Devarim 11 – דברים יא‏ – Mikraot Gedolot

[פרשת והיה עקב]

[פיסקא לז]

כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה – הרי זו נאמרה הפסה לישראל בשעה שיצאו ממצרים, שהיו אומרים שמא לא נכנס לארץ יפה כזו, אמר להם המקום, כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים, מגיד שארץ ישראל משובחת ממנה.

בשבח ארץ ישראל הכתוב מדבר או בשבח ארץ מצרים תלמוד לומר (במדבר י״ג:כ״ב) וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים, צוען מה היה, מקום מלכות וכן הוא אומר (ישעיהו ל׳:ד׳) כי היו בצוען שריו וגו׳, חברון מה היתה, פסולת של ארץ ישראל שנאמר (בראשית ל״ה:כ״ז) ממרא קרית הארבע היא חברון, והרי דברים קל וחומר, אם חברון פסולת של ארץ ישראל, הרי היא משובחת בשבח ארץ מצרים שמשובחת מכל הארצות. קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.

ואם תאמר לא מי שבנה את זו בנה את זו, תלמוד לומר (שם י׳:ו׳) ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען, חם לפי שבנה את זו בנה את זו, איפשר שבנה את הכעור ואחר כך בנה את הנאה אלא בנה את הנאה ואחר כך בנה את הכעור, משל לאדם שבנה שני טרקלינים אחד נאה ואחד כעור, אין בונה את הכעור ואחר כך בונה את הנאה אלא בונה את הנאה ואחר כך בונה את הכעור, שפסולתו של ראשון מכניס בשני, הא לפי שהיתה חברון משובחת ממנה היא נבנת תחילה.

וכן אתה מוצא בדרכי מקום, שכל מי שחביב קודם את חבירו, תורה לפי שחביבה מכל נבראת קודם לכל שנאמר (משלי ח׳:כ״ב) ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז, ואומר (שם ח׳:כ״ג) מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ, בית המקדש לפי שחביב מכל, נברא לפני כל, שנאמר (ירמיהו י״ז:י״ב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, ארץ ישראל שחביבה מכל נבראת לפני כל, שנאמר (משלי ח׳:כ״ו) עד לא עשה ארץ וחוצות, (ארץ אלו שאר ארצות, וחוצות אלו מדברות, תבל זו ארץ ישראל).

רבי שמעון בן יוחי אומר תבל זו ארץ ישראל שנאמר (שם ח׳:ל״א) משחקת בתבל ארצו, למה נקרא שמה תבל, שהיא מתובלת בכל, שכל הארצות יש בזו מה שאין בזו ויש בזו מה שאין בזו אבל ארץ ישראל אינה חסרה כלום, שנאמר (דברים ח׳:ט׳) לא תחסר כל בה.

דבר אחר: ארץ – אלו שאר ארצות, וחוצות, אלו מדברות, תבל, זו ארץ ישראל, למה נקרא שמה תבל על שם תבל שבתוכה, איזהו תבל שבתוכה זו תורה שנאמר (איכה ב׳:ט׳) בגוים אין תורה, מיכן שהתורה בארץ ישראל. וכן אתה מוצא בסנחריב כשבא לפתות את ישראל מה אמר להם (מלכים ב י״ח:ל״ב) עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם, אל ארץ יפה מארצכם אין כתוב כאן אלא אל ארץ כארצכם, והלא דברים קל וחומר, אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנייה של ארץ ישראל קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.

רבי שמעון בן יוחי אומר, שוטה היה זה ולא היה יודע לפתות, משל לאדם שהלך לישא אשה, אמר לה, אביך מלך ואני מלך, אביך עשיר ואני עשיר, אביך מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן ואני מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן אין זה פתוי, כיצד אומר לה, אביך הדיוט ואני מלך אביך עני ואני עשיר אביך מאכילך ירק וקטנית ואני מאכילך בשר ודגים אביך משקך יין חדש ואני משקך יין ישן אביך מוליכך למרחץ ברגלך ואני מוליכך בגלגטיקא. והלא דברים קל וחומר, אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנייה של ארץ ישראל קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.

הרי הוא אומר (דברים ג׳:ט׳) צידונים יקראו לחרמון שריון והאמרי יקראו לו שניר ובמקום אחר הוא אומר (שם ד׳:מ״ח) ועד הר שיאון הוא חרמון, נמצא קרוי ארבעה שמות, וכי מה צורך לבאי העולם לכך, אלא שהיו ארבע מלכיות מתכתשות עליו, זו אומרת יקרא על שמי וזו אומרת יקרא על שמי והלא דברים קל וחומר, אם פסולת הרי ישראל ארבע מלכיות מתכתשות עליה קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.

כיוצא בו אתה אומר (יהושע ט״ו:מ״ט) ודנה וקרית סנה היא דביר, ובמקום אחר הוא אומר (שם ט״ו:ט״ו) ושם דביר לפנים קרית ספר, נמצאת קרויה שלשה שמות, וכי מה צורך לבאי העולם בכך אלא שהיו שלש מלכיות מתכתשות עליה זו אומרת תקרא על שמי וזו אומרת תקרא על שמי, והלא דברים קל וחומר, אם פסולת ערי ישראל ארבע מלכיות מתכתשות עליה קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.

כיוצא בו אתה אומר (דברים ל״ב:מ״ט) עלה אל הר העברים הזה הר נבו, ובמקום אחר הוא אומר (שם ג׳:כ״ז) עלה ראש הפסגה, נמצא קרוי שלשה שמות, וכי מה צורך לבאי העולם בכך אלא שהיו שלש מלכיות מתכתשות עליו זו אומרת יקרא על שמי וזו אומרת יקרא על שמי, והלא דברים קל וחומר, אם פסולת הרי ארץ ישראל שלש מלכיות מתכתשות עליו קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.

הרי הוא אומר (ירמיהו ג׳:י״ט) ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים, ארץ שעשויה חוילאות חוילאות למלכים ולשלטונים, שכל מלך ושלטון שלא קנה בארץ ישראל אומר לא עשיתי כלום.

רבי יהודה אומר, וכי אחד ושלשים מלך שהיו לשעבר כולם היו בארץ ישראל אלא כדרך שעושים ברומי עכשו שכל מלך ושלטון שלא קנה ברומי אומר לא עשיתי כלום כך כל מלך ושלטון שלא קנה פלטירות וחוילאות בארץ ישראל אומר לא עשיתי כלום.

נחלת צבי, מה צבי זה קל ברגליו מכל בהמה וחיה כך פירות ארץ ישראל קלים לבוא מכל פירות ארצות.

דבר אחר: מה צבי זה כשאתה מפשיטו אין עורו מחזיק את בשרו כך ארץ ישראל אין מחזקת פירותיה בשעה שישראל עושים את התורה.

מה צבי זה קל לאכל מכל בהמה וחיה כך פירות ארץ ישראל קלים לאכל מכל הארצות, אי קלים לא יהו שמנים תלמוד לומר (דברים י״א:ט׳) ארץ זבת חלב ודבש, שמנים כחלב ומתוקים כדבש וכן הוא אומר (ישעיהו ה׳:א׳) אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן שמן, מה שור זה אין בו גבוה מקרניו כך ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות או מה שור זה אין בו פסולת מקרניו כך ארץ ישראל פסולה מכל הארצות תלמוד לומר בקרן בן שמן, שמנה היא ארץ ישראל, ללמדך שגבוה מחבירו משובח מחבירו, ארץ ישראל לפי שגבוהה מכל משובחת מכל שנאמר (במדבר י״ג:ל׳) עלה נעלה וירשנו אותה, (במדבר י״ג:כ״א) ויעלו ויתורו את הארץ, (במדבר י״ג:כ״ב) ויעלו בנגב (בראשית מ״ה:כ״ה) ויעלו ממצרים. בית המקדש שגבוה מכל משובח מכל שנאמר (דברים י״ז:ח׳) וקמת ועלית אל המקום, ואומר (ישעיהו ב׳:ג׳) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר בית ה׳, ואומר (ירמיהו ל״א:ה׳) כי יש יום קראו נוצרים וגו׳.

סליק פיסקא

[פיסקא לח]

לא כארץ מצרים היא – ארץ מצרים שותה מן הנמוך וארץ ישראל שותה מן הגבוה, ארץ מצרים נמוך שותה, גבוה אין שותה, ארץ ישראל נמוך וגבוה שותה. ארץ מצרים נמוך שותה ואחר כך גבוה, ארץ ישראל שותה נמוך וגבוה כאחת.

ארץ מצרים גלוי שותה, שאינו גלוי אינו שותה ארץ ישראל גלוי ושאינו גלוי שותה.

ארץ מצרים שותה ואחר כך נזרעת ארץ ישראל שותה ונזרעת נזרעת ושותה שותה בכל יום ונזרעת בכל יום.

ארץ מצרים אם אתה עמל בה בפסל ובקרדום ונותן שנת עינך עליה ואם לאו אין בכך כלום אבל ארץ ישראל אינה כן אלא הם ישנים על מטותיהם והמקום מוריד להם גשמים. משל למלך שהיה מהלך בדרך וראה בן טובים אחד ומסר לו עבד אחד לשמשו, שוב ראה בן טובים אחר מעודן ומפונק ועסוק בפעולה ומכירו ואת אבותיו, אמר גזרה שאני עושה בידי ומאכילו. כך כל הארצות נתנו להן שמשים לשמשן, מצרים שותה מן הנילוס, בבל שותה מן הנהרות אבל ארץ ישראל אינה כן אלא הם ישנים על מטותיהם והמקום מוריד להם גשמים, וללמדך שלא כדרכי בשר ודם דרכי מקום. בשר ודם קונה לו עבדים שהם זנים ומפרנסים אותו אבל מי שאמר והיה העולם קונה לו עבדים שיהא הוא זן ומפרנסם.

וכבר היו רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק מסובים בבית משתה בנו של רבן גמליאל, מזג רבן גמליאל את הכוס לרבי אליעזר ולא רצה לטלו נטלו רבי יהושע, אמר לו רבי אליעזר, מה זה יהושע, בדין שאנו מסובים וגמליאל ברבי עומד ומשמשנו, אמר לו רבי יהושע, הנח לו וישמש, אברהם גדול העולם שמש מלאכי שרת וכסבור שהם ערביים עובדי עבודה זרה שנאמר (בראשית י״ח:ב׳) וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים, והלא דברים קל וחומר, ומה אברהם גדול העולם שמש מלאכי שרת וכסבור שהם ערביים עובדי עבודה זרה, גמליאל ברבי לא ישמשנו, אמר להם רבי צדוק הנחתם כבוד מקום ואתם עסוקים בכבוד בשר ודם, אם מי שאמר והיה העולם משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ועורך שולחן לכל אחד ואחד, גמליאל ברבי לא ישמשנו.

אתה אומר לכך בא הכתוב או לפי שארץ מצרים פסולת כל הארצות הקישה הכתוב לארץ ישראל תלמוד לומר (בראשית י״ג:י׳) כגן ה׳ כארץ מצרים, כגן ה׳, באילנות, כארץ מצרים, בזרעים.

או אינו מקישה אלא למגונה שבה, תלמוד לומר (ויקרא י״ח:ג׳) אשר ישבתם בה, מקום שישבתם בו שנאמר (בראשית מ״ז:ו׳) במיטב הארץ, או אינו מקישה אלא לשעת גנותה תלמוד לומר אשר יצאתם משם, כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם ולא עכשיו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם.

וכן אתה מוצא בכל מקום שהצדיקים הולכים, ברכה באת לרגלם יצחק ירד לגרר ברכה באת לרגליו, שנאמר (שם כ״ו:י״ב) ויזרע יצחק, ירד יעקב אצל לבן ברכה באת לרגליו, שנאמר (שם ל׳:כ״ז) נחשתי ויברכני ה׳ בגללך, ירד יוסף אצל פוטיפר ברכה באת לרגליו שנאמר (שם ל״ט:ה׳) ויברך ה׳ את בית המצרי בגלל יוסף, ירד יעקב אצל פרעה ברכה באת לרגליו שנאמר (שם מ״ז:י׳) ויברך יעקב את פרעה, במה ברכו שנמנעו ממנו שני רעב שנאמר (שם נ׳:כ״א) ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם, מה כלכול האמור להלן בשני רעבון הכתוב מדבר אף כלכול האמור כאן בשני רעבון הכתוב מדבר.

רבי שמעון בן יוחי אומר, אין זה קדוש השם, שדברי צדיקים קיימים בחייהם ובטלים לאחר מיתתם. אמר רבי אלעזר ברבי שמעון רואה אני את דברי רבי יוסי מדברי אבה, שזה הוא קדוש השם, שכל זמן שהצדיקים בעולם ברכה בעולם, נסתלקו צדיקים מן העולם נסתלקה ברכה מן העולם. וכן אתה מוצא בארון האלהים שירד לבית עובד אדום הגתי ונתברך בשבילו שנאמר (שמואל ב ו׳:י״ב) ויגד למלך דוד לאמר ברך ה׳ את בית עובד אדום ואת כל אשר לו בעבור ארון האלהים, והלא דברים קל וחומר, ומה ארון שלא נעשה לא לשכר ולא להפסד אלא לשברי לוחות שבו, נתברך בשבילו, קל וחומר לצדיקים שבעבורם נברא העולם.

אבותינו באו לארץ באת ברכה לרגלם, שנאמר (דברים ו׳:י״א) ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ובורות חצובים אשר לא חצבת. רבי שמעון בן יוחי אומר, והלא בידוע שלא מלאתה, שעכשו באת לארץ, ובורות חצובים אשר לא חצבת, והלא בידוע שלא חצבת, שעכשו באת לארץ, (שם) כרמים וזיתים אשר לא נטעת, והלא בידוע שלא נטעת, שעכשו באת לארץ, מה תלמוד לומר מלאת, חצבת, נטעת, זכותך היא שגרמה. וכן אתה מוצא שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, היו אנשי הארץ בונים בתים וחופרים בורות שיחים ומערות נוטעים שדות וכרמים וכל עץ מאכל, כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה. או לפי שברכה זו עליהם יכול יהו אוכלים ושבעים תלמוד לומר (שם) ואכלת ושבעת, אתה אוכל ושובע והם מונעים מנשיהם מבניהם ומבנותיהם, כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה, זו היא שאמרנו אשר יצאתם משם, כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם ולא עכשיו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם.

אתה אומר לכך בא הכתוב או להקיש ביאתה של זו לביאתה של זו, ארץ מצרים הייתם עליה מניין שנים שמטים ויובלות, יכול אף בארץ כנען כן תלמוד לומר לרשתה, לרשתה אתם באים לא להיות עליה מניין שנים שמטים ויובלות, אלא הפרש בין ביאתה של זו לביאתה של זו, ביאת ארץ מצרים רשות ביאת ארץ ישראל חובה. ארץ מצרים בין שעושים רצונו של מקום ובין שאין עושים רצונו של מקום הרי לכם ארץ מצרים, ארץ ישראל אינו כן, אם אתם עושים רצונו של מקום הרי לכם ארץ כנען ואם לאו הרי אתם גולים מעליה וכן הוא אומר (ויקרא י״ח:כ״ח) ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה.

סליק פיסקא

[Parashat Eikev]

[Piska 37]

"For the land which you go in to possess": "When the Lord your G-d brings you to the land to inherit it, etc.⁠": This section was stated to Israel at the exodus from Egypt. For they said: Perhaps we will not enter a land as beautiful as this, whereupon the Holy One Blessed be He said to them: The land that you are coming to inherit is superior to it.

— You say that Scripture speaks of the superiority of Eretz Yisrael? Perhaps it speaks of the superiority of Egypt! It is, therefore, written (Bemidbar 13:22) "And Chevron (the lowest-grade soil in Canaan [later, Eretz Yisrael,]) was superior, seven-fold to Tzoan (the highest-grade soil) in Egypt.⁠" (lit., "Chevron was built seven years before Tzoan") For Tzoan was the seat of Egyptian royalty, as it is written (Isaiah 30:4) "For its (Egypt's) officers were in Tozan,⁠"

and Chevron was (built of) the "refuse" of Eretz Yisrael.

And lest you say: He who built the one did not build the other. (This is not so,) for it is written (Bereshit 10:6) "And the sons of Cham (the son of Noach): Kush, Mitzrayim, Fut and Canaan": Cham, who built the one (Chevron) built the other (Tzoan). Is it conceivable that first he built the ugly and then he built the beautiful! It must be that first he built the beautiful (Chevron), and then (with its "refuse") built the ugly (Tozan)! Because (the soil of) Chevron was choicer than that of Mitzrayim, it was, therefore, built first. Now does this not follow a fortiori, viz.: If Chevron, the "refuse" of Eretz Yisrael is choicer than the choicest of Egypt, the choicest of all the (other) lands, how choice must Eretz Yisrael be!

And thus you find with the ways of the Lord — that whatever is more beloved (by the Lord) precedes its neighbor. Torah, the most beloved of all, precedes all, as it is written (Proverbs 8:22) "The Lord acquired me (Torah) in the beginning of His way, before His works of yore,⁠" and (Ibid. 23) "I was poured out from everlasting, from the beginning, from the origin of the earth.⁠" (The Temple, the most beloved of all (edifices), was created before all, viz. (Jeremiah 17:12) "The throne of glory, exalted from the first, the place of our sanctuary.⁠" Eretz Yisrael, the most beloved of all (lands), was created before all, viz. (Proverbs 8:26) "He had not yet made land and environs": "land" — the other lands; "environs" — deserts. (Ibid.) "and the chief of the class of tevel" — Eretz Yisrael, as it is written (Ibid. 31) "He rejoices His land with tevel.⁠"

Why is it called "tevel" (an admixture)? For it is an admixture of all. For with all the lands, one possesses what the other does not, but Eretz Yisrael lacks nothing, as it is written (Devarim 8:9) "a land where not in constraint shall you eat bread. You shall lack nothing in it.⁠"

Variantly: Why is it called "tevel"? Because of the "tavlin" ("seasoning") in its midst. Which "tavlin" is in it? — Torah, viz. (Eichah 2:9) "Among the nations there is no Torah" — whence it is seen that the home of Torah is Eretz Yisrael.

And thus do you find with Sancheriv, that when he came to entice Israel, what did he say to them? (II Kings 18:32) "… until I come and take you to a land like your land.⁠" It is not written "to a land more beautiful than your land,⁠" but "to a land like your land!⁠"

R. Shimon b. Yochai says: He was a fool, who did not know how to entice. He may be compared to a man who went to marry a woman and said to her: "Your father is a king, and I am a king, your father is wealthy and I am wealthy, your father feeds you flesh and fish and gives you old wine to drink, and I, etc.⁠" This is not enticement! How does one entice? He says to him: "Your father is a commoner and I am a king, your father is poor and I am rich, your father feeds you greens and beans, and I will feed you flesh and fish, your father leads you to the bath-house on foot, and I will take you there in a sedan-chair.⁠" Now if one (Nevuchadnezzar) who desired to speak in praise of his land did not speak demeaningly of Eretz Yisrael, how much more so should one who desires to speak in praise of Eretz Yisrael (take care not to be stinting in his praise!) And it is written (Joshua 20:7) "Kiryat Arba (lit., "the city of the four") — this is Chevron.⁠" (It was so called) because four kings contended over it, each one saying "Let it be called by my name!⁠" Now does this not follow a fortiori, viz.: If four kings contended thus over the "refuse" of Eretz Yisrael, how much more so is Eretz Yisrael (itself) to be lauded!

Similarly, (Devarim 3:9) "The Tziddonim called Chermon Siryon, and the Emori called it S'nir,⁠" and, elsewhere, (Ibid. 4:48) "until Mount Sion, which is Chermon" — whence it is found to have four names. Now why do future generations need to know this? (To impress upon them) that four kings were contending over it, each one saying "Let it be called by my name!⁠" Now does this not follow a fortiori, viz.: If four kings contended thus over the "refuse" of Eretz Yisrael, how much more so is Eretz Yisrael (itself) to be lauded!

Similarly, (Joshua 15:49) "Danah and Kiryat Sanah — this is Dvir,⁠" and, elsewhere (Ibid. 15:15) "And the name of Dvir was formerly Kiryat Sefer" — whence it is found to have four names. Now why do future generations need to know this? (To impress upon them) that four kings were contending over it, each one saying "Let is be called by my name!⁠" Now does this not follow a fortiori, viz.: If four kings contended over the "refuse" of Eretz Yisrael, how much more so is Eretz Yisrael (itself) to be lauded!

Similarly, (Devarim 32:49) "Go up to this Mount Avarim, Mount Nevo,⁠" and, elsewhere (Ibid. 3:27) "Go up to the height of Hapisgah" — whence it is found to have three names. Now why do future generations need to know this? (To impress upon them) that three kings were contending over it … How much more so is Eretz Yisrael itself to be lauded!

It is written (Jeremiah 3:19) "And I gave you a cherished land, the heritage coveted by the multitudes of nations.⁠" "a cherished land": a land which was populated with palaces by kings and rulers. For any king or ruler who had not acquired palaces in Eretz Yisrael said "I have done nothing.⁠"

R. Yehudah says: Now did the thirty-one kings of the past (conquered by Joshua) all encamp in Eretz Yisrael? But it is as they do with Rome today. Any king or ruler who has not acquired castles and palaces in Rome says "I have done nothing.⁠" In the same way, any king or ruler who had not acquired castles and palaces in Eretz Yisrael said "I have done nothing.⁠"

"the heritage coveted": (lit., "the heritage of the deer") Just as a deer is quicker of foot than any beast or animal, so, the fruits of Eretz Yisrael are "quicker" to come than those of all the other lands.

Variantly: Just as the hide of a deer, when you flay it, cannot contain its flesh, so Eretz Yisrael cannot "contain" (all of) its fruits when Israel observes the Torah.

And just as a deer is quicker than any beast or animal, so the fruits of Eretz Yisrael are "quicker" (to come) than those of all the other lands. If so, I might think they are not rich. It is, therefore, written (Devarim 11:9) "a land flowing with milk and honey" — rich as milk and sweet as honey. And thus is it written (Isaiah 5:11) "I will now sing of my Beloved, my Beloved's song of His vineyard. My Beloved had a vineyard in the horn of Ben Shamen": Just as there is nothing higher in a bullock than its horns, so, Eretz Yisrael is higher than all of the other lands. — But perhaps, just as a bullock is defective in the contents of its horns, so, Eretz Yisrael is more "defective" than all of the other lands! It is, therefore, written "in the horn of Ben Shamen": It is fat (shamen, rich, fruitful, productive). Eretz Yisrael, being higher than all (other lands) is superior to all, viz.: (Bemidbar 13:30) "Let us go up and we will inherit it,⁠" (Ibid. 13:21) "and they went up and spied out the land,⁠" (Ibid. 13:22) "and they went up in the south,⁠" (Bereshit 45:25) "and they went up from Egypt.⁠" The Temple, in that it is higher than all, is superior to all, viz.: (Devarim 17:8) "then you shall rise and go up" (to the Temple), (Isaiah 2:3) "and many peoples will go and say 'Let us go up to the mountain of the Lord, to the house of the G-d of Yaakov,'" and (Jeremiah 31:5) "For there is a day when the watchers will call out on the mountain of Ephraim: 'Arise, let us go up to Tzion to (the house of) the Lord our G-d!'"

[End of Piska]

[Piska 38]

"It is not like the land of Egypt": the land of Egypt — the low (land) drinks (rain); the high, does not drink (and water has to be carried to it); Eretz Yisrael — the low and the high drink. The land of Egypt drinks its (own waters [from the Nile]); Eretz Yisrael drinks rainwater.

The land of Egypt — what is revealed drinks; what is concealed does not drink. Eretz Yisrael — both the revealed and the concealed drink.

The land of Egypt drinks and then is sowed; Eretz Yisrael drinks and is sowed; is sowed and drinks. The land of Egypt does not drink every day; Eretz Yisrael drinks every day.

The land of Egypt — If one does not work in it (i.e., in the soil) with mattock and axe and (does not allow) sleep to escape his eyes, he has nothing of it. Not so Eretz Yisrael, but they (its inhabitants) sleep and the Lord brings down rain for them. An analogy: A king is walking on the road, and, seeing a man of high estate, gives him a servant to serve him. He then sees another man of high estate, (having obviously been) preened and pampered, engaging in (mundane) labor, (all the while), conscious (of the nobility) of his ancestors — at which he says: I decree that you not toil with your own hands, and I will feed you (gratuitously). So, with all the lands, He gives them servants to serve them. Egypt drinks from the Nile; Bavel drinks from the Yuval. Not so Eretz Yisrael, but they (its inhabitants) sleep on their beds, and the Holy One Blessed be He brings down rain for them. To teach that not as the ways of flesh and blood are the ways of the Holy One Blessed be He. (A man of) flesh and blood acquires servants to feed and sustain him. But He who spoke and brought the world into being — He acquires servants for Himself, whom He Himself feeds and sustains.

And once it happened that R. Eliezer and R. Yehoshua and R. Tzaddok were seated at the (wedding) feast of R. Gamliel's son, when R. Gamliel poured a cup (of wine) for R. Elazar, who declined taking it, and for R. Yehoshua, who took it — whereupon R. Elazar said to him: What is this, Yohoshua? We are seated and R. Gamliel stands over us and serves us? R. Yehoshua: Let him serve. Abraham, the greatest man in the world served the ministering angels, (who came to visit him), thinking them to be Arab idolators, and R. Gamliel should not serve us? R. Tzaddok: You have forsaken the honor of the Lord, and you occupy yourselves with the honor of flesh and blood! He who spoke and brought the world into being causes the winds to blow, and raises vapors and clouds and brings down rains and nurtures growths and sets a table for each and every man — and Gamliel should not serve us?

You say that this (see beginning of #38) is the intent of "It is not like the land of Egypt"? Perhaps it is because the land of Egypt is the "refuse" of all the lands that Scripture contrasts it with Eretz Yisrael. It is, therefore, written (Bereshit 13:10) "like the garden of the Lord, like the land of Egypt" — like the garden of the Lord for trees; like the land of Egypt for seeds.

— But perhaps it is being contrasted with its most demeaning feature; it is, therefore, written (Vayikra 18:3) "in which you dwelt" — the place in which you dwelt, of which it is written (Ibid. 47:6) "In the best (part) of the land settle your father, etc.⁠" But perhaps it is being contrasted only with the time of its demeaning (i.e., its being smitten with the plagues). It is, therefore, written "from which you went out.⁠" When you were there, it was blessed because of you, but not now that you are not upon it.

And thus do you find, that wherever the righteous go, blessing comes in their wake. Israel went down to Gerar — blessing came to Gerar, viz. (Bereshit 26:12) "And Israel sowed in that land, etc.⁠" Jacob went down to Lavan — blessing came down in his wake, viz. (Ibid. 30:27) "I have found through divination that the Lord has blessed me for your sake.⁠" Joseph went down to Potifera — blessing came in his wake, viz. (Ibid. 39:5) "and the Lord blessed the house of the Egyptian for Joseph's sake.⁠" Jacob went down to Pharaoh — blessing came down for his sake, viz. (Ibid. 47:10) "And Jacob blessed Pharaoh.⁠" In what way did he bless him? In that years of famine were withheld from him. And after the death of Jacob they returned, as it is written (Ibid. 50:21) "And now, do not fear, I (Joseph) will feed you and your little ones,⁠" and (Ibid. 45;11) "And I will feed you there.⁠" Just as "feeding" there was in the (projected) years of famine, so, the "feeding" here (50:21) was in the years of famine, (the famine having returned with Jacob's death). These are the words of R. Yossi.

R. Shimon b. Yochai says: It is not kiddush Hashem (sanctification of the name of G-d) for the words of the righteous to be in force in their lifetime and to be voided after their death. R. Elazar b. R. Shimon said; I subscribe to the words of R. Yossi rather than to father's words, that it is kiddush Hashem. For so long as the righteous are in the world, blessing is in the world. When the righteous depart from the world, blessing departs from the world. And thus do you find with the ark of G-d, which went down to the house of Oved-edom the Gittite, for the sake of which he was blessed, viz. (II Samuel 6:12) "And King David was told: The Lord has blessed the house of Oved-edom and all that he has because of the ark of G-d.⁠" Now does this not follow a fortiori, viz.: If Oved-edom was blessed because of the ark, which was made neither for gain nor loss, but only for the fragments of the tablets within it, how much more so (is one blessed in the merit of) the righteous, for whose sake the world was created!

Our forefathers came to Eretz Yisrael — blessing came in their wake, viz. (Devarim 6:11) "And (you will find) houses full of all good that you did not fill, and hewn cisterns, which you did not hew, etc.⁠" R. Shimon b. Yochai says: If it is written "houses full,⁠" "hewn cisterns,⁠" why need it be written "which you did not fill,⁠" "which you did not plant"? (To indicate) that it is not you who filled or hewed or planted, but your merit. And thus do you find that all the forty years that Israel was in the desert, the men of Eretz Yisrael built houses, and dug holes, pits, and caves, and planted all kinds of fruit trees, so that when our forefathers came to Eretz Yisrael they would find it full of blessing. But because this blessing came to them (the inhabitants), I might think that they would eat and be sated; it is, therefore, written (Ibid.) "and you (Israel) shall eat and be sated.⁠" You will eat and be sated, and they will keep themselves, their sons, and their wives and daughters (from eating them) so that our forefathers come to the land and find everything full of blessing. This is as we have said (Ibid. 11:10) "from which you went forth" — When you were there, it was blessed for your sakes, not as things are now, there being no blessing in it, as when you were there.

You say that this is the intent of the verse. But perhaps it is to liken this coming (i.e., your coming to Egypt) to that coming (i.e., your coming to Eretz Yisrael) — Just as the first was optional (and not mandatory), so, the second! It is, therefore, written "to inherit it.⁠" You are coming to inherit it. The difference between the first and the second — the coming to Egypt is optional; the coming to Eretz Yisrael is mandatory. In coming to Egypt, they did not count shemitoth and yovloth; in coming to Eretz Yisrael, they did. The land of Egypt, whether or not they did the will of the Lord — here is the land of Egypt for you! Not so the land of Canaan (Eretz Yisrael). If you do the will of the Lord, here is the land of Canaan for you. If not, you will be exiled from it. As it is written (Ibid. 7:12) "And it shall be, if you hearken … then the Lord will keep for you His oath,⁠" and (Vayikra 18:28) "So that the land not vomit you out by your making it unclean.⁠"

[End of Piska]

כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה הרי זו נאמ׳ הפסה לישראל בשעה שיצאו ממצרים שהיו אומ׳ שמא לא נכנס לארץ יפה [כזו] לפי כך אמ׳ להן המקום כי הארץ אשר את׳ בא שמה לרש׳ לא כארץ מצ׳ מגיד שארץ כנען משובחת ממנה בשבח ארץ ישראל הכתוב מדבר:

וכן את מוצא בסנחריב כשבא לפתות את ישראל מה אמר עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם (מלכים ב י״ח ל״ב) אל ארץ יפה מארצכם אין כתיב כן אלא אל ארץ כארצכם והלא דברים קל וחומר אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנאה של ארץ ישראל קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל:

ר׳ שמעון בן יוחאי אומ׳ שוטה היה זה ולא היה יודע לפתות משל לאדם הולך לישא אשה מה אומר לה אביך מלך ואני מלך אביך עשיר ואני עשיר אביך מאכילך בשר ואני מאכילך בשר אביך משקך יין ישן ואני משקך יין ישן אין זה פתוי כאיזה צד אומר לה אביך הדיוט ואני מלך אביך עני ואני עשיר אביך מאכילך ירק וקטנית ואני מאכילך בשר ודגים אביך משקך יין חדש ואני משקך יין ישן אביך מוליכך ברגלך למרחץ ואני מוליכך בגלגטיקה והלא דברים קל וחומר מה אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנאה של ארץ ישראל קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל:

לא כארץ מצרים היא ארץ מצרים שותה מן הנמוך וארץ ישראל שותה מן הגבוה ארץ מצרים נמוך שותה גבוה אינו שותה ארץ ישראל גבוה ונמוך שותה ארץ מצרים נמוך שותה ואחר כך גבוה ארץ ישראל גבוה עם נמוך שותה כאחת ארץ מצ׳ גלוי שותה שאינו גלוי אינו שותה ארץ ישראל גלוי ושאינו גלוי שותה ארץ מצ׳ שותה ואחר כך נזרעת ארץ ישראל שותה ונזרעת נזרעת ושותה שותה בכל יום ונז׳ בכל יום ארץ מצרים אם אתה עמל בה בפסיל ובקורדום ונותן שנת עינך עליה [מוטב] ואם לאו אין בידך כלום אבל ארץ ישראל אינו כן הן ישינין על מטותיהן והמקום מוריד להן גשמים משל למלך בשר ודם שהיה מהלך בדרך וראה בן טובים אחד ומסר לו עבד אחד לשמשו שוב ראה בן טובים אחר מועדן ומפונק מסר לו שני עבדים לשמשו שוב ראה בן טובים אחר מעודן ומפונק ועסוק בפעולה ומכירו ואת אבותיו אמר גזירה שאני עושה בידי ומאכילו כך כל הארצות נותנין להן שמשין לשמשן מצרים שותה מן נילוס בבל שותה מן הנהרות אבל ארץ ישראל אינה כן אלא הן ישינין על מטותיהן והמקום מוריד להן גשמ׳ ללמדך שלא כמדת בשר ודם מדת המקום מדת בשר ודם קונה לו עבדים שהן זנין ומפרנסין אותו אבל מי שאמר והיה העולם קונה לו עבדים שיהא מפרנס אותן:

וכבר היה ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ור׳ צדוק מסובין בבית משתה שלבנו שלרבן גמליאל מזג רבן גמליאל את הכוס לר׳ אליעזר ולא רצה ליטלו נטלו ר׳ יהושע אמ׳ לו ר׳ אליעזר מה זה יהושע בדין הוא שאנו מסובין ורבן גמליאל ביר׳ עומד ומשמשינו אמ׳ לו ר׳ יהושע הנח לו וישמש אברהם גדול העולם שימש מלאכי שרת וכסבור שהן ערביים עובדי ע״ז שנ׳ (בראשית י״ח ב׳) וישא עיניו וירא והנה של׳ אנ׳ והלא דברים קל וחומר ומה אברהם גדול העולם שמש ערביים גמליאל ביר׳ לא ישמשינו אמר להן ר׳ צדוק הנחתם כבוד המקום ואתם עסיקין בכבוד בשר ודם מה אם מי שאמ׳ והיה העולם משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ועורך שלחן לכל אחד ואחד גמליאל ביר׳ לא ישמשינו:

אתה אומ׳ לכך בא הכתוב או לפי שארץ מצרים פסולת כל הארצות הקישה הכת׳ לארץ ישראל ת״ל (בד י״ג י׳) כגן ה׳ כארץ מצרים כגן ה׳ באילנות כארץ מצ׳ בזרעים או אינו מקישה אלא למגונה שבה ת״ל אשר ישבתם בה מקום שישבתם בו במיטב הארץ בארץ רעמסס (בראשית מ״ז י״א) או אינו מקישה אלא לשעת גנאתה ת״ל אשר יצאתם משם כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם ולא עכשו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם וכן אתה מוצא בכל מקום שהצדיקים הולכין ברכה באת לרגלן שהרי כשירד יעקב למצרים אצל פרעה באת ברכה לרגלו שנ׳ (שם י׳) ויברך יעקב את פרעה במה ברכו שנמנעו ממנו שני רעבון שנ׳ (בראשית נ׳ כ״א) ועתה אל תיראו אנ׳ אכל׳ את׳ ואת טפ׳ מה כלכול האמור להלן (שמ׳ מ״ה י״א) בשני רעבון הכת׳ מדבר אף כלכול האמור כאן בשני רעבון הכת׳ מדבר:

אתה אומ׳ לכך בא הכת׳ [או אינו אלא] להקיש ביאתה שלזו לביאתה שלזו ארץ מצרים [לא] הייתם עליה מונין שנים שמטין ויובלין יכול אף בארץ כנען כן ת״ל לרשתה לרשתה אתם באין (לא) להיות מונין עליה שנים שמטים ויובלות אלא הפריש בין ביאתה של זו לבי׳ שלזו ביאת ארץ מצ׳ רשות ביאת ארץ ישראל חובה ארץ מצרים בין שעושין רצונו של מקום ובין שאין עושין הרי לכם ארץ מצרים ארץ ישראל אינו כן אם אתם עושין רצונו של מקום הרי לכם ארץ כנען ואם לאו הרי אתם גולין מעליה וה״א (ויקרא י״ח כ״ח) ולא תקיא הא׳ את׳ בט׳ אתה:

אֲרֵי אַרְעָא דְּאַתְּ עָלֵיל לְתַמָּן לְמֵירְתַהּ לָא כְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם הִיא דִּנְפַקְתּוּן מִתַּמָּן דְּתִזְרַע יָת זַרְעָךְ וּמַשְׁקֵית לֵיהּ בְּרַגְלָךְ כְּגִנַּת יַרְקָא.

for the land into which you are going to possess it, is not as the land of Mizraim from which you have come out, where you sowedst your seed, and did water it with your feet as a garden of herbs (or a green garden);

ארום ארעא די אתון עלי⁠(ך){ן}⁠^א לתמן למירת^ב יתה לא כארעא דמצרים היא די נפקתון מן תמן די תזרעון ית זרעיכון ותשקון^ג ברגליכון כגנתה דירקא.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עלי⁠(ך){ן}״) גם נוסח חילופי: ״עללין״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למירת״) גם נוסח חילופי: ״למירות״.

ג. בכ״י ניאופיטי 1 נוסף בין השיטין: ״יתה״.

ארום ארעא דאנת עליל תמן למירתה לא כארעא דמצרים היא דנפקתון מתמן דתזרע ית זרעך ומשקיית ליה בגרמך הי כגינת ירקיא.

For the land to which you, go in to possess it is not like the land of Mizraim, from whence you have come, in which you didst sow thy seed, and water it thyself as a garden of herbs;

כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה – (כָּתוּב בְּרֶמֶז תשמ״ג).

רמז תתנז

לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִיא – אֶרֶץ מִצְרַיִם שׁוֹתָה מֵימֶיהָ, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה מֵי גְשָׁמִים, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה נָמוּךְ וְגָבוֹהַּ, אֶרֶץ מִצְרַיִם נָמוּךְ שׁוֹתָה, גָּבוֹהַּ אֵינוֹ שׁוֹתָה, אֶרֶץ מִצְרַיִם גָּלוּי שׁוֹתָה, שֶׁאֵינוֹ גָּלוּי אֵינוֹ שׁוֹתָה, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵת שׁוֹתָה גָלוּי וְשֶׁאֵינוֹ גָלוּי, אֶרֶץ מִצְרַיִם שׁוֹתָה וְאַחַר כָּךְ נִזְרַעַת, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (נִזְרַעַת וְאַחַר כָּךְ שׁוֹתָה) שׁוֹתָה וְנִזְרַעַת נִזְרַעַת וְשׁוֹתָה, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה בְכָל יוֹם וְנִזְרַעַת בְּכָל יוֹם, אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵינָהּ נִזְרַעַת אִם אֵינוֹ עָמֵל בָּהּ בְּפָסָל וּבְקַרְדֹּם וְנוֹדֵד שְׁנַת עֵינָיו עָלֶיהָ, וְאִם לָאו אֵין לוֹ בָהּ כְּלוּם, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ כֵן אֶלָּא הֵן יְשֵׁנִין עַל מִטּוֹתֵיהֶן וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרִיד לָהֶם גְּשָׁמִים. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, רָאָה בֶּן טוֹבִים מְהַלֵּךְ אַחֲרָיו וּמָסַר לוֹ עֶבֶד אֶחָד לְשַׁמְּשׁוֹ, שׁוּב רָאָה בֶּן טוֹבִים אֶחָד מְעֻדָּן וּמְפֻנָּק וְעָסוּק בִּפְעֻלָּה וּמַכִּירוֹ לוֹ וְלַאֲבוֹתָיו, אָמַר גְּזֵרָה שֶׁאֵין אַתָּה עוֹשֶׂה בְיָדְךָ וַאֲנִי מַאֲכִילְךָ. כָּךְ כָּל הָאֲרָצוֹת נִתְּנוּ לָהֶן שַׁמָּשִׁים לְשַׁמְּשָׁן, מִצְרַיִם שׁוֹתָה מִן הַנִּילוּס, בָּבֶל שׁוֹתָה מִן נָהָר יוּבָל, אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ כֵן אֶלָּא הֵן יְשֵׁנִים עַל מִטּוֹתֵיהֶם וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרִיד לָהֶן גְּשָׁמִים, לְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹּא כְמִדַּת בָּשָׂר וָדָם מִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּשָׂר וָדָם קוֹנֶה לוֹ עֶבֶד שֶׁיְּהֵא זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתוֹ אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם קוֹנֶה לוֹ עֶבֶד שֶׁיְּהֵא הוּא זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתוֹ. וּכְבָר הָיוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי צָדוֹק מְסֻבִּין בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה וְכוּ׳ (כָּתוּב בְּרֶמֶז רכ״ט).

אַתָּה אוֹמֵר לְכָךְ הוּא בָא, אוֹ לְפִי שֶׁאֶרֶץ מִצְרַיִם פְּסֹלֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הִקִּישׁוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית י״ג:י׳) ״כְּגַן ה׳ כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם״, ״כְּגַן ה׳⁠ ⁠⁠״ לְאִילָנוֹת, ״כְּאֶרֶץ מִצְרַים״ לִזְרִיעָה. אוֹ אֵינוֹ מַקִּישָׁהּ אֶלָּא לִמְגֻנֶּה שֶׁבָּהּ. תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ״, מָקוֹם שֶׁיְּשִׁיבַתְכֶם בָּהּ דִּכְתִיב (בראשית מ״ז:ו׳) ״בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ״. אוֹ אֵינוֹ מַקִּישָׁהּ אֶלָּא לִשְׁעַת גְּנוּתָהּ. תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם״, כְּשֶׁהֱיִיתֶם שָׁם הָיְתָה מִתְבָּרֶכֶת בִּשְׁבִילְכֶם, וְלֹא עַכְשָׁיו, שֶׁאֵין בְּרָכָה עָלֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁהֱיִיתֶם שָׁם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַצַּדִּיקִים הוֹלְכִים בְּרָכָה בָאת לְרַגְלָם, יָרַד יִצְחָק לִגְרָר בָּאת בְּרָכָה לְרַגְלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו׳:ב׳) ״וַיִּזְרַע יִצְחָק״ וְגוֹ׳, יָרַד יַעֲקֹב אֵצֶל לָבָן בָּאת בְּרָכָה לְרַגְלָיו שֶׁנֶּאֱמַר ״נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי ה׳ בִּגְלָלֶךָ״, יָרַד יוֹסֵף אֵצֶל פּוֹטִיפָר בָּאת בְּרָכָה לְרַגְלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (שם ל״ט:ה׳) ״וַיְבָרֵךְ ה׳ אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף״, יָרַד יַעֲקֹב אֵצֶל פַּרְעֹה בָּאת בְּרָכָה לְרַגְלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (שם מ״ז:י׳) ״וַיְבָרֵךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה״, בְּמָה בֵרְכוֹ, שֶׁנִּמְנְעוּ מִמֶּנּוּ שְׁנֵי רְעָבוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם נ׳:כ״א) ״וְעַתָּה אַל תִּירְאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם״ וְאוֹמֵר ״וְכִלְכַּלְתִּי אוֹתְךָ שָׁם״, מַה כַּלְכֵּל הָאָמוּר לְהַלָּן בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן הַכָּתוּב מְדַבֵּר אַף כַּלְכֵּל הָאָמוּר כָּאן בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אֵין זֶה קִדּוּשׁ הַשֵּׁם שֶׁדִּבְרֵי צַדִּיקִים קַיָּמִין בְּחַיֵּיהֶן וּבְטֵלִין לְאַחַר מִיתָתָן, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי מִדִּבְרֵי אַבָּא, שֶׁזֶּה הוּא קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, כָּל זְמַן שֶׁהַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם בְּרָכָה בָּעוֹלָם נִסְתַּלְּקוּ צַדִּיקִים מִן הָעוֹלָם נִסְתַּלְּקָה בְרָכָה מִן הָעוֹלָם, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַּאֲרוֹן הָאֱלֹהִים שֶׁיָּרַד לְבֵית עוֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי וְנִתְבָּרֵךְ בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ו׳:י״ב) ״וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ ה׳ אֶת בֵּית ע⁠(וֹ)⁠בֵד אֱד⁠(וֹ)⁠ם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים״, וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אָרוֹן שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לֹא לְשָׂכָר וְלֹא לְהֶפְסֵד אֶלָּא לְשִׁבְרֵי לוּחוֹת שֶׁבּוֹ, נִתְבָּרֵךְ בִּשְׁבִילוֹ, קַל וָחֹמֶר לַצַּדִּיקִים שֶׁבִּשְׁבִילָם נִבְרָא הָעוֹלָם, אֲבוֹתֵינוּ בָּאוּ לָאָרֶץ בָּאת בְּרָכָה לְרַגְלָם שֶׁנֶּאֱמַר ״וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב״ וְגוֹ׳. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (שם) ״אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ״, וַהֲלֹא בְיָדוּעַ שֶׁלֹּא מִלְּאוּ, שֶׁעַכְשָׁיו בָּאתָ לָאָרֶץ, אֶלָּא זְכוּתְךָ הִיא שֶׁגָּרְמָה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיוּ, הַכְּנַעֲנִים בּוֹנִים בָּתִּים וְזוֹרְעִין שָׂדוֹת וְחוֹפְרִין בּוֹרוֹת וְשִׁיחִין וּמְעָרוֹת נוֹטְעִין שָׂדוֹת וּכְרָמִים וְכָל עֵץ מַאֲכָל כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוֹ אֲבוֹתֵינוּ לָאָרֶץ וְיִמְצְאוּ אוֹתָהּ מְלֵאָה בְרָכָה. אוֹ לְפִי שֶׁבְּרָכָה זוֹ עֲלֵיהֶם, יָכוֹל הָיוּ אוֹכְלִין וּשְׂבֵעִין. תַּלְמוּד לוֹמַר (שם) ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ״, אַתָּה אוֹכֵל וְשָׂבֵעַ. וְהֵן מוֹנְעִין אֶת עַצְמָן מִנְּשֵׁיהֶן מִבְּנֵיהֶן מִבְּנוֹתֵיהֶן כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ אֲבוֹתֵינוּ לָאָרֶץ וְיִמְצְאוּ אוֹתָהּ מְלֵאָה בְרָכָה, וְזוֹ שֶׁאָמַרְנוּ אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם, כְּשֶׁהֱיִיתֶם שָׁם הָיְתָה מִתְבָּרֶכֶת בִּשְׁבִילְכֶם וְלֹא עַכְשָׁיו שֶׁאֵין אַתֶּם עָלֶיהָ.

וַאעלַם אַןַ אלאַרצַ׳ אַלַּתִּי אַנתַּ צַאאִרֹ אִלַיְהַא לִחַוְזִהַא לַיְסַתּ הִי כַּבַּלַדִ מִצרַ אַלַּדִ׳י כַ׳רַגתַּ מִנהֻ אַלַּדִ׳י כֻּנתַּ תַּזרַעֻ זַרעַךַּ וַתַּסקִיְהִ בִּרִגלִךַּ כַּגִנַאןִ אלּבֻּקֻולִ

ודע, כי הארץ אשר אתה מגיע אליה להיות לך לאחזה, איננה כארץ מצרים אשר יצאת ממנה, אשר היית זורע את זריעתך, ותשקה אותה ברגלך כגנת הירקות.

לא כארץ מצרים היא – אלא טובה הימנה. נאמרה הבטחה זו לישראל בצאתם ממצרים, שהיו אומרים: שמא לא נבא לארץ יפה כזו. יכול בגנותה מדבר, וכך אמר להם: לא כארץ מצרים היא, אלא רעה הימנה? תלמוד לומר: וחברון שבע שנים נבנתה וגו׳ (במדבר י״ג:כ״ב) – אדם אחד בנאן, חם בנה צוען למצרים בנו, וחברון לכנען. איפשר אדם בונה בית לבנו קטן ואחר כך לבנו גדול? אלא: שמבונַה על אחד שבעה מצוען. כך הוא נדרש במסכת כתובות (בבלי כתובות קי״ב.).

ופשוטו כך הוא: דרכו של אדם, כתחילה^א בונה את הנאה ואחר כך בונה את הכאור,⁠^ב שפסולתו של ראשון הוא בונה^ג בשיני, ובכל מקום החביב קודם. הא למדת שחברון יפה מצוען. ומצרים משובחת מכל הארצות, שנאמר: כגן י״י כארץ מצרים (בראשית י״ג:י׳), וצוען שבח ארץ מצרים שהוא מקום מלכות, שכן הוא אומר: כי היו בצוען שריו (ישעיהו ל׳:ד׳). וחברון פסולתה של כל ארץ כנען, לכך הוקצה לקבורת מתים, ואף על פי כן היא יפה מצוען.⁠^ד

אשר יצאתם משם – אפילו ארץ רעמסס אשר ישבתם בה, והיא במיטב הארץ,⁠^ה שנאמר: במיטב הארץ וגו׳ (בראשית מ״ז:י״א),

אף היא אינה כארץ ישראל.

והשקית ברגלך – ארץ מצרים היתה צריכה^ו להביא מים מנילוס ברגלך ולהשקותה, וצריך אתה לנדד שנתיך^ז ולעמול, והנמוך שותה ולא הגבוה, ואתה מעלה מים מן הנמוך לגבוה. אבל זו למטר השמים וגומ׳ (דברים י״א:י״א) – אתה ישן על מטתך, והקב״ה משקה נמוך וגבוה, גלוי ושאינו גלוי, כאחת.

והשקית ברגלך – נושא בכתפו, דולה ומשקה.⁠^ח

כגן הירק – שאין דיי לו בגשמים, ומשקין אותו ברגל ובכתף.

א. עיינו בהערה על רש״י בראשית י״ב:ח׳.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1. בכ״י מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34: הכעור. בכ״י לונדון 26917: ״הפחותה״.

ג. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: ״נותן״.

ד. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5. בכ״י ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917 סדר הפירושים קצת שונה: ״לא כארץ מצרים היא... צוען למצרים בנו וחברון לכנען״, ״דרך ארץ״ במקום ״ופשוטו כך הוא״, ״דרכו של אדם... יפה מצוען״, ואז ״ובמסכת כתובות דורשו בעניין אחר״ ״איפשר אדם... שבעה מצוען״.

ה. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בדפוס סביונטה: ״ארץ מצרים״.

ו. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1. בכ״י אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: היתה {=היית} צריך.

ז. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917: ״שנתך״. בדפוס רומא: ״שינתך״. בדפוסי שונצינו, סביונטה: ״משנתיך״.

ח. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917 חסר הביאור: ״והשקית ברגלך – נושא בכתפו דולה ומשקה״.

לא כארץ מצרים הוא [THE LAND WHERE YOU GO …] IS NOT AS THE LAND OF EGYPT – but it is better than it. He mentions Egypt because this assurance was made to Israel on their departure from Egypt, for they said: Perhaps we shall not come to a land as good and beautiful as this. – One might, however, think that Scripture is here speaking to its (the Land's) disparagement, and that he states the following to them: It is not as the land of Egypt – but it is worse than it! It, however, states, "And Hebron was built seven years before Zoan in Egypt etc.⁠" (Bemidbar 13:22; see Rashi thereon). One person built both of them: Ham built Zoan for Mizrajim (Egypt), his son, and Hebron for Canaan, another son. – In the Talmud, Treatise Ketuboth 112a, they derived this in another manner: Is it likely that a man would first build a house for his younger son (here Canaan), and afterwards for his elder son (Mizrajim)? But the meaning of שבע שנים נבנתה וכו'‏ is that it (Hebron) was furnished (built up) with all excellencies seven times better than Zoan.

But the simple understanding is: The usual way is that a man first builds the better city, and afterwards builds the inferior one, because what is not good enough for the first he puts into the second, and, besides, the better is usually first. Thus you may learn that Hebron was a finer city than Zoan. Now Egypt is superior to all other lands, for it is stated of it, "Like the garden of Hashem, viz., like the land of Egypt" (Bereshit 13:10), and Zoan was the best city in Egypt, because it was the seat of royalty, for thus does it state, "For in Zoan were its princes" (Yeshayahu 30:4); Hebron was the worst city in Canaan, – for this reason, indeed, they set it apart for a place of burial, – and yet it was finer than Zoan (cf. Sifre Devarim 37:1-3).

אשר יצאתם משם [THE LAND OF EGYPT] FROM WHICH YOU WENT FORTH – even the district of Raamses in which you dwelt and which was in the best part of the land Egypt, as it is said, "[And Yosef placed his father and his brethren] in the best part of the land, [in the land of Raamses]" (Bereshit 47:11) – even that is not as good as the land of Israel (cf. Sifre Devarim 38:7).

והשקית ברגלך [LIKE THE LAND OF EGYPT] WHICH YOU WATERED WITH YOUR FOOT – The land of Egypt was such that you had to bring water from the Nile through your foot (i.e. you had to go to the Nile to bring water) to irrigate it – you had to rise from your sleep and to toil. Then again, the low lying parts alone drank (were irrigated by the Nile) and not the higher land, and you had to take up water from the lower to the higher parts: but this land (Canaan), למטר השמים תשתה מים DRINKS WATER OF THE RAIN OF HEAVEN – You may sleep soundly on your beds, and the Holy One, blessed be He, waters both low and high districts, both what is exposed and what is not exposed alike (Sifre Devarim 38:2).

{See Hebrew text.}

כגן הירק AS A GARDEN OF HERBS – which has not enough from rain alone, and one has to water it through the foot and shoulder (one has to run about to bring water which one has to carry on one's shoulder).

פס׳: כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא – מגיד הכתוב שבחה של ארץ ישראל וכן הוא אומר (במדבר י״ג:כ״ב) וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים. מנהגו של עולם בונה אדם בנין הנאה תחלה ואחר כך בונה את הכעור שפסולת של ראשון מכניס בשני. שיריים שנשארו מן הבנין הראשון מכניס בשני. ואומר (דברים ה) לא תחסר כל בה. דרך העולם מה שיש בארץ זו אין בזו. אבל כאן לא תחסר כל בה. ¹וארץ ישראל נקראת ארץ ושאר ארצות נקראו חוצות. שנאמר (משלי ח׳:כ״ו) עד לא עשה ארץ וחוצות. וכן סנחריב אומר (ישעיהו ל״ו:י״ז) עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם. ולא אמר יפה מארצכם. אלא כארצכם אע״פ שהי׳ לו לשבח ארצו לא שיבחה יותר מארץ ישראל. וכן הוא אומר (דברים ג׳:ט׳) צידונים יקראו לחרמון שריון והאמרי יקראו לו שניר. ואומר (שם ד) עד הר שיאון הוא חרמון. נמצא ² הר זה קרוי ד׳ שמות שהן שיאון חרמון שריון שניר. וכי מה צורך אלא בא ללמדינו שארבעה מלכים מתכבשים [א] עליה זה אומר יקרא על שמי וזה אומר יקרא על שמי. ³ואע״פ שהיתה פסולת של ארץ ישראל ד׳ מלכיות מתכבשות [א] עליה קל וחומר למקום משובח של ארץ ישראל. ⁴וכן בכל מקום כמו (יהושע ט״ו:מ״ט) ודנה וקרית סנה היא דביר. ואומר (שם) ושם דביר לפנים קרית ספר. וכן הנביא אומר (ירמיהו ג׳:י״ט) ואתן לך ארץ המדה נחלת צבי צבאות גוים. נחלת צבי ⁵קלה להוציא פירותיה כצבי קל ברגליו. ד״א מה צבי אין עורו מחזיק את בשרו שנראה קטן מאחר שנפשט יותר ממה שהיה כך אין פירות של ארץ ישראל מחזקתן כשישראל עושין רצון המקום ללמדך שבח ארץ ישראל לא כארץ מצרים היא. לפי שארץ מצרים. ⁶מקום נמוך שותה. מקום גבוה אין שותה. ארץ ישראל גבוה ונמוך שותה. ארץ מצרים שותה ואח״כ נזרעת. ארץ ישראל שותה ונזרעת בכל יום. ארץ מצרים תזרע את זרעך והשקית ברגל כגן הירק. מה גן ירק בכל עת אתה מתעסק בו להשקותו. ואם לאו אין בו הועלה. אף ארץ מצרים אם אין אתה מנדד שינה מעיניך אין לה בה כלום. אבל ארץ ישראל אתה ישן על מטתך והקב״ה משקה אותה. מנהגו של עולם אדם לוקח עבדים לעבדו והקב״ה לוקח את ישראל לעבדים והוא מוריד גשמים ומצמיח פירות להשביעם. וכן השיב רבי צדוק לחכמים במשתה בנו של רבן גמליאל שהיה עומד ומשקה להם מזג את הכוס לרבי אלעזר ולא רצה ליטלו ונטלו ר׳ יהושע אמר לו מה זה יהושע אמר לו רבי צדוק מי שאמר והיה העולם משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ועורך שלחן לכל אחד ואחד ורבן גמליאל לא יהא משמשינו.

אשר יצאתם משם – כלומר הייתם בה והיתה מתברכת בגללכם עכשיו שיצאתם משם אין לה תקנה:

1. וא״י נקראת ארץ וכו׳. כן הוא (תענית ט) ודורש א״י משקה אותה הקדוש ברוך הוא בעצמו וכל העולם ע״י שליח שנאמר הנותן מטר על פני ארץ זו א״י ושולח מים היינו ע״י שליח על פני חוצות הוא כל העולם כולה:

2. הרי זה קרוי ד׳ שמות. לעיל סוף פרשת דברים:

3. ואע״פ שהיתה מפסולת א״י. עיין לעיל בפ׳ דברים והאמורי יקראו לו שניר הוא שלג ומפני הקרירות יקרא חרמון לשון חרם שאינו מוציא פירות וזה שאמר שהיתה מפסולת של א״י:

4. וכן בכ״מ כמו ודנה וכו׳. מביא ראיה כי קרית סנה הוא ג״כ קרית ספר אשר דביר נקראת על שמה. והכל מחביבות המקום נקרא כמה שמות. וראיתי מי שכתב שקרית סנה וסנה בלשון ערבי לימוד ושנון כמו בעברי קרית ספר:

5. קלה להוציאה פירותיה (כתובות קיב):

6. מקום נמוך שותה. ששם אין גשמים רק מה ששותה מנהר נילוס:

כי הארץ – הנה טעם אחר שאתם^א חייבים לשמר מצותיו, כי הארץ איננה כמצרים.

א. כן בכ״י לוצקי 827. בכ״י פריס 177: אתם.

FOR THE LAND. Here is another reason why you are obligated to observe God's commandments. The land is not like the land of Egypt. On the contrary, the land needs God to keep His eye on it.⁠¹ The meaning of our verse can be understood with the following parable. The Lord will act like a person who sees all that the land needs and will give everything in its time.

1. The land requires God's supervision.

לא כארץ מצרים היא – שהיא ארץ המישור ואין בה הרים, אלא כמו בקעה אחת,⁠^א והנילוס עובר על פניה. וכשאדם רוצה להשקות שדיהו, בא אל שפת הנהר, ופ⁠{ו}⁠תח גידודי הנהר שכנגד שדהו ברגלו, והמים נמשכים מן הנהר על פני השדה, ומשקהו, וחוזר וסותם פתח הגידוד, שלא ישטפו מים את הזרע, כמו שעושין בגני הירק שעושין על שפת הנהר.

א. בכ״י מינכן 52: אמת.

לא כארץ מצרים היא – IT IS NOT LIKE THE LAND OF EGYPT – Which is a land of the plains and does not have mountains, but is like one valley, and the Nile passes through it. And when a person wants to water his fields, he comes to the edge of the river, and opens the river dams corresponding to his field with his feet, and the water is pulled from the river to the face of the field, and waters it, and he returns and closes the opening of the dams so the water will not wash away the seed, like they do in GARDENS OF GREENERY that they make on the banks of the river.

כי הארץ אשר אתה בא שמה וגו׳ – צריכים אתם לשמור מצותיו.⁠¹

כי הארץ אשר אתה בא שמה, לא כארץ מצרים היא, אשר תזרע בה את זרעך וגו׳ – אלא מאי הרי יש לך צורך שישים הקב״ה עיניו עליו תמיד לפיכך והיה אם שמוע תשמע (דברים י״א:י״ג) ונתתי מטר ארצכם וגו׳ (דברים י״א:י״ד).⁠²

לא כארץ מצרים היא וגו׳ – פר״ש חם בנה צוען למצרים בנו וחברון לכנען וכו׳ ומה שפר״ש בפרשת לך לך והכנעני אז בארץ (בראשית י״ב:ו׳) שהיה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם היינו מצד צפונה של א״י שהיא עלתה לחלקו של שם, אבל מקצת דרומה של ארץ ישראל עלתה לחלקו של כנען וכן הייתה חברון בנויה כמו שמפרש בפרשת לך לך.

1. שאוב מרשב״ם.

2. שאוב מרשב״ם.

'כי הארץ אשר אתה בא שמה וגו "for the land that you are about to come to, etc.; "the nature of that land requires that you observe God's commandments.

This land is not like Egypt where all the farmer had to do was to plant the seed and nature would take over automatically, as the Nile would irrigate the seedlings and the crops would grow. Therefore: והיה אם תשמעו. "It will be as a result of your hearkening, etc, I will direct My rain to the land that needs it.

והיה אם לא כארץ מצרים היא, "it is not like the land of Egypt;⁠" Rashi explains as follows: Cham, Noach's youngest son had built Tzoan in Egypt and Chevron in Canaan. When Rashi commented on Genesis 12,6, that the Canaanite was still living in that land, it means that the Canaanites at that time were in the process of capturing that land from Shem, Cham's older brother. They did so by proceeding from the north of the land, which had been part of Shem's ancestral land and that of his descendants. The lower, i.e. more southerly part of what is now the land of Israel had belonged to Cham. Chevron belonged to that part of the land of Canaan. This too has been explained by Rashi.

לא כארץ מצרים היא – שהיא תלויה בהשקאה כמו שאמר והשקית ברגליך כגן הירק, אין הארץ בענין זה תלויה בעמל האדם, אלא למטר השמים תשתה מים, ועל כן תצטרכו לקיום התורה, שאם אתם מקיימין התורה והמצות השמים יתנו טלם והארץ תתן יבולה, ואם לאו ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה, כמו שאומר בפרשה הסמוכה לזו. ואע״פ שאילו היתה ארץ משקה כארץ מצרים היה נקל אצל הש״י להוביש להם המים ולהחריב הנהרות אם לא היו מקיימין התורה, כבר כתב בזה הרמב״ן ז״ל כי הפרשה הזאת תזהיר כמנהגו של עולם, והארץ מצד שהיא הרים ובקעות תאבד מהרה יותר משאר ארצות כשלא ישלח שם מטרות עזו, כי החולה צריך זכות ותפלה שירפאהו יותר מן הבריא שלא יבוא עליו החולי.

לא כארץ מצרים היא, "it is not like the land of Egypt;⁠" a land which depends on manual irrigation, i.e. though water is always available it must be brought by man to the fields. The land of Canaan receives its irrigation directly from heaven, through rainfall, not requiring man to bend down and to do back-breaking labour. As long as you observe the laws of the Torah God will provide this rainfall for you and the land will produce its yield. If not, (verse 17) God will lock the heaven and there will not be any rain, hence no crops either. Even though God could have stopped the river flowing in Egypt if the Jews had remained there and failed to keep the laws of the Torah, Nachmanides already dealt with this by writing that God prefers to use minimal interference with natural events. Seeing that the land of Israel, as opposed to the land of Egypt, consists of mountains and valleys, an absence of rain means that whatever moisture there had been before will run off much faster than in a flat land like Egypt in which the moisture is retained longer. Sick people need to possess some merit in order to regain their health. Similarly, if Israel or the land of Israel becomes "sick" as evidenced by an absence of rain, it has to acquire some merits to be healed, i.e. for God to make the rain descend again.

לא כארץ מצרים היא – שהיא ארץ מישור שאדם יכול להשקותה ולמשוך מים מנהרות על פני כל השדות כגון שעושים בגן הירק הזורעים על שפת הנהר. כי היא הרים ובקעות ואין אדם יכול להשקותה מהנהרות ולפי שאתם צריכים לי תמיד לגשמים הזהרו במצותי כדי שאתן לכם גשמים בעתם.

לא כארץ מצרים – שהיא ארץ מישור שאדם יכול להמשיך מים לשדותיו מן הנהרות כמו שעושים לגן הירק הנזרעים על שפת הנהר אלא היא ארץ הרים ובקעות ואין אדם יכול להשקותם כי אם למטר השמים תשתה מים ותמיד אתם צריכים להקב״ה ולכך הזהרו במצותיו כדי שיוריד לכם מטר בעתו.

לא כארץ מצרים, "not like the land of Egypt; that land is a flat land lacking mountains and therefore enables its inhabitants to draw water from the Nile river through digging canals to the land surrounding the river. The Jewish people when in their ancestral land, by contrast, will have to depend on the rain to irrigate their land. As a result they will realise the need for their G–d being well disposed towards them as else He might withhold the required rainfall at the appropriate time for securing their success in the fields. Your fulfilling His commandments at the appropriate times, will insure that He grants rain at the appropriate time in the appropriate quantities.

לא כארץ מצרים היא – שהיא ארץ מישור שאדם יכול להמשיך לשדותיו מים מן הנהרות כמו שאדם עושה לגן הירק הזרוע על שפת הנהר אלא היא הרים ובקעות ואין אדם יכול להשקות מן הנהרות אלא למטר השמים וכו׳ תשתה ותמיד אתם צריכים להקב״ה ולכן הזהרו במצותיו כדי שיוריד לכם מטר בעתו ומוכיח במס׳ תעניות דעבים ממים של מעלה הם שותים ועוד מסיק א״י שותה מי גשמים ושאר ארצות מי תמצית. א״י הקב״ה משקה אותה ושאר ארצות ע״י שליח שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות.

לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם – פי׳ הר׳ משה בר׳ נחמן פשוטו של מקרא בדרך אזהרה נאמר שאמר להם ושמרתם את המצוה וירשתם ארץ זבת חלב ודבש כי השם יתן מטר ארצכם בעתו והארץ תתן יבולה אבל דעו לכם שאינה כארץ מצרים להשקותה ברגל מן היאורים ומן האגמים אבל היא ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים ולא בענין אחר וצריכה שידרוש אותה תמיד במטר כי היא צמאה מאוד וצריכה מטר כל השנה ואם תעברו על רצון השם ולא ידרוש אותה בגשמי רצון הנה היא רעה מאוד לא תזרע ולא תצמיח וחוזר ומפר׳ כל זה בפרשה שניה אם שמוע תשמע ונתתי מטר ארצכם בעתו ואם לא תשמעו ועצר את השמים ואבדתם מהרה. והזכיר ארץ מצרים כי הפרשה תזהיר כמנהגו של עולם כי אעפ״י שהכל ברשות השם ית׳ ונקל בעיניו ית׳ להאביד יושבי מצרים ולהוביש יאוריהם אבל ארץ כנען תאבד מהרה יותר שלא יתן בה מטרות עוזו כי החולה צריך יותר זכות ותפלה שירפאהו השם מן הבריא שלא יבא עליו חולי:

לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם, "it is not like the land of Egypt from which you have departed.⁠" According to Nachmanides, the plain meaning of these words is meant as a warning to the people to be careful to observe the commandments of the Torah in that land as that land depends on rainfall, not like Egypt; therefore, non observance would lead God to withhold the necessary rainfall at the appropriate times. Moses impresses all this upon the people a second time in the second paragraph of the קריאת שמע that commences with verse 13 in this chapter. Moses refers to the land of Egypt and what goes on there to remind them that although it is easy for the Creator to arrest the flow of the river Nile if He so desires, and to thereby bring to an immediate end the prosperity of that land and its inhabitants, He does not interfere with His natural law without severe provocation. To interfere with the rainfall in the land of Canaan represents far less of an interference with natural law than arresting the flow of the river Nile, hence the people of Israel better be on their guard not to provoke God. Moreover, He Who had to go out of His way to enable the Israelites to be liberated from bondage by a number of miracles, would not hesitate to respond if the people for whom He had taken all this trouble were to show themselves ungrateful by violating His rules of conduct.

לא כארץ מצרים היא וגו׳ – ידוע שאין מטר יורד במצרים ולזה יצטרכו להשקות הארץ הנעבדת והנזרע ברגליהם.

כגן הירק – להוליך מן מי היאור אל התעלות אשר בהן ישקו השדה ההוא אבל ארץ ישראל אינו כן כי למטר השמים תשתה מים ואם תחשבו שהמטר ירד שם וימעטו מפני זה פרות הארץ היא הנה תדעו כי ליושר ירידת המטר שם ידמה שהשגחת השם יתעלה תהיה תמיד בה מראשית השנה ועד אחרית השנה לתת בכל עת מה שיאות לצמחים כאלו תאמר שינשב שם הרוח בעת הצורך אל הרוחות וירד שם מטר בעת הצורך אל המטר.

ובכתובות דרשו בענין אחר כו׳. אינו ר״ל שהוא חילק עם הפי׳ הראשון שפירשוהו בספרי בענין שבח הארץ שהרי גם ההיא דכתובו׳ בשבח הארץ קמיירי אלא הכי פירושא שבפי׳ הראשון פירשו מלת שבע שנים שנים ממש כמשמעו ומלת נבנתה בנין ממש כמשמעו ומלת לפני קודם בזמן ואלו בכתובות פירשו שנים מעניין שונים כמו ועם שונים אל תתערב ומלת נבנתה לשון פרי מל׳ ואבנה גם אנכי ממנה כדפרש״י בכתובות ומלת לפני קודם במעלה:

אשר יצאתם משם אפי׳ ארץ רעמסס אשר ישבתם בה והיא במיטב הארץ. דאם לא כן אשר יצאתם משם למה לי:

וביאר מיד אליהם איך ייוחס השכר הזה השלישי אליו ית׳. כי אחרי שנתן להם את הארץ הרי היא טובה או רעה ואיך א״כ יעשה תמיד ארץ זבת חלב ודבש או נעדרת מזה. ולבאר זה אמר כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם ששם היית זורע זרעך ומשקה את הארץ ממי נילוס כמו שישקה אדם ברגלו לגן הירק. ולפ״ז לא היתה ארץ מצרים צריכה לגשמי׳.

כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה וגו׳ – לפי שהבטיחם למעלה כי בשמירת החוקים יתן להם את הארץ הטובה. כאומרו למען תחזקו ובאתם וירישתם את הארץ וגו׳. ולפי שישראל היו מורגלים במצרים והיתה ארץ טובה כאומרו כגן ה׳ כארץ מצרים. ואולי יחשבו שהיא היתה טובה מא״י. לכן בא עתה להבטיחם שהיא טובה מארץ מצרים בשני דברים. האחד כי ארץ מצרים צריכים להשקותה כגן הירק וזה טורח גדול. אבל א״י למטר השמים תשתה מים בלי טורח ועמל. והשני שכל הארצות הן מושפעות ע״י שליח. וא״י הוא בעצמו דורש אותה ואוהב אותה. ועיני ה׳ והשגחתו בה תמיד מראשית השנה ועד אחרית השנה. ונכתב מרשית בלא אל״ף. להורות כי בתשרי נידון העולם וזהו מרשית.

כי הארץ אשר אתה בא-שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא – שאינה צריכה לגשמים.

כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא, which does not require rainfall.

ורז״ל דרשו וכו׳. ואם תאמר, אם כן לפירוש הראשון קשה ׳אפשר שיהיה בונה לבנו הקטן תחלה קודם שיבנה לבנו הגדול׳. ולפירוש רז״ל (כתובות קיב.) קשה, אפשר שיבנה אדם הכעור תחלה, ואחר כך היפה, שפסולתו של ראשון ניתן בשני, ולפירוש דברי רז״ל משמע שבנה מצרים תחלה. ויש לומר, דלעולם בנה כנען תחלה, ואף על גב שאין דרך לבנות לבנו קטן תחלה, היינו כשהבנין שוה, אבל כאן לקטן רצה לבנות הנאה, ולגדול הכעור, בונה לקטן תחלה, מפני שפסולתו של ראשון נותן בשני. וכך מקשה (שם) ׳אפשר שאדם בונה לבנו הקטן תחלה ואחר כך לגדול׳ כשהם שוים. ואין לתרץ דודאי היה יותר טוב מן מצרים, אבל לא היה שבע פעמים טובה הימנה, דכיון דלא כתיב בפירוש בכתוב שהיה חברון טובה הימנה, אין לכתוב שהיה קודם חברון לצוען מצרים, ועל כרחך פירוש ״וחברון שבע שנים נבנתה״ (במדבר יג, כב) שהיתה טובה הימנה שבעה פעמים, והשתא נזכר בכתוב דהיתה חברון טובה הימנה. ולפירוש הראשון ניחא גם כן, כיון שהיה ארץ כנען טובה מן מצרים, בנאה ראשון, אף על גב שהוא בנאה לבנו הקטן:
והשתא יתורץ גם כן דכתב ״וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים״, ולפי פירוש רז״ל פירושו שנבנתה שבע פעמים בטובה, ואם כן למה הוציא בלשון זה לומר ״שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים״. אלא בודאי קרא כמשמעו, שנבנתה קודם צוען כמשמעו, אלא שאם אין פירוש הכתוב גם כן שהיא מבונה בכל טוב שבע פעמים מצוען מצרים, היה קשה ׳אפשר שהוא בונה תחלה לבנו הקטן ואחר כך לבנו הגדול׳, כמו שפרשנו, וצריך לפרש שתרוייהו משמע; שנבנתה קודם צוען מצרים, ומבונה בכל טוב שבעה פעמים. אמנם בפרשת שלח לך (במדבר פי״ג אות טז) בארנו בענין אחר קושיא זאת:

כי הארץ: פרשה סתומה.

וְהִשְקִ֥יתָ: ד׳, ג׳ מנהון מלרע, ודין מלעיל. [וְהִשְׁקִ֥יתָ].

ונאמרה הבטחה זו לישראל כו׳. רצונו לתרץ למה הזכיר כאן ארץ מצרים יותר משאר ארצות, ומפרש דהבטחה וכו׳:

יכול בגנותה הכתוב מדבר כו׳. יש להקשות מה היתה כוונתו של משה שידבר בגנותה של א״י חס ושלום, והלא המרגלים נלקו על שהוציאו דבה על ארץ ישראל. ועוד קשה ואיך יתפרש הקרא שלאחריו והארץ אשר אתם עוברים שמה למטר השמים תשתה מים, וזה למעליותא. ונראה דהכי קאמר, יכול וכו׳, כלומר אע״פ דארץ ישראל היתה צבי לכל הארצות ואפי׳ מארץ מצרים, אפילו הכי ארץ מצרים טובה היא מצד מה שבטבעה מגדלת זרעים תמיד בהיות שמשקים אותה תמיד, והארץ אשר אתה עובר שמה אי אפשר להשקות אותה כיון שהיא ארץ הרים, ועוד שצריך להשקותה פעמים רבות, מפני שהמים נוזלים מן ההר והארץ לא תשבע מים, וא״כ בדרך טבע אינה מגדלת זרעים כי אם בהשגחת השם, והפך הטבע. וזהו שבח לישראל שיזונו בדרך נס אע״פ דבטבע אינה טובה היא כארץ מצרים, ועל זה אמר שמא בגנותה, כלומר מתוך גנותה יספר ג״כ שבחה:

ת״ל וחברון שבע שנים נבנתה וגו׳. רצה לומר שבע שנים נבנתה חברון קודם צוען:

ובכתובות דרשו בענין אחר כו׳. כי לפירוש הראשון יהי׳ שנים כמשמעו, ונבנתה בנין ממש, ומלת לפני קודם בזמן. אבל לפי מה שדרשו בכתובות יהיה פירוש של שנים שונים, ונבנתה מלשון ואבנה גם אנכי ממנה (בראשית ל׳:ג׳), שהוא לשון עשיית פירות, ולפני קודם במעלה:

אלא שמבונה על אחד משבעה בצוען. מבונה לשון עושה פרי כמו ואבנה גם אנכי ממנה (שם) כדפירש רש״י (כתובות קיב.), כלומר חלק קרקע אחד שבחברון עושה תבואה כנגד שבעה חלקים שבצוען:

אפילו ארץ רעמסס כו׳. דאם לא כן אשר יצאתם משם למה לי:

This assurance was made to the Israelites [when they departed from Egypt], etc. Rashi is answering the question: Why is Egypt be mentioned here more than any other land? Rashi explains: This assurance, etc.

But perhaps Scripture speaks derogatorily, etc. Why should Moshe intend to speak derogatorily of Eretz Yisroel, God forbid? Were the spies not smitten for speaking derogatorily of Eretz Yisroel? Furthermore, how would we explain the verse following, "Rather, the Land where you are crossing to inherit [is a land of mountains and plains —] by the rain of the skies will you drink water,⁠" which is praising the Land? It seems that Rashi means to say, "But perhaps, etc.⁠" i.e., even though Eretz Yisroel was superior to all other lands, including Mitzrayim, nevertheless Mitzrayim is superior on account that it grows crops perpetually, since it is constantly irrigated. But the Land that you are entering cannot be irrigated because it is a mountainous region. Furthermore, it needs to be irrigated many times, because the water flows down the mountain and does not saturate the land. Therefore, Eretz Yisroel does not grow crops naturally, but rather through Divine providence — supernaturally. This [statement] is praise to Eretz Yisroel that it is sustained by miracles, even though by natural means it is not as good as Mitzrayim. Therefore Rashi says, "But perhaps Scripture speaks derogatorily.⁠" In other words, by describing its inferiority, the Land's praiseworthiness is revealed.

The Torah therefore teaches, "Chevron was built seven years [before]...⁠", etc. I.e., Chevron was built seven years before Tzoan.

In Kesubos (112a) this is expounded differently, etc. [Regarding the verse, חברון שבע שנים נבנתה לפני וכו'] In the first explanation [here] each word is understood literally: שנים means "years,⁠" נבנתה means "a physical building,⁠" and לפני means "before (earlier in time).⁠" But according to the explanation in Kesubos: The word שנים means שונים (times), and נבנתה is related to the term, "And I will be built also from her (Bereishis 30:3),⁠" an expression referring to producing offspring. And לפני means, "preceding (superior)".

Rather, it was built up seven times more than Tzoan. The word מבונה means "producing offspring,⁠" as in the verse, "And I will be built also from her (ibid.),⁠" as Rashi explains in Kesubos (112a). I.e., One portion of land in Chevron produces a crop that is equal to [the produce yielded by] seven portions [of land] in Tzoan.

Even the land of Raamses, etc. Otherwise why does it need to say, "From which you departed"?

כי הארץ – המשך הכתובים כך, צריכים אתם לשמור מצות ה׳, כי הארץ הזאת טובה מכל הארצות לשומרי מצותיו, ורעה מכל הארצות ללא שומרם, כי איננה כארץ מצרים שאינן צריכין למטר, ובין טובים ובין חטאים בטורח השקאת שדותיהם יש להם לחם, אבל ארץ ישראל אם אתם שומרים מצות ה׳, ונתתי מטר ארצכם וכו׳ ואם לאו ועצר את השמים וכו׳:

אשר תזרע – אשר היית רגיל לזרוע שם את זרעך:

והשקית – לפי שהאדמה בולעת המים, היא נקראת שותה, ואשר שופך עליה מים הוא משקה אותה:

ברגלך – ע״י שאתה הולך אנה ואנה ומשקה אותה, כי בארץ מצרים היית צריך להביא מים מנילוס ברגלך להשקותה, כמו שהוא המנהג להשקות את גן הירק:

ברגלך – עיין קליריקוס.

{ברגלך – שהיו מביאים המים בידים והולכים ברגליהם ומשקים השדה.}^א

א. ההוספה היא מכ״י לוצקי 673(א), כ״י קולומביה X 893.

כי – עתה בא לפרש מ״ש ולמען תאריכו ימים על האדמה ולברר שגם אחר שתירשו את הארץ לא תאריכו ימים עליה כשלא תשמרו מצות ה׳, ואמר כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא, ר״ל כי יפלא מדוע הוציאם מארץ מצרים להכניסם לא״י ומדוע לא נתן להם את ארץ מצרים שהיתה ג״כ ארץ טובה והמצריים נתחייבו עונש על שעבדום וענו אותם והיה מן היושר שישמיד את מצרים ויתן לישראל את ארצם, ע״ז משיב שלכן יצאתם מארץ מצרים מפני שמצרים שותה מים מן הנילוס שעולה ומשקה את הארץ פעם א׳ בשנה, ואינה צריכה למטר השמים שהמטר הוא השגחיי ויורד בהשגחת ה׳ הפרטיית וארץ שחיותה מן המטר כלם צריכים בכל עת ועת לרחמי שמים שיתן להם מטר בעתו, אבל מצרים ששותה מן הנהר אין יושביה מצפים לרחמי שמים שכיון שהשקה הנהר את הארץ פעם א׳ תתן הארץ את יבולה בטבע, וז״ש שהארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר הטעם שיצאתם משם ולא נתן לכם את א״מ הוא מפני אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק וא״צ למטר שהוא השגחיי:

אשר תזרע את זרעך: היינו ׳שדות׳ של זרעים שהוא תבואה וקטניות. שבכל מדינה¹ אע״ג שאפשר להשקות ׳גינה׳ של ירקות ע״י מים ששותים בבית והגינה סמוך לה, אבל ׳שדה׳² מן הנמנע להשקות רחוק מן העיר אם לא ירווין ממטר השמים. אבל ארץ מצרים עושים תעלות רבות מנהר נילוס וממשיכים לכל ׳שדה׳, ומשקים שדה זרעים ״כגן הירק״ שבכל מדינה³.

1. מלבד מצרים. (וכמובן בשונה מארץ ישראל).

2. של זרעים.

3. וכעין זה משמע גם מפירוש רש״י.

אשר תזרע וגו׳ – כלו׳ אחר זריעתך היית מוכרח להשקות את האדמה ברגלך ע״י מוּכָנִי, וכן מצאנו בקהלת (י״ב:ו׳) ונרץ הגלגל אל הבור, וגם שם גלות מים הנגזר משרש גלל יעיד על המצאה זו משנים קדמוניות, וגם שד״ל כתב כאלה בתרגומו, אבל שנים מתלמידי השיבוני שזו דרך השקאת שדה הלבן או האילן, רק בגן הירק צריך להטיף מים על פני כולו, וקיימו הפירוש הנהוג בלכתך הלוך והשקות; ומה שכתב בפסוק הבא אחריו למטר השמים תשתה מים, ר״ל שעם כל יגיעת האדם להמציא מלאכת מחשבת להשקות האדמה לא יצליח להשקותה היטב כמו שמשקה אותה מטר השמים; וגם היות ארץ כנען ארץ הרים וגבעות יועיל תועלת גדולה ליושביה, כי מלבד שיחצבו מתכות מההרים, נמשכות מהם תועליות אחרות לבריאות בני אדם ולשומן האדמה, כי ע״י ענפי האילנות שעל גביהם, מושכים את האידים ומורידים עליהם ועל בקיעותיהם מטר השמים.

אתה בא – השומרוני מגיה: ״אתם באים״, כדי להשוות ביטוי זה עם ״יצאתם״ הסמוך.

לא כארץ מצרים – מבואר בספרי, כי הרי זה שבח הארץ, שהשקאתה תלויה בידי שמים, אך עם זאת מודגש גם שישראל צריכים לשים אל לבם ביותר שהם תלויים בחסדי ה׳.

אשר תזרע – כלומר שהיית רגיל לזרוע שם, גזניוס-קאוטש 107.

והשקית – עבר שלם אחר עבר בלתי נשלם. גזניוס-קאוטש 112; המשפט היחסי אינו מתכוון אלא להדגיש את המאמר השני ״והשקית״. המשפט הראשון ״תזרע״ הוא קביעת זמן של השני: בשעה שהיית זורע, היית צריך להשקות ברגלך.

אשר תזרע את זרעך – זרע ביחס⁠־פעול כפול, כמו כ״ב:ט׳, גזניוס-קאוטש 117.

ברגלך – כפי המבואר בשבת פ״ה., יש לפרש, שהיה צורך לשאת את המים על הכתפיים ולהתהלך בשדה בצעדים איטיים כדי להשקותו. לדברי פרשנים חדשים הכוונה כאן לגלגלי המים ומכונות השאיבה שהיו מונעים ברגלים. השוה ריהם, מילון, 19. על פרטי הענין הזה המיוחד למצרים השוה את סיפורי הסופרים העתיקים והחדשים אצל הנגסטנברג, ״די ביכער משה׳ס אונד אגיפטן״ 228 והלאה. ועוד אוטנטי א435.

ירק – ירקי מאכל. מלכים א כ״א:ב׳, משלי ט״ז:י״ז.

כגן הירק – תניא, כמה רוחב פרסה – טפח, דכתיב והשקית ברגלך כגן הירק, וכמה רגל – טפח.⁠¹ (שבת פ״ה.)

1. מדייק מבאור הלשון והשקית ברגלך להטעין על כתפך מים ולהלך ברגלך סביבותיה להשקותה, ול״ל למכתב רגלך לומר שבמקום מהלכו להשקותה כשיעור רגל הוא, ונ״מ בזה לענין כלאים דס״ל לר׳ יהודה שאם היתה שדהו זרועה ירק ומבקש ליטע בתוכה שורה של ירק אחר עושה הפסק רוחב כמלא רוחב הפרסה דהוא שיעור טפח.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון