×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כא) לְמַ֨עַן יִרְבּ֤וּ יְמֵיכֶם֙ וִימֵ֣י בְנֵיכֶ֔ם עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה לַאֲבֹתֵיכֶ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם כִּימֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם עַל⁠־הָאָֽרֶץ׃א
so that your days and the days of your sons may be many on the land that Hashem swore to your fathers to give to them, like the days of the heavens upon the earth.⁠1
1. like the days... | כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ – See R. D"Z Hoffmann that the connotation is: "forever".
א. בספרי תימן: הָאָֽרֶץ׃ בצד״י גדולה.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחיימיוחס לרא״שטור הפירוש הקצררלב״גמזרחיאברבנאלכלי יקרשפתי חכמיםאור החייםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
[פיסקא מז]
למען ירבו ימיכם – בעולם הזה, וימי בניכם – לימות המשיח.
כימי השמים על הארץ – לעולם הבא, אשר נשבע ה׳ לאבותיכם לתת לכם אין כתוב כאן אלא לתת להם נמצינו למדים תחיית המתים מן התורה.
כימי השמים על הארץ – שיהו פניהם של צדיקים כיום וכן הוא אומר (שופטים ה׳:ל״א) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו רבי שמעון בן יוחי אומר לשבע שמחות פניהם של צדיקים עתידים להקביל פני שכינה לעתיד לבא ואלו הן (שם) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שיר השירים ו׳:י׳) יפה כלבנה ברה כחמה (דניאל י״ב:ג׳) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע (שם) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד (נחום ב׳:ה׳) כברקים ירוצצו (תהלים מ״ה:א׳) למנצח על שושנים (הושע י״ד:ז׳) ויהי כזית הודו וגו׳.
ואומר (תהלים קכ״א:א׳) שיר למעלות למי שעתיד לעשות מעלות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא רבי עקיבא אומר שיר למעלה אין כתוב כאן אלא שיר למעלות שלשים מעלות זו למעלה מזו רבי אומר שיר למעלה אין כתוב כאן אלא שיר למעלות ששים מעלות זו למעלה מזו או לפי שיש מעלות זו למעלה מזו שומע אני יש ביניהם איבה ושנאה קנאה ותחרות תלמוד לומר (דניאל י״ב:ג׳) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד מה כוכבים אין ביניהם איבה שנאה קנאה ותחרות כך צדיקים, מה כוכבים אין אורו של זה דומה לאורו של זה כך צדיקים.
דבר אחר: ומצדיקי הרבים אלו גבאי צדקה רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו זקנים וכן הוא אומר (שופטים ה׳:ל״א) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו מי גדול האוהבים או המאהיבים הוי אומר המאהיבים, אם האוהבים ואוהביו כצאת השמש בגבורתו קל וחומר המאהיבים.
(דניאל י״ב:ג׳) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד מה כוכבים רמים ומנוטלים על כל באי העולם כך הצדיקים, מה כוכבים רדים ושולטים מסוף העולם ועד סופו כך הצדיקים, מה כוכבים פעמים נכסים פעמים נגלים כך הצדיקים, מה כוכבים כתות כתות שאין להם מנין כך הצדיקים, או בין עושים רצונו של מקום בין אין עושים רצונו של מקום תלמוד לומר (בראשית כ״ח:י״ד) והיה זרעך כעפר הארץ אם עושים רצונו של מקום הרי הם ככוכבים ואם לאו הרי הם כעפר הארץ וכן הוא אומר (מלכים ב י״ג:ז׳) כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש.
דבר אחר: כימי השמים על הארץ – שיהו חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים וכן הוא אומר (ישעיהו ס״ו:כ״ב) כי כאשר השמים החדשים וגו׳ והלא דברים קל וחומר ומה שמים וארץ שלא נבראו אלא לכבודם של ישראל חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים קל וחומר לצדיקים שבעבורם נברא העולם.
רבי שמעון בן יוחי אומר הרי הוא אומר (ישעיהו ס״ה:כ״ב) כי כימי העץ ימי עמי ואין עץ אלא תורה שנאמר (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה והלא דברים קל וחומר ומה התורה שלא נבראת אלא לכבודם של ישראל הרי היא קיימת לעולם ולעולמי עולמים קל וחומר לצדיקים שבעבורם נברא העולם.
רבי יהושע בן קרחה אומר הרי הוא אומר (קהלת א׳:ד׳) דור הולך ודור בא אל תהי קורא כאן אלא ארץ הולכת וארץ באת ודור לעולם עומד ולפי ששינו מעשיהם שינה המקום עליהם סידורו של עולם. הרי הוא אומר (הושע ב׳:א׳) והיה מספר בני ישראל וכתוב כחול הים אשר לא ימד ולא יספר כשישראל עושים רצונו של מקום כחול הים אשר לא ימד ולא יספר ואם לאו והיה מספר בני ישראל ואומר (ישעיהו ל׳:י״ז) עד אם נותרתם כתורן ואומר (עמוס ה׳:ג׳) כי כה אמר ה׳ העיר היוצאת אלף תשאיר וגו׳ דבר אחר והיה מספר בני ישראל, זה מספר שמים, כחול הים, זה מספר אדם.
סליק פיסקא
[Piska 47]
"So that your days will be multiplied": in this world; "and the days of your children": in the days of the Messiah; "… to your forefathers to give to them": at the resurrection; "as the days of the heavens upon the earth": in the world to come.
It is not written "to give to you,⁠" but "to give to them (your forefathers)" — whence we see (proof of) the resurrection in the Torah.
"as the days of the heavens upon the earth": The faces of the righteous will (then) shine as the day (i.e., the sun). And thus is it written (Judges 5:31) "and His lovers, like the sun emerging in its strength.⁠" (Psalms 16:11) "… with seven joys, Your face": With seven joys the faces of the righteous are destined to receive the Face of the Shechinah in the world to come: [1] "His lovers like the sun emerging in its strength", [2] (Song of Songs 6:10) "fair as the moon", [3] (Daniel 12:3) "and the wise ones will shine as the brightness of the firmament", [4] "and they that turn the many to righteousness (will shine) as the stars forever", [5] (Nachum 2:4) "and like lightnings shall they run", [6] (Psalms 45:1) "To the chief musician upon shoshanim (the righteous, whose faces are like shoshanim (lilies)", [7] (Hoshea 14:7) "and his beauty will be as that of the olive tree.⁠"
It is not written here (Psalms 121:1) "a song of the ascents,⁠" but "a song to the ascents" — to Him who is destined to assign ascents to the righteous in time to come. Rebbi says: It is not written here "a song of the ascents,⁠" but "a song to the ascents" — thirty ascents, one above the other. Because there are (thirty) ascents, one higher than the other, I might think that there is hatred, envy, and rivalry among them; it is, therefore, written (Daniel 12:3) "and they that turn the many to righteousness (will shine) as the stars forever.⁠" Just as there is no hatred, envy, or rivalry among the stars, so, there will be no hatred, envy, or rivalry among the righteous. And just as with the stars, the light of one is not like the light of the other, so, with the righteous. Variantly: (Ibid.) "and the wise ones will shine as the brightness of the firmament": This is a judge who renders a judgment in accordance with the pure truth.
"and they that turn the many to righteousness": These are the charity trustees. R. Shimon b. Menassia says: And thus is it written (Judges 5:31) "and His lovers, like the sun emerging in its strength.⁠" Who is greater? His lovers (i.e., the elders)? or those who cause Him to be beloved (by others)? Naturally, the second. And it is written "and His lovers, like the sun emerging in its strength" — How much more so, those (the charity trustees), who cause Him to be beloved (by others)!
"and they that turn the many to righteousness (will shine) as the stars forever": Just as the stars are high and exalted above all mortals, so, the righteous. And just as the light of the stars can be seen from one end of the world to the other, so, the light of the righteous. And just as the stars are sometimes revealed and sometimes concealed, so, the righteous. And just as there are innumerable "coteries" of stars, so, there are innumerable coteries of the righteous. If Israel do the will of the Lord, they are like the stars; if not, they are like the dust. And thus is it written ((II Kings 13:7) "for the king of Aram had destroyed them and made them like the dust for threshing.⁠"
Variantly: "as the days of the heavens upon the earth": They (the righteous) will live and endure for ever and ever. And thus is it written (Isaiah 66:22) "For as the new heavens and the new earth that I will make will remain before Me, says the Lord, etc.⁠" Now does this not follow a fortiori, viz.: If the heavens and the earth, which were created only for the honor of the righteous, will live and endure forever, how much more so, the righteous themselves, for whose sake the world was created!
R. Yehoshua b. Karchah says (Ibid. 65:22) "For as the days of the tree are the days of My people.⁠" "the tree" is Torah, viz. (Proverbs 3:18) "It (Torah) is a tree of life to those who hold fast to it.⁠" Now does this not follow a fortiori, viz.: If the Torah, which was created only for the honor of the righteous, lives and endures forever, how much more so, the righteous themselves, for whose sake the Torah was created!
R. Yehoshua b. Karchah says: (Koheleth 1:4) "A generation goes and a generation comes, and the earth stands forever.⁠": What was created for what? The earth (was created) for the generation (of men). It should be written, thus: "The earth goes and the earth comes, and the generation stands forever!⁠" But because they changed (i.e., corrupted) their ways, the Holy One Blessed be He changed because of them the ordinance of creation. And thus is it written (Hoshea 2:1) "And the number of the children of Israel shall be as the sand of the sea, which cannot be measured and which cannot be numbered!⁠" (The resolution:) When Israel do the will of the Lord, they are as the sand of the sea, which cannot be measured and which cannot be numbered. And if not, then the number of the children of Israel shall be.⁠" And it is written (Isaiah 30:17) "… until you will be left as a beacon on the top of a mountain,⁠" and (Amos 5:3) "For thus said the Lord G-d: The city that went out with a thousand shall leave a hundred, and that which went out with a hundred shall leave ten, to the house of Israel.⁠" Variantly: "And the number of the children of Israel shall be" — This is the number of Heaven (i.e., Only G-d can give the exact number.) "as the sand of the sea, etc.⁠" — This is the number of man, (who is not capable of counting them).
[End of Piska]
למען ירבו ימ׳ בעולם הזה וימי בני׳ לימות המשיח:
כימי הש׳ על הא׳ לעולם הבא:
על האדמה ולא בחוצה לארץ:
אשר נש׳ לאב׳ לתת להם לתת לכם אין כת׳ כן אלא לתת להם נמצינו למידים תחיית המתים מן התורה:
כימי השמ׳ על הא׳ שיהוא (בניהם) [פניהם] של צדיקים כיום וה״א (שופטים ה׳:ל״א) ואהביו כצאת השמש בג׳:
ר׳ שמעון בן יוחאי [אומר] לשבע שמחות פניהם של צדיקים עתידין להקביל פני שכינה לעתיד לבוא ואלו הן:
כצאת השמ׳ בג׳ (שם):
יפה כלבנה:
ברה כחמה (שה״ש ו׳:י׳):
והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם (דניאל י״ב:ג׳):
כברקים ירוצצו (נחום ב׳:ה׳):
למנצח על שושנים (תהלים מ״ה:א׳):
ויהי כזית הודו (הושע י״ד:ז׳):
ואומ׳ שיר למעלות (תהלים קכ״א:א׳) למי שעתיד לעשות מעלות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבוא:
ר׳ עקיבה אומ׳ שיר למעלה אין כת׳ כן אלא שיר למעלות שלשים מעלות זו למעלה מזו זו למעלה מזו:
ר׳ אומ׳ שיר (שיר) למעלה אין כת׳ כן אלא שיר למעלות יכול יש ביניהם איבה ושנאה וקנאה ותחרות ת״ל (דניאל י״ב:ג׳) ומצדיקי הרבים ככוכבים מה כוכבים אין ביניהם איבה ושנאה קנאה ותחרות כך צדיקים:
מה כוכבים אין אורו של זה דומה לאורו של זה כך צדיקים אין אורו של זה דומה לאורו של זה:
ד״א ומצדיקי הרבים ככו׳ אלו גבאי צדקה:
ר׳ שמעון בן מנסיא אומ׳ אלו זקנים וה״א (שופטים ה׳:ל״א) ואהביו כצ׳ הש׳ בג׳ מי גדול האוהבים או המאהיבים הוי אומ׳ המאהיבים אם האוהבים ואהביו כצ׳ הש׳ בג׳ קל וחומ׳ מאהיבים:
מה כוכבים רמים ומנוטלים על כל באי העולם כך הצדיקים:
מה כוכבים אחד מהן שורף ורודה מסוף העולם ועד סופו כך הצדיקים:
מה הככבים פעמים נכסין ופעמים נגלין כך הצדיקים:
מה כוכבים כתות כתות שאין להן מנין כך הצדיקים אין להן מנין:
[או] בין שעושין רצונו של מקום ובין שאין עושין [רצונו] של מקום ת״ל (בראשית כ״ח:י״ד) והיה זר׳ כע׳ הא׳ אם עושין רצונו של מקום הרי הן ככוכבים ואם לאו הרי הן כעפר הארץ וה״א (מלכים ב י״ג:ז׳) כי אבדם מלך (אשור) [ארם] וישמם כעפר לדוש:
ד״א כימי השמים על הא׳ שיהוא חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים וה״א (ישעיהו ס״ו:כ״ב) כי כאשר השמ׳ החד׳ והא׳ החד׳ עמ׳ לפני נאם ה׳ כן יע׳ זר׳ ושמ׳ והלא דברים קל וחומר ומה שמים וארץ שלא נבראו אלא לכבודן של ישראל הן עומדים לעולם ולעולמי עולמים קל וחומר לצדיקים שבעבורם נברא העולם:
בְּדִיל דְּיִסְגּוֹן יוֹמֵיכוֹן וְיוֹמֵי בֵנֵיכוֹן עַל אַרְעָא דְּקַיֵּים יְיָ לַאֲבָהָתְכוֹן לְמִתַּן לְהוֹן כְּיוֹמֵי שְׁמַיָּא עַל אַרְעָא.
that your days and the days of your children may be multiplied on the land which the Lord swore to your fathers to give them, as the days of heaven upon the earth.
מן בגלל דיסגוןא יומיכון ויומי בניכון על {ארעא} די קיים ממרא די״י לאבהתכון למיתן לכון כיומי שמייא על ארעא.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דיסגון״) גם נוסח חילופי: ״יסגי״.
מן בגלל דיסגון יומיכון {ויומי בניכון}⁠א על ארעא דקיים י״י לאבהתכון למיתנה להון כסכום יומין דקיימין שמיא על ארעא.
א. חסר בכ״י לונדון.
that your days and the days of your children may be multiplied on the land which the Lord swore to your fathers to give you, as the number of the days that the heavens abide over the earth.
לִכַּיְ תַּטֻולַ אִיאמֻכֻּם וַאִיאם בַּנִיכֻּם פִי אלּבַּלַדִ אלּדִ׳י קַסַםַ אַללָּהֻ לִאבַּאאִכֻּם אַן יֻעטִיַהֻם כַּאִיאםִ אלסַּמַאאִ עַלַי׳ אלּאַרץִ׳
בכדי שיתארכו ימיכם וימי בניכם על הארץ, אשר נשבע ה׳ לאבותיכם כי יתן אותה להם, כמו ימי השמים על הארץ.
למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו׳ – אם עשיתא כן ירבו ימיכם,⁠ב ואם לאו לא ירבו, שדברי תורה נדרשין מכלל הין אתה שומע לאו, ומכלל לאו הין.⁠ג
ד׳לתת לכם׳ אין כת׳ כאן, אלא לתת להם – מכאן אנוה למידין תחיית המתים מן התורה.
א. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, לונדון 26917 חסר: ״עשיתם״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, לונדון 26917 חסר: ״ימיכם״.
ג. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34: ״מכלל לאו הן, ומכלל הן לאו״. בכ״י לונדון 26917, דפוס רומא: ״מכלל לאו אתה שומע הין, ומכלל הן אתה שומע לאו״.
ד. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917. בדפוס רומא נוסף כאן ד״ה: ״לתת להם״.
ה. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917 (במקום ״מכאן אנו״): ״נמצינו״.
למען ירבו ימיכם וימי בניכם IN ORDER THAT YOUR DAYS MAY BE INCREASED AND THE DAYS OF YOUR CHILDREN – We may learn from this that if you do so, then they will be increased, but if not, they will not be increased, for the statements of the Torah may be expounded so as to derive from the negative the positive, and from the positive, the negative (Sifre Devarim 46).
לתת להם [THE LAND WHICH HASHEM SWORE UNTO YOUR FATHERS] TO GIVE TO THEM – It is not written here "to give to you", but "to give to them". From this we are able to derive that the tenet of the "Resurrection of the Dead" is of Biblical origin (more lit., is from the Torah) (Sifre Devarim 47:2).
פס׳: למען ירבו ימיכם – אם למדתם את בניכם תורה ירבו ימיכם ואם לאו מתקצרין.
אשר נשבע ה׳ לאבותיכם לתת להם – לתת לכם אין כתיב אלא לתת להם. נמצינו למדים תחיית המתים מן התורה.
כימי השמים על הארץ – שיהו פני הצדיקים 1דומין ליום. וכן הוא אומר (שופטים ה׳:ל״א) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. רבי שמעון בן יוחאי אומר (ישעיהו ס״ה:כ״ב) כימי העין ימי עמי 2אין עץ אלא תורה שנא׳ (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה:
1. דומין ליום. דורש כימי השמים כיום שהוא מאיר:
2. אין עץ אלא תורה וכו׳. והרי הדברים ק״ו ומה אם התורה שלא נבראת אלא לכבודן של ישראל הרי היא קיימת לעולמי עולמים ק״ו לצדיקים שבשבילם נברא העולם כצ״ל וכ״ה בספרי:
כימי השמים על הארץ – כלומר: ונתתיא מטר מן השמים, והאדמה תתן אתב יבולה.
א. כך נוסח ב׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין). בנוסח א׳ חסרה מלת: ונתתי.
ב. כך נוסח ב׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין). בנוסח א׳ חסרה מלת: את.
כימי השמים על הארץ AS THE DAYS OF THE HEAVENS OVER THE EARTH: In other words, I [God] will grant rain from the heavens and the ground will yield its produce.⁠1
1. The phrase כימי השמים על הארץ is often understood in classical rabbinic literature as an allusion to messianic times or to the world to come. See e.g. Sanh. 89a or the first explanation offered in Sifre 47. Otherwise the phrase is commonly understood as meaning that the Israelites’ blessing will last “as long as there are heavens over the earth,” i.e., either for a very long time or forever. See e.g. NJPSC and the alternate explanation offered in Sifre 47.
Rashbam’s explanation here is unusual and cryptic. The Be’ur here writes about it: “I do not understand what the connection is between rain and produce, on the one hand, and ‘the days of the heavens,’ on the other hand.” Perhaps Rashbam reads the word כימי as meaning “like the waters” (instead of “like the years”), although that too would be a surprising explanation. (The word for “like the waters” would be כמי, not כימי.)
In any case, Rashbam is saying that the images of “heavens” and “earth” were chosen in this verse as a way of conveying the idea of longevity because those images had just been used in the preceding verses to describe the Israelites’ blessings from God.
ואם תשימום על לב (דברים י״א:י״ח), לא תאבדון מהארץ, רק יאריכון ימיכם כימי השמים על הארץ.
If you will take My words to heart, you will not be exiled from the land, and your days upon the land shall be as long as the days of the heaven above the earth.
למען ירבו ימיכם – למען דבר זה ירבו ימיכם, שלא תגלו מעל הארץ.
למען ירבו ימיכם – THAT YOUR DAYS MAY BE MULTIPLIED – for the sake of this thing, your days shall multiply, that you will not be exiled from upon the land.
למען ירבו ימיכם וימי בניכם – אף נשים חייבות במזוזה משום דאינהו נמי בעי חיי.
למען ירבו ימיכם וימי בניכם, "so that you will live long and your children will live long, etc..⁠" Women are also obligated to put mezzuzot on their homes when no man shares the home they live in. This is logical, seeing that they too wish to enjoy long life. (Talmud, Kidushin, folio 31.)
לתת להם כימי השמים על הארץ – למדך הכתוב כי ארץ ישראל נתונה לישראל לעולם כימי השמים על הארץ שהם לעולם, ואם יגלו ממנה עתידין לחזור לתוכה, שאין אומה ולשון מושיבין אותה ומחזיקין בה כי אם ישראל.
ויתכן עוד לומר שיהיה הבטחה לעתיד לבא כי בזכות התורה יאריכו ימים ויחיו חיים ארוכים ארבע מאות וחמש מאות שנה, זהו שאמר כימי השמים על הארץ, שהרי ת״ק שנה מן השמים לארץ, וכן התנבא ישעיה ע״ה לעתיד ואמר (ישעיהו ס״ה:כ״ב) כימי העץ ימי עמי, כאותו זמן של אדם הראשון שאכל מן העץ והיו ימי האדם וחייהם ארוכין, כן יהיו ימי עמי לעתיד, וזה יהיה כשתחזור השכינה שהיא ה״א אחרונה שבשם, לפי שבעוה״ז אין בית דין של מעלה מענישין עד עשרים שנה, ולעתיד כשתחזור הה״א לא יהיו מענישים עד מאה שהוא חמשה פעמים עשרים, שכן כתוב (ישעיהו ס״ה:כ׳) כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל, וכיון שיאריכו לרשע ולא יענש עד מאה שהוא חמשה פעמים עשרים אין ספק כי הצדיק המתברך והזוכה יחיה למעוט חמשה פעמים מאה שהוא ת״ק, וזהו שאמר ישעיה ע״ה כימי העץ ימי עמי, והוא עץ החיים שדרשו בו רז״ל עץ החיים מהלך ת״ק שנה, וזהו שאמר משה בכאן כימי השמים על הארץ, כמדת השמים על הארץ, וזה וזה אחד אלא שהרב רמז והתלמיד פירש.
ויש לפרש עוד כי הכתוב ירמוז על שני חיי האבות כי הם חיו בין כלן ת״ק שנה, שהרי אברהם חיה קע״ה שנה ויצחק ק״פ שנה ויעקב קמ״ז שנה, הרי תק״ב שנה שחיו האבות, השנים הנשארים כנגד שמים וארץ, ות״ק הוא שעור שבין שמים לארץ. וכן תמצא השם הנעלם של שם שדי שהוא ת״ק, וכשנתרחב העולם ונמתח כשעור הזה ת״ק אז אמר לעולמו די, וזהו שאמר אשר נשבע ה׳ לאבותיכם, שחיו ת״ק שנה, כימי השמים על הארץ שהם ת״ק, כי הכל בזכות האבות. עוד אפשר לומר כימי השמים על הארץ, כי הם השמים והארץ שבבראשית והוא זמן יובל העולם, והבן זה.
...
כימי השמים על הארץ – כמהלך שמים לארץ כן עולין ימי האבות ימי אברהם קע״ה ויצחק ק״פ ויעקב קמ״ז בין הכל חמש מאות ושני שנים וכן מהלך משמים לארץ.
על הארץ – ט״פ על הארץ בזה הספר כנגד ט׳ שבטים שנטלו חלק מעבר לירדן.
למען ירבו ימיכם וגו׳ – בעבור שייעד בקיום התורה טוב נצחי לכל אחד מהדורות דור אחר דור.
כימי השמים על הארץ – למדנו מזה שהתורה היא נצחית גם כן כימי השמים על הארץ וזה ממה שלא נצטרך אל ביאור.
לתת להם מכאן מצינו למדין תחיית המתים מן התורה. ובספרי לתת לכם אין כתיב כאן אלא להם נמצינו למדים תחיית המתי׳ שהאבות עצמם יקומו וישבו בה:
ואמנם אמרו אחר זה למען ירבו ימיכם כפי דרך חכמינו ז״ל יהי׳ פירושו למען תשבו על הארץ ותאריכו ימים עליה. וכפי מה שפירשתי יתן הסבה למה ירבה הסימנין והשמיר׳ והזכיר׳ ע״ז ואמר שאינו מפני רבוי התבואו׳ והעושר. כי לא היה זה כל כך נחשב בעיניו כי אם בעבור שירבו ימיהם וימי בניהם על האדמ׳ אשר נשבע ה׳ לאבותם לתת להם שהית׳ אותה שבועה לנצח נצחים לא לזמן קרוב. והיה חפץ הש״י שיתמידו בירושת׳ ולא יגלו ממנה. ולכן הודיעם שאם לא תהיה הירוש׳ ההיא לנצח שזה יהי׳ מפאת פשעם וחטאת׳. כי מכח שבועת האבות בלי ספק נצחיית הית׳. ולפי שלא יחשבו שהארץ תכבש לפניה׳ בהכרח מפני שבועת האבות. ואמנם ההתמד׳ בה היא אשר תצטרך לעשיית המצות ויוציאו זה ממה שאמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמ׳ אשר נשבע ה׳ לאבותיכ׳ לתת להם כימי השמי׳ על הארץ שמורה שצורך המצות הנה היה להרבות ימיהם בארץ לא לענין הכבוש אשר הוא הי׳ מחוייב מכח השבוע׳.
למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה – במס׳ ברכות (ח) אמרו ליה לרבי יוחנן איכא סבי בבבל. תמה, והכתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה משמע אבל בחוצה לארץ לא, אמרי ליה הם מקדימין ומחשיכין לבי כנשתא אמר היינו דאהני להו. וקשה על תירוץ זה כי עדיין הקושיא במקומה עומדת שהרי בפסוק זה אמר סתם על האדמה בלתי שום חלוקה, ומהיכן למד לומר שפסוק זה מדבר דווקא בזמן שאינן הולכים לבית הכנסת לומר שאז דווקא ממועט.
ונ״ל ע״ד שארז״ל (מגילה כט.) שעתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבחו״ל שיקבעו בא״י כו׳ וא״כ האדמה שבכל בתי כנסיות של חו״ל זו היא האדמה של א״י שהרי לעתיד יקבע ה׳ הבתי כנסיות הבנין והקרקע מכל וכל אל א״י, וא״כ ודאי האדמה ההיא אדמת קודש היא וחלק מן אדמת א״י והמשכים והמעריב בכל יום לבתי כנסיות דומה כאילו בכל יום הוא עומד על האדמה אשר נשבע ה׳ לאבותם ומקויים בו ייעוד למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה׳ לאבותיכם לתת להם. לכם לא נאמר אלא להם פירש״י מכאן לתחיים המתים מן התורה, ומה ענין זה לכאן אלא לפי שבזמן ההוא דווקא יקבעו הבתי כנסיות שבחו״ל לא״י, ויכול להיות שזה מוסב על תחילת הפרשה שאמר ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה כפירוש רש״י, ומדקאמר בכל לבבכם ש״מ שמדבר שרבים מתקבצים לבתי כנסיות להתפלל וע״ז ייעד השכר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה.
ומה שתלה הדבר דווקא באקדומי ואחשוכי, תמצא מבואר יפה בחבורינו עוללות אפרים בשער התפלה מאמר תקג ע״ד הפסוק לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי (משלי ח׳:ל״ד). לשכנו תדרשו ובאת שמה ותמצא כל הענין באר היטב.
מצינו למדים תחיית המתים כו׳. שהמתים עצמם יקומו וישבו בה:
Thus, we discover the derivation of the revival of the dead, etc. For the deceased themselves will rise and settle in the land.
למען ירבו – קשה למה לא הקדים מאמר זה קודם מאמר וכתבתם כדי שיהיה מאמר וכתבתם חוזר גם על פסוק למען ירבו, ואולי שנתכוון להסמיך מאמר למען ירבו למאמר וכתבתם לומר שבשכר וכתבתם ירבו ימיכם, והוא מאמרם ז״ל (שבת ל״ב:) כל הזהיר במצות מזוזה מאריכין לו ימיו ושנותיו.
למען ירבו ימיכם, "that your days may multiply, etc.⁠" Why did Moses not write this verse prior to verse 20, i.e. the writing down of this paragraph and attaching it to the doorposts? If that had been the case our verse and the blessing it contains would also be part of the promise in what was to be attached to the doorposts? Perhaps Moses chose this order in order to teach us that the fulfillment of the commandment in verse 20 would bring in its wake the blessing contained in verse 21. This may be what the Talmud (Shabbat 32) had in mind when it stated that "anyone who takes the commandment of the Mezuzah seriously has his lifespan extended.⁠" [The only quotation I was able to find on that folio was that neglect of the commandment of Mezuzah may result in premature death. This itself is questionable. Ed.]
למען ירבו ימיכם – מה שזכר פעמים רבות אורך הימים על האדמה, לפי שעיקר השבועה שנשבע השם לאבות היא רק על נתינת הארץ לבניהם וכיבושם אותה, אבל ההתמדה בארץ ימים רבים תלוייה במעשי הבנים, שאם ישמרו במצות יאריכו ימים עליה, ואם לאו יגלו ממנה:
כימי השמים על הארץ – פירוש מלת כימי כמו כזמן, והטעם, כל זמן שיהיו השמים קיימים ועומדים על הארץ, תאריכו ימים גם אתם גם בניכם על האדמה:
למען ירבו ימיכם וגו׳ כימי השמים על הארץ – ירצה למען תזכו לחיות פה בחיים הזמניים מעין חיי עוה״ב, בהיותכם על הארץ תחיו חיים אמתיים כאותן החיים אשר בשמים (איין היממלישעס לעבען) כעין אמרם עולמך תראה בחייך (רע״פ).
למען ירבו וגו׳ – סמיכות ״וימי בניכם״ ל״ימיכם״, משמעה, שסיומת כינוי השם בתיבת ״ימיכם״ יכולה להתייחס רק לדורו של משה או לדור חולף כלשהו בעתיד. לפיכך ״כימי השמים על הארץ״ לא יכול להתייחס ל״ירבו״, שהרי אין אף דור אחד היכול להאריך ימים ללא הגבלה. עם זאת, ניתן לומר ״למען ירבו ימיכם כימי השמים״ וגו׳, שכן באופן זה הפנייה היא אל האומה הנצחית בכללותה. ניתן גם לומר ״ירבו ימי בניכם כימי השמים״ וגו׳, שכן ״בניכם״ יכולים להיות צאצאי הדור הזה וצאצאי צאצאיהם עד סוף כל הדורות. אולם אי אפשר לומר ״ירבו ימיכם וימי בניכם כימי השמים״ וגו׳, שכן כפי שציינו זה עתה, בצירוף כזה ״ימיכם״ הם ימיו של דור חולף אחד.
לפיכך נראה, ש״כימי השמים״ איננו מתאר את משך הזמן של ״ירבו״, אלא את אופן הקיום של ״ימיכם וימי בניכם״, הווי אומר: כדי ש״ימיכם וימי בניכם על האדמה״ יהיו כמו ״ימי השמים על הארץ״, ולא עוד אלא ש״ירבו״, הם יהיו כך במשך זמן רב.
״ימי האדמה״ הם באמת ״ימי השמים״, מאחר שכל התפתחות הארץ תלויה בשמים ובהשפעות הבאות משם. כמו כן, ימי פריחת אדמתכם הם באמת ״ימיכם״, משום שהם תלויים בהתנהגותכם המוסרית. יחס זה בא לידי ביטוי לאורך כל פרשה זו. יחסכם אל אדמתכם הוא כיחס השמים אל הארץ. אם תקיימו את מצוות ה׳, תשפיעו ברכה על אדמתכם, והשפעה זו שלכם על ארצכם תאריך ימים רבים. ימיכם יבואו לידי ביטוי לתקופות ארוכות בימי ארצכם, כדרך שימי השמים נעשים גשמיים על הארץ (עיין פירוש להלן לג, כח).
תפיסה זו באה לידי ביטוי גם בספרי: ״⁠ ⁠׳כימי השמים על הארץ׳, שיהו פניהם של צדיקים כיום, וכן הוא אומר ׳ואוהביו כצאת השמש בגבורתו׳⁠ ⁠⁠״ (עיין שם).
כמו כן באה תפיסה זו לידי ביטוי בהלכה שנקבעה לכתיבת המזוזה: ״⁠ ⁠׳על הארץ׳ בשיטה אחרונה, איכא דאמרי בסוף שיטה כגבוה שמים על הארץ, ואיכא דאמרי בתחילת שיטה כי היכי דמרחקי שמים מארץ״ (מנחות לא:). מקום השמים מעל הארץ, או המרחק שבין השמים לארץ, נתפס כמשל ליחס שבינינו לבין ארצנו: אם נישאר בפסגות הנשגבות של ייעודנו הרוחני והמוסרי, נשלוט במצבים הארציים של ארצנו, כדרך שהשמים שולטים בארץ.
למען – ועי״כ ירבו ימיכם על האדמה וזה סיום מ״ש ולמען תאריכו ימים על האדמה:
כימי השמים על הארץ:⁠1 אין מובנת כל כך מליצת הכתוב, והרי השמים והארץ ימיהם שוים ומה זה לשון ״השמים על הארץ״. וגם יש להבין הפרשה הסמוכה לה ״כי אם שמור וגו׳⁠ ⁠⁠״, ומה זה טעם.
אבל נקדים, דהישוב משתנה הרבה ברבות הימים. ויש מדינות מיושבות הרבה כעת אשר לפני אלפי שנים היו משוקעות במים, ויש הרבה ישוב שהיה בימי קדם, ועתה חרבו ונעשו מים. וזה השינוי בא בהשגחה פרטית אבל באמצעות כוכבי הגלגלים והקיפם שהם פועלים בארץ.
ויש לדעת עוד, דכל הקפה שלמה2 מיקרי ׳יום׳, וכמו שיומו של השמש מיקרי בכ״ד שעות שנראה לנו שהשמש מקיפה הארץ, כך לכל גלגל יש ׳יום׳ שקבע לו הבורא יתברך כמה יאריך הקיפו על הארץ, ובשעה שמקיפים שולטים על הארץ אם לחסד אם לשבט. ואמרה תורה ש״כימי3 השמים״ המה כוכבי לכת המשפיעים ״על הארץ״ המה פועלים בישוב, כך אפשר להרחיב ישוב ארץ ישראל עצמה, לפי הצורך ש״ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה״, שלא יצר עליהם הישוב ברבות הימים4. ועל זה סיים הכתוב ״לתת להם כימי השמים על הארץ״, שהנתינה של הארץ תהיה כפעולות הכוכבים5 המשפיעים ״על הארץ״, שאפשר להרחיב לעת הצורך. ועל זה מפרש ״כי אם שמור וגו׳⁠ ⁠⁠״, ויבואר עוד.
[הרחב דבר: והנה בברכות (ח,א) איתא דרבי יהושע בן לוי תמה איכא סבי בבבל? והא ״על האדמה״ כתיב. וקשה, הא גם במצות כבוד אב ואם כתיב (לעיל ה,טו) ״למען יאריכון ימיך... על האדמה וגו׳⁠ ⁠⁠״, ומ״מ ודאי שכרו גם בחוץ לארץ, וכמו שכתבתי בספר שמות (כ,יב) במקרא של כיבוד אב ואם6, ואם כן מה מקשה כאן ׳על האדמה כתיב׳. ולפי דברינו ב׳העמק דבר׳ ניחא, דכאן מדבר רק בארץ ישראל שתתרחב ישובה, מה שאין כן בחוץ לארץ לא שייכת הרחבה זו שתהא לטובת ישראל7.]
1. ההבנה הפשוטה בפסוק – ״למען ירבו ימיכם וימי בניכם... כימי השמים על הארץ״, כלומר, תאריכו ימים כמו ׳ימי השמים על הארץ׳ שארוכים הם.
2. של כוכבי הגלגלים
3. ״ימי״ מלשון ״יום״ – הקפה שלמה של הגלגלים.
4. כי אם כולם יאריכו ימים תיווצר בעיית מקום בארץ ישראל.
5. ״כימי השמים״.
6. וכן כתב רבינו בהסכמתו לספר ׳אהבת חסד׳ למרן החפץ חיים זצ״ל. וכעין זה כתב בביאורו למכילתא (פרשת יתרו, פרשה ח׳ דף כ״ב סוף עמוד א׳). ועיין היטב בדברי בעל ׳תורה תמימה׳ לעיל (ה,טו – הערה ח׳) על דרשת חז״ל ״למען ייטב לך״ – לעולם שכולו טוב, ״ולמען יאריכון ימיך״ – לעולם שכולו ארוך. ועיין בכל זה בספר ׳מצווה ועושה׳ עמ׳ תק״פ בענין כבוד אב ואם, ובספר ׳אור משה׳ סימן כ״ה.
7. דברי רבינו אינם ברורים, שהרי גם כאן וגם בכיבוד אב ואם התורה מגדירה את ״הארץ״ כארץ ישראל, בפסוקנו כתוב ״אשר נשבע ה׳ לאבותיכם לתת להם״, וכן לעיל כתוב ״על האדמה אשר ה׳ אלוהיך נותן לך״.
פסוק זה מקביל לפסוק ט׳ שלמעלה.
כימי השמים וגו׳ – (כלומר לעולם) מתייחס אל ״על האדמה״, כלומר, כדי שאתם ובניכם תשארו לעולם בארץ.
למען ירבו ימיכם – כתיב (יהושע כ״ד) וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע, א״ר יוחנן ימים האריכו שנים לא האריכו,⁠1 אלא מעתה למען ירבו ימיכם וימי בניכם, הכי נמי ימים ולא שנים – ברכה שאני.⁠2 (שבת ק״ה:)
למען ירבו ימיכם – הנשים חייבות במזוזה, ונקיש מזוזה לת״ת, לא ס״ד, דכתיב למען ירבו ימיכם, אטו גברי בעו חיי, נשי לא בעו חיי.⁠3 (קדושין ל״א.)
למען ירבו ימיכם – תניא, מפני מה קורין שלש פרשיות ק״ש בכל יום, א״ר לוי, מפני שעשרת הדברות כלולות בהם, כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך – למען ירבו ימיכם.⁠4 (ירושלמי ברכות פ״א ה״ה)
וימי בניכם – תניא, בעון מזוזה בנים מתים, דכתיב וכתבתם על מזוזות למען ירבו ימיכם וימי בניכם, ויש אומרים אף בעון בטול תורה, מאי טעמא, מקרא נדרש לפניו ולפני פניו.⁠5 (שבת ל״ב:)
וימי בניכם – יכול בניכם ולא בנותיכם, ת״ל למען ירבו – ברכה היא.⁠6 (ב״ב ק״י:)
על האדמה וגו׳ – אמרו ליה לר׳ יוחנן, איכא סבי בבבל, תמה ואמר, והא כתיב למען ירבו ימיכם על האדמה אשר נשבע ה׳ לאבותיכם וגו׳, אבל בחו״ל לא,⁠7 כיון דאמרו ליה שמקדמי ומחשכי לבי כנשתא, אמר, היינו דאהני להו.⁠8 (ברכות ח׳.)
לתת להם – לכם לא נאמר אלא להם. מכאן לתחיית המתים מן התורה.⁠9 (סנהדרין צ׳:)
כימי השמים וגו׳ – א״ר יהודה אמר שמואל, ימות המשיח כמיום שנברא העולם ועד עכשיו שנאמר כימי השמים על הארץ.⁠10 (שם צ״ט.)
כימי השמים וגו׳ – תניא, רבנן אמרי, עוביו של רקיע מהלך שנים כשני אבות הראשונים, שנאמר לאבותיכם וגו׳ כימי השמים על הארץ.⁠11 (ירושלמי ברכות פ״א ה״א)
1. מקודם לזה מבואר בגמ׳ שבני דורו של יהושע בן נון התעצלו בהספדו של יהושע ולא הספידוהו כראוי, ועוד מבואר שם שכל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים, ופריך על זה והכתיב שהזקנים האריכו ימים אחרי יהושע אע״פ שנתעצלו בהספדו, ועל זה משני ימים האריכו שנים לא האריכו, [והפי׳ הוא שבלו ימיהם בטוב דגם זה חשיב אריכות ימים וכמבואר ביומא ע״א א׳ ולפנינו בפ׳ ויגש בפ׳ כמה ימי שני חייך].
2. ר״ל מדרך המברך לברך בעין יפה, ולכן כולל לשון זה גם אריכות שנים, וע״ע בסמוך בדרשה וימי בניכם.
3. ובתוס׳ כאן הקשו דלפי סברא זו קשה אמאי פטורות הנשים מת״ת הא כתיב בתורה (ס״פ נצבים) כי הוא חייך ואורך ימיך, ותרצו דההוא קרא לא קאי את״ת כי אם אקיום המצות, עכ״ל. ועיין מש״כ בזה לעיל בפסוק י״ט אות מ״ח וצרף לכאן.
4. נראה הכונה ע״פ מ״ש בקדושין ל׳ ב׳ שהוקש כבוד אב ואם לכבוד המקום, ולכן ברכה אחת לשניהם, וא״כ יש רמז לפרט זה מעשרת הדברות בפרשת ק״ש, ובעיקר ענין דרשה זו עיין מש״כ בדרשה כיוצא בזו לעיל בפ׳ ואתחנן בדרשה שמע ישראל וצרף לכאן.
5. כלומר גם על ושננתם לבניך, וס״ל דמכלל הן אתה שומע לאו וכ״מ במכילתא פ׳ יתרו עה״פ כבד את אביך, יעו״ש. ויש להעיר למה תלה העונש רק בבנים ולא בגדולים אחרי דכתיב למען ירבו ימיכם ואפשר לומר דבגדולים מגין עליהם זכות מצות ומע״ט וכדומה.
6. ר״ל והמברך מברך בעין יפה, וכמו לעיל בדרשה למען ירבו ימיכם ואצטריך לדרוש כן, משום דבעלמא דרשינן בניכם ולא בנותיכם כמו לעיל ולמדתם אותם את בניכם ובכ״מ בגמרא דריש בני ישראל ולא בנות ישראל, כנודע.
7. נראה דלאו דוקא רק פסוק זה היה קשה לו אלא עוד פסוקים כאלה כמו בכבוד אב ובשלוח הקן וכדומה, וחד מהרבה תפיס.
8. יש להעיר הא כמה ענינים יש שעבורם מאריכים ימים כמו כל המשלים פרשיותיו עם הצבור (ברכות ח׳:) והמאריך באמן (שם מ״ז:) ועוד הרבה, ובמגילה כ״ח א׳ שאלו לריב״ז במה הארכת ימים והשיב להם מפני כמה מדות שנהג, וא״כ מאי קשה ליה לר׳ יוחנן, וגם למה לא השיבו לו מזה, וצ״ל דהשאלה ותשובה היתה באנשים המונים שאינם יודעים ואינם נוהגים בכל הדברים האלה, ובכ״ז מאריכים ימים, ואמרו דהיינו משום דמקדמי ומחשכי לביהכנ״ס, וכמ״ש בברכות י״ז א׳ הני נשי במה קזכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא.
9. ר״ל דלהם משמע להאבות ובאמת הלא לבנים נתנה אלא מלמד שעתידים לחיות וינחלו גם הם את הארץ. ועיין מש״כ בתכונת דרשה כיוצא בזו ר״פ וארא וצרף לכאן.
10. עיין מש״כ לעיל ריש פרשה ח׳ בדרשה ויענך וירעיבך וצרף לכאן.
11. ר״ל מהלך ת״ק שנה כמספר שני האבות, אברהם חי קע״ה שנה, יצחק ק״פ, ויעקב קמ״ז, הרי תק״ב, ושתי שנים הראשונים של אברהם מפני שעד ג׳ שנה לא הכיר את בוראו ולא באו בחשבון שניו, ויהיה לפי״ז שיעור הכתוב למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה׳ לאבותיכם לתת להם, וחיו הם כימי השמים על הארץ, ששיעור שנות שלהם כשיעור השנים שגבוהים השמים מעל הארץ וכמש״כ, ודרשה זו נסמכת ע״ד רמז וסימך לדבר ידוע ומקובל מגובה השמים מעל הארץ.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחיימיוחס לרא״שטור הפירוש הקצררלב״גמזרחיאברבנאלכלי יקרשפתי חכמיםאור החייםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144