×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ב) אַבֵּ֣ד תְּ֠אַבְּד֠וּן אֶֽת⁠־כׇּל⁠־הַמְּקֹמ֞וֹת אֲשֶׁ֧ר עָֽבְדוּ⁠־שָׁ֣ם הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם יֹרְשִׁ֥ים אֹתָ֖ם אֶת⁠־אֱלֹהֵיהֶ֑ם עַל⁠־הֶהָרִ֤ים הָֽרָמִים֙ וְעַל⁠־הַגְּבָע֔וֹת וְתַ֖חַת כׇּל⁠־עֵ֥ץ רַעֲנָֽןא׃
You shall surely destroy all the places in which the nations that you shall dispossess served their gods, on the high mountains, and on the hills, and under every green tree,
א. רַעֲנָֽן =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל!=רַעֲנָן (חסר סילוק)
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחיירלב״גמזרחיאברבנאלגור אריהשפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהאם למקרארד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
[פיסקא ס]
אבד תאבדון את כל המקומות – מנין אתה אומר שאם קצץ אשירה והחליפה אפילו עשר פעמים שחייב לקצצה תלמוד לומר אבד תאבדון.
את כל המקומות אשר עבדו שם – מגיד שהיו כנענים שטופים בעבודה זרה יתר מכל אומות העולם.
אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם – מפני מה אתם יורשים את אלהיהם שלא תעשו כמעשיהם ויבואו אחרים וירשו אתכם.
רבי יוסי הגלילי אומר יכול אפילו עובדים את ההרים ואת הגבעות את מצווה לאבדם תלמוד לומר על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן, אלהיהם תחת כל עץ רענן ולא עץ רענן אלהיהם אלהיהם על הגבעות ולא הגבעות אלהיהם ומפני מה אשרה אסורה מפני שיש בה תפיסת יד אדם וכל שיש בו תפיסת יד אדם אסור אמר רבי עקיבה אני אהיה אבין לפניך כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן דע שיש שם עבודה זרה לכך נאמר על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן.
סליק פיסקא
[Piska 60]
Whence is it derived that if an asheirah (a tree devoted to idolatry) were cut down and grew again it must be cut down again — even ten times? From "Destroy shall you destroy.⁠"
"all the places where the nations worshipped, etc.⁠": Scripture here apprises us that the Canaanites were even more steeped in licentiousness than the Babylonians.
"which you inherit": Do not emulate their (evil) ways lest others come and disinherit you.
R. Yossi Haglili says: I might think that even if they worshipped the mountains and the hills you were commanded to destroy them; it is, therefore, written "their gods on the high mountains, and on the hills, and under every leafy tree — "their gods on the mountains,⁠" but the mountains (themselves) are not (considered) their gods. And, likewise, for the hills and for the leafy trees. R. Akiva said: Before you said this, I would expound it before you (as meaning that) wherever you find a high mountain or a hill or a leafy tree know that there is idolatry (i.e., idolatrous images) there (and seek them out to destroy them). This is the intent of "on the high mountains, and on the hills, and under every leafy tree.⁠"
[End of Piska]
אבד תאבדון מנין אתה אומ׳ שאם קצץ אשרה והחליפה אפלו עשרה פעמים שהוא חייב לקוצצה ת״ל אבד תאבדון:
את כל המקומות מגיד שהיו כנעניים שטופין בע״ז יתר מכל אומות העולם:
אשר אתם יורשים את אלהיהם מפני מה אתם יורשין את אלהיהם שלא תעשו כמעשיהם ויבאו אחרים ויירשו אתכם:
על ההרים הרמים ר׳ יוסי הגלילי אומ׳ יכול אפלו עובדים את ההרים ואת הגבעות אתה מצווה לאבדם ת״ל על ההרים הרמ׳ ועל הגב׳ ותחת כל עץ רע׳:
אלהיהם תחת עץ רענן ולא עץ רענן אלהיהם:
אלהיהם על הגבעות ולא הגבעות אלהיהם ומפני מה אשרה אסורה מפני שיש בה תפוסת יד אדם וכל שיש בו תפוסת יד אדם אסור:
אמר ר׳ עקיבה אני אהיה אבין לפניך כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נישאה ועץ רענן דע שיש שם ע״ז לכך נאמ׳ על הה׳ הר׳ ועל הגב׳ ות׳ כל עץ רענן:
אַבָּדָא תְאַבְּדוּן יָת כָּל אַתְרַיָּא דִּפְלַחוּ תַמָּן עַמְמַיָּא דְּאַתּוּן יָרְתִין יָתְהוֹן יָת טָעֲוָתְהוֹן עַל טוּרַיָּא רָמַיָּא וְעַל רָמָתָא וּתְחוֹת כָּל אִילָן עַבּוֹף.
You shall destroying destroy all the places wherein the peoples (whose lands) you will inherit have served their idols, upon the high mountains, and the hills, and under every leafy tree.
מיספה תסייפוןא ית כל אתרייהב די פלחו תמן אומייה די אתון משיציין יתהון ית טעוותהון [על]⁠ג טוריה רמייה ועל גלמתה ותחות כל אילן משבח.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מיספה תסייפון״) גם נוסח חילופי: ״משיצייה תשיצון ית״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אתרייה״) גם נוסח חילופי: ״{את}⁠רה״.
ג. כך נוסף בין השיטין בכ״י ניאופיטי 1.
אבדא תאבדון ית כל אתריא די פלחו תמן עממיא דאתון ירתין יתהון וית טעוותהון על טוורייא רמייא ועל גלימתא ותחות כל אילן דריויה שפיר.
You shall utterly destroy all the places in which the people (whose land) you will possess
have worshipped their idols, upon the high mountains and hills, and under every tree of beautiful form.
אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם – אחר שאתם רואים שלא יוכלו אלהיהם להציל עצמם מידכם, אתם יודעים שאין בהם ממש להציל את עובדיהם.
את אלהיהם – אלהיהם על ההרים הרמים ולא ההרים אלהיהם שאם היו עובדים לו לא היה נאסר.
וַהֻוַ אַן תֻבִּידֻו גַמִיעַ אַלּמַוַאצִ׳עִ אַלַּתִי עַבִּדַתּ תַּ׳םַ אַלאֻמַם אלַּתּי אַנתֻם קַארִצֻ׳והַא מַעַ מַעבּוּדַאתִהַא עַלַי׳ אלּגִבַּאלִ אלרִּפַאעִ עַלַי׳ אלּיַפַאעִ וַתַּחתַּ כֻּלִּ שַׁגַרֵ רַיַאןֵ
והוא כי תאבידו את כל המקומות אשר עבדו שמה הגוים, אשר אתם מכרסמים בכחם עם הנעבדים שלהם, על ההרים הגבוהים, על הגבעות, ותחת כל עץ גדול וירק ומלא.
אבד תאבדון – ונתצתם את מזבחתם – לא תעשון כן לה׳ א⁠־להיכם. רבותינו ז״ל אמרו: לא תעשון כן לה׳ א⁠־להיכם (דברים י״ב:ד׳), על אומרו: ואִבדתם את שמם מן המקום ההוא (דברים י״ב:ג׳). כלומר: לא תהרסו בתי הא⁠־להים כאשר צויתי אתכם להרוס בתי הבעלים ומקומות עבודתם. אמרו: הנותץ אבן אחת מן ההיכל ומן האולם ומבין האולם ולמזבח – עובר על לא תעשה, שנאמר: ואבדתם וגו׳ לא תעשון כן לה׳ א⁠־להיכם. (תוספתא מכות ד׳:ה׳, ספרי דברים ג׳:ס״א).
והוא אצלי עוד נושא עניין אחר, נוסף על זה העניין, כאשר היה לשון: [לא] (אל) תאכלו על הדם (ויקרא י״ט:כ״ו) סובל שבעה עניינים (עיין: בבלי סנהדרין ס״ג.).⁠1 והעניין הזה הוא שיהיה נשוא על מה שיש לפני זה, רצונו לומר: על אומרו: אשר עבדו שם הגוים וכו׳ את אלהיהם על ההרים הרמים וכו׳, והוא מצווה אותם להרוס מקומות עבודת הבעלים, הזהירם יתברך מעשות מקומות עבודתו בכמו המקומות ההם, אבל במקום מיוחד ומקום ידוע, הוא אומרו: לא תעשון כן לה׳ א⁠־להיכם. כי אם אל המקום אשר יבחר ה׳... והבאתם [שמה] עֹלֹתיכם וגו׳ (דברים י״ב:ד׳-ו׳). וכאשר אמר עוד: השמר לך פן תעלה עֹלֹתיך בכל מקום אשר תראה. כי אם במקום אשר יבחר וגו׳ (דברים י״ב:י״ג-י״ד). וסיפורו על המקומות ההם (שהתחיל) נקרה בתוך מאמרו המוּחל בו, והוא: אבד תאבדון את כל המקֹמות וגו׳, ואחר כך השלים מה שהחל בו באומרו: ונִתצתם את מזבחֹתם (דברים י״ב:ג׳). ואחר כך הזהיר מעשות כמעשיהם, אשר הוא מספר עליהם, מעשות עבודתם על ההרים וגו׳ ואמר: לא תעשון כן לה׳ א⁠־להיכם (דברים י״ב:ד׳) וגו׳.
ואל יאשימני אדם בחברנו העניין הזה אל לשון: לא תעשון כן, עם שאנו סוברים בו מה שאמרו רבותינו ז״ל (ספרי), כי כבר אמרו רבותינו ז״ל: מקרא אחד יוצא לכמה טעמים ואין טעם אחד יוצא לשני מקראות דבי רבי ישמעאל תנא: ״וכפטיש יפֹצץ סלע״ (ירמיה כ״ג:כ״ט) – מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחר יוצא לכמה טעמים (בבלי סנהדרין ל״ד.). וזה אף על פי שהוא מכלל הלאוין – אין נמנע לחבר אליו לאו אחר, מבלתי שתהיה תוספת במצוות, אבל יהיה פנים אחרים נכונים, אין היזק בסבור אותם, כאשר לא הזיק סבור שבעה פנים בלא תאכלו על הדם, והוא גם כן לאו אחד. (ספר הרקמה ל״ד)
1. {הערת המהדיר: בתלמוד נלמדו ששה ציוויים מפסוקנו: חמישה במסכת סנהדרין, בדין ׳לאו שבכללות׳: (1) אכילת אבר מן החי, (2) אכילת בשר קורבן לפני זריקת הדם, (3) עריכת סעודת הבראה לקרובי הרוגי בית דין, (4) איסור אכילה לדיינים ביום שהוציאו אדם להורג, (5) אזהרה לבן סורר ומורה (בבלי סנהדרין ס״ג.) וכן איסור מדרבנן, הנלמד במסכת ברכות: (6) איסור אכילה לפני התפילה (בבלי ברכות י׳:), ומנה רבינו את פשט הפסוק תחילה, שעניינו עבודה זרה}
אבד תאבדוןאבד ואחר כך תאבדון, מיכאן לעוקר עבודה זרה שצריך לשרש אחריה.
את כל המקומותא אשר וגו׳ – ומה תאבדון מהם, את אלהיהם אשר על ההרים.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: מקום (ותוקן בין השיטין).
אבד תאבדון YOU SHALL UTTERLY DESTROY – Destroy and again destroy! (i.e. utterly destroy). From here we learn that he who eradicates an object of idol-worship must thoroughly uproot it (i.e. remove every trace of it) (Sifre Devarim 60:1).
את כל המקמות אשר עבדו שם וגו'‏ [YOU SHALL UTTERLY DESTROY] ALL THE PLACES – (according to Rashi: FROM ALL THE PLACES) WHEREIN [THE NATIONS …] SERVED – And what shall you destroy from them? Their gods which are upon the mountains (Avodah Zarah 45a).
פס׳: אבד תאבדון את כל המקומות – מנין אתה אומר שאם קיצץ אשרה והחליפה אפילו עשרה פעמים שחייב לקצצה שנאמר אבד תאבדון. מלמד שהכנענים להוטין יותר מכל אומה בעבודת גלולים.
אשר אתם יורשים אותם את וגו׳ – וירשתם אותם בשביל אלהיהם שהיו עובדין אותם, אם תעשו כמעשיהם אחרים באין ויורשין אתכם.
על ההרים הרמים ועל הגבעות – רבי יוסי הגלילי אומר אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם. אלהיהם על הגבעות ולא הגבעות אלהיהם, תחת כל עץ רענן ולא עץ רענן אלהיהם. ומפני מה אשרה אסורה מפני שיש בה תפיסת ידי אדם וכו׳ במסכת עבודה זרה:
אשר עבדו שםאת אלהיהם, הגוים אשר אתם יורשים אותם.⁠1
1. רשב״ם מציע שיש כאן מקרא מסורס.
[The meaning of this phrase is best understood if the order of the words אשר עבדו שם הגוים אשר אתם יורשים אותם את אלוהיהם is transposed to:] אשר עבדו שם את אלוהיהם הגוים אשר אתם יורשים אותם [YOU MUST DESTROY ALL THE PLACES] WHERE THE NATIONS THAT YOU ARE DISPOSSESSING WORSHIPPED THEIR GODS.⁠1
1. Rashbam’s interpretation is opposed to that of Rashi. They have very different understandings of the syntax of the verse.
At least in theory, the words את אלוהיהם could be the direct object of the main verb of the verse “You must destroy ... their gods,” or the object of the verb in the relative clause, “where the nations worshipped ... their gods.” Rashi explains the verse the first way (following the understanding of R. Yose the Galilean in Sifre 60; see also AZ 45b). Rashbam’s understanding is the simpler syntactical reading, and is adopted by Ibn Ezra and all moderns.
Rashbam often suggests that verses are better understood if the order of the words is transposed. See e.g. commentary to 5:5 above, and see further examples in note 24 there.
אבד תאבדון את כל המקומות – אמר רבי יונה המדקדק נ״ע: כי את אלהיהם – חסר ו״ו. והטעם: ואת אלהיהם. ולא דקדק הנה כלום, רק הוא דבק עם מלת: עבדו שם.
רענן ושאנן (ישעיהו ל״ג:כ׳ ועוד) לעולם בשני נוני״ן. והטעם, כמו: רטוב (איוב ח׳:ט״ז).
YE SHALL SURELY DESTROY ALL THE PLACES…THEIR GODS. Rabbi Jonah the grammarian says that et elohehem (their gods) is lacking a vav, for the meaning of the phrase is, and their gods.⁠1 However, he contributes nothing.⁠2 Et elohehem is most certainly connected to asher avedu sham (wherein they served).⁠3
EVERY LEAFY TREE. The words ra'anan (leafy) and sha'anan (at peace) are always spelled with two nuns.⁠4 The meaning of ra'anan is wet.⁠5
1. Rabbi Jonah maintains that our verse should be read: Ye shall surely destroy all the places wherein the nations that ye are to dispossess served, "and" their gods. He interprets this as meaning, You shall surely destroy all the places wherein the nations that you are to dispossess worshipped. You shall also destroy their gods.
2. For as Ibn Ezra goes on to note, et elohehem is connected to asher avedu sham (wherein they served).
3. For our text reads, et elohehem (their gods) not ve-et elohehem (and their gods). Ibn Ezra feels that there is no reason to interpret et as if written ve-et.
4. Ibn Ezra apparently believed that the root of sha'anan is shin, alef, nun and that of ra'anan is resh, ayin, nun. Hence he points out that in ra'anan and sha'anan the final root letter is doubled. See Radak, Sefer Ha-sharoshim.
5. Full of sap, as in a leafy tree.
אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים – בכלים שנשתמשו בהם לעבודה זרה הכתוב מדבר (בבלי ע״ז נ״א:), דהמקומות אי אפשר לאבד. ועוד דקרקע עולם אינה נאסרת כדמפרש ואזיל: על ההרים הרמים – אלהיהם, ולא ההרים אלהיהם (בבלי ע״ז מ״ה:), שאם השתחוה להר לא אסרו, וכן הגבעות.
ואשר עבדו משמע: שעבדו כבר, דאינם נאסרים בהזמנה עד שעבדו. אבל בע״ז (בבלי ע״ז נ״א:) פלוגתא: איכא למאן דאמר עבודה זרה של ישראל מיד אסורה, ובגוי עד שתעבד, ואיכא למאן דאמר איפכא.
{ו}⁠תחת כל עץ רענן – שאם נתן תחתיו עבודה זרה, נוטלה, ואילן מותר.
אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים – YOU SHALL SURELY DESTROY ALL THE PLACES WHERE THE NATIONS SERVED – about the vessels that were used for idolatry the text is speaking (Bavli Avodah Zarah 51b:21), for it is impossible to destroy the places. In addition, the surface of the earth is not forbidden as is detailed further: על ההרים הרמים – ON THE HIGH MOUNTAINS – their gods, and not the mountains that are their gods (Bavli Avodah Zarah 45b:2), that if he bowed to a mountain they are not forbidden, and likewise the valleys.
and אשר עבדו THAT THEY SERVED implies: That they already worshipped, for they are not forbidden by being designated [for idolatry] until they [are used for] worship. But with idolatry (Bavli Avodah Zarah 51b:17) there is disagreement: one holds that idolatry of an Israelite is immediately forbidden, but that of a gentile [is not prohibited] until it is worshipped, and one holds the opposite.
{ו}⁠תחת כל עץ רענן – AND UNDER EVERY {GREEN} TREE – That if they put idolatry underneath it, [he should] remove it, and the tree is permitted.
אבד תאבדון את כל המקמות – בכלים שנשתמשו בהם לעבודה זרה הכתוב מדבר דאילו המקומות אי אפשר לאבדן ועוד דקרקע עולם אינה נאסרת כדמפרש ואזיל.⁠1
את אלהיהם על ההרים – ודרשו רבותינו ולא ההרים אלהיהם.⁠2
את אלהיהם – חסר וי״ו ומוסב הוא לעיל.⁠3
ואם תאמר: אלהיהם על ההרים אשר עבדו שם הגויים את אלהיהם.
לפי פשוטו: את כל המקומות – מן כל המקומות אשר אתם יורשים אותם. ומה תאבדו מהם את אלהיהם וגו׳.
1. שאוב מר״י בכור שור.
2. שאוב מר״י בכור שור.
3. שאוב מאבן עזרא בשם רבי יונה.
אבד תאבדון את כל המקומות, "you are to utterly destroy all the sites, etc.; "the Torah here speaks of vessels used in the worship of idols, [not the earth itself on which the idol stands. Ed.] Besides, it is impossible to forbid the surface of the earth for use, as if so, the idolaters would be able to turn all habitable surfaces on the globe into forbidden areas. (B'chor shor)
את אלהיהם על ההרים, "their deities on the mountains;⁠" our sages explain that they had not turned the mountains themselves into deities. (Sifri)
את אלהיהם, "this word has the letter ו missing after the letter ל.⁠" In this way it is a continuation of the line: "upon which the gentile nations had served their idols.⁠" The paragraph is a commandment to remove and destroy all idols everywhere the Canaanites had worshipped such socalled deities.
אבד תאבדון – כפל האבוד, ומכאן דרשו רז״ל שהעוקר עבודת אלילים צריך לשרש אחריה.
אבד תאבדון, "you must surely destroy, etc.⁠" The repetition of the verb אבד prompted our sages in Avodah Zarah 45 to say that when destroying idols, etc., one must do more than let the remains lie around, but must scatter them in the wind or drown them in the Dead Sea or a similar place.
אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם יורשים אותם וגו׳ – הנה זאת המצוה היא לעקור עבודה זרה מארץ ישראל והיא נוהגת תמיד בכל עת שתמצא עבודה זרה שם והוא מבואר מענינה שאי אפשר בה שתנהג אלא בארץ ישראל כי כבר ביארה התורה שזאת המצוה היא לעקור עבודה זרה מארץ ישראל.
את כל המקומות אשר עבדו שם – מגיד שאנחנו חייבים בארץ ישראל להרוס הבתים שעבדו בהם עבודה זרה ולאבדם כשנבנה הבית לעבודה זרה כמו שיתבאר במה שיבא.
את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן – למדנו שאנחנו חייבים לאבד העבודה זרה ששמו באי זה מקום שיהיה בארצינו והנה זכר אלו המקומות כי הם היו נוהגים שישימו שם אלהיהם ולמדנו מזה שאם בטלו אותם הגוים עבודה זרה ההיא שלא נחוייב לאבדה שאינה אלהיהם בעת שמצאנוה והתורה אמרה את אלהיהם על ההרים שיהיו אלהיהם בעת שמצאנום וכן אמר בפרשת ואתחנן פסילי אלהיהם תשרפון ואמר בזה המקום ופסילי אלהיהם תגדעון ולמדנו עוד מזה שאם השתחוו להרים או לגבעות אין אנחנו צריכין לאבדן כי התורה זכרה שאלהיהם על ההרים צונו לאבד ולא ההרים כי לא נקראם המקומות אשר עבדו שם את אלהיהם ולזה גם כן אם עשו מהם עבודה זרה לא נחוייב לאבדם כי אין בהם תפיסת יד אדם כמו שאם השתחוו לשמש או לירח לא תאסר לנו הנאתם ומזה המקום למדנו שהעבודה זרה שהוא תחת עץ רענן לא נחוייב לאבד כי אם העבודה זרה לא העץ ההוא אחר שאין בו תפיסת יד אדם כמו הענין בהרים ובגבעות אך אם יש בו תפיסת יד אדם כגון שנטעו לעבודה זרה יחוייב לאבדו וזו היא אשרה שחייבה תורה לשרפה.
אבד תאבדון אבד ואח״כ תאבדון מכאן לעוקר עבודת כוכבים שצריך לשרש אחריה. בספרי דאל״כ תרי זימני אבד תאבדון למה לי ואע״ג דאיכא למימר דברה תורה כלשון בני אדם כדאמר ר׳ אלעזר גבי הענק תעניק לו ור״ש גבי העבט תעביטנו ה״מ היכא דמוכח קראי אבל היכי דלא מוכח קראי מדרש דרשינן כדאיתא במציעא ופירוש שצריך לשרש אחריה הוא כמו ששנו בספרי מניין אתה אומר שאם קצץ אשרה והחליפה אפילו עשר פעמים שחייב לקוצצה ת״ל אבד ואח״כ תאבדון:
את כל המקומות אשר עבדו שם וגו׳ ומה תאבדו מהם את אלהיהם על ההרים. פי׳ את אלהיהם דבק עם אבד תאבדון ולא עם אשר עבדו שם הסמוך לו כאילו אמר אבד תאבדון את אלהיהם על ההרים אשר עבדו שם הגוים וגו׳ ופי׳ את כל המקומות מן כל המקומות כמו כצאתי את העיר וזהו שרמז רש״י בלשונו ומה תאבדו מהם שפירושו מן המקומות כמו ששנו בספרי מניין אתה אומר שאם קצץ אשרה והחליפה כו׳ ת״ל אבד ואחר כך תאבדון משמע דאבד תאבדון דבק עם את אלהיהם:
ואמנם באמרו אבד תאבדון את כל המקומות חשבו המפרשי׳ שהיא מצוה בפני עצמה שהזהיר כבר על אבוד העבודה זרה ומשמשיה. והתחיל בזה להיות העובד עבודה זרה ככופר בכל התורה כלה. ומאשר ראיתי שהזהיר על זה בפרשיות אשר עבדו הרבה מאד וכדברים האלה עצמם לא שערתי שהיה הצורך כאן בהכפל הדברים ההם. ולכן חשבתי שלא בא זה להזהיר על העבודה זרה מפאת עצמה. אבל היתה כונתו להתחיל במצות בית הבחירה שהיא המצוה הקודמת בעמלה ובסבה לשאר המצות. והמצוה הזאת כבר נזכרה בפרשת וישמע יתרו בסופה אמר שם מזבח אבני׳ תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. ולפי שנאמרה שם בקצור ביאר עתה בענינה הדברים שיזכור ולפי שלא יחשבו ישראל שאחרי שיכבשו את הארץ יעשו בתי קדושתם באותם המקומות שהיו העמי׳ עובדי׳ לאלהיהם להיותם מקומות משובחי׳ ויפים ושהם יסירו משם תועבות הגוים ופסיליהם. ויעתיקו אותם המקומות לעבודת הגבוה. וכמו שעוד היום עושין אומות העולם שכאשר יגבר עם על עם ויקח את ארצו יבחרו בבתי התפלות שהיה להם וייחדו אותם לבית תפלות הכובשים ההם בהיות דתיהם שונות זו מזו כאלו תאמר אדום וישמעאל. ואולי יחשבו ישראל לעשות כן לקחת את בתי עבודות הגוים ההם לעשות בהם עבודת הש״י, לכן הודיעם שלא יהיה כן. כי אותם המקומות הם רעים וטמאי׳ ולא יבחר ה׳ באלה. וזהו אמרו אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוי׳ את אלהיהם שהם על ההרי׳ הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן.
מכאן לעוקר עבודה זרה וכו׳. דאם לא כן, כפל לשון למה לי. ואין לומר ׳דברה תורה בלשון בני אדם׳ (ב״מ לא ע״ב), דבפרק אלו מציאות (שם) מוכח דרבנן סבירא להו לא אמרינן ׳דברה תורה בלשון בני אדם׳. ולעיל פרשת עקב (פי״א אות י) נתבאר:
ומה תאבדון מהם. כלומר, האי ״את כל המקומות״ הוא כמו ׳מן כל המקומות׳, דאי אפשר לאבד המקום. וצריך לומר כי הכתוב מפרש בעצמו מה יהיו מאבידין מן המקומות, דאם לא כן, הוי למכתב ׳אבד תאבדון את כל המקומות אלקיהם׳, עכשיו דכתיב ״את אלהיהם״, צריך לומר כי פירוש ומה תאבדו מהם, ומפרש ״את אלהיהם״:
אבד ואחר כך תאבדון כו׳. ר״ל למה כתיב אבד תאבדון שהוא כפל לשון. ואע״ג דדיברה תורה כלשון בני אדם, הכי הוה ליה למימר אבד תאבדו וכתיב תאבדון אלא לדרשא. ודלא כפירוש הרא״ם:
ומה תאבדון מהם כו׳. ר״ל למה כתיב אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם, והרי אין מחובר נעשה עבודת אלילים (ע״ז מה.) לא ודאי את כל המקומות כמו מן המקומות, ומה תאבדון מהם את אלהיהם וכו׳. פירוש את אלהיהם דבק עם אבד תאבדון, ולא עם אשר עבדו שם הסמוך, כאילו אמר אבד תאבדון את אלהיהם על ההרים אשר עבדו שם הגוים. וזהו שפי׳ ומה תאבדון וכו׳. ובא נמי להוציא במקום שא״א לאבד, כמו העובד לצבא השמים:
Destroy, then destroy afterward, etc. Rashi is answering the question: Why is it written אבד תאבדון, which is repetitive? Even though the Torah uses common speech, it should have said אבד תאבדו. Yet it is written תאבדון [i.e., an extra letter nun] in order to be expounded. This is not in accordance with Re"m's explanation.
What must you obliterate from them?, etc. Rashi is answering the question: Why is it written, "You must obliterate all the places where the nations worshipped"? But whatever is connected to the earth [and certainly the earth itself] cannot become an idol (Avoda Zara 45a). Rather, "All the places,⁠" means, "From the places. And what must you obliterate from them? Their gods, etc.⁠" I.e., the words "their gods" are connected to, "You must obliterate,⁠" and not to, "where the nations worshipped.⁠" It is as if the verse says, "You must obliterate their gods on the mountains where the nations worshipped.⁠" This is what Rashi means by saying, "What must you obliterate from them?⁠" ["All the places,⁠" taken literally, would include places that are impossible to destroy. But now that "all" is interpreted as "from,⁠"] and it excludes any place that is impossible to destroy, such as worship of the celestial bodies.
אבד תאבדון את כל המקומות וגו׳ – יתבאר על דרך מה שאמרו במס׳ ע״ז ד׳ מ״ז וז״ל המשנה ג׳ בתים הם, בית שבנוי מתחלה לעבודה זרה הרי זה אסור, סיידו וכיירו לעבודה זרה וחידש נוטל מה שחידש וכו׳, ואמרו בגמ׳ וז״ל אמר רב המשתחוה לבית אסרו אלמא קסבר תלוש ולבסוף חברו אסור והאנן בנאו תנן, בנאו אף על פי שלא השתחוה לו ע״כ. וכן פסק רמב״ם בפ״ח מהלכות עכו״ם (הלכה ה׳) והוא מאמר הכתוב כאן את כל המקומות אשר עבדו שם פירוש כל שהיו להם שם עבודה בין שבנוהו לעבודה זרה בין שהשתחוו לו והוא בנוי הגם שהוא מחובר אסור וצריך לאבדו.
ואומרו אשר אתם יורשים אותם, יתבאר על פי מה שכתב רמב״ם בפ״ז מהלכות ע״ז (הלכה א׳) וז״ל ובארץ ישראל מצוה לרדוף אחריה עד שנאבד אותה אבל בחוץ לארץ וכו׳ כל מקום שנכבוש אותו נאבד כל עבודת גילולים שבו ע״כ, הרי כי גדר חיוב איבוד עבודה זרה הוא כל שירשו את המקום אשר היא שמה, והוא אומרו אשר אתם יורשים כי בגדר זה שוים כל הארץ.
וטעם כפל אבד תאבדון, יתבאר על דרך אומרם במסכת עכו״ם (מ״ג:) שביטול עבודה זרה צריך ב׳ דברים, שוחק, וזורה לרוח או מטיל לים, ובא׳ מהנה אינו יוצא ידי חובתו ולזה כפל לומר ב׳ איבודים.
ואומרו את אלהיהם על ההרים, לפי שאסר כל המקומות ופירשנו אפילו בית בנוי שהוא מחובר אסור, ובא לומר כי יש מחובר שאינו נאסר הגם שיעבדוהו ומה הוא ההרים, וכמו שדרשו בע״ז (מ״ה.) וז״ל אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם, ובפרק ר׳ ישמעאל (ע״ז נא:) דרשו כל המקומות באם אינו ענין לעבודה זרה תנהו ענין לכלים ע״כ, הם ז״ל סוברים שתלוש ולבסוף חברו אינו צריך קרא וע׳ פנים לתורה.
עוד יתבאר אומרו את אלהיהם בהעיר למה הפסיק במאמר אשר אתם יורשים אותם בין זכרון העובדים והנעבדים שהיה לו לומר על זה הדרך עבדו שם הגוים את אלהיהם וגו׳ אשר אתם יורשים אותם. אכן הכוונה היא על דרך מה שאמרו רבותינו ז״ל במסכת ע״ז דף מ״ד וז״ל רב הונא רמי כתיב (דברי הימים א י״ד) וישרפו באש וכתיב (שמואל ב ה׳) וישאם לא קשיא כאן קודם שבא איתי הגיתי כאן אחר שבא איתי הגיתי דכתיב ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו, ומי שרי אמר רב נחמן אתא איתי ובטלה ע״כ, הרי כי יש מציאות לירש גם אלהיהם עצמן והוא כשהיו עמהם עובדיה שבטלום הם ויהנו מהם ישראל, והוא אומרו אשר אתם יורשים אותם ולא אותם לבד אלא גם אלהיהם, והוא אומרו את אלהיהם, ותנאי המשפט רמז הכתוב במה שהקדים מאמר אותם ואחר כך את אלהיהם כדברי הש״ס שאמר אחר שבא איתי נהנה דוד בעטרת מלכם.
ובדרך רמז יכוין הכתוב לרמוז איבוד לכח הנעלם גם כן בכח עם בני ישראל שכאשר יתעצמו בתעצומות המעשה הטוב יאבדו נגלה ונסתר מהם, והוא אומרו כל המקומות אשר עבדו שם פירוש אשר מגעת שם עבודתם שהוא כסא ס״מ הרשע לעקרו, כי בנפילת כח זה יתעצם כח העליון והיה ה׳ למלך על כל הארץ.
אבד תאבדון את כל המקמזת, "You shall utterly destroy all the sites, etc.⁠" We can understand this verse in conjunction with the Mishnah 7 chapter 3 in tractate Avodah Zarah. We are taught there: "there are three categories of houses; 1) a house which was constructed in order to serve as a place of worship. Such a house is (totally) forbidden. 2) A house which originally was not used or intended for such worship but has been redecorated in order to serve as a house of worship. 3) The Gentile made an addition to the existing house which was intended and used as a residence. In the latter two instances the Jew has to demolish all the new decorations or additions and he may have use of the rest of such a house.⁠" The Talmud elaborates on this Mishnah saying that if someone prostrates himself in front of any house (indicating he worships it) he has thereby made it completely forbidden to every Jew. From this we deduce that even if someone had only joined together individual stones and attached them to the ground they are still considered as if they were separate and the house is not forbidden until it was used for the purpose for which it has been designated! The Talmud queries why this should be so seeing the Mishnah had forbidden such a house even if the entire house had been built for an idolatrous purpose before anyone had prostrated himself! The Talmud answers that the Mishnah taught us the law that even if the house had only been built for a purpose for which it had not yet been used it is already totally forbidden. Thus far the Talmud on the subject. Maimonides accepts this ruling in his treatise Hilchot Avodah Zarah chapter 8. This ruling is reflected in what our verse says: "all the sites where the Canaanites used to serve idols.⁠" The meaning is that it is irrelevant if the place had originally been built for the purpose or not. If idolatrous practices had been performed there the Israelites must destroy it even if only an addition to such a house had been used for idolatry.
אשר אתם יורשים אתם, "which you are about to inherit.⁠" These words are best understood by reference to Hilchot Avodah Zarah 7,1 by Maimonides. He writes: "in the land of Israel it is one of the positive commandments to pursue (seek out) all places where idolatry is practiced until we have succeeded in eliminating it, whereas in the diaspora or in the countries adjacent to the land of Israel we need to destroy such places only as and when we come across them.⁠" Maimonides quotes our verse as proof that only in the land of Israel must we seek out such places. The operative clause is clearly: "which you are about to inherit.⁠" Once something is ours, the law applies universally.
The reason Moses repeats the word אבד may be understood in conjunction with the statement in Avodah Zarah 43 that in order to cancel or revoke the idolatrous character of an object two conditions have to be met. The object has to be ground into small pieces and scattered into the wind or into the sea. If only one of these conditions has been met, one did not fulfill one's obligation. This is alluded to when Moses said the word אבד twice.
את אלוהיהם על ההרים, "their gods on the mountains, etc.⁠" Seeing that Moses had said that the various places we mentioned are all forbidden because they have served as places where idolatry has been practiced, Moses had to tell the people that there are sites where idolatry was practiced which have not thereby become subject to destruction. One such example are the mountains. In Avodah Zarah 45 the sages read the words אלוהיהם על ההרים, as a contrast to ההרים אלוהיהם. This means that legally speaking the mountains cannot be declared as deities. If the idolators declare a certain mountain as a deity such a declaration is invalid and does not affect the status of such a mountain in Jewish law. [One reason advanced for this concept is that mountains are an integral part of the universe, cannot be owned by individuals. We have a rule that an individual cannot legally preclude another from using something which does not personally belong to the person who wishes to deny its use to another. Ed.] In Avodah Zarah 51 the Talmud determines that when a certain verse appears superfluous in its own context it may be applied exegetically to another context. If, for instance, the verse was not needed in connection with the subject of what is ritually impure as a result of buildings connected to the ground which hve been used for idolatry, it may be used in connection with whether certain vessels are ritually impure or not if they have been used for idolatrous purposes. The underlying concept there is that we do not need a special verse to tell us that if something was a separate body and was attached to some building which served idolatrous purpose that it becomes ritually impure and cannot be purified.
We may also understand the words את אלוהיהם by paying attention to its peculiar position in the verse. It is placed between mention of the worshipers and mention of the objects worshiped. The normal syntax of the verse should have been: עבדו שם הגוים את אלוהיהם אשר אתם יורשים אתם, "where the Gentiles worshiped their deities… which you are about to inherit.⁠" The reason the Torah departed from its normal syntax may be understood in light of Avodah Zarah 44 where Rav Hunna poses a question about two contradictory verses in Scripture. We read in Chronicles I 14,12 that David burned the idols the Philistines left behind. In Samuel II 5,21 David and his men are reported to have "carried these idols.⁠" The Talmud answers that there is no contradiction. In the description in Samuel the prophet refers to what David did after the arrival of Ittai Hagitti, whereas in the description in Chronicles Ezra reported about what was done before the arrival of Ittai Hagitti. [a loyal non-Jewish battalion commander of David, compare Samuel II 15,19-22. Ed.] We are told in Samuel II 12,30 that David took the crown of the king of the Ammonites (after Yoav defeated him) and put it on his own head. How could he do this seeing it had served idolatrous purposes? Rav Nachman answered that Ittai Hagitti had first annulled whatever idolatrous character the crown possessed. From this episode it appears that it is possible even to inherit (make use of) the idol itself! This is possible only when the former adherents of such an idol have themselves deprived it of their original function. Only in such cases may the Israelites subsequently derive benefit from erstwhile idols. This is what Moses had in mind when he wrote אשר יורשים אתם את אלוהיהם, "whom you inherit when their idols are present.⁠" Moses alluded to a situation similar to that when Ittai Hagitti annulled the idol's significance as an idol.
A moral/ethical approach to our verse sees in it a promise that even the unseen, mystical power of the idolatrous images, will be totally destroyed when the Israelites make every effort to destroy every visible evidence of idolatry in the land of Israel. This is why the Torah emphasizes כל המקומות אשר עבדו שם, "all the places where they worshiped.⁠" This is a reference to the throne of Satan. Israel's effort will be crowned by success and God will become enthroned as the sole ruler over the entire globe.
אבד תאבדון – נאמר כפל שהמקצץ האשרה חייב לשרש אחריה.
את כל המקומת – יכול המקומות עצמן ת״ל אלהיהם על ההרים ולא ההרים עצמן ולמה נאמר כל המקומת. בתשמישי ע״ז הכתוב מדבר אם העמיד את הע״ז על דבר תלוש שהוא נאסר ג״כ. יכול מיד נאסר אפי׳ לא עבדו את הע״ז נאסר הכלי ת״ל אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים. אתם את אלהיהם והפסיק בין אשר עבדו לאת אלהיהם כיין שעשה לשם ע״ז אפי׳ לא עבד אותה שנאמר פסילי אלהיהם תשרפון באש משפסל אותה נאסר לפי שע״ז שעשה לישראל לא נאסר עד שעבד אותה אבל פסילי אלהיהם נאסר תיכף כיון שפסל אותה.
אלהיהם על ההרים – ולא ההרים אלהיהם.
ועל הגבעות – ולא הגבעות אלהיהם.
ותחת כל עץ רענן – ולא עץ רענן אלהיהם ונאמר כפל הרים וגבעות ועץ רענן אר״ע כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נישאה ועץ רענן דע שיש שם ע״ז.
אבד וגו׳ אשר אתם ירשים אתם את אלהיהם – הנה אשר אתם ירשים מיותר ועוד דנכתב שלא במקומו דהפסיק בין אשר עבדו ובין אלהיהם. ונראה מה שציותה התורה אבד הלא ע״ז מהני ביטול אלא משום דע״ז ותשמישיה של ישראל לא מהני ביטול ומקומות לאלהיהם תשמישי ע״ז והם ירשו ואמרו במתניתין המבטל ע״ז ביטל משמשיה וכתב המרדכי דמיירי בתשמישי ע״ז של ישראל וזש״ה המקומות צריך איבוד משום שאתם יורשים את אלהיהם אבל אם לא ירשו את אלהיהם היו בטלו משמשיה.
אבד תאבדון – כבר צוה על איבוד עבודה זרה ומשמשיה, אבל לפי שעיקר כונתו כאן להתחיל במצות בית הבחירה, הזהיר תחילה שצריכים לנתוץ ולהרוס כל בתי עבודתם, כדי שלא יעלה על דעתם לעשות מהם בית תפילה לאלהים, אלא ה׳ יתברך יבחר לו המקום לשום את שמו שם, או כדי שלא יחשבו לייחד מקומות רבים לעבודת השם כמנהג הגוים ההם, אלא המקום יהיה אחד כאחדות האל יתברך השוכן בו:
אשר עבדו שם הגוים – מחובר עם את אלהיהם, ומאמר אשר אתם יורשים אותם הוא כמו מאמר מסוגר:
עץ רענן – אילן לח ורטוב ומכוסה בעלים רבים, ותחת צלו היו עובדים לאליליהם:
אבד תאבדון – בתשמישי ע״ז הכתוב מדבר, אם העמיד את האליל על דבר תלוש הוא נאסר ג״כ.
אשר אתם יורשים אתם את אלהיהם – הנה אשר יורשים אותה הוא מיותר, ועוד דנכתב שלא במקומו, שהפסיק בין אשר עבדו, ובין אלהיהם, ונראה דמה שצותה התורה לאבד ולא מהני בטול, היינו משום דע״ז ותשמישי׳ של ישראל לא מהני בטול, ומקומות לאלהיהם הם תשמישי אליל, ואמר המקומות צריכין אבוד, משום שאתם יורשים את אלהיהם והוי ע״א של ישראל, דאם לא ירשו אותם ואת אלהיהם היה יכול לבטל תשמישי׳. (הגר״א).
המקומות – הם ההיכלות והמזבחות.
אבד וגו׳ – התפקיד הראשון הוא לטהר את הארץ מכל עקבות עבודת האלילים. הארץ נועדה להיות אדמת האל האחד ותורתו. אסור שיישאר בארץ כל זכר להשקפה מנוגדת על העולם והחיים. ״אבד תאבדון״ – כל שריד חייב להימחק: ״מכאן לעוקר עבודה זרה שצריך לשרש אחריה״ (עבודה זרה מה:).
את כל המקמות וגו׳ – כבר הערנו (פירוש, לעיל ז, כה) שכל דבר המחובר לקרקע אינו נאסר אם נעבד כאליל. שכן הוא חלק מן הטבע ״שאין בו תפיסת ידי אדם״, הוא לא יכול להיחשב למעשה ידי אדם, ולפיכך איננו נעשה בטל לרשות האדם. במשמעותו הוא מתפשט אל מעבר לתחום שליטת האדם, ולכן האדם אינו יכול להחיל עליו איסור. משום כך הרים, מעיינות ואילנות שלא ניטעו לעבודה זרה, אינם נאסרים אפילו אם נעבדו במעשי פולחן של עבודה זרה, זאת למרות שעשיית מעשים אלה היא חטא שעונשו כעונש עבודה זרה: ״העכו״ם העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרין ועובדיהן בסייף״ (עבודה זרה מו.). אולם אם אדם עשה בהם שינוי לשם עבודה זרה, גם הם נאסרים: ״אף על פי שאמרו המשתחווה לקרקע עולם לא אסרה, חפר בה בורות שיחין ומערות אסרה״ (שם נד:). ודומה לזה דין ״דבר שאינו שלו״ (חולין מ.): ״אף על פי שאמרו המשתחווה לבהמת חברו לא אסרה, עשה בה מעשה אסרה״ (אך עיין רמב״ם הלכות עבודה זרה ח, א, וראב״ד שם).
הלכה זו [שדבר שאין בו תפיסת יד אינו נאסר] נלמדת במסכת עבודה זרה (מה.) מפסוקנו: ״⁠ ⁠׳אבד תאבדון וגו׳ אשר עבדו וגו׳ אלהיהם על ההרים׳, ׳אלהיהם על ההרים׳ ולא ההרים אלהיהם, ׳אלהיהם על הגבעות׳ ולא הגבעות אלהיהם״. נאמר כאן שעלינו לאבד את האלילים שנעבדו על ההרים ועל הגבעות, אך לא נאמר שעלינו לאבד את ההרים והגבעות עצמם, אם עבדו להם כאלים. וכל שכן שאינם טעונים איבוד אם היו רק מקומות שעבדו בהם עבודה זרה, כאמור בפסוקנו.
אף על פי כן, נאמר כאן: ״אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים וגו׳ את אלהיהם על ההרים״ וגו׳, משמע שיש לאבד את המקומות שבהם עבדו הגוים את אלהיהם על ההרים – אלא שחז״ל אמרו שהכוונה כאן היא שכלים שנשתמשו בהן לעבודה זרה יש לאבדם (שם נא:). ״כלים״ אלה הם תשמישי קרבן וכלים שונים המשמשים לפולחן העבודה זרה, ועל ידיהם ניכרים המקומות על ההרים והגבעות שבהם עבדו הגוים את אלהיהם.
אפילו אם חיברו הגוים כלים אלה לקרקע של ״המקומות על ההרים״, נחשבים עדיין הכלים מיטלטלים, ודינם עדיין דין ״תלוש״. לפיכך הם אסורים וטעונים איבוד, שכן לגבי עבודה זרה הכלל הוא: ״תלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי״ (חולין טז.).
הריטב״א (עבודה זרה נא:) מעיר, שאיסור הכלים חל גם על מקומות הפולחן, אם מקומות אלה הותקנו על ידי אדם לשם פולחן עבודה זרה, שכן זוהי בדיוק ההלכה שכבר הובאה לעיל: ״חפר בה וכו׳ אסרה״.
נמצא ש״אבד תאבדון את כל המקמות״ אינו מתייחס להרים, אלא למקומות על ההרים הניכרים כמקומות עבודה זרה משום שהתקינו אותם לצורך כך, או שמצויים בהם כלי עבודה זרה. השווה פירוש לעיל ז, כה.
({לשון המחבר:} לענין כלים שנשתמשו למחובר, יש סתירה בין תוספות חולין (מ. ד״ה הא דאמר להר) ובין תוספות עבודה זרה (נב. ד״ה תנהו ענין לכלים). לתוספות דעבודה זרה פי׳ לכלים שנשתמשו בהן לע״א הכתוב מדבר, כלומר שנשתמשו להרים אלהיהם דהיינו מחובר, ואם כן כלים שנשתמשו למחובר אסורים. ולתוספות דחולין אדרבא מוכח משם דכלים שנשתמשו למחובר מותרים ובכלים שנשתמשו בהן לע״א הכתוב מדבר, רצונו לומר שנשתמשו לאלהיהם על ההרים ולא להרים אלהיהם, ופירוש זה נראה יותר מסוגית הגמרא ע״ש ודוק.)
על ההרים הרמים – הרים גבוהים הם ה״אמהות״ הפיזיקליות של חיים עלי אדמות. שמא יש קִרבה בין השרשים ״הרר״ ו״הרה״, כדוגמת הקִרבה שבין ״שסס״ (עיין שופטים ב, יד) ל״שסה״ (עיין הושע יג, טו), ״דמם״ ל״דמה״, ״קצץ״ ל״קצה״ וכיוצא באלה, וההרים קרויים כן משום שהם ״הרים״ ויולדים חיים אל האדמה. הם קולטים ואוספים את הגשמים ומוליכים אותם למטה אל השפלה הטעונה השקיה. הם גם מושכים את החשמל מן העננים.
ועל הגבעות – ההרים הרמים מתנמכים ונעשים גבעות כדי שהאדם יוכל לזרוע ולנטוע בהם. בגבעות מתחילה אדמת האדם.
עץ רענן – שורש דומה ל״רען״ הוא ״רהן״ בלשון חכמים, המתייחס לחפץ שמועבר לרשותו של אדם אחר ועשוי להישאר שם בבעלותו: ״הרהינו אצלו״ (פסחים לא.). לפי זה, ״עץ רענן״ הוא אילן שירוק כל השנה, עץ שניתן לצפות שיישאר עם עליו באופן תמידי.
במקומות אלה מתגלה כוח הטבע בעוצמה בלתי רגילה, ומשום כך היו מקומות אלה חביבים במיוחד על הפולחן האלילי לצורך עבודת אלוהיו.
[ב] אבד תאבדון את כל המקומות וגו׳, כ״מ שכפל המקור על הפעל מורה על התמדת הפעולה [אילת השחר כלל ל״ח], שאם החליפה יקצץ שנית, ומ״ש אשר עבדו שם הגוים אשר אתם יורשים אותם והם מחויבים לבער ע״ז בכ״מ כנ״ל סי׳ א׳, ר״ל ששם היו שטופים יותר בע״ז, וגם רומז שתקחו מוסר ממה שאתם יורשים אותם בעבור זה שעבדו ע״ז וכשלא תבערו ע״ז יבואו אחרים ויירשו אתכם:
[ג] על ההרים הרמים – מבואר שההרים עצמם אין נעשים ע״ז, אמנם במ״ש תחת כל עץ רענן, והעץ נעשה בעצמו ע״ז לר״ע כשנטעו בתחלה לכך כמ״ש ואשריהם תשרפון באש, ולריה״ג אפי׳ נטעו ואח״כ עבדו מפני שיש בו תפיסת ידי אדם, פי׳ ר״ע לריה״ג שבא רק לציין המקום ששם דרך להעמיד עכו״ם, [בז״א נתקשה בגי׳ הספרים והגיה ולא עץ רענן אלהיהם מ״מ אשרה אסורה מפני שיש בה תפיסת ידי אדם כלשון המשנה עכו״ם (דף מ״ה), וא״צ כי יל״פ שמ״ש ולא עץ רענן אלהיהם הוא בתמיה וכי לא עץ רענן אלהיהם, ויותר טוב למחקו]:
אבד תאבדון וגו׳: קודם שבא לעיקר הפרשה שהוא ממקרא ו׳ ואילך איך ינהגו בקרבנות, הזהירה תורה לטהר את הארץ מעבודה זרה. שהרי כל זמן שהארץ מלאה גילולי עבודה זרה אין הקרבנות בבית הבחירה עושים את המיועד לפעולתם, דעבודה זרה מסלקת את השכינה מן הארץ1. ואע״ג שכבר נזהרו בשעת מלחמה לאבד עבודה זרה, כמבואר לעיל (ז,ה) ״כי אם כה תעשו להם וגו׳⁠ ⁠⁠״, מ״מ הרי נשארו מקומות שלא הגיעו לידם בשעת כיבוש, על כן הוזהרו שאחר כיבוש וחילוק יהיו עסוקים לטהר את הארץ מטומאת עבודה זרה2.
1. כפי שכתב רבינו בראשית (לה,ב) ועוד.
2. ׳בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריה׳ (ספרי פרשת ראה פיסקא ס״א).
המקומות - הבתים והמזבחות (שד״ל), ויתר הפסוק מוכיח.
על ההרים הרמים. אמרו רבותינו אין לך הר והר בא״י שאין בו ע״ז, ואמרו עוד אלהיהם על ההרים, ולא ההרים אלהיהם, ודבריהם בזה צריכים לדעתי ביאור, וכוונתם לומר שעקר ע״ז שבהרים לא היה ההר עצמו רק שר ההר גדא דהר כמ״ש חז״ל ולעולם שם הר יתכן ג״כ אצל הקדמונים לאליל מצד היותו שר ושולט עליו ומטעם זה הוצרכו ז״ל לדקדק בלשונם באומרם אלהיהם על ההרים, ולא ההרים אלהיהם שלא נטעה בלשון הגוים ונבוא לאסור ההר עצמו, והם הורונו פנימיות כוונת הגוים ההם שאין רצונם בלשון הר רק שר ההר עצמו, וביחזקאל מצינו אל ההרים לא אכל. — והכוונה על ההרים וגם לכבוד ההרים, (ורבותינו שדרשו לא אכל בזכות אבותיו עשו הרים מלשון הורים, ועיין במ״א שכתבנו כי ירדו בזה לעומק שרשי הלשון, כי ההרים נק׳ הרים ע״ש שהם הורים ומולידים המתכות כדברי ראב״ע, וכן אמרו אשא עיני אל ההרים, אל ההרים למלפני ולמעבדני (ב״ר פ׳ ס״ח) ומלבד השתתפות הרים עם הורים, עוד מצאנו בשם הורים משותפים שתי ההוראות אב, ומורה, שרמזו חז״ל במלפני ובמעבדני, וגם זה מהמליצות שיגלו אמתות קבלת רבותינו שעשו האב והמורה אחדים בדינם, ובאמת אחדים הם בלשון ובא הלשון ויעיד על קבלתם. — גם נתכוונו לאמת, והוא, שרובי אלילי הגוים הקדמונים היו אבות ראשונים שעשאום אלוה והיו נעבדים אצלם, וזה כוונת הכתוב שקרא לע״ז בכלל מתים כי הם מתים ממש) וכן בירמיה כתוב הרים שובבום, ופירש״י אל ע״ז שבהרים, וכל אלה מליצות הוציאו אותם קדמוני הגוים לחולין ולטומאה אחר ששמשו לפני ולפנים בחכמה האלהית והמקובלת, ועדיין רשומם נכר במליצות המקובלים הקוראים הרים לז׳ ספירות הבנין, וכל חוקר משכיל בקדמוניות בני קדם נפשו יודעת מאד, כי ההר הקדש לפרסיים Albordi, וההר הקדוש לבני הודו Meru והאולימפוס Olimpo ליונים, עם היותם הרים ממש מסומנים ומצויינים במקומותם ללשונותם הם רומזים אצלם לדברים עליונים, הכל בדקדוק כאשר עינינו רואות אצל חכמת האמת כי היא האם, וכלם בניה. — ואגב ארחין נעיר אזן עלי הדמות מידו לההודיים, והר המוריה שעליו נבנה בי״המק. ואמר אבד תאבדון את כל המקומות וגו׳ על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת וגו׳, רצה בזה כי המקומות שעבדו שם הגוים היו בנוים על ההרים הרמים ועל הגבעות, והם היכלות ומקדשות בנויים באלה המקומות, ואין הכוונה שלא היו עדיין בימי משה היכלים מיוחדים לכך, או שנכללו בכל המקומות כדברי בוצר עוללות, כי בימי משה ידענו שהיו במצרים היכלות רבות ומפוארות, וכן באשור ונינוה, ואם אמת נכון הדבר מה שכתב. Orcurti. Catalogo illustrato dei monu — menti egizii del R. Museo di Torino כי קודם המשפחה הי״ח XVlll. dinastia לא נמצא היכל ומקדש בארץ מצרים, Nessun Tempio fu ritrovato la cui fondazione sia anteriore alia XVlll dinastia. בכל זאת ידענו כי ישראל יצאו ממצרים, אחר כן, ובכן כבר ידעו וראו היכלות ומקדשים בארץ מצרים, ונהפוך הוא שכל שאתה מקרב תחלת הווסד היכלות ומקדשים לזמן יציאתם, כן ירבה וכן יפרוץ אמתת השערתינו שעליהם יסוב הדבור, כי כל דבר חדש יעשה רושם גדול בלב כל רואיו. ורחוק מאד שלא ימצאו בארץ כנען, גם אינו נכון שיהיו בכלל המקומות, כי אלה המקומות מורים עליהם ביחוד, ולא על דבר אחר, והמקומות האלה כמו אל המקום אשר יבחר ה׳, כלומר המקדש.
[השמטה: על ההרים הרמים. עיין מה שזכרנו דעת האומרים כי לא היו בזמן אבותינו מקדשים בארץ כנען ומה שבטלנוה, ואני מוסיף כי כבר נמצאו דוגמאות וצורות ממקדשי מצרים מזמן קדמון, — Orcurti. Catal. illust. vol. l. p. 74. וסיסורתאסי הא׳ Sesortasi l. הוא הבונה מקדש Karnak וזה קודם שעבודינו במצרים — גם מצינו במצרים מקדשי האלהים חצובים בהר. (שם דף. 83)]
אבד תאבדון – כלומר אבדו לגמרי, ״מכאן לעוקר עבודה זרה שצריך לשרש אחריה״ (עבודה זרה מ״ה:).
המקומות – מקום הפולחן עם פסילי העבודה הזרה ותשמישיה, כמו בדברי הימים ב ל״ג:י״ט.
אשר עבדו שם – הנשוא של משפט זה הוא ״את אלהיהם״, כלומר המקומות שהגוים עבדו שם את אלהיהם. (השוה פירוש הראב״ע).
אשר אתם יורשים אותם – הוא משפט⁠־יחסי מוסגר, האומר גם שהגוים האלה נשמדים בגלל העבודה הזרה המתועבת שלהם, ומכאן אזהרה לישראל שלא לעשות כמעשיהם, כדי שלא יגלו גם הם כמותם (על פי הספרי).
הפועל ״ירש״, אשר משמעו העיקרי הוא ״לרכוש״, משמש בכמה מקומות גם בקשר עם בני אדם, והוראתו היא ״לרכוש את ארצם ורכושם של בני אדם אלה״, כך שבני אדם אלה מגורשים מהם, על כן משמשת המלה בהוראה של ״לגרש״.
על ההרים וגו – לפי הבנת הפסוק משמשות המלים האלה כתוספת ביאור ל״המקומות״, אבל במבנה המשפט מתייחסות המלים אל ״עבדו״, על כן דרשו רבותינו: ״אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם״, כלומר אין אנחנו חייבים לאבד אלא עבודה זרה התלושה מן הקרקע, אבל לא במחוברים לקרקע, כגון הרים וכדומה, ואפילו אם נעבדו. מחובר שיש בו תפיסת ידי אדם, כגון אילן, יש האוסרים אותו, אבל יש אומרים שאינו נאסר אלא אם נטעו מתחילה לכך (לשם ע״ז) (השוה עבודה זרה מ״ה.-:). הגוים בחרו בהרים גבוהים וגבעות נישאות כדי להעמיד שם עבודה זרה, מפני שהיו סבורים ששם הם מתקרבים יותר ליראתם. כמו כן בחרו לעבוד עבודה זרה תחת עץ רענן בעל נוף עבה, כי תיארו להם שיראתם יושבת על ראש האילן ההוא, וכאשר הרוח נשבה בתוך ענפי האילן היו סבורים לשמוע את קולה של יראתם.
אבד תאבדון את כל המקומות וכו׳ על ההרים הרמים וכו׳ ולא ההרים אלהיהם – (גמרא), שההרים עצמן מותרים כו׳ ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, והמקום עצמו מותר. לא תעשון כן לה׳ אלהיכם, פירוש שלא תעשון כן לצורך ה׳ לאבד ע״ז מן המקום ולבנות מזבח במקומו דיש נעבד במחובר אצל גבוה, ומכשירי קרבן כקרבן דמי, כ״א אשר יבחר ה׳ אלהיכם ע״פ נביא מותר, שאין לך הר וגבעה שלא עבדו עליו ע״ז כדאמרו במשנה פרק כל הצלמים, וכן אמר בירושלמי על הך משנה סברינן מימר דבר שיש בו רוח חיים אעפ״י שאינו אסור להדיוט אסור לגבוה [וה״נ במחובר אסור לגבוה אעפ״י שאין לו תפיסת ידי אדם] בית הבחירה איכן נבנה ע״פ נביא ויעל דוד בדבר גד אשר דבר ביד ה׳, ועיין הראב״ע בפירושו. ונראה שרמב״ם פי׳ כן דז״ל כל שיש בו שם לעו״ג לא יעשה למלאכת הקודש, היינו אף שבטלו ודמחובר יעו״ש.
אבד תאבדון – מכאן שצריך לשרש אחרי עבודת כוכבים.⁠1 (ע״ז מ״ה:)
אבד תאבדון – לרבות עבודת כוכבים של עובד כוכבים שאסורה מיד כשתעשה אע״פ שעדיין לא נעבדה.⁠2 (ירושלמי ע״ז פ״ד ה״ד)
אבד תאבדון – תניא, מניין אתה אומר שאם קצץ אשרה והחליפה אפילו עשרה פעמים שחייב לקצצה, ת״ל אבד תאבדון3 (ספרי).
אתם יורשים אותם – מגיד הכתוב שלא תעשו כמעשיהם, שאם תעשו יבאו אחרים וירשו אתכם.⁠4 (שם)
אלהיהם על ההרים – ההרים והגבעות הנעבדין מותרים בהנאה, דאמר קרא אשר עבדו שם הגוים את אלהיהם על ההרים – ולא ההרים אלהיהם.⁠5 (ע״ז מ״ה:)
על ההרים הרמים – תניא, התורה באותותיה נאמרה, שלא יהיו ישראל אומרים האיך אנו מצווים על עבודת כוכבים והם כבושין בבורות שיחין ומערות, ת״ל על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן6 (מכילתא פ׳ משפטים, כ״ב י״ט).
ותחת כל עץ רענן – תניא, רבי עקיבא אומר, לא בא הכתוב להודיעך אלא דכל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן בידוע שיש שם עבודת כוכבים.⁠7 (ע״ז מ״ה:)
ותחת כל עץ רענן – וכתיב התם (ישעיהו נ״ז) הנחמים באלים תחת כל עץ רענן, מכאן אמר ר׳ אסי, כל המוציא זרע לבטלה כאלו עובד עבודת כוכבים.⁠8 (נדה י״ג.)
1. כפילת מקור המלה עם הפעל מורה על זריזות והתמדת הפעולה והיינו שישרש אחריה לבערה מן העולם, כגון לשוחקה ולזרותה לרוח או להטילה לים וכמבואר לעיל בפ׳ עקב (ט׳ כ״א).
2. ולא כמו עבודת כוכבים של ישראל שאינה נאסרת כל זמן שלא נעבדה, כפי שיתבאר אי״ה בפ׳ תבא (כ״ז ט״ו). ובטעם החילוק נראה ע״פ מ״ש בסנהדרין ס״א ב׳ דמסית שאמר אלך ואעבוד פטור משום דממלך ולא עביד, ולכן בעבודת כוכבים של ישראל כל כמה דלא עביד לה יש לקוות דממלך ולא יעבדנה, משא״כ בעבודת כוכבים כיון שעשאה בודאי יעבדנה ולכן נאסרת משעת העשיה.
3. טעם האיסור הוא ע״פ המבואר בדרשא לעיל שמצוה לשרש אחרי עבודת כוכבים ולבערה מן העולם, א״כ ממילא אין נ״מ בין פעם אחת לעשר פעמים, כיון שעדיין לא נתבערה, וכך רגילין חז״ל לדרוש הלשון שבא המקור עם הפעל, כמו שדרשו הרבה כהנה בב״מ ל״א ב׳ הקם תקים, עזב תעזוב, פתח תפתח, ועוד הרבה.
4. דכך מורה הענין, דאחרי שאתם יורשים אותם מפני שהם עובדי עבודת כוכבים, א״כ ממילא יתחייב שאם תעשו אתם כמעשיהם ירשו אחרים אתכם, והוא ע״ד הכתוב בס״פ אחרי ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם.
5. ומותר לזרוע שם ולחצוב משם אבנים וכדומה לזה, ונראה בטעם הדבר משום דכל מחובר הוי קרקע עולם, וקרקע עולם הוי קנין כל העולם, וקיי״ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וממילא לא נאסרו, ולפי דרשה זו יתפרש שיעור הכתוב אבד תאבדון את כל המקומות, כלומר מן כל המקומות, ומצינו את שפירושו מן וכמש״כ המפרשים בד״ה א׳ ח׳ בפסיק ושחרים הוליד את בערא שפירושו מן בערא, וע׳ רש״י שמות ט׳ כ״ט. ועיין בפסוק הסמוך דאע״פ כן בדבר שהשרישו מתחלה לשם עבודת כוכבים נאסר, משום דזהו אשרה דכתיב מפורש בתורה ואשריהם תשרפון באש.
6. ר״ל שלא יאמרו האיך מצוים עליהם לרדוף לבער העבודת כוכבים בעוד שלא ידעו איפה ימצאון, לכן ציין הכתוב ונתן אותות איפה נמצאים על ההרים הרמים ותחת כל עץ רענן, ומכוון זה הענין לדרשה הבאה בשם רבי עקיבא יעו״ש. ולפנינו במכילתא הגירסא באותיותיה ונראה דט״ס הוא וצ״ל באותותיה, מלשון אות וסימן וכפי שבארנו. והמפרשים הגיהו ופרשו הרבה בזה, ולדעתנו נראה פשוט וברור כמו שכתבתי
7. עיין מש״כ בדרשה הקודמת, ור״ע מכוין ג״כ לאותה דרשה, והוא מדייק משום דכיון דהלשון אלהיהם על ההרים בא לדרשה שהמחובר אינה נאסר כמבואר למעלה א״כ גם הלשון ותחת כל עץ בודאי בא לאיזו כונה, ואחרי דאינו מבואר על מה הוא בא אשמעינן ר״ע דהוא בא לסימנא כמבואר, שיהיה נוח לישראל למצאם ולבערם.
8. סיפא דההוא קרא דישעיה שוחטי הילדים בנחלים, ודרשינן אל תקרא שוחטי אלא סוחטי, רמז לתוצאת זרע. ושייכות דמיון הענינים זל״ז יתבאר ע״פ מ״ד בסוגיא כאן בסמוך המקשה עצמו לדעת נקרא עבריין, משום דכך אומנתו של יצה״ר היום אומר לו עשה כך ולמחר כך עד שאומר לו לך ועבוד עבודת כוכבים והולך ועובד, מבואר מזה דהתאוות המגונות מביאות לידי עבודת כוכבים, וכן מצינו במדין בבעל פעור, כנודע, וא״כ זה המוציא ז״ל הוא מגרי יצה״ר אנפשיה, ועי״ז יוכל להיות נפתה לעבוד עבודת כוכבים, ולסימן דבר זה מסמיך זה על שווי הלשונות בזה ובזה כנודע בחז״ל שרגילים לעשות ציונים וסימנים לזכרון ענינים שונים.
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחיירלב״גמזרחיאברבנאלגור אריהשפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהאם למקרארד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144