Yeshayahu 61 – ישעיהו סא‏ – Mikraot Gedolot

אֲמַר נְבִיָא רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ אֱלֹהִים עֲלַי חֲלַף דְרַבֵּי יָתִי יְיָ לְבַשָׂרָא עִנְוְתָנַיָא שַׁלְחַנִי לְתַקָפָא לִתְבִירֵי לִבָּא לְמִקְרֵי לְדִשְׁבַן חֵירוּ וְלִדְאֲסִירִין אִתְגְלוּ לְנֵיהוֹר.

רוח י״י אלהים עלי יען משח י״י אותי לבשר ענוים – ת״ר ונשמרתם מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי (טומאה) [קרי] בלילה, מכאן א״ר פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לתחיית המתים. וחסידות גדולה מכולן שנאמר אז דברת בחזון לחסידך, ופליגא דרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי ענוה גדולה מכלם שנאמר יען משח י״י אותי לבשר ענוים לבשר חסידים לא נאמר אלא לבשר ענוים הא למדת שענוה גדולה מכלם (כתוב למטה רמז תפ״ט ורמז תמ״ג).

נבוהֿ אללה רבי עלי לאנה מסחני לאבשר אלכ׳אשעין ובעת׳ני לאג׳בר מכסורי אלקלוב ואדעו ללמסביין בעתק וללאסארי באנפצ׳אץ׳

יען משח י״י אתי לבשר ענוים – תשובת יען משח י״י אתי הוא שוש אשיש בי״י (ישעיהו ס״א:י׳).

לקרא לשבוים דרור ולאסורים פקח קוח – משקלו ׳פעלעול׳,⁠¹ ובן סרוק סבר, כי אלה שתי מלים,⁠² באמרו: ״יען לכל דורש היה נר ונברש, יבאר ויפרש ויפקח קוחי״ וזו טעות גמורה. ופירוש המלה: שחרור.

1. בפירושו לירמיהו מו כ על ׳יפה פיה׳ הוא אומר: ״פעלעיל והמא חרפאן פי אלמכתוב מת׳ל פקח קוח פעלעול עלי מקרו״. ובעברית: ״פעלעיל, והן שתי מלים בכתיבה, כמו ׳פקח קוח׳ (ישעיהו ס״א:א׳) – פעלעול בקריאה״. יתכן אפוא כי לפי מסורתו יש כאן (מעין) כתיב וקרי. גם הערת המסורה למקום בכמה כ״י מעידה על חוסר יציבות, ומאז מגילות קומראן יש כתבי-יד הכותבים כמלה אחת. השווה רס״ג על אתר, שתרגם ׳אנפצ׳אץ׳ – ׳שחרור׳; והשווה ריב״ג באללמע עמ׳ 120 ו-327 (רקמה עמ׳ קמב ושמג) ובאצול ערך ׳פקח׳, ראב״ע ורד״ק על אתר.

2. כך מובן גם מתחילת דברי מנחם בערך ׳קח׳, אף על פי שבסופם הוא אומר ״ויתכן להיות פקח קוח מלה אחת״. רד״ק על אתר אומר, כי אביו סבו שהן שתי מלים. בית השיר הזה מובא גם על ידי ריב״ג באללמע עמ׳ 120 (רקמה עמ׳ קמב) בשמו של ׳משורר׳ סתם, וראה דברי וילנסקי ברקמה שם, הערה 8.

[יען משח – אין משיחה זו אלא לשון שררה וגדולה.

לקרוא לשבויים דרור – כלומר לבשר להם בשורת גאולה.]⁠^א

פקח קוח – פקח את מלקוחם ושביים והתירהו.⁠^ב

א. הביאור בסוגריים המרובעים (שכנראה מהווה מהדורה בתרא) מופיע בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260, אוקספורד 34, וטיקן 94. הביאור חסר בכ״י לוצקי 778, אוקספורד פוק׳ 127, סינסינטי 653, ברלין 122.

ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, וטיקן 94. בכ״י אוקספורד פוק׳ 127: ״והתירום״.

since the Lord anointed me This anointing is nothing but an expression of nobility and greatness.

to declare freedom for the captives That is to say, to bring them the tidings of the redemption.

to free from captivity Heb. פְּקַח קוֹחַ. Open their imprisonment and their captivity and release them.

{פקח קוח –} לפתוח^א קיחתם. (ערוגת הבושם חלק ג׳ עמ׳ 72 בשם ״ולשון רשב״ם״, עמ׳ 73 בשם ״ולפי רשב״ם״)⁠^ב

א. כן בעמ׳ 72. בעמ׳ 73: פתוח.

ב. ערוגת הבושם מוסיף לאחר מכן: ״נראה כי לדבריו קוח שם דבר, ופירוש הקיחה שלקחום בכלא״.

רוח וגו׳ – אלה דברי הנביא, והם נבואה כמו ויאצל מן הרוח (במדבר י״א:כ״ה).

יען משח י״י אותי – כי הנביאי׳ יקראו משיחי׳, וכמוהו אל תגעו במשיחי (תהלים ק״ה:ט״ו), והם האבות ויאמר רבי משה הכהן, כי תשובת יען משח י״י אותי, שוש אשיש בי״י (ישעיהו ס״א:י׳), ואין צורך, כי יען טעמו השם משחני בעבור שאבשר ענוי׳.

פקח קוח – מל׳ אחת ועי״ן ולמ״ד הם כפולים, כמו סחרחר (תהלים ל״ח:י״א) או ירקרק (ויקרא י״ג:מ״ט) אדמדם (ויקרא י״ג:מ״ט) והוא שם.

Upon me. The first person refers to the prophet. The spirit. The prophecy. Comp. And took of the spirit, that was upon him (Num. 11:25).

Because the Lord hath anointed me. The prophets are called anointed; comp. Touch not mine anointed (Ps. 105:15).⁠¹ R. Moses Hakkohen says that the protasis beginning Because the Lord is continued till ver. 9, and the apodosis commences I will greatly rejoice (ver. 10); but it is not at all necessary to make this explanation; because יען means² the reason of, and the whole phrase can be rendered thus: The reason why God has anointed me is, that I shall bring good tidings, etc.

פקחקח The opening of the prison. It is one word, with the reduplication of the second and third radical; it is similar in form to סחרחר panteth (Ps. 38:11), אדמדם red (Lev. 13:49), ירקרק green (Lev. ibid).

1. The second part of this verse, And do my prophets no harm, shows that the expressions anointed (משיחי) and prophets (נביאי) signify here the same persons.

2. The Hebrew text has the words כי יען טעמו השם משחני, lit., for יען has the meaning 'God has anointed me,' etc., but יען has not this meaning; after טעמו the word טעם the reason why has been omitted, which has been restored in the translation.

רוח אדני אלהים עלי – ולא מלבי שהרי משחני לנביא,

ועל ידי כך שלחני לבשר ענוים – ושפלים שירימם משפלותם.

לחבש לנשברי לב – לנחמותיו.

פקח קוח – פיקוח והתרה. והוא כמו בשפרפריו, חברברותיו, חלקלקות, סחרחר, שחרחרת, אדמדם, ירקרק.

רוח י״י עלי – אלה הם דברי הנביא על עצמו, רוצה לומר כי הבשורות הטובות שאמר ושעתיד לומר, רוח הנבואה מאת י״י היא ששרתה עליו, ושלחו האל לבשר בהם ישראל העתידים להיות בגלות זמן ארוך, וימצאו אלה הנחמות כתובות ולא יתיאשו מן הגאולה, כי מפי י״י הם אלה הנחמות, ששלחני לאומרם ולכתבם לבשר בהם בני הגלות שהם ענוים ונשברי לב כי סובלים הגלות לשם י״י, ואלו רצו להפרד מיחודו ומתורתו היו כאחד מהעמים אשר הם ברשותם.

וטעם משח – רבה וגדל ומנה אותי להיות שליח באלה הנחמות, וכן: ומשחת את חזאל (מלכים א י״ט:ט״ו), תמשח לנביא תחתיך (מלכים א י״ט:ט״ז), אל תגעו במשיחי (תהלים ק״ה:ט״ו). ולפי שמנוי המלכים הוא על ידי משיחה, נאמר למנוי אחר לשון משיחה, ואף על פי שאין שם משיחה.

ופירוש יען – בעבור, כי אפשר שתשרה עליו רוח נבואה ולא ימנה אותו להיות שליח לבשר בנבואה ההיא אחרים, לפיכך אמר: רוח י״י עלי יען משח אותי, כלומר: מה שאני אומר ברוח נבואה שהיתה עלי בעבור כי האל מנה אותי לזה להיות שליח לבשר ענוים לחבש לנשברי לב.

פקח קוח – שתי מלות וענינם מלה אחת, ופירוש: פתוח^א המאסר.

ויש לפרשו כענין שתי מלות, ושיקראו לאסורים: פקח, רוצה לומר: שיפתחו ממאסרם, וכן יקראו להם: קוח, שרשו: לקח, ר״ל: שילקחו מהגלות.

ואאז״ל פירש: כי שם המאסר: קוח, לפי שהם נלקחים ונכלאים בו, כאלו אמר: פתחו בית המאסר ויצאו האסירים.

ויונתן תרגם: ולדאסירים אתגלו לנהור.

א. כן בכ״י וטיקן אורבינטי 13, לוצקי 849. בכ״י וטיקן 71: ״פקוח״.

רוח י״י עלי – זה הוא רוח הנביאי וגם רוח הקדש, וכן י״י שלחני ורוחו (ישעיהו מ״ח:ט״ז), ובאור זה אין כאן מקומו, ואלה דברי ישעיה על עצמו כי הוא בשר ישראל בבנין בית שני אחר שיעד להם כבר חרבן הראשון.

פקח קוח – שם מורכב כמו עבטיט.

רוח ה׳ אלהים עלי וכו׳ עד שוש אשיש בה׳. מפני שהנביא ייעד למעלה על הגאולה ייעודים ורמז להם לישראל שתהיה לעתים רחוקים ולזמן ארוך מאד באומרו אני השם בעתה אחישנה לכן סמך אליו רוח ה׳ אלהים עלי יען משח ה׳ אותי וגומר כאומר אף על פי שגאולה זו זמנה ארוך לא תתיאשו ממנ׳ ולא תכזיבו דברי כי אינ׳ דברי אנוש אבל הם דברי ה׳ הנכבד שרוח נבואה היה עלי בבשורות הישועה ועניניה ומשח ה׳ אותי כלומר יחדני יותר מכל הנביאים לבשר ענוים שהם ישראל לחבוש לנשברי לב רוצה לומר לחבוש מכות וצרות הגלות לאותם שהם בו נשברי לב, כי עם היות שהלב אינו מקבל פירוק חבור ולא שבירה הנה המשיל צרות גלות ישראל לשבירת הלב לפי שאין לה תרופה בדרך טבע כ״א בדרך נס אלהי וכמאמר המשורר הרופא לשבורי לב (תהלים קמז, ג), וביאר מהו שבירת הלב ואמר שהוא הגלות ולכן תהיה תרופתו לקרא דרור לשבויים שהם ישראל ולאסורים בכור עוני יקרא פקח קוח רוצה לומר פתיחת המאסר כי הגלות והשעבוד הוא מלקוח ולכן פתיחתו וביטולו יקרא פקח קוח.

רוּחַ אֲדֹנָי ה׳ עָלָי יַעַן מָשַׁח ה׳ אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים. נחלתך - שהיא ארץ ישראל, ונלאה - שהיא עיר הקודש וכו׳, תכין בטובתך - יהי רצון שתכין אותה עתה במידת טובך לעני - לעם עני, כאמרו מָשַׁח אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים¹. [פירוש תהלים (סח י)]:

1. ׳לֶעָנִי - שהוא עם ישראל שנשאר מן הגלות, כאמרו (צפניה ג יב) ׳והשארתי וגו׳ עם עני ודל וחסו בשם ה׳⁠ ⁠׳ (שיעורים לתהלים שם). ובפירוש תהלים (קז מב) כתב עה״פ ׳יראו ישרים וישמחו׳: ׳יראו - בשוב ה׳ שבות ציון וירם קרן משיחו, ענוים - כאמרו יען משח ה׳ אותי לבשר ענוים. וצ״ע כי לא כתוב שם ׳ענוים׳ אלא ׳ישרים׳, ואולי פליטת קולמוס היא משגרת הלשון שם לעיל (סט לג) ׳ראו ענוים ושמחו׳.

פקח קוח – שתי מלות וענינם מלה אחת. רד״ק.

יען – בעבור.

משח – ענין גדולה וכן למשיחו לכורש (ישעיהו מ״ה:א׳).

לחבוש – ענין כריכת המטלית על השבר כמו ולנשברת לא חבשתם (יחזקאל ל״ד:ד׳).

דרור – חפשי וחירות כמו וקראתם דרור (ויקרא כ״ה:י׳).

פקח – ענין פתיחה כמו פקוח אזנים (ישעיהו מ״ב:כ׳).

קוח – מלשון לקיחה.

רוח וכו׳ – רוח נבואה מה׳ היתה עלי ר״ל כל התנחומין שאני אומר לא מלבי המה כי אם בדבר ה׳.

יען – בעבור כי ה׳ משח אותי לבשר את הענוים ושלחני לעשות תחבושת לנשברי לב ר״ל לנבאות נחמה להמצטערים על איחור הגאולה.

לקרוא – לנבואת על שבויי ישראל שיצאו לחפשי.

ולאסורים – לנבאות על האסורים בגולה שיפתח מאסרם וילקחו מן הגלות.

רוח אדני ה׳ עלי – הנביא מדבר על עצמו, והיא כהקדמה למה שהוא בא לומר. כלומר מה שאני בא לומר הם דברי ה׳, למה?

כי הוא משח אותי לבשר ענוים – והוא שלחני לחבוש וכו׳ וכו׳. וזאת כוונת בעל הטעמים שנתן האתנח תחת עלי.

ולאסורים פקח⁠־קוח – מלה אחת היא, אף על פי שהיא כתובה בשתים, כמו עגלה יפה⁠־פיה (ראב״ע רד״ק, Vitringa, Coccejus וגיזניוס). והכוונה פקיחת עינים לראות אור, כטעם לפקוח עינים עורות להוציא ממסגר אסיר {ישעיהו מ״ב:ז׳}, ונראה כי כן דעת יונתן שתרגם: אתגלו לניהור, ופקחקוח על גֺדל הפקיחה, כלומר על רבוי האור שיבא להם, כמו יפה⁠־פיה, יָפְיָפִיתָ. ור׳ יוסף קמחי פירש שתי מלות, פקח קוח, פתח מאסר, קוח מן לקח, לפי שהאסורים לקוחים וכלואים בו, ולודוביקוס De Dieu ואחריו רוזנמילר פירשו מלשון כושי שקוראים לבית הכלא ״מוֺקַח״, וכל זה לא יתכן, כי שרש פקח לא נמצא על שום פתיחה, אלא על חושֵי האדם, העינים והאזנים.

רוח ה׳ עלי – אשר אני אומר קומי אורי, אני אומר ברוח ה׳ החופף עלי לבשר הישועה העתידה,

יען משח ה׳ אותי – ר״ל כי יש שתי כתות

א. ענוים הבלתי מתרעמים כלל רק מצפים לישועה ולהם א״צ שליחות מיוחד להוכיחם, רק ה׳ משח אותי משיחה של גדולה שאני אהיה המבשר

ב. יש נשברי לב הבלתי חוכים לישועה העתידה, רק לבם נשבר ונדכה על ההוה ומשתוממים על הצרות, להם שלחני בשליחות מיוחד לחבש שבר לבם להוכיח אותם בל יתיאשו כי יש תקוה.

לקרא – אומר כי ה׳ שלחו לבשר שלשה ענינים (ענין א׳) הגאולה העתידה, שיגאלו מיד העכו״ם, והנה יש שהם רק שבויים בשבי ויבשר כי יקרא לשבוים דרור, ויש שהם אסורים בזיקים, יבשר כי גם לאסורים יקרא פקח קוח להתיר אסוריהם.

אלה הם דברי הנביא על עצמו¹; רוּחַ נבואה מאת² אֲדֹנָי יֱהֹוִה היתה³ עָלָי⁴ לבשר על הישועה העתידה⁵, יַעַן – בעבור כי⁶ מָשַׁח⁷ יְהוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר את⁸ הָעֲנָוִים⁹, וְשְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ – לעשות תחבושת¹⁰ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב¹¹, ושלחני לִקְרֹא – לבשר¹² לִשְׁבוּיִם – לשבויי ישראל¹³ דְּרוֹר – שיצאו לחופשי¹⁴, וְלַאֲסוּרִים – ולנבאות על האסורים בגולה¹⁵פְּקַח – שיפתח¹⁶ מאסרם¹⁷ קוֹחַ – וילקחו מן הגלות¹⁸:

1. רוצה לומר כי הבשורות הטובות שאמר ושעתיד לומר, רוח הנבואה מאת ה׳ היא ששרתה עליו, ושלחו האל לבשר בהם ישראל העתידים להיות בגלות זמן ארוך, וימצאו אלה הנחמות כתובות ולא יתייאשו מן הגאולה, כי מפי ה׳ הם אלה הנחמות, ששלחני לאומרם ולכותבם לבשר בהם בני הגלות שהם ענווים ונשברי לב כי סובלים הגלות לשם ה׳, ואילו רצו להפרד מיחודו ומתורתו היו כאחד מהעמים אשר הם ברשותם (רד״ק).

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. כלומר, כל התנחומין שאני אומר, לא מליבי המה אלא בדבר ה׳ (מצודת דוד).

5. מלבי״ם.

6. רד״ק, מצודת ציון.

7. אין משיחה זו אלא לשון שררה וגדולה (רש״י, מצודת ציון). ולפי שמינוי המלכים הוא על ידי משיחה בשמן, נקרא המינוי בלשון משיחה אע״פ שהוא לא נעשה במשיחה (רד״ק). ואבן עזרא מבאר שהנביא נקרא ״משיח״ מלשון גדולה, כמו (תהלים קה, טו) ״אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי״ שפירושו נְסִיכַי.

8. מצודת דוד.

9. כי אפשר שתשרה עליו רוח נבואה ולא ימנה אותו ה׳ להיות שליח לבשר לאחרים בנבואה ההיא, לפיכך אמר ״רוח ה׳ עלי יען משח אותי״ כלומר, מה שאני אומר ברוח הנבואה שהיתה עלי בעבור כי האל מינה אותי לזה להיות שליח לבשר ענווים לחבוש לנשברי לב (רד״ק). ובמדרש, ת״ר ״וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע״ (דברים כג, י) שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה (קרי) בלילה, מכאן א״ר פנחס בן יאיר, תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענווה, ענווה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לתחיית המתים, וחסידות גדולה מכולן שנאמר (תהלים פט, כ) ״אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ״, ופליגא דרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי ענווה גדולה מכולם שנאמר ״יַעַן מָשַׁח יְהוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים״, לבשר חסידים לא נאמר אלא ״לבשר ענוים״, הא למדת שענווה גדולה מכולם (ילקוט שמעוני).

10. מצודת דוד.

11. רוצה לומר שלח אותי לנבאות נחמה למצטערים על איחור הגאולה (מצודת דוד).

12. רש״י.

13. מצודת דוד.

14. מצודת דוד.

15. מצודת דוד.

16. מצודת ציון.

17. מצודת דוד.

18. מצודת דוד. והן שתי מילים שעניינם אחד, פקח שיפתחו ממאסרם, ויקראו להם קוח הוא משורש ״לקח״ דהיינו שילקחו מהגלות (רד״ק). רש״י מבאר פקח את מלקוחם ושביים והתירם. ור׳ יוסף קמחי (אבי רד״ק) ביאר כי שם המאסר ״קוח״, לפי שהם נלקחים ונכלאים בו, וכאילו אמר, פתחו את בית המאסר ויצאו האסירים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון