Devarim 12 – דברים יב‏ – Mikraot Gedolot

איסורי תועבה – ויקרא י״ח:כ״ב, ויקרא י״ח:כ״ו-ל׳, ויקרא כ׳:י״ג, דברים ז׳:כ״ה-כ״ו, דברים י״ג:ט״ו, דברים י״ד:ג׳, דברים י״ז:ד׳, דברים י״ח:ט׳-י״ב, דברים כ״ב:ה׳, דברים כ״ג:י״ט, דברים כ״ד:ד׳, דברים כ״ה:ט״ז, דברים כ״ז:ט״ו

שלא לאבד בית המקדש או בתי כנסיות או בתי מדרשות, שלא למחוק את השמות המקודשין, ושלא לאבד את כתבי הקדש – בה״ג מניין המצוות מצוות לא תעשה קע״ה. מפסוקים אחרים – יראים שס״ו, רמב״ם ספר המצוות מצוות לא תעשה ס״ה, סמ״ג מצוות לא תעשה ג׳, סמ״ק ק״ס, ספר החינוך תל״ז

לא תעשה כן לה׳ אלהיך – יש כן לעבדה ויש כן למתעבד מיכן אמרו בדבר שמקריבים אותו למזבח אם מקריבים אותו לעבודה זרה חייב, דבר שמקריבים אותו לעבודה זרה אם הקריבו למזבח פטור, דבר שאין מקריבים אותו למזבח והקריבו לעבודה זרה אם מקריבים כיוצא בו חייב ואם לאו פטור.

יכול לא יהו מקריבים חטאות ואשמות תלמוד לומר כי כל תועבת ה׳ אשר שנא דבר השנאוי ומתועב למקום, דבר אחר לא נתכונו להקריב אלא מה שהמקום שונא. כי גם את בניהם ואת בנותיהם, אין לי אלא בניהם ובנותיהם אבותם ואמותם מנין תלמוד לומר בניהם גם בניהם בנותיהם גם בנותיהם אמר רבי עקיבה אני ראיתי גוי אחד שכפתו לאביו והניחו לפני כלבו ואכלו.

סליק פיסקא

You shall not do thus to the Lord your G-d": Subsumed herein is (service) for idolatry, and service for the altar (in the Temple) — whence they ruled: A type of service which they use for idolatry is forbidden (to a Jew) for idolatry. If he performed the like (for idolatry) he is liable (to the death penalty). And the like is forbidden (to a Jew) for the altar. If he performed the like for the altar, he is not liable (to the death penalty).

I might think that if they sacrifice (to idolatry) sin-offerings and guilt-offerings, it is forbidden to do the same for the altar; it is, therefore, written (21) "For every abomination of the Lord, which He hates, did they do unto their gods" — Scripture intends (to forbid [for the altar]) only things which the Holy One Blessed be He hates. (Ibid. 31) "For even their sons and their daughters did they burn in fire to their gods. This tells me only of their sons and their daughters. Whence do I derive (that they did the same to) their fathers and their mothers? From "for even their sons and their daughters.⁠" R. Yaakov says; I saws a Canaani who bound his father before his dog — which ate him.

[End of Piska]

לא תעשה כן לה׳ אלהיכם יש כאן לע״ז ויש כאן למשתעבד מיכן אמרו בדבר שמקריבין אותו למזבח אם מקריבין אותו לע״ז חייב דבר שמקריבין אותו לע״ז אם הקריבו למזבח פטור:

דבר שאין מקריבין אותו למזבח והקריבו לע״ז אם מקריבין כיוצא בו חייב ואם לאו פטור:

יכול יהוא מקריבין חטאות ואשמות ת״ל כי כל תועבת ה׳ אשר שנא דבר שנוי ומתועב למקום:

דבר אחר לא נתכונו להקריב אלא מה שהמקום שונא:

כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם אין לי אלא בניהם ובנותיהם אבות ואמהות מנין ת״ל בניהם גם בניהם בנותיהם גם בנותיהם:

אמר ר׳ עקיבה אני ראיתי גוי שכפתו לאביו והניחו לפני כלבו ואכלו:

לָא תַעֲבֵיד כֵּן קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ אֲרֵי כָל דִּמְרַחַק קֳדָם יְיָ דְּשָׂנֵי עָבְדִין לְטָעֲוָתְהוֹן אֲרֵי אַף יָת בְּנֵיהוֹן וְיָת בְּנָתְהוֹן מוֹקְדִין בְּנוּרָא לְטָעֲוָתְהוֹן.

You shalt not do so before the Lord your God; for all that is abominable before the Lord, and that He hates, have they done to their idols. For even their sons and daughters they have burned in the fire.

לא תעבד כדן^א קדם י״י אלהכון ארום כל דמרחק קדם י״י די סני ורחיק עבדו^ב לטעוותהון ארום לחוד^ג ית בניהון וית בנתהון יוקדון^ד בנורא לטעוותהון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תעבד כדן״) גם נוסח חילופי: ״תעבדון כן״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״די סני ורחיק עבדו״) גם נוסח חילופי: ״דסנה עבדו״.

ג. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״לחוד״) גם נוסח חילופי: ״להוד״. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לחוד״) גם נוסח חילופי: ״אוף״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יוקדון״) גם נוסח חילופי: ״יוקדן״.

לא תעבדון פולחנא כדין לי״י אלקכון ארום כל דמרחק י״י דסני עבדין לטעוותהון ארום אוף ית בניהון וית בנתיהון כפתין ומוקדין בנורא לטעוותהון.

So shall you not do in serving the Lord your God; for whatever is abominable and hateful to Him have they done to their idols; for even their sons and daughters they have bound and burned with fire unto their idols.

לַא תַּצנַע כַּדַ׳אךַּ לִלָּהִ רַבִּךַּ פַאִנַּהֻ כַּתִ׳ירַא מִמַּא יַכּרַהֻהֻ אַללָּהֻ וַיַשׁנַאֻהֻ צַנַעֻוהַא לִמַעבּוּדַאתִהִם חַתַּי׳ בַּנִיהִם וַבַּנַאתִהִם קַד יַחרִקֻונַהֻם בִּאלנַּארִ לַהַא

אל תעשה ככה אל ה׳ אלהיך, כי הרבה דברים, ממה שה׳ נגעל ממנו ושונא אותו, הם עשו זאת לנעבדים שלהם, אפילו את בניהם ובנותיהם¹ שורפים אותם באש, לעבודה זרה.

1. [לפעמים הם]

כי גם את בניהם – גם לרבות את אבותם ואימותיהם. אמר ר׳ עקיבא: אני ראיתי גוי אחד שכפתו לאביו לפני כלבו ואכלו (ספרי דברים י״ב:ל״א).

כי גם את בניהם FOR ALSO THEIR SONS [AND THEIR DAUGHTERS HAVE THEY BURNT IN THE FIRE TO THEIR GOD] – The word גם, "also", is intended to include among those they used to burn, their parents also. R. Akiba related, "I once saw a heathen who bound his father before his dog which thereupon devoured him" (Sifre Devarim 81:6).

פס׳: לא תעשה כן לה׳ אלהיך – לא נתכוונו להקריב אלא מה שהקב״ה שונא שנאמר כי כל תועבת ה׳ אשר שנא עשו לאלהיהם.

כי גם – לרבות אבות ואמהות. אמר ר׳ עקיבא אני ראיתי עובד כוכבים שכפת אביו והניחו לפני כלבו ואכלו:

[כי ג]⁠ם את בניהם ואת בנותיהם לאלוהיהם אף אני אש⁠[רף... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ופן תדרש] [לאלוה]⁠יהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אל⁠[היהם ואעשה כן גם אני. לא תעשה כן לי״י אלהיך כי כל תועבת] [י״י ]⁠אשר שנא עשו לאלוהיהם. (כ״י אימולה 17.2)

לא תעשה כן – כי כל מעשיהם יתעב י״י. והעד: כי גם את בניהם.⁠^א

א. כן בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150, לוצקי 827. בכ״י פריס 177 חסרה מלת: בניהם.

כי {כל} תועבת י״י אשר שנא – ורבותינו דרשו (בבלי סנהדרין ס׳:): שהעובד עבודה זרה כדרכה כדרך שעובדין אותה חייב, אבל שלא כדרכה אינו חייב מיתה, אלא על ארבע עבודות פנים, כגון: זיבוח, וניסוך, וקיטור, והשתחויה. כדנפקא לן מזובח לאלהים יחרם (שמות כ״ב:י״ט), ריקן^א כל העבודות לשם המיוחד. וקבלה, והולכה, וסילוק לחם הפנים לא חשבינן לגבי הכי עבודה, דכתיב: ועבדתם (במדבר י״ח:ז׳) – עבודה תמ⁠{ה}⁠^ב ולא עבודה שיש אחריה זריקת הדם (בבלי יומא כ״ד.). ואין הקבלה אלא הכשר זריקה, וכן הולכת דם – הכשר זריקה, והולכת איברים ואימורים – הכשר הקטרה. אבל הזביחה, אין אחריה עבודה באותו מעשה ובאותו עניין. וכן הקיטור, והניסוך נסך היין והמים, וזריקת הדם, שאף הוא נקרא ניסוך, כדכתיב: בל אסיך נסכיהם מדם (תהלים ט״ז:ד׳), עבודת מתנה (במדבר י״ח:ז׳) ולא עבודת סילוק. והשתחואה אף על פי שאינה עבודה, הרי יצאת לידון (בבלי סנהדרין ס׳:), דכתיב: לא תשתחוה לאל אחר (שמות ל״ד:י״ד), וכתיב: לא תשתחוה להם ולא תעבדם (שמות כ׳:ד׳), מקיש השתחואה לעבודה (בבלי סנהדרין ס׳:). אבל הנודר בשמו והמקיים בשמו – באזהרה.

א. בכ״י מינכן 52: ריקם.

ב. כן בבבלי יומא כ״ד. בכ״י מינכן 52: תמיד.

כי {כל} תועבת י"י אשר שנא – FOR {EVERY} ABOMINATION TO HASHEM WHICH HE HATES – And our Rabbis derived (Bavli Sanhedrin 60b:3): One who worships an idol in its typical manner in the way that it is worshiped is liable to be executed, but in not its typical manner is not liable to be executed, except for the four Temple services, such as: slaughter, libation, burning incense, and bowing. As is derived from: “one who sacrifices to the gods shall be utterly destroyed” (Shemot 22:19), [the verse] designated [literally: emptied out] all of the services to the Unique Name [and not to others]. And receiving the blood, and conveying the blood to the altar, and removing the showbread are not considered for this as service, as it is written: “and you shall serve” (Bemidbar 18:7) – a service that is complete and not a service that has sprinkling of blood after it (Bavli Yoma 24a:7). And the receiving of the blood is only a preparatory step for the sprinkling, and likewise the conveying of the blood – a preparatory step for sprinkling, and the conveying of the limbs and the designated portions – a preparatory step for burning. But slaughtering, after it, there is no service which is part of that same action and in that same matter. And likewise the burning, and the pouring of the wine and water libation, and the sprinkling of the blood, which is also called “pouring,” as it is written: “their drink-offerings of blood I will not pour” (Tehillim 16:4), the service of giving (Bemidbar 18:7), and not the service of removal. And bowing even though it is not service, behold it was singled out so as to derive [the death penalty for that action itself] (Bavli Sanhedrin 60b:14), as it is written: “you shall not bow down to another god” (Shemot 34:14), and it is written, “do not bow down to them and do not serve them” (Shemot 20:4), it compares bowing to service (Bavli Sanhedrin 60b:10). But one who vows in its name and fulfills in its name – this is [merely violation of a simple] prohibition.

אשר שנא – אפילו אתה עובד הקב״ה באותה עבודה שהם עובדים את אלהיהם אתה מכעיסו.⁠¹

1. בדומה באבן עזרא דברים י״ב:ל׳.

אשר שנא, "which He hates;⁠" He hates these rituals even if you employ them in order to serve Him;⁠" it would enrage him.

כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם – שהוא דבר מתועב לשם לשפוך דם נקי ועל כן אמר את כל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם להזהיר על מעשה הקרבנות ועבודת המקדש שלא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. אבל רבותינו שלמדו מכאן לחייב לעובד ע״ז כדרכה אפי׳ פוער לפעור מפני שהזכיר הכתוב איכה יעבדו ללמד כי נקרא עבודה. ועל דרך הפשט הזהיר בראש הסדר לא תעשון כן לי״י אלהיכם לעבדו כאלהי העמים על ההרים הרמים בקרבנותיו ועתה מזהיר לא תעשה כן לי״י אלהיך לעבדו במקדשו בעבודה שלהם:

כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלוהיהם, "for they even burn their sons and daughters by fire in honour of their gods.⁠" Clearly, it must be an abomination to God to have His creatures burned when they are free from sin. Moses, in insisting that the Israelites observe כל הדברים all the words that he had commanded them, warns that they must neither add so-called "improvements" of their own, nor must they abolish part of the ritual God had commanded them.

Our sages (Sanhedrin 60) derive from this verse that one is culpable for worshipping idolatry even when one does so in a manner which is most disrespectful according to our mores, seeing it is the method such deities are being worshipped by those believing in them.

According to the plain meaning of the text, the פשט, Moses warns at the beginning of the verse: "you must not do so to (or even for) the Lord your God,⁠" i e. to worship God as they do, on every hill, and in every valley. Neither must you convert such sites to henceforth serve as houses of worship for Hashem.

לא תעשה כן לי״י אלהיך – הנה אילו יכול משה למונעם מהזבחים לגמרי, להיותם נעשים לאלהי העמים, היה השם חפץ בזה. כי לא יכול להעתיקם משרש והעתיק הסעפים ככל אשר יוכל העבודות המגונות, כשריפת הבנים, אם שריפתם לגמרי או שריפת עורם או שערם בהעברם, כי על הכל יאמר שריפה בשתוף מה.

לא מפני היות המעש׳ ההוא טוב כי כל תועבת י״י אשר שנא עשו לאלהיהם ולא מפני היות שם נטיה הרגלית טבעית אליהם כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם ואין שום אדם שיחפוץ בזה מצד טבעו.

לא תעשה כן לה׳ אלהיך. לפי שאותם העבודות הנהוגות הן בעצמן מתועבות לפני הש״י ואיך יבחר בהן. והוא אמרו כי כל תועבת ה׳ אשר שנא עשו לאלהיהם. והראיה על זה כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם. וזה באמת תועבה לפני הש״י לשפוך דם נקי אף כי להיות האדם אכזרי על פרי בטנו לבלתי ירחם עליו.

כי כל תועבת ה׳ אשר שנא עשו לאלהיהם – כי אמנם הם עובדים לעבודה זרה בקצת מיני עבודות נמאסות אצל האל יתברך.

כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלוהיהם, for even the manner in which they worshipped their idols is largely completely abhorrent in the eyes of the Lord.

כָּל דתוֹעֲבַת: הכ״ף בדגש.⁠^א [כָּל⁠־תּוֹעֲבַת?].

גַֿם: רפה. [גַם].

ואת בְנֹתֵיהֶם: לחוד באורייתא חסר וי״ו מלא יו״ד. [ואת⁠־בנתיהם].

א. כך בכ״י ל. בכ״י א: ׳[כל]. דתוֹעֲבַת: הכ״ף בדגש ע״פ המסורת׳. [תוכן ההערה קשה, ואפשר שאין פה אלא טעות העתקה של נורצי שהתכוון להעתיק את דברי א״ת (׳כל דתועבת רפה׳), אך נגרר אחר השורה הקודמת.]

לפני כלבו ואכלו. כלבו, רצונו לומר העבודה זרה. ואכלו, רצונו לומר שרפו באש. ובזה יש ראייה לפירש״י:

Before his dog, who then ate him. כלבו (his dog) was his god. ואכלו (and ate him) is the equivalent of burning in fire. With this understanding, the words of R' Akiva are a proof to Rashi's explanation [regarding the word, "Even.⁠"].

לא תעשה כן לה׳ אלהיך – לא תעשה לשמים מה שתעשה לע״ז.

כי כל תועבת – בע״ז נאמר תועבה ושנאוי כאן. ובפרשה עקב נאמר אצל ע״ז ולא תביא תועבה והיית חרם כמהו שקץ וגו׳. וכל מקום שנ׳ תועבה הוא שנאוי ומשוקץ וחרם ובפ׳ תצא נאמר כי תועבת וגו׳ כל עשה עול. נמצא ע״ז נקרא ה׳ שמות עול. שנאוי. ושקץ. ותועבה. וחרם. ובת״כ לא תעשו עול במשפט בדין שדיין המקלקל את הדין נקרא ה׳ שמות. עול תועבה וכו׳. משום שנאמר במשפט עול. ובפ׳ תצא נאמר אצל עול תועבה ואצל תועבה כתיב שקץ. וחרם. ושנאוי.

כי גם את בניהם ואת וגו׳ – לרבות אבותיהם ואמותיהם.

כי כל תועבת ה׳ אשר שנא – לא בלבד האלילים ההם נקראו תועבת ה׳ אשר שנא, אלא גם כל דרכי עבודתם ומנהגיהם הם תועבה לפני ה׳, וכמו שידוע מסיפורי דברי הימים שלהם, שקבעו חקים לעבוד לגלולים בזמה ובשכרות ומיני נבלות ותועבות, ולא זכרה התורה מאלה התועבות רק היותר גדולה מכלם, והיא:

כי גם את בניהם – כלומר גם את זאת עשו, דבר שאין הדעת סובלתו, והוא נגד טבע הרחמים הנטועה בכל אדם, לרחם על בן יקיר ועל בת אהובה יוצאי חלציו, ואיכה יתאכזר עמהם לתת אותם למאכולת אש, וכמו שצעק הנביא ובנו במות וכו׳ לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי (ירמיה ז׳ ל״א), כלומר שהוא דבר אשר לא צויתי בתורה לעשות כן לשמי, ושמא תאמר יש דברים שלא צוה ואעפי״כ אין רע לעשותם, לכן הוסיף ולא עלתה על לבי, כביכול לא עלה על דעתי שיעשה כדבר הזה, כי היא תועבה גדולה בעיני:

לא תעשה כן וגו׳ – לא רק שאסור לך לעשות מעשים אלה כדי לעבוד את אלוהיהם, אלא זהו פשע לעשות מעשים אלה אפילו לפני האל האחד שהוא ״אלקיך״. שכן משמעותה של עבודת אלוהיהם מנוגדת בתכלית למה שעושה נחת רוח לאלוקיך, כדרך שאלוקיך עומד בסתירה מוחלטת לאלוהיהם. אלוקיך הוא אלוקי החיים, ואילו אלוהי דמיונותיהם הם אלהי המוות. אלוהי דמיונותיהם צוהלים ושמחים על מיתה וחורבן, ואילו אלוקיך מתענג על התעלות והתחדשות החיים.

לא תעשה כן לה׳ אלהיך: היא אזהרה בפני עצמה¹, וכפירוש הרמב״ן² דעבודתם לה׳ גם כן אסורה³, ולא יחשבו דמ״מ סגולת הארץ בעבודה זו, וגם זה אסור בלאו⁴.

כי כל תועבת ה׳ אשר שנא עשו לאלהיהם: ואיך אפשר לחשוב דסגולת עבודתם מועילה אפילו לגבוה⁵.

כי גם את בניהם וגו׳: עוד טעם⁶, שהרי איבדו נפשות, וזה ודאי אסור אפילו אם היה אמת ח״ו, שהרי אסור לאבד נפש משום הצלחת פרנסה. אלא אין לנו להביט על עבודתם כלל.

1. מלבד האזהרה שבפסוק הקודם.

2. על פסוקנו, כשהרמב״ן הבין שהמדובר בפסוקנו מהוה המשך של הפסוק הקודם, ועל כך חולק רבינו.

3. וזה לשונו: ... אם כן אעשה אני לשם הנכבד כאשר היו עושים הגויים לאלוהיהם, וייטב לפניו. לכן הזהיר ״לא תעשה כן״, כי הדברים המתועבים לפניו היו עושים לאלוהיהם, ולא אסרם מפני המעשה שהיה נכבד וראוי לעשותו לפני השם לבדו, רק מפני הכוונה שהיתה בהם לעבוד אלהות, ״כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלוהיהם״, שהוא דבר מתועב לפני השם לשפוך דם נקי, ואף כי (וכל-שכן) להיות אכזרי על פרי בטן לא ירחמו...

4. אפילו כאשר הם מתכוונים בעבודה זאת לשמים.

5. וזה לשונו: ... אם כן אעשה אני לשם הנכבד כאשר היו עושים הגויים לאלוהיהם, וייטב לפניו. לכן הזהיר ״לא תעשה כן״, כי הדברים המתועבים לפניו היו עושים לאלוהיהם, ולא אסרם מפני המעשה שהיה נכבד וראוי לעשותו לפני השם לבדו, רק מפני הכוונה שהיתה בהם לעבוד אלהות, ״כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלוהיהם״, שהוא דבר מתועב לפני השם לשפוך דם נקי, ואף כי (וכל-שכן) להיות אכזרי על פרי בטן לא ירחמו...

6. לא כפירוש הרמב״ן (הערה 180) ש״כי״ הוא נתינת טעם ל״תועבה״, אלא, ״כי גם״ באה להביא טעם נוסף, והוא – איבוד נפש.

לא תעשה כן – כמו בפסוק ד.

תועבת ה׳ – דבר מתועב ומרוחק בעיני ה׳, השוה כ״ג:י״ט.

ישרפו – כמו ״יעבדו״ שלמעלה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון