Devarim 11 – דברים יא‏ – Mikraot Gedolot

ברכה וקל׳ הברכה אם תשמעו והקל׳ אם לא תשמעו:

כיוצא בו אתה אומ׳ (בראשית ד׳:ז׳) הלא אם תיטיב שאת אם תיטיב שאת ברכה ואם לא תיטיב שאת קללה:

ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי [אומ׳] מי לחשך שאמ׳ תורה ברכה וקל׳ הברכה אם תשמעו והק׳ אם לא תשמעו:

כיוצא בו אתה אומ׳ (מש׳ י״ח:כ״א) מות וחיים ביד הלשון ואהביה יאכל פריה האוהב את הטובה אוכל פירותיה והאוהב את הרעה אוכל פירותיה:

ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר מי לחשך שאמ׳ תורה (תהלים ל״ד:י״ד) נצר לשונך מרע ואומ׳ (שם טו) סור מרע ועשה טוב:

כיוצא בו (מש׳ י״א:ל״א) הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא:

ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר מי לחשך שאמ׳ תורה (שם ט״ז:ד׳) כל פעל ה׳ למענהו וגם רשע ליום רעה:

יָת בִּרְכָן אִם תְּקַבְּלוּן לְפִקּוֹדַיָּא דַּייָ אֱלָהֲכוֹן דַּאֲנָא מְפַקֵּיד יָתְכוֹן יוֹמָא דֵין.

blessings, if you obey the precepts of the Lord your God, which I command you this day;

ית ברכתה די תשמעון למצוותה^א די״י אלהכון די אנה מפקד יתכון יומא הדין.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למצוותה״) גם נוסח חילופי: ״לפיקודוי״.

ית בירכתא אין תקבלון לפיקודיא די״י אלקכון דאנא מפקיד לכון יומא דין.

the Blessing, if you will be obedient to the commandments of the Lord your God which I command you this day;

פַאמַּא אַלּבַּרַכַּאתֻ פַאִן קַבִּלתֻם וַצַאִיא אַללָּהִ רַבִּכֻּם אַלַּדִ׳י אַנַא אמֻרֻכֻּם בִּהַא אַלּיַוְםַ

כאשר הברכות, מיד אם-קבלתם על עצמכם את מצות ה׳ אלהיכם, אשר אני מצוה אתכם בהן, היום.

אשר תשמעו – במובן אם תשמעו, כמו בפסוק הבא ״אם לא תשמעו״ (דברים י״א:כ״ח). והרבה מה ששמים העבריים כמה ממלות היחס במקום אחרות כמו ״אולי נטתה מפני״ (במדבר כ״ב:ל״ג), אשר הוא במקום ׳לולי׳; ״הטרם תדע כי אבדה מצרים״ (שמות י׳:ז׳), במקום ׳הלוא תדע׳.

את הברכה – על מנת אשר תשמעו וגו׳.

את הברכה [I SET BEFORE YOU] THE BLESSING – with the condition that you should obey (אשר תשמעו).

את הברכה – שתהיה על הר גריזים, על ידי תנאי: אשר תשמעו אל מצות י״י וגו׳.

את הברכה THE BLESSING: which will be [pronounced] on Mount Gerizim,⁠¹ will be [effective only] on the condition “THAT² YOU OBEY THE COMMANDMENTS OF THE LORD... .”

1. Rashbam expands on the explanation that he offered to the previous verse.

2. The language of our verse is difficult. The phrase את הברכה אשר תשמעו would read much more simply if it said את הברכה אם תשמעו.
In his commentary to Leviticus 4:22, Nahmanides suggests that אשר here should be understood as כאשר: “the blessing [that will befall you] when... .” Rashi’s comment is ambiguous. He writes על מנת אשר תשמעו. The words על מנת could mean “in order that” and could mean “on condition that.” (Rashi uses the phrase על מנת in both ways. See e.g. his commentary to Numbers 10:29, s.v. נסעים, and to Numbers 33:51, respectively).
Rashbam writes clearly that אשר תשמעו means “on condition that you obey,” and is elliptical language for על תנאי אשר תשמעו. In other words, it means the same thing as if אם had been written. Most moderns translate as if אם were written in the verse. See e.g. the Be’ur: אשר is written instead of אם. See Everett Fox whose translation is very similar to Rashbam: “the blessing (provided) that... .”

את הברכה אשר תשמעו^א – כי בשמעכם הנה אתם מבורכים. והברכה – תוספת טובה. [וכן פירשתי בפסוק: ויברך אלהים^ב (ראב״ע בראשית פירוש ראשון ב׳:ג׳) בפרשת בראשית.]⁠^ג

והקללה – מגרעת, והוא מגזרת: קל.

א. כן בפסוק ובכ״י פריס 176, לוצקי 827. בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150: תשמעון.

ב. כן צ״ל שהרי שם מופיע פירוש ראב״ע. בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150 (בהשפעת בראשית א׳:כ״ב,כ״ח): אתם.

ג. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.

THE BLESSING, IF YE SHALL HEARKEN. For if you hearken, behold, you are blessed.⁠¹ A blessing means an addition of the good.⁠² A curse means a diminution.⁠³ The word kelalah (curse) is related to the word kallah (light).⁠⁴

1. If you observe the commandments, you will automatically be blessed.

2. Such as children, wealth, strength, health, and the like. See Ibn Ezra on Gen. 2:3 (Vol. 1, p. 50).

3. Of the good. See Ibn Ezra on Gen. 3:14 and the notes thereto (Vol. 1, p. 70).

4. When one is cursed, the good which he has is taken away. He is therefore "lighter.⁠"

את״ הברכה״ אשר״ תשמעו״ – ס״ת אותיות תור״ה כלומר שתשמעו את התורה.

שאל מין א׳ את הרב ר׳ נתן בן רבינו משולם סבת אריכות הגלות הזה כ״כ ולא כן גלות בבל שבא על ע״ז שאין עון חמור ממנה ואעפ״כ לא הי׳ כ״א ע׳ שנה, והשיב דבבית ראשון עשו צלמים ואשרות וכלים שלא לקיימא אבל בבית שני עשו ע״ז מבני ישראל עצמן דהיינו לאותו האיש ותלמידיו והפכו עליהם הנבואות הקדושות וקבעוהו לע״ז קיימת ומקובלת לעובדי׳ לכך הדבר חמור ועונש כ״כ, והג״ן השיב כי לגאולת מצרים ובבל לא הי׳ כ״א איבוד אומה אחת אשר ישראל בידה וזה לא הי׳ קשה כ״כ בעיני הש״י אבל עתה ישנו עם א׳ מפוזר ומפורד בין כל העמים ויצטרך לזה שיהפך ידו על כולם וזה קשה בעיניו מאד ולא נקל ממהר האלהים לעשותו.

את הברכה אשר תשמעו – לא הזכיר בברכה אם תשמעו כמו שהזכיר בקללה. ואמר והקללה אם לא תשמעו לפי שהוא לשון מסופק ולא רצה להזכירו בענין הטובה אבל בפורענות הזכיר לשון מסופק ולכך כתב בברכה אשר תשמעו שהוא לשון ודאי.

את הברכה אשר תשמעו, "the blessing, that you will listen, etc.⁠" Interestingly, Moses did not use the conditional אם when speaking about the blessing, in contrast to his using this word when referring to the people not listening, i.e. את הקללה אם לא תשמעו, "the curse if you will not listen.⁠" Seeing that the word אם implies that what follows is doubtful, Moses did not want the blessing to be associated with a word expressing doubt. The word אשר expresses that something is definite. This is why Moses chose to use this word as describing the blessing, i.e. its materializing.

את הברכה אשר תשמעו וגו׳ והקלל׳ אם לא תשמעו – משל לזקן היושב על אם הדרך ויש לפניו שני דרכים אחד תחלתו קוצים וסופו מישור ואחד תחלתו מישור וסופו קוצים ומזהיר את העוברים דרך שם ואומר להם הזהרו מזה שתחלתו מישור כי כלו קוצים עד סופו לכו בזה שתחלתו קוצים כי סופו מישור כל מי ששומע לו אע״פ שיגע מעט בתחלתו אחר כך הולך בשלום אבל מי שלא שמע לו והלך באותו שתחלתו מישור נכשל בסוף כך אדם שעובר עברה והולך בשרירות לבו מוצא נחת רוח ודרך ישר בעולם הזה וכשנופל מת הולך לגיהנם שכולו קוצים אבל מי שטורח בעולם הזה ויגע בתורה ובמצות הוא יורש העולם הבא שכולו מישור ונחת רוח ושמחה.

את הברכה, אשר תשמעו את מצות ה'... ואת הקללה אם לא תשמעו אל מצות ה', "and the curse if you will not hearken to the commandments of the Lord;⁠" our author feels the need to explain this by a parable. An old man sat at a parting of a path. One of the parts continues smoothly but will soon become covered with thorns and thistles making progress almost impossible. The other is strewn with thorns and thistle already immediately, but will become smooth later on. This is what the old man explains to anyone asking him which path to take. The old man, naturally advises a traveler to take the path that has thorns and thistles only initially. Some travelers, seeing that the man is old, do not take his advice, and pay for it dearly as it is most difficult to go back to the junction once one has become embroiled in the thorns and thistles, People who commit trespasses against the Torah in their youth, i.e. in this world, because they choose ease and comfort, will find it almost impossible to retrace their steps once they have become caught in thorns and thistles. People who accept the challenge of Torah laws in their youth, will find it progressively easier, and in the end, their path will ensure that they experience the coming of the Messiah in due course. (Tanchuma section 3 on our portion)

את הברכה אשר תשמעו והקללה אם לא תשמעו – משל לזקן שיושב על אם הדרך ויש לפניו ב׳ דרכים הא׳ תחלתו קוצים וסופו מישור בכולו והא׳ תחלתו במישור וסופו קוצים ומזהיר את העוברים דרך שם ואומר להם אע״פ שאתם רואים שתחלתו של זה קוצים לכו בו ולא בדרך אחר שסופו מישור וכל מי ששומע לו הולך באותו של קוצים ויגע קימעא ואחר הולך בטוב ובשלום אבל אותם שאין שומעין לו הולכין בדרך שתחלתו מישור ולבסוף קוצים. כך אדם העובר עבירה והלך בשרירות לבו מוצא מעט קורת רוח ודרך ישר בעו״הז לפי שנותיו וכשנופל מת הולך לגהינם שהוא דרך שכולו קוצים ויגיעה אבל הטורח ועוסק בתורה ובמצות בשביל מעט יגיעה שטורח בעו״הז הוא יורש העולם שכולו מישור ונחת רוח ושמחה.

את הברכה – בברכה אמר את לשון רבוי כי לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב ובקללה לא אמר את אלא והקללה. ד״א את הברכה מאל״ף ועד תי״ו מאם בחקותי עד קוממיות ובקללה מוי״ו ועד ה״א מואם לא תשמעו עד ואין קונה ובקללה אמר אם לא תשמעו ובברכה אמר אשר תשמעון ולא אמר אם בלשון ספק ואמר אשר מלשון אשרי שנאמר אשרי אדם שומע לי.

את הברכה אשר תשמעו – סופי תיבות: תורה, שבזכות התורה יבואו הברכות.

את הברכה על מנת אשר תשמעון. הוסיף על מנת להורות על התנאי כדי שיהיה דומיא דוהקללה אם לא תשמעו ומה שתוסיף על מנת ולא מלת אם מפני שמלת אם לא תפול עם מלת אשר ומה שלא פי׳ מלת אשר במקום אם הוא מפני שלא נמצא בשום מקום אשר במקום אם אף על פי שמצאנו אם במקום אשר בפסוק עד אם דברתי דברי ופרש״י הרי אם משמש בלשון אשר ופיר׳ אשר נשיא יחטא אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לבו להביא כפרה על שגגתו כדפרש״י שם אך קשה ממה שפרש״י גבי ומולדתך אשר הולדת אם תוליד עוד וצ״ע:

ובאר איך נתנם לפניו באמרו אשר אנכי מצוך וגו׳ ולשמור מצתיו. כי במה שצוה בהם אותם נתן להם החיי׳ והטוב אם ישמעו אות׳ והמות והרע אם לא ישמעו אותם ולא ישמרום. יאמר עוד החיי׳ והמות נתתי לפניך הברכ׳ והקלל׳ שכל זה על המצו׳ בעצמן אמרו וכמו שיתבאר. והנה בענין הברכ׳ אמר כאן אשר תשמעון וקללה אם לא תשמעון. להגיד שהברכה תהיה ודאי והש״י יספיק בידם לקבלה והקללה תהיה בספק אם לא ישמעו. ועל כיוצא בזה אמרו בכתובות פ״ק (דף י״ח) ושלהי מועד קטן ברית כרותה לשפתי׳ ולא יפתח אדם פיו לשטן. וכמו שהמזג השוה הוא אחד. והבלתי שוה הם רבים ככה בענין המדו׳ ומעשי׳ כתב המדיני בספר המדות מאמר ב׳ פרק א׳ שהטובי׳ על דרך אחד והרעי׳ הם על דרכי׳ רבים. ואמר ג״כ שהטוב והישר הם כמו האות המונח למורי החצי׳. שהמכוין אליו לא יהיה כי אם על דרך אחד. והמימיני׳ והשמאלי׳ הם על דרכים עד אין מספר. ומפני זה אמר כאן בקנין הברכה את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה׳ אלהיכם ר״ל כי אין דרך לבא אל הברכה האלהית אם תיימינו ואם תשמאילו רק על דרך אחד והוא השמיעה אל המצות שהוא דרך קצר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל.

על מנת אשר תשמעו. פירוש, דהאי ״אשר״ אינו רוצה לומר דודאי ישמעו, דאם כן לא שייך אחריו (פסוק כח) ״והקללה אם לא תשמעו״. אלא ׳על מנת אשר תשמעו׳ נותן לפניהם הברכה. והקשה הרא״ם, דלמה לא פירש האי ״אשר תשמעו״ כמו ׳אם׳, דכן מצינו לשון ״אשר״ משמש במקום ׳אם׳, כגון ״ומולדתך אשר הולדת אחריהם וגו׳⁠ ⁠⁠״ (בראשית מח, ו), דפירושו (רש״י שם) אם תוליד עוד בנים
:ולא הקשה מידי, דכאן קשיא למה שינה בלשון למכתב גבי ברכה לשון ״אשר״, וגבי קללה לשון ״אם״ (פסוק כח). אלא כך פירושו, את הברכה נותן אליהם מיד על מנת אשר ישמעו, וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי (גיטין עד.), ורצונו של הקדוש ברוך הוא ליתן להם הברכות מיד, ויתחילו הברכות לבא מיד, אלא שנתן להם בתנאי על מנת שישמעו. אבל הקללה נתן להם בלשון ״אם״, דהוא תנאי שאינו מתחיל עתה, רק אם לא ישמעו – אז תהא הקללה באה. ולא כן הברכה, אשר נתינתה מיד היתה, לכך כתב אצלה ״את הברכה אשר תשמעו״. ואילו היה אומר ׳את הברכה אם תשמעו׳, לא היתה הברכה אלא כשישמעו, ואם כן מתי היתה באה, כי הברכה כתיב בה ׳ברוך אשר אינו מקלה אביו ואמו׳, כיון שאין זה רק לא תעשה, שלא יעשה דבר זה, אם לא זה היתה שהברכה מיד חלה – מתי יהיה הברכה באה, דלעולם יש ספק שמא חס ושלום יעבור, אלא הברכה באה מיד על מנת אשר ישמעו:

את הברכה אשר תשמעו וגו׳ – בכ״מ שהזכיר השמיעה יש אחריו עשיה ושמירה, או עבודה, והיה עקב תשמעון וגו׳ ושמרתם ועשיתם, והיה אם שמוע וגו׳ ולעבדו בכל לבבכם, לפי שהשמיעה אין בה כי אם קבלת דברים במחשבה לבד שיקבל עליו לעשותו, אבל מ״מ אין די בזה אלא צריך גם עשיה בפועל שכן נאמר והקללה אם לא תשמעו וגו׳ וסרתם מן הדרך וא״כ קשה הל״ל את הברכה אשר תשמעו וגו׳ והלכתם בדרך, וכי יש די בשמיעה לבד בלא עשיה.

והנה שא נא עיניך וראה מה שכתבנו למעלה פר׳ לך לך, במה שנאמר ואברכה מברכיך ומקללך אאור שלכך הקדים ברכתו למברכים, לפי שמחשבה טובה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה אבל מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה, ולפי זה הדבר אין צריך ביאור כאן כי הקללה ודאי לא תחול עד אחר שלא תשמעו וסרתם מן הדרך ממש, אבל הברכה תחול מיד אחר השמיעה לבד, כדי שקבלת הברכה יהיה לו לעזר לשיוכל להוציא מן הכח את מחשבתו הטובה ע״י הסרת המונעים.

ומ״ש אשר תשמעו ולא אמר אם תשמעו, לכבודן של ישראל אמר כן כאילו אינן חשודים בעיניו שלא ישמעו ולא יקבלו עליהם לעשות מצות ה׳ אפילו במחשבה כולי האי לא פקר, ומסתמא כל איש מישראל יחשב לעשות המצוה כי מחשבה קלה מאוד, אך בעשיה היה מסופק בהם כי אולי תכבד העבודה עליהם ויתרשלו בעשייתה לכך אמר את הברכה אשר תשמעו כי ידע ה׳ ודאי שתשמעו ותקבלו בלבבכם לעשותן ואז ישלח ה׳ את הברכה כדי שעל ידה יסורו ממכם כל המונעים שמבחוץ ותוכלו להוציא המחשבה אל הפועל כי האדם המתחיל וה׳ יגמור עליו כמ״ש (תהלים נ״ז:ג׳) לאל גומר עלי. לכך נאמר את הברכה כל את לרבות בא כי הברכה באה לרבות המעשה שיוכל לבא על ידו, אבל בקללה נאמר לשון אם, בעבור וסרתם מן הדרך בפועל שאמר אחר לא תשמעו כי בזה היה מסופק אם יהיה או לא כי יכול להיות שיתרשלו בפועל כי וסרתם מן הדרך פירוש על לא תשמעו שאין הכוונה בו שמיעה במחשבה לבד אלא שמיעה שיש בה עשיה.

וי״א שלכך הקדים הברכה קודם למעשה, שהרי כל הברכות היו ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה וא״כ כל שעה הוא קם בלא יעשה שאם אתה אומר שמא יעשה לאחר זמן א״כ אין לדבר סוף ואימתי תחול הברכה, ומסכים זה לדעת האומרים כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי (קידושין ח.) ומלת אשר תשמעו היינו על מנת אשר תשמעו, והוא מורה על הקדמת השכר למעשה וכה״א (תהלים ק״ה:מ״ה) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו, בעבור ישמרו חקיו. ובסמוך יתבאר מלת אשר, בדרך אחר.

את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה׳ וגו׳ – יש לדקדק למה אמר בברכות אשר תשמעו אל מצות ה׳ אשר אנכי מצוה אתכם היום פעם תלה המצות בה׳, ופעם בעצמו. ובקללות הפסיק ביניהם במאמר וסרתם מן הדרך. ונ״ל על דרך שמסיק בירושלמי דמסכת שבת (פרק ו הל׳ ט) א״ר ברכיה עתיד הקב״ה לעשות מחיצה לצדיקים לפנים ממחיצת מלאכי השרת ומה״ש שואלים אותם מה פעל אל שנאמר (במדבר כ״ג:כ״ג) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. מכאן שלעתיד ישמעו ישראל מפי הגבורה את אשר יצוה לא כעה״ז שאמרו אם יוספים אנחנו לשמוע בקול ה׳ ומתנו (דברים ה׳:כ״ב) והוצרכו לסרסור, ולעתיד יפה כחם עד שהמה יהיו סרסורים בינו ית׳ ובין מלהש״ר וזהו עיקר שכר הצדיקים ותקות כל מקוה לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו (תהלים כ״ז:ד׳). אבל עונש הרשעים אין די בזה שלא יזכו לחזות בנועם ה׳ כדעת הרמב״ם, אלא יקבלו עונש גדול בפועל כדעת הרמב״ן.

ובהצעה זו אתי שפיר מה שקשה הלא ברכה וקללה האמורה כאן המה האמורות בהר גריזים והר עיבל, ולמה נזכרו בפרשת כי תבא כל הארורים ארור האיש אשר יעשה פסל וגו׳ ולא נזכרו הברכות, אלא ודאי שהברכה האמורה כאן עיקרה לעוה״ב כי שם צוה ה׳ את הברכה והכתוב מפרש בהדיא מהות הברכה ואמר את הברכה, זו היא הברכה אשר תשמעו לעתיד אל מצות ה׳ אלהיכם, כי בעולם הזה אנכי עומד בין ה׳ וביניכם. ז״ש אשר אנכי מצוה אתכם היום בעה״ז, אבל לעתיד תזכו לשמוע בעצמכם כאמור. אבל בקללה לא רצה לומר שאין קללה אחרת כ״א מה שלא יזכו לשלימות זה, כי לא די בזה אלא קללה ממש על ראש רשעים תחול והם אותן הארורים שנזכרו פרשת כי תבא ואותה קללה תחול אם לא תשמעו לקבל את מצות ה׳ אלהיכם. וכדי שלא תטעה לפרש אם לא תשמעו מעין אשר תשמעו, אמר וסרתם מן הדרך. כי מה שאמרתי אם לא תשמעו היינו הסרה מן הדרך בעה״ז ואינו מעין אשר תשמעו המדבר בשכר עה״ב.

ומ״ש אשר אנכי מצוה אתכם היום – לפי שאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום (מכות כד), ע״כ עשה שתי חלוקות ואמר שתחול הקללה אם לא תשמעו אל מצות ה׳ אלהיכם דהיינו אנכי ולא יהיה לך שבאזניכם שמעתם אותם מפי הגבורה, ועל אלו פשיטא שתחול הקללה אם לא תשמעו לקיימם. אלא אפילו אם תסורו מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם ותבטחו על תהו לאמר שמלבי בדיתי אותם מ״מ לא תפטרו בזה מן העונש. ועדיין לא פירש מה הם המצות ששמעו מפי הגבורה ע״כ אמר ללכת אחרי אלהים אחרים וגו׳. כי זה כנגד אנכי ולא יהיה לך והוא מוסב על תחילת המקרא שאמר אם לא תשמעו אל מצות ה׳ אלהיכם. ובזה יתורצו כל הספיקות אשר עליהם נתעוררו המפרשים בפרשה זו.

על מנת אשר תשמעו. רצונו לתרץ הל״ל אם תשמעו, כמו שכתוב אחריו והקללה אם לא תשמעו, דמלת אשר משמע שישמרו המצות בודאי, וזה אינו דהא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים(ברכות לג:), ושמא לא ישמרו. ומתרץ אשר תשמעו על מנת כו׳. ובזה יתורץ מה שלא פי׳ מלת אשר במקום אם, כמו שפירש רש״י גבי ומולדתך אשר הולדת (בראשית מ״ח:ו׳) אם תוליד עוד, מדלא כתיב אם כמו דכתיב והקללה אם לא תשמעו, היה לו לכתוב גם כן אם, כיון דחד עניינא הוא, ומדשינה הכתוב וכתב גבי קללה אם וגבי ברכה לשון אשר, אע״ג דתרווייהו לשון אם הם, ע״כ צריכים אנו לפרש דהאי אשר, ע״מ אשר תשמעו ודו״ק. ובזה יתורץ קושיות הרא״ם שהקשה למה לא פי׳ רש״י אשר שהוא כמו אם, ולמה פי׳ שהוא כמו ע״מ אשר וכו׳, כיון שמצינו אם במקום אשר:

On condition that you listen. Rashi is answering the question: The verse should have said אם תשמעו (if you heed), in the same manner as it is written afterwards, "And the curse — if you do not heed.⁠" For אשר (that) implies that they will definitely obey the commandments. But this is not so, for everything is in the hands of Heaven besides the fear of Heaven (Berachos 33b), and so perhaps they may not obey. Therefore Rashi explains: "That you heed" means, "on condition etc.⁠" Also, this [that אשר and אם are written together] explains why Rashi does not say that אשר (that) means אם (if), as he explains in Bereishis that the verse, "Any children that (אשר) you will have (Bereishis 48:6),⁠" means, "if (אם) you will have more.⁠" For in that verse it is not written אם (if). as it is written here, "And the curse — if (אם) you do not heed.⁠" Therefore [regarding the blessing] Scripture should have written אם, since it is the same matter. But the verse here changes and writes אם regarding the curses, yet it uses the word — אשר — regarding the blessings, perforce we need to explain that אשר means, "on condition that you listen,⁠" even though both words could mean "if.⁠" Also, this [that אשר and אם are written together] answers the question posed by Re"m: Why does Rashi explain that אשר means, "on condition that, etc.,⁠" instead of, "if,⁠" since we find אם in place of אשר [i.e., these two words are interchangeable]?

את הברכה אשר וגו׳ – אמרו את, להעיר כי מלבד הברכה המושגת מדרך ה׳ עוד לו עמה יעוד הטוב, והוא אשר תשמעו כי השמיעה בתורה הוא תענוג מופלא ומחיה הנפש כאומרו (ישעיהו נ״ה) שמעו ותחי נפשכם, והמרגיש בטעם התורה תשיחנו נפשו כי עליו לשלם גמול טוב למתן מתנה טובה מופלאת ואין צריך לומר שאין לתבוע שכר עליה.

עוד ירצה על פי דבריהם ז״ל שאמרו זכות יש לה קרן ויש לה פירות (קידושין מ.), והוא מה שרמז באומרו את הברכה כי תיבת הברכה מציינת עולם שהוא מקור הברכה וכולו ברוך, וריבוי את לפירות הזכות שאוכל בעולם הזה.

ודקדק לומר אשר גילה הכתוב שלא רצה הנביא לעשות הדבר בגדר הספק לומר אם ואמר אשר שהוא דבר מוחלט כאשר קוותה להם נפש הצדיק, ותלה הכתוב הברכה בשמיעה ולא הזכיר לא מעשה ולא שמירה, לפי שהשומע דברי אלהים חיים התורה מטיבה נפשו ומישרתו כי יש בה סם חיים כאומרם ז״ל (פתיחתא איכה רבתי) וז״ל המאור שבה מחזירו למוטב, לזה תלה הכל בשמיעה.

את הברכה אשר תשמעון, "The blessing if you will hearken, etc.⁠" The word את which frequently means "with" means here that in addition to the blessing which is the result of walking in God's paths there would be a bonus, i.e. they would hearken to God's commandments. Hearkening to God's commandments is perceived as a pleasurable experience by itself. It helps the soul to feel "alive" as we know from Isaiah 55,4: שמעו ותהי נפשכם, "hearken and your souls will come alive.⁠" Whenever someone who studies Torah gains an understanding of what the Torah has in mind he experiences a physical and spiritual sense of wellbeing. He owes God a debt of gratitude for affording him such pleasure. There is no need to add that such a person cannot demand a reward from God for having allowed him to experience such joy.

There is yet another aspect to the words את הברכה. We have been taught in Kidushin 40 that the reward for מצוה-performance is divided into "capital and dividends.⁠" When Moses uses the word את he refers to the "dividend" aspect of the blessing which is the reward. The word הברכה refers to the world in which the capital is payable, whereas the word את refers to our world in which the dividends of this capital are paid out.

Moses was careful to say אשר. Had he used the customary word אם this would have had a connotation of "if,⁠" i.e. that the payment of such dividends was somehow subject to doubt. By saying instead אשר, Moses made sure that this dividend would be perceived as something absolute, not subject to doubt or additional conditions. The Torah made this whole blessing dependent on "listening" rather than on performance of a deed or deeds with one's limbs as it wanted to convey the idea that anyone who listens to the living God and His Torah becomes imbued with the elixir of life, something which is guaranteed to bring him back to the fold in case he had strayed (compare introduction of Eychah Rabbati).

את הברכה – אצל הברכה אמר אשר תשמעו אל מצות ה׳ וגו׳. ואצל הקללה אמר אם לא תשמעו. וכוונתו שישמעו דוקא לכן אמר אשר תשמעו משמע חובה.

אשר תשמעו – אשר במקום אם:

אנכי מצוה אתכם – כלומר אני מפרש אתכם (דיא איך אייך ערקלאֶרע) והוא פירוש התורה הנקרא תורה שבעל פה (רמב״ם בהקדמת חבורו הגדול) והבנת פירושו ביאור בלשון עיין מה שכתבתי סוף פרשת משפטים.

את הברכה אשר וגו׳ – הלא דבר הוא שלא נאמר כאן ״אם תשמעו״, כפי שנאמר בקללה בפסוק הבא, ״אם לא תשמעו״; אלא נאמר ״אשר תשמעו״. שמירת מצוות ה׳ היא עצמה חלק מהברכה. הברכה איננה באה רק כתוצאה מהשמיעה למצווה, אלא היא מתחילה להתממש כבר בעצם מעשה השמיעה וקיום המצווה. המעשה הרוחני והמוסרי של שמירת התורה בנאמנות מהווה בעצמו התקדמות מבורכת של כל הווייתנו; לפיכך, בכל פעם שאנו מקיימים מצווה אנו מביאים ברכה על עצמנו.

היום תמיד מתייחס גם לזמנו של קורא הדברים: ״בכל יום יהיו בעיניך כחדשים״; כל יום חדש מחדש את מחויבותנו לתורה.

את הברכה אשר תשמעו – א״כ זה עצמו מה שתשמעו אל מצות ה׳ הוא הברכה, ולא תחשבו שהשכר והעונש שבעה״ז הוא דבר שחוץ מהמעשה, וכמו האדון שיעד לעבדו שכר אם ישמע למצותו ועונש אם ימרה דברו שזה תלוי ברצון האדון ואינו רצוף בטבע המעשה עצמו, לא כן הוא כי דומה למ״ש הרופא להחולה שאם ישמור הסדר שניתן לו ברפואה יהיה בריא אולם ובהפך ימות שזה מקושר עם טבע המעשה עצמה, ועז״א את הברכה אשר תשמעו, אולם הודיעם שה׳ יתן להם ברכה עוד טרם יעשו מעשה כמו שהביאם אל הארץ וכבש לפניהם ז׳ עממין עוד בטרם קיימו המצות התלויות בארץ כי נתן להם הברכה כדי שיהיה להם ארץ חפץ שיוכלו לקיים בה תורת ה׳ ומצותיו וז״ש את הברכה אשר תשמעו בעתיד:

אשר תשמעו: ׳אם תשמעו׳ מיבעי¹. אלא משום שהקב״ה מסייע תחילה שנוכל לקיים המצוות, ואח״כ אם שומעים דבר ה׳ הקב״ה מוסיף שכר. וכמו שאמר הכתוב בספר איוב (מא,ג) ״מי הקדמני ואשלם״, ואמרו חז״ל במדרש (ויקרא רבה כז,ב) ׳מי עשה לי ציצית עד שלא נתתי לו טלית׳ (וכן הרבה)⁠², אלא הזהיר במצות ציצית זוכה לטלית נאה, אבל הטלית הראשונה גם כן מתת אלהים היא. אם כן הברכה היא כדי³ ״אשר תשמעו״ [הרחב דבר: ובמדרש כאן (דברים רבה ד,ג) איתא: אמר רבי אלעזר, משאמר הקב״ה הדבר הזה בסיני, באותה שעה ״מפי עליון לא תצא הרעות והטוב״, אלא מאיליה הרעה באה על עושי הרעה והטובה באה על עושי הטובה (עכ״ל). ויש להבין, אמאי כתיב ״הרעות והטוב״, ולא ׳והטובות׳, או ׳הרע והטוב׳. אלא משום דטוב אחד הקב״ה נותן בחסדו, והיינו לפני המעשה, כדי שיהא עושה. א״כ ״יוצא מפי עליון״⁴. אבל אין שום פורענות ויסורין בלי עון.]

1. כמו ״אם לא תשמעו״ (פסוק כח). אך אונקלוס תרגמו ״אם תקבלון״. וז״ל רבינו בחיי: לפי שהוא (״אם״) לשון מסופק לא רצה להזכירו בענין הטובה, אבל בפורענות הזכיר לשון מסופק.

2. מי מל לשמי עד שלא נתתי לו בן זכר. מי עשה לי מעקה... מזוזה... סוכה... לולב... הפריש פאה... תרומה... קרבן.

3. לא ׳אם׳ וגם לא ׳בזמן׳, אלא ׳כדי ש׳ או ׳למען׳.

4. כלומר, משמעות ״מפי עליון לא תצא הרעות״ – ששום רעה אינה יוצאת מפי עליון, ולכן אי אפשר לכתוב גם ׳והטובות׳ כי אז המשמעות תהיה ששום טובה אינה יוצאת מפי עליון, והרי אין זה כך, כאמור, לכן נכתב ״והטוב״.

אשר תשמעו – אשר זה יש לו הוראת אִם, אבל איננו יוצא מהוראתו הנהוגה, כלו׳ מובטח אני בכם שתשמעו, וכן אשר נשיא יחטא (פרשת ויקרא) מובטח אני בנשיא שאם יחטא יתחרט ויביא קרבן.

אשר וגו׳ – במקום ״אם״, השוה ויקרא ד׳:כ״ב, שמות כ״א:י״ג. ביטוי זה מביע גם את הבקשה שיהיה כך.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון