1. ה׳ השפיל את אלה שיושבים מרום בגאוותם, בעונש דור הפלגה ומצרים. וחטא דור הפלגה היתה מחמת גאוותם, כמו שכתב רבינו בבראשית (יא ד): ׳מגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם - נעשה שם עבודה זרה שתהיה במגדל, ויצא בכל המין האנושי שֵׁם גובה מקומה וגודל עירה, באופן שתחשב אלהי האלהים אצל כל בני האדם, ואליה ידרשו כולם, והכוונה בזה היתה שהמולך על אותה העיר ימלוך על כל המין האנושי בהיות שם דרישת כולם׳. [ובשיעורים שם: ׳ויצא שבאופן זה ימלוך על העולם כולו, כמו שתאמר ביחס עתה רומי הבירה הגדולה שכמעט כל ממלכות הגוים יאותו מארבע כנפות הארץ ושמה יעמודו עד שהיתה ראש העולם, כך עלה בדעתו של אותו רשע׳. הרי שמגדל בבל ואדום הנזכר כאן דומים במהותם ובכוונתם. וראה ב״ר (מב ד) ׳ותדעל מלך גוים, זו מלכות אדום, שהיא מכתבת טירוניא מכל אומות העולם׳, הרי שכוחה של אדום היא בשליטתה על עמים רבים, כעניין מגדל בבל שביקשו ש׳אליה ידרושו כולם׳, ודו״ק]. וכן מצינו גאווה במצרים, ראה יחזקאל (כט ג) ׳פרעה התנים הגדול אשר אמר לי יאורי ואני עשיתיני׳, וראה מש״כ רבינו בשמות (טו א): ׳כי גאה גאה - לו לבדו הגאות לייחס אליו על הטוב הנמצא, ולא לפרעה התנין הגדול אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי׳.

2. הכוונה לאדום.

3. כתוב שם: ׳תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ זְדוֹן לִבֶּךָ שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע תֹּפְשִׂי מְרוֹם גִּבְעָה כִּי תַגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם ה׳⁠ ⁠׳. ו׳בחגוי הסלע׳ פירושו בראש הסלע, והוא המגדל הבנוי עליו, ואמר זה על הר שעיר (רד״ק שם), וזהו שקרא לה כאן ׳קריה נשגבה׳, שהיא גבוהה. ופירש שם המצודות ׳כאומר, הנה עתה שנתגדלת למשול ממשל רב כאשר באת לעיר הבצורה, ולכן אימתך ופחדך המוטל על כל הארצות הוא הסית אותך להביא זדון בלבך להתגאות יותר מדאי׳. וראה מש״כ לעיל (כה ב) על ׳עיר בצורה׳, שיתכן שהיא בצרה של אדום, וראה מש״כ להלן (לד ה-ו), ובדברי אברבנאל המובאים בסמוך.

4. לא שיכבשו אותה עם אחר וישבו בה, ותהיה עדיין ׳קריה נשגבה׳ לעם אחר, אלא ישפיל אותה לגמרי.

5. שלא תישאר ממנה דבר מגדלותה. ויש לבאר שלעומת ישראל שיגיעו בגלות אדום עד תכלית השפלות, כפי שפירש רבינו בבראשית (כח יג): ׳אחר שיהיה זרעך כעפר הארץ - כענין וַתָּשִׂימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ וְכַחוּץ לַעֹבְרִים (להלן נא כג), וזה שיהיו בתכלית השפלות׳, גם אדום שעשו כן לישראל ייענשו בדרך זו. ובזה יובן מה שציין רבינו בפסוק הבא למה שכתוב ׳ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל׳, שהיא נקמת מה שעשו להם, וכמו שמסיים שירמסו אותו ׳פעמי דלים׳ שנרמסו בגלות, שהיו מרמס לרגליהם כאילו היו עפר הארץ.

6. כי ישאר ממנה רק עפר, בלי זכר לעיר שהיתה מקודם, כך שלא יהיו אפילו יסודות שמהם יוכלו לבנותה שוב. ופירוש פסוק זה כך: ׳כי השח׳ - ה׳ השפיל בעבר את דור הפלגה ומצרים שהתגאו, וכן יעשה גם לעשו המתגאה, ואת ׳הקריה הנשגבה׳ שלו ׳ישפילנה׳ לעתיד, אך גם אחרי שישפילנה, עוד ׳ישפילה׳ פעם נוספת ׳עד ארץ׳, ושוב ׳יגיענה עד עפר׳, שלא יהיה ניתן לבנותה מחדש. וכן כתב רבינו בנבואת בלעם (במדבר כד כ): ׳[ואחריתו] עדי אובד - אף על פי שמלכות כל האומות תכלה לעתיד כאמרו (דניאל ז יב) וּשְׁאָר אומיא ולישניא הֶעְדִּיו שָׁלְטָנְהוֹן, מכל מקום לא תכלינה האומות לגמרי, חוץ מאלה שתי האומות, והם עמלק שהתחיל להלחם בישראל וכתים שהשלימו חרבנם של ישראל, כאמרו (שם פסוק כד) וְגַם הוּא עֲדֵי אֹבֵד׳. ו׳כיתים׳ הם הרומיים, כמבואר בתרגום וברמב״ן שם, הרי שאדום יכלה לגמרי לעתיד לבוא. וכן כתב כאן אברבנאל: ׳ועוד אחשוב שאמר ׳כי השח יושבי מרום׳ יורה על אדום, כי ׳מרום׳ יורה על רומי, כי הם שווים בלשון, ושאמר ׳קריה נשגבה׳ עליה, כי הנה קריה נשגבה ועיר בצורה ובצרה כולם לשונות מעניין אחד נאמרו על רומי, ואין להיפלא אם באו כל הדברים האלה בלשון עבר בהיות כולם עתידות, שכבר זכרתי פעמים כי כן דרך הנביאים׳.