Shemuel I 2 – שמואל א ב‏ – Mikraot Gedolot

עַל בְּנוֹהִי דְהָמָן אִתְנַבִּיאַת וַאֲמַרַת דַהֲווֹ שָׂבְעִין בְּלַחְמָא וְגָאָן בְּעוּתְרָא וְסַגִיאִין בְמָמוֹנָא אִתְמַסְכְּנוּ תָּבוּ לְאִתַּגָרָא בִּלְחֵם וּמָזוֹן פּוּמְהוֹן מָרְדְכַי וְאֶסְתֵּר דַהֲווֹ חֲשִׁיכִין וּמִסְכְּנִין עֲתָרוּ וְאִיתְנְשִׁיאוּ יַת מִסְכְּנוּתְהוֹן תָּבוּ לְמֶהֱוֵי בְנֵי חוֹרִין כֵּן יְרוּשְׁלֵם דַהֲוַת כְּאִתְּתָא עֲקְרָא עֲתִידָא דְתִתְמְלֵי מֵעַם גַלְוָתָהָא וְרוֹמֵי דְמַלְיָא סַגִי עַמְמַיָא יְסוּפוּן מַשִׁרְיָתָהָא תְּצְדֵי וְתֵיחֲרוּב.

שבעים בלחם נשכרו – זו פנינה שהיתה שבעה בבנים נשתכרה.

ורעבים חדלו – חנה שהיתה רעבה מבנים חדלה.

עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה – ולא מצינו אלא חמשה. שנאמר כי פקד ה׳ את חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות (שמואל א ב׳:כ״א). הא כיצד. ר׳ נחמיה אומר היו לפנינה עשרה בנים. והיתה חנה יולדת אחד ופנינה קוברת שנים. חנה יולדת שנים ופנינה קוברת ארבעה. שלשה והיא קוברת ששה. ארבעה והיא קוברת שמונה. כיון שעיברה חמישי באתה פנינה ונשתטחה על רגליה. אמרה לה בבקשה ממך התפלל על שנים ויחיו. התפללה עליהן והיו נקראין על שמה. רבי אליעזר ב״ר יוסי פתר קריא באמהות.

שבעים בלחם נשכרו – לאה שהיתה שבעה בבנים נשכרה.

ורעבים חדלו – רחל שהיתה רעבה לבנים חדלו.

עד עקרה ילדה שבעה – לאה שהיתה עקורה מבית ולדה ילדה שבעה.

ורבת בנים אומללה – רחל שהיתה ראויה להעמיד רובן של שבטים אומללה.

שבעים בלחם נשכרו – זו לאה שהיתה שבעה בבנים נשתכרה, ורעבים חדלו זו רחל שהיתה רעבה בבנים. עד עקרה ילדה שבעה זו לאה. ורבת בנים אומללה זו רחל שהיתה ראויה להעמיד ממנה רובן של בנים אומללה, ומי עשה כן י״י ממית ומחיה. ד״א פנינה שהיתה שבעה בבנים נשתכרה, ורעבים חדלו חנה שהיתה רעבה בבנים חדלה.

שבעים בלחם – ולא צריכים להיות נשכרים לשום מלאכה, מרעיבם, ונשכרו בלחם פרנסתם.

ורעבים – שהיו טורחים ויגעים על מזונות.

חדלו – מטרחם.

עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים וגו׳ – ובעוד שהעקרה יולדת שבעה בנים, רבת בנים אמללה וקוברת בניה. חנה ילדה שבעה, שנאמר: כי פקד י״י את חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות (שמואל א ב׳:כ״א), וכשחנה יולדת אחד, פנינה קוברת שנים. ועשרה בנים היו לה, שנאמר: הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים (שמואל א א׳:ח׳) – של פנינה, כשילדה חנה ארבעה, קברה פנינה שמונה, וכשנתעברה וילדה ולד חמישי, נשתטחה פנינה לרגליה ובקשה רחמים וחיו, ונקראו על שמה. אלו דברי רבי נחמיה.

רבי יהודה אומר: בני בנים הרי הן כבנים.

ויש אומרים: שבעה בגימטריא כמנין שמואל.

The sated have hired themselves out for bread. [The sated] who do not need to hire themselves out for any work, He starves them and they must hire themselves out for bread,

And the hungry Who would toil and weary themselves for food.

Have ceased. From their toil.

Until the barren has born seven and she with many children…. While the barren woman has born seven,⁠¹ she that had many children has been bereaved and buries her children. Chana bore seven as it is stated, "For Adonoy remembered Chana and she conceived and gave birth to three sons and two daughters.⁠" When Chana bore one, Penina buried two.⁠² Penina had ten children as it is stated, "Am I not better to you than [the] ten sons of Penina?⁠"³ When Chana bore four, Penina buried eight. When she [Chana] conceived and bore a fifth child, Penina prostrated herself at her feet and begged for mercy and they lived and were therefore considered as hers. This is R. Nechemya's opinion. R. Yehudah however says that grandchildren are considered as children. Some are of the opinion that the numerical value of שִׁבְעָה(377) is equivalent to that of שְׁמוּאֵל(377).

1. Others interpret that the seven children mentioned are not literally seven and with reference to Peninah, but rather it is an expression that means “many children.” See above 1:8 (Radak).

2. Below verse 21.

3. Above 1:8.

שבעים בלחם נשכרו – הרבה בני אדם היו שבעים וסוף נשכרו לבני אדם לאגורת כסף וככר לחם,⁠¹ והוצרכו לבני אדם.

ורעבים חדלו – הרבה בני אדם היו רעבים ללחם מתחילתן ולבסוף מנעו מרעבון, שהעשירו וחזרו לשבוע לחם.

עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה – הרבה עקרות נתעקרו מתחילתן ועד סופן {הרבה?}⁠^א נשים נקראו רבת בנים וסוף אומללו שקברו בנים בחייהם, לכך אל יתאונן אדם בעוניו ואל ישמח בעשרו, ואם תראה אדם ירוד אל תבוז עליו, אשה עקרה לא תלעג אחריה, מי עשה כן, מי גזר ששביעים בלחם נשכרו ורעיבים חדלו?

1. השוו ללשון הפסוק בשמואל א ב׳:ל״ו.

א. עפנשטיין כתב שיש כאן איזה חסרון בכ״י.

שבעי בלחם נשכרו – שרים השבעים לסוף מורידם מנכסיהם ומשכירין עצמן לאגורת כסף ולככר לחם.

ורעבים – הטורחים על מזונותם ומתפרנסין בקושי מתעשרין.

וכן מנהג אשה רבת בנים ואשה אחרת חשוכה בנים לסוף העקרה נפקדת ויולדת הרבה אומללה יולדת שבעה ורבת בנים קוברתן.

עד עקרה – כמו בעוד עקרה כמו עד שהמלך במסיבו (שיר השירים א׳:י״ב).

שבעה – פירוש הרבה, שבעת בנים, וכן לשון המקרא כי שבע יפל צדיק וקם (משלי כ״ד:ט״ז), כי שבע תועבות בלבו (משלי כ״ו:כ״ה). ומדברת על חנה ופנינה כי פקד י״י את חנה ותהר ותלד שלשה בנים (שמואל א ב׳:כ״א). וכשחנה היתה יולדת אחד, פנינה היתה קוברת שנים. ועשרה בנים היו שנאמר הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים (שמואל א א׳:ח׳). ויש אומרים שבעה בגימטריא חשבון שמואל.

אמללה – מנחם פירשו לשון חלשות ורפיון. ויש פותרין לשון שבר, כמו פרח לבנון אומלל (נחום א׳:ד׳).

אומללה – מן אמל כמו מה אמולה לבתך (יחזקאל ט״ז:ל׳) לשון נפעל לשעבר כמו שובר. ולכך אין המ׳ דגושה שמיוסד בד׳ אותיות ואין נופל. כמו מלה, כגון רוטפש. כך מצאתי במדוייק והמדגש פ׳ זו מאותיות בג״ד כפת.

שבעים בלחם נשכרו – אותם שהם שבעים מתחילה שבו להיות נשכרים בפת לחם, ואותם שהיו רעבים מתחלה ונשכרו חדלו מלהשתכר ומלטרוח על טרפם, כי היו שבעים ברצון הבורא יתברך, עד שיגיע רצון הבורא עד כך והשגחתו עד כי מי שהיתה עקרה כמוני ילדה שבעה, ומי שהיתה רבת בנים כצרתי פנינה עתה אומללה – נכרתה, כלומר שמתו בניה.

ומה שאמר: שבעה – אינו דוקא אבל הוא סך חשבון, כי כן דרך הכתוב כשירצה לומר רבים יאמר שבע, כמו: אומללה יולדת השבעה (ירמיהו ט״ו:ט׳), שבע כחטאתיכם (ויקרא כ״ו:כ״א), שבע יפול צדיק וקם (משלי כ״ד:ט״ז), לפי שהעולם במספר שבעה: ז׳ ככבים משרתים, שבע ימי השבוע. ועל עצמה אמרה חנה שהיו לה בנים ובנות, כמו שכתוב: כי פקד י״י את חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות (שמואל א ב׳:כ״א).

ורבת בנים – זה אמרה על פנינה. אמרו כשהיתה חנה יולדת אחד, היו בני פנינה מתים שנים.

ובדרש: עד עקרה ילדה שבעה שמואל בגימטריא במספר שבעה.

ויתכן לומר כי אמרה זה חנה על כנסת ישראל, וכל השירה כולה ג״כ על כנסת ישראל, ולכך התחיל בה בלשון ותתפלל כי לשון התפלה יפול ברוב על הענינים העתידים, ובמעט על מה שעבר. ואמרה זה ברוח נבואה, ולכך הושמה במכתב בין הנביאים, כי היא נבואה כולה עתידה על צרות ישראל ותשועתם, כמו שתרגם המתרגם יונתן בן עוזיאל. ויפה אמר ומתיישב בלב הנבונים.

ודעתינו בזה הפסוק והשירה כולה כי אמרה חנה: כל עניני העולם וצרכי בני אדם תלויים ביד הבורא ית׳ וברצונו, והוא משגיח בכללים ובפרטים, ועושה בהם כרצונו. ואפילו אם יראה לבני אדם שיעשה להם דבר שאינו על רצונם וחפצם, יש להם להתפלל אליו בכל נפשם כמו שעשיתי אני, והוא יתן להם בקשתם ורצונם בכל דבר שיהיה חפצם וצרכם, כי השגחתו בתחתונים כמו שהיא בעליונים, כמו שאמרה בסוף: כי לי״י מצוקי ארץ וישת עליהם תבל (שמואל א ב׳:ח׳). ואמרה כי אם יהיו ישראל בצרה ובגלות תחת ע״ג, הנמשלים לאשה שילדה בנים הרבה והיא מתגאה בהם, ושמחה ומתאדרת עליהם בכל עת, שתתגבר האשה הרבה בבנים להצר ולהרע לעקרה, והיא כנסת ישראל הנמשלת לאשה עקרה שיולדת מעט בנים, כמו שנראה בישעיה: רני עקרה לא ילדה (ישעיהו נ״ד:א׳), וכמוהו הרבה. אפילו שהיו לה מעט בנים לזאת העקרה, עוד יבא זמן שתהיה גם היא רבת בנים, בעת שישובו אל י״י בכל לבם, ויתפללו אליו בגלותם וצרתם, ואז אותה שהיתה רבת בנים אומללה – פי׳ נכרתה, ונפסקה מלהוליד ולהצליח, ומה שילדה יכרת ויאבד. וזה מורה על ביאת משיחנו וענין תשועת ישראל בשובינו לארצינו במהרה בימינו, ומיתת הנועדים עם גוג ומגוג כי תהיה בהם מהומה גדולה, וישראל ינצלו הטובים שבהם, ועל זה אמר: רגלי חסידיו ישמור (שמואל א ב׳:ט׳), וכל הענין נמשך בזה הדרך, ומעתה פתחתי לך הדרך ותבין מעצמך.

שביעים בלחם נשכרו – לאחרים בלחם.

ורעבים חדלו – מרעבונם. וכך הם דרכי הבורא, משנה העיתים עד שהעקרה יֹלדת הרבה ורבת בנים אומללה. ובא חדלו מודגש בלא צורך, וחבירו בותשר דבורה. ושבעה הוא רבוי חשבון כמו תן חלק לשבעה, וכמו כי שבע יפול צדיק וקם. ולא על עצמה דברה, אלא על כל העקרות שמוליד הבורא.

האנשים השבעים כשהם עשירים שבו כשירצה הש״י להיות עניים עד שיהיו משתכרים בפת לחם שהוא השכר המיוחס להם בתכלית הדלות, והאנשים הדלים והם הרעבים חדלו כי שבו עשירים וחדלו מהשתכר כשירצה הש״י עד שהעקרה כשרצה השם ילדה שבעה ר״ל בנים רבים ואמרה זה על עצמה בדרך נבואה כי ראתה שיהיו לה עוד בנים ובנות כמו שספר אחר זה כי פקד י״י את חנה ותהר ותלד שלשה בנים והנה אמרה שבעה על דרך אמרו שבע יפול צדיק וקם שבע תועבות בלבו ומי שהיא רבת בנים יקרה לה כשרצה הש״י שאומללה ונכרתה מרוב בניה באבדן בניה ואפשר שמתו בסוף בני פנינה ועליה אמרה כן.

ואם תראו גם כן שבעים בלחם נשברו, רוצה לומר אותם שהיו שבעים באו לרעב ולחוסר כל עד שנשכרו לעבוד עבודה עד ככר לחם, וההפך ברעבים שלא היה להם לאכול חדלו, כלומר חדלו מלהיות נשכרים, ואם תראו גם כן בענין הבנים שעקרה ילדה שבעה, רוצה לומר בהיותם בלתי ראויה להוליד ילדה בנים הרבה, ובהפך מה שהיתה רבת בנים אומללה מהם, הנה שלשת הדברים האלה שתראו בהם עולם הפוך דעו נא וראו שאינם במקרה, אבל סבתם הוא האלוה יתברך אין עוד מלבדו, ולזה חזרה להזכירם ביחסה אותם לאל יתברך והתחילה במה דסליקת מיניה שהוא עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה.

חדלו – הלמ״ד בדגש לתפארת מכלול משקל פָּעֵל.

חדלו – מנעו.

אמללה – ענין כריתה, כמו: אומלל אני (תהלים ו׳:ג׳).

שבעים – אנשים שהיו שבעים נעשו רעבים, עד שישכרו עצמם לעבודה בעבור הלחם.

ורעבים – ואשר היו משכירים עצמם בעבור הרעבון, חדלו מלהשכיר עצמן, כי מצאו די מחסורם.

עד עקרה ילדה שבעה – רוצה לומר: כל כך רבה השגחתו, עד אשר מי שהיתה עקרה, ילדה שבעה בנים, ומי שהיתה בת רבת בנים, נכרתה באבדן כל בניה.

שבעים אלה שהיו שבעים ירדו מנכסיהם עד שישכרו בעבור פת לחם ואלה שהיו רעבים עד הנה חדלו מלהשכיר את עצמם? (שינוי ג׳) בענין הבנים,

עד עקרה – רצה לומר איך אפשר שתתפשט ההשגחה עד כל הפרטים עד שישגיח גם על זה שהעקרה תלד שבעה רצה לומר בנים הרבה, כי דרך לתפוס מספר שבעה על מספר גדול, כמו ויספתי ליסרה אתכם שבע (ויקרא כ״ו) ובשבעה דרכים ינוסו לפניך (דברים כ״ח) שזה שינוי פרטי בענין בריאות גוף איש אחד ומזגו? על זה תענה לאמר ועתה דעו וראו כי האמת הוא אשר כל אלה השינוים יוצאים מגזרת ההשגחה העליונה, וחושבת מלמטה למעלה, נגד מ״ש עד עקרה ילדה שבעה אומרת.

נשכרו – נראה ששכר שכיר יום בזמן קדמון לא היה כי אם סעודתו, וכן היה במקצת גם בימי רבותינו שקבעו (גמ׳ ברכות ד׳ י״ו) שאם עושים בסעודתן יקצרו בבה״מ.

חדלו – מלהשכיר עצמם.

ואותם האנשים העשירים אשר היו¹ שְׂבֵעִ֤ים ולא היו צריכים להיות נשכרים לשום מלאכה², נעשו חסרי כל³ ורעבים, עד שֶׁבַּעבור⁴ לֶּ֙חֶם֙, נִשְׂכָּ֔רוּ השכירו עצמם לאחרים לעבודה⁵, וּלעומת זאת אותם שהיו, רְעֵבִ֖ים שהיו טורחים ומשכירים עצמם בעבור מזונם⁶, חָדֵ֑לּוּ חדלו מטרחתם⁷ מלהשכיר עצמם, כי מצאו די מחסורם, וכל כך רבה השגחתו של הקב״ה⁸ עַד אשר מי שהיתה -עֲקָרָה֙ כמוני⁹ יָלְדָ֣ה שִׁבְעָ֔ה בנים¹⁰, וְמי שהיתה¹¹ רַבַּ֥ת בָּנִ֖ים כפנינה צרתי¹², נהיתה¹³ אֻמְלָֽלָה ונכרתה¹⁴ באבדן בניה¹⁵:

1. רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד.

2. רש״י.

3. אברבנאל.

4. מצודת דוד.

5. רד״ק, רי״ד, מצודת דוד. והגר״א ביאר שעל הגבעונים נאמר.

6. רש״י, מצודת דוד.

7. רש״י. והגר״א ביאר שעל ישראל נאמר כאשר יצאו מהמדבר ונכנסו לארץ.

8. מצודת דוד.

9. רד״ק.

10. מצודת דוד. והגר״א ביאר שעל ישראל נאמר שכבשו שבעה אומות, ורבת הבנים הם אומות העולם כולם אשר היה להם פלטין בישראל.

11. מצודת דוד.

12. רד״ק.

13. מצודת דוד.

14. מצודת ציון.

15. מצודת דוד. ובעוד שהעקרה יולדת שבעה בנים רבת בנים אומללה וקוברת בניה, חנה ילדה שבעה, שנאמר (להלן פס׳ כא) ״כי פקד ה׳ את חנה ותהר ותלד שלושה בנים ושתי בנות״, ועל כל ילד שהיתה חנה יולדת היתה פנינה קוברת שניים, ועשרה בנים היו לה לפנינה, שנאמר (שמולא א׳ א-ח) ״הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים״, וכשילדה חנה ארבעה קברה פנינה שמונה, וכשנתעברה וילדה ולד חמישי, נשתטחה פנינה לרגליה של חנה וביקשה רחמים וחיו שני ילדיה הנותרים של פנינה, ונקראו ילדים אלו של פנינה על שם חנה שבזכותה ניצלו, יוצא אם כן כי חנה ילדה חמישה ילדים ועוד שניים שנקראו על שמה, הרי שבעה, ועל כך נאמר ״עד עקרה ילדה שבעה״, אלו דברי רבי נחמיה, ויש אומרים ״שבעה״ בגימטריא כמניין שמואל, רש״י.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון