Yeshayahu 26 – ישעיהו כו‏ – Mikraot Gedolot

אֱזֵיל עַמִי עֲבֵיד לָךְ עוֹבָדִין טָבִין דְיִגְנוּן עֲלָךְ בְּעִדַן עָקָא אִטַמַר כִּזְעֵיר זְמַן עַד דְיֶעְדֵי לְוָט.

רמז תלב

לך עמי בא בחדריך – מגיד משנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, ואומר הנני אליך והוצאתי את חרבי מתערה, ואומר והיה בעבור כבודי וגו׳ ללמדך שתהא נכנס בכי טוב ויוצא בכי טוב. וכן אתה מוצא שהיו האבות והנביאים נוהגים בדרך ארץ שנאמר וישכם אברהם בבקר, וישכם יעקב בבקר, וישכם שמואל בבקר, והרי דברים ק״ו אם האבות והנביאים שהלכו לעשות רצונו של מי שאמר והיה העולם נהגו בדרך ארץ, שאר כל אדם על אחת כמה וכמה. וכה״א תשת חשך ויהי לילה וגו׳ הכפירים שואגים לטרף וגו׳ תתן להם ילקוטון, ואומר תזרח השמש יאספון מכאן ואילך יצא אדם לפעלו, ואומר מה רבו מעשיך וגו׳. שנו רבותינו דבר בעיר כנס רגליך שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, ואומר לך עמי בא בחדריך, ואומר מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה. מאי ואומר וכי תימא הני מילי בליליא אבל ביממא לא, ת״ש לך עמי בא בחדריך. וכי תימא הני מילי היכא דליכא אימתא מגואי אבל היכא דאיכא אימתא מגואי כי נפיק ביני אינשי צוות טפי מעלי, ת״ש מחוץ תשכל חרב אף על גב דבחדרים אימה מחוץ תשכל חרב. רבא בעידן ריתחא הוה סכר כוי דכתיב כי עלה מות בחלונינו.

אבוה דרבי זירא עבד גביותא תליסר שנין, כי הוה אתי ריש נהרא למתא כי הוה חזי רבנן אמר לך עמי בא בחדריך – כי הוה חזי אינשי דמתא אמר האידנא נכיס אבא לפום בריה וברא לפום אבא ומיטמרו כלהו, כי אתי ריש נהרא אמר ממאן נבעי, כי קא ניחא נפשיה אמר שקולו תליסר מעי דציירי בסדיני ואהדרו לפלניא דשקלתינהו מיניה ולא אצטריכו לי.

לך עמי בא בחדריך – אל תעמוד כנגד השעה אלא תן לה מקום שהרי אני נתתי מקום לשעה שנאמר השיב אחור ימינו. נבות עמד כנגד השעה ונפל. אברהם ברח מפני נמרוד, יצחק מפני פלשתים, יעקב מפני עשו, משה מפני פרעה, דוד מפני שאול ומפני אבשלום בנו, ד״א בוא בחדריך התסתכל בחדרי לבך על מה ולמה הבאתי עליך יסורים, כמד״א חופש כל חדרי בטן, ולא תהא קורא תגר אחר מדת הדין אלא סגור דלתיך בעדך.

חבי כמעט רגע עד יעבר זעם – (כתוב ברמז תרנ״ה).

רמז תלג

כתיב חבי כמעט רגע עד יעבר זעם – וכתיב ואל זועם בכל יום, אלא אין זעמו אלא רגע שנאמר כמעט רגע עד יעבר זעם. ואי בעית אימא דכתיב כי רגע באפו, וכמה רגע א״ר אבין ואיתימא רבי אבינא רגע כמימריה, ואימת רתח אמר אביי בתלת שעי קמייתא כי חוורא כרבלתא דתרנגולא וקיימא אחד כרעא, כל שעתא ושעתא הכי הוא, כל שעתא הוו ביה שורייקי סומקי וההיא שעתא לא הוו ביה שורייקי סומקי.

אמץ׳ יא קומי אדכ׳ל פי כ׳דורך ואגלק באבך דונך אכ׳תבי ען קליל כטרפהֿ חתי יג׳וזך אלסכ׳ט.

לך עמי בא בחדריך – רמז שיסגרו בירושלם בימי סנחריב.

וסגר דלתך בעדך – אילו היה שלא בנסמך ממשקל ׳ארץ׳, היה צריך להיות ׳דלתך׳ על משקל ״כי ארצך שחת״ (ישעיהו י״ד:כ׳), או בחיריק כמו ״ועל ספרך״ (תהלים ל״ט:ט״ז), אלא שהוא בלי ספק על משקל ׳שָלָל׳ ו׳דבר׳.⁠¹ ושמא זוהי צורה חריגה² ממשקל ׳ארץ׳.⁠³

חבי כמעט רגע – יש אומרים שזה שם עצם במקום ציווי, ואולי זה שימוש <ציווי> נקבה לשם קיבוצי, כי המלה ׳עם׳, למרות היותה לשון יחיד, באה לכלול קבוצת אנשים.⁠⁴

1. רד״ק בפירושו על אתר אומר: ״ואיננו ממשקל ׳דלת׳ בסגול״.

2. במהדורת דרנבורג: אשאד׳.

3. גם ריב״ג באללמע עמ׳ 209 (רקמה עמ׳ רכח) מציין, שהנפרד של ׳דלתך׳ כאן הוא על משקל ׳שלל׳ ו׳דבר׳, כמו ׳בשם׳ בפסוק ״אריתי מורי עם בשמי״ (שיר השירים ה׳:א׳), ובדומה לזה גם באצול ערך ׳דלת׳. אולם בערך ׳דלה׳, שם, הוא מציע גם את האפשרות ששורש שם העצם ׳דלת׳ הוא ׳דלה׳, ויהיה ׳דלתך׳ כאן מן ׳דלה׳ – על משקל ׳שנה׳, והנטייה נכונה ובלתי חריגה. ראב״ע, בתרגומו לספר הניקוד של חיוג׳ עמ׳ 124 מציין, ש׳דלתך׳ כמו ׳חמתך׳ (חבקוק ב׳:ט״ו), ושתיהן מלעיליות בצורת הנפרד.

4. לא ברור דיו; יש להבהיר: לדעת חיוג׳ (בערך ׳חבה׳ ובאלנתף על אתר, עמ׳ 23) זה שם עצם על משקל ׳בכי׳, ׳דמי׳ ו׳שבי׳, ושם עשוי לשמש במשמע ציווי. ואילו לדעת ריב״ג באללמע עמ׳ 373 (רקמה עמ׳ שפז) ייתכן כי זו צורת ציווי בנקבה מנחי ל״י – משורש ׳חבה׳ – לשם בזכר, כדרך שיש מקרים רבים של אי-התאמה. ראב״ע על אתר מציין, כי ׳עם׳ עשוי להיות ממש בלשון נקבה (רד״ק הסובר כראב״ע מדגים זאת בפסוקים ״מדוע שובבה העם הזה״ שבירמיהו ח ה ו״וחטאת עמך״ שבשמות ה׳:ט״ז). דעתו של אבן בלעם שיש כאן שימוש בנקבה יחידה לגבי שם קיבוצי מצויה אצל ריב״ג באצול ערך ׳חבה׳.

לך עמי בא בחדריך – תשובה זו השיבהו לנביא: לך עמי בא בחדריך – בבתי כנסיות ומדרשות.

דבר אחר: התבונן על מעשיך בחדרי לבך. כך דרש רבי תנחומא.

וסגור דלתך בעדך – תרגם יונתן: עיביד עובדין טבין דיגנון עלך. ורבי תנחומא דרש: סגור דלתי פיך שלא תהרהר אחר מדת הדין.

חבי – התחבאי מעט עד יעבר זעם כי אמת^א אפקד על שנאיך.

א. כן בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״אמת״.

Go, My people, come into your chambers This reply they replied to the prophet, "Go, My people, come into your chambers,⁠" into the synagogues and the study houses. Alternatively, think about your deeds, in the chambers of your heart. In this manner Rabbi Tanhuma expounded it.

close your door about you Jonathan renders: Do good deeds that will protect you. Rabbi Tanhuma, however, expounded: Close the doors of your mouth so as not to question the divine standard of justice.

hide Hide a little until the wrath passes, for indeed I will visit upon your enemies.

לך עמי בא בחדריך – על דעת רבי משה הכהן שיסגרו בירושלם מפני סנחריב.

חבי – יש אומרים כי בא כדרך בעלי הה״א באחרונה, כי ימצא עם לשון נקבה כמו וחטאת עמך (שמות ה׳:ט״ז), ורבי יהודה המדקדק נ״ע אמר כי חבי שם על משקל שבי (ישעיהו כ׳:ד׳), והראשון הוא האמת.

Come, my people, etc. R. Moses Hakkohen explains this verse to mean that the people shall shut themselves in Jerusalem, because of Sennacherib.⁠¹

חבי Some explain this word as a regular form of a verb (חבה) ל"ה; the feminine form חבי is used, because עם is sometimes feminine; comp. וחטאת עמך And thy people sinneth (Ex. 5:16). R. Jehudah, the Grammarian, says,⁠² that חבי is a noun like שבי captivity. The first explanation is the right one.

1. See xxiv., Notes 18 and 24.

2. See two treatises on verbs containing feeble and double letters, of R. Jehuda Hayug, of Fez, etc., ed. by John W. Nutt, M.A., sub voce חבה.

ועכשיו שלא פקדוך בצר ענשת אותם ואומר לישראל אחרי אשר לא פקדת אלהיך בצר וגזר עליך עונש על שעמדת במרדך ולא נכנעת לפניו, זו היא תקנתך:

לך עמי בא בחדריך – כלומר הכנע עצמך גם עתה לפניו ושוב עדיו בצום ובכי ובמספד להגן בעדך, אולי יחנן שאריתך. ומשל הוא הסגר חדריו ודלתיו בעדו, כענין ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר.

לך עמי – זה הפסוק אמר במלחמת גוג ומגוג, שתהיה צרה לישראל מעט זמן. אמר דרך משל: לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך, וזה משל להסתר במעשים טובים ובתשובה שלמה, כי כמעט רגע יהיה הזעם ויעבור, והטובים ימלטו, כמו שאמר: כל הנמצא כתוב בספר (דניאל י״ב:א׳).

חבי – אמר לשון נקבה כנגד עמי שזכר, כי עם מצאנו בלשון נקבה, כמו: מדוע שובבה העם הזה (ירמיהו ח׳:ה׳), וחטאת עמך (שמות ה׳:ט״ז), אבל ברוב הוא לשון זכר. ויש מפרשים אותו שם, בפלס: שבי, צבי.

ודלתיך – כתיב ביו״ד לשון רבים, וקרי: דלתך – לשון יחיד על דרך כלל, ואינו ממשקל דלת בסגול, כי היחיד אומר: דלתיך, כמו: ויקוב חור בדלתו (מלכים ב י״ב:י׳).

יעבור – כתוב בוי״ות וקרי בלא וי״ו, בקמץ חטף מפני המקף.

לך עמי בא בחדריך – כן עשו בירושלים בבא רבשקה עד שנפל מחנה אשור, ואין ספק שזה יעץ ישעיה לחזקיה כמו שיעץ כמו זה לאחז באמרו לו השמר והשקט (ישעיהו ז׳:ד׳), וגם אין ספק שהשם ית׳ צוה לישעיה הכל, והוא ית׳ צוה לדוד הסב אל אחריהם (שמואל ב ה׳:כ״ג), ובזה ענינים רבים וארוכים, והכל אוצר י״י יבוא.

עד יעבור זעם – סנחריב, וכל שכן מן השם שהוא הפועל הרחוק מהכל, כמו שקדם ומטה הוא בידם זעמי (ישעיהו י׳:ה׳).

לך עמי בוא בחדריך לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, או התבונן בלבך על מעשיך כמו שדרשו בתנחומא, וגם דרשו שם סגור פתחי פיך שלא תהרהר אחר מדת הדין, והרב רבי דוד קמחי פירש יחיו מתיך על ישראל ששוכנים בגלות ונשכחים בו כמתים, ושעליהם אמר הקיצו ורננו שוכני עפר, ושאמר כנגד השם כי טל אורות טליך שהיא הגאולה, הן אלה קצות דרכיהם, והם רחוקים ממני כפי סדר הנבואה ועניניה, ומה שנראה לי לפרש בה כפי פשוטה אגיד לך פה.

הנה הנביא אחרי שזכר ענין הגאולה, וגם רמז בה על תחיית המתים מהאומות, כמו שפירשתי למעלה, עשה בנבואתו זאת תלונה כנגד האל, וערך עמו משפט על מתי ישראל שמתו בגלות, וגם אותם שנהרגו על קדושת שמו, לפי שלא נאמר לו עליהם בפרט דבר בנבואתו.

לכן אמר אחר זה לך עמי בוא בחדריך וסגור דלתך בעדך כלומר סתום פיך וסבול הגלות, וסגור הדלת הוא קיום המצות שיגינו עליהם, אמנם אומרו חבי כמעט רגע עד יעבר זעם, בא להודיע כמה מהזמן יהיה תחיית המתים שזכר למעלה אחרי קבוץ גליות, ועל זה אמר אחרי יחיו ממתיך, שראשונה תהיה נקמת השם באומות, ואחר כך תהיה תחיית המתים, והוא אומרו לך עמי בוא בחדריך וסגור דלתך בעדך, רוצה לומר בזמן מלחמות האומות אל תצא לריב מהר, חבי כמעט רגע, כי במעט מהזמן תהיה המלחמה והנקמה ההיא, ויעבור זעם השם הנשפך על האומות באותה נקמה ומיד תהיה התחייה.

ואתה עַמִּי - קהל החכמים¹, בֹּא בַחֲדָרֶיךָ לעסוק בתורה², פן תספו בעון העם³: וּסְגֹר דְּלָתְךָ. בהגיד לעמי את פשעם⁴, ואתה את נפשך תציל (ע״פ יחזקאל ג יט)⁵: חֲבִי כִמְעַט רֶגַע⁶. ׳מחרפת אנוש ומגידופותם׳⁷: עַד יַעֲבָר זָעַם. פעל האל יתברך בלתי אמצעי⁸, כענין ׳ארץ רעשה׳ וגו׳ (שופטים ה ד)⁹:

1. כי הצדיקים נקראים ׳עמו׳ של ה׳, וכ״כ רבינו בתהלים (פא יב-יד, צד יד, קה כה), זכריה (ב טז), ולהלן (נא ד).

2. משל להיסתר במעשים טובים ובתשובה שלמה (רד״ק), ורש״י הביא את תרגומו ׳עביד לך עובדין טבין דיגנון עלך׳.

3. צירוף לשה״כ בבראשית (יט טו), ובמדבר (טז כו), כלומר פן תמותו גם אתם בגלל עון שאר העם.

4. ע״פ לשה״כ להלן (נח א).

5. ביחזקאל שם כתוב: ׳בְּאָמְרִי לָרָשָׁע מוֹת תָּמוּת וְלֹא הִזְהַרְתּוֹ וְלֹא דִבַּרְתָּ לְהַזְהִיר רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ הָרְשָׁעָה לְחַיֹּתוֹ הוּא רָשָׁע בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ [על שלא הוכיחו], וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתָּ רָשָׁע וְלֹא שָׁב מֵרִשְׁעוֹ וּמִדַּרְכּוֹ הָרְשָׁעָה, הוּא בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת וְאַתָּה אֶת נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ׳. כלומר, אף אם הרשע לא יקבל את התוכחה, לפחות יציל הצדיק את עצמו בכך שהוכיח אותו. וזהו ׳וסגור בעדך׳, שלפחות עבורך יועיל להצילך. וכן כתב רבינו בפירושו לשיר השירים (ח ח-ט): ׳אחות לנו קטנה - משיב האל יתברך, הנה אַתְּ מצטערת על איחור שריית שכינתי בתוכך וביאת משיחי, הנה אפילו בקיבוץ גליות תהיה עדת הצדיקים מועטת, ושדים אין לה - ואותם [הצדיקים] המועטים אינם מלמדים דעת את העם ובלתי מוחים להשיב מעון, בהיות ההמון אז כולו עוסק בחיי שעה בלבד, כאמרו (יחזקאל לח יב) ׳עושה מקנה וקנין׳, [ואם כן] מה נעשה לאחותנו - אני ומשיחי, כי גם המשיח הוא כמו ׳אש מצרף כסף׳ [שיצרף את ישראל מן הרשעים, וההמון שרחוק מן התורה ייענש, ואם כן מה יש לצפות לביאת המשיח], אם חומה היא - הנה אם יהיה זכותם מספיק להגן על דורם, נבנה עליה טירת כסף - נבנה בית המקדש של כסף, שלא תשלוט בו האש [אש מצרף הנזכר], ואם דלת היא - שלא יסגרו דלת בעדם, ולא יחושו לתיקון ההמון, נצור עליה לוח ארז - נעשה להם בית המדרש של עץ ארז נכבד, ולא יבנה בית המקדש בזכותם׳. הרי שסגירת הדלת היא ע״י שמוכיח לרבים ומחזיר אותם בתשובה. ואם הצדיקים לא יוכיחו את המון העם, גם הם ייענשו בגילוי מלכותו יתברך לעתיד.

6. התחבאי מעט.

7. להלן (נא ז) כתוב: ׳שִׁמְעוּ אֵלַי יֹדְעֵי צֶדֶק עַם תּוֹרָתִי בְלִבָּם, אַל תִּירְאוּ חֶרְפַּת אֱנוֹשׁ, וּמִגִּדֻּפֹתָם אַל תֵּחָתּוּ׳. ופירש רבינו: ׳ובכן אתם תופשי התורה, אַל תִּירְאוּ ואַל תֵּחָתּוּ מחֶרְפַּת ההמון וגִּדֻּפֹתָם׳. והיינו שלא יחששו אלא יוכיחו אותם, כדי שינצלו מחבלי משיח ולא יאספו בעון העם. וראה מש״כ להלן (כט כב).

8. הכוונה לחבלי משיח שבהם יסיר ה׳ את ממשלת מערכת הכוכבים וינהיג בעצמו בלי אמצעי, ואז יהיה רגע של ׳זעם׳, שבה כל מוסדי הארץ ירעשו ויתמוטטו, וכמבואר בפסוק הבא.

9. בשופטים שם כתוב: ׳ה׳ בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם, הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי ה׳ זֶה סִינַי מִפְּנֵי ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאל׳. ולעיל (כד יח) כתב רבינו שבעת מתן תורה, כשרצה ה׳ להביא את העולם לתיקון השלם, נפתחו ארובות השמים, ׳ארץ רעשה [וגו׳] זה סיני וגו׳ הרים נזלו׳, כי אז היו חבלי משיח. הרי שכאשר בא זמן התיקון השלם והשגת התכלית בבריאה, התגלות ה׳ גורמת לכל יסודות הבריאה לרעוש ולרעוד, וזהו ׳רעשו מוסדי ארץ׳, ולעיל (שם פסוק כא) מבואר שאז יסיר ה׳ את ממשלת שרי מעלה, וכיון שישגיח ה׳ על העולם בלי אמצעי וינהיג אותו בעצמו ולא באמצעות מערכת השמים, לכן תתנודד הארץ.

וסגור – במקצת ספרים כתובי יד הסמ״ך בשוא ופתח וכן כתוב בספר רב פעלים וחתום הספר. חגור חרבך בחטף פתח הפ״א גרונית וגם בלי גרונית וסגר דלתך ועיין מ״ש בשופטים ה׳.

דלתיך – דלתך קרי.

יעבור זעם – כתוב בוא״ו וקרי בלא וא״ו בקמץ חטוף מפני המקף והוא חד מן מלין יתרין וא״ו חטפין קמצין עפ״ה וסימן במסרה רבתא אות וא״ו.

בעדך – כנגדך.

חבי – מלשון מחבואה ומסתור.

זעם – כעס.

לך עמי – מאמר הנביא בדרך משל בוא בחדרך וסגור הדלת בעדך שלא יוכל לבוא מי אצלך לעשות עמך רעה וסתרי כשיעור רגע מועטת עד אשר יעבור הזעם ותלך לו ורוצה לומר סתרי עצמך במסתר תשובה ומעשים טובים להגן עליך מזעם הצרות שיבואו קודם בוא הגאולה.

לך עמי בא בחדריך – הנביא מצייר בדמיונו מלכות בבל הפושטת בכל הארץ, והוא צועק ואומר לעמו לך התחבא, אם אפשר, לזמן מועט עד שיעבור הזעם הזה, הוא בבל שהוא מטה זעמו של הקב״ה, ודע אמנם כי עוד מעט יכלה הזעם הזה, ויפקוד ה׳ על יושב הארץ, (הוא יושב בבל) את עֲוֹנו, והדמים אשר שפכו הבבליים לא יהיו עוד מכוסים, כלומר לא ישארו בלי נקמה, כי תיענש בבל, ויקח ה׳ ממנה נקמת כל העמים אשר הורידה אותם לארץ.

דלתך – לפי הכתיב הוא דלתֶֽיך, ולפי הקרי הוא על דרך לשון ארמי, כמו נבלתי בפסוק הקודם, והוא מן דלתים, הנפרד ממנו דָלָה ומשקל אחר דֶלֶת, והנה גם נבלתי גם דלתך הם בקמץ על דרך לשון ארמי, ובלשון הקדש מחליפים הקמץ בחולם, נבלות, מכות, ובאו בחולם על דרך לשון הקדש, ובלא יו״ד הרבוי על דרך לשון ארמית, ״מַכֹּתְךָ״ (דברים כ״ח:נ״ט), ועֵדֹתִי (תהלים קל״ב:י״ב), אחיותֵך (יחזקאל ט״ז:נ״ב).

חבי – משרש חבה בה״א, וזה לבדו נמצא בבנין הקל, והוא לשון נקבה כנגד העם, כי כן ידובר אל העם בלשון זכר ובלשון נקבה, בלשון יחיד ובלשון רבים.

לך – משיב לו ה׳ עמי לך בחדריך – הגם שעתה לא הגיע עת התשועה התחבי רגע עד יעבור זעם ה׳ מעליך, כי אז

ותשובה זו השיבו לנביא¹, לֵךְ עַמִּי² בֹּא לעסוק בתורה³ בַחֲדָרֶיךָ הם בתי כנסיות ובתי מדרשות⁴, וּסְגֹר דְּלָתְךָ (דלתיך כתיב) בַּעֲדֶךָ – כנגדך⁵, חֲבִי – התחבאי⁶ כִמְעַט רֶגַע – כשיעור רגע מועט⁷ עַד יַעֲבָור זָעַם ה׳ מעליך⁸, כי במעט מהזמן תהיה המלחמה והנקמה ההיא, ויעבור זעם ה׳ הנשפך על האומות באותה נקמה ומיד תהיה התחייה⁹:

1. רש״י. מלבי״ם דייק כי ה׳ הוא זה שהשיב לו. ורד״ק ביאר כי פסוק זה נאמר על מלחמת גוג ומגוג שתהיה צרה לישראל מעט זמן, ואמר דרך משל ״לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך״, וזה משל להסתר במעשים טובים ובתשובה שלימה, כי כמעט רגע יהיה הזעם ויעבור, והטובים ימלטו. ואבן עזרא ביאר בשם רבי משה הכהן שיסגרו בירושלים מפני סנחריב.

2. הם קהל חכמים (ר״ע ספורנו).

3. ר״ע ספורנו.

4. דבר אחר, התבונן על מעשיך בחדרי ליבך (כך דרש רבי תנחומא, רש״י).

5. מצודת ציון. ותרגם יונתן עיביד עובדין טבין דיגנון עלך (עשה מעשים טובים שיגינו עליך) ורבי תנחומא דרש, סגור דלתי פיך שלא תהרהר אחר מידת הדין (רש״י).

6. רש״י, מצודת ציון. ואמר בלשון נקבה כי הזכיר ״עמי״, ולמרות שלרוב ״עם״ הינו בלשון זכר, מצאנו לפעמים בלשון נקבה כמו (ירמיהו ח, ה) ״מַדּוּעַ שׁוֹבְבָה הָעָם הַזֶּה״, או (שמות ה, טז) ״וְחָטָאת עַמֶּךָ״ (רד״ק).

7. מצודת דוד.

8. מלבי״ם.

9. אברבנאל. ובמדרש, לך עמי בא בחדריך, אל תעמוד כנגד השעה אלא תן לה מקום שהרי אני נתתי מקום לשעה שנאמר השיב אחור ימינו, נבות עמד כנגד השעה ונפל, אברהם ברח מפני נמרוד, יצחק מפני פלשתים, יעקב מפני עשיו, משה מפני פרעה, דוד מפני שאול ומפני אבשלום בנו, דבר אחר, ״בוא בחדריך״ הסתכל בחדרי ליבך על מה ולמה הבאתי עליך יסורים ולא תהא קורא תגר אחר מידת הדין אלא ״סגור דלתיך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם״ (ילקוט שמעוני). ומכאן דרשו חז״ל (ב״ק ס:) שכאשר יש דבר בעיר עליך להכנס לבית גם ביום.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון