Yeshayahu 26 – ישעיהו כו‏ – Mikraot Gedolot

אֲרֵי הָא יְיָ מִתְגְלֵי מֵאֲתַר שְׁכִנְתֵּהּ לְאַסְעָרָא חוֹב יָתֵיב אַרְעָא עֲלוֹהִי וּתְגַלֵי אַרְעָא עַל דַם זַכַּאי דְאִתְשֵׁיד בָּהּ וְלָא תְכַסֵי עוֹד עַל קְטִילָהָא.

אן אללה סיכ׳רג׳ אמרא מן סמאיה ליעאקב בעץ׳ אהל אלארץ׳ בד׳נובהם פתכשף אלארץ׳ חיניד׳ מעאציהם ולא תגטי איצ׳א מקתוליהם.

כי הנה י״י יוצא וגו׳ – ממקומו ממדת הרחמים למדת הדין.⁠^א

יושב הארץ – הוא עשו והר שעיר.

על הרוגיה – שהרגו בישראל.

א. כן בכ״י אוקספורד 34, וטיקן 94. בכ״י אוקספורד 165 רק: ״ממדת הרחמים״. בכ״י לוצקי 778: ״ממדת הדין למדת הרחמים״.

For behold the Lord comes forth from the divine standard of mercy to the divine standard of justice.

the dweller of the land That is Mount Seir. ([Some manuscripts read:] That is Esau and Mount Seir.) ([Others read:] That is Esau on Mount Seir.)

its slain ones that they slew of Israel.

כי – יוצא ממקומו – הגזרות היוצאות מלפני השם.

את דמיה – הם החללים הנקברים בקרבה.

The Lord cometh out. The decrees of the Lord come out.⁠¹

Her blood. The slain, that are buried in the earth.

1. See xvi., Note 26.

כי הנה י״י יוצא ממקומו – דמיון ועבר י״י לנגוף את מצרים.

לפקד עון ישב הארץ – לבער הפושעים והמורדים בו, וכענין לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר, כי על צחיח סלע שמתהו להעלות חמה לנקום נקם. וזה בחורבן בית ראשון.

כי הנה י״י יוצא ממקומו – על דרך משל, כמו שאמר גם כן: ויצא י״י ונלחם בגוים ההם (זכריה י״ד:ג׳). וכל עונם שקדם יפקד עליהם בעת ההיא, וכל דם נקי ששפכו יפקד עליהם, וכאשר לא ינקם הדם יראה כאלו הוא מכוסה תחת הארץ, וכשינקם כאלו הוא מגולה, וכן אמר איוב: ארץ אל תכסי דמי (איוב ט״ז:י״ח), לפיכך אמר: ולא תכסה עוד על הרוגיה, וזכר הדם ולא זכר החמסים האחרים שעשו, כי הדם הוא החמס הגדול, וכן אמר בנבואת יואל: ונקיתי דמם לא נקיתי (יואל ד׳:כ״א).

וביאר עוד הענין באומרו כי הנה השם יוצא ממקומו לפקוד עון יושב הארץ, וזה יהיה באותה מלחמה והנקמה ואחרי אותה ההריגה המופלגת תגלה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה שהוא בתחיית המתים, וכיוון באומרו וגלתה הארץ את דמיה על המתים בגלות בידי שמים, ולא תכסה עוד על הרוגיה על הנהרגים על קדושת השם, שאלו ואלו יקומון כולם בתחייה, ותגלה אותם האדמה ולא יכסה עוד עליהם עפר. ומזה התבאר לך אמתת מה שכבר הודעתיך פעמים, שיש שתי תכליות בפליאת תחיית המתים, האחת פרטי באומה שיקומו הצדיקים מהם שמתו ונהרגו בגלות לראות בישועת השם, וכמו שאמר על זה ישעיהו עצמו (לקמן סו, י) שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, והנה יתבאר עוד התכלית הזה בדברי זה הנביא וכמו שאזכור, והתכלית השני הוא כולל לכל האומות, כדי שיכירו וידעו כל יושבי תבל, כי להשם המלוכה ומושל בגוים וכמו שזכרתי. ולמה יקשה על אחרוני חכמי אומתינו הדעת הזה, רוצה לומר שיקומו בתחייה צדיקי ישראל וגם כן מאומות העולם ומרשעיהם, כי כבר הסכימו על זה מגדולי חכמי ישראל, כמו שאמר בפירקי רבי אליעזר (פ׳ לד) מתים בל יחיו רבי יוחנן אומר כל המתים עולים לתחיית המתים חוץ מדור המבול שנאמר רפאים בל יקומו, מתים בל יחיו אלו הגוים שהם כנבלת בהמה יקומו ליום הדין אבל לא יחיו, אנשי דור המבול אינם עומדים כלל שנאמר בל יקומו, וכל נפשותם נעשו רוחות מזיקים לבני אדם, ולעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מאבד אותם מן העולם הזה, כדי שלא יהא אחד מהם מזיק לבני אדם מישראל עוד שנאמר לכן פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו, הרי לך מבואר מדברי השלם הזה אמתת מה שזכרתי, ומה מתקו לי דבריו בחלוף אשר עשה בין ההקמה לדין ובין התחייה, שההקמה היא שוב הנפש אל הגוף ובנאו לקבל שכרו או עונשו, והחיות הוא השכר והנצחיות בהשגה האלהית, ואחשוב שלכן אמר המלאך לדניאל (יב, ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם, שהנה לא אמר ורבים מישני אדמת עפר יחיו, אלא יקיצו שהוא כמו יקומו, ולענין השכר אמר אלה לחיי עולם, כי הוא הנקרא באמת חיים, ולא אמר חיים בענין העונש, כי אם לחרפות ולדראון עולם, ויצא לנו מזה שדרשו מתים בל יחיו לענין תחיית המתים כמו שפירשתיו וכן דרשו בפרק שני דייני (כתובות קיא, א) יחיו מתיך, אלו מתים שבחוצה לארץ על ידי מחילות עושין מחילות בקרקע, ובתנחומא דרשו נבלתי יקומון, אותם שהיו מתנבלים בשבילי, זה נצלב למה שמל את בנו, זה נשרף למה ששמר את השבת, זה נהרג שקרא בתורה, הנך רואה בעינך שכאשר תקבץ דברי השלמים האלה כולם, והיו לאחדים בידך באמת כל מה שפירשו בכתובים האלה והותרה השאלה החמשית.

יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ. מן המורגל להנהיג באמצעי¹: לִפְקֹד. בהסירו ממשלת שרי מעלה²: וְגִלְּתָה [הָאָרֶץ]. כי תקיאם מפני אדון³: דָּמֶיהָ. שלא הוכיחו את שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה⁴: [וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ]. כענין ׳ועצומים כל הֲרוּגֶיהָ׳ (משלי ז כו) מן המורים שלא כהלכה⁵:

1. שה׳ ישנה את הסדר הרגיל, שההנהגה התמידית של העולם היא על ידי אמצעיים, על ידי מערכת הכוכבים והמזלות, אבל כאן ייצא ה׳ מרגילות זו, ויפעל בעצמו ללא אמצעי.

2. כמו שכתב לעיל (כד כא) ׳יִפְקֹד ה׳ עַל צְבָא הַמָּרוֹם - להסיר ממשלתם׳, שתהיה הנהגתו ללא אמצעי של שרי מעלה שהנהגת העולם היתה עד אז דרכם. וראה לעיל שם ושם (פסוק יח) מה שהארכנו בזה.

3. כאשר תתגלה הנהגת ה׳ על הארץ, הארץ תתנודד ותגלה את הטמון בה. [ולעיל (פסוק יט) התבאר שלשון ׳מפני אדון׳ הוא ע״פ לשה״כ בתהלים (צז ה) ׳הרים כדונג נמסו מלפני ה׳ מלפני אדון כל הארץ׳, שנאמר על התגלות ה׳ לעתיד לבוא כפירוש רבינו שם, והוא אותו רגע של זעם שתיאר כאן].

4. ע״פ לשון הגמרא בתענית (כא.): ׳אתו תרי מלאכי השרת וכו׳, אמר חד לחבריה, נישדי עלייהו האי גודא ונקטלינהו שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה׳. והכוונה למה שנתבאר בפסוק הקודם מפירוש רבינו לשיר השירים, ש׳עדת הצדיקים׳ בימות המשיח תהיה מועטת, ׳ואותם המועטים אינם מלמדים דעת את העם ובלתי מוחים להשיב מעון, בהיות ההמון אז כולו עוסק בחיי שעה בלבד׳. ובגמרא שם מבואר שיש עונש מוות על כך, לפי שהאדם אינו מקיים את התכלית שלמענו נברא, ׳כי אמנם כשלא ישתדל האדם להוסיף דעת, אינו ראוי לחיי שעה, שאין עניינם אלא לחיי עולם, כאמרם ז״ל ׳העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא׳ (פירוש רבינו לאבות פ״א מי״ג), ו׳דומה לפרוזדור - שאין העמידה שם מכוונת בעצמה כלל, אבל היא להשיג בה אופן להיכנס ולמצוא חן, שהוא התכלית המכוון, ומי שלא ישיג זה היתה עמידתו שם לריק, וכן הענין בחיי שעה, שמי שלא ישיג בם חיי עולם, הנה חיי שעה היו לו לריק׳ (לשון רבינו שם פ״ד מט״ו). וראה גם בשבת (לג:).

5. בסוטה (כב.): ׳מאי דכתיב כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה, כי רבים חללים הפילה - זה תלמיד חכם שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה - זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה׳. [אך רבינו הביא ׳ועצומים כל הרוגיה׳ על ׳המורים שלא כהלכה׳, משמע שנאמר על מי שלא הגיע להוראה ומורה]. וכיון שה׳ יעניש אף את תלמידי החכמים שלא התנהגו כראוי להם, אם שלא הוכיחו את שאר העם ואם שהורו שלא כהלכה, עליהם לסגור את דלתיהם ולהיכנס בחדרי תורה ולהוכיח את העם על פשעיהם עד שיעבור זמן זעמו של ה׳, כדי שיינצלו מחבלי משיח. ובשיר השירים (ב טו) מפרש רבינו את דברי ה׳ בתשובה לתלונת עדת ישראל שאין ה׳ מוציאם מגלות כפי שעשה במצרים, שה׳ ענה שאין דור זה דומה לגלות מצרים, ששם היו צדיקים שהתפללו ומשה ואהרן גם לימדו דעת את העם, ואילו ׳עכשיו אחזו לנו שועלים - מתייהרים בלבוש של תלמיד חכם וכל רוח אין בקרבם, שועלים קטנים - שלא הגיעו להוראה, מחבלים כרמים - להורות שלא כהלכה׳. ועצה זו לתלמיד חכם שיינצל מזעמו של ה׳ על ידי שילמד את העם מצינו לרבינו בתהלים (פרק מא): ׳בזה המזמור הודיע כי דבר טוב ומאושר הוא ללמד להמון אשר הוא דל ועני בדעת את הדרך אשר ילך בה, אמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה׳ - כי בזה ה׳ ישמרהו - ישמור זה המלמד [׳משכיל׳ – שמלמד דעת והשכל לאחרים], ויחייהו בעולם הזה, ואושר בארץ - ויקנה בארץ, בעודו באלה החיים, את האישור לחיי עולם, ואל תתנהו הרעה הנזכרת בנפש אויביו׳.

הרוגיה – עיין מה שכתוב במשלי ז׳ על פסוק ועצמים כל הרגיה.

לפקוד – ענין זכרון.

וגלתה – ל׳ גלוי.

יוצא ממקומו – הוא ענין משל וכמ״ש ויצא ה׳ ונלחם בגוים (זכריה י״ד:ג׳).

לפקוד – לזכור עון יושב הארץ על היושב בה לשלם גמול המפעל.

וגלתה – הארץ תגלה את הדם על ההרוגים הנקברים בה.

וגלתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה – כטעם ארץ אל תכסי דמי (איוב ט״ז:י״ח), וכן להעלות חמה לנקום נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות (יחזקאל כ״ד:ח׳). וגיזניוס פירש לך עמי והתחבא בבוא האויבים בעיר בבל.

ה׳ יצא ממקומו לפקוד על עון העכו״ם שהרעו לישראל וגלתה הארץ את דמיה ששפכו בה יהיה הדם מגולה להעלות חמה לנקום נקם על העבר, ומעתה והלאה לא תכסה עוד על הרוגיה כי אם ימצא הורג נפש תהי ארץ מתקוממה לו לענשו תיכף.

כִּי הִנֵּה יְהוָה יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ¹ לִפְקֹד – לזכור את² עֲוֹן יֹשֵׁב הָאָרֶץ³עָלָיו – על היושב בה⁴ ולבער הפושעים והמורדים בו⁵, וְגִלְּתָה הָאָרֶץ אֶת דָּמֶיהָ – החללים הקבורים בקרבה⁶ וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ⁷ שהרעו לישראל⁸ והרגו בם⁹:

1. והוא ענין משל וכמו שכתוב (זכריה יד, ג) ״וְיָצָא יְהוָה וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב״ (רד״ק, מצודת דוד). רש״י ביאר ״ממקומו״ ממידת הרחמים למדת הדין. ור״ע ספורנו ביאר יצא ממקומו דהיינו שיצא מהרגילות להנהיג באמצעי ויפעל בעצמו ללא אמצעי.

2. מצודת ציון.

3. הוא עשיו והר שעיר (רש״י).

4. מצודת דוד.

5. ר״א מבלגנצי.

6. אבן עזרא, מצודת דוד.

7. שכאשר לא ינקם הדם יראה כאילו הוא מכוסה תחת הארץ וכשינקם כאילו הוא מגולה, לכן אמר ולא תכסה הארץ עוד על הרוגיה כי בעת ההיא כל דם נקי ששפכו יפקד עליהם, והזכיר הדם ולא הזכיר החמסים האחרים שעשו כי הדם הוא החמס הגדול (רד״ק). מלבי״ם ביאר שמעתה והלאה לא תכסה עוד על הרוגיה כי אם ימצא הורג נפש תהיה הארץ מתקוממת לו לענשו תיכף. אברבנאל ביאר שתגלה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה שהוא בתחיית המתים, וכיוון באומרו ״וגלתה הארץ את דמיה״ על המתים בגלות בידי שמים, ״ולא תכסה עוד על הרוגיה״ על הנהרגים על קדושת השם, שאלו ואלו יקומון כולם בתחייה, ותגלה אותם האדמה ולא יכסה עוד עליהם עפר.

8. מלבי״ם.

9. רש״י.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון