Devarim 12 – דברים יב‏ – Mikraot Gedolot

לא תאכלנו לרבות בשר בחלב:

לָא תֵיכְלִנֵּיהּ עַל אַרְעָא תֵּישְׁדִנֵּיהּ כְּמַיָּא.

you shalt not eat it; you shalt pour it like water upon the ground;

לא תאכלון יתיה על ארעא תשפכון^א יתיה כמיא.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תשפכון״) גם נוסח חילופי: ״תשתפכון״.

לא תיכלוניה על ארעא תישדוניה הי כמיא.

you shall not eat it, you shall pour it out upon the ground like water:

וַאִד׳ לַא תַּאכֻּלֻהֻ בַּל צֻבּהֻ עַלַי׳ אלּאַרץִ׳ כַּאלמַאאִ

ואזי לא תאכל אותו, אלא שפוך אותו על הארץ כמים.

לא תאכלנו – אזהרה לדם התמצית.

לא תאכלנו YOU SHALL NOT EAT IT – This is a prohibition against the eating of דם התמצית (the last blood oozing through the cut of a vein: תמצית from מצה "to squeeze") (Keritot 4b).

תשפכנו – בגימטריא פטור מלכסותו.

לא תאכלנו – הזהיר עוד על הדם כדי שיהיו יותר נזהרים מאכילתו וכבר זכרנו תועלת זאת האזהרה בפרשת צו.

על הארץ תשפכנו כמים – למדנו מזה שאין טעון כסוי ואמר כמים שלא יכוין בשפיכתו על הארץ לדבר מהדברים שהיו מכוונים בו המכשפים ומה שידמה להם אך יהיה לבו בשפכו אותו על הארץ כאלו שופך שם מים.

לא תאכלנו אזהרה לדם התמצית לא תאכלנו אזהרה לדם האברים. כך מצאתיו ברוב הספרים וקשה מההיא דכריתות דאמר רבא ה׳ לאוין האמורין בדם למה לי חד לדם חולין וחד לדם קדשים וחד לדם חיה וחד לדם התמצית וחד לדם האברים ופרש״י חמשה לאוין הנך דלא אתי לדרשא חד דחוקת עולם דויקרא וחד דצו את אהרן כל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם וחד באחרי מות דם כל בשר לא תאכלו וחד בראה רק הדם לא תאכלו ועוד חד בראה לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים הרי ה׳ ודכתיב לעיל מיניה לא תאכל הנפש עם הבשר באבר מן החי משתעי ודכתיב בתריה לא תאכלנו מוקמינן ליה בפרק כל הבשר אזהרה לבשר בחלב ועוד כתיב בראה רק את דמו לא תאכלו ומוקמינן ליה בפ״ב דבכורות לחלב פסולי המוקדשים ודכתיב באחרי מות כל נפש מכם לא תאכל דם מוקי לה בתורת כהנים להזהיר גדולים על הקטנים אלמא אזהרת לא תאכלו למען ייטב לך אזהרה דבשר בחלב היא ולא אזהרה לדם האברים ודם התמצית הוא הדם השותת קודם הקלוח ואחריו וג׳ גוני דם יורדין בשתיתה הראשון שחור והשני אדום ואח״כ מתחיל לקלוח ואח״כ כשנתמעט הדם חוזר ושותת ושלשתן קרויין דם התמצית ודם האברים מעמיד שם התלמוד בשפי׳ ממקומו אע״פ שעדיין הוא בלוע בתוכו אבל לא פירש ממקומו כלל כדאיתא בחולין פרק קמא ובמסכת שבת פרק מפנין אמרו שמותר לאכול בשר חי בלי מליחה:

לא תאכלנו, על הארץ תשפכנו כמים – עשה באופן שלא יהיה ראוי לאכילה וזה שתשפכהו על הארץ כמים, ולא תצניעהו כמו שמצניעים היין והשמן ושאר משקין לאכילה ושתיה.

לא תאכלנו, על הארץ תשפכנו כמים, you are to treat it so that it becomes unfit to eat, just as is water when you pour it on the earth. It is not enough to hide it, as one hides wine or oil and other liquids which are designed as drinks.

לדם התמצית. פירוש, דם היוצא אחר יציאת הנפש. ו⁠[כן] קודם יציאת הנפש – בראשון יוצא דם שחור מתחלה, ושותת, ואחר כך אדום (כריתות כב.). ושניהם דם תמצית, שאין הנפש יוצא בו. ואחר כך מקלח, והוא דם הנפש. ואחר הקלוח שותת גם כן, והוא גם כן התמצית:

אזהרה לדם התמצית. ופי׳ דם התמצית הוא דם השותת בשעת שחיטה. וג׳ גווני דמים יורדין בשעת שחיטה, הראשון שחור, והשני אדום, ואח״כ הוא מתחיל לקלח, ואחר כך כשנתמעט הדם חוזר ושותת, ושלשתן נקראו דם התמצית. ודם האיברים היינו כשפירש ממקום למקום, אפילו שהוא עדיין בלוע בתוך האבר ולא יצא לחוץ הוא אסור, אבל אם לא פירש אינו באזהרה דלא תאכלו. כך מפורש בגמרא פ״ק דחולין (יד. ועיין שם בתוס׳ ד״ה ונסבין):

This prohibits the dripping tamtzis blood. The term דם התמצית means the blood that drips at the time of slaughtering. Three types of [tamtzis] blood come out at the time of slaughtering: The first is black, the second is red, afterwards it gushes [which is not tamtzis blood], and afterwards it drips again. All three [the first two and the last one] are called the dripping tamtzis blood. The blood of the limbs is blood that has moved from one place to another — even though it is still absorbed and did not come out of the limb, it is forbidden. However, if the blood never left its original place then it is not included by the prohibition, "Do not eat it.⁠" This is explained in Chulin (14a). (See Tosefos there)

על הארץ תשפכנו כמים – שאינו צריך ליתן דם על המזבח.

לא תאכלנו – הוצרך לכפול איסור הדם בבשר החולין, כי בסדר ויקרא אמר באיסור הדם ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם (שם י״א), והיה במשמע שהדם שאינו מכפר בבהמה לא יאסר, על כן הוצרך לאוסרו בביאור:

על הארץ תשפכנו – לפי שהשוה אכילתו לאכילת הצבי והאיל, היינו שומעים שנכסה הדם כאשר צונו בצבי ובאיל, לכן אמר שנשפוך הדם כמים בלא כסוי:

תשפכנו כמים – כשתמנע מלאכל ובשביל כך תשפכנו, לא תהיה שפיכה זו בעיניך כשופך דבר נמאס ושאין חפץ לאדם באכילתם, אלא יהיה בעיניך כמים זכים וטהורים שהם חיים לעולם, ואילו היה תלוי בדעתך היית אוכל אותו כמו שמתהנים מן המים, אבל מניעת האכילה לא תהיה כ״א צוויו ית׳ למנוע אותנו ממנו (רע״פ), וכמאמרם ז״ל אל יאמר אדם א״א בבשר חזיר אבל יאמר אפשי ואבי שבשמים גזר עלי, וזהו שסיים כי תעשה הישר בעיני ה׳, ר״ל כאשר תמנע מלאכול לא יהיה כמואס בו, כ״א לעשות רצון ה׳ וכפי הישר בעיניו. (רע״ס).

לא תאכלנו, על הארץ¹ וגו׳: כיון שהוא (הדם) מיוחד לחלק גבוה אם הוא קרבן², משום הכי אפילו הוא חולין ונשפך על הארץ³ – אסור. והוא טעם שני⁴. וזה הטעם מבואר בספר ויקרא (יז,יא)⁵.

1. מה פשר החזרה על האיסור, ומהו הציווי לשפכו על הארץ. ועיין ברמב״ן שביאר הכל, ולדבריו ״על הארץ תשפכנו כמים״ בא ללמדנו שאין צריך כיסוי הדם בבהמות (אע״פ שיש חיוב בחיות ובעופות).

2. זריקת הדם בקרבנות הוא מרכיב מרכזי בהקרבת קרבן.

3. ולא נתקבל בשום כלי, וסלקא דעתך שבזה ניתק לגמרי הקשר עם יעודו הראשוני בתורת הקרבנות, כך שמעתה יהיה מותר לאוכלו.

4. נוסף על הטעם הראשון שהוזכר בפסוק הקודם ״כי הדם הוא הנפש״.

5. ״כי נפש הבשר בדם היא, ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם״... וזה לשון רבינו שם: ובאשר חלקו של מקום הוא (בקרבנות) משום הכי אסור באכילה ואפילו חולין ובעל מום, כמו בחלב, דכך עלה בטבע היצירה שיהיא חלב ודם בהמה ביתית - לגבוה.

לא תאכלנו – [ולהלן הוא אומר (פ׳ כ״ה) לא תאכלנו, חד לרבות דם התמצית וחד לרבות דם האברים]⁠¹. (כריתות ד׳:)

1. הנה בגמ׳ לפנינו לא בא לשון זה מפורש כמו שהעתקנו, ורק סתומים באו הדברים בזה״ל, אמר רבא, חמשה לאוין האמורים בדם למה, חד לדם חולין וחד לדם קדשים וחד לדם כסוי וחד לדם אברים [דם הטחול, הלב והכליות] וחד לדם התמצית [המתמצה ושותת כשיוצא], ובציוני הלאוין פירש״י [עפ״י גירסת הרא״מ שהובא בגה״ש] שלשה בס׳ ויקרא ושנים בפ׳ ראה, רק הדם לא תאכל, לא תאכלנו, אבל לא תאכלנו מוקמינן בחולין קט״ו ב׳ אזהרה לבשר בחלב, עכ״ל. והנה מה שמנה הפסוק רק הדם לא תאכל והוא פסוק ט״ז לעיל, קשה לי, דהא הוא איירי בפסולי המוקדשין, כמבואר שם, ואינו ראיה לדם חולין. ומה שלא מנה לא תאכלנו דפסוק הסמוך משום הדרשה שבאה בו לאזהרת בשר בחלב, לדעתי אותה דרשה אינה אלא אסמכתא בעלמא, כפי שנבאר בסמוך, ופשטות הענין קאי על ענין הפרשה דאיירי ביה.

ולכן נראה דכונת הגמ׳ להשתי פעמים לא תאכלנו שבפסוק זה ובהבא, ובאמת רש״י בפי׳ אלה הפסוקים כתב כן מפורש, וכן העתקנו אנו, ותמיהני על הרא״מ והמפרשים שלא העירו בזה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון