Shemuel I 2 – שמואל א ב‏ – Mikraot Gedolot

עַל נְבוּכַדְנֶצַר מַלְכָּא דְבָבֶל אִתְנַבִּיאַת וַאֲמַרַת אַתּוּן כַּסְדָאֵי וְכָל עַמְמַיָא דַעֲתִידִין לְמִשְׁלַט בְּיִשְׂרָאֵל לָא תִסְגוּן לְמַלָלָא רַבְרְבָן לָא יִפְקוּן גִידוּפִין מִפּוּמְכוֹן אֲרֵי אֱלָהָא יְדַע כוֹלָא וְעַל כָּל עוֹבָדוֹהִי מְתִיחַ דִינֵיהּ אַף לְכוֹן עֲתִיד לְשַׁלָמָא פּוּרְעָנוּת חוֹבֵיכוֹן.

אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה – מדבר בנבוכדנצר ענה ואמר הא אנא חזה גוברין ארבעה וגו׳ דמה לבר אלהין (דניאל ג׳:כ״ה). ר׳ פנחס בשם ר׳ ראובן אמר באותה שעה ירד מלאך מן השמים וסטרו ואמר לו רשע ליחה סרוחה חזור בדבריך וכי יש לו בן. מיד ענה ואמר בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו די שלח מלאכיה (דניאל ג׳:כ״ח). די שלח בריה אינו כתוב כאן. אלא די שלח מלאכיה. אמר ר׳ ראובן אפיריטוס משלו היה.

יצא עתק מפיכם – רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי דבריכם סותרין את דבריכם. היך מה דאת אמר ויעתק משם ההרה (בראשית י״ב:ח׳). הפה שאמר וגם את ישראל לא אשלח (שמות ה׳:ב׳). הוא הפה שאמר אנכי אשלח אתכם וגו׳ (שמות ח׳:כ״ד). הפה שאמר מי ה׳ אשר אשמע בקולו (שמות ה׳:ב׳). הוא הפה שאמר ויאמר מצרים אנוסה וגו׳ (שמות י״ד:כ״ה). הפה שאמר לא ידעתי את ה׳ (שמות ה׳:ב׳). הוא הפה שאמר ה׳ הצדיק וגו׳ (שמות ט׳:כ״ז).

כי אל דעות ה׳ – אמר רבי תמיה אני האיך בטלו חונן הדעת בשבת שאם אין באדם דעת האיך הוא מתפלל. אמר רבי פנחס גדולה היא הדעת שהיא ממוצעת בין שתי אזכרות אז תבין יראת ה׳ ודעת אלהים תמצא (משלי ב׳:ה׳). ואומר כי אל דעות ה׳ – אמר ר׳ אלעזר גדולה דעה שהיא שקולה כנגד בית המקדש מכון לשבתך פעלת ה׳ מקדש אדני כוננו ידיך (שמות ט״ו:י״ז). ורבנן אמרין כל מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו. ומה טעמייהו. שנאמר כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו וגו׳ (ישעיהו כ״ז:י״א).

ולו נתכנו עלילות – אין אנו יודעין אם לו נתכנו עלילות, אם עלילות שאינן מכוונות לא לו. תלמוד לומר יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו (תהלים ק״ג:ז׳).

אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה יצא עתק מפיכם – ר׳ יהושע אומר הפה שאמר וגם את ישראל לא אשלח (שמות ה׳:ב׳) הוא הפה שאמר אנכי אשלח אתכם (שמות ח׳:כ״ד). הפה שאמר מי י״י אשר אשמע בקולו (שמות ה׳:ב׳) הוא הפה שאמר י״י הצדיק. ר׳ יהושע בש״ר לוי דבריכם סותרים זה את זה כד״א ויעתק משם ההרה (בראשית י״ב:ח׳).

רמז פד

כי אל דעות י״י – א״ר אמי גדולה דעה שנתנה בין שתי שמות שנאמר כי אל דעות י״י. א״ר גדול מקדש שנתן בין שני שמות שנאמר פעלת י״י מקדש י״י (שמות ט״ו:י״ז). מתקיף לה רב אדא קרטיגנאה אלא מעתה גדולה נקמה שנתנה בין שתי שמות שנאמר אל נקמות י״י (תהלים צ״ד:א׳). א״ל אין למילתיה מיהת גדולה היא. והיינו דאמר עולא אל נקמות י״י אל נקמות הופיע (תהלים צ״ד:א׳) שתי נקמות הללו למה אחת לטובה ואחת לרעה. לטובה דכתיב הופיע מהר פארן (דברים ל״ג:ב׳), לרעה דכתיב אל נקמות הופיע (תהלים צ״ד:א׳). וא״ר אלעזר כל אדם שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו שזה נתן בין שתי שמות וזה נתן בין שתי שמות. ואמר ר׳ אלעזר כל אדם שיש בו דעה לסוף מתעשר שנאמר ובדעת חדרים ימלאו (משלי כ״ד:ד׳). וא״ר אלעזר כל אדם שאין בו דעה אסור לרחם עליו שנאמר כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו (ישעיהו כ״ז:י״א). וא״ר אלעזר כל הנותן פתו למי שאין בו דעת יסורין באין עליו שנאמר לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו (עבדיה א׳:ז׳), ואין מזור אלא יסורין שנאמר וירא אפרים את חליו ויהודה את מזורו (הושע ה׳:י״ג). וא״ר אלעזר כל אדם שאין בו דעת לסוף גולה שנאמר לכן גלה עמי מבלי דעת (ישעיהו ה׳:י״ג).

אל תרבו תדברו – כל גסי הרוח אשר שעתם מצלחת. ובשביל פנינה שהיתה מתגאה עליה היא מדברת, לפי פשוטו.

ולפי דרשו, כתרגומו שתרגם יונתן.

עתק – דבר חזק.

דבר אחר: לשון סרה, כמו: ויעתק משם ההרה (בראשית י״ב:ח׳), יצא דבר סרה מפיכם.

כי אל דעות י״י – יודע מה שבלבבכם.

ולו נתכנו עלילות – כל מעשי האדם נמנין לפניו.

נתכנו – לשון מנין, כמו: ותוכן לבנים תתנו (שמות ה׳:י״ח).

Do not abound in speaking so very proudly. All those who are haughty when they experience good fortune. About Penina who behaved haughtily toward her, was she speaking, according to the simple explanation. However, according to the drash, we follow Targum Yonatan's rendition [that she is referring to Nevuchadnetzar].

Harshness. Strong speech. Others explain עָתָק as an expression of something which is removed [from the truth], as in "from there he moved [וַיַעְתֵּק] to the mountain.⁠"¹ [The meaning here being "let not] falsehood come out of your mouth.⁠"

For a God of knowledge is Adonoy. He knows what is in your hearts.

And by Him all actions are counted. All people's deeds are counted before Him.

Counted. An expression of number, as in, "and the number [וְתֹכֶן] of bricks shall you give.⁠"²

1. Bereshit 12:8.

2. Shemot 5:18.

אל תרבו תדברו גבוהה {גבוהה} יצא עתק מפיכם – אתם הבריות ממני תוכלו ללמוד שלא תרבו לדבר גבוהות.

ואל יצא עתק מפיכם – פתר׳: אל יצאו דברים יתירים מפיכם, והוא מגזרת עתקו וגם גברו חיל (איוב כ״א:ז׳) שלא תונו איש את עמיתו (ויקרא כ״ה:י״ז) בדברים. אם תראו אדם עני לא תהיו מונים לו עינוייו, אם תראו אדם באין כח אל תהיו מבזים עליו, אשה בלא בנים אל תהיו מונים לה עקרה, אם ראיתם אדם שאין שעתו עומדת לו אל תהיו מבזים עליו, וכל שהוא ברעה אל יתיאש עצמו מן הרעה, לפי׳ אל תונו לאדם שאין שעה עומדת לו.

כי אל דעות י״י – והוא יודע מי ראוי להשפיל ומי ראוי להרים.

ולו נתכנו עלילות – כלו׳ בידו יכולת להעשיר את הרש ולרומם את השפל.

נתכנו – כמו {ה}⁠דרכי {לא} יתכנו (יחזקאל י״ח:כ״ט).

ולו נתכנו – אדוונ״ט לוי שונ״ט אמנדיר״ש לש אוורש בלע׳.⁠¹ כלו׳ בידו לתקן את המעותים.

1. בלעז: edevant lui sont amendits les ovres.

אל תרבו תדברו – כאילו היא מדברת על אויבה פה אל פה ואמרה כל המתגאים הווסרו ואל תדברו גבוהות כששעה משחקת לכם ועל פנינה רגזה.

יצא עתק – מנחם חיבר עם המעתיק הרים לשון כי דבר סרה (דברים י״ג:ו׳). ודונש השיבו ופירשו אל יצא דבר קשה מפיכם כמו לשון מדברת גדולות (תהלים י״ב:ד׳) ודומה לו עתקו גם גברו חיל (איוב כ״א:ז׳) הון עתק ידברו בצואר עתק ולמכסה עתק והתבונן ורעה בפיך אל תמתיק תרגומו: עתק גידופין.

כי אל דעות י״י – יודע מה שבלבבכם וגם מה שעתיד להיות.

ולו נתכנו עלילות – לפניו כל מעשה אדם נימנין כמו ותוכן לבנים תתנו (שמות ה׳:י״ח).

אל תרבו – אל תרבו שתדברו גבוהות, אמרה כנגד פנינה וכנגד המכעיסים אותה.

יצא – אל יצא, ואל שזכר עומד במקום שנים.

עתק – דבר חזק.

כי אל דעות י״י – הכל יודע הוא, ואין נסתר ממנו.

ואמרה דעות לשון רבים, כלומר כל דעות בני אדם ידעם כאחד, בלא רבוי ובלא שינוי אצלו, כמו שאמר: היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם (תהלים ל״ג:ט״ו).

ולא נתכנו עלילות – כתיב באל״ף, וקרי בוי״ו. ופירוש הכתוב: כי לא נתכנו עלילות בני אדם אם לא יחפוץ האל, ופי׳ הקרי: כי לו לבדו נתכנו העלילות, לא לבן אדם, כי הוא עושה כאשר ירצה, ובן אדם אומר ולא יעשה, ודבר ולא יקימנה.⁠¹ ופירוש עלילות – מעשים.

1. השוו ללשון הפסוק בבמדבר כ״ג:י״ט.

אל תרבו שתדברו גבוהה ויצא עתק מפיכם – לחרף אותי על שהיתי עקרה.

כי אל דעות י״י ולו^א נתכנו עלילות – והוא הכין ליתן לעקרות בנים ולהמית בני היולדות.

עתק – הוא דיבור^ב קשה, כמו הדוברות על צדיק עתק.

ונתכנו – כמו מי תכן את רוח י״י.

עלילות – מעשים.

א. כן בכ״י לונדון 24896, פריס 217, וכן בקרי של הפסוק. בכ״י לייפציג 41, ובכתיב של הפסוק: ״ולא״.

ב. כן בכ״י לונדון 24896, פריס 218. בכ״י לייפציג 41: ״דִבֻר״.

אל תרבו תדברו – אמרה בעבור דברי פנינה והכעסתה אותה על שאין לה בנים והיותה מתגדלת עליה מצד רבוי בניה ובעבור הדברים האלו שאומרים האנשים קצת לקצת אל תרבו לדבר גבוהה גבוהה ודבר חזק בעבור מה שתראו שהגיע לכם מהטוב או שראוי להגיע מצד כחכם ועוצם ידיכם או רוב הצלחתכם או חולשת שכנגדכם או רוע הצלחתם כי השם לבדו יודע העתידות ולא נתכנו המעשים לאיש אשר יחשב לעשותם כי לא אדם דרכו כמו שזכרה אחר זה, ולמה שהוא קרי בוי״ו ולו נתכנו הנה הרצון בזה כי הש״י לו לבדו נתכנו העלילות כי הוא לבד יכול על כל אשר יחפוץ.

אבל עם הוראת ההקדמה הזאת אל תרבו תדברו גבוהה, רוצה לומר שהוא גבוה מעל גבוה ומפני זה לא ישגיח אינו כן, ואל תשעו בדברי שקר דברי הפלוסופים ואל תתעסקו בחקירותיהם, אבל יצא עתק מפיכם ותדברו דברים עתיקים ואמתיים, והם כי אל דעות, רוצה לומר יודע הדברים אשר בכאן כלם ולו נתכנו עלילות, רוצה לומר שהוא המשגיח גדול העצה ורב העלילה ולא יאותו המעשים כלם כי הם מאתו ובידו. ובמדרש שמואל (פרשה ה׳) אמרו חז״ל אין צור כאלהינו אין צייר כאלהינו. והביאו שם המשלים רבים מהפועל הטבעי לפועל המלאכות, ואני אזכרם בשירת דוד:

אל תרבו תדברו – התי״ו רפה ועיין מ״ש בפרשת וארא על פסוק אתה תדבר.

ולא נתכנו – ולו קרי ובאגדת שמואל ולו נתכנו עלילות אין אנו יודעין אם לו נתכנו עלילות אם עלילות שאינן מכוונות לו תלמוד לומר יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו.

עתק – דברי חזק, כמו: ידברו עתק (תהלים צ״ד:ד׳).

נתכנו – ענין מנין, כמו: ותוכן לבנים (שמות ה׳:י״ח).

עלילות – מעשים, כמו: אשר עולל לי (איכה א׳:י״ב).

אל תרבו וכו׳ – אמרה נגד פנינה ובניה, אל תרבו לדבר דבר גבוהה, רוצה לומר: גאוה וגסות, וכפלה המלה, להורות על גאוה גדולה והתמדתה.

יצא עתק – ׳אל׳ שאמרה, משמשת במקום שנים, כאלו אמרה אל יצא עתק מפיכם.

כי אל דעות ה׳ – ה׳ הוא אל היודע הכל, ולפניו נמנים מעשה הבריות.

השאלות:

אמרה אל תרבו תדברו ולא פרשה מה הם מדברים וחושבת דברים שונים דבר והפוכו, קשת גבורים וכו׳, שבעים כו׳. עד עקרה וכו׳, ה׳ ממית וכו׳, ויפלא שכמ״ש ה׳ ממית ומחיה משפיל וכו׳ היה לו לומר ה׳ יחת קשת גבורים ויאזר נכשלים חיל וכו׳ ליחס הכל אל ה׳, לא קשת גבורים חתים, שמשמע שנעשה מעצמו, ויפלא עוד שמ״ש ה׳ ממית ומחיה נכלל במ״ש ורבת בנים אומללה, ומ״ש ה׳ מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם מקים מעפר דל, נכלל במ״ש שבעים בלחם נשכרו ובמ״ש נכשלים אזרו חיל, ומ״ש עליו בשמים ירעם לא נודע על מי רומזת במלת עליו שהוא כינוי ליחיד נסתר, ועל מי כוונה במ״ש יתן עוז למלכו וירם קרן משיחו ואז לא היה לא מלך ולא משוח בשמן?

אל תרבו תדברו לכן אל תרבו לדבר שה׳ הוא גבוה גבוה רצה לומר שהוא מרומם ומנושא מלהשגיח בשפלים, כענין רם על כל גוים ה׳, שמתוך שהיו מרוממים אותו משיתדמה בשום דבר אל מדת הנבראים, לכן הכחישו לאמר שאינו משגיח בשפלים ושא״ל רצון וידיעה ובא גבוהה בלשון נקבה, אל הענין של האלהות שהוא ענין גבוהה, נשא מעניני העולם המושג והמוחש. וכן על יצא עתק מפיכם שתטענו לאמר איך אפשר כי אל דעות ה׳ – שימצאו לו דעות שונות, כי יאמרו אחר שהדברים ההוים משתנים תמיד, ואם כן אם ידעם תמיד יתחייב כי תשתנה ידיעתו ושימצאו לו ידיעות רבות לפי רבות השנויים והתמורות בעולם השפל, וזה נמנע לדעת הפילוסופים, וכן איך אפשר כי לו נתכנו עללות שי״ל מדות ותכונות נפשיות (שגדר עלילה היא פעולה היוצאת מתכונה נפשיית כמ״ש בכ״מ), ואומרים איך אפשר זה כי יצאו מאתו פעולות משונות הפכיות, וחושב שינוי,

א. בענין הגבורה והחולשה, והוא,

תרבו תדברו – תרבו לדַבֵר, תדברו הרבה, כדרך כל שני פעלים המבארים זה את זה, שאחד מהם ישמש כתאר לפעל, ואל עומד במקום שנים, אל יצא עתק, וכן כי לא לנצח ישכח אביון תקות עניים תאבד לעד (תהלים י׳:י״ט).

עתק – עתיק תרגומו של ישן, והמשל לקוח מהיין שיחזק יותר כל שיִוָשֵן, וכן ולמכסה עתיק (ישעיהו כ״ג:י״ח) מכסה כלו׳ מלבוש איש גבור וחזק המשתרר על חבריו, מלבוש השררה; או נתערבה הוראת ישן בזקן, ע״ד זקני ישראל, ויהיה מכסה עתיק, מלבוש נהדר וכן כתב שד״ל ז״ל בביאורו לישעיה שבל׳ ערבי עתיק ר״ל יקר.

ולא נתכנו עלילות – יש אם למסורת, לא יִוָדע תוכן עלילותיו.

כעת היא פונה לכל גסי הרוח אשר שעתם מצלחת¹ ואומרת להם, אַל-תַּרְבּ֤וּ תְדַבְּרוּ֙ לדבר גְּבֹהָ֣ה גְבֹהָ֔ה בגאווה וגסות², ואל³ יֵצֵ֥א עָתָ֖ק דברים קשים⁴ ומיותרים⁵ מִפִּיכֶ֑ם, כִּ֣י אֵ֤ל דֵּעוֹת֙ יְהוָ֔ה והוא יודע מה שבלבבכם וגם מה שעתיד להיות⁶, וְל֥וֹ (ולא כתיב⁷) ולפניו⁸ נִתְכְּנ֖וּ נמנים⁹ עֲלִלֽוֹת כל מעשי האדם¹⁰:

1. נגד פנינה ובניה אמרה זאת, שהיתה מתגאה עליה מצד ריבוי בניה, רש״י, רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד. ולפי הדרש התנבאה על נבוכדנצר מלך בבל, תרגום יונתן.

2. מצודת דוד. ואברבנאל ביאר אל תרבו תדברו גבוהה שהקב״ה גבוה מעל גבוה ומפני זה לא ישגיח חלילה על הנבראים, שאינו כן, ואל תשעו בדברי שקר הם דברי הפילוסופים, ואל תתעסקו בחקירותיהם, אבל יצא עתק מפיכם ותדברו דברים עתיקים ואמתיים, והם כי אל דעות, דהיינו יודע הדברים כולם, ולו נתכנו עלילות, שהוא המשגיח, גדול העצה ורב העלילה, ולו יאותו המעשים כולם כי הם מאיתו ובידו. ומלבי״ם ביאר באופן דומה, אל תדברו שהקב״ה גבוה מעל הנבראים ואינו משגיח עליהם, ואל יצאו דיבורים כיצד יתכן ש״אל דעות ה׳⁠ ⁠⁠״ כי הדעות משתנות תמיד בעולם, ואל תאמרו כיצד יתכן ש״לו נתכנו העלילות״ ומאיתו יוצאות פעולות הפוכות. והגר״א ביאר כי נגד עשו נאמרו דברים אלו כנגד ארבע רעות שעשה לישראל, (מלחמת עמלק ברפידים, מלחמת עמלק לאחר חטא המרגלים, בחורבן בית המקדש שציערו את ישראל, מלחמת גוג ומגוג).

3. רד״ק, מצודת דוד.

4. רי״ד, וכך משמע גם מרש״י, רד״ק, ומצודת ציון. והגר״א ביאר שעל הכנענים נאמר.

5. ר״י קרא.

6. רש״י, ר״י קרא. והגר״א ביאר שנגד נחלי ארנון שנשפך שם דם האמורי, ראה בהרחבה במדבר כא-יד.

7. כתיב ״לא״ באלף וקרי ״לו״ ב-ו׳, פירוש הכתיב כי אם ה׳ לא ירצה לא נתכנו מעשי בני אדם, וקרי ״לו״ משום שלו לבדו נתכנו העלילות ולא לבן אדם כי הוא עושה כאשר ירצה, ובן אדם אומר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה, רד״ק.

8. מהר״י קרא.

9. לשון מנין כמו ״ותוכן לבנים תתנו״ (שמות ה׳ י״ח), רש״י, מצודת ציון.

10. רש״י. והגר״א ביאר שעל בלעם נאמר.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון