×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וְהַנַּ֧עַר שְׁמוּאֵ֛ל מְשָׁרֵ֥ת אֶת⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה לִפְנֵ֣י עֵלִ֑י וּדְבַר⁠־יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה הָיָ֤ה יָקָר֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין חָז֖וֹן נִפְרָֽץ׃
And the child Samuel served Hashem before Eli. And the word of Hashem was precious in those days; visions were not frequent.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְרַבְיָא שְׁמוּאֵל מְשַׁמֵשׁ קֳדָם יְיָ בְּחַיֵי עֵלִי וּפִתְגָמָא דַייָ הֲוָה כַסֵי בְּיוֹמַיָא הָאִינוּן לֵית נְבוּאָה גַלְיָא.
והנער שמואל משרת את ה׳ לפני עלי – ר׳ פנחס ור׳ ירמיה בשם ר׳ חייא אמרו וכי לפני שכינה היה עומד אלא כל זמן שהוא עומד לפני עלי הכהן כאלו עומד לפני השכינה. כן הוא אומר חי ה׳ אשר עמדתי לפניו (מלכים א י״ז:א׳). וכי מפני השכינה היה עומד אלא כל זמן שהיה עומד לפני אחיה השלוני כאלו עומד לפני שכינה. רבי חלבו בשם דבי רבי שילא כתיב פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו וגו׳ (מלכים ב ג׳:י״א). אפילו היה מבקש מים לפניו היה נותן לו. מאי טעמיה אשר למד תורה מאליהו אין כתיב כאן. אלא אשר יצק מים וגו׳. מלמד שאפילו היה מבקש מים היה נותן לו.
ודבר ה׳ היה יקר בימים ההם וגו׳ – עשרה דברים נקראו יקרים. ואלו הן התורה והנבואה והתבונה ודעת והסכלות והצדיקים ומיתתן של צדיקים והחסד ועושר וישראל. התורה מנין. דכתיב יקרה היא מפנינים (משלי ג׳:ט״ו). הנבואה מנין. דכתיב ודבר ה׳ היה יקר וגו׳. התבונה מנין. דכתיב יקר רוח איש תבונה (משלי י״ז:כ״ז). והדעת מנין. דכתיב וכלי יקר שפתי דעת (משלי כ׳:ט״ו). הסכלות מנין. דכתיב יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט (קהלת י׳:א׳). הצדיקים מנין. דכתיב ולי מה יקרו רעך אל מה עצמו וגו׳ (תהלים קל״ט:י״ז). ומיתתן של צדיקים מנין. דכתיב יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו (תהלים קט״ז:ט״ו). החסד מנין. דכתיב מה יקר חסדך אלהים (תהלים ל״ו:ח׳). והעושר מנין שנאמר לא יחרוך רמיה צידו והון אדם יקר חרוץ (משלי י״ב:כ״ז). ישראל מנין דכתיב הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים וגו׳ (ירמיהו ל״א:י״ט).
והנער שמואל משרת את י״י – וכי לפני שכינה היה עומד אלא כל זמן שהיה עומד לפני עלי כאלו עומד לפני השכינה, וכן הוא אומר חי י״י אשר עמדתי לפניו (מלכים ב ה׳:ט״ז) וכי לפני השכינה היה עומד אלא כל זמן שהיה עומד לפני אחיה השילוני כאלו עומד לפני השכינה. וכן הוא אומר ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים (שמות י״ח:י״ב), לומר לך כל המקביל פני זקן כאלו מקביל פני השכינה.

רמז צז

ודבר י״י היה יקר – עשרה דברים נקראו יקרים. אלו הן, התורה והנבואה והתבונה והדעת והסכלות והעושר והצדיקים ומיתתן של צדיקים והחסד וישראל. תורה מנין שנאמר יקרה היא מפנינים (משלי ג׳:ט״ו). הנבואה מנין שנאמר ודבר י״י היה יקר בימים ההם. התבונה מנין שנאמר יקר רוח איש תבונה. הדעה מנין שנאמר וכלי יקר שפתי דעת (משלי כ׳:ט״ו). הסכלות מנין שנאמר יקר מחכמה (ו)⁠מכבוד סכלות מעט (קהלת י׳:א׳). העושר מנין שנאמר והון אדם יקר חרוץ (משלי י״ב:כ״ז). צדיקים מנין שנאמר ולי מה יקרו רעיך אל (תהלים קל״ט:י״ז). מיתתן של צדיקים מנין דכתיב יקר בעיני י״י המותה לחסידיו (תהלים קט״ז:ט״ו). החסד מנין דכתיב מה יקר חסדך אלהים (תהלים ל״ו:ח׳). ישראל מנין דכתיב הבן יקיר לי אפרים (ירמיהו ל״א:י״ט).
היה יקר – היה מנוע. וכן: יקר רוח איש תבונה (משלי י״ז:כ״ז) – מנוע דברים אדם מבין.
אין חזון נפרץ – לית נבואה גליא.
נפרץ – לשון: ופרצת ימה וקדמה (בראשית כ״ח:י״ד).
Was rare. Was withheld,⁠1 as in, "and a man of understanding speaks sparingly [יֲקר]",⁠2 meaning that who speaks sparingly is an understanding man.
Prophetic vision was not widespread. Prophecy was not revealed.⁠3נִפְרָץ is an expression similar to, "and you shall spread [וּפָרַצְתָּ] westward and eastward.⁠4
1. It was therefore considered precious and dear [=יָקָר].
2. Mishlei 17:27.
3. Not only were prophetic visions rare in those days, but even when they occurred they were not clear and concise, but rather cryptic and vague. Also, the prophecy that was received was of a private nature and not required by the people, so there was no need to reveal those visions. The prophets therefore kept their experiences to themselves and prophetic vision was rare and not widespread.
4. Bereshit 28:14.
והנער שמואל משרת את י״י לפני עלי – שהיה לומד לפניו עבודת הלוים והיה דר עמו בבית אחד, וכל זה כתוב להשכילך ולהורות לך שכששמע שמואל את הקול מדבר עמו כסבור שקראו עלי רבו לפי שהיה שמואל משרת לפניו בבית אחד.
ודבר י״י {היה} יקר בימים ההם – מכוסה מן הבריות, ואף אתה אל תתמה על שמואל שלא הכירו כשקראו הדיבור וגם אל עלי לא היה נגלה כמות שהיה רגיל מקדם לפי שהיה בלבו של הק׳ עליו בעון אשר ידע כי מקלקלים להם בניו ולא כיהה בהם (שמואל א ג׳:י״ג).
והנער שמואל משרת את י״י לפני עלי – משרת לפני י״י משרת לפני עלי. משרת מוסב לשניהן דוגמת גם עם י״י גם עם אנשים (שמואל א ב׳:כ״ו) וטוב מוסב לשתיהן.
ותרגומו: בחיי עלי.
היה יקר – שאינו מצוי.
ותרגומו: כסי מכוסה וכן יקר רוח איש תבונה, יקר מן הוקר, ידע מן הודע.
אין חזון נפרץ – לית נבואה גליא.
נפרץ – לשון ופרצת. ובא לשבר האוזן שלא תתמה למה טעה שמואל בין בת קול לקול אדם, לפי שלא היו נהוגין בו. ואף עלי הזקן לא ידע לפי שלא היה נביא. ולא הרגיש בקול שכינה שכבר נתייאשו מן הנבואה, עד שקראו פעם שלישית, ובפעם שלישית נאמר: ויבן עלי כי י״י קרא לנער (שמואל א ג׳:ח׳).
משרת את י״י – כבר פירשנוהו.
יקר – שלא היו נביאים בישראל, וזה: אין חזון נפרץ – שלא היה החזון נפרץ אלא נגדר וסתום.
ותרגומו: הוה כסי ביומיא האינון לית נבואה גליא.
אין חזון נפרץ – לא היה מרובה בישראל כמו ופרצת, ויש לומר לא היה שיעבור עליו, כמו ופורץ גדר.
והנה הנער שמואל היה משרת את י״י לפני עלי שהיה מיישר אותו על זה, והנה היה דבר י״י בימים ההם יקר ר״ל שהנבואה היתה מגעת בקושי עד שלא היתה אז נבואה נפתחת אבל היה ענין הנבואה סתום שלא ימצא אז מי שיתנבא.
והנער שמואל משרת את ה׳ וגו׳. לא נתנו המפרשים צורך למה זכר והנער שמואל משרת את ה׳ לפני עלי, בהיות שכבר זכרו פעמים הרבה. והוקשה להם גם כן מאד מה שאמר׳ ועלי שכב במקומו ועיניו החלו כהות לא יוכל לראות, כי לא מצאו טעם לספור הזה ולא ידעו ענין לאמרו שוכב במקומו, ופירשו ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה׳ טרם יכבה נר אלהים בהיכל ה׳ ושמואל שוכב, רוצה לומר שהיה שוכב במקום שהיה שוכב בו שהוא בעזרת הלוים, וכן ת״י ושמואל שכיב בעזרה דלואי. ואני אחשוב בפירוש שלשת הפסוקים האלה שהם הקדמה למה שיזכור מהקול אשר בא לשמואל ושחשב שהיה עלי קורא אותו. והנה בפסוק הראשון מהם נתן שתי סבות מקדימות רחוקות למה שמואל לא הכיר היות הקול נבואיי שקרא אליו, ולמה עלי גם כן לא הרגיש באמתת הענין מיד בפעם הראשונה, ובפסוק השני מהם נתן על זה עצמו שתי סבות אחרות מניעות וקרובות, ובפסוק השלישי זכר הזמן אשר באה בו הקריאה ומאיזה מקום בא ולאיזה מקום בא. וביאור זה כי באמרו והנער שמואל משרת את ה׳ לפני עלי הוא סבה מקדמת למה שמואל כאשר שמע הקול הלך אצל עלי בחשבו שהיה קורא אותו ולא הבין היותו קול נבואיי, ואמר שהיתה הסבה בזה לפי ששמואל היה נער ובסבת נערותו לא נשתלם להבין הענין, וגם עזרו אליו לפי שהיה משרת את ה׳ והוא משירות הלוים ולא היה נביא עד הנה והיה עוד משרת לפני עלי ולכן בשמעו הקול בא אליו להיות מנהגו לשרת לפני עלי חשב שהיה עלי קורא אותו, וגם עלי לא הבין הענין לפי שהיה דבר ה׳ יקר בימים ההם אין חזון נפרץ. ולזה לא שם לבו היות הקול ההוא שקרא לשמואל נבואיי, הנה אם כן בכאן שתי סבות, אחת מפאת שמואל להיותו נער ולהיותו משרת לפני עלי ואחת מפאת עלי להיות הנבואה בלתי נמצאת בימים ההם ובעבור זה שניהם לא הרגישו בדבר.
יקר – חשוב, כמו: יקרה נפשי (שמואל א כ״ו:כ״א).
חזון – נבואה.
נפרץ – מלשון פרצה.
לפני עלי – רוצה לומר שהיה זריז בעבודת ה׳, לעשותה לפני עלי וקודם לו, כי מתחלה הורהו עלי עבודת ה׳, ואחר זמן נתחזק מאליו, ולבסוף נתעלה יותר עד שזכה לנבואה.
ודבר ה׳ – דברי הנבואה היה בימים ההם דבר יקר מאוד, יותר מבשאר הימים.
אין חזון נפרץ – כאילו הנבואה גדורה לבל תצא, ולא נפרץ גדרה.
אין חזון נפרץ – חזה מקורו מל״א ונתנו לו מקום גם בלשון הקודש בהפרישם בינו ובין אחיו ראה, שזה בעיני הגוף והראשון בעיני הרוח; ויש עוד ג׳ נרדפים הביט, צפה ושור; הביט הוא למרחוק ע״י עמוץ העינים לחדד ראיתו וקרוב שהמביט ילָבֵט בטעותו בראיתו; צפה שענינו ג״כ הוחיל, הוראתו נטות עין לאיזה צד עדי יֵראה דבר שאנו מיחלים בואו, שור הוא מקרוב מבלי נטות עינו אנה ואנה (אשורנו ולא קרוב, אני רואה אותו ברור אף על פי שאיננו קרוב) ומזה נהיה שם השור מחמת גודל עיניו ומהסכלת הבטתם; ובני הנביאים ע״י הסתכלותם בחכמת התורה ובדעת עליון היו מכינים עצמם לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכל תבונתו, וזה היה בימי שמואל ואליהו ואלישע ואולי עוד בימי שאר נביאי ה׳ רק לא בימי עלי שלא נתן אל לבו ליסד בית לימוד לחפצים לבא בסוד ה׳, וזאת כונת הפסוק דבר ה׳ היה יקר בימים ההם, כלו׳ פעמים מועטות יארע שידבר ה׳ אל איש לפי שגם החזון שהוא ההכנה לנבואה לא היה נפרץ בעם, ועיין במשתדל (סוף בהעלתך) ההפרש בין נביא סתם ובין נביא ה׳, וכאן תרגם שד״ל, אין חזון נפרץ, אין התוכחה לעם נוהגת.
וְהַנַּ֧עַר שְׁמוּאֵ֛ל היה מְשָׁרֵ֥ת אֶת-יְהוָ֖ה לִפְנֵ֣י עֵלִ֑י והיה זריז בעבודת ה׳ לעשותה לפני עלי וקודם לו, כי מתחילה הורהו עלי עבודת ה׳, ולאחר זמן נתחזק שמואל מאליו, ולבסוף נתעלה יותר עד שזכה לנבואה1, וּדְבַר-יְהוָ֗ה דבר הנבואה2 הָיָ֤ה יָקָר֙ חשוב3 ונדיר4 בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם יותר מבשאר הימים5, שלא היו אנשי הדור מוכנים שתחול עליהם רוח ה׳6, והנבואה היתה מגעת בקושי ובאופן סתום7 ולעתים אף נמנעה מלבוא8 כי לא נמצא אז מי שיתנבא9, ומשכך אֵ֥ין לא היה חָז֖וֹן דבר נבואה10 נִפְרָֽץ מתגלה11, כאילו הנבואה גדורה ולא נפרץ גדרה12: ס
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
4. מלבי״ם.
5. מצודת דוד.
6. מלבי״ם.
7. רד״ק.
8. כך משמע לענ״ד מרש״י.
9. רלב״ג.
10. מצודת ציון.
11. תרגום, רש״י.
12. מצודת דוד. המלבי״ם מבאר שהכתוב מפרט כאן מדוע בחר ה׳ לגלות את נבואתו לשמואל באותו לילה, א׳ מצד זכות שמואל שהיה משרת את ה׳ ומתמיד בעבודת הקדש היה במדרגה גבוהה מעלי, ב׳ מצד מיעוט מציאות הנבואה והנביאים בדור ההוא, כי לא היו רוצים אנשי הדור ההוא לקבל את שפע הנבואה, וכאשר הנבואה מצאה את שמואל היא באה אליו בשפע רב, כדוגמת נחל מלא שאין לו מקום להגיר מימיו שכשמוצא פרצה יפרוץ בשפע רב.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144