×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(טז) הִשָּֽׁמְר֣וּ לָכֶ֔ם פֶּ֥ן יִפְתֶּ֖הא לְבַבְכֶ֑ם וְסַרְתֶּ֗ם וַעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם לָהֶֽם׃
Be careful lest your heart be seduced1 and you turn aside and serve other gods and bow down to them,
1. be seduced | יִפְתֶּה – Alternatively: "be fooled" (Chizkuni, Shadal). R"Y Bekhor Shor explains that the individual might be seduced by his evil inclination due to the abundant blessings described in the previous verse.
א. פֶּ֥ן יִפְתֶּ֖ה =ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 (״פן״ בטעם מרכא)
• דפוסים וקורן=פֶּן⁠־יִפְתֶּ֖ה (״פן״ מוקפת)
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י בכור שורחזקוניר׳ בחייטור הפירוש הקצררלב״גמזרחיאברבנאלגור אריהשפתי חכמיםהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
ואכלת ושבעת, השמרו לכם פן יפתה לבבכם – אמר להם הזהרו שמא תמרדו במקום שאין אדם מורד במקום אלא מתוך שובע שנאמר (דברים ח׳:י״ב-י״ג) פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך מהו אומר (שם ח׳:י״ד) ורם לבבך ושכחת את ה׳ אלהיך כיוצא בו אתה אומר כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש מהו אומר (שם ל״א:כ׳) ופנה אל אלהים אחרים כיוצא בו אתה אומר (שמות ל״ב:ו׳) וישב העם לאכול ושתה מהו אומר (שם ל״ב:ח׳) עשו להם עגל מסכה.
וכן אתה מוצא באנשי דור המבול שלא מרדו במקום אלא מתוך שובע מה נאמר בהם (איוב כ״א:ט׳-י״ג) בתיהם שלום מפחד וכו׳ שורו עבר וגו׳ ישלחו כצאן עויליהם וגו׳ יבלו בטוב ימיהם וגו׳ היא גרמה להם (איוב כ״א:י״ד-ט״ו) ויאמרו לאל סור ממנו, מה שדי כי נעבדנו וגו׳ אמרו טפה אחת של גשמים היא אין אנו צריכים לו (בראשית ב׳:ו׳) ואיד יעלה מן הארץ אמר להם המקום בטובה שהיטבתי לכם בה אתם מתגאים לפני בה אני נפרע מכם (בראשית ז׳:י״ב) ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה רבי יוסי בן דורמסקית אומר הם נתנו עיניהם עליונה ותחתונה כדי לעשות תאותם אף המקום פתח עליהם מעיינות עליונים ותחתונים כדי לאבדם שנאמר (שם) ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו.
וכן אתה מוצא באנשי מגדל שלא מרדו במקום אלא מתוך שובע מה נאמר בהם (בראשית י״א:א׳-ב׳) ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם ואין ישיבה האמורה כאן אלא אכילה ושתיה כענין שנאמר (שמות ל״ב:ו׳) וישב העם לאכול ושתה ויקומו לצחק היא גרמה להם שאמרו (בראשית י״א:ד׳) הבה נבנה לנו עיר וגו׳ מה נאמר בהם (שם י״א:ח׳) ויפץ ה׳ אותם משם.
וכן אתה מוצא באנשי סדום שלא מרדו במקום אלא מתוך שובע מה נאמר בהם (איוב כ״ח:ה׳-ח׳) ארץ ממנה יצא לחם, מקום ספיר אבניה, נתיב לא ידעו עיט, לא הדריכוהו בני שחץ וגו׳ אמרו אנשי סדום הרי מזון אצלינו הרי כסף וזהב אצלינו נעמוד ונשכח תורת הרגל מארצנו אמר להם המקום בטובה שהיטבתי לכם אתם מבקשים לשכח תורת הרגל מביניכם אני משכח אתכם מן העולם מה נאמר בהם (שם כ״ח:ד׳) פרץ נחל מעם גר (איוב י״ב:ה׳-ו׳) לפיד בוז וגו׳ ישליו אוהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל היא גרמה להם (שם) לאשר הביא אלוה בידו וכן הוא אומר חי אני נאום ה׳ אלהים אם עשתה סדם, הנה זה היה עון סדם אחותך וגו׳ כל כך (יחזקאל ט״ז:מ״ח-נ׳) ויד עני ואביון לא החזיקה ותגבהינה.
כיוצא בו אתה אומר (בראשית י״ג:י׳) כי כלה משקה מהו אומר (שם י״ט:ל״ג) ותשקין את אביהם יין ומאין היה להן יין במערה אלא שנזדמן להן לשעה וכן הוא אומר (יואל ד׳:י״ח) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס אם כך נתן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו. ר׳ מאיר אומר הרי הוא אומר (אסתר א׳:ו׳) חור כרפס ותכלת וכי מה בא הכתוב ללמדנו עושרו של אחשורוש אלא אם כך נתן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו.
וכבר היו רבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה נכנסים לרומי שמעו קול המיה של מדינה מפיטיוליס עד מאה ועשרים מיל התחילו הם בוכים ורבי עקיבה מצחק אמרו לו עקיבה מפני מה אנו בוכים ואתה מצחק אמר להם אתם למה בכיתם אמרו לו ולא נבכה שהגוים עובדי עבודה זרה מזבחים לאלילים ומשתחוים לעצבים יושבים בטח שלוה ושאנן ובית הדום רגליו של אלהינו היה לשריפת אש ומדור לחיות השדה אמר להם אף אני לכך צחקתי אם כך נתן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו.
שוב פעם אחת היו עולים לירושלם הגיעו לצופים קרעו בגדיהם הגיעו להר הבית וראו שועל יוצא מבית קדש הקדשים התחילו הם בוכים ורבי עקיבה מצחק אמרו לו עקיבה לעולם אתה מתמיה שאנו בוכים ואתה מצחק אמר להם ואתם למה בכיתם אמרו לו לא נבכה על מקום שכתוב בו (במדבר א׳:נ״א) והזר הקרב יומת הרי שועל יוצא מתוכו עלינו נתקיים (איכה ה׳:י״ז-י״ח) על זה היה דוה לבנו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו אמר להם אף אני לכך צחקתי הרי הוא אומר (ישעיהו ח׳:ב׳) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה מה אמר אוריה (ירמיהו כ״ו:י״ח) ציון שדה תחרש וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער מה אמר זכריה (זכריה ח׳:ד׳) כה אמר ה׳ צבאות עוד ישבו זקנים וזקנות וגו׳ ורחבות העיר וגו׳ אמר המקום הרי לי שני עדים האלו אם קיימים דברי אוריה קיימים דברי זכריה ואם בטלו דברי אוריה בטלים דברי זכריה שמחתי שנתקיימו דברי אוריה לסוף שדברי זכריה עתידים לבוא, בלשון הזה אמרו לו עקיבה נחמתנו.
דבר אחר: ואכלת ושבעת – השמרו לכם, אמר להם הזהרו שמא יטעה אתכם יצר הרע ותפרשו מן התורה שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק בעבודה זרה שנאמר (שמות ל״ב:ח׳) סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה ואומר (שמואל א כ״ו:י״ט) אם ה׳ הסיתך בי ירח מנחה ואם בני אדם ארורים הם לפני ה׳ כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳ לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי תעלה על דעתך שדוד המלך עובד עבודה זרה אלא כיון שפוסק מדברי תורה הולך ומדבק בעבודה זרה.
וסרתם – מדרך חיים לדרך מות.
ועבדתם אלהים אחרים – וכי אלהים הם והלא כבר נאמר (ישעיהו ל״ז:י״ט) ונתון את אלהיהם באש כי לא אלהים המה ולמה נקרא שמם אלהים אחרים שמאחרים את הטובה מלבא בעולם.
דבר אחר: אלהים אחרים שעושים את עובדיהם אחרים.
דבר אחר: אלהים אחרים שאחרים קורים אותם אלוהות.
דבר אחר: אלהים אחרים – שאחרים הם לעובדיהם וכן הוא אומר (שם מ״ו:ז׳) אף יצעק אליו ולא יענה מצרתו לא יושיענו.
רבי יוסי אומר למה נקרא שמם אלהים אחרים שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר אילו נקראו על שמו היה בהם צורך והרי נקראו על שמו ולא היה בהם צורך אימתי נקראו על שמו בימי אנוש בן שת שנאמר (בראשית ד׳:כ״ו) אז הוחל לקרא בשם ה׳.
באותה שעה עלה אוקיינוס והציף שלישו של עולם אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם לעצמכם אף אני אעשה מעשה חדש ואקרא לעצמי שנאמר (עמוס ה׳:ח׳) הקורא למי הים וישפכם וגו׳ רבי יצחק אומר אילו נפרט שמה של עבודה זרה לא ספקו להם כל עיירות שבעולם. רבי אליעזר אומר למה נקרא שמם אלהים אחרים שמחדשים להם אלוהות בכל יום שאם היה של זהב וצריך לו עושהו של כסף, של כסף עושהו של נחושת, של נחושת עושהו של ברזל, ברזל עושהו של בדיל, בדיל עושהו של עופרת, של עופרת וצריך לו עושהו של עץ.
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר צא וראה לשון שתפסה תורה מולך כל שתמליכהו עליך אפילו שעה אחת.
רבי אומר למה נקרא שמם אלהים אחרים שהם אחרים לאחרון שבמעשים שמי שהוא אחרון במעשים קראם אלהות.
והשתחויתם להם – להם אתם משתחוים לי אי אתם משתחוים וכן הוא אומר (שמות ל״ב:ח׳) וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל וגו׳. אחרים אומרים אילו לא שיתפו ישראל שמו של מקום בעבודה זרה כלים היו מן העולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר והלא כל המשתף שמו של מקום בעבודה זרה הרי הוא חייב כליה שנאמר (שמות כ״ב:י״ט) זובח לאלהים יחרם וגו׳ מה תלמוד לומר אלהים אחרים מלמד שעשו להם עגלים הרבה וכן הוא אומר (דברי הימים ב כ״ט:ז׳) גם סגרו דלתות האולם ויכבו את הנרות וקטורת לא הקטירו ועולה לא העלו בקדש לאלהי ישראל מקטרים הם לדבר אחר, ועולה לא העלו מעלים הם לדבר אחר בקודש לא העלו בחול העלו, לאלהי ישראל לא העלו מעלים הם לדבר אחר.
"Take heed unto yourselves lest your hearts be enticed, etc.⁠": He said to them: Take care that you do not rebel against the Holy One Blessed be He. For one rebels against Him only in the midst of satiety, as it is written (Ibid. 8:12-13) "Lest you eat and be sated, and you build and inhabit good houses, and your flocks increase for you, (and whatever you have increase.⁠") What follows? (14) "and your heart be lifted and you forget the Lord your G-d.⁠" Similarly, (Ibid. 31:20) "And I shall bring them to the land that I have sworn to their fathers, flowing milk and honey, and they shall eat and be sated and grow fat, and they shall turn to other gods, and serve them, and they shall spurn Me and break My covenant.⁠" Similarly, (in the incident of the golden calf), (Shemot 32:6) "And the people sat down to eat and drink, and they arose to 'play.'"
Similarly, the men of the generation of the flood rebelled only out of satiety, it being written of them (Job 21:10) "Their bull genders and does not fail; their cow calves, and does not abort … (12) They take the timbral and harp, and rejoice at the sound of the organ. (13) They spend their days in wealth, and in a moment go down to the grave.⁠" This (i.e., satiety) is the cause. (14) "And they say unto G-d: 'Depart from us'": They said: All we need (from Him) is one drop of rain. We do not need Him (for that. We can manage the water problem ourselves.) (Bereshit 2:6) "And a mist went up from the earth and watered the whole face of the ground.⁠" The Holy One Blessed be He said to them: "You vaunt yourselves over the good that I have bestowed upon you? With it I shall exact punishment of you!⁠" — (Ibid. 7:12) "And the rain was on the earth forty days and forty nights.⁠" R. Yossi b. Dermaskith says: They made their eyes (eineihem) rove up and down to satisfy their lust — The Holy One Blessed be He, in kind, opened upon them the upper and lower fountains (maynoth [like "eineihem"]) in order to destroy them, as it is written (Ibid. 13) "On this day were broken up all the fountains of the great deep, and the windows of heaven were opened.⁠"
And thus do you find with the men of the tower (of Bavel), that they rebelled against the Holy One Blessed be He only out of satiety, as it is written (Ibid. 11:1-2) "And the whole earth was of one language and of one speech. And it came to pass, as they journeyed from the east, that they found a plain in the land of Shinar, and they sat there.⁠" The "sitting" here refers to eating and drinking, as in (Shemot 32:6) "And the people sat down to eat and drink, and they arose to 'play.'" This is what caused them to say (Bereshit, Ibid. 4) "Come, let us build for ourselves a city and a tower with its top in heaven, and let us make a name for ourselves.⁠" What is said of them? (Ibid. 8) "And the Lord scattered them from there over the face of all the earth.⁠"
And thus do you find with the men of Sodom, that they rebelled only out of satiety, it being written of them (Job 28:5) "a land from which bread came forth, and whose place was overturned as with fire.⁠" The men of Sodom said: "We have food; we have silver and gold. Let us arise and banish the law of hospitality from our midst" — to which the Lord responded: "With the good that I have bestowed upon you, you want to banish the law of hospitality from your midst? I shall banish you from the world!⁠" What is written of them? (Ibid. 4) "A stream (of fire and brimstone) burst forth from its source (upon Sodom), who (i.e., the people of Sodom) caused the (code of the) wayfarer to be forgotten.⁠" (Ibid. 12:5-6) "The torch of (the) shame (of Gehinnom awaits) him who is at ease in (his) thoughts, (saying: "I shall be at peace,⁠") (and that he is) prepared (to join the ranks of) those whose foot slips. The tents of robbers are at peace, and those who anger G-d dwell secure, (and with all) that G-d has brought (to the evildoer, the 'hour' plays into) his hand.⁠" And this is the intent of (Ezekiel 16:48-50) "Behold, this was the sin of Sodom your sister. She and her daughter had pride, surfeit of bread and peaceful serenity; but she did not strengthen the land of the poor and the needy. And they grew presumptuous and committed abomination before Me, and I removed them (from the world) when I saw (their ways).⁠"
Similarly, (Bereshit 13:10) "And Lot lifted his eyes and he saw the entire plain of the Jordan, that it was all watered (mashkeh),⁠" and (Ibid. 19:33) "And they gave to drink (vatashkena [like "mashkeh"]) their father wine on that night (in order to cohabit with him).⁠" Now where could they find wine in the cave? It was "in readiness" for them for that time, viz. (Yoel 4:18) "And it shall be on that day that the mountains shall drip wine.⁠" If the Holy One Blessed be He thus "accommodates" those who anger Him, how much more so those who do His will!
R. Gamliel, R. Yehoshua, R. Elazar b. Azaryah and R. Akiva were once going to Rome, when they heard the sound of the (Roman) throng at a distance of one hundred and twenty mils — whereupon they began to cry, and, R. Akiva, to laugh. They: Why are you laughing? R. Akiva: Why are you crying? They: Shall we not cry when the idolators, who are sacrificing to the idols and bowing down to the images are dwelling in tranquility, while we — the footstool of our G-d (i.e., the Temple) has been consumed by fire and has become the habitation of wild beasts! R. Akiva: That is precisely why I am laughing. If He is so forthcoming to His angerers, how much more so to the doers of His will!
Another time, going up to Jerusalem, they came to Mount Scopus and tore their garments (in mourning over the destruction). When they saw a fox emerging from the holy of holies, they began to cry — and R. Akiva, to laugh. They: Akiva, will you always wonder why we are crying while you are laughing! He: And why are you crying? They: Why should we not cry over the place whereof it is written (Bemidbar 1:51) "And the zar (a non-priest) who comes near shall be put to death,⁠" when now a fox is emerging from it! We are fulfilling (Eichah 5:16-18) "For this our heart fails; for these our eyes are darkened: For the mountain of Zion is desolate; foxes walk in it.⁠" He: That is precisely why I was laughing. For it is written (Isaiah 8:2) "And I took for Myself faithful witnesses, Uriah the Cohein and Zecharyahu ben Yeverechyah.⁠" Now why the juxtaposition of Uriah with Zechariah? What did Zechariah say (Zechariah 8:4) "There yet shall sit old men and old women in the streets of Jerusalem, each his staff in his hand from abundance of days.⁠" And what did Uriah say? (Michah 3:12) "Therefore, because of you Zion will be plowed as a field, and Jerusalem shall be heaps, and the Temple Mount as forest mounds.⁠" The Holy One Blessed be He is hereby saying: Here are My two witnesses. If the words of Uriah will be fulfilled, the words of Zechariah will be fulfilled. And if the words of Uriah will not be fulfilled, the words of Zechariah will not be fulfilled. I was happy at the fulfillment of the words of Uriah. In the end, the words of Zechariah will be fulfilled. At these words they said to him: "Akiva, you have consoled us.⁠"
Variantly: (Devarim 11:16) "Take heed unto yourselves lest your hearts be enticed": He said to them: Take care that the evil inclination not lead you astray to separate yourselves from the Torah. For once a man separates himself from the Torah, he cleaves to idolatry, as it is written (Shemot 32:8) "They have turned aside quickly from the way which I have commanded them; they have made for themselves a golden calf.⁠" And it is written (I Samuel 26:19) "If the Lord has stirred you up against me, let Him accept an offering. And if the sons of man, let them be cursed before the Lord. For they have driven me out this day from joining the inheritance of the Lord, saying 'Go and serve other gods.'" Now would it enter your mind that David, king of Israel, would serve idolatry? (The thought is,) rather, that his ceasing to occupy himself with words of Torah is equivalent to his cleaving to idolatry.
"and you go astray": from the way of life to the way of death
"and you serve other gods": Now are they gods? Is it not written (Isaiah 37:19) "And they have cast their gods into the fire. For they are not gods, but the work of men's hands.⁠" Why, then, "other gods"? For others make them gods.
Variantly: Why are they called "other gods"? For they are "others" (i.e., "strangers") to their worshippers. And thus is it written (Ibid. 46:7) "He will also cry out to him (his god) and he will not answer. From his trouble he shall not save him.⁠"
R. Yossi says: Why are they called "elohim" ("gods")? So as not to leave an opening for future generations to say: If they (their idols) were called by His name ("Elokim"), they would have been effective. And when were they called by His name? In the days of the generation of Enosh, of which it is written (Bereshit 4:26) "And to Sheth, too, there was born a son, and he called his name Enosh. Then they began to call (artifacts) by the name of the Lord.⁠"
At that time Oceanus rose and flooded a third of the world. The Holy One Blessed be He said to them: You have made something new and called it by My name; I, too, will do something new and call it by My name, as it is written (Amos 5:8) "He called to the waters of the sea, and He spilled them out upon the face of the earth — 'the Lord' is His name.⁠" R. Yitzchak says: If the names of idolatry were to be spelled out, all the hides in the world would not suffice, (for which reason the general "other gods" is written). R. Eliezer says: Why are they called "other gods"? For they (their worshippers) fabricated for themselves many gods. For if it were made of gold and he (its maker) needed gold, he would (appropriate that and) make it of silver; if of silver and he needed that, he would make it of copper; if of copper and he needed that, he would make it of iron; if of iron and he needed that, he would make it of lead; if of lead and he needed that, he would make it of wood.
R. Chanina b. Antignos says: Come and see the rationale of the language of Scripture. Why is it called "Molech" (viz. Vayikra 18:21)? To designate anything that they made to rule (yamlichuhu") over them — even a splinter, even a pebble.
Variantly: Why are they called "other (acherim) gods"? Because they come after (acharei) the last (acharonim) of the creations (i.e., man), who made them and called them "gods.⁠"
"and you bow down to them": You bow down to them, but not to Me! And thus is it written (in respect to the golden calf, Shemot 32:8) "and they bowed down to it and they sacrificed to it.⁠" Others say: If Israel had not joined the name of the Holy One Blessed be He to that of idolatry (the golden calf), they would have been exterminated, viz. (Shemot, Ibid.) "These are your gods, O Israel, who (plural) brought you up from the land of Egypt.⁠" R. Shimon says: But is not one who joins the name of Heaven with that of idolatry liable to extermination, it being written (Ibid. 22:19) "He who sacrifices to a god will be destroyed, other than to the Lord alone!⁠" What, then, is the intent of "who (plural) brought you up"? We are hereby taught that they made for themselves many calves. And thus (that they did not join the Lord in their service) is it written (II Chronicles 29:7) "They have also shut up the doors of the ulam (the Temple hall), and they have put out the lamps, and they have not offered a burnt-offering in the holy place to the G-d of Israel.⁠" They did burn incense to something else. In the holy place they did not offer, but in chullin (a profane place) they did offer. To the G-d of Israel they did not offer, but they did offer to something else.
ואכלת ושבעת הש׳ לכ׳ פן יפ׳ לב׳ אמ׳ להן הזהרו שמא תמרדו במקום שאין אדם מורד במקום אלא מתוך שובע שנ׳ (דברים ח׳:י״ב) פן תאכל ושב׳ ובק׳ וצא׳ ירביון מהוא אומ׳ ורם לבבך ושכ׳ את ה׳ אלהיך:
כיוצא בו אתה אומ׳ (שם ל״א:כ׳) כי אביאנו אל האד׳ אשר נשב׳ לאב׳ ואכל ושבע וד׳ ופ׳ אל אלה׳ אח׳:
כיוצא בו אתה אומ׳ (שמות ל״ב:ו׳) וישב העם לאכול וש׳ מהוא אומ׳ (שם ח) עשו להם עגל מסכה וכן אתה מוצא באנשי דור המבול שלא מרדו במקום אלא מתוך שובע מה נאמר בהן (איוב כ״א:ט׳) בתיהם שלום מפחד:
ישלחו כצאן עויליהם ואומ׳ (שם י״ג) יבלו בטוב ימיהם והיא גרמה להן ויאמר לאל סור ממנו (שם יד) מה שדי כי נעבדנו (שם טו) אמרו טיפה אחת של גשמים היא ואין אנו צריכין לה (בראשית ב׳:ו׳) ואד יעלה מן הארץ והשק׳ את כל פני האד׳ אמר להן המקום בטובה שהיטבתי לכם בה אתם מתגאין לפני בה אפרע מכם ויהי הגשם על הארץ ארב׳ יום וארב׳ לילה (שם ז׳:י״ב):
ר׳ יוסי בן דורמסקית אומ׳ הן נתנו את עינם העליונה על עינם התחתונה בשביל לעשות תאותן אף המקום פתח להן מעינות עליונים ותחתונים כדי לאבדן מן העולם שנ׳ (שם יא) ביום הזה נבק׳ כל מע׳ תה׳ רבה ואר׳ השמ׳ נפ׳:
וכן אתה מוצא באנשי מגדל שלא מרדו אלא מתוך שבע שנ׳ (שם י״א:א׳) ויהי כל הארץ שפה אח׳:
ויהי בנסע׳ מק׳ וימ׳ בק׳ בא׳ שנ׳ וישבו שם ואין ישיבה האמורה כאן אלא אכילה ושתיה שנ׳ (שמות ל״ב:ו׳) וישב העם לאכל וש׳ והיא גרמה להן שיאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל ואומ׳ ויפץ ה׳ אותם משם:
וכן את מוצא באנשי סדום שלא מרדו אלא מתוך שבע מה נאמר בהן (איוב כ״ח:ה׳) ארץ ממנה יצא לחם:
מקום ספיר אבניה אמ׳ אנשי סדום מזון אצלינו וכסף וזהב אצלינו אבנים טובות ומרגליות יוצאות מארצנו נעמוד ונשכח תורת רגל מארצנו אמר להן המקום בטובה שהשפעתי לכם אתם מבקשין לשכח תורת הרגל מביניכם אני משכח אתכם מדירתכם מן העולם מה נאמ׳ בהן (שם ד) פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל ואומ׳ (שם י״ב:ו׳) ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל:
היא גרמה להן עד אשר הביא אלוה בידו וה״א (יחזקאל ט״ז:מ״ח) חי אני נאם ה׳ אלהים אם עשת סדום אחותך כחצי חטאתך הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם וכל כך יד עני ואביון לא החזיקה ואומ׳ ותגבהינה ותעשינה תועבה:
כיוצא בו הוא אומ׳ (בראשית י״ג:י׳) כי כלה משקה מהוא אומ׳ (שם י״ט:ל״ג) ותשקין את אביהן יין ומאין היה להן יין במערה אלא נזדמן להן לשעה כמעין דוגמא של עולם הבא וה״א (יואל ד׳:י״ח) והיה ביום ההוא והטיפו ההרים עסיס אם כן נותן למכעיסין קל וחומר לעושי רצונו:
ר׳ מאיר אומ׳ חור כרפס ותכלת (אסתר א׳:ו׳) וכי מה בא הכת׳ ללמדינו עשרו של אחשורוש אם כן נתן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו:
וכבר היו רבן גמליאל ור׳ יהושע ור׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבה נכנסין לרומי ושמעו קול המייה של מדינה מפטיוליס עד מאה ועשרים מיל התחילו הן בוכין ור׳ עקיבה מצחק אמ׳ לו (ר׳) עקיבה מפני מה אנו בוכין ואתה מצחק אמ׳ להן ואתם למה בכיתם אמ׳ לו ולא נבכה שהגוים עובדי ע״ז זובחין לאלהיהם ומשתחוין לעצביהם ויושבין בטח ושאנן ושלוה ובית הדום רגלי אלהינו נעשה שריפת אש ומדור לחית השדה אמ׳ להן אף אני לכך צחקתי אם כן נתן למכעיסיו לעושי רצונו על אחת כמה וכמה:
שוב פעם אחת היו עולין לירושלים הגיעו לצופים קרעו בגדיהם הגיעו להר הבית וראו שועל יוצא מבית קדש הקדשים התחילו הן בוכין ור׳ עקיבה מצחק אמ׳ לו עקיבה לעולם את מתמיה שאנו בוכים ואתה מצחק אמר להם ואתם למה בכיתם אמרו בואו וראו מה אמ׳ עקיבה למה בכיתם לא נבכה המקום שכתוב בו (במדבר א׳:נ״א) והזר הקרב יומת הרי שועל יוצא מתוכו עלינו נתקיים הכתוב הזה (איכה ה׳:י״ז) על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו אמר להם לכך צחקתי הרי הוא אומר (ישעיהו ח׳:ב׳) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריהו אוריה במקדש ראשון זכריה במקדש שני אלא תלה הכת׳ נבואתו של אוריה בנבואתו של זכריה מה אמר אוריה (מיכה ג יב, ע׳ ירמ׳ כ״ו:כ׳) ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער ועוד אמר זכריה (זכריה ח׳:ד׳) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה אמ׳ המקום הרי לי שני עדים הללו אם קיימין דברי אוריה סוף דברי זכריהו קיימין ואם בטילים דברי אוריה יבטלו דברי זכריה אני שמחתי שנתקיימו דברי אוריה לסוף דברי זכריה עתידין לבוא בלשון הזה אמ׳ לו עקיבה ניחמתנו תתנחם לרגל מבשר:
ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם אמר להם הזהרו שמא יטעה אתכם יצר הרע ותפרשו מן התורה שכיון שאדם פורש מדברי התורה הולך ומידבק בע״ז שנ׳ (הושע ד׳:י״ח) סר סבאם ואומר (שמות ל״ב:ח׳) סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם מסכה ואומ׳ (שמואל א כ״ו:י״ט) אם ה׳ הסיתך בי ירח מנחה ואם בני אדם ארורים הם כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳ לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי תעלה על דעתך שדוד מלך ישראל עובד ע״ז היה אלא כיון שפסק מדברי תורה הולך ומידבק בע״ז:
וסרתם מן דרך חיים לדרך מות:
ועבדתם אלהים אחרים וכי אלהים הוא והלא כבר נאמר (ישעיהו ל״ז:י״ט) ונתון את אלהיהם באש כי לא אלהים המה ולמה נקרא שמם אלהים אחרים שהן מאחרין את הטובה מלבוא לעולם:
ד״א אחרים שאחרים הן לעובדיהן וכן הוא אומ׳ (ישעיהו מ״ו ז׳ עיי״ש) גם כי יזעק אליו ולא ישמע:
ר׳ יצחק אומ׳ אלו נפטר שמה של ע״ז לא סיפקו להם כל עירות שבעולם:
ר׳ חנניה בן אנטיגנוס אומ׳ צא וראה לשון שתפסה תורה מולך כל שתמליכהו עליהם ואפילו שעה אחת:
רבי אומר למה נקרא שמם אלהים אחרים שהן אחרים לאחרון שבמעשים קראתן אלהות:
והשתחויתם להם [להם] אתם משתחוים לי אין אתם משתחוים וכן הוא אומר (שמות ל״ב:ח׳) וישתחו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל:
אחרים אומרים אלולי שתפו ישראל שמו של מקום בע״ז כלין היו מן העולם:
ר׳ שמעון בן אלעזר אומר כל המשתף שמו של מקום בע״ז סוף חייב כלייה שנ׳ (שם כ״ב:י״ט) זבח לאלהים יחרם בלתי לה׳ לבדו מה ת״ל אלהים מלמד שעשו להם עגלים הרבה וה״א (דהי״ב כ״ט:ז׳) גם סגרו דלתות האולם ויכבו הנירות וקטרת לא הקטירו מקטירים היו לדבר אחר ועולות לא העלו מעלין היו לדבר אחר בקדש לא העלו בחול היו מעלין לאלהי ישראל לא היו מעלין לדבר אחר היו מעלין:
אִסְתְּמַרוּ לְכוֹן דִּלְמָא יִטְעֵי לִבְּכוֹן וְתִסְטוֹן וְתִפְלְחוּן לְטָעֲוָת עַמְמַיָּא וְתִסְגְּדוּן לְהוֹן.
Take heed to yourselves lest your heart be deceived, and you turn aside to serve the gods of the Gentiles and worship them;
אזדהרו לכון דלא יטעי לבביכוןא ותסטון ותפלחון קדם טעווןב אחרני⁠[י]⁠ן ותסגדון להון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לבביכון״) גם נוסח חילופי: ״לביכון״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קדם טעוון״) גם נוסח חילופי: ״לטעוון״.
איסתמרו לכון דילמא יטעי יצרא דליבכון ותיסטון ותפלחון לטעוות עממיא ותסגדון להון.
Take heed to yourselves, lest you be led away by the imagination of your heart, and turn aside to serve the idols of the Gentiles, and worship them,
הִשָּֽׁמְר֣וּ לָכֶ֔ם פֶּ֥ן יִפְתֶּ֖ה לְבַבְכֶ֑ם
פרשה רביעית סוד הדין הקשה
פָּרָשָׁה רְבִיעִית הוּא סוֹד הַדִּין הַקָּשֶׁה - הִשָּׁמְרוּ לָכֶם (דברים יא) אֵלֶּה הֵן תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, וּתְפִלִּין שֶׁל זְרוֹעַ כְּמוֹ זֶה בְּבַיִת אֶחָד, וַהֲרֵי הִתְעוֹרַרְנוּ בָהֶם, וְכֻלָּם סוֹד אֶחָד.
קשר תפילין ראש הוא ד׳, לאחור, בקשר אחד,
קֶשֶׁר הַתְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ הוּא דָּלֶ״ת, וְעַל זֶה כָּתוּב (שמות לג) וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי. וְלָכֵן הוּא לְאָחוֹר, וְשָׁם נִקְשָׁר הַכֹּל בְּקֶשֶׁר אֶחָד.
וְהִיא, כְּשֶׁמְּנִיחָה תְּפִלִּין אֵלּוּ שֶׁל זְרוֹעַ לְהִתְקַשֵּׁר, (יש קשר) אַחֵר, סוֹד הַבְּרִית הַקָּדוֹשׁ, סוֹד זֶה כְּמוֹ שֶׁהִתְעוֹרֵר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וְהַכֹּל סוֹד אֶחָד. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁיּוֹדְעִים סוֹד זֶה, וְצָרִיךְ אָדָם לַהֲנִיחָם כָּל יוֹם לִהְיוֹת בִּדְיוֹקָן עֶלְיוֹן, וְעָלָיו כָּתוּב וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךְ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ.
(רעיא מהימנא שמות מג.)
וַאחדַ׳רֻוא אַן תַּנכַ׳דִעַ קֻלֻובֻּכֻּם פַתַּזנֻוןַ וַתַּעבֻּדֻוןַ מַעבּוּדַאתֵ אֻכַ׳רַ וַתַּסגִדֻוןַ לַהַא
והיו זהירים שלבבותכם לא יהיו מרמים, ובכך תסטו ותעבדו לנעבדים אחרים, ותסגדו להם.
וסרתם – לפרוש מן התורה, ומתוך כך: ועבדתם אלהים אחרים, שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק לעבודהא זרה, וכן דוד אמר: כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת י״י לאמר לך עבוד וגומ׳ (שמואל א כ״ו:י״ט). ומי אמר לו כן? אלא: כיון שאני מגורש מלעסוק בתורה, הריני קרוב לעבוד אלהים אחרים.
אלהים אחרים – אלהים שהם אחרים לעובדיהם, צועק אליו ואינו עונה, נמצא עשוי לו כנכרי.
א. כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1. בכ״י מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: ״בעבודה״.
וסרתם AND YOU TURN ASIDE – to depart from the Torah, and through this, ועבדתם אלהים אחרים YOU WILL SERVE OTHER GODS, for so soon as a man departs from the Torah he goes and clings to idol-worship. Similarly did David say, "For they have driven me out this day, that I should not cleave to the inheritance of Hashem (the Torah) saying, Go, serve other gods" (Shemuel I 26:19). But who had really said thus to him?! But he meant: Since I am driven out so that I can no longer occupy myself with the Torah, I am nearly exposed to the danger of serving other gods (Sifre Devarim 43:14).
אלהים אחרים OTHER GODS – i.e. gods that are other (alien) to those who worship them: one calls to it, and it does not answer him; consequently it becomes to him like a stranger (Sifre Devarim 43:17).
פס׳: השמרו לכם פן יפתה לבבכם – אמר להם הזהרו שלא תמרדו במקום שאין אדם מורד בבוראו אלא מתוך שובע שנאמר (דברים ח׳:י״ד) פן תאכל ושבעת. ובקרך וצאנך ירביון ורם לבבך ושכחת את ה׳ אלהיך. וכך נאמר ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם.
ד״א: השמרו לכם פן יפתה לבבכם – שלא יטעה אתכם יצר הרע ותפרשו מדברי תורה שכיון שפורש מדברי תורה הולך ומדבק בע״ז.
וסרתם – מדרך החיים לדרך המות.
ועבדתם אלהים אחרים – וכי אלהים הן אלא על 1שמאחרין הטובה לבוא לעולם נקראו אלהים אחרים. ד״א שאחרים קורין אותן אלהים. אלהים של אחרים.
1. אלא שמאחרין הטובה וכו׳. מכילתא יתרו פרשה ו׳ ודורש אחרים לשון איחור:
השמרו לכם פן יפתה לבבכם – שמא תפתה ביצרך מתוך המאכל והמשתה, וסרתם מן הדרך הישר.
השמרו לכם פן יפתה לבבכם – BE CAREFUL LEST YOUR HEART BE DECEIVED – lest you be seduced by your [evil] inclination due to the food and the drink, AND YOU TURN ASIDE from the straight path.
פן יפתה לבבכם – לשון פתיות כמו ופותה תמית קנאה (איוב ה׳:ב׳), כלומר השמרו לכם פן יפתה לבבכם – ויעשו פתיות. ואילו היה לשון פיתוי היה לו לומר פן יפותה כמו יפותה קצין (משלי כ״ה:ט״ו).
ועבדתם אלהים אחרים – ר׳ יוסי אומר למה נקרא שמם אלהים שלא ליתן פתחון פה לבאי עולם לומר אילו היו נקראים כמוהו היה בהם צורך. והרי הן נקראים על שמו ואין בהם צורך.
אחרים – שהם נעשו אחרים, אם הוא משל זהב ונצטרך בעליו מחליפו ועושהו אחר משל כסף ואם היה משל כסף עושהו אחר משל נחושת.
פן יפתה לבבכם, "lest your heart be fooled;⁠" the root פתה appears in this sense in Job 5,2: "passion slays the fool.⁠" Moses warns the people not to be misled by the urges of their heart and commit foolishness. If the root of this word would be פתוי, "temptation,⁠" Moses should have written: יפותה, as in Proverbs 25,15.
ועבדתם אלהים אחרים, "you will worship other deities.⁠" Rabbi Yossi queries why these deities are called elohim in the Torah seeing that they are idols. Our author dealt with this problem already in his commentary on Exodus 20,3, the main point of which was that the translation "other gods,⁠" is incorrect, and it should be translated as: "deities" worshipped by others.⁠"
According to the Sifri on the word אחרים, that word could be translated as "exchangeable,⁠" if the owner of a golden idol finds himself hard up, he will sell the golden one and exchange it for something similar made of silver, etc.
השמרו לכם פן יפתה לבבכם – מתוך השלוה והעושר שיהיה לכם בארץ, שלא תסורו מן הדרך ותדבקו בעבודה זרה ח״ו וחרה אף ה׳ בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר. והזכיר זה מפני שעובדי עבודה זרה יחשבו כי בעבודתם יבא המטר ויצליחו כל גדולי הארץ, על כן הודיע בכאן כי השמים יהיו נעצרים בעבדם עבודה זרה ולא יהיה מטר כלל. וכן הזכיר ישעיה ע״ה (ישעיהו ל׳:כ״ב) וטמאתם את צפוי פסילי כספך ואת אפודת מסכת זהבך תזרם כמו דוה צא תאמר לו, וסמיך ליה ונתן מטר זרעך אשר תזרע את האדמה וגו׳ והיה דשן ושמן וגו׳, בא לבאר שאין שאר הכחות העליונים ממטירים ולא יש בהבלי הגוים מגשימים, כי אם ה׳ אלהינו לבדו הוא הממטיר ונקוה לו.
השמרו לכם פן יפתה לבבכם, "Be very much on guard that your hearts will not be seduced, etc.⁠" The seduction might result from the very serenity and affluence of your existence in the land of Israel. You might, God forbid, become attracted to idolatry and depart from the path God has earmarked for you. If that were to happen, God will become very angry at you and lock the heavens so that there will not be any rain (next verse). The reason that Moses uses the example of absence of rain as indicating God's anger is because the pagans attribute the very presence of rain to their worshipping their various deities faithfully. This is why it was important to point out to the Israelites that if they would depart from the path of the Torah the very opposite would occur; instead of their assuring themselves of their rain supply through idolatry they would lose that life-giving rain. Isaiah 30,22-23 is on record that when the Israelites who had been guilty of worshipping idols will throw out the silver overlays of these images they will be provided with rain as acknowledgment of their penitence. The prophet also picked rainfall as his example of God's positive reaction to a penitent Israel to remind them that such basics as rainfall are provided only through the Lord our God. We have to pin our hopes on Him and not on anyone else.
לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם – ז׳ ממי״ן בסופי תיבות, וכנגדן פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי ז׳ יודין בסופי תיבות, לומר כל המודה בעכו״ם ככופר בעשרת הדברות שנתנו למ׳ יום וכן ז׳ ממי״ן כי ז׳ מומין כתיבי בעכו״ם פה להם ולא ידברו וגומר.
השמרו לכם פן יפתה לבבכם – ביאר להם שאם יעבדו עבודה זרה יהיה כל זה בהפך כי השמים לא יתנו מטר והארץ לא תתן את יבולה ולזה יחסר להם המזון ויאבדו מהרה לסבות אחרות זכרם במה שקדם ובמה שיבא כמו החרב והדבר ומה שידמה להם.
וסרתם לפרוש מן התורה ומתוך כך ועבדתם אלהים אחרים. דליכא למימר ועבדתם אלהים אחרים הוא פירוש וסרתם דפירוש וסרתם בכל מקום הוא לסור ממה שנצטוו לעשות שהן ממצות עשה כדכתיב וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום לא ממה שהוזהרו מלעשותו שהן המצות הלכך עכ״ל דפירוש וסרתם לסור מן התורה שנצטוו לעסוק בה ופירוש ועבדתם אלהים אחרים היא המתחייב מההסרה כאילו אמר ומתוך כך ועבדתם אלהים אחרי׳ מכאן שהפורש מן התורה כאילו הולך ועובד עבודת כוכבים:
אלהים אחרים שהם אחרים לעובדיהם צועק אליו ואינו עונהו נמצא עשוי לו כנכרי. ובספרי ועבדתם אלהים אחרים וכי אלהים הוא והלא כבר נאמר ונתן את אלהיהם באש וגו׳ ולמה נקרא שמם אלהים אחרים שאחרים הם לעובדיהם וכה״א אף יצעק אליו ולא יענה:
עוד זכר הענש המגיע מהחטאי׳ שבעבורם תהיה הירא׳ מעלה הכרחית לאדם. וע״ז אמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם. כי השמירה והירא׳ ענינם א׳.
לפרוש מן התורה וכו׳. דאי שיעבדו עבודה זרה, כבר כתיב ״ועבדתם אלהים אחרים״, אלא האי ״וסרתם״ ׳לפרוש מן התורה׳ הוא דאתא:
שהם אחרים לעובדיהם. פירוש, דהאי ״אחרים״ אינו רוצה לומר זולת הקדוש ברוך הוא, דלא מקרי ״אחרים״ אליו, דהיה משמע שגם הם אלקות, רק שהם אחרים, אלא האי ״אלהים אחרים״ בערך האדם, שהם אלהים אחרים להם:
לפרוש מן התורה כו׳. משום דפירש וסרתם בכל מקום הוא לסור ממה שנצטוה לעשות שהן ממצות עשה, כדכתיב (להלן י״א:כ״ח) וסרתם מן הדרך וגו׳, לא ממה שהוזהרו שלא לעשות, הלכך על כרחך צריך לומר דפירוש וסרתם לסור מן התורה שנצטוו לעסוק בה ויתחייב מזה ועבדתם וגו׳, מכאן אמרו שהפורש וכו׳. [ר׳ אליהו מזרחי]:
שהם אחרים לעובדיהם כו׳. עיין בפרשת יתרו (שמות כ׳:ג׳) ברש״י:
By abandoning the Torah, etc. In Scripture, every instance of "turn away" means, "to turn away from what was commanded to be done,⁠" referring to a positive commandment. It is written (below 11:28), "And you turn away from the course, etc.,⁠" and not, from what you were commanded to refrain from doing. Therefore, perforce, "turn away,⁠" [here] means, "To turn away from the Torah that you were commanded to toil in it,⁠" and the result will be, "You serve other gods, etc.⁠" From here our Sages say, "For once a man abandons the Torah, etc.⁠" (Re"m).
They are alien to those who worship them, etc. See Rashi's commentary in Parshas Yisro (Shmos 20:3).
יפתה – יעשה פתי להאמין לכל דברי הבל, הנוח להפתות קרוי פתי. ונמצא פעולת פתה פעם אחת מורכב מהפעיל ופיעל, ונדחקו המפרשים הרבה בפירושו, אל תהי עד חנם ברעך וַהֲפִיתִּיתָ בשפתיך (משלי כ״ד:כ״ח), לפי שהם פירשו: עד חנם – עד שקר. וזה תמוה, שאין ׳חנם׳ לעולם שקר, אלא ללא דבר ולא הועיל. ופירוש המקרא: אל תהי – ברעך, עד – ללא דבר, שאין רעך צריך לעדותך או לא תועיל לו בו, ואתה תפתה אותו בשפתיך להפציר בו שיקבל עדותך, אל תעשה כן. והפתית – וי״ו מהפכת מעבר לעתיד במקום ותפתה, דוגמת ולא תשאו משא והבאתם בשערי ירושלים (ירמיהו י״ז:כ״א), במקום ותביאו. והרכבת ההפעיל לרבוי הפתויים.
יפתה – יטה מדרך הטוב והישר אל זולתו. והנה בכל מקום שזכר רבוי הטובות והשובע בארץ, שב להזהירם שלא ירום לבבם ויתפתו ללכת אחרי אלהים אחרים, כי ידע משה בדרך נבואה שעתידים לחטוא בעבודה זרה, כמו שאמר להם בפרשת וילך, ולכן כפל האזהרה הזאת כמה פעמים:
וסרתם – מדרכי ה׳ אלהיכם:
פן יפתח לבבכם – יפְתֶה מאליו, וכן תרגם אנקלוס יטעה. שרש פָתָה קרוב לשרש פָתַח (וקרוב לו בלשון רומי Pateo), ונקרא פֶתִי מי שהוא פתוח לקבל כל מה ששומע ורואה, בלי בחינה, ככתוב פתי יאמין לכל דבר {משלי י״ד:ט״ו}.
השמרו וגו׳ – האמת היא שהצלחת ארצכם תלויה אך ורק בהתנהגותכם המוסרית. השינוי בצורת הפנייה מלשון יחיד ללשון רבים ולהפך בפסוקים הקודמים, מורה שאין די בכך שהאומה בכללותה תשמע אל מצוות ה׳; אלא האומה בריבוי כל בניה חייבת לקיים את תורת ה׳: ״אם שמע תשמעו״ וגו׳; כל יחיד ויחיד, יהיה אשר יהיה, חייב לתת את חלקו במילוי התפקיד המשותף. הברכה תבוא כ״מטר ארצכם״, ועצם מילוי תפקידכם מחייב שלעולם לא תעלימו עין מהקשר המאחד את כולכם. כאיחוד לאומי ולמען האחדות הלאומית, יאסוף כל יחיד את חלקו בשפע הלאומי: ״ואספת דגנך״ וגו׳. מאחר שהצלחת ארצכם תלויה אך ורק בהתנהגותכם המוסרית –
אשר על כן ״השמרו לכם״: שמרו עצמכם למען עצמכם; עמדו אך ורק תחת השפעת היֶדַע והניסיון שלכם (עיין פירוש לעיל ד, ט); הסירו כל השפעה שתרחיק אתכם מייעודכם העצמי.
פן יפתה לבבכם, פירושו המילולי: כדי שלבבכם לא יהיה פתוח להשפעות זרות (עיין פירוש, בראשית ט, כז); כדי שלא יתן מקום כלל לפיתויים פנימיים או חיצוניים.
וסרתם ועבדתם – גם הסטייה הקלה ביותר מביאה לידי עבודה זרה, ובעיקרון, היא כבר בגדר עבודה זרה. כמאמר חז״ל בספרי: ״אמר להם הזהרו שלא יטעה אתכם יצר הרע ותפרשו מן התורה, שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק לעבודה זרה״ (עיין שם).
ועבדתם אלהים אחרים – על ידי מסירת חיי המעשה שלנו להשפעת הבלי האליליות.
והשתחויתם להם – על ידי העמדת גורלנו תחת כוחם המדומה.
והיינו דכתיב: השמרו לכם פן יפתה1 לבבכם: מלשון ״יפת אלהים״ (בראשית ט,כז), היינו הרחבת הלב, שגורם לחשוב הקלה בעונשין וכדומה, וע״י זה ״וסרתם״ איזו הסרה2 מדרך התורה, ומזה יגיע לעבירה היותר חמורה, היינו ״ועבדתם אלהים אחרים״, כי כך דרכו של יצר הרע ועבירה גוררת עבירה3, כמו שכתבתי לעיל (ז,ט. ח,יט), ומכל-שכן אחר שיפתה לבבכם משביעה יתירה, כמו שכתבתי להלן (לב,טו)4. {וכבר כתבנו (דברים ח,יט) דאותו יצר הרע שהיה אז היותר שולט, היה עבודה זרה, והוא שלט בבית שני באפיקורסות והפקרות, ושולט עוד היום}.
1. אונקלוס תרגם ״יטעי לבכון״. והחזקוני כתב: לשון פתיות, כמו ״ופותה תמית קנאה״ (איוב ה,ב).
2. כלומר, הסרה קלה.
3. וברש״י בעקבות חז״ל: שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק בעבודת אלילים.
4. ״וישמן ישורון ויבעט״.
השמרו לכם – אחרי ואכלת ושבעת, כמו למעלה ח׳:י״א.
יפתהאיוב ל״א:כ״ז. נראה שהכתוב כאן הולך מן הקל אל הכבד: תחילה פיתוי הלב על ידי מחשבות⁠־חטא, אחרי כן ״וסרתם״, כלומר, ״וסרתם מן הדרך״ (פסוק כ״ח), עזיבת דרך ה׳ על ידי מעשים רעים, ולבסוף עבודה זרה.
ועבדתם אלהים אחרים – וכתיב בתריה וחרה אף ה׳ בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר, מלמד שבעון עבודת כוכבים הגשמים נעצרין1 [ירושלמי תענית פ״ג ה״ג]
1. ועיין לפנינו ס״פ אחרי מעונשים אחרים הבאים בעון עבודת כוכבים, וי״ל דאלה ואלה באים מפני גודל חומר העון, כי המודה בעבודת כוכבים ככופר בכל התורה. (חולין ה׳.)
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י בכור שורחזקוניר׳ בחייטור הפירוש הקצררלב״גמזרחיאברבנאלגור אריהשפתי חכמיםהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144