סלה כל אבירי – א״ר יצחק, אמר הקב״ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה (פ׳ חקת) במסלה נעלה, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים סלה כל אבירי1 (פתיחתא למ״ר).
סלה כל אבירי – א״ר נחמיה, אע״פ שקללן ירמיהו בא״ב אפ״ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר סלה כל אבירי, וישעיהו אמר (ס״ב) סלו סלו המסלה סקלו מאבן
2 (איכה רבה א׳:א׳).
סלה כל אבירי – מהו סלה כל אבירי, כאדם שאומר לחבירו נפסלה מטבע זו
3 (סנהדרין ק״ד:)
סלה כל אבירי – [מהו סלה כל אבירי – סרק אברי], שכן בערבי קורין למסרקה סלסלה4 (מ״ר).
קרא עלי מועד – אמר אביי, תמוז דההיא שתא משילוח מרגלים מלויי מליוה, דכתיב קרא עלי מועד לשבור בחורי, וכתיב (פ׳ שלח) ויבכו העם בלילה ההוא, ואותו הלילה ליל תשעה באב היה ואמר הקב״ה, אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בו בכיה לדורות, ומכאן דראש חודש איקרי מועד
5 (
פסחים ע״ז א׳,
תענית כ״ט.).
לשבר בחורי – מצינו שסילוק של בחורים קשה כחורבן בית המקדש, דכתיב קרא עלי מועד לשבור בחורי6 (מ״ר).
גת דרך ה׳ וגו׳ – בשעה שעלה נבוכדנצר לירושלים הגביה ההיכל וביקש לעלות לרקיע, השפילוהו להיכל מן השמים, שנאמר גת דרך ה׳ לבתולת בת יהודה
7 (סנהדרין צ״ו:)
1. עיין מש״כ לעיל פסוק א׳ בדרשה איכה אות ה׳ וצרף לכאן. והכונה בזה היא, דההבדל שבין מסילה לדרך, הוא שהדרך היא, כבושה לרבים ומסילה היא מעבר קטן וצר, וידוע דבדרך כבושה יכולים לילך בין ביום ובין בלילה ואין שם מורא ופחד מכל דבר, לא כן במסילה צריך שיהיה האיש העובר בה גבור חיל אשר לא יחת מפני כל – והנה אז בצאתם ממצרים ובקשו לילך דרך המלך היינו דרך אדום ודרך סיחון ולא הניחום לישראל לעבור בם ואז בקשו על הפחת כי במסילה נעלה כי בטחו בכחם (היינו בכח הקב״ה ובזכותם) כי גם במסילה לא יאונה להם כל רע כי הם גבורי חיל ואבירי לב, וכעת שלא זכיתם אתם קוראים סלה כל אבירי היינו שאבדו את גבורי החיל ואין ביכלתם עוד לילך דרך מסילה והוא ענין מליציי כמובן. מהגאון ר׳ יוסף שאול ז״ל.
2. עיין מש״כ בבאור דרשה זו לעיל פסוק א׳ בדרשה איכה ישבה בדד אות ט״ו וצרף לכאן.
3. מפרש אבירי מלשון אברי, ור״ל נרמסו אברי ולא ניכרה צורתן והוו כמטבע שנפסלה, והמלה סלה קצרה היא ממלה נפסלה.
4. מפרש אבירי מלשון אברי, ור״ל סרק וכתש אברי כפשתן המנופץ וכתוש ע״י סריקה, וכמו שעשו לר׳ עקיבא.
5. הבאור בכלל הוא, כי כפי המתבאר אצלנו בתו״ת פ׳ שלח
(במדבר י״ד:א׳) שלח משה את המרגלים בכ״ט בסיון וחזרו בט׳ באב, וא״כ עשו בדרך ל״ט יום, והכתוב אומר
(שם י״ג כ״ה) שחזרו מקץ ארבעים יום, ומפרש בגמרא שעשו חודש תמוז של אותה השנה מלא, משום דכתיב קרא עלי מועד לשבור בחורי, ונקטינן שחודש חסר הבא אחר חודש מלא עבדינן ב׳ ימים ר״ח והוי יום ראשון השלמה לחודש שלמעלה ממנו לעשותו מלא, ונמצאו ב׳ ימים טובים בחודש מלא אחד בתחלתו ואחד בסופו, והכי קאמר, זימן עלי מועד לשבירת בחורי בט׳ באב, שמגלגלין חובה ליום חייב, וכמ״ש בסנהדרין ק״ב א׳ עת היא מזומנת לפורעניות, בט׳ באב שלח מרגלים ונגמר על אותו הדור שלא יכנסו לארץ, בו נחרב הבית הראשון והשני, בו נלכדה ביתר ונחרשה העיר ירושלים [ובגלותנו – גירוש ספרד בשנת רנ״ב].
6. מדכלל להו הפסוק כאחד, דהלשון בסוף הפסוק גת דרך ה׳ לבתולת בת יהודה קאי על ביהמ״ק כמבואר בדרשה הבאה, ותחלת הפסוק קרא עלי מועד לשבור בחורי, ש״מ ששניהם שקולים. וענין בחורים נראה דמכוין לאנשים צעירים שלא חטאו עוד, וכמ״ש בעירובין כ״א ב׳ הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא.
7. ר״ל שגברה מדת הדין על ישראל וסייעוהו לנבוכדנצר מן השמים למלא כל משאלותיו, וע״ד הציור אמר שכל כך סייעוהו עד שכשגבה ההיכל ובקש לעלות לרקיע השפילוהו להיכל מן השמים. ולכן כנו כאן את ביהמ״ק בשם גת על שם שהדריכו הקב״ה והשפילו כדרך שדורכין בגת של יין.