Shemuel I 2 – שמואל א ב‏ – Mikraot Gedolot

בְּכֵן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל מֵימַר אֲמַרִית בֵּיתָךְ וּבֵית אָבוּךְ יְשַׁמְשׁוּן קֳדָמַי עַד עַלְמָא וּכְעַן אֲמַר יְיָ קוּשְׁטָא אִינוּן דִינַי אֲרֵי לְדִמְיַקְרִין קֳדָמַי אַיְקַר וְדִמְבַסְרִין עַל שְׁמִי יִתְשָׁטוּן.

לכן נאום ה׳ אלהי ישראל אמר אמרתי וגו׳ – ר׳ יהושע ברבי נחמיה בשם חד דבי מיאשא יתיב קמיה ר׳ אבהו אמור אמרתי שני פעמים ביד בוזי ביד איתמר ב׳ פעמים.

ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם ועתה וגו׳ חלילה לי וגו׳ – רבי ירמיה בשם ר׳ שמואל בר רב יצחק החמיר הקב״ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו. בכבודו של צדיק כתיב ואברכה מברכך וגו׳ (בראשית י״ב:ג׳). בכבודו של הקב״ה כי מכבדי אכבד – אני אכבד. ובוזי יקלו – על ידי אחרים.

כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו – א״ר ירמיה בן אלעזר החמיר הקב״ה על כבודו של צדיק יותר מכבודו, בכבודו כתיב כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו על ידי אחרים, בכבודו של צדיק כתיב ואברכה מברכיך ומקללך אאור (בראשית י״ב:ג׳) אנא.

רמז צו

בן זומא אומר איזהו חכם הלמד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי (תהלים קי״ט:צ״ט), איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר טוב ארך אפים מגבור (משלי ט״ז:ל״ב). איזהו עשיר השמח בחלקו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך (תהלים קכ״ח:ב׳) אשריך בעוה״ז וטוב לך לעוה״ב. איזהו מכובד המכבד את הבריות שנאמר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו.

לא יהיה זקן בביתך – ר׳ חנניא ור׳ הושעיא הוה קא משתקיד ר׳ יוחנן למסמכינהו ולא הוה מסתייעא מילתא הוה קא מצטער טובא אמרו ליה לא יצטער מר דאנן מדבית עלי קא אתינן, דא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מנין שאין נסמכין לבית עלי שנאמר ולא יהיה זקן בביתך (שמואל א ב׳:ל״ב) מאי זקן אילימא זקן ממש והא כתיב וכל מרבית ביתך ימותו אנשים (שמואל א ב׳:ל״ג) אלא סמיכה.

רבי מאיר אזל לממלא ראה אותם שחורי ראש אמר להם מבני עלי אתם שכתוב וכל מרבית ביתך ימותו אנשים (שמואל א ב׳:ל״ג), אמרו ליה רבי התפלל עלינו אמר להם הטפלו בצדקה ואתם מאריכים ימים שנאמר עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא (משלי ט״ז:ל״א).

אמור אמרתי – שני פעמים פסקתי גדולה לבני איתמר, בבני גרשון ובבני מררי נאמר: ביד איתמר בן אהרן הכהן (במדבר ד׳:כ״ח-ל״ג), ועלי מבני איתמר היה. זו ראיתי במדרש שמואל.

ולשון הגון מזה שמעתי: אמור אמרתי ביתך ובית אביך וגו׳ – מתחלה נתתי כהונה גדולה לאלעזר הכהן, שנאמר: והפשט את אהרן את בגדיו וגו׳ (במדבר כ׳:כ״ו), ובימי פלגש שפקרו ישראל ברוב המצות, ומי גרם להם, פנחס וכיוצא בו, שהיה להם לסבב מעיר אל עיר ולהוכיחם, נטלתי הכהונה גדולה מהם ונתתיה לך, שמבני איתמר אתה, ואמרתי: יתהלכו לפני עד עולם, שכשפוסקין לו גדולה לאדם, פוסקין לו ולדורותיו עד עולם.

כי מכבדי אכבד – את בני פנחס, שכבד אותי בשטים (במדבר כ״ה:י״א). וכן היתה בימי שלמה כשנבנה בית המקדש: ויגרש שלמה את אביתר מהיות כהן לי״י כדבר י״י אשר דבר אל בית עלי (מלכים א ב׳:כ״ז), ונעשה צדוק כהן גדול תחתיו שהיה מבני פנחס, שכן נתייחסו בדברי הימים (דברי הימים א ו׳:ל״ח).

ובוזי יקלו – מאליהם, משאסתלק מהם.

I had indeed decreed. Twice I assigned greatness to the sons of Isomor: Concerning the sons of Gershon and the sons of Merori, it is stated, "Under the direction of Isomor, the son of Aharon the kohein.⁠"¹ And Eli was one of the descendants of Isomor. This [explanation] I saw in Midrash Shemuel. I have, however, heard a more fitting explanation: "I had indeed decreed that your family and your father's family…" Originally I made Elozor the kohein to serve as kohein gadol, as it is stated, "remove Aharon's vestments, [and dress Elozor his son in them].⁠"² However, at the time of the concubine,⁠³ Yisroel divested themselves of most mitzvos. And who was to blame [for this]? Pinchas and his associate kohanim, who should have gone around from city to city to reprove them. I therefore took the kehunah gedolah away from them, and gave it to you, for you are of Isomor's descendants, and I said, that they shall walk before Me forever; for when greatness is assigned to a person, it is assigned to him and to his generations forever.

For I honor those who honor Me. Pinchas' descendants who honored Me at Shittim.⁠⁴ And this happened in the days of Shelomo, that when the Temple was built, Shelomo dismissed Evyosor from being a kohein [gadol] to 'ה, fulfilling the word of 'ה which He had spoken concerning Eli's family.⁠⁵ And Tzadok became the kohein gadol, because he was of Pinchas' descendants; he is so listed in the genealogical records in Divrei HaYamim.⁠⁶

And those who dishonor Me will be cursed. By themselves, when I will withdraw Myself from them.⁠⁷

1. Bemidbar 4:33.

2. Ibid., 20:26.

3. See Shofetim Chapters 19-21.

4. Bemidbar 25:7-8.

5. I Melochim 2:27.

6. I Divrei HaYamim 6:35-38.

7. Referring to Eli’s sons from whom the kehunah gedolah would be removed in the time of Shelomo Hamelech.

אמר אמרתי ביתך וגו׳ – כלו׳ אמרתי כשנטלה רוח הקדש מפנחס בן אלעזר בעון שלא התהלך להתיר נדרו של יפתח.

ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם – לשרת לפני כהנת עולם, ועלי מבני איתמר, כשם שנ׳ בדברי הימים ולבני אהרן מחלקותם בני אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר ויחלקם דוד וצדוק מן בני אלעזר ואחימלך מן בני איתמר (דברי הימים א כ״ד:א׳-ג׳) ואביתר בן אחימלך, וכת׳: ויגרש שלמה את אביתר מהיות כהן לי״י למלא את דבר י״י אשר דבר על בית עלי בשילה (מלכים א ב׳:כ״ז), למדנו שבית עלי מבני איתמר.

ועתה נאום י״י חלילה לי כי מכבדי אכבד – אותם שכיבדוני בשיטים מזרע אלעזר כשם שנ׳ וירא פנחס בן אלעזר וגו׳ (במדבר כ״ה:ז׳) כלו׳ שתשוב הכהונה לאלעזר.

ובוזיי יקלו – אילו בני עלי, שאגרשם מכהן לי כעיניין שנאמר ויגרש שלמה את אביתר מהיות כהן לי״י למלא את דבר י״י אשר דבר על בית עלי בשילה (מלכים א ב׳:כ״ז).

אמור אמרתי – מנהג המקרא לכפול כמו ואם אמר יאמר העבד (שמות כ״א:ה׳). כלומר חשבתי להיטיב אתכם שהרי כשפוסקין גדולה מן השמים פוסקין לו ולזרעו עד עולם.⁠¹

כי מכבדי אכבד – זה פנחס שכיבד אותי בשיטים, וכן היה בימי שלמה כשנבנה בית המקדש ויגרש שלמה את אביתר מהיות כהן לי״י למלא את דבר י״י אשר דיבר על בית עלי בשילה (מלכים א ב׳:כ״ז). ונעשה צדוק כהן גדול תחתיו שהיה מבני פנחס שכן נתייחס בדברי הימים. ועלי היה מבני איתמר דכת׳ ושם אחימלך בן אביתר מבני איתמר וראשי האבות הכהנים. ואביתר היה בן אחימלך שנהרג בנוב שנאמר וימלט בן אחד לאחימלך ושמו אביתר ויברח אחרי דוד (שמואל א כ״ב:כ׳). ואחיטוב היה בן פינחס בן עלי שנאמר ואחיה בן אחיטוב אחי אי כבוד בן פנחס בן עלי כהן י״י נשא אפוד (שמואל א י״ד:ג׳).

ומדרש: אמר אמרתי פעמים הרבה נתתי גדולה לבני איתמר שהרי כשהקריבו נשיאים את העגלות ואת הבקר לבני גרשום ולבני מררי נאמר ביד איתמר בן אהרן הכהן (במדבר ז׳:ח׳), ועלי מבני איתמר היה במדרש אגדת שמואל.

ורבינו פירש מתחילה נתתי גדולה לאלעזר שנאמר והפשט את אהרן את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו (במדבר כ׳:כ״ו) ובימי פילגש שכפרו ישראל, מי גרם להם פינחס וכיוצא בו שהיה לו לסבב מעיר לעיר ולהוכיחן, נתתי הגדולה לאיתמר ואמרתי יתהלכו לפני לעולם. ואם מדרש הוא מדרש אחר מכחישו וגם המקראות. ואם סברא היא יש להשיב שהרי פילגש בגבעה היתה בימי עתניאל ובימי כושן רשעתים, ובימי יפתח היה פינחס קיים כדגרסי בבראשית רבא וכדמתרגם מימים ימימה תלכנה בנות ישראל (שופטים י״א:מ׳). ובין זה לזה היה קרוב לר״פ שנה ובגבעון נאמר במשמרות דוד ושמואל הרואה (דברי הימים א ט׳:כ״ב) ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים י״י עמו (דברי הימים א ט׳:כ׳). וגרסי בבראשית רבא וכי לא היה פינחס שם שיתיר לו את נדרו אלא פינחס אמר הוא צריך לי ואני איני צריך לו ואני הולך אצלו. יפתח אמר אני ראש קציני ישראל ואיני הולך אצל פינחס. בין דין לדין² אבדה ההיא עולמתא, ושניהם נענשו בדמיה: פנחס נענש שנסתלקה ממנו רוח הקודש, ויפתח נענש בנשילת איברים. ומניין שנסתלקה רוח הקודש מפינחס שנאמר לפנים י״י עמו (דברי הימים א ט׳:כ׳). ואם תאמר פינחס האריך ימים והוא אליהו זכור לטוב ועודנו חי, יש להשיב שהרי מצינו בבראשית רבה בפרשת ויצא יעקב בפסוק ותאמר לאה בא גד שהיו חכמים חולקין מאיזה שבט אליהו עד שבא אליהו הוא בעצמו אצלן ואמר להן עד מתי אתם חולקין אני מבני בניה של רחל מבנימן שנאמר ויעשיה ואליה וגו׳. וגם מדברי ר׳ יוסי יש להבין כן בסדר עולם שאמר: ז׳ הם שקיפלו את העולם ואלו הן: מתושלח ראה את אדם הראשון, שם ראה את מתושלח, יעקב ראה את שם, עמרם ראה את יעקב, אחיה ראה את עמרם, אליהו ראה את אחיה, אליהו עדיין הוא קיים. ואם פינחס זהו אליהו, היה לו לומר: ואליהו ראה את עמרם.

ובזי יקלו – כלומר יקלו על ידי כמו שמפרש והולך וגדעתי את זרועך (שמואל א ב׳:ל״א).

יקלו – מן קלל, יחיו מן חיים. אבל יקלו רודפיכם מן נקל, לא יסבו מן ונסב.

1. השוו ללשון הפסוק בשמואל ב כ״ב:נ״א.

2. השוו ללשון הפסוק בדברים י״ז:ח׳.

אמור אמרתי – במדרש: מתחילה נתתי כהונה לאלעזר הכהן ובניו, שנאמר: והלבשת אותם^א את אלעזר בנו (במדבר כ׳:כ״ו), ובימי פלגש בגבעה שפקרו ישראל ברוב המצות, ומי גרם להם, פנחס ואלעזר ושאר הכהנים, שהיה להם לסבוב מעיר אל עיר ולהוציאם, ולא עשו כן, לפיכך נטלתי כהונה גדולה מהם ונתתיה לך, שאתה מבני איתמר, ואמרתי שיתהלכו ביתך ובית אביך לפני עד עולם, עתה חלילה לי כי מכבדי אכבד, בני פנחס שכבד אותי בשטים.

ובוזי יקלו – שנאמר: ויגרש שלמה את אביתר מהיות כהן לי״י וגו׳ כדבר י״י אשר דבר על בית עלי (מלכים א ב׳:כ״ז) ונעשה צדוק כהן גדול שהיה מבני פנחס. חלילה לי שיתהלכו הם לפני, כי אחר שהם בוזי, דין הוא שיקלו. ועל זרע עלי אמר זה ולא על שאר הכהנים, אף על פי שאמר מתחלה: ביתך ובית אביך, ובכלל בית אביך שאר הכהנים, כמו שאמר: נגליתי לבית^ב אביך (שמואל א ב׳:כ״ז) – והוא אהרן הכהן, הוא ובניו שחטאו בכהונה סילק מהם כבוד הכהונה וברית הכהונה. וכבוד הכהונה הוא להיות כהן גדול, ולא היה בזרעו כהן גדול אלא טפל לאחרים, כמו שאמר: ספחני נא (שמואל א ב׳:ל״ו). וברית הכהונה החיים והשלום, כמו שאמר לפנחס: הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כ״ה:י״ב), ואמר: בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב׳:ה׳), ועל זרע עלי אמר: וכל מרבית ביתך ימותו אנשים (שמואל א ב׳:ל״ג), הפך הברית כמו שהם חללו הברית וכבוד הכהונה.

יקלו – ענין קלון, ולהבדיל הענין בא קל הקו״ף ונדגשת קוף: יקלו רודפיכם (ישעיהו ל׳:ט״ז) שהוא ענין קלות, ושניהם מבנין נפעל מפעלי הכפל.

ואמר: יקלו, ולא אמר: אקל כמו שאמר: אכבד, כי הם יקלו מעצמם בהסתירי פני מהם.

ובדרש: רבי ירמיה בשם רבי שמואל: מצינו שהחמיר הקב״ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו. בכבודו של צדיק מה כתיב? ומקללך אאור (בראשית י״ב:ג׳), בכבודו של הקב״ה כתיב: ובוזי יקלו, יקלו ע״י אחרים.

א. כן בכ״י וטיקן 71.

ב. כן בכ״י וטיקן 71.

מכבדי אכבד – רוצה לומר: פינחס שכבד הש״י בקנאו את קנאת הש״י בשטים ולזה השיב הכהונה הגדולה לו בימי שלמה כי היה צדוק כהן גדול תחת אביתר שהיה מבית עלי שהיה מבני איתמר כמו שנזכר בדברי הימים כי אחימלך בן אביתר היה מבני איתמר.

לכן נאם ה׳ אלהי ישראל וגו׳. אחרי שזכר פשעיהם זכר ענשם, ואמר שעם היות כוונתו ורצונו האלהי שבית עלי ובית אביו רוצה לומר משפחתו יתהלכו לפניו עד עולם, הנה עתה בסבת החטא הזה אמר ה׳ חלילה לי, רוצה לומר מעשו׳ זה שיתהלכו בניך לפני כל הימים, כי מדת דיני הוא שמכבדי אכבד ובוזי יקלו, ואמר יקלו להגיד שהקלון ימשך אליהם מצדם, כי הכבוד והטוב ימשך ממנו יתברך והבזיון והקללה יבוא מפעולתם. (עיין רד״ק) ובדרש אמרו מתחלה נתתי כהונה לאלעזר בנו של אהרן, ולפי שבימי פלגש בגבעה שפקרו ישראל ברוב המצות וגרם להם זה פנחס ושאר הכהנים שלא היו נוסעים מעיר אל עיר כראוי להוכיחם, לכן נטלתי כהונה גדולה מהם ונתתיה אל בני איתמר שנים ושבעים שנה, ועכשו שקלקלו בני עלי חלילה לי, כי מכבדי אכבד בני פנחס שכבד אותי בשטים אכבד אותם. ובוזי יקלו אלה בני עלי שנאמר (מלכים א ב׳ כ״ו) ויגרש שלמה את אביתר מהיות כהן להשם למלא את דבר ה׳ אשר דבר על בית עלי ואז נעשה צדוק כהן גדול שהיה מבני פנחס. וכפי חכמי הנוצרים מצאתי שעלי בהיותו שופט ישראל לקח לעצמו הכהונה הגדולה, עם היותה כפי הדין לבני פנחס בן אלעזר, ואם היה כן היה איש האלהים מזכירו בדבריו ותוכחתו אבל דבריו באמת מורים חלופו. ובדרש (ב״ר פר׳ ל״ט מ״ג ע״ג) ר׳ ירמיה בשם ר׳ מאיר אומר מצינו שהחמיר הקב״ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו שבכבוד של צדיק אומר ומקללך אאור ובכבודו של הקב״ה כתיב ובוזי יקלו על ידי אחרים. וביאר איך יקלו באמרו שלשה קללות שיבאו על בית עלי אחריו, ועם היות שאמרם אליו לנכח הנה הכוונה לא היתה כי אם על בניו:

חלילה – חולין וגנאי.

יקלו – הוא הפך הכבוד.

ובית אביך – הם בני איתמר.

יתהלכו לפני – רצה לומר ישמשו בכהונה גדולה.

כי מכבדי – מי שהיה מכבד אותי, אכבדו גם אני, רצה לומר: אחזיר שמוש הכהונה לבני פנחס בן אלעזר, שכיבד אותי בשטים בקנאו את קנאתי.

ובוזי – הם בני עלי, שביזו את המקום, יקל כבודם וכן היה בימי שלמה, כי גירש את אביתר מכהן לה׳, שהיה מזרע עלי (מלכים א ב׳:כ״ז), וכיהן צדוק תחתיו (מלכים א ב׳:ל״ה), שהיה מזרע פינחס.

לכן הנה עד עתה אמור אמרתי וחשבתי בלבבי, יען שהוא ביתך שאתה ראש אלפי ישראל ויען שהוא בית אביך בית אהרן הכהן, לכן יתהלכו לפני יהיו צדיקים ההולכים לפני ה׳ תמיד (כמ״ש התהלך לפני והיה תמים) ומפני זה יתקיימו בגדולתם עד עולם – אולם עתה שלא היה כפי מחשבתי וסרו מעבודתי חלילה לי להיות בריתי אתם,

כי מכבדי אכבד כי הכבוד של עובדי ה׳ אינו ענין מקרי רק השגחיי, שמצד שהם מכבדים אותי כן אכבד אותם וממילא כי בוזי אשר אסיר השגחתי מאתם ולא אכבדם יקלו מאליהם אחר שמנעתי את כבודי מאתם.

ובית אביך – כאן משמעו ל׳ בית אב או משפחה, תחתיך יקום אחד מבניך או אם יחסר מבני בניך לכהונה יקום תחתיך מבני אחיך, ומעתה אני בוחר בבית אב אחר מבתי אבות הכהנים בני אהרן.

עד עולם – עד הימים הנעלמים ממחשבת אדם, וכן מן העולם ועד העולם מן הימים הנעלמים מן האדם קודם בריאת כל יצור, עד הימים הנעלמים ממחשבתו שיהיו אחר כלות תבל ומלאה; ול׳ ועד, לעולם ועד, נ״ל שהוא לשון עַד, רק לא כדברי האומר שהיה ראוי לכתוב וְעַד עולם שאם כן מעולם ועד היה כותב ולא לעולם, רק לשון עד שענינו נצחיות, כמו לא החזיק לעד אפו, ולמ״ד של לעולם משמשת כשתים לעולם ולעד, ומ״מ אין המלה זזה ממשמעות קצה וסוף, וכן בטחו בה׳ עדי עד, עד העַד כלו׳ הקצה האחרון.

לָכֵ֗ן נְאֻם-יְהוָה֮ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒, כאשר ניטלה רוח הקדש מפנחס בן אלעזר בעוון שלא הלך להתיר את נדרו של יפתח¹, ולא הוכיח מספיק את ישראל בימי עוון פילגש בגבעה², אָמ֣וֹר אָמַ֔רְתִּי וחשבתי בלבבי³, בֵּֽיתְךָ֙ וּבֵ֣ית אָבִ֔יךָ מבני איתמר⁴ יִתְהַלְּכ֥וּ לְפָנַ֖י לשמש בכהונה גדולה⁵ עַד-עוֹלָ֑ם, שהרי כשפוסקין לאדם גדולה מן השמים, פוסקין לו ולזרעו עד עולם⁶, וְאולם עַתָּ֤ה נְאֻם-יְהוָה֙, חָלִ֣ילָה לִּ֔י שזרעך יכהן לי בכהונה גדולה, כִּֽי-מְכַבְּדַ֥י כמו פנחס שכיבד אותי בשיטים⁷ אֲכַבֵּ֖ד⁸ וּלעומתם בֹזַ֥י המבזים אותי, כמו בניך⁹ יֵקָֽלּוּ יהיו לקלון מאליהם, משאסתלק מהם¹⁰:

1. ר״י קרא.

2. רש״י, רד״ק, וראה שופטים יט.

3. מהר״י קרא, מלבי״ם.

4. רש״י, מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. רש״י, מהר״י קרא.

7. במדבר כ״ה ז׳, ר״י קרא.

8. וכך היה בימי שלמה, שנעשה צדוק, שהיה מבני פנחס, כהן גדול (מלכים א׳ ב׳ ל״ד), רש״י.

9. רש״י.

10. וכך היה בימי שלמה שגירש שלמה את אביתר מהיות כהן לה׳ כדי למלא את דבר ה׳ אשר דיבר על בית עלי בשילה (מלכים א׳ ב׳ כ״ז) רש״י, ר״י קרא.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון