Shemuel I 2 – שמואל א ב‏ – Mikraot Gedolot

אִם יֵחוֹב גְבַר לִגְבַר הֲלָא יֵיתוּן לָקֳדָם דַיָנָא וְיִשְׁמַע מִלֵיהוֹן וְיַפְלֵי בֵינֵיהוֹן וְאִם קֳדָם יְיָ יֵיחוֹב גַבְרָא מִמָן יִבְעֵי וְיִשְׁתְּבֵיק לֵיהּ וְלָא קַבִּילוּ לְמֵימַר אֲבוּהוֹן אֲרֵי רַעֲוָא קֳדָם יְיָ לְקַטָלוּתְהוֹן.

אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים – בית דין עושין פרשה ביניהם.

ואם לה׳ יחטא איש מי יתפלל לו ולא ישמעו לקול אביהם וגו׳ – כתוב אחד אומר כי לא אחפוץ במות הרשע (יחזקאל י״ח:ל״ב). וכתוב אחד אומר כי חפץ ה׳ להמיתם – הא כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. עד שלא נחתמה גזר דין כי לא אחפוץ במות הרשע. משנחתם גזר דינם כי חפץ ה׳ להמיתם – כתוב אחד אומר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו (תהלים ס״ה:ג׳). וכתוב אחד אומר סכותה בענן לך מעבור תפלה (איכה ג׳:מ״ד). הא כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. עד שלא נחתם גזר דין שומע תפלה. ומשנחתם גזר דין סכותה בענן וגו׳. כתוב אחד אומר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג׳:ל״ח). וכתוב אחד אומר וישקוד ה׳ על הרעה (דניאל ט׳:י״ד). הא כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. עד שלא נחתם גזר דין מפי עליון לא תצא (איכה ג׳:ל״ח). משנחתם גזר דין וישקוד ה׳ וגו׳. כתוב אחד אומר כבסי מרעה לבך וגו׳ (ירמיהו ד׳:י״ד). וכתוב אחד אומר כי אם תכבסי בנתר וגו׳ (ירמיהו ב׳:כ״ב). הא כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. עד שלא נחתם גזר זין כבסי מרעה לבך (ירמיהו ד׳:י״ד). משנחתם גזר דין כי אם תכבסי וגו׳ (ירמיהו ב׳:כ״ב). כתוב אחד אומר קרוב ה׳ לכל קוראיו וגו׳ (תהלים קמ״ה:י״ח). וכתוב אחד אומר למה ה׳ תעמוד ברחוק (תהלים י׳:א׳). הא כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. עד שלא נחתם גזר דין קרוב ה׳ לכל קוראיו (תהלים קמ״ה:י״ח). משנחתם גזר דין למה ה׳ תעמוד ברחוק (תהלים י׳:א׳). כתוב אחד אומר דרשו ה׳ בהמצאו (ישעיהו נ״ה:ו׳). וכתוב אחד אומר חי אני אם אדרש לכם (יחזקאל כ׳:ג׳). הא כיצד יתקיימו שני מקראות הללו. עד שלא נחתם גזר דין דרשו ה׳ בהמצאו וגו׳ (ישעיהו נ״ה:ו׳). משנחתם גזר דין חי אני אם אדרש לכם (יחזקאל כ׳:ג׳). כתוב אחד אומר שובו אלי ואשובה אליכם וגו׳ (מלאכי ג׳:ז׳). וכתוב אחד אומר אם ישוב ולא ישוב (ירמיהו ח׳:ד׳). הא כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. עד שלא נחתם גזר דין שובו אלי ואשובה אליכם (מלאכי ג׳:ז׳). משנחתם גזר דין אם ישוב ולא ישוב (ירמיהו ח׳:ד׳).

אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים – רמי ליה יוסף בר חבו לרבי אבהו תנן עבירות שבין אדם לחברו אין יוה״כ מכפר עד שירצה חברו, והא כתיב אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים, מאן אלהים דיינא. אי הכי אימא סיפא ואם לי״י יחטא איש מי יתפלל לו תשובה ומעשים טובים.

רמז צ

כי חפץ י״י להמיתם – כתוב אחד אומר דרשו י״י בהמצאו (ישעיהו נ״ה:ו׳), וכתוב אחד אומר חי אני אם אדרש לכם (יחזקאל כ׳:ג׳), כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין. כתוב אחד אומר ישא י״י פניו אליך (במדבר ו׳:כ״ו) וכתוב אחד אומר אשר לא ישא פנים (דברים י׳:י״ז), כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין. כתוב אחד אומר שומע תפלה וגו׳ וכתוב אחד אומר סכות בענן לך, כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין. כתוב אחד אומר קרוב י״י לכל קוראיו (תהלים קמ״ה:י״ח). וכתוב אחד אומר למה י״י תעמוד ברחוק (תהלים י׳:א׳), כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין. כתוב אחד אומר מפי עליון לא תצא וגו׳ (איכה ג׳:ל״ח), וכתוב אחד אומר וישקוד י״י על הרעה (דניאל ט׳:י״ד), כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין. כתוב אחד אומר כבסי מרעה לבך (ירמיהו ד׳:י״ד). וכתוב אחד אומר כי אם תכבסי בנתר (ירמיהו ב׳:כ״ב), כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין. כתוב אחד אומר שובו בנים שובבים (ירמיהו ג׳:כ״ב). וכתוב אחד אומר אם לא ישוב (תהלים ז׳:י״ג), כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין. כתוב אחד אומר כי לא אחפוץ במות המת (יחזקאל י״ח:ל״ב) וכתוב אחד אומר כי חפץ י״י להמיתם, כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין.

רמז צא

ויבא איש האלהים אל עלי – זה אחד מעשרה שנקראו איש האלהים, משה נקרא איש האלהים שנאמר וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים (דברים ל״ג:א׳), תפלה למשה איש האלהים (תהלים צ׳:א׳), אלקנה נקרא איש האלהים שנאמר ויבא איש האלהים אל עלי (שמואל א ב׳:כ״ז). שמואל נקרא איש האלהים שנאמר הנה נא איש האלהים בעיר הזאת (שמואל א ט׳:ו׳). דוד נקרא איש האלהים שנאמר במצות דויד איש האלהים (נחמיה י״ב:כ״ד). שמעיה נקרא איש האלהים שנאמר ויהי דבר י״י אל שמעיה איש האלהים (דברי הימים ב י״א:ב׳). עדו נקרא איש האלהים שנאמר איש האלהים בא מיהודה. אליהו נקרא איש האלהים שנאמר איש אלהים תיקר נא נפשי (מלכים ב א׳:י״ג). אלישע נקרא איש האלהים שנאמר כי איש אלהים קדוש הוא (מלכים ב ד׳:ט׳). מיכה נקרא איש האלהים שנאמר ויבא איש האלהים אל מלך ישראל (מלכים ב ו׳:ט׳). אמוץ נקרא איש האלהים שנאמר ואיש האלהים בא אליו לאמר המלך אל יבא עמך (דברי הימים ב כ״ה:ז׳). (והמסורת מנה י״א גברי דנקראו איש האלהים, ומוסיף חנן בן יגדליהו (ירמיהו ל״ה:ד׳) בירמיה).

ופללו – לשון משפט, כמו: ונתן בפלילים (שמות כ״א:כ״ב).

אלהים – דיין.

כי חפץ י״י להמיתם – שכבר נחתם גזר דין. אבל קודם שנחתם גזר דין, נאמר: כי לא אחפוץ במות המת (יחזקאל י״ח:ל״ב).

Tries him.וּפִלְלוֹ is an expression of judgment, as in, "and he shall pay by order of the judges [פְלִילִים].⁠"¹

Judge. The judge.

For it was Adonoy's will to kill them. For their verdict had already been sealed.⁠² Before the verdict is sealed however, Scripture states, "for I do not desire the death of one who should die.⁠"³

1. Shemot 21:22.

2. See Maseches Rosh Hashanah 18b.

3. Yechezkel 27:32.

אם יחטא איש (לא) לאיש ופללו אלהים – פתר׳: ודן אותו הדיין כלו׳ בנוהג שבעולם דברים שבין אדם לחבירו כי יחטא איש לרעהו ובא חבירו וקובל עליו לפני הדיין והדיין דן ביניהם ועשה שלום ביניהם אם חייב לו ממון שמשלם לו ממון ולאחר שמשלם לו ממון נמצא שלום ביניהם.

ואם לאלהים יחטא מי יתפלל לו – כלומר אבל אם לי״י יחטא איש מי יכול להתפלל בשבילו ולכפר עליו כמו שאתם חוטאים לי״י, שאתם שוכבים את הנשים הצובאות פתח אוהל מועד (שמואל א ב׳:כ״ב) ונוהגין ביזיון {ב}⁠קדשים. ואעפ״כ לא ישמע⁠{ו} לקול אביהם.

ופללו אלהים – הלא ייתון קדם דיינא מלשון ונתן בפלילים, כלומר ידין הדיין ביניהם ויתפשרו.

ואם לי״י יחטא איש מי יתפלל לו – בשבילו כתרגומו: מן יבעי וישתבק ליה.

ולא ישמעו לקול אביהם – נאצו כל תוכוחותיו.⁠¹

כי חפץ י״י להמיתם – שכבר נתחתם גזר דינם והיו עומדין במרדם כל שעה. אבל קודם גזר דין נאמר: כי לא אחפץ במות הרשע (יחזקאל י״ח:כ״ג,ל״ב).

1. השוו ללשון הפסוק במשלי א׳:ל׳.

ופללו אלהים – ישפטנו הדיין.

ויונתן תרגם: אם יחוב גבר לגבר, הלא ייתון לקדם דיינא וישמע מליהון ויפלי ביניהון. נראה כי פירוש פללו מתרגום ובערת – ותפלי.

מי יתפלל לו – מי יתפלל בעבורו, כלומר מי יכנס למשפט בעבורו עם השם ית׳.

ויש לפרשו לשון תפלה ובקשה, על דעת יונתן שתרגמו כן: ממן יבעי וישתביק ליה.

כי חפץ י״י להמיתם – על דרך: השמן לב העם הזה (ישעיהו ו׳:י׳), ואמר עד אשר אם שאו ערים (ישעיהו ו׳:י״א), וכן: ויחזק י״י את לב פרעה (שמות ט׳:י״ב), וכן: כי הקשה י״י אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו (דברים ב׳:ל׳). והטעם כי כשיגדיל האדם לחטוא, ימנע האל ממנו דרכי התשובה כדי שיקבל עונשו והנשארים יראו וייראו. אבל הרשע שלא הרבה לחטוא יפתחו לו דרכי התשובה אם רוצה לשוב, ועליו נאמר: כי לא אחפוץ במות המת והשיבו וחיו (יחזקאל י״ח:ל״ב), ואפילו ירבה הרשע לחטוא אם שב אל י״י בכל לבבו, ומראה לבני אדם גם כן תשובתו שלימה, ואוחז הדרך הטובה בכל נפשו ובכל מאודו באמת, תקובל תשובתו שלימה ויהיה לו סיוע אלהי בתשובה. אבל בוחן לבבות יודע האמת, וראה בבני עלי כי לא היה לבבם שלם, ואפילו ישמעו לקול אביהם ויסורו מדרכם הרעה, ידע כי לא יעשו זה בכל לבם, לפיכך חפץ שלא ישמעו לקול אביהם, ויענשו וימותו ברשעם, כדי שיאמרו בני אדם: רשעים היו אלה וראוים היו לעונש הזה, ויצדיקו עליהם את הדין.

ורבותינו הקשו אלה הפסוקים ואמרו: כתיב: כי חפץ י״י להמיתם, וכתיב: כי לא אחפוץ במות המת (יחזקאל י״ח:ל״ב)? ותירצו: כאן קודם גזר דין, כאן לאחר גזר דין.

אם יחטא איש לאיש – ישפטנו הדיין ויפייס את התובע, אבל אם יחטא איש לבורא מי יפייס לבורא ויתפלל בעדו שימחול לו אם לא ישוב החוטא מדרכו הרעה. ונפל דגשות למ״ד ופיללו להקל.

אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים – רוצה לומר: ישפטהו הדיין ובזה הדרך יתקן את אשר עותו כי הדיין אינו לובש קנאה על זה החטא כי לא לו חטא ויראה זכותו לפי מה שאפשר, ואולם אם לי״י יחטא איש הנה אין בזה תקון כי אין שם שופט על זה זולת הש״י והוא יענשהו כי לו חטא וילביש קנאה על זה דרך משל כאמרו כי אנכי י״י אלהיך אל קנא והיה בחטא זה ע״א שהיה החטא לש״י, והנה לא היו שומעים בקול אביהם לקבל תוכחת כי הש״י היה חפץ להמיתם על אלו החטאים כדי שירחקו מהם הבאים אחריהם ולא יפסידו כוונת התורה בענין הקרבנות כמו שהמית נדב ואביהוא לזאת הסבה כמו שבארנו לדברי התורה, או היה זה הענין מהעדר קבולם התוכחה מיוחס לשם ית׳ במקרה להיותו סבת כל הדברים כאמרו ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר י״י, או יהיה הרצון בזה כי היה לבני עלי חטא אחר היה ראוי שימית הש״י עליו אף על פי שישובו מזה החטא שהוכיחם עליו עלי וזה כי הם לא ידעו את י״י הפך מה שכוון בענין העבודה והנה אף על פי שישובו מזה החטא שהוכיחם עליו עלי היה המות ראוי להם כי הם לא הרגישו בענין הקרבנות מה שבהם לעבודת הש״י ולא חשבו בהם תכלית אחר זולת השמנת גופם וכבר דקדקה התורה שתהיה הכונה בהם לי״י ולזה הרחיקה שתויי יין מן ההקרבה שאי איפשר שתהיה כוונתם שלימה כ״ש שאשר לא ידעו את י״י ירוחקו מן ההקרבה ולזה היה רצון השם יתברך שימותו בני עלי כדי שידקדקו הבאים אחריהם בכונת הקרבנות וידעו שאין הכוונה בהם השמנת גופם כמו שחשבו אלו.

והנה גלה פשעיהם במה שיעשו בזה, באמרו אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים. והנה המתרגם והמפרשים כלם נמשכים אחר דברי חז״ל, ופירשו אלהים הנאמר בכאן על הדיינים, ופירשו פללו מגזרת פלילים שהוא נאמר על השופטים, ולא הטיבו לפרש הכתוב על פשוטו אפילו לפי דעתם, ואף רבי דוד קמחי שפירשו מענין אלהות ופירש ופללו לשון תפלה ובקשה לא נתיישב פשט הכתוב ג״כ לפי דרכו. והנני מפרש הפסוק לכל אחד מהדעות בהיות פללו מלשון משפט או מלשון תפלה באופן מתישב, והצד השוה שבהם הוא היות אצלי אלהים הנזכר בכאן קדש, כי הוא מהבלתי נמחקים, ואמר כפי הדעת האחד שפללו הוא מלשון משפט, אם יחטא איש לאיש הנה ישפוט אותו האלהים, כי יהיה האדם בעל דינו והאל יתברך הוא השופט והדיין, אבל אם לה׳ יחטא איש מי יתפלל לו, רוצה לומר מי יהיה נזקק להשפט עמו, הנה בלי ספק יהיה בעל דינו הקב״ה, ואיך יעמוד לבו תחזקנה ידיו בהשפטו עם האלוה יתברך שוה בשוה? ויהיה התפלל ההתפעל מענין הפלולים והמשפט, וכן הביאו רד״ק בספר השרשים בשרש פלל. ואם נאמר שפללו אלהים הוא מענין תפלה יהיה פירושו כן, אם יחטא איש לאיש הנה ישוב האיש אשר חטא לו לכפר את חטאתו ולהתפלל בעד החוטא אל האלהים שיכפר את חטאו כמו שאמר (בראשית כ׳ ז׳) ויתפלל בעדך וזהו ופללו אלהים, רוצה לומר ופלל בעבורו אל האלהים, אבל אם לה׳ יחטא איש מי יתפלל בעדו ומפני זה יהיה מרוחק מהכפרה: וספר הכתוב שעם כל דברי עלי הטובים הנה בניו לא שמעו לקול אביהם, רוצה לומר לא רצו לשמוע דבריו ולא נכנסו באזניהם כי בזוהו בלבבם, ואמר כי חפץ ה׳ להמיתם ע״ד (שמות ט׳ י״ב) ויחזק ה׳ את לב פרעה, שלפשעיהם ראה האל יתברך להענישם ושערי תשובה ננעלו לפניהם, ויהיה ישמעו כמו שמעו עתיד במקום עבר. ובמדרש שמואל (סוף פר׳ ז׳) אחז״ל כתוב אחד אומר (יחזקאל י״ח ל״ב) כי לא אחפוץ במות המת, וכתוב אחר אומר כי חפץ ה׳ להמיתם, הא כיצד יתקיימו שני הכתובים הללו? עד שלא נחתם גזר דינם לא אחפוץ במות המת, משנחתם גזר דינם חפץ ה׳ להמיתם, רמז בזה למה שאמרתי. ובמסכת נדה (נדה ע׳:) אמרו, כאן קודם תשובה כאן לאחר תשובה:

ופללו – למ״ד עי״ן הפעל רפה.

מי יתפלל לו – מתחלפת יִתְפַּלֵל לו.

ופללו – יתפלל ענין משפט, כמו: ונתן בפלילים (שמות כ״א:כ״ב).

אם יחטא וכו׳ – ורוצה לומר: ומה כשהאדם חוטא לחבירו, שקובל הוא לפני השופט ועושה משפט, ולא היה אם כן נספה בלא משפט, ועם כל זאת שופטו גם אלהים, אם הטעה את השופט ויצא המשפט מעוקל.

ואם לה׳ – רוצה לומר: ומכל שכן כשהאדם חוטא לה׳, וכי מי הוא אשר ישפוט את החוטא, הלא בודאי הוא בעצמו שופט משפטו, ואיך לא תיראו מפניו אם הוא הבעל דין והדיין.

כי חפץ ה׳ להמיתם – על כי הרבו לפשוע, ולזה חיזק לבבם.

השאלות:

הכי אפשר שבשביל שחפץ ה׳ להמיתם לא שמעו לקול אביהם כאילו ה׳ בטל בחירתם לבל ישובו בתשובה, וזה סותר ליסודי הדת שהבחירה חפשית תמיד.

אם מוסב על מעבירים עם ה׳, ורצה לומר העם מעבירים את השמועה ומוסיפים בה תלונות ובוטים כמדקרות חרב ואומרים, איך יתכן זה אשר אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים – רצה לומר הלא עלי ובניו הם אלהים שופטים בארץ ויפללו על כל חטא אשר יחטא איש לרעהו, ועתה אם לה׳ יחטא איש מעתה מי יפלל וישפוט אותו, אחר שהשופטים עצמם בני עלי הם החוטאים לה׳ ומי יעשה משפטו ויריב ריבו והלא הכהנים השופטים בארץ רמסו קדש קובעים אלהים, ואמר יתפלל בהתפעל כי הם צריכים לפלל א״ע כי הם החוטאים.

ולא ישמעו וכו׳ כי חפץ ה׳ להמיתם ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שמ״ש כי חפץ ה׳ להמיתם (הגם שכתב החפץ אחפוץ מות הרשע) הוא אחר גזר דין, ורצה לומר שאחר גזר דין ימנע ממנו דרכי התשובה רצה לומר שלא יסייע לו בהערה אלהית להעיר לבבו ולהטותו אל הטוב, רק יניחו אל בחירתו לגמרי, שאם היה תוכחה זו (שבודאי נכלמו מדברי אביהם) קודם גזר דין היו מוצאים סיוע שמיימית להעיר לבבם אז לשמוע לקול אביהם הצדיק ולשוב מעון, אבל אחר שחפץ ה׳ להמיתם, כי היה דינם חרוץ (כמו שיבואר מפסוק כ״ז והלאה) לא העיר לבבם ע״ז.

אם יחטא איש לאיש – ישפוט אותו אלהים הוא הדיין אשר יפותה להצדיקו על שחד שקבל או לשאת פני אדם חשוב המבקש רחמים בעדו, אך אם לה׳ יחטא איש אם לא יתחרט החוטא עצמו וישוב אל ה׳ וירחמהו מי יתפלל בעדו? לכן אל תבטחו לאמר נצלנו כי בני הכהן הגדול והשופט אנחנו והוא יתפלל בעדנו ובצדקתו נרפא לנו, כי אין לפני ה׳ משוא פנים או מקח שוחד, רק דעו כי רעה נגד פניכם אם לא תיטיבו; ושד״ל פירש מי יתפלל בבנין התפעל כמו יפלל בפִעֵל, אם יחטא איש לאיש הדיין ישפטם ויעשה פשרה ביניהם, ואם לה׳ יחטא איש מי יעשה שופט תחת ה׳ ובמקומו לעשות פשרה בינוי ובין החוטא נגדו?

כי חפץ וגו׳ – הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואין לך דבר שעומד בפני התשובה, כדברי ה׳ אל יחזקאל (ל״ג:י״א) כי לא אחפץ במות הרשע, אך הכותב נשתמש במליצה זו ע״ד ויחזק ה׳ את לב פרעה, עיין במשתדל פ׳ וארא.

אִם-יֶחֱטָ֨א אִ֤ישׁ לְאִישׁ֙ וּפִֽלְל֣וֹ ושפטו¹ אֱלֹהִ֔ים הדיין², וְאולם אִ֤ם לַֽיהוָה֙ יֶֽחֱטָא-אִ֔ישׁ מִ֖י יִתְפַּלֶּל-ל֑וֹ?! מי יכנס למשפט בעבורו עם השם יתברך?!³ וְעל אף דברים אלו לֹ֤א יִשְׁמְעוּ֙ שמעו לְק֣וֹל אֲבִיהֶ֔ם, וזה כִּֽי-חָפֵ֥ץ היה יְהוָ֖ה לַהֲמִיתָֽם על כי הרבו לפשוע⁴ וכבר נחתם גזר דינם⁵, ולכך חיזק לבבם שלא לשוב בתשובה⁶:

1. רש״י, רד״ק.

2. רש״י, רד״ק.

3. רד״ק. ויש מרבותינו שביארו פסוק זה באופנים שונים, מלבי״ם מבאר שדברים אלו נאמרו ע״י העם, ועלי הביא דבריהם לבניו, שהעם אמרו איך יתכן שאם יחטא איש לאיש ״ופללו אלהים״ ישפטו אותו הדיינים דהיינו עלי ובניו, ועתה אם לה׳ יחטא איש מעתה מי יפלל וישפוט אותו? אחר שהשופטים עצמם בני עלי הם החוטאים לה׳?!. ורי״ד ביאר אם יחטא איש לאיש ישפטנו הדיין ויפייס את התובע, אבל אם יחטא איש לבורא מי יפייס לבורא ויתפלל בעדו שימחול לו אם לא ישוב החוטא מדרכו הרעה?. ואברבנאל מבאר אם יחטא איש לאיש הנה ישפוט אותו האלהים, כי יהיה האדם בעל דינו והאל יתברך הוא השופט והדיין, אבל אם לה׳ יחטא איש מי יתפלל לו, רוצה לומר מי יהיה נזקק להשפט עמו, הנה בלי ספק יהיה בעל דינו הקב״ה, ואיך יעמוד ליבו ותחזקנה ידיו בהישפטו עם האל יתברך שוה בשוה?!.

4. מצודת דוד.

5. רש״י.

6. מצודת דוד. והטעם הוא כי כשיגדיל האדם לחטוא ימנע האל ממנו דרכי התשובה כדי שיקבל עונשו והנשארים יראו וייראו, אבל הרשע שלא הרבה לחטוא יפתחו לו דרכי התשובה אם רוצה לשוב ועליו נאמר ״כי לא אחפוץ במות המת... השיבו וחיו״, ואפילו ירבה הרשע לחטוא אם שב אל ה׳ בכל לבבו ומראה לבני אדם גם כן תשובתו שלימה ואוחז הדרך הטובה בכל נפשו ובכל מאודו, באמת תקובל תשובתו השלימה ויהיה לו סיוע אלוהי בתשובה, אבל הקב״ה בוחן לבבות ויודע האמת וראה בבני עלי כי לא היה לבבם שלם, ואפילו ישמעו לקול אביהם ויסורו מדרכם הרעה ידע כי לא יעשו זה בכל לבם, לפיכך חפץ שלא ישמעו לקול אביהם ויענשו וימותו ברשעם, כדי שיאמרו בני אדם רשעים היו אלה וראוים היו לעונש הזה ויצדיקו עליהם את הדין, רד״ק.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון