×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כב) {שביעי ומפטיר} כִּי֩ אִם⁠־שָׁמֹ֨ר תִּשְׁמְר֜וּן אֶת⁠־כׇּל⁠־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם לַעֲשֹׂתָ֑הּ לְאַהֲבָ֞ה אֶת⁠־יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם לָלֶ֥כֶת בְּכׇל⁠־דְּרָכָ֖יו וּלְדׇבְקָה⁠־בֽוֹ׃
For if you shall diligently keep all this commandment which I command you, to do it, to love Hashem your God, to walk in all his ways, and to cling to him,
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצררלב״גאברבנאלצרור המורר״ע ספורנושפתי חכמיםאור החייםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
[פיסקא מח]
כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת – למה נאמר לפי שנאמר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי שומע אני כיון ששמע אדם דברי תורה ישב לו ולא ישנה תלמוד לומר כי אם שמור תשמרון מגיד שכשם שאדם צריך להזהר בסלעו שלא תאבד כך צריך להזהר בתלמודו שלא יאבד וכן הוא אומר (משלי ב׳:ד׳) אם תבקשנה ככסף מה כסף קשה לקנותו כך דברי תורה קשים לקנותם או מה כסף קשה לאבדו כך דברי תורה קשים לאבדם תלמוד לומר (איוב כ״ח:י״ז) לא יערכנה זהב וזכוכית קשים לקנותם כזהב ונוחים לאבדם ככלי זכוכית, (שם) ותמורתה כלי פז היה.
רבי ישמעאל אומר (דברים ד׳:ט׳) רק השמר לך ושמור נפשך מאד משל למלך בשר ודם שצד צפור ונתנה ביד עבדו אמר לו הוי זהיר בצפור זו לבני אם אבדת אותו לא תהא סבור צפור באיסר אבדת אלא כאילו נפשך אבדת וכן הוא אומר (שם ל״ב:מ״ז) כי לא דבר רק הוא מכם דבר שאתם אומרים ריק הוא הוא חייכם.
רבי שמעון בן יוחי אומר משל לשני אחים שהיו מסגלים אחר אביהם אחד מצרף דינר ואוכלו ואחד מצרף דינר ומניחו זה שהיה מצרף דינר ואוכלו נמצא אין בידו כלום וזה שמצרף דינר ומניחו נמצא מעשיר לאחר זמן כך תלמידי חכמים למד שנים שלשה דברים ביום שנים שלשה פרקים בשבת שתים שלש פרשיות בחדש נמצא מעשיר לאחר זמן ועליו הוא אומר (משלי י״ג:י״א) וקובץ על יד ירבה וזה שאומר היום אני למד למחר אני למד היום אני שונה למחר אני שונה נמצא אין בידו כלום ועליו הוא אומר (שם י׳:ה׳) אוגר בקיץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש, ואומר (משלי כ׳:ד׳) מחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין ואומר (קהלת י״א:ד׳) שומר רוח לא יזרע ואומר (משלי כ״ד:ל׳-ל״א) על שדה איש עצל עברתי וגו׳ והנה עלה כולו קמשונים וגו׳ על שדה איש עצל עברתי זה שקנה שדה כבר ועל כרם אדם חסר לב זה שקנה כרם כבר הואיל וקנה שדה וקנה כרם וקרוי איש וקרוי אדם למה נקרא עצל וחסר לב שקנה שדה וקנה כרם ולא עמל בהם מנין שסופו להניח שנים שלשה דברים בפרשה שנאמר והנה עלה כלו קמשונים ומנין שמבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא שנאמר כסו פניו חרולים, ועליו הוא אומר וגדר אבניו נהרסה מתוך שראה שלא עמדה בידו הוא יושב מטמא את הטהור ומטהר את הטמא ופורץ גדרם של חכמים, מה ענשו של זה בא שלמה ופירש עליו בקבלה (קהלת י׳:ח׳) ופורץ גדר ישכנו נחש הא כל הפורץ גדרם של חכמים לסוף שפורעניות באות עליו.
רבי שמעון בן מנסיא אומר הרי הוא אומר (משלי כ״ז:ז׳) נפש שבעה תבוס נופת תלמיד מתחלתו לא למד כל דבר לא היה אלא מה שלמד.
דבר אחר: נפש שבעה תבוס נופת מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמו סובין בפני עצמם קיבר בפני עצמו כך תלמיד יושב ומברר דברי תורה ומשקלם איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר.
רבי יהודה אומר תלמיד שכחו יפה דומה לספוג שסופג את הכל שני לו דומה למוך שאינו סופג אלא צרכו זה שאומר דיי מה ששנה לי רבי. רבי שמעון בן יוחי אומר הרי הוא אומר (משלי ה׳:ט״ו) שתה מים מבורך וגו׳ שנה ממי שעמך בעיר ואחר כך הפרש בכל מקום וכן הוא אומר (שם ל״א:י״ד) היתה כאניות סוחר. רבי שמעון בן מנסיא אומר הרי הוא אומר שתה מים מבורך שתה מימיו שבראך ואל תשתה מים עכורים ותמשך עם דברי מינים. רבי עקיבה אומר הרי הוא אומר שתה מים מבורך באר מתחלתו אין יכול להוציא טיפת מים מאליו לא היה אלא מה שבתוכו כך תלמיד מתחלתו לא למד כל דבר לא היה אלא מה שלמד, ונוזלים מתוך בארך, דומה לבאר מה באר מנזלת מים חיים מכל צדדיה כך באים תלמידים ולמדים הימינו וכן הוא אומר (שם ה׳:ט״ז) יפוצו מעינותיך וגו׳ נמשלו דברי תורה למים מה מים חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם שנאמר (שם ד׳:כ״ב) כי חיים הם למוצאיהם מה מים מעלים את הטמאים מטומאתם כך דברי תורה מעלים את הטמאים מטומאתם שנאמר (תהלים קיט קמ) צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה מה מים משיבים נפשו של אדם שנאמר (משלי כ״ה:כ״ה) מים קרים על נפש עיפה כך דברי תורה משיבים נפשו של אדם שנאמר (תהלים י״ט:ח׳) תורת ה׳ תמימה משיבת נפש מה מים חנם לעולם כך דברי תורה חנם לעולם שנאמר (ישעיהו נ״ה:א׳) הוי כל צמא לכו למים מה מים אין להם דמים כך דברי תורה אין להם דמים שנאמר (משלי ג׳:ט״ו) יקרה היא מפנינים וגו׳.
או מה מים אין משמחים את הלב כך דברי תורה אין משמחים את הלב תלמוד לומר (שיר השירים א׳:ב׳) כי טובים דודיך מיין מה יין משמח את הלב כך דברי תורה משמחים את הלב שנאמר (תהלים י״ט:ט׳) פקודי ה׳ ישרים משמחי לב מה יין אי אתה טועם בו טעם מתחלתו וכל זמן שמתישן בקנקן סופו להשביח כך דברי תורה כל זמן שמתישנים בגוף סופם להשביח שנאמר (איוב י״ב:י״ב) בישישים חכמה וגו׳ מה יין אי איפשר לו להתקיים לא בכלי כסף ולא בכלי זהב אלא בירוד שבכלים בכלי חרס כך דברי תורה אין מתקיימים במי שהוא בעיניו ככלי כסף וככלי זהב אלא במי שהוא בעיניו כירוד שבכלים ככלי חרס.
או מה יין פעמים שהוא רע לראש ורע לגוף יכול אף דברי תורה כן תלמוד לומר (שיר השירים א׳:ג׳) לריח שמניך טובים מה שמן יפה לראש ויפה לגוף כך דברי תורה יפים לראש ויפים לגוף שנאמר (משלי א׳:ט׳) כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך וגו׳ ואומר (שם ד׳:ט׳) תתן לראשך לוית חן נמשלו דברי תורה בשמן ודבש שנאמר (תהלים י״ט:י״א) ומתוקים מדבש ונופת צופים.
דבר אחר: כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת – מנין אתה אומר שאם שמע אדם דבר מדברי תורה ראשון ראשון ומקיימו כשם שראשונים מתקיימים בידו כך האחרונים מתקיימים בידו שנאמר כי אם שמור תשמרון, ומנין שאם שומע ראשון ראשון ומשכחו כשם שאין הראשונים מתקיימים בידו כך אין האחרונים מתקיימים בידו תלמוד לומר (דברים ח׳:י״ט) והיה אם שכח תשכח אי אתה מעלים עיניך ממנו עד שילך לו שנאמר (משלי כ״ג:ה׳) התעיף עיניך בו ואיננו וכתוב במגילת חריסים יום תעזבני יומים אעזבך.
דבר אחר: כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת – שמא תאמר ישנו בני הזקנים ישנו בני הגדולים ישנו בני הנביאים תלמוד לומר כי אם שמור תשמרון מגיד שהכל שוים בתורה וכן הוא אומר (דברים ל״ג:ד׳) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב כהנים לוים וישראלים אין כתוב כאן אלא קהלת יעקב, וכן הוא אומר (שם כ״ט:ט׳) אתם נצבים היום כלכם מה אילו זה שעמד וקיים תורה בישראל לא היתה תורה משתכחת מה אילו לא עמד שפן בשעתו עזרא בשעתו רבי עקיבה בשעתו לא היתה תורה משתכחת ואומר (משלי ט״ו:כ״ג) ודבר בעתו מה טוב דבר שאמר זה שקול כנגד הכל. הרי הוא אומר (עמוס ח׳:י״ב) ישוטטו לבקש את דבר ה׳ ולא ימצאו רבותינו התירו שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה על שרץ שנגע בככר לידע אם תחילה הוא אם שניה רבי שמעון בן יוחי אומר אם לומר שהתורה עתידה להשתכח מישראל והלא כבר נאמר (דברים ל״א:כ״א) כי לא תשכח מפי זרעו אלא איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר ולא ימצאו דבר ברור.
דבר אחר: כי אם שמור תשמרון – שמא תאמר הריני למד פרשה קשה ומניח את הקלה תלמוד לומר (שם ל״ב:מ״ז) כי לא דבר רק הוא מכם דבר שאתם אומרים ריקן הוא הוא חייכם שלא תאמר למדתי הלכות דיי תלמוד לומר מצוה המצוה כל המצוה למוד מדרש הלכות והגדות, וכן הוא אומר (שם ח׳:ג׳) כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם זה מדרש, כי על כל מוצא פי ה׳ אלו הלכות והגדות וכן הוא אומר (משלי כ״ז:י״א) חכם בני וגו׳ ואומר (שם כ״ג:ט״ו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני רבי שמעון בן מנסיא אומר אין לי אלא אביו שבארץ אביו שבשמים מנין תלמוד לומר גם אני לרבות אביו שבשמים.
אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה – למה נאמר לפי שנאמר כי אם שמור תשמרון שומע אני כיון ששומר אדם דברי תורה ישב לו ולא יעשה תלמוד לומר לעשותה תשובתה לעשותה, למד אדם תורה הרי בידו מצוה אחת למד ושמר הרי בידו שתי מצות למד ושמר ועשה אין למעלה הימנו.
לאהבה – שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאיקרא חכם בשביל שאשב בישיבה בשביל שאאריך ימים לעולם הבא תלמוד לומר לאהבה, למוד מכל מקום וסוף הכבוד לבוא, וכן הוא אומר (שם ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה וגו׳ ואומר (שם ד׳:כ״ב) כי חיים הם למוצאיהם ואומר (משלי ד׳:ט׳) תתן לראשך לוית חן בעולם הזה, עטרת תפארת תמגנך בעולם הבא, (שם ג׳:ט״ז) אורך ימים בימינה לעולם הבא בשמאלה עושר וכבוד בעולם הזה. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר עשה דברים לשם פעולתם דבר בהם לשמם. הוא היה אומר ומה בלשצר שנשתמש בכלי בית המקדש וכלי חול היו נעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא המשתמש בכלי שנברא בו העולם על אחת כמה וכמה שיעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא.
סליק פיסקא
[פיסקא מט]
ללכת בכל דרכיו – אלו הן דרכי מקום (שמות ל״ד:ו׳) ה׳ אל רחום וחנון ואומר (יואל ג׳:ה׳) והיה כל אשר יקרא בשם ה׳ ימלט וכי היאך איפשר לו לאדם לקרא בשמו של מקום אלא נקרא המקום רחום אף אתה היה רחום הקדוש ברוך הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון שנאמר (תהלים קמ״ה:ח׳) חנון ורחום ה׳ וגו׳ ועשה מתנות חנם, נקרא המקום צדיק שנאמר (שם י״א:ז׳) כי צדיק ה׳ צדקות אהב אף אתה היה צדיק נקרא המקום חסיד שנאמר (ירמיהו ג׳:י״ב) כי חסיד אני נאם ה׳ אף אתה היה חסיד לכך נאמר (יואל ג׳:ה׳) והיה כל אשר יקרא בשם ה׳ ימלט ואומר (ישעיהו מ״ג:ז׳) כל הנקרא בשמי וגו׳ ואומר (משלי ט״ז:ד׳) כל פעל ה׳ למענהו.
ולדבקה בו – וכי היאך איפשר לו לאדם לעלות למרום ולדבק באש והלא כבר נאמר (דברים ד׳:כ״ד) כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא ואומר (דניאל ז׳:ט׳) כרסיה שביבין דינור אלא הדבק בחכמים ובתלמידיהם ומעלה אני עליך כאילו עלית למרום ונטלתה ולא שעלית ונטלת בשלום אלא כאילו עשיתה מלחמה ונטלתה וכן הוא אומר (תהלים ס״ח:י״ט) עלית למרום שבית שבי.
דורשי הגדות אומרים רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם למוד הגדה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו. עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי והוריש ה׳.
סליק פיסקא
[Piska 48]
"For if you keep, keep, all of this mitzvah": What is the intent of this (repetition)? Scripture is hereby stressing that just as one must take care that his sela (a coin) not go lost, so must he take care that his learning not go lost. And thus is it written (Proverbs 2:4) "If you search for it (Torah) like silver, etc.⁠" Just as it is difficult to acquire silver, so it is difficult to acquire words of Torah. — But perhaps just as it is difficult to lose silver (i.e., silver is not readily broken), so it is difficult to lose Torah! It is, therefore, written (Job 28:17) "Gold and fine glass cannot be compared to it.⁠" It is as difficult to acquire them (words of Torah) as gold, and as easy to lose them as vessels of glass.
R. Shimon was wont to say on (Devarim 4:9) "Only take heed to yourself, and heed your soul exceedingly": An analogy: A king hunted a bird and gave it to his servant, telling him "Take care (to watch) this bird for my son. If you lose it, let it not seem to you as if you have lost a bird worth an issar, but as if you have lost your soul!⁠" And thus is it written (Ibid. 21:47) "For it is not an empty thing for you, for it is your life, etc.⁠"
R. Shimon b. Yochai says: An analogy: Two brothers are counting money after their father's (death). One exchanges a dinar (for food) and eats it; the other exchanges it and sets (the exchange) aside. The first remains with nothing; the other, after some time, finds himself wealthy. Thus with a Torah scholar: If he learns two or three things a day, two or three chapters a week, two or three sections a month, after some time he finds himself "wealthy.⁠" Of such a one it is written (Proverbs 13:11) "… That (treasure) gathered with the hand will increase.⁠" And if one says "Today I will study (Torah)"; "Tomorrow I will study"; "Today I will learn (Mishnah)"; "Tomorrow I will learn,⁠" in the end he remains with nothing. Of such a one it is written (Ibid. 10:5) "One who sleeps in harvest time is a shameful son,⁠" and (Ibid. 20:4) "Because of the (cold of) winter, the sluggard will not plow.⁠" And it is written (Ibid. 24:30) "By the field of a lazy man I passed": This is one who acquired a field in the past; "and by the vineyard of a man lacking a heart": This is one who acquired a vineyard (in the past). Since he acquired a field and acquired a vineyard, and did not work in them, whence is it derived that he is bound to be called "lazy"? From "By the field of a lazy man I passed and by the vineyard of a man lacking a heart.⁠" Why is he called "lacking a heart"? Because he acquired a field and a vineyard and did not work in them. And whence is it derived that he (such a Torah scholar) is bound to leave (unlearned) two or three things in a section? From (Ibid. 31) "and, behold, it was all grown over with thorns.⁠" And whence is it derived that he will seek the opening of a section and not find it? From "nettles had covered (i.e., concealed) its face ('opening').⁠" And it is written further "and its stone wall was broken down.⁠" Because it ("its face") is not ready to hand, he sits and rules unclean what is clean, and clean what is unclean, and he breaks down the fences of the sages. What is the punishment of such a one? Solomon came and delineated it through the tradition (kabbalah), (Koheleth 10:8) "and the breaker of a fence will be bitten by a snake.⁠" For all who break the fences of the sages are destined to be punished.
R. Shimon b. Yochai says: It is written (Proverbs 27:7) "The sated soul will tread down a honeycomb": This is a Torah scholar who did not learn from the beginning; "but to the hungry soul all bitter is sweet": This is one who did learn (from the beginning). Variantly: "The sated soul will tread down a honeycomb (nofeth)": Just as a sieve extracts flour by itself, bran flour by itself, and wheat flour by itself, so, a Torah scholar sits and scrutinizes words of Torah and weighs them — This sage forbids, this sage permits; this sage rules unclean; this sage rules clean.
R. Yehudah says: An exemplary Torah scholar is like a sponge, which soaks up everything. One second to him is like a cotton wad which soaks up only what he needs — one who says "What my teacher taught me is enough for me.⁠" R. Shimon b. Yochai says: It is written (Proverbs 5:15) "Drink water (i.e., Torah) from borecha": from him (a Torah sage [though not necessarily a great one]) who is with you in your city ("be'ircha,⁠" like "borecha"), and afterwards from afar. And thus is it written (Ibid. 31:14) "She ('the woman of valor') was like the merchant's ships, bringing her bread (Torah) from afar.⁠" R. Shimon b. Menassia says: Drink water from borecha,⁠" from the waters (i.e., Torah) of borecha ("your Creator"); and do not drink "sullied" waters, lest you be drawn after the words of the heretics. R. Akiva says: It is written: "Drink waters from your pit.⁠" A pit, in the beginning, is unable to supply a drop of water of its own, containing, as it does, only what is put into it. So, a Torah scholar, in the beginning, has learned and reviewed only what his teacher has taught him. (Ibid.) "and flowing waters from your well": Just as a well flows living waters from all of its sides, so, disciples come and learn from him (the "flowing" Torah scholar). And thus is it written (Ibid. 16) "Your fountains will spread abroad.⁠" Words of Torah are compared to water. Just as water is life for the world, so, words of Torah, as it is written (Ibid. 4:22) "For they are life to those who find them, and healing to all of his flesh.⁠" And just as water raises a man from his uncleanliness, so, words of Torah raise a man from uncleanliness to cleanliness, as it is written (Psalms 19:10) "The fear of the Lord is pure.⁠" And just as water restores a man's soul, so, words of Torah restore a man's soul from the path of evil to that of good, viz. (Ibid. 8) "The Torah of the Lord is whole, restoring the soul.⁠" And just as water is free for the world, so words of Torah are free for the world, viz. (Isaiah 55:1) "Ho! all who thirst, go to the waters!⁠" — But perhaps, just as water has no value, so Torah has no value; it is, therefore, written (Proverbs 3:15) "It is more precious than pearls, and all of your desires cannot be compared to it.⁠"
— But perhaps, just as water does not rejoice the heart of one who has learned, so words of Torah do not rejoice (the heart); it is, therefore, written (Song of Songs 1:2) "for Your love is better than wine.⁠" Just as wine rejoices, so words of Torah rejoice, as it is written (Psalms 18:9) "The statutes of the Lord are just, rejoicing the heart.⁠" And just as with wine, you taste the flavor of wine from the beginning, but the more it ages in the bottle, the more its flavor is enhanced, so, words of Torah — the older they grow in the body, the more their "flavor" is enhanced, viz. (Job 12:12) "With the aged there is wisdom, and with length of days, understanding.⁠" And just as wine is not preserved in vessels of gold or in vessels of silver, but in the basest of vessels, those of clay, so, words of Torah are preserved only in one who lowers himself.
— But perhaps, just as wine is sometimes bad for the head and for the body, so, words of Torah; it is, therefore, written (Song of Songs 1:3) "For fragrance Your oils are good; poured-forth oil is Your name.⁠" Just as oil is good for the head and good for the body, so, words of Torah, as it is written (Proverbs 3:8) "It is healing for your navel and marrow for your bones,⁠" and (Ibid. 4;9) "It will give your head an adornment of grace; a crown of glory will it accord you.⁠" Words of Torah are compared to oil and honey, viz. (Psalms 19:11) "and they are sweeter than honey and the honeycomb.⁠"
Variantly (Devarim 11:22) "For if you will keep, keep all of this mitzvah": Whence is it derived that if a man heard a word (i.e., a command) of the words of the Torah first and he fulfilled it, then just as the first was fulfilled by him, so, the others will be fulfilled by him? From "If you keep (the first), then you will keep all of this mitzvah.⁠" The same applies (conversely [i.e., that he will forget them]) to one who learned the first things and forgot them. — But perhaps (the intent is [not the above]), but because he learned the first ones and forgot them, then just as the first ones will not be fulfilled by him, then the later ones, too, will not be fulfilled by him; it is, therefore, written (Ibid. 8:19) "And if you forget, you shall forget.⁠" You will not raise your eyes from it before it vanishes, as it is written (Proverbs 23:5) "If you close your eyes over it, it will be gone. For it will make wings for itself like an eagle, and it will fly heavenwards.⁠" And it is written in Megillath Chassidim: "If you forsake me for a day, I will forsake you for two days.⁠"
An analogy: Two men meet, and they do not separate from each other until one has walked a mil, and the other, a mil, at which time they are found to be at a distance of two mills from each other. Variantly: Lest you say: There are the sons of the elders, there are the sons of the great ones, there are the sons of the prophets (i.e., Let them study the Torah!) It is, therefore, written "For if keep, you (plural [i.e., all of you]) shall keep all of this mitzvah.⁠" We are hereby taught that all are equal in (the mitzvah of studying) Torah. And thus is it written (Devarim 33:4) "Torah was commanded to us by Moses, the inheritance of the congregation of Jacob": It is not written "Cohanim, Levites, and Israelites,⁠" but "the congregation of Jacob.⁠" And thus is it written (Ibid. 29:9) "You are standing this day, all of you, before the Lord your G-d, your heads of your tribes, your elders and your officers, all the men of Israel.⁠" If not for (all of) these, who stood and fulfilled Torah in Israel, would Torah not have been forgotten in Israel? And if Shafan in his time (viz. II Kings 22) and Ezra in his time and R. Akiva in his time had not stood up (on behalf of Torah), would Torah not have been forgotten in Israel? And it is written (Proverbs 15:3) "A thing in its time — how good!⁠" The thing that this one (i.e., each one of those in his time) said is over and against all! It is written (Amos 8:12) "They will wander to seek the word of the Lord and they will not find it": As a tourist, who goes from city to city and from province to province, so is a woman destined to make the rounds of the houses of prayer and the houses of study about a sheretz (a creeping thing) that had touched a loaf to determine whether (this is an instance of) first-degree or second-degree tumah (uncleanliness). R. Shimon b. Yochai says: G-d forbid (to say) that Torah will be forgotten from Israel. Is it not written (Devarim 31:21) "for it will not be forgotten from the mouth of their seed"? How, then, am I to understand "They will wander to seek the word of the Lord and they will not find it"? They will not find a clear halachah in one place, but one man will forbid, and another permit; one man will rule unclean, and another, clean, and they will not find a clear thing.
Variantly: "For if you keep, keep, all of this mitzvah": Lest you say: I shall learn (only) this formidable section and leave this simple one, it is, therefore, written (Ibid. 32:47) "For it is not an empty thing from you.⁠" Something that you call "empty" is empty only from (i.e., because of) you. What you are calling "empty" is (Ibid.) "your lives" and length of days. Do not say "I have learned the halachoth; that is enough for me.⁠" It is, therefore, written "if you keep, keep, all of this mitzvah.⁠" Learn all of the mitzvah — midrash (Sifra and Sifrei), halachoth, and aggadoth. And thus is it written (Ibid. 8:3) "to make it known to you that not through bread alone shall a man live": "bread" is midrash. (Ibid.) "but by all that issues from the mouth of the Lord shall a man live": These are halachoth and aggadoth. And thus is it written (Proverbs 27:11) "Grow wise, my son, and rejoice my heart, and I will answer my shamers in kind,⁠" and (Ibid. 23:15) "My son, when your heart becomes wise, then my heart, too, will rejoice.⁠" R. Shimon b. Yochai says: This tells me only of his father on earth. Whence do I derive (that this holds true also for) his Father in heaven? From "my heart, too, shall rejoice" — to include his Father in heaven.
"… that I command you to do": Why is this written? Because it is written (Ibid. 28:1) "And it shall be if you shall hear, etc.⁠" I might think that if one hears words of Torah, he may sit and do nothing; it is, therefore, written (Ibid. 11:22) "you shall keep … to do it" — you shall revert to doing it. If one learned Torah, he has one mitzvah. If he learned and kept, he has two. If he learned and kept and did, there is nothing higher than this.
"to love the Lord your G-d": Lest you say: I will learn in order to sit in sessions; so that I merit eternal life in the world to come; it is, therefore, written "to love the Lord your G-d" — Learn in any event; honor will come as a matter of course. And thus is it written (Proverbs 4:12) "For they (words of Torah) are life to those who find them, and to all his flesh, healing,⁠" and (Ibid. 3:18) "It (Torah) is a tree of life to those who hold fast to it, and happy are those who uphold it,⁠" and (Ibid. 4:9) "It will give your head an ornament of grace": in this world; "a crown of glory will it accord you": in the world to come. R. Eliezer b. R. Tzaddok says: "Do things (mitzvoth) for the sake of doing them, and speak of them for their own sakes.⁠" And thus does Hillel say: "One who makes use of the 'Crown' (for his own purposes) passes away" (from the world.) And thus was he wont to say: "Now if Belshazzar, who made use of the Temple vessels, which were chol (i.e., mundane), was uprooted from this world and the world to come, how much more so, one who makes use of (i.e., exploits) the vessel (Torah) with which this world and the world to come were created!⁠"
[End of Piska]
[Piska 49]
"to walk in His ways": Which are the ways of the Holy One Blessed be He? (Shemot 34:6-7) "The Lord, the Lord, G-d of mercy and grace, slow to wrath and abundant in mercy and truth, keeping lovingkindness for thousands, forgiving transgression, offense, and sin, and cleansing …" And it is written (Yoel 3:5) "All who will be called by the name of the Lord will escape": Now how is it possible for a man to be called by the name of the Holy One Blessed be He? But, (the intent is) just as the Lord is called "merciful and gracious,⁠" you, too, be merciful and gracious, and give gratuitously to all. Just as the Holy One Blessed be He is called "righteous,⁠" viz. (Psalms 145:17) "Righteous is the Lord in all His ways and saintly in all His acts" — you, too, be righteous. Just as the Holy One Blessed be He is called "saintly,⁠" — you, too, be saintly. This is the intent of "All who will be called by the name of the Lord will escape.⁠" And it is written (Isaiah 43:7) "… everyone that is called by My name. For My honor I have created him, and formed him, and fashioned him.⁠" And it is written (Proverbs 16:4) "The Lord has created all for His sake.⁠" (Devarim, Ibid.)
"and to cleave to Him": How is it possible for a man to ascend the heights and cleave to Him? Is it not written (Ibid. 4:24) "For the Lord your G-d is a consuming fire"? and (Daniel 8:9) "His throne was like a fiery flame and its wheels like burning fire"? But, (the intent is) cleave to the sages and to the disciples, and I will account it to you as if you had ascended the heights and had taken it (the Torah). And not as if you had taken it peacefully, but as if you had waged war and taken it. And thus is it written (Psalms 68:19) "You ascended on high; you took spoils; you took gifts for man.⁠"
The expounders of metaphor say: Do you wish to recognize the One who spoke and brought the world into being? Learn haggadah. For if you do so, you will come to recognize the Holy One Blessed be He and cleave to His ways. And if you do yours, then I will do Mine, (Devarim 11:23) "and the Lord will drive out, etc.⁠"
[End of Piska]
כי אם שמ׳ תש׳ למה נאמר לפי שנ׳ והיה אם שמוע תש׳ אל מצ׳ שומע אני כיון ששמע אדם דברי תורה ישב לו ולא ישנה ת״ל כי אם שמ׳ תש׳ מגיד שכשם שאדם צריך ליזהר בסלעו שלא תאבד כך יהא זהיר בתלמודו שלא יאבד וה״א (מש׳ ב׳:ד׳) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה מה כסף קשין לקנותו כך דברי תורה קשין לקנותן או מה כסף קשה לאבדו כך דברי תורה [קשה] לאבדן ת״ל (איוב כ״ח:י״ז) לא יערכנה זהב וזכוכית קשה לקנותן ככלי זהב ונוחין לאבדן ככלי זכוכית:
ותמורת׳ כלי פז (שם) היה ר׳ ישמעאל אומ׳ הרי הוא אומ׳ (דברים ד׳:ט׳) רק הש׳ לך וש׳ נפ׳ מ׳ מושלו מלה״ד למלך בשר ודם שצד צפור ונתנה ביד עבדו ואמ׳ לו הוי זהיר בצפור זה לבני אם איבדת אותו לא תהא סבור צפור באיסר איבדת אלא כאלו נפשך אבדת וה״א (שם ל״ב:מ״ז) כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם:
ר׳ שמעון בן יוחאי מושלו מלה״ד לשני אחים שהיו מסגלין אחר אביהם אחד מצרף דינר ואוכלו ואחד מצרף דינר ומניחו זה שמצרף דינר ואוכלו נמצא אין בידו כלום וזה שמצרף דינר ומניחו נמצא מעשיר לאחר זמן ועליו הוא אומ׳ (מש׳ י״ג:י״א) קובץ על יד ירבה כך תלמיד שהוא שומר שנים שלשה דברים ביום שנים שלשה פרקים בשבת שתים שלוש פרשיות בחדש נמצא מעשיר לאחר זמן ועליו הוא אומ׳ וקובץ על יד ירבה:
אבל האומר היום אני למד למחר אני למד היום אני שוכח למחר אני שוכח נמצא אין בידו כלום ועליו הוא אומ׳ (שם י׳:ה׳) אוגר בקיץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש ואומ׳ (שם כ׳:ד׳) מחורף עצל לא יחרוש ואומ׳ (קה׳ י״א:ד׳) שומר רוח לא יזרע ואומ׳ (מש׳ י כ״ד:ל׳) על שדה איש עצל עברתי זה שקנה שדה כבר:
ועל כרם אדם חסר לב שקנה כרם כבר הואיל וקנה שדה וקנה כרם וקרוי איש וקרוי אדם למה נקרא עצל ולמה נקרא חסר לב שקנה שדה וכרם ולא עמל בהן מנ׳ שסופו להניח שנים שלשה דברים בפרשה שנ׳ והנה עלה כולו קמשונים מנין שמבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא ת״ל כסו פניו חרולים ועליו הוא אומ׳ וגדר אבניו נהרסה מתוך שראה שלא עמדה בידו יושב הוא ומטמא את הטהור ומטהר את הטמא ופורץ גדירן של חכמים ומהוא עונשו כבר בא שלמה ופירש עליו בקבלה (קה׳ י׳:ח׳) ופורץ גדר ישכנו נחש הא כל הפורץ גדירן של חכמים סוף שפורענות בא עליו:
ר׳ שמעון בן מנסיא אומ׳ נפש שבעה תבוס נופת (מש׳ כ״ז:ז׳) תלמיד מתחלתו לא למד כל דבר לא היה אלא מה שלמד [ד״א] נפש שבעה תבוס נופת מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמו סובין בפני עצמו קיבר בפני עצמה כך תלמיד יושב ומברר דברי תורה ומשקלן איש פל׳ אוסר איש פל׳ מתיר איש פל׳ מטמא איש פל׳ מטהר:
ר׳ יהודה אומ׳ תלמיד שכוחו יפה דומה לספוג שסופג את הכל שני לו דומה למוך שאינו סופג אלא צורכו זה שאומר דיי מה ששנה לי רבי:
ר׳ שמעון בן יוחאי אומר הרי הוא אומ׳ (מש׳ ה׳:ט״ו) שתה מים מבוריך יפוצו מעינותיך חוצה (שם טז) שתה ממי שעמך בעיר ואחר כך היפרש בכל מקום וה״א (שם ל״א:י״ד) היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לח׳:
ר׳ שמעון בן מנסיא אומ׳ הרי הוא אומ׳ שתה מים מב׳ שתה מימיו של הקב״ה שבראך ואל תשתה מים עכורים ותימשך עם המינים:
ר׳ עקיבה אומ׳ שתה מים מב׳ באר מתחלתו אין יכול להוציא טפת מים מאליו ולא היה אלא מים שבתוכו כך תלמיד מתחלתו לא למד כל דבר לא היה מה שלמד:
ונזלים מתוך באריך דומה לבאר מה באר מנזלת מים חיים מכל צדדיה כך באים תלמידים ולמידים ממנו וה״א יפוצו מעינותיך חוצה:
נמשלו דברי תורה במים מה מים חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם שנ׳ (שם ד׳ כב) כי חיים הם למוצאיהם:
צרופה אמרתך מאד (תהלים קי״ט:ק״מ) מה מים משיבין נפשו של אדם מים קרים שנ׳ (מש׳ כ״ה:כ״ה) מים קרים על נפש עיפה כך דברי תורה משיבין נפשו של אדם שנ׳ (תהלים י״ט:ח׳) תורת ה׳ תמימה משיבת נפש:
מה מים חנם לעולם כך דברי תורה חנם לעולם הוי כל צמא לכו למים (ישעיהו נ״ה:א׳):
או מה מים אין להם דמים כך דברי תורה אין להם דמים ת״ל (מש׳ ג׳:ט״ו) יקרה היא מפנינים:
או מה מים אין משמחין את הלב כך דברי תורה אין משמחין את הלב ת״ל (שה״ש א׳:ב׳) כי טובים דודיך מיין מה היין משמח את הלב כך דברי תורה משמחין את הלב פקודי ה׳ ישרים משמחי לב (תהלים י״ט:ט׳):
מה יין אין אתה טועם בו טעם מתחלתו וכל זמן שמתישן בקנקן סופו להשביח כך דברי תורה כל זמן שמתישנין בגוף סופו לשביח בישישים חכמה וארך ימים תבונה (איוב י״ב:י״ב) מה יין אי אפשר לו להתקיים לא בכלי כסף ולא בכלי זהב אלא בירוד שבכלים בכלי חרש כך דברי תורה אין מתקיימין במי שהוא בעיניו ככלי כסף וככלי זהב אלא במי שהוא בעיינו כירוד שבכלים ככלי חרש:
או מה יין פעמים רע לראש ורע לגוף יכול אף דברי תורה כן ת״ל (שה״ש א׳:ג׳) לריח שמניך טובים מה שמן יפה לראש ויפה לגוף כך דברי תורה יפין לראש ויפין לגוף שנ׳ (מש׳ א׳:ט׳) כי לוית חן הם לראשיך ואומ׳ (שם ד׳:ט׳) תתן לראשך לוית חן נמשלו דברי תורה כשמן ודבש ומתוקים מדבש ונופת צופים (תהלים י״ט:י״א):
ד״א כי אם שמר תש׳ מנין אתה אומ׳ שאם שמע אדם מדברי תורה ראשון ראשון תאמר כשם שהראשונים מתקיימין בידו כך האחרונים מתקיימין בידו שנ׳ כי אם שמ׳ תש׳ ומנ׳ אתה אומ׳ שמע אדם דבר מדברי תורה ראשון ראשון ושכחו כשם שהראשונים משתכחין מידו כך אחרונים משתכחין מידו ת״ל (דברים ח׳:י״ט) והיה אם שכח תש׳ אין אתה מעלים עינך ממנו עד שילך לו שנ׳ (מש׳ כ״ג:ה׳) התעיף עיניך בו ואיננו וכת׳ במגלת חריסים יום תעזבני ימים תעזבך:
ד״א כי אם שמ׳ תש׳ שמא תאמ׳ ישנו בני הגדולים ישנו בני הזקנים ישנו בני הנביאים ת״ל כי אם שמ׳ תש׳ מגיד שהכל שווין בתורה וה״א (דברים ל״ג:ד׳) תורה צוה לנו משה מו׳ קה׳ יע׳ קהל כהנים ולוים וישראל אין כת׳ כן אלא קהלת יעקב וה״א (שם כ״ט:ט׳) אתם נצבים כלכם אלו [לא היו במעמד] זה שעמד וקיים תורה בישראל לא היתה משתכחת כמו שאלו [לא עמד] שפן בשעתו ועזרא בשעתו ור׳ עקיבה בשעתו לא היתה תורתו משתכחת ואומ׳ (מש׳ ט״ו:כ״ג) ודבר בעתו מה טוב דבר שאמר זה שקול כנגד הכל וה״א (עמוס ח׳ י״ב) ישוטטו לבקש את דבר ה׳ ולא ימצאו:
רבותינו התירו שהולכין מעיר לעיר וממדינה למדינה על שרץ שנמצא בככר לידע אם תחלה היא לו אם שנייה:
ר׳ שמעון בן יוחאי אומ׳ אם לימד שהתורה עתידה להשתכח מישראל והלא כבר נאמ׳ (דברים ל״א:כ״א) כי לא תשכח מפי זרעו אלא איש פלוני אוסר ואיש פלו׳ מתיר איש פל׳ מטמא ואיש פל׳ מטהר ולא ימצאו דבר ברור:
את כל המצוה הזאת שמא תאמר הריני למד פרשה (קלה) [קשה] ומניח את הקלה ת״ל (שם ל״ב:מ״ז) כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכ׳ דבר שאתם אומ׳ שהוא רק הוא חייכם שלא תאמר למדתי הלכות דיי ת״ל מצוה המצוה כל המצוה למד מדרש הלכות ואגדות וה״א (שם ח׳:ג׳) כי לא על הלחם לבדו יחיה האד׳ זה מדרש כי על כל מוצא פי ה׳ יח׳ הא׳ אלו הלכות ואגדות:
וה״א (מש׳ כ״ז:י״א) חכם בני ושמח לבי ואומ׳ (שם כ״ג:ט״ו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני:
ר׳ שמעון בן מנסיה אומ׳ אין לי אלא אביו שבארץ שבשמים מנ׳ ת״ל גם אני לרבות אביו שבשמים:
אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה למה נאמר לפי שנ׳ שמור תשמרון שומע אני כיון ששמר אדם דברי תורה ישב לו ולא יעשה ת״ל לעשותם אדם למד תורה הרי בידו מצוה אחת למד ושמר הרי בידו שתי מצות למד ושמר ועשה אין למעלה ממנו:
לאהבה שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאקרא רבי בשביל שאשב בישיבה בשביל שאאריך ימים לעולם הבא ת״ל לאהבה את ה׳ מכל מקום וסוף הכבוד לבא וכן הוא אומר (מש׳ ג׳ יח) עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר:
תתן לראשך לוית חן (שם ד׳:ט׳) בעולם הזה עטרת תפארת תמגנך בעולם הבא:
אורך ימים בימינה (שם ג׳:ט״ז) לעולם הבא בשמאלה עושר וכבוד בעולם הזה:
ר׳ אליעזר ביר׳ צדוק אומר עשה דברים לשם פעולתן ודבר בם לשמן:
הוא היה אומר בלשצר שנשתמש בכלי קדש וכלי חול היו נעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא:
המשתמש בכלי שנברא בו העולם על אחת כמה וכמה שיעקרו חייו מן העולם:
ללכת בכל דרכיו ואלו הן דרכי המקום ה׳ ה׳ אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת (שמות ל״ד:ו׳) ואומ׳ (יואל ג׳:ה׳) כל אשר יקרא בשם ה׳ ימלט וכי היאך אפשר לו לאדם לקרות בשם שנקרא בו הקב״ה אלא נקרא המקום רחום שנ׳ (תהלים ק״ג:ח׳) רחום וחנון ה׳ אף אתה היה חנון ועשה מתנות חנם נקרא הקב״ה צדיק שנ׳ (שם י״א:ז׳) כי צדיק ה׳ צדקות אהב אף אתה היה צדיק נקרא המקום חסיד שנ׳ (ירמיהו ג׳:י״ב) כי חסיד אני נאם ה׳ אף אתה היה חסיד לכך נאמר והיה כל אשר יקרא בשם ה׳ ימלט ואומ׳ (ישעיהו מ״ג:ז׳) כל הנקרא בשמי ואומ׳ (מש׳ ט״ז:ד׳) כל פעל ה׳ למענהו:
ולדבקה בו וכי היאך אפשר לאדם לעלות למרום ולהידבק באש והלא כבר נאמר (דברים ד׳:כ״ד) כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא ואומ׳ (דניאל ז׳:ט׳) כרסייה שביבין דינור וגלגלוהי נור דליק אלא הדבק בחכמים ובתלמיד חכמים ומעלה אני עליך כאלו עלית למרום ונטלת ולא שעלית ונטלת בשלום אלא כאלו עשית מלחמה וכן הוא אומר (תהלים ס״ח:י״ט) עלית למרום שבית שבי:
דורשי רשומות אומרים רצונך להכיר מי שאמר והיה העולם למד הגדה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו:
אֲרֵי אִם מִטָּר תִּטְּרוּן יָת כָּל תַּפְקֵידְתָּא הָדָא דַּאֲנָא מְפַקֵּיד יָתְכוֹן לְמִעְבְּדַהּ לְמִרְחַם יָת יְיָ אֱלָהֲכוֹן לִמְהָךְ בְּכָל אוֹרְחָן דְּתָקְנָן קֳדָמוֹהִי וּלְאִתְקָרָבָא לְדַחְלְתֵיהּ.
For if you surely keep all this precept that I command you to perform it, to love the Lord your God, to walk in all the ways that are right before Him, and keep close to His fear,
ארום אן מטורא תטרון ית כל מצוותה הדהב די אנה מפקד יתכון למעבד יתה למרחםג ית אולפן אורייתהד די״י אלהכון למהלכה בכל אורחן דתקנן קדמוי ולמד⁠{ב}⁠קה באולפן אורייתה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מטור״) גם נוסח חילופי: ״מטר״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מצוותה הדה״) גם נוסח חילופי: ״פיקודייה האליין״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למרחם״) גם נוסח חילופי: ״למרחום״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אולפן אורייתה״) גם נוסח חילופי: ״בשם מימריה״.
ארי אין מינטר תינטרון ית כל תפקידתא הדא דאנא מפקיד יתכון למעבדה למרחם ית י״י אלקכון למהך בכל אורחן דתקנן קדמוי ומטול לאתקרבא לדחלתיה.
For if you diligently keep every commandment that I command you to do it, to love the Lord your God, and walk in all the ways that are right before Him, and cleave unto His fear,

רמז תתעג

כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת – לָמָּה נֶאֱמַר. (לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע״) [וּ]⁠מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּסַלְעוֹ שֶׁלֹּא יֹאבַד כָּךְ אָדָם צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּתַלְמוּדוֹ שֶׁלֹּא יֹאבַד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ב׳:כ״ד) ״אִם תְּבַקְּשֶׁנָּה כַּכֶּסֶף״, מַה כֶּסֶף קָשֶׁה לִקְנוֹתוֹ כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה קָשֶׁה לִקְנוֹתָן. אוֹ מַה כֶּסֶף קָשֶׁה לְאַבְּדוֹ כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה קָשִׁין לְאַבְּדָן. תַּלְמוּד לוֹמַר ״לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוּכִית״, קָשֶׁה לִקְנוֹתָן כְּזָהָב וְנוֹחִין לְאַבְּדָן כִּכְלֵי זְכוּכִית. הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: (לעיל ד׳:ט׳) ״רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים״, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּטַל צִפּוֹר וּנְתָנוֹ בְּיַד עַבְדּוֹ, אָמַר לוֹ הִזָּהֵר בְּצִפּוֹר זֶה, אִם אִבַּדְתּוֹ לֹא תְהֵא סָבוּר צִפּוֹר בְּאִסָּר אִבַּדְתָּ אֶלָּא כְּאִלּוּ נַפְשְׁךָ אִבַּדְתָּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (להלן ל״ב:מ״ז) ״כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּאִ חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה״ דָּבָר שֶׁאַתָּה אוֹמֵר רֵק הוּא הוּא חַיֵּיכֶם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: מָשָׁל לִשְׁנֵי אַחִין שֶׁהָיוּ מְסַגְּלִין [מָמוֹן] אַחַר אֲבִיהֶן, אֶחָד מְצָרֵף דִּינָר וְאוֹכְלוֹ וְאֶחָד מְצָרֵף דִּינָר וּמַנִּיחוֹ, זֶה שֶׁהָיָה מְצָרֵף דִּינָר וּמַנִּיחוֹ נִמְצָא עָשִׁיר לְאַחַר זְמַן, כָּךְ תַּלְמִיד חָכָם לָמַד שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה דְבָרִים בַּיּוֹם שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה דְבָרִים בַּלַּיְלָה שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה פְרָקִים בַּשַׁבָּת שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת בְּחֹדֶשׁ נִמְצָא עָשִׁיר לְאַחַר זְמַן וְעָלָיו נֶאֱמַר (משלי י״ג:י״א) ״וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה״, וְזֶה שֶׁאוֹמֵר הַיּוֹם אֲנִי לָמֵד לְמָחָר אֲנִי לָמֵד הַיּוֹם אֲנִי שׁוֹנֶה לְמָחָר אֲנִי שׁוֹנֶה נִמְצָא אֵין בְּיָדוֹ כְלוּם וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר ״נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ״, וְאוֹמֵר (שם כ׳:ד׳) ״מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ וְשָׁאַל בַּקָּצִיר וָאָיִן״, וְאוֹמֵר ״עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב״, ״עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל״ זֶה שֶׁקָּנָה שָׂדֶה כְּבָר, ״וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב״ זֶה שֶׁקָּנָה כֶרֶם כְּבָר, זֶה שֶׁהוּא קָנָה כֶרֶם וְקָנָה שָׂדֶה וְלֹא עָמַל בָּהֶן מִנַּיִן שֶׁנִּקְרָא סוֹפוֹ עָצֵל, שֶׁנֶּאֱמַר ״עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב״, וְלָמָּה נִקְרָא חֲסַר לֵב, שֶׁקָּנָה שָׂדֶה וָכֶרֶם וְלֹא עָמַל בָּהֶן, מִנַּיִן שֶׁסּוֹפוֹ לְהַנִּיחַ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים בַּפָּרָשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) ״וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשׂ(וֹ)⁠נִים״, וּמִנַּיִן שֶׁמְּבַקֵּשׁ פִּתְחָהּ שֶׁל פָּרָשָׁה וְאֵינוֹ מוֹצֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) ״כָּסוּ פָנָיו חֲרֻ(וּ)⁠לִּים״, וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר ״וְגֶדֶר (אֲבָנִים) [אֲבָנָיו] נֶהֱרָסָה״ מִתּוֹךְ שֶׁרָאָה שֶׁלֹּא עָמְדָה בְיָדוֹ הוּא יוֹשֵׁב וּמְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר וּמְטַהֵר אֶת הַטָּמֵא וּפוֹרֵץ גְּדֵרָן שֶׁל חֲכָמִים, מָה עָנְשׁוֹ, בָּא שְׁלֹמֹה וּפֵרֵשׁ עָלָיו (קהלת י׳:ח׳) ״וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ״ הָא כָּל הַפּוֹרֵץ גְּדָרִים שֶׁל חֲכָמִים לַסּוֹף פֻּרְעָנִיּוֹת בָּאוֹת עָלָיו.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן (מְנַסְּיָא) [יוֹחַאי] אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (משלי כ״ז:ז׳) ״נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס נֹפֶת״ זֶה תַלְמִיד שֶׁלָּמַד מִתְּחִלָּתוֹ כָּל דָּבָר, (שם) ״וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה כָּל מַר מָתוֹק״ הָא לֹא הָיָה לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁלָּמָד. דָּבָר אַחֵר: ״נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס נֹפֶת״. מַה נָּפָה זוֹ מוֹצִיאָה קֶמַח בִּפְנֵי עַצְמוֹ סֻבִּין בִּפְנֵי עַצְמוֹ קֵיבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ כָּךְ תַּלְמִיד חָכָם יוֹשֵׁב וּמְדַקְדֵּק בְּדִבְרֵי תוֹרָה וּמְשַׁקְּלָן אִישׁ פְּלוֹנִי אוֹסֵר אִישׁ פְּלוֹנִי מַתִּיר אִישׁ פְּלוֹנִי מְטַהֵר אִישׁ פְּלוֹנִי מְטַמֵּא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תַּלְמִיד שֶׁכֹּחוֹ יָפֶה דּוֹמֶה לִסְפוֹג שֶׁסּוֹפֵג אֶת הַכֹּל, שֵׁנִי לוֹ דּוֹמֶה לְמוֹךְ שֶׁאֵין סוֹפֵג אֶלָּא צָרְכּוֹ, זֶה שֶׁאוֹמֵר דַּי לִי בְּמַה שֶּׁשָּׁנִיתִי לִי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ״ שְׁתֵה מַיִם מִמִּי שֶׁעִמְּךָ בָּעִיר וְאַחַר כָּךְ פְּרֹשׂ בְּכָל מָקוֹם, וְהֵן הוּא אוֹמֵר (שם ל״א:י״ד) ״הָיְתָה כָּאֲנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ״. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: ״שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ״, שְׁתֵה מִמַים שֶׁל בּוֹרְאֲךָ וְאַל תִּשְׁתֶּה מַיִם עֲכוּרִים וְתִמָּשֵׁךְ עִם דִּבְרֵי מִינִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ״, בּוֹר תְּחִלָּתוֹ אֵין יָכוֹל לְהוֹצִיא טִפַּת מַיִם מֵאֵלָיו אֶלָּא מַה שֶׁנּוֹתֵן לְתוֹכוֹ כָּךְ תַּלְמִיד שֶׁלֹּא לָמַד מִתְּחִלָּתוֹ כָּל דָּבָר לֹא הָיָה לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁלָּמָד, ״וְנוֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ״ דּוֹמֶה לִבְאֵר מַה בְּאֵר מְנַזֶּלֶת מַיִם חַיִּים מִכָּל צְדָדֶיהָ כָּךְ בָּאִין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וּלְמֵדִין מִמֶּנוּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שם טז) ״יָפֻצוּ מַעְיְנ⁠(וֹ)⁠תֶיךָ חוּצָה בָּרְחוֹב⁠(וֹ)⁠ת פַּלְגֵי מָיִם״ נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה כְּמַיִם חַיִּים מַה מַּיִם חַיִּים לָעוֹלָם כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה חַיִּים לָעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (שם ד׳:כ״ב) ״כִּי חַיִּים הֵם לְמ⁠(וֹ)⁠צְאֵיהֶם״ וּמַה מַּיִם מַעֲלִין אֶת הַטֻּמְאָה לְטָהֳרָה כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מַעֲלִין אֶת הַטָּמֵא מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״אִמְרוֹת ה׳ אֲמָרוֹת טְה⁠(וֹ)⁠רוֹת״ וּמַה מַּיִם מְשִׁיבִין נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מְשִׁיבִין נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר (שם י״ט:ה׳) ״תּוֹרַת ה׳ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ״, וּמַה מַּיִם חִנָּם לָעוֹלָם כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה חִנָּם לָעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו נ״ה:א׳) ״הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבִרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב״, אִי מַה מַּיִם אֵין לָהֶם דָּמִים כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה אֵין לָהֶם דָּמִים, תַּלְמוּד לוֹמַר (משלי ג׳:ט״ו) ״יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ״, אִי מַה מַּיִם אֵין מְשַׂמְּחִין אֶת הַלֵּב כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר ״כִּי טוֹבִים דּ(וֹ)⁠דֶיךָ מִיָּיִן״ מַה יַּיִן מְשַׂמֵחַ אֶת הַלֵּב כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מְשַׂמְּחִין אֶת הַלֵּב שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י״ט:ט׳) ״פִּקּוּדֵי ה׳ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב״ וּמַה יַּיִן אַתָּה טוֹעֵם טַעֲמוֹ מִתְּחִלָּתוֹ וְכָל זְמַן שֶׁמִּתְיַשֵּׁן בְּקַנְקַן סוֹפוֹ לְהַשְׁבִּיחַ כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה כָּל זְמַן שֶׁמִּתְיַשְׁנִין בַּגּוּף סוֹפוֹ לְהַשְׁבִּיחַ שֶׁנֶּאֱמַר ״בִּישִׁישִׁים חָכְמָה״ וּמַה יַּיִן אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם לֹא בִכְלֵי כֶּסֶף וְלֹא בִכְלֵי זָהָב אֶלָּא בִכְלֵי חֶרֶשׂ כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה אֵין מִתְקַיְּמִין אֶלָּא בִּשְׁפַל רוּחַ, אִי מַה יַּיִן פְּעָמִים שֶׁהוּא רַע לָרֹאשׁ וְרַע לַגּוּף יָכוֹל אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כֵן, תַּלְמוּד לוֹמַר (שיר השירים א׳:ג׳) ״לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים״ מַה שֶּׁמֶן יָפֶה לָרֹאשׁ וְיָפֶה לַגּוּף כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה יָפִין לָרֹאשׁ וְיָפִין לַגּוּף שֶׁנֶּאֱמַר (משלי א׳:ט׳) ״כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּר⁠(וֹ)⁠תֶיךָ״ וְאוֹמֵר ״תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן״, נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה לְשֶׁמֶן וּדְבַשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י״ט:י״א) ״וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים״.
דָּבָר אַחֵר: ״כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן״ – מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאִם שָׁמַע אָדָם דָּבָר מִדִּבְרֵי תוֹרָה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וּמְקַיְּמָן שֶׁכְּשֵׁם שֶׁרִאשׁוֹנִים מִתְקַיְּמִין בְּיָדוֹ כָּךְ אַחֲרוֹנִים מִתְקַיְּמִין בְּיָדוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר ״כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן״. וּמִנַּיִן שֶׁאִם שָׁמַע רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וּמְשַׁכְּחָן שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹנִים מִתְקַיְּמִין בְּיָדוֹ כָּךְ אֵין אַחֲרוֹנִים מִתְקַיְּמִין בְּיָדוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר (לעיל ח׳:י״ט) ״וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח״, (כִּי) [אֵין] אַתָּה מַעֲלִים עֵינֶיךָ עַד שֶׁיֵּלֶךְ לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ״ג:ה׳) ״הֲתָעִיף עֵינֶךָ בוֹ וְאֵינֶנּוּ״, כָּתוּב בִּמְגִלַּת סְתָרִים ״אִם יוֹם תַּעַזְבֶנִּי יוֹמַיִם אֶעֶזְבֶךָּ״. דָּבָר אַחֵר: ״כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן״. שֶׁמָּא תֹאמַר יֵשׁ בָּנוּ זְקֵנִים יֵשׁ בָּנוּ גְּדוֹלִים יֵשׁ בָּנוּ נְבִיאִים. תַּלְמוּד לוֹמַר ״כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן״, מַגִּיד שֶׁהַכֹּל שָׁוִין בַּתּוֹרָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב״, כֹּהֲנִים וּלְוִיִּים וְיִשְׂרָאֵלִים אֵין כְּתִיב אֶלָּא קְהִלַּת יַעֲקֹב. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (להלן כ״ט:ט׳) ״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם״, אִלְמָלֵא אֵלּוּ שֶׁעָמְדוּ וְקִיְּמוּ תוֹרָה בְיִשְׂרָאֵל לֹא הָיְתָה תוֹרָה מִשְׁתַּכַּחַת, אִלְמָלֵא שָׁפָן בִּשְׁעָתוֹ וְעֶזְרָא בִּשְׁעָתוֹ וְרַבִּי עֲקִיבָא בִּשְׁעָתוֹ לֹא הָיְתָה תוֹרָה מִשְׁתַּכַּחַת שֶׁנֶּאֱמַר ״וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב״, דָּבָר שֶׁאָמַר זֶה שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַכֹּל הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (עמוס ח׳:י״ב) ״יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה׳ וְלֹא יִמְצָאוּ״. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ, עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל שֶׁהוֹלְכִין מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה עַל שֶׁרֶץ שֶׁנָּגַע בְּכִכָּר לֵידַע אִם תְּחִלָּה הִיא אִם שֵׁנִי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר (עֲתִידָה) [חַס וְחָלִילָה] שֶׁתִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל וַהֲרֵי כְבָר נֶאֱמַר (להלן ל״א:כ״א) ״כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ״ אֶלָּא אִישׁ פְּלוֹנִי אוֹסֵר אִישׁ פְּלוֹנִי מַתִּיר אִישׁ פְּלוֹנִי מְטַמֵּא אִישׁ פְּלוֹנִי מְטַהֵר וְלֹא יִמְצְאוּ דָבָר בָּרוּר.
דָּבָר אַחֵר: ״כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן״ – שֶׁמָּא תֹאמַר הֲרֵינִי לָמֵד אֶת הַחֲמוּרָה וּמַנִּיחַ אֶת הַקַּלָּה. תַּלְמוּד לוֹמַר ״כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם״ דָּבָר שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים רֵק מִכֶּם הוּא חַיֵּיכֶם. שֶׁמָּא תֹּאמַר (לְמַד הִלְכוֹת דַּיָּנִים) [לָמַדְתִּי הֲלָכוֹת דַּי לִי]. תַּלְמוּד לוֹמַר מִצְוָה הַמִּצְוָה כָּל הַמִּצְוָה, לְמֹד מִדְרָשׁ הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (לעיל ח׳:ג׳) ״כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ״, זֶה מִדְרָשׁ, (שם) ״כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה׳⁠ ⁠⁠״, אֵלּו הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי כ״ז:י״א) ״חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי״ וְאוֹמֵר ״בְּנִי אִם חָכָם לִבֶּךָ יִשְמַח לִבִּי״ וְגוֹ׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן (מְנַסְיָא) [יוֹחַאי] אוֹמֵר: אֵין לִי אֶלָּא אָבִיו שֶׁבָּאָרֶץ, אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר ״גַּם אָנִי״ לְרַבּוֹת אֶת אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשׂתָהּ – לָמָּה נֶאֱמַר. לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן שׁוֹמֵעַ אֲנִי כֵּיוָן שֶׁשּׁוֹמֵר אָדָם דִּבְרֵי תוֹרָה יֵשֵׁב לוֹ וְלֹא יַעֲשֶׂה. תַּלְמוּד לוֹמַר ״לַעֲשׂתָהּ״, לָמַד אָדָם תּוֹרָה הֲרֵי בְּיָדוֹ מִצְוָה אַחַת, [לָמַד וְשָׁמַר הֲרֵי בְּיָדוֹ שְׁתֵּי מִצְווֹת], לָמַד וְשָׁמַר וְעָשָׂה אֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה. לְאַהֲבָה אֶת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם. שֶׁמָּא תֹאמַר הֲרֵינִי לָמֵד תּוֹרָה בִּשְׁבִיל שֶׁאֵקָרֵא רַבִּי, בִּשְׁבִיל שֶׁאֵשֵׁב בִּישִׁיבָה, בִּשְׁבִיל שֶׁאַאֲרִיךְ יָמִים לָעוֹלָם הַבָּא. תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְאַהֲבָה״, לְמֹד מִכָּל מָקוֹם וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבוֹא. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ג׳:י״ח) ״עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְת⁠(וֹ)⁠מְכֶיהָ מְאֻשָּׁר״. וְאוֹמֵר ״כִּי חַיִּים הֵם לְמ⁠(וֹ)⁠צְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא״. וְאוֹמֵר (שם ד׳:ט׳) ״תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן״, בָּעוֹלָם הַזֶּה, (שם) ״עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ״, לָעוֹלָם הַבָּא. וְאוֹמֵר ״אֹרֶךְ חַיִּים בִּימִינָהּ״, לָעוֹלָם הַבָּא, ״בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד״, בָּעוֹלָם הַזֶּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: לְאַהֲבָה וְגוֹ׳, עֲשֵׂה דְבָרִים לְשֵׁם פָּעֳלָם וְדַבֵּר בָּהֶם לִשְׁמָם. הוּא הָיָה אוֹמֵר: וּמַה בֵּלְשַׁצַּר שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי בֵית הַמִּקְדָּשׁ וּכְלֵי חֹל הָיוּ נֶעֶקְרוּ חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלִי שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיֵּעָקְרוּ חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא.
לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו – אֵלּוּ (הֵן) דַּרְכֵי הַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל״ד:ו׳) ״ה׳ ה׳ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת״. וְאוֹמֵר (יואל ג׳:ה׳) ״כָּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְשֵׁם ה׳ יִמָּלֵט״, וְכִי הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם לִקָּרֵא בְּשֵׁם ה׳ אֶלָּא [מַה] הַמָּקוֹם נִקְרָא רַחוּם וְחַנּוּן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמ״ה:ח׳) ״חַנּוּן וְרַחוּם ה׳⁠ ⁠⁠״ אַף אַתָּה הֱוֵי חַנּוּן וַעֲשֵׂה מַתְּנַת חִנָּם לַכֹּל. נִקְרָא הַמָּקוֹם רַחוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי אֵל רַחוּם ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ אַף אַתָּה הֱוֵי רַחוּם, נִקְרָא הַמָּקוֹם צַדִּיק שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י״א:ז׳) ״כִּי צַדִּיק ה׳ צְדָקוֹת אָהֵב״ אַף אַתָּה הֱוֵי צַדִּיק, נִקְרָא הַמָּקוֹם חָסִיד שֶׁנֶּאֱמַר ״חָסִיד חָסִיד אֲנִי נְאֻם ה׳⁠ ⁠⁠״ אַף אַתָּה הֱוֵי חָסִיד, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְהָיָה כָּל אֲשֶׁר יִקָּרֵא בְשֵׁם ה׳ יִמָּלֵט״, וְאוֹמֵר (ישעיהו מ״ג:ז׳) ״כָּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו״ וְאוֹמֵר (משלי ט״ז:ד׳) ״כָּל פָּעַל ה׳ לַמַּעֲנֵהוּ״.
וּלְדָבְקָה בוֹ – וְכִי אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם לַעֲלוֹת [בַּמָרוֹם] וְלִדַּבֵּק בָּאֵשׁ וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר ״כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא״ וְאוֹמֵר (דניאל ז׳:ט׳) ״כָּ(וּ)⁠רְסֵיהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר״, אֶלָּא הִדַּבֵּק בַּחֲכָמִים וּבְתַלְמִידֵיהֶם וּמַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ עָלִיתָ לַמָּרוֹם וּנְטַלְתָּהּ (בְּשָׁלוֹם), וְלֹא שֶׁעָלִיתָ וּנְטַלְתָּהּ בְּשָׁלוֹם אֶלָּא כְּאִלּוּ עָשִׂיתָ מִלְחָמָה וּנְטַלְתָּהּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים ס״ח:י״ט) ״עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי״. דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אוֹמְרִים, רְצוֹנְךָ שֶׁתַּכִּיר מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, [לְמֹד אַגָּדָה, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא] וּמִדַּבֵּק בִּדְרָכָיו, [וְאִם] עֲשִׂיתֶם מַה שֶּׁעֲלֵיכֶם אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת מַה שֶּׁעָלַי.
פַאנַּכֻּם אִן חַפַט׳תֻם גַמִיעַ הַדִ׳הִ אלּוַצַאִיא אַלַּתִי אַנַא אמֻרֻכֻּם וַעַמִלתֻם בִּהַא וַאַן תֻחַבִּבּוּ אַללַהַ רַבַּכֻּם וַתַּסִירֻוא פִי גַמִיעִ טֻרֻקִהִ וַתַּלזַמֻוהַא
ולכך אם-שמרתם את כל המצות הללו, אשר אני מצוה אתכם, ופעלתם לפיהן, ושתחבבו את ה׳ אלהיכם, ותלכו בכל דרכיו ותדבקו בהן.
שמר תשמרון – אזהרות שמירות הרבה להיזהר בתלמודו שלא לישתכח.⁠א
ללכת בכל דרכיו – הוא רחום, ואתה תהא רחום, הוא גומל חסד,⁠ב ואתה גמולג חסד.⁠ד
ולדבקה בו – איה איפשר, והלא אש אוכלה הוא? אלא: הדבק בחכמים ובתלמידים, ומעלהו עליך כאילו נדבקתז בו.
א. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא: ״ישתכח״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא: ״חסדים״.
ג. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1, דפוס רומא: ״גומל״. בכ״י אוקספורד 34: ״תהא גומל״.
ד. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא: ״חסדים״.
ה. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י מינכן 5: ״וכי״. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא חסר: ״אי״.
ו. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5. בכ״י ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא נוסף: ״אני״.
ז. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: נדבקים.
שמר תשמרון [IF] YOU SHALL DILIGENTLY OBSERVE [ALL THESE COMMANDMENTS] – The repetition of the verb implies an admonition to be very much on one's guard: to be careful in respect to one's study of the Torah that it should not be forgotten (cf. Sifre Devarim 48:2).
ללכת בכל דרכיו TO WALK IN ALL HIS WAYS – He is merciful, be you merciful; He bestows lovingkindness, bestow you lovingkindness (Sifre Devarim 49:1).
ולדבקה בו AND TO CLEAVE TO HIM – Is it possible to say this? Is He not "a consuming fire" (Devarim 4:24)? But it means: cleave to the scholars and sages, and I will account it unto you as though you cleave to Him (Sifre Devarim 49:2).
פס׳: כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת – שמירה זאת מה היא לפי שהוא אומר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי כשם שאדם צריך להזהר בסלעו שאל תאבד כך יזהר אדם בתלמודו שלא יאבד. וכן הוא אומר (משלי ב׳:ד׳) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה. מה כסף קשה לקנותו כך דברי תורה קשין לקנותן. 1ונוח לאבדן ככלי זכוכית. לכך נאמר כי אם שמור תשמרון. ואומר (שם יג) הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה. זה הלומד תורה הלכה אחת ביום. פרק בשבוע. עד שיהיה חכם גדול נמצא עשיר לאחר זמן אבל מי שלמד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת. והכתוב אומר (דברים ט) רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. ושלמה אמר (משלי כ״ד:ל׳) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב. זה שקנה שדה וכרם 2והאיך הוא עצל וחסר לב מפני שהוא לא השביחן. שנאמר (שם) והנה עלה כלו קמשונים מפני שהוא מטמא את הטהור ומטהר את הטמא ואוסר את המותר ומתיר את האסור ועליו הכתוב אומר (קהלת י׳:ח׳) ופורץ גדר ישכנו נחש, 3אם שמע אדם מדברי תורה ראשון ראשון ומתקיימין. כשם שהראשונים מתקיימין בידו כך האחרונים.
את כל המצוה4שלא יאמר אדם למדתי כל צרכי דיי ת״ל את כל המצוה הזאת.
לאהבה את ה׳ אלהיכם – שתהיו עסוקין במצותיו לשמה.
ולדבקה בו – ועליו הכתוב אומר (משלי כ״ג:ט״ו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. 5גם אני. מרבה אביו שבשמים.
ד״א: ולדבקה בו – דבוק בחכמים ותלמידיהם ומעלה עליו הכתוב כאלו מדבק בשכינה:
1. ונוח לאבדן ככלי זכוכית (חגיגה טו) וחסר לשון כאן לא יערכנה זהב וזכוכית וכלי פז אלו דברי תורה שקשים לקנותן ככלי זהב ופז ונוח לאבדן ככלי זכוכית כצ״ל:
2. והאיך הוא עצל אחרי שקנה שדה וכרם אלא מפני שהוא לא השביחן כצ״ל ופי׳ ויתקלקל אח״כ וכ״ה בספרי המאמר בארוכה:
3. אם שמע אדם וכו׳ קאי על הקרא כי אם שמור תשמרון שאם שמע דבר מדברי תורה ראשון ומקיימו כשם שהראשון מתקיים בידו כך האחרונים מתקיימין בידו כצ״ל:
4. שלא יאמר וכו׳. בספרי הלשון שלא תאמר הריני לומד פרשה קשה ומניח את הקלה כו׳ אלא כל המצוה הזאת מדרש הלכות ואגדות והמחבר קיצר בלשון:
5. גם אני מרבה אבי שבשמים. וזהו ולדבקה בו. ועיין ראב״ע שכתב לזה סוד גדול. ועיין רמב״ן:
כי אם שמר תשמרון – הטעם, זה שאמרתי לכם שתאבדו מעל הארץ הטובה (דברים י״א:י״ז), דעו: כי לא תהיו שם בתחלה ולא תנצחו, אם לא תשמרו מצות השם.
לאהבה – בלב.
ללכת בכל דרכיו – שלא ישנה ולא יהפך.
ולדבקהא – בסוף. והוא סוד גדול.
א. בכ״י פריס 177: לדבקה.
FOR IF YE SHALL DILIGENTLY KEEP. The meaning of our verse is: I told you that you will quickly be driven from the good land.⁠1 Know that you will not initially enter the land, and you will not be victorious if you do not keep the commandments of God.⁠2
TO LOVE. With your heart.
TO WALK IN ALL HIS WAYS. Not to change or overturn.⁠3
AND TO CLEAVE UNTO HIM. Ultimately.⁠4 This is a great secret.⁠5
1. If you worship idols.
2. The section dealing with exile from the land precedes our section. Scripture in effect says: not only will you be exiled from the land if in the future you worship idols, but if you do so now, you will not even be permitted to enter the land.
3. God's laws.
4. When the soul leaves the body.
5. According to Ibn Ezra cleaving to God entails leading a life wherein one strictly observes God's commandments, masters the sciences, learns about the throne of glory, and masters the secret of the chariot seen by Ezekiel. See The Secret of the Torah, p. 143.
כי אם שמור תשמרון – תורישו כל הגוים האלה, ואין מערער עליכם כלום.
כי אם שמור תשמרון – FOR IF YOU SHALL DILIGENTLY KEEP – you shall drive out all these nations, and nobody will object to you at all.
כי אם שמר תשמרון, כי – במקום אלא דלעיל קאי ואבדתם מהרה פירוש אם אבוד תאבדון מהרה על ידי פיתוי לבבכם דעו כי לא תכנסו שם עוד אלא אם שמר תשמרון.⁠1
שלימא סדרא דפרשת עקב.
1. בדומה באבן עזרא.
_
כי אם שמור תשמרון – כפל השמירה לומר כמו שתשמור מעותיך מלאבדם כך תשמור מלאבד תורתך שקשה הוא למצא בכסף וזהב.
ולדבקה בו – אמר ר׳ אברהם: בסוף, והוא סוד גדול.
ואין הסוד מטעם המקום הזה. אולי יאמר לאהבה את השם ללכת בכל דרכיו עד שתהיה ראוי לדבקה בו בסוף.
ונאמר ביהושע: ובשם אלהיהם לא תזכירו ולא תשביעו ולא תעבדום ולא תשתחוו להם כי אם בי״י אלהיכם תדבקו כאשר עשיתם עד היום הזה (יהושע כ״ג:ז׳-ח׳). אם כן, היא אזהרה מאזהרות עבודה זרה שלא תפרד מחשבתו מהשם אל אלהים אחרים, שלא יחשוב שיהיה בעבודה זרה שום עיקר, אלא שיהיה הכל אפס ואין. והנה זה כמו שאמר עוד: ואותו תעבוד ובו תדבקא (דברים י׳:כ׳) – והכונה להזהיר שלא יעבוד השם וזולתו, אלא לשם לבדו יעבוד בלבו ובמעשיו.
ויתכן שתכלול הדביקה לאמר שתהיה זוכר השם ואהבתו תמיד, לא תפרד מחשבתך ממנו בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, עד שיהיו דבריו עם בני אדם בפיו ובלשונו, ולבו איננו עמהם אבל הוא לפני השם.
ויתכן באנשי המעלה הזאת שתהיה נפשם גם בחייהם צרורה בצרור החיים, כי הם בעצמם מעון לשכינה כאשר רמז בעל ספר הכוזר,⁠ב וכבר הזכרתי מזה בפרשת העריות (רמב״ן ויקרא י״ח:ד׳). ומה שאמר יהושע: כאשר עשיתם עד היום הזה (יהושע כ״ג:ח׳) – כי בהיותם במדבר, וענן י״י עליהם (במדבר י׳:ל״ד), והמן יורד מן השמים, והשלו עולה, והבאר לפניהם תמיד, וכל מעשיהם בידי שמים בדברים נסיים, הנה מחשבתם ומעשיהם עם השם תמיד, ולכן יזהירם יהושע שגם עתה בארץ, בהסתלק מהם המעשים הנפלאים ההם, תהיה מחשבתם בהם תמיד לדבקה בשם הנכבד,⁠ג ולא תפרד כונתם מן השם.⁠ד
א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, פריס 222. בדפוס ליסבון: ״ואותו תעבודו ובו תדבקון (דברים י״ג:ה׳)״.
ב. כן בכ״י פרמא 3255, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י מינכן 137: ״הכוזרי״.
ג. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, פריס 222. בדפוס ליסבון נוסף כאן: ״והנורא״.
ד. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״מהשם״.
AND TO CLEAVE UNTO HIM. Rabbi Abraham ibn Ezra commented: "[You are to walk in His ways so that you will merit to cleave unto Him] ultimately, this being a great secret.⁠" But the secret is not by reason of this reference [here in the verse before us].⁠1 Perhaps he is stating: "to love the Eternal, to walk in all His ways until you become worthy to cleave unto Him in the end" [as Ibn Ezra wrote]. But in the Book of Joshua it is stated, Neither make mention of the name of their gods, nor cause to swear by them, neither serve them, nor worship them; but cleave unto the Eternal your G-d, as ye have done unto this day2 [thus indicating that "cleaving to G-d" was not an ultimate goal, but something they had been experiencing all along]. If so, the verse [before us] is one of the admonitions against idolatry, meaning that one's thought should not part from G-d [and transfer] to other gods, that one should not think that there is any substance to idolatry but instead it is all nought and worthless. Thus this verse is similar to what he said, and Him shall ye serve, and unto Him shall ye cleave,⁠3 the intent being to warn that one is not to worship G-d [in combination] with anything besides Him, but to worship [only] G-d alone, with one's heart and deeds.
It is possible that the term "cleaving" includes the obligation that you remember G-d and His love always, that your thought should never be separated from Him when thou walkest by the way, and when thou liest down, and when thou risest up4 to such a degree that [a person] during his conversation with people by mouth and tongue, his [entire] heart will not be with them, but instead be directed towards G-d. With men of such excellence it is possible that even in their lifetime, their souls shall be bound in the bundle of life,⁠5 since their very being is a "residence" for the Divine Glory, as the author of the Book of the Kuzari alludes.⁠6 I have already mentioned this matter in the section on forbidden relations.⁠7 And when Joshua said as ye have done unto this day8 he meant, that when they were in the wilderness and the cloud of the Eternal was over them,⁠9 and the manna would descend from heaven, and the quail would come up and the well was always before them, and all their requirements were provided by Heaven in miraculous ways — then their thoughts and deeds were [perforce] always with G-d. Therefore Joshua warned them that even now in the Land, when these wonderful deeds would be removed from them, their thoughts should always be with them [i.e., the wonders that G-d had done for them], to cleave unto the glorious and fearful Name10 and their attention should not be withdrawn from Him.
1. Ibn Ezra was of the opinion that this verse constitutes an assurance to the soul that it will ultimately cleave unto G-d. To this Ramban replies: "The secret itself is true, but the assurance is not from this verse, for the intent of the verse is an admonition,⁠" as will be explained. See my Hebrew commentary p. 395.
2. Joshua 23:7-8.
3. Further, 13:5.
4. (19).
5. I Samuel 25:29.
6. Al Khazari III. 1, by Rabbi Yehudah Halevi.
7. Leviticus 18:4 (Vol. III, pp. 245-246).
8. Joshua 23:7-8.
9. Numbers 10:34.
10. Further, 28:58.
כי אם שמור תשמרון – אם תשמרו מצות התורה הקב״ה יגרש האויבים מפניכם, שהרי על מנת כן אתם נכנסים לארץ.
ובמדרש אם שמור תשמרון אם שמור מצות התורה תִשָמְרוּן כלומר תהיו נשמרים מכל אויב ומכל מזיק, וכן התחיל בפרשה של מעלה והיה אם שמוע תשמעו, כלומר אם שמוע לדברי התורה תִשָמְעוּ כלומר תהיו נשמעים, ומכלל הן אתה שומע לאו, וכענין שכתוב (משלי כ״א:י״ג) אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה.
כי אם שמר תשמרון, "For if you will surely observe, etc.⁠" If you will observe the laws of the Torah Hashem will expel your enemies from before you, seeing you enter the land in order to fulfill the commandments.
A Midrashic approach (based on Tanchuma Bereshit 1): the reason the words שמר תשמרון are repeated is to tell us that the merit of the commandments which we fulfill will protect us, i.e. the Torah will protect us against our enemies. This is also the reason the previous paragraph commenced with the repeated והיה אם שמע תשמעו. The message is that if you will listen to God's instructions He in turn will listen to your prayers. You may infer the reverse to be true in the event that we do not listen to God's instructions.
כי אם שמור תשמרון – פי׳ ר׳ אברהם שב למעלה זה שאמרתי לכם שתאבדו מהרה מעל הארץ הטובה דעו שלא תכנסו שם בתחלה ולא תנצחו אם לא תשמרו מצות ד׳:
ולדבקה בו – כתב ר׳ אברהם בסוף ר״ל שתלך בדרכיו עד שתהי׳ ראוי לדבקה בו בסוף. והרמב״ן כתב שהוא אזהרה מאזהרות ע״ז כמו שאמר ואותו תעבוד ובו תדבק והכוונה להזהיר שלא יעבוד השם וזולתו אלא לשם לבדו יעבוד בלבו ובמעשיו. ויתכן שיכלול הדביקה לומר שתהיה זוכר השם ואהבתו תמיד לא תפרד מחשבתך ממנו בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך עד שלא יהיה דברו עם בני אדם רק בפיו אבל בלשונו ובלבו אינו עמהם רק הוא לפני השם ויתכן באנשי המעלה הזאת שתהיה נפשם גם בחייהם צרורה בצרור החיים וזה שאמר יהושע ובשם אלהיהם לא תזכירו ולא תשביעו ולא תעבדום ולא תשתחו׳ להם כי אם בה׳ אלהיכם תדבקון כאשר עשיתם עד היום הזה כי בהיותכם במדבר וענן ה׳ עליהם והמן יורד מן השמים והשליו עולה והבאר לפניהם וכל מעשיהם בידי שמים בדברים נסים הנה כל מחשבתם ומעשיהם עם השם תמיד ולכן הזהירם יהושע שגם עתה בארץ כהסתלק מהם המעשים הנפלאים ההם תהיה מחשבתם תמיד לדבקה בשם הנכבד ולא תפרד כוונתם מן השם:
כי אם שמור תשמרון, "For if you will diligently observe, etc.⁠" Ibn Ezra writes that this paragraph too refers to what has been written previously when Moses warned that non-observance of the commandments will lead to exile from the Holy Land. He adds here, by implication, that if these commandments are not observed, there will be no need for an exile as the people will not take over that land in the first place. If you neglect the commandments after you have established yourselves there, your tenure will be short-lived.
ולדבקה בו, "and to cleave to Him;⁠" Ibn Ezra sees in these words the ultimate objective of Torah observance and love of Hashem, i.e. if you will observe all the commandments in the right spirit, you will achieve the closest relationship with Hashem that it is possible for a human being to have, the relationship known as דבקות, cleaving to Him.
Nachmanides understands these words as a warning, one of the types of warnings against worshipping idols. He bases this on Joshua 23,7-8 where Joshua juxtaposes pursuit of idols with cleaving to Hashem exclusively. In that paragraph of the Book of Joshua we read as follows: "and without intermingling with these nations that are left among you. Do not utter the names of their gods or swear an oath by them; do not serve them or bow down to them. But 'hold fast,' to the Lord your God, בו תדבקון, as you have done to this day.⁠" Moses, according to Nachmanides, does not aim at what the select few are capable of achieving in the search for closeness to God, but he speaks about the minimum that every Jew must strive for.
It is possible that the reason why Moses introduced the term דבקות here is because by striving for this kind of closeness one concentrates on God and what His expectations are of His creatures, so much that one does not have time or desire to explore other religions and what the nations of the world see in them that they pursue those deities. This would again be parallel to Moses' exhortation to speak to one's children of the Torah during all hours of the day and night, and in all localities, barring places reserved for excreting. The positive of what we are to do, is matched by the negative, as for instance in the verses quoted from the Book of Joshua. Nachmanides suggests that an ideal relationship with Hashem could be that when one speaks to fellow humans one does so only from the lips outwards, whereas one's heart, and one's mind is still tuned in to Hashem, simultaneously. He speculates further that possibly these elitists among us have reached a level of spirituality that can be compared to the wish we express at every funeral that the soul of the departed be enfolded by what our sages have described as צרור החיים, the bundle of eternal life. [Compare Samuel I 25,29, Avigail's wish to David, and Maimonides' comment in his hilchot Teshuvah Ed.] The words כאשר עשיתם עד היום הזה may be Moses' way of describing the intimate relationship that existed between God and His people, who received a daily portion of heavenly bread, a supply of meat, apparently materializing miraculously, a well that moved with them every step of the way so that drinking water was always at hand in the desert, etc. Joshua, who speaks to the people after these miracles have ceased and the people have begun to live a "normal" life, exhorts them not to forego the intimate relationship with Hashem that had been forged during the years in the desert.
כי אם שמר – בגימטריא תורה.
כי אם שמור תשמרון את המצוה הזאת וגו׳ ללכת בכל דרכיו – רוצה לומר: להדמות אל מנהגי השם יתעלה ופעלותיו כפי היכולת כי הוא צדיק וישר ומשפיע מטובו לכל הנמצאות ומזה יקנה האדם מנהג להתנהג ביושר ואמת ולהטיב לזולתו כפי מה שאפשר לו הנה זה באור מה שצריך לזאת הפרשה.
לכן אמר אח״ז כי אם שמר תשמרון את כל המצו׳ הזאת לעשות׳ והשמיר׳ היא הירא׳ כמו שזכרתי. וזכר ג״כ האהב׳ והוא אמרו לאהב׳ את ה׳ אלהיכם. וכנגד הירא׳ והשמיר׳ אשר זכר אמר ללכת בכל דרכיו ולא תסורו מהם כי זהו ענין הירא׳. וכנגד האהב׳ אמר ולדבקה בו. כי הדבוק באמת הוא שלא תפרד המחשב׳ ממנו מרוב אהבתו אותו. או יהי׳ הדבוק מיוחס לנפש אחרי הפרד׳ מהגוף. וכמו שכתב הראב״ע ולדבקה בו בסוף.
אח״כ אמר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת – ולא אמר את המצוה הזאת. אלא את כל המצוה הזאת. לכלול בכאן שתי מצות הנזכרות. והם לאהבה את השם. וליראה אותו. כי באומרו בכל לבבכם ובכל נפשכם. נכלל כאן סוד האהבה התלויה בלב ובנפש. כאומרו ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך. ונכלל בכאן גם כן סוד היראה כמו שפירשנו. אבל לפי שעיקר העבודה היא העובד האהבה. לכן אמר לאהבה את ה׳. ולדבקה בו אפילו מיראה. כאומרם מתוך שלא לשמה בא לשמה. ולכן בשכר זה והוריש ה׳ את הגוים האלה מפניכם.
כי אם-שמר תשמרון... לאהבה – שיהיה עסקכם בתורה כדי להכיר חסדי האל יתעלה, אשר מזה תמשך האהבה.
ללכת בכל דרכיו – להתנהג באותם הדרכים אשר הוא מנהיג בם את עולמו, והם צדקה ומשפט.
ולדבקה-בו – שיהיו כל מעשיכם מכוונים לעשות רצונו, כאמרו ״בכל דרכיך דעהו״ (משלי ג׳:ו׳).
כי אם שמור תשמרון לאהבה, the thrust of your preoccupation with Torah is to be that you show the acts of loving kindness God has performed, which in turn will ensure that you love Him.
ללכת בכל דרכיו, to emulate the way in which He governs His universe, i.e. application of justice and righteousness.
ולדבקה בו, all your actions should strive to carry out His will, as Proverbs 3,6 בכל דרכיך דעהו!
אלא הדבק בתלמידים ובחכמים כו׳. פירש, דאין לומר ולדבקה בו מה הוא רחום אף אתה תהא רחום, דהא כבר כתיב ללכת בדרכיו ופירש רש״י מה הוא רחום וכו׳. אלא ע״כ לדרשא אחריתי הוא דאתא, כדפירש רש״י וכו׳. ובזה יתורץ מה שמקשים למה לא פרש״י לעיל (דברים י׳:כ׳) בפסוק ובו תדבק וגם בפרשת ראה (להלן י״ג:ה׳) בפסוק ובו תדבקון. ודו״ק:
Rather, cling to the disciples and the sages, etc. I.e., "Cling to Him,⁠" cannot be interpreted as, "He is merciful — you should be merciful.⁠" For the verse already has written, "To walk in all His ways,⁠" which Rashi interprets as, "Just as He is merciful, etc.⁠" Rather, "Cling to Him,⁠" [here] must be expounded differently, as Rashi explains. This explanation answers the question: Why Rashi does not comment on the verse (10:20), "Cling to Him,⁠" and also in Parshas Re'ey on the verse (below 13:5), "Cleave to Him"? [The answer is: Because neither verse says, "Walk in all His ways.⁠"]
כי אם שמור תשמרון – צריך לדעת למה כפל לומר שמור תשמרון, עוד מה שמירה היא זאת, ואולי שיכוין להזהיר על שמירת המצות שצוה ה׳ לעשות משמרת למשמרתו, וכאן צוה לישראל על אותה שמירה שישמרו אותה, והוא אומרו שמור שהיא השמירה שיעשו רבותינו ז״ל תשמרון פירוש תשמרון אותה.
עוד ירצה על זה הדרך אם שמור פירוש אם תעשו שמירה למצות בזה תהיו בטוחים שתשמרון את כל המצות, אבל בלא משמרת תהיו נכשלים בחלק מהמצות, כגון מצות שבת אם לא יוסיפו מחול על הקודש יש לחוש שיהיו נכשלים בגופו של שבת.
עוד ירצה לצוות על המצות שיהיו נשמרים בין ממנו בין מהזולת, והכונה בזה שלא יאמר אדם די לי אם אשמור את עצמי לבל עבור על אחת מהמצות ואין עלי להצר על ביטול המצות מהזולת, לזה בא מאמר ה׳ שמור אתם תשמרון את מצות פירוש לבל יתבטלו מהזולת, ובנועם דברים אלו נתן טעם שחייב ה׳ לישראל בערבות, כי כללות החיוב היא על המצות שלא תתבטל בעולם מאיש ישראל, ולזה כל שמתבטלת הרי נעשה פשיעה בנות בתינו, כי התורה לנו ניתנה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורשה (פסחים מ״ט:) ועל האדם חיוב שמירת ארוסתו לבל תהיה נעלבת מהזולת, כמו כן הדבר הזה אשה יראת ה׳ הקנו לנו מן השמים עלינו חיוב שמירתה לבל ישלחו ידם במה שאין התורה חפצה, וזה יהיה ע״י הכח אשר יהיה ביד המצטווים לרדות במקל ולמנוע עושק ורשע, גם להוכיח בנועם דברי אהבה וחיבה להטות לב בני אדם ליישר עקמומיות הלב, והוא אומרו לעשותה לאהבה וגו׳ ללכת בכל וגו׳ ולדבקה בו, פירוש מאמר לעשותה על דרך אומרם (יכמות ס״ג:) נאה דורש ונאה מקיים, גם אמרו רבותינו ז״ל (ברכות ו׳:) כל איש שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין, שהבא להזהיר בני אדם ולהטותם אל הדרך הישר צריך שיהיה הוא קודם לכן עושה את כל המצות, והוא אומרו לעשותה ואז יכניס אהבת ה׳ בלב שומע, והוא אומרו לאהבה פירוש פועל יוצא לשני שיפעיל פעולת אהבתו יתברך בלבות בני אדם לבל ישלחו יד בתורת ה׳, ואומרו ללכת בכל דרכיו כלל במאמר כל דרכיו לו׳ אפילו דברים שאינם במושג בנבראים והוא על דרך אומרם ז״ל (ב״מ פ״ה.) אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה, ואמרו עוד ז״ל (סנהדרין י״ט:) כאילו בראו, וכפי זה מה ה׳ בורא ויוצר כמו כן המכניס אהבתו יתברך בלב עם ה׳.
ואומרו ולדבקה בו – כבר הקדמנו הקדמות יקרות שכל נשמות עם ישראל הם ממחצב עליון חלק ה׳ כי כולם דבקים בה׳ דכתיב (דברים ד׳ ד׳) ואתם הדבקים בה׳, ובאמצעות העבירות תתרחק הנפש מדביקותה וכשישוב האדם לפני ה׳ יחזור להדבק בו, והוא אומרו ולדבקה בו פירוש לדבק בו ענפי הקדושה שצריכין להדבק בו.
חסלת פרשת עקב
כי אם שמר תשמרון, "For if you diligently keep, etc.⁠" Why did Moses repeat the word שמר תשמרון? Besides, what kind of observance does Moses speak about here? Perhaps he intended to warn the people to observe the "fences" around the Biblical commandments which were designed to prevent violation of the commandments proper. Moses warns the people not to disregard these "fences.⁠"
Moses may also have had in mind to reassure the Israelites that if they indeed observed the "fences" with the same determination as the Biblical injunctions, then God would ensure that they would be able to observe all the Biblical commandments. Failure to take the "fences" seriously would result in their observance of the Biblical commandments becoming slipshod. The classic example is that he who conscientiously observes the Sabbath already a few minutes prior to sunset will be helped to observe the Sabbath in all its ramifications. He who waits with beginning the Sabbath until the last possible minute may find himself violating even Biblical aspects of the Sabbath legislation.
Another thing Moses may have had in mind when repeating the word שמור תשמרון is that one should not only be concerned with personally observing the commandments but should also encourage others to keep them. A person should not say that he has done his duty by observing God's commandments and letting others worry about doing their duty. The first word שמור refers to personal observance, whereas the word תשמרון refers to one's encouraging others to do the same. We have been taught in Pesachim 49 that instead of merely reading Deut. 33,4 מורשה, "something to be transmitted by inheritance,⁠" we should also read the word as if it had been spelled מאורשה, "betrothed.⁠" Just as a person is responsible for the welfare of his bride-to-be, i.e. his ארוסה, so God has empowered him by means of the Torah not to let others despise the Torah without protesting this. When possible all legal means have to be employed to ensure that Jews do not violate God's law in public just as we would not let such people get away with violence against fellow human beings. Naturally, admonishing trespassers must be done in a manner which does not alienate such people from the Torah. This is why Moses speaks about לעשותה לאהבה, to "perform it lovingly, etc.⁠" Yevamot 63 explains that the person who does not only admonish others but demonstrates that he himself demands of himself at least as much as he appears to demand of others is liable to have an impact on his listeners. Something similar is stated in Berachot 6 where the Talmud says: "a truly God-fearing person will find that his listeners will respond to him.⁠" This is why Moses spoke first of all about לעשותה, i.e. people who had been models to others by themselves performing the commandments. When this is the case such people may plant love for God in others. Such people will no longer violate God's commandments. This is also the meaning of Midrash Mishley 2,4 that if one succeeds in making words of Torah come forth from the mouth of an uncouth person one has done the equivalent to uttering these words of Torah oneself. Sanhedrin 19 goes further and describes such a person as having created the former.
ולדבקה בו, "and to cleave to Him.⁠" We have already explained on several occasions that all the Jewish souls are hewn from the same celestial "quarry.⁠" This is why they are considered part of God and all cleave to God as per Deut. 4.4. Violations of God's commandments however, result in this bond being shattered. When man repents he has to re-establish this bond. When Moses mentions "and to cleave to Him,⁠" he speaks of people who have to re-establish this bond, this cleaving to God.
ללכת בכל דרכיו – מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא גומל חסדים אף אתה גומל חסדים:
ולדבקה בו – שלא תאמר היום אעבוד אותו ומחר אעבוד אחרים ואחרי כן אשוב אליו, אלא תהיה דבוק בה׳ כדבר הדבוק בדבר תמיד לא יזח ממנו, וענין הדבקות בה׳, שתהיה זוכר אהבתו וחסדו וגדולתו תמיד, ותכין עצמך כל עת להדבק באור העליון הנאצל על יראי השם וחושבי שמו:
ולדבקה בו – אפשר לומר והלא אש אכלה הוא, אלא הדבק בחכמים ותלמידים ומעלה אני עליך כאלו נדבקת בו (רש״י מרבותינו), הנה כמה פעמים מצינו לשון דבקות בכתוב, דבקה נפשי אחריך, ואתם הדבקי׳ בה׳ ודומיהם שכולם על דבקות המחשבה בעבור חביבות הדבר לנפש, ורז״ל במדרשם אמרו בחמשה לשונות של חבה חבב הקב״ה את ישראל וחד מנייהו בדביקה, כמ״ש כן הדבקתי אתכם אלי בנ״י, וילפי׳ לה מפרשתו של אותו הרשע שנאמר ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, הרי שהם עצמם בארו ענין דבקות הנפש ושאהבה הגדולה גורמת לדבקות, ומאי קשי׳ להו הכא וכי אפשר לו לאדם להדבק, כאלו הכתוב מדבר על דבקות גוף ח״ו, ויאמר רנ״ו ודאי ולדבקה בו הוא בלב, וכן ובו תדבקון (לקמן י״ג ה׳), ובפי׳ אמרו בספרי ובו תדבקון לקמן (י״ג ה׳), הפרישו עצמכם מע״ז ודבקו במקום, והאי ודאי במחשבת הלב הוא, אמנם קשיא להו קרא דקאמר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת וגו׳ לאהבה את ה״א ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו, דמשמע שכולם חייבים להדבק במקום ב״ה דבקות הנפש, ולפי שזאת היא מעלת הנביאים וכדומה מאנשי מעלה שזוכים לה בחמלת ה׳ עליהם בתתו רוחו בקרבם, והאיך תלה ירושת הארץ בתנאי שיהיו דבקים בו כל ישראל, וכמעט א״א, ואם אי אתה אומר כן אלא ולדבקה בו דבקה ממש כמו ותדבק ידו אל החרב (שמואל ב כ״ג), כאשר ידבק האזור על מתני איש (ירמיהו י״ג) שזהו אפשר ביד כל אדם, אבל א״א לפרשו כן אצל הקב״ה, ואפי׳ תעלה על דעתך להמשך אחר פשוטי המקראות בשאר המקומות (וכדברי הראב״ד בה׳ תשובה), א״א לך לחשוב כן בענין הדבקות, שעכ״פ אפי׳ בדרך משל המשילוהו לאש אכלה ואפי׳ כסאו נמשל לאש ואיך אפשר להדבק עם אש אכלת, וז״ש וכי אפשר לו לאדם להדבק בו, ואם לפי האמת גם זה לא נכתב רק בד״מ, ית׳ ויתרומם שאין לו תאר ולא תמונת כל; ע״ז אמרו לעולם שהוא דבקות הנפש ע״י רוח חכמתם, ושמא תאמרו מתת אלקים הוא ליראיו ואיננו ביד כל אדם להשיגה, אין לך לעשות אלא להדבק בחכמים ותלמידיהם דביקת גוף, ויהי׳ ביתך בית וועד לחכמים ועי״כ תזכה לאור אלהי׳ ותדבק בו, שבאמצעות המוכן יקבל הבלתי מוכן, ודבר זה יש לו יסוד בחכמת הנפש שהדבק עם אנשי אלהי׳ גם עליו יזרח אור, ומפורש בכתוב אצל הנבואה, כי בזמן עלי הכהן נתמעט אור הנבואה שנאמר (שמואל א ג׳) ודבר ה׳ הי׳ יקר בימים ההם אין חזון נפרץ, ומיד שזרח אורו של שמואל עמדו נביאים רבים, שנאמר ויוסף ה׳ להראה בשילה, וכל זה לפי שהי׳ שמואל גדול בנבואה וידעו כולם כי נאמן הוא לה׳ ודבקו עמו אוהבי חכמה, ובעמדם לפניו התנבאו גם המה, אעפ״י שמצד עצמם לא היו מגיעים למדרגה זו. וכמ״ש חז״ל כל העומד לפני רבו כעומד לפני השכינה, וילפי׳ לה מאלי׳ הנביא שאמר חי ה׳ אשר עמדתי וכי לפני ה׳ הי׳ עומד אלא כל זמן שהי׳ עומד לפני רבו אחי׳ השלוני כאלו עמד לפני השכינה, גם מ״ש רז״ל שבימי אבלו של משה נשתכחו כמה הלכות מחכמי ישראל, לאו משום צער האבלות קרה זאת, שהרי כשמת אהרן התאבלו ג״כ ישראל ולא נשתכחו מהם הלכות, אלא כשנסתם מקור חכמת של משה נסתלקו ג״כ קצת מאור נפשות כל בית ישראל ובאו לכלל השכחה. והבן ע״ז.
כי וגו׳ – זוהי המסקנה שיש להסיק מכל מה שנאמר על העתיד המידי.
על מושג ה״שמירה״ ביחס לתורה המופקדת בידינו, עיין פירושנו לשמות (כה, יז–כ) ולויקרא (יח, ד–ה). שם ביארנו שהשמירה הנזכרת כאן פירושה בראש ובראשונה ״לימוד״ התורה, שכן רק על ידי הלימוד תהיה דעתנו נתונה תמיד לאוצר האלוקי שהופקד בידינו, ונזכור את החובות שהוא מטיל עלינו.
מאחר שהכתוב כאן כופל את חובת השמירה – ״שמר תשמרון״ – לומדים מכאן חז״ל (בספרי) את חיובו של אדם לחזור תדיר על תלמודו: ״מגיד הכתוב, שכשם שאדם צריך להזהר בסלעו [שהרוויח] שלא יאבד, כך הוא צריך להזהר בתלמודו [שקנה] שלא יאבד״. ידיעת התורה משולה לזהב וזכוכית: ״קשים לקנותם כזהב ונוחים ככלי זכוכית לאבדם״ (על פי איוב כח, יז). חז״ל מוסרים לנו כללים שונים בלימוד שראוי לשים לב אליהם (עיין ספרי כאן).
ללכת בכל דרכיו – לפי הספרי: ללכת בעקבות דרכיו בהנהגתו את העולם; להיות כמוהו: רחום, חנון, מאריך אף, רב חסד ואמת, נוח לרצות ולסלוח; ולהפוך לראויים לשאת את שמו.
ולדבקה בו – לפי הספרי: גם כשאתה נמצא בחברת אנשים אחרים, הישאר קרוב אל ה׳. בקש את חברת אלה שבדיבוריהם ובדוגמתם יחזקו אותך ללכת בדרכי ה׳.
כי אם שמור תשמרון – אחר שהודיע להם עד הנה כי ירושת הארץ ושיתקיימו עליהם לארך ימים תלוי בשמירת התורה והמצות, וגם הודיע להם שיש שתי מדרגות בעבודת ה׳ זו גבוהה מזו, שהוא העובד מיראה וגבוה עליה העובד מאהבה, הודיע להם עתה שגם בירושת הארץ ובקיומם עליה יש הבדל בין העובד מיראה ובין העובד מאהבה, שהגם שיירשו את הארץ גם אם יעבדו מיראת ה׳ לבד, בכ״ז אם יעבדו מאהבה ישיגו בזה טובות יותר גדולות, שכבר בארתי (בפ׳ מסעי) כשזכר שם גבולי א״י שהגבולים שזכר שם הם רק הגבולים לכבוש יהושע, אבל כבר הבטיחם (בפ׳ משפטים) ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר, שזה הבטיחם בעת שיעבדו מאהבה שאז יתרחב גבול א״י יותר מגבולים הנז׳ בפ׳ מסעי ובכבוש יהושע, וכן הבטיחם שאז יתן להם גם ארץ אדום ומואב ובני עמון שהם קיני קנזי וקדמוני שהבטיח לאברהם, שעתיד ליתן להם כל אלה בימות המשיח כמו שבארתי בפרטות בגבולי הארץ שנזכרו ביחזקאל לפי פרושי שם, והיה מוכן לפניהם גם קודם לכן אם היו זוכים ע״פ מעשיהם כמ״ש חז״ל, וז״ש כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת וכו׳ לאהבה את ה׳ אלהיכם ר״ל אם תעשו כל אלה מאהבה, אז:
כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת וגו׳: כבר ביארנו לעיל (ו,יז) דזה הלשון1 משמעו שמירה יתירה, מה שאין חובה באמת לכל אדם, אלא לאנשי מלחמה, בפרטים שנצטוו להזהר אז2 ביחוד. ובזו הפרשה אמר: אם תעשו ככה3 ל״כל המצוה הזאת... לאהבה את ה׳ אלהיכם״ – שתגיעו לאהבת ה׳, שאינו מצוי באמת כי אם באנשים מצויינים, כמו שכתבתי לעיל (י,יב), אבל אתם תגיעו גם למעלה זו, וכן ״ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו״, כל זה דרך חסידות כמו שביארנו לעיל שם (י,יב) ובפסוק כ׳. אז: (״והוריש וגו׳⁠ ⁠⁠״).
{שמר תשמרון:⁠4 משמעו – בית דין ׳ישמרו׳ את ההמון ש׳ישמרו׳. ועיין מה שכתבתי להלן (יט,ט)}.
1. ״שמור תשמרון״ – כפל שמירה.
2. בשעת מלחמה.
3. שמירה יתירה.
4. ״שמור תשמרון״ – כפל שמירה.
כל המצוה – ה׳:כ״ז.
שמור תשמרון – תרגום השבעים מעתיק כאילו כתוב ״שמוע תשמעו״, כמו בפסוק י״ג (השוה מדרש תנאים עמוד 42).
ללכת בכל דרכיו – ח׳:ו׳.
ולדבקה בו – י׳:כ׳.
ולדבקה בו – וכי אפשר להדבק בשכינה, אלא כל המשיא בתו לת״ח והעושה פרקמטיא לת״ח והמהנה ת״ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מתדבק בשכינה.⁠1 (כתובות קי״א:)
1. עיין מש״כ בדרשה כיוצא בזו לעיל בר״פ ואתחנן בפ׳ ואתם הדבקים בה׳ וצרף לכאן.
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצררלב״גאברבנאלצרור המורר״ע ספורנושפתי חכמיםאור החייםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144