Shemuel I 2 – שמואל א ב‏ – Mikraot Gedolot

מֵקִים מֵעַפְרָא מִסְכֵּינָא מִקִלְקַלְתָּא מֵרִים חֲשִׁיכָא לְאוֹתָבוּתְהוֹן עִם צַדִּיקַיָא רַבְרְבֵי עַלְמָא וְכוּרְסֵי יְקָרָא מַחֲסִין לְהוֹן אֲרֵי קֳדָם יְיָ גְלָן עוֹבָדֵי בְּנֵי אֱנָשָׁא מִלְרַע אַתְקֵין גֵהִנָם לְרַשִׁיעַיָא עָבְרֵי עַל מֵימְרֵיהּ וְצַדִּיקַיָא עַבְדֵי רְעוּתֵיהּ שַׁכְלֵיל לְהוֹן תֵּבֵל.

מקים מעפר דל – זה יוסף.

מאשפות ירים אביון – וישלח פרעה ויקרא את יוסף וגו׳ (בראשית מ״א:י״ד).

להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחילם – ויוסף הוא השליט על הארץ (בראשית מ״ב:ו׳).

דבר אחר מקים מעפר דל – זה דניאל.

מאשפות ירים אביון – והוסק דניאל מן גבא (דניאל ו׳:כ״ד).

להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחילם – והכריזו עלוהי די להוי שליט תלתא במלכותא (דניאל ה׳:כ״ט).

כי לה׳ מצוקי ארץ – תני רבי שמעון בן יוחי כל זמן שישראל עשוין אגודה אחת מלמטן כביכול מלכות שמים במקומה. ואית לן חמשה קריין. הבונה בשמים מעלותיו (עמוס ט׳:ו׳) אימתי ואגודתו על ארץ יסדה (עמוס ט׳:ו׳). ויהי בישרון מלך (דברים ל״ג:ה׳) אימתי בהתאסף ראשי עם (דברים ל״ג:ה׳). רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים (דברים ל״ג:כ״ו) אימתי אשריך ישראל מי כמוך וגו׳ (דברים ל״ג:כ״ט). והדין אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים (תהלים קכ״ג:א׳). שאלולי אני כביכול אין הוא יושב בשמים.

רמז פו

מקים מעפר דל – זה יוסף. מאשפות ירים אביון וישלח פרעה ויקרא (בראשית מ״א:י״ד) אל יוסף. להושיב עם נדיבים ויוסף הוא השליט (בראשית מ״ב:ו׳). דבר אחר מקים מעפר דל זה דניאל. מאשפות ירים אביון והוסק דניאל מן גובא (דניאל ו׳:כ״ד), להושיב עם נדיבים ואכריזו עלוהי דליהוי שליט תלתא במלכותא (דניאל ה׳:כ״ט). שלא כמדת הקב״ה מדת ב״ו, מדת ב״ו רואה אדם עומד יפה ועשיר הוא מעמידו ומסייעו וכשהוא רואה לאדם שהוא נופל שוב הוא מפילו, אבל הקב״ה אינו כן אם הוא רואה אדם שמתגאה הוא מפילו שנאמר כי יום לי״י צבאות על כל גאה ורם (ישעיהו ב׳:י״ב), ואומר גאות אדם תשפילנו (משלי כ״ט:כ״ג), ואם רואה אדם שנפל עד שאול תחתית הוא מעמידו שנאמר מקים מעפר דל, וכן הוא אומר כי שחה לעפר נפשנו (תהלים מ״ד:כ״ו), מה כתיב אחריו קומה עזרתה לנו (תהלים מ״ד:כ״ז), ואומר אם אמרתי מטה רגלי חסדך י״י יסעדני (תהלים צ״ד:י״ח).

כי לי״י מצוקי ארץ – אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן ראה הקב״ה שהצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור שנאמר כי לי״י מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אפילו בשביל צדיק אחד מתקיים העולם שנאמר וצדיק יסוד עולם (משלי י׳:כ״ה).

מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון להושיב עם נדיבים... כי לי״י מצוקי ארץ וישת עליהם – על היסודות שם

תבל – הוא יסד תבל והוא מרומם עליה לאשר יישר בעיניו.

מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון – אביונים שחיבקו אשפתות כדי להתחמם בהם מאין כסות הוא מרימם. ועד כמה, עד וכסא כבוד ינחילם – כסא מלכות ושררה.

כי לי״י מצקי ארץ – עמודי ארץ ששם תבל עליהם שלו הם ולכך יש בידו יכולת לתתה לכל מי שהוא רוצה וכמו שהגביה הארץ שהיתה תוהו ובוהו והגביהה על העמודים למעלה כך יש בידו להגביה השפל.

כל תבל לשון ארץ טעמו מלרע, אבל תבל עשו לשון עבירה הוא וטעמו לעיל.

מאשפות – לשון יחידות, בשקל אחות, הראוי בתשלומו: אחיות. וקבוצו: חבקו אשפתות (איכה ד׳:ה׳) בתמורת הנח בדגש.

מצוקי ארץ – עמודי ארץ, וכן: ויציקם לפני י״י (יהושע ז׳:כ״ג) – ויעמידום. ומצוקי ארץ – הם הצדיקים, כי בזכותם מתקיים התבל. וכן או׳: וצדיק יסוד עולם (משלי י׳:כ״ה). או יהיה פירושו על דרך: ומתחת זרועות עולם (דברים ל״ג:כ״ז), ר״ל כי הוא יתברך הוא קיום עולם ומעמידו, ומעמידי האדם לו הם, ובכחו עומד הכל, וסדר היישוב בארץ להעמיד היצורים עליה, וזהו שאמר: וישת עליהם תבל כי מקומות היישוב יקראו תבל.

מצוקי ארץ – פירוש: יסודות.

כי הש״י מקים מעפר דל וירים האביון מן האשפה רצה לומר מי שהיה אביון כל כך עד שהיה מנקה המקומות להסיר מהם האשפה והלכלוך ירימהו הש״י להושיב אותו עם נדיבים וינחילם כסא כבוד. ר״ל שישימם מלכים נכבדים ומנהיגים אחר היותם דלים ואביונים, והנה אמרה זה לפי מה שאחשב על דלותה מהבנים ונתן לה הש״י בן שסופו להיות מושל בישראל ממשלה נכבדת, והנה היה זה כן כי לי״י עמודי הארץ ועל העמודים ההם שת היישוב אשר בו ימצא המין האנושי ואלו העמודים הם אופני השגחתו באלו השפלים אשר הם סבת קיום המין האנושי באופן שלם, ובזאת ההשגחה ישמר רגלי חסידיו מהכשל ברעות העולם, ואולם הרשעים לא יכין להם אור ויראה להם הרע שיפלו כדי שישמרו ממנו אבל יכרתו בחשך, וכבר יתבאר שזה אמת כי לא בכח יגבר איש אבל ימצא שינוצח עם היותו יותר חזק משכנגדו וזה יהיה בהכרח מצד השגחת הש״י באיש החלוש.

כי הוא מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון, ולא אמרה זה על העושר כי אם על הכבוד שמרים האל יתברך הדל והנבזה מאשפות. ועם היות כבודם חדש עמהם, הנה ברצות ה׳ יושיבהו עם נדיבים והם זקני הכבוד והמעלה, ואף המלכות שהוא תכלית הכבוד והעילוי פעמים ינחילהו את הפחות הנבזה הדל שזכר, וזהו וכסא כבוד ינחילם. ואמרו שאין בזה עול וחמס לשאר האנשים המושלים בקרב הארץ, לפי שלה׳ מצוקי ארץ, רוצה לומר עמודי הארץ וישת עליהם תבל, ואם הוא יתברך ברא העולם והטביעו על מה שהוא איך לא ימליך בתוכו את בן טבאל? ואיך לא יעשה בו כרצונו? ולפי זה לא באו הדברים נכפלים, ולא נאמרו המאמרים האלה על ענינים פרטיים על חנה או על שרה ועל רחל או על יוסף כמו שדרשו אותם חז״ל במדרש שמואל (שם), כי אם בדרך כלל על עניני העולם ותהפוכותיו שהם מאת ה׳. והמפרשים פירשו ה׳ ממית ומחיה על ענין תחיית המתים:

מאשפות – הוא מקום השלכת הזבל.

ירים – ירומם.

אביון – התאב לכל דבר, כי אין לו מאומה.

נדיבים – שרים וחשובים.

מצוקי ארץ – מצבי ארץ, ודוגמתו: ויציקו את ארון (שמואל ב ט״ו:כ״ד). ורצה לומר, היסודות והעמודים שהם מצבי הארץ ומעמידים אותה.

וישת – וישם.

תבל – מקום המיושב נקרא תבל.

מקים מעפר דל – מי שהיה דל ונבזה שחה עד לעפר, ה׳ מקימו מן העפר.

מאשפות וכו׳ – כפל הדבר במלות שונות.

להושיב – מרימו מן האשפות, ומגביהו עוד להושיב אותו עם נדיבים, להיות דומה להם.

ינחילם – רוצה לומר: יכובדו בעיני הבריות, כאלו היו מלומדים בכבוד ובאה להם מנחלת אבותם.

כי לה׳ – וזה בעבור שיסודות הארץ המה לה׳, ועל היסודות ההם עשה הוא את העולם, לזה בידו לעשות בעולמו כרצונו.

מקים מוסף לזה שמקים את הדל מעפר – ומוסף לזה כי גם את האביון שהוא גרוע מן הדל,

ירים מן האשפה שהיא שפלה יותר מן העפר, ולא לבד שמקים אותו מנפילתו רק מרים בהרמה וגדולה להושיב עם נדיבים – ולא זאת לבד כי גם כסא כבוד ינחלם – כולל ב׳ דברים,

א. שיושיבם על כסא כבוד שהוא כס מלוכה,

ב. שתהיה המלכות להם לנחלה לבאים אחריהם,

כי לה׳ רצה לומר ואל תאמרו שיש בזה שינוי בהנהגתו, לא כן הוא, כי מצוקי ארץ פי׳ היסוד שעליו הושתתה הארץ הם לה׳, היסוד שעליו ישען כל המציאות היא השגחת ה׳, שאם יסלק השגחתו רגע תשוב כל המציאות לתהו ובהו, ועל היסודות האלה השית ויסד תבל שהוא הישוב, כלו מכונן ומיוסד על השגחת ה׳, ואם כן השינוים האלה אינם באים מצדו רק מפאת המקבלים כי,

מקים מעפר דל – הדלים יקבצו תל עפר או זבל לשבת עליו, והאל יחליף העפר והאשפת בכסא כבוד.

מצוקי ארץ – עמודי הארץ (אברבנאל) מוסדות תבל ועמודיה ביד האל והוא הופכן ברצונו, כ״ש שיהפוך מצב בני אדם היושבים בה, ושם מצוק משרש צוק הקרוב לשרש יצק המשמש לפעמים להוראת יצג כמו ויצקם לפני ה׳ (יהושע ז׳:כ״ג), וא״כ מצוקי ארץ הם המוסדות שלפי דעת הקדמונים עליהם יצג והעמיד האל את הארץ, ולפי דעת חכמי חוקרי אדמת עפר Geologi בראשית הבריאה נתהוו הצורים מחום האש שבטבור הארץ שהֵמֵס מיני מתכות ואבנים והשליכם השמימה, ומהם בהתקררם נתהוו ההרים הגבוהים שהיו מוסדי הארץ וגדרה בעד מי המבול לבלתי ישטפו האדמה בתגבורתם, ואולי זאת היתה ג״כ דעת קדמונינו בקראם לצורים בשם זה; ושד״ל תרגם מצוקי ארץ, קשי יום (איש מצוק, שמואל א כ״ב ב׳) שהקב״ה יהפוך מצבם ויהיו קצינים בעם וסומכיו, ונכון עד מאד.

מֵקִ֨ים מֵעָפָ֜ר מי שהיה¹ דָּ֗ל ובזוי² ומחזיר לו את כבודו³, מֵֽאַשְׁפֹּת֙ ואפילו ממקום השלכת האשפה⁴ יָרִ֣ים ירומם⁵ הקב״ה, את הָאֶבְי֔וֹן התאב לכל דבר, כי אין לו מאומה⁶, ולא זו בלבד אלא ירימו הרמה גדולה⁷ לְהוֹשִׁיב֙ אותו עִם-נְדִיבִ֔ים שרים וחשובים⁸, וְכִסֵּ֥א כָב֖וֹד יַנְחִלֵ֑ם שיכובד בעיני הבריות⁹ כאילו היו מלומדים בכבוד והוא בא להם מנחלת אביהם¹⁰, וכך הקב״ה מנהיג את עולמו¹¹ כִּ֤י לַֽיהוָה֙ שייכים מְצֻ֣קֵי עמודי¹² אֶ֔רֶץ, וַיָּ֥שֶׁת אשר שם¹³ עֲלֵיהֶ֖ם תֵּבֵֽל את עולמו¹⁴ ובידו לעשות בעולמו כרצונו¹⁵:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד. והגר״א ביאר שנאמר על מה שה׳ הקים את ישראל ע״י שמשון.

3. אברבנאל.

4. מצודת דוד. שהיה אביון כ״כ עד שמנקה את האשפה, רלב״ג.

5. מצודת ציון.

6. מצודת ציון. והגר״א ביאר על כי ה׳ הוציא את ישראל ממקומם השפל ע״י שמואל.

7. מלבי״ם.

8. מצודת ציון.

9. מצודת דוד.

10. מצודת דוד.

11. מלבי״ם.

12. רד״ק, רי״ד. כי הם הצדיקים שבזכותם מתקיים התבל, רד״ק.

13. מצודת ציון.

14. מהר״י קרא.

15. מצודת דוד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון