Shemuel I 2 – שמואל א ב‏ – Mikraot Gedolot

יְיָ יִתַבַּר בַּעֲלֵי דְבָבָא דְקַיְמִין לְאַבְאָשָׁא לְעַמֵיהּ עֲלֵיהוֹן מִן שְׁמַיָא בְּקַל רָם יַשְׁקֵיף יְיָ יַעְבֵּיד פּוּרְעֲנוּת מִן מָגוֹג וּמִמַשִׁרְיַת עַמְמִין חֲטוּפִין דְאָתָן עִמֵיהּ מִסְיָפֵי אַרְעָא וְיִתֵּן תּוּקְפָא לְמַלְכֵּיהּ וִירַבֵּי מַלְכוּת מְשִׁיחֵיהּ.

ה׳ יחתו מריביו – מריבו כתיב. אמר רבי אבא בר כהנא אין חד היא יפול ואין תרין אינן יפלון.

עליו בשמים ירעם – עלו כתיב. אמר רבי אבא בר כהנא אמר הקב״ה אם עולים הם לשמים משם אני מרעים בקולי ומורידם.

ה׳ ידין אפסי ארץ – אמר רבי אבא בר כהנא אלין אינון אומי עלמא דסובריהן פסוק מן ברייהון.

ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו – עשר קרנות הן היאך קדמיה. וכולם היו ניתנות בראשן של ישראל. וכיון שחטאו ישראל ניטלו מהם וניתנו לאומות העולם. הדא היא דכתיב גדע בחרי אף כל קרן ישראל (איכה ב׳:ג׳). ואומר ועל קרניא עשר די בראשה (דניאל ז׳:כ׳). וכשיעשו ישראל תשובה הקב״ה מחזיקן למקומן. הדא היא דכתיב וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק (תהלים ע״ה:י״א). תרוממנה אותן הקרנות שגידע צדיקו של עולם. ואימתי הקב״ה מחזירן למקומן לכשירומם קרנו של מלך המשיח.

ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו.

(טו-טז)

[פרשה ו]

גם בטרם יקטירון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזובח תנה בשר לצלות לכהן ולא יקח ממך בשר מבושל כי אם חי.

ויאמר אליו האיש קטר יקטירון – תני רבי שמעון בן יוחאי אמר להן הקב״ה מפני מה אתם אוכלים שירי מנחה ומניחין את הקומץ לזבובין ומפני מה אתם אוכלין את הבשר ומניחין את החלבים שטוחין בחמה. מה ישראל אומרים לו יבא כהן ויזרוק הדם ויקטר את החלבים ואחר כך יקח לו בשר. ומה הכהן אומר להם הדם איני זורק והחלבים איני מקטיר.

תנה בשר לצלות לכהן ואם לא לקחתי בחזקה – ומה נאמר בסוף ובני עלי בני בליעל וגו׳ (שמואל א ב׳:י״ב) – בנים שפרקו עול שמים מעליהם אמרו אין מלכות בשמים. דכתיב ובני עלי בני בליעל (שמואל א ב׳:י״ב), וכתוב אחד אומר יצאו אנשים בני בליעל וידיחו וגו׳ (דברים י״ג:י״ד).

י״י יחתו מריביו – מריבו כתיב, אמר רבי אבא בר כהנא אם חד הוא יפול ואם תרין אינון יפלון. עליו בשמים ירעם עלו כתיב, אמר רבי אבא בר כהנא אם עולים הם לשמים משם אני מרעים בקולי ומורידם.

י״י ידין אפסי ארץ – אמר רבי אבא בר כהנא אלין עובדי אלילים דסובריהון מסיק מן ברייהון. עליו בשמים ירעם וכה״א ירעם מן שמים י״י (שמואל ב כ״ב:י״ד).

וירם קרן – אותם עשר קרנות שגדען צדיקו של עולם שנאמר וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק (תהלים ע״ה:י״א) אימתי הקב״ה מחזירן כשירומם קרנו של משיח שנאמר וירם קרן משיחו.

עלו בשמים ירעם – עלו כתיב, אפילו עלו בשמים, מרעים עליהם ומורידם.

ידין אפסי ארץ – שופטן ומייסרן, יושטיצייא בלעז.

Let Him thunder against them from heaven. The spelling is עָלוּ "they have ascended" meaning that even if they have ascended to the heavens, He thunders upon them and casts them down.

May Adonoy judge the ends of the earth. He judges and punishes them. Justisier in Old French.

ומאת י״י הוא בא שייחתו מריביו – שרשעים בחשך ידמו (שמואל א ב׳:ט׳).

עליו בשמים ירעם – על כל אחד ואחד שיריב עמו ירעם – פתר׳: מכריז עליו שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה ועונותיו של רשע הם לוכדין את רגליו.

י״י ידין אפסי ארץ – ידין עמים המשעבדין בישראל.

ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו – כאן נתנבאת לעתיד. וכה מליצת הנבואה, כשם שעכשיו מוריש לזה ומעשיר לזה, משפיל לזה ומרומם לזה (שמואל א ב׳:ו׳-ז׳), כמו כן לעתיד ידין אפסי ארץ וישפיל האומות ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו.

י״י יחתו מריבו – מן חתת.

עליו – על כל אחד ואחד.

ירעם – כאשר מצינו וירעם י״י בקול גדול על פלשתים (שמואל א ז׳:י׳).

ידין אפסי ארץ – שופט הוא לכל יושבי קצות הארץ.

אפסי – מלשון כי אפס כסף (בראשית מ״ז:ט״ו).

וירם קרן משיחו – לשון וירם את המחתות (במדבר י״ז:ב׳) תרגומו: ויפריש וזה לשון הרמת ראש.

י״י יחתו מריביו – מריבי הצדיקים הם מריביו.

עליו בשמים ירעם – עליו על כל אחד ממריביו. ובי״ת בשמים במקום מן, כמו שנאמר: ירעם מן שמים י״י (שמואל ב כ״ב:י״ד), וכן בי״ת בקדשים לא יאכל (ויקרא כ״ב:ד׳), והנותר בבשר ובלחם (ויקרא ח׳:ל״ב), והדומים להם.

ויש לפרשו כמשמעו, כלומר יעשה הרעם בשמים להשמיעם ולבהלם, וזהו פירוש עליו, כלומר בעבורו. והרעם הוא משל על הגזירות היורדות מן השמים, שאמר: וישלח חצים ויפיצם ברק ויהם (שמואל ב כ״ב:ט״ו).

ידין אפסי ארץ – על דרך: כי הוא לקצות הארץ יביט (איוב כ״ח:כ״ד), אם יסתר איש במסתרים (ירמיהו כ״ג:כ״ד).

ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו – כפל דבר, כי המלך הוא המשיח. ואמרה חנה זה על דרך נבואה או דרך קבלה, כי היתה קבלה אצלה כי עתיד להיות מלך בישראל, וחתמה השירה הזאת בדברי המלך לפי שזכרה מפלת הרשעים והם אויבי ישראל, ואמרה כי האל יתן עז למלך ישראל שיושעו ישראל על ידו מיד אויביהם. ואם אמרה זה בדרך נבואה, רמזה בזה שעל ידי שמואל בנה יהיה מלך בישראל והוא ימשחנו.

מריביו^א עליו – כמו ופגריכם אתם.

ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו – יש לומר שהתפללה על שאול ודוד שהמליך ומשח שמואל.

א. כן בכ״י לונדון 24896, ובפסוק. בכ״י לייפציג 41, פריס 217, פריס 218: ״מריבין״.

והנה עתה התפללה חנה בעבור בנה ואמרה דרך תפלה י״י יחתו מריבי שמואל והם הפלשתים שבאו להלחם עמו ועם ישראל בעבורו, ירעם הש״י בשמים וכן היה במלחמה ראשונה שנלחם שמואל בפלשתים שנאמר וירעם י״י בקול גדול ביום ההוא על הפלשתים ויהמם י״י ידין אפסי ארץ. כי הוא הולך ממקום למקום לשפוט ישראל, ויתן הש״י עוז למלוכה אשר ימליכהו שמואל וימלוך בחייו והוא שאול באופן שינצח אויבי ישראל, וירים הש״י קרן משיחו אשר ימשחהו שמואל ולא ימלוך בחייו והוא דוד אשר רמה קרנו מאד לנצח כל אויביו ונתנה לו המלוכה ולזרעו אחריו.

יי׳ יחתו מריביו וגו׳. פירשו המפרשים ה׳ יחתו מריביו מריבי הצדיקים ועליו בשמים ירעם על כל אחד מהרשעים המריבים. והאמת הוא שזו היא תפלתה על שמואל בנה, כי מה שאמרה עד הנה הוא הקדמה כמו שזכרתי, וכוונתה לומר שהאל יתברך יעשה חמשה חסדים לשמואל בנה. האחד אמרה ה׳ יחתו מריביו, רוצה לומר ה׳ בחסדך שיחתו המריבים עם שמואל שהם הפלשתים. השני עליו בשמים ירעם, רוצה לומר בעבור שמואל ועליו האל יתברך ירעם בשמים, וכן היה זה ונתקיים כמ״ש (שמואל א ז׳ י׳) וירעם ה׳ בקול גדול על פלשתים, וג״כ נכלל בזה מה שאמר שמואל (סי׳ י״ב י״ז) הלא קציר חטים היום אקרא אל ה׳ ויתן קולות וגו׳, שהאל יתברך בעבורו נתן קולות ורעמים מן השמים. השלישי אמרה ה׳ ידין אפסי ארץ, רוצה לומר ה׳ בחסדך ששמואל ידין אפסי ארץ, רוצה לומר שיהיה שופט ישראל. הרביעי אמרה ויתן עוז למלכו וזה היה תפלה, שאם שמואל ימשח בימיו מלך על ישראל כמו שצותה התורה, הש״י יתן לאותו מלך עוז וגבורה רבה, והנה נתקיים זה בשאול שהיה המלך הראשון שמשח שמואל והמלך הראשון שהיה בישראל, שנתן האל יתברך אליו רוח עצה וגבורה. והחסד החמישי הוא וירם קרן משיחו, רוצה לומר אם מלך אחר ימשח גם כן ירום ויגביה מעלתו ומלכותו וזהו היה דוד שרמה קרנו ומלכותו בישראל, ובמסכת מגלה (מגילה י״ד.) אמרו, דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן, שאול ויהוא בן נמשי שנמשחו בפח השמן לא נמשכה מלכותן. ואחשוב שלזה כיון דוד באמרו (תהלים צ״ב י״א) ותרם כראם קרני בלותי בשמן רענן. הנה א״כ במה ששאלה חנה על שמואל בנה מהאלוה יתברך ומאשר נתקיימו כל דבריה ונעשו שאלותיה ידענו שרוח ה׳ דבר בה ומלתו על לשונה: ואין ספק שהיו ישראל יודעים מה שצותה התורה בהקמת מלך, ולכן התפללה חנה שיהיה שמואל בנה שופט ונביא ויעשה אותות ומופתים בשמים ובארץ ושהוא ימשח המלכים, ולא שאלה שיהיה הוא מלך ישראל, לפי שידעה שלא תסור שבט מיהודה לדעת המפרשים וגם לדעת כולי עלמא מזרע לוי לא היה ראוי שימלוך, ולהיות בנה משבט לוי היה די בהיותו שופט וחכם חרשים והיותו נביא אלהים והיות המלכים נמשחים על ידו. הנה עם מה שאמרתי התבארה תפלת חנה ומה שבקשה על שמואל בנה, וידענו למה נשנו הדברים והותרה השאלה הששית: וחז״ל (מ״ש פרש׳ ה׳) דרשו הפסוקים באופנים אחרים ולא זכרתים להיותם רחוקים מדרך הפשט, וידענו עם זה מדרגתה בנבואה ביראת השם ושהיתה באמת אשה יראת ה׳ היא תתהלל:

מריבו – מריביו קרי ובאגדת שמואל אמר ר׳ אבא בר כהנא אם חד הוא יפול ואם תרין אינון יפלון עיין כלי יקר ובספר הזוהר פרשת ויקרא סוף דף י״ט.

עלו – עליו קרי ובאגדת שמואל אמר ר׳ אבא בר כהנא אם עולם י הם לשמים משם אני מרעים בקולי ומורידם עיין כלי יקר.

יחתו – ישברו.

ירעם – מלשון רעם ורעש.

אפסי – קצות, כי בקצות הארץ היא אפס וכלה.

קרן – המלה ההיא הונחה על התגברות, כי בעלי חיים בעלי הקרן, יתחזקו בהם.

ה׳ יחתו מריביו – כחתימה לסדר שבחי המקום, חזרה להתפלל על שמואל בנה ואמרה, אתה ה׳ נא יחתו וישברו מריביו של בני ואנשי מלחמתו, כי ראתה ברוח הקדש שפלשתים ילחמו בו, והתפללה שהמה יחתו.

עליו בשמים ירעם – בעבור בני, ירעם האל יתברך בשמים על פלשתים ונתקיימה תפלתה כמו שכתבו: וירעם ה׳ בקול גדול וגו׳ על פלשתים (שמואל א ז׳:י׳).

ה׳ ידין אפסי ארץ – רוצה לומר: אתה ה׳, נא ידין בני אפסי ארץ, להיות שופט בישראל, ויסבב במקומות עריהם לשפטם. וכן נתקיים כמו שכתוב: והלך וגו׳ וסבב וגו׳ ושפט את ישראל (שמואל א ז׳:ט״ז).

ויתן עוז למלכו – ה׳ יתן עוז וגבורה להמלך אשר בני ימליך אותו, והוא שאול.

וירם קרן משיחו – על דוד אמרה, כי שמואל בנה רק משחו למלך, אבל לא המליכו בחייו, כי שמואל מת ועודנו לא מלך עד לאחר זמן, והתפללה עליו חנה שירום קרן ממשלתו.

ה׳ – עד עתה סדרה דברי שבח ותהלה בעניני השגחת ה׳, ובפסוק זה התפללה על הילד, וכמ״ש הרלב״ג שראתה ברוח קדשה כל אשר יעבור עליו והתפללה חמשה דברים,

א. אתה ה׳! מבקשת אני יחתו מריביו של שמואל, שהם הפלשתים,

ב. עליו רצה לומר בעבורו בשמים ירעם – בעת נלחם בפלשתים, וכמ״ש (לקמן ז׳) וירעם ה׳ בקול גדול על פלשתים,

ג. ה׳! מבקשת אני, ששמואל ידין אפסי ארץ שיהיה שופט בכל ארץ ישראל, וכמ״ש ושפט את ישראל וסבב בית אל וכו׳

ד. ויתן עז למלכו – עת ימליך את שאול על ישראל יתן ה׳ עז להמלך להושיע את ישראל,

ה. וירם קרן משיחו עת ימשח אחר כך את דוד בשמן המשחה ירים ה׳ קרנו, כמ״ש שם אצמיח קרן לדוד, הנה כללה בתפלתה רוב הדברים אשר קרו לשמואל, כמו שנתקיים באמת.

ה׳ יחתו מריביו – מריבי שמואל או מריבי ה׳ עצמו; ובל׳ הראשון ה׳ הוא ל׳ קריאה ובשני הוא נושא הדבור ע״ד האל תמים דרכו (nominativo assoluto) והשני יותר נכון בעיני, ובא בהמשך למה שאמר למעלה כי לא בכח יגבר איש; וקשר תפלת חנה כך הוא: בתחלה ספרה חסדי האל, והודיעה שמחתה כי יש לה חלק באל קדוש זה שאין בלתו, ואח״כ הסבה דיבורה אל הרשעים היושבים בשלוה ומלעיגים על עני ונכה רוח (כמו שעשתה פנינה) ואמרה שלא יתפארו בשלומם כי אל יודע לא בלבד דיבור גאותם רק גם מחשבותם ויוכל להפוך מצבם ברגע, ובהפכים האלה ההוים במצב האדם הזכירה ג״כ עד עקרה ילדה שבעה, וסימה דבריה בתפלה על בנה שקותה לראותו שופט ונביא ומנהיג את ישראל, וקראתו מלך כמו שקראה תורה מלך למשה בפסוק לפני מלך מלך (סוף וישלח) שענינו לפני היות ישראל לגוי מסודר שיש לו שופט ומנהיג, וקראתו ג״כ משיח שכן מצאנו באלישע (מלכים א י״ט:ט״ז) תמשח לנביא ולא מצאנו שנמשח לא הוא ולא שום נביא בשמן הקדש, רק ל׳ משחה הוא ל׳ גדולה כמו זאת משחת אהרן (פ׳ צו) לך נתתים למשחה (פ׳ קרח); ומיופי תפלה זו היוצאת מפי אשה מן הנשים שעד היום ההוא לא נודע אפי׳ שמה נוכל לשפוט כמה יקר בעיני בני ישראל שבכל דור לימוד לשונם וחכמת השיר הכוללת כל החכמות.

עד עתה חנה סידרה דברי שבח ותהילה בענייני השגחת ה׳, וכעת היא מתפללת על הילד שמואל, שראתה ברוח קדשה את אשר יעבור עליו¹, וכך התפללה יְהוָ֞ה! יֵחַ֣תּוּ יִשָּׁבְרוּ² מְרִיבָ֗יו (מריבו כתיב) הפלשתים³ עָלָיו֙ (עלו⁴ כתיב) בעבורו⁵, בַּשָּׁמַ֣יִם יַרְעֵ֔ם ירעיש⁶ יְהוָ֖ה להבהיל את אויביו של שמואל בני⁷, יָדִ֣ין ישפוט שמואל אַפְסֵי- קַצְוֵי⁸ אָ֑רֶץ בכל ארץ ישראל⁹, וְיִתֶּן- הקב״ה עֹ֣ז לְמַלְכּ֔וֹ שאול אשר שמואל בני ימליך¹⁰, וְיָרֵ֖ם קֶ֥רֶן¹¹ מְשִׁיחֽוֹ של דוד אשר ימשח אותו שמואל בני בשמן המשחה¹², ובמה שביקשה חנה על שמואל בנה מה׳ יתברך ושנתקיימו כל דבריה ונעשו שאלותיה, ידענו שרוח ה׳ דיבר בה ומילתו על לשונה¹³: פ

1. רלב״ג, מלבי״ם.

2. מצודת ציון.

3. מלבי״ם. והגר״א ביאר כי על גלות אדום נאמר.

4. עלו כתיב, אפילו עלו בשמים, מרעים עליהם ומורידם, רש״י.

5. מלבי״ם.

6. מצודת ציון.

7. וכך היה במלחמה הראשונה שנלחם שמואל בפלשתים, רלב״ג. והגר״א ביאר כי נאמר על גוג ומגוג.

8. מצודת ציון.

9. מלבי״ם.

10. רי״ד, מלבי״ם. והגר״א ביאר כי על משיח בן יוסף נאמר.

11. הקרן מסמלת את חוזקו של בעל החיים, מצודת דוד. וראה לעיל פס׳ א׳.

12. רד״ק, רי״ד, מלבי״ם. והגר״א ביאר כי על משיח בן דוד נאמר. וביקשה שירום קרן ממשלתו של דוד, כי שמואל משח אותו למלך אבל לא המליכו בחייו, אלא רק לאחר מות שמואל מלך דוד, מצודת דוד, רלב״ג. ורלב״ג מוסיף שדוד המלך רמה קרנו לנצח את כל אויביו ונתנה לו המלוכה ולזרעו אחריו.

13. ארבנאל.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון