להקטיר בכל מקום וכו׳. דאין לפרש כמשמעו, דקאי על ״ואבדתם את שמם״ (פסוק ג) לכנות שם גנאי (רש״י שם), דעל זה אמר ״לא תעשו כן לה׳ אלקיכם״, דחס ושלום שיהיו ישראל עושים כן לכנות שם גנאי, דבזה הכל מודים דאין לפרש כך הכתוב. והא דפירש הכתוב ״לא תעשו כן לה׳ אלקיכם״ שלא לנתוץ את מזבחו, לא דמי, דלפעמים אדם רוצה לנתוץ אבן בשביל שהוא צריך לנתיצת אבן, ולפיכך ליכא להקשות כל כך ׳וכי תעלה על דעתך׳, דהא לא כיון לגנאי. אבל לכנות שם גנאי חס ושלום, לא סלקא דעתך. ורבי ישמעאל מקשה על זה גם כן חס ושלום שישראל יהיו נותצים מזבחו, אף על גב שלא יכוונו לגנאי, כיון שהוא מזבח שלו, חס ושלום שיעשו כך. אלא ״לא תעשון כן לה׳ אלקיכם״ דבק אל ״אבד תאבדון את כל המקומות על ההרים הרמים״ (פסוק ב), שרוצה לומר שבכל מקום הקטירו הגוים, ואתם לא תעשון כן לה׳ אלקיכם להקטיר בכל מקום. ומפני שקשה דהוי למכתב קרא ד״לא תעשו״ מיד אחר ״אבד תאבדון״, תירץ ׳דבר אחר וכו׳⁠ ⁠׳. ולפי זה הפסוק דבוק אל פסוק ״ונתצתם את מזבחותם ואבדתם את שמם״ ״לא תעשון כן לה׳ אלקיכם וגו׳⁠ ⁠⁠״. ומה שכתוב אחריו (פסוק ה) ״כי אם אל המקום אשר יבחר וגו׳⁠ ⁠⁠״, דמה ענין זה לכאן. בשלמא לפירוש רש״י מתפרש שפיר, שרוצה לומר שלא תקטירו בכל מקום – כי אם במקום אשר יבחר. אבל לפירוש זה, צריך לפרש כמו שכתב הרמב״ן, ״לא תעשון כן לה׳ אלקיכם״ לנתוץ את מזבח שלו, רק יהיה מקדש ה׳ מכובד בעיניכם, ותכבדו אותו, ״כי אם אל המקום שם תבא וגו׳⁠ ⁠⁠״, כזה יהיה מקדש ה׳ מכובד:

אמר רבי ישמעאל וכי תעלה על דעתך וגו׳. ואם תאמר, דקרא קאי על ״ואבדתם את שמם״, שלא ימחוק אות אחת מן השמות הקדושים. ואין לומר דזה גם כן יש לתמוה ׳וכי תעלה על דעתך שימחקו השמות׳, דאם כן למה לא נקט גם כן ׳וכי תעלה על דעתך שיהיו מוחקים השמות׳, אלא במחיקת השם לא קשיא, כגון שכתב השם על ידות כלים, שעומד שם בבזיון, והוה אמינא שיש למחוק אותו, הוצרך להזהיר. אבל בנתיצת אבן מן המזבח ליכא למימר הכי. ויש לומר, דאין ״לא תעשו״ קאי על מחיקת שם, דהא כתיב אחריו (פסוק ה) ״כי אם אל המקום״, ועל כרחך צריך לומר כמו שפירשנו למעלה (סוף אות ד), וקאי על נתיצת אבן של מזבח:
:ואם תאמר, מאי שנא זה משאר עבירות, שהרי כתיב (שמות כב, כז) ״אלקים לא תקלל״, ולמה לא קשיא ׳וכי תעלה על דעתך שישראל מברכין השם׳. ונראה, דכאן כתיב ״לה׳ אלקיכם״, מדכתיב ״אלקיכם״ משמע שעובדין אותו, וקשה, והיאך סלקא דעתך שהיה ״אלקיכם״ עובדין אותו, ויתצו את מזבח שלו, והוי למכתב ״לא תעשו כן לה׳⁠ ⁠⁠״. ועוד, ד״לא תעשו כן״ משמע דקאי אדלעיל, דאם בא להזהיר על שלא יהיה נותץ אבן המזבח, הוי למכתב ׳לא תתוצו מזבח ה׳ אלקיכם׳, אבל מדכתיב ״לא תעשו כן לה׳ אלקיכם״, צריך לפרש כך; ״ונתצתם את מזבחותם ואבדתם את שמם״ – כן תעשו לעבודה זרה, אבל לה׳ אלקיכם לא תעשו כך. והשתא קשה, אם עושים כך – שהם נותצים מצבות עבודה זרה, אם כן כשרים הם, ואם כן לא צריך לומר ״לא תעשו כן״, דודאי אדם צדיק וכשר אין נותץ מזבח השם יתברך. אלא ״לא תעשו כן״ קאי על אשר עבדו שם הגוים, ומזהיר הכתוב שאתם אל תעשו כמעשיהם. והא דכתיב ״לה׳ אלקיכם״, רצה לומר שאם תעשו כמעשיהם תגרמו גם כן שתחרב וכו׳:
ועוד, דאינו דומה, דאף על גב שהמברך השם הוא כופר בעיקר, זהו שהאמת כך הוא – שהוא כופר בעיקר כאשר מברך השם. אבל מכל מקום הוא אינו מכוין לכפור בשביל כך בעיקר, רק שיצרו גובר עליו מפני כעסו, ולפיכך הזהיר הכתוב עליו. אבל הכתוב בכאן לפני זה ״ואבדתם שמם מן המקום״ (פסוק ג), ורוצה לומר שיכוין לבטל, ועליה אמר ״לא תעשו כן״, ולפיכך מקשה חס ושלום שיהיה אחד מישראל מכוין לאבד ולבטל המזבח. אי נמי, כאן כתיב בלשון רבים ״לא תעשו כן״, משמע שבא להזהיר הכלל, וחס ושלום שיהיו ישראל נותצין המזבח. אבל ״אלקים לא תקלל״ ליחיד אזהר רחמנא שפיר:
והא דלא מפרש רבי ישמעאל ״לא תעשו כן״ על ההקטרה בלבד, כמו שפירש (רש״י) בלשון הראשון, דאם כן לא הוי קאי על הסמוך לפניו, רק על הקטרה שהוא רחוק מלפניו (פסוק ב), ו״לא תעשו כן״ משמע דקאי אלפניו, ולפיכך פירש אותו רבי ישמעאל על כל המקרא שכתוב בו מעשה האומות, ושיהיה נותץ מזבח שלהם, ואהא קאי ״לא תעשו כן לה׳ אלקיכם״:
ונראה לי דאף לרבי ישמעאל המוחק שם מן השמות עובר בלאו, משום ד״לא תעשו כן לה׳ אלקיכם״ קאי על מחיקת השם גם כן, דכתיב ״ואבדתם את שמם לא תעשו כן לה׳ אלקיכם״, רק דקרא מוכח דקאי על ״ונתצתם את מזבחותם״, מפני סיפא דקרא דכתיב (פסוק ה) ״כי אם אל המקום וגו׳⁠ ⁠⁠״, כמו שפרשנו למעלה. וצריך לפרש אותו גם כן על נתיצת המזבח. ומקשה השתא, ׳וכי סלקא דעתך שישראל יהיו נותצים המזבח׳, ועל זה קאמר ׳אלא שלא תעשו כמעשיהם וכו׳⁠ ⁠׳. דאין סברא שיהיה רבי ישמעאל חולק על סתמא דמתניתין שהמוחק את השם עובר בלאו: