[ח]
גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה – [אמר רבי אלעזר] משל למלך שכעס על בנו ומסרו ביד עבדו והיה העבד מזדעזע מן בן המלך עד שכפת המלך ידיו לאחוריו אף כך אמר הקב״ה לנבוכדנצר עלה לירושלם והיה מתירא עד שכפת יד מיכאל שנאמר השיב אחור ימינו מפני אויב
(איכה ב׳:ג׳). אמר הקב״ה לישראל כשבראתי את עולמי לא היה לפני לא עמילה ולא יגיעה שנאמר הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם י״י בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו
(ישעיהו מ׳:כ״ח) ולמעשיכם הרעים היה לי עמילה ויגיעה כדי שיעלו עליכם מלכים שנאמר אך העבדתני בחטאתיך הוגעתני בעונותיך
(ישעיהו מ״ג:כ״ד).
[ט] אמרו מעשה באדם אחד ודואג בן יוסף שמו והיתה אמו ואם אמו ואחות
א ואחות אביו מודדות את בנו בטפחים ונותנות משקלו זהב כיון שצר נבוכדנצר על ירושלם היתה אמו וקרובותיו אוכלים אותו אברים אברים ועליו מקונן ירמיה אם תאכלנה נשים פרים עוללי טפוחים
(איכה ב׳:כ׳). אם יהרג במקדש י״י כהן ונביא
(איכה ב׳:כ׳) זה זכריה בן יהוידע. [אמרו ביום שהרגו את זכריה בן יהוידע] עברו שבע עבירות הרגו כהן ונביא וחללו שבת ויום הכפורים ועבדו ע״ז וטמאו את המקדש ובטלו את התמיד.
[י] אמרו מעשה באיש אחד שהיה לו ארבעה בנים אמר לאשתו יש לנו כלום בבית אמרה לו יש לנו כף מלא קמח אמר לה בשלי אותו ונאכל אותו ובשלתו בקדרה נתזה טפה מן הקדרה בא בנו הגדול לגרוף אותו הטפה דחפו ואמר לו אל תגזול את אחיך ולא הספיקו לאכול עד שבאו כשדים למלחמה עליהם ושבו אותם והרגו את כולם הלך אביהם ומצא את כל אחד ואחד במקומו נטל אצבעו של בנו הגדול והניחה בתוך עינו אמר לו אצבעך שלא הנחתי לגרוף את הטפה היא תטול את עיני.
[יא] אמרו מעשה באשה אחת שהיה לה שלשה בנים והלכו שני בניה למלחמה נטלה את בנה שהיא מניקה ובשלתו בקדרה כשהם אוכלים הכירו ידי אחיהם עלו לגג ונפלו ומתו ועליהם מקונן ירמיהו טובים היו חללי חרב מחללי רעב
(איכה ד׳:ט׳) והיתה ירושלם צועקת ואומרת אללי לי כי הייתי כאוספי קיץ כעוללות בציר אין אשכול לאכול
(מיכה ז׳:א׳) אמרה קוצר מניח ספיחים והבוצר מניח עוללות אבל אני לא נשתייר כלום נמסרתי ביד נבוכדנצר כרחל ביד ארי וכגדי ביד הטבח.
[יב] אמרו שתי נשים היו בירושלם והיו יפיפיות ביותר תפשום כשדים והלכו אצלם מאה וחמשים איש עד שמתו מתוך הבעילה והיו צועקות ואומרות איה רחמיך י״י שבראת בהם עולמך וכשמתו היה ירמיהו מקונן עליהם נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה
(איכה ה׳:י״א) והיו הכשדים בועלים את הבתולות עד שהלך דם הבעילה כמין גת שנאמר בתולותיה נוגות
(איכה א׳:ד׳) אל תקרא נוגות אלא מן גת גת דרך י״י לבתולת בת יהודה
(איכה א׳:ט״ו) אל תקרא לבתולת אלא לבעולת.
[יג] אמרו מעשה בשבעים בתולות שנשבו והושיבן בספינה להלוך ולהושיבן בקובות והיו אותן הבתולות אומרות זו לזו בואו ונקדש שמו של הקב״ה ואל יחללונו גוים ערלים מה עשו עלו לגג הספינה ונפלו לים וטבעו עצמם בים.
[טו] דבר אחר: נחמו נחמו עמי
(ישעיהו מ׳:א׳) – רבי אומר אין דבר שירושלם מתרעמת לפני הקב״ה שאינה מתפייסת עליה:
[טז] דבר אחר: נחמו נחמו עמי
(ישעיהו מ׳:א׳) – למי צריכים לנחם לי או לה למי שמתה אשתו למי מנחמים לא לבעל כך נמשלה ציון למתה שנאמר במחשכים הושיבני כמתי עולם
(איכה ג׳:ו׳) לא לי צריכים לנחם נחמוני נחמוני כיוצא בו למה הדבר דומה למי שנשבו שני בניו בחייו למי מנחמים לא לאביהם כך בני יצאוני ואינם
(ירמיהו י׳:כ׳) כיוצא בו למה הדבר דומה למי ששרפו את ביתו הדא הוא דכתיב וישרוף את בית י״י ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלם ואת כל בית הגדול שרף באש
(ירמיהו נ״ב:י״ג) כיוצא בו למה הדבר דומה למי שנקצץ כרמו למי מנחמים לא לבעל הכרם כך ישראל כרמו של הקב״ה שנאמר כי כרם י״י צבאות בית ישראל
(ישעיהו ה׳:ז׳) מי צריך להנחם לא אני הוי נחמו נחמו עמי
(ישעיהו מ׳:א׳) – נחמוני נחמוני עמי.
[ועוד למה הדבר דומה לרועה שהיו לו צאן ונכנס ארי ואכלו למי מנחמים לבעל הצאן כך צאן אובדות היו עמי רועיהם התעום
(ירמיהו נ׳:ו׳) הוי אומר למי אתם צריכים לנחם אותי נחמוני נחמוני עמי למה שמי שהוא נוטל כל שלו אין דעתו מיושבת עליו מי שבניו גולים צריך כך להתנחם כביכול הכתבתי והיו עיני ולבי שם כל הימים
(מלכים א ט׳:ג׳) וכשחרב בית המקדש על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים וגו׳ אל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלם תהלה בארץ
(ישעיהו ס״ב:ו׳-ז׳) הוי אתם צריכים לנחם אותי ואף אתם נחמו נחמו עמי נחמוני נחמוני].
[יז] דבר אחר: נחמו נחמו עמי
(ישעיהו מ׳:א׳) – אמר הקב״ה לנביאים לכו נחמו את ירושלם כיון שבאו אצלה אמרה כבר אזניי מלאין מן התוכחות שהוכחתם אותי ואתם באים לנחמני מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי
(ירמיהו ח׳:כ״ג) וירמיה מקונן ברוח הקודש ואומר בכו תבכה בלילה
(איכה א׳:ב׳) מי בכה ישראל בכה ויש אומרים ירמיה בכה.
אמר רבי אחא כיון שחרבה ציון וירושלם ובית המקדש וגלו ישראל ויצאו בקולרין והיו ישראל מבקשים לבכות ולא הניחום הכשדים אלא היו רודפים ומכים אותם על צואריהם שנאמר על צוארינו נרדפנו יגענו ולא הונח לנו
(איכה ה׳:ה׳) שלא היו מניחים אותם לבכות כיון שיצא יום ראשון נפנו אלו לאכילה ולשתיה ואלו נפנו לבכות שכן נבוזראדן צוה על ירמיה קחנו ועיניך שים עליו ואל תעש לו מאומה רע
(ירמיהו ל״ט:י״ב) אמרו ישראל לירמיה נעשה תנאי בינינו עד שאתה נתון ברוחה הוי בוכה ביום ואנו בוכים בלילה וכן עשו ירמיה היה בוכה ביום ואומר ארור היום אשר יולדתי בו יום אשר ילדתני אמי אל יהי ברוך ארור האיש אשר בשר את אבי לאמר יולד לך בן זכר שמח שמחהו
(ירמיהו כ׳:י״ד-ט״ו) [וישראל בוכים בלילה שנאמר בכו תבכה בלילה
(איכה א׳:ב׳)] אמר הקב״ה לישראל אתם בוכים בלילה וירמיה בוכה ביום ואני בוכה ביום ובלילה שנאמר ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי
(ירמיהו ח׳:כ״ג).
[יח] דבר אחר מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה
(ירמיהו ח׳:כ״ג) מה כתיב למעלה מן הענין על שבר בת עמי השברתי קדרתי שמה החזקתני
(ירמיהו ח׳:כ״א) הקב״ה אמר פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי
(איכה ג׳:מ״ח) אילולא שהכתוב מדבר היה הלשון האומרו חייב לחתכו אברים אברים אלא קדמו ראשונים שנאמר וקדמונים אחזו שער
(איוב י״ח:כ׳) כתוב שער תלויה. משל לבן מלך שבקש להגביה אבן כיון שבא להגביה אותה נפלה עליו ושברתו שמע המלך שנשבר בנו התחיל לומר נשברתי אמרו לו בני פלטין בנך נשבר ואתה אומר נשברתי כך אמר הקב״ה כביכול על שבר בת עמי השברתי
(ירמיהו ח׳:כ״א) מהו קדרתי שמה החזקתני
(ירמיהו ח׳:כ״א) משל לחכם שלא ראה אבל מימיו היה לו בן אחד ומת קרא לכל תלמידיו אמר להם בבקשה מכם הראו לי היאך אבלים מתאבלים אמרו אבל קורע בגדיו אמר להם אף אני קורע אמרו לו אבל יושב ודומם לעצמו ומראה פנים אמר להם אף אני יושב כן אמרו לו אבל כופה מטתו אמר להם אף אני כופה מטתי אמרו לו אבל לובש שחורים אמר להם אף אני לובש שחורים אמרו לו אבל בוכה ביום ובלילה אמר להם אף אני אבכה ביום ובלילה. החכם זה האלהים שנאמר י״י בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה
(משלי ג׳:י״ט) כיון שחרבה ירושלם וציון ובית המקדש ועברו על ישראל כל אותן הצרות שנאמר אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי
(ירמיהו ט״ו:ב׳) קרא הקב״ה למלאכי השרת אמר להם הראו לי האיך בני אדם מתאבלים אמרו לו אבל קורע את בגדיו אמר להם אף אני קורע שנאמר עשה י״י אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם
(איכה ב׳:י״ז) אמרו לו האבל יושב לעצמו ומראה פנים אמר להם אף אני אשב כן שנאמר ישב בדד וידום כי נטל עליו
(איכה ג׳:כ״ח) אמרו לו האבל כופה מטתו אמר להם אף אני עושה כן חזה הוית עד די כורסוון רמיו
(דניאל ז׳:ט׳) אמרו לו האבל מכבה פנסין אמר להם אף אני עושה כן שנאמר ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם ראיתי ההרים והנה רועשים וכל הגבעות התקלקלו
(ירמיהו ד׳:כ״ג-כ״ד) וכתיב ראיתי והנה אין האדם
(ירמיהו ד׳:כ״ה) ואין אדם אלא ישראל שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם
(יחזקאל ל״ד:ל״א) אמרו לו האבל לובש שחורים אמר להם אף אני לובש שחורים שנאמר אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם
(ישעיהו נ׳:ג׳) אמרו לו אבל בוכה ביום ובלילה [אמר להם] אף אני בוכה ביום ובלילה שנאמר ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי
(ירמיהו ח׳:כ״ג) מי בוכה כביכול הקב״ה דומה לחכם שהיו לו שני בנים משכים ומוליכם לבית הספר מעריב ומוליכם לבית המשתה אחר ימים מתו לו שניהם והיה משכים והולך לבית הספר ובוכה מעריב הולך לבית המשתה ובוכה כך כשחרבה ציון וירושלם היה הקב״ה משכים והולך לציון ומבקש אדם מישראל שמה ולא היה מוצא שם בריה ומעריב הולך לירושלם ומבקש אדם מישראל שמה ולא היה מוצא שם בריה לכך נאמר ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי.
[יט] דבר אחר מי יתן ראשי מים
(ירמיהו ח׳:כ״ג) – מהו מי יתן ראשי מים אמר הקב״ה [הלואי] הנחתי עולמי תהו ובהו כשם שהיה שנאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים
(בראשית א׳:ב׳) ואין ראשי שנאמר כאן אלא ברייתו של עולם שנאמר בראשית ברא אלהים
(בראשית א׳:א׳).
ד״א מי יתן ראשי מים
(ירמיהו ח׳:כ״ג) – אמר הקב״ה הלואי לא ירדתי להר סיני ונתתי להם תורה שיעברו עליה ויענשו בה ואין ראשי אלא תורה שנאמר י״י קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז
(משלי ח׳:כ״ב) בוא וראה משה מקלסם במי יתן שנאמר מי יתן והיה לבבם זה להם
(דברים ה׳:כ״ה) וירמיה אמר מי יתן ראשי מים
(ירמיהו ח׳:כ״ג) הוא שאמר דניאל והוא מהשנא עדניא וזמניא
(דניאל ב׳:כ״א) וכשיצאו ישראל ממצרים אמר משה ויושע י״י ביום ההוא את ישראל
(שמות י״ד:ל׳) וכשיצאו ישראל מירושלם אמר ירמיה נתנני י״י בידי לא אוכל קום
(איכה א׳:י״ד). כשיצאו ישראל ממצרים אמר משה היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו
(תהלים ק״ד:ב׳) וכשיצאו ישראל מירושלם אמר ירמיה סורו טמא קראו למו סורו סורו וגו׳
(איכה ד׳:ט״ו). כשיצאו ישראל ממצרים אמר משה הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור
(תהלים קי״ד:ג׳) וכשיצאו ישראל מירושלם אמר ירמיה על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו
(תהלים קל״ז:א׳). כשיצאו ישראל ממצרים אמר משה ההרים רקדו כאילים
(תהלים קי״ד:ד׳) וכשיצאו ישראל מירושלם אמר ירמיה ראיתי (את) ההרים והנה רועשים
(ירמיהו ד׳:כ״ד) [כשיצאו ישראל ממצרים אמר משה זה ארבעים שנה י״י אלהיך עמך לא חסרת דבר
(דברים ב׳:ז׳) וכשיצאו ישראל מירושלם אמר ירמיה עוללים שאלו לחם פורש אין להם
(איכה ד׳:ד׳)]. כשיצאו ישראל ממצרים אמר משה ובמדבר אשר ראית אשר נשאך י״י אלהיך כאשר ישא איש את בנו
(דברים א׳:ל״א) וכשיצאו ישראל מירושלם אמר ירמיה השליך משמים ארץ תפארת ישראל
(איכה ב׳:א׳). כשיצאו ישראל ממצרים אמר משה ואתם הדבקים בי״י אלהיכם חיים וגו׳
(דברים ד׳:ד׳) וכשיצאו [ישראל] מירושלם אמר ירמיה דבק לשון יונק אל חכו בצמא
(איכה ד׳:ד׳). כשיצאו ישראל ממצרים אמר משה וענן י״י עליהם יומם
(במדבר י׳:ל״ד) [וכשיצאו ישראל מירושלם אמר ירמיה סכותה בענן לך מעבור תפלה
(איכה ג׳:מ״ד) כשיצאו ישראל ממצרים בשירה יצאו שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה
(שמות ט״ו:א׳)] וכשיצאו מירושלם אמר ירמיה בכו תבכה
(איכה א׳:ב׳).
[כ] אמר רבי [יהושע בן לוי] סח לי זקן אחד בבקעת מגידו שהרג נבוזראדן [רב טבחים] מישראל מאתים ואחד ועשרים ריבוא ובירושלם תשעים וארבע ריבוא עד שהלך דמם ונגע בדמו של זכריה הדא הוא דכתיב פרצו ודמים בדמים נגעו
(הושע ד׳:ב׳) חזיה לדמיה של זכריה דהוה קא רתח וסליק אמר להון מאי הוא אמרו דם זבחים ועולות דאשתפיך אייתי דמי פרים ואילים ושחט ולא אידמי אמר להו אי אמריתו לי מוטב ואי לא מסריקנא לבשריכון במסרקא דפרזלא אמרו ליה נביא הוה לן דהוה מוכח לן ולא קבלנו מיניה וקמנו עליה וקטליניה אמר אנא מפייסנא לדמיה אייתי בחורים ובתולות קטיל עליה ולא נח אייתי תינוקות של בית רבן קטיל עליה ולא נח אייתי סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה קטיל עליה ולא נח קריב לגביה ואמר ליה זכריה זכריה כל טובים שבהם הרגתי אם נייחא מוטב ואם לאו אקטלינהו כולהו [באותו שעה] מיד נח נבוזראדן הרהר בדעתיה ואמר [ומה] ישראל שהרגו נפש אחת כך גרם להם אני שהרגתי כמה נפשות על אחת כמה וכמה ערק אזל ואתגייר תאנא נעמן גר תושב היה נבוזראדן גר צדק היה.
[כא] אמר רבי [יהודה אמר] שמואל ואמרי לה במתניתא תנא מעשה בארבע מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון (ולחרפה) והרגישו בעצמן למה הן מתבקשין אמרו זה לזה אם אנו טובעין בים [אנו באים לחיי העולם הבא דרש להם הגדול שבהם אמר י״י מבשן אשיב אשיב ממצולות ים
(תהלים ס״ח:כ״ג) אמר י״י מבשן אשיב מבין שיני אריות ממצולות ים אלו שטובעים בים כיון ששמעו ילדות כך עמדו כלן וטבעו את עצמן בים] נשאו ילדים קל וחומר בעצמם ומה הללו שדרכם לכך טבעו את עצמן אנו שאנו זכרים על אחת כמה וכמה עמדו כולם וטבעו את עצמם ועליהם מקונן ירמיה ואמר כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה
(תהלים מ״ד:כ״ג).
ואית דאמרי זו אשה ושבעה בניה שאמר להם קיסר הרשע בשעה ששבה אותם בואו והשתחוו לע״ז אמרו לו כתוב בתורה אנכי י״י אלהיך
(שמות כ׳:ב׳) אמר להם קיסר קטלוהו הביאו הגדול שבהם אמר ליה פלח לעבודה זרה אמר ליה הכתיב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני
(שמות כ׳:ב׳) אמר להם קיסר קטלוהו אתיוהו לתניינא אמר ליה פלח לע״ז אמר ליה הכתיב זובח לאלהים יחרם
(שמות כ״ב:י״ט) אמר להו קטלוהו אייתי [לתליתאה אמר ליה פלח לע״ז א״ל הכתיב לא תשתחוה לאל אחר א״ל קטלוהו אייתי [לרביעאה אמר ליה פלח לע״ז אמר ליה הכתיב שמע ישראל י״י אלהינו י״י אחד
(דברים ו׳:ד׳) אמר להו קטלוהו אייתי לחמשא אמר ליה פלח לע״ז אמר ליה הכתיב וידעת היום והשבות אל לבבך וגו׳
(דברים ד׳:ל״ט) אמר להו קטלוהו אייתי לשתיתאה אמר ליה פלח לע״ז אמר ליה כתיב אתה הראת לדעת כי י״י הוא האלהים וגו׳
(דברים ד׳:ל״ה) אמר להו קטלוהו אייתי לשביעאה זוטרא דכולהון אמר ליה פלח לע״ז אמר ליה כתיב את י״י האמרת היום
(דברים כ״ו:י״ז) ועוד כתוב אחר אומר וי״י האמירך היום
(דברים כ״ו:י״ח) כבר נשבענו להקב״ה שאין אנו ממירים אותו באלוה אחר ונשבע הקב״ה לנו שאינו ממירנו באומה אחרת אמר ליה קיסר אנא חמית בך דסוכלנותך סגי ואת זעיר וחסת עליך נפשיתא עול להכא עאל לגביה ההוא ינוקא אמר ליה תא ואשדי לך גושפנקא דילי קמי ע״ז וזיל אייתי וחמון יתך וימרון בדלן פלח לעבודה זרה ותשזיב ולא נקטלינך כמה דקטלינן להנך שיתא אחוך אלא בבעו מינך עביד לי יקרא קדם בעלי דבבי אמר ליה חבל עלך קיסר ומה לכבודך כך לכבוד מלך מלכי המלכים שהוא חי וקים לעולם ולעולמי עולמים על אחת כמה וכמה אמר להו קיסר קטלוהו אמרה להון אמהון מרים בת מנחם בבעו מנייכון הב לי ברי זעירא ואחבקיה וגפפת יתיה [עד דלא תקטלון יתיה חס עלה קיסר ואמר לה עביד ביה רעותך וחות יתיה לקטלא אתה אמיה וחבקת יתיה ונשקת יתיה וגפפת יתיה] ולחשת ליה באודניה ואמרת ליה ברי ברי זעירא [דכולהון] זיל ואימא ליה לאביך אברהם אל תזוח דעתך אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות עלתה לגג ונפלה ומתה יצאת בת קול ואמרה לה אם הבנים שמחה
(תהלים קי״ג:ט׳).
[כב] אמר רב יהודה [אמר שמואל] מעשה בבנו ובבתו של רבי ישמעאל [בן אלישע] שנשבו לשני אדונים לימים נזדווגו שניהם זה אצל זה אמר אחד יש לי עבד שאין כיפיו בכל העולם וזה אמר יש לי שפחה שאין כיופיה בכל העולם אומר אחד לחברו בוא ונשיאם זה לזה ונחלוק ביולדות שלהם וכן עשו והשיאום והכניסום לבית בערב זה יושב בקרן זויות כל הלילה ובוכה ואומר אני כהן בן כהן גדול אשא שפחה וזאת אומרת ובוכה אני כהנת בת כהן גדול אנשא לעבד כיון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זה ונפלו זה על זה געו בבכיה גדולה ומרה עד שמתו ועליהן היה ירמיה מקונן על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים.
[כג] מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי
(שיר השירים ח׳:א׳). לעתיד לבא יבוא הקב״ה לפייסה לכנסת ישראל והיא אומרת לפניו רבונו של עולם במה אתנחם שלא עשית לי אפילו כבשר ודם יוסף שהוא בשר ודם אע״פ שגמלוהו אחיו רעות לא נקם מהם אלא כשבאו אחיו אצלו כבש רחמיו עליהם שנאמר ולא יכול יוסף להתאפק
(בראשית מ״ה:א׳) אבל אתה [לא] כבשת רחמיך ממני והנחת אומונתך שכתוב בך י״י י״י אל רחום וחנון
(שמות ל״ד:ו׳).
ד״א אמרה לפניו רבונו של עולם זכורה אני אחוה וריעות שהיה לי עמך ויודעת אני כמה נסים וגבורות שעשית לי אף אני עשיתי לך טובות קדשתי את שמך הגדול על אותם הנסים וגבורות ואמרתי שירה על כל נס ונס וקבלתי תורתך מה שלא קבלו אומות העולם וצפיתי שאכנס אני ואתה לגן עדן ותשמחני שם שנאמר אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני
(שיר השירים ח׳:ב׳) כיון שנכנסתי לביתך הבאת עלי צרים והשחקתם עלי שנאמר ראוה צרים שחקו על משבתיה
(איכה א׳:ז׳) במה אתנחם אמר ליה הקב״ה את אומרת כך לא צערתי עמך באותו צער משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שבאו עליו אויבים והציתו אש בביתו והיה יושב ודומם אמר מה אעשה אעמוד וארוצה מביתי (ואמרו) אין בי כח בדרך ישב והיה מגיע האור אצלו (חזרו) [באו] ואמרו לו אדוני המלך מפני מה אתה יושב והאור בביתך אף כך הקב״ה בשעה שנכנסו אויבים להיכל והציתו אש בבית המקדש היה הקב״ה יושב ובוכה נכנס אסף אצלו ואמר ליה רבונו של עולם האור דולק בביתך ואתה יושב קום צא מביתך שנאמר הרימה פעמיך למשואות נצח כל הרע אויב בקודש
(תהלים ע״ד:ג׳) באותה שעה מתכנסין כל הנביאים והולכים אצל ירושלם לנחמה אמר להם הקב״ה למי אתם צריכים לנחם תחלה לי או לירושלם מי שמת לו בן למי מנחמים לא לאב מי שנשרף ביתו למי מנחמין לא לבעליו לא כל שכן שאני צריך לתנחומין תחלה אף על פי כן לכו ופייסוהו ומתכנסין כלם והולכים אצלה וכיון שהיא רואה אותם אומרת להם לכו לכם איני צריכה לתנחומין של בני מיד הולכים לפני הקב״ה ואומרים לפניו רבונו של עולם אינה מקבלת פיוסין שלנו אמר להם אין ראוי שילך אלא אני בעצמי ואפייסנה מפני שעברתי על הדין כתבתי בתורה לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך
(דברים ט״ו:י״ט) ולישראל קראתי בני בכורי ישראל
(שמות ד׳:כ״ב) ואמרתי להם הביאו [את] צואריכם בעול מלך בבל ועבדו אותו וגו׳
(ירמיהו כ״ז:י״ב) כתבתי בתורתי לא תשנא את אחיך בלבבך
(ויקרא י״ט:י״ז) ואני שנאתיה לפיכך אני ראוי לפייסה מיד הלך הקב״ה אצלה ואומר לה כעס זה למה אמרה לפניו רבונו של עולם ולא אכעס שהגליתני לבין אומות העולם וקללתני קללות רעות ונעשה פני כשולי קדרה ובכל זאת קדשתי את שמך הגדול אמר לה כנגד זכות שעשית כך יש לך חובה וזה שכעסתי עליך כתבתי בתורה כבד את אביך ואת אמך
(שמות כ׳:י״א) ואת כתבת אב ואם הקלו בך
(יחזקאל כ״ב:ז׳) כתבתי בתורה שופך דם האדם
(בראשית ט׳:ו׳) ואת כתבת אנשי רכיל היו בך למען שפך דם
(יחזקאל כ״ב:ט׳) כתבתי בתורה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב
(שמות כ׳:י״ב) ואת כתבת אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף
(הושע ד׳:ב׳) אמרה לפניו רבונו של עולם כיון שהגליתני לבין אומות העולם בדין הוא שלא אשמור שבת וקיימתי מצותיך אמר לה בתי הגיע זמנך לגאל אמרה לפניו איני מתנחמת עד שתראני באותם רשעים שציערוני וחרפו את שמך מיד אמר לה בתי חייך אני מביא אותם לפניך ונפרע מהם בפניך עד שאוכלים את בשרם שנאמר והאכלתי את מוניך את בשרם וכעסיס דמם ישכרון וידעו כל בשר כי אני י״י מושיעך וגואלך אביר יעקב
(ישעיהו מ״ט:כ״ו).
[כד] השיב אחור ימינו מפני אויב
(איכה ב׳:ג׳). אמר רבי אלעזר משל למלך שכעס על בנו ומסרו ביד עבדו והיה מזדעזע מן בן המלך עד שכפת לו ידי בנו לאחוריו אף כאן אמר ליה הקב״ה נבוכדנצר עלה לירושלם והיה מתירא עד שכפה לו ידי מיכאל שנאמר השיב אחור ימינו מפני מה שמאסו בתורה שנאמר כי מאסו את תורת י״י צבאות ואת אמרת קדוש ישראל נאצו
(ישעיהו ה׳:כ״ד) כי מאסו את תורת י״י זו תורה שבכתב ואת אמרת קדוש ישראל זו תורה שבעל פה.
[כה] ויאמר י״י יען כי גבהו בנות ציון
(ישעיהו ג׳:ט״ז). שהיו הולכות בקומה זקופה.
ותלכנה נטויות גרון
(ישעיהו ג׳:ט״ז). כשהיתה אחת מהן מתקשטת היתה מטה בגרונה לכאן ולכאן כדי להראות את תכשיטיה.
ומסקרות עינים
(ישעיהו ג׳:ט״ז). בסיקרא. רבי שמעון [בן לקיש] אמר בקילורית אדומה.
הלוך וטפוף תלכנה
(ישעיהו ג׳:ט״ז). כשהיתה אחת מהן ארוכה מביאה שתי קצרות ומהלכת ביניהן כדי שתהא נראית לבחורים (טפח) [צפה] על גביהן וכשהיתה אחת מהן קצרה היתה לובשת קורדוקין עבה ומביאה שתי ארוכות ומהלכת ביניהן כדי שתהא נראית לבחורים.
וברגליהן תעכסנה
(ישעיהו ג׳:ט״ז). אמר רבי אבא בר כהנא שהיתה כל אחת מהן מביאה שלפוחית של תרנגולת וממלאתו שמן אפרסמון ונותנת אותו בין עקבה למנעלה וכשהיתה מגעת לכת של בחורים עומדת ודורסת עליה והיא נבקעת והיה הריח יוצא ממנה ומפעפע בהם והיה הקב״ה אומר לירמיה מה עושות אלו שכאן יגלו מכאן והיה ירמיה מחזר עליהן ואמר בנותי עשו נא תשובה עד שלא יבואו השונאים עליכם והן אומרות ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה
(ישעיהו ה׳:י״ט) דוכוס רואה אותי והוא נוטל אותי לו לאשה [אפרכוס רואה אותי ונוטל אותי לו לאשה] ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה על מאן הוא קיימא על דידן או על דיליה וכיון שגרמו העונות ונכנסו השונאים לשם היו יוצאות לפניהם מקושטות כזונות והיה דוכוס רואה אחת מהן ונוטלה לו לאשה ומושיבה בקרונין שלו אמר הקב״ה הא קמת על דילהון ועל דידי לא קמת מה עשה להם הקב״ה רבי אלעזר אומר הלקם בצרעת שנאמר ושפח י״י את קדקד בנות ציון
(ישעיהו ד׳:י״ז) וכתיב ולשאת ולספחת ולבהרת
(ויקרא י״ד:נ״ו) רבי יוסי בר חנינא אמר העלה על ראשיהן משפחות של בנים. רבי חייא בר אבא אמר עשה אותן שפחות מכודנות רבי ברכיה בשם רבי יוסי אומר שימר משפחותיהן שלא יתערבו זרע קדש בעמי הארצות אע״פ כן לא חזרו בהם אמר הקב״ה יודע אני שאין אומות העולם בדילין מן הזיבה ומן הצרעת מה עשה להן הקב״ה וי״י פיתהן יערה
(ישעיהו ג׳:י״ז) מהו פתהן יערה רמז הקב״ה למעינות שלהן והיו שופעות וממלאות קרונין דם כיון שרואים אותן כך היו דוקרים אותן בחרב ומשליכים אותן תחת קרונין והיו עוברים עליהן ומפסקתן והיו אומרים זה לזה סורו טמא קראו למו
(איכה ב׳:ט״ו).
[כו] ויקרא י״י אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק
(ישעיהו כ״ב:י״ב). אמרו בשעה שבקש הקב״ה להחריב את בית המקדש אמר כל זמן שאני בתוכה אין אומות העולם נוגעים בה אלא אכבוש עיני ממנה ואשבע שלא אזקק לה עד עת קץ ויבואו אויבים ויחריבו אותה מיד השיב הקב״ה ימינו והחזירה לאחוריו שנאמר השיב אחור ימינו מפני אויב
(איכה ב׳:ג׳) באותה שעה נכנסו אויבים להיכל ושרפוהו באש כיון שנשרף אמר הקב״ה שוב אין לי מושב בארץ כל הארץ לא שלי הוא אלא אסלק שכינתי ממנה באותה שעה בכה הקב״ה ואמר מה עשיתי שהשריתי שכינתי בשביל ישראל ועכשיו שחטאו חזרתי למקום הראשון חס ושלום שהייתי שחוק לאומרים ולעג לבריות באותה שעה בא מטטרון ונפל על פניו ואמר לפניו רבש״ע אני אבכה ואתה לא תבכה אמר לו למה אין אתה מניח אותי לבכות אכנס במקום שאין לך רשות ליכנס ואבכה שנאמר ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר י״י
(ירמיהו י״ג:י״ז) אמר להם הקב״ה למלאכי השרת באו ונלך אני ואתם ונראה מה עשו האויבים מיד הלך הקב״ה ומלאכי השרת וירמיה לפניו כיון שראה בית המקדש אמר ודאי זה היה ביתי וזה היה מנוחתי שבאו האויבים שם ועשו כרצונם באותה שעה היה צועק ובוכה ואומר בני היכן הם כהניי ולויי היכן הם אדיריי היכן הם ומה אעשה כמה פעמים התריתי בכם שתחזרו בתשובה ולא עשיתם אמר הקב״ה לירמיה מה אתה רואה ודומם היום אני דומה לאדם שהיה לו בן ועשה אותו חופה ומת בתוך חופתו ואין לך כאב לא עלי ולא על בני לך וקרא לאברהם יצחק ויעקב ומשה מקבריהם כי הם יודעים לבכות אמר לפניו רבונו של עולם איני יודע היכן משה קבור אמר לו לך ועמוד על שפת הירדן וקרא בן עמרם בן עמרם עמוד וראה צאנך שבלעוהו (אויבים) [הזאבים] מיד הלך ירמיה למערת המכפלה ואמר אבות העולם עמדו שהגיע זמן שאתם מתבקשים לפני הקב״ה אמרו לו למה אמר איני יודע מפני שהיה ירא לומר להם חרבן בית המקדש אמר עכשיו יאמרו לי בימיך היתה זאת הניחם ירמיה והלך ועמד על שפת הירדן וקרא בן עמרם בן עמרם הגיע זמן שאתה מתבקש לפני הקב״ה אמר לו למה אמר לו איני יודע הלך אצל מלאכי השרת שהיה מכיר אותם משעת מתן תורה אמר להם משרתי עליון אתם יודעים מפני מה אני מתבקש לפני הקב״ה אמרו לו אינך יודע שבית המקדש חרב בימי ירמיה וישראל גלו ואתה מתבקש לספוד ולבכות מיד קרע בגדי כבוד שהלבישו הקב״ה והניח ידו על ראשו והיה צועק ובוכה והלך אצל אבות העולם (אמר לו אביו עמרם מה זאת לך בני) ואמרו לו אבות העולם משה רועה ישראל מה היום מיומים אמר להם אבותי אין אתם יודעים שבית המקדש חרב וישראל גלו לבין אומות העולם מיד קרעו את בגדיהם והניחו ידיהם על ראשם והיו צועקים ובוכים עד שבאו לשערי בית המקדש כיון שראה אותם הקב״ה חגר שק ותלש שערו ואלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו הדא הוא דכתיב ולקרחה ולחגור שק
(ישעיהו כ״ב:י״ב) והיו מהלכים ובוכים משער זה לשער זה כאדם שמתו מוטל לפניו והקב״ה מספיד ואומר אוי לו למלך שבקטנותו הצליח ובזקנותו לא הצליח אוי להם לזקנים שבזקנותם חרב ביתם.
פתח אברהם ואמר רבונו של עולם בני היכן הם אמר לו הקב״ה ענן בא עליהם ושבה אותם אמר לפניו רבונו של עולם למאה שנים נתת לי בן והייתי שמח בו שמחה גדולה ובשעה שאמרת לי העלהו לעולה לפני שמחתי ולא עכבתי על דבריך ובאו מלאכי השרת ואמרו זה לזה בואו ונראה בן שניתן לו בקהיות שנים למאה שנה ואינו חס עליו ועכשיו לא תזכור לי זאת ותרחם עליו פתח וקרא מקרא זה מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי
(ירמיהו ח׳:כ״ג).
פתח יצחק ואמר לפני הקב״ה רבונו של עולם בני היכן הם אמר לו נמסרו ביד צריהם כצאן לטבח אמר לפניו רבונו של עולם בשעה שאמר לי אבא כפות עצמך על גבי המזבח לא עכבתי על דבריו עכשיו לא תזכור לי זאת ותרחם על בני פתח ואמר שמעתי ותרגז בטני וגו׳
(חבקוק ג׳:ט״ז).
פתח יעקב ואמר לפני הקב״ה רבונו של עולם בני היכן הם אמר לו עין הרע שלטה בהם והגלו אותם לבבל פתח וקרא המקרא הזה קלים היו רודפינו מנשרי שמים
(איכה ד׳:י״ט).
פתח משה ואמר לפני הקב״ה רבונו של עולם לשוא רדפתי לפניהם לשוא נפלו עצמותי במדבר פתח ואמר המקרא הזה מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה
(תהלים נ״ה:ז׳). באותה שעה עמדו כלם באגודה אחת והיו צועקים ובוכים אמר להם הקב״ה אבות העולם למה אתם בוכים אמר להם אוי לו לזקן שבקטנותו הצליח ובזקנותו לא הצליח אוי לו למלך שנשבו בניו בחייו ולא יכול להצילם אוי לו למלך שנעשה שחוק לכל בריותיו שנאמר הייתי שחוק לכל עמי
(איכה ג׳:י״ד) אמרו לפניו רבונו של עולם שמא אין חזרה לבנים אמר להם אל תאמרו כך יש דור שהוא מצפה למלכותי מיד הם נגאלים שנאמר ויש תקוה לאחריתך נאם י״י ושבו בנים לגבולם
(ירמיהו ל״א:ט״ז) באותה שעה אמר לו משה לירמיה לך לפני שאלך ואביאם ואראה מי מניח ידו עליהם אמר לו אי אפשר לילך בדרך מפני ההרוגים אמר לו אעפ״כ לך מיד הלך משה וירמיה לפניו כיון שהגיעו לנהרות בבל ראוהו ישראל למשה ואמרו זה לזה בא בן עמרם מקברו לפדות אותנו מיד צרינו יצאה בת קול ואמרה משה גזרה היא שנגזרה אמר להם בני להחזיר אתכם אי אפשר אלא המקום יחזיר אתכם במהרה הניחם באותה שעה בכו בכיה גדולה עד שעלתה בכיתן למקום שנאמר על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו וגו׳
(תהלים קל״ז:א׳) כיון שבאו אצל אבות אמרו לו מה עשו אויבים לבנינו אמר להם מהם הרגו בחרב ומהם כפתו ידיהם לאחוריהם ומהם מופשטים ערומים ומהם מושלכים לחמה רעבים וצמאים מיד פתחו ואמרו [ווי על דמטא לבנן] היכא הויתון כיתמי בלא אבא היכי הלכתון בטורי ובחצצי בלא מסאני ובלא סנדל היכא טעניתון מטול דחלא היכא כפיתון ידיכון לאחוריכון פתח משה ואמר ליטא שמשא אמאי לא חשיכת בשעתא דעאל סנאה לבית מקדשא אהדר ליה שמשא ואמר משה רעיא מהימנא היכי הוה אהיה חשיכא דלא שבקין לי לא רפו לי כי נקיטו לי בשיתין שוטי דנורא ומחו לי ואמרו לי פוק אנהר. תוב פתח משה ואמר ווי לי על זיוך מקדשא היכי חשך (סה) ווי דמטא זמנא (מטא עידנא) דמקדשא חרב והיכלא מקליא ודרדקי דבי רבן מתקטלין ואבהתכון אזלין בשביה וגלו.
[כז] תוב פתח (אברהם) [משה] ואמר וויי בחייכון כשדאי לא תקטלון קטולא אכזראה ולא תשוון כלאה גמירא ולא תקטלון ברא באנפי אבא וברתא באנפי אמא דמטא זמנא דמרא שמיא חושבנא חשיב מנכון וכשדאי רשיעיא לא עבדין הכי אלא מותבין ליה לברא באנפיה דאבוהי ואמיה ואמרין ליה ולאבוהי קום נכסיה ואמיה בכיא ונתרין דמעתה עלוהי ואבוהי תלה ליה רישיה.
[כח] עתיד הקב״ה להפוך תשעה באב לשמחה שנאמר כה אמר י״י צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים
(זכריה ח׳:י״ט) ולבנות את ירושלם הוא בעצמו ולקבץ גליות ישראל לתוכה שנאמר בונה ירושלם י״י נדחי ישראל יכנס
(תהלים קמ״ז:ב׳).
א״ר יוחנן כל המתאבל על ירושלם זוכה ורואה בשמחתה שנאמר שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה
(ישעיהו ס״ו:י׳) וכל אשר אינו מתאבל עליה אינו רואה בשמחתה.
[כט] דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים אשר בענתות
(ירמיהו א׳:א׳) אמר רבי שמעון מאי דכתיב עד מתי פתיים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם
(משלי א׳:כ״ב) אמר הקב״ה בנוהג שבעולם אדם אוכל צחנה שני ימים ונפשו קצה עליו וקניטא עליו אבל אתם כמה שנים אתם עובדים ע״ז אותה שכתוב בה צא תאמר לו
(ישעיהו ל׳:כ״ב) צואה תאמר לו ואין נפשכם קניטא ממנה.
[לא] דבר אחר דברי ירמיהו בן חלקיהו אמר הקב״ה אני נתתי עשרת הדברות לישראל והם הפכום לרעה אמרתי להם אנכי י״י אלהיך
(שמות כ׳:ב׳) והם לא עשו כן אלא אומרים לעץ אבי אתה
(ירמיהו ב׳:כ״ז) אמרתי להם לא יהיה לך אלהים אחרים על פני
(שמות כ׳:ב׳) והם לא עשו כן אלא ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים
(צפניה א׳:ה׳) אמרתי להם לא תשא את שם י״י אלהיך לשוא
(שמות כ׳:ו׳) והם לא עשו כן [אלא לכן לשקר ישבעו
(ירמיהו ה׳:ב׳) אני אמרתי להם זכור את יום השבת לקדשו
(שמות כ׳:ז׳) והם לא עשו כן] אלא ואת שבתותי חללת
(יחזקאל כ״ב:ח׳) אמרתי להם כבד את אביך ואת אמך
(שמות כ׳:י״א) והם לא עשו כן אלא אב ואם הקלו בך
(יחזקאל כ״ב:ז׳) אני אמרתי להם לא תרצח לא תנאף ולא תגנוב
(שמות כ׳:י״ב) והם לא עשו כן [אלא רצוח וגנוב ונאוף
(הושע ד׳:ב׳) אני אמרתי להם לא תענה ברעך עד שקר
(שמות כ׳:י״ב) והם לא עשו כן] אלא וידרכו את לשונם קשתם שקר
(ירמיהו ט׳:ב׳) אני אמרתי להם לא תחמוד
(שמות כ׳:י״ג) והם לא עשו כן אלא וחמדו שדות וגזלו וגו׳
(מיכה ב׳:ב׳).
[לב] אמר רבי יודן בר סימון מאי דכתיב נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך
(דברים י״ח:י״ח) והא כתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה
(דברים ל״ד:י׳) ומאי אמר כמוך אלא היה ירמיהו כמוהו בתוכחות אתה מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה זה מתנבא ארבעים שנה וזה מתנבא ארבעים שנה זה מתנבא על יהודה וישראל וזה מתנבא על יהודה וישראל זה עמדו בני שבטו כנגדו וזה עמדו בני שבטו כנגדו זה הושלך ליאור וזה הושלך לבור זה הוצל על ידי אמה וזה הוצל ע״י עבד זה בא בדברי תוכחות וזה בא בדברי תוכחות לפיכך הוצרך הכתוב לומר דברי ירמיה בן חלקיהו.
[לד] [רבי שמואל בר נחמני פתח ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם
(במדבר ל״ג:נ״ה)]. אמר הקב״ה לישראל אני אמרתי לכם כי החרם תחרימם החתי והאמורי וגו׳
(דברים כ׳:י״ז) ואתם לא עשיתם כן אלא ואת רחב הזונה ואת בית אביה ואת כל אשר לה החיה יהושע
(יהושע ו׳:כ״ה) הרי ירמיה בא שהוא מבני בניה של רחב הזונה ועושה לכם דברים לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם
(במדבר ל״ג:נ״ה) [לפיכך צריך הכתוב לומר דברי ירמיהו].
[לה] דבר אחר דברי ירמיהו
(ירמיהו א׳:א׳). מאי ירמיהו שבימיו נעשה בית המקדש ארימון. דבר אחר שבימיו נתרוממה מדת הדין על ישראל.
[לו] שמעו דבר י״י בית יעקב
(ירמיהו ב׳:ד׳). אמר להם הקב״ה לישראל שמעו דברי תורה עד שלא תשמעו דברי נביאים שמעו דברי נביאות [עד שלא תשמעו דברי תוכחות שמעו דברי תוכחות עד שלא תשמעו דברי קינטורין שמעו דברי קינטורין] עד שלא תשמעו קל קרנא משרוקיתא
(דניאל ג׳:ט״ו) שמעו בארץ עד שלא תשמעו בחוץ לארץ שמעו חיים עד שלא תשמעו מתים שמעו אזניכם [עד שלא תשמעו גופיכם ישמעו גופיכם] עד שלא ישמעו עצמותיכם [הדא הוא דכתיב] כה אמר י״י העצמות היבשות שמעו דבר י״י
(יחזקאל ל״ז:ד׳).
[לז] ארבעה שומעים הם יש שומע והפסיד יש שומע ונשכר [ויש לא שומע והפסיד ויש לא שומע ונשכר] שומע והפסיד זה אדם הראשון שנאמר ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך
(בראשית ג׳:י״ז) ומה הפסיד כי עפר אתה ואל עפר תשוב
(בראשית ג׳:י״ט) שומע ונשכר זה אבינו אברהם כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה
(בראשית כ״א:י״ב) ומה נשכר כי ביצחק יקרא לך זרע
(בראשית כ״א:י״ב) לא שומע ונשכר זה יוסף ולא שמע אליה לשכב אצלה
(בראשית ל״ט:י׳) ומה נשכר ויוסף הוא השליט על הארץ
(בראשית מ״ב:ו׳) לא שמע והפסיד אלו ישראל ולא שמעו אלי ולא הטו את אזנם
(ירמיהו ז׳:כ״ו) ומה הפסידו ואשר למות למות ואשר לחרב לחרב
(ירמיהו ט״ו:ב׳).
[לח] [כה אמר י״י מה מצאו אבותיכם בי עול
(ירמיהו ב׳:ה׳)]. אמר הקב״ה לישראל אבותיכם לא מצאו בי עול ואתם מצאתם בי עול אדם הראשון לא מצא בי עול ואתם מצאתם בי עול למה היה אדם הראשון דומה לחולה שנכנס רופא אצלו ואמר לו דבר פלוני תאכל ודבר פלוני לא תאכל וכיון שעבר על דבריו גרם מיתה לעצמו נכנסו קרוביו אצלו אמרו לו אותו רופא המית אותך אמר להם חס ושלום אני גרמתי לעצמי שעברתי על דבריו כך בשעה שעבר אדם הראשון [ואכל] נכנסו כל הדורות אצלו אמרו לו אי אפשר שהקב״ה גזר עליך מדת הדין שתמות אמר להם חס ושלום אני גרמתי מיתה לעצמי שעברתי על צווי של הקב״ה שאמר לי ביום אכלך ממנו מות תמות
(בראשית ב׳:י״ז) הרי אדם הראשון לא מצא בי עול ואתם מצאתם בי עול.
פרעה לא מצא בי עול ואתם מצאתם בי עול למה היה פרעה דומה למלך שהלך למדינת הים והפקיד כל מה שהיה לו אצל עבדו לאחר ימים בא המלך אמר לו תן לי פקדוני אמר לו לא עבדך אני ולא הפקדת לי לא כלום נטלו ותלאו בגרדון אמר לו עבדך אני וכל מה שהפקדת לי אתן לך [כך] בשעה שאמר לו משה שלח את עמי ויעבדוני
(שמות ז׳:כ״ו) אמר מי י״י אשר אשמע בקולו וגו׳
(שמות ה׳:ב׳) וכיון שהביא עליו עשר מכות אמר י״י הצדיק ואני ועמי הרשעים
(שמות ט׳:כ״ז).
אבותיכם במדבר אמרתי להם ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו
(שמות ט״ז:כ״ו) [והם לא עשו כן אלא] ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו
(שמות ט״ז:כ״ז) [אילו מצאו לקטו].
וכיון שאמרו ישראל נעשה ונשמע
(שמות כ״ד:ז׳) ואחרי כן עשו את העגל אבדו את (נשמע) [נעשה] אמר להם הקב״ה שמרו (נעשה) [נשמע] ואני מעלה עליכם כאילו קיימתם שניהם וכיון שאמרתי להם שמעו ולא שמעו אבדו את שניהם.
[לט] איכה ישבה בדד כל מה שאירע לאדם הראשון כך אירע לישראל אדם הראשון הקב״ה הכניסו לגן עדן וצוהו ועבר ודנו בשלוחין וגירושין וקונן עליו איכה ויאמר לו איכה
(בראשית ג׳:ט׳) איכה דן אותו בגירושין מנין דכתיב ויגרש את האדם
(בראשית ג׳:כ״ד) דן אותו בשלוחין מנין דכתיב וישלחהו י״י אלהים
(בראשית ג׳:כ״ג) וכן עשה לישראל הכניסם לארץ ישראל שנאמר ואביא אתכם אל ארץ הכרמל וגו׳
(ירמיהו ב׳:ז׳) וציוה אותם ואמר להם זאת עשו וחיו וזאת לא תעשו ועברו על צוויו ודנם בגירושין ובשלוחין שנאמר מביתי אגרשם
(הושע ט׳:ט״ו) ודן אותם בשלוחין שנאמר שלח מעל פני ויצאו
(ירמיהו ט״ו:א׳) ויקונן בעצמו עליהם איכה איכה ישבה בדד.
[מ] [רבי אבא בר כהנא פתח] מי האיש החכם ויבן את זאת וגו׳
(ירמיהו ט׳:י״א). [תני רבי שמעון בן יוחאי] אם ראית עיירות נתלשות ממקומן [בארץ ישראל] דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים מה טעם על מה אבדה הארץ
(ירמיהו ט׳:י״א) וכתיב בתריה על עזבם את תורתי
(ירמיהו ט׳:י״ב).
[מא] אמר רבי אבא בר כהנא לא עמדו (פלוסתון) [פילוסופין] באומות העולם כבלעם בן בעור (וכאבגינוס) [וכאבנימוס] הגרדי נכנסו אומות העולם אצל (אבגינוס) [אבנימוס] הגרדי אמרו לו יכולים אנו להזדווג לאומה זו אמר להם לכו וחזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות שלהם אם [מצאתם שם תינוקות] מצפצפים בקולם אין אתם יכולים [להזדווג] להם [ואם לאו אתם יכולים להזדווג להם] שכן הבטיחם אביהם הקול קול יעקב
(בראשית כ״ז:כ״ב) כל זמן שקולו של [יעקב] מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין הידים ידי עשו שולט בהם [וכל זמן שאין קולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות הידים ידי עשו].
[מב] איכה היתה לזונה קריה נאמנה
(ישעיהו א׳:כ״א). [רבי פנחס בשם רבי אושעיא אמר] (מאה ושמונים) [ארבע מאות ושמונים] בתי כנסיות היו בירושלם וכל אחת ואחת יש בה בית ספר למקרא ובית תלמוד למשנה וכולן עלה (אפסיינוס) [אספסיינוס] והחריבן הדא הוא דכתיב ויגל את מסך (בית) יהודה וגו׳
(ישעיהו כ״ב:ח׳).
[מלאתי משפט
(ישעיהו א׳:כ״א)] כגון משנתו של רבי חייא [ומשנתו של רבי אושעיא] ומשנתו של בר קפרא צדק ילין בה
(ישעיהו א׳:כ״א) אמר רבי יודן מימיו לא לן אדם בירושלם ובידו עון כיצד תמיד של שחר היה מכפר על עון שבלילה תמיד של בין הערביים היה מכפר על עון של יום [מכל מקום לא לן אדם בירושלם ובידו עון מה טעם] צדק ילין בה ועתה מרצחים
(ישעיהו א׳:כ״א) הרגו את אוריה והרגו את זכריה.
[מג] תנו רבנן שלש גזרות גזרה מלכות הרשעה בימי רבי שמעון בן יוחאי שלא יתקיים מצות מילה ושלא לקיים את השבת ושלא לקיים את הנדה והיה שם זקן אחד ושמו רבי ראובן האיצטרובלי והוא נכנס ויוצא לפני המלך בלא רשות (אדם בעולם ביום) [יום] אחד נכנס לפני המלך ומצא אותו שהיה יושב לבדו אמר לו ראובן אדוני המלך לאדם שיש לו אויבים רבים מהו [רוצה] שיהיו חלשים או גבורים ואלו יהודים אינם חלשים אלא בשביל המילה כיון שיש בן לאחד מהם מביאו וחותך בשרו לשמונה ימים ותושש כחו שוב אין בו כח יותר אם אתה תבטל מילה מהם שלא יהיו נמולין מיד הם מתגברים וכשאתה משגר אוכלסין עליהם מיד הם מורדים בך אמר ליה יפה אמרת תבטל.
שוב פעם אחת אמר לו למלך מי שיש לו אויבים מהו שיהיו עניים או עשירים אמר לו עניים אמר לו רבי ראובן איצטרובלי אלו יהודים אינם עניים אלא בשביל שהם מקיימים את המצוה ומשמרים את השבת עושה אחד מהם מלאכה כל ימות השבת וכשמגיע ערב שבת הוא מוציא בשביל כבוד שבת ויש מהם שאין בידו מה יוצא ואם אתה מבטל שבת יהיו עשירים כמוך וכשאתה משלח אוכלסין עליהם מיד הם מורדים בך אמר לו יפה אמרת תבטל. שוב פעם אחת אמר לו ראובן בן איצטרובלי אדוני המלך מי שיש לו אויבים מהו רוצה שיהיו מרובים או מועטים אמר לו מועטים אמר לו אדוני המלך אלו היהודים אינם מועטים אלא בשביל שהם משמרים את הנדה אחת מהם יושבת שבעה ימים ארבעה עשר וארבעים ושמונה ואם אתה מבטל נדה מהם והם משמשים מטותיהם בין ביום ובלילה כשהן נדות הם פרים ורבים כמותינו אמר לו יפה אמרת תבטל גזירה זו. אמר לו כתוב אגרת להם ושלח לארץ ישראל מיד צוה המלך לכתוב אגרת ויצא רבי ראובן בן איצטרובלי ונכנסו גדולי מלכות אצל המלך ומצאו דברים כתובים אמרו אצבע של יהודים נכנסה לכאן אמרו לו חזור בך אמר להם אין המלך חוזר בדברים אמרו לו כתוב באגרת כל מי שיוליכם יהרג צוה המלך ועשה כן שמע רבי ראובן ושלח לארץ ישראל שכך היה המעשה ועכשיו אם יש בכם איש מלומד בנסים יבא ויטול האגרת. נתנו עיניהם ברבי שמעון בן יוחאי אמר להם אין אני הולך לעצמי נתן עיניו ברבי אליעזר ברבי יוסי אמר לו רבי יוסי לרבי שמעון בן יוחאי נתת עיניך בבבת עיני אמר לו רבי שמעון אלמלא היה יוחאי אבא קיים יכולים אתם לומר לו תן בנך להריגה. אמר לו רבי יוסי אם כן השבע לי שאין אתה שנשן בהלכה ואתה מחזירו לי נשבע לו רבי שמעון בן יוחאי. הלכו וישבו לספינה אחת וישב עמהם תלמיד אחד ושמו מתיא בן חרש התחיל והיה שואל אותו בהלכה אמר להם מנין לדם השרץ שהוא טמא יותר מבשרו אמר לו רבי שמעון זה טמא וזה טמא אמר רבי אליעזר דמו טמא מבשרו עמד רבי מתיא בן חרש ונשקו על פיו אמר רבי שמעון ולי למה לא נשקתני אמר לו רבי לא נשקתי אלא עריכת שפתיו באותה שעה נתן בו עיניו רבי שמעון והיה מטרף למות ונזכר שבועה שנשבע לאביו ונתיישבה דעתו עליו והיו המלחים עוברים בספינה ודרך אחד מהם על צוארו של רבי אליעזר ויצאה אסכרה מפיו באותה שעה תלה רבי שמעון עיניו לתורן של ספינה וראה שידה אשמדאי שהיה יושב עליו אמר רבי שמעון מה טיבך אמר לו לעשות לכם נס באותה שעה אמר רבי שמעון בן יוחאי רבונו של עולם להגר שפחתך זמנת חמשה מלאכים ולי שדה אמר לו רבי שמעון ואיזה נס תעשה אמר לו עכשיו אני הולך ואכנס בבתו של מלך והיא צווחת ואומרת הביאו לי רבי שמעון בן יוחאי הביאו לי רבי שמעון בן יוחאי ואתה בא ולוחש באזנה ואני יוצא ממנה אמר לו ומה סימן יש כשאתה יוצא ממנה אמר לו באותה שעה היא שוברת כל כלי זכוכית שיש בבית המלך אמר לו לך ועשה כאשר דברת הלך ונכנס בבתו של מלך והיתה צווחת ואומרת הביאו לי רבי שמעון בן יוחאי שלחו לארץ ישראל אחריו אמרו להם הרי הוא לפניכם בספינה באו מצאו בספינה והוליכוהו לפני המלך אמר לו המלך אתה הוא רבי שמעון בן יוחאי אמר לו הן אמר לו אתה יודע לרפאות את בתי אמר לו הן א״ל ומה תעשה לה אמר לו רבי שמעון בן יוחאי אני לוחש לה באזנה והיא מתרפאת אמר לו המלך ומה סימן יש (לה) [לך] אמר לו באותה שעה היא שוברת כל כלי זכוכית שהן בבית המלך ולחש לה רבי שמעון בן יוחאי אל אזנה ונתרפאת ויצאה ושברה כל כלי זכוכית של מלך אמר לו המלך לרבי שמעון בן יוחאי מה אתה מבקש שאתן לך אמר לו רבי שמעון בן יוחאי איני מבקש אלא האגרות שכתבת לבטל הגזירה וכתוב בהן כל מי שיוליכם יהרג אמר לו אם כן הוא הדורן של מלך שכל מי שיעשה לו כן פורע בהריגה אמר לו אין אני פורע בהריגה אמר לו אני מקבל עלי מיד צוה המלך וקרע האגרות הראשונות וכתבו לו אחרות והלכו לארץ ישראל ובטלו הגזירות. כן יבטל הקב״ה מעלינו כל גזירות קשות ורעות במהרה בימינו ובזמן קריב אמן אמן סלה.
סליק מדרש מגילת איכה.