שהבטיח להם מקודם בהר סיני ולכן אצלם תהיה השמיעה קודם המעשה שהשמיעה היא ההבנה. שכן דרך העושה מאהבה כשישמע צווי מאוהבו הוא משתדל לדעת תכלית חפץ אוהבו המצוה ומה תועלת ימצא במעשה הזה למען יוכל למלאות כל חפץ אוהבו לא למען דעת אם יש טעם לחפץ הזה יעשה ואם לא יעשה. ובזה יבואר הפרשה וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר כאשר יבואר להלן כי עד עתה היו במדרגת בנים לה׳, ועתה נעשו במדרגת עם ה׳ וה׳ מלכם. ודרך המלך כשיצוה מה לעמו יצרף עמו גם מנבחרי העם. ולזה צריך עתה הכהנים והלוים שהמה הנבחרים לעמוד לפני ה׳ בעניני הקדושה. הסכת ושמע ישראל שתשמע ותבין. כדרך העובד מאהבה. היום הזה שסיים משה משנה התורה. נהיית לעם לה׳ אלהיך בעצמך קבלת עול מלכותו באהבה ודבקות כנ״ל שע״י משנה התורה נכנסו לברית ערבות מואב:
והכהנים הלויים: היינו גדולי תורה1, כמו שכתבתי כמה פעמים {דזהו משמעות ״הלויים״2.} וכבר נתבאר לעיל (פסוק א׳) דמשום הכי דיבר כאן משה יחד עם הכהנים3, משום שהכהנים4 דברו אח״כ דברים הללו בהר עיבל5.
אל כל ישראל:⁠6 הם גדולי וחכמי האומה7.
הסכת ושמע ישראל: התבונן היטב במה שנצטוינו לכתוב על האבנים בשבעים לשון בשביל אומות העולם8. אשר:
היום הזה נהיית לעם לה׳ אלהיך: משמעות ״עם״ מובן כמה פעמים – אנשי חיל נושאי המלוכה9, כמו שכתבתי בספר בראשית (מא,מ)10, ובספר שמות (א,ט)11, ובכל מקום מתפרש לפי הענין12. וכן כאן משמעו שנהיו בזו הברית – לאנשי חילו של הקב״ה, להכיר מלכותו יתברך לכל העולם. ונאמר ביחוד לישראל, כי רק גדולי ישראל וחכמי התורה המה מאירים לכל אדם ככוכבי השמים, כמו שכתבתי בספר בראשית (כב,יז)13. והיינו דאיתא במסכת ב״מ (לג,ב)14 ״והגד לעמי וגו׳⁠ ⁠⁠״ (ישעיהו ח,א) – אלו תלמידי חכמים וכו׳15. ומשום הכי במסכת ברכות (סג,ב) פירשו מקרא זה (פסוקנו) ביחוד בתלמידי חכמים16 ודרשו – ׳הס ואחר כך כתת׳17.
1. כלומר, כהנים גדולי תורה.
2. כך מפרש רבינו לאורך כל חומש זה.
3. כלומר שהם דברו יחד עמו אל כל ישראל.
4. הכהנים – הלויים, שהם גדולי תורה.
5. ראה רבינו להלן פסוק י״ד ד״ה הלויים.
6. לעומת ״את העם״ בפסוק א׳, שם הכוונה להמון העם.
7. השם ״ישראל״ מציין תמיד (במשנת רבינו) את גדולי העם.
8. כפי שהוזכר בפסוק ח׳, ע״פ הסבר רבינו בפסוק ב׳.
9. עיין בזה גם ברבינו לבראשית (יז,ד) בהרחב דבר.
10. על הפסוק ״אתה תהיה על ביתי, ועל פיך ישק כל עמי״.
11. על הפסוק ״הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו״.
12. כמו הרבה חידושים של בית מדרשו של רבינו, לא מצינו כל מקור בראשונים להגדרה זאת – ׳אנשי חיל נושאי המלוכה׳) – של המלה ״עם״. אך בהמשך הקטע יביא רבינו ראיה למשמעות של ״עם״ = תלמידי חכמים.
13. על הפסוק ״והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים״.
14. מאי דכתיב ״הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם״, ״הגד לעמי פשעם״ – אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשות להם כזדונות, ״ולבית יעקב חטאתם״ – אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות.
15. חזינן ש״עם״ משמעותו – אנשי חילו של הקב״ה, שהם תלמידי חכמים.
16. ״הסכת״ – עשו כתות כתות ועסקו בתורה, לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה... מאי כתיב (ירמיהו ג,לו) ״חרב אל הבדים ונואלו״ – חרב על שונאיהם (לשון נקיה) של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה.
17. זוהי הדרשה השלישית למלה ״הסכת״ (שם במסכת ברכות), וזה לשונם: ״הס״ ואחר כך ״כתת״, כדרבא, דאמר רבא ׳לעולם ילמד אדם תורה ואחר כך יהגה׳.
הסכת – בלשון ארמי שרש סכה ענינו ראה (יסכה שהכל סוכין ביפיה, תלמוד בבלי מגילה י״ד:), ואולי ממנו שרש סכת זה בלשון הקודש.
היום הזה נהיית לעם – בקבלך עליך הברכות והקללות (שד״ל); אבל לא ביום ההוא קבלון עליהם רק בבואן לארץ, ונראה לי נכון כדברי המבאר לנתיבות השלום שהיום הזה הוראתו גם דבר שהתחיל מקודם כל זמן שלא פסק, להפך מעתה המורה דבר שעדין לא התחילה הויתו.
הסכת. הסכת עלה על דעתי לומר שמא הוא כמו אסכת בערבי שתוק, ויהיה א״כ צווי משה לעם שיתנו אזן שומעת, עד שמצאתי לר״י בין קריש רסאל״ה ע״ח שכתב ״יחתמלי אן ישתק מן אל ערבי אסכת״ ונראה לעין שסכת בערבי הוא שתק העברי בהפוך האותיות כמנהג.
הכהנים הלוים – ראה את פירושנו למעלה י״ז:ט׳. תפקיד הכהנים היה רק לעמוד על ידו של משה רבינו בשעה שהוא דבר, כמו שעמדו הזקנים בשעת המצוה הקודמת בפסוק א. אבל לא דבר אלא משה לבדו, על כן נאמר תמיד לשון יחיד בפסוקים א׳:ד׳,י׳. הכהנים היו צריכים לעמוד על ידו של משה רבינו כאן, מפני שעליהם הוטל תפקיד ראשי בשעת אמירת הברכות והקללות (השוה פסוק ד׳ ויהושע ח׳:ל״ג).
הסכת – לשון שתיקה, מהערבית سكت. במקומות אחרים לא אמר הכתוב אלא ״שמע ישראל״, אבל בדברים הבאים, שהם לכריתת הברית, הוצרך הכתוב להזהיר ביותר שיקשיבו היטב, על כן נאמר כאן ״הסכת ושמע ישראל״. בברכות ט״ז. אמרו, ש״הסכת״ הוא לשון כוונת הלב, וכן נתחייבנו בקריאת שמע.
היום הזה – הוא יום כריתת הברית בערבות מואב, כמו כ״ו:ט״ז והלאה.
וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל כו׳ – מה שדברו הכא הלוים מה שלא מצאנו דוגמתו בתורה נ״ל ע״פ מה דאיתא במדרש תנחומא נצבים וילקוט שלש בריתות כרת הקב״ה אחת כשיצאו ממצרים ואחת בחורב ואחת כאן מפני אותה שכרת עמם בחורב בטלו בעגל, וא״כ הכהנים ולוים לא בטלו הברית שלא היו בעגל וכמו דאמרינן חגיגה דף ו׳ ובכ״מ, לכן הכא שהיום הזה נהייתה לעם, היינו בכריתת ברית (כמו״ש הספורני) לכן רק על ישראל, אבל הכהנים והלוים לא בטלו ברית הראשון ולכך הם המדברים אל כל ישראל. והנה בברית הראשון קבלו טרם ששמעו המצות [וכמו דפרש״י בשבת פ״ח דקדמיתו פומייכו לאודנייכו קודם ששמעתם אותה היאך היא קשה ואם תוכלו לעמוד בה קבלתם עליכם לקבלה], והכא היה אחר שמיעת כל המצות והעונשין, ולכך אמר הסכת, קשוב היטב אם תוכל לעמוד בה ואחר כך ושמע, קבל עליך לעשותם, שע״ז מורה לשון שמיעה כידוע, היום הזה נהיית כו׳ ושמעת בקול וכו׳ ועשית לא כן בברית הקודם בטלו הנעשה, וכמו דאיתא במדרש על פסוק שמע ישראל כידוע. ועיין שבת פ״ח. וזה פירוש הסכת לשון סוכה יסכה, לשון הבטה אם תוכלו לעמוד בה, וזה הבטה עיונית בעומק הענין.
הסכת – מאי הסכת, עשו כתות ועסקו בתורה, לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה.⁠1 (ברכות ס״ג:)
הסכת – כתתו עצמכם על דברי תורה, וכדר״ל, דאמר אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר (פ׳ חקת) זאת התורה אדם כי ימות באהל.⁠2 (שם שם)
הסכת – הס ואח״כ כתת, וכדרבא, דאמר לעולם ילמוד אדם תורה ואח״כ יהגה.⁠3 (שם שם)
היום הזה וגו׳ – וכי אותו היום נתנה תורה לישראל והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היתה, אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני.⁠4 (שם שם)
1. פשוט דדריש כן ע״ד רמז בעלמא, ויתכן דראה לסמוך כן על לשון זה משום דמלה זו יחידה היא בכל תנ״וך ואינה פשוטה, ולכן ראו חז״ל לתלות בה אסמכתות ורמזים כדרכם בקודש, וזה הוא גם טעם הדרשות הבאות, וגם דרשו כן כאן עפ״י הכלל הידוע דאותיות שהן ממוצא אחד מתחלפות, כנודע, וכאן מחליף הה׳ בע׳ [ממוצא אהח״ע] והס׳ בש׳ [ממוצא זסשר״ץ] ויוצא שורש המלה עשיה, וכבר כתבנו דהוא רמז ואסמכתא בעלמא, וע״ל בפ׳ ואתחנן דריש בסמיכות מלשון זה לענין כונה בק״ש, עי״ש בפ׳ שמע ישראל.
2. עיין מש״כ באות הקודם דדריש כן ע״ד רמז בעלמא משום דמלה זאת יחידאה היא בתנו״ך לכן תולין בה אסמכתות ורמזים ודריש כתתו עצמכם וכו׳ עד שממית, ובאור הלשון שממית ע׳ מש״כ בפ׳ חקת בפסוק הנזכר כאן, ואולי דריש שכל כך תעמלו בתורה עד שתהסו כלומר עד שתשקוט גופכם ותנוח דעתכם בזה.
3. עיין מש״כ בדרשה הקודמות בטעם הדבר שראו חז״ל בכלל לדרוש מלה זו מפני שיחידאה היא בתנו״ך, יעוי״ש, ולא נתבאר מהו לשון הס כאן לענין שמפרש, ואולי מפרשי מלשון ויהס כלב, הס מפניו כל הארץ, ור״ל שמקודם ילמוד במנוחה ומרגוע ואת״כ יפלפל ויעמיק להסביר, וזה סמך על לשון כתת, יען שהלומד בעיון וסברא הוא מפרק ועוקר ונוטע סברות וחדושי דברים, וכמו שדרשו על הפ׳ כפטיש יפוצץ סלע, ותוכן דרשה זו איתא גם בשבת ס״ג א׳ בלשון ליגמר אינש והדר ליסבר, יעיי״ש.
4. דקדק לומר על לומדיה רומז על משה והכהנים והלוים שאמרו זה, דבאמת רק הלומדים מרגישים ביותר חבת התורה בערך כזה משא״כ המון העם אינו מגיע למדרגה כזו.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובר״י קראאבן עזראר״י בכור שורחזקונימיוחס לרא״שמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנומנחת שישפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשנתווסף למלבי״םנצי״בהואיל משהאם למקרארד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144