Yeshayahu 26 – ישעיהו כו‏ – Mikraot Gedolot

אִתְגְלֵיתָא לְכַנָשָׁא מְבַדְרֵי עַמָךְ יְיָ אַף עָתִיד אַתְּ לְקָרָבָא גָלוּתְהוֹן לְאִתְגְלָאָה בִגְבוּרְתֵּךְ לְרַחָקָא כָּל רַשִׁיעַיָא לִגְהִנָם.

רמז תל

יספת לגוי נכבדת – אמר הנביא רבש״ע ישראל יספת לו נכבדת. אתה נותן לו בן והוא מוהלו לשמנה ימים ואם הוא בכור פודהו לשלשים יום ומוליכו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, אתה נותן לו בית הוא קובע לו מזוזה, גג הוא עושה לו מעקה, הוי יספת לגוי נכבדת.

ד״א: יספת לגוי – רבנן אמרין עובדי אלילים אם אתה מרבה להם ימים טובים הם אוכלים ושותים ופוחזים ונכנסים לבתי טרטיאות ולבתי קרקסאות ומכעיסין אותך בדרכיהם ובמעשיהם, אבל ישראל אוכלים ושותים ושמחים ונכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומרבים בתפלות ומרבים במוספין ובקרבנות. ד״א נתת שלוה לפרעה שמא קראך י״י לא בחרופין ובגדופין מי י״י אשר אשמע בקולו, נתת שלוה לסנחריב שמא קראך י״י לא בחרופין ובגדופין מי בכל אלהי הארצות. נתת שלוה לנבוכדנאצר שמא קראך י״י לא בחרופין ובגדופין מאן הוא אלהא די ישזבינכון מן ידי, אבל יספת לגוי נכבדת, נתת שלוה לשלמה וברכך ברוך י״י אשר נתן מנוחה לעמו ישראל, נתת שלוה לדניאל וברכך ענה דניאל ואמר ליהוי שמא די אלהא מברך.

ועאודת אלאמם יא רב כמא עאודתהם במא תעט׳מת בה ואבעדת אלט׳אלמין אלי אקאצי אלארץ׳

פרשתי נכבדת - התגדלת, כאמרו ואכבדה בפרעה (שמות י״ד:י״ז) בהכבדי בפרעה (שם י״ד:י״ח), ודומיהם.

יספת לגוי – לישראל יספת להם תורה וגדולה וכבוד וכל כמה שיספת להם נכבדת – שהם מודים ומשבחים לפניך על כל הטובה מה שאין כן מנהג עשו. ועל כן ריחקת מלפניך כל שאר קצוי ארץ הרי בטובתם כך עושים ישראל^א לפניך כבוד וקילוס.

א. כן בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260, אוקספורד 34, וטיקן 94. בכ״י לוצקי 778, ברלין 122 חסר: ״ישראל״.

You have added to the nation to Israel (Tan. Pinchas 16) You added to them Torah and greatness and honor, and the more that You added to them, the more You were honored, for they thank You and praise You for all the bounty, unlike the custom of the heathens (var. of Esau). Therefore, You rejected from before You all other ends of the earth, i.e., all distant nations. Behold, in their bounty, in this manner the Israelites bestow praise and honor upon You, and in their straits.

יספת לגוי י״י – לאומות העולם אתה עתיד להחיותם לפי שעה כדי שיתנו דין וחשבון, וחוזרים לעפרם. אבל לישראל שנקראו גוי אחד אתה עתיד להוסיף שנות חיים שאין להם קצבה, משאתה מעלה אותם מקבריהם ונותן בהם רוח.

יספת לגוי נכבדת – מי הגוי שאתה עתיד להוסיף להם חיים ארוכים, גוי שאתה מתכבד בהם, הם ישראל.

רחקת כל קצוי ארץ – רחקת ממך כל קצוי ארץ – כל גויי ארץ.

ומדרש אגדה (פסיקתא דרב כהנא כ״ח): כשאתה מוסיף להם טובה לישראל הם מכבדים אותך. אתה נותן לו בן – מוהלו, נותן לו בית – הוא עושה בו מזוזה. רחקת כל קצוי ארץ – הם אומות העולם כשאתה משפיע להם טובה הם מכעיסים אותך^א נותן לו בית – מעמיד בו צלם, נותן לו בן – מגדל לו בלורית.

א. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 הושמט: ״רחקת כל קצוי ארץ הם אומות העולם... אותך״, ובמקומו רק המלה ״לגוי״.

יספת וגו׳ – כל מה שיספת ליסר עמך פעם אחר פעם, הודו כבודך, ואם הרחקתם ממקומם.

יספת Thou hast continued.⁠¹ Thou hast removed it far unto all the ends of the earth. The more Thou hast chastised Thy people, the more they acknowledged Thy glory, even when exiled from their country.

1. A. V., Thou hast increased the nation. Ibn Ezra explains יספת Thou hast continued, and supplies the infinitive to chastise.

אבל אתה יספת לגוי – על גוי אשר בחרת לך יספת לעשות רבות כאלה וכאלה להמית ולהחיות להוריד שאול ולהעלות להיות מתכבד ומתקדש על ידם לעיני גוים רבים.

רחקת כל קצוי ארץ – בשבילם ולכך לבד בך נזכיר שמך.

יספת לגוי י״י – אותה שהשמדת ואבדת, אבל הגוי שהוא לך, יספת והגדלת להם כל טובה, יספת להם לפי שנכבדת עמהם ולא עם הגוים האחרים, לפיכך רחקת אותם עד קצוי ארץ, כלומר טלטלתם הנה והנה, והגליתם מארצם עד קצוי ארץ.

יספת לגוי – עם יהודה.

נכבדת – כטעם ואכבדה בפרעה (שמות י״ד:י״ז).

ופירש יספת לגוי לישראל יספת תורה וכבוד, ורחקת מלפניך כל שאר קצוי ארץ, והרד״ק פירש מתים בל יחיו על אלהי העמים, שהם מתים שאין בהם ממש, והם רפאים לא יקומו ממקומם, ולכן פקדת הרעה עליהם ועל עבדיהם מעת הגאולה כמו שכתוב ותשמידם ותאבד כל זכר למו, ופירשו כולם יספת לגוי ה׳.

כי יספת לגוי נכבדת רחקת כל קצוי ארץ, רוצה לומר לבני ישראל עשית שמד ואבוד כל זכר, ולגויי האומות עשית תוספת עצומה, והרחקת את גבולם עד מרחוק, וזהו רחקת כל קצוי ארץ, ואמר נכבדת שהוא מהנפעל, כאומר כנגד השם, האם נכבדת וקבלת כבוד ורוממות לפי שיספת לגוי ורחקת כל קצוות ארצותם, באמת לא קבלת כבוד מזה, כמו שתקבל בתשועת ישראל, וכמו שיאמר הנביא אחר זה עתה ארומם עתה אנשא, וכן דרשו הפסוק הזה בפסיקתא יספת לגוי נכבדת, אמר לו הנביא רבון העולם נתת לגוי שלוה, שמא קילסוך עליה, תתן לו בן אינו מוהל וכו׳.

ולפי שהיתה תלונתו זאת כל כך זרה וקשה נגד השם.

יספת – מלשון הוספה.

כל – כמו בכל ותחסר הבי״ת.

יספת לגוי ה׳ – כל מה שיספת לייסר עמך פעם אחר פעם עכ״ז הודו כבודך ולא מרו בך ואף כי הרחקתם ממקומם ללכת גולה בכל קצות הארץ לא זזו ממך.

יספת לגוי ה׳ – יסף לשון הגדלה ורבוי, כמו להוסיף לכם תבואתו (ויקרא י״ט:כ״ה), ויספו ענוים בה׳ שמחה (למטה כ״ט:י״ט).

לגוי – לכל גוי, כמו שנים ליום (במדבר כ״ח:ג׳), לאיש (בראשית מ״ה:כ״ב), לבית (שמות י״ב:ג׳), לשבט (דברים א׳:כ״ג), לדור (תהלים כ״ב:ל״א), והכוונה כאן אצל כל גוי.

יספת לגוי נכבדת – הטעם יספת נכבדת לכל גוי, כלומר הרבה נכבדת, כבוד גדול עשית לך אצל כל גוי.

יספת נכבדת – יספת להכבד, הרבית לעשות לך כבוד, עשית לך כבוד גדול, ובא נכבדת במקום ״להכבד״, כמו כי לא אוסיף עוד ארחם (הושע א׳:ו׳), כי לא יוסיף יבא בך עוד (למטה נ״ב:א׳).

נכבדת – עשית לך כבוד, כמו ואכבדה בפרעה {שמות י״ד:ד׳}.

רחקת כל קצוי ארץ – הכבוד הזה אשר עשית לך, הרחקת אותו עד כל קצוי ארץ, כטעם כשמך אלהים כן תהלתך על קצוי ארץ (תהלים מ״ח:י״א), ומצאנו לשון רחוק אצל כבוד ושם, ויצא שמו עד למרחוק (דברי הימים ב כ״ו:ט״ו), וחסרה מלת עַד או אֶל, כמו ומלאכיו חנם יגיעו (למטה ל׳:ד׳), ואם לא תגיע ידו די שה (ויקרא ה׳:ז׳).

יספת לגוי ה׳ יספת לגוי נכבדת – אינו אלא מאמר אחד, שנכפלה תחלתו לתפארת מליצת השיר, וכן המנהג בשירי הקודש להתחיל מלה אחת או שתים או שלש מן המאמר. ולתת אחריהן שם פרטי או כנוי פרטי דרך קריאה (ווקאטיף), ולכפול אחר כך תחלת המאמר, ולהוסיף המלות הצריכות להשלמתו, כגון נשאו נהרות ה׳ נשאו נהרות קולם (תהלים צ״ג:ג׳). ועיין שמות ט״ו:ו׳, שופטים ה׳:י״ב, תהלים כ״ט:א׳, ע״ז:י״ז, צ״ב:י׳, צ״ד:א׳ וג׳, צ״ו:ז׳, קי״ג:א׳, קט״ו:א׳, משלי ל״א:ד׳, שיר השירים ד׳:ח׳ וט׳, וז׳:א׳. וכיוצא בזה הבנהרים חרה ה׳ אם בנהרים אפך (חבקוק ג׳:ח׳), אלא שהוא משונה קצת, והוא כאלו כתוב הבנהרים חרה אפך ה׳, אם בנהרים חרה אפך? והמפרשים כלם פירשו יספת לגוי נכבדת, שני מאמרים, רש״י פירש יספת לישראל תורה וגדולה וכבוד, ונכבדת מהם, שהם מודים ומשבחים לפניך. ראב״ע פירש הפך זה, יספת ליסר אותם פעם אחר פעם, והם הודו כבודך. ורד״ק יספת והגדלת להם כל טובה לפי שנכבדת עמהם. ודון יצחק {אברבנאל} פירש הוספת טובה לאומות, וכי עשית לך בזה כבוד? והכורם פירש אספת וכלית כמעט (לשון אסוף אסיפם {ירמיהו ח׳:י״ג}) את הגוי אשר בו נכבדת ורחקת אותו לכל קצוי ארץ. ורוזנמילר וגיזניוס פירשו הרבית והגדלת את ישראל, ובזה עשית לך שם ותהלה, והרחקת קצוי ארצם, כלומר הרחבת גבולם (וכן פירש גם דון יצחק {אברבנאל} מלות רחקת כל קצוי ארץ), אלא כי רוזנמילר מפרש לשון עבר כמשמעו, וגיזניוס מפרש לשון תפלה. והנה לא מצאנו בשום מקום מליצת יסף ״לו״ או הוסיף ״לו״ בענין הגדיל אותו, הרבה אותו, אך יאמרו תמיד הוסיף ״עליו״, כמו יוסף ה׳ עליכם עליכם ועל בניכם (תהלים קט״ו:י״ד). זולתי בשני מקומות בא ״אל״ במקום על: הראשון ויוסף ה׳ אלהיך אל העם כהם וכהם (שמואל ב כ״ד:ג׳), ובדברי הימים (דברי הימים א כ״א:ג׳) כתוב על. והשני ותוסף אל תזנותיה (יחזקאל כ״ג:י״ד). ולא תבא הלמ״ד אחר לשון הוספה אלא לסימן הדאטיף {המושא העקיף}, כשאחריו אקוזאטיף {מושא ישיר} אחר, כמו יוסף ה׳ לי בן אחר (בראשית ל׳:כ״ד), להוסיף לכם תבואתו (ויקרא י״ט:כ״ה), ויספת לך עוד שלש ערים (דברים י״ט:ט׳), כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך (משלי ג׳:ב׳), ויוסיפו לך שנות חיים (שם ט׳:י״א), ולעולם לא יחסר האקוזאטיף אלא שלפעמים תעמוד מלת הכנוי במקום השם, כגון ומה יוסיף לך (תהלים ק״כ:ג׳), וכה יוסיף לו (שמואל ב ג׳:ט׳), ואוסיפה לך כהנה וכהנה (שמואל ב י״ב:ח׳), מלות הכנוי: מה, כה, וכהנה עומדות במקום השם, ורומזות על האקוזאטיף, כלומר על הדבר שאומרים עליו שיתוסף או שלא יתוסף. ואמנם מליצת רחקת כל קצוי ארץ לפירוש דון יצחק {אברבנאל} ורוזנמילר וגיזניוס אין לה שום דמיון במקרא.

לגוי – בארתי למעלה (א׳ ד׳) שבא לרוב על האומות, ואם בא על ישראל יציין הריבוי היותו גוי גדול.

יסדת – (טענה שניה) ראה נא ההבדל בין ישראל לעכו״ם, הן יספת גדולה וכבוד לעובד אלילים ויספת להם גדולה שנית, אשאלך הכי עי״ז נכבדת? הלא אדרבה מזה נהיה חילול ה׳ כי עי״כ רחקת ממך כל קצוי ארץ – כי כל שיספת להגדיל העכו״ם הוסיפו להכעיסך וכן הוסיפו כל קצוי ארץ לכפור בך ולעבוד אלהי נכר.

יָסַפְתָּ – הוספת¹ לַגּוֹי – לישראל עמך² יְהוָה ייסורים³, יָסַפְתָּ – הוספת⁴ לַגּוֹי הזה ייסורים פעם אחר פעם, ועם כל זה⁵ נִכְבָּדְתָּ – הודו כבודך ולא מרו בך, ואף כי⁶ רִחַקְתָּ – הרחקתם ממקומם לגלות אל⁷ כָּל קַצְוֵי אָרֶץ לא זזו ממך⁸:

1. מצודת ציון.

2. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.

3. אבן עזרא, מצודת דוד.

4. מצודת ציון.

5. מצודת דוד.

6. מצודת דוד.

7. אבן עזרא, מצודת דוד.

8. אבן עזרא, מצודת דוד. רש״י ביאר יספת להם לישראל תורה וגדולה וכבוד וכל כמה שיספת להם נכבדת שהם מודים ומשבחים לפניך על כל הטובה מה שאין כן מנהג עשיו, ועל כן ריחקת מלפניך כל שאר קצוי ארץ. רד״ק מבאר את הגויים השמדת ואיבדת, אבל הגוי שהוא שלך יספת והגדלת להם כל טובה, יספת להם לפי שנכבדת עמהם ולא עם הגויים האחרים, לפיכך רחקת אותם עד קצוי ארץ, כלומר טלטלתם הנה והנה והגליתם מארצם עד קצוי ארץ. ומלבי״ם מבאר שהנביא פונה אל ה׳ באומרו ראה נא ההבדל בין ישראל לעכו״ם, הן יספת גדולה וכבוד לעובד אלילים ויספת להם גדולה שנית, אשאלך האם על ידי זה נכבדת? הלא אדרבה מזה נהיה חילול ה׳ כי על ידי כך ״רחקת ממך כל קצוי ארץ״, כי ככל שיספת להגדיל העכו״ם הוסיפו להכעיסך וכן הוסיפו כל קצוי ארץ לכפור בך ולעבוד אלהי נכר. ובמדרש, אמר הנביא, רבש״ע, ישראל יספת לו נכבדת, אתה נותן לו בן והוא מוהלו לשמונה ימים, ואם הוא בכור פודהו לשלשים יום ומוליכו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, אתה נותן לו בית – הוא קובע לו מזוזה, גג – הוא עושה לו מעקה... עובדי אלילים אם אתה מרבה להם ימים טובים הם אוכלים ושותים ופוחזים ונכנסים לבתי טרטיאות ולבתי קרקסאות ומכעיסין אותך בדרכיהם ובמעשיהם, אבל ישראל אוכלים ושותים ושמחים ונכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומרבים בתפילות ומרבים במוספין ובקרבנות (ילקוט שמעוני).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון