Devarim 11 – דברים יא‏ – Mikraot Gedolot

[פיסקא מג]

ונתתי עשב בשדך לבהמתך – שלא תהא מצטער למדברות אתה אומר שלא תהא מצטער למדברות או אינו אלא ונתתי עשב בשדך לבהמתך כמשמעו תלמוד לומר ואכלת ושבעת הא מה אני מקיים ונתתי עשב בשדך לבהמתך שלא תהא מצטער למדברות.

רבי יהודה בן בבא אומר: ונתתי עשב בשדך לבהמתך – בין התחומים.

ר׳ שמעון בן יוחי אומר: ונתתי עשב בשדך לבהמתך – שתהא גוזז ומשליך לפני בהמתך כל ימות הגשמים ואתה מונע ידך ממנה קודם לקציר שלשים יום והיא עושה ואינה פוחתת מדגנה.

רבי אומר ונתתי עשב בשדך לבהמתך זה פשתן וכן הוא אומר (תהלים ק״ד:י״ד) מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ.

ואכלת ושבעת – סימן טוב לאדם כשבהמתו אוכלת ושבעה וכן הוא אומר (משלי י״ב:י׳) יודע צדיק נפש בהמתו.

דבר אחר: ואכלת ושבעת – כשבהמתך אוכלת ושבעה עובדת בכח האדמה שנאמר (שם י״ד:ד׳) ורב תבואות בכוח שור.

דבר אחר: ואכלת ושבעת – מן הולדות אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ירמיהו ל״א:י״א) ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה׳ על דגן ועל תירוש ועל יצהר.

סליק פיסקא

[Piska 43]

"And I shall give grass in your field to your beasts.⁠": You will not need to take them into the wilderness (to graze). You say (it means) this, but perhaps it is to be taken literally, (that only your beasts and not you will be fed)! — (No,) for it is written (Ibid.) "and you will eat and be sated.⁠" How, then, am I to understand "And I shall give grass in your field to your beasts"? That you will not need to take them into the wilderness.

R. Yehudah b. Bava says: "And I shall give grass in your field to your beasts": Within the (Sabbath) bound (i.e., two thousand ells). R. Shimon b. Yochai says: "And I shall give grass in your field to your beasts": You will cut (the grass) and throw it before your beast all the days of the rainy season, and leave it to itself thirty days before the harvest season, and it will work without lacking for corn.

Variantly: "And I shall give grass in your field to your field": This is flax. And thus is it written (Psalms 104:14) He makes flax sprout for the beast, and grass for the labor of man.⁠"

"and you will eat and be sated": It is a good sign for a man when his beast eats and is stated, viz. (Proverbs 12:10) "The righteous one knows the spirit of his beast.⁠"

When your beast eats and is sated, it works the ground with vigor, viz. (Ibid. 14:4) "There is much produce in the power of the ox.⁠"

Variantly: "and you will eat and be sated": from the offspring. And even though there is no proof for this, it is intimated in (Jeremiah 31:12) "And they shall come and sing in the height of Zion, and they shall stream together to the goodness of the Lord, for corn, and for wine, and for oil, and for the young of the flock and of the herd.⁠"

ונתתי עשב בש׳ לב׳ שלא תצטער למדברות אתה אומ׳ שלא תהא מצטער למדברות או ונתתי עשב בש׳ כשמועו ת״ל ואכלת ושבעת הא מה אני מקיים ונתתי עשב בש׳ לב׳ שלא תהא מצטער למדברות:

ר׳ יהודה בן אבא אומ׳ ונתתי עשב בש׳ לב׳ בין התחומין:

ר׳ שמעון בן יוחאי אומ׳ ונתתי עשב בש׳ לב׳ שתהא גוזז ומשליך לפני בהמתך כל ימות הגשמים ואת מונע ידך ממנה קודם לקציר שלשים יום והיא עושה ואינה פוחתת מדגנה:

ר׳ אומר ונתתי עשב בש׳ לב׳ זה פשתן וה״א (תהלים ק״ד:י״ד) מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם:

ואכלת ושבעת סימן טוב לאדם כשתהא בהמתו אוכלת ושביעה וה״א (מש׳ י״ב:י׳) יודע צדיק נפש בהמתו:

ד״א כשבהמתך אוכלת ושובעת עובדת אדמה בכוח שנ׳ (שם י״ד:ד׳) ורב תבואות בכוח שור:

ד״א ואכלת ושבעת מן הולדות אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ירמיהו ל״א:י״א) ובאו ורננו במ׳ ציון ונהרו אל טוב ה׳ על דגן ועל תי׳ ועל יצהר וכו׳:

וְאֶתֵּין עִשְׂבָּא בְּחַקְלָךְ לִבְעִירָךְ וְתֵיכוֹל וְתִשְׂבַּע.

and I will give herbage in your field for your cattle, and you shalt eat and be satisfied.

ואתן עשבה באפי ברה^א לבעיריכון ותיכלון ותשבעון.

א. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״מזון״.

ואיתן עיסבא בחקלך לבעירך ותיכול ותיסבע.

I will give herbage also in thy field for thy cattle, that you mayest eat and have enough.

וַאנבִּתֻּ עֻשׁבַּא פִי צַחרַאאִךַּ לִבַּהַאאִמִךַּ פַתַּאכֻּלֻ וַתַּשׁבַּעֻ

ואצמיח את עשב במדבר שלך עבור בהמותיך, ולכן תאכל ותשבע.

ונתתי עשב בשדך – שלא תצטרך להוליכה למדברות.

דבר אחר: שתהא גוזז תבואתך כל ימות הגשמים ומשליך לפני בהמתך, ואתה מונע את ידיך ממנה שלשים יום סמוך לקציר ואינה פוחתת מדגנה.

ואכלת ושבעת – הרי זו ברכה אחרת, שתהא ברכה מצויה בפת בתוך המעים.

ונתתי עשב בשדך AND I WILL GIVE GRASS IN YOUR FIELD [FOR YOUR CATTLE] – in your field: so that you will not need to lead them to distant pasture grounds.

Another explanation: it means that you will be able to cut your grain all the rainy season and cast it before your cattle as fodder, and if you withdraw your hand from it (stop doing this) only thirty days before the harvest, it will not give you less of its corn than if you had not fed your cattle with it [as is implied by ואכלת ושבעת, you will eat to the full] (Sifre Devarim 43:2).

ואכלת ושבעת AND YOU SHALL EAT AND BE SATISFIED – This is quite another (a separate) blessing; it means that a blessing will be on the bread within the stomach (see Rashi on Vayikra 25:19).

פס׳: ונתתי עשב בשדך – ¹שלא תהא מצטער למדברות. רבי שמעון בן יוחאי אומר ונתתי עשב בשדך שתהא גוזז ומשליך לבהמתך מן השחת עד שלשים יום קודם לקציר ואינה פוחתת מגרניה. ר׳ אומר ונתתי עשב בשדך זה פשתן וכן הוא אומר ² (תהלים ק״ד:י״ד) ועשב לעבודת האדם.

בשדך לבהמתך – סימן טוב כשבהמה אוכלת ושובעת.

ד״א: ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת – ³כשבהמתך אוכלת ושובעת עובדת בכח את האדמה. דכתיב (משלי י״ד:ד׳) ורב תבואות בכח שור:

1. שלא תהא מצטער. דורש בשדך שהוא מיותר משדה שלך יהיה גם כן עשב לבהמתך:

2. ועשב לעבודת האדם. ופשתן האדם עובד בו ועושה ממנו בגדים:

3. כשבהמתך אוכלת ושובעת. כוונתו כי ואכלת ושבעת קאי ועל ונתתי עשב בשדך לבהמתך וע״י זה עובדת בכח וזו ואכלת ושבעת:

ואכלת ושבעת – שב אל: דגנך ותירשך (דברים י״א:י״ד), ולא אל הקרוב, שהוא: עשב בשדך.

AND THOU SHALT EAT AND BE SATISFIED. This refers to thy corn, and thy wine (v. 14), not to that which comes immediately before it¹ namely, grass in thy fields.

1. Literally, near it.

בעתו – מפרש והולך: ונתתי עשב בשדך – שירדו הגשמים אחר אסיפת תבואה, להצמיח עשבים בארץ לצורך הבהמה, כי בשעת אסיפה תאכל מן העומרים ומן הקש ומן התבואה, שהרי אמרה תורה לא תחסום שור בדישו (דברים כ״ה:ד׳).

ואכלת ושבעת – שיספיק לך כל צורכך.

ורבותינו דרשו (בבלי ברכות מ׳.): מכאן שצריך אדם לתת תבן לבהמתו קודם שיאכל משום דכתיב: ונתתי עשב בשדך^א לבהמתך, והדר: ואכלת ושבעת. וכן מצמיח [חציר] לבהמה {ועשב לעבדת האדם} להוציא לחם מן הארץ (תהלים ק״ד:י״ד). וכן הקב״ה עושה: מקדים שחת בשדה שהוא לבהמה, ואחר כך בא הגרגיר שהוא לצורך האדם. לפי שאין הבהמה יודעת לקצור ולאסוף כמו אדם, הקב״ה מקדים לה מאכלה, כי רחמיו על כל מעשיו (תהלים קמ״ה:ט׳).

א. בכ״י מינכן 52: בשדה.

בעתו – IN ITS TIME – It continues and explains: ונתתי עשב בשדך – I WILL GIVE GRASS IN YOUR FIELD – that the rains will fall after the gathering of the grain, to grow the grasses in the land for the needs of the animals, because at the time of the gathering, she [the animal] will eat from the sheaves and from the straw and from the grain, as behold the Torah says: “do not muzzle the ox when it treads the grain” (Devarim 25:4).

ואכלת ושבעת – AND YOU SHALL EAT AND BE FULL – that He will supply all your needs.

And our Rabbis derived (Bavli Berakhot 40a:1): from here we learn that a person needs to give straw to his animal before he eats, because it is written: I WILL GIVE GRASS IN YOUR FIELDS for your livestock, and afterwards: AND YOU SHALL EAT AND BE FULL. And likewise “He causes {grass} to spring up for the cattle, {and herb for the service of man}, to bring forth bread out of the earth,” (Tehillim 104:14). And thus the Blessed Holy One does: He first [provides] hay in the field which is for the animals, and afterwards comes the grain which is for human needs. Since an animal does not know how to harvest and gather like a human, the Blessed Holy One first [provides] for it its food. Because His mercies are on all His creatures (Tehillim 145:9).

ואכלת ושבעת – הרי זו ברכה אחרת, שתהא ברכה מצויה בפת שבתוך מעיך, ואכלת ושבעת. לשון רבינו שלמה.

ור׳ אברהם אמר: ואכלת ושבעת – שב אל דגנך ותירושך (דברים י״א:י״ד), לא אל הקרוב שהוא עשב בשדך.

והנכון בעיני שהוא שב אל הכל: ואכלת ושבעת דגן תירוש ויצהר וגם בני צאן ובקר.

ובסיפרי (ספרי דברים י״א:ט״ו): ואכלת ושבעת – כשבהמתך אוכלת ושובעת, עובדת האדמה. וכן הוא אומר: ורב תבואות בכח שור (משלי י״ד:ד׳). דבר אחר: מן הולדות, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר: ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב י״י על דגן ועל תירוש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר וגו׳ (ירמיהו ל״א:י״א). וזהו הנכון.

AND THOU SHALT EAT AND BE SATISFIED. "This is another blessing, meaning that there will be a blessing on the bread within your stomach, and you eat and be satisfied.⁠" This is Rashi's language and Rabbi Abraham ibn Ezra commented: "And thou shalt eat and be satisfied. This refers back to thy corn, and thy wine, and thine oil [mentioned in the preceding verse], not to the grass in thy fields which is near [in the same verse].⁠" The correct interpretation in my opinion is that it refers to everything: "and thou shalt eat and be satisfied with the corn, wine, and oil, and also the sheep and cattle [will eat and be satisfied with the grass in the field].⁠" And in the Sifre we find:⁠¹ "And thou shalt eat and be satisfied, when your cattle eats and is satisfied, it works the ground [with strength], and so it is said, and much increase is by the strength of the ox.⁠² Another interpretation: [And thou shalt eat and be satisfied] from the young [of the cattle]. Although there is no proof of this, yet there is an indication, for it says, And they shall come and sing in the height of Zion, and shall flow unto the goodness of the Eternal, to the corn, and to the wine, and to the oil, and to the young of the flock and of the herd etc.⁠"³ This is the correct interpretation.

1. Sifre, Eikev 43.

2. Proverbs 14:4.

3. Jeremiah 31:11.

ונתתי עשב בשדך – יחס נתינת העשב לעצמו יתעלה, כנגד דעות החושבים כי העולם נמסר אל העליונים ואל הכחות המצמיחים, ולכך באה התורה לרפוא מחלת אמונתם, להודיע כי הוא יתעלה המצמיח והנותן עשב, כענין שנאמר (תהלים ק״ד:י״ד) מצמיח חציר לבהמה, ולכך אמר ונתתי עשב, כלשון שאמר ונתתי מטר ארצכם, כי כשם שהוא הממטיר כך הוא הנותן עשב, ופסוק אחד כלל שניהם, הוא שכתוב (זכריה י׳:א׳) ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה.

ואכלת ושבעת – יחזור אל דגנך תירושך ויצהרך. או יהיה באורו, ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת, כשיהיה רב העשב בשדה והמרעה טוב אז ואכלת ושבעת, כי הוא סימן השובע במזונות בני האדם. ודרשו רז״ל, ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת, מכאן שאסור לו לאכול עד שיתן מאכל לבהמתו.

ונתתי עשב בשדך, "I will provide grass in your field, etc.⁠" Moses attributed the provision of grass in the field to God personally in order to counter the opinions of the people that the world as we know it has been handed over by God unconditionally to planetary forces and terrestrial forces encouraging the growth of vegetation. Seeing this was a widely held view, the Torah had to phrase some things in such a way that people will remember that it is only He Who provides the celestial input without which no growth of any sort will manifest itself in our world. David also reminds us of this in Psalms 104,14: "Who makes the grass grow for the cattle, and herbage for man's labour.⁠" Just as the rainfall is attributed to God in verse 14, so the growth of grass is attributed to Him in this verse. The same idea is also expressed in Zecharyah 10,1

ואכלת ושבעת, "you will eat and be sated.⁠" These words refer to the earlier verse which spoke about the grain harvest and the grape harvest. They do not mean that you will eat grass. The words could also be understood thus: When I provide plenty of grass and grazing in the fields, the animals which fed on this and whose meat you will eat will be a source of satisfaction for you. Our sages in Berachot 40 derive a moral lesson from our verse. Seeing God speaks first about the feed for the livestock before assuring us that we will eat our fill, this teaches that we are not to sit down to eat until after we have made sure that our animals have food to eat.

ואכלת ושבעת – פי׳ ר׳ אברהם שב אל דגנך תירושך ויצהרך ולא אל הקרוב שהוא עשב בשדך. והרמב״ן כתב והנכון בעיני שהוא שב אל הכל ואכלת ושבעת דגן תירוש ויצהר וגם בני צאן ובקר והכי איתא בסיפרי ואכלת ושבעת כשבה מתוך שהיא אוכלת ושובעת עובדת האדמה ד״א מן הוולדות:

ואכלת ושבעת, "you will eat and be satisfied.⁠" According to Ibn Ezra these words refer to the previous words (verse 14) דגנך, ותירושך, ויצהרך, "your grain, your wine, and your oil,⁠" rather than to the more recent words עשב בשדך, "the grass in your field.⁠"

Nachmanides writes that the correct interpretation is that the words ואכלת ושבעת refer to the both דגן, תירושך, ויצהרך as well as to עשב בשדך. They even refer to the livestock mentioned in our verse as בהמתך. The Sifri interprets this as meaning that when your livestock has enough to eat, then your land will be able to provide the harvest it is meant to provide. Another possible approach is that the word ובהמתך does not refer to what you will eat, but to the fact that your livestock will produce its young, just as the soil will produce its yield.

ויתן עשב בשדה שתאכל הבהמה הרועה שם ויאכלו וישבעו כי לא יחסר כל טוב.

ונתתי עשב בשדך שלא יצטרך להוליכה למדברות. פירוש שיהיה צומח בתוך שדך עשב הבהמות כדי שלא תצטרך להוליך בהמתך למדברות שבהם העשב של מרעה הבהמות ובספרי שנו אתה אומר שלא תהא מצטער להוליכה למדברות או אינו אלא ונתתי עשב בשדך לבהמתך כמשמעו פירוש שיהיה לשדך עשב רב כמו העשב הראוי לבהמתך ת״ל ואכלת ושבעת פי׳ ומסתמא יש בו עשב רב הא מה אני מקיים ונתתי עשב בשדך לבהמתך שלא תהא מצטער להוליכ׳ למדברות וזהו אליבא דר׳ יהודה בספרי:

דבר אחר שתהא גוזז תבואתך כל ימות הגשמים ומשליך לפני בהמתך כו׳. וזהו אליבא דרבי שמעון בן יוחאי שמפרש עשב בשדך על עשב השד׳ לא על עשב הבהמות הצומח בתוכו ופירוש לבהמתך גם לבהמתך שמרוב רבויו גוזז ומאכיל לבהמתו והנותר לדגן לבני אדם:

ואכלת ושבעת הרי זה ברכה אחרת שתהא ברכה מצויה בפת בתוך המעים. פירוש אין ואכלת ושבעת דבק עם ונתתי עשב בשדך לבהמתך דמה עניין זה לזה אלא היא ברכה בפני עצמו ומה שאמרו שתהא ברכה מצויה בפת ולא כמשמעו שיהיה רוב דגן שתאכל ותשבע הוא מפני שכיון שיש כל כך עשב בשדך עד שתגזוז ממנו לבהמתך והמותר לדגן פשיטא שתאכל ושבע מת״ל ואכלת ושבעת שתהא ברכה מצויה בפת בתוך המעים אוכל קמעא ושבע אבל רבי׳ אברהם בן עזרא פירש ואכלת ושבעת שב אל דגנך תירושך ויצהרך לא אל הקרוב אליו שהוא עשב בשדך:

ומלבד התבואות הצריכו׳ לאדם עוד יתן בירידת המטר עשב בשדך לבהמתך וכמו שכתב רש״י באופן שלא תצטרך להוליכם במדבר. או שתהי׳ התבואה כל כך שיאכלו ממנה הבהמו׳. ומלבד שיתברכו התבואות באופן הנזכר. עוד יתברכו שתאכלו ותשבעו. והרי לך בזה השכר המקווה מהמצות:

שלא תצטרך להוליכה למדברות. דאם לא כן, מאי ברכה היא ״ונתתי עשב בשדך״, יותר טובה התבואה מעשב. ועוד, לא הוי למכתב רק ״ונתתי עשב לבהמתך״, אלא ״בשדך״ אתי לומר ׳שלא תצטרך להוליכה וכו׳⁠ ⁠׳:

דבר אחר. לפי זה כתב ״בשדך״, שרוצה לומר בשדך – במקום שהתבואה גדילה, בשדה יהיה העשב, כגון שתהיה גוזז וכו׳:

ברכה מצויה בפת בתוך המעיים. דאם לא כן, הרי כבר כתיב ״ואספת דגנך וגו׳⁠ ⁠⁠״:

שלא תצטרך להוליכה למדברות. כלומר שלא תצטרך להוליך הבהמות לרעות במדברות ששם עשב למרעה בהמות, אבל יצמח בשדך עשב הבהמה. וזהו אליבא דרבי יהודה בספרי. ד״א שתהא גוזז וכו׳ אליבא דרשב״י, שמפרש עשב בשדך על עשב השדה, ולא על עשב הבהמות הצומח בתוכו. ופירש לבהמתך, וגם לבהמתך. שמרוב ריבויו גוזז ומאכיל לבהמתו, והנותר יותיר לדגן לבני אדם. משום הכי מביא רש״י שני טעמים אלו:

הרי זו ברכה אחרת כו׳. רצונו לתרץ היאך מוסב ואכלת ושבעת אשלמעלה, וכי בשביל שיהי׳ מאכל לבהמתו הוא שובע. ומתרץ דלא מוסב אשלמעלה והרי זו כו׳:

So that it will not be necessary for you to lead it to the desert. I.e., to the desert where there is pasture for the animals. Rather, grass for the animals will grow in your field. This is according to Rabbi Yehuda in the Sifrei. Rashi's second interpretation, "You will reap, etc.⁠" is according to Rabbi Shimon bar Yochai who explains that "Grass in your field,⁠" refers to the grass [i.e., produce] of the field and not to pasture for the animals. And ולבהמתך means, "and also for your animals.⁠" Because of its abundance you will reap it and feed it to your animals, and the remainder will be for human consumption. This is why Rashi offers both explanations.

This is a different blessing, etc. Rashi is answering the question: How does, "And you will eat and be full" relate to the first part of the verse? Is a person sated because there is food for his animals? Rashi answers: This is not related to the first part of the verse, but rather this is a different blessing, etc.

ואכלת ושבעת – שב על כל הקודם, שתהנה מן הדגן והתירוש והיצהר, ותאכל גם מבשר הבקר והצאן, ותשתה את חלבם:

ונתתי – אצמיח עשב בשדות משום שהם השדות שלך, ובהמתך תמצא שם מרעה כדי שאתה תאכל ותשבע.

ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת: אין סדר המקרא מדויק, והכי מיבעי ׳ואכלת ושבעת ונתתי עשב׳ וגו׳. ומזה למדו חז״ל בברכות (מ,א) דמחוייבים ליתן תחילה מזונות לבהמתו ואח״כ יאכל בעצמו¹.

ולפי הפשט לא בא האי ״ואכלת ושבעת״ בשביל הבטחה, אלא מענין הפרשה, לאחר שיהיה לך כל טוב עד ״ואכלת ושבעת״, על כן יש לך לחוש פן תגיע לידי הסרה מן הדרך.

1. ועיין ברש״י, על-אתר, יישוב נוסף.

לבהמתך – הצלחת גידול הבהמות גם היא בכלל העושר (דברים ז׳:י״ד).

ואכלת ושבעת – זאת היא התוצאה של כל הברכות הנזכרות. משפט זה מתכוון גם לשמש בתור פתיחה אל האזהרה הסמוכה, כי ריבוי הנכסים עלול להביא לידי עזיבת ה׳ ח״ו, כמבואר בספרי, השוה ח׳:י׳ והלאה.

ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת – כשבהמתך אוכלת ושובעת עובדת בכח את האדמה, וכן הוא אומר ורב תבואות בכח שור (ספרי). לפיכך אמר בגיטין נ״ב, דהוי מזבין ארעא וזבין תורי כו׳ אמר ר׳ יוסי מימי כו׳ אלא לשורי שדי. וכפי הנראה זה טעם ר׳ יוסי דאמר סוף תוספתא דבבא מציעא בהמתן וחיי אחרים ר׳ יוסי אומר בהמתן קודמת לחיי אחרים, דסבר דבהמה הוי כחיי עצמן, שחורשת השדות. ולפ״ז אינו מוכרח הא דבעי במנחות דף ע״ו דהתורה חסה על ממונן של ישראל מוהשקית את העדה ובעירם, דכיון דכן הוה כחייהם. ופשוט.

לבהמתך – אמר רב יהודה אמר רב, אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת.⁠¹ (ברכות מ׳.)

1. ולגירסא אחרת אסור שיטעום, ובשו״ע נשמט כלל דין זה, וצ״ע. וברמב״ם פ״ט ה״ח משמע דזה הוי רק מדת חסידות. ועיין במג״א סי׳ קס״ז ס״ק י״ח בשם ספר חסידים דרק לאכילה קודמים בהמה וחיה אבל לשתיה אדם קודם כדכתיב ברבקה שתה וגם גמלך אשקה, עכ״ל. ויש להעיר שלא הביא יותר מלשון הקב״ה והשקית את העדה ואת בעירם (פ׳ חקת). וטעם החילוק בין אכילה לשתיה נראה ע״פ מש״כ התוס׳ בפסחים ק״ז ב׳ ובנזיר כ״ג ב׳ שבאכילה לפעמים אדם אוכל אף כשאינו רעב אבל בשתיה דרך האדם לשתות רק לצמאונו, וא״כ אחרי דבשתיה יש צער הגוף [כלומר צער הצמאון] לכן הוא קודם לבהמה, דבודאי צערו של אדם חשוב יותר, ואף כי באכילה אמרו אותו הדין בסתם דמשמע אף כשיש לו צער רעבון, אך הן לא נתנו חז״ל דבריהם לשיעורין. אבל באמת י״ל דכשמצטער האדם ברעבונו הוא קודם, וכמו בשתיה, ואם אינו נוהג כן הוא ממדת חסידות בעלמא, ואולי מטעם זה כתב הרמב״ם דכל דין זה הוי מדת חסידות כמו שהבאנו, יען דדין זה בסתמא כתיב דמשמע אף אם יש לו צער רעבון, ודו״ק.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון