Yeshayahu 27 – ישעיהו כז‏ – Mikraot Gedolot

בְּעִדָנָא הַהִיא יַסְעַר יְיָ בְּחַרְבֵּהּ רַבְּתָא תַקִפְתָּא וַחֲסַנְתָּא עַל מַלְכָּא דְאִתְרַבְרַב כְּפַרְעֹה מַלְכָּא קַדְמָאָה וְעַל מַלְכָּא דְאִתְגָאֵי כְּסַנְחֶרִיב מַלְכָּא תִנְיָנָא וְיִקְטוֹל יַת מַלְכָּא דְתַקִיף כְּתַנִינָא דִי בְיַמָא.

רמז תלד

והרג את התנין אשר בים – אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב״ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה היו מחריבים את כל העולם כלו, מה עשה הקב״ה סרס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר והרג את התנין אשר בים, ולמלחיה לזכר, מליחה דנקבה עדיף, ואיבעית אימא כיון דכתיב לויתן זה יצרת לשחק בו לאו אורח ארעא דיחדי בהדי נקבה. ואף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין את העולם כלו, מה עשה סרס את הזכר וצנן את הנקבה שנאמר הנה נא כחו במתניו זה זכר, ואונו בשרירי בטנו זה הנקבה, ונעביד הני כי הני, כוורא דמליחא עדיף, וניעבד הנך כהנך, פריצותא דכוורי נפיש טפי.

ד׳אך וקת יעאקב אללה בסיפה אלצעב אלכביר אלשדיד מן כאן ישבה אלממתד מן אלחיאת אלעארצ׳הֿ ואלמלתוי מנהא אלמעוג׳ ויקתל אלמשאכל ללתנין אלד׳י פי אלבחר.

ואיים באותו זמן על שלושה סוגים של מלכים הכופרים, בשלושה סוגים של עונש. והמשיל את כולם לנחשים: מהם הדומים לנחש רחב הדומה לבריח, הדָבק בדלת, כאמרו נחש בריח – והוא המלך הכופר המתמיד בכפירתו, שהדיבור אינו פועל בו, כאמרו חמת למו כדמות חמת נחש אשר לא ישמע לקול מלחשים (תהלים נ״ח:ה׳-ו׳).

ומהם הדומים לנחש מתפתל עקלתון כאמרו נחש עקלתון – והוא המלך הכופר, שהנביא מצווה לו לעבוד עבודת ה׳, והוא מתהפך ומתפתל פעם אחר פעם, כמו שעשה פרעה ששינה דעתו כנגד משה כמה פעמים (?). פעם אמר מי ומי ההולכים (שמות י׳:ח׳), ואמר לכו נא הגברים (שם י׳:י״א), ואמר גם צאנכם גם בקרכם קחו (שם י״ב:ל״ב).

ומהם הדומים לתנין שבים שאין קריבים... ואינו ירא מאדם כאמרו והרג את התנין אשר בים... [והוא המלך] שיגבה בכפירה ובהכחשה כמו שתיארוהו. ואמר שבדורו היה התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו (יחזקאל כ״ט:ג׳). והתפאר שוהוא עשה עצמו, ואין לו עושה זולתו... וסיפר... שווה לו...

...וזה עניינה של החכמה, המחנכת כל אחד לפי שהוא ראוי, ולהענישו כשיעור פשעו. אח״כ עבר לעניין מה שראוי כי... ישראל באותו זמן לגבי טיב... עד שיחפצו ב... ובאותו זמן... אעמידה ואשמרנה... ישען עליו... עד כאן מובן...

וראוי שאפרש לשונותיו בראיה.

על לויתן נחש ברח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים – הוא רמז, כמו ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר (דברי הימים ב ל״ב:כ״א).

על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים – אבו אלוליד טען כי המלים ״לויתן נחש בריח״ מכוונות לתלי,⁠¹ וכך אמר גם בקשר למלים ״נחש עקלתון״, בדרך דימוי הנקודות האלה, אשר הן מקומות הצטלבות הגלגלים, בחיות האלה; והשווה זאת לפסוק ״יפקוד ה׳ על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה״ (ישעיהו כ״ד:כ״א). ודעה זו לא ראוי שיאמר אותה אלא מי שיטען לאחת משתי התכונות: או להתגלות נבואה – ודבר זה איננו קיים בזמננו – או לניחוש, שהוא לפעמים קולע ולפעמים מחטיא. כי כוונת הפסוק גלויה, שהוא מתייחס למלכי האומות,⁠² אשר דימה אותם לנחשי מדבר וים, כדרך שהוא עושה פעמים רבות.⁠³ ומה לכאן אפוא עניין הצטלבות המזלות, או איזו תועלת תצמח על ידי ענישתם, ביחוד על ידי חרב חזקה וחדה? הלא זה מן ההמצאות הנואלות.

1. ריב״ג באצול ערך ׳ברח׳ מסביר את מהות המערך של חיתוך מעגלים שמימיים הנקרא ׳גָאוֶזְהָר׳ בפרסית (הוא ראש או זנב הדרקון השמימי – מערך הירח), והמזוהה עם ׳תלי׳ במינוח מספר יצירה ואילך. מעבר לכך אניח את הסוגיה למומחים לאסטרונומיה של ימי הביניים. לפי פירוש זה, ׳בריח׳ נתפרש: מבריח לרוחב, מקצה לקצה (בשמים). השווה ראב״ע על אתר וכן רד״ק המצטט פירוש זה בשם ׳י״מ׳.

2. השווה רד״ק על אתר. פירוש זה מובא בשם ׳י״א׳ על ידי ראב״ע על אתר, ונראה שהוא ברקע תרגום רס״ג על אתר.

3. ראה, למשל, ירמיהו נא לד, יחזקאל כט ג, תהלים עד יג-יד, פט יא, ודניאל ז ג ואילך.

על לויתן נחש בריח וגו׳ – תרגם יונתן: על מלכא דאיתרברב כפרעה מלכא קדמאה ועל מלכא דאיתרברב כסנחריב מלכא תיניינא. בריח – לשון פשוט כבריח הזה, לפי שהיה ראשון. עקלתון – לשון כפול, לפי שהוא שיני.

ואומר אני: לפי שאילו שלש אומות חשובות: מצרים, ואשור, ואדום, לכך אמר על אילו, כמו שאמור בסוף העניין: ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים (ישעיהו כ״ז:י״ג). ועל שם שנמשלו האומות בנחשים הנושכים:

לויתן נחש בריח – הוא מצרים.

לויתן נחש עקלתון – הוא אשור.

והרג את התנין אשר בים – היא צור, שהיא ראש לבני עשו, והיא יושבת בלב ימים (יחזקאל כ״ח:ב׳), וכן כתיים קרוים איי הים והן רומיים.

on leviathan the barlike serpent Jonathan renders: On the king who aggrandized himself like Pharaoh the first king, and upon a king who was as haughty as Sennacherib the second king. בָּרִיחַ is an expression of 'straight' like a bar, since he is the first. (The matter of simplicity is related to oneness. Since Pharaoh was the first great king, he is referred to as 'the barlike serpent,' a straight, penetrating serpent, that does not coil.)

crooked An expression of 'double,' since he is the second one. (I.e. the bend in the serpent indicates duality, thus the number two.) And I say that these are three important nations: Egypt, Assyria, and Edom. He, therefore, stated concerning these as he said at the end of the section, "And those lost in the land of Assyria shall come, as well as those lost in the land of Egypt" (v. 13), and since the nations are likened to serpents that bite.

leviathan the barlike serpent That is Egypt.

leviathan the crooked serpent That is Assyria.

and He shall slay the dragon that is in the sea That is Tzor that is the head of the children of Esau, and it is situated in the heart of the seas, and so Kittim are called the islands of the sea, and they are the Romans [according to certain manuscripts]. ([Some editions read:] They are the Greeks.)

ביום ההוא יפקוד י״י על לויתן נחש בריח – על פרעה מלך מצרים המושל ממשל רב ודומה לנחש בריח – שמבריח ברקיע מן הקצה אל הקצה,⁠¹ כמו שפירשתי בספר איוב (ר״י קרא איוב כ״ו:י״ג).

ועל לויתן נחש עקלתון – על סנחריב מלך אשור שהקיף את כל העולם כולו כנחש עקלתון.

והרג את התנין אשר בים – זה אדום שמיושבת בתוך הים, וכן תירגם יונתן.

1. השוו ללשון הפסוק בשמות כ״ו:כ״ח.

ביום – באותם הימים.

זאת הפקידה כמו הכתובה למעלה.

לויתן – הוא התלי ונקרא בריח בעבור שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה.⁠¹

ועל לויתן – גם הוא בים, והוא צורת נחש, כי גם צורת נחש בים, ועקלתון שם התאר, והתנין הוא הגדול אשר בים.

ויש אומרים: כי לויתן נחש בריח גם עקלתון הם ביבשה, והטעם על מלכי הארץ, והתנין הוא מלך מצרים, כאשר הוא כתוב בספר יחזקאל (יחזקאל כ״ט:ג׳).

ויש אומרים: מלך צור.

והישר בעיני רבי משה הכהן: שהוא (רמז) כמו ויכחד כל גיבורי חיל ונגיד ושר (דברי הימים ב ל״ב:כ״א).

1. השוו ללשון הפסוק בשמות כ״ו:כ״ח.

ביום ההוא In those days.⁠¹

The Lord shall visit. As mentioned in the preceding verse.

Leviathan. The Theli ; (תלי)² it has the epithet בריח stretching,⁠³ because it stretches from one end to the other. [I think it is a sea monster].⁠⁴

Even Leviathan, that crooked serpent. This is likewise an animal that lives in the sea; it is like a serpent, for there are also serpent-like animals in the sea.⁠⁵ עקלתון Crooked. It is an adjective.

And the dragon that is in the sea. That is, The great dragon in the sea. (Ez. 29:3).

Some are of opinion that the Leviathan, the stretching serpent, and the Leviathan, the crooked serpent, are both land animals, and are used figuratively for the kings of the land;⁠⁶ while the dragon that is in the sea, is used for the king of Egypt (Comp. Ez. 29:3), or as others believe, for the king of Tyre. R. Moses Hakkohen thinks, that this verse refers to the élite of soldiers, princes, and nobles.⁠⁷

1. ביום ההוא Though singular, does not refer to one particular day, but to a whole period.

2. תלי is the imaginary axis or line through the center of the earth, and the two points in which the ecliptic and the equator, or the ecliptic and the orbit of the moon meet. The latter is probably meant here. The origin of the word has not yet been fully established. It is generally believed to be the same as in Arabic تالي but the two words, being quite different in meaning, תלי) hanging, تالي following,) are probably not connected with each other. Moreover, if תלי were the same as تالي it would have been written תאלי. It seems more probable and natural to derive תלי from תלה to hang, since it denotes the ends from which the earth is, as it were, suspended. (Comp. תלאי Talm. Bab. Shab. 78; and תולה ארץ על כלימה He hangeth the earth upon nothing (Job 26:7). This axis, being a straight line, is called בריח a bar, which passes in a straight line from one end to the other; but at the same time the attribute עקלתון crooked, is given to it, because the intersections of the ecliptic and the orbit of the moon are not constant, and the three points above-mentioned are therefore not exactly in a straight line. It is likewise connected with the name of תנין dragon; the one end of the line being called the head, the other the tail of the dragon. These names owe their origin probably to the serpentine winding of the orbit of the moon round the ecliptic. R. Jehuda Hallevi compares the axis of the ecliptic with a king, who sitteth on his throne and thence governs the whole country (Cusari 4:25). A similar idea presented itself to the mind of the commentator, who explained נחש בריח by תלי, and signified by this figure the king of Assyria or of Egypt.

3. A. V., Piercing.

4. The words in brackets are added, firstly because from the remark of Ibn Ezra on Job 26:13, it appears that he explained נחש בריח to be a sea monster; secondly, because it is evident from his remark on נחש עקלתון that a remark to that effect must have preceded.

5. The sea-monsters are usually called תנינים; this remark is therefore added, that they are also called נחשים, some of them being serpent-like.

6. Assyria or Babylon.

7. That is, the chiefs of the army of Sennacherib before Jerusalem.

ביום ההוא – שיבער הרשעים מן הארץ בצאתו,

יפקד י״י בחרבו הקשה {ו}⁠הגדולה והחזקה – כלומר להשמיד ולהכרית מעל פני האדמה.

על לויתן נחש בריח – הן רשעים גמורים הנשכים את העם בשניהם כתנינים, כנחש עלי דרך וכשפיפון על ארח שמבריח הדרך מן הקצה אל הקצה.

ויש נחש כגון עכנא שמקיף את השדה ואת הכרם לישוך ולהמית כל הבא,

והוא עקלתון והרג אף את התנין אשר בים – במקוה המים ובאגמים וממיתין את העם. הכל ישמיד ויכרית מן הארץ בגלות בבל וחטאיה ישמיד ממנה אשר חמת למו כדמות חמת נחש. כמו פתן חרש יאטם אזנו אשר שניהם חנית וחצים לאכל עניים מארץ ואביונים מבני אדם. ולפי שדימה אותם לנחשים ותנינים תופס בם לשון בריח ועקלתון.

ולשון ים כלומר בכל מקום שהם ישמידם מן הארץ.

ביום ההוא, הקשה הגדולה והחזקה – הכפל לחזק כריתת החרב בגוים שלא היתה כמוה, וכל זה במלחמת גוג ומגוג כמו שפירשנו.

ולויתן שזכר הוא משל על מלכי האומות החזקים, ולויתן הוא הדג הגדול אשר בים. ויקרא גם כן תנין, כי כן כתוב: ויברא אלהים את התנינים הגדולים (בראשית א׳:כ״א), לפיכך המשיל המלכים הגדולים בלויתן ותנין, והתנין הוא הנחש.

ומה שאמר: בריח, ואמר: עקלתון – כאלו היה מבריח הים מן הקצה אל הקצה¹ מרוב גדלו, ובמקומות מעקל עצמו מרוב ארכו, לפיכך נקרא: עקלתון.

ומה שאמר: לויתן לויתן תנין – שלשה, רמז למלכות אדום וישמעאל ומלכות ההודיים שלשה.

וי״מ נחש בריח – התלי, שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה.⁠² גם הוא עקלתון, ועליו נאמר: חוללה ידו נחש בריח (איוב כ״ו:י״ג). ולפירוש הזה גם כן הוא משל על מלכי האומות, וכן הוא בפרקי דרבי אליעזר: התלי מנוד המאורות, ונטוי מן הקצה אל הקצה כבריח נחש עקלתון.

1. השוו ללשון הפסוק בשמות כ״ו:כ״ח.

2. השוו ללשון הפסוק בשמות כ״ו:כ״ח.

לויתן וגו׳ – ועל לויתן וגו׳ – הטעם מיני מלכים מזיקים גדולים ועצומים וסנחריב מכללם.

אבל התנין אשר בים – יותר נראה שרומז בפרט לפרעה מלך מצרים, והכל השחית סנחריב. ואלה השמות רוצה לומר לויתן ונחש ותנין הם נכונים בלשון אשר הוא הוא, והאחד והדומה שהתבאר ענינם במה שאחר הטבע, ובזה הערות סודיות ואוצר י״י יבוא.

ביום ההוא יפקוד ה׳ וגומר עד סוף הנבואה, עתה יבאר הנביא מה שהשיבו האל יתברך על חרבן האומות, וענין כל מה שהרעו לישראל, ולפי שהם ברשעתם כבעלי חיים הטורפים, והשרצים הגדולים הממיתים, לכן קראם נחש בריח ונחש עקלתון, ואין ספק אצלי שלאדום וישמעאל קרא כן, שאחד מהם הוא נחש מתפשט מן הקצה אל הקצה, שהוא ישמעאל המושל ברוב יישוב בני אדם, ולכן קראו בריח, רוצה לומר מבריח מן הקצה אל הקצה, ואת אדום קרא נחש עקלתון להיות מעוקל במעשיו, כאלו אמר שעם היות שעתה הקדוש ברוך הוא יסביר פנים אל אדום וישמעאל בחטאת ישראל, ועל כן רבו כמו רבו עד היותם כמו לויתן הנחש הגדול, הנה בזמן ההוא יפקוד השם עליהם בחרבו הקשה להחריבם, וגם שאר מלכי האדמה שאינם מאמונתם ולא מהמונם, אשר בקצות היישוב יחריב וימס, ולכן אמר והרג את התנין אשר בים, ורש״י פירש שלשת התנינים שנזכרו בפסוק הזה על אשור ומצרים ואדום, יהיה מה שיהיה יאמר הנביא שהשם יתברך ינקום נקמתו מהאומות ויחריבם, ואמנם לישראל יפקוד ברחמים.

[בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה׳ בְּחַרְבּוֹ וגו׳] עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ¹. ׳עטיו של נחש׳² להשיג מותרות, המונע השגת האמת³: וְעַל לִוְיָתָן [נָחָשׁ] עֲקַלָּתוֹן. הניצוח במחלוקת⁴, ׳ישרה יעקש׳ (ע״פ מיכה ג ט)⁵: וְהָרַג [אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם]. יצר הרע המשיא לחטוא⁶, ושוחטו לפני הצדיקים ולפני הרשעים (סוכה נב.)⁷, ויבטל את המחלוקת אֲשֶׁר במקוה המים⁸ של תורה⁹:

1. בפרקים הקודמים פירש רבינו ש׳ביום ההוא׳ של מלחמת גוג ומגוג, ה׳ ינהיג את העולם ללא אמצעי, ועל ביטול שעבוד מלכויות בביטול שלטון שרי מעלה ומטה אמר לשון ׳יפקוד ה׳⁠ ⁠׳, וכאן אמר בלשון זה על ביטול ׳שאור שבעיסה׳, שהוא יצר הרע, וראה מה שנתבאר לעיל (כה ג-ד ושם פסוק ז) ע״פ ברכות (יז.) ׳גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב, שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות׳.

2. ׳עטיו של נחש׳ הוא לשון הגמרא בשבת (נה:), כלומר ׳עצתו של נחש שהשיא לחוה׳ (רש״י שם), וראה מש״כ לעיל (כה ז). וראה פרי צדיק (ראש חודש אדר, ב) שלויתן מרמז ליצר התאווה ועריות, והוא מסטרא דנחש כמבואר בפסוק כאן, ובב״ב (עד:) אמרו על הלויתן שהדגים פרוצים.

3. יצר הרע שבאדם גורם לו לרצות להשיג מותרות, דברי תענוג שאין האדם צריך להם למחייתו. וכן כתב רבינו על עצת הנחש (בראשית ג א): ׳והנחש - הוא שטן הוא יצר הרע וכו׳, וכבר אמרו ז״ל (פרקי דר״א פי״ג) שהיה סמאל רוכב עליו, והוא שהכח המתאוה המחטיא יעשה זה באמצעות הכח המדמה המוביל אליו דמיוני התענוגים החומריים [׳מותרות׳] הַמַּטִים מדרך הַשְׁלֵמוּת המכוון מאת האל יתברך [׳המונע השגת האמת׳], כי אמנם הכח המתאוה עם דמיוני התענוגים המובילים אליו הם מצווים לכוחות הגשמיות הפועלות ומחטיאים כוונת ורצון האל יתברך כשלא יתקומם עליהם הכח השכלי וימחה בהם׳. ונתבאר יותר לעיל (כה ז).

4. ההתנצחות במחלוקת בתורה, כאשר כל אחד רוצה לנצח את חבירו ואינו מבקש להגיע אל האמת. וראה מו״נ (ח״א פל״א): ׳אמר אלכסנדר הפרדוסי כי סיבות המחלוקת בענינים שלוש, אחד מהם, אהבת הרשות והניצוח, המונעים האדם מהשגת האמת כפי מה שהוא׳.

5. נבואה זו נאמרה לראשי העם: ׳שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו׳, כלומר שמעוות את מה שהוא ישר. ולכן נקרא נחש זה ׳עקלתון׳, כי הוא הגורם לעקמימות הדעת, ע״י שמתנצחים במחלוקת ומבקשים להוכיח צדקת טענתם, לא לבקש את האמת. ובתהלים (קיט כט) כתב רבינו: ׳דרך שקר הסר ממני - דרך הניצוח וההטעאה, [וממילא] ותורתך חנני - אמיתה של תורה׳. ושם (פרק מה): ׳בזה המזמור העיר חכמי דורות זה הגלות להבין ולהורות אמיתה של תורה במופתים שכליים למען יְזַכו דורותם לחיי עולם ותקרב הגאולה׳, ושם (פסוק ד-ה): ׳חגור חרבך - להתווכח ולהורות האמת, הודך והדרך - והחרב שתחגור היא ׳חרב הודך׳ – בידיעה, והדרך - להורות לאחרים, [והדרך צלח רכב] על דבר אמת - לא בדרכי הטעאה, וענוה צדק - לא על דרך קנטורין וניצוח, ובזה ותורך נוראות ימינך - שתוסיף דעת בלמדך לאחרים, כאמרם ז״ל (תענית ז.) ׳ומתלמידי יותר מכולם׳⁠ ⁠׳. וכן ראה שם (קא ב-ד). ובשיר השירים (ז י): ׳וחכך - בעת הוויכוח יהיה נא כיין הטוב - כיין הגפן הטוב, באופן שיהיה החיך הולך לדודי למישרים - מכוין למצוא חן בעיני דודי בבקשת האמת, לא לנצחון׳.

6. הוא עטיו של נחש הנקרא ׳לויתן נחש בריח׳.

7. ׳כדדרש רבי יהודה, לעתיד לבוא מביאו הקב״ה ליצר הרע, ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים׳. ורבינו מפרש שעל זה התנבא ישעיה שה׳ יפקוד את הנחש ויהרוג אותו. [והנה איתא בב״ב (עד:): ׳אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון - זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה - מחריבין כל העולם כולו, מה עשה הקב״ה, סירס את הזכר, והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר והרג את התנין אשר בים׳. ופירש הרשב״ם שם שדרש לשון הכתוב כאן ׳יפקוד ה׳⁠ ⁠׳, שמדלא כתיב ׳יהרוג׳ משמע שיפקוד ה׳ בחרבו הקשה על לויתן נחש בריח לעתיד לבא כאשר עשה אל לויתן נחש עקלתון, שהרי הרג את התנין אשר בים מששת ימי בראשית. ובאהבת יהונתן (ליום א׳ דסוכות) עה״פ בזכריה ׳ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים׳ ביאר גמרא זו, שלויתן נקבה היא יצרא דעבודה זרה, ולויתן זכר – יצרא דעריות, ופירש שהריגת הזכר הוא ביטול יצרא דעבודה זרה על ידי אנשי כנסת הגדולה, כמבואר ביומא (סט:), וסירוס הזכר הוא מה שסימאו את עיניו והחלישו כוחו של יצרא דעבירה כמבואר שם, ושני אלה היצרים בראם הקב״ה כדי שהצדיקים יקבלו שכר על ידי שיתגברו עליהם, וזה רמז שמלחה לצדיקים לעתיד לבוא].

8. זהו ׳אשר בים׳, כי ׳למקוה המים קרא ימים׳ (בראשית א י).

9. ואין מים אלא תורה (ב״ק יז.). ונראה שמפרש שה׳ יהרוג ׳את התנין׳, שהוא לויתן הראשון שהוא הנחש, כי ׳תנין׳ הוא מין נחש, ויהרוג גם ׳את אשר במים׳, כלומר הלויתן השני, שהוא נמצא בימה של תורה. ולעיל (כד ח) ולהלן (מג כז-כח) מבואר שהמחלוקות שבין החכמים גרמו לחורבן הבית השני ולאריכות הגלות, ע״ש, וראה מש״כ בס״ד במאמר ׳וקמת ועלית׳ (הנדפס עם פירוש שיר השירים). [והנה בזכריה (יג ב) כתוב ׳ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ׳, ופירש רש״י ׳יצר הרע׳, משמע שמדבר בביטול יצר הרע, ובסוכה (נב:) נקרא יצר הרע ׳טמא׳. ובכוונות התורה כתב רבינו: ׳ראוי להרחיק בהם כל מיני הטומאות המביאות לידי רוח הטומאה, אשר עניינם לכלוך כוונות לב טהור והעתקתו [- הסרתו] מן התכלית הנצחי אל תכלית נפסד בהגדת עתידות להשתדל להשיג מותרות בחיי שעה ואל סברות ודעות משובשות בעיון, כאמרו ׳ואת הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ׳⁠ ⁠׳. הרי ש׳רוח טומאה׳ מתבטא, א׳, בהשתדלות להשיג מותרות, ב׳, בסברות ודיעות משובשות בעיון. ונראה שהדברים מכוונים לשני היצרים שתיאר כאן, עטיו של נחש ותאוות הניצוח במחלוקת].

יפקוד – ענין השגחה.

לויתן – הוא הדג הגדול שבים וכן תמשוך לויתן בחכה (איוב מ׳:כ״ה).

נחש – הלויתן הוא דומה לנחש.

ברח – כענין מטה ההושם לסגור השער ומבריח מקצה השער עד קצהו ולכן יקרא הלויתן בריח כי מבריח מקצה הים עד קצהו.

עקלתון – ענין עקום ועוות כמו ארחות עקלקלות (שופטים ה׳:ו׳).

התנין – כן נקרא הדג הדומה למראית הנחש וכן התנינים הגדולים (בראשית א׳:כ״א).

יפקוד ה׳ – ישגיח להכות בחרבו.

על לויתן נחש בריח – הוא משל על ישמעאל שהוא מבריח ברוב הישוב מהקצה אל הקצה כמו הלויתן שמבריח את הים מהקצה אל הקצה.

ועל לויתן נחש עקלתון – הוא משל על שהוא מעוקל במעשיו כמו הלויתן שבעבור רוב ארכו מעקל עצמו במקומות מהים.

התנין אשר בים – הוא משל על יתר האומות השוכנים באיי הים שאינם לא מאמונתם ולא מהמונם.

ביום ההוא – בזמן שיצא ה׳ ממקומו לפקוד עון יושב הארץ עליו.

יפקוד יי בחרבו הקשה על לויתן – משל על בבל, וכן דעת גיזניוס, אלא שהוא אומר כי נחש בריח ונחש עקלתון והתנין אשר בים אינם אלא אחד, כענין הבוגד בוגד והשודד שודד {ישעיהו כ״א:ב׳}, וכן דעת Schnurrer ואייכהארן, ומפרשים בריח ועקלתון ותנין אשר בים שלשה כנוים ללויתן, כמו הקשה והגדולה והחזקה שהם שלשה תארים לחרבו, אמנם אין הנדון דומה לראיה, כי אצל החרב הזכיר שם הדבר פעם אחת, וצירף אליו שלשה תארים, על דרך האל הגדול הגבור והנורא {דברים י׳:י״ז}, אבל אצל לויתן כפל שם החיה, וסיפח תאר מיוחד לכל שם (לויתן נחש בריח, ולויתן נחש עקלתון, והתנין אשר בים). והנה שאר המפרשים ורוזנמילר פירשו שלשת השמות האלה על שלשה עממים, או על רבוי עממים, אבל מאחר שהתברר לנו מתוך המשך כל דברי הנבואה הזאת מסימן כ״ד ועד כאן שאין הכוונה אלא על מפלת בבל, ובראותנו שהפסוק הזה מתחיל בלשון ביום ההוא ומחובר אם כן לענין שלמעלה, צריך לומר כדברי גיזניוס שאין הכוונה אלא על מלכות אחת, והיא בבל, אלא שעם כל זה אין אנו צריכים לעוות את הכתובים ולומר שאין הכוונה אלא על חיה אחת, אמנם נאמר כי לקח המשל משלש חיות, והכוונה בשלשתן על מלכות אחת, כי הזכיר הגדולות והנוראות שבין החיות, ואמר כי ה׳ יפקוד עליהן ויהרגן ותשאר הארץ ניצלת מהן, והכוונה כי ישבית ה׳ את הממלכה החטאה אשר נתנה חתיתה בארץ החיים.

לויתן נחש בריח – הוא הקרוקודיל אשר ביאור מצרים, והוא הנזכר באיוב (מ׳:כ״ה), ונקרא נחש בריח כי הוא פשוט וארוך, ואיננו מתקפל ומתעקם כמו הנחשים (רוזנמילר), והוא מלשון בְריח, ומה שננקד בָריח ולא בְריח אינו אלא להבדיל בין שם דבר לשם התאר.

לויתן נחש עקלתון – הוא מין נחש הרומש על הארץ, ונקרא עקלתון על שהוא מתקפל ומתעקם כרצונו.

התנין אשר בים – נראה שהוא הדג הנקרא balena, והנה הזכיר היותר נוראים ביבשה ובים ובנהרות, ואמר כי ה׳ יפקד עליהם ויהרגם, והטעם כי יכרית מלכות בבל שהיתה שולטת ומטילה אימתה בכל קצות הארץ.

קשה וחזקה – תואר האיכות.

גדולה – תואר הכמות וההבדל בין קשה וחזק. קשה מציין איכות המתכות והחומר שממנו עשו הכלי, והפוכו רך. וחזק מציין כח הכלי בכלל, והפוכו רפה או חלוש.

לויתן – הדגים הגדולים בכלל נקראים בשם לויתן, ובשם תנינים הגדולים וידוע כי נמצא נחש המים (וואססערשלאנגע) ונמצא במשפחה זאת מינים ארוכים מאד, וקורא הארוך בריח, והארוך יותר עד שמעקל א״ע קורא עקלתון. והתנים אשר בים יש מפרשים אותו על הקראקאדיל, ויש מפ׳ אותו על הוואלפיש, ואחר שהנמשל עולה לכל הדעות אין לנו להאריך בזה.

ביום ההוא – ביום הנקמה,

הקשה והגדולה והחזקה קשה מציין איכות חומר הברזל, שהוא מקשה לעמוד כנגד כל קשה לכתתו,

גדולה מציין הכמות שמתפשטת בארך,

חזקה מציין הכח והעבי והכובד,

על לויתן נחש בריח – הוא מאמר מגביל,

חרבו הקשה יפקוד על לויתן נחש בריח – הדג הגדול שמבריח כבריח באמצע הים ואינו מניח לעבור דרך גבולו, תהיה החרב קשה ממנו להעבירו החרב הגדולה יפקוד על לויתן נחש עקלתון – נחש ודג הארוך כ״כ עד שמקיף כל העולם ומעקל א״ע סביב הכדור, תהיה החרב ארוכה ממנו,

והחזקה בכובד וחוזק כחה יפקד על התנין אשר בים – (הוואלפיש) שא״א להרגו בחרב, תנצחהו בכבדה וחוזק כחה, ור״ל יש אומה שתקיפה מפני חזק ארצה, שיושבים בהרים רמים ומבצרים, וזה נחש בריח, שחוסמת היא את העוברים, יש תקיפה מפני ארך ורחב מדינתה ורבות אנשיה, וזה נחש עקלתון, ויש תקיפה מצד גבורת גבוריה והענקים אשר בקרבה, וזה התנין אשר בים.

עתה התנבא הנביא על מה שהשיבו האל יתברך על חורבן האומות באומרו¹, בַּיּוֹם הַהוּא ביום הנקמה² לעתיד לבוא³, כאשר יְבַעֵר את הרשעים מן הארץ⁴ במלחמת גוג ומגוג⁵, יִפְקֹד – ישגיח⁶ יְהוָה להכות⁷ בְּחַרְבוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה⁸ עַל דג⁹ הַלִוְיָתָן¹⁰ הנקרא¹¹ ״נָחָשׁ בָּרִחַ״¹², וְעַל דג¹³ הַלִוְיָתָן הנקרא¹⁴ ״נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן״¹⁵, וְהָרַג – ויהרוג¹⁶ גם¹⁷ אֶת הַתַּנִּין¹⁸ אֲשֶׁר בַּיָּם¹⁹:

1. אברבנאל.

2. מלבי״ם.

3. ר״ע ספורנו.

4. ר״א מבלגנצי.

5. רד״ק.

6. מצודת ציון.

7. מצודת דוד.

8. כפל המילים בא לחזק את כריתת החרב בגויים שלא היתה כמוה (רד״ק). מלבי״ם מבאר כי ״קשה״ מציין את איכות החומר שממנו עשוי הכלי שקשה לכתתו, ״גדולה״ מציין את הכמות, כלומר שהחרב תהיה ארוכה, ו״חזקה״ מציין את הכח העובי והכובד. וחומת אנך מבאר שהם רמז לזכות שלושת האבות הרומזים לחסד גבורה תפארת.

9. רד״ק, מצודת ציון, מלבי״ם.

10. הלויתן הוא הדג הגדול שבים (רד״ק, מצודת ציון). ויש אומרים כי לויתן נחש בריח ועקלתון הם ביבשה (אבן עזרא).

11. רד״ק, מלבי״ם.

12. קראו נחש לפי שהוא דומה לנחש כי גם צורת נחש יש בים (אבן עזרא, מצודת ציון). ורד״ק ביאר שנקרא נחש לפי שהלויתן נקרא תנין שכתוב (בראשית א, כא) ״וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים״ והתנין הוא הנחש. ולדעת רש״י נמשלו האומות לנחשים הנושכים. אברבנאל מבאר שלפי שהאומות ברשעתם כבעלי חיים הטורפים והשרצים הגדולים הממיתים, לכן קראם נחש בריח ונחש עקלתון. וקראו בריח לפי שהוא כאילו מבריח את הים מקצה לקצה כמו המקל ששמים לסגור שער ומבריח מקצה השער עד קצהו (רד״ק, מצודת ציון). והוא משל על מלכי העכו״ם החזקים (רד״ק). רש״י ביאר שהוא משל על מצרים. ומצודת דוד מבאר שהוא משל על ישמעאל שהוא מבריח ברוב הישוב מהקצה אל הקצה.

13. רד״ק, מצודת ציון, מלבי״ם.

14. רד״ק, מלבי״ם.

15. עקלתון עניינו עיקום ועיוות (מצודת ציון). וקראו עקלתון לפי שיש מקומות בים שהוא מעקל את עצמו מרוב ארכו, והוא משל על ישמעאל שהוא מעוקל במעשיו (רד״ק, מצודת דוד). ורש״י ביאר כי הוא משל על אשור.

16. תרגום יונתן.

17. אברבנאל.

18. כן נקרא הדג הדומה למראית הנחש כמו (בראשית א, כא) ״הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים״ (מצודת ציון). ומלבי״ם מבאר כי יש מפרשים שהוא הקראקאדיל (מה שנקרא בימינו תנין) ויש מפרשים שהוא דג בשם וואלפיש. והוא משל על יתר האומות השוכנים באיי הים שאינם לא מאמונתם ולא מהמונם (מצודת דוד). רש״י ביאר כי הוא משל על צור שהיא ראש לבני עשיו.

19. מלבי״ם מבאר כי הכתוב מנה שלושה סוגי חרבות כנגד שלוש מיני דגים, את החרב הקשה יפקוד על לויתן נחש בריח שהוא הדג הגדול שמבריח כבריח באמצע הים ואינו מניח לעבור דרך גבולו, ותהיה החרב קשה ממנו, את החרב הגדולה יפקוד על לויתן נחש עקלתון שהוא ארוך כל כך עד שמקיף כל העולם ומעקל את עצמו סביב הכדור ותהיה החרב ארוכה ממנו, ואת החרב החזקה בכובד וחוזק יפקוד על התנין אשר בים שא״א להרגו והחרב תנצחהו בכובדה וחוזק כוחה. וכל זה משל לשלושה סוגי אומות, יש אומה שתקיפה מפני חוזק ארצה שיושבת בהרים רמים ומבצרים, וזה נחש בריח, שחוסמת היא את העוברים. יש אומה תקיפה מפני אורך ורוחב מדינתה וריבוי אנשיה, וזה נחש עקלתון. ויש אומה תקיפה מצד גבורת גיבוריה והענקים אשר בקרבה, וזה התנין אשר בים. רש״י ביאר כי שלושת מיני הדגים הם משל לשלוש אומות חשובות שהן אשור מצרים ואדום. רד״ק ביאר כי הם אדום ישמעאל ומלכות ההודיים. ואמר הנביא שהשם יתברך ינקום נקמתו מהאומות ויחריבם, ואמנם לישראל יפקוד ברחמים (אברבנאל). ור״ע ספורנו ביאר שהוא משל על ביטול יצר הרע לעתיד לבוא, ולביאורו ״נחש״ הוא ״עטיו של נחש״ להשיג מותרות המונע את השגת האמת, ״לויתן עקלתון״ הוא ניצוח המחלוקת, ״והרג את התנין״ הוא היצר הרע המשיא לחטוא שהקב״ה ישחטנו לפני הצדיקים ולפני הרשעים (כמובא במסכת סוכה נב.) ויבטל את המחלוקת אשר במקווה המים של התורה. ובמדרש, אמר רב יהודה אמר רב, כל מה שברא הקב״ה בעולמו זכר ונקבה בראם, אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה היו מחריבים את כל העולם כולו, מה עשה הקב״ה? סרס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא שנאמר והרג את התנין אשר בים (ילקוט שמעוני).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון