Yeshayahu 26 – ישעיהו כו‏ – Mikraot Gedolot

יְיָ בְּעָקָא הֲווֹ דְכִירִין לִדְחַלְתָּךְ בְּעָקַתְהוֹן הֲווֹ מַלְפִין אוּלְפַן אוֹרַיְתָךְ בַּחֲשָׁי.

אללהם קום ד׳כרוך פי אלצ׳ר וצבו אלנת׳ צבא ענד תאדיבך להם

צקון לחש - גזרתי צקון מן ויצק, ויצקת. ותרגמתי לחש שיח, לפי שעיקרו לחישת סוד, כאמרו וירא דוד כי עבדיו מתלחשים (שמואל ב י״ב:ט׳).

ה׳ בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו – תרגומו: ״ה׳, הם זכרוך בצרתם וצוקתם ופרסמו ברבים איך אתה יסרתם בנועם״.⁠¹ ׳צר׳ – שם <במשמע> ׳צרה׳, כמו ״צר ומצוקה״ (איוב ט״ו:כ״ד).⁠² ׳פקדוך׳ – כמו ״וה׳ פקד את שרה״ (בראשית כ׳:כ״א), שהוא זכירה וחיפוש.⁠³ ׳צקון׳ – פועל עבר מנחי עה״פ, והנו״ן נוספת,⁠⁴ כמו <בפסוק> ״לא ידעון אבותך״ (דברים ח׳:ו׳) והוא בהשאלה לדיבור בלחישה, כדרך שנאמר ״ואשפך את נפשי לפני ה׳⁠ ⁠⁠״ (שמואל א א׳:ה׳) וגם ״ולפני ה׳ ישפוך שיחו״ (תהלים ק״ב:א׳). ו<לשונות> ׳צוק׳ ו׳שפך׳ פעלים קרובים במשמע לעניין שפיכת נוזלים; לגבי ׳שפך׳ הדבר ידוע, ולגבי ׳צוק׳ – כמו בפסוק ״וצור יצוק עמדי פלגי שמן״ (איוב כ״ט:ו׳). ובערבית קוראים למי שמאריך לדבר ׳שופכן׳, וזה מפלאי ההתאמה בין שתי השפות האלה.⁠⁵

1. לפי תרגום זה המלה ׳לחש׳ נתפסת כמחוברת ל׳מוסרך׳ ולא ל׳צקון׳. כך עולה מריב״ג באצול ערך ׳לחש׳, שאחד ממשמעיו הוא בערבית ׳לטף׳, כמו כאן. רס״ג, ראב״ע ורד״ק על אתר מחברים את המלה ל׳צקון׳.

2. השווה רס״ג, ראב״ע ורד״ק על אתר.

3. השווה רס״ג על אתר, אלפסי בערך ׳פקד׳, ובדומה לזה רד״ק על אתר.

4. כך ריב״ג במחברות ערך ׳צוק׳ ובאללמע עמ׳ 74 (רקמה עמ׳ צא), ראב״ע ורד״ק על אתר, וכולם משתמשים בדוגמא המובאת על ידי אבן בלעם כאן. גם רס״ג על אתר ואלפסי ערך ׳צק׳ מתרגמים מלה זו כצורת נסתרים עבר.

5. השוואות סימנטיות מצויות מדי פעם בפירושי אבן בלעם. ראה, למשל, את פירושיו לבמדבר ל״ב:מ״א, דברים כ״ח:כ״ז,ס״ח, ישעיהו ט׳:י״ח, ל״ג:י״ט, מ״ג:ד׳, ירמיהו ט״ז:ה׳, ל״א:ל״א, הושע ח׳:י״ג, מיכה ז׳:י״ז, ועוד.

ובצר להם: י״י בצר פקדוך – אינם מהרהרים אחר מדתך.

צקון לחש – שֶפֶך שיח ותפלה, בהיות מוסר ייסורין באים עליהם.

O Lord, in their straits they remembered You They do not question Your retributions.

they pour out prayer the pouring of speech and prayer.

when Your chastening is upon them When they are chastened, when Your chastening comes upon them; and so is their prayer.

י״י בצר פקדוך – כשישראל בצרה הם פוקדים אותך בצום ובתפילה.

צקון לחש – ישראל כשהוא צקון – שעומד בצוקה, מתפלל בלחש על מוסרך – שאתה מטיל עלימו. וזה: צקון לחש מוסרך למו.

{צקון לחש מוסרך למו –} בעת יסורין להם לחש תפלתם יוצק לפניך להושיעם, צקון גזירה אחת היא, שאין לה חבר, ונו״ן שבה יסוד. (ערוגת הבושם חלק א׳ עמ׳ 108 בשם ״ולשו׳ רשב״ם... ע״כ לשו׳ רשב״ם״)

יי וגו׳ – בצרתם פקדוך.

צקון לחש – הנו״ן נוסף כנו״ן אשר לא ידעון (דברים ח׳:ט״ז), והיא מלה זרה, והיתה ראויה להיותה יצקו, לכן באה חסרת פ״א הפעל כמו והיום רד מאד (שופטים י״ט:י״א), והטעם כמו ולפני י״י ישפך שיחו (תהלים ק״ב:א׳), והטעם מוסרך, שהיו אומרים בלחש המוסר שהיית מייסר אותם.

In trouble. In their trouble.

צקון They poured out. The נ is paragogic, as in ידעון they knew (Deut. 8:3); the word is besides irregular; the regular form is יצקו; the first radical is dropped in צקון; comp. ירד═רד he went down (Judg. 19:11). As to the phrase they poured out a prayer, comp. he will pour out his prayer (Ps. 102:1).

מוסרך למו Thy chastening upon them.⁠¹ They mention in their prayer the punishment which thou hast inflicted upon them.

1. A. V., When thy chastening was upon them.

י״י בצר פקדוך – כשהיו ישראל בגלות בצרה פקדוך, כלומר אותך לבדך פקדו בעת צרתם, לא אחר.

צקון לחש מוסרך למו – בעת שהיה מוסרך להם, היו שופכים לפניך תפלה, כי יודעים היו כי הצרה הבאה להם בגלות מוסרך היה, ולא בדרך מקרה, אלא שהיית מיסר אותם על עונם, והם היו מתודים ומתפללים לפניך, כן היה דרכם וחקם כל זמן שהיו בגלות.

צקון – הנו״ן נוספת כנו״ן אשר לא ידעון אבותיך (דברים ח׳:ט״ז), והוא חסר פ״א הפעל, ושרשו יצק.

ולחש – פירוש: תפלה, נקראת כן לפי שהיא נאמרת בלחש.

ויונתן תרגם: י״י בעקא וגו׳, ר״ל: בעתות השמד בגלות, בשעה שהיו גוזרים עליהם שלא ללמוד תורה ושלא לעשות מצות, והם היו לומדים ועושים בחשאי.

י״י בצר וגו׳ – זה קריאה מן הנביא לשם, עם צחות דבור, כי מנהגינו אשר בצר לנו נתפלל מאד תפלות ארוכות וביום טובה תפלה קצרה כתפלת הדרך.

פקדוך – זכרו בני יהודה אותך.

צקון – כמו יצקון, והטעם שפכו לפניך שיחה ותפלה, ויותר מפורש בחזקיה (דברי הימים ב ל״ב:כ׳).

מוסרך למו – כי מוסרך למו, כי היו בצרה גדולה מסנחריב כמו שיפרש.

וה׳ בצר פקדוך, על ישראל שבעת צרתם יבקשו פני השם ולא אחר, ולפניו עשו צקון לחש, רוצה לומר תפלה נשפכת, והיו מודים שמוסרך למו ואינו במקרה.

התנצל הנביא ממנה באומרו ה׳ בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו, רוצה לומר ה׳ אלהינו עמך בית ישראל בצרה גדולה פקדוך, ולכן לחשם ודבריהם הם ממצוקה רבה, לפי שמוסרך למו רוצה לומר הצרות והעונשים הם כולם עליהם, אבל אין זה תרעומת מהעדר אמונה ולא מחוסר האהבה ודבקות באלהותך.

[ה׳] בַּצַּר [פְּקָדוּךָ]. לא על צד ׳והשבות אל לבבך׳ (דברים ד לט)¹: פְּקָדוּךָ. ׳ובא אל מקדשו להתפלל׳ (לעיל טז יב)²: צָקוּן. שפכו³: לַחַשׁ. ׳כי נלאה מואב׳ (שם)⁴: מוּסָרְךָ לָמוֹ. צועקים על העונש, לא על סיבתו⁵:

1. כלומר, אף אם יתפללו ׳עריצים׳ הנזכרים, שהם עמון אדום ומואב, שיבבי בישי של ישראל, אין תפילתם מתוך הכרה בך, אלא מתוך צרה. הרי שהתפילה מתוך צרה אינה ראויה להתקבל, ועל תפילת הגוים נאמר. אך בשיר השירים (ב ב) פירש רבינו שה׳ מדמה את ישראל ׳כששונה בין החוחים׳, שדומים לשושנה שאינה גדלה אלא בתוך הקוצים, כך ישראל בין האומות המצרות לה ׳וזה כי לא תפנה לי באופן אחר [אלא על ידי הצרות], כאמרו ה׳ בצר פקדוך׳. וכן דרשו גם במדרש שוח״ט (סג א): ׳זהו שאמר הכתוב ה׳ בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו, אימתי ישראל מבקשין להקב״ה, בעת צרתם, שנאמר בצר לי אקרא ה׳⁠ ⁠׳. הרי שה׳ מביא על ישראל את צרת הגלות כדי לגרום להם לשוב ולהתפלל אליו, אף שיהיה זה בבחינת ׳בצר פקדוך׳. ובפסוק הקודם כתב רבינו שאין לקבל את תשובתם ׳אף על פי שישובו עתה, שאין תשובתם שלימה, ולא יקרה להם כנינוה׳. ויש להבין, א׳, למה בנינוה התקבלה תשובתם אף שהיתה ׳בצר׳, ואם התקבלה, למה לא תתקבל תשובת הרשעים באופן זה גם לעתיד. ב׳, מה שהביא רבינו כניגוד ׳והשבות אל לבבך׳ לעומת התפילה מתוך צרה, והרי גם תפילה זו באה מתוך צרה, שכן כתוב שם: ׳והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה׳ אלהיך שמה, ושבת עד ה׳ אלהיך׳. ויש לבאר על פי דברי רבינו שם: ׳ושבת עד ה׳ אלהיך - תהיה תשובתך כדי לעשות רצון קונך בלבד, וזו היא התשובה שאמרו ז״ל (יומא פו.) שמגעת עד כסא הכבוד׳. הרי שאף שישראל שבים בגלל הצרה, אינם שבים כדי לבטל את הגזירה בלבד, אלא שהצרה גורמת להם להתבונן כמה רחקו מאת ה׳, ולשוב אליו בתשובה שלימה מאהבת ה׳, שהיא התשובה המגיעה עד כסא הכבוד, שבתשובתם ותפילתם של ישראל אף שבאה מתוך צרה מתגלה הפנימיות שלהם, ואילו תשובת הגויים בעת צרה אינה גורמת להם כלל לשוב אל ה׳, אלא כדי להינצל מצרתם, ולכן הנביא מבקש שתשובת מואב לעתיד לא תתקבל לפי שתשובתם אינה שלימה, ואין ערך לתשובה שאינה שלימה כאשר היא באה מתוך צרה. ומה שכתב רבינו ׳ולא יקרה להם כנינוה׳ מתבאר בפירוש רבינו לאבות (פ״ד מי״א): ׳תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות – אף על פי שלא יהיה המעשה הטוב אלא מיראת עונש, מכל מקום הוא כתריס מגין מן הפורענות שהיה ראוי לבוא, כמו שקרה בענין נינוה אף על פי שהחזיקו בעבודה זרה וכו׳, בזה הורה הנביא שימלטו מן העונש אף על פי שלא תהיה התשובה אלא מיראת העונש׳. הרי שאנשי נינוה לא שבו בתשובה שלימה, ולא עוד אלא שעדיין עבדו עבודה זרה, וגם תשובה כזו היא ׳כתריס בפני הפורענות׳, שמעכבת את הפורענות, אבל לעתיד שתתמלא סאתם לא תועיל תשובה כזו. [בבראשית (ו ה) כתב רבינו: ׳כי רבה רעת האדם – לשעבר, וכל יצר מחשבות לבו - לעתיד, שלא היו שומעים למוכיח ואין לקוות שישובו׳. ובשיעורים שם מבואר יותר: ׳שלא היה לקוות מהם תשובה, לפי שאין הקב״ה עונש האדם עד שתתמלא סאתו ואין דרך עוד לו לשוב׳. ומשמע שישנם שני תנאים: א׳, שתתמלא סאתו. ב׳, שאין לו אפשרות לשוב בתשובה. וכן בשיעורים שם (פסוק יב): ׳שאין הקב״ה מעניש את האומה עד שתתמלא סאתה ובאופן שאין לחכות ולצפות ממנה עוד דרך לתשובה׳. וגם כאן לא היתה אפשרות לתשובה שלימה]. וראה מה שהארכנו עוד בס״ד במאמר ׳תפילה בעת צרה - תפילת יונה ותשובת נינוה׳ הנדפס בסוף פירוש רבינו ליונה.

2. ׳והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה, ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל׳. ונראה שרבינו מפרש שבא להתפלל אל ה׳, ולא כשאר מפרשים שפירשו שבא להתפלל לאלילו.

3. ׳צקון לחש׳ - שפיכת תפילה (מצודות).

4. לכן יתפלל בלחש ולא בקול רם, ׳כי נלאה׳ ועייף הוא, ואין בכוחו להרים קולו.

5. שגם כאשר יתפלל, תהיה תפילתו וצעקתו על ׳מוסרך למו׳, שאתה מייסר אותם, כלומר על ייסוריהן שסובלים מהעונש, ואינם מתחרטים על החטא עצמו שהביא את העונש.

פקדוך – ענין זכרון כמו וה׳ פקד את שרה (בראשית כ״א:א׳).

צקון – מלשון יציקה ושפיכה ויאמר כן על הרבות הפלל וכן ישפוך שיחו (תהלים ק״ב:א׳).

לחש – ר״ל תפלה הנאמרה בלחש ובקול נמוך.

מוסרך – משפט יסורין.

למו – להם.

בצר – בעת בוא צרה עליהם זכרו בך ודורשים אליך בתפלה.

צקון לחש – שפיכת תפלה מצויה ביניהם כאשר בא להם מוסרך.

ה׳ בצר פקדוך – חוזר לישראל, ואומר: ישראל שהיה מוסרך להם, שסבלו ייסוריך, בצר פקדוך, היו זוכרים אותך ופונים אליך, והיו יוצקים ושופכים לפניך שיחם בתפלה.

צקון – מן צוק, לשון שפיכה כמו יצק, והנו״ן נוספת, כמו ולא ידעון אבותיך (דברים ח׳:ג׳), אשר לא ידעון אבותיך (שם שם ט״ז).

לחש – דבור בחשאי, כמו וירא דוד כי עבדיו מתלחשים (שמואל ב י״ב:י״ט).

צקון – לדעתי הוא מנחי העי״ן מענין צרה וצוקה, ובא ע״מ פלון כמו זדון לצון ששון, כי לדעת המבארים מענין יצק יהיה משקלו עָלוֹן ולא מצאנו משקל זה בשום מקום וכבר בארתי למעלה (ח׳ כב) ההבדל בין צרה וצוקה שצוקה מציין מצוקת הנפש הפנימית (פערצווייפלונג).

לחש – נבדל מן סוד במה שמורה על לחישה מפה לאוזן, כנ״ל (ג׳ ג׳) ור״ל הצוקה היא למו גילוי בלחש, לגלות אזנם למוסר.

ה׳ – אבל לא כן ישראל, לא לבד שזכרוך בגדולתם גם בצר פקדוך ולא תלו הצרה במקרה רק בהשגחה, ולא לבד בעת בא עליהם צרה גדולה, כי גם צקון שהיא צוקת הנפש אם באה עליהם איזה צוקה (פערצווייפלונג) היה זה לחש מוסרך למו היה זה למו לחש של מוסרך, כאילו לחשת לאזנם את מוסרך (כמ״ש ויגל אזנם למוסר, איוב ל״ו) ויותר מזה כי גם בעת אשר.

יְהוָה! כשהיו ישראל¹ בַּצַּר – בצרת הגלות² פְּקָדוּךָ – זכרו אותך³ ולא אחר, ולא הרהרו אחר מידותיך⁴, אלא צָקוּן – שופכים שיח תפילה⁵ לַחַשׁ – בלחש⁶ כאשר⁷ מוּסָרְךָ – מוסר ייסוריך⁸ לָמוֹ – בא עליהם⁹:

1. רד״ק.

2. רד״ק.

3. מצודת ציון. בתפילה (מצודת דוד). שכאשר ישראל בצרה הם פוקדים אותך בצום ובתפילה (ר״י קרא).

4. רש״י.

5. רש״י, רד״ק, מצודת דוד. ר״י קרא מבאר ישראל שעומד בצוקה מתפלל בלחש על מוסרך שאתה מטיל עלימו.

6. ר״י קרא. לפי שהתפילה נאמרת בלחש, ויונתן תרגם בעיתות השמד בגלות בשעה שהיו גוזרים עליהם שלא ללמוד תורה ושלא לעשות מצוות הם היו לומדים ועושים בחשאי (רד״ק).

7. מצודת דוד.

8. רש״י.

9. רש״י, רד״ק. כי יודעים היו כי הצרה הבאה להם בגלות מוסרך היא ולא באה עליהם בדרך מקרה, אלא שהיית מייסר אותם על עוונם והם היו מתוודים ומתפללים לפניך, כן היה דרכם וחוקם כל זמן שהיו בגלות (רד״ק). מלבי״ם מבאר שלהבדיל מן הגויים שלא מכבדים אותך בעת גדולתם, ישראל לא לבד שזכרוך בגדולתם אלא גם ״בצר פקדוך״ ולא תלו הצרה במקרה אלא רק בהשגחה, ולא רק בעת צרה גדולה, אלא גם בעת צקון שהיא צוקת הנפש אם באה, היה זה להם לחש של מוסרך, כאילו לחשת לאזנם את מוסרך.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון