Devarim 11 – דברים יא‏ – Mikraot Gedolot

קריעת ים סוף – שמות י״ד:כ״א-ל״א, יהושע ב׳:י׳, יהושע ד׳:כ״ג, יהושע כ״ד:ו׳-ז׳, תהלים ע״ח:י״ג, תהלים ק״ו:ט׳, תהלים קל״ו:י״ג-ט״ו, נחמיה ט׳:י״א

וְדַעֲבַד לְמַשְׁרִית מִצְרָאֵי לְסוּסָוָתְהוֹן וְלִרְתִכֵּיהוֹן דְּאַטֵּיף יָת מֵי יַמָּא דְּסוּף עַל אַפֵּיהוֹן בְּמִרְדַּפְהוֹן בָּתְרֵיכוֹן וְאַבֵּידִנּוּן יְיָ עַד יוֹמָא הָדֵין.

and what He did to the host of the Mizraee, to their horses and their chariots, when he made the waters of the Sea of Suph to overflow their faces as they followed after you, and the Lord destroyed them to this day;

ומה די עבד לחיילוותהון דמצריי לסוסוותהון ולארתכיהון^א די אציף^ב ית מוי דימה דסוף על אפיהון בזמנה^ג די רדפו^ד בתריכון ושיצי יתהון ממרה די״י עד זמן יומא הדין.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ולארתכיהון״) גם נוסח חילופי: ״{ולאר}⁠תיכהון״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אציף״) גם נוסח חילופי: ״דאטיף״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בזמנה״) גם נוסח חילופי: ״בזמן״.

ד. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״מן״.

ודעבד למשריית מצרים לסוסוותהון ולארתיכיהון די אטיף ית מוי דימאדסוף על אפיהון כד רדפו בתרי⁠(ה){כ}⁠ון ואבידינון י״י עד זמן יומא הדין.

what He did also to the hosts of Mizraim, to their horses and chariots, when He made the waters of the Red Sea to overwhelm their faces when they followed after you, when the Lord destroyed them unto this day's time;

וַמַא צַנַעַ בִּגֻנדִמִצרַ וַכַ׳יְלִהִ וַמַרַאכִּבִּהִ אַלַּדִ׳י אַטַאףַ מַאאַ בַּחרִ אלּקִלזֻםִ עַלַי׳ וגּוּהִהִם לַמַּא כַּלַבּוּכֻּם פַאג׳רַקַהֻם אַללָּהֻ אִלַי׳ יַוְמִנַא הַדַ׳א

ואת-מה שעשה בחילי מצרים ובסוסיו, ובמרכבותיו אשר הציף את מי ים הבולעני¹ על פניהם, כאשר רדפו אחרי עקבותכם, אזי הטביע ה׳ אותם עד יומנו זה.⁠²

1. (הוא ים סוף הנקרא ים אל-קלזום שפירושה בליעה)

2. (הוה אומר: כי עד היום הזה הם מוטבעים ולא חזרו למצב שהיו שולטים בכל ולא היה עבד יכול לברוח ממצרים.)

אשר הציף – מגזרת: צפו מים על ראשי (איכה ג׳:נ״ד).

ויאבדם י״י – הטעם, כי לא קמו עוד בניהם תחתיהם להיות כמו הם.

HE MADE…TO OVERFLOW. The word hetzif (made to overflow) is related to the word tzafu (flowed)⁠¹ in Waters flowed over my head (Lam. 3:54).

DESTROYED THEM. Its meaning is, their children did not arise in their place to be like them.⁠²

1. From the root tzadi, vav, feh.

2. Our verse tells us that God destroyed the Egyptians unto this day. However, the Egyptians were not wiped off the face of the earth. Hence Ibn Ezra's interpretation that the meaning of our verse is, God destroyed the type of Egyptians who enslaved and pursued the Israelites.

^אויאבדם {י״י} עד היום הזה – כלומר: עדיין היום הזה לא שבו לאיתנם ולחזקם שהיו מתחילה, כי עדיין הם כנועים ואבודים ומתי מעט מאותה מכה.

א. בכ״י מינכן 52, הביאור לפסוק ד׳ מופיע אחרי הביאור לפסוק ו׳.

ויאבדם {י"י} עד היום הזה – {HASHEM} HAS DESTROYED THEM TO THIS DAY – Meaning: Even to this day they have not returned to their original power and strength, because they are still humbled and lost and few in number from that blow.

ואשר עשה לחיל מצרים, אשר הציף את מי ים סוף על פניהם ברדפם אחריהם – ברדוף המים אחרי המצרים והיינו דכתיב נערמו מים (שמות ט״ו:ח׳) שתרגם אונקלוס חכימו מיא שחכמו והערימו לעשות רצון בוראם לרדוף אחרי המצרים.

ואשר עשה לחיל מצרים, "and what He did to the army of Egypt;⁠" Moses adds in verse 6, that God had killed Datan and Aviram. These two actions do not appear to be related to one another, neither in the manner in which either party met its death, nor in the quantity of people involved in each action. Why did Moses treat them in such a manner? He wished to demonstrate how both the earth and the ocean collaborated with God. The Egyptians did not drown in the regular manner but the waves piled up upon them forcing them below. In the case of Datan and Aviram, though they stood far away from Korach, they were also swallowed by the earth which strained to carry out what it perceived to be God's will. Onkelos pays tribute to the astuteness with which nature cooperated with God, i.e. חכימא מיא, "the waters acted with wisdom.⁠"

[אשר הציף את מי ים סוף ויאבדם י״י – לא הבינותי טעם עד היום הזה, כי כל המתים בים אובדן עולם הם אובדים. ויתכן שהוא חוזר לסוסיו ולרכבו, שאבד סוס ורכב ממצרים בכל^א הדור ההוא, כי כל סוס ורכב וכל פרש אשר במצרים הוציא עמו ואבדו כולם, והיתה ממלכה שפלה בלא רכב וסוס וחיל ועיזוז.

ור׳ אברהם אמר: שלא קמו עוד בניהם תחתיהם להיות כמותם. רצונו לומר כי השם איבד הרודפים בים ואבד במצרים זרעם ולא נשאר להם שם ושאר, כי הם הרשיעו יותר מכל מצרים לרדוף אחרי גאולי י״י, אבל זה לא נזכר בתורה.]⁠^ב

א. כן בכ״י פריס 222, רשימת ההוספות בכ״י מינכן 137, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״יכול״.

ב. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.

HOW HE MADE THE WATER OF THE RED SEA TO OVERFLOW THEM THAT PURSUED AFTER YOU, AND HOW THE ETERNAL HATH DESTROYED THEM UNTO THIS DAY. I have not understood the meaning of the phrase, unto this day, for all who die in the sea are destroyed forever [thus the expression unto this day would appear redundant]! Possibly it refers back to the expression unto their horses, and to their chariots, that for the entire generation [following the exodus] horses and chariots remained [irretrievably] lost, since Pharaoh had taken along with him all the horses, chariots, and horsemen that were in Egypt and they were all destroyed, and henceforth it was a lowly kingdom¹ without the chariot and horse, the army and the power.⁠² And Rabbi Abraham ibn Ezra commented that [the expression unto this day] denotes that their children afterwards never rose in their stead to resemble them. Rabbi Abraham's intent is to state that G-d [not only] destroyed the pursuers in the sea, [but] in Egypt [proper] He destroyed the seed [of the pursuers], not leaving them a name and remnant,⁠³ since they were the most wicked of all the Egyptians to pursue after the redeemed of the Eternal.⁠⁴ But this is not mentioned in the Torah!

1. Ezekiel 17:14.

2. Isaiah 43:17.

3. Ibid., 14:22.

4. Ibid., 62:12.

אשר הציף את מי ים סוף על פניהם וגו׳ ויאבדם ה׳ עד היום הזה – כתב הרמב״ן לא הבינותי מהו עד היום הזה כי כל המתים בים אבדון עולם הם אובדים ויתכן שחוזר לסוסיו ולרכבו שאבד סוס ורכב ממצרים בכל הדור ההוא כי הוציאו כל הסוס והרכב עמם ואבדו כולם והיתה ממלכה שפלה בלא רכב וסוס חיל ועיזוז. ור׳ אברהם אמר שלא קמו בניהם תחתיהם להיות כמותם כי השם אבד הרודפים בים ואבד במצרים זרעם לא נשאר להם שם ושאר כי הרשיעו יותר מכל המצרים לרדוף אחרי גאולי י״י. והזכיר:

אשר הציף את מי הים סוף על פניהם...ויאבדם ה' עד היום הזה, "Who poured the waters of the Sea of Reeds upon their faces…and He wiped them out until this day.⁠" Nachmanides agonises over the meaning of the words עד היום הזה, "until this day.⁠" After all, all the Egyptians who perished in the sea remain dead forever. What does any of this have to do with "היום הזה"? It is possible that Moses by speaking of היום הזה, reverts to the loss of horses and riders that the Egyptians experienced at that time 40 years ago, and which to the best of his knowledge had not been made good until the time when he was speaking. As a result of that stunning military defeat, according to Moses, Egypt had become relegated to being a "third rate kingdom.⁠"

Ibn Ezra understands Moses to mean that never since that time until now did there arise among the Egyptians personalities of impressive stature as Egypt had produced many of while the Israelites were still in that country. This would have been a fitting punishment for a people who in spite of being blessed with an abundance of riches allowed themselves to descend to unparalleled depths of depravity. They reached a zenith in their wickedness when they set out in pursuit of a nation that had been redeemed by the Creator Himself, personally.

ויאבדם – ב׳ ויאבדם ה׳ עד היום. משגיא לגוים ויאבדם. זהו שיש במדרש שנדמה לפרעה לסוסיא נקבה כדי למשכו בים לאבדו זהו משגיא לגוים ויאבדם.

ויאבדם ה׳ עד היום הזה – כי אז טבעו שלישי מצרים וחילם, באופן שגם ארבעים שנה אחרי כן היו מרגישים באבידת אותם הגבורים, שלא קמו עדין ממלאים מקומם.

ויאבדם ה' עד היום הזה, for then the choicest captains of the Egyptian cavalry were drowned with their armies in such a decisive manner that even now, forty years later, they have not recovered from this defeat. Until this day these military leaders of Egypt have not been replaced.

ברדפם אַחֲרֵיכֶם: מה מאד יש להפלא מהחזקוני¹ שכתב אחריהם, ופירש ברדוף המים אחרי המצריים, והיינו דכתי׳ נערמו מים², ותרגם אנקלוס³ חכימו מיא, שחכמו והערימו לעשות רצון בוראם לרדוף אחרי המצריים, עכ״ל. וכן בתיקון ס״ת ישן מצאתי גמגום זה, וגם במקרא גדולה⁴ כתי׳ בהגהה צ״ע לרז״ל אחריהם, ע״כ. ועד הנה לא ראיתי שום מדרש מפורש מזה, אולי סמכו על הא דאיתא במדרש המכילתא⁵ פ׳ בשלח על פסוק ומצרים נסי׳ לקראתו מלמד שבכל מקו׳ שהיה מצרי נס היה הים רץ כנגדו. וכן אמרו במדרש הובא בילקוט⁶ פ׳ הנ״ל רמז רל״ה. וכ״כ רד״ק⁷ ביהושע סי׳ כ״ד על פסוק וישם מאפל ביניכם ובין המצרים ויבא עליו את הים ויכסהו, זל״ש, ובדרש על כל יחיד ויחיד שבהם אמר, שאם היה א׳ שלא היה רוצה להכנס לים היה הגל טורדו לים, ע״כ. ובודאי דאי מהא לא איריא. [אחריכם].

1. מהחזקוני: על אתר.

2. נערמו מים: שמ׳ טו ח.

3. אנקלוס: שם.

4. במקרא גדולה: מסורה צדית של ד על אתר.

5. המכילתא: בשלח, מסכתא דויהי, פרשה ו.

6. בילקוט: שמות יד, רמז רלה.

7. רד״ק: יהו׳ כד ז.

על פניהם – כמו על ראשם:

עד היום הזה – שב לסוסיו ולרכבו, שאבדו כל סוס ורכב מצרים שהיו בכל הדור ההוא, ונשארה ממלכה שפלה בלי חיל וסוס ורכב, עד שגם עתה בשנת הארבעים היה נכר בם יד ה׳ שהיתה בם מקדם להומם ולאבדם:

הציף וגו׳ על פניהם – בספר שמות (יד, כז) נאמר: ״ומצרים נסים לקראתו״. לפי זה המים מיהרו לעברם והפילו אותם לאחור; לפיכך: ״על פניהם״.

״צוף״ קרוב כנראה ל״צפה״; מכאן בבניין פיעל ״ציפוי״, המכסה את פניו העליונים של דבר. ומכאן ״צוף״: לצוף על פני המים. ״צָפוּ⁠־מַיִם עַל⁠־רֹאשִׁי״ (איכה ג, נד): פני המים כיסו את ראשי. ״וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל״ (מלכים ב ו, ו): הוא העלה את הברזל על פני המים.

ויאבדם ה׳ עד היום הזה, פירושו כנראה: כוח מצרים מעולם לא שב לאיתנו.

ואשר עשה לחיל וגו׳: המה אנשי מלחמה שנשטפו בים, כמו שביארנו בפרשת בשלח.

ויאבדם ה׳ עד היום הזה:⁠¹ שעוד אין בהם כח לערוך מחנה שכמותה בחיל ורכב ללחום עם ישראל.

1. הכוונה עד היום הזה שמשה מדבר עמם כאן בערבות מואב. ועיין בזה בראב״ע וברמב״ן.

עד היום הזה – שעדין לא עלתה ארוכה למכתם ולא חזרו לגדולתם, וזהו אמרם ז״ל (הובא בספר הזהר שמות פרשת בשלח {דף נ״ב:}) על פסוק וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, שרו של מצרים, וכל גוי וגוי יש לו למעלה שר וסניגור, כלו׳ על כולם יש השגחת ה׳ לטובה, וממצרים חדלה מן היום ההוא והלאה.

ויאבדם ה׳ עד היום הזה. כתב בבוצר עוללות שזה מדרכי ההורה לומר על דבר הנעשה בלי חלוף לשון עד היום הזה ע״כ, וזה אמת רק אם נקבל מה שכתבנו במקום אחר כי זה לאות, כי לדורות הבאים נתנה תורה ונכתב עד היום הזה כנגד בנים יוולדו שיקראו בתורה ויוכלו לומר על הדבר ההוא שעדיין קיים, וממין הזה מלת ביום, כמו מכרה כיום את בכורתך לי כמו מכאן ולהבא בלי הפסק כמו בלשון צרפת Dorenavant, וזולת פירוש זה לא נבין אומרו בכמה מקומות עד היום הזה, וזה שלפנינו בכלל, כי מה ענין אומרו ויאבדם ה׳ עד היום הזה, ומי שטבע במצולות האם יש לו תקומה? גם לא ימצאו עוד מקום האפיקורוסים לרדות ולומר שלא כתב משה אלה המלות.

עד היום הזה – המפרשים מתקשים בזה (השוה ראב״ע ורמב״ן). נראה לי פירושו של סנטו (ב״בוצר עוללות״) ש״עד היום הזה״ כאן (וכן למעלה ג׳:י״ד) מובנו הוא: לחלוטין, ללא שוב. הרי זה כמו ״לא נשאר בהם עד אחד״, שמות י״ט:כ״ח, אף אחד מהם לא נשאר בחיים עד היום.

אשר הציף מי ים סוף על פניהם ויאבדם עד היום הזה – עיין רמב״ן בזה. ועוד יש להתבונן, הלא הצפת מי ים סוף היה כמרוץ הטבעיי, רק הבקיעה היה נסיי, א״כ היה צ״ל ואשר הוביש מי ים סוף וישם אותו לחרבה, אבל באמת כי עברו ארבעים שנה מעת עברו בנ״י את הים, א״כ היה להם לאמר שזה ענין טבע שהיה עבבא פלוטא, המצוי בקצת המקומות באיזה ימים, לכן אמר אשר הציף מי ים סוף לחיל מצרים, אשר חיל מדינה כמוהו השכנים להים ועליו היו יושבים בטח היה להם חשבון מן הרגעים אשר המים רץ ממקומו, ואיך הציף המים על פניהם, ואיך רדפו אחריכם בתוך הים בשעה שהוא שב למקומו ועד כי המים צפים עד היום הזה זה ארבעים שנה, ושאל נא ליושבי הים, אם כל המ׳ שנה היה שם עבבא, כי אין בים זה במקום זה טבע זה כלל, וקאי מלות עד היום הזה על ואשר הציף את מי ים סוף ע״פ, שעדיין המה על מקומם ובל נסוגו אחור עד היום הזה.

וביהושע סי׳ כ״ד ותבואו הימה וירדו מצרים ויצעקו כו׳ ויבא עליו את הים ויכסהו, לא הזכיר קריעת ים שהוביש מי ים סוף מפניהם, שזה לא נחשב חדוש בעיניהם, כי גם המה ראו שהוביש ה׳ את מי ירדן מפניהם, לכן זכר רק מפני שהביא עליו הים ויכסהו שזה לא הי׳ אצלם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון