1. בזמן הזה בגלות, אתה ׳אלוה׳ שלי, אלהי ישראל, שרק הם מכירים באלהותך.

2. לקץ הימין, שעל זה התנבא הנביא בסוף הפרק הקודם.

3. שכולם יכירו בכך, ואוכל לרומם אותך בין כולם. [כי זה תפקיד ישראל שיתקיים בהם לעתיד, וכמו שכתב רבינו בבמדבר (כד יט): ׳וירד מיעקב - כל אחד מזרעו ישלוט באומות, כאמרו (להלן יב ח) וְהָיָה הַנִּכְשָׁל בָּהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּדָוִיד, וכאמרו וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן, והאביד שריד מעיר, כאמרו (מיכה שם) וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל, תָּרֹם יָדְךָ עַל צָרֶיךָ וְכָל אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ׳, ובזכריה (י ח-ט) מבואר שתכלית כל זה הוא כדי ׳להורותם׳ – שישראל ילמדו את הגויים, כי כל תכלית השלטון שינתן אז לישראל על האומות אינו אלא כדי להורות להם דרך ה׳ וללמד אותם להכיר בבוראם, כי תפקיד עם ישראל הוא להיות ׳ממלכת כהנים - להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרוא כולם בשם ה׳ ולעבדו שכם אחד׳ (לשון רבינו בשמות יט ו), וזה יתקיים בקיבוץ גלויות, כמו שכתב רבינו בשמות (שם), וכן בויקרא (כו מה) ׳וזכרתי להם בקיבוץ גליות, אשר הוצאתי וגו׳ להיות להם לאלהים, שהוצאתים כדי שאהיה להם לאלהים, כאמרו וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹש, ומה שהשחיתו אז יתקיים אחר קיבוץ גליות לימות המשיח ועולם הבא׳. ודומה לפירוש פסוק זה פירש רבינו בתהלים (צט ב-ג): ׳ה׳ בציון גדול - מעולם בישראל גדול שמו, [אך לעתיד] ורם הוא עתה על כל העמים, שגם האומות יכירו זה, [ואז] יודו שמך גדול ונורא - יהי רצון מלפניך ׳גדול ונורא׳, ש׳יודו שמך׳ המורה כח הבריאה, קדוש הוא - ויודו כמו כן שהוא לבדו ה׳קדוש׳ ונצחי בהחלט מצד עצמו׳.

4. שם הוי״ה המכונה בלשון חז״ל ׳שם המיוחד׳, מורה שה׳ בורא ומקיים את כל המציאות מאין, ושהוא אחד ואין זולתו. וכן כתב רבינו באור עמים (סוף פרק ׳בריאה׳): ׳השם השלישי לאל יתברך הוא השם המיוחד בן ארבע אותיות, המורה שהוא המציא המציאות בכללו אחר העדר מוחלט ומקיים אותו, כי גם אחרי שהמציא אותו - לא היה לו קיום מציאות אם לא היה שופע עליו מציאות מאת הממציאו, מבלי אין שום יסוד מציאות זולתי הנמשך מאת הסיבה הראשונה הפועלת אשר הוא הממציא ובורא ונותן קיום למציאות בהשכילו את עצמו, ומזה יתחייב שהוא בורא וכו׳, ולכן נקרא זה השם אצלנו ׳שם המיוחד׳, כי בכל הוראות זה השם לא ישתתף עם האל זולתו׳. כלומר, שם המיוחד מורה על הפעולה שרק ה׳ לבדו יכול לעשות, והיא הבריאה יש מאין, וכיון שאין שום נמצא שיכול לברוא, נקראת פעולה זו ׳מיוחדת׳ אליו, ולכן השם המורה שהוא הבורא נקרא ׳השם המיוחד׳. ועוד כתב רבינו באור עמים (סוף פרק ׳אחדות׳): ׳וזה האחדות המיוחד לבורא יתברך ביאר בתורתו במופת באמרו ׳וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד׳, כלומר, שבהנהגתו וסדרו המוחש בעליונים ובתחתונים הנרמז במילת ׳האלהים׳ יוודע שהוא ׳הוי״ה׳, בורא ומהווה, ובזה יוודע ש׳אין עוד׳ [כלומר, ממה שה׳ הוא הבורא מוכח גם עניין אחדותו], כי מן הנמנע להיות בורא שני קדמון כקדמותו או שוה לו, וזה כי בסדר המוחש אשר בו יתהוו הווים ׳על הארץ מתחת׳ באמצעות גרמים אשר ׳בשמים ממעל׳ נדע היות הנהגת כולם וסדרם ממנהיג אחד מכווין כל זה הסדר, ובזה יתחייב שהוא בעצמו המציאם, כי לא יתכן שקרה מקרה למסדר שמצא כל כך נמצאות בלתי מכוונות מאתו שהיו בלתי סדר עם היותם מוכנות אל סדר וקשר מכוון עתה מאתו, ומזה יתחייב שברא אותם אחר אפיסות מוחלט, כי לא יתכן מציאות חומר או נושא קודם להם שיחשב שנתהוו ממנו כמבואר למעלה, אם כן התבאר שהוא הבורא הנרמז בשם המיוחד, ושהוא אחד יחיד במציאות באופן שאין כמציאותו מציאות שום נמצא זולתה׳. וראה בבראשית (יז א) שכתב רבינו שהפעולה ׳המיוחדת׳ של ה׳ היא הבריאה יש מאין, ׳שלא יפול בה נושא מתפעל, ולכן לא יצטרך הבורא בפעלו שיהיה זולתו שום נמצא במציאות, והיפך זה יקרה לכל נמצא זולת הבורא, כי אמנם לא יפעל שום פועל זולתו, אם לא נמצא איזה נושא מתפעל ממנו, וכן לא יתפעל שום מתפעל, אם לא ימצא איזה פועל שיפעול בו, ומזה יתחייב במופת ראייה מציאות הבורא ויחודו ושלמות פעלו על כל פועל זולתו אצל כל מתבונן, וכל זה הורה האל יתברך לאבות, אמנם מופת סיבה על הבריאה היוצא מן השם המיוחד לא הודיע עד משה רבינו, באמרו ׳וָאֵרָא וגו׳ וּשְׁמִי ה׳ לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם׳⁠ ⁠׳. ולדבריו שם אולי שם הוי״ה נקרא ׳מיוחד׳ כי הוא מורה על ׳אחדותו׳ או ׳יחודו׳ כלשון רבינו שם. וכ״כ רבינו בשמות (ג טו) בביאור שם הוי״ה ׳מצד פעולתו המיוחדת לו, אשר יורה עליה השם המיוחד׳.

5. כלומר, לעתיד ארומם שמך המיוחד ואודיע על כך לאומות שאתה בורא יש מאין ושאתה יחיד ומיוחד ואין זולתך, ואוכל להוכיח להם זאת כי עשית דברים מופלאים נגד מערכת הטבע. [בשמות (טו יא) פירש רבינו ׳עושה פלא - עושה מה שיפלא מן הטבע לעשות בשום אופן, כגון עמוד הענן ועמוד האש׳. וראה בדבריו בפרשת אמור: ׳ונקדשתי בתוך בני ישראל - לעשות עמהם נפלאות כמו שנדרתי באמרי (שמות לד י) וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת וכו׳, ואעשה כמאז אם לא יהיו עונותיכם מבדילים ביניכם ובין אלהיכם, כאמרו (מיכה ז טו) כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת׳. וראה מה שפירש רבינו בזכריה (ח ו): ׳גם בעיני יפלא - שאעשה מה שלא עשיתי מעולם בשנותי את טבע המציאות וסדרו, כי אסיר ממשלת שרי מעלה׳, והיינו הכוכבים והמזלות שהם שרי מעלה, ונקראים ׳עיניו׳ של ה׳, כמבואר בזכריה (ג ח, ד י), וזהו ׳בעיני יפלא׳, שאעשה פלאות במערכת הכוכבים בכך שאסיר את ממשלתם, והוא הנזכר בסוף הפרק הקודם].

6. כלומר, אודה גם על שעשית ׳עצות מרחוק׳, שכבר בתחילת בריאת העולם יצר את האדם עם עצות שיוכל להשיג שלימות וקיום נצחי, בכך שבראו ׳בצלמו כדמותו׳, וכפי שביאר רבינו שם ובמקומות רבים שניתן באדם ׳צלם אלהים׳ שהיא הנשמה המשכלת שהיא רוחנית, ואם האדם יוציא את כוחה אל הפועל, יקנה בכך חיי נצח, והאדם נברא גם ׳כדמות אלהים׳, שמכל הנבראים לא ניתנה הבחירה אלא לו, שהאדם דומה בזה לבוראו הפועל מתוך בחירה, וכל זאת עשה ה׳ כדי שיוכל האדם לבחור בטוב ולקנות חיי נצח. אך על אף שכוונת ה׳ בבריאת האדם היתה שהמין האנושי כולו ישיג מעלה זו, לא הושגה המטרה בגלל חטאו של אדם הראשון ודור המבול ודור הפלגה, ולכן בחר ה׳ בעם ישראל שהם ישיגו מעלה זו, ואמר להם לפני שנתן להם את תורתו ׳ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש׳, שנתן להם את ההכנה והאפשרות להפוך להיות נצחיים כפי שהיתה תכלית האדם, כי ׳קדוש׳ פירושו נצחי, ואילו לא חטאו ישראל אחרי מתן תורה לא היו מתים לעולם. ולכן נאמר כאן שה׳ עשה ׳עצות מרחוק׳, בלשון רבים, עצה ראשונה היתה בבריאת האדם, ובכוונה לזַכות את כל המין האנושי, ועצה שנייה שבה בחר בישראל ונתן להם את התורה כדי להביאם להשיג את התכלית.

7. אולי כתוב ׳מה שהיה׳.

8. ׳כי עשית אמונה - אומן׳, כלומר, דברים שהיו לפני כן בגדר ׳אמונה׳, שיש להאמין בהם מתוך עיון השכל, שבהתבוננות ישיג ראיות שכליות נגד הכופרים [׳האמונה היא ציור דבר בנפש, ועמו איזה טעם מטה לב לחשוב שיהיה כן חוץ לנפש כמו שיצייר בנפש׳ (לשון רבינו בכוונות התורה, וראה להלן מה יט מש״כ בזה)], ה׳ עשה אותם לדבר המושג בחוש על ידי מופתים שעשה נגד הטבע, ובכך הוכיח את השגחתו יתברך ויכולתו שהיא ללא תכלית. וזאת עשה ע״י ש׳עשית פלא׳ נגד המערכת, ולכן מעתה יוכלו לרומם את שם ה׳ גם אל האומות שאינם מתבוננים בעומק שכלם, כיון שראו את הפלאות בחושיהם הגשמיים. ולכן אחרי הנפלאות האלה ׳אודה שמך׳, אפרסם שמך המיוחד, ולא יהיה עוד ׳אלהי׳ בלבד, אלא כולם יכירו באלוהותו, כיון שאז ישיגו אותה גם ללא התבוננות, באמצעות חושיהם הגשמיים. [קרוב לזה פירש אברבנאל, שאחרי שהתנבא על הגאולה העתידה, נתן הנביא שבח והודאה ואמר שקיום הנפלאות מוכיח על בריאת העולם, ועל זה אמר שמקודם ׳אלהי אתה׳ והייתי חייב להודות לשמך, אבל ע״י ש׳עשית׳ את הנפלאות האלה יוודע לכולם שהעצות שהיו מרחוק, שהוא חידוש העולם שנרמז בפרשת הבריאה בתחילת התורה, נעשה אמונת אומן - אמונה קיימת ומוכחת].