×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) הִנֵּ֧ה יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה בּוֹקֵ֥ק הָאָ֖רֶץ וּבֽוֹלְקָ֑הּ וְעִוָּ֣ה פָנֶ֔יהָ וְהֵפִ֖יץ יֹשְׁבֶֽיהָ׃
Behold, Hashem makes the earth empty and makes it waste, and turns it upside down, and scatters abroad its inhabitants.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
הָא יְיָ מַבֵּיז אַרְעָא וּמְסַר לָהּ לְסָנְאָה וְתַחְפֵּי בַהֲתָא אַפֵּי רַבְרְבָהָא עַל דַעֲבַרוּ עַל אוֹרַיְתָא וִיבַדַר יַת דְיָתְבִין בָּהּ.
אן אללה סיביח הד׳א אלבלד ויבלקה ויגיר וג׳הה ויבדד אהלה
הנה י״י בוקק הארץ – ידבר על מלך אשור, ומשתה שמנים (ישעיהו כ״ה:ו׳) על מות מחנה סנחריב. והעד הוי עטרת גאות (ישעיהו כ״ח:א׳).
הנה ה׳ בוקק הארץ ובולקה – בינוני פועל, מן הכפולים.⁠1 ׳ובולקה׳ – כדרך שאומרים בערבית: ״אבלקת אלבאב״ – היינו: פתחתי את הדלת,⁠2 וכאילו הפקיר3 <את הארץ> לאסונות.
1. חיוג׳ וריב״ג באצול מצטטים בערך ׳בקק׳ את הפסוק ״גפן בוקק״ (הושע י׳:א׳); דברי אבן בלעם כאן מכינים את הקורא לקראת המחלוקת אודות ״הבוק תבוק״ שבפסוק ג להלן.
2. השווה רס״ג על אתר וריב״ג באצול ערך ׳בלק׳ באחד מפירושיו. רד״ק מביא את הפירוש בשם אביו ומפרש: פותח אותה שיצאו אנשים ממנה. המילונים הערביים מציינים כי משמע הפועל: פתח ביד חזקה.
3. השווה ריב״ג באצול שם. לשון ׳אבאח׳ עניינו: הפקיר את בן-חסותו ונתן רשות למשחית, והוא הפועל שבו תרגם רס״ג ׳בוקק׳.
הנה י״י בוקק הארץ – הרי נבואה זו פורענות לישראל. לפי שנבא להם נחמה זו, והם עתידים לראות לפניה צרה רבה, לכך אמר להם: לא לכם אני אומר שתירשוה, כי הנה הקב״ה בוקק ובולקא אתכם, והנותרים מכם ליום הגאולה המה ישאו קולם ירונו (ישעיהו כ״ד:י״ד), זהו סוף העניין, ולהם נבאתי הנבואה הטובה.
בוקק – מרוקן.
ובולקה – מחריבה.
ועוה פניה – והבהיל חשוביה. עוה – לשון נעויתי {וגו׳} מראותב (ישעיהו כ״א:ג׳).
א. כן בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94. בכ״י לוצקי 778: ״ובוקק״.
ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, פרמא 3260 (לפני שתוקן), ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94. בדפוסים: ״משמוע״.
Behold the Lord empties the land and lays it waste This prophecy represents retribution for Israel. Since he prophesied for them this consolation, and they are destined to see great distress before it, he, therefore, said to them, "Not to you do I say that you will inherit it, for, behold, the Holy One, blessed be He, empties you out and lays you waste, but those of you who survive until the day of redemption, they shall raise their voice and sing;⁠" this is the end of the passage (v. 14), and for them have I prophesied the favorable prophecy.
empties (בּוֹקֵק) empties.
and lays it waste (וּבוֹלְקָה) and lays is waste.
and He shall turn over its face And He shall confuse its esteemed men. עִוָּה is an expression related to: "I have become confused (נַעֲוֵיתִי) from hearing" (supra 21:3).
הנה י״י בוקק הארץ – מריק הארץ מטובה ומפריה, ומשים ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה (תהלים ק״ז:ל״ד).
ובולקה – אף הוא לשון מריק. וכה פתרונו: הנה י״י בוקק הארץ מן העבד וחוזר ובולקה מן האדון, בוקקה מן השפחה ובולקה מן הגבירה, בוקקה מן הקונה ובולקה מן המוכר, בוקקה מן המלוה ובולקה מן הלוה.
ועיוה פניה – והגלה עשיריה שעושים פנים לאדמה.
ועיוה – פתרונו: והגלה, כמו: הנע ועוה (מלכים ב י״ח:ל״ד).
הנהבוקק – כמו מריק וכמוהו גפן בוקק (הושע י׳:א׳).
ובולקה – כטעם מחריבה, ואחות זאת המלה בספר הזה.
ועוה – יהפך פניה.
בוקק. He maketh empty. Comp. Hos. x. i.
ובולקה And maketh it waste. This word is met with a second time in the book of the vision of Nahum (Nah. 3:10).⁠1
ועוה And turneth it upside down.
1. The Hebrew text has בספר הזה; but in Nahum, not in Isaiah, another instance of this root is found. בספר הזה is therefore a mistake; the text had originally בספר חזון (Nah. 1:1). The translation is based on this correction.
הנה י״י בוקק הארץ – לפי שאמר פורענותה ולא אמר עונה עכשיו אומר עונה.
הנה י״י בוקק הארץ – צור.
ובולקה – ענין השחתה הם. כמו כי בקקום בוקקים וזמוריהם שחתו.
ועוה פניה – ולא יהיה לה פרי ותבואה. ומשל הוא.
הנה י״י בוקק – המפרשים פירשו פרשה זו על גלות עשרת השבטים, וכן נראה מדברי רז״ל, וכן דעת יונתן. והנכון בעיני כי היא עתידה, וכן מבואר בסוף הפרשה.
בוקק – כלומר אני אריק אותה שתהיה ריקה מאנשים, אבל גפן בוקק (הושע י׳:א׳) הוא פעל עומד וזה יוצא.
ובולקה – גוזר אותה מן הישוב, וכן: ומבוקה ומבולקה (נחום ב׳:י״א), וכזה הענין בדברי רבותינו ז״ל: לא חילק ידענא ולא בילק ידענא (בבלי חולין י״ט.), פירוש: שתבלק הטבעת וכורתה.
ואדוני אבי ז״ל פירש: ענין פתיחה מן הערבי: בלקת אלכאב, ר״ל: פתיחת השער, ופירוש בולקה – פותח אותה שיצאו אנשיה ממנה, ולזה נטה דעת המתרגם שתרגם: ובלקה – ומסר לה לסנאה.
ועוה פניה – על דרך משל, יעוה פני הארץ שלא ימצא בה כל חי.
ויונתן תרגם: ותחפיה בהתא אפי רברבהא על דעברו על אוריתא.
וכל אלו המלות אשר זכר בזה הפסוק הם כפל ענין בהשחתת הארץ, וכפל הענין במלות שונות כמו שהוא דרך המקרא כדי לחזק הענין.
הנה י״י בוקק הארץ – אחר שספר פרטים מעמים שנשחתו על ידי מלכות אשור, ישוב עתה לסיים בכלל זה, כאומר כללו של דבר, ויצרף לזה תוכחות לישראל שגם הם נשחתו מצד זה המלכות עד סנחריב, רק שנמלטה ירושלים מידו, ובזה הכלל ימשוך הנביא דבריו מעתה עד ויהי בארבע עשרה שנה (ישעיהו ל״ו:א׳).
הנה ה׳ בוקק הארץ ובולקה וכו׳ אחרי אשר זכר הנביא השפלת צור, ושתשכח ע׳ שנה ואחריהם תפקד ותשוב לאתננה כמו שזכר בנבואה הקודמת, באה אחריה הנבואה הזאת, הנה ה׳ בוקק הארץ, רוצה לומר מה שזכרתי מהשפלת צור בנבואה הנזכר, הנה הוא דבר מועט בערך מה שיהיה אחר כך, כי הנה יבאו עליה ועל כל שאר הארץ צרות רבות ורעות ומפלה וחרבן מוחלט, ואמר זה כנגד ארץ ישראל ויהודה ועמון ומואב וצידון ומצרים ושאר האומות אשר ניבא עליהם ירמיהו שנחרבו על ידי נבוכדנצר וכמו שיבאו ביאורו בהגיעי לשם בעזרת הצור, ועליהם אמר כאן הנה ה׳ בוקק הארץ ובולקה, וענין בוקק מלשון רקות, כמו (הושע י, א) גפן בוקק ישראל, רוצה לומר שיריק הארץ מיושביה ויחריבה, וכן פירוש בולקה פותח אותה שיצאו אנשיה ממנה, ואמר ועוה פניה רוצה לומר יהפוך בני הארץ שהם העשירים והנכבדים, כי יהיו מעותים ומבוהלים לא ידעו מה יעשו מפחד האויב, והפיץ יושביה הם כלל המון העם שיתפזרו.
[הִנֵּה ה׳] בּוֹקֵק הָאָרֶץ. בענין הורקנוס ואריסטובלוס1: וְעִוָּה פָנֶיהָ. עשירי עם2: וְהֵפִיץ [יֹשְׁבֶיהָ]. לרומי ולבבל3:
1. בסוטה (מט:): ׳תנו רבנן, כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים׳. ופירש רש״י, ׳מלכי בית חשמונאי - שני אחים שהיו מתקוטטין על המלוכה, הורקנוס ואריסטובלוס, היה הורקנוס מבחוץ - צר על ירושלים, והביא עמו חיל רומיים׳. וביוסיפון (פרקים לח-לט) מסופר שהורקנוס ואריסטובלוס נלחמו על המלוכה בירושלים, והגישו את משפטם לפני שר הצבא הגדול של רומא, פומפיוס, והוא כבש את ירושלים והעמיד את הורקנוס להיות מלך משועבד אליו, ואת אריסטובלוס ומשפחתו הגלה לרומה. ובבראשית (לז כח) פירש רבינו את עניין מכירת יוסף על דרך ׳מעשה אבות - סימן לבנים׳: ׳וכן קרה לנו בבית שני שמכרו קצתינו את קצתינו ביד האומות, בפרט כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, ששעבדו ישראל לרומיים וגרמו לנו זה הגלות, כמו שהיה הענין במכירת יוסף שנתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים כדבריהם ז״ל (שבת י:)׳. וזהו שה׳ ׳בוקק׳ – מרוקן את הארץ, ובולקה – מחריבה (רש״י), כי הגלות יתחיל במלחמת הורקנוס ואריסטובלוס, שאז הגלה את אריסטוסבלוס ומשפחתו, והנמשך מזה יהיה שיחריבה, כי החורבן נשתלשל מזה שקראו לרומיים לבוא לארץ ישראל.
2. הם הנקראים ׳פני׳ העם. וכ״כ רש״י ׳והבהיל חשוביה׳.
3. ׳והפיץ - יפיצם על פני הארץ׳ (מצודות). ומה שכתב ׳לבבל׳, יתכן שהכוונה להורקנוס בן אלכסנדר מלך יהודה שגלה לבבל (ראה יוסיפון פרק נ).
בוקק – ענין רקות כמו גפן בוקק ישראל (הושע י׳:א׳).
ובולקה – ענין כריתה וכן בוקה ומבוקה ומבולקה (נחום ב׳:י״א) ובדרז״ל לא חילק ידענא ולא בילק ידענא (בבלי חולין י״ט).
ועוה – מלשון עוות ועקום.
פניה – ר״ל החשובים.
והפיץ – ענין פזור.
הנה ה׳ בוקק וכו׳ – יריק את א״י מיושביה כי יגלו ממנה.
ובולקה – גוזר אותה מן הישוב.
ועוה פניה – יעות ויעקר חשובי הארץ.
והפיץ – יפיצם ע״פ הארץ.
הנה ה׳ בוקק הארץ – סימן זה ושלשה שאחריו נבואה אחת הם, ורבים פירשוה לעתיד והחרבן הוא חרבן כל האומות, וקצת מהמפרשים פירשו תחלתה על גלות עשרת השבטים, והשאר לעתיד. ודעת Grotius ואחריו Paulus שכֻלה על ביאת שלמנאסר, ודעת ר׳ משה הכהן ואחריו Hensler שהיא על ביאת סנחריב, ודעת Vitringa שהכוונה על זמן החשמונאים בימי אנטיוכוס איפיפאניס, וגיזניוס אומר שהכוונה על חרבן הבית וגלות בבל, ונפילת בבל אחרי כן ושוב ישראל לארצם, ולדעתי הכל על מפלת בבל. הלא תראה כי אין הנביא בוכה ומתאונן על עם ה׳ כי נפלו בחרב, ולא על בית מקדשנו אשר היה לשריפת אש, אבל הוא מזכיר שוד ושבר גדול כמלעיג ושמח לאיד, והלשון עצמו ברבוי המלות המתדמות בהברה הוא נוטה אל הלעג מאל הבכי, ואחר כך (כ״ה:ב׳) סמך לחרבן זה: כי שמת מעיר לגל קריה בצורה למפלה ארמון זרים מעיר לעולם לא יבנה, הנאמר בלא ספק על חרבן בבל, ואיך יתחיל בחרבן ירושלים ויסיים בחרבן בבל, ואין בין זה לזה ספור חרבן אחר. וגיזניוס מודה כי לא נזכר בשום מקום שיהיה החרבן הנזכר בסימן כ״ד ביהודה וירושלים, רק הביא לו ראיה ממה שכתוב כי עברו תורות חלפו חק הפרו ברית עולם, שנראה שהשֶבֶר הוא לעם שניתנה לו תורה. ונראה לי כי אין מכאן ראיה, כי כבר מצאנו מפורש במשא בבל (י״ג) שהנביא קורא הבבליים רשעים וחטאים זדים ועריצים מפני שהשחיתו תבל כלה, והנה כי עברו תורות חלפו חק הפרו ברית עולם נאמר על תורת הטבע וחובות אדם לאדם מצד שהוא אדם לא מצד שהוא בעל דת (וכן דעת ראב״ע, Vitringa ואחרים), והנה אמר עברו תורות בלשון רבים ותורת ה׳ ביד משה לא נקראה בשום מקום תורות סתם, אלא תורת ה׳ או תורות ה׳ או תורה סתם, לא תורות סתם.
בוקק – מריק, כמו למעלה (י״ט:ג׳) ונבקה רוח מצרים בקרבו.
ובולקה – מחריבה (רש״י, ורוזנמילר), וכן בערבי.
ועוה פניה – ישנה מראיתה מטוב לרע.
והפיץ יושביה – לא בגולה, אלא כי יושבי העיר יתפזרו כה וכה בבוא האויב.
בוקק – ענין ריקות, ונמצא בהושע (י׳ א׳) נחום (ב׳ ג׳) על הרקות הענבים מן הגפן.
ובולק – נמצא עוד בנחום (שם יא) והוא לפי ענינו פה, הרקת פרי הארץ והשחתתה.
עוה – ענינו בלבול וטרוף כנ״ל (כא ג׳).
הנה – נבואות אלה נבא על גלות עשרת השבטים ע״י סנחריב בוקק הארץ – יריק תחלה פרי הארץ ובולקה ויפקירנה לכל,
ועוה – אח״כ ישחית ויבלבל פני הארץ עצמה ואח״כ והפיץ יושביה בגולה, הכוונה תחלה ישלול ממונם, ואח״כ ישחית את הארץ עצמה, עד שלא יכיר איש את נחלתו, ואח״כ יוליכם לגולה.
נבואה זו הינה על מלכות שומרון1 וגלות עשרת השבטים ע״י סנחריב2, ועל סוף ימי בית שני וחורבנו, והגלות שלאחריה3, וכך אומר הנביא, הִנֵּה4 יְהוָה בּוֹקֵק – מרוקן את5 הָאָרֶץ – ארץ ישראל6 מיושביה כי יגלו ממנה7, וּבוֹלְקָהּ – ומחריבה8 וגוזר ה׳ אותה מן הישוב9 וְעִוָּה – ויבהיל10 את פָנֶיהָ הם חשובי הארץ11, ויעקרם ממקומם12, וְהֵפִיץ – ויפזר את13 יֹשְׁבֶיהָ על פני הארץ14:
1. רי״ד.
2. רד״ק בשם חז״ל, מלבי״ם. ורד״ק ביאר כי לדעתו היא נבואה על העתיד לבוא.
3. ר״ע ספורנו. ולפי שניבא להם נחמה במפלת צור, ניבא להם כי הם עתידים לראות לפניה צרה רבה, ואמר להם, לא לכם אני אומר שתירשוה, כי הנה הקב״ה בוקק ובולק אתכם, ורק הנותרים מכם ליום הגאולה המה ישאו קולם וירונו ולהם ניבאתי את הנבואה הטובה (רש״י).
4. אמרו רז״ל במדרשים שכל מקום שנאמר ״הנה״ הוא לשון שמחה, וכאן השמחה ששפך חמתו על עצים ואבנים והיה זה לפליטת בית ישראל שהספיקה הגלות ונותר שארית ישראל, וזהו שמחה (חומת אנך).
5. רש״י, אבן עזרא, רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. רש״י, אבן עזרא.
9. רד״ק, מצודת דוד. ואבי רד״ק פירש שיפתח אותה שיצאו אנשיה ממנה. ומלבי״ם מבאר שיפקרינה לכל.
10. רש״י. מצודת ציון ביאר ויעוות. ומלבי״ם מבאר שעניינו בלבול וטרוף.
11. רש״י, מצודת דוד.
12. מצודת דוד.
13. מצודת ציון.
14. מצודת דוד. וכל אלו המילות שהזכיר בזה הפסוק הם כפל עניין בהשחתת הארץ, שכך דרך המקרא כדי לחזק הענין (רד״ק). ומלבי״ם מבאר שתחילה הקב״ה ירוקן את פרי הארץ, ואח״כ ישחית ויבלבל את פני הארץ עצמה, ולבסוף יפיץ את יושביה בגולה, כלומר שבתחילה ישלול ה׳ את ממונם, ואח״כ ישחית את הארץ עצמה עד שלא יכיר איש את נחלתו, ובסוף יוליכם לגולה.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144