×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
The word of Hashem came to me, saying,
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.
ויהי.
(הקדמה)
הנבואה החמשה עשר תחילתה ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם הנבא על רועי ישראל וגומר עד היתה עלי יד ה׳ ויוציאני ברוח ה׳ ויניחני בתוך הבקעה. ויש בה י״א פרשיות. הראשונה, ויהי דבר ה׳ וגומר בן אדם הנבא על רועי ישראל. השנית, כי כה אמר ה׳ אלהים הנה אני ודרשתי את צאני. השלישית, לכן כה אמר ה׳ אלהים אליהם. הרביעית, ויהי דבר ה׳ וגומר בן אדם שים פניך על הר שעיר וגומר. החמישית, כה אמר ה׳ כשמוח כל הארץ. השישית, ואתה בן אדם הנבא אל הרי ישראל. הז׳, לכן כה אמר ה׳ אלהים אם לא באש קנאתי. הח׳, כה אמר ה׳ יען אומרים לכן אוכלת אדם את. הט׳, ויהי דבר ה׳ וגומר בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם. הי׳, לכן אמור לבית ישראל כה אמר ה׳ אלהים לא למענכם. הי״א, כה אמר ה׳ אלהים ביום טהרי אתכם: ויש לשאול בה ששת השאלות:
השאלה הראשונה בפרשת כה אמר ה׳ אלהים הנה אני ודרשתי את צאני ומה שנמשך אליה אם נאמרה הנבואה הזאת על פקידת בית שני או על הגאולה העתידה, ואם אמרנו שעל פקידת בית שני נאמרה יקשה אומרו והצלתי אתהן מכל המקומות אשר נפוצו שם והוצאתים מן העמים וקבצתים מן הארצות כי הנה בבית שני לא היה קבוץ הגליו׳ כולם מכל הארצות שלא עלו שמה אלא מהגולים בבבל וגם לא כולם אלא מקצתם, ויקשה גם כן אמרו ודוד עבדי נשיא בתוכם כי הנה בבית שני לא מלך מלך מבית דוד, ויקשה גם כן אומרו ולא יהיו עוד בז לגוים וחית השדה לא תאכלם וישבו לבטח אין מחריד וכו׳ ולא ישאו עוד כלימת גוים כי הנה לא נתקיים זה בבית שני לפי שהלכו בגלות אחר, ואם אמרנו שעל הגאולה העתידה נאמרה יקשה אומרו הנני אל הרועים ודרשתי את צאני מידם והשבתים מרעות צאן ולא ירעו עוד הרועים אותם שמורה שבגאולה ההיא לא ימלוך ולא ירעה רועה מבית דוד ואמר אני ארעה את צאני ואני ארביצם רוצה לומר ולא מלך מבית דוד כמו שהיו אלה המלכים שגלו ונחרבו וידוע שמלך המשיח יהיה מזרע דוד:
השאלה השנית באומרו הנני שופט בין שה לשה לאילים ולעתודים ואמר הנני אני ושפטתי בין שה בריה ובין שה רזה ומהו הייעוד הזה לזמן הגאולה הלא בכל עת וזמן עיני ה׳ משוטטות בכל הארץ לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו ומה יהיה אם כן המשפט בין שה לשה המיוחד לזמן הגאולה:
השאלה השלישית בנבואת הר שעיר והיא מי הוא הר שעיר שניבא הנביא על חרבנו האם הוא ארץ אדום הקרובה לירושלם שעברו אצלה בני ישראל בהיותם במדבר והציב בה נציבים דוד המלך ושלמה בנו ומלכים אחרים ממלכי יהודה ושהכניעם הורקנוס המלך בזמן בית שני והעבירם בברית המילה, או אם היא ארץ אדום הכוללת כל מלכיות איטליא ושאר ארצות המערב שנקראים אצלינו בני אדום, ואם אמרנו כפי הדעת הראשון יקשה אומרו ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם כי הנה זה לא עשו אנשי ארץ אדום הסמוכה להם, ויקשה גם כן אומרו יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה כי הנה ארץ אדום לא משלה על מלכות יהודה ומלכות ישראל וארצות כולם, ואם אמרנו הדעת השני יקשה אומרו שים פניך על הר שעיר כי בידוע שהר שעיר הוא הקרוב לארץ ישראל והוא ארץ אדום:
השאלה הרביעית באומרו יען אומרים לכם אוכלת אדם את ומשכלת גוייך היית כי הנה זה לא נאמר בשום זמן על האומה ולא על ארץ ישראל כי הנה אף על פי שהארץ ההיא מפני קדושתה קאה את הכנעני מפני תועבותיהם ואח״כ קאה את ישראל מפני עונותיהם הלא כל הארצות נכבשו מאומות אחרות ויצאו הבעלים הראשונים ונכנסו אחרים תחתיהם ולא תקרא אחת מהנה אוכלת אדם:
השאלה החמשית בפרשת בית ישראל יושבים אל אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטומאת הנדה היתה דרכם לפני, כי למה המשיל אותם לטומאת הנדה ולא בטומאות אחרות והנה זה הנביא עצמו המשילה בזונה לא בטומאת הנדה:
השאלה הששית באומרו ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי את לב האבן מבשרכם וגומר שיראה מזה שבזמן הגאולה תבטל הבחירה האנושית ויהיו אם כן האנשים מוכרחים במעשיהם ולא יהיה להם אם כן גדר אדם, ויקשה גם כן אומרו אח״ז פעם אחרת ואת רוחי אתן בקרבכם וזה כבר נאמר. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כולם:
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא שהודיע השם לנביא שרשעת בני ישראל וחרבנם הכל סבבו מלכיהם הרשעים, והמשילם ברועים הרעים שהם רועים את עצמם באכלם מיטב הצאן ואינם חוששין למרעה הצאן ולתיקונם ולכן יהיו הצאן נפוצים על ההרים כן היו ישראל בסבת מלכיהם הולכים בגולה נפוצים בכל פאות האדמה, ולכן גזר השם שלא ירעו עוד את צאנו ולא ימלכו עוד על עמו, והראה השם אל הנביא שעוד יבוא זמן באחרית הימים שהוא יתברך יבקר את צאנו ויגאל את עמו מכל הארצות אשר נפוצו שם וישיבם על אדמתו והוא יהיה עליהם רועה נאמן ומידו יקים עליהם רועה מזרע בית דוד ועמו ישראל לא ישובו לכסלה כי הוא יהיה להם תמיד לאלהים וישלח בארצותם את ברכתו ולא ילכו עוד בגלות, ולפי שאומת אדום היתה ראשית צרינו ייעד שיבוא עליה שוממות וחרבן על אשר עשו דם וחרבן רב בישראל ועל אשר העתירו דבריהם באמונותיהם באלהותו יתברך, ולכן כמו שאדום שמח במפלת ישראל כן הוא ושאר הגוים אשר ירשו את ארץ ישראל ישאו כלמתם וחרבנם וארץ ישראל תתברך בעמה ובתבואותיה כי הנה לא ניתן לה מאת האלהים ספר כריתות אבל היה ענינה כטומאת הנדה שבזמן דמה יתרחק ממנה בעלה ואחרי טהרתה תשוב לימי עלומיה, כן השם יתברך יקבץ פזוריו מבין הגוים לא למענם כי אם לשם קדשו ויזרוק עליהם מים טהורים ויעשה כל כך נסים ונפלאות לעיניהם עד שימנע לבבם הערל ויהיה להם לב חדש ורוח חדשה באופן שתמיד יהיו עם ה׳ והוא יהיה להם לאלהים, והארץ הנשמה בזמן הגלות תעבד והערים החרבות הנשמות והנהרסות ישובו להיות בצורות והעם היושב בם יהיו בתמימות ובנקיות מעון כצאן קדשים וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:
(א) ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם הנבא על רועי ישראל וגומר עד כי כה אמר ה׳ אליהם הנני אני ודרשתי את צאני. ממה שביארתי למעלה בייעודי ביאת הפליט אין ספק שהיה כונת השם יתברך אחרי בואו להראות לנביא לא ייעוד רע וחרבן כלל אלא דברי נחמות מהדברים העתידים להיות בקיבוץ הגליות וחזרת מלכות בית דוד ושאר העתידות שיזכור, האמנם הקדים אליהם שתי נבואות הרעות האלה מיושבי החרבות ומהרועים לפי שיהיה עתיד לייעד שישובו ישראל על אדמתם ושימלוך עליהם מלך מזרע דוד, וכדי שלא יחשוב שהשיבם לרשת את הארץ יהיו יושבי החרבות שלא הלכו בדלות במחשבתם לכן הוצרך להודיעו שאלה לא ירשו הארץ כי גם הם יתמו כאחיהם כל בית ישראל בפשעיהם, וכן מלכי בית דוד העתידים למלוך לא יהיו יהויכין וצדקיהו ולא בניהם כי הם כבר מנעם השם מכבוד לרוע מעשיהם אבל יהיו אנשים אחרים מזרע דוד, הנה אם כן שתי הנבואות האלה היו כמו הקדמה לייעודים שיזכור אחר זה וכלל הענין שאחרי שבא הפליט להגיד לנביא שהוכתה העיר הודיעו השם מחשבת העם הנמלטים מהגלות היושבים בערים החרבות ומה שיבא ג״כ עליהם מהרעות ואח״ז הודיעו שסבת כל הרעות היו מלכי יהודה ברשעתם.
ויהי דבר ה׳ – אחר שחרב המקדש ונתבטל מלכות ב״ד ע״י שעיני צדקיהו עור ויכניה היה בגולה, א״ל נבואה על הרועים שהם גרמו זאת כי לא רעו צאן ה׳ בנאות דשא, ואמר שצדקו משפטי ה׳ בהם שבטל מלכותם.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ב) בֶּן⁠־אָדָ֕ם הִנָּבֵ֖א עַל⁠־רוֹעֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל הִנָּבֵ֣א וְאָמַרְתָּ֩ אֲלֵיהֶ֨ם לָרֹעִ֜ים כֹּ֥ה אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗היֱ⁠־הֹוִ֗ה ה֤וֹי רֹעֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֤ר הָיוּ֙ רֹעִ֣ים אוֹתָ֔ם הֲל֣וֹא הַצֹּ֔אן יִרְע֖וּ הָרֹעִֽים׃
"Son of man, prophesy against the shepherds of Israel, prophesy, and tell them, even to the shepherds, 'Thus says Adonai Elohim, 'Woe to the shepherds of Israel who feed themselves! Shouldn't the shepherds feed the sheep?
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בַּר אָדָם אִתְנַבֵּי עַל פַּרְנָסֵי יִשְׂרָאֵל אִתְנַבֵּי וְתֵימַר לְהוֹן לְפַרְנְסַיָא כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים וַי עַל פַּרְנְסַיָא דְיִשְׂרָאֵל דַהֲווֹ מְפַרְנְסִין נַפְשֵׁיהוֹן הֲלָא לְפַרְנָסָא עַמָא אִתְמְנִיאוּ פַּרְנָסַיָא.
על רועי ישראל – על פרנסי ישראל.
אשר היו רועים אותם – את עצמם היו מענגים מממון חביריהם אשר תחתיהם.
הלא הצאן ירעו הרועים – הלא משפט הרועים לרעות את הצאן ולא לרעות את עצמן.
concerning the shepherds of Israel concerning the leaders of Israel.
who were shepherding themselves [Heb. אוֹתָם,] them. They enjoyed themselves with the money of their fellows who were under them.
Do not the shepherds shepherd the flocks It is not the custom of shepherds to shepherd the flocks and not to shepherd themselves?
על רועי ישראל – הם המלכים אשר היו רועים אותם – שהיה להםא לרעותב אותם ולהחזירם למוטב, והן לא כן עשו.
הלא הצאן ירעו הרועים – דין הוא שהרועה ירעה את הצאן ומוליכה במקום מרעה, ואין דרכו של צאן לרעות את הרועה. והן ישתנו, שהצאן ירעה את הרועה, כלומר שישראל פירנסו את מלכיהם באכילה ובשתייה ובלבושה. כמו שאומר בסמוך.
א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י פרמא 2994: ״להן״. המלה חסרה בכ״י לוצקי 777, מינכן 5.
ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״לראות״.
על רועי ישראל – שהיו רועים אותם עד עתה, שריהם ושפטיהם כהניהם ונביאיהם שהיה להם לרעותם ולהנהינם בדרך הטובה והישרה והם הדריכום בדרך רעה ומכשלות והניחום לחיות ונטרפו ונפוצו.
הלא הצאן – הלא לכן האדם מְמַנֶה רועה על הצאן שירעה הרועה אותם וישים לבו עליהם וישמרם.
בן אדם הנבא, ואמרת אליהם לרועים – תוספות ביאור.
רועי ישראל – הם המלכים. כי אחר שהמשיל העם לצאן המשיל המלכים לרועים.
אשר היו רועים אותם – עצמם וכן וירעו הרועים אותם (יחזקאל ל״ד:ח׳), עצמם ויקבור אותו בגיא קבר את עצמו וכן תירגם יונתן ווי על פרנסי ישראל דהוו מפרנסין נפשיהון הלא לפרנסא עמא אתמניאו פרנסיא אמר כי המלכים היו מתעסקין בהנאת עצמן ולא היו חוששין על העם להנהיגם כמשפט.
הלא הצאן ירעו הרועים – הלא היה להם לרעות הצאן למה נתמנו רועים אלא לרעות אותם דעה ובינה והשכל כמו שנאמר בדוד שהיה רועה נאמן ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל ב ח׳:ט״ו) וכן אמר באסא ויאמר ליהודה לדרוש את י״י ולעשות התורה והמצוה (דברי הימים ב י״ד:ג׳) ונאמר ביהושפט שלח לשריו וגו׳ ללמד בערי יהודה (דברי הימים ב י״ז:ז׳) ונאמר וילמדו ביהודה ועמהם ספר תורת י״י ויסבו בכל ערי יהודה וילמדו בעם (דברי הימים ב י״ז:ט׳) ונאמר ויעמד שפטים בארץ (דברי הימים ב י״ט:ה׳) ונאמר ויצו עליהם לאמר כה תעשון ביראת י״י באמונה ובלבב שלם וגו׳ (דברי הימים ב י״ט:ט׳).
ולפי שעדת ה׳ כצאן קרא את המלכים רועי ישראל ואמר הוי רועי ישראל אשר היו רועים אותם רומז ליהויקים ויהויכין וצדקיהו ולאחז ומנשה ואמון שקדמו להם שהיו רועים את ישראל בזמן רעותיהם, הלא הצאן ירעו הרועים רוצה לומר הנה הרועים הטובים ירעו את צאנם.
ואמרת אליהם – במקצת הספרים מלא יו״ד וכן נכון עפ״ה כי אין זה במנין ז׳ חסרים בסיפרא וסי׳ נמסר בסי׳ טז במס״ג.
הוי רעי ישראל – בס״ס יש גלגל במלת הוי ושופר הפוך במלת רעי וכן בדפוסים ישנים.
הוי – ענין קריאה לצער.
על רועי ישראל – הם השרים מנהיגי העם כרועים המנהיגים את הצאן.
הוי – יש להתאונן על רועי ישראל אשר היו רועים את עצמן להשמין את בשרם.
הלוא – ר״ל הלוא משפט הרועים הטובים לרעות הצאן ולא את עצמן.
אליהם לרעים – כפל הכינוי עם גוף הפעול מטעם שבארתי בפירוש.
הנבא על רועי ישראל – מפני שנבואה זו עתידה על הרועים בעתיד וגם כבר החלה באותו הדור על הרועים שהיו אז, אמר הנבא על רועי ישראל – בעתיד, וגם הנבא ואמרת אליהם לרועים הנמצאים האותו זמן,
הוי רעי ישראל – ר״ל כי יש רועים הרועים בחנם ואינם נהנים משל צבור, ותכלית רעייתם הוא רק הנהגת הצאן וטובותם (כמ״ש בדוד ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאות צאן, ואמר במדרש שבדקו הש״י בצאן וכו׳), וזה רק רועה הצאן, ויש רועה שמקבל שכר והגזה והחלב שייך לו בשכרו, וזה כבר ירעו הצאן אותו ג״כ שיאכל חלבם וילבש צמרם, נמצא הוא רועה אותם והם רועים אותו ג״כ והנה בדורות הקודמים היו רעי ישראל אשר היו רעים אותם ר״ל שלא היו נהנים מן הצבור רק רעו הצאן לבד, ועתה לא נמצאו רועים כאלה, כי הלוא הצאן ירעו הרועים – במה
אשר היו רעים אתם – רובי המבארים וגם שד״ל בדקדוקו סימן 1069 מפרשים אותם זה במקום עצמם, וזה נוכל להניח, אבל לא מכאן ולא משום מקום יש ראיה ברורה שמלת את תשמש להוראה זו (ועיין מה שכתבתי בביאורי עה״ת בפסוק והשיאו אותם עון אשמה, פרשת אמר); ויש לפעַל רעה שתי הוראות ונופל על המקנה האוכל את העשב ועל השומר המנהיג אותו, ירעה עגל (ישעיהו כ״ז:י׳) ארעה צאנך (פרשת וישב) ועיין בספר אוצר השרשים; א״כ גם כאן ולמטה פסוק ח׳ וי׳ נוכל לפרש רעה זה להוראת אכל, הרועים אכלו את ישראל שהם צאן הנתון להם לשמור; והולך ומוסיף הלוא הצאן ירעו הרעים, כלומר דבר ברור הוא שרועים אלה יאכלו את צאנם, את החלב תאכלו וגו׳, ומסיים הצאן לא תרעו להוראה האחרת לא תנהגו אל המרעה; ומודה אני שיש דוחק בפירושי זה, ושיש להניח פירוש המבארים, מ״מ כמו שאמרתי נ״ל ששום כותב צחות לא יכתוב אותם להוראת עצמם ויסמוך על מקראות אלה, בי אין מהם ראיה ברורה ונעלה מכל פקפוק.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) אֶת⁠־הַחֵ֤לֶב תֹּאכֵ֙לוּ֙ וְאֶת⁠־הַצֶּ֣מֶר תִּלְבָּ֔שׁוּ הַבְּרִיאָ֖ה תִּזְבָּ֑חוּ הַצֹּ֖אן לֹ֥א תִרְעֽוּ׃
You eat the fat, and you clothe you with the wool, you kill the fatlings; but you don't feed the sheep.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יַת טוּבָא אַתִּין אָכְלִין וַעֲמַר נָקִי אַתּוּן לָבְשִׁין פַטִימַיָא אַתּוּן נָכְסִין לְעַמָא לֵיתֵיכוֹן מְפַרְנְסִין.
את החלב תאכלו – את החלב של צאן אכלו ירבעם וחביריו. לפי שהומשלו המלכים לרועים וישראל לצאן, נותן להם דין של צאן. ורועה רשע מה עושה? החלב אוכל והצמר נוטל ועושה בה בגדים ולובשם.
והבריאהא תזבחו – והשמינה שוחט ואוכל, כלומר: נכסים של ישראל נוטלין בגזל וחמס לאכילה ולבישה.
והצאןב לא תרעו – לאחר שתפשו ממונם, לא השגיחו בדרכיהם להחזירם למוטב.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, וכן בכמה כ״י. בנוסח שלנו: ״הבריאה״.
ב. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, וכן בכמה כ״י. בנוסח שלנו: ״הצאן״, וכן גם להלן בסוף פסוק ד׳.
ואתם את החלב תאכלו – את השומן שלהם.
את החלב – אמר כי מיטב הצאן יאכלו. רוצה לומר שיקחו ממונם שלא במשפט.
ויונתן תירגם: ית טובא אתון אכלין ועמר נקי אתון לבישון ופטימיא אתון נכסין לעמא ליתיכון מפרנסין.
הבריאה – השמנה כמו ועגלון איש בריא מאד (שופטים ג׳:י״ז) להבריאכם מראשית מנחת ישראל.
אבל אתם אינכם עושים כן כי את החלב שהוא השמן והטוב תאכלו אותו ואת הצמר רוצה לומר צמר הצאן תלבשו, הבריאה והיא השמנה כמו ועגלון איש בריא (שופטים ג, יז) תזבחו ששוחטים אותה לאוכלה, ועם כל התועלות האלה שלוקחים אתם מהצאן הנה הצאן לא תרעו רוצה לומר אינכם חוששים לשאר הצאן להנהיגם כראוי.
הבריאה – השמנה כמו ועגלון איש בריא (שופטים ג׳:י״ז).
את החלב תאכלו – אבל אתם אכלתם חלב הצאן ואת הצמר תלשתם ועשיתם לכם למלבוש.
הבריאה – השמנה שבהן זבחתם למאכל.
הצאן – שאר הצאן לא רעיתם כראוי ר״ל השרים היו עוסקין לענג נפשם וגזלו עשירי העם ולא חששו בתקנת יתר העם.
שאת החלב תאכלו ואת הצמר תלבשו וגם את הבריאה תזבחו – הגם שתוכלו ליהנות מגיזתה וחלבה, ובכ״ז עכ״פ ראוי שגם אתם תרעו הצאן להשגיח עליהם, ואתם את הצאן לא תרעו – כי
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ד) אֶֽת⁠־הַנַּחְלוֹת֩ לֹ֨א חִזַּקְתֶּ֜ם וְאֶת⁠־הַחוֹלָ֣ה לֹֽא⁠־רִפֵּאתֶ֗ם וְלַנִּשְׁבֶּ֙רֶת֙ לֹ֣א חֲבַשְׁתֶּ֔ם וְאֶת⁠־הַנִּדַּ֙חַת֙ לֹ֣א הֲשֵׁבֹתֶ֔ם וְאֶת⁠־הָאֹבֶ֖דֶת לֹ֣א בִקַּשְׁתֶּ֑ם וּבְחׇזְקָ֛ה רְדִיתֶ֥ם אֹתָ֖ם וּבְפָֽרֶךְ׃
You haven't strengthened the diseased, neither have you healed that which was sick, neither have you bound up that which was broken, neither have you brought back that which was driven away, neither have you sought that which was lost; but with force and with rigor you have ruled over them.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יַת כְּאֵיבַיָא לָא תַקֵיפְתּוּן וְלִמְרִיעַיָא לָא אֲסֵיתוּן וְלִתְבִירַיָא לָא צְמַדְתּוּן וְיַת דְאִיטַלְטַלוּ לָא אֲתֵיבְתּוּן וְיַת דַאֲבַדוּ לָא בְעִיתוּן וּבְתוּקְפָא פְלַחְתּוּן בְּהוֹן וּבְקַשְׁיוּ.
את הנחלות – את הכחושות מאין כח, דוֺלֵיירושְש בלעז, שצריכות חיזוק לתמוך בהן ביד.
לא חבשתם – לקשור שברי העצם זה עם זה כמשפט הרופאים.
אתא הנדחת – שנדחת מתוך העדר אל החוץ.
רדיתם – ייסרתם.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, שוקן 19526, אוקספורד פוק׳ 127, ברלין 122, אוקספורד 34. בפסוק: ״ואת״.
The frail [Heb. הַנַחְלוֹת,] those emaciated without strength, maigre in French, lean, which need strengthening, to support them with the hand.
you did not bind to bind the fragments of the bone, one with the other, as is the practice of the physicians.
those astray who strayed from the midst of the flock, to the outside.
you chastised [Heb. רְדִיתֶם,] chastised.
את הנחלות – את הנכיאות, כמו:⁠א ולא נחלוב על שבר יוסף (עמוס ו׳:ו׳).
לא חזקתם – אדם שיהיה לו כאב לא חזקתם בדרכיהםג הטובים.
ואת החולה – שצריכה רפואה.
לא ריפאתם – אותו שירוד מנכסים לא סייעתם.
ולנשברת לא חבשתם – אותה שנשברה את שוקה לא קשרתם עליה איספלנית.
ואת הנידחת – ישראל שהדיחו עצמן אחריד אלהי הנכר לא חזרתם לפניי בתשובה שלימה.
ובחזקה רדיתם אותם – כמו: כי הוא רודה בכל עבר הנהר וגו׳ (מלכים א ה׳:ד׳), בחזקה נטלו ממונן של ישראל.
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994 חסר: ״כמו״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״ניחלו״.
ג. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י מינכן 5: ״בדבריכם״. בכ״י פרמא 2994: ״בדרך הטובה״.
ד. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5 חסר: ״אחרי״.
הנחלות – חלשות.
{ה}⁠חולה – במחלת מדוה.
ולנשברת – ביד ורגל. כלומר ולנגזלים ולנעשקים ולנפצעים לא עשיתם משפט.
ואת הנדחת – ואף כשראיתם שגלות ממשמשת ובאה שהתחילו עמי לגלות לא תיקנתם את הנותרים שלא יגלו.
את הנחלות – שרשו חלה מבנין נפעל ופירוש נחלות שהם כאבות באחת מאיבריהן וצריכות חזוק.
ואת החולה – שיש להם חולי שצריכה רפואה.
ולנשברת – שנשבר אחד מעצמיה.
ואת הנדחת – שנפרדה מהאחרות וידע אדם מקומה ולא חשו להשיבה עם שאר רעותיה.
ואת האבדת – שנדחה ואבדה ולא נודע מקומה וכל זה משל על עניי ישראל הבריאים והחולים שלא השגיחו עליהם וכן השבויים והגולים לא חששו בהם לפדותם ולהשיבם.
והראיה שלא תרעו אותם שאת הנחלות לא חזקתם ונחלות הוא לשון כאב מהכאה כמו נחלה מכתי (ירמיה י, יט), ואת החולה לא רפאתם ולנשברת שזרועו או רגלו נשבר לא חבשתם לשים עליו תחבושת ואת הצאן הנדחת מהעדר מעצמה לא השבותם ואת האובדת ע״י אחרים לא בקשתם, ומזה יתבאר שהצאן לא תרעו אבל ענינכם הוא שבחזקה רדיתם אותם ובפרך רוצה לומר משלתם בהם בחזקה ובפרך.
הנחלות – ר״ל כאוב באבר מן האיברים.
חבשתם – ענין קישור כריכת המטלית על השבר כמו והנה לא חבשה (יחזקאל ל׳:כ״א).
הנדחת – מלשון דחייה.
רדיתם – ענין שלטנות וממשלה.
ובפרך – ענין עבודה קשה המפדבת ומשברת את הגוף כמו לא ירדנו בפרך לעיניך (ויקרא כ״ה:נ״ג).
את הנחלות – את הכואבות באחד מאיבריהן וצריכין חזוק הנה לא חזקתם אותן.
ולנשברות – את הנשברת ביד או ברגל הנה לא קשרתם עליה כריכת מטלית.
הנדחת – מן העדר.
לא השבותם – אל העדר.
האובדת – אשר לא נודע אנה היא.
לא בקשתם – למצוא אותה.
ובחזקה – משלתם עליהם בחזקת היד ובעשות עמהם עבודת פרך ר״ל לא חזקתם העניים והנכשלים לקחת משפטם מיד העושקים ורק משלתם בהם לעשות עמהם מלאכתכם ולא חששתם להדריכם בדרך הישר ולהסיר מהם הדעות המשובשות.
הנחלות, החולה – נחלה מצייר תחלת פעולת החולי שלכן בא בצורת הנפעל, והחולה הוא שם התואר על שכבר חלה בו החולי מכבר, הראשון די לו בחיזוק, והשני צריך רפואה.
לא רפאתם, לא חבשתם – החיבוש היא על השבר עמ״ש ישעי׳ (ל׳ כ״ו).
הנדחת, האבדת – הנדח הוא חוץ למקומו, והאובד נעלם מקומו לגמרי, והדחתי אתכם ואבדתם (ירמיהו כ״ז ט׳) ועי׳ מ״ש ישעיה (כ״ז י״ג).
רדיתם אתם – הרדיה נקשר תמיד עם ב׳, לא תרדה בו בפרך (ויקרא כ״ה מ״ג מ״ו), לבד בד׳ מקומות נקשר עם מלת אותם, (פה), שם בנימין צעיר רודם (תהלות ס״ח), לא ירדנו בפרך לעיניך (ויקרא כ״ה נ״ג), עד רדתה (דברים כ׳), כי פעל רדה נרדף עם ממשלה, רק שמורה הממשלה הקשה, שמוריד אותו מן החירות אל העבדות הקשה, ובזה י״ל שיתוף עם ירידה, ואם יורידנו מצד ממשלות עליו יצדק שימוש הב׳, כי הממשלה בא נקשר עם ב׳, המשול תמשל בנו, ואם יוסיף להורידו מצד עצמו, כמו הורדת הצאן פה, ובמ״ש בנימין צעיר רודם, שהמשילם שם לחיות, גער חית קנה, וכן הורדת העיר הנכבשת, יצדק שימוש הפעול, שמוריד אותם ובמ״ש לא ירדנו בפרך לעיניך דרש בספרא ממלת לעיניך שאין הב״ד מצוים לכנס לביתו ולבדוק אח״ז, מוסיף רבותא שגם אם ירדה אותו שזה קשה מן הרדיה בו, שמחשיב אותו ירוד ונקלה מצד עצמו, אין הב״ד חייבים ליכנס לביתו לעיין ע״ז רק אם הוא לעיניך מחויבים למחות בו.
את הנחלות לא חזקתם – נחלה היא שאינה בריאה כ״כ והיא רפה המזג וצריכה חיזוק והחולה היא החולה לגמרי וצריכה רפואה וגם אותה לא רפאתם – וגם הנשברת שצריך לחבוש השבר לא חבשתם, וגם הנדחת ממקומה לא השבתם – וגם האבדת לגמרי לא בקשתם – עד שלא רעיתם הצאן לטובתם רק לרעתם, כי בחזקה רדיתם אתם ובפרך לאכול בשרים ולא לנהל אותם בהשגחה ובחמלה.
הנחלות – נראה ברור ההפרש בין נחלה וחולה, ובא הנפעל להוראת מי שבנקלה אבל ע״י סבה חיצונית יחלה.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) וַתְּפוּצֶ֖ינָה מִבְּלִ֣י רֹעֶ֑ה וַתִּהְיֶ֧ינָה לְאׇכְלָ֛ה לְכׇל⁠־חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה וַתְּפוּצֶֽינָה׃
They were scattered, because there was no shepherd; and they became food to all the animals of the field, and were scattered.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאִתְבַּדָרוּ מִבְּלִי פַרְנֵס וְאִתְמְסָרוּ לְאִשְׁתֵּיצָאָה לְכָל מַלְכְּוַת עַמְמַיָא וְאִיטַלְטָלוּ.
הצאן לא תרעו (יחזקאל ל״ד:ג׳), שדינו של רועה לחזק את הנלאות ולרפאות ולחבוש את החולות ונשברות, וכל אלו הדברים האמורים כאן, ואתם לא עשיתם. לפיכך תפוצינה בגלות לבין האומות מבלי רועה – שלא רעו אותה כהוגן, שלא למדוא לה תשובה ומעשים טובים.
ותהיינה לאכלה – לבין האומות שנפוצו בהם, שבזזו ושללו אותם בכל עת, והיה לאכול.
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777 חסר: ״למדו״.
עד שנפוצו צאני מבלי רועה ותהיינה לאכלה לכל חית השדה – לכל האומות.
ותפוצינה, לכל חית השדה – פירוש המשל כתרגומו ואתמסרו לשיצאה לכל מלכות עממיא ואטלטלו ובנוסחא אחרינא יש לאשתיצאה לכל מלכות וגו׳.
ומפני זה נפוצו הצאן בסבת הרועים שאינם משגיחים בהם, והנה אמר בפסוק הזה ותפוצינה ב׳ פעמים להגיד שמהצאן ההוא מהם שיפוצו מבלי רועה ובסבתו ומהם שיפוצו בעבור שהיו לאכלה לכל חית השדה ולזה אמר שנית ותהיינה לאכלה לכל חית השדה ותפוצינה.
ותפוצינה – ענין פזור.
ותפוצינה – ונפצו הצאן מסיבת היותם בלי רועה משגיח כראוי.
ותהיינה – ובסיבת הנפוץ היו למאכל לכל חיות השדה כי באו למקום החיות הטרורפות ובעבור זה נפצו עוד יותר לברוח הנה והנה מיד החיות.
ותפוצינה – הנה הצאן צריכים אל הקיבוץ והרועה שומר את קבוצם, וע״י חסרון הרועה נפצו – וע״י שנפוצו נהיו לאכלה לכל חית השדה – ועל ידי החיות שבאו עליהם נפצו עוד יותר.
ותפוצינה – הראשון ענינו נפוצו לשעה באופן שהיו טרף לחיות, והשני ענינו לזמן ארוך ולעולם, ומוסיף ישגו צאני וגו׳.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) יִשְׁגּ֤וּ צֹאנִי֙ בְּכׇל⁠־הֶ֣הָרִ֔ים וְעַ֖ל כׇּל⁠־גִּבְעָ֣ה רָמָ֑ה וְעַ֨ל כׇּל⁠־פְּנֵ֤י הָאָ֙רֶץ֙ נָפֹ֣צוּ צֹאנִ֔י וְאֵ֥ין דּוֹרֵ֖שׁ וְאֵ֥ין מְבַקֵּֽשׁ׃
My sheep wandered through all the mountains, and on every high hill; yes, My sheep were scattered on all the surface of the earth; and there was none who searched or sought.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
טְעוֹ עַמִי בְּכָל טוּרַיָא וְעַל כָּל רָמָא מְנַטְלָא וְעַל כָּל אַפֵּי אַרְעָא אִתְבְּדָרוּ עַמִי וְלֵית דְתָבַע וְלֵית דְבָעֵי.
ישגו צאני – הולכות טועות על פני כל ההרים, כלומר נעשו הפקר לעשות איש איש רצונו, ולא הוכחתם אותם ולא שפטתם בין איש לרעהו.
My flock strayed They wander astray over the face of all the mountains; i.e., they are going free for anyone to do to them as he wishes, and you did not reprove them and did not judge between a man and his fellow.
ישגו צאני – ומתוך שאין להם רועה יתעו בהרים ובגבעות.
ואין דורש ואין מבקש – להחזירם מדרך שתעו בה ולהחזירם בדרך ישר. כלומר: הם שגו בהקב״ה וסרו מאחריו ועבדו אלהים אחרים על ההרים ועל הגבעות הרמות, ולא אמרו להם הפרנסים: דרשו את ה׳. וכשבא הרועה לא יכלו לבקש רחמים עליהם.
ענין אחר: ואין מבקש – להחזירםא למוטב.
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״ולהחזירם״.
ישגו צאני – גלו עמו.
ישגו – מבואר הוא.
ומלבד זה הנה ישגו צאני רוצה לומר כשוגים מבלי דעת הולכים בכל ההרים ועל כל גבעה רמה ואין דורש ואין מבקש להשיבם לעדר, והנמשל בכל זה הוא שהמלכים היו לוקחים ממונם של ישראל וגוזלים אותם ולא היו רועים ומנהיגים אותם כראוי כי לא היו מיסרים הרשעים והפריצים שהם מזיקים את העם ולא היו מצילים העניים והאביונים שהם כנחלות וכנשברות בצאן והנדחים ואובדים שהם היו עובדי ע״ז ומגלי עריות ושופכי דמים לא היו משיבים אותם אל הדרך הנכונה, ובעבור זה כולו בא העם לידי גלות לרוע מלכיהם וזהו מבלי רועה ותהיינה לאכלה לכל חית השדה שהם האשורים והכשדיים שהיו הורגים אותם, גם בסבת הרועה היו אנשים עובדי ע״ז בכל ההרים ועל כל גבעה רמה ואין דורש ואין מבקש להסירם מעון.
ישגו צאני – הגימ״ל דגושה כמשפט וכמוהו ואם כל עדת ישראל ישגו חברו.
ישגו – ענין תעייה בדרך כמו משגה עור בדרך (דברים כ״ז:י״ח).
ישגו צאני – ולזה המה תועים בהרים ובגבעות ואינם יודעים אנה הם הולכים.
ואין דורש – לאספם יחד.
ואין מבקש – את האובדת ר״ל בעבור זה הלכו בגולה והשחיתום העובדי כוכבים והנה הולכים נעים ונדים ואין מי מחזירם למוטב למען יהיו נושעים.
ההרים, גבעה – הגבעות הם תחת ההרים ואין הר בלא גבעה (ישעיהו ב׳ ב׳).
אין דורש ואין מבקש – בקשת האובד הוא כדי למצאו ובקשת ומצאת (דברים ד׳) בקשתי ולא מצאתי (שיר ג׳), ודרישת האובד הוא לקחתו מיד המוצאו ע״י סימנים, עד דרוש אחיך אותו והשבות לו (דברים כ״ג) ולפעמים הדרישה קודם להבקשה, וידרשו ויבקשו (שופטים ו׳ כ״ט), תחלה דרשו ושאלו וכשלא מצאו תשובה הלכו לבקש. וכן אשר לא בקשו את ה׳ ואף לא דרשוהו (צפניה א׳ ו׳), שהדרישה קלה מן הבקשה, וכן דרשו את ה׳ בקשו פניו (תהלות ק״ה) אבל בענין האבדה תקדם הבקשה שע״י הבקשה יודע לו מי המוצא ואז דרוש ידרוש מאתו.
ישגו צאני עדיין היה אפשריות שיחזרו מעצמם למקומם ויתקבצו, אבל ע״י הניפוץ שגו לעלות אל ההרים – ומשם אל הגבעה שתחתיו, (כמ״ש (ירמיהו נ׳) צאן אובדות היו עמי רועיהם התעום הרים שובבים מהר אל גבעה הלכו שכחו רבצם, שע״י שעלו להר וירדו לגבעה נשכח מאתם מקומם) ועי״כ על פני כל הארץ נפצו צאני כי שכחו רבצם,
ואין דורש ואין מבקש – כי כשנאבדו הצאן ילך הרועה לבקשם, וכשלא ימצאם יתחיל לדרוש מאת האנשים אם לא ימצאום אדם שיתן סימנים וישיבם לו, ולא לבד שאין דורש מאת המוצא האבדה, כי גם אין מבקש את האבדה כלל.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ז) לָכֵ֣ן רֹעִ֔ים שִׁמְע֖וּ אֶת⁠־דְּבַ֥ר יְהֹוָֽהי״יֽ׃
Therefore, you shepherds, hear the word of Hashem,
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלהואיל משהעודהכל
בְּכֵן פַּרְנָסִין קַבִּילוּ יַת פִּתְגָמָא דַיָי.
לכן רועים – בשביל שגרמתם גלות לצאני, אני אביא על הרועים מה שאומר בסמוך.
לכן – מבואר הוא.
ולהיות הרועים סבת כל הרעה הזאת אמר השם
לכן – לשון איום ויבוא עם העתיד, וזמן צווי עתיד הוא; ועל כן מורה עֵקֻב הדבר ויבוא עם זמן עבר או ג״כ עם העתיד כשישמש לשון התמדה.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלהואיל משההכל
 
(ח) חַי⁠־אָ֜נִי נְאֻ֣ם׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗היֱ⁠־הֹוִ֗ה אִם⁠־לֹ֣א יַ֣עַן הֱיֽוֹת⁠־צֹאנִ֣י ׀ לָבַ֡ז וַתִּהְיֶ֩ינָה֩ צֹאנִ֨י לְאׇכְלָ֜ה לְכׇל⁠־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ מֵאֵ֣ין רֹעֶ֔ה וְלֹא⁠־דָרְשׁ֥וּ רֹעַ֖י אֶת⁠־צֹאנִ֑י וַיִּרְע֤וּ הָרֹעִים֙ אוֹתָ֔ם וְאֶת⁠־צֹאנִ֖י לֹ֥א רָעֽוּ׃
'As I live,' says Adonai Elohim, 'surely because My sheep became a prey, and My sheep became food to all the animals of the field, because there was no shepherd, neither did My shepherds search for My sheep, but the shepherds fed themselves, and didn't feed My sheep;
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
קַיָם אֲנָא אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים אִם לָא חֲלַף דַהֲווֹ עַמִי לְבִזָא וְאִתְמְסַרוּ עַמִי לְאִשְׁתֵּיצָאָה לְכָל מַלְכְּוַת עַמְמַיָא מִבְּלִי פַּרְנָס וְלָא תְבָעוּ פַּרְנָסַיָא יַת עַמִי וּפַרְנִיסוּ פַּרְנָסַיָא יַת נַפְשֵׁיהוֹן וְיַת עַמִי לָא פַרְנִיסוּ.
וירעו הרועים אותם – את עצמם.
and the shepherds shepherded themselves [Heb. אוֹתָם, lit. them.]
חי אני – בשבועה.
אם לא יען – שאיני מביא עליכם דבר כי אם יעןא שהיה צאני לבז, ולא בשביל דבר אחר.
וירעו הרועים אותם ואת צאני לא רעו – וירעו הרועים את עצמם מן ממון של ישראל, של צאני, שאכלו חלבם ונטלו צמרם של ישראל והשמינו את עצמם, וישראל לא רעו.
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״ביען״.
היות צאני לבז – על ידכם.
אותם – את עצמם מן הצאן.
חי אני – מבואר הוא.
שמפני היות צאנו ועמו ישראל לבז ממלכיהם ולאכלה לכל חית השדה שהם האומות מאין רועה ר״ל מסבת שהרועה לא היה משגיח בם ועם היות המלכים רועים את צאן השי״ת ומתחת ידו הנה לא דרשו רועי את צאנם וירעו הרועים אותם ר״ל את עצמם ואת צאני לא רעו כי היו משגיחים בעניני עצמם ולא בעניני העם.
יען היות – הה״א בחטף סגול.
לבז – מלשון בזה ושלל.
אם לא – הוא ענין שבועה וגזם ולא אמר והרי הוא כאדם האומר אם לא יהיה כן אז יהיה כזאת וכזאת.
מאין רועה – מסבת היותם בלי רועה משגיח כראוי.
אותם – את עצמם רעו להשמין את בשרם.
וירעו אותם – ר״ל את עצמם.
חי אני – הוא גז״ד שיש עמו שבועה שאינו נקרע,
יען היות צאני לבז וכו׳,
מאין רעה – כי לסטים מזוין וחיה רעה דינו כאונס, אבל אם נכנס לעיר בשעה שאין דרך ליכנס הו״ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס וחייב, בפרט בזה שמה שהיה לבז ומה שהיה לאכלה הוא מסבת מאין רעה – והו״ל כהוליכה במקום גדודי חיה ולסטים שחייב, (כמ״ש בב״מ דף צ״ג),
ולא דרשו רעי את צאני שהיה לו להציל ברועים ובמקלות בשכר, ובפרט שהם דינם כשומרי שכר כי וירעו הרעים אותם שרעו א״ע, ולמה ואת צאני לא רעו? וגם אמר נגד מ״ש מאין רועה, בל תאמרו כי נסתלקתם משמירתם ולא רציתם להיות עוד רועים שהלא וירעו הרעים אותם – ושלחו בהם יד ואם כן למה ואת צאני לא רעו.
אם לא – לשון שבועה להוראת קיום דבר, וְהָאָלָה נשמעת מאליה, זה וזה יבוא עלי אם לא אעשה.
אותם – לפי ביאורי הדחוק היל״ל אותן שצאן הוא לשון נקבה, מ״מ אין זו קושיא, שכן מצאנו ויבאו הרעים ויגרשום ויקם משה וישיען וישק את צאנם, וכן למטה פסוק כ״ג.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) לָכֵן֙ הָרֹעִ֔ים שִׁמְע֖וּ דְּבַר⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
therefore, you shepherds, hear the word of Hashem,
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּכֵן פַּרְנָסַיָא רַשִׁיעַיָא תּוּבוּ לְאוֹרַיְתָא וַאֲנָא עֲתִיד לְרַחָמָא עֲלֵיכוֹן אֲצִיתוּ לְאוּלְפַן אוֹרַיְתָא וְקַבִּילוּ פִּתְגָמָא דַיָי.
לכן – שנה הפסוק לחזק הענין ולא שנה בו מלה אלא שהראשון רועים והשני הרועים והראשון את דבר י״י והשני דבר י״י.
ויונתן חדש בו בתוספת שהוסיף בו בכן פרנסיא רשיעיא תובו לאורייתא ואנא עתיד לרחמא עליכון אציתו לאולפן אורייתא וקבילו פתגמא די״י.
(ט-י) לכן מפני זה יעניש את הרועים וזהו הנני אל הרועים ודרשתי את צאני מידם כלומר שאענישם על איבוד הצאן ופיזורם, ועונשם יהיה שישבית אותם מרעות צאן כלומר שלא ימלכו בישראל עוד לא יהויקים וזרעו ולא יהויכין בנו שמלך אחריו ולא צדקיהו שמלך אחריו כי המה ובניהם ובני בניהם עד דור עשירי ויותר מזה לא ימלכו על ישראל ולא תהיה הצאן בפיהם לאכלה כרצונם כי הם יתמו ולא ימלוך מהם איש לא בהיותם בגלות בבל וגם לא בשובם אל בית שני, ואינו סותר לזה מה שיאמר אח״ז שירעה את ישראל איש מזרע דוד כי כבר יתכן שבאחרית הימים בזמן קבוץ גליות ימלוך איש מזרעו ולא יהיה מזרע המלכים הפושעים האלה כ״א מבנים אחרים מזרע דוד, ודי במה שייעד ולא ירעו עוד הרועים אותם שעל אותם שרעו בזמן ההוא היתה הגזרה לא על כל זרע דוד בהחלט. והנה בא בפרשה הזאת פסוק א׳ כפול והוא לכן רועים שמעו דבר ה׳ וחזר לומר שנית לכן הרועים שמעו דבר ה׳ והסיבה שבתחילת ייעוד העונש התחיל לומר לכן רועים שמעו דבר ה׳ ולפי שארכו הדברים הוצרך לזוכרו שנית לכן הרועים שמעו דבר ה׳, ויונתן חידש בו בתוספת שהוסיף בפסוק כי הוא תרגם בכן פרנסיא רשיעיא תובו לאורייתא ואנא עתיד לרחמ׳ עליכון אציתו לאולפן אוריתא וקבילו פתגמא דה׳:
לכן וכו׳ – על כי ארכו הדברים באמרו חי אני וכו׳ לכן אמר שוב לכן לכן הרועים וכו׳ וכן הוא דרך המקרא.
לכן הרעים – ר״ל על כן אין לכם אמתלא שנסתלקתם מהיות רועים רק אתם הרועים, ושמעו גזרת ה׳ עליכם.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(י) כֹּה⁠־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗היֱ⁠־הֹוִ֗ה הִנְנִ֨י אֶֽל⁠־הָרֹעִ֜ים וְֽדָרַשְׁתִּ֧י אֶת⁠־צֹאנִ֣י מִיָּדָ֗ם וְהִשְׁבַּתִּים֙ מֵרְע֣וֹת צֹ֔אן וְלֹא⁠־יִרְע֥וּ ע֛וֹד הָרֹעִ֖ים אוֹתָ֑ם וְהִצַּלְתִּ֤י צֹאנִי֙ מִפִּיהֶ֔ם וְלֹא⁠־תִֽהְיֶ֥יןָ לָהֶ֖ם לְאׇכְלָֽה׃
'Thus says Adonai Elohim, 'Behold, I am against the shepherds; and I will require My sheep at their hand, and cause them to cease from feeding the sheep; neither shall the shepherds feed themselves anymore; and I will deliver My sheep from their mouth, that they may not be food for them.'
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא אֲנָא שְׁלַח רוּגְזִי עַל פַּרְנָסַיָא וְאֶתְבַּע יַת עַמִי מִידֵיהוֹן וַאֲבַטְלִינוּן מִלְפַרְנָסָא עַמָא וְלָא יְפַרְנְסוּן עוֹד פַרְנָסַיָא נַפְּשֵׁיהוֹן וֶאֱשֵׁיזֵיב עַמִי מִידֵיהוֹן וְלָא יִתְמַסְרוּן בִּידֵיהוֹן לְאִשְׁתֵּיצָאָה.
ולא ירעו עוד הרועים אותםא – את עצמם.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, שוקן 19526, אוקספורד פוק׳ 127, ברלין 122, אוקספורד 34, וכן בנוסח המקרא שלנו. בכ״י לוצקי 778, וכן בהרבה כ״י של המקרא: ״אתם״.
and the shepherds will no longer shepherd themselves [Heb. אוֹתָם,] themselves.
הנני אל הרועים – ליטול מהם מלכות. שבימי הושע בן אלה לא העמידו מלך י׳א שבטים, ומימי צדקיה לא העמידו מלך ביהודה.
ודרשתי את צאני – ותובע אני את עלבון צאני ונוטל מהם מלכות.
והשבתים – ויהיה מבוטל.
והצלתי – ממונם מידם, שלא תאכלום עוד.
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 חסר: ״י׳⁠ ⁠״.
ולא תהיינה להםא לאכלה – לאכל החלב והבריאה.
א. בכ״י: לכם.
כה אמר, ודרשתי – שאעניש אותם על אשר לא רעו אותם.
והשבתים מרעות צאן – שאקח המלוכה מידם ולא ירעו עוד הרועים אותם כלומר ולא ימלכו עליהם עוד.
ויונתן תירגם: ולא יתפרנסון עוד פרנסיא נפשיהון.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

הרעים ודרשתי – בס״ס הוא״ו בגעיא.
תהיין – י״ס בנו״ן ה״א בסוף תיבה וטעות הוא שזהו א׳ מן הכתובים בנו״ן ארוכה והמסורה תבא עליהם ה׳ כתובים כן וסי׳ ביחזק׳ כ״ט.
ודרשתי – זה הלשון יאמר על תשלומי הגמול וכן אנכי אדרש מעמו (דברים י״ח:י״ט).
והשבתים – ענין בטול ומניעה.
הנני – הנה אני אפנה אל הרועים לשלם להם כגמולם.
ודרשתי וכו׳ – ר״ל אענישם על אבוד הצאן והשבתים מהיות עוד רועי צאן ולא ישמינו עוד את עצמם בחלב הצאן ר״ל אקח מהם השררה ולא יתענגו עוד בגזל העניים.
הנני אל הרעים – נגד מה שהיו צאני לבז ולאכלה זאת אדרוש מיד הרועים שחייבים לשלם כי פשעו בשמירתם, ונגד מ״ש ולא דרשו רועי את צאני העונש הוא והשבתים מרעות צאן – (ר״ל שיקח המלוכה והמשרה מידם) עד שלא ירעו עוד הרעים אותם – ונגד מ״ש וירעו הרועים אותם שרעו א״ע, והצלתי צאני מפיהם.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יא) כִּ֛י כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑היֱ⁠־הֹוִ֑ה הִנְנִי⁠־אָ֕נִי וְדָרַשְׁתִּ֥י אֶת⁠־צֹאנִ֖י וּבִקַּרְתִּֽים׃
For thus says Adonai Elohim, 'Behold, I Myself, even I, will search for My sheep, and will seek them out.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרֵי כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא אֲנָא מִתְגְלִי וְאֶתְבַּע יַת עַמִי וַאֲבַקְרִינוּן.
ובקרתים – לשון ביקור חולים.
and I shall seek them out [Heb. וּבִקַרְתִּים,] in the sense of visiting (בִּיקוּר) the sick.
הנני אני – אפנה פניא לצאני לטובה.
ודרשתי את צאני – בין האומותב שנשבו ואחזירםג על ארצם.
ובקרתים – אחפשד אחריהם, כמו: לא יבקר בין טוב לרע (ויקרא כ״ז:ל״ג).
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״פניי״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״האמות״.
ג. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״והחזירם״.
ד. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״ומחפש״.
הנני אני – בעצמי ארעה אותם.
ובקרתים – אשים לבי ועיני עליהם לשמרם ולמלא מחסורם.
כי כה אמר, הנני אני – כיון שפשעו בהם הרועים אני אדרוש אותם ואוציאם מגלותם.
כי כה אמר ה׳ אלהים וגומר עד בן אדם שים פניך אל הר שעיר: כבר זכרתי שמתחלת הספר ניבא יחזקאל על חרבן ירושלם עד שבא אליו הפליט לאמר הוכתה העיר ומשם והלאה עד סוף הספר ניבא על הגאולה והתשועה העתידה לבוא על אומתנו, כי הנה עד עת החרבן ניבא על החרבן ואחר החרבן ניבא על הגאולה, ולכן אחרי שייעד על רועי ישראל ומלכיהם שיחדו יסופו אמר השם ובכליון הרועים לא תחשוב שיעשה כליון בצאן כי הנני אני ודרשתי את צאני כלומר שאני מלכם באמת ובקרתים בהיותם בגלות.
ובקרתים – ענין חקירה ודרישה כמו לא יבקר הכהן (ויקרא י״ג:ל״ו).
הנני אני – כאומר עם כי יוכלו הרועים הנה אני אקיים את דברי ואני אדרוש את צאני ואחקור אחריה׳.
ודרשתי, ובקרתים – הבקור הוא לדעת תכונת הדבר וענינו, עמ״ש בס׳ התו״ה קדושים (סי׳ נ״ד) ופה ר״ל בקור העדר בכלל לדעת את החסר, ובקור הצאן בפרט כמ״ש בפסוק (ט״ז כ׳).
כי כה אמר ה׳ – ר״ל ובל תחשבו כי עתה לא יהיה להם רועה כלל ויהיו הפקר לא כן, כי הנני אני אחר שסלקתי את הרועים שמניתי עליהם אהיה אנכי בעצמי הרועה אותם,
ודרשתי את צאני ובקרתים הביקור הוא לדעת מנינם, ולהשגיח על החסרים היכן הם.
הנני אני – כפל הכנוי לחזוק, אני בעצמי.
ודרשתי... ובקרתים – באוצר נרדפים שלי כתבתי (סימן רע״ב): ״דרש יש לו הוראת שאלה לדעת דבר נעלם, וגם לפושע כקין הורג אחיו ישאלו תחלה מה בפיו טרם יגמלו לו כפעלו, ע״כ, בא שרש דרש להוראת תשלום גמול, אנכי אדרש מעמו (פרשת שופטים), ומקור התיבה לא ידעתיו, מ״מ הברת דר יש לה הוראת חזור הדבר, וממנו, הדר בלשון ארמי חזר, וכן כאן ענינו חזור פעמים רבות על הדבר, והיא הדרישה.
בִּקֵר מצאנוהו להוראת שִׁחֵר, ולבקר בהיכלו (תהלים כ״ז:ד׳), אבל על הרוב יש לו הוראת בחינה בין דבר לדבר, כאור הַבּוקֶר הגורם שיבחנו הדברים בעוד שהערב מְעָרְבָם; בִּקֹרֶת תהיה (פרשת קדושים) לפי הקבלה הוראתו מלקות, שד״ל אחר דברי רמב״ן פירשו לשון הפקר, ואני אומר שאולי הוא מלשון כבקרת רעה עדרו (למטה פסוק י״ב), ור״ל יציבוה ברחוב העיר למען תודע לכל כאשה בלתי צנועה ותהיה לבוז, והוא יביא קרבן; ומין הַבָּקָר נקרא כן כי בחור הוא בבהמות מחמת גודל תועלתו (בקר⁠־בחר, לקק⁠־לחך)״.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) כְּבַקָּרַת֩ רֹעֶ֨ה עֶדְר֜וֹ בְּיוֹם⁠־הֱיוֹת֤וֹ בְתוֹךְ⁠־צֹאנוֹ֙ נִפְרָשׁ֔וֹת כֵּ֖ן אֲבַקֵּ֣ר אֶת⁠־צֹאנִ֑י וְהִצַּלְתִּ֣י אֶתְהֶ֗ם מִכׇּל⁠־הַמְּקוֹמֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נָפֹ֣צוּ שָׁ֔ם בְּי֥וֹם עָנָ֖ן וַעֲרָפֶֽל׃
As a shepherd seeks out his flock on the day that he is among his sheep that are scattered abroad, so I will seek out My sheep; and I will deliver them out of all places where they have been scattered in the cloudy and dark day.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כְּמָא דִמְבַקֵר רָעֲיָא עֶדְרֵיהּ בְּיוֹמָא דַהֲוָה בְּגוֹ עָנֵיהּ וּמַפְרֵשׁ לְהוֹן כֵּן אֲבַקֵר יַת עַמִי וֶאֱשֵׁיזֵיב יַתְהוֹן מִכָּל אַתְרַיָא דְאִתְבַּדָרוּ לְתַמָן בְּיוֹם עֲנָנָא וַאֲמִטְתָא.
נפרשות – כשהן נפוצות והוא הולך ביניהם ומאספם יחד.
ביום ענן וערפל – כי כן דרך הצאן להתפזר ביום המעונן.
separated when they are scattered, and he walks among them and gathers them back together.
on a cloudy and dark day for it is usual for the flocks to scatter on a cloudy day.
כבקרת רועה עדרו ביום היותו – ודרשתי את צאני ובקרתים (יחזקאל ל״ד:י״א), כמו שמבקר רועה את עדרו כשהוא עובר בתוך צאנו, והן נפרשות ממנו והלכוא להן, שמבקש אחריהם עד שמוצאן.
כן אבקר את צאני – שנפרשו מעלי וגלו בין האומות.
והצלתי אותהב – משיעבוד האומות, כמו: והצלתי אתכם מעבודתם (שמות ו׳:ו׳), ששיעבדוג במקומות אשר נפוצו שם, ביום אשר הבאתי עליו את הצרה שהיתה חשובה עליו ביום ענן וערפל.
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״הלכו״.
ב. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994. בפסוק: ״אתהם״.
ג. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שיעבדו״.
כבקרת רעה – שעליו לשלם.
כן אבקר – אני שאין עלי לשלם.
נפרשות – שהיו לו קבוצות ומנויות כך וכך ונפוצו לרעות ואחרי כן אוספם ומבקרם לדעת אם הם שלימות כקצב מנינם.
נפרשות – שבמנין מפורש מסרו לו וצריך לבקרם תמיד לפי שעליו לשלם חסרונם.
אשר נפוצו שם – בגולה.
ביום ענן וערפל – שרוח סערה ומטר סוחף הפיצם.
כבקרת, נפרשות – כמו נפרדות כי אז יבקר אותם יותר היטב.
ויונתן תירגם: ומפרש להון.
ביום ענן וערפל – כי יום חשך היה לכם הגלות והמליצה כי הצאן מתפזרות ביום המעונן.
כמו שיבקר הרועה את עדרו ביום היותו בתוך צאנו נפרשות רוצה לומר ביום היות הרועה בתוך צאנו והמה נפרשות ומפוזרות מפה ומפה שאין ספק שיבקרם אז בהשתדלות גדול כן אבקר אני לא מלך ולא רועה אחר את צאני והצלתי אתהם מכל המקומות אשר נפוצו שם ביום ענן וערפל שהוא רמז ליום החרבן שנשרפה ירושלם ותעל עשנה כענן וכערפל.
בתוך צאני – אין שום מתג במלת בתוך.
המקומת – ג׳ כתוב כן כמ״ש בשמואל ב׳ י״ז.
נפרשות – מלשון הפרשה ופירוד.
כבקרת – כמו שהרועה חוקר בעדרו ביום היותו בתוך צאנו והמה נפרשות שאז דרכו לחקור לדעת אם לא נעדר מה מהם כן אבקר אני את צאני ואציל אתהם ממקרי כל המקומות אשר נפוצו שם ביום בוא עליהם היום המר והחשוך ולפי שהמשילם לצאן אמר לשון הנופל בהם שדרכם להתפזר ביום ענן וערפל.
כבקרת רועה עדרו – כאשר יבקר הרועה את העדר שהוא שלו אם רועה צאן של עצמו, שאז ישגיח היטב עליהם ביום היותו בתוך צאנו נפרשות אם ע״י שהיה יום חושך נפרשו הצאן ונפוצו, שאז תיכף ביום ההוא יבקר לדעת מנינים וענינם,
כן אבקר את צאני והצלתי אתהם מכל המקומות שנפצו ע״י החשך ועורון המנהיגים והמונהגים ביום הגלות וההרג.
נפרשות – זו מזו אבל לא נפוצות.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יג) וְהוֹצֵאתִ֣ים מִן⁠־הָעַמִּ֗ים וְקִבַּצְתִּים֙ מִן⁠־הָ֣אֲרָצ֔וֹת וַהֲבִיאוֹתִ֖ים אֶל⁠־אַדְמָתָ֑ם וּרְעִיתִים֙ אֶל⁠־הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּאֲפִיקִ֕ים וּבְכֹ֖ל מוֹשְׁבֵ֥י הָאָֽרֶץ׃
I will bring them out from the peoples, and gather them from the countries, and will bring them into their own land; and I will feed them on the mountains of Israel, by the watercourses, and in all the inhabited places of the country.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאַפִיקִינוּן מִבֵּינֵי עַמְמַיָא וְאַכְנְשִׁינוּן מִן מְדִינָתָא וְאָעִילִינוּן לְאַרְעֲהוֹן וַאֲפַּרְנְסִינוּן עַל טוּרֵי יִשְׂרָאֵל בְּפַצִידַיָא וּבְכָל מוֹתְבֵי אַרְעָא.
ורעיתים אל הרי ישראל – פתרונו: ורעיתים את ישראל על הרי, שבהרים מרעה טוב ונגוב ומשמין את הבהמה. הם שגו צאני בכל ההרים (יחזקאל ל״ד:ו׳), ואני רעיתים על הרי.
ובכל מושבי הארץ – שסמוך ליישוב יש מרעה טוב, מתוך שבני היישוב נותנים בתוכו אשפותיהן, ומעלה עשבים עד מאד, לפי שהארץ שמינה מחמת אשפה שמן בתיהם.
באפיקים – רִיוְיירש.
והוצאתים, אל הרי ישראל באפיקים ובכל מושבי הארץ – כי העזים טוב מרעיתם בהרים. והכבשים והרחלים בעמקים ובאפיקים והנה ישראל ישובו לארצם וישכנו בכל מושב טוב בהרים ובעמקים.
ולפי שאמר כל זה בדרך משל הצאן ביאר הנמשל והוא אומרו והוצאתים מן העמים וקבצתים מן הארצות והביאותים אל אדמתם ואז ארעה אותם אל הרי ישראל רוצה לומר בהרי ישראל באפיקים ובכל מושבי הארץ.
באפיקים – כן יקראו המקומות שנגרים שם המים בחתק כמו כאפיקים בנגב (תהלים קכ״ו:ד׳).
באפיקים – במקום המים ובמקום המיושב והמובחר.
והוצאתים מן העמים וכו׳ – כלשון הזה למעלה (כ׳ ל׳) ושם התבאר.
והוצאתים כי רבים באו לשבי בין העמים, כמ״ש יען היות צאני לבז, ורבים נפוצו מן העמים אל הארצות כמ״ש ותהיינה צאני לאכלה,
מן העמים שהם תחת רשותם אוציאם,
ומן הארצות שהם מפוזרים אקבצם, והביאותים אל אדמתם ורעיתים.
באפיקים – עיין מה שכתבתי עליו למעלה ל״א:י״ב, וכאן הוראתו עמקים שיש בהם מים בשופע.
מושבי – מקום ראוי לשבת בו.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) בְּמִרְעֶה⁠־טּוֹב֙ אֶרְעֶ֣ה אֹתָ֔ם וּבְהָרֵ֥י מְרֽוֹם⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל יִהְיֶ֣ה נְוֵהֶ֑ם שָׁ֤ם תִּרְבַּ֙צְנָה֙ בְּנָ֣וֶה טּ֔וֹב וּמִרְעֶ֥ה שָׁמֵ֛ן תִּרְעֶ֖ינָה אֶל⁠־הָרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
I will feed them with good pasture; and on the mountains of the height of Israel their fold shall be; there they shall lie down in a good fold; and on fat pasture they shall feed on the mountains of Israel.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּפַרְנוּס טַב אֲפַרְנֵיס יַתְהוֹן וּבְטוּר קוּדְשָׁא דְיִשְׂרָאֵל יְהֵיבֵית מֵישְׁרֵיהוֹן תַּמָן יִשְׁרוּן בַּאֲתַר דְיָאֵי וּפַרְנוּס טַב יִתְפַּרְנְסוּן עַל טוּרֵי יִשְׂרָאֵל.
ושם תרבצנה – בהכנסתן בצהרים ובערב.
במרעה טוב, ובהרי מרום ישראל – אמר זה על ירושלים שהיא גבוהה מכל ארץ ישראל וכן ישראל יהיה להם נוה בירושלים לעתיד לבא כמו שכתוב בסוף זה הספר.
לא במקומות חסרים מהעשב אבל במרעה טוב ארעה אותם שהוא רמז לכל ארץ ישראל צבי היא לכל הארצות, ובפרט בהרי מרום ישראל שהוא רמז לירושלם יהיה נויהם, ולפי שהצאן צריך להגביל להם עת לרעות ביום ועת להרביצם בצהרים כמו שאמר (שיר השירים א, ז) איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים אמר כאן שם תרבצנה בנוה טוב ובמרעה שמן תרעינה בהרי ישראל.
ארעה אתם – חזינא בהאי תיבותא פלוגתא איכא מאן דכתב לה בקדמיתא חסר וא״ו ובתר הכי אוסיף עלה וא״ו ודחיק להו עלמא טובא להאי וא״ו ואיכא מאן דכתיב לה בקדמיתא מלא וא״ו ובתר הכי גריר לה ורווח לה עלמא לתי״ו וצ״ע במסרה גדולה.
נוהם – מדורם.
תרבצנה – ענין השכיבה לנוח.
במרעה טוב – ר״ל משפיע להם טובה מרובה וכפל הדבר רבת פעמים לפי מרבית הטובה וההשפעה.
תרבצנה בנוה טוב ומרעה שמן תרעינה – הצאן ירעו ביום, וירבצו וינוחו בלילה, בערב ירבצון (צפניה ב׳ ז׳) או כחום היום, איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים, ומקום הרביצה נקרא נוה צאן, נוה רועים מרביצים צאן (ירמיהו ל״ג י״ב), בנוה תנים רבצה (ישעיהו ל״ה), ולפעמים כשמקום המרעה בטוח ירבצון שמה, כמ״ש נוה משולח שם ירעה עגל ושם ירבץ (ישעיהו כ״ז), מתנאי הנוה שיהיה טוב ר״ל בטוח מזאבים ולסטים, ומתנאי המרעה שתהיה שמן וטוב.
במרעה – הצאן צריכים מקום מרעה לרעות ביום, ומקום מרבץ לנוח שם בלילה, שזה נקרא נוה צאן, אמר המרעה יהיה טוב, והנוה יהיה בהרים ששם בטוחים מחיות ולסטים, והגם שבהרים אין המרעה שמן ואין הנוה טוב, כי קשה לעלות אל ההר, אמר שהנוה יהיה טוב כי שם תרבצנה ושם תרעינה ולא יצטרכו לרדת משם אל המרעה כי גם בהר יהיה המרעה שמן.
ומרעה – ובמרעה וחסרה הבי״ת.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טו) אֲנִ֨י אֶרְעֶ֤ה צֹאנִי֙ וַאֲנִ֣י אַרְבִּיצֵ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ⁠־הֹוִֽה׃
I Myself will be the shepherd of My sheep, and I will cause them to lie down,' says Adonai Elohim.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲנָא אֲפַרְנֵס יַת עַמִי וַאֲנָא אַשְׁרִינוּן לְרוֹחֲצָן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים.
אני ארעה אתא צאני – ביום.
ואני ארביצם – לערב לבתיהם.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5. בפסוק לא מופיע ״את״.
אני ארעה, ואני ארביצם – כי הרועה ירעה הצאן עד הצהרים ובצהרים אז ירביצם כמו שכתוב איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים (שיר השירים א׳:ז׳).
ומלבד המרעה הטוב עוד יהיה הרועה אותם הטוב שברועים אני ארעה את צאני ואני ארביצם.
אני ארעה – ר״ל אני בעצמי אשגיח בתקנתם.
ואל תחשוב ששם יהיו בלא רועה כי אני אראה ואני ארביץ – שאשגיח עליהם בעת הרעיה ביום ובעת הרביצה בלילה כמ״ש הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טז) אֶת⁠־הָאֹבֶ֤דֶת אֲבַקֵּשׁ֙ וְאֶת⁠־הַנִּדַּ֣חַת אָשִׁ֔יב וְלַנִּשְׁבֶּ֣רֶת אֶֽחֱבֹ֔שׁ וְאֶת⁠־הַחוֹלָ֖ה אֲחַזֵּ֑ק וְאֶת⁠־הַשְּׁמֵנָ֧ה וְאֶת⁠־הַחֲזָקָ֛ה אַשְׁמִ֖יד אֶרְעֶ֥נָּה בְמִשְׁפָּֽט׃
'I will seek that which was lost, and will bring back that which was driven away, and will bind up that which was broken, and will strengthen that which was sick, but the fat and the strong I will destroy; I will feed them in justice.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יַת דַאֲבָּדוּ אֶתְבַּע וְיַת דְאִיטַלְטָלוּ אֲתִיב וְלִתְבִירַיָא אֶצְמוֹד וְלִמְרִיעַיָא אֱסוֹבַר וְיַת חֲטָאַיָא וְיַת חַיָבַיָא אֶשֵׁיצֵי וַאֲפַרְנֵיס עַמִי בְדִינָא.
ואת השמנה ואת החזקה – ההודפת ודוחפת את חברותיה.
the fat and the strong I will destroy who pushes and presses her fellows.
את האובדותא – שאמרתי למעלה, שפרנסי ישראל לא בקשו, אני אבקש.
ואת הנידחת – שאמרתי למעלה שלא השיבותים, אני אשיבב – כלומר הגליות אני מחזיר, אותם האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וגו׳ (ישעיהו כ״ז:י״ג).
ולנשברת – שאמרתי למעלה שלא חבשתם.
ואת החולה – אשר לא רפאתם, אני מחזקה ומרפאה, כמו שנאמר: אספה הצוליעה (מיכה ד׳:ו׳) – ארפאה, כמו ואסף איש טהור (במדבר י״ט:ט׳), ואסף המצורע (מלכים ב ה׳:י״א), עד האסף מרים (במדבר י״ב:ט״ו), וכמו שאומר: אז ידלג כאייל פסח ותרון לשון אלם (ישעיהו ל״ה:ו׳).
ואת השמנה ואת החזקהג אשמיד – ומלכי ישראל ששמנו וחזקו ועצמו בממונם של ישראל וגזלו וחמסו אותם ולא רעו אותם כהוגן, כמו שאמרתי למעלה: את החלב תאכלו ואת הצמר תלבשו (יחזקאל ל״ד:ג׳).
אשמיד – מלכותן, שיפסק לעולם מהם.
ואז ארענה – ישראל כדין וכשורה, כמו שפירש. כלומר: הם לא רעו כמשפט ואני ארענה כמשפט המפורש כאן.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162. בנוסח שלנו: ״האבדת״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״אשוב״.
ג. כן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162: ״ואת החזקה ואת השמינה״.
ואת החזקה – לנגח, הרי זה לרועים.
את האבדת, ואת החולה אחזק – אמר חולה הנה במקום נחלות וחולה שאמר למעלה ואמר אחזק הכולל שניהם כי הרפואה לחזק הבריאות.
ואת השמנה ואת החזקה – אשמיד השמנה והחזקה שדוחפין את החלושות מהמרעה אני אשמיד חזקתן.
ארענה במשפט – כהוגן כמו החלושות שלא ירעו יותר מן הראוי להן והמשל על העושקים והחזקים שהיו בישראל והיו עושקים את העניים והחלושים.
ויונתן תירגם: ית חטאיא וית חייביא אשיצי ואפרנס ית עמי בדינא.
ולא אעשה כמו שהיו עושים מלכיהם שלא היו מבקשים האובדות והנדחות כי אני את האובדת אבקש ואמר זה כנגד ראובן וגד וחצי שבט המנשה שגלו מעבר הירדן בראשונה וכאילו נאבדו מתוך הקהל, ואמר ואת הנדחת אשיב כנגד ארצה זבולון וארצה נפתלי שגלו אחר כך, ואמר ואת הנשברת אחבוש כנגד גלות שומרון שהיה שבר על שבר, ואמר ואת החולה אחזק כנגד גלות יהודה ובנימין שגלו לבבל, ואמר באחרונה ואת השמנה ואת החזקה אשמיד כנגד הגלות הזה שהרשעים והחזקים בו ישמידם, ועל כולם אמר ארענה במשפט שירעה אותה כמשפט עונותיהם מסכים למ״ש למעלה וברותי מכם המורדים והפושעים. ומפני שיאמרו ישראל ואיך נעמוד אנחנו כי אין איש בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וחוטא אחד שיהיה בקרבנו יסבב חרבן הכלל לכן אמר השם אל תחשבו שאחרי הגאולה תבאו לחרבן וגלות אחר כי לא אעניש עוד את האומה בכללותה אבל לכל איש ואיש ממנה אשפוט כפי מעשיו ובזה יתקיים הכלל במעמדו והפרטים אשיב גמולם בראשם וזהו אומרו
אשיב – אל העדר.
ואת השמנה ואת החזקה – המתחזקת על חברתה להדפה ולהכותה אותה אשמיד וארענה במשפט הראוי והנכון ר״ל אקח נקם מהעושקים את העניים.
ואת החולה אחזק – לא לבד הנחלה גם החולה, ולא לבד ארפא כי גם אחזק, לכן לא כפל כמו בפסוק ד׳.
את האבדת אבקש וגם הנדחת ממקומה אשיב וכו׳, (כנ״ל ד׳ שעשו הרועים להפך),
ואת השמנה ולא לבד שישמרם מחיה ולסטים כי גם יעשה משפט בין הצאן בעצמם עד שהשמנה והחזקה – היינו העשירים שנוטלים כל השפע ע״י עשרם והגבורים הנוטלים בזרוע אשמיד – כי ארעינה במשפט שיהיה מרעה לכל הצאן בשוה.
אשמיד – קרוב להצמית, וענינם אסף ולחץ הדבר במקום צר ודחוק (ועיין מה שכתבתי עליו באוצרי סימן תכ״ו); וגם כאן נופל יפה, תחת שהיו יוצאות מגדרן לגדר האחרות, אני ארען במשפט, מה שראוי להן ולא יותר.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יז) וְאַתֵּ֣נָה צֹאנִ֔י כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑היֱ⁠־הֹוִ֑ה הִנְנִ֤י שֹׁפֵט֙ בֵּֽין⁠־שֶׂ֣ה לָשֶׂ֔ה לָאֵילִ֖ים וְלָעַתּוּדִֽים׃
As for you, O My flock,' thus says Adonai Elohim, 'behold, I judge between sheep and sheep, the rams and the male goats.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאַתּוּן עַמִי כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא אֲנָא דָאֵין בֵּין גְבַר לִגְבַר לַחֲטָאַיָא וּלְחַיָבַיָא.
בין שה לשה – בין בעלי אגרופין לחלשים.
between one lamb and another between the strong, violent men and the weak ones.
ואתנה צאני – מפרש עכשיו היאך.
בין שה לשה – בין שה אדם בעל זרוע ואנס את חבירו שהוא חלש ויכול לגוזלו.
לאילים ולעתודים – הם השרים שגזלו זה את זה.
ואתנה צאני – הצאן החזקות המנגחות ומפיצות את צאני.
ואתנה, בין שה לשה – בין החזקה לחלושה.
לאלים ולעתודים – כי הם החזקים שבצאן.
ויונתן תירגם לענין המשל בין גבר לגבר: לחטאיא ולחייביא.
ואתנה צאני דעו שהנני שופט בין שה לשה ובין שה תמים לאילים ולעתודים שתדבק בהם ההשגחה פרטית לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו ולא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם.
ואתנה – במקצת ספרים קדמונים התי״ו בסגול וכן נסמן עליו בגליון ובכמה ספרים בצירי ועיין לעיל סי׳ י״ג.
ואתנה – כמו ואתן.
בין שה לשה – בין שה החלוש׳ ובין שה החזקה.
לאילים ולעתודים – בין מן האילים בין מן העתודי׳.
הנני מפרש נגד השמנה שהם העשירים הלוקחים כל השפע ואין מניחים לעניים מאומה אומר הנני שופט בין שה לשה לאילים ולעתודים – שהאילים והעתודים בחזקם נוטלים כל המרעה ואין מניחים לעניי הצאן.
לאילים וגו׳ – ובין איל לאיל ובין עתוד לעתוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יח) הַמְעַ֣ט מִכֶּ֗ם הַמִּרְעֶ֤ה הַטּוֹב֙ תִּרְע֔וּ וְיֶ֙תֶר֙ מִרְעֵיכֶ֔ם תִּרְמְס֖וּ בְּרַגְלֵיכֶ֑ם וּמִשְׁקַע⁠־מַ֣יִם תִּשְׁתּ֔וּ וְאֵת֙ הַנּ֣וֹתָרִ֔ים בְּרַגְלֵיכֶ֖ם תִּרְפֹּשֽׂוּן׃
Is it a small thing to you to have fed on the good pasture, that you must tread down with your feet the residue of your pasture? And to have drunk of the clear waters, that you must foul the residue with your feet?
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הַזְעֵיר לְכוֹן דְפַרְנוּס טַב אַתּוּן מִתְפַּרְנְסִין וּמוֹתַר פַּרְנוּסֵכוֹן דָיְשִׁין בְּרַגְלֵיכוֹן וּמִשְׁתֵּי מְתַקֵן אַתּוּן שָׁתָן וְיַת מוֹתְרָא בְּרַגְלֵיכוֹן אַתּוּן דָיְשִׁין.
המעט מכם – את אשר החזקות שבכם רועות המרעה הטוב והלוויא לא תרמסו המותר ברגליכם ותאכלנה אותו שאר צאני אלא שאף מותר מרעיכם תרמסוב ברגליכם. ולא דיי לכם אשר משקע מים תשתו אלא שהנותרים ברגליכם תרפשון.
ומשקע מים – המים הצלולים ששקע הטיט ולא נעכרו ברגלים. והדוגמא כתרגומו: הזעיר מנכון דפירנוס טב אתון מתפרנסין ומותר פרנוסיכון אכלין שמשיכון ומישתי מתקן אתון שתן וית מותרייא שמשיכון ישתון.
א. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י אוקספורד 165, שוקן 19526: ״והלוואי״. בכ״י ברלין 122, אוקספורד 34: ״והלואי״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 165, שוקן 19526, אוקספורד פוק׳ 127, אוקספורד 34, וכן בכ״י לוצקי 778 לעיל, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778 כאן: ״תרמשו״.
Is it little for you that the strongest among you graze on the good pasture? If only you would not [also] tread the residues with your feet, and would let the rest of My flock eat them! But even the residue of your pasture you tread with your feet! And is it not enough for you that you drink the clear water, that you must tread the remainder with your feet?
the clear water [Heb. וּמִשְּׁקַע מַיִם,] lit. sunken water, the clear water, whose mud sank. It was not made murky with [the movement of] the feet. The symbolic meaning is as stated by the Targum: Is it little for you that [you] feed yourself the best food, and your attendants must eat the residue of your food? And [that] you drink the best, and your attendants must drink the residue?
המעט מכם – המעט בעיניכם הגזל והחמס והרע שעשיתם.⁠א לפיכך צריך משפט.
המרעה הטוב תרעו – העשירים כבשתם תחת ידכם כדי שיזונו ממונם.
ויתר מרעיכםב – דלת העם.
תרמסו ברגליכם – שלא השגחתם עליהם לטובה.
ומשקע מים תשתו – מים צלולים שהטיט משוקע בתהום, כלומר משקין מעולין שתיתם.
ואת הנותרים – מן המים שאינם צלולים והן העכורים שאינם ראויות לשתות.
ברגליכםג תרפושוןד – ברגליכםה רמסתם, כמו: ושארה ברגלה רפסה (דניאל ז׳:ז׳).
ענין אחר: המרעה הטוב תרעו – אתם אוכלים כל מעדני עולם.
ויתר מרעיכם – ושייור קערותיכם תשליכו בין רגליכם ומשקים מעולים שתיתם.
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״עשיתם״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994: ״מרעיהם״.
ג. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״ברגליהם״.
ד. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, וכן במספר כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״תרפשון״.
ה. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״ברגלכם״.
תרמסו ברגליכם – שאין ראוי לאחרים לאכול.
ומשקע מים – שעכירתן שקעה למטה והן צלולין.
תרפסון – להעכירם {ש}⁠לא יהיו ראוין לשתות.
המעט – פירוש המשל כתרגומו הזעיר לכון דפרנוס טב אתון מתפרנסין ומותר פרנוסכון דישין ברגליכון ומשתי מתקן אתון שתן וית מותרא ברגליכון אתון דישין.
ומשקע מים – המים הצלולים כמו שפירשנו בפסוק אז אשקיע מימיהם (יחזקאל ל״ב:י״ד).
(יח-יט) תרפשון, ומרפש – כתיב בשי״ן, והם ענין הרמיסה במים והעכירה.
ואמר כנגד המלכים הרועים את העם שלא כראוי המעט מכם שמרעה הטוב תרעו כלומר שתשבו במלכותכם בארץ ישראל אלא שיתר מרעיכם תרמסו ברגליכם וכן במים שאתם המלכים משקע מים תשתו רוצה לומר המים הטובים והצלולים ואת המים הנותרים ברגליכם תרפסון.
תרמסו – ענין דריכה ברגל.
ומשקע – ענין נפילת הדבר בעומק כמו ושקעה כיאור מצרים (עמוס ט׳:ה׳).
תרפשון – ענין דריכה ורמיסה כמו מעין נרפש (משלי כ״ה:כ״ו).
המעט – כאלו אל החזקות ידבר המעט לכם שאתם רועים המרעה הטוב אלא שגם המרעה שהותרתם תרמסו ברגליכם שלא יהנו בהם שאר הצאן.
ומשקע מים – מים צלולים ששקעה הטיט אותם תשתו ואת הנותר תדרכו ברגליכם לעכור אותם.
ומשקע – שנשקע הטיט למצולת המים והם נקיים, והפוכו הוא הנרפש, שיעכר המים עד יעלה הרפש ויתערב בהם, וכן אז אשקיע מימיהם (למעלה ל״ב י״ד).
(יח-יט) המעט מכם מה שאתם תרעו המרעה הטוב עד שיתר מרעיהם תרמסו וצאני הכי מן היושר והראוי שמרמס רגליכם תרעינה? וכן המעט מכם שמשקע מים תשתו עד שעוד את המים הנותרים ברגליכם תרפשון?
משקע – מקום שהרפש שקע בו בתחתית הנחל והמים זכים.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יט) וְצֹאנִ֑י מִרְמַ֤ס רַגְלֵיכֶם֙ תִּרְעֶ֔ינָה וּמִרְפַּ֥שׂ רַגְלֵיכֶ֖ם תִּשְׁתֶּֽינָה׃
As for My sheep, they eat that which you have trodden with your feet, and they drink that which you have fouled with your feet.'
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְעַמִי מוֹתַר מֵיכַל שַׁמְשֵׁיכוֹן אָכְלִין וּמוֹתַר מַשְׁתֵּי שַׁמְשֵׁיכוֹן שָׁתָן.
וצאני מרמס רגליכם תרעינה – ועמי מותר מיכל שמשיכון אכלין [ומותר משתי שמשיכון שתן].⁠א
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, שוקן 19526, אוקספורד פוק׳ 127, ברלין 122, אוקספורד 34.
And my flocks, etc. And My people eat the residue of the food of your attendants and drink the residue of the drink of your attendants.
וצאני מרמס – כלומר ולצאני נתתם לאכול שייורי קערותיכם.
ומרפס רגליכם – נתתם להם לשתות.
וצאני – ועמי.
ויונתן תרגם: ועמי מותר מיכל שמשיכין אכלין ומותר משתי שמשיכון שתן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

ובני ישראל שהם צאני תרעינה אותו מרמס רגליכם ותשתינה אותו מרפש רגליכם כלומר שיהיו נכנעים תחת רגליכם כאילו הם בעלי חיים בלתי מדברים ואתם האדם המושל עליהם, ויהיה כפי זה הפירוש אומרו ויתר מרעיכם תרמסו בתמיהה וכן ואת הנותרים ברגליכם תרפשון.
וצאני – ר״ל ושאר הצאן בעל כרחם יאכלו המרעה הדרוסה ברגליכם וישחתו המים הרמוסים ברגליכם ר״ל מושלי העם לקחו לעצמם מיטב הארץ והשחיתו עוד השאר הבא לחלק העניים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כ) לָכֵ֗ן כֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖היֱ⁠־הֹוִ֖ה אֲלֵיהֶ֑ם הִנְנִי⁠־אָ֕נִי וְשָֽׁפַטְתִּי֙ בֵּֽין⁠־שֶׂ֣ה בִרְיָ֔ה וּבֵ֥ין שֶׂ֖ה רָזָֽה׃
Therefore thus says Adonai Elohim to them, 'Behold, I, even I, will judge between the fat sheep and the lean sheep.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לְהוֹן הָא אֲנָא מִתְגְלֵי וְאֵידוּן בֵּין גְבַר עַתִּיר וּבֵין גְבַר מִסְכֵּן.
שה בריה – חזקה.
[רזה – מייגר״א בלעז.]⁠א
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, שוקן 19526, אוקספורד פוק׳ 127, ברלין 122, אוקספורד 34.
a strong lamb [Heb. בְרִיָה,] strong.
lean [Heb. רָזָה,] maigre in French.
הנני אני – פורע מהם.
ושפטתי בין שה בריהא ובין שה רזה – בין אילו שהשמינו עצמן מכל מעדני עולם גזלו וחמסו את העניים מחייתן ו⁠{בין אלו ש}⁠הורעבו והוצמאו ולא אכלו כי אם שייור קערותיהן, הן כחושין.
א. כן בכ״י מינכן 5, וכן בנוסח שלנו. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994: ״בריא״.
בריה – חזקה המנגחת.
לכן, בריה – כמו בריאה ופירושו שמנה והמשל כתרגומו בין גבר עתיר ובין גבר מסכן.
ואמר שבעבור רשעת המלכים לכן לא תהיה הגאולה והתשועה על ידם ולא בכח אנושי אבל תהיה בכח אלהי והוא אומרו לכן כה אמר ה׳ אליהם רוצה לומר עליהם הנני אני רוצה לומר אני אני הוא שעשה הדבר הזה ולא בן אדם ושפטתי בין שה בריה ובין שה רזה כלומר שבהשגחה פרטית נפלאה ישפוט בפרטים, והשה הבריה שהוא משל לבן ישראל האלם המטיל אימתו על הצבור ומשתעבד באחיו ישפוט להכניעו ולהענישו ובין שה רזה העניים הסובלים עול הגלות וכמו שאמר למעלה וברותי מכם המורדים והפושעים.
בריה – שמנה כמו ועגלון איש בריא (שופטים ג׳:י״ז).
רזה – כחושה כמו ומשמן בשרו ירזה (ישעיהו י״ז:ד׳).
הנני אני – ר״ל הנה אני הוא המושל על כולם ואשפוט בין שה בריה המזק׳ לרזה.
בריה – משפטו בריאה, ר״ל שמנה, כמו עשרה בקר בריאים (מלכים א ד׳).
לכן כה אמר ה׳ הנני אני בהשגחתי,
ושפטתי בין שה בריה ובין שה רזה שהבריה תתן דין וחשבון על שאכלה יתר מן הראוי ועשקה דלים ורצצה אביונים.
בריה – כמו בריאה שר״ל שמנה.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כא) יַ֗עַן בְּצַ֤ד וּבְכָתֵף֙ תֶּהְדֹּ֔פוּ וּבְקַרְנֵיכֶ֥ם תְּנַגְּח֖וּ כׇּל⁠־הַנַּחְל֑וֹת עַ֣ד אֲשֶׁ֧ר הֲפִיצוֹתֶ֛ם אוֹתָ֖נָה אֶל⁠־הַחֽוּצָה׃
Because you thrust with side and with shoulder, and push all the diseased with your horns, until you have scattered them abroad;
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
חֲלַף דְבִרְשַׁע וּבִדְרַע דְחֵיקְתּוּן וּבְתוּקְפָא תְבַרְתּוּן כָּל כְּאַיבַיָא עַד דְבַדַרְתּוּן יַתְהוֹן לְבֵינֵי מְדִינָתָא.
יען בצד – צדו של אדם, שמן הצד היו מהדפין אותן, וגם בכתף היו מהדפין. וכן פירשו חז״ל בשור שדחף את חבירו לבור, שאין דחיפה אלא מן הצד. וכאן הוא אומר כן, כלומר דחפתם אותם בכל עיניין, שהרבה רדפתם אותם על חנם.
ענין אחר: צד – זרוע, כמו: על צד תנשאו (ישעיהו ס״ו:י״ב).
ובקרניכםא תנגחו – אין נגיחה אלא בקרן, כלומר: נגחתם אותם עד שהפיצותם אותם בגלות חוץ לארץ.
א. כן בכ״י פרמא 2994, וכן בנוסח שלנו. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, ובכמה כ״י של המקרא: ״ובקרנכם״.
בצד – בצלעותיהן.
הנחלות – חלשות.
אל החוצה – והושבתם לבדכם בקרב הארץ.
יען – תרגם יונתן חלף דברשע ובדרע דחיקתון וגו׳.
ויען שהמלכים בצד ובכתף יהדופו את הצאן ובקרניהם ינגחו כל הנחלות והם הנכאבות מחמת המכות עד שמפני זה הפיצו אותם אל החוצה והוא משל לענינם שהמלכים סבבו חורבן ישראל וגלותם.
תהדפו – התי״ו בסגול בכל הספרים לא בפתח כמו שראיתי בדפוס ישן.
תנגחו – הגימ״ל בדגש בכל ספרים כ״י.
ובכתף – הוא רוחב היד ממעל במקום חבורו בגוף.
תהדופו – ענין דחיפה והכאה כמו אשר תדפנו רוח (תהלים א׳:ד׳).
הנחלות – הכאובות באחד מן האיברים.
בצד ובכתף – אתם השמני׳ והחזקי׳ תהדפו בצד ובכת׳ ותנגחו בקרן את הנחלו׳ עד אשר פזרת׳ אותן לנוס אל החוצ׳.
יען (עתה אומר נגד החזקה) שהם הדפו הנחלות עד שהוכרחו לצאת החוצה וזה משל העריצים העושקים דלים וחלשים ולוקחים נחלתם ובוזזים את חלקם.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כב) וְהוֹשַׁעְתִּ֣י לְצֹאנִ֔י וְלֹא⁠־תִהְיֶ֥ינָה ע֖וֹד לָבַ֑ז וְשָׁ֣פַטְתִּ֔י בֵּ֥ין שֶׂ֖ה לָשֶֽׂה׃
therefore I will save My flock, and they shall no longer be a prey; and I will judge between sheep and sheep.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְאֶפְרוֹק לְעַמִי וְלָא יִתְמַסְרוּן עוֹד לְבִזָא וְאֵידוּן בֵּין גְבַר לִגְבַר.
והושעתי לצאני – ממשלתכם.
ולא תהיינה עוד לבז – תחת ידכם, שנתתםא להם שייור קערותיכם, שאין ביזוי גדול מזה.
ושפטתי בין שה לשה – ואני פורע מכם מה שאכלתם ממונם מכל מעדני עולם, והם היו רעיבים ולא נתתם להם כי אם שייור קערותיכם.
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שנתתי״.
והושעתי – מבואר הוא.
לכן מפני זה והושעתי את צאני רוצה לומר אני אושיע את צאני ולא המלכים באופן שלא תהיינה צאן ה׳ לבז ואם איש אחד יחטא אשפוט בין שה לשה אבל הכלל לא יבא לבזה ולגלות.
והושעתי לצאני – אני אושיע את צאני ולא תהיינה עוד לכם לביזה ואשפוט בין שה חזקה ובין שה חלושה.
והושעתי לצאני להציל אותם מבז ושפטתי – ויהיה גם כן משפט בין העושק והעשוק.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כג) וַהֲקִמֹתִ֨י עֲלֵיהֶ֜ם רֹעֶ֤ה אֶחָד֙ וְרָעָ֣ה אֶתְהֶ֔ן אֵ֖ת עַבְדִּ֣י דָוִ֑יד ה֚וּא יִרְעֶ֣ה אֹתָ֔ם וְהֽוּא⁠־יִהְיֶ֥ה לָהֶ֖ן לְרֹעֶֽה׃
I will set up one shepherd over them, and he shall feed them, even My servant David; he shall feed them, and he shall be their shepherd.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאָקֵים עֲלֵיהוֹן פַּרְנֵס חַד וִיפַרְנֵיס יַתְהוֹן יַת עַבְדִי דָוִד הוּא יְפַרְנֵיס יַתְהוֹן וְהוּא יְהֵי לְהוֹן לְפַרְנֵס.
עבדי דוד – מלך מזרעו.
My servant David A king [who will come] from his descendants.
רועה אחד ורעהא אתהן – ולא פירש. עכשיו מפרש ואומר מה שאמר: ורעה אתהן – הוא עבדי דוד שהוא ירעה אותםב והוא יהיה להןג לרועה – שאני מקימו עליהם. וזהו: והקימותי עליהם רועה אחד, לפי שהרועים אותם עד שגזלו, אני מקים עליהם רועה אחד.
א. כן בכ״י מינכן 5, וכן בפסוק, וכן בהמשך. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994: ״ירעה״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5 חסר: ״אותם״.
ג. כן בכ״י מינכן 5, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״להם״.
רעה אחד – ולא שנים,
את עבדי דוד – מלך מזרעו.
והקימותי, את עבדי דוד – המשיח שיעמוד מזרעו בעת הישועה.
ואחרי גאולתם אקים עליהם רועה אחד שירעה אותם רמז למלך שימלוך עליהם שיהיה מי שיבחר ה׳ בו לא שירש המלכות מאביו כי המלכות של השם הוא והוא יקים בו מי שירצה, וביאר שהרועה ההוא יהיה עבדו דוד ואף על פי שהוא כבר מת כמה וכמה מהשנים הנה על כל פנים הוא ירעה אותם והוא יהיה להם לרועה נאמן לא כמלכים האלה. ולפי שישראל בחילוק המלכיות פרקו מעליהם מלכות בית דוד ומלכות שמים יחד לכן אמר שישובו להם שניהם כאחד וזהו
והקימותי – אעמיד עליהם רועה אחד והוא ירעה אתהן במשפט הראוי ואת עבדי דוד אקים והוא מלך המשיח הבא מזרע דוד.
הוא ירעה אותם והוא יהיה להן לרועה – כפל הדבר רבת פעמים לומר שהוא לבד יהיה המושל והשליט עליהם.
והקימותי נבא שאחר שישפוט ה׳ וירעה אותם בעצמו, אז תתגלה מלכות ב״ד, והוא יהיה הרועה תחת ה׳, וזה יהיה בג׳ מדרגות, תחלה הוא ירעה אותם היינו שיעמוד איש מבית דוד שינהיג את ישראל לכוף אותם שיעשו משפט וצדקה, ואח״כ הוא יהיה להם לרועה – היינו שיקבלו הנהגתו וילמדו ממנו עד שיהיה רועה שלהם ברצונם, ואח״כ
את עבדי דוד – מלך מתנהג עם עבדיו בענוה כדוד, וגם בחר בדמיון זה לפי שדוד מתחלה היה רועה צאן.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כד) וַאֲנִ֣י יְהֹוָ֗הי״י֗ אֶֽהְיֶ֤ה לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְעַבְדִּ֥י דָוִ֖ד נָשִׂ֣יא בְתוֹכָ֑ם אֲנִ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ דִּבַּֽרְתִּי׃
I, Hashem, will be their God, and My servant David prince among them. I, Hashem, have spoken it.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וַאֲנָא יְיָ אֶהֱוֵי לְהוֹן לֵאלָהָא וְעַבְדִי דָוִד מַלְכָּא בֵינֵיהוֹן אֲנָא יְיָ גְזָרֵית בְּמֵימְרִי.
ממליכים עליהם עוד נשיא בתוכם – מלך בתוכם.
אני י״י דיברתי – גזרתי ואקיים.
ואני – מבואר הוא.
ואני ה׳ אהיה להם לאלהים ודוד עבדי נשיא בתוכם אני ה׳ דברתי ר״ל יצא דבר מלכות מלפני בדבר הזה ויתקיים על כל פנים, ואמנם איך יהיה זה שימלוך עליהם דוד בגאולה העתידה הימות גבר היחיה (איוב יד, יד). אמרו המפרשים שמפני שמלך המשיח יהיה מזרע דוד וכמ״ש ירמיהו (ירמיה לג, טו) בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה ועשה משפט וצדקה בארץ, לכן קראו דוד ונכון הוא, אבל בעלי הקבלה שקיימו וקבלו דעת גלגול נפשות אמרו שמלך המשיח יהיה דוד עצמו כי הנה נפש דוד תתגלגל במלך המשיח ולכן הוא עצמו ימלוך בישראל, וכבר שנה יחזקאל הדעת הזה בפרשת העצים ודוד עבדי נשיא להם לעולם (להלן לז, כה) ואני כבר בארתי הדרוש הזה מגלגול הנפשות במרכבת המשנה אשר לי פירוש ספר אלה הדברים בפרשת כי ישבו אחים יחדו (דברים כה, ה) וסלקתי מעל הדעת הזה כל הספקות והערעורים שעשו כנגדו הפלוסופים.
לאלהים – להושיע ולהציל.
ועבדי דוד – הוא מלך המשיח הבא מזרעו.
אני ה׳ דברתי – א״כ בודאי כן יהיה.
אני ה׳ אהיה להם לאלהים – יקבלו עליהם מלכות שמים ומלכות ה׳ תתגלה עד שיהיה להם לאלהים,
ועבדי דוד יעלה ממדרגת רועה למדרגת נשיא שהוא יהיה מלך המשיח,
אני ה׳ דברתי ר״ל זה דברתי כבר ע״י הנביאים אשר נבאו על המשיח (כמ״ש ויצא חטר מגזע ישי) וכבר דברתי ופירשתי ענין המשיח בארך ע״י כל נביא כל חוזה.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כה) וְכָרַתִּ֤י לָהֶם֙ בְּרִ֣ית שָׁל֔וֹם וְהִשְׁבַּתִּ֥י חַיָּֽה⁠־רָעָ֖ה מִן⁠־הָאָ֑רֶץ וְיָשְׁב֤וּ בַמִּדְבָּר֙ לָבֶ֔טַח וְיָשְׁנ֖וּ בַּיְּעָרִֽים׃
I will make with them a covenant of peace, and will cause evil animals to cease from the land; and they shall dwell securely in the wilderness, and sleep in the woods.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאֶגְזַר לְהוֹן קְיָם שְׁלָם וַאֲבַטֵל חַיְתָא בִּישְׁתָא מִן אַרְעָא וִיתִיבוּן בְּמַדְבְּרָא לְרוֹחֲצָן וְיִתְעַתְּקוּן בִּרְחוּשָׁא.
וישנו ביערים – תרגם יונתן: ויתעתקון בחורשייא.
ויש לפותרו: בלשון שינה.
and grow old in the forests [Heb. וְיָשְּׁנוּ.] Jonathan renders: and they will age [from יָשָׁן] in the forest. It may also be interpreted as an expression of sleep (שִּׁינָה).
וכרתי להם ברית שלום – ברית לעשות להם שלום בין האומות.
והשבתי חיה רעה מן הארץ – שאני מבטל אותם ואגרשם מן הארץ מפניכם.
במדבר – בחרבות, אפילו בחרבות אתם יכולים לישב לבטח, ואין מחריד מן האומות, שאין יכולין להזיק לכם. כמו שאמר משה: ונתתי שלום בארץ ושכבתםא ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם (ויקרא כ״ו:ו׳).
וישנו ביערים – אני אכרות להם ברית שלום ואושיבם לבטח, שאפילו הם ישינים ביערים, הם מתייראים ליגע בהן ולהזיק להם.
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״ושכבתים״.
וישנו ביערים – בלי פחד חיה רעה.
וכרתי, וישנו ביערים – כי לא יפחדו מחית היער. וישנו ענין שינה.
ונשוב לענין הפרשה שאמר וכרתי להם ברית שלום להבטיחם שלא ישובו עוד לגלות אחר ולא למלחמות וצרות האויבים כי יכרות השם להם ברית שלום וישבית חיה רעה מן הארץ שהוא רמז לאויבים עד שצאן ה׳ ישבו במדבר לבטח וישנו ביערים ר״ל שאפילו במדבר השמם וביערים ששם מצויות חיות רעות שמה ישבו לבטח וישנו וערבה שנתם מבלי היזק.
ביערים – במקצת ספרים כן כתיב וקרי וכן נראה שהוא דעת רד״ק שלא כתב עליו מאומה ובספרים אחרים ביעורים כתיב ביערים קרי.
וכרתי – אז אכרות עמהם ברית שלום להיות מתמידים לשבת בשלוה.
והשבתי וגו׳ – ר״ל חית השדה לא יזיקו אותם וכמ״ש לא ירעו ולא ישחיתו (ישעיהו י״א:ט׳).
וישבו במדבר – אף במדברות וביערים מקום החיות ישבו בטח וישנו שמה וערבה להם שנתם כי לא יחרידם מי.
וכרתי – מפני שייראו להניח הצאן במדבר ביום מפני השודדים, וביער בלילה מפני חיות רעות, אמר שיכרות ברית שלום שלא יעבור רגל אויב ושודד,
וישבית חיה רעה – וע״י שיכרות ברית שלום וישבו במדבר לבטח ולא ייראו מפני חרב שודד, וע״י שישבית חיה רעה יישנו בלילה ביערות.
במדבר – חוץ לישוב בלי דאגה מחיות רעות.
וישנו – שנתם מתוקה גם ביערים כי רועיהן ישגיח עליהן.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כו) וְנָתַתִּ֥י אוֹתָ֛ם וּסְבִיב֥וֹת גִּבְעָתִ֖י בְּרָכָ֑ה וְהוֹרַדְתִּ֤י הַגֶּ֙שֶׁם֙ בְּעִתּ֔וֹ גִּשְׁמֵ֥י בְרָכָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃
I will make them and the places round about My hill a blessing; and I will cause the shower to come down in its season; there shall be showers of blessing.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאַשְׁרֵי יַתְהוֹן סְחוֹר סְחוֹר לְבֵית מַקְדְשִׁי וִיהוֹן מְבוֹרְכָן וְאָחֵית לְהוֹן מְטַר בַּכִּיר בְּעִדָנֵיהּ מַטְרִין דְבָרְכָן יְהוֹן.
ונתתי אותם וסביבות גבעתי – תהי נתינתם בברכה.
ונתתי – כמו והשכנתי.
And I shall make them dwell around My hill [Heb. וְנָתַתִּי.] Their dwelling shall be blissful. וְנָתַתִּי, and I shall place, is like וְהִשְּׁכַּנְתִי and I shall cause to dwell.
ונתתי אותם סביבות גבעתי ברכה – כן משמעותו של מקרא:⁠א ונתתי אותם – לטובה ולברכה. והיכן אַשְתִילַן לטובה ולברכה? סביבות גבעתי ברכה.
והורדתי את הגשם – שפסקתי מכם עד עכשיו בעוונותיכם, {בעתו – יורה} ומלקוש – יורה במרחשון ומלקוש בניסן.
גשמיב ברכה יהיו – גשם שממלא את השיבולת כך,⁠ג ואחר כך שמש. אותו הגשם שאמרתיד בפרשת אם בחוקותי תלכו: מטר בכיר בעידניה, ונתתי גשמיכם בעתם (ויקרא כ״ו:ד׳), שמבשלה, שאז יהיה התבואה מעולה ומצוייה ברכה בה, ויכולים להכניסה לאוצר ואינה מרקבת. שגשמים בלא שמש מרקיבין אותה.
א. כן בכ״י מינכן 5, ובדומה בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 הושמט ע״י הדומות: ״ונתתי אותם... של מקרא״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״גישמי״.
ג. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5. בדפוסים הציעו לתקן: ״בר״.
ד. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״שאמתי״.
ברכה – מוסב על אותם ועל סביבות, לומר אותם אתן ברכה בפרי בטנם
וסביבות גבעתי – אתן ברכה בפרי ארצם כמו שמפרש והולך.
ונתתי אותם וסביבות גבעתי ברכה – אתן אותם ברכה על דרך והיה ברכה (בראשית י״ב:ב׳), וסביבות גבעתי אתן אותם ברכה והיא ארץ ישראל כלה שהוא סביבות בית המקדש כי בית המקדש באמצע ארץ ישראל הוא ובית המקדש נקרא הר וגבעה כמו שכתוב נכון יהיה הר בית י״י בראש ההרים ונשא מגבעות (ישעיהו ב׳:ב׳).
ויונתן תרגם: ואשרי יתהון סחור סחור לבית מקדשי ויהון מברכין ותירגם הגשם מטר בכיר.
ועוד הבטיחם שעם היות שארץ ישראל נתקללה בתבואותיה אחר שגלה עמה ממנה הנה בזמן הגאולה לא תהיה כן כי יתן השם בהם ר״ל בעמו כשישובו לארץ ברכה ורבוי וכן יתן ברכה בתבואות כי יוריד הגשם בעתו גשמי ברכה וזהו מצד הפועל.
גבעתי – היא א״י הגבוה מכל הארצות.
ונתתי אותם – אתן אותם במקומם ובכל סביבות גבעתי אתן ברכה.
בעתו – בזמן שיש צורך בו.
גשמי ברכה יהיו – כי מאד ירוו צמאת הארץ.
ונתתי ומפני שעדיין ייראו הצאן כשלא יהיה דשא, אמר שיתן אותם – היינו המדבר והיערים,
וסביבות של גבעתי – גם הסביבות שסביב א״י וירושלים ויהיה שם ברכה, והורדתי הגשם בעתו בענין שיצמיח חציר לבהמה,
גשמי ברכה יהיו – רצה לומר בל תחשוב שזה יהיה לקללה (כמ״ש שאם נפסקו גשמים בר״ה וחטאו ה׳ מורידם במדברות וביערים) לא כן כי יהיו לברכה, כי לא יתמעט הגשם מן הישוב עי״ז.
ברכה – ע״ד והיה ברכה (פרשת לך לך), ומפורש יותר בפרשת ויחי בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה; כ״כ תגדל הצלחתם כי יתר הגוים יתאוו להיות מצליחים כהם.
וסביבות גבעתי – גם שכניהם יתברכו בשבילם.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כז) וְנָתַן֩ עֵ֨ץ הַשָּׂדֶ֜ה אֶת⁠־פִּרְי֗וֹ וְהָאָ֙רֶץ֙ תִּתֵּ֣ן יְבוּלָ֔הּ וְהָי֥וּ עַל⁠־אַדְמָתָ֖ם לָבֶ֑טַח וְֽיָדְע֞וּ כִּֽי⁠־אֲנִ֣י יְהֹוָ֗הי״י֗ בְּשִׁבְרִי֙ אֶת⁠־מֹט֣וֹת עֻלָּ֔ם וְהִ֨צַּלְתִּ֔ים מִיַּ֖ד הָעֹבְדִ֥ים בָּהֶֽם׃
The tree of the field shall yield its fruit, and the earth shall yield its increase, and they shall be secure in their land; and they shall know that I am Hashem, when I have broken the bars of their yoke, and have delivered them out of the hand of those who made slaves of them.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְיִתֵּן אִילַן חַקְלָא יַת אִבֵּיהּ וְאַרְעָא תִּתֵּן עֲלַלְתָּהּ וִיהוֹן עַל אַרְעֲהוֹן לְרוֹחֲצָן וְיֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ כַּד אֶתְבַּר יַת נִיר תּוּקְפֵיהוֹן וְאֵשֵׁיזְבִינוּן מִיַד דִמְפַלְחִין בְּהוֹן.
ונתן – מבואר הוא.
ואמנם מצד המתפעל יתן עץ השדה את פריו והארץ תתן יבולה ולא יהיו בני ישראל בזמן ההוא בועטים ברבות הטובה כמו שאמר (דברים לב, טו) וישמן ישורון ויבעט ויטוש אלוה עשהו כי אז כולם יכירו וידעו כי אני ה׳ ושממני באו הצלחותיהם בשברי את מוטות עולם מהעול שהיה עליהם בגלות והצלתים מיד העובדים בהם שהם האומות.
ונתן – אין מתג בנו״ן.
לבטח וידעו – בס״ס הוא״ו בגעיא.
יבולה – ענין צמח וכן ארץ נתנה יבולה (תהלים ס״ז:ז׳).
מוטות – הם בדי העול והוא מלשון מטה.
כי אני ה׳ – הנאמן במאמרו.
מוטות עולם – מה שהכבידו עליהם הבבליים ואחז במשל מן השור שמשימים עליו בדי העול לחרוש האדמה.
עד שיתן עץ השדה את פריו – והנה הברכות האלה כבר נמצאו בתורה ששם אמר ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וכו׳ וישבתם לבטח בארצכם, ואח״כ אומר ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה, והנה חשב שישבית מהם שפטיו הרעים שהם חיה רעה וחרב ורעב וידעו כי אני ה׳, ותחלה מציין אותם כצאן ואמר שישבו לבטח במדבר וביערים, ואח״כ מציין אותם כבני אדם שעץ השדה יתן פריו, בראשון מצייר שישבו לבטח בארץ העמים שיתבטל שעבוד מלכיות, ויסיר מהם קושי השיעבוד ובזה מצויירים כצאן שיושבים במדבר לבטח שהוא בארצות העמים שקראה בשם מדבר העמים למעלה (כ׳ כ״ה) ואח״כ מצייר שיהיו כבני אדם וישבו על אדמתם לבטח ועתה מפרש נגד שתחלה ישבו לבטח בארץ העמים שיתבטל שעבוד מלכויות אמר וידעו כי אני ה׳ בשברי מוטות עלם שתחלה היו תחת עול העמים והיו עובדים אותם בהם וזה יופסק.
העבדים בהם – לשון מרדות בחזקה, לא תעבד בו עבדת עבד (פרשת בהר).
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כח) וְלֹא⁠־יִהְי֨וּ ע֥וֹד בַּז֙ לַגּוֹיִ֔ם וְחַיַּ֥ת הָאָ֖רֶץ לֹ֣א תֹאכְלֵ֑ם וְיָשְׁב֥וּ לָבֶ֖טַח וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃
They shall no longer be a prey to the nations, neither shall the animals of the earth devour them; but they shall dwell securely, and none shall make them afraid.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְלָא יְהוֹן עוֹד בִּזָא לְעַמְמַיָא וּמַלְכְּוַת אַרְעָא לָא יְשֵׁיצִינוּן וְיַתְבוּן לְרוֹחֲצָן וְלֵית דְמָנִיד.
ולא יהיו, וחית הארץ לא תאכלם – משל כתרגומו ומלכות ארעא לא ישיצינון.
ולא יהיו עוד בז לגוים כי לא יוכלו לבוא עוד בארצם לשלול שלל ולבוז בז וחית הארץ לא תאכלם שלא יהרגום האובים אבל ישבו לבטח ואין מחריד אותם.
וחית הארץ – ר״ל עריצי הבבליים האכזרים שבהם או יאמר על החיות המזיקות שלא ירעו עוד ולא ישחיתו.
ולא – נגד שהיו למקצת גוים לבז, ששללו ממונם, ומקצם היו במדרגת חיות רעות שאכלו הצאן בעצמם, אמר שלא יהיו עוד לבז וגם החיות הפראיות שהם האומות הפראיים לא תאכלם, וישבו לבטח היינו שישבו בין האומות בבטחה והשקט.
לגוים – כי בעבור מרדות שריה תִּוָּרֵש הארץ.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כט) וַהֲקִמֹתִ֥י לָהֶ֛ם מַטָּ֖ע לְשֵׁ֑ם וְלֹא⁠־יִהְי֨וּ ע֜וֹד אֲסֻפֵ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ וְלֹא⁠־יִשְׂא֥וּ ע֖וֹד כְּלִמַּ֥ת הַגּוֹיִֽם׃
I will raise up to them a plantation for renown, and they shall no longer be consumed with famine in the land, neither bear the shame of the nations any more.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאָקִים לְהוֹן נִצְבָא לְקַיָמָא וְלָא יְהוֹן עוֹד מְטַלְטְלֵי כַּפְנָא בְּאַרְעָא וְלָא יְקַבְּלוּן עוֹד אִתְכְּנָעוּת עַמְמַיָא.
מטע לשם – קיום שיהא לשם עולם.
אסופי רעב – טמוני רעב מחמת בושת רעבון ועוני.
a plantation for renown an existence that will obtain everlasting fame.
hidden because of hunger hidden because of hunger, because of the disgrace of hunger and poverty.
והקימותי עליהםא מטע לשם – אני מעמיד עליהם רועים מקויים שלא יפסוק לעולם מלכותו, הוא מלך המשיח. וכן תירגם יונתן: ואקיים להון ניצבא קיימא.
אסופי רעב – מכלה רעב, כמו אסוף אסףב (צפניה א׳:ב׳), כמו ממותי רעב.
כלימת גויםג – מה שמכלימים ומחרפים אותם האומות.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994. בנוסח שלנו: ״להם״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״אסוף״.
ג. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994. בנוסח שלנו: ״הגוים״.
מטע לשם – מטע גבוה וניכר ונראה למרחוק לסימן ולאות, שאם יפוצו הנה והנה לרעות יהיה להם המטע לאות לֵאָסֵף שם, ולא יהיו שוגים בכל ההרים ועל פני כל הארץ.
ושיטת זו תפס לו קהלת (קהלת י״ב:י״א) בדברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים וגו׳ שנטיעה ואסיפה ורועה אחד שם כמו כאן. ושם פרשתיו יפה מענין זה.
לשם – סימן וזכר. וכן הוא ונעשה לנו שם (בראשית י״א:ד׳). פירוש מגדל גבוה לאות והיכר פן נפוץ על פני {כל} הארץ (בראשית י״א:ד׳), אף כאן אמר למעלה (יחזקאל ל״ד:ו׳) ישגו צאני בכל ההרים ועל פני כל הארץ נפוצו צאני, ועתה אומר לעשות להם מטעא לשם, גבוה לאות והיכר, פן ישגו ויפוצו כבראשונה ולא יהיו עוד אסופי רעב בארץ, ליאסף מחמת רעב.
א. בכ״י: מטה.
והקימותי להם מטע – כמו שאמר ונטעתים על אדמתם (עמוס ט׳:ט״ו).
לשם – שיצא שמם בגוים.
ויונתן תרגם: לקיימא.
אסופי רעב בארץ – ענין כליון כמו אסוף אסיפם (ירמיהו ח׳:י״ג).
ויונתן תרגם: מטלטלי כפנא כי כשהיה רעב בארץ ישראל היו מטלטלים במצרים ובשאר ארצות והיו נושאים שם כלימות הגוים כמו שנאמר גרות באבות כשהלכו למצרים ולארץ פלשתים ונאמר באלימלך לגור בשדי מואב (רות א׳:א׳) ונאמר בשונמית ותגר בארץ פלשתים (מלכים ב ח׳:ב׳).
ותהיה ישיבתם על הארץ תמידית ונצחית כימי השמים על הארץ כי לא ילכו עוד בגלות אחר ועל זה אמר והקימותי להם מטע לשם כלומר שיהיו כדבר נטוע נצחי ולכן יהיו לשם ולתפארת, ולא יהיו עוד אסופי רעב בארץ והוא מלשון אסוף אסיפם (ירמיה ח, יג) כלומר שלא יכלו עוד ברעב כמו שכלו כשבא נבוכד נצר על ירושלם וכן כשבא טיטוס עליה ולכן לא ישאו עוד כלימת הגוים כי לא יבאו בארצם לבקש לחם ולא יגלו ביניהם בסבת הרעב.
מטע – מלשון נטיעה.
אסופי – ענין כליון כמו אסף אסיפם (ירמיהו ח׳:י״ג).
ישאו – מלשון משא וסבל.
מטע לשם – נטיעה יפה והדורה להיות לשם תפארת בין העמים.
ולא יהיו וגו׳ – ר״ל לא ימצאו עוד בארץ אנשים שבא עליהם כליון הרעב.
ולא ישאו – לא יסבלו עוד כלימה מן העובדי כוכבים כי לא יצטרכו עוד לבוא בארצו׳ העכו״ם בעבור הלחם לשאת חרפת׳ כדרך הבא במחסור בארץ נכריה.
אסופי רעב – כי כשנאספו לא״י בזמן הגליות היו סובלים שם רעב וכלימה.
והקימותי ואח״כ ישבו בא״י ושם יטעם בארץ במטע טוב שיהיו לשם – שלא יעקרו משם לעולם, וגם יהיה שם שובע עד שלא יהיו עוד אסופי רעב, ולא ישאו עוד כלמת הגוים בענין שיגלו שנית.
מטע לשם – כמו בישעיה (ס״א:ג׳) מטע ה׳ להתפאר, יהיו נטועים על אדמתם כלומר בטוחים להוסיף לשבת עליה לדורי דורות, וזה להם לשם ולתפארת.
אספי רעב – מלשון ויאסף אל עמיו (פרשת חיי שרה) מתים ברעב, ומ״מ אסף ויסף וספה מקורם סף שהוראתו כליון, והאוסף תבואתו כורת השבלים והולך ומוסיף על מה שבידו.
כלמת הגוים – המונעים מהם מעשות כרצונם, ועיין מה שכתבתי עליו למעלה ל״ב:כ״ד.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ל) וְיָדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֧י יְהֹוָ֛הי״י֛ אֱלֹהֵיהֶ֖ם אִתָּ֑ם וְהֵ֗מָּה עַמִּי֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ⁠־הֹוִֽה׃
They shall know that I, Hashem, their God am with them, and that they, the house of Israel, are My people,' says Adonai Elohim.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְיֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָהוֹן מֵימְרִי בְּסַעֲדְהוֹן וְאִינוּן עַמִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים.
כי אני י״י אלהי⁠{ה}⁠םא – השוכן אתם ביניהם. אף זה מקיצורי מקראות, שהיה לו לכתוב שוכן. אלא מפני שהקורא יכול להבין מעצמו שכן הוא, לא כתבו הסופר.
א. כן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״אלהים״.
וידעו – מבואר הוא.
גם שיזכו אל דבוק השכינה והנבואה כימי קדם ועל זה אמר וידעו כי אני ה׳ אלהיהם אתם ר״ל ששכינתי בתוכם והמה עמי בית ישראל דבקים בי ושכינתי עליהם, עד שתהיה מעלתם בזמן הגאולה על מעלתם בגלות בענין הידיעה והדבוק האלהי כמעלת האדם על הב״ח הבלתי מדבר ועל זה אמר
וידעו – אז ידעו שאני עמהם והמה עמי החביב לי.
וידעו – ואז ידעו כולם כי אני ה׳ אלהיהם אתם שדבק בהם השראת השכינה והנסים והנבואה,
והמה עמי דבקים בעבודתי, ואז יצאו ממדרגת צאן אל מדרגת אדם, שעז״א
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לא) וְאַתֵּ֥ן צֹאנִ֛י צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י אָדָ֣ם אַתֶּ֑ם אֲנִי֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ⁠־הֹוִֽה׃
'You My sheep, the sheep of My pasture, are men, and I am your God,' says Adonai Elohim.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאַתּוּן עַמִי עַם דְאִתְקְרֵי שְׁמִי עֲלֵיהוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל אַתּוּן אֲנָא אֱלָהָכוֹן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים.
ואתם צאני צאן מרעיתי אדם אתם – אמר ר׳ שמעון בן יוחאי קברי עובדי אלילים אינם מטמאין שנאמר אדם אתם אתם קרויים אדם ואין עובדים אלילים קרויים אדם.

רמז שעד

מה הצאן מתפרדת והרועה מכנסה אף ישראל במדבר מתנחמים ובוכים ומתרעמים בכל שעה שנאמר כמה ימרוהו במדבר, ואעפ״כ לא נסתלקה מהם שכינה אלא נהגם כצאן שנאמר ויסע כצאן עמו. ד״א למה כצאן מה הצאן משברת את האילנות ואעפ״כ אין בעליה מקפידין עליה אף הקב״ה כן. אם צאן למה אדם ואם אדם למה צאן, אמר ר׳ יוחנן צאן לעונשים ואדם למתן שכר אם הם חיבים נוהג בהם כצאן כדי שלא יענשו ואם עשו מצות נוהג בהם כאדם ליתן להם שכר. ד״א כשם שהרועה זהיר בצאנו ביום ובלילה מפני הזאבים, כך היה הקב״ה זהיר בישראל דכתיב לא ימיש עמוד הענן יומם, וכן לעתיד לבא וסוכה תהיה לצל יומם, וכתיב נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן.
אדם אתם – אינכם כבהמות בעיניי.
you are man You are not like animals in My eyes.
ואתנהא צאני צאן מרעיתי – ואותו הצאן שאמרתי למעלה: אני ארעה צאני ואני ארביצם (יחזקאל ל״ד:ט״ו), לא צאן בהמה אמרתי לרעות, אלא צאן אדם, כמו: מלאות צאן אדם (יחזקאל ל״ו:ל״ח).
ומדרש חכמים: אם צאן למה אדם ואם אדם למה צאן? אלא צאן לעונשן ואדם למתן שכרן. והוא לשון לעז: אוֺבַלַא אוֺמְנְא.
אתם – כפילותב דיבור הוא. כלומר אתם המרעים ואני המרעה.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994. בנוסח שלנו: ״ואתן״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״כפילת״.
ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם – כשתהיו צאן מרעיתי שארעה אתכם דעה ובינה והשכל אז תקראו אדם לא צאן ובהמה כי כשיתפתה האדם לתאות העולם הנה הוא בהמה לא אדם כי בגשמיות ישתתף האדם עם הבהמה הוא וחמורו אוכלין באבוס אחד אבל כשיגיענו הטוב אשר יעדנו האל יתברך ומלאה הארץ דעה את י״י (ישעיהו י״א:ט׳) ושאר הענינים הטובים והיעודים לאהוב את י״י ולעבדו בלב שלם ונתעסק במושכלות אז נקרא אדם שיהיה ניכר בנו חלק האנושי ונהיה נבדלים מן הבהמה ומן בני האדם הדומים לה.
ויונתן תרגם: ואתון עמי עם דמתקרי שמי עליהון בית ישראל אתון ועל הדרך הזה אמרו רבותינו ז״ל אדם אתם אתם קרוין אדם ואין עכו״ם קרויין אדם.
ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם אני אלהיכם כלומר כי בגלות היו כצאן לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה אבל בזמן הגאולה יהיו כתפארת אדם:
ובסיפרי אמרו (עיין שמו״ר כד, ג) אם צאן למה אדם ואם אדם למה צאן אמר רבי יוחנן צאן לעונשים ואדם למתן שכר, רצה בזה שאין סתירה בכתוב מאשר קראם צאן וקראם אדם כי הם בבחינות שונות שאם ישראל חייבין עונשים על עונותיהם הקדוש ברוך הוא מעלה עליהן כאלו הם צאן פתאים ומבלי דעת ויעבור על פשעם וכמו שאמרו שם מה צאן משברת את האילנות ואף על פי כן אין הבעלים מקפידים אף הקדוש ברוך הוא כן רוצה לומר שבענין העונשים יחשבו לפניו יתברך כאילו הם צאן וילדים שאין בהם דעת ואינם בני עונשים, אמנם אם עשו מצות יתן להם שכר כאילו הם אדם בעל שכל ובחירה וזהו ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם. הנה הותרה בזה השאלה הראשונה שהנבואה הזאת לא נתקיימה בבית שני אבל היא עתידה להתקיים לימות המשיח, ואעידה לי בה עדים נאמנים האחד מאומרו והוצאתים מן העמים וקבצתים מן הארצות אמנם בבית שני לא באו אלא מבבל ומשאר העמים והארצות לא באו, הב׳ באומרו ועבדי דוד נשיא בתוכם וידוע שבכל זמן בית שני לא מלך מלך מבית דוד, הג׳ מאומרו וכרתי להם ברית שלום וגומר ולא יהיו עוד בז לגויים וגומר ולא ישאו עוד כלימת הגוים אמנם בבית שני תמיד היה להם מלחמות עם האויבים לא ברית שלום והיה עליהם פעם עול פרס ופעם עול יון ופעם עול רומי ולא נתקיים א״כ בשברי את מוטות עולם והצלתים מיד העובדים בהם כיון שהיו אחר כך לבז לרומיים ולגלותם, וכל זה ממה שיעיד שהנבואה הזאת היא לעתיד לבוא שיתקיים כל זה. וכן הותרה השאלה השנית שאמר ושפטתי בין שה לשה להגיד שבזמן ההוא יהיו עונשי החטאים פרטיים כפי ההשגחה הפרטית אבל כללות ישראל לא יבוא בגלות ובזה ייעוד גדול להתמדתם:
ואתן צאני – כן כתיב ואתן כמ״ש למעלה סי׳ י״ג צאן מרעיתי אדם אתה. חד מאלפא ביתא מן ב׳ ב׳ לא נסבין וא״ו בריש תיבותא ומטעין בהון.
ואתן צאני – וחוזר ומפרש צאן מרעיתי הצאן שאני רועה אותם דעו שאדם אתם ר״ל אינכם בעיני כבהמות אלא חשובים וכדרך בן אדם ואני מייחד שמי עליכם להקרא אלהיכם ולא הייתי מייחד שמי עליכם אם הייתם בעיני כבהמות.
ואתן צאני אדם אתם שתתעלו על ערככם הקודם כמעלת המדבר נגד החי, שכן מדרגת העובד את ה׳ נגד המדבר כמדרגת המדבר נגד החי.
אדם אתם – ויש לכם דעת להכיר טובתי ולעבוד אותי לטוב לכם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144