×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כב) וְעֵלִ֖י זָקֵ֣ן מְאֹ֑ד וְשָׁמַ֗ע אֵת֩ כׇּל⁠־אֲשֶׁ֨ר יַעֲשׂ֤וּן בָּנָיו֙ לְכׇל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר⁠־יִשְׁכְּבוּן֙ אֶת⁠־הַנָּשִׁ֔ים הַצֹּ֣בְא֔וֹת פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
Now Eli was very old; and he heard all that his sons did to all Israel and how that they lay with the women that served at the door of the Tent of Meeting.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״ימיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְעֵלִי סִיב לַחֲדָא וּשְׁמַע יַת כָּל דְעָבְדִין בְּנוֹהִי לְכָל יִשְׂרָאֵל וְיַת דִי שָׁכְבִין יַת נְשַׁיָא דְאַתְיָן לְצַלָאָה בִּתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא.
[פרשה ז]
מקלל אביו ואמו ידעך נרו באשון חושך (משלי כ׳:כ׳). יודה בר רב נחמן ור׳ לוי. חד מנהון לאחד שקנה לו סכין להיות חותך בו בשר נפלה על אצבעו וחתכה. אמר לא קניתי אותה אלא להיות מחתך בה בשר שמא להיחתך בה. אין אדם מוליד אלא לכבודו והן מקללין אותו הדא היא דכתיב מקלל אביו ואמו וגו׳ (משלי כ׳:כ׳). ואחרינא אמר לאחד שהדליקו לו את הנר להיות נאות לאורו נפל על בגדו ושרפו. אמר לא הדלקתי אותו אלא להיות ניאות לאורו שמא להישרף בו. כך אין אדם מוליד בנים אלא לכבודו והן מקללין אותו. מקלל אביו ואמו וגו׳ (משלי כ׳:כ׳). תני רבי שמעון בן יוחי שתי מצות גלה הקב״ה בתורה מתן שכרן הקלה שבקלות והחמורה שבחמורות. הקלה שבקלות שלח תשלח את האם וגו׳ (דברים כ״ב:ז׳). והחמורה שבחמורות כבד את אביך וגו׳ (שמות כ׳:י״א). רבי אבא בר כהנא בשם רבי שמעון בן יוחאי אומר כשם שמתן שכרן מרובה. כך עונשן מרובה הדא הוא דכתיב עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר (משלי ל׳:י״ז). דין נקר ודין אכל. אלא אמר הקב״ה יבא עורב שהוא אכזרי ויקור אותה ואל יהנה ממנה ויבא נשר שהוא רחמן ויאכל אותה.
כי ברוב חכמה רב כעס וגו׳ (קהלת א׳:י״ח). כל זמן שאדם מרבה בחכמה מרבה בכעס. וכל זמן שהוא מרבה בדעת מרבה ביסורין. אמר שלמה על ידי שהרביתי בחכמה הרביתי בכעס ועל ידי שהרביתי בדעת הרביתי ביסורין. רב אמר תלמיד חכם אינו צריך התראה. אמר רבי שמואל בר נחמן כלי פשתן הדקים הבאין מבית שאן אם מתפחמין אחד מהם בכמה דמים הוא עשוי. וכלי פשתן הגסים הבאין מארבל אם מתפחמין אחד מהם מה הוא ומה דמיו. לשנים שנכנסו לחנות אחד אוכל פת נקיה בשר שמן ויין ישן ויצא חולה. ואחד אכל פת קיבר וקטניות ושתה צונן ויצא בריא. כך ראית מימיך חמור והכאבית עליו. גמל והכאבית עליו. במי היסורין מצויין בבני אדם. תני רבי ישמעאל לפום גמלא שיחנא. תני רבי מאיר לפי מה שהיתה ערמת הנחש כך היתה מכתו. לפי שכתוב והנחש היה ערום מכל (בראשית ג׳:א׳). לפיכך ארור אתה מכל וגו׳ (בראשית ג׳:י״ד). יש שהרבו חכמה לטובתן ויש שהרבו חכמה לרעתן. הרבו לטובתן דוד ושלמה. הרבו לרעתן דואג ואחיתופל. יש שהרבו עושר לטובתן והרבו לרעתן. הרבו לטובתן דוד ושלמה. הרבו לרעתן קרח והמן. יש שהרבו גבורה לטובתן והרבו לרעתן. הרבו לטובתן יהודה ודוד. הרבו לרעתן גלית ושמשון. יש שהרבו זקנה לטובתן והרבו לרעתן. הרבו לטובתן יעקב ודוד. הרבו לרעתן ועלי זקן מאד וגו׳.
רבי יודה ברבי סימון בשם חזקיה זה אחד מן המקראות שהיה רבינו דורש לשבח.
ואת אשר ישכבון את הנשים – אפשר בניו של אותו צדיק עושין כן. אמור מעתה על ידי שהיו מעלות הקדש לשם לשילה והיו משהין אותם ומלינין אותם חוץ מבתיהן לילה אחד מעלה עליהם הקב״ה כאלו שמשו עמהן. ודכוותה ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו אחרי הבצע וגו׳ (שמואל א ח׳:ג׳). אפשר בניו של אותו צדיק היו עושין כן. אמור מעתה על ידי שהיו נוטלין המעשר ודנין. אמר רבי ברכיה מברכתא1 היתה עוברת בבאר שבע והיו מניחין צרכי צבור ומתעסקים בצרכי עצמן. ודכוותה ותשב בפתח עינים וגו׳ (בראשית ל״ח:י״ד). אפשר כן. אלא ישבה בפתח שכל עינים מצפות לה. אמרה יהי רצון שלא אצא מן הבית הזה ריקם.
1. שיירה של גמלים.
ועלי זקן מאד ושמע את אשר יעשון בניו לכל ישראל – א״ר יוחנן בן תורתא מפני מה חרבה שילה מפני שהיו בה שני דברים גלוי עריות ובזוי קדשים. גלוי עריות דכתיב ועלי זקן מאד ושמע את אשר יעשו בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון את הנשים, ואע״ג דא״ר שמואל בר נחמני כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה בזיון קדשים מיהא הוא דכתיב גם בטרם יקטירון וגו׳ (שמואל א ב׳:ט״ו) ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני י״י (שמואל א ב׳:י״ז).
אשר ישכבן – כמשמעו.
ורבותינו אמרו (בבלי יומא ט׳:): מתוך ששהו את קניהן, והם היו ממתינות עד שתראן קניהן קריבין, מעלה עליהם כאלו שכבום.
That they would lie. The explanation is according to the simple sense. Our Rabbis however said1 that since they delayed [the sacrifice of] their birds2 and they would wait until they would see their birds being offered, Scripture charges them as though they had lain with them.⁠3
1. In Maseches Yoma 9a-b.
2. See Vayikra 15:29 and 22:6-8.
3. See Maseches Shabbos 55b. Metzudat David translates this phrase as “they would cause the women who assembled at the entrance of the Tent of Meeting to sleep there,” thereby not allowing them to return to their homes and husbands.
אשר ישכבון – רבינו פירשו כמשמעו.
ומדרש: מתוך ששהו קיניהן להקריב, מעלה עליהם הכתוב כאילו שכבום.
הצבאות – דאתין לצלאה.
זקן מאד – אמר זה להודיע כי עלי לא היה משמש בכהונה מרוב זקנותו, לפיכך היו עושין בניו מה שהיו עושי׳ בדברי הכהונה, ואף על פי שכהן אינו נפסל בשנים, אם הזקין בשנים הרבה שירתת הוא נפסל, על עלי נאמר: זקן מאד – מלמד שהגיע לעת הרתת.
ישכבון – כמשמעו, ויש מרבותינו ז״ל שפירשוהו שלא כמשמעו, ואמרו שלא היו שוכבין עמהם, אלא ע״י שהיו מעלות קרבניהון לשילה, והיו הם משהים אותן, ומלינים אותם חוץ לבתיהם לילה אחת, מעלה עליהם הכתוב כאילו שכבום.
הצובאות – הנשי׳ היולדות הבאות לשילה בקרבן, כמו שכתוב בתורה שהיולדת צריכות קרבן, ונקראו בלשון צבא. וכן בלוים הבאים לעבודת אהל מועד אמר: לצבוא צבא (במדבר ד׳:כ״ג, ח׳:כ״ד), לפי שהבאים לעבודת האל, לביתו באים צבא וחיל, שנאספין מזה ומזה לבא שם. וכן הנשים היולדות נאספות להביא קרבנותיהן, לפיכך אמר: הצובאות. וכן אמר: במראות הצובאות (שמות ל״ח:ח׳), והתרגום בשניהן: דאתיין לצלאה. ומה שאמר בשניהם: פתח אהל מועד – לפי שלא היו נכנסות הנשים באהל מועד, וקרא בית י״י אשר בשילה אהל מועד לפי שלא היה עליו תקרה אלא היריעות מלמעלה.
עוד ספר כי עלי היה זקן ושמע החמס שהיו עושין בניו לכל ישראל מענין לקחתם מהם הבשר המבושל או החי באופן הקודם, ושמע גם כן את אשר ישכבון הנשים הצובאות פתח אהל מועד, וראוי שתדע שאין הכונה בזה הענין המשגל שאם היה הענין כן היה ראוי שיגנה הנביא שבא לעלי בני עלי על זה החטא העצום ולא מצאנו שגנה אותם רק על החטא שזכר תחלה ולזה יהיה הרצון בזה כי הנשים הצובאות פתח אהל מועד מצד הבאתם קניהן והם הזבות והיולדות הם היו מתעצלין בהקרבת קרבניהן באופן שהיו שוכבין וקניהן לא קרבו ובזה האופן היו שוכבין את הנשים שלא הקריבו קרבנותיהן בדרך שיכלו ללכת לבתיהן וזהו פירוש נאות מאד לפי הלשון ולפי הענין ובדרך זאת הבינו רז״ל זה הפסוק ר״ל שלא שכבו עמהן אבל היו שוהין קניהן.
ועלי זקן מאד ושמע וגו׳. הנה הודיע הכתוב שהיה עלי זקן מאד כדי לתת התנצלות וטענה מספקת בעדו, למה לא היה מיסר בניו, ואיך לא הכם בשוטים, ולמה לא דבר להם דברי ריבות אחרי היותם מחללים את כהונת ה׳, ואמר שהיה זקן מאד ומחולשת כחותיו וגבורת הבנים לא היה יכול להם, כי אין הזקנים יכולים להוכיח בניהם בהיותם גדולים וחזקים מהם כמו שיעשו הבחורים לבניהם בהיותם ילדים. אבל עכ״ז שמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל בעניני הקרבנות שהיו לוקחים על ידי נעריהם הבשר בחזקה, ואשר ישכבון את הנשים הצובאות פתח אהל מועד, ר״ל המתפללות, כמו שתרגם יונתן דאתיין לצלאה. ומאשר הנביא אשר בא אל עלי לא הוכיחו כלל על זה הענין המגונה והוכיחו על הזבחים והמנחות לבד, מצאו מקום חז״ל לפרשו שלא כמשמעו, ואמרו במסכת שבת (שבת נ״ה:), אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה, שנ׳ ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים ליי׳, כדרב דאמר רב לעולם פנחס לא חטא ומקיש חפני לפנחס מה פנחס לא חטא אף חפני לא חטא, אלא מה אני מקיים אשר ישכבון את הנשים הצובאות? משום ששהו את קיניהן ולא הלכו אצל בעליהן מעלה עליו הכתוב כאלו שכבון. והאריכו שם על זה ורובם הסכימו שפנחס לא חטא, ושיחס הכתוב לו עון לפי שלא מיחה במעשה חפני אחיו. ויהיה אם כן פירוש הכתוב על פי דרכם שהנשים היולדות והזבות היו באות לשילה בקרבנותיהן כמו שחייבתם התורה, והמה היו הצובאות פתח אהל מועד לפי שהיו נאספות שמה בצבא. ועבודת הבית יקרא צבא כמה שנאמר (במדבר ד׳ כ״ג) לצבוא צבא לעבוד עבודה באהל מועד, ובני עלי היו מתעצלין בהקרבת קרבנותיהן באופן שלא יוכלו ללכת לבתיהם וישכבו שמה, ולזה אמר אשר ישכבון את הנשים, רוצה לומר שהיו הם סבה שישכבו שמה ולא ילכו לבתיהם הנשים הצובאות יולדות וזבות הבאות פתח אהל מועד, ואמר פתח אהל מועד לפי שהנשים לא היו נכנסים באהל מועד. אמנם במסכת יומא (יומא ט׳.) אמרו בחלוף זה, אמר ר׳ יוחנן בן תורתא מפני מה חרבה שילה? מפני שני דברים גלוי עריות ובזוי קדשים, גלוי עריות שנאמר אשר ישכבון את הנשים וכו׳, והוא היותר נראה כפי הפשט:
אשר ישכבון – בירושלמי פרק בתרא דכתובות ופרק קמא דסוטה ישכיבון כתיב שהיו הנשים מביאות קיניהן לטהר לבתיהן והיו משהין אותן הקב״ה מעלה עליהן כאילו הן שוכבין אותן. ופירש היפה מראה ישכיבון כתיב שהוא לשון הפעיל כאילו אחרים השכיבום עם הנשים והיינו מה שהעלה עליהם הכתוב כאילו שכבו להענישם אף על פי שהם לא עשו אי קשיא דבכל הספרים לא כתוב אלא ישכבן בלא יו״ד והיכא כתיב ישכיבון ואולי כן היה בספריהם ובדרך שכתבו התוספות בפרק במה בהמה גבי מעבירם כתיב שפעמים הגמרא חולקת על ספרנו ע״כ לשונו. ולא ידענא מאי דריש על יו״ד דבתר כ״ף דהך דרשא גופא איתא בבבלי בפרק במה בהמה גבי כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה אלא מה אני מקיים אשר ישכבון את הנשים מתוך ששהו את קיניהן שלא הלכו אצל בעליהם מעלה עליהם הכתוב כאילו שכבום והכי איתא בבראשית רבה פרשה פ״ה ובאגדת שמואל פרשה ז׳ ולא גרסינן ישכיבון כתיב כדגרסינן בירושלמי ואמרינן תו התם בבבלי גופא אמר ר׳ פנחס לא חטא וכו׳ שהכתוב ייחסו לשבח ופריך אלא הא כתיב ישכבון אשר ישכבן כתיב ע״כ. ואפילו ר׳ דסבירא ליה יש אם למקרא כלומר דבתר קרייא אזלינן דהיא עיקר נדרש בריש פרק קמא דסנהדרין אשר ירשיעון אלהים תרי משמע, ונאמר אלהים למטה שהוא ירשיען אלהים. ונאמר אלהים למעלה עד האלהים יבא מה למטה שנים אף למעלה שנים ואין בית דין שקול מוסיפים עליהם עוד אחד הרי כאן חמשה שיגמר הדין בשלשה ורבנן פליגי עליה ואמרו (ירשיען כתיב) הכא אפילו רבי מודה משום דקרא מוכח דפנחס לא חטא שייחסו הכתוב.
ישכבן – רצה לומר משכיבין.
הצובאות – מלשון צבא, ורצה לומר, הרבה כאחת.
ועלי זקן מאד – אמר זה, להצדיק מעט את עלי על מה שלא היה מייסר את בניו, כי בעבור שהזקין ותש כחו, לא היה יכול לייסרם מעתה.
לכל ישראל – לקחת מבשר הזבח בחזקה.
ואת אשר ישכבון וכו׳ – רוצה לומר היו מתעצלים בהקרבת קני היולדות והזבות הבאות בצבא רב אל אהל מועד, והיו ממתינות על הקרבתן, ולא חזרו לשמש את ביתם, ושכבו במקום בואן, אם כן הם היו משכיבין אותן במקום בואן, ולחטא יחשב להם, על שבטלו בעליהן מפריה ורביה.
השאלות:
הלא בזכרו תחלה חטא בני עלי לא זכר כלל חטא זה ששכבו את הנשים, רק כי נאצו את מנחת ה׳, וכן בתוכחת איש אלהים אל עלי לקמן לא זכר מזה דבר.
ועלי ספר שעלי כבר זקן ושמע את אשר יעשון בניו לכל ישראל, שהוא החמס שעשו לקחת בשר בזרוע שזה היו עושים לכל ישראל (כנ״ל י״ד) וגם שמע את אשר ישכבון חכמינו זכרונם לברכה נחלקו בזה, י״א שחטאו כפשוטו, וי״א שלא חטאו, ולדעתו נראה שפעל ישכבון מוסב על ישראל, רצה לומר שישראל שכבו בפתח אהל מועד עם הנשים הצובאות – שמתוך שבזו קדשי שמים וגם השהו את קני הנשים מהקריבם, והיו צובאות, רצה לומר מתאספות צבא רב בפתח אהל מועד שלשם הביאו קניהם, ולא היה להם מלון ושכבו אנשים ונשים לפני חצר המשכן ביחד ועל ידי כן הגיעו לפעמים לדבר עבירה, בפרט כי הכהנים לא השגיחו על העם לקדשם ולשמרם כראוי.
הצובאות – נשים שהיה להן צבא כלו׳ זמן קבוע (הלא צבא לאנוש, איוב ז׳:א׳) לעשות מלאכת נשים לצורך משכן שילה, וכן הצובאות אשר צבאו פתח אהל מועד (ויקהל).
וְעֵלִ֖י זָקֵ֣ן מְאֹ֑ד וְלא שימש עוד בכהונה1, וכיוון שתש כוחו לא יכול היה להעניש את בניו על אשר2 שָׁמַ֗ע אֵת֩ כָּל-אֲשֶׁ֨ר יַעֲשׂ֤וּן היו עושים בָּנָיו֙ לְכָל-יִשְׂרָאֵ֔ל לקחת מבשר הזבח בחוזק3, וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר היו -יִשְׁכְּבוּן֙ משכיבים בשילה4 אֶת-הַנָּשִׁ֔ים היולדות והזבות5, הַצֹּ֣בְא֔וֹת אשר נאספו יחד6 להתפלל7 פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד, שכן היו מתעצלים בהקרבת קני היולדות, ולא חזרו הנשים לשמש את ביתם אלא שכבו במקום בואן, ולחטא נחשב להם על שביטלו את בעליהן מפריה ורביה8:
1. רד״ק.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מצודת ציון. ויש שביארו כמשמעו, רש״י. ומלבי״ם מבאר שהכונה על בנ״י, שמחמת שהשהו את קיניהם של היולדות היו שוכבים לישון אנשים ונשים יחדיו לפני משכן ה׳ והיו מגיעים לידי עבירה.
5. אברבנאל.
6. רד״ק, מצודת דוד.
7. תרגום יונתן.
8. יומא ט:, מצודת דוד. ואמרו במסכת שבת (נה:) אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה, שנאמר ״ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה׳⁠ ⁠⁠״ כדרב, דאמר רב לעולם פנחס לא חטא, ומקיש חפני לפנחס, מה פנחס לא חטא אף חפני לא חטא, אלא מה אני מקיים אשר ישכבון את הנשים הצובאות? משום ששהו את קיניהן ולא הלכו אצל בעליהן מעלה עליו הכתוב כאלו שכבון. והאריכו שם על זה ורובם הסכימו שפנחס לא חטא, ושיחס הכתוב לו עון לפי שלא מיחה במעשה חפני אחיו, אברבנאל.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״ימיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144