אבד תאבדון – מכאן שצריך לשרש אחרי עבודת כוכבים.
1 (ע״ז מ״ה:)
אבד תאבדון – לרבות עבודת כוכבים של עובד כוכבים שאסורה מיד כשתעשה אע״פ שעדיין לא נעבדה.
2 (ירושלמי ע״ז פ״ד ה״ד)
אבד תאבדון – תניא, מניין אתה אומר שאם קצץ אשרה והחליפה אפילו עשרה פעמים שחייב לקצצה, ת״ל אבד תאבדון3 (ספרי).
אתם יורשים אותם – מגיד הכתוב שלא תעשו כמעשיהם, שאם תעשו יבאו אחרים וירשו אתכם.4 (שם)
אלהיהם על ההרים – ההרים והגבעות הנעבדין מותרים בהנאה, דאמר קרא אשר עבדו שם הגוים את אלהיהם על ההרים – ולא ההרים אלהיהם.
5 (ע״ז מ״ה:)
על ההרים הרמים – תניא, התורה באותותיה נאמרה, שלא יהיו ישראל אומרים האיך אנו מצווים על עבודת כוכבים והם כבושין בבורות שיחין ומערות, ת״ל על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן6 (מכילתא פ׳ משפטים, כ״ב י״ט).
ותחת כל עץ רענן – תניא, רבי עקיבא אומר, לא בא הכתוב להודיעך אלא דכל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן בידוע שיש שם עבודת כוכבים.
7 (ע״ז מ״ה:)
ותחת כל עץ רענן – וכתיב התם
(ישעיהו נ״ז) הנחמים באלים תחת כל עץ רענן, מכאן אמר ר׳ אסי, כל המוציא זרע לבטלה כאלו עובד עבודת כוכבים.
8 (נדה י״ג.)
1. כפילת מקור המלה עם הפעל מורה על זריזות והתמדת הפעולה והיינו שישרש אחריה לבערה מן העולם, כגון לשוחקה ולזרותה לרוח או להטילה לים וכמבואר לעיל בפ׳ עקב
(ט׳ כ״א).
2. ולא כמו עבודת כוכבים של ישראל שאינה נאסרת כל זמן שלא נעבדה, כפי שיתבאר אי״ה בפ׳ תבא (כ״ז ט״ו). ובטעם החילוק נראה ע״פ מ״ש בסנהדרין ס״א ב׳ דמסית שאמר אלך ואעבוד פטור משום דממלך ולא עביד, ולכן בעבודת כוכבים של ישראל כל כמה דלא עביד לה יש לקוות דממלך ולא יעבדנה, משא״כ בעבודת כוכבים כיון שעשאה בודאי יעבדנה ולכן נאסרת משעת העשיה.
3. טעם האיסור הוא ע״פ המבואר בדרשא לעיל שמצוה לשרש אחרי עבודת כוכבים ולבערה מן העולם, א״כ ממילא אין נ״מ בין פעם אחת לעשר פעמים, כיון שעדיין לא נתבערה, וכך רגילין חז״ל לדרוש הלשון שבא המקור עם הפעל, כמו שדרשו הרבה כהנה בב״מ ל״א ב׳ הקם תקים, עזב תעזוב, פתח תפתח, ועוד הרבה.
4. דכך מורה הענין, דאחרי שאתם יורשים אותם מפני שהם עובדי עבודת כוכבים, א״כ ממילא יתחייב שאם תעשו אתם כמעשיהם ירשו אחרים אתכם, והוא ע״ד הכתוב בס״פ אחרי ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם.
5. ומותר לזרוע שם ולחצוב משם אבנים וכדומה לזה, ונראה בטעם הדבר משום דכל מחובר הוי קרקע עולם, וקרקע עולם הוי קנין כל העולם, וקיי״ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וממילא לא נאסרו, ולפי דרשה זו יתפרש שיעור הכתוב אבד תאבדון את כל המקומות, כלומר מן כל המקומות, ומצינו את שפירושו מן וכמש״כ המפרשים בד״ה א׳ ח׳ בפסיק ושחרים הוליד את בערא שפירושו מן בערא, וע׳ רש״י שמות ט׳ כ״ט. ועיין בפסוק הסמוך דאע״פ כן בדבר שהשרישו מתחלה לשם עבודת כוכבים נאסר, משום דזהו אשרה דכתיב מפורש בתורה ואשריהם תשרפון באש.
6. ר״ל שלא יאמרו האיך מצוים עליהם לרדוף לבער העבודת כוכבים בעוד שלא ידעו איפה ימצאון, לכן ציין הכתוב ונתן אותות איפה נמצאים על ההרים הרמים ותחת כל עץ רענן, ומכוון זה הענין לדרשה הבאה בשם רבי עקיבא יעו״ש. ולפנינו במכילתא הגירסא באותיותיה ונראה דט״ס הוא וצ״ל באותותיה, מלשון אות וסימן וכפי שבארנו. והמפרשים הגיהו ופרשו הרבה בזה, ולדעתנו נראה פשוט וברור כמו שכתבתי
7. עיין מש״כ בדרשה הקודמת, ור״ע מכוין ג״כ לאותה דרשה, והוא מדייק משום דכיון דהלשון אלהיהם על ההרים בא לדרשה שהמחובר אינה נאסר כמבואר למעלה א״כ גם הלשון ותחת כל עץ בודאי בא לאיזו כונה, ואחרי דאינו מבואר על מה הוא בא אשמעינן ר״ע דהוא בא לסימנא כמבואר, שיהיה נוח לישראל למצאם ולבערם.
8. סיפא דההוא קרא דישעיה שוחטי הילדים בנחלים, ודרשינן אל תקרא שוחטי אלא סוחטי, רמז לתוצאת זרע. ושייכות דמיון הענינים זל״ז יתבאר ע״פ מ״ד בסוגיא כאן בסמוך המקשה עצמו לדעת נקרא עבריין, משום דכך אומנתו של יצה״ר היום אומר לו עשה כך ולמחר כך עד שאומר לו לך ועבוד עבודת כוכבים והולך ועובד, מבואר מזה דהתאוות המגונות מביאות לידי עבודת כוכבים, וכן מצינו במדין בבעל פעור, כנודע, וא״כ זה המוציא ז״ל הוא מגרי יצה״ר אנפשיה, ועי״ז יוכל להיות נפתה לעבוד עבודת כוכבים, ולסימן דבר זה מסמיך זה על שווי הלשונות בזה ובזה כנודע בחז״ל שרגילים לעשות ציונים וסימנים לזכרון ענינים שונים.