Yeshayahu 26 – ישעיהו כו‏ – Mikraot Gedolot

נַפְשִׁי מַחְמְדָא לְצַלָאָה קֳדָמָךְ בְּלֵילְיָא אַף רוּחִי בִמְעַי מְבָרְכָא לָךְ אֲרֵי כְּמָא דְדִינָךְ תַּקִין לְאַרְעָא קוּשְׁטָא יִתְאַלְפוּן לְמֶעְבַד דְדָיְרִין בְּתֵבֵל.

יקול כל ואחד נפסי משתאקהֿ אליך לילא ורוחי פי ג׳סמי תטלבך נהארא לאן אחכאמך כמא הי פי אלארץ׳ תעלם תעדילהא אכ׳יאר אהל אלדניא.

הוספתי בדיבורי אף רוחי אשחרך - תדרוש אותך ביום, כפי שידוע לך שמנהגו לקצר. ופעמים שהוא מזכיר את היום בלא הלילה. ולגבי העניין הוא כולל, כדברי דוד עד אנה אשית עצות בנפשי, יגון בלבבי יומם (תהלים י״ג:ג׳) . ופעמים שהוא מזכיר את הלילה ללא היום ומצד העניין הוא כולל.

אף רוחי בקרבי אשחרך – כלומר, ״בעוד רוחי בקרבי״.⁠¹

1. כך רד״ק על אתר.

נפשי אויתיך – בגלותי שדומה ללילה, לעשות את אלה.

אף רוחי בקרבי^א אשחרך – אתחנן לך לכל^ב זאת. למה? כי כאשר משפטיך באים לארץ – שאתה עושה משפט ברשעים.

צדק למדו יושבי תבל – למידים להצדיק את דיניך ולהודות על מדותיך, שרואים החוטא לוקה והצדיק מקבל שכר טוב.

א. כן בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778: ״בקרבך״.

ב. כן בכ״י לוצקי 778, ברלין 122, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260: ״בכל״.

[With] my soul I longed for You in my exile, which resembles night, to perform these.

even [with] my spirit within me I beseeched you I beseeched You for all this. Why? Because, when Your judgments come to the earth, when you execute justice upon the wicked.

the inhabitants of the world learn justification They learn to justify Your judgment and to acknowledge Your standards for they see the sinner punished and the righteous receiving a good reward.

נפשי איויתיך בלילה – בגלות אדום, שדימהו הנביאים ללילה, דכתיב: שומר מה מלילה (ישעיהו כ״א:י״א).

כי כאשר משפטיך לארץ – כאשר תעביר ממשלת הזדון מן הארץ, אותה שעה צדק ילמדו יושבי תבל.

נפשי – רעיון נפשי, שאויתיך בלילה.

אף רוחי בקרבי אשחרך – והנה יש לאדם נפש ורוח כאשר פירשתי בקהלת (קהלת ג׳:כ״א).

כי כאשר – יראו משפטיך לארץ ילמדו צדק.

יושבי תבל – שם מקום היישוב.

נפשי My soul, that is, the thought of my soul,⁠¹ was בלילה אויתיך I have desired Thee in the night;

Yea the thought of my spirit within me, was אשחרך I will seek Thee early. Man has נפש soul and רוח spirit, as I explained in Koheleth.⁠²

When Thy judgments are, etc. When Thy judgments appear on the earth the inhabitants of the world learn righteousness.

תבל World. The inhabited part of the earth.

1. A. V., With my soul, with my spirit. אויתיך I desired thee, and אשחרך Will I seek thee early, are, according to Ibn Ezra, the thoughts which fill the soul and spirit of the righteous, and are, therefore, by a kind of metonymy, called their soul and spirit.

2. In his commentary on Koheleth 3:21, Ibn Ezra says that נפש is common to all living creatures, but נשמה is peculiar to human beings alone;—the difference between רוח and נפש is not explained there. On Koheleth 7:3, he remarks that the life of man manifests itself in his vegetable, animal and intellectual nature, or as explained there by Ibn Ezra himself, in his appetitive, נפש, sensitive, רוח, and deliberative capacities נשמה.

ומפרש תאות הנפש: נפשי אויתיך בלילה – על משכבי. שדרך המקרא לתלות מחשבת האדם בלילה על משכבו בכמה מקומות.

אף את רוחי – ודעת לבי בקרבי אני משחר ודורש ומבקש אותך לעשות משפט ברשע ולהוכיחו בחייו.

כי כאשר משפטיך – יהיו לארץ להוכיח האדם,

אז צדק למדו ישבי תבל – ויתיסרו וישובו. כענין משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה.

נפשי אויתיך – כשמדבר על לשון ישראל, פעמים מדבר בלשון רבים, על דרך פרט, ופעמים בלשון יחיד.

אמר: בנפשי אויתיך – כלומר בכל כחי ורצוני אויתיך.

אף רוחי בקרבי – כל עוד שיהיה רוחי בקרבי, אשחרך ואקדמך בתפלתי.

כי כאשר משפטך לארץ – אע״פ שמשפטיך תבא עלינו, לא אמנע בעבור זה מרדף אחריך ומהתאוות עליך, כי אני רואה כי משפטיך טובים, כי כאשר משפטיך יבאו לארץ, הם נוסרו ולמדו לעשות צדק יושבי תבל, והם אשר נגע אלהים בלבם¹ שבעבורם מתקיימת תבל, אבל הרשעים לא יוחנו. זהו: יוחן רשע (ישעיהו כ״ו:י׳).

1. השוו ללשון הפסוק בשמואל א י׳:כ״ו.

צדק למדו ישבי תבל – זה אמר ישעיה לסבות רבות צודקות יחד כדרך רוב מאמרי הנביאים, אבל האחת המפורסמת בכאן היא על דרך והנשארים ישמעו ויראו (דברים י״ט:כ׳).

נפשי אויתיך בלילה בגלות הזה הדומה ללילה, אף רוחי בקרבי אשחרך אתחנן לך, וכל זאת למה כי כאשר משפטיך באים לארץ יושבי תבל מצדיקים דיניך, וה״ר דוד קמחי פירש גם כן נפשי אויתיך בלילה שהוא מדבר בשם ישראל, כי כאשר משפטיו יתברך יהיו בארץ ילמדו לעשות צדק כל יושבי תבל. אבל לא יעשה כן זה הרשע שלא ילמד לעשות צדק.

[נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה]. כי אמנם אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה, בגלות¹ אִוִּיתִיךָ בנַפְשִׁי וברוּחִי², יהי רצון שאֲשַׁחֲרֶךָּ בבוקר³: [כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ, צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל]. כי אמנם בבוא הפורענות להיפרע מרשעים המונעים⁴, כענין במצרים, לָמְדוּ [צֶדֶק] אפילו עמי הארץ⁵, ׳תעבדון את האלקים׳ (שמות ג יב)⁶:

1. בגלותי שדומה ללילה (רש״י), וראה לעיל (כא יא) ׳אתא בוקר וגם לילה׳.

2. ׳נפשי איויתיך בלילה אף רוחי בקרבי׳, כלומר, ׳בנפשי׳ התאוויתי לך בגלות, וכן התאוויתי אליך ברוחי אשר בקרבי.

3. בזמן הגאולה הנמשל לבוקר, אשחר אותך, אקדמך בתפילתי (רד״ק), ואולי הוא מלשון ׳שחר׳ שהוא בוקר, כלומר, תפילת הבוקר. וכ״כ רבינו בתהלים (סג ב): ׳אשחרך - ובכל שחר אני מקדם פניך בתהילה והודאה׳. ובשיעורים שם: ׳אֲשַׁחֲרֶךָּ - ר״ל, אפילו בעת צרתי שאני טרוד בה, אני זוכר ממך ומשחרך, ולא כמו שעושים רבים שבעת צרותיהם אינם זוכרים את ה׳. ׳אשחרך׳ – אבקשך שחר שחר׳. ולכן ׳איויתיך׳ לשון עבר, בגלות, ואילו ׳אשחרך׳ לעתיד, שהיא בקשה על העתיד לבוא. ובתהלים (קח ב-ג) פירש רבינו: ׳אעירה שחר – אעירה ואקרב בתפילתי ביאת קיבוץ גליות שהוא שחר ותחילת אורם של ישראל׳.

4. שאז ׳משפטיך לארץ׳, שמשפט ה׳ מתגלה בארץ.

5. המכונים ׳יושבי תבל׳.

6. ׳בהוציאך את העם ממצרים - תעבדון את האלהים על ההר הזה׳, שכאשר יראו ישראל את עונש המצרים, כולם ירצו לעבוד את ה׳. וכן פירש רבינו שם, שמשה רבינו שאל ׳וכי אוציא את בני ישראל - שאזכה להוציא את בני ישראל שהם עתה בלתי ראויים לכך׳, וענה לו ה׳: ׳בהוציאך העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה - אף על פי שאינם ראויים, הם מוכנים לעבוד את האלהים על ההר הזה בהוציאך אותם מבין הפושעים׳. ולכן ראוי שה׳ לא יתנהג עמהם במידת דינו אף שיש בהם שאינן ראויים, כי גם אלה קיוו אל ה׳ בגלות, וכאשר יראו הם את משפטי ה׳ ועונשו למצרים, ילמדו מזה ׳צדק׳ לעבוד את ה׳. [ומפירושו בשמות מבואר שיש סיבה נוספת, כי כאשר יצאו מבין הרשעים ייטיבו דרכם כי לא יהיו מושפעים מהם, וגם כאן כינה את הרשעים ׳המונעים׳, שהם הגורמים לישראל לחטוא בשעבוד מלכויות, וכפי שהתבאר. וראה מש״כ עוד בסמוך (פסוק יב) על זה הדרך].

אויתיך – מלשון תאוה.

אשחרך – ענין דרישה כמו שוחר טוב (משלי י״א:כ״ז).

תבל – כן נקרא מקום המיושב.

נפשי אויתיך – נפשי תתאוה לך בלילה היא עת שמחשבת האדם פנויה ממחשבות הטורדות.

אף רוחי בקרבי – ר״ל כל עוד שרוחי בקרבי אשחר ואדרוש לך.

כי כאשר וכו׳ – ר״ל כי אמרתי גם המשפט לטובה היא כי כאשר יבוא משפט בארץ אז יושבי תבל למדו צדק ועזבו הרשע מפחד המשפט הבא.

נפשי אויתך בלילה – בכל נפשי, או תאות נפש אויתיך, כלומר אויתי לראות פעלך ומשפטיך.

בלילה – בכל לילה, ואחרי כן אומר אשחרך, בכל שחר (כמו בִקֵר מן בֹּקֶר) הטעם בכל עת הייתי מתאוה לך, וכל זה למה? כי כאשר משפטיך מתגלים בארץ, אז צדק ילמדו יושבי תבל, וכשאין אתה עושה דין ברשעים, אחריהם כל אדם ימשוכו ומלאה הארץ חמס.

נפשי – לדעת המפ׳ חסר בי״ת בנפשי, ואנכי בארתיו שהוא דבור הקריאה אל ה׳ וכ״ה בזהר, וההבדל בין נפש ורוח מבואר אצלי במק״א, שרוח פרטי ונעלה יותר מן נפש, ופורט פה על עת היקיצה שאז פועל מרוח המתעורר וכל כחותיו ופעל אשחרך נגזר לדעתי מן שם שחר.

נפשי – הוא דיבור הקריאה אתה ה׳ שאתה נפשי! המחיה והמניע והמנהיג אותי כנפש המחיה ומניע ומנהגת את הגויה, הן אויתך בלילה גם בעת החשך והצרה אויתי רק אותך ואשמח בהיסורין כי ע״י מתגדל שמך,

אף רוחי בקרבי! אתה ה׳ אשר אתה רוחי אשר בקרבי, אף אשחרך ר״ל בעת יעלה השחר ויאיר את הלילה, אתה הוא השחר המאיר וגולל חשך מפני אור, (ויען שבלילה בעת השינה לא נשאר באדם רק הנפש, ובשחר בהקיצו יבא בו הרוח, קורא אותו במליצתו שהוא נפשו בלילה, ורוחו השב אל קרבו בעת השחר, ר״ל הוא המשגיח עליו להיטיב לו בעת הצרה בעת שנדמה כי רוח העולם שהיא ההשגחה הפרטיית מסתיר פנים, והוא המעורר אותו בעת הישועה עת יופיע רוחו עליו) כי כאשר (יבואו) משפטיך לארץ – עי״כ למדו יושבי תבל לעשות צדק, כי יראו שיש אלהים שופטים בארץ.

נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ – תתאווה לך¹ בַּלַּיְלָה² אַף – וכל עוד³ רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ – אדרוש לך⁴ ואקדמך בתפילתי⁵, כִּי אמרתי אע״פ שמשפטיך יבואו עלינו לא אמנע בעבור זה מלרדוף אחריך ומלהתאוות לך⁶ כי גם המשפט לטובה הוא, כי⁷ כַּאֲשֶׁר יבואו⁸ מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ – בארץ⁹ ע״י שאתה עושה משפט ברשעים¹⁰, אזי¹¹ צֶדֶק לָמְדוּ – ילמדו¹² יֹשְׁבֵי תֵבֵל בראותם שהחוטא לוקה והצדיק מקבל שכר טוב, ויעזבו את הַרֶשַע מפחד המשפט¹³:

1. מצודת דוד. כלומר בכל כוחי ורצוני אויתיך (רד״ק).

2. היא הגלות הדומה ללילה (רש״י, אברבנאל). ר״י קרא ביאר כי היא גלות אדום, שדימוה הנביאים ללילה. ומצודת דוד ביאר שבלילה מחשבת האדם פנויה ממחשבות הטורדות.

3. רד״ק, מצודת דוד.

4. מצודת ציון.

5. רד״ק.

6. רד״ק.

7. מצודת דוד.

8. רד״ק, מצודת דוד.

9. מצודת דוד.

10. רש״י.

11. מצודת דוד.

12. תרגום יונתן, אבן עזרא. רש״י מבאר שיושבי תבל ילמדו להצדיק את דינך. ולביאור רד״ק ומצודת דוד יושבי תבל ילמדו לעשות צדק.

13. מצודת דוד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון