Devarim 11 – דברים יא‏ – Mikraot Gedolot

מות קרח ועדתו (קישור לעיון) – במדבר ט״ז:ל״ב-ל״ה, במדבר כ״ו:ט׳-י׳

וְדַעֲבַד לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בַּר רְאוּבֵן דִּפְתַחַת אַרְעָא יָת פּוּמַּהּ וּבְלַעַתְנוּן וְיָת אֱנָשׁ בָּתֵּיהוֹן וְיָת מַשְׁכְּנֵיהוֹן וְיָת כָּל יְקוּמָא דְּעִמְּהוֹן בְּגוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל.

and what He did to Dathan and Abiram, the sons of Eliab bar Reuben, when the earth opened her mouth, and swallowed them up with the men of their house, their tents, and all the substance they had, in the midst of all Israel;

ודי עבד לדתן ולאבירם בנוי דאליאב בר ראובן די פתחת ארעא ית פמה^א ובלעת יתהון וית אנשי בתיהון וית משכניהון וית כל קאמיה דהווה ברגליהון בגו עמא בני ישראל^ב.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״פמה״) גם נוסח חילופי: ״פומ׳⁠ ⁠⁠״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קאמיה דהווה ברגליהון בגו עמא בני ישראל״) גם נוסח חילופי: ״ברייתא דאית בעצתא דקורח בגו בני י׳⁠ ⁠⁠״.

ודעבד לדתן ולאבירם בני אליאב בר ראובן דפתחת ארעא ית פומה ובלעתנון וית אינש בתיהון וית כל בירייתא דהוון עימהון בגו כל ישראל.

and what He did unto Dathan and Abiram the sons of Eliab bar Reuben, when the earth opened her mouth and swallowed them up with the men of their house, and all their substance, in the midst of all Israel:

וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם – זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו, ״עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ״ זֶה עָשְׁרוֹ שֶׁל קֹרַח. אֲמַר רַבִּי לֵוִי, מַשּׂוֹי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פְּרָדוֹת לְבָנוֹת הָיוּ מַפְתְּחוֹת בֵּית גְּנָזָיו שֶׁל קֹרַח, וְכֻלְּהוֹ אַקְלִידֵי וְקוּלָפֵי דְגִלְדָּא.

[אֲשֶׁר פָּצְתָה] (וַתִּפְתַּח) הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ – (כָּתוּב בְּרֶמֶז תשנ״ב).

אֲמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא, שָׁלֹשׁ מַטְמוֹנִיּוֹת הִטְמִין, יוֹסֵף אַחַת נִתְגַּלְּתָה לְקֹרַח וְאַחַת נִתְגַּלְּתָה לְאַנְטוֹנִינוֹס בֶּן אַסְוִירוֹס וְאַחַת גְּנוּזָה לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא.

וַמַא צַנַעַ בִּדַאתַּאןַ וַאַבִּירַאם בַּנִי אִליַאבִּ בִּן רַאֻובִּןַ אִד׳ פַתַּחַתִ אלּאַרץֻ׳ פַמַהַא פַאבּתַּלַעַתּהֻם וַבִּיותַּהֻם וַאַכ׳בִּיתַּהֻם וַגַמִיעַ אַלּאַנַאסִ אַלַּדִ׳יןַ מַעַהֻם פִימַא בַּיְןַ גַמִיעִ בַּנִי יִסרַאאִיל

ואת-מה שעשה בדתן ואבירם בני אליאב בן ראובן, כי פתחה הארץ את פיה, ומיד בלעה אותם עם בתיהם ואהליהם וכל-היקום אשר אתם, בתוככי כל בני ישראל.

בקרב כל ישראל – כל מקום שהיה אחד מהם בורח, הארץ נבקעת תחתיו ובולעתו, אילו דברי ר׳ יהודה. אמר לו ר׳ נחמיה: והלא כבר נאמר: ותפתח הארץ את פיה (במדבר ט״ז:ל״ב), ולא פיותיה. אמר לו: ומה אתה מקיים: בקרב כל ישראל? אמר לו: שנעשית הארץ מדרון כמשפך, וכל מקום שהיה אחד מהם בורח,⁠^א מתגלגל ובא עד מקום הבקעה.

ואת כל היקום אשר ברגליהם – זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו.

א. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י לונדון 26917 חסר: ״בורח״. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, דפוס רומא (במקום ״בורח״): ״היה״.

בקרב כל ישראל [AND THE EARTH SWALLOWED THEM UP] IN THE MIDST OF ALL ISRAEL – Wherever one of them fled the earth was riven beneath him and swallowed him up. This is the view of R. Judah. Rabbi Nechemyah said to him: But is it not already stated, "And the earth opened its mouth" (Bemidbar 16:32), and it does not state "its mouths"? Whereupon he (R. Judah) asked him: "But how, then, can I explain the words: "in the midst of all Israel" (if there was but one spot at which they were swallowed up, as you suggest Scripture states by the word פיה, "its mouth")? He replied to him: you can reconcile the two texts by assuming that the earth became a declivity, – something like a funnel, – and wherever it was that one of them happened to be, he rolled down until he reached the place where the fissure was (cf. Yalkut Shimoni on Torah 752).

ואת כל היקום אשר ברגליהם AND ALL THE SUBSTANCE THAT WAS AT THEIR FEET – This means a man's money, that places him on his feet (Sanhedrin 110a).

פס׳: ואשר עשה לדתן ולאבירם – בקרב כל ישראל. מלמד שאם היה אצל ישראל פקדון מממונו של קרח היה מתגלגל ובא אל מקום שפצתה האדמה את פיה ונבלע שם:

ואת בתיהם – הם נשיהם ובניהם.

ואת כל היקום – שם כלל.

אשר ברגליהם – בעבורם. או: כמשמעו. [וזאת המלה לא יצאה^א מן התורה, כי בה נולדה^ב ובה מתה.]⁠^ג

א. כן בכ״י פרנקפורט 150, לוצקי 827. בכ״י פריס 177: יצא.

ב. כן בכ״י לוצקי 827. בכ״י פריס 177: נולד.

ג. ההוספה בכ״י פריס 177, לוצקי 827. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.

AND THEIR HOUSEHOLDS.⁠¹ The reference is to their wives and to their children.

AND EVERY LIVING SUBSTANCE. Yekum (substance) is an all-inclusive term.⁠²

THAT FOLLOWED THEM. Be-raglehem (that followed them) means because of them.⁠³ On the other hand, the term may be taken literally.⁠⁴

1. Literally, and their houses.

2. Yekum usually applies to living creatures. Ibn Ezra points out that here it applies to all sorts of property.

3. Be-raglehem literally means at their feet. Hence Ibn Ezra's comment.

4. That is, those who walked in their footsteps, that is, those that followed them.

^אבקרב כל ישראל – וכולם ראו את הדבר בעיניהם.

ורבותינו דרשו (ירושלמי סנהדרין י׳:א׳): שאפילו מה שהיה בקרב ישראל נתגלגל אל פתח הארץ להיות נבלע, ואפילו שאלו מחט שלהם.

א. בכ״י מינכן 52, הביאור לפסוק ד׳ מופיע אחרי הביאור לפסוק ו׳.

בקרב כל ישראל – IN THE MIDST OF ALL ISRAEL – and everyone saw the matter with their eyes.

And our Rabbis derived (Yerushalmi Sanhedrin 10:1:19): that even what was in the middle of Israel rolled to the opening of the land to be swallowed, and even if they borrowed a needle of theirs.

ואת בתיהם – נשיהם ובניהם וטפם.⁠¹

1. שאוב מאבן עזרא.

ואת בתיהם, "and their houses.⁠" Wives, children, and their young infants went to their deaths.

והזכיר: ואשר עשה לדתן ולאבירם – ולא הזכיר קרח ועדתו שיצאה אש מלפני י״י ותאכל אותם, בעבור כי איש זר הקרב להקטיר קטרת הוא מלאוי התורה (במדבר י״ז:ה׳), ולעולם הוא נענש לדורות כאשר קרה גם לעוזיהו (דברי הימים ב כ״ו:י״ט). על כן לא מנאו באותות המדבר.

He mentions and what He did unto Dathan and Abiram,⁠¹ but did not mention of Korach and his company that a fire came forth from before the Eternal and consumed them, because it is a prohibition of the Torah for a stranger [non-priest] to approach [the Sanctuary] to burn incense,⁠² such a transgressor being punished in all future generations, as happened also to King Uzziah;⁠³ therefore he did not enumerate it among the signs in the wilderness.

1. (6).

2. See Ramban to Numbers 17:5 (Vol. IV, pp. 185-186).

3. II Chronicles 26:19.

ואשר עשה לדתן ולאבירם – ולא הזכיר אשר עשה לקרח ועדתו שיצאה אש מלפני י״י ותאכל אותם בעבור כי איש זר הקרב להקטיר קטורת הוא מלאוי הכהונה ולעולם הוא נענש לדורות כאשר קרה לעוזיהו על כן לא מנאו מאותות המדבר:

ואשר עשה לדתן ואבירם, "and what He has done to Datan and Aviram, etc.⁠" Moses does not mention what God had done to Korach and his family and followers and how heavenly fire consumed the 250 people offering incense. The sin of those people who had encroached on privileges reserved for the priests was such that it is irredeemable even after death. History has shown that King Uzziah who tried to arrogate similar privileges to himself, was similarly stricken. What had happened to those 250 men therefore was not something unique to the generation of the Israelites in the desert; this is why Moses did not mention it as such at this time. [Compare Chronicles II chapter 26. Uzziah only became stricken with leprosy, was not burned by heavenly fire, according to that report. Perhaps the fact that he was stricken after having been specifically warned was sufficient of a miracle for Moses in the opinion of our author to compare his fate to that of the 250 men who had heeded Moses' dare to offer incense. Ed.]

ולזה זכר עם אבדן המצריים ע״י הפלאים ההם אבדן דתן ואבירם ועדתם אשר היה ענין נפלא מאד לעיניהם אשר פצתה הארץ את פיה ותבלעם ואת בתיהם ואת אהליהם ואת כל היקום אשר ברגליהם בקרב כל ישראל. ומה שלא הזכיר קרח בדבריו בעיני היה דרך מוסר וענוה בטבעו לפי שקרח היה לוי ולא נענש רק בהיותו חולק עליו ועל כהונת אחיו כמ״ש להם ובקשתם גם כהונה (במדבר ט״ז:י׳) ולא רצה שיאמרו לכבודו הוא דורש אבל הזכיר דתן ואבירם שהיו משבט ראובן ולא חלקו כי אם על הלויה בכלל. ולזה אמר דתן ואבירם בני אליאב בן ראובן כדי להטעים ענין חטאם להרחיק עצמו מן החשד כלומר אלו לא נחלקו עלי כמו שנחלקו הלוים אבל מחלקתם היה על הלויה להיותם משבט אחד. והנה הרמב״ן ז״ל והראב״ע חתרו טעמים אחרים לבלתי זכרו את קרח כמו שהם בפירושיהם ואינן עולים יפה וכבר כתבתי מה שכתבו הר״ן ז״ל. זהו הנראה בעיני שעולה יפה בעומק שאלה זו ובתכונת היראה הזאת וסודה ואשר הטיבו אשר דברו דלגבי משה מילתא זוטרתי היא (ברכות ל״ג:) וביישוב הכתובים כלן וטוב סדרן ונתבאר מאד טוב טעם ודעת בשאלתו יתעל׳ היראה מעמנו עם היות שאין בידינו זולתה כמ״ש רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים במה שהיא לנו מעמו חסד גדול וצדק׳ עצומה בהביא אותנו לכלל דעת והרגש איך הוא יתעל׳ אינו רוצה להתירא להיותו רוצה ומואס על הדברים והשכיר והעניש עליהם מטעם היותו בורא עולם אחר שלא היה בחפצו המוחלט והיותו יכול לעשות בשלו כאשר חפץ מבלי שום מונע לא הודיע כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וא״כ באמת השואל היראה הזאת אינו שואל כלל מיד הנשאל אבל הוא מרבה להיטיב עמו...⁠^א

א. בעל עקדת יצחק חוזר כאן לדון בפסוקים בפרק י׳. במהדורתנו דבריו הובאו לעיל בסיום פרק י׳.

ופירש הדבר ואמר ואשר עשה לדתן ולאבירם שהראה בהם יכלתו. וכנגד השלוחים אמר אשר פצתה הארץ את פיה ותבלעם לעשות שליחות ה׳. ואמר בקרב כל ישראל. להורות שלא שינה את השליחות אלא בקרב כל ישראל פצתה את פיה. ולא נתן להם מקום להחביא את עצמם. ואם כן אחר שאתם מכירים זה.

ואת כל היקום אשר ברגליהם – פירש״י זה ממונו של אדם המקיימו על רגליו, וכי מי שאין לו ממון חיגר ברגליו ולא עמדה לו כל חכמתו ושאר המעלות האנושית ונראה שבגנות קנין הממון הוא מדבר כי הוא הפחות שבכל ד׳ מעלות שמנה הרמב״ם (בח׳ פרקים) והם החכמה, והגבורה, והמדות, והעושר, כי כולם דבוקים באדם, והעושר חוץ ממנו, כי החכמה מקורה בראש ובמוח ולב, והגבורה מקורה בלב כי מי שהוא רך הלבב אינו גבור, אבל העושר דבוק ברגלו כי יתרון ארץ בכל היא, (קהלת ה׳:ח׳) והארץ מדרס לרגליו ודין הוא שיהיה הפחות שבכולם ויהיה נתון תחת ממשלת האדם לעשות בממונו מה שירצה, אבל לסוף מוחלפת השיטה שממונו מתגבר עליו אל כל אשר יחפוץ יטנו ועלה מן הארץ משפל מצבו כאשר יקום איש על רעהו כך יקום ממונו עליו ושליט בו ומעבירו על דעתו ועל דעת קונו, לכך קראו היקום אשר ברגליהם כי זה העצב נבזה האחוז בחבלי בוז ונתון תחת כפות רגליו הוא היקום אשר יקום עליו למשול בו, וכאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש (דברים כ״ג:כ״ו). כך קנין זה מביא את בעליו בסכנות רבות והוא אשר המית את קרח כי בטח בעשרו ונפל, לכך קרא לממונם של קרח ועדתו היקום אשר ברגליהם.

שנעשית הארץ מדרון כמשפך כו׳. והא דמפרש רש״י הקרא שלא על הסדר, י״ל דקאי ג״כ על הקרא וידעתם (פסוק ב), שראוי לקבל תוכחתי מאחר אשר ראיתם כל האותות אשר עשה במצרים, ואשר עשה לכם במדבר, ואשר עשה לכם בשעת בליעתן של דתן ואבירם, שנבלעו בקרב כל ישראל ונעשה הארץ מדרון כמשפך, ולא נפל אחד מישראל במדרון ההוא אף שהי׳ עומד אצלו, וזהו נס גדול:

The ground sloped, funnel-like, etc. Rashi does not explain the verse in the order that it is written. [He explains "Amid all of Israel,⁠" before explaining, "And all the sustenance, etc.⁠"] The reason is: "Amid, etc.⁠" also refers to, "You will know (v. 2).⁠" [I.e.,] it is fitting to accept my reprimand since you witnessed all the signs He performed in Egypt, and what He did for you in the wilderness, and what He did for you when Dosson and Avirom were swallowed up amid all of Israel — the ground sloped (funnel-like), and no one from Israel fell in even if he were standing next to him, and this was a great miracle.

כל היקום וגו׳ בקרב וגו׳ – פירוש גם היקום שלא היה עומד עמם במקום שפצתה הארץ את פיה אלא בקרב כל ישראל אף על פי כן היה נשמט ונבלע בפה הארץ כאומרם ז״ל (במדב״ר פי״ח) אפילו מחט וכו׳.

כל היקום... בקרב כל ישראל, "every substance…in the midst of all Israel.⁠" This means that the earth swallowed even the substances belonging to Datan and Aviram which were not in the vicinity of their owners wherever they happened to be at that moment. Bamidbar Rabbah 18,13 claims that even a needle was included in this statement.

ואשר עשה לדתן ולאבירם – ולא הזכיר קרח, בעבור שהוא היה בעל מחלוקתו, והיה נראה שהוא מתפאר ושמח במפלתו, ולכן לא הזכירו רק ברמז ע״י דתן ואבירם שהם לא היו חולקים על משה לולי נתפתו בחלקלקות דברי קרח ועצתו:

ואת בתיהם – נשיהם ובניהם:

אשר ברגליהם – תחת ממשלתם ויכולתם:

בתיהם, הנזכרים כאן לצד ״אהליהם״, הם כנראה בני המשפחה שבבית (השווה במדבר טז, כז,לב).

כל היקום אשר ברגליהם הוא כנראה המתואר שם כ״כל האדם אשר לקרח״. אלה הם שאר בני הבית.

״יקום״ – עיין פירוש, בראשית ז, ד. שם, ובפסוק כג (שם), כולל ״יקום״ כל מה שחי. ייתכן שגם כאן, ״יקום״ כולל גם את הבהמות, שכן בספר במדבר (טז, לב) נאמר ״ואת כל הרכוש״. בסנהדרין (קי.) אומרים חז״ל ש״יקום״ הוא כל עושרו של קרח.

״אשר ברגליהם״ – בפסוקנו וכן במקומות רבים אחרים – פירושו ״המְלַווים״. נראה שבביטוי הזה מתפרשת ״רגל״ במובן של ״צעד״, כדוגמת ״לרגל המלאכה״ (בראשית לג, יד).

ואשר עשה לדתן ולאבירם:⁠¹ כבר ביארנו בפרשת קרח (במדבר טז,א) שאך המה² הצו המחלוקת שלא לשם שמים משנאתם את משה, מה שאין כן הר״ן איש היו צדיקים ונכנסו למחלוקת לשם שמים, יעויין שם. משום הכי חושב בזה טובה גדולה לישראל מה שנבלעו בארץ³, אבל על שריפת הר״ן איש נצטערו הרבה כמבואר שם. וקרח עצמו אע״ג שהוא היה עיקר מחלוקת זו, מ״מ לא היה באמת בעל מחלוקת ואיש ריב ומדון, רק באותה שעה היתה רוח קנאה עוכרתו⁴, אבל דתן ואבירם היו בעלי מחלוקת ומחרחרי ריב, והיו לאבני נגף בישראל, והיתה שמחה גדולה כשנפטרו מהם. ועיין מה שכתבתי בספר שמות (לד,י)⁵.

1. רבינו כתב (פסוק ג׳) שפסוקים אלו מתארים את הטובות שעשה ה׳ עם אותו הדור, א״כ איזו טובה נעשתה בענין זה של דתן ואבירם שנבלעו.

2. דתן ואבירם. (וכעין זה כתב ה׳אור החיים׳ בפרשת פינחס - במדבר כו, ט).

3. כפי שממשיך הפסוק בדבריו.

4. כפי שכתב רבינו בתחילת פרשת קרח, עיי״ש.

5. על הפסוק ״וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה׳ כי נורא הוא, אשר אני עושה עמך״.

לדתן ואבירם – מאחר שלא הוזכר כאן גם קרח ראיה ברורה היא שנשרף ולא נבלע.

לדתן ולאבירם – למעלה ג׳:ג׳ מדגיש הכתוב ביחוד את העונש המופלא של אלה שהתמרדו נגד ה׳. פתיחת פי הארץ הפתאומית ובליעת כל המורדים בקרב כל ישראל, היה מאורע יוצא מן הכלל ובלתי טבעי במדה כזו, שהכל ראו בזה בעיניהם את מעשה ה׳ הגדול. קורח עצמו לא נזכר כאן. לפי דעתו של רבי יוחנן במסכת סנהדרין ק״י., ההסבר הוא בכך, שקורח לא נבלע אלא מת במגפה. לפי הדעה החולקת עליו שם (השוה גם במדבר רבה י״ח:י״ט) יש לומר כי קורח לא נזכר כאן מטעם אחר. בפרק הקודם (דברים י׳:ח׳) סופר על הלוים שה׳ בחר בהם; בבמדבר כ״ו:י״א מודגש כי בני קורח לא מתו. הם היו בין נכבדי הלוים. על כן חס עליהם הכתוב, וכאשר דבר משה בפני כל העם, לא הזכיר את קורח. אותו הדבר מצינו בתהלים ק״ו:י״ז.

יקום – בראשית ז׳:ד׳,כ״ג.

ברגליהם – שמות יא. ח.

היקום אשר ברגליהם – מהו היקום אשר ברגליהם, א״ר אלעזר, זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו¹. (סנהדרין ק״י.)

1. ומפרש בזה הפסוק דקהלת (ה׳) יש עושר שמור לבעליו לרעתו, זה עשרו של קרח, שע״י רוב עשרו נתגאה ונטרד מן העולם, כך פירש רשב״ם בפסחים קי״ט א׳, ויש להוסיף באור ע״פ המבואר במדרשים ר״פ קרח ויקח קרח שלקחם בממון, ר״ל ששחד לאנשיו שיחלקו על משה, וא״כ היתה ממונו תקלתו.

ועיין בר״ן לנדרים ז׳ ב׳ דמדכתיב בפסוק זה בדתן ואבירם בקרב כל ישראל מוכח שלא היו מצורעים משום דאל״ה היו משתלחים חוץ למחנה, ומה שנוגע לענין זה בארנו בפ׳ שמות בפ׳ כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך, יעו״ש.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון