×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ל) הֲלֹא⁠־הֵ֜מָּה בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֗ן אַֽחֲרֵי֙ דֶּ֚רֶךְ מְב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ בְּאֶ֙רֶץ֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בָּעֲרָבָ֑ה מ֚וּל הַגִּלְגָּ֔ל אֵ֖צֶל אֵלוֹנֵ֥י מֹרֶֽה׃
Aren't they beyond the Jordan, behind the way of the going down of the sun, in the land of the Canaanites who dwell in the Arabah, opposite Gilgal, beside the oaks of Moreh?
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחיימנחת יהודהטור הפירוש הקצררלב״גמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
[פיסקא נו]
הלא המה בעבר הירדן – מעבר הירדן ואילך דברי רבי יהודה.
אחרי דרך מבוא השמש – מקום שחמה זורחת.
אצל אלוני מורה – ולהלן הוא אומר (בראשית י״ב:ו׳) ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה, מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן שכם, אמר רבי אלעזר ברבי יוסי אמרתי להם לסופרי כותיים זייפתם את התורה ולא ההניתם בה כלום שכתבתם אצל אלוני מורה שכם אף אנו למדים שזה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותיים שנאמר הלא המה בעבר הירדן וגו׳ אצל אלוני מורה ולהלן הוא אומר ויעבר אברהם בארץ מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן שכם רבי אליעזר אומר לא זה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותיים שנאמר הלא המה בעבר הירדן הסמוכים לעבר הירדן, אחרי דרך מבוא השמש מקום שחמה שוקעת, בארץ הכנעני לא היה אלא מן החוים, היושב בערבה, לא היה אלא בין ההרים, מול הגלגל, אין אלו רואים את הגלגל.
רבי אליעזר בן יעקב אומר לא בא הכתוב אלא להראותם דרך בשניה כדרך שהראם בראשונה, בדרך לכו אל תלכו בשדות, היושב בישוב ולא במדבר, בערבה במישור ולא בהרים.
סליק פיסקא
[Piska 56]
"Are they not across the Jordan?⁠": across the Jordan and beyond. These are the words of R. Yehudah. "after the way of the coming of the sun": the place from which the sun shines (i.e., rises). "in the land of the Canaani, who inhabits the plain": This refers to Mount Gerizim and Mount Eival, which are inhabited by Cuthites. "opposite Gilgal": near Gilgal. "near the terebinths of Moreh": This is Shechem. It is written here "the terebinths of Moreh,⁠" and, elsewhere, (Bereshit 12:16) "And Avram passed through the land, until the place of Shechem, until the terebinths of Moreh.⁠" Just as "the terebinths of Moreh" there, is in Shechem, so, here, (Shechem is intended). R. Elazar b. R. Yossi said: I said to the Cuthite scribes: You falsified the Torah and "brought up" (i.e., originated) nothing. For you wrote "near the terebinths of Moreh near Shechem,⁠" (this ["near Shechem"] being the addition of the Cuthites). We, too, agree that it is Shechem. We learn it from a gezeirah shavah , (identity [i.e., we learn it by way of the oral law, to which you do not subscribe]), it being written "Are they not across the Jordan,⁠" and, elsewhere "And Avram passed through the land, etc.⁠" Just as "the terebinths of Moreh" there, is Shechem, so, here (Shechem is intended). How did you derive it!
R. Elazar says: These are not the Mount Eival and Mount Gerizim between the Cuthites, it being written "Are they not across the Jordan" — near the Jordan. "after the way of the coming of the sun" — the place where the sun sets. "in the land of the Canaani": But is it not the land of the Chivi? "who inhabits the plain": But do they not dwell among mountains and hills? "opposite Gilgal": But is the Gilgal not seen from there? — R. Eliezer b. Yaakov says: The purpose of Scripture (here) is (not to give an exact description, but) to teach them the way to return as he showed them in the beginning (viz. Bemidbar 13:17-20), viz. ("after the way") — Go by the way (i.e., by the beaten path) and do not go through the fields. "who inhabits" — Go through the habitation and not through the desert. "in the plain" — Go by way of the plain and not by way of the mountains.
[End of Piska]
הלא המה בעבר הירדן מעבר הירדן ואילך דברי ר׳ יהודה:
אחרי דרך מבוא השמש ממקום שהחמה זורחת:
בא׳ הכ׳ הי׳ בע׳ אלו הר גריזים והר עיבל שיושבין בהן כותיים:
מול הגלגל הסמוך לגלגל:
אצל אלוני מורה ולהלן הוא אומ׳ (בראשית י״ב:ו׳) ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה מה אלון האמור להלן שכם אף אלוני מורה האמור כאן שכם:
אמר ר׳ אליעזר ביר׳ יוסי הגלילי אמרתי להם לסופרי הכותיים זייפתם את התורה ולא ההניתם בה כלום שכתבתם אצל אלוני מורה שכם אף אנו למידים שזה הר גריזים והר עיבל שבין הכותים שנ׳ הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלוני מורה האמור כאן שכם:
ר׳ אליעזר אומ׳ לא זה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותים שנ׳ הלא המה בעבר הירדן הסמוכין לעבר הירדן:
אחרי דרך מבוא השמש מקום שחמה שוקעת:
בארץ הכנעני לא היה אלא בין החוים:
היושב בערבה לא היה אלא בין ההרים:
מול הגלגל אין אלו רואין את הגלגל:
ר׳ אליעזר בן יעקב אומ׳ לא בא הכת׳ אלא להראותם דרך בשנייה כדרך שהראם בראשונה שנ׳ דרך בדרך לכו ולא תלכו בשדות:
היושב בישוב לכו ולא במדבר:
בערבה במישור לכו ולא בהרים:
הֲלָא אִנּוּן בְּעִבְרָא דְּיַרְדְּנָא אֲחוֹרֵי אוֹרַח מַעֲלָנֵי שִׁמְשָׁא בַּאֲרַע כְּנַעֲנָאָה דְּיָתֵיב בְּמֵישְׁרָא לָקֳבֵיל גִּלְגָּלָא בִּסְטַר מֵישְׁרֵי מוֹרֶה.
Are they not beyond Jordan, after the way of the sunsetting, in the land of the Kenaanites, which dwell in the plains over against Gilgala, by the side of the plain of Moreh?⁠a
a. Samaritan Version, "the Valley of Vision.⁠"
הלא אאינון יהיבין בעבר ירדנה מן בתר ארח מטמעי שמשה בארעהון דכנעניי דשריין במשרה כל קבל גלגלה סמיך למישרי חזוזה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״אינון ... גלגלה״) נוסח אחר: ״הנון מן מעבר יורדנה בתר אורח מיעלי שמשה בארעהון דכנענאי דיתבין במשרא כל וקבל גלג⁠{לה}״.
הלא הינון יהיבין מלהלא ליורדנא אחורי אורח מטמעא דשמשא בארע כנענאה דשרי במישרא כלוקבל גלגלא בסיטרי חזוי ממרא.
Are they not situated beyond Jordan by the way of the sunset, in the land of the Kenaanah, who dwell in the plain over against Gilgela by the side (of the place) of the vision of Mamre?
הלא המה בעבר הירדן1סימן נתן להם משה רבינו על שני הרים הללו כדי שידעו באיזה מקום הם עומדים שהם סמוכים למעברות הירדן.
1. סימן נתן להם משה. עיין סוטה דף ל״ג ע״ב, ורש״י על התורה.
תָּנוּ רַבָּנָן ״הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן״, מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וָאֵילָךְ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. ״אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ״. מָקוֹם שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת. בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה. אֵלּוּ הַר גְּרִזִּים וְהַר עֵיבָל, שֶׁיּוֹשְׁבִין בָּהֶן כּוּתִיִּים. מוּל הַגִּלְגָּל. סָמוּךְ לַגִּלְגָּל. אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה. שְׁכֶם, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (בראשית י״ב:ו׳) ״וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה״, מָה אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר לְהַלָּן שְׁכֶם אַף כָּאן שְׁכֶם. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר יוֹסֵי, בְּדָבָר זֶה זִיַּפְתִּי סִפְרֵי כוּתִים, אָמַרְתִּי לָהֶם זִיַּפְתֶּם תּוֹרַתְכֶם וְלֹא הֶעֱלִיתֶם בְּיֶדְכֶם כְּלוּם, שֶׁהֱיִיתֶם אוֹמְרִים אֵלוֹנֵי מוֹרֶה שְׁכֶם, אַף אָנוּ מוֹדִים בַּדָּבָר, אָנוּ לְמַדְנוּהָ בִּגְזֵרָה שָׁוָה, אַתֶּם בַּמֶּה לְמַדְתֶּם. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, סָמוּךְ לַיַּרְדֵּן, דִּכְתִיב (להלן כ״ז:ד׳) ״וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן״, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מָקוֹם שֶׁהַחַמָּה שׁוֹקַעַת. בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי [וַהֲלֹא] אֶרֶץ חִוִּי הִיא, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה, וַהֲלֹא בֵּין הָרִים וּגְבָעוֹת הָיוּ יוֹשְׁבִין, מוּל הַגִּלְגָּל, וַהֲלֹא לֹא רָאוּ אֶת הַגִּלְגָּל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: לֹא בָא הַכָּתוּב אֶלָּא לְהַרְאוֹת לָהֶן דֶּרֶךְ בַּשְּׁנִיָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהֶרְאָה לָהֶם בָּרִאשׁוֹנָה, בְּדֶרֶךְ, בַּדֶּרֶךְ לְכוּ וְלֹא בְּשָׂדוֹת וּכְרָמִים, הַיֹּשֵׁב, בַּיִּשּׁוּב לְכוּ וְלֹא בַּמִּדְבָּרוֹת, בָּעֲרָבָה, בָּעֲרָבָה לְכוּ וְלֹא בֶּהָרִים וּגְבָעוֹת.
אַלַא אַנַּהֻמַא פִי גַּאנִבִּ אלּאַרדֻןִ וַרַאאַ טַרִיקִ מַגִ׳יבִּ אלשַּׁמסִ עִנדַ בַּלַדִ אלכַּנעַאנִיִּ אלּמֻקִים פִי אַלגַ׳וְרִ מִמַּא יַלִי אַלּגִלגַּאלַ עִנדַ מַרגִ מֻורִה
אלא שהם בצד המערבי של הירדן, אחרי דרך שקיעת השמש, אצל ארץ הכנעני היושב בבקעה, במרחק מה מן גלגל אצל מישור מורה.⁠1
1. (המקום הראשון שאברהם אבינו הגיע אליו בפרשת לך-לך מארצך) [הלא המה בעבר הירדן. מול הגלגל וגו׳ מול הגלגל כנגד שכם. ולא הוא מקומה של גלגל שאמר ׳היום גלותי וגו׳ כי זו גלגל רחוקה היא שאמר וירד אליהו ואלישע מן הגלגל (מלכים ב׳) (הוצאת דירנבורג, תפסיר מרס״ג ז״ל).]
הלא המה – נתן בהם סימן.
אחרי – אחר עֲברת הירדן, הרבה הלאה למרחוק, וזהו לשון אחרי. כל מקום שנאמר אחרי מופלג הוא.
דרך מבוא השמש – להלן מן הירדן לצד מערב. וטעם המקרא מוכיח שהן שני דברים, שננקדו בשני טעמים: אחרי נקוד בפשטא, ודרך נקוד במשפל,⁠1 והיא דגש.⁠א ואם היה אחרי דרך דיבור אחד, היה נקוד אחרי במשרת בשופר הפוך2.⁠ב
מול הגלגל – רחוק מן הגלגל.
אלוני מורה – הוא שכם, שנאמר: עד מקום שכם עד אלון מורה (בראשית י״ב:ו׳).
1. בלשון ימינו: בטעם הנקרא יתיב.
2. בלשון ימינו: בטעם הנקרא מהפך או שופר מהופך.
א. בכ״י לייפציג 1 מופיע כאן: ״כך הג׳{יה} רבנו שמעיה״. בכ״י אוקספורד 165, לונדון 26917, דפוס רומא: ״והוא דגש״. בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34 חסר: ״והיא דגש״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917, פריס 157, וטיקן 94, דפוסי רומא, שונצינו. בדפוס סביונטה 1557 נוסף: ״ודרך רפה״.
הלא המה ARE THEY NOT [AT THE PASSAGE OF THE JORDAN …]? – He gave geographical indications regarding them (the mountains).
אחרי [AT THE PASSAGE OF THE JORDAN,] AFTER – This means: behind the passage of the Jordan much further on in a distance, for that is the force of the expression אחרי, because wherever the term אחרי (in contradistinction to אחר; cf. Rashi on Bereshit 15:1) is used it signifies "greatly separated" (Bereshit Rabbah 44:5; cf. Sifre Devarim 56:1; Sotah 33b).
דרך מבוא השמש [AT THE PASSAGE OF THE JORDAN, FAR DISTANT FROM IT] ON THE WAY OF THE SETTING OF THE SUN – i.e. beyond the Jordan towards the West. The accents in the verse prove that they (the word אחרי and the phrase דרך מבוא השמש) are two unconnected phrases since they bear two separate accents of a different character, viz., the word אחרי is marked by a Pashta (a disjunctive accent), and the word דרך is marked by a משפל (our Yetib), and also has a Dagesh. If, however, אחרי דרך formed one phrase, the word אחרי should be marked by a conjunctive accent, a שופר הפוך (our Mahpach) and דרך by a Pashta, while the ד of דרך would be "weak" (i.e. have no Dagesh; cf. Rashi on Yehoshua 7:15).
מול הגלגל – means, distant from Gilgal (not near Gilgal).
אלוני מורה [BESIDE] THE TEREBINTHS OF MOREH – This is Shechem, for it states: "unto the place of Shechem, unto the terebinth of Moreh" (Bereshit 12:6) (Sifre Devarim 56:1; Sotah 33b; cf. Rashi on that verse).
פס׳: הלא המה בעבר הירדן – מעבר הירדן ואילך דברי ר׳ יהודה.
אחרי דרך מבוא השמש – מקום שחמה זורחת. ולהלן הוא אומר (בראשית י״ג:י״ב) ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם. מה אילון מורה האמור להלן שכם אף האמור כאן שכם וכו׳ מפורש במסכת סוטה:
אחרי דרך – הרי הם כמו שני פשטות, אבל בשביל שטעמו של דרך באות ראשונה נעשה שופר מהפך.
מבוא השמש – שקיעת השמש, כלומר: אחרי דרך המערב.
אחרי דרך BEYOND THE [WEST] ROAD: [The cantillation signs on the words אחרי דרך – first a pashṭa and then a yetiv1] – are like two pashṭa signs [in a row]. But since the word דרך has a stress on the first syllable, the pashṭa [sign on that word] turns into a shofar mahpakh.⁠2
מבוא השמש: means “the setting of the sun.”3 In other words, the phrase means “beyond the west road.”4
1. The cantillation sign for the word דרך is standardly called a yetiv. At the end of this comment, Rashbam calls it a shofar mahpakh (or perhaps shofar mehuppakh). The term is unusual but the meaning is clear. What we today call a yetiv was known by other names at different times in history (shofar yetiv or yetiv mahpakh or mashpel or shofar muqdam. See S. Weinfeld’s Ṭa‘ame ha-miqra’ [Jerusalem, 1972]). The name shofar mahpakh does appear once in Rashi’s Talmud commentary (to Ber. 62a, s.v. טעמי תורה), but it is difficult to tell there to which cantillation sign Rashi is referring. Here Rashi calls this cantillation sign a mashpel.
2. Rashbam is basically correct that a pashṭa turns into a yetiv in a word with stress on the first syllable. However, his rule should be refined slightly: A pashṭa turns into a yetiv in a word with stress on the first syllable, as long as there is no conjunctive cantillation sign (ṭa‘am mesharet) on the previous word.
It is surprising to find Rashbam discussing the rules of cantillation signs, not standardly a topic of discussion in his Torah commentary. The order of cantillation signs here – pashṭa-yetiv-zaqef qaṭon – is unusual, but when it appeared previously in the Torah (e.g. in Leviticus 25:8), Rashbam did not comment on it.
Most likely, Rashbam is taking issue with Rashi’s explanation of the verse. To understand what Rashbam is saying it is necessary to understand Rashi’s interpretation. Rashi argues that the disjunctive pashṭa sign on the word אחרי precludes reading that word in the usual way as a preposition meaning “after” or “beyond.” If that were the meaning, the word אחרי, Rashi reasons, would have to have a conjunctive sign. So, he argues, the verse should be understood as follows:
“They are on the other side of the Jordan,” but not close to the Jordan. They are rather “אחרי – far away.” And in which direction are they from the Jordan? They are “דרך מבוא השמש – towards the setting sun,” that is to the west of the Jordan.


(Mendelssohn follows Rashi’s understanding: יענזייטש דש ירדנש וייט היניבר, געגן זאנן אונטרגאנג.) Rashi writes specifically that the cantillation “מוכיח שהוא שני דברים שננקדו בשני טעמים – proves that there are two separate ideas here because they [the words אחרי and דרך] were marked with two different disjunctive cantillation signs.”
Rashbam at the simplest level takes issue with Rashi’s statement that there are “two different cantillation signs” here. There are not, he says. Both the word אחרי and the word דרך are marked with the same sign, a pashṭa. However, a pashṭa automatically changes to a yetiv in certain circumstances (as explained above in this footnote). Rashbam’s comment, then, might simply be a gloss on what he considers to be Rashi’s infelicitous word choice.
However, it is possible that Rashbam is also disputing Rashi’s interpretation of the verse. Luzzatto was the first (as far as I can to determine) to point out that Rashi’s incomplete understanding of all the rules of cantillation signs (“since the rules of the cantillation signs were not well known in his days”) leads him to erroneous conclusions here. Luzzatto explains that אחרי is a preposition meaning “after” or “beyond.” It could not have a conjunctive cantillation sign, since conjunctive cantillation signs are used only to connect a word to the following one word. Since אחרי is connected to a following three-word phrase – דרך מבוא השמש – the rules call for a disjunctive sign. Since דרך is not connected to the following one word but to the following two-word phrase – מבוא השמש – it too needs a disjunctive cantillation sign. Since אחרי “governs” a larger phrase than דרך does, אחרי requires a stronger disjunctive sign. According to the rules of the cantillation signs, when one disjunctive sign is used on two words in a row, its first instance of use represents the “stronger” disjunction. So having two pashṭa signs in a row here (or their equivalent, a pashṭa followed by a yetiv) is an unremarkable way of “punctuating” our verse and does not support Rashi’s unusual interpretation. See also Kogut’s reformulation of Luzzatto’s argument in Ha-miqra’ ben ṭe‘amim lefarshanut, pp. 50-52. They both cite the identical pattern of cantillation signs in the phrase ימי שבע שבתות השנים (Leviticus 25:8) to prove their point.
Rashbam’s next comment makes it clear (see note 7) that he disputes Rashi’s understanding of the phrase אחרי דרך מבוא בשמש. It is possible that when he points out that our verse has a cantillation pattern that is equivalent to pashṭa - pashṭa, he is saying, like Luzzatto, that Rashi’s interpretation is not supported by the proof that Rashi adduced.
3. So also Rashi. Cf. however Sifre 56 and Sot. 33b, where the phrase is interpreted as meaning the place where the sun rises, i.e., the east. See footnote 9 on p. 123 in Finkelstein’s edition of Sifre.
4. As pointed out in note 5, Rashi reads our phrase as meaning “on the other side of the Jordan, far beyond, in the direction of the setting sun.” Rashbam explains that it means more simply “on the other side of the Jordan, beyond the west road.” Modern translations either explain like Rashbam (e.g. NJPS) or like Ibn Ezra (e.g. Everett Fox: “along [= אחרי] the path of the setting sun”), but not like Rashi.
בעבר הירדן – כנגד המדבר.
אחרי דרך מבוא השמש – והטעם: שתלכו אחרי דרך מערב,
ותמצאום בארץ האמורי הישב בערבה – כי יש אמורי יושב בהר (במדבר י״ג:כ״ט).
מול הגלגל – וההרים ארוכים, והנה צוה באי זה מקום מההרים.
מול הגלגל – כמו: וירדוף עד דן (בראשית י״ד:י״ד), [כי לא נקרא גלגל עד שקראו יהושע, והוא מקום גבעת הערלות (יהושע ה׳:ג׳)].⁠א
או: דרך נבואה.
או: שני שמות.
מול – כמו: נכח.
אלוני מורה – הוא הנזכר בימי אברהם (בראשית י״ב:ו׳). והברכה והקללה עוד אפרשםב (ראב״ע דברים כ״ז:י״ב).
א. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
ב. כן בכ״י פריס 177, לוצקי 827. בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150: יפרשם.
BEYOND THE JORDAN. To one standing on the side of the wilderness.⁠1
BEHIND THE WAY OF THE GOING DOWN OF THE SUN. This means when you follow the western road you will find them.⁠2
IN THE LAND OF THE CANAANITES THAT DWELL IN THE ARABAH. For there are Canaanites who dwell in the mountain.⁠3
OVER AGAINST GILGAL. The mountains are long.⁠4 Look. Moses specified the place5 by command. Over against Gilgal is similar to and pursued as far as Dan (Gen. 14:14).⁠6 It is possible that it was prophetically stated,⁠7 or we are dealing with two names.⁠8
OVER AGAINST. The word mul means over against.
BESIDE THE TEREBINTHS OF MOREH. This is the same place as mentioned in the days of Abraham.⁠9 Scripture will later on state the blessings and the curses.
1. The eastern bank of the Jordan, where Israel presently was. Beyond the Jordan generally applies to the eastern bank of the Jordan. Ibn Ezra points out that here it applies to the western bank of the Jordan. It is also called beyond the Jordan to one standing on the eastern bank, which contains the wilderness.
2. The mountains.
3. Hence Scripture delineates which group of Canaanites it speaks of.
4. Hence Scripture delineates which part of the mountain is to be involved in the ritual.
5. Of the ritual.
6. Gilgal received its name in the days of Joshua. See Joshua 5:9. The question thus arises how could Moses employ a name which was not in existence during his lifetime. Hence Ibn Ezra points out that our verse is similar to Gen. 14:14. There, Scripture uses the term Dan with regard to an episode in the life of Abraham, even though the place could not have had this name in Abraham's time, for Dan was named after the son of Jacob.
7. That Moses used the name Gilgal prophetically.
8. Two places with the same name. Gilgal in Joshua 5:9 is not the same as the Gilgal mentioned in our verse. The same would apply to Dan in Gen. 14:14.
9. See Gen. 12:6.
הלא המה בעבר {הירדן} – ועתה נותן סימן היכן אותם הרים.
הלא המה בעבר {הירדן} – AREN’T THEY BEYOND {THE JORDAN} – and now it [the Torah] gives a sign where those mountains are.
אחרי דרך מבוא השמש, אחרי – עברת הירדן בדרך מבוא השמש – מה שפר״ש הרבה והלאה למרחוק לאו רחוק ביותר אלא ששים מיל מן הירדן ובאותו יום עצמו שעברו את הירדן אחר שעשו את המצות המוטלות בהר גריזים ובהר עיבל באו להם ולנו בגלגל כמו שמפורש ביהושע ובמסכת סוטה.
מול הגלגל – כתב לך באיזה מקום מן ההרים לפי שההרים ארוכים.⁠1
1. שאוב מאבן עזרא.
אחרי דרך מבא השמש, "behind the way of the going down of the sun.⁠" Rashi's commentary on this phrase is that the people travelled a tremendous distance on that day. According to the Talmud, tractate Sotah, folio 36, the Israelites on that day, after having crossed the river Jordan, would have marched 60 miles both to and back to Mount Gerizim and Mount Eyval having performed all the commandments they were to perform there, also on that day. They would then have spent the night at Gilgal as detailed in Joshua 8,3035 as well as in Sotah 36. [I am not sure if our author questions the literal meaning of the Talmud concerning this. Ed.]
מול הגלגל, "facing Gilgal;⁠" The reason why Moses pinpoints the location is because the chain of mountains is long, and Moses wished to give precise directions.
הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש – נתן להם סימן, שאם ילכו אחריו דרך המערב ימצאום בארץ האמורי היושב בערבה נכח הגלגל אצל אלוני מורה הוא שכם, וכענין שכתוב (בראשית י״ב:ו׳) עד מקום שכם עד אלון מורה.
הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבא השמש, "Are they not on the other side of the Jordan, far, in the direction of the sunset.⁠" Moses gave the people a sign by which to recognize these two mountains. If they were to journey in its direction by bearing west they would find them in the land of the Emorite who dwells in the wilderness opposite Gilgal, close to Eloney Moreh.
דרך מבא השמש – פרש״י מה להלן מן הירדן לצד מערב וכו׳ הק׳ ר״ת מאורליי׳ מה שפרש״י דלא כמ״ד בסוטה דל״ג ע״ב פ׳ ואלו נאמרים מבא השמש היינו מערב סבר דהר עיבל היינו סמוך לירדן ודריש לקרא דאחרי דרך מבא השמש רחוק מן המערב ואיכא מ״ד מבא השמש היינו מזרח וסבר דהר עיבל רחוק מן הירדן צ״ע.
הלא המה בעבר הירדן – סופי תיבות: אהרן, לפי שעד עתה היו עננים על ידו שהיו מראים להם הדדך ועתה פסקו העננים לכך צריך ליתן להם סימן לידע הדרך. הפסוק מתחיל ומסיים בה״א שצוה להם לעשות ה׳ דברים ונתצתם ושברתם תשרפון תגדעון ואבדתם וכן אמר להם ה׳ דברים לסי׳. מבוא השמש בארץ הכנעני. היושב בערבה. מול הגלגל. אצל אלוני מורה.
הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבא השמש – רוצה לומר: שההרים האלו ימצאו כשיעברו את הירדן דרך הולך ממזרח למערב כי לפאת מערב מהירדן היתה ארץ כנען והארץ אשר נתן לשני השבטים וחצי היתה מעבר הירדן מזרחה כמו שזכר במה שקדם ואולם למה נתן הברכה אצל הר גריזים והקללה אצל הר עיבל הנה לא אדע בה טעם אלא שלהראות עוצם ההבדל שיש בין הענינים האלו רצה להבדיל ביניהם עד שלא תהיה הקללה ואנשיה בצד שתהיה הברכה ואנשיה כי ההבדל בין שומרי התורה ובין העוברים על דבריה עצום מאד ולזה הוכרח אל שיתן הברכה לצד אחד והקללה לצד אחר ואם היינו יודעים צדדי אלו ההרים אולי היינו נותנים סבה מיוחדת למה תהיה הברכה אצל הר גריזים והקללה אצל הר עיבל והנה ידענו כי השם יתעלה צוה לבנות מזבח בהר עיבל ולכתוב שם משנה תורה באבנים שישדו בשיד והנה הושמה הקללה אצל הצד ההוא שיהיה בו המזבח והיה בו כתוב משנה תורה כדי שיתבארו להם דברים אשר עליהם היתה הקללה אם לא יקיימום כאלו יאמר שאם יעשו כמו זאת העבודה לא לשם יתעלה אם לא יקיימו משנה התורה הכתוב שם הנה תדבק הקללה בהם והנה זאת המצוה לא היתה אלא לפי שעה.
הלא המה נתן בהם סימן. כאילו אמר הנה המה ואיננו כמו הלא הוא אמר לי אחותי היא שפירושו לסתום או כמו הלא היא ברבת בני עמון שפירושו להחזיק דבריו אלא כמו הלא כל הארץ לפניך שפירושו הנה כל הארץ לפניך אף על פי שיש לפרש שהה״א בו הוא ה״א התימה כאילו אמר האין כל הארץ לפניך:
אחרי אחר העברת הירדן. פירוש מלת אחרי דבקה עם מלת הירדן לא עם דרך מבא השמש הכתובות אחריה כמשפ׳ כל אחרי שבמקרא ואמר והראיה על זה מטעם המקרא המוכיח על זה שהם שני דברים שננקדו בשני טעמים כו׳:
הרבה הלאה למרחוק. זה פי׳ אחרי ביו״ד וזהו שאמר אחר זה כל מקום שנאמר אחרי מופלג פעם זמניי ופעם מקומיי כל אחד לפי מקומו:
דרך מבוא השמש להלן מן הירדן לצד המערב. והוא דבור בפני עצמו כאילו אמר הלא המה בעבר הירדן הרבה הלאה למרחוק לצד מבוא השמש שהוא הצד המערבי:
מול הגלגל רחוק מן הגלגל. כי מלת מול פירושו כמו נוכח והנוכח הוא קרוב או רחוק ואחר שכתוב אחר זה אצל אלוני מורה שפירושו סמוך לאלוני מורה ידענו שהנוכח האמור פה הוא רחוק מן הגלגל שאלו הוה קרוב לא היה צריך לומר אחריו קרוב לאלוני מורה:
אלוני מורה היא שכם שנאמר עד מקום שכם עד אלון מורה. ובספרי מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלוני מורה האמור כאן שכם והכי פירושא מדקאמר עד מקום שכם וחזר ואמר עד אלון מורה עכ״ל שעד אלון מורה הוא ביאור עד מקום שכם כאילו אמר עד מקום שכם דהיינו עד אלון מורה דאס״ד בני מקומות הם מאי עד ועד תרי זימני והלא מלת עד בכל מקום הוא על סוף הגבול וסוף הגבול אינו אלא אחד אלא עכ״ל שהאחרון הוא ביאור הראשון עד מקום שכם דהיינו עד אלון מורה ומה מורה האמור להלן שכם אף מורה האמורה כאן שכם:
והם שני הרים שהמה אחרי העברת הירדן דרך מבא השמש. ר״ל לצד המערב. בארץ הכנעני היושב בערבה כי היה ג״כ מהאמרי היושב בהר. והם מול הגלגל בנכחיותו. ואצל אלוני מורה שישב אברהם אבינו שם. כי הנה בבואם שמה יעשו פומבי גדול בעלות הששה שבטי׳ על ראש הר אחד. וששה על ראש הר האחר. והלויי׳ בתוך העמק עם ארון הברית. ואז יאמרו בקול רם ברכה לכל מי שישמור את דברי התורה. וקללה רבה למי שלא יקים אותם. ויענו כל העם אמן בקול המולה גדולה. ולפי שאופן המצוה וענינה יזכור אותה אחרי זכרון המצות בפרשת כי תבא כי שם הוא המקום הנאות אליו בזכרון דברי הברית והחזוק בשמירת התורה. לכן לא הביא הזכרון הזה בכאן כי אם בדרך קצרה. כדי שמלבד הברכ׳ אשר במצות בכח. עוד יתנו עליהם ברכה בפעל ובפה באותו מקום שיזכור.
הלא המה בעבר הירדן – בתחלת בואכם בארץ, כדי לפרסם בתחלת כניסתם, שלא תהיה ישיבתכם בה על אופן מספיק, אבל תהיה על אופן מוצלח או על אופן מקולל.
הלא המה בעבר הירדן, at the entrance to the land as soon as you cross the Jordan. This procedure is meant to demonstrate that your settling in this land will not be in an unsatisfactory, inadequate manner, but that it will be either completely successful or the reverse.
נתן בהם סימן. פירוש, שאין הכתוב רוצה לומר הלא הם נמצאים בעבר הירדן, כדי שלא תחשוב דאין הר גריזים והר עיבל נמצאים, כמו ״הלא היא ברבת בני עמון״ (לעיל ג, יא), כי שם הכתוב מביא ראיה לדבריו הרי היא ברבת בני עמון, דכל ״הלא הוא״ לחזק הדבר ולאמתו. וכאן לא יתכן לומר כך, דמאי חדוש יש בהר גריזים ובהר עיבל שהכתוב צריך לאמתו ולחזקו. אלא פירושו שהכתוב נותן סימן באיזה מקום הם הר גריזים והר עיבל:
אחרי העברת הירדן הרבה הלאה למרחוק כל לשון אחרי מופלג. ויראה כי ״אחרי״ שהוא מופלג, ו״אחר״ שהוא סמוך (רש״י בראשית טו, א), כי לשון ״אחרי״ ולשון ״אחר״ שני דברים; כי לשון ״אחרי״ היפך לשון ״לפני״, ולכך שניהם ביו״ד בסוף. והיפך של לשון ״אחר״ הוא ״קודם״. ולשון ״לפניו״ כמו ״לפניו לא קם כמוהו״ (ראו מ״ב כג, כה), נאמר אף אם היו לפניו הרבה מאוד, רק שהיה לפניו. וכן ״לאחריו״ על כל דבר שהיה אחריו, אפילו היה זמן הרבה אחריו, שהרי היה אחריו. אבל לשון ״קודם״ בא על שני דברים שהאחד קודם את חבירו, שעליו יאמר ׳קודם לו׳. לא יאמר שדבר זה ׳קודם זה׳ או ׳אחר זה׳ אלא אם הם סמוכים זה לזה. שאם הוא רחוק, מאי שייך ׳קודם׳ או ׳אחר׳, כיון שאין שייך זה לזה כלל. וכאשר יאמר ׳אדם [הראשון] היה קודם אברהם׳, לא יתכן לומר, כיון שלא היה בזמן אחד כלל. רק יאמר ׳אברהם היה אחרי אדם׳, לפי שהאחוריים אינו גוף הדבר, והם נבדלים מן הדבר. וכן הפנים אינם גוף הדבר, אבל הם נבדלים מגוף הדבר עצמו. כי ההתחלה שהוא הפנים, וכן התכלית שהוא האחור, אינו גוף הדבר, ממה שהוא לא פנים או אחור. ולפיכך כאשר כתיב ״אחרי״ מלשון אחוריים, שאחוריים נבדלים מדבר שהוא אחור לו, לכך הוא מופלג. אבל ״אחר״ אין צריך שיהיה דבר בפני עצמו, שיאמר חלק זה מן הראש הוא אחר חלק זה, והם דבר אחד. ואם יאמר שהוא ״אחורי״ חלק זה, הוא דבר בפני עצמו, כי האחוריים – במה שהם אחוריים – הם סוף הדבר, ותכלית הדבר אינו הדבר בעצמו
:ואיכא למאן דאמר בבראשית רבה בפרשת לך לך (מד, ה) ״אחר״ הוא מופלג, ״אחרי״ סמוך. וטעמיה דידיה משום דאדרבא, הפנים – אף על גב שהוא אינו גוף הדבר לפי שהוא פנים לו – מכל מקום הוא מתחבר אל הדבר ההוא. וכן האחוריים גם כן, האחוריים הוא מחובר לו, שייך לו. אבל לשון ״אחר״ יאמר אף על גב שאין אותו דבר יש לו צירוף וחבור אליו, לכך ״אחר״ מופלג, ״אחריו״ סמוך. ופירוש זה ברור למי שיש מדע וחכמה:
ומכל מקום אף על גב דאמרינן ״אחרי״ מופלג, מצאנו ״אחרי״ סמוך; ״אחרי מות שני בני אהרן״ (ויקרא טז, א), שבאותו יום שמתו בני אהרן נאמרה הפרשה. והיינו דאף על גב ד״אחרי״ מופלג, לא נאמר כמה הוא מופלג, כי אף שעה אחת נקרא ׳מופלג׳. רק כאשר כתיב ״אחר״ הוא סמוך כאילו היה מעשה אחד עם המעשה הראשון, ולפיכך כתיב ״אחר״. ו״אחרי״ מופלג, שהוא מחולק ומובדל ממנו, וזהו מופלג. ולפיכך לא קשיא מידי שפירש רש״י בסוף וילך (להלן לא, כט) ״כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון״, ומקשה ׳והלא כל ימי יהושע עבדו את ה׳⁠ ⁠׳. ומה קושיא, הא ״אחרי״ מופלג בכל מקום. אלא נראה לי, דאף על גב ד״אחרי״ מופלג, היינו כמו שאמרנו, שאין הדבר כמו מעשה אחד, אבל אין צריך לומר שהוא מופלג הרבה בזמן. ושם אי אפשר לפרש הוא מופלג בזמן הרבה, דהא הכתוב אומר ״כי אחרי מותי תשחיתון״, ולמה תולה באחרי מותו, אלא בא לומר כאשר לא יהיה עמהם אז השחת תשחיתון, ומשמע מיד אחר מותו, דהא תלה במותו. ומקשה (רש״י שם) שהרי עבדו ה׳ כל ימי יהושע, ואם כן גם יהושע היה מדריך אותם בדרך טוב, והוי ליה לומר ׳כי ידעתי כי אחרי מות יהושע תשחיתון׳. ופירוש ברור הוא מאוד למי שמבין את זה. ועיין בפרשת (חיי שרה) [וירא] (גו״א בראשית פכ״ב אות יז):
בפשטא וכו׳. כי טעם הפשטא מפסיק התיבה בנגינתה מן התיבה שאחריה, ולכך נקרא טעם זה ׳מלך׳, שכל טעם שנגינתו מפסיק התיבה מן התיבה שאחריה נקרא ׳מלך׳, שכל מלך עומד בעצמו, אינו נמשך לאחר. וכל טעם שהנגינה אינה מפסיק התיבה מן שאחריה נקרא ׳משרת׳, לפי שנמשך לאחר, אינו עומד בעצמו:
בפשטא. פירוש, שהוא טעם שנקרא ׳מלך׳, וכל טעם שנקרא ׳מלך׳ מפסיק התיבה מן התיבה שאחריה, כי הנגינה של מלך – הפסק:
במשפל. הוא יתיב:
ודרך רפה. רוצה לומר הדל״ת רפה, שכל אות ד׳ שסמוכה לפניה אחד מן אותיות י, ה, ו, א, מרפה הד׳, אלא אם הוא מפסיק בטעם מלך, שאז אינו רפה:
רחוק מן הגלגל. דאין לומר ׳אצל׳, שהרי כתיב ״[אצל] אלוני מורה״, ואם כן אינו אצל הגלגל, אלא הוא רחוק מן הגלגל:
אלוני מורה שכם הוא. פירוש, אל יקשה לך מה שנתן סימן על הר גריזים ועל הר עיבל באלוני מורה, ומה ידיעתו באלוני מורה יותר ממה שהוא בהרים בעצמם בלבד, ותירץ, שאלוני מורה הוא שכם, והוא יותר ידוע מן ההר, כי כל עיר ידוע הוא:
אחרי דרך מבוא השמש וגו׳ – כל הסימנים והמצרים הללו נראין שאין בהם צורך כל כך, כי ההרים הללו אשר נקבו בשמות היו נכרים וידועים, ובמס׳ סוטה (לג:) מסיק היושב בערבה והלא בין הרים וגבעות היו יושבים, מול הגלגל והלא לא ראו את הגלגל, ר״א בן יעקב אומר לא בא הכתוב אלא להראות להם דרך בשניה כמו שהראה להם בראשונה דרך, בדרך לכו ולא בשדות וכרמים. היושב, בישוב לכו ולא במדברות. בערבה, במישור לכו ולא בהרים וגבעות, וקשה לדבריו מה ענין זה להר גריזים ועיבל. ועל צד הרמז י״ל שהורה שהברכות יחולו על ראש ג׳ כיתות מישראל כשילכו דרך ישרה.
כת ראשונה, הם תמימי דרך ההולכים בתורת ה׳, מורי ההוראה בישראל להם אמר בדרך לכו ולא בשדות וכרמים, כדרך שלא היה לכהנים חלק בשדות וכרמים שלא יהיו טרודים בעבודת האדמה אלא שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב׳:ז׳), ואשכחן כל התורה דאקרי דרך כדאיתא בקידושין (ב:) כך כל הולכי דרך תורת ה׳ לא יתעסקו בשדות וכרמים.
כת שניה, הם הבעלי בתים העוסקים בישוב העולם ומחזיקים ידי לומדי תורה להם אמר בישוב לכו, שתמיד תהיו עסוקים בדברים שהם ישוב העולם ולא בדברים בטלים דברי תוהו כמדבר מקום תוהו ז״ש ולא במדברות כדרך יושבי קרנות אשר כל משאם ומתנם בדברים בטלים ולה״ר ויכלול זה לשון מדברות.
כת שלישית, הם הבעלי שררה מלכי ישראל ונשיאי כל דור ודור ומנהיגיהם, להם אמר שלא ירום לבבם אלא בערבה ילכו במישור ולא בהרים וגבעות לילך בגדולות ובנפלאות אלא בדרך ממוצע כדרך שהערבה ממוצע בין הר לשפלה, ואע״פ שכל פסוק זה מדבר בהולכי דרכים ממש כי אין המקרא יוצא מידי פשוטו וכדרך שפירש״י שצוה להם שילכו דרך הכנעני כי הוא ארץ מישור וישוב כדרך שהראה להם בראשונה, מ״מ לא לחנם חזר משה וזרזם שנית על הנהגת הדרך אלא כדי שילמדו מסתם דרך זה, הנהגת דרך ה׳ בתורה ומצוה אשר מצדם יזכו אל הברכות האמורות בהר גריזים בעולם הזה, ולשכר עה״ב הבא דרך מבוא השמש אחר שקיעת שמשו של האדם בעה״ז זורח הוא שם באור הנצחי ואף אם כל זה דרך דרש מ״מ הענין מצד עצמו נכון וקרוב לשמוע ישמע חכם ויוסיף לקח.
אַחֲרֵי֙ דרך: צריך להפסיק מעט במלת אחרי מפני הפשט, כמ״ש רש״י1 ז״ל. [אַחֲרֵי֙].
הַיֹשֵב: בהעתק הללי וכל ספרי׳ כ״י מדוייקים ודפוסי׳ ישנים חס׳. וכן במסורת2 פ׳ ויחי, יושב י״ז מלאים בתורה וכו׳, וחסר שם שנים מהם, האחד, והעמלקי והכנעני3 יושב בעמק דשלח לך, והשני יושב דויאמר ה׳4 אל תירא אתו דדברי׳. ויש יתר, ראה החלתי5 תת לפניך, וצריך לעבור עליו קולמוס. ופסוק אל תירא אתו הנזכר שם, הוא אשר יושב בחשבון דסוף חקת6, ופסוק בעבר הירדן בגיא7, הוא אשר יושב בחשבון דאז יבדיל דואתחנן, זו היא המסורת האמיתית שהביא הרמ״ה8 ז״ל. ובסוף כתב, הלין שבסרא מלאי׳ וי״ו באורית׳, ושאר לישנ׳ דיושב באורי׳ חס׳ וי״ו כתי׳, ושאר לישנ׳ דכות׳ חס׳, במ״א בליש׳ אחרי׳,⁠ב ויושב יוסף9 את אביו ואת אחיו, ומסו׳ עלי׳ כלהו׳ מלאי׳ במ״ב חסרי׳ בנבי׳ וכתו׳. [הישב].
אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה: ירושלמי10 פ׳ אלו נאמרין אמ׳ ר׳ אלעזר בר׳ שמעון נמיתי לסופרי כותים זייפתם תורתכם ולא הועלתם לעצמכם כלום, שהכתבתם בתורתכם אצל אלוני מרה שכם, והלא ידוע שהוא שכם, אלא שאין אתם דורשין לגזירה שוה, ואנו דורשין לג״ש, נאמר כאן אלוני מרה, ונאמ׳ להלן בפ׳ לך לך11 עד אֵלוֹן מוֹרֶה, מה להלן שכם אף כאן שכם, והכי איתא בבבלי12. [אצל אלוני מרה].
1. רש״י: על אתר, ד״ה דרך.
2. במסורת: מ״ג-ד בר׳ נ יא.
3. והעמלקי והכנעני: במ׳ יד כה.
4. דויאמר ה׳: דב׳ ג ב.
5. ראה החלתי: דב׳ ב לא.
6. דסוף חקת: במ׳ כא לד.
7. בעבר הירדן בגיא: דב׳ ד מו.
8. הרמ״ה: יש״ב.
9. ויושב יוסף: בר׳ מז יא.
10. ירושלמי: סוטה פ״ז ה״ג, כא ע״ג.
11. בפ׳ לך לך: בר׳ יב ו.
12. בבבלי: סוטה לג ע״ב (בירושלמי נאמר ׳שהכתבתם בתורתכם׳, היינו שהכותים גרסו בתורה ׳אלוני מורה שכם׳, ואילו בבבלי נאמר רק ׳שאתם אומרים אלוני מורה שכם׳).
א. = שבעה עשר.
ב. [הפסוק ׳וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף׳ ודומיו, שהם עתיד מהופך מבניין הפעיל (ולא צורת בינוני של קל) הם לשון אחרת ואינם כלולים במניין י״ז יוֹשֵׁב המלאים.]
נתן בהם סימן. רל״ת דהא כל מקום שכתוב הלא, משמע שהוא סותר דבר, כמו שכתוב גבי אברהם ושרה (בראשית כ׳:ה׳) הלא הוא אמר לי אחותי היא, אבל כאן אין לפרש שהוא סותר שום דבר, וגם אין פירושו כהלא הוא ברבת בני עמון (לעיל ג׳:י״א) שפירושו להחזיק ולאמת דבריו, שאין שייך כאן לאמת דבריו דהא קאי על נתינת הברכה והקללה. ומתרץ נתן להם סימן בהם, לכך כתיב הלא:
אחרי העברת הירדן כו׳. פירוש מלת אחרי דבקה עם מלת הירדן, לא עם דרך מבוא השמש הבא אחרי׳. ואמר הראיי׳ על זה, מטעם המקרא המוכיח על זה שהם שני דברים שננקדו בב׳ טעמים וכו׳:
וזהו לשון אחרי כל מקום כו׳. פירוש של אחרי ביו״ד פירושו מופלג, כמו שפירש הרבה פעמים דכל מקום שנאמר אחרי הוא מופלג, פעם זמניי כמו גבי אברהם (בראשית כ״ב:כ׳) אחרי הדברים האלה, ופעם מקומיי כמו הכא:
להלן מן הירדן לצד מערב כו׳. פי׳ והוא דיבור בפני עצמו, כאילו אמר הלא המה בעבר הירדן הרבה והלאה למרחוק, לצד מבוא השמש שהוא בצד מערבי:
שננקדו בשני טעמים אחרי נקוד בפשטא. פשטא הוא אחד מטעמים המבטלים, הנקראים מלכים, ומפסיק התיבה שלאחרי׳:
ודרך נקוד במשפל והוא דגש כו׳. במשפל הוא הנקרא בלשוננו יתיב:
אחרי במשרת בשופר הפוך. שופר הפוך הוא הנקרא בלשוננו מהפך, שהוא כמו שופר. ונקרא משרת, פי׳ שהוא מושך התיבה לתיבה שלאחריו, משום הכי נקרא משרת, כלומר שהוא משרת לתיבה אחרת:
רחוק מן הגלגל. ר״ל דכל היכא שכתוב מול משמע נוכח שהוא כנגדו, אבל פעמים הוא קרוב ופעמים הוא רחוק, והואיל ונתן עוד סימן וכתב אצל אלוני מורה שפי׳ סמוך לאלוני מורה, ידענו שהנוכח האמור פה הוא רחוק, שאילו היה קרוב הל״ל אצל הגלגל ואלוני מורה:
שכם הוא כו׳. רצונו לתרץ היכן מצינו מקום ששמו אלון מורה. ומתרץ הוא שכם כו׳. ואע״ג דהתם (בראשית י״ב:ו׳) משמע דשכם ואלון מורה שני מקומות הן כו׳, מכל מקום צריך לומר הואיל ונאמר ביאה אחת לשניהם משמע דמקום אחד הוא. דאי ב׳ מקומות היו, אם הוא בא לשכם לא בא לאלון מורה, אלא שהוא מקום אחד. והכי פירושו, ויבא עד שכם דהיינו עד אלון מורה. וע״ש בפירוש רש״י:
This provides the landmarks. Rashi is answering the question: The word הלא usually implies a contradiction! For example, regarding Avraham and Sarah it is written (Bereishis 20:5): "Did he not (הלא) say to me, 'She is my sister'?⁠" But here it cannot be explained to mean that there is a contradiction. We also cannot explain it as in the verse (above 3:11), "Is it not (הלא) in Rabbas of the descendants of Ammon,⁠" where it means to strengthen and reinforce his words. For here it is not applicable to reinforce his words, for it refers to the giving of the blessing and curse. [Therefore] Rashi answers: "This provides the landmarks,⁠" and this is why it is written הלא [as if it said "behold"].
Far after the crossing of the Yardein, etc. I.e., the word "after,⁠" is connected to the word, "Yardein,⁠" and not to the words following, "along the route of the sunset.⁠" Rashi states a proof for this: "The cantillation of the passage proves they are two matters, since they are punctuated with two cantillation symbols, etc.⁠"
As indicated by the word "beyond.⁠" Wherever אחרי — "beyond" is mentioned, etc. The word אחרי spelled with a yud refers to a great distance, as Rashi explains many times: "Wherever אחרי is mentioned is refers to a great distance.⁠" It may refer to a time distance, such as regarding Avraham (Bereishis 22:20), "After these things.⁠" Or it may refer to a geographical distance, such as here.
Beyond the Yardein toward the west, etc. I.e., "Along the route, etc.⁠" is an independent statement. It is as if the verse said, "Are they not across the Yardein and far beyond, along the route of the sunset — which is westward.⁠"
Since they are punctuated with two cantillation symbols: אחרי (far beyond) is punctuated with the pashta symbol. Pashta is one of the cantillation symbols that are called "kings,⁠" and indicate a pause to separate [between this word and] the word following.
While דרך (the route) is punctuated with the mishpal symbol and is dotted etc. The mishpal is what we call the yasiv.
Then אחרי (far beyond) would be punctuated with the meshares symbol — the reverse shofar. The reverse shofar is what we call the mahpach, which is like a shofar. It is called meshares (servant), meaning that it connects the word to the word following. For this reason it is called meshares — because this word serves another word.
At a distance from Gilgal. Rashi is answering the question: Wherever is written מול, it denotes "opposite.⁠" Yet sometimes it is nearby, and sometimes it is at a distance. But the verse gives an additional indication, "next to the Moreh Plain,⁠" which means, "near the Moreh Plain,⁠" we then understand that the word "opposite" here denotes at a distance. For if it were nearby then the verse should say, "Next to Gilgal and the Moreh Plain.⁠"
This was Shechem, etc. Rashi is answering the question: Where do we find a place named Moreh Plain? Rashi answers: "This was Shechem, etc.⁠" Although in Bereishis (12:6) it seems that Shechem and Moreh Plain are two distinct places, nevertheless we must say that because only one arrival is mentioned for both of them, we can infer that they are the same place. For if they were two places, then if Avraham arrived in Shechem he did not arrive in the Moreh Plain. Rather it is the same place. And the verses [in Bereishis] mean the following: "He arrived ... in Shechem, which is the Moreh Plain.⁠" See Rashi's explanation there.
הלא המה בעבר הירדן וגו׳ – אמר כאן ששה סימנים ועיד סימן שביעי. הר גרזים והר עיבל. והמה כנגד שבעה הבלים שאמרו בתיקונים שבעה הבלים דקיימין לעלמא וממנו כל הברכות יוצאות וכמ״ש בחלום פרעה שבע פרות טובות ושבע פרות רעות.
בארץ הכנעני הישב בערבה וגו׳ – רז״ל אמרו (סוטה ל״ג ע״ב) זו הר גרזים שהכותים יושבים בה נאמר כאן אלוני מרה ונאמר באברהם ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה. מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלוני האמור כאן הוא שכם ואצלו הוא הר גרזים.
אחרי דרך מבוא השמש – במקום שהחמה שוקעת. ראב״י אומר לא בא הכתוב אלא להראות להם את הדרך.
הישב – בישוב ולא בשדות וכרמי׳.
בערבה – ולא בהרים וגבעות כי ערבה הוא מישור.
הלא המה – נתן בהם סימן:
בעבר הירדן – לא במקום העברת הירדן או סמוך לו, שהרי בסמוך פירש שההרים האלה היו רחוקים מן הירדן וסמוכים לשכם, אלא פירש בעבר הירדן, לצד שני של הירדן תוך ארץ כנען, לא במקום שאתם עתה מעבר לירדן מזרחה:
אחרי – אחר העברת הירדן והלאה למרחוק, וזהו לשון אחרי, כל מקום שנאמר אחרי מופלג הוא:
דרך מבוא השמש – להלן מן הירדן לצד מערב, וטעם המקרא מוכיח שהם שני דבורים:
הישב בערבה – כי יש כנעני יושב בהר:
מול הגלגל – לפי שהיו ההרים ארוכים ולא ידעו באיזה מקום מההר יתנו הברכה והקללה, לכן נתן סימן למקום שהוא נוכח הגלגל. והנה אין זה הגלגל הנזכר ביהושע ה׳ ט׳, כי המקום ההוא לא נקרא כן רק בימי יהושע ככתוב שם ויקרא שם המקום ההוא גלגל, ועוד הגלגל ההוא היה למזרח ירחו, שנאמר ויחנו בגלגל בקצה מזרח ירחו (יהושע ד׳ י״ט), והגלגל הזה הנזכר כאן הוא מערבי לירחו, כי הוא סמוך לשכם ולאלוני מורה, אלא שני גלגל היו, והאמור כאן הוא הנזכר ביהושע י״ב כ״ג מלך גוים לגלגל אחד:
אצל – סמוך:
אלוני מרה – הוא שכם, שנאמר עד מקום שכם עד אלון מורה (בראשית י״ב ו׳):
הלא המה בעבר הירדן – רש״י פירש כאן כדעת ר׳ יהודא בספרי ובתלמוד (סוטה ל״ג ב׳) שהר גריזים והר עיבל הם רחוקים הרבה מעבר הירדן כי היו אצל אלוני מורה שהוא שכם שיושבים שם כעת הכותיים, ואמר בארץ הכנעני׳ אף שהוא באמת ארץ החוי, כי שכם בן חמור חוי הוא, מ״מ כיון דחוי אחד מבני כנען קראו ארץ הכנעני, והכותים אף שהם יושבי ההרים, מ״מ אמר בערבה כי עיקר מושבם במקום הערבה להרים אלה, ומול הגלגל שפירש״י רחוק מן הגלגל, אינו כתלמוד וספרי דשם איתא מול הגלגל סמוך לגלגל, אמנם גרסת התלמוד תמוה, כיון דלדעת ר׳ יהודא ה״ג וה״ע הם בשכם, ושכם הוא רחוק מן הגלגל יותר מששים מיל, ואא״ז בעל קרבן עדה בפירושו לירושלמי דסוטה אמר, דסמוך לגלגל דאיתי׳ בתלמוד הוא ט״ס, וליתי׳ לא בירושלמי ולא בתוספתא, וליישב גרסת התלמוד היה נ״ל, דמול הגלגל דקרא דילן אינו גלגל הנקרא כן בימי יהושע הסמוך לירדן, אבל הוא גלגל אחר הסמוך לשכם (כדעת הראב״ע בפירושו כאן) אמנם אות ה״א התלויה במלת גלגל, לא אתי שפיר לפי״ז, כי בשם עצם פרטי לא יתכן לבוא ה״א הידיעה חוץ אם הוא שם הנקרא ע״ש המאורע (כמ״ש בלך לך י״ב והעי מקדם) ושם גלגל הסמוך לירדן נקרא ע״ש המאורע, כמוזכר ביהושע ה׳ ט׳, והנה רש״י פירש מלת אחרי מופלג, דכ״מ שנאמר אחרי מופלג, אמנם זה דעת רב ברבה (לך לך פרשה מ״ד) ודעת ר׳ יודן שם להפך אחר מופלג אחרי סמוך, ואפשר שדעת ר׳ יהודה דמימרא דילן היא כדעת ר׳ יודן דברבה, ואחרי נמכר גאולה תהיה לו (בהר כ״ה מ״ח) פירש״י מיד, וכן אחרי המשח אותו (נשא ז׳ פ״ח). עכ״פ לדעת ר׳ יהודה ה״ג וה״ע הם רחוקים מעבר הירדן, ולדעתו אין אנו צריכים לפרש מלת הלא להתהפכות השלילה, אבל הוא מענין מהלאה למגדל עדר, גש הלאה ענין ריחוק, וטעם הלא המה בעבר הירדן מרוחקים הם בעבר הירדן (ענטפערנט זינד זיא) עמ״ש במקץ הלא זה אשר ישתה.
אחרי דרך מבוא השמש – שתלכו אחרי דרך מערב ותמצאום (ראב״ע), ומלת אחרי היא סמוכה, אבל אינה סמוכה למלת דרך לבדה, אבל היא סמוכה לשלש תיבות דרך מבוא השמש, לפיכך מלת מְבוֹא שהיא סמוכה למלה אחת היא בטעם משרת כמו שַׁבְּת֣וֹת הַשָּׁנִ֔ים {ויקרא כ״ה:ח׳}, ומלת דרך שאינה סמוכה למלת מבוא, אלא לשתי תבות מבוא השמש, הוצרכה להיות בטעם מפסיק (יתיב), כמו שֶׁ֚בַע שַׁבְּת֣וֹת הַשָּׁנִ֔ים, ומלת אחרי שאינה סמוכה למלת דרך לבדה, אלא לשלש תיבות דרך מבוא השמש, הוצרכה למפסיק יותר, והוא פשטא (כידוע כי שני מפסיקין רצופים, הראשון מפסיק יותר, וידוע כי היתיב כחו ככח הפשטא), כמו יְמֵי֙ שֶׁ֚בַע שַׁבְּת֣וֹת הַשָּׁנִ֔ים. ורש״י נכשל בהבנת כחם של טעמי המקרא הזה, כי משפטי הטעמים לא היו ידועים יפה בימיו, ויש לתמוה על הרמבמ״ן שהיה מבין בפסוקי הטעמים, ואעפ״כ תרגם כפירש״י, ואחריו המבאר העתיק דברי רש״י ככתבם, ולא העיר עליהם דבר, וכבר פירשתי הענין הזה בבכורי העתים תקפ״ט עמוד צ״ז.⁠א
מול הגלגל – איננו המקום שנקרא כן בימי יהושע, כי הוא היה סמוך לירדן, וסמוך ליריחו, ושם נימולו בתחלת כניסתם לארץ {יהושע ה׳}, אבל גלגל זה הוא סמוך לעיר שכם ורחוק הרבה מיריחו. ורש״י פירש מול הגלגל, רחוק מן הגלגל, אך אין זה במשמעות מלת מול.
א. בכ״י לוצקי 673(א), קולומביה X 893 מופיעה מהדורה קמא של שד״ל: ״אחרי דרך מבוא השמש – כפירוש ראב״ע ולא כפירוש רש״י שאחרי חוזר למעלה, מה שלא יתכן לפי דרכי הלשון, גם הטעמים לא יסבלוהו, עי׳ בכורי העיתים תקפ״ח pag. 97, וכיוצא בזה והיו לך ימי שבע שבתות השנים (ויקרא כ״ה:א׳) סוס ורכב עם רב ממך (דברים כ׳:א׳).⁠״
הלא המה – לשון זו מורה שהרים אלה היו ידועים. ההבדל האופייני ביניהם, העובדה שאברהם בנה שם את מזבחו הראשון לה׳ הנראה אליו, ושם המקום המורה על משמעותו – כל אלה ככל הנראה סייעו לכך, שהעם שמע על הרים אלה.
אחרי דרך מבוא השמש – רש״י מעיר ש״אחרי״ מופרד מ״דרך״ על ידי טעמי המקרא, ומכאן ש״אחרי דרך״ אינו ביטוי אחד; אלא ״אחרי״ פירושו ״מופלג״, ״הרחק מעבר ל⁠־״ – הווי אומר, לא סמוך ממש לירדן אלא ״אחרי דרך מבוא השמש״, הרחק מהירדן כלפי מערב. ואכן זהו מקומו האמיתי של ״אלוני מורה״, שכן מספר בראשית (יב, ו) מוכח שהם היו באיזור שכם. יתירה מכך, ״מבוא השמש״ פירושו ללא ספק ״שקיעת החמה״, כפי שנאמר: ״ממזרח שמש עד מבואו״ (תהילים קיג, ג).
בספרי ובמסכת סוטה (לג:), נחלקו ר׳ יהודה ור׳ אלעזר בנוגע למקומו של האתר המתואר כאן. לדעת ר׳ יהודה, מקומו היה מרוחק מן הירדן, באיזור שכם, ששם נמצאים לפי האמת הר גריזים והר עיבל. אולם לדעת ר׳ אלעזר, המקום המצוין כאן לאמירת הברכות והקללות הוא סמוך ממש לירדן, ששם היו מיוצגים הר גריזים והר עיבל על ידי שתי ערימות עפר שנערמו בידי אדם (עיין תוספות שם לפי הירושלמי).
לשון ר׳ יהודה היא: ״⁠ ⁠׳הלא המה בעבר הירדן׳, מעבר לירדן ואילך; ו׳אחרי דרך מבוא השמש׳, מקום שחמה זורחת״. ולשון ר׳ אלעזר היא: ״⁠ ⁠׳הלא המה בעבר הירדן׳, סמוך לירדן; ׳אחרי דרך מבוא השמש׳, מקום שהחמה שוקעת״.
לדעת ר׳ יהודה, המערב מתואר כאן כפונה הרחק מן המזרח; ולדעת ר׳ אלעזר, המזרח מתואר כאן כפונה הרחק מן המערב.
ר׳ יהודה – כפי שמבאר רש״י – מפרש ״מבוא השמש״ כ״מקום שהשמש זורחת״, הווי אומר, מזרח השמש. אולם קשה להבין פירוש זה, שכן בכל מקום ״מבוא השמש״ הוא ניגודו של ״מזרח השמש״.
לכן מעזים אנו להציע שר׳ יהודה, המזכיר את ״מקום זריחת השמש״, לא בא לפרש את ״מבוא השמש״ אלא את ״דרך מבוא השמש״: דהיינו הדרך המובילה אל המערב. לאחר שעוברים את הירדן, שהוא גבולה המזרחי של הארץ, מגיעים אל הדרך המובילה אל המערב. דרך מערבית זו מתחילה באופן טבעי במזרח, ״מקום זריחת השמש״; ו״אחרי דרך מבוא השמש״, היינו אחרי שעוברים בדרך זו – הנמשכת מן המזרח אל המערב – מגיעים אל הר גריזים והר עיבל. אולם לדעת ר׳ אלעזר, נשארים ״אחרי״, היינו מאחרי דרך מבוא השמש: לא עוברים בדרך מערבית זו; אלא נשארים במזרח, סמוך לירדן, מאחורי ״המקום שהשמש שוקעת״. שניהם סוברים ש״מבוא השמש״ הוא המערב, והם חולקים רק בפירוש תיבת ״אחרי״, המורה על ריחוק מן הדרך המובילה מערבה. לדעת ר׳ יהודה, עוברים בדרך זו אשר הקצה שלה [תחילתה] הוא במזרח. לדעת ר׳ אלעזר, לא עוברים בדרך זו, והיא נשארת במערב. דבר זה יישב קושי שהמהרש״א כבר העיר עליו (סוטה לג:), וגם יצדיק את פירוש רש״י על התורה. הקושי היחיד שנותר [על רש״י] הוא שפירושו לתורה סותר את פירושו לתלמוד, אולם סתירה זו יכולה להתבאר בנקל: רש״י חזר בו ממה שכתב בפירושו לתלמוד, משום שקשה להניח שר׳ יהודה מפרש את ״מבוא השמש״ במובן של זריחת השמש.
הלא המה וגו׳ אחרי דרך מבוא השמש:⁠1 ולא מן הצד של ביאתם לארץ בצפון או בדרום2, אלא ישר למערב3.
מול הגלגל: ומשום הכי קבע יהושע המחנה בגלגל (יהושע ד,יט), כדי שיהיו סמוכים4 לשני ההרים הללו.
{הגלגל: לא שנקראת אז בשם זה5, אלא על שם העתיד שיקרא יהושע שם זה המקום6. וכיוצא בזה יש בתורה הרבה, כמו בבראשית (יד,ז) ״את כל שדה העמלקי״7, ועוד}.
1. רש״י מפרש ״דרך מבוא השמש״ – ׳להלן מן הירדן לצד מערב׳, ולכאורה כבר נאמר ״הלא המה בעבר הירדן״ ועבר הירדן הוא הצד המערבי.
2. כלומר, היו עוברים את הירדן ופונים צפונה או דרומה.
3. כלומר, להמשיך הלאה מערבה.
4. רבינו מפרש ״מול״ בעקבות הראב״ע במשמעות ׳נוכח׳ ולא כפירוש רש״י במשמעות של ׳רחוק׳.
5. זה לשון הראב״ע כאן: כמו (בראשית יד,יד) ״וירדוף עד דן״ (כשהמקום נקרא ׳דן׳ רק בתקופת יהושע), או דרך נבואה, או שני שמות.
6. יהושע (ה,ט) ״היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם, ויקרא שם המקום ההוא גלגל״. יש להדגיש שגם בספר יהושע נקרא המקום ׳גלגל׳ עוד לפני שמלו שם, עיין בפרק ד׳ פסוק י״ט והלאה.
7. רש״י שם: עדיין לא נולד עמלק, ונקרא על שם העתיד.
מול הגלגל – נכונים דברי המשתדל שאין זה אותו גלגל הנזכר ביהושע שעשו שם את הפסח שקראו לו בשם גלגל על שם היום גלתי את חרפת מצרים (יהושע ה׳:ט׳), וזה שלפנינו היה נקרא בשם זה כבר בימי משה; ומדברי החכם שווארץ בתבואות הארץ שלו למדתי שעוד היום יש תל אבנים גדול קרוב לירדן ונקרא בפי הערביים אַל-גלגלא, וזהו גלגל שעשו שם את הפסח, שגם יוסף הכהן בקדמוניות שלו אומר שהוא רחוק חמשים שטַֽדְיֶן מן הירדן ועשר שטַֽדְיֶן מיריחו, ועוד יש גלגל שלישי נזכר ביהושע (י״ב:כ״ג) מלך גוים לגלגל.
מרה – איננו ממרא בעל בריתו של אברם, כי אלוני ממרא היו בחברון (בראשית י״ג:י״ח), ואלוני מורה באמצע א״י אצל שכם בנחלת אפרים.
בעבר הירדן – כבר ביארנו למעלה (בתחילת הספר) את המלים ״עבר הירדן״ במובן של ״העבר המערבי של הירדן״.
אחרי דרך מבוא השמש – הטעמים מוכיחים, שארבע המלים האלה קשורות יחד. כן מפרש שד״ל, שלא כדעת רש״י. סדר הטעמים כאן הוא בדיוק כמו בפסוק ״ימי שבע שבתות השנים״ (ויקרא כ״ה:ח׳).
דרך מבוא השמש – כלומר הדרך המערבית. הכוונה לדרך הראשית בעבר הירדן המערבי, העוברת בכוון דרומי⁠־צפוני למזרחם של שכם ושל שני ההרים. יתכן שהשם ״דרך מבוא השמש״ מיועד כדי להבדילה מדרך אחרת שעברה באותו הכוון בעבר הירדן המזרחי, ואולי היתה שמה ״דרך מזרח השמש״ (השוה קנובל ודילמן).
בארץ הכנעני וגו׳ – למעלה א׳:ז׳ מבדיל הכתוב בין האמורי היושב בהר ובין הכנעני היושב בעמק. הוא ישב גם ב״ערבה״, הנקראת גהור. כאן נאמר רק ״היושב בערבה״, מפני שהערבה היתה ידועה היטב לבני ישראל, שהיו חונים בקרבתה. יש מפרשים ש״ערבה״ הנאמר כאן הוא העמק הרחב של שכם.
מול הגלגל – אין לפרש שזו היא גלגל הנזכרת ביהושע ד׳:כ׳, שהרי היא רחוקה משכם, ורק בימי יהושע נקראה בשם גלגל. מצינו עוד גלגל ביהושע ט׳:ו׳, י׳:ו׳ והלאה וכן במלכים ב ב׳:א׳ והלאה, וכן נראה שהכוונה לאחת משתי אלה.
אצל אלוני מורה – ציון מקומי זה נאמר כאן (במקום שכם), מפני שמקום זה נתקדש כבר על ידי אברהם אבינו עליו השלום (ראה בראשית י״ב:ו׳ ששם מצינו ״אלון״ בלשון יחיד. ועל פי זה מגיהים כאן השומרוני ותרגום השבעים). השומרוני מוסיף עוד ״מול שכם״, דבר הנזכר כבר בספרי בתור זיוף ללא תועלת.
הלא המה וגו׳ – תניא, ר׳ אליעזר בן יעקב אומר לא בא הכתוב אלא להראות להם דרך בשניה כדרך שהראה להם בראשונה1 (סוטה ל״ג:)
בעבר הירדן – תניא, רבי יהודה אומר, בעבר הירדן, מעבר לירדן ואילך.⁠2 (שם שם)
אחרי דרך – אמר להם בדרך לכו ולא בשדות וכרמים.⁠3 (שם שם)
מבוא השמש – מקום שחמה זורחת4. (שם שם)
הישב בערבה – אמר להם, בישוב לכו ולא במדבריות, בערבה לכו ולא בהרים וגבעות.⁠5 (שם שם)
הישב בערבה – אלו הר גריזים והר עיבל שיושבים בהם כותיים.⁠6 (שם שם)
מול הגלגל – סמוך לגלגל.⁠7 (שם שם)
אצל אלוני מורה – ולהלן הוא אומר (פ׳ לך) ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה, מה אלון מורה דלהלן שכם אף אלון מורה שבכאן שכם.⁠8 (שם שם)
1. נראה דמדייק יתור כל הפסוק כאן, דהא לא קאי עתה בציון גבולי הארץ, לכן מפרש שבא להורות להם סדר הליכת דרכם שזה מענין היום שהולכים בדרך, וכמו בצאתם ממצרים הורה להם הדרך ע״פ חניית עמוד הענן כמבואר בר״פ בשלח לא ימיש עמוד הענן וגו׳ לנחותם הדרך, כך בא עכשיו ליישב דרכיהם ולהורות להם הדרך, יען כי ידע שעמוד הענן יפסק לאחר מיתת משה, לכן נתן להם סימנים כדמפרש בהמשך הפסוק. ונראה דדרך ראשונה קורא להדרך שהוליכם משה ודרך שניה שעתידים לילך עם יהושע.
2. ר״ל הרבה להלן מן הירדן לצד מערב ולא סמוך לירדן.
3. רמז להם שילכו דרך כבושה וסלולה וגם לא ישחיתו את הנחלה הנתנת להם.
4. ר״ל מקום שהשמש באה משם, כלומר רחוק ממזרחו של ירדן, ורש״י בפסוק זה פירש דרך מבוא השמש לצד מערב, וזו דעת ר׳ אלעזר בגמרא דס״ל אחרי דרך מבוא השמש מקום שהשמש שוקעת, ולעיל בלשון בעבר הירדן מעבר הירדן ואילך, וזה כדעת ר׳ יהודה בגמרא, כי ר״א ס״ל בעבר הירדן סמוך לירדן, ותימא דתפס דלא כמאן בהמשך פי׳ הפסוק.

ודע דמכאן יש להעיר במש״כ תוס׳ בריש ברכות ב׳ ב׳ דלשון ביאת השמש ע״כ שקיעה היא, משום דלזריחה צ״ל זריחת השמש, יעו״ש, והרי כאן מפורש אליבא דר״י וגם מתניתין אתיא כותיה דמבוא השמש היא זריחת השמש, וצ״ע.
5. ר״ל דרך ארץ הכנעני שהיא ערבה ואל יקיפו סמוך לשפת הירדן דרך ארץ החוי שהיא הרים וגבעות אלא יכנסו לתוכה מצד מערב רחוק מן הירדן ויקיפו ויכבשו.
6. עכשיו הן יושבים בהם שהושיבם סנחריב כשהגלה עשרת השבטים כמבואר במלכים ב׳ י״ז ויושב בערי שומרון והני ערי שומרון נינהו וכדתנן במתניתין כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון וכו׳.
7. ובפירש״י בפסוק זה פי׳ רחוק מן הגלגל, וזה אליבא דר״א דפליג בכל הדרשה על ר״י וכמש״כ לעיל אות ח׳, ואולי פירש כן משום דפשוטו מורה יותר כן, ועיין בתוס׳ ומהרש״א.
8. דהתם ע״כ הפירוש כמו דכתיב עד מקום שכם הוא אלון מורה, דאל״ה מאי עד אלון מורה והרי הוא לא הלך רק עד שכם כדמשמע הלשון עד מקום שכם.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחיימנחת יהודהטור הפירוש הקצררלב״גמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144