Yeshayahu 26 – ישעיהו כו‏ – Mikraot Gedolot

אַתְּ הוּא מְחַיֵי מֵיתִין גַרְמֵי נְבֶלְתְּהוֹן אַתְּ מֵקִים יֵחוּן וִישַׁבְּחוּן קֳדָמָךְ כָּל דַהֲווֹ רְמָן בְּעַפְרָא אֲרֵי טַל נְהוֹר טַלָךְ לְעָבְדֵי אוֹרַיְתָךְ וְרַשִׁיעַיָא דִי יְהַבְתָּא לְהוֹן גְבוּרָא וְאִינוּן עֲבַרוּ עַל מֵימְרָךְ לִגְהִנָם תִּמְסַר.

רמז תלא

יחיו מתיך נבלתי יקומון – שאלו צדוקים את רבן גמליאל מנין שהקב״ה עתיד להחיות את המתים, אמר להם מן התורה הוא ומן הנביאים ומן הכתובים ולא קבלו ממנו, מן התורה דכתיב הנך שוכב עם אבותיך וקם, א״ל ודילמא וקם העם הזה וזנה. מן הנביאים דכתיב יחיו מתיך, א״ל ודילמא מתים שהחיה יחזקאל. מן הכתובים דכתיב וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים, א״ל ודילמא רחושי מרחשי שפתותינו בעלמא וכרבי יוחנן דאמר כל מי שאומרים דבר הלכה משמו בבית המדרש שפתותיו דובבות בקבר, עד שאמר להם המקרא הזה למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע י״י לאבותיכם לתת להם לתת לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחיית המתים מן התורה.

נבלתי יקומון – אותם שהיו מתנבלים בשבילי, זה נצלב למה על שמל את בנו, זה נשרף למה על ששמר את השבת, זה נהרג למה על שקרא בתורה.

יחיו מתיך – אלו המתים שבארץ ישראל, נבלתי יקומון אלו המתים שבחוצה לארץ ועל ידי גלגול מחילות שהקב״ה עושה להם מחילות מחילות בקרקע.

הקיצו ורננו שוכני עפר – א״ר אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר, שוכני בעפר לא נאמר אלא שוכני עפר מי שנעשה שכן לעפר בחייו.

כי טל אורות טלך – אמר רבי אלעזר עמי הארץ אינם חיים שנאמר מתים בל יחיו רפאים בל יקומו יכול לכל, תלמוד לומר רפאים בל יקומו זה המתרפא עצמו מד״ת, א״ל ר׳ יוחנן לא ניחא ליה למרייהו למימר הכי אלא היכי מוקמת לה, א״ל במרפא עצמו לאלילים, א״ל רבי מקרא אחר אני דורש כי טל אורות טלך כל המשתמש בטל תורה טל תורה מחייהו וכל שאינו משתמש בטל תורה אין טל תורה מחייהו, הוה קא חלשא דעתיה. אמר ליה רבי מצאתי להם רפואה מן התורה ממקום אחר ואתם הדבקים בי״י אלהיכם חיים וגו׳ וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה והלא נאמר בו אש אוכלה הוא אל קנא הוא אלא כל המשיא את בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמיד חכם והמהנה ת״ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה.

בל נסאלך אן יחיא אמואת קומך ותקום ג׳ת׳תהם בקולך תיקט׳ו ורננו יא סכאן אלתראב ואד׳ יכון נדא אלאנואר נדאוך ואלי אלארץ׳ תוקע אלהאלכין.

תרגמתי נבלתי - גויותיהם.

יחיו מתיך – ואע״פ שזאת בקשה הרי תתקיים בודאי, לפי שכל מה שנאמר בשירה הזאת עתיד להיות, והוא תיאור למה שיעשה ה׳ בזמן הישועה: ישועה ישית לנו (ישעיהו כ״ו:א׳), פתחו שערים (ישעיהו כ״ו:ב׳), תצור שלום (ישעיהו כ״ו:ג׳), ישפילנה יניענה (ישעיהו כ״ו:ה׳) מעגל צדיק תפלס (ישעיהו כ״ו:ז׳). יחזו ויבשו (ישעיהו כ״ו:י״א). וכל זה יתקיים בלי ספק, וגם כן יחיו מתיך. ואע״פ שלפי הפשט הוא בקשה, אין ספק שהוא יתקיים... ...זה יתקיים אם יבטיח... אמר שיהיה ואמר הנה יום בא לה׳ (זכריה י״ד:א׳)... כמו שדימהו...

ענייני פרק זה.

דיבורו... שהוא... הריהו קיים לא בזה... בזמן... תצור שלום, [וגו׳]. ישפילנה ישפילה יגיענה וגו׳ מעגל צדיק תפלס. יחזו ויבושו (ישעיה כ״ו:ג׳, ה׳, ז׳, י״א). כל אלה יתקיימו [הטוב והרע]. וכן יחיו מתיך גם כן. ואע״פ שהנגלה בו הוא משאלה אין בדיבורו... והפרשה המפרשת פרק זה במלואו הוא מה שתיאר יחזקאל ומה שראה כאמרו היתה עלי יד ה׳ (יחזקאל ל״ז:א׳) ושאר הפרשה. ואמר בסופה הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם וגו׳ (יחזקאל ל״ז:י״ב). ובלתי אפשרי לייחס דיבור זה לתחיית המתים שתהיה לעתיד לבוא כיון שקשר בו אל אדמת ישראל (יחזקאל ל״ז:י״ב).

מחזק זאת גם כן מה שנאמר אחרי זה ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם אל אדמתכם (יחזקאל ל״ז:י״ד). זה דיבור מפורש מאת האל הקובע שהוא יחייה את בחיריו בזמן הישועה ויקבץ נפוצותיהם ויחזירם לבית המקדש... ויש להתפלא על מי שמכחיש זאת מבני אומתנו ועושה [זאת] מטפורה, ואומר כי האל, יתגדל ויתעלה... יחיו מתיך שהוא יחייה ממשלת העם... וראוי ש... נבלתי יקומון וזה... מה שהיה... והמפורסם המלים, המפורש ממנו אלא שאסרה ... זאת סיבה מתוך שלוש: או שהשכל משחית את הנגלה כדרך שהוא משחית פירוש כי ה׳ אלהיך אש אוכלה (דברים ט׳:ג׳). פירושו: יהיה, יתגדל ויתעלה, אש. לפי שכל אש מחודשת ונצרכים לה. לה. מנצחת ומנוצחת. או שיהיה פסוק אחר, שאינו סובל ׳תאויל׳, מצד הנגלה של הפסוק. מעין האיסור שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם (שמות י״ב:ט׳). ומאמרו אך ביום הראשון (שמות י״ב:ט״ו) שלא (?) יהיה ביום הראשון. או שמסורת הנביאים, שנתקבלה מהם, מבטלת אותו. ... מבטלת ארבעים יכנו (דברים כ״ח:ג׳), שלא יהיה בכפייה ויגרום (?) לשבר. ואם היה מציג כל שלושת אלו, הרי ראוי למפָרש לדעת, כי באותה פרשה תיבה שנכתבה בניגוד לנוהַג המקובל, וכי היא על דרך ההיתר והמנהג, למען יתאים לשני מאמרות: זה שבתורה וזה שבקבלה. אר ... בכתוב כי ה׳ אלהיך אש אוכלה (דברים ד׳:כד) ... כי עונש האל... וממה... שהם... תמיד... ... לפניו ונכרת, כאמרוֹ הראשון אדם תולד (איוב ט״ו:א׳) עד שהתאים למה שבכתוב. ומה שאמר ארבעים יכנו הוא על דרך המליצה, לפי שמנהגו לְעָגל מספר חסר, כמו שאמר ובניכם יהיו רֹעִים במדבר ארבעים שנה (במדבר י״ד:ל״ג) ואינן אלא שלשים ותשע שנים, כדי שיתאימו למה שבקבלה. אבל אם לא תהיה התכונה של אלו השלוש, אז אין לעגל (?), ואסור להוציא פסוק מן הנגלה והמפורסם לגביו.

ומה שאמר יחיו מתיך אין השכל משחית אותו, לפי שהבורא, יתגדל ויתעלה, ביכולתו להחיות המתים. אפילו בשכל [מתיישב] הדבר בצורה קלה יותר. כי בריאת הבריות גדולה יותר בחשיבותה, ואין פסוק אחר המונע אותו. יתירה מזו, פסוקים רבים מחזקים אותו. כמו שתיארנו ביחזקאל וזולתו. והקבלה אינה דוחה זאת, אלא... [מסורת] האבות כולם והתפשטות... וכמו שביארנו בהרחבה... בהוכחת גמול... כאן... כפי שהודיע ... ימלט...

עניינו ב... נבלתי יקומון לאחר מתיך מרמז לשני חלקי המות: האחד הטבעי, והשני - הבלתי טבעי. ואמר האל על שניהם בדרך שהוא מחַיה מי שמת מיתת עצמו, כך הוא מחיה מי שטרפוהו אריות ועקצוהו נחשים, ומי שטבע בים, ומי שנשרף באש, ומי שנפל קרבן תחת מפולת, ומי שנהרג בחרב. ושאר סוגי המיתות הבלתי טבעיות.

ועניין שני האופנים השונים מתיך, נבלתי מרמז על שני תנאים בעם, שיחיים האל בזמן הישועה: הראשון - שיהיו מאמינים בו כמו שנאמר מתיך . השני - שיהיו מבני ישראל, כמו שנאמר נבלתי. וכדברי ישעיה הקיצו ורננו שוכני עפר ... האל... בזמן שהם בו, כמו שנמסר בקבלה... שהם יאמרו...

ומה שאמר כי טל אורות טלך... למען יחייה האל בו... ואכן הוא... [בזמן] הישועה. וכבר... פתחו... אשר כבר... הגויות, ונתפרקו... נעשו בעלי חיים. וזה לפי שהגופות של בני אדם כיון שהן מורכבות מארבעה יסודות: מים, אש, רוח ועפר. והעפר הוא המשתמר מהם לאורך הזמן. ואכן, ייעדרו אז הלחויות והחום. והחום והלחות הנעדרות הן הדם והליחה הלבנה... מחזיר את שתיהן [כאמרוֹ] טל אורות טלך. וזה שאמר אורות תחילה רמז בו לדם, שהוא משכן הנפש, כפי המתואר בתורה כי נפש הבשר בדם הוא (ויקרא י״ז:י״א), וכפי שפירשתי.

וזה שאמר לאחר זה טליך רמז בו על הלחות המימית... האחרת. ומשום כך לא אמר בה אורות והאור המתואר הוא רוב החיוּת... האש העדינה הזורחת על כל הארץ (?) המאירה לה... הוצרכתי לרשום כאן מקצת מתיאוריה... בגזרתו.

אמר...רפאים תפיל... בגזרתו... מעניינן... אין לו ראָיה חותכת... האל... אמר מתים בל יחיו רפאים בל יקומו (ישעיה כ״ו:י״ד), ולא תיאר מה יהיה מן...לפיכך הוצרכנו שיהיה כאן. תיאר ואמר, שהם יפלו לארץ נפילה כבידה עד זמן תחיית המתים. אח״כ יקומו לתחיה, ויחיו לנצח באש ועל... האל בכל מקום.

ואחרי התנהגות בסלחנות זו, בא דיבור על התשובה, ובו הטלת פחד, הבטחת שכר ואיום בעונש. וכפי מה שכבר הקדמנו, שמחכמתו [יתברך] הוא רושם מקצת הפרקים מסוג הבשורה ומקצתם מסוג התוכחות. ולא קיבץ מקצת עם מקצת למען לא יהיה כבד בעיני הקורא אותן כולן יחד במקום אחד.

... מי שדומה לנחש המשתרע שבנחשים והמפותל והמעוקם מהם, ויהרוג את הדומה לתנין שבים.

יחיו מתיך – למעלה התפלל שלא יחיו רשעים, וכאן התפלל שיחיו הצדיקים. בבקשה ממך יחיו אותן שמומתין עליך, יצא דבר מלכות מלפניך לומר: נבלתי יקומון – נבילות עמי שנבלו עצמן עלי להם תהי תקומה. זו חילוף למה שכתוב למעלה: רפאים בל יקומו (ישעיהו כ״ו:י״ד), אבל אילו יקומון.

הקיצו ורַננו – כל זה אמור להם: הַקיצו ורַננו – לשוֺן ציווי הוא זה.

כי טל אורות טלך – כי נאה לך לעשות כן, שיהא טל תורתך ומצותיך להם טל של אור.

וָאָרץ רפאים תפיל – ולארץ ולעפר תפיל את הרפאים, שריפו ידיהם מתורתך.

רפאים תפיל – לפי שאמר: ובל יפלו יושבי תבל (ישעיהו כ״ו:י״ח), חזר ואמר: אתה הפילם, אם אין בצדקותינו כדיי להפילם.

May Your dead live Above (v. 14) he prayed that the wicked should not live, and here he prayed that the righteous should live. I beseech You that those who were slain for Your sake come to life. May a royal edict emanate from You saying, "My corpses shall rise.⁠" The corpses of My people who made themselves corpses for My sake, they shall be raised up. This is the opposite of what is written above: "Slackers shall not rise" (v. 14). These, however, shall rise.

awaken and sing All this the Holy One, blessed be He, shall say to them. "Awaken and sing,⁠" is an imperative form.

for a dew of lights is Your dew For it is fitting for You to do so, that the dew of Your Torah and Your commandments shall be to them dew of light.

and [to the] earth You shall cast the slackers And to the earth and to the dust You shall cast the land of the slackers who slackened their hands from Your Torah.

You shall cast the slackers Since he stated "Neither do the inhabitants of the world fall" (v. 18), he repeats, "You cast them down, for our merits do not suffice to cast them down.⁠"

יחיו מתיך – לפי שנתנבא למעלה על אומות העולם ואומר: מתים בל יחיו (ישעיהו כ״ו:י״ד), אומר^א על ישראל: יחיו מתיך הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך – שמיתי ישראל עתידין לעלות מקבריהם כיבש חציר שהוא מתחדש ועולה בפני הטל אורות – זה לשון גשמים הוא, כמדתימר: ועתה לא ראו אור (איוב ל״ז:כ״א).

וארץ רפאים תפיל – רפאים הנזכרים למעלה (ישעיהו כ״ו:י״ד), הם הם מיתי אומות העולם, לארץ אתה עתיד להפילם, שמשמתים אינם עתידים לעלות.

רפאים – לשון רפיון.⁠^ב

א. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 הושמט (אולי ע״י הדומות): ״מתים בל יחיו אומר״.

ב. כן בכ״י פריס 163, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 778, מינכן 5, לוצקי 777 חסר: ״רפאים לשון רפיון״.

יחיו וגו׳ – רק מתיך, הכף לנוכח השם, הם יחיו, ולפי דעת הכל שזה רמז לתחיית המתים, ויש אומרים שהוא הפך מתים בל יחיו (ישעיהו כ״ו:י״ד), כי הנה אדונינו מתו ואנחנו שהיינו חשובים כמתים היינו חיים.

נבלתי – היו״ד סימן הנביא כי הוא מישראל, וכן הוא, יחיו מתיך ומתי נבלתי יקומון, כאילו קול ישמעו לאמר הקיצו.

כי טל אורות – טל עם אורה, הוא טלך, והכ״ף לנוכח השם, ויש אומרים כי אורות צמחים כמו ללקט אורות (מלכים ב ד׳:ל״ט), והם צמחים יסבו כנגד השמש והירח.

וארץ – נפתח הוי״ו להורות על ה״א הדעת הנעדר, והארץ תפיל הרפאים ממנה כנפל אשת.

ויש אומרים אתה לבדך החיית מתיך, כי תולדת הארץ להפיל המתים בתוכה.

Thy dead men shall live. Only Thy dead men shall live; God is addressed. Generally, it is believed, that this phrase contains some reference to the resurrection of the dead.⁠¹ Some explain it as a contrast to They are dead, they will not live, (ver. 14), they, that is, our masters, are dead, but we, who were considered as dead, are living.

My dead body. The first person refers to the prophet, who is one of the Israelites, that are considered as dead. Let Thy dead men live, and let the dead of my people rise, as if they heard the cry: Awake, etc.

טל אורות A dew of light.⁠² A dew acccompanied by light. Thy dew. God is addressed in these words. According to others, אורות means herbs; comp. 2 Kings 4:39; it signifies a kind of herb, which turns toward the sun and moon.⁠³

וְהָאָרֶץ ═ וָאָרֶץ. And the earth Shall cast out the dead, out of itself. תפיל Shall cast out, shall bear; comp. כנפל אשה As the untimely birth of a woman (Psalm 58:9). Others explain, Thou alone hast given life to Thy dead; for it is the nature of the earth to throw the dead into its midst.⁠⁴

1. Comp. Targum: Thou wilt revive the dead.

2. A. V., The dew of herbs.

3. Comp. Plin. Nat. Hist. Lib. XVIII., cap. 36 (Lupinus) cum sole quotidie circumagitur, horasque agricolis etiam nubilo demonstrat. The lupine makes its daily circuit with the sun, and shows the farmer the time even when the heaven is covered with clouds.

4. The dead are buried and hidden under the surface of the earth, whence we do not see them rise again; the restoration of the dead to life is therefore not the usual course of nature, but an extraordinary and miraculous act of the Almighty.

יחיו מתיך – אמר: אז, בעת הישועה, יחיו מתיך, כי עתיד הקב״ה להחיות מתים בעת הישועה. וכן אמר בנבואת דניאל: ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו (דניאל י״ב:ב׳), וכבר כתבנו בתחילת פרשה זו שהיא: ביום ההוא יושר השיר הזה (ישעיהו כ״ו:א׳), והשיר הוא ענין הפרשה הזאת עד זה הפסוק.

ואמר הנביא אז יחיו מתיך – והכנוי הוא כנגד האל, ר״ל הצדיקים, שהם לאל, כמו שאמרו רבותינו זכרם לברכה כי תחית המתים לצדיקים ולא לרשעים, וכן נראה בזה הפסוק שאמר: מתיך, וכן בנבואת דניאל שאמר: ורבים (דניאל י״ב:ב׳).

ואמר: נבלתי יקומון, וחסר עם או כ״ף: כנבלתי, או: עם נבלתי, אומר: כשתקום נבלתי מן העפר, יקומו גם כן שאר הצדיקים, והוא היה בוטח באמת שיקום, שהיה יודע בעצמו שהוא צדיק.

הקיצו ורננו – ויאמר כל אחד לחברו: הקיצו ורננו שוכני עפר, או יצא קול מן השמים ויאמר להם זה.

כי טל אורות טלך – אורות הם ירקות, כמו: ללקוט אורות (מלכים ב ד׳:ל״ט). אמר על דרך משל: טל הראוי לירקות הוא טלך, כמו שהטל מחיה הירקות ומצמיחם, כן טלך, אמר כנגד השם שיחיה המתים.

וארץ רפאים תפיל – הארץ תשליך המתים ממנה ולחוץ, לשון האשה המפלת. וארץ – כמו: והארץ, נחסרה ממנו ה״א הידיעה.

או יהיה תי״ו תפיל כנגד האל, אמר: אתה תחיה מתיך, אבל הרשעים, והם הרפאים, תפיל אותם לארץ, עוד לא תחיה אותם.

יחיו מתיך – ישראל שהיו מתים בגלות, שפעל השם להם, כמשל יחזקאל (יחזקאל ל״ז), כמו שמפרש הוא עצמו בסוף דבריו. ואין לנו פירוש בדברי שום מחבר ספר, רק מה שעשה הוא, כי זה יהיה ספר אחר, ואיך שיהיה, הנה עם כל זה הרשות בידינו לצרף לזה יעוד תחית המתים, שאין בה ספק אצל הפילוסופי היהודים יותר מזולתם.

אורת – משרש אור, ואף על פי שהמפרשים עשו בזה ששה ענינים נבדלים, דע כי אין בזה רק ענין אחד אורה ממש, והאש נקרא אור מצד היותו מאיר, ויש לו אור כמו שמפורסם במה שאצלנו, וגם רבותינו השלמים אמרו על הירקות למה נקרא שמן אורות מפני שמאירות את העינים (בבלי יומא י״ח:). ואולם לפי דעתי סמך בזה טל לאורות שהוא קבוץ אורה, להודיע כי אינו רק הוית מטר חלוש מאד, ולכן הורה על יום צח, ומה מאד הפליגו חכמינו ז״ל שאמרו על שעתיד הקב״ה להחיות בו את המתים (בבלי סנהדרין נ״ד.), וכמו שהובן אצל המורה יעוין בספרו (מורה נבוכים).

וארץ – ולארץ.

תפיל – רמז לשם ית׳. ואמר רפאים שכן הם אחרי נפלם.

ופירש רש״י יחיו מתוך על ישראל שיקומו לתחיית המתים הפך הרשעים שלא יקומו, כי טל אורות טליך, כי נאה לך לעשות כך, שיהא טל תורתיך ומצותיך להם טל של אור, ופירש וארץ רפאים תפיל על הרשעים שרפו ידיהם מתורתך.

ועליה השיבו השם יחיו מתיך נבלתי יקומון, רוצה לומר ראה ראיתי עיקר תלונתך, שהיא על מתי עמך שמתו בגלות ולא ראו בטובה, וחשבת שבל יראו בתשועת השם, אך אין הדבר כמו שאמרת מתים בל יחיו רפאים בל יקומו, אבל הוא ההפך שבזמן ההוא יחיו מתיך, רוצה לומר מתי עמך שמתו בגלות בידי שמים, ונבלתי שהם הנהרגים על קדושת שמי, שעל כן קראם נבלתי בכנוי, אלו ואלו יקומו כולם מקבריהם בזמן הגאולה, ולכן אמר כנגדם הקיצו ורננו שוכני עפר, כי יקיצו משנתם שהוא משל לתחייה, וירננו על הגאולה ועל התשועה שיראו בעיניהם, ולפי שהיה זה קשה לציירו, מפאת הגוף שנפסד ושב לעפריותו, לכן אמר עוד כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל, רוצה לומר שיבא טל מאת השם יתברך על הארץ, יהיה כח הטל ההוא ככח טפת זרע הזכר להתהוות העובר, והעפר ההוא בסבת ההכנה שישים הקדוש ברוך הוא בו בדרך נס, יהיה כזרע הנקבה באופן שתתרכב האדמה ויעשו בה הגופות באותו אופן שנעשה אדם הראשון מן האדמה, ולפי שהיה לזמן רחוק לקץ הימין.

יִחְיוּ מֵתֶיךָ. ׳העצמות היבשות׳ (יחזקאל לז ד)¹, לא מתיהם², תחיה נְבֵלָתִי³: יְקוּמוּן. יתקיימו⁴, מה שאמרת לאבות⁵, ׳מה קדוש לעולם קיים׳ (סנהדרין צב.)⁶: הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ [שֹׁכְנֵי עָפָר]. ׳לאבותיכם לתת להם׳ (דברים יא ט)⁷, כי אמנם טַלֶּךָ שהכל שמחים בו⁸, טַל אוֹרֹת להאיר ׳אור זרוע לצדיק׳ וגו׳⁹ (תהלים צז יא): [וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל]. ׳ורפאים בל יקומו׳ (פסוק יד)⁠¹⁰, אבל תפילם הארץ ותקיא אותם¹¹, בהתנודדה מפני אדון¹²:

[מתנבא על חבלי משיח ומלחמת ה׳ בגוים, ואיך ניתן להינצל]:

1. על המתים שהחיה יחזקאל, ובהמשך שם (פסוק יא-יב) כתוב: ׳ויאמר אלי, בן אדם, העצמות האלה כל בית ישראל המה, הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו, לכן הינבא ואמרת אליהם, כה אמר ה׳ הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל׳. הרי שהתנבא על עצמותיהם היבשות של ׳כל בית ישראל׳ שיקומו לתחייה.

2. רק מתי ישראל הם ׳מתיך׳, אבל מתי הגויים שאינם שלך אל תחַיה.

3. נבלת עמי, לא נבלת הגויים. ואברבנאל כתב ש׳נבלתי׳ הם ההרוגים על קידוש ה׳, וכן מבואר בתנחומא (ישן תולדות יט).

4. אחרי שיחיו, ׳יקומון׳, כלומר ימשיכו להתקיים לנצח, ואין כפילות ׳יחיו׳ ו׳יקומון׳.

5. אולי כוונתו לאבות שקיבלו את התורה, שלהם אמר שיהיו ׳גוי קדוש׳ – נצחיים, כמבואר בסמוך.

6. ׳תנא דבי אליהו, צדיקים שעתיד הקב״ה להחיותן אינן חוזרין לעפרן, שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים, מה קדוש לעולם קיים, אף הם לעולם קיימין׳. הרי שאלה שיקומו לתחיית המתים יחיו לנצח. ובשמות (יט ו) כתב רבינו עה״פ ׳ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש׳, ש׳גוי קדוש׳ פירושו ׳בלתי נפסדים, אבל תהיו קיימים לעד באיש, כמו שיהיה הענין לעתיד לבוא, כאמרו (שם ד ג) וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ, ואמרו ז״ל (סנהדרין צב:) מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימים׳. ובכוונות התורה ובדרשת ׳עם קדוש אתה׳ ביאר זאת באריכות.

7. ה׳ נשבע לאבות שיתן את הארץ להם עצמם, והיינו בתחיית המתים, ושוכני עפר הם האבות. ובדברים (שם פסוק כא) בפסוק דומה כתב רש״י ע״פ הספרי: ׳לתת להם - לתת לכם אין כתיב כאן, אלא לתת להם, מכאן נמצינו למדים תחיית המתים מן התורה׳. וראה בבראשית (יג טו) ׳לך ולזרעך אתן את הארץ׳, וכעין זה שם (לד ג), וראה מש״כ רבינו שם. [וראה פנים יפות (דברים כג כא) שדייק מדברי הספרי ׳שעיקר ירושת הארץ לעת התחייה, שאז תתעלה קדושת הארץ כעין קדושת השמים׳].

8. ע״פ ספרי האזינו (א), הובא ברש״י (לב ב) עה״פ ׳תיזל כטל אמרתי׳, שכשיורד גשם אין הכל שמחים בו שכן יש הולכי דרכים, אבל כשיורד טל הכל שמחים בו. ועל זה הדרך פירש רבינו שם. אך כאן הכוונה לטל של תחיית המתים (מצודות), וראה שבת (פח:) ׳טל שעתיד להחיות בו מתים׳.

9. המשך הפסוק ׳ולישרי לב שמחה׳, ואולי הכוונה לפרש לשון ׳אורות׳, לשון רבים, כי יש באור זה מדריגות שונות, וכמו שכתב רבינו בכוונות התורה: ׳הנה אלהינו זה בתתו תורת קדשו ביאר היותה נחלקת אל עיוני ומעשי וכו׳, ולכל אחד משני החלקים תכלית נבדל, כאמרם ז״ל ׳לא הכל לאורה, ולא הכל לשמחה, שנאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה׳⁠ ⁠׳, ובסופו: ׳ואין ספק כי מדרגת זה התענוג מהשמחה והכבוד לא תהיה שווה בכל הצדיקים, אבל תהיה נבדלת ברב ובמעט או זולת זה כפי מדרגת השלימות המושג אצלם בבחירתם בחיי שעה, כאמרם ז״ל (בבא בתרא י:) ׳אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו׳, ולזה אמרו בפרק קמא דתעניות (טו.) בענין מדרגת השמחה ׳לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה, צדיקים לאורה וישרים לשמחה׳⁠ ⁠׳. והכוונה שטל זה של תחיית המתים אינו רק מחיה, אלא הוא טל המזכה בחיים הנצחיים ובשמחה באור פני המלך ה׳.

10. שלא יזכו הרשעים לתחיית המתים.

11. אף שלא יחיו, הארץ תפיל אותם מקבריהם ותקיא אותם. וכן כתב הרד״ק: ׳הארץ תשליך המתים ממנה ולחוץ, תפיל אותם לארץ עד שלא תחיה אותה׳. ואולי כוונתו שלא ׳יקומו׳, כלומר שלא יתקיימו כצדיקים, אבל גם הם ׳יחיו׳, שיקומו לתחייה לעמוד בדין, כמבואר במשנה (משנה סנהדרין י׳:ג׳) לדעת חכמים שהרשעים לעתיד לבוא ׳אינם עומדים בעדת צדיקים, אבל עומדין בעדת רשעים׳, שקמים בתחייה לקבל את עונשם, כמו שפירש רש״י שם ׳שחיין ונידונים׳.

12. כאשר יתקיים מש״כ לעיל (כד כ) ׳נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה׳, ואז יקרה כן לארץ מפני האדון ה׳ שיפקוד על שרי מעלה וינהיג בעצמו. [וראה בביאור לעיל (כד כג) שבפירוש רבינו לתהלים (צז) ביאר על אותו הדרך כל הכתוב שם, ושם (פסוק ה) כתוב ׳הרים כדונג נמסו מלפני ה׳ מלפני אדון כל הארץ׳, וראה עוד מש״כ בתהלים (קיד ז)].

נבלתי – אף גוף הצדיק ההומת יקרא נבלה כמו את נבלת איש האלהים (מלכים א י״ג:כ״ט).

הקיצו – ענין הערה כמו לא הקיץ הנער (מלכים ב ד׳:ל״א).

אורת – הוא שם צמח מה כמו ללקט אורות (שם).

רפאים – כן יקראו המתים על כי נרפו ונחלשו ע״י המיתה.

יחיו מתיך – אמר דרך תפלה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך.

נבלתי יקומון – יצא דבר מלכות מלפניך לומר נבלתי יקומון ר״ל נבלת עמי שנבלו עצמן עלי יקומון בתחיה ואתם שוכני עפר הקיצו משינת המיתה ושבחו לה׳.

כי טל – כי טל התחיה שאוריד עליך יהיה כטל היורד על הצמחים שמגדל אותם כן יחיו המתים על ידי טל תחיה.

וארץ וכו׳ – הארץ תפיל ותשליך לחוץ את המתים הקבורים בה.

יחיו מתיך – אבל ישראל להיותם עמך אף על פי שהיו בגלות חשובים כמתים, מתיך הם (כלפי האל) ולפיכך היה להם לחיות, וחיו.

נבלתי יקומון – מתיך שאמרתי הם נבלתי, כלומר נבלות ישראל, ישראל שהיו חשובים כנבלה. יפה אמר רוזנמילר שאם היה נבלתי נבלה שלי, היה לו להנקד נִבְלתי, כמו נבלתך {דברים כ״ח:כ״ו}, נבלתו {דברים כ״א:כ״ג} אבל אומר אני שהוא לשון רבים כמו נבלותי, אלא שבא על דרך לשון ארמית, כמו אלה אבהתי (דניאל ב׳:כ״ג) (ובא הכנוי הארמי כמו במלת כל תגמולוהי עלי {תהלים קט״ז:י״ב}), ואולי לא נקדו נבלֹתַי, מפני שראו מלת יקומון ביו״ד, והיה ראוי לפי דקדוק לשון הקדש לומר תָּקֹמְןָ, והנה היו״ד לנסתרות היא על דרך לשון ארמית (אלא שלפי דקדוק לשון ארמית היה לו לומר יקומָן), על כן נקדו נבלתי, ועיין בפסוק שאחר זה במלת דלתך.

והנה תחיית המתים הנזכרת כאן אין ספק שהיא משל על קום האומה מעפרה, וכטעם חזיון יחזקאל (ל״ז): העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו, הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל, והוא משל מובא כאן דרך התנגדות למה שאמר למעלה על בבל מתים בל יחיו רפאים בל יקומו {ישעיהו כ״ו:י״ד} (ראב״ע ורוזנמילר). וגיזניוס מפרש כמשמעו על אמונת תחיית המתים אשר לפי דעתו קבלוה היהודים בגלות בבל מאנשי פרס, וכן הוא מפרש כמשמעה נבואת יחזקאל הנזכרת למעלה. ואיך לא ראה כי יחיו מתיך מקביל למה שכתוב למעלה ״מתים בל יחיו״, וכמו שאין הכוונה שם אלא כמו שמפרש: פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו, אף כאן אינו אלא משל. אמנם יפה אמר גיזניוס כי אף אם יפורש הענין דרך משל, הנה לא היה מקום למשל זה, אם לא היתה אמונת תחיית המתים מקובלת בימים ההם בקרב ישראל. אלא שלדעתו נאמרה הנבואה בבבל, ולדעתנו הדבר ברור כי ישעיה אמרה, והנה אמונת תחיית המתים כבר היתה בישראל קודם שיתערבו עם הפרסיים. וגם לשיטתו של גיזניוס שנכתבה הנבואה בימי הגלות, הנה לא הרויח כלום, כי בבל לחוד ופרס לחוד, ואם הפרסיים היו מאמינים בתחיית המתים, עליו להביא ראיה שהיו מאמינים בה הבבליים קודם שיפלו תחת יד פרס ומדי. ועתה בשנת תר״ט הגיד לי בני בכורי כי היות אמונת זורואסטר כוללת תחיית המתים אינו אלא טעות אשר יסודתו על העתקת Anquetil שתרגם מלת Jave הנמצאת בספר Zend Avesta בלשון תחיית המתים, ועתה בימינו החכם המופלא Burnouf הוכיח שאין הוראת המלה ההיא תחיית המתים, אלא כמלת Aevum בלשון רומי: עולם, דור ודור דורים.

הקיצו ורננו שכני עפר – מפסיק דבורו עם האל, כי נצטייר בדמיונו ציור המתים הקמים מקברותיהם, והוא קורא להם ואומר להם הקיצו ורננו.

כי טל אורות טלך – חוזר לדבר עם האל, ואומר: אתה מעלה המתים מעפרם, כמו הטל המחיה האורות, והם מיני דשאים (מלכים ב ד׳:ל״ט), כי בבוא עליהם הטל יצמחו מיד ויפרחו למעלה, וכמו שהטל מעלה הדשאים, כן ברצונך הארץ רפאים תפיל ותוציא מבטנה. והנה אמר כי טל אורות טלך ואין הכוונה כי תקומת האומה תהיה על ידי הטל, אלא כי תקום האומה בדבר ה׳, כאשר יצמחו הדשאים בטל, וזה כענין שפירשתי (למעלה כ״ה:י׳) ונדוש מואב תחתיו כהדוש מתבן, כי לא יהיה מואב נדוש ממש. וגיזניוס ולפניו Kocher פירשו אורות לשון אור ואורה, טל אורות, טל בֹקֶר. ואם כדבריהם, אין מקום לרבוי אורות. וכבר חזר בו גיזניוס בלֶקסיקון שלו ופירש טל של דשאים. וכאן נשלם השיר, וחוזר הנביא לדבר אל עמו שהיה עתיד לגלות לבבל.

אורת – ירקות השואפים מטר (ע״ל ה׳ ל׳).

יחיו מתיך – בעולם התחיה בעולם הנצחי אז יחיו המתים וישיגו הישועות המיועדות, ולא שיחיו הנשמות לבד כי גם נבלתי יקומון שגם הגוף יקום בתחיה ואם החיים לא נושעו,

הקיצו ורננו אתם שכני עפר כי הגם שאתם שוכנים בעפר לא אבדה תוחלתכם,

כי טל הטל שעלה למרום ממעשיך דומה כטל הבא על האורות – והם הירקות הגדלים ביום אחד כמו כמהים ופטריות שצומחים במהירות גדול כן יצאו הגופים ע״י טל של תחיה (וממשיל כמו שהטל בא מן האדים שמעלים הארות והצמחים שמזיעים אד מימי אוירי (אויסדונסטען) ומזה בא הטל היורד עליהם ומחיה אותם כן תהיה התחיה ע״י המע״ט) ואת הטל הזה תפיל על ארץ של הרפאים והמתים על מקום הקברים להחיות ישיני עפר כל זה דברי הרוח הנולד, והיא מליצה נפלאה כאילו מעומק צרותיהם יולד אצלם רוח חדש, רוח תקוה ואמונה, והגם שרואים שבעה״ז יבשו עצמותיהם ודומים כעצמות היבשות אשר כל רוח אין בהם. הנה רוח נבואה וייחול יתעורר בלבבם לבטוח על עולם עתידי, ושלא להתיאש בשום אופן, כמו שכתוב (יחזקאל ל״ז) הנני פותח את קברותיכם וכו׳.

ולפי שנתנבא למעלה על אומות העולם הרשעים שלא יחיו¹, התפלל כאן על ישראל הצדיקים שיחיו², וכך אמר³ דרך תפילה ובקשה⁴; בעת הישועה⁵ בבקשה ממך⁶ יִחְיוּ – יעמדו בתחיה⁷ מֵתֶיךָ – אלו המומתים על קִדּוּשׁ שמך; יֵצֵא דבר מלכות מלפניך לומר⁸ נְבֵלָתִי – נבילות עמי שנבלו עצמן עלי⁹ יְקוּמוּן בתחיה!¹⁰, ואמור להם¹¹ הָקִיצוּ משינת המיתה¹² וְרַנְּנוּ ושבחו לה׳ אתם¹³ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי כמו¹⁴ טַל היורד על¹⁵ אוֹרֹת – הירקות ומצמיחם¹⁶ כך יהיה¹⁷ טַלֶּךָ – טל התחיה שאוריד עליך¹⁸, וָאָרֶץ – והארץ, את¹⁹ הָרְפָאִים – המתים הקבורים בה²⁰ תַּפִּיל – תשליך ממנה ולחוץ²¹:

1. שנאמר לעיל בפס׳ כ״ו ״מֵתִים בַּל יִחְיוּ״ (ר״י קרא).

2. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כי תחית המתים לצדיקים ולא לרשעים (רד״ק).

3. רש״י, ר״י קרא.

4. מצודת דוד.

5. רד״ק.

6. רש״י.

7. מצודת דוד.

8. רש״י, מצודת דוד.

9. רש״י, מצודת דוד. ואף גוף הצדיק שהומת יקרא נבלה כמו שנאמר (מלכים-א׳ יג, כט) ״אֶת נִבְלַת אִישׁ הָאֱלֹהִים״, מצודת ציון. ורד״ק ביאר שהנביא אמר כשתקום נבלתי מן העפר יקומו גם כן שאר הצדיקים, והוא היה בוטח באמת שיקום שהיה יודע בעצמו שהוא צדיק.

10. מצודת דוד. ומכאן יש רמז לתחיית המתים (אבן עזרא).

11. רש״י. ורד״ק ביאר שיאמר כל אחד לחברו הקיצו ורננו שוכני עפר, או שיצא קול מן השמים ויאמר להם זה.

12. מצודת דוד.

13. מצודת דוד.

14. מצודת דוד.

15. מצודת דוד.

16. רד״ק. מצודת ציון ביאר כי אורות הוא שם צמח, כמו שאמר (מלכים-ב׳ ד,לט) ״וַיֵּצֵא אֶחָד אֶל הַשָּׂדֶה לְלַקֵּט אֹרֹת״ (אבן עזרא). ומלבי״ם ביאר כי הם הירקות הגדלים ביום אחד כמו כמהין ופטריות שצומחים במהירות גדולה, כך יצאו הגופות ע״י טל של תחיה.

17. רד״ק, מצודת דוד.

18. מצודת דוד. ורש״י ביאר כי נאה לך לעשות כן שיהיה להם טל תורתך ומצוותיך טל של אור.

19. רד״ק, מצודת דוד.

20. מצודת דוד. וכך יקראו המתים על כי נרפו ונחלשו ע״י המיתה (מצודת ציון). רש״י ביאר ולארץ ולעפר תפיל את ארץ רפאים שריפו ידיהם מתורתך, ולפי שאמר ובל יפלו יושבי תבל חוזר ואומר אתה הפילם כי אין בצדקותינו כדי להפילם. ורד״ק ביאר אתה ה׳ תחיה מתיך אבל את הרשעים שהם הרפאים תפיל אותם לארץ ולא תחיה אותם.

21. רד״ק, מצודת דוד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון