Yeshayahu 60 – ישעיהו ס‏ – Mikraot Gedolot

קוּמִי אַנְהָרִי יְרוּשְׁלֵם אֲרֵי מְטָא זְמַן פּוּרְקָנִיךְ וִיקָרָא דַייָ עֲלָךְ יִתְגְלִי.

רמז תצט

קומי אורי כי בא אורך – א״ר יוחנן משל למהלך בדרך עם דמדומי חמה בא אחד והדליק לו את הנר וכבה ובא אחד והדליק לו את הנר וכבה, אמר מכאן ואילך איני ממתין אלא לאורו של בקר, כך אמרו ישראל לפני הקב״ה עשינו לך מנורה בימי משה וכבתה, בימי שלמה וכבת, מכאן ואילך אין אנו ממתינין אלא לאורך שנאמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, וכן אמר הקב״ה קומי אורי כי בא אורך. א״ר אחא נמשלו ישראל לזית שנאמר זית רענן יפה פרי תאר קרא י״י שמך, ונמשל הקב״ה בנר נר (אלהים) [י״י] נשמת אדם מה דרכו של שמן לינתן בנר והם מאירים שניהם כאחת, כך אמר הקב״ה לישראל הואיל ואורי הוא אורכם וארכם הוא אורי אני ואתם נלך ונאיר לציון שנאמר קומי אורי כי בא אורך.

א״ר הושעיא עתידה ירושלים לעשות פנס לאומות העולם והם מהלכים לאורה מה טעם והלכו גוים לאורך, וכה״א נכון יהיה הר בית י״י וגו׳, זהו שאמר הכתוב כי עמך מקור חיים באורך נראה אור (כתוב ברמז תשכ״ז). אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע בשביל תורה שנתת לי שנקראת מקום חיים אני עתידה להתענג באורך, מהו באורך נראה אור זה אורו של משיח שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב מלמד שצפה הקב״ה בדורו של משיח ובמעשיו קודם שנברא העולם וגנזו למשיח ולדורו תחת כסא הכבוד שלו, אמר שטן לפני הקב״ה רבש״ע אור שנגנז תחת כסא הכבוד שלך למי, א״ל למי שהוא עתיד להחזירך ולהכלימך בבשת פנים, א״ל רבש״ע הראהו לי, א״ל בא וראה אותו, וכיוון שראה אותו נזדעזע ונפל על פניו אמר בודאי זהו משיח שעתיד להפיל לי ולכל שרי עובדי אלילים בגיהנם שנאמר בלע המות לנצח ומחה י״י אלהים דמעה מעל כל פנים, באותה שעה התרגשו העו״א, אמרו לפניו רבש״ע מי הוא זה שאנו נופלים בידו מה שמו ומה טיבו. א״ל הקב״ה אפרים משיח צדקי שמו, ומגביה קומתו וקומת דודו ומאיר עיני ישראל ומושיע עמו, ואין כל אומה ולשון יכולה לעמוד בו שנאמר לא ישיא אויב בו ובן עולה לא יעננו, וכל איביו וצריו מתבהלים ובורחים מלפניו שנאמר וכתותי מפניו צריו, ואף נהרות פוסקים בים שנאמר ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו, התחיל הקב״ה מתנה עמו כשברחו, א״ל הללו שגנוזים אצלך עונותיהם עתידים להכניסך בעול ברזל ועושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו ומשנקין את רוחך בעול ובעונותיהם של אלו עתיד לשונך להדבק בחכך רצונך בכך, אמר משיח לפני הקב״ה רבש״ע שמא אותו צער שנות רבות הם, א״ל הקב״ה חייך וחיי ראשך שבוע גזרתי עליך אם נפשך עצבה אני טורדן מעכשו, אמר לפניו רבש״ע בגילת לבי ובשמחת לבי אני מקבל עלי על מנת שלא יאבד אחד מישראל, ולא חיים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם שגנוזים בעפר, ולא מתים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשו, ולא אלו בלבד אלא אף נפלים יושעו בימי, ולא נפלים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשו, ולא אלו בלבד אלא אף נפלים יושעו בימי, ולא נפלים בלבד אלא אף למי שעלתה על דעתך להבראות ולא נבראו, בכך אני רוצה, בכך אני מקבל. אמרו שבוע שבן דוד בא בו מביאין קורות של ברזל ונותנים לו על צוארו עד שנכפף קומתו והוא צועק ובוכה ועלה קולו למרום, אמר לפניו רבש״ע כמה יהא כחי כמה יהא רוחי וכמה יהא נשמתי וכמה יהא אברי לא בשר ודם אני, על אותה שעה היה דוד בוכה ואמר יבש כחרש כחי, באותה שעה אמר לו הקב״ה אפרים משיח צדקי כבר קבלת עליך מששת ימי בראשית עכשו יהא צער שלך כצער שלי, שמיום שעלה נבוכדנאצר הרשע והחריב את ביתי ושרף את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם חייך וחיי ראשך לא נכנסתי לכסא שלי, ואם אין אתה מאמין ראה הטל שעל ראשי שנאמר שראשי נמלא טל, באותה שעה אמר לפניו רבש״ע עכשו נתישבה דעתי עלי כי דיו לעבד שיהיה כרבו, א״ר יצחק שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס מתגרה במלך ערבי והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה, וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומר להיכן נבוא ונלך להיכן נבוא ונלך, ואומר להם בני אל תתיראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם מפני מה אתם מתיראים אל תיראו הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה.

שנו רבותינו בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענוים הגיע זמן גאולתכם, ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד י״י עליך זרח ועליכם בלבד זרח ולא על עובדי אלילים שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ, באותה שעה מבהיק הקב״ה אורו של מלך המשיח ושל ישראל והולכים כלם לאורן של מלך המשיח ושל ישראל שנאמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך, ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של מלך המשיח שנאמר ועפר רגליך ילחכו, ובאים כלם ונופלים על פניהם לפני משיח ולפני ישראל ואומרים נהיה לך ולישראל לעבדים, וכל אחד מישראל אלפים ותת עבדים יהיו לו, שנאמר בימים ההמה אשר יחזיקו עשר אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם. שנו רבותינו עתידין אבות העולם לעמוד בניסן ואומרים לו אפרים משיח צדקנו אע״פ שאנו אבותיך אתה טוב ממנו שסבלת עונות בנינו ועברו עליך מדות קשות ורעות מה שלא עברו על הראשונים ועל האחרונים, והיית שחוק ולעג באומות בשביל ישראל וישבת בחשך ואפלה ועיניך לא ראו אור וצפד עורך על עצמך וגופך היה יבש כעץ ועיניך חשכו מצום וכחך יבש כחרס וכל אלו מפני עונות בנינו, רצונך יהנו בנינו מטובה זו שהשפיע הקב״ה לישראל, שמא בשביל צער שצערת עליהם ביותר וחבשוך בבית האסורים אין דעתך נוחה מהם, אומר להם אבות העולם כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם ובשביל בניכם שיהנו מטובה זו שהשפיע הקב״ה לישראל, אומרים לו אבות העולם אפרים משיח צדקנו תנוח דעתך שהנחת דעת קונך ודעתנו, א״ר שמעון בן פזי באותה שעה מגביה הקב״ה למשיח עד שמי השמים ופורש עליו מזיו כבודו מפני אומות העולם מפני פרסים הרשעים. אומרים לו אפרים משיח צדקנו הוי דיין על אלו ועשה בהם מה שנפשך חפצה שאלמלי רחמי שגברו עליך ביותר כבר אבדוך מן העולם ברגע אחד שנאמר הבן יקיר לי אפרים וגו׳. למה רחם ארחמנו שני פעמים, אלא רחם בשעה שהיה חבוש בבית האסורים שבכל יום ויום היו מחרקין שיניהם ומרמזין בעיניהם ומנענעין בראשיהם ומפטירין בשפתותיהם שנאמר כל רואי ילעיגו לי יפטירו בשפה יניעו ראש וכל המזמור. ארחמנו בשעה שהוא יוצא מבית האסורין שלא מלכות אחד ושתי מלכיות באים עליו אלא מאה וארבעים מלכיות מקיפין אותו ואומר לו הקב״ה אפרים משיח צדקי אל תירא מהם כי כל אלה ברוח שפתיך ימותו, שנאמר וברוח שפתיו ימית רשע, מיד הקב״ה עושה לו למשיח שבע חופות של אבנים טובות ומרגליות וזמרגדין, וכל חופה וחופה נמשכין מתוכה ארבע נהרות של יין וחלב ודבש ואפרסמון טהור, ומחבקו הקב״ה בפני הצדיקים ומכניסו לחופה ורואין אותו כל הצדיקים ואומר להם הקב״ה צדיקי עולם עדיין לא נטל אפרים משיח צדקי חצי צערו עדיין יש לי מדה אחת שאני נותן לו שלא ראתה עין מעולם שנאמר עין לא ראתה אלהים זולתך (כתוב ברמז תתרמ״ח). באותה שעה קורא הקב״ה לרוח צפונית ולרוח דרומית ואומר להם כבדו ורבצו לפני אפרים משיח צדקי בכל מיני בשמים שבגן עדן שנאמר עורי צפון ובאי תימן הפיחי גני וגו׳.

קומי אורי כי בא אורך – בשעה שהקב״ה אומר לציון קומי, אומרת לפניו רבש״ע עמוד אתה בראש ואני אחריך, אמר להם יפה אמרת שנאמר עתה אקום יאמר י״י.

אלא פקומי פאצ׳י יא דאר אלסלאם לאן נורך קד אקבל ונור אללה עליך קד אשרק.

ואותה שעה: קומי אורי כי בא אורך – לפי שאמר למעלה: נקוה לאור והנה חשך (ישעיהו נ״ט:ט׳), חזר ואמר: קומי אורי כי בא אורך.

קומי אורי – לשון ציווי כמו בואי (שמואל ב י״ג:י״א), בא בחולם בעבור האל״ף.

כי בא אורך – לשבח, ולפי דעתי שביאת האור הוא חשך, כמו בא ערב ונפסק האור שהיה לך, וזרח עליך כבוד י״י, והעד לא יהיה לך עוד אור השמש לאור יומם (ישעיהו ס׳:י״ט).

וטעם אורי – על מלכות או הנבואה.

אורי Shine. It is the imperative; comp. בואי come (2 Sam. 13:11); these two have Holem instead of Shurek on account of the א.⁠¹

בא אורך Thy light is come, if taken in a good sense; but I think that it means thy light has set, and it has become dark; that is,⁠² the evening is come, and the light which has shone for thee hitherto, is gone, but in its stead the glory of the Lord will henceforth shine over thee; comp. The sun shall be no more thy light by day, etc. (ver. 19). By the words Shine, etc., the restoration of the kingdom of Israel, or of the prophecy is meant.

1. The infinitive Kal of the verb ע"ו has, according to the rule, the vowel וּ; e.g., קוּם, to rise. Generally the vowel is affected by the consonant which follows, but not by the preceding, as is the case in אוֹדִי, according to the opinion of Ibn Ezra

2. The Hebrew text has the word במו, which can be translated as if to say, or that is, but usually it introduces some quotation from the Bible; very probably it was originally followed by the words בי בא השמש because the sun was set (Gen. 28:11).

ואז קומי אורי – ציון אף בחשך כמו שיוכיח למטה.

כי בא – ואתא אורך הראשון. ואין ביאה זו לשון ובא השמש לפי הענין.

קומי אורי – אמר כנגד ירושלם, ואורי – ציווי, וכבר פירשנו כי האורה משל על השמחה ועל הטובה, והחשך בהפכו על הצרה ועל הרעה שיבא.

כי בא אורך – הגיע זמן ישועתך שהוא לך אורה גדולה. וכפל הענין ואמר: וכבוד י״י עליך זרח. וכן תרגם יונתן: ארי מטא זמן פורקנך.

ויש מפרשים: כי בא אורך – שקע אורך, כמו שאמר: ובא השמש (ויקרא כ״ב:ז׳). אמר דרך משל: שקע אורך שהוא אור בעולם הזה, ויהיה לך תמורתו אור גדול, והיא הישועה והשמחה. וכן אמר: לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם (ישעיהו ס׳:י״ט), והכל דרך משל.

קומי אורי כי בא אורך – זה הלשון סובל שני מתנגדים כענין כל תנועה, וכן כי בא השמש (בראשית כ״ח:י״א), הטעם סר לשם או סר לכאן, וכן בא השמש על האפק או בא תחת האפק, אבל לא קרה שמצאנוה בספרים הנמצאים בידינו רק על באו תחת האפק, אבל אין ספק שהוא גם כן נכון על באו על האפק. ומדעתי אף על פי שאינו נמנע אמרו בכאן כי בא אורך היה תחת האפק וההסתר, וכונת ישעיה פה באמרו בכאן כי בא אורך, על הגלותו עליו כמו שקדם אורי וכן עליך זרח, עליך יראה.

קומי אורי וגומר עד רוח ה׳ עלי. אחר שהנביא ביאר למעלה הנקמה שיקח הש״י מן האומות המרשיעות ושיגאל את ישראל אמר הנביא מבשר אותם על הצלחתם קומי אורי כי בא אורך והם שני צוויים קומי ואורי להגיד שהם בעצמם עם היותם נופלים ושפלים יקומו במעלה רמה בזמן גאולתם ולכן אמר כנגד האומ׳ קומי, עוד אמר שמפני שבגלות מפני עונותם אמרו נקוה לאור והנה חושך לנגוהות באפלה נהלך כשלנו בצהרים כנשף רמז לצרותיהם וגם רמז לסכלותם וחטאתם שהיו כעורים וגם שבגלותם היתה תורתם נמבזה ונמס והאומות מלעיגים מהם ומאמונותיהם, הנה אז בזמן תשועתם הם יאירו לכל בני העולם ונתן הסבה למה יהיו הם מאירים ומזהירים כזוהר הרקיע באומרו כי בא אורך וכבוד ה׳ עליך זרח כי אמר בא אורך על התשועה ועל הגאולה, וכבוד ה׳ עליך זרח על השכינה שתשוב לחול בתוכם והדבקות הנמרץ שיהיה בהם אמנם בשאר האומות לא יהיה כן

קומי אורי – את ירושלים קומי והאירי כי בא לך ההארה הראויה לך והוא משל על השמחה והטובה.

וכבוד ה׳ וכו׳ – ר״ל השכינה יגלה עליך ותשרה בך.

קומי אורי – לירושלם מדבר, והענין לימות הגאולה, והאורה משל על השמחה ועל ההצלחה, והחושך על ההפך (רד״ק).

כי בא אורך – הגיע זמן ישועתך (יונתן ורד״ק). וראב״ע פירש ענין שקיעה, כמו כי בא השמש {בראשית כ״ח:י״א}, ונסתייע ממה שכתוב למטה לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם {ישעיהו ס׳:י״ט}. ואם היתה כוונת הנביא כדעת ראב״ע, היה לו לומר כי בא אור שמשך, או כי בא שמשך, אבל אורך משמעו כל אור שיש לך, והאדם אין לו אור מצד עצמו, וכשהאל יתן אור לעמו, האור ההוא יקרא אורם, כמו שאומר מיד והלכו גוים לאורך, ובא זה ולימד על זה שהכוונה על אור ה׳ אשר יאיר לעמו.

בא אורך – אשר התפלאו המבארים, כי על זריחת השמש ישתמש העברי בלשון זריחה או יציאה, וביאה מורה שקיעה בכ״מ, לא בחנו הדבר היטב, כי זה רק כשידבר מגוף השמש, שיציירהו בעל הלשון כיוצא ממקומו באופק המזרח, ומחוז חפצו הוא האופק המערבי, ותהיה ביאתו עת בא למחוז חפצו שהוא המערב לא כן כשידבר מן האור שמחוז חפצו הוא כשיפגשו נצוציו בדבר המואר, ואז בא אל מקומו. ואורך הוא אור העצמי. וזריחת כבוד ה׳ הוא אור הנבואה עד שיהיו הם לערך זריחת האור הזה עליכם כערך הירח נגד השמש, כמ״ש (כד כג. ולק׳ פסוק יט), ועז״א ומלכים לנוגה זרחך, כי נוגה הוא הונח על אור הירח כנזכר לעיל (יג יו״ד ולק׳ יט).

קומי אורי – הצרה מצויינת בחשך ואפלה, עתה קומי מן החשך הלז ואורי לכל בני העולם האירי לכל,

כי בא אורך אור הישועה הגופנית והנפשיית בא לך, וזולת האור שלך הטבעי גם כבוד ה׳ עליך זרח הכבוד העליון מהופעת אור האלהי על נביאיו ושרידיו.

אחר שביאר למעלה את הנקמה שיקח ה׳ יתברך מן האומות המרשיעות ושיגאל את ישראל, מבשר להם הנביא על הצלחתם של ישראל באומרו¹, אַתְּ ירושלים² קוּמִי מן החושך הזה³ וְאוֹרִי – והאירי⁴ לכל בני העולם⁵ כִּי בָא אוֹרֵךְ – הגיע זמן ישועתך⁶, וּכְבוֹד יְהוָה עָלַיִךְ זָרָח⁷:

1. אברבנאל.

2. (רד״ק, מצודת דוד).

3. מלבי״ם.

4. מצודת דוד.

5. כי הצרה מצויינת בחושך ואפלה, ועתה קומי מן החושך והאירי לכל (מלבי״ם).

6. רד״ק. דהיינו באה לך ההארה הראויה לך, והוא משל על השמחה והטובה (רד״ק, מצודת דוד). ואבן עזרא מבאר שביאת האור הוא חושך כמו בא ערב, דהיינו שנפסק האור שהיה לך וזרח עליך כבוד ה׳, וכמו שאמר (בפס׳ יט) ״לא יהיה לך עוד אור השמש לאור יומם״. וכידוע כל הכתובים הללו מדברים על הגאולה העתידה (אלשיך).

7. כלומר השכינה תתגלה עליך ותשרה בך (מצודת דוד), והוא כפל העניין במילים שונות (רד״ק). ובמדרש, א״ר יוחנן משל למהלך בדרך עם דמדומי חמה, בא אחד והדליק לו את הנר וכבה ובא אחד והדליק לו את הנר וכבה, אמר מכאן ואילך איני ממתין אלא לאורו של בוקר, כך אמרו ישראל לפני הקב״ה עשינו לך מנורה בימי משה וכבתה, בימי שלמה וכבתה, מכאן ואילך אין אנו ממתינין אלא לאורך, שנאמר (תהלים לו, י) ״כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר״, וכן אמר הקב״ה ״קומי אורי כי בא אורך״. א״ר אחא נמשלו ישראל לזית, שנאמר (ירמיהו יא, טז) ״זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא יְהוָה שְׁמֵךְ״, ונמשל הקב״ה בנר, שנאמר (משלי כ, כז) ״נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם״, מה דרכו של שמן לינתן בנר והם מאירים שניהם כאחת, כך אמר הקב״ה לישראל, הואיל ואורי הוא אורכם ואורכם הוא אורי אני ואתם נלך ונאיר לציון, שנאמר ״קומי אורי כי בא אורך״. ועוד במדרש, א״ר הושעיא עתידה ירושלים לעשות פנס לאומות העולם והם מהלכים לאורה... זהו שאמר הכתוב (תהלים לו, י) ״כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר״, אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה, רבש״ע בשביל תורה שנתת לי שנקראת מקום חיים, אני עתידה להתענג באורך, מהו באורך נראה אור? זה אורו של משיח, שנאמר (בראשית א, ד) ״וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב״, מלמד שציפה הקב״ה בדורו של משיח ובמעשיו קודם שנברא העולם וגנזו למשיח ולדורו תחת כסא הכבוד שלו, אמר שטן לפני הקב״ה רבש״ע, אור שנגנז תחת כסא הכבוד שלך למי? אמר לו למי שהוא עתיד להחזירך ולהכלימך בבושת פנים, אמר לו רבש״ע הראהו לי, אמר לו בא וראה אותו, וכיוון שראה אותו נזדעזע ונפל על פניו, אמר בוודאי זהו משיח שעתיד להפיל לי ולכל שרי עובדי אלילים בגיהנם, שנאמר (לעיל כה, כח) ״בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי יְהוִה דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים״, באותה שעה התרגשו עובדי האלילים, אמרו לפניו רבש״ע מי הוא זה שאנו נופלים בידו מה שמו ומה טיבו? אמר לו הקב״ה, אפרים משיח צדקי שמו, ומגביה קומתו וקומת דודו ומאיר עיני ישראל ומושיע עמו, ואין כל אומה ולשון יכולה לעמוד בו... וכל איביו וצריו מתבהלים ובורחים מלפניו... ואף נהרות פוסקים בים... אמרו שבוע שבן דוד בא בו מביאין קורות של ברזל ונותנים לו על צוארו עד שנכפף קומתו והוא צועק ובוכה ועלה קולו למרום, אמר לפניו רבש״ע כמה יהא כוחי כמה יהא רוחי וכמה יהא נשמתי וכמה יהא אברי לא בשר ודם אני?!... באותה שעה אמר לו הקב״ה אפרים משיח צדקי כבר קבלת עליך מששת ימי בראשית עכשיו יהא צער שלך כצער שלי, שמיום שעלה נבוכדנאצר הרשע והחריב את ביתי ושרף את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם חייך וחיי ראשך לא נכנסתי לכסא שלי... באותה שעה אמר לפניו רבש״ע עכשו נתישבה דעתי עלי כי דיו לעבד שיהיה כרבו. א״ר יצחק שנה שמלך המשיח נגלה בו, כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס מתגרה במלך ערבי, והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם, וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם, וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה, וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נבוא ונלך להיכן נבוא ונלך? ואומר להם בני אל תתייראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם, מפני מה אתם מתייראים? אל תיראו הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה. שנו רבותינו, בשעה שמלך המשיח בא, עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענווים הגיע זמן גאולתכם, ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם, שנאמר (כאן) ״קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד יְהוָה עָלַיִךְ זָרָח״, ועליכם בלבד זרח ולא על עובדי אלילים, שנאמר (פס׳ ב) ״כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ״, באותה שעה מבהיק הקב״ה אורו של מלך המשיח ושל ישראל והולכים כולם לאורן של מלך המשיח ושל ישראל, שנאמר ״וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ״, ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של מלך המשיח, שנאמר (לעיל מט, כג) ״וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ״, ובאים כולם ונופלים על פניהם לפני משיח ולפני ישראל ואומרים נהיה לך ולישראל לעבדים, וכל אחד מישראל אלפיים ות״ת עבדים יהיו לו... שנו רבותינו, עתידין אבות העולם לעמוד בניסן ואומרים לו אפרים משיח צדקנו אע״פ שאנו אבותיך אתה טוב ממנו שסבלת עוונות בנינו ועברו עליך מידות קשות ורעות מה שלא עברו על הראשונים ועל האחרונים, והיית שחוק ולעג באומות בשביל ישראל וישבת בחושך ואפילה ועיניך לא ראו אור וצפד עורך על עצמך וגופך היה יבש כעץ ועיניך חשכו מצום וכוחך יבש כחרס וכל אלו מפני עוונות בנינו... אומר להם, אבות העולם כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם ובשביל בניכם שיהנו מטובה זו שהשפיע הקב״ה לישראל, אומרים לו אבות העולם, אפרים משיח צדקנו תנוח דעתך שהנחת דעת קונך ודעתנו, א״ר שמעון בן פזי באותה שעה מגביה הקב״ה למשיח עד שמי השמים ופורש עליו מזיו כבודו מפני אומות העולם מפני פרסים הרשעים... אומרים לו אפרים משיח צדקנו הוי דיין על אלו ועשה בהם מה שנפשך חפצה... למה ״רחם ארחמנו״ שני פעמים? אלא רחם בשעה שהיה חבוש בבית האסורים... ארחמנו בשעה שהוא יוצא מבית האסורין, שלא מלכות אחד ושתי מלכיות באים עליו, אלא מאה וארבעים מלכיות מקיפין אותו, ואומר לו הקב״ה, אפרים משיח צדקי אל תירא מהם כי כל אלה ברוח שפתיך ימותו... מיד הקב״ה עושה לו למשיח שבע חופות של אבנים טובות ומרגליות וזמרגדין, וכל חופה וחופה נמשכין מתוכה ארבע נהרות של יין וחלב ודבש ואפרסמון טהור, ומחבקו הקב״ה בפני הצדיקים ומכניסו לחופה ורואין אותו כל הצדיקים ואומר להם הקב״ה, צדיקי עולם עדיין לא נטל אפרים משיח צדקי חצי צערו, עדיין יש לי מידה אחת שאני נותן לו שלא ראתה עין מעולם... באותה שעה קורא הקב״ה לרוח צפונית ולרוח דרומית ואומר להם כבדו ורבצו לפני אפרים משיח צדקי בכל מיני בשמים שבגן עדן (ילקוט שמעוני).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון